סקסיסטיות צובטת

אני עולה לתומי במעלית, כשלפתע צביטה כואבת בישבן. פגיעה ישירה באזור שגולש מחוץ לקו החוטיני. האם אני מדמיינת? שוב הפנטזיות הפרועות שלי על סקס במעלית שצפות ועולות? או שמא זו היד החמקנית של הגבר בחליפה מאחוריי מקמטת לי את הג'ינס?
מנסה להתרכז בדלתות הנעולות מולי, לדמיין שאני משתפדת להנאתי באי אקזוטי, ממש כפי שיעצו לי להתמודד עם אימת המעליות הנתקעות, אני מסלקת לאט ובהתמדה את חשדותיי על הטרדה מינית. ואז שוב, כמצופה, יד עיקשת ממששת אותי מאחור, הפעם היא נעה למטה ולמעלה בנגיעות עקביות.
היסטרית מהסיטואציה המביכה וזועמת על חוצפתו של האיש, אני סבה לאחור, מבט תוקפני, רוח קרבית. אבל ההוא שמאחורי, לרוע המזל פרצוף יפה וגוף מסוקס, לא מתרגש מהעניין. כנראה שהבן אדם סבור שכל בחורה בעולם מתה להיות ממוששת בחסד על ידו.
"זה קורה לי לפעמים כשאני, את יודעת, נו, על הבוקר", הוא פולט מהפה ושולח חיוך דבילי של מי שנתפס על חם. איזה תירוץ עלוב, תשתמש בתיאורית הרפלקסים לצאת מזה, אני חושבת לעצמי, יורה בו מבטים מרושעים ופוסעת החוצה גאה על יכולתי להילחם במבט הגברי המכפיף. להחזיר לו כמובן מבט מכפיף משלי.
האם גברים באמת סבורים שאנחנו קיימות כדי לספק את הצרכים המיניים שלהם? גם אם במקרה היינו שם? מילא לראות אותנו ולהזיל ריר מרחוק, אבל מתי בדיוק מישהו הרשה להם לגעת בלי לבקש רשות?
ואז למחרת, עוד תקלה. כאובייקט מיני מהלך על שתיים בחורה צריכה לדעת שמדי פעם היא עלולה ליפול קורבן ליצר הליבידו ההיפראקטיבי של גברים. במיוחד אם היא משחקת בגורלה ומתלבשת כפי שהיא אוהבת, חושפני וקצרצר. כמובן שאם התלבשת כך עליך להיות מודעת לעובדה שיש גברים שבטוחים שלבשת את המחשוף כדי שמישהו יהנה מהסחורה. סרה לתומי לסופרמרקט, אני נאבקת על יוגורט העיזים האחרון עם גבר שבסופו של דבר נכנע לי. רגע לפני שהוא פורש מהמערכה, הוא זורק "את חושבת שאם תסתובבי עם מחשוף כזה תקבלי הכל?".
כמובן שבאותו רגע עף עליו מטח סידן, צובע לו את הפנים ההמומות בלבן. מה הוא חשב, שרק גברים יודעים להשפריץ תסכול?
וזה לא נגמר כאן. שעה אחרי, בתור לקופת חולים, עוד טוטסטרון מצוי חושב שיש לו הזכות לנעוץ מבטים פולשניים ולהפנות את תשומת לבם של שאר החולים הזכריים לעבר החזה שלי, שברגעים אלה ממש מתכווץ מבושה בתוך גופיית הלייקרה השחורה. אחר כך הוא שואל אותי משהו על אנטיביוטיקה, מביט לי מתחת לצוואר. "תגיד", אני לא נשארת חייבת, "למה כשאני מדברת אתה לא מסתכל לי בעיניים?".
נו, באמת, כמובן שהתשובה שלו היתה כי את לובשת מחשוף כל כך נחמד. בשעה הקרובה אני מבלה בלנעוץ מבטים משמעותיים באזור החלציים שלו, שירגיש קצת מה מחשוף נחמד כמוני מסוגל לעשות.
האם עלינו להתלבש צנוע רק כדי להימנע מליפול לסיטואציות מביכות בהן אנחנו מובאות לדין על לבושינו?
שבוע החיכוכים נשים-גברים, אובייקט-סובייקט, אובייקטיפיקציה ואיך שלא תקראו לזה, הסתיים כך. בעודי יושבת בבית קפה, בן זוגי מבלה לרגע קל בשירותים, ניגש אלי בחור ומתחיל ללוש לי את הכתפיים. לא שיש לי משהו נגד עיסויים חפוזים, אבל הלו? מי אתה? לא צריך להגיד שלום טרם נגעת? כמה אתה גובה על הטיפול המסור? מסתבר שהלה סבר שאני רומזת לו כל הערב שאני מעוניינת. רומזת לך? כן, כן, אמר, את לא הפסקת להסתכל עלי ולחייך. הוא אפילו קצת נעלב.
מאמי, זה לא אתה, זאת הפלזמה המשגעת שמקרינה את "חלף עם הרוח" מאחוריך! שאגתי אליו. המסכן כה נבהל שאני לא בטוחה שאי פעם יעז להתחיל עם מישהי בבית קפה באור יום.
כמובן שכשאת מוגדרת מראש כאובייקט מיני עלייך לדאוג לעצמך, גם אם פירוש הדבר, שגברים יחשבו שאת פסיכית.