מה את אמורה להבין כשהרודן האבסטרקטי אומר לך שיש סיכוי שתחזרו?

מלחמת השחרור

“אנא, אמור לי רק משפט אחד, אחד פשוט והחלטי מאוד, משפט מהסוג שאישה מסוגלת להבין. הרוג את בבואתך ואת התקווה והאהבה שאני מפיחה בה, שמקפיאה אותי לנצח בארץ מתי הברונזה, משום שמיום ליום נעשה לי קשה יותר לשחרר את עצמי ממוסרות אותו רודן אבסטרקטי בשם אורן, העולה ומתרומם, בעודו אבסטרקטי, למעלות נשגבות כל כך, הרבה יותר מדמותו האמיתית עלי אדמות. כי עלי לקבל ממך בחזרה את נשמתי, בלעדיה אני הורגת את בשרי”.
שוב ושוב היינו נפגשים בארעי. בכול פעם נעתקה נשמתי, נעצרו פעימות ליבי רק מלראות אותו. זמן רב חלף מאז הפרידה, רב מידי, הבטיחו לי שהזמן הוא לא רופא אבל הוא כן מביא הקלה, אך לא הוקל לי, אזי חיפשתי את מי להאשים, לא מוכנה בעליל לקחת אחריות על מחשבותיי, רגשותיי, מעשיי שנעשו במודע או לא והשלכותיהם – מבוי סתום, דשדוש, דריכה במקום, אלא שהמקום הינו מקור סבל וייסורים רציפים. כל כך רציתי לעקור אותו מליבי, מהכרתי, ביקשתי אותו שוב ושוב שלא ייענה לחיזוריי, בקשתי שישחרר אותי מכבליו.
“אני לא יכול לשקר, לא כשאני מאמין שאכן יש סיכוי שנחזור ונהיה יחד”, הוא טען לנוחיותו, וכך שומר בקור רוח על השלהבת שמבליחה למרגלותיו. כול פגישה מזדמנת איתו, סופה שבילינו את הלילה יחדיו, וככל שהיה קסום ומופלא יותר כך הגיע בעקבותיו מפח נפש מענה וממושך עוד יותר.
עד ש- סוף סוף זה קרה. נפגשנו במסיבה, קרנתי כשהבחנתי שגם הוא שם, החלטתי שאם נפגשנו שוב אין ספק וזה אכן יד הגורל, גורלנו שנועדו זה לזו. כבוד? מי בכלל זוכר את המושג הזה, התרפסתי לפניו כמו שלא עשיתי מעולם. לא ידעתי שזה צפון בי, שוב הוא הסביר שכרגע לא, לא נוכל להיות יחד, אולם זה רק העיתוי שחוצץ בינינו, ושוב קבענו שאת הלילה נבלה יחדיו. הוא חזר לחבריו והשאיר אותי. עמדתי שם, שפלה, עפר ואפר, שותתת דם, צופה עליו מרחוק וכול קרביי מתהפכים על פיהם. דווקא אז, זה הבליח בי, והבנתי שאם לא אעשה את הנורא והקיצוני מכול, לעולם לא אחדל מלהזות שנהיה שוב יחד.
ניגשתי לבחור יפה תואר וביקשתי את עזרתו, נעניתי בחיוב. זה פעל ללא חת – אורן בא לקראתי. לראות אותי בפה של מישהו אחר. הוא לא אמר דבר. למחרת קיבלתי מייל ובו המשפט שלו ייחלתי: “ברור לי כל כך שאף פעם לא נהיה ביחד”.
שוחררתי!
ילדותי? אכן כן. רדוד? נכון.
שוב ושוב אני מסבירה לעצמי שהמעשה נעשה בעל כורחי, עצוב שנדרש ממני לנהוג כך במפגיע. כעת נותר רק לחכות שהזמן יביא עימו הקלה.

תגובות

  1. קשה לתאר רגשות , ועוד רגשות עזים כמו אלו.. אבל ניראה שהצלחת לתאר אותם בהצלחה רבה .
    קשה שלא להזדהות ,להתחבר לדבריך .. להבין את כאבך .
    נוצרה בי תחושה חזקה לחבקך , תהיי חזקה !! את בדרך הנכונה..
    ותמיד תזכרי: “ככל שירבו המכשולים , כך ימתק הניצחון” .

  2. אני שמחה בשבילך שהוא שחרר אותך… אצלי הוא לעולם לא אמר שאין סיכוי שנחזור אלא המשיך להפיך בי תקווה שיום יבוא והגורל יחזיר אותנו אחד לשני. אבל בסוף נפל האסימון ואחרי תקופה ארוכה יכלתי להגיד שיצאתי מזה…. אז בהצלחה ותאמיני לי הזמן באמת עושה את שלו…

  3. “הרוג את בבואתך ואת התקווה והאהבה שאני מפיחה בה, שמקפיאה אותי לנצח בארץ מתי הברונזה,…,…,….”
    אם כך נראה משפט אחד ופשוט מהסוג שאשה מסוגלת להבין כנראה שבאמת יש לצפות לקשיי תקשורת.

  4. mami !!!
    I just have 3 thing to say
    Its beautiful
    I love the way you write
    keep on going
    ~me

  5. פשוט מקסים.
    אני גם הייתי לצערי במצב הזה עד לפני חודש.
    שנה וחצי הייתי במצב של העברת לילות ושום דבר מעבר לזה.
    לפני חודש פגשתי בחור מקסים שגרם לי לשכוח…

  6. המגיבה בשער

    זה מה שישר תפס לי את העין: “העולה ומתרומם, בעודו אבסטרקטי, למעלות נשגבות כל כך, הרבה יותר מדמותו האמיתית עלי אדמות”.
    זה בדיוק העניין. יסורי הלב האלה אין להם ברוב המקרים ולו במעט מן המציאות. זה הרבה יותר יציר הדמיון שלנו. ונניח והיה שב אליך. והיית נחבטת לקרקע המציאות ומגלה זאת. שהוא לא אל, הוא בן אדם. זה היה שווה שבלעת את הכבוד ואת חטא ההיבריס הזה? מסתבר שכן.

  7. רציתי לומר שברגע זה הייתי נורא שבורה בגלל סיפור מאוד דומה ואין לי מילים יותר טובות משלך לתאר זאת תודה לך

  8. אני(הלית)

    המילים האלה הגורל .הזמן.כל אלה מוכרים לי זה תמיד מזכיר כמה הם דומים.באמת אומרים שזמן מרפא אבל הוא לא מרפא פשוט את לא שם…אז זה טיבעי שנסחפים עם הזמן בקצב שלו שכולנו נהיה חזקות..אמן!

  9. כל כך יפה, כל כך מדוייק, כל כך כואב. עומדות לי דמעות בעיניים, אחרי שחשבתי שכבר נפטרתי מההרגל הזה, לבכות בגללו. זה אחד מאותם המקרים בהם אני חושבת שלא הייתי יכולה לתאר טוב יותר את מה שאני מרגישה. מקווה להיות חזקה, מקווה שתהיי גם את.

  10. אלמוני

    אוף!!!! אני לא מצליחה לשכוח אותו! עבר כל כך הרבה זמן … למה? זה קורה לי? אני מכירה כל כך הרבה בנים חדשים, יוצאת כל כך עם כל כך הרבה, אבל הוא לא יוצא לי מהראש
    HELPPPP

  11. למה את צריכה שהוא ישחרר אותך? למה את צריכה שהוא יחליט אם הוא רוצה או לא רוצה? נשמע שלא עצרת לרגע אחד לחשוב מה את רוצה.

  12. אלמוני

    עד ניו יורק נסעתי כדי לברוח וזה עדיין לא עוזר

  13. הציטוט שבפתח דברייך לקוח מהיומנים של סילביה פלאת’ נכון?
    -סופרת ומשוררת מופלאה בפני עצמה שידעה ‘דבר או שניים’ על מכאובי הלב…
    בכל אופן,
    דברייך מחזקים ומעודדים מאוד,
    תודה…

  14. I was in the exact same situation as you were
    You must move on
    You must never see him or talk with him
    I think the best way of doing it is just finding a new man
    He is not the only one for you and you probably know it

    Good Luck my darling
    Believe me, if I succeed in doing it so can you
    🙂

  15. ואני 4 שנים אחרי ולא הצלחתי לשכוח לגמרי.
    אפילו נפלט לי מייל השבוע, ואף ענה סופסוף. איזו עליבות מצידי 🙂
    פעם קראתי שכשהמון זמן תקועים על מישהו אז זה יותר מעיד על קושי בהתחברות עם חדשים, מאשר שההוא היה כזה מדהים לי.
    ונראה לי שיש בזה משהו..

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *