והפעם נילי לנדסמן תוהה איך את נראית בעיניים שלו? אז במקום לשבת במלכודות של עצמך כל היום יש להם משהו להגיד לך.

נערתו 2

אז איך את נראית, בעיניים שלו?


|”תיקחי את הבגדים ותזרקי לרחוב
אפילו תקשרי ושיתחיל לכאוב
ואז תבואי ותלכי ותבואי ותלכי קצת
שלא אשאר כבוי ככה
שלא אשאר כבוי ככה
וככה נוכל להיות”
(עמיר לב “כבוי” מתוך התקליט “עמיר לב”)|

מתישהו, איכשהו, כנראה תגיעו לשם. אל הנקודה שממנה תתפצלו ולא תראו יותר את מה שמתרחש ביניכם אותו הדבר. ומאותו הרגע, תדברו בעיקר על “היחסים” והרבה פחות על “האהבה”. ומה שזה לא יהיה שנתקע לכם, יהיה משהו שצריך לעבוד עליו, שכבר לא קורה מאליו. הנה דרך אחת להשקיף על זה מעיניו: הוא לא יודע איך להציל את עצמו מהשיתוק שתקף אותו, והוא מחכה לך, מותק, שתטלטלי אותו. זה בידיים שלך. לבחורות הרי אמורה להיות גישה יותר חופשית אל מתקני ההחייאה. הן יודעות להגיד את זה במילים, הן מתיישבות על הוריד, הן חשות צורך דחוף לברר למה ואיך משהו פה השתבש, הן דופקות סצינות, באות, הולכות, באות, הולכות קצת. לא מקבלות את הדין.
נדמה להן תמיד שאפשר להסביר, להגיע להבנה, אולי אפילו להשתנות קצת. בכל זאת, בחורות תמיד מוכנות להשתנות. גם יודעות איך, בעיקרון. מוכנות לדבר פחות, להתאזר בסבלנות, להתאפק, לגלות רגישות, נו, לקבל אותו כמו שהוא. לשמוע את מה שהוא אומר ולהגיד לעצמך, לא, הוא לא באמת מתכוון לזה. למרות שהוא כן.
להדליק עוד גפרור, ועוד גפרור, ועוד גפרור. ולא אכפת שישרפו לך הידיים, בכל זאת, אולי פתאום, בדרך נס, זה ייתפס, ומשהו יתחיל לבעור.

|
“פעם יכולת לבלוע ירח מלא
לא אכלת ציפורניים היית שורטת
התלבשת באור מולי, עכשיו את מתביישת
פעם היית באמת”
(מיכה שטרית “מסמרים ונוצות” מתוך התקליט “מסמרים ונוצות”)|

אבל האמת, מיכה שטרית צודק. ונקודת מבטו, אפילו עושה עימנו חסד. ככה כנראה זה נראה ברגע הזה שבו את כבר לא יכולה יותר להיות כמו שהיית בהתחלה. בגלל שכמו שהיית בהתחלה, לא היה לזה ממש קשר לאיך שאת באמת, שאת לא מסוחררת מעצמך. כי כשהיית בהתחלה, ויכולת לבלוע ירח מלא, ולשרוט, ולהתפשט ולהתלבש באור, הייתה לך תחושה שהכל עוד יכול להיות. ושזה יהיה אחרת בפעם הזאת. שאחרי שהוא יתאהב בך ככה שהוא לא יוכל לשאת את המחשבה שהוא יהיה בלעדיך, תוכלי להיות סוף סוף כמו שאת באמת, וכמו שאת באמת, זה עם הבושות, והחרדות והרצון הבוגדני הזה להרפות. לא להתאמץ כל הזמן לעשות עליו ועל שניכם כזה רושם מוחץ.
אבל האמת, שבהתחלות של היחסים, שם נזרעים המוקשים. יצא לך פעם להשתאות באיזה קלות דעת הטמנת לעצמך במו ידייך מלכודות? איך שיחקת אותה חסרת מורא, אה? תאבת הרפתקאות, אחת שצריכה כל כך מעט כדי להרגיש כל כך הרבה, שמוכנה לתת בלי חשבון? בלי לצפות לתמורה?
ואז, להבין שאין באמת משם דרך חזרה?

|
“פתאום היא הולכת, היא לא מבינה
שאצלי שום דבר לא נגמר
בכלל לא חשבה שאני מהסוג שנשבר
עכשיו היא איננה, עכשיו היא ישנה
אצל מישהו אחר היא אמת
אני בשבילה חייתי בשבילה אני מת”
(יוסי אלפנט “איך כש.. מתוך התקליט אוסף אלפנט)|

אז את הולכת? באמת את הולכת? ואיך את הולכת? עם המחשבה שאולי הוא ילמד לקח? שהוא עוד יבוא על ארבע? שייקח לו בדיוק רבע שעה והוא יבין שהוא מה זה טעה? שמה שהיה לך להציע לו, הוא לא ימצא בחיים אצל אף אחת? שנתת לו מתנה שהוא לא ידע להעריך אותה. ואז הוא יישבר? ברגע שהוא ישמע שאת כבר אצל מישהו אחר? והוא לא יאמין, הוא לא יבין איך הוא יכול היה לתת לך ללכת, ולא להתנפל בו ברגע לרגלייך ולתפוס בכל הכוח את קרסוליך?
ולאן את הולכת, מותק? לחפש לך “יחסים”? עם מי בדיוק? עם עוד אחד שיקלוט כמה היית הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לו כשכבר יהיה ברור כי עלו בתוהו כל מאמצי ההחייאה, ושאפילו את התחלת להשתעמם מלשבת לבד בחושך בחברת המלכודות של עצמך ובדיוק עכשיו יצאת מהדלת ואין לך שום כוונה לחזור?
תקשיבי לתקליטים שלהם, בייבי, הם יודעים על מה הם מדברים, והם מנסים להגיד לך משהו, אז תשמעי מה אומרים לך, תקשיבי טוב.

על הכותבת נילי לנדסמן

נולדה בקיבוץ איילת השחר ומתגוררת בתל-אביב. סופרת, עיתונאית ותסריטאית בטלוויזיה.

תגובות

  1. ומה הלאה?
    לאן ממשיכים מפה?
    הגבר אוכל אותה בגדול או מה?
    מאוד מעניין אותי לדעת למה בחורות עוזבות וחוזרות ועוד פעם עוזבות וחוזרות??
    ומה עם הגבר באמת משוגע אל אותה בחורה? נשאר אם הזיין ביד וראש מעוד מעוד מבולבל?
    יש פיתרון לעיניין?

    • זה נורא כואב ללכת ולחזור וללכת אבל יותר כןאב לא להבין אותם, קשה לדעת מה הוא רוצה , למה הוא מתכוון והוא תמיד מתחמק מלדבר ובעצם הכל קורה ככה כי לא מדברים כי לא מתקשרים כי לא עושים תיאום ציפיות ואז דן יקירי אתה חושב שהיא לא מבינה אותך ולא רגישה למצבך והיא חושבת בדיוק כמוך אבל מהצד שלה ולא ניתן לקבוע מי יותר מסכן ומי פחות או מי יותר עצוב מה שבטוח אנחנו צריכים ללמוד זה ש… לא מוותרים על שיחה על תיאום ציפיות ולא מתיבשיים עם המחשבות המכאיבות אבל מה שבטוח מעל לכל ספק:אם זה זה זה יהיה בכל מקרה ובגדול.

  2. אתי אברמוב

    נילי נשמה. שיחקת אותה. יופי של מאמר. אבל!!! אולי נתבגר? מי שממשיכה להיות נערתו של רוקיסט אחרי גיל 25, מגיע לה שתסתובב כל היום עם גברים נוגים, שכל מה שחשוב להם זה “אני”. בטח את ההברקה שבמילון “אני” מגיע לפני “אתה” המציא איזה רוקיסט. ונדמה לי , לצערי, שאני, ובטח גם את, מכירות אותו היטב (שיער ארוך, מיושבי הגלולה. כשהוא יהיה גדול הוא יכתוב ביקורת דיסקים במקומון. טוב, סליחה. מי מיוצאי הגלולה אינו כזה?). בכל אופן! נכון, נולדנו להבין “אותם” באשר הם שם. אבל זה רק עד גיל שלושים. הרי בינינו, לא מספעק שאני רווקה בת שלושים מגיע לי עונש נוסף, להיות בייביסיטר לילד בן 30-35?
    אבל מה, אם אנחנו טיפה מתחילות להתקומם, ישר מחברים עלינו איזה שיר שממנו אנחנו יוצאות עם רגשות אשמה (והם בכלל כבר מזמן שכחו את השיר ולמה חיברו אותו. הזכרון הגברי של המשוררים החדשים מסתכם בעשר דקות לפני הראיון לעיתון וחמש דקות אחריו, בעיקר לצרכי תפיסת זיונים בפאב הקרוב לביתם רצוי בגזרת שינקין ).
    מבין כל המרואיינים, הזן האהוב עליי ביותר הם הרוקיסטים שנורא רוצים יחסים ומצהירים על זה בכל ראיון אבל בעצם, עוד לפני שהספקת לשאול איפה השירותים (עיזבי, גם ככה לא כדאי לך) הוא כבר שואל אם את אוהבת מרצדס כי המונית מחכה לך למטה (והמחליפה שלך כ’בייביסיטר’ מייד צריכה להגיע).
    בקיצור, אני רוצה לסיים בסיפור אמיתי לחלוטין, לצערי. ישבתי באברקסס שזה הבאר האהוב עליי ועל רבים מן הרוקיסטים וחיכיתי שאהוב ליבי (דווקא לא מתחום המוסיקה) יסיים את משחק הביליארד ויואיל בטובו להתיחס אליי. ואז לפתע הרחתי משהו נשרף. הערתי על כך למי שישב על ידי והוא בשיא הרצינות אמר: כן, הזמן. אז לתשומת ליבן של בנות השלושים מיושבות הבארים בפאב: אפילו האוטיסטים האלו שמו לב לכך, אז אנחנו לא?

    • אתי,
      בתור בחורה חשבתי שתביני משהו אחר מהכתבה…או שרק אני הבנתי משהו אמר אני מניח.
      הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה שלשחק זה הדבר הכי דפוק שיש, אם בחורים או בחורות מחפשים סתם כייף מיני או סתם כייף בכלל אחד אם השני, אני יכול להבין, אבל אם שני אנשים רוצים באמת אחד את השני אבל הם באמת שונים אז ני לא מבין למה לשחק, תמיד אפשר למצוא פיתרון או פשוט להרים ידיים, להגיד שלא יכולים יותר והולכים ולא חוזרים.
      משחקים זה רק לילדים בני 16
      לא הגיע הזמן שכולם יהנו קצת מהחיים בלי כאבים מיותרים??

      • דן, בהחלט הגיע הזמן להפסיק את המשחקים אבל מה לעשות שאתם ה”גברים” השחקנים הגדולים . ואז מרוב משחקים זה יום אחד נעלם ,למה ? כי החלטתם ללכת על כל הקופה אבל… לנו נימאס ואנחנו לא מגיבות והלב שלנו נקרע לרסיסים אבל אתם רוצים לשחק אז משחקים והאמן לי חבל שהמשחק הזה עומד תקוע בין שני אנשים שכנראה יכלו לבנות (עם קצת מאמץ) יופי של קשר…

        • גו’י,
          איך הגעת לזה שכל הגברים הם שחקנים??

          כמו שהגברים משחקים כחה גם הנשים…אין ממש הבדל…חבל שהנשים רק מאשימות את הגברים.

  3. קרין רווה

    נערתו 2. פשוטו כמשמעו או לחילופין הטוחנת (אם לזה התכוונת נילי היקרה).
    כל היום תקועה במה הוא עשה ומה הוא אמר. ולמה זה לא יכול להיות אחרת. אני בהחלט מכירה את ההרגשה. ואז אנחנו באמת מנסות להשתנות ומבטיחות לעצמנו שבמערכת היחסים הבאה זה בטוח יהיה אחרת.
    אז אולי פשוט נשלים עם העובדה שככה אנחנו במערכות יחסים עד שאנו מתבגרות ומבינות איך זה באמת עובד. ואולי לא.

  4. מה שמדהים כאן, חברות, שזה שכמות הגברים שמגיבים באתר היא עצומה.
    האם זה אנו חסרות הביטחון שצריכות זיון דחוף? או שמא יש לנו כאן מקרה “גברים בלחץ”.
    הפתיחות הרגה את החתול.

    • מיה סלע

      נילי לנדסמן – הגרופית הנצחית, זאת שגם אחרי כל הפוזה הפמיניסטית תפנה אליכן אצבע מאשימה, ותלך לחפש מה הם כותבים בשירים. זאת שהשירים הם לא רק שירים בשבילה. זאת שעדיין מתחרמנת מכל הרוקנרול הזה, ומתבלבלת כי היא נורא רוצה להיות אישה חופשייה, אבל תמיד תמיד מעמדת הקורבן. תמיד מתנצלת, תזהרנה לא לפגוע ברוקרים הרגישים שלכן. אתן הבנות “הקוליות” מהגלולה. שתמיד נראה שמה שהכי חשוב לכן , זה שידעו עליכן שאתן כאלה. נשים של רוקרים, נשים שכותבים עליהן שירים. שיושבות ושותות כמו הגברים ותופסות זיונים , ואיך אתן יודעות לקלל ולדבר גסויות יפה כל כך , ממש מרגש. פמיניסטיות אלק.

    • בתגובה לשרון –
      טוב שגברים מגיבים ומשתתפים כי אחרת מה הטעם שהנשים ידברו
      על יחסים עם גברים בינן לבין עצמן??

      חוץ מזה, שאולי זה אומר שהמונופול על רגישות, אכפתיות והענקה
      אינו רק בידיים של הנשים. יחד עם המהפכה הפמינסטית שאפשרה לנשים להיות גם גברים, הרי שגם גברים הפכו יותר נשיים.
      לכן, יש לגברים הרבה מה לומר בתחום.
      אבל, בסופו של דבר, הנשים הן המוכשרות יותר בתחום האהבה,
      אם רק תנצלו את מה שהטבע נתן לכן.

  5. משום מה בקטע שמדבר על נטישה כל מי שהגיב עליו התייחס דווקא לציטוטי הפזמונים. שירה מודרנית אם תרצו. במקרה בפי אותו עם הקרוי רוקרים. למה?
    אם אלו היו ציטוטים מתוך סצינות של סרטים צרפתיים? או לחילופין שירה מודרנית? (ללא מוזיקה שמתנגנת לכם בראש כשאתם קוראים אותה)
    מוזר ומעניין.

    • נילי לנדסמן

      בועז יקירי
      הוצאת לי את המילים מהפה.
      וחג שמח
      אגב, לכולנו

    • מיה סלע

      בועז בועז בועז… זה כבר נושא אחר. לפי עניות דעתי טקסטים של רוקנרול אינם אמורים להיות שירה. זה כל העניין ברוקנרול. שאין הוא נפוח כל כך. שהוא מעוניין בפשוט, ואולי זאת הבעיה של רוקנרול בארץ. הטקסטים הנפוחים האלה.. “אני לא יכול לקבל סיפוק, לא יכול לקבל סיפוק… אני יודע שזה רק רוקנרול ואני אוהב את זה…” . מוזר ומעניין.

      • מי אמר ששירה זה משהו נפוח?
        יש שירה נפוחה בדיוק כמו שיש מלים נפוחות בשירים.
        להגיד שמלים בשירים זו לא שירה זאת דיעה מאד קדומה, שלא הייתי מצפה ממך.

        אני
        לא יכול לקבל
        סיפוק

        זאת שירה, תסלחי לי.

  6. תגידו, מה קורה לדור שלנו?
    למה כל משבר קטן גורם לנו לקום ולעזוב (ואח”כ לחזור ושוב לעזוב)? למה אי אפשר לפתור את הדברים? ומישהו באמת מאמין ש”גברים” תמיד שונים מהותית מ”נשים”? כל-כך הרבה פעמים הוכחתי לעצמי במערכות יחסים שזה לא ככה. חבר’ה
    המהפיכה המינית כבר בת שלושים ומשהו (יותר מבוגרת מרובנו…) צאו מזה כבר.

    • אמילי

      אנשים יקרים,
      א. רוק ישראלי זה כאן ועכשיו (על אף גסיסתו המתמשכת), דהיינו חלק מהלך הרוח פה, ואיזה דוגמא יכולה להיות טובה יותר ונאמנה למציאות יותר מאשר שירים שנכתבו פה, ממש פה בביצה.
      ב. מה שרואים מכאן לא רואים משם, ולהיפך. כאשר מסתיימת לה מערכת יחסים אנו נוטות להסתכל אצלינו ולרוב לא על הצד השני, שמן הסתם גם לו יש צד בסיפור, אי לכך ובהתאם לזאת לא נותר לנו אלא לפנות לכתובים (או לחילופין לידיד טוב, שמבין את נפש הגבר) ולחפש מענה שם לתחושותיו, פחדיו וסיוטיו של אותו אחד שזה עתה גרם לנו עוול. וחלילה שלא תבינו אותי לא נכון, אבל כשצריך להתנחם, גם זו דרך, וקרה לי לא פעם שהבנתי בסופו של דבר שהדפיקות היא לא רק שלי אלא של שנינו וחוסר הבהירות במערכת היחסים נבע משתיקה אכזרית וחוסר הבעת רגשות כשהיה צריך………… וכן הלאה וכולי.
      בסיכומו של דבר, אני אוהבת להתרפס על שירים מהזן הזה כשצריך (וגם כשלא), הם מדברים אלי יותר מכל דבר אחר.
      נילי, עלי והצליחי

      • נילי לנדסמן

        תודה, קודם כל
        וחוץ מזה, האם היתכן שמרוב שאנחנו עסוקות כל כך במה שנבצר מהם להעניק לנו אנחנו מקלות ראש בחוסר היכולת שלנו לקבל באהבה משהו שלא עונה בול על הציפיות המוקדממות? או במילים אחרות: היתכן שאהבה בין גבר לאשה אינה מה שסידרנו לעצמנו בראש שהיא צריכה להיות.
        ושוב, לא הרוקרים הם כאן הנושא, אלא הנסיון להבין את המבע הגברי, שבמקרים המצוטטים אינו כה אטום, מוגבל ובלתי רגיש כפי שנוח לנו לפעמים להאשים.

        • מיה סלע

          בועז. אני באמת לא חושבת שמילים ברוקנרול הן שירה, ולא כי הן פחותות ערך. אבל בעיני הרוקנרול בא ממקום אחר לגמרי. מקום שבועט או לפחות התכוון לבעוט אחרת. אז טקסט של שיר יכול לרגש אותי ביותר, אבל אני בחיים לא אצטט אותו כשירה כי זה יפחית במשהו את מה שאני מקווה שהוא התכוון להיות. שלושה אקורדים, וטקסט שהוא פשוט פשוט פשוט, ברור שזה סובייקטיבי לגמרי, אני אוהבת שהבשר נא במקרה הזה.
          נילי. את צודקת לגבי מהות הויכוח. רק מה שקצת מציק זה שאת כמעט מנושאות הדגל של מה שהייתי מכנה טרנד ה”בואו לשנוא את הבנים ולבעוט להם בביצים בכל הזדמנות”. האמת היא שאין לי שום רצון לשמש סניגורית של הבנים, וזאת ניראית לי מגמה מאוסה בדיוק כמו המגמה לבעוט להם בביצים. הרי אין ממש דבר כזה “מערכות יחסים”. לי יש מערכת יחסים , אם תרצי לקרוא לזה כך, ולך יש את שלך, והנסיון שלי שונה משלך. לצערי יש סיכוי שהדבר היחיד הדומה הוא המאבק בתוך הבית שאינני בטוחה שהוא פמיניסטי. המאבק שלנו לא להיות כמו שחינכו אותנו ולתת גם להם הזדמנות לשאוב את האבק מהאידיאולוגיה הפמיניסטית לכאורה שלהם. חוץ מזה, הרי מה שאנחנו מכנות מערכת יחסים הוא בבסיסו, כך אני מקווה בשביל כולנו, אהבה גדולה. ואני לא חושבת שצריך להתפשר באהבה. אם יש לך אהבה גדולה, את יודעת שיש לך אותה ואז הפשרות הן בחיים המשותפים. פשרות קטנות שלפעמים את מסתכלת עליהן מהצד ומחבבת אותן ולפעמים לא. אבל אני חושבת שאם בעקבות הטרנד של לבעוט בביצים יש כאלה שבעטו באהבה בגלל שהוא ישן עם גרביים או כל הקישקושים המומצאים האלה.. זה ממש מעציב.

          • נילי לנדסמן

            יקירתי,
            שוב החמצת אותי, לצערי.
            אני בכלל לא בעד לבעוט לבחורים בביצים. זה מוציא אותם מכלל שימוש וזה דבר מאוד לא יעיל.
            ועל כל השאר, אני נוטה להסכים איתך, כמובן, בשביל אהבה, הכל שווה, הכל.

            • אני בעטתי לחבר שלי בביצים כשצעק עליי ועכשיו אני מצטערת כי הוא אומר שאחת שבורה

            • דליה מזור

              אני בעד לבעוט לגברים בביצים.
              בגילי, ארבעים פלוס, עברתי 3 מפגשים עם חלאות.
              לראשון הכנסתי ברך בביצים.
              לשני תפסתי בביצים, מעכתי ומשכתי.
              לשלישי נתתי בעיטה בביצים.
              שלושתם התקפלו וגנחו מכאב.

            • טל כהנא

              אני מכירה את נילי לנדסמן מהטלויזיה וידעת שהיא יפה במיוחד. אם יבוא גבר שיחשוב כמוני ויתקוף את נילי, אני בטוחה שהיא תבעט לו בביצים.

  7. נשאלת השאלה את מי זה מעניין מה גברים קשישים ושרוטים (וגם ז”ל במקרה של אליפנט) חושבים שאשה צריכה או לא צריכה להיות, או איך את נראית בעיניים שלו וכל הפשטידה הזאת. לדעתי, בחורה שלוקחת את אלפנט ודומיו כסוג של רפרנט, צריכה מראש לעשות בדק בית.

  8. אמיליה

    נילי יקרה!
    עברו למעלה מארבע שנים מרגע פרסום מאמרך.
    רק עתה קראתי.
    יפה עד כאב. חותך בבשר.
    זמן רב לא קראתי משהו כ”כ נוגע ללב.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *