זוהי לא עוד כתבה שתבשר לעולם שגדול זה יפה, או שדוגמניות אנורקסיות זה לא יפה, או תביע עמדה כלשהי לגבי מה יפה ומה לא. זה לא ממש משנה מה יפה – אם דוגמניות זה יפה, או אם נשים מלאות בחצאיות ארוכות זה יפה. מה שמשנה הוא כמה אנרגיה אנחנו מוכנות להשקיע כדי להיות שם. והאמת, הגזמנו לגמרי.
אין לי בשורה. האנשים שמכירים אותי יודעים שאני מיללת על התחת שלי הרבה יותר ממה שאני עושה מדיטציות בהרים ומתחברת לאני הפנימי שלי. לא נמאס לי לגמרי מדיאטות, לא נמאס לי בכלל מלהזיע בסטודיו, לא נמאס לי לקנות בגדים כדי להרגיש יותר טוב. אבל בהחלט נמאס לי מהמטען הכבד שיושב על כל ההתנהלות הזאת. נמאס לי מהמשוואה שאומרת שאיך שאת נראית זה מה שאת שווה.
את לא צריכה לאהוב את הגוף שלך. את לא צריכה להתחבר לגוף שלך באיזה צו אופנה ניו אייג'י. מצד שני, את גם לא צריכה להיות מידה 36, את לא צריכה להיכנס למכנסי בר מצווה שמתחילים באמצע התחת, את לא צריכה חזייה קאפ C, ואת לא אמורה להיראות כמו כוכבת פורנו, עם מינימום בגדים ושערות רק על הראש. אישה היא סקסית כשהיא יודעת ליהנות מהגוף שלה, כשהיא מספיק בטוחה בעצמה כדי לא להילחם בו ולהתעלל בו.
רק אנחנו אשמות
לא צריך להיות אינשטיין כדי למצוא את השטן הקפיטליסטי הקטן שמעודד את האובססיה הפסיכית הזאת. תרבות הצריכה נבנית מחלומות שאי אפשר להגשים. בגיל שלושים את כבר לא תיראי כמו שנראית בגיל 18, לא משנה מה תעשי. אבל בדרך מישהו ירוויח מזה הרבה מאוד כסף.
פעם תעשיית הניתוחים הפלסטיים לא פרחה כמו היום. פעם אם היה לך אף ממש מזעזע, אז היית עושה ניתוח אף. רובנו הסתובבנו עם הפגמים החינניים שלנו, ומה את יודעת, עדיין אנשים יצאו, והכירו והזדיינו, והיו מאושרים. היום נראה לנו מאוד טבעי לשפוך אלפי שקלים על ציצים יותר מוצלחים, או להזריק רעלנים שישתקו שרירים בפנים, כדי למנוע כמה קמטים.
מעניין לראות שזה לאו דווקא עובד בצד הגברי. נכון, כולנו רוצות את בראד פיט, אבל כשיבוא בחור חכם שנון ומדליק, עם כרס קטנה ומפרצים בשיער, הוא יסובב אותנו על האצבע הקטנה. לא מאכילים אותנו כל היום שאם אין לו קוביות בבטן ולוק של שחיין שבדי, אין טעם לטרוח לצאת מהבית ולהוריד שערות ברגליים, כי אולי יבוא משהו יותר מוצלח.
העובדה שהסטנדרטים לגבי היופי הנשי הם הרבה יותר מחמירים לאו דווקא קשורה לכך שלגברים יותר חשוב המראה החיצוני אצל נשים, אלא לעובדה שנשים שידרו עמדה שהעיסוק האובססיבי בלהיראות יפה יותר הוא טבעי ונוח להן, ושכל אימת שתעלה אופנה חדשה יהיו רבות שיאמצו אותה מיד בהתלהבות, באדיקות ובמסירות.
מה שבאמת מזעזע הוא שההתעסקות שלנו במראה היא כבר הרבה פחות מסתורית מפעם.
ואני מודה, גברים עם דקות אבחנה של כוסית הם לא בדיוק כוס התה שלי. אני מעדיפה שגבר ידבר איתי על כדורגל מאשר על הדיאטה החדשה שלי וישאל אותי איך אני מורטת גבות. אבל הם עושים את זה, כי את כל מה שמפרסמים לנו וקוראים לנו לקנות, ללבוש, למרוח, לבלוע ולמרוט – הם קוראים גם. וכשאידיאל היופי הוא משהו שצריך לעבוד ולקנות כל כך הרבה בשבילו, קצת קשה לא לשים לזה לב. ואז בעצם איזה סיבה יש למישהו לקבוע את סטנדרט היופי סנטימטר אחד פחות מהפנטזיות שלו, אם מיד ילכו ויגשימו לו אותן?
אין שום סיבה להמשיך להאשים מעצבי אופנה הומואים, וקובעי טרנדים אופנתיים למיניהם, גם אם רובם גברים. אף אחד לא הכריח אותנו גם ללבוש את זה. כל עוד אנחנו נמשיך לקנות, יהיה מי שימכור לנו גם את הלוקשים המופרכים ביותר.
הפתרון: גרבוץ
לאור המפגע הלא חינוכי הזה ושכמותו, בטוחים כמה מגברברי ארצנו, שאם את לא קטנטנה שברירית ומתוקה, את אמזונה פוסט-פמיניסטית מפחידה. לאחרונה נחשפתי ליותר מדי שיחות גברים שעוררו בי בעיקר את הרצון לעלות על מדי ב' ולגרבץ. האחרונה העלתה את הטענה שלא קיימת בחורה קומפקטית מדי, משל היתה הבחורה פלאפון. רק שלרוע המזל, עדיין לא הומצאה טכנולוגיה פשוטה וקלה למזעור האישה לגודל הקומפקטי והנוח הרצוי. רובנו נצטרך לעבוד קשה מאוד בשביל זה, ובשביל מה? על חשבון מה?
תחת מכבש האופנה של היום נשים הן ילדות, על הסקאלה בין התמימה ללוליטה, על פי העדפות המשתמש. אבל הן בעיקר קטנות. רק מה, שהגנים המזרח תיכוניים שלנו לא ממש מתיימרים להביא אותנו בקלילות למראה הזה. ואם להיות ממש בוטים, הרי שאם לא נעבוד קשה על הגוף, באופן יומיומי ומתיש, יש לנו יותר סיכוי להיראות כמו ירדנה ג'עלה מאשר כמו איזה גיישה קטנה ושברירית.
אז לא אמרתי שצריך להגזים, אבל אם בגיל 35, מחייכת ובריאה בגופך ובנפשך, אחרי לידות, יהיו לך כמה קמטים, תלבשי מכנסיים גדולות בשתי מידות והציצים שלך ייפלו במילוי תפקידם, לא יקרה שום דבר. העולם עדיין יחייך, עדיין תמצאי פה ושם בגדים מהממים וצבעוניים שיעשו לך טוב על הלב ועל התחת, ועדיין תוכלי להיות אישה מושכת ומדהימה, שמסובבים אחריה את הראש. נשמע נורא טריוויאלי? כנראה שלא.
הפרסומת החדשה לאסקייפ למשל, טרם הפנימה את העובדה שלהיות מכוער זה לא הטרגדיה הכי נוראה בעולם. כל האסונות הקיומיים שפוקדים את הנוער בימים אלו – השעמום שמעיק עליהם והשגרה שמעבירה אותם על דעתם, מיוצגים על ידי יצורים קטנים ומכוערים בעליל. המפתח לגאולה הוא כמובן להיפטר מהמפלצת המכוערת. רק שאם להודות על האמת, היצורים האלה הם הדבר הכי משובב, משעשע ולא שגרתי שנראה על המסך לאחרונה, בייחוד שהם תמיד איתך ומריעים לך שאת בבית לבד עם הפופקורן. אבל הפרסומת הזאת הולכת בדרכן של מאות פרסומות אחרות ומעבירה מסר אחר לגמרי: משעמם לך? לך מיד ומצא לעצמך כל מיני חברים שנראים בדיוק כמוך. את חושבת שאת פרה? סוף העולם הגיע. לכי מיד וקני לך משהו, פלאפון למשל.
מלבד ג. יפית, הקציצה הא-מינית האיומה, כל שאר הנשים בפרסומות משדרות לך מה יפה ומה סקסי ומה את צריכה לעשות כדי להיראות ככה. מישהו שם לנו מעל הראש את המודלים האלה, כל מיני נשים שנורא כיף לראות אותן בטלוויזיה, עד שהתבקשנו באמת להיות דומות להן. אבל במקום לתת להם לחלוף בקלילות מעל מוחנו, אימצנו אותם בהתלהבות. וכל עוד לא קמה אף אלטרנטיבה סקסית אחרת, מה לנו כי נלין על הזבל הזה שמאכילים אותנו.
את סקסית איך שאת
דימוי הגוף השלילי מתקשר בדרך כלל למשקל עודף, אבל הוא נוגע בכל. כולנו נושאים את הפגמים הקטנים שלנו, ואולי הגיע הזמן לחיות איתם אם לא בשלום ובאחווה, אז לפחות בשוויון נפש.
את יכולה להיות יפה וסקסית גם אם את רזה מדי, שמנה מדי, גבוהה או נמוכה מדי, עם ציצים גדולים או קטנים.
אנחנו מיוחדים ומושלמים כמו שנוצרנו. טיפוח, איפור וכושר וכל מיני שיפורים קטנים במידה סבירה זה מומלץ וזה כיף. אבל לעשות ניתוח כדי למלא את השפתיים? לרצות לרדת ממידה 40 למידה 34? להוציא את כל הכסף שלך על איך שאת נראית?
את אוהבת את עצמך אם את נותנת לגוף שלך אוכל בריא ולא זבל, נותנת לו לנשום בבגדים נורמלים, מכבדת אותו מספיק כדי להכיר במגבלות הגנים שלך, ולא מענה אותו כדי שיהפוך למשהו שזר לו. החזרה לגוף הטבעי והנשי יותר היא לא בשורה ניו אייג'ית אופנתית, זה פשוט הרבה יותר שפוי.
נכון מאוד
אבל זה הרבה קשור לאיך את מרגישה אם עצמך
שלא קשור לצורה החיצונית
לא?
אשה שמרגישה טוב עם עצמה ואוהבת את עצמה, מפגינה נוכחות
שלדוגמנית הכי כוסית אבל עם עיניים כבויות מקוקאין לעולם לא תהיה.
טוב שוב שלום אני חושבת שסקס זה דבר
לא טוב וגם לא בריא. בגלל;שזה
נראה לי לא בריא ולא טוב לבי-האדם.
אז בגלל זה אני חושבת שסקס זה לא טוב.
נכון ומדויק להפליא אבל…. מה קורה כשאת בכל זאת לא משלימה עם גופך? ואת מאמינה שהגבר יראה אותך ויברח? הלוואי והייתי יכולה לחשוב ככה אני בזמן של שידרוג עצמי ולא מצליחה להגיע לכלום הבטן עדיין משתפלת אחרי 2 לידות וללא כסף קצת קשה להיפטר ממנה
והרבה דברים אחרים עדיין טעונים שיפור ובכל זאת כל כך הייתי רוצה להשלים עם המראה שלי ולהתהלך בגאון. בקיצור כל הכבוד והלווואי ובאמת תיישמי את דברייך.
זה בטח לא חדש לאף אחת מה שאני הולך להגיד:
מצד אחד אין אפשרות להזניח את הגוף ולתת לטבע לעשות את שלו. כי מעט מאוד האנשים שנולדו עם מראה של מליון דולר.
אבל כל דבר בפרופורציה כמובן. אין צורך באובססיה לגבי המראה. לא חייב להראות הכי יפה שבעולם, מספיק המראה הטבעי הממוצע. הרי מי שנמצא/ת במרדף פנימי אחרי היופי לעולם לא יהיה/תהיה מבסוט/ה במאת האחוזים.
תהיו שלמים עם מה שהטבע נתן לכם, יופי פנימי עדיין נחשב בימינו.
ראשית, לשאלה למה יש _א_סימטריה ביחס
להופעה החיצונית בין המינים – כשגברים
לדעתי באופן ברור (אני גבר, אני יודע)
מייחסים חשיבות רבה להופעתן החיצונית של
נשים מאשר להיפך – היא שאלה מעניינת כשלעצמה.
כשמסתכלים על המספרים (הגולמיים) זה לכאורה
היה צריך להיות הפוך, נולדים יותר בנים מבנות
ועד בערך גיל 34, יש, למיטב זכרוני, יותר גברים
מנשים. לכן, לכאורה, הצד ש"אמור" להפגין את
תכונותיו כלפי המין השני הם הגברים (ע"ע טווס).
אבל זה לא כל-כך פשוט, מי שנושא את הולד
תקופה לא קצרה (על כל המשתמע (או לפחות
השתמע בעבר ה"גנטי") ומשתמע, לדעתי, לא
מעט אצלנו בני האדם) הן הנשים. כמו כן
הגברים מפגינים את תכונותיהם בעצם התחרות
על ליבן של הנשים – כך שלגברים לא בהכרח יותר
קל. "אנחנו" (חלקנו) נזקקים להרבה מאמץ כדי
לזכות בליבה של עלמה מתאימה
("הוכחה": קצת בנימה אישית, ללא כל קשר סביר
למאמצי, ליגיעה, לזיעה ולבקשותי, אני עדיין רווק.
יש לי תחרות קשה מאד והייתי שמח לצחוק על זה,
אבל זה לא מצחיק, זה עצוב 🙁 אני מכיר עוד
כמה רווקים שלצערם הם רווקים למרות
מאמציהם הבלתי נילאים בעליל :-).
שנית, אני מסכים עם הסיפא של המאמר.
הטבע נתן לכולנו הופעה מסוימת. ההופעה
הזו בחלקה נובעת, אני משער, מגנים. למעט
מקרים נדירים, אני מעריך ש"לכל סיר יש מכסה
משלו". כך שבחורה שמנסה ל"הילחם" בהופעה
שלה ול"שפר" אותה, גם, אולי מפספסת מישהו
שיאהב אותה כפי שהיא וגם השינוי החיצוני,
הקוסמטי, לא בעצם משנה את הגנים (!)
(נכון להיום, אולי עוד כמה שנים כן… 🙂
ולטעמי מה שמניע את המשיכה, נכון להיום,
הם הגנים ולא להיפך.
אני מעריך שמה שחשוב לגברים מעבר לטעם
הסובייקטיבי השונה (חלק אוהבים רזות, חלק
מלאות, חלק שמנות וכד') הוא הפריון
(גם אם בצורה לא "מודעת") על כל המשתמע
מכך (גיל, למשל) ולא "יופי" בשביל "יופי".
בגלל שההורים שלי היו מאוד עקרוניים, פתוחים וחינוכיים הם החליטו לגדוע את "הבל היופי" בעודו באיבו ולימדו אותי כל השנים שאני לא יפה אלה חכמה.
שנים האמנתי להם והייתי מאוד חכמה אבל מעולם לא הכנסתי מראה הביתה כי ידעתי שיפה אני לא. תמיד מילמלתי מנטרה קטנה וצינית שאומרת "כמו שאני רואה את הסיר אני מוותרת על המכסה" …
הם לימדו אותי שאני חכמה אבל כולם מסביב היו סתם יפות. ולמי היה חבר?? ? (ליפות ליפות)
עם השנים גדלתי החכמתי והבנתי שאנו אומרים שלום למי שנראה טוב בעינינו, נמשיך לדבר איתו רק אם יהיה לו משהו נורא מעניין לומר ובכל זאת המראה המראה המראה.
וכשמצאתי את עצמי יותר מידי זמן לבד היה לי אחלה תירוץ – אני לבד כי אני לא יפה מספיק.
וכשהתירוץ הזה נגמר כי הושיבו אותי הסבירו לי והוכיחו לי שאני יפה, יפה מספיק, יפה פלוס פלוס…
פתאום הבנתי משהו הרבה יותר נורא – אני לבד כי משהו אצלי לא בסדר…
ונשאלת השאלה מה עדיף לחשוב שאת מכוערת או לחשוב שמשהו קרדינלי מאוד מאוד לא בסדר אצלך.
שלום "הידרה" (מה זה "הידרה"? הנחש המיתולוגי?)
ראשית, בעקבות קריאה (שטחית אמנם) בנושא נדמה
לי שהשפעת בני גילנו, בד"כ, משמעותית יותר מהשפעת
הורינו – אבל זו סתם הערת-אגב לא מבוססת מספיק.
שנית, לעניות דעתי, מי שקובע אם מישהי "יפה" או לא,
הם לא האדם עצמו, לא בני/ות מינו/ה ולא ההורים אלא
בני המין השני _בגיל המתאים_ (ילדים יכולים לחשוב
שילדה שמנה זה לא יפה, בוגרים עשוים לחשוב
(כמוני) שאישה מלאה _ונשית_ היא אשה מאד מושכת,
כמה פעמים ראיתי מלאות (ונשיות) תפוסות (כבר הפסקתי
לספור…)).
שלישית, יש את עניין ההתאמה, שכבר דנתי בו
(כמעט עד בלי די…) באתר זה בעבר. לדעתי ככל
שאדם שונה מהממוצע כך יהיו לו/לה פחות
בני/בנות זוג לבחור מתוכם. זה כולל אספקטים
חיצוניים _ו-_ אישיותיים כאחד. מקובל לחשוב של-
הופעה יש מרכיב תורשתי חזק, ומה לגבי
ההתנהגות? האם אין לה מרכיב תורשתי? לדעתי
המאד ההדיוטית והלא מקצועית, יש. וכאן שוב
נשאלת השאלה, האם ניתן לשנות? סביר להניח
שעד גבול מסוים כן. בן אדם שמן מאד מאד,
יכול להתאמץ ולרזות, אדם ביישן מאד, יכול, אולי,
במידת מה, לשנות את התנהגותו.
יכולות לדעתי להיות שתי אסטרטגיות להתמודד
עם מצב כפי שתיארת:
א. להגיד לעצמי: "אני כן בסדר" אבל אני שונה,
משמע אין הרבה כמוני, משמע בן/בת זוגי גם
הוא/היא לא נפוץ ולכן קשה לי למצוא אותו/ה ואז
זה יכול לקחת זמן ו/או מאמץ למוצאו/ה (גם מזל).
ב. להגיד לעצמי: "אני לא בסדר" לכן אני
צריך/ה להשתנות כדי להתאים עצמי לאיזה
"נורמה" ואז (ע"ע התפלגות נורמלית) בעקבות
השינוי יהיו לי יותר בני/ות זוג פוטנציאליים.
(ואפשר גם תמהיל מסוים של שתיהן)
לגברים ולנשים, שיקולים שונים בבחירת
האסטרטגיות בגלל אילוצים שונים כגון גיל ועוד.
אכן ל"כלל" בעניין המכסים והסירים יש גם
יוצאים מן הכלל ולצערנו האידיאל של זוגיות
_לכולם_ הוא _כנראה_ אידיאל לא ריאלי
(ראי, למשל, מספר גברים מול מספר נשים
(יותר גברים מנשים בגיל הצעיר, יותר נשים
מגברים בגיל המבוגר וסה"כ יותר נשים בכלל)).
קודם כל ולפני הכל – מליון נקודות (לא הרבה אנשים יודעים להות נחש מיתולגי – גם כשהוא מחייך מולם עם שלט באמצע החיים:)).
ועכשיו – אמר מי שאמר "האדם – תבנית נוף מולדתו" וצדק – אנחנו מתעצבים במשך הזמן ע"י כל מי ומה שסובב אותנו וסופגים את כל מה שנקרא בדרכנו – כך שגם חברים וגם הורים משפיעים.
להשתנות – זו פונקציה של גיל ככל שאנו גדלים מתבגרים ומתישרים על איזה מסלול (דפוס חיים) כך קשה השינוי בין אם חיצוני ובין אם פנימי.
ושינוי אישיותי זה יופי בתנאי שאתה יודע בדיוק לשים את האצבע על הבעיה. אם אין דיאגנוזה מדוייקת – קשה מאוד להתאים תרופה (ולפעמים יש כמה תחלואים אישיותיים שאין להם מזור:( )
ואם מותר לי לקטרג אותך – אתה או אופטימיסט פסימי או פסימיסט אופטימי – אבל אתה משלב יופי בין שני ניגודים (עוד 12 נקודות למיליון).
בסופו של דבר העולם רואה אותנו דרך הראיה המעוות שלנו את עצמינו – כמו שאנו נראים לעצמינו כך נראה לעולם.
היי "הידרה".
אני מאמין בכנות (עד כמה שניתן) אי לכך
ובהתאם לזאת עלי לגלות שמיליון הנקודות
לא מגיעות לי, אלא לתוכנת המילון/תרגום שלי
שנתנה לי את הפירוש של "הידרה"… 🙂
טוב… אני אתן לעצמי 3 נקודות על המחשבה
להשתמש בה…
בעניין הסביבה מול תורשה, למרות שאני לא
איש מקצוע (זה עדיין לא מונע ממני להחזיק
בדעה) כנראה שאני ואת, אולי, רואים את
הדברים קצת אחרת. למשל, גם ה"פסימיות/
אופטימיות" וכד' ייתכן שיש בהם _מרכיב_
תורשתי. ייתכן שכך גם "ראיה מעוותת".
ונשאלת השאלה "מעוותת" בעיני _מי_?
מי מגדיר מה הם "תחלואים אישיותיים"?
והאם צריך ל"רפא" אותם?
אם חושבים על זה, זו שאלה לא פשוטה
כלל וכלל (אפשר בהזדמנות לפרט).
מה גם שלטעמי עדיין לא קבלנו מבורא עולם
(אני חילוני, אגב) את "חוברת ההפעלה"
שלנו, כך שאני לא בטוח שיש, למיטב ידיעתי
ההדיוטית, הבנה מספקת איך ומה עובד,
כמה, למה, מדוע, כיצד והיכן… 🙂
ומותר לנו לקטרג זו את זה ולהיפך…
זה הרי לא עניין אישי 🙂
ובכן 3 מליון נקודות על התושיה – מרבית האנשים בסביבתי היו ממשיכים הלאה. הטריק הוא לא "לדעת" הטריק הוא "ללמוד" – ועל זה יש לי הרבה מה לומר.
בנוגע ל"ראיה המעותת" אתן דוגמית – פעם מישהו אמר לי "מה שקרה בינהם ( הוא והיא ) לא נדע אף פעם כי לכל סיפור כזה יש 3 גירסאות – שלה, שלו והאמת באמצע, אבל אף אחד מאיתנו לא חי אותם ואיתם, ומאידך אף אחד לא יכול להיות אוביקטיבי ב 100%".
אני חושבת שחלק גדול מתפיסת "האני" בסביבה נובע מחינוך – שלנו את הסביבה ("אני יודעת שאני מוצלחת" – נו ומי יתווכח איתי? בנוגע לתפיסה שללית זה בולט יותר "אני לא שווה כלום" ושום דבר ושום איש לא יזיז אדם/אדמת כזו מדעה זו ויצור כזה גם יתנהג בהתאם ). אבל כמו שכתבת זה דיון בפני עצמו.
ולקטרג זה בעצם לעשות סדר – לנקד את הטקסט – אחנו חייבים לקטרג כדי להבין 🙂 להכניס לקופסה, לרשום תווית ותייג.
ודרך אגב – אני חייבת לך סיפור (בהזדמנות) על חינוך סביבתי ל "נכון" לא "נכון" ויופי.
היי "הידרה",
את מאד נחמדה ובעיקר מאד
נדיבה בחלוקת נקודות… אפשר
להמיר הנקודות לכסף? 🙂 🙂
במחשבה נוספת, הייתי ממיר את
הנקודות בבת-זוג מתאימה…
אני מאמין שיש אמת בדברייך.
ראיית העולם נגזרת, כנראה, גם מ-
"תפיסה עצמית". השאלה היא המינון,
כמה זה משפיע מול גורמים אחרים?
אני סקרן לדעת (ללמוד?) מהו
הסיפור שיש לך על החינוך ובכלל.
אז כדי שחלילה לא נתיש, אולי,
את קוראי/ות התגובות ואם יש לך
זמן ועניין את מוזמנת ל-e-mail
לי לכתובת דלעיל.
אין ספק אתה צודק – המינון הוא המפתח לכל.
זה זה ההיבריס המיתולוגי (הנה עוד מילה למילון).
מינון יתר הופך מציאות לגרוטסקית ואת האוביקט לבדיחה (להבהרות גש כאן לפורום יציאה, כאן באתר תקרא את "הפיתרון המושלם" ותבין).
הלואי ויכולתי להציע לך את המיוחלת – אבל כמוך כמוני – עדיין לא מצאתי את הדרך לשם.
ונקודה שלי באמת שווה משקלה בזהב – אני לא מחלקת אותן בנדיבות.
(דרך אגב ההיבריס הוא חטא היוהרה – היוונים ביקשו להגדיר אדם והחליטו שהאדם הוא פחות מאל ויותר מחיה. יותר מחיה היה החלק הקל, אולם איך ידעו היכן הגבול בין האדם לאל? לא יודעים עד שמנסים – ומותחים את הגבול עד ש… עפים קרוב מידי לשמש או מחליטים שאפשר לנצח אל- עונש!!!) ותן חמש דקות ואני משגרת לך את הסיפור…
יצא מהאתר הזה עוד זיון.
מה עוד זיון? מי היו הקודמים? השביעי את סקרנותי
zig zag,
אני מאד old fashioned במה שקשור
ליחסים קשרים וכד'. מה שהזכרת חשוב
אבל הוא בא אצלי רק אחרי שאני נמשך חיצונית
וגם זה אחרי הכרות די ממושכת.
בד"כ הסיכוי ששני אנשים אקראיים יתאימו
(חיצונית ופנימית) הוא, לפחות לגבי דידי, קטן
מאד מאד.
חוץ מזה, מניסיון מצטבר של שנים, 99.99 %
מהנשים שאני נמשך אליהן תפוסות. כבר
כתבתי שיש לי תחרות קשה מגברים אחרים
(לא בהכרח טובים ממני, אלא כאלה שהיו
במקום ובשעה הנכונה ואני כנראה לא).
אבל תודה על המחשבה החיובית…
זהו? אתה מתכחש? אחרי כל מה שהיה בינינו?
מה אני לא יפה מספיק ?
מה אני לא מושכת ?
מה עשיתי לא בסדר ?
אני אשתנה – מבטיחה. אלמד לבשל, אני ארזה, אגבה, אמרוט גבות…
🙂 🙂 🙂
ברוח הנושא… אני מעדיף את המראה הטבעי.
חוצמזה עוד לא ראיתי אותך, אז איך אני
אמור לדעת?…
המראה הטבעי אההה?
אז מה לא להוריד שפם?
(מזכיר לי איזו מחמאה כפרית…)
אוף… שאלה קשה שאלתני…
שיער גוף, אני משער, אופייני לבע"ח באזורים
קרים… (אם כי במחשבה נוספת, זה לא תמיד
כ"כ מדויק) לכן זה תלוי איפה מתגוררים…
מה שנחשב כ"לא יפה" בעיני חלק מהאוכלוסיה
עשוי דווקא למצוא חן בעיני חלק אחר ובלי
קשר להעדפות, יכול, אולי, לשמש יתרון בסביבה
מסוימת.
תשמע, תראה תקרא – בוא רגע נוריד את מעטה הפוליטקלי קורט –
שפם לבחורה – יהיה יתרון בשני מקרים בלבד – או ב"פריק שואו" וגם אז יש לה תחרות קשה מצד הגברת עם הזקן. או בעיראק בהנחה שניצחו הפיניסטיות והחוק לשיויון הזדמנוית עבר ועכשיו סאדם מחפש גם כפילות.
תדמיין לשניה אותך יושב בבית קפה מול הגברת הכי נחמדה, אינטלגנטית ושנונה בעולם כולו – ממש התגלמות החלומות – אבל את שפתה העליונה מעטרת פלומה אורירית שמתנפנת בבריזת הערב…
הכל היה להיות נכון, אבל זה די מתסכל בסך הכל, כשאת מסתכלת במה שמפמפמים בכלי התקשורת, אז נכון שכולנו בחורות אינטליגנטיות, או לפחות מחשיבות את עצמנו ככאלה, שמודעות לתהליך שעובר דרך התקשורת, מצד שני, מסתכלים על מי שהופך להיות גיבורי תרבות בימים אלה, מי שבאמת מצליח מקרב הנשים ועושה את המשכורות הגבוהות, והן כולן מידה 34 בלונדיניות 52 קילו על מטר שמונים, אז מצד אחד, מודעים שאי אפשר להגיע לזה, מצד שני קשה שלא לתלות את כל התקוות האבודות והפנטזיות באיזשהו אופן ב… אם נהיה כאלה אז הכל יסתדר.
ואני שואלת: מתי יתחילו לפרסם בבננות מאמרים מקוריים?
אני מתביישת בעצמי. מה אני אגיד לך. אני אדם משכיל, אבל אני רוצה להיות יפה. חוץ מבעלי העאוור המתוק פשוט אף אחד לא אמר לי אף פעם שאני יפה. ואחותי זה כואב. איזו דודה טובת לב אמרה שאת האף אפשר לסדר בניתוח. קרוב משפחה צייר אמר שהאף שלי מאוד מתאים לפנים. תביני אלו המחמאות שקיבלתי בימיי.
אני לא מפחידה, אבל גם לא התאהבו בי במבט ראשון. אז נכון אני אישה משכילה,
I SHOULD KNOW BETTER RIGHT
?? …
אבל אני עדיין רוצה להיות יפה. מטופש נכון? מודה
את רוצה להיות יפה, את לובשת רק עקבים כי רק עדשות מגע
נקטע… רק עקבים רק עדשות מגע, רק כושר 3 פעמים בשבוע אין לזה סוף.
לי אמא תמיד אומרת שאני הילדה היפה שלה.
ואיכשהו תמיד מי שחושב שאני יפה זה או הומואים
(שמוצאים אותי נורא מיוחדת), וזה ממש לא בציניות,
או גברים מבוגרים (יענו 50+)
ואני בכלל בת 26…
משום מה, אני לא יפה מספיק לטעמם של מושאיי.
בעאסה.
גם אני תמיד רציתי להיות 10 ס"מ גבוהה יותר,
10 ק"ג רזה יותר,
עם שיער חלק יותר וארוך יותר
ועם אף סולד יותר.
בלה בלה בלה.
אבל דווקא אמא, והחברים ההומואים,
והחרמנים בני החמישים++
עושים לי טוב על הנשמה
בפעם במאה שנה,
שאומרים שאני יפה בדרכי שלי…
אז תמיד תתנחמי בעובדה,
שיש לך את בעלך העוואר והמתוק
שחושב שאת יפה.
כי שווה להסתכל על חצי הכוס המלאה
ולהגיד, לפחות על זה,
תודה!
התנחמתי קצת.
בכיף,
any time
אם היו לי מניה וחצי בקרב חלק מבנות בננות בזכות מצגי שוא שלי, מהעבר, הנה כל הנקודה וחצי שלי הולכות לרדת לטימיון. הצהרתי והנה אני כבר ממהר ומפנה מקום אצלי בארון הנקודות לשלושה פרעושים.
לאשה יפה יש יתרון על פני אשה מכוערת. (לא רק בעיניי)
לאשה חכמה יש יתרון על פני אשה מטומטמת. (לא רק באקדמיה)
לאשה בריאה יש יתרון על פני אשה חולה. (לא רק בקופ"ח מכבי)
לאשה בעלת בטחון עצמי יש יתרון על פני אשה חסרת בטחון.(לא רק בקורס טיס)
וכשהיתרונות האלה מצטרפים ביחד ומשלבים ביניהם הומר, הם קטלניים.
הדבר נכון באותה המידה לגבי גברים.
כותבת המאמר כתבה: "אנחנו מיוחדים ומושלמים כפי שנולדנו"
זובי.
אנחנו שונים האחד מהשני כבר כשנולדנו. זה לא הופך אותנו למיוחדים אלא לאקזמפלרים יחידים.
יש יפים ויש לא.
יש יותר מושלמים ויש פחות.
לא נולדנו שווים. יש שנולדו עם הרבה יתרונות ויש שנולדו עם הרבה חסרונות.
מה זה יפה, מה זה מושלם, מה זה מושך משתנה מאדם לאדם, אבל בגדול….אנחנו יודעים טוב מאד לזהות מהו יפה, מושך,מוכשר, מקסים בעיני רוב הגברים/נשים – באותה תקופה ותרבות.
סורי גבירותי. אני לא שכבתי מעולם עם אשה לא מושכת (בעיני) בגלל חוכמתה הרבה וכנראה שלא אעשה זאת עד סוף ימי. מעולם לא חזרתי מביתו של פרופסור לייבוביץ' (ישעיהו) והרגעתי את יצרי שגבר עלי. הוא לא משך אותי בחוכמתו.
עור מתוח מושך אותי וצלוליטיס לא. זה לא אומר כמובן שאני עצמי מושך את מי שמושכת אותי. ואין לי ציפיות שנשים יפלו לרגליי.
יציבה נאה מושכת אותי וגמלוניות לא. זה לא אומר שבעלות היציבה המדהימה יימשכו אלי.
מעולם לא הצחיקה אותי אשה – שבעיני דוחה מבחינה מינית – עד כדי כך שאמרתי לעצמי בקול פנימי רם: "וואלה, עכשיו , על השולחן…(גם לא על השטיח!)"
על חטאיי אני מצהיר היום:
אני לא נמשך לצלוליטיס. אני נדחה מאנרקטיות.
אני לא מוצא קסם רב במי שנכוותה בפניה ועתה היא מיוחדת ואף יוצאת דופן בכך.
שומה ענקית עם שערות, לא מביאה אותי לידי זיקפה, למרות הבטחון העצמי שהיא מביעה.
שדיים נפולים, אני חייב להודות, לא עושים לי את זה למרבה הפלא…
אני נמשך לנשים יפות, בעלות מראה רענן, חוכמה, יצריות, בטחון עצמי, דמיון וחוש הומור.
אבל קודם כל למראה שלהן ורק ואחר כך….באים הפרטים האחרים.
אני מודה, יכולה להיות סיטואציה שבה אמשך מאד למי שאותה מעולם לא ראיתי, מי שאין לי מושג כיצד היא נראית, בזכות יכולות אחרות – שנינות, הומור, רגישות… – אך אלה (נפלאות המדיה הוירטואלית) יכולים להימוג על נקלה מפאת מראה שאינו מושך בעיניי.
וכן, גם מראה ראשוני מהמם, לא מבטיח הכל, אם תצטרף אליו אווילות וריקנות, או למיצער גזענות, המשיכה, הנה הייתה כלא הייתה.
בטבע, אריה בעל תכונות גנטיות עדיפות מזיין בלי הכרה בעוד שהכפירים הנחותים, ישמחו על כך שיש מי שמתיר להם לחיות.
הזכרים הדומיננטיים יבחרו להם נקבות ככל שיחפצו בעוד שנחנחים ילכו להשתטח על קברים באומן.
לא, החיים לא הוגנים. ובוודאי שאינם שוויוניים.
התרבות האנושית משפרת את יחסי חוסר השוויון הבסיסיים. ומאפשרת לסירי פח דקים לפגוש את המכסה שלהם, שגם הוא לרוב מ…(כמה מפתיע) פח.
גנטיקה טובה, סביבה מוצלחת, משפחה תומכת, וירושה נאה, מאפשרת לרומיאו לנגן סרנדה בתנאים נוחים יותר ליוליה שווה יותר.
וגם אני, אכלתי את הלב לא פעם, כשמאן דהוא, הועדף על פניי בקרב נשים שהיו מאד מושכות בעיניי.
ואני לא מתבכיין על עצם העובדה, שפול ניומן, דה קרפיו, ברוס וויליס רז מאירמן – לטובת מערצתו ההיסטרית – גוררים אחריהם שובל מערצות. אני לא חושב שהן דביליות וקרבנות. אני חושב שהן נמשכות למי שבעיניהן, נסיבות גנטיות מושך יותר.
אני משתדל להייטיב את מראי במידה (חדר כושר, תספורת ועוד..) לא רק כדי להרגיש נוח עם עצמי, ייתכן שבעתיד אמתח את העור על פני, אם מראהו שיקמול, לא יישא חן בעיניי.
ונקודה נוספת:
לכל אשה יש משקל המתאים לגנטיקה שלה. ירידה ניכרת או עלייה ניכרת מהמשקל המתאים, לא רק שאינם בריאים, אלא קודם כל לא מושכים בעיניי.
טוב, רבע נקודה, אני שומר אצלי בכל זאת, כדי שניתן יהיה לגרוע אותה ממני, אחר כך!
רק הרווחת נקודות כאן.
🙂
וגם תואר נפלא:
"יקיר התולעת"
תודה
🙂
אנחנו מיוחדים ומושלמים כפי שנוצרנו- לא התכוונתי לזה באופן מילולי. ברור שלא כולם כאלה יפים וחכמים. והטיעונים של שומה וכוויות על הפנים כל כך קיצוניים שהם בקושי רלוונטיים למשהו. הרוב הממוצע הדומם יכול להרשות לעצמו להשקיע בטיפוח מתוך איזו שהיא קבלה עצמית, מאשר לשפוך ים כסף ונהרות של שנאה עצמית כדי להרוויח עוד שתי נקודות על המראה החיצוני. אף אחד עוד לא נדחה בגלל שהאף שלו קצת גדול. משיכה מינית היא דבר כל כך סובייקטיבי, ואם אישה היא כאמור שנונה, חכמה, מצחיקה, יצרית ובעלת ביטחון עצמי, ויש לה קצת צלוליטיס- הו גיבס א פאק.
ברור שהכל עניין של מידה, יופי וכיעור.
יש מצבים בולטים, יש מצבים קיצוניים ויש את הממוצע.
אף מעט גדול, יכול לעתים להוסיף, לאו דווקא לגרוע, אבל אם הוא מאד גורע, מה אז?
על קומבינציה מדהימה לא תעיב עננת צלוליט קטנה (גם לא תוסיף) אבל אם זה ענן גשם? האם כל גשם הוא גשם ברכה?
אני בעד אהבה עצמית, אני מאד בעד טיפוח עצמי, אני לא מתלהב מהיסטריה לא בעד ולא נגד.
נסיונות לטפח את עצמך יכולים להיות גם תולדה של אהבה עצמית ולא של טיפוח עצמי.
שנאה עצמית, לאוו דווקא מאפיינת את הכעורים אלא בעיקר את בעלי הדימוי העצמי הנמוך – ואת תמצאי, גם בקרב "מוצלחים/ות" מכל הבחינות.
שנונה, חכמה, ייצרית ובעלת בטחון עצמי תיראה טוב יותר מזו שהיא צנונית קרירה ומפוחדת, אם כל שאר הנתונים דומים (כולל מידת הצלוליט). יחד עם זאת, צנוניות קרות ומפוחדות ייראו טוב יותר אם יהיו מצויידות בגוף חטוב ובפנים נאות ובמבט הראשון הן תועדפנה על פני צנוניות קרירות ומפוחדות בעלות מטען עודף או לחילופין תת משקל בולט.
אם מישהו או מישהי יכולים להיטיב את המראה שלהם על ידי טיפוח עצמי במידת הגיון סבירה, למה לא?!
מי אמר שסופשוע בדורצ'סטר שווה יותר מאיי ליפטינג? מי שיכולה להרשות לעצמה למה לא לפרגן לה?
מה שרציתי לומר בעיקר:
בואו לא נעשה אידיאליזציה מתנאי פתיחה ירודים ולא דמוניזציה של נסיונות לשיפור המוצר.
וכן. יופי יפה.
"נסיונות טיפוח יכולים להיות תולדה של אהבה עצמית ולאו דווקא של שנאה עצמית"
כך צ"ל.
אחי אחי שלי!!!
אין מילים (ולא הרבה הצליחו להשאיר אותי שפיץ-לס)
לפעמים, אבל איזו חוויה, איזו מצגת..
אינסוף. עם כל הכבוד לכנות, לכאב
ולצניעות ("אני אס הול"), התגלה כאן
טרובדור אמיתי ומוכשר, שמרפרף מולנו
עם מראות ותובנות וקסם והשראה….
פרחח, אתה לא מאמין איך נשכבתי מרב צחוק.
תודה….!!!!!!
תודה
🙂
פרחח יקר…
אומנם בדיליי רציני, אבל הרשה לי להביע את שבחיי…האמת מפי גבר אחת ולתמיד…
אני, כאשה אשר סבלה ללא הרף מינקות מ" רדיפת המראה המושלם", יודעת כמה נמוך אפשר להגיע עם הפרפקציוניזם המחליא של החברה שלנו..
לקחו לי כ- 7 שנים להבין ולהודות שאני אף פעם לא אהיה מרוצה..אבל למעשה בגלל אותן שאיפות אבסורדיות..סגנון "מריונטת העל" המוצגות לראווה בכל מדיה אפשרית לא השכלתי להכיר ביופי שלי ולמעשה גם אחרים לא…ולא כי הייתי שמנה או מכוערת..נהפוך הוא אבל בפנים…לא היה מספיק לתמוך ב"שלל" שהיה לי ..כך יצא שבין אם הייתי 5 קילו יותר או פחות הייתי אותו הדבר..
חשוב לי לציין, בנות! אתן לא מסכנות…ונכון לא כל אחת נולדה לתוך המראה המושלם שלה..אך אם הדבר מפריע לכן לכו על זה..החברה לא אשמה בכך שאת הלכת והוצאת כסף על ניתוח! כמו כן היא איננה אשמה בכך שאת מורטת שיערות או קונה ליפסטיקים או גרביונים..מה הלאה נאשים את מקדונלד'ס או את אווזי בכך שהם מוכרים אוכל? היכן הגבול??
נשים כמדומני הן בעלות שכל ואינטיליגנציה..השכילו אם כך, להשתמש בו..גם אני לא נכנסת למיטה עם איזה פרנקנשטיין..פשיסטי ככל שזה ישמע..אם אני טורחת להעסיק עצמי בחיצוניות שלי מן הראוי, שגם אתה, הגבר שלי, ימצא עצמו מתעסק בחיצוניותו.
אינני אובססיבית ולא, לא נולדתי מידה 36 או 38 למעשה השלתי מעליי 20 קילוגרמים של בושה עצמית שאין לה כלל כל קשר ליופי פנימי. יש לה קשר ישיר לבעיות אישיות ,שמה לעשות התבטאו במשקל שלי. ישנם אנשים שגדלים ומסתבכים והופכים מסוגרים..או פסיכופטיים, וכך אפשר להמשיך לנצח, אבל שורה תחתונה אתן לא באמת קונות את זה ש..החברה מכתיבה לנו איך להיראות..ואם כן..לכו לקורס אסרטיביות ולא לדיאטה!!!
אני יודעת שה-20 קילוגרם הנוספים שהיו עליי הפריעו רק לי ולא לקרובים אליי, ושההחלטה להיות מעיין אחרת נתלתה רק בי. אני שומרת על המראה החיצוני שלי מסיבה אחת . זהו הכרטיס הראשוני שלך בכל מקום ולכל מקום. ומלבד זאת.. "גוף בנפש" ו..מה לעשות…"נפש בגוף",
זהו קשר בל יופר, וכל אחת ואחד מאיתנו בוחר איך , מה ולמה..היו לי בחירות רעות בעבר לומדים..
איש איש ותיקונו..ואם יש לכן את מי להאשים זה רק את עצמכן כי..אתן הרמתן ידיים ואתן לא אהבתן את עצמכן..קיבינימט מה אחרים חושבים! מה את חושבת??!
אמת אמת אמת
כתוב טוב פשוט נכון ואמיתי
לא יודע איך את נראית
אבל את סקסית לחלוטין
גו פור איט בייב
את הגעת לכל המסקנות המקוריות האלה ממש לבד? אף אחד לא עזר לך? מדהים, פשוט הייתה לי הרגשה שקראתי את זה כבר זיליון פעמים קודם.
מקוריות, אפשר?
והביקורת שלך מקורית ? אולי כבר קראנו גם אותה זיליון פעם ?
תעזבי מקוריות. כמה דברים מקוריים אנחנו אומרים בחיים.
במקום מקוריות- לכי על דיאלוג. מישהו אומר לך את דעתו. זאת התחלה. מה דעתך ?
מה העצבנות הזאת על הבוקר אחותי ? מישהו עיצבן אותך ? מי ? תגידי לי מי ואני אראה לו.
מעלים מיסים ? מורידים קצבאות ? מרמים אותך ? כנסי בגנבים האמיתיים.
אולי חסרה לך שעת שינה ? אולי חיבוק ? אולי רוצה ללכת מכות ? אני ממליץ על שיעורי קיק בוקס תאילנדי.
קיס קיס
פה אתה טועה, לא הביקורת אמורה להיות מקורית, אלא הכתיבה. ופה הכתיבה אומרת משהו שנאמר בכל צורה אפשרית. לו הייתה אומרת אומרת משהו בנאלי ומלבישה אותו בשמלה חדשה ומעניינת, מילא. אבל גם כתיבה בנאלית, וגם מסר בנאלי. מה השגנו בזה?
אה, ואווירת ה"פרגני בכל מחיר"? מטופשת. מפרגנים כשיש למה.
ושעות השינה והחיבוקים בסבבה, תודה.
מקורי, לא מקורי, עזבו אתכם משטויות אני אלך על סיפור אישי..
אני חכמה, רגישה,בעלת קריירה מוצלחת ו..כוסית אמיתית. נשבעת, אמיתית כזו, מסובבים אחרי את הראש, מתחילים איתי אבל..אותי זה לא מספק.מאז שהעלתי אי אלו ק"ג לא משנה כמה חבר שלי יעיד אלף פעם שהוא אוהב אותי, נמשך אליי,לי זה לא משנה. המעבר ממידה 36 למידה 38-40 פשוט גמר אותי. זה רדוד, אני יודעת, זה שטוח, אני בטוחה, אבל זה חזק ממני.
והכי גרוע שזה רק אני , בראש שלי,ולא משנה עד כמה נבונה אני, כל יתר מעלותיי נעלמות ברגע שאני צריכה להכנס אל תוך מכנסי הג'ינס שכבר לא יושבות כבעבר. אני מפמפמת לכל עבר שאני לא שווה שאני לא יפה שאני לא מושכת והרי ידוע שמה שאני משדרת זה מה שיתפוס בסוף… חבל, חבל שאני לא חיה בימי הביניים….
הלוואי עלי. חזקי ואמצי אחותי. הסוד הוא בפחממות. תעברי לפחממות מלאות וכמה שפחות. חוץ מזה גם הגלולות משמינות אותך. קילו וחצי בשנה.
קילו וחצי?? מה את אומרת . איזה בזבוז , כמה שוקולד שיכולתי לאכול ….
סתם שתדעי זה בערך 18 חבילות שוקולד של 100 גרם
תאמיני לי, תרדי מהגלולות, הן משמינות, משפיעות על מצב הרוח (יכולות להכניס אותך לדכאון), והכי פרדוקסלי, הן מורידות את החשק המיני -(את תמיד מוגנת אבל בא לך הרבה פחות, אז בשביל פעמיים בשבוע סקס צריך לקחת גלולות 30 יום?), ומה עם הסיכונים לקרישי דם במוח? קטנים הא? נכון אבל קיימים. אז מה עשינו? ריפאנו מיגרנה בכדור בראש? אמרתי לבעלי גלולות משמינות אותי. הגזרה- הנכס הכי שווה שלי -חשובה לי (הרי אני לא יפיפיה). אחרי שנעשה ילד ונסיים עם זה אחד מאיתנו יעבור עיקור (איזה מילה נוראית) ובעלי הסכים
זה אומר שהייתי אמורה לעלות תריסר קילואים בשנות הבלאנק שוטינג שלי? מאיפה השטות הזו?
הלו איזה קוראות תוקפניות יש פה. קראתי את זה באתר של ה FDA נדמה לי. אבל בחייאת לא המצאתי!
שהתעבה קצת ניסיתי
את צודקת – רוב הנשים משמינות או לכל הפחות צוברות נוזלים (לפעמים שווה לנסות כמה סוגים) למרות שרופא האינסטלציה שלי טוען שזה שטויות ומי שהשמינה – השמינה מנחת .
מאידך כל אינסטלטור יעיד שאכן גלולות מורידות החשק.
למה שלא תיכנסי להריון? תגדלי למידה 44-46 ואז 38-40 יראה לך מה זה צנום.
ניסיתי ונהניתי!
קראתי קראתי, התרשמתי, עד שהגעתי למלכודת שטמנת לעצמך. כתבת בשבחם של הגנים וברדידותה של המדיה, אבל כשהגעת לתיאור של ג. יפית, לא היית יותר טובה מכל פירסומאי טירון, וכל אותם ההם שאת כותבת אליהם. נכון ג. יפית לא בורכה בגנים חיצוניים להתפאר, אבל חליק, האשה המציאה משהו, מתחזקת אותו כבר הרבה שנים, ומצליחה בגדול. כל הכבוד לג.יפית, היא בדיוק האשה שהמאמר מדבר עליה, ובכל זאת בחרת לתאר אותה כקציצה א-נשית.
לא תיארתי אותה כא-נשית, אלא כא-מינית. עם כל הערכתי לפועלה ולהשגיה של הבחורה, היא לא סקסית, ולא משנה איך תסתכלי על זה. המאמר לא בא להצביע על נשים עם גנים פחות מוצלחים ולהגיד- הנה גם זה יפה, אלא מנסה לעקוף בחינניות את השאלה מה יפה, ולשאול כמה ראוי ושפוי להתאמץ כדי להגיע לסטנדרט הזה, במגבלות הגנים שלנו. לא דיברתי בשבחם של הגנים, אלא אמרתי שצריך להכיר בכך שהם קיימים, ושיש להם השפעה לא קטנה על מידת ההצלחה שלנו להפוך לקרן מיכאלי, ובהתאם להקטין ציפיות ולנצל את מה שיש.
סקס אפיל הוא לאו דווקא תוצאה של גנים מוצלחים, והוא לא פונקציה של צבעים ומידות. ולג. יפית אין את זה.
ואגב, לכל מי שלא הבין- לא אמרתי שלעלות 20 קילו ולגדל יערות ברגלים זה מה שיביא שלום עולמי. איפור וכושר וכו' זה אחלה, אבל מתיחת פנים, למשל?!
כל התעסקות במראה החיצוני שנגועה בקיצוניות, באובדן פרופורציה ובשנאה עצמית, היא לא בריאה ומיותרת. ואם המדיה, שכולנו צרכניות שלה, היא הגורם לכך שסטנדרט גבוה כזה או אחד השתלט על חיינו ועשה לנו רע, אולי הגיע הזמן למרד צרכנים קטן. העובדה שכל החנויות מלאות במכנסיים הנמוכות המזעזעות שכל בחורה שנייה נראית איתם כמו חשמלטור עם חריץ, יש לה קשר לא מקרי בכלל עם העובדה שהמון בנות מיד הלכו וקנו אותם. צצו פה מרפאות לרפואה אסתטית כפטריות אחרי הגשם. היום הלכתי בסנטר ושמעתי בכריזה בשיא העליזות: "הגדלת חזה רק 12 אלף שקלים", ואני שואלת את עצמי- אם זה כל כך מטורף, למה יש לזה כזה ביקוש?
אם זו אשמת המדיה שמפמפמת לנו כל הזמן לראש את התחרות התמיד על היופי אולי כדאי לצמצם את החשיפה למדיה הזאת? פרטים נוספים ב: http://bananot.com/articles/484
לידיעתך ג.יפית הייתה כוסית לא נורמלית כשהייתה צעירה אז בבקשה לא להרים תאף מעליה..
"לא בורכה בגנים חיצוניים להתפאר"
בסך הכל אישה מבוגרת אז מאיפה הבאת תחוכמה שלך על הבוקר ?
אגב
ההיפך מטיפוח שוא של יופי אינו אי טיפוח
אלא
טיפוח הדברים שמעניינים אותך באמת.
לעומת זאת, מציגה אשה מלאה באופן נפלא
וגם גניפר לופז עושה דברים מצויינים למודעות התחת של הנשים בכלל.
ולי לעומת זאת, יש הרגשה כאילו נשים שפעם היו מלכות הכיתה, מתעסקות בזה יותר, לא?
להשיב את שאבד…
רק חבל שכמה שמרנים אומללים ברשות השנייה פסלו אותה.
נו באמת, נשיקה של בנים זה חריג?!, כאילו אף פעם לא ראינו את זה במסיבה, סרט או ב"הכי גאים"( תכנית מעולה, אגב).
לגבי ג'ני מהשכונה, גם אם היא לא בדיוק טעמי המוסיקלי, אני חייבת לציין שאני ממש אוהבת את היחס שלה לגוף שלה. זה כאילו שהיא אומרת: נכון, יש לי תחת גדול מהממוצע, ונכון יש לי ירכיים קצת מלאות, אבל מה איכפת לי מכולכם- אני כוסית גם ככה , וממש לא איכפת לי מה אתם חושבים.
גישה מצויינת.
חוץ מזה ליאור, המאמר מאד מאד נכון. אבל אני מודה, שכמה שהייתי רוצה לשים פס, אני פשוט לא יכולה. אני כן רוצה להראות כמו שהייתי לפני 3 שנים ואני כן עושה דיאטות וכן הולכת למכון לפעמים, וכן שוחה לפעמים, ולא פוסלת בגיל 55 ניתוח פלסטי אם אהיה צריכה.
אני מתנחמת בכך, שלפחות המודל שלי זו אני ולא איזו דוגמנית או דוגמגישה לוהטת, זה גם משהו.
כ"כ נכון!!
וכ"כ קשה לישם.
סיפור קטן שגרם לי להבין שאפשר:
אני בחורה גבוהה ורזה. לא רזה מדי ולא רזה פחות. 38 שכזה שזז לפעמים למעלה ולפעמים למטה.
לפני שלושה חודשים עבר עלי משבר מנטלי. מן בעסה כזאת מוזרה שלא הבנתי את פשרה, עזבתי את העבודה. בדרך גם עליתי איזה 7-8 קלוגרמים. הייתי בשוק. אני שתמיד הייתה הסילואטה הרזה, הארוכה והברבורית, פתאום מתסכלת במראה ונראית הרבה יותר עבה. ולא, זה לא היה בראש שלי, כל מי שהכיר אותי אמר שהשמנתי. חלק רק כציון עובדה, וחלק אמרו שזה יותר מחמיא.
אני שנאתי את זה, זאת לא הייתי אני, עם ציצים גדולים. בחיים שלי לא היו לי ציצים גדולים..!
לאט לאט, התחלתי לחבב את זה. לא עוד גמלונית ארוכה, אמא ארך רגליים. יותר סקסית (ציצים גדולים יותר כבר אמרתי?) לאט לאט זה היה נראה לי יפה. החודשים עברו, המשבר חלף, העבודה חזרה וגם החיוך. לפני קצת יותר משבועיים ניסיתי ללבוש זוג מכנסיים שפעם מזמן עלה עלי, ובזמן ההשמנה לא עלה לי על הירך. פתאום הם עלו עלי. מה?? וואי! רזיתי. ואני אגיד לכם עוד משהו, קצת התבאסתי, הציצים הגדולים חזרו לגודל הרגיל שלהם, הריפוד ירד.
לא, אני לא בוכה על זה שרזיתי, אבל בתור מישהי שהייתה לפני כמה שנים בסרט של לא לאכול בשביל להיות רזה, תפיסת הגישה השונה הזאת הייתה שיוני מבורך.
העניין הוא לקבל את עצמך. נכון שלא הכל מקבלים, לא עם הכל משלימים, אבל לפחות עם הרוב כדי להשלים.
אין מה לעשות, אם אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו אז זה מה שאנחנו משדרים לסביבה. ואי אפשר לעבוד על "היקום" , אם לא באמת נרגיש טוב עם עצמנו, אלא נרגיש טוב עם זה שקנינו ג'ינס חדש או ניתוח אף חדש, זה לא יעבוד. זה עובד רק אם זה על אמת.
מאמר נהדר ולדעתי מאוד נכון
🙂
טוב, אז אני אנורקטית טיפשה במשך 8 וחצי שנים.
אני דווקא לא מאשימה את עצמי, ולא כדי להתחמק מאחריות, אלה הסטנדרטים.
במקום לכתוב, אולי תעשו משהו כדי למנוע מנשים לראות בכל פרסומת או שלט או פרסומת לקרם נגד קמטים שמפורסם עם צירוף תמונה של דוגמנית בת 15 עם עור של תינוק וגוף של לוליטה?
למה "תעשו משהו?" תהיי חלוצה ושימי משקפיים שחורים, כך שלא תוכלי לראות ממטר, כמו סוסים. ואז לא תוטרדי משלטים או פרסומות, ותוכלי לחיות את חייך בלי השפעת התכתיבים האלו.
רק אל תנהגי ככה, זה מסוכן.
נסי להעיף את הטלוויזיה מהבית יש סיכוי טוב שלא תצטערי על זה (פרטים נוספים ב http://bananot.com/articles/484 )
מספיק ודי…! מאמר מאוד נחמד,כתוב וערוך יפה…ומאוד פוליטקלי קורקט….
אני יודעת שזה מאוד טרנדי לספר עד כמה יופי חיצוני הוא השתקפות היופי הפנימי ובלה,בלה,בלה…..אך בחייכם…יופי הוא כרטיס כניסה,הוא תוסף הכרחי ומשובח לכל מוצר בין אם זה גבר או אישה,גם החכם והנפלא באדם אם יתובל בגוף חטוב ופנים נאות יצליח יותר.
לא סתם נאמר על ידי חכמים ממני שאין הזדמנות שניה לרושם ראשוני-וזה כמובן משפט בכל הרבדים וכמו שמותר להעשיר אין סוף את שכלינו השמור כך גם מותר להעשיר את חיצוניותינו.
למה מותר לכל פלצן ללמוד משפטים ברייכמן…כי לאבא יש מספיק כסף לשלם? מדוע הגברת ענבל גבריאלי ח"כית לעזאזל? למה בעבר אנשי רוח היו אנשים דגולים וגדולים ובימינו כל מרב מיכאלי מתיימרת להיות הוגת דעות?? אה…כי שכל מותר לפתח,מותר להשכיל גם אם לא נולדת עם גנים של פרויד,מותר להרכיב משקפיים עגולים ולדון עם כל עובר אורח בקפה בזל על המצב הפוליטי…אז למה ואני צורחת-למה….אסור להתעסק ביופי החיצוני שנתן לנו האלוהים והמדיקל סנטר?? ? שלא תבינו לא נכון-אין באמתחתי צרור ניתוחים וכנאה שלא יהיו,אני סולדת מאנשים שטחיים שיש להם אך ורק פורמט בנוסח מורן אייזנשטיין-כלומר שיער צבוע ושני משפטים בלכסיקון אבל…אין רע בלהתעסק באיך שאנחנו נראים,לדעתי זו עוד שאיפה של האנשים האייכותיים להפוך את עצמם גם לכאלה שנראים טוב..[ויש אמות מידה מקובלות אל תתחילו עם זה שבכל אחד יש משהו יפה] ומאידך גיסא לאלו שאינם חכמים או בעלי כישורים נוספים,ההתעסקות במראה נותנת לפחות אופציה להרשים על רקע חזותי….אחרת כל האורלי ויינרמניות היו מחוסרות עבודה וכל הנינה ברושיות היו עניות ומסתובבות עדיין בכיכר דיזינגוף…
אל אל תטיפו להתעסקות במראה עד שאנחנו כחברה לא נהלל את היפה,המתוח והמנותח….ולמען האמת אני לא מבינה למה זה צריך לקרות?? יפה זה פשוט יפה.
מבינה את הסלידה שלך מכל המורן איזנשטייניות/נינה ברושיות וכו' וכו'..
אבל, איך קשורים הפלצן מרייכמן שלאבא שלו יש כסף וענבל גבריאלי,
מאפיונרית ככל שתהא, לעניין?
כמו כן, לא הבנתי את הקשר למשקפיים העגולים, מרב מיכאלי ושות'.
הסבירי נא.
DEAR GIRLS!
TRY TO READ :"THE ABORTION" BY RICH BROWERTIGEN. A STORY ABOUT WOMEN THAT IS TOO PRETTY. BELIVE ME- IT'S NO FUN AS WELL!
BY THE WAY, I HAVE PRETTY BIG WIFE- AND I WOULDN'T REPLACE HER FOR KAITH MOSS, OR ANY OTHER SKLETON OR "MUZELWOMAN".
AMIT.
מי רוצה לרדת ממידה 40 למידה 34? אני לא מכירה בנות כאלה, לא אחרי גיל 17. ובאשר לטענה שבחורים מעדיפים בנות קומפקטיות, זו שטות כמו הטענה שאנחנו מעדיפים אותם גבוהים, חלקים ומסוקסים. הרי ברור שבסוף אנחנו נופלות על מישהו נמוך, שעיר וצנום שמסובב לנו את המוח. וגם להיפך. סקסי זה מישהו שמרגיש מספיק טוב עם עצמו כדי לעשות לך טוב. אם יש לך בעיה עם הגוף שלך זה לא מזיק להפטר מהבעיה, אבל אם הבעיה נמצאת אצלך בראש, את יכולה לצבור לך רשימות מעריצים שיזילו ריר על התחת שלך, ועדיין לא להיות מרוצה.
שלהרגיש טוב עם עצמך זה מה שחשוב?! בוודאי שכן…זה חשוב מאוד.
וכדי להרגיש טוב עם עצמך מה את עושה? אוכלת תבנית עוגה מפתחת כרס קונה בגדים מכוערים ולא מחמיאים ונותנת לשערות על גופך לגדול כאילו אין מחר וכאילו את מתכננת לקלוע צמות בשערות רגלייך?? לא נראה לי!!! להרגיש טוב עם עצמך זה גם להראות טוב-חטובה חלקה והכי הכי סובלת מהתעללות נפשית בגלל ערוץ האופנה. אבל כשאת יוצאת מהבית ואומרים לך -"רזית!!! את נראית טוב!! ואאו חולךצה מטריפה!! את מרגישה טוב עם עצמך.
להרגיש טוב עם עצמך זה גם חברתי…
מנקודת מבט של צעירה בת 19 וחצי שמקבלת אינספור מחמאות על המראה שלה אני יכולה להגיד לכם שאני לא מרוצה…לא אוהבת את איך שאני נראית. אני נלחמת על המשקל שלי -על עור הפנים -מורידה שערות ומדדה על עקבים של 10 ס"מ כדי להיות גבוהה יותר.
מידה 36 לא עושה אותי מאושרת וחזה במידה d גם לא. מה שעושה אותי מאושרת זה שאני רואה שגם הבנים מאוד משתדלים לשמור על מראה!!! כי כשידי קרוב שלי שאל "תגיד איך אץ מורידה שערות" אז הבנתי-שילכו קיבינימאט!!! אני מפסיקה להשתדל…קודם שהם יעשו את כל זה ואז גם אני אפסיק להילחם עם המראה כל יום…
את סובלת מהתעללות נפשית ואת מרגישה טוב עם עצמך??
כן כן…בידיעה שאני לא לבד סובלת מזה!!!
מילא אם הייתי לבד-אני לא.
לא יכולה להגיד שאני נהנית אבל אני כבר מורטת שערות עם חיוך!!!
תנסי גם את
התבגרתי מאוד מאוחר, קיבלתי מחזור בגיל 16, כל החברות שלי לכיתה היו כבר בעלות חזה מפואר ומפרט גוף יפה. אני הייתי עכברונת קטנה נטולת מיניות ובעקבות זה,גם הפכתי לדמות של טום-בוי. הייתי אנטי בנים, הסתפרתי קצוץ, הייתי מופרעת ודעתנית…. לא שמתי חזיה למרות שכל נערה בגיל 16 כבר שמה אם יש משהו או אין משהו…
אני זוכרת איך הבנות היו "מתקיפות" אותי, מה את לא רוצה חזיה? אין לך מחזור? קיבלתי הרבה הצקות גם מבנות וגם מבנים שהתייחסו אליי שונה כי אני לא מפותחת. אין ספק זו הייתה בהחלט התבגרות קשה ומלאת כאבים
ז"ת שכבר מגיל כה צעיר, הבנות נכנסות לטראנס הזה של "מה צריך להיות" וכל מה שהוא שונה , מתקבל בהרמת גבות או דחייה. שנים רבות עברו עד שנכנסתי לעניין הנשיות וכשהתחלתי להרגיש נשית גם החזות שלי נהייתה סקסית ומצודדת. זה לא רק בבגדים, בזה שהתחלתי להתעמל לחיטוב וכו'-ב(צורה שקולה ובריאה ובהחלט לא אובססיבית). זה משהו מנטלי שעבר עליי ואמר לי לצאת מכל הביקורת מסביב, לפתח את הדמות הנשית שלי גם אם זה הרבה אחרי בנות בגילי. כיום, אין זכר לאותה תקופה ואני בחורה מושכת ויפה. כנראה גם אז היה בי משהו מכל אלה אבל כל ההצקות של החברה, דיכאו אותי וגרמו לי לאנטי. אני זוגכרת שאמרתי לעצמי בכיתה י: עוד אין לי ציצי, למה שאני אשים חזיה?? וכולן מסביב הסתכלו עליי כלא נשית, מוזרה.
וזה עוד לפני 10 שנים כשעדיין ילדות היו ילדות ולא לוליטות שמנקות עיניי גברים חרמנים בני שישים. אני עצמי מאוד שמחה היום שלא נכנעתי לתכתיבי החברה אז וניסיתי להיות מה שאני לא. ולמרות שקיבלתי תגובות שונות, נשארתי עם מה שאני חושבת וכך זה עד היום. ואם אתם/ן שואלים/ות אותי: זהו יופי אמיתי!
ליבי ליבי על אותן בנות שנותנות לחברה להכתיב להן את סדר יומן וגופן. בנות, תהנו מעצמכן, תעשו מה שמתאים לכן והי חשוב- תהיו מחוברות לאמת הפנימית שלכן בלי השפעות חיצוניות.
אלו שמרעיבות את עצמן בגלל החברה, אלו שמרגישות שהן לא שוות בגלל פרסומת זו או אחרת, אלו שמאשימות את כולן, חוץ מ – חס וחלילה – את עצמן.
אתן מאמינות למה שאתן אומרות?
כי לי זה נשמע ככה:"אני יותר מדי מפגרת מכדי לחשוב לבד ולכן אני קונה את כל מה שמוכרים לי. אי לכך, אני מאשימה את חברות הפרסום ואת דוגמניות העל בזה שאני לא מאושרת." והמהדרין מוסיפות ואומרות:"למרות שאני כוסית לא נורמאלית, אני עדיין לא מרוצה מעצמי, ואני מאשימה בזה את חברות הקוסמטיקה ואת היפים והאמיצים, שמרכיבים את עולמי התרבותי.".
ולאלו שעדיין לא הבינו אסביר בצורה פשוטה: אם עשירית מהמאמץ שאתן משקיעות בלהשיג את המראה המושלם, הייתן משקיעות בטיפוח היופי הפנימי שלכן (יש דבר כזה, אבל לא רואים את זה בפרסומות.) היה לכן הרבה יותר סיכוי להיות מאושרות. תרגיל הביתה: 5 דקות ביום נסו לחשוב על משהו מקורי (= כזה שלא ראיתם בטלוויזיה.) זה לא מחזק את שרירי הישבן, זה מחזק את התאים במוח. (יש לכן דבר כזה, אפילו אם אתן לא משתמשות בו על בסיס יומי.)
כל הכבוד!
🙂
תמשיכי עם המאמרים!
אני ממש לא מסכימה עם אמירת הקומפקטיות- כמה שיותר קטנה ורזה נוסח מלפפון החמוץ אשר איבד את מיציו. מניסיון, אני לא רזה ולא שמנה, התחת שלי הוא נוסח ג'ניפר לופז, גוף גיטרה שמידה 38 צמודה עליו מאוד, וכשהייתי רזה יותר, לפני שנתיים בערך, ידעתי פחות מחמאות והתחלות, פחות מבטי זלילה וגחמה. בנות- הגוף המלא יותר מסמן פוריות בעיני הגבר מימי הניאנדרטיליות הקדומה שלו, ומסיבה שאין לו מושג למה, הוא נמשך לגוף הגיטרה יותר מאשר לגוף השרוך. זו לא חוכמה להתחיל לומר- נו, אז למה כל הדוגמניות אנורקסיות? תשבו ליד גבר כשהוא רואה את ערוץ האופנה- כל גבר- ותשימו לב להערות שלו- זו רזה מדי, לזו אין חזה וכד'. ולמה נראה לכן שג'ניפר לופז היא מושא הריור של תקופתינו? תראו איך היא נראית! גיטרה מושלמת, לא רזה בכלל. עוזרת גם העובדה שהיא מתגאה בגוף שלה, כמו שאישה צריכה להתגאות, כל אישה. אם את לא שדופה, אבל יש לך את המבט הסקסי- אך החכם- מיינד יו- בעיניים- אין עלייך. היגיינה וטיפוח אף פעם לא הזיקו לאנשים שלא הגזימו עד מתיחת אצבעות האגודל. טיפוח הוא לא סכנה לציבור. תארו לכן, שפתאום נערך מרד כנגד קוסמטיקאיות וטיפוח בכלל. איזה עולם מכוער היה לנו להביט בו? פויה. לדעתי, נכון שיש נתוני טבע די מגבילים, אבל אם יש משהו לעשות בנדון כדי להגיע לרמת הסביר המקובלת בחברה- וגם תן חלק מהחברה- אז למה לא, אם זה בלי הגזמה? וחוץ מזה, היופי היום הוא לא כל כל שונה מהסטנדרטים של היופי בימי הביניים. גם אז היה עיסוק ביופי, ובעצם מיום הולדת החברה עצמה. בימי הביניים, נשים מלאות היו המודל ליופי, ושדופות במידה 42 (כן, הן נחשבו לאנורקסיות תקופתיות) נשלחו למלא את בטנן בפחמימות. אז אם ישתנה שוב העולם לאותה תקופה, הרזות ירמו את קולן באומרן- למה העיסוק האובססיבי בישבן? למה לא מכניסים אותנו לסטנדרט? נו, תמיד יהיה מישהו לא מרוצה, ותמיד תהיה החברה שתקבע לנו את מודל היופי העכשווי. זו דרכו של עולם, אין מה לעשות. מריך לעשות את המיטב עם מה שיש, לא? חוץ מזה, אין אישה לא מושכת- יש אישה לא מטופחת.
הלכה לה פארש גם רבע הנקודה האחרונה..
השתכנעתי:
אין אשה לא מושכת…
זהו, שעד עכשיו לא ידעתי שהן רק לא מטופחות……בהמוניהן!
טמבל שכמוני.
קראתי מה שכתבת קצת יותר למעלה והתפעלתי.
מהיושר, הכנות, אולי גם קצת מהאומץ. ח"ח על הביצים להגיד בריש גלי ובלי טיפת התייפיפות, מה שכולנו פחות או יותר חושבים ומאמינים.
השאלה אם אתה סגור על זה. אין סייגים? חרטות?
לעניין תגובתך הנ"ל, באמת ובתמים לא הצלחתי להבין האם היתה זו ציניות, או שעשית rethinking והגעת אכן למסקנה, שיש נשים שהן סתם לא מטופחות וכתוצר לוואי, ממש לא מושכות.
ברור שאשה ששוקלת 120 ק"ג, מעטים אכן ימצאו אותה מושכת או סקסית, אולם אם היא מטופחת, משקיעה בעצמה, יתכן וימצאו בה קצת חן. הלא כן?
לעצם העניין, ובמחשבה שנייה שלי, זו ללא ספק היתה ציניות. כן, זו אני התמימה…
בלי קשר, רק רציתי להוסיף הגיג משלי לכל השיחה שהתפתחה פה סביב ג'ניפר לופז, שהיא כוסית-על לכל הדעות (טוב, לרוב הדעות…). גם כוסית-העל הזו, לפני 10 שנים נראתה כמו האחות החורגת של סינדרלה. ראיתי בערוץ E. נשבעת. זוועה אמיתית.
מה שמוכיח, ופה אני חוזרת אלייך, פרחח, שסטייליסט טוב, טיפוח, הלבשה מתאימה, איפור נכון וכו' וכו', עושים את מירב העבודה ומהווים אפ-גריידינג היסטרי לכל אשה ואשה, גם לכזו שנתוני הפתיחה שלה נראים על פניו ובמבט ראשוני ושטחי די דפוקים.
כלומר, מי שמראש איננה יפייפית הנילוס, אולם אינה כיעור בלתי רגיל, בעלת מידות (גוף) ממוצעות +-, יכולה להיות סגנית מלכת היופי בעזרת סטיילינג (וסליחה על המילה הגסה) מתאים.
מה שאומר, בסופו של דבר, שרובנו המכריע, בעזרת קצת כסף (ולא בהכרח ניתוחים) ועצות מועילות, יכולות להראות הרבה יותר טוב. האם גם מושכות? טוב, זה, כבר אמרנו, עניין של טעם… ועל טעם וריח…
אני האחרונה שטוענת שיופי הוא פנימי בלבד ושלחיצוניות, חוץ מבמבט ראשון, אין כל משקל.
עם זאת, אני לא יכולה לצאת בהצהרות גורפות שלא יתפסו אותי מתה (באנגלית זה נשמע יותר טוב) עם גבר נמוך, קרח, שמנמן ושעיר, למרות שאם הייתי נרשמת בקופידון ודומיו, כנראה שהייתי פוסלת את בעלי התכונות/מראה הנ"ל, מראש.
מה שכן מעניין אותי לדעת זה אם קרה לך מקרה שהכרת מישהי שבמבט ראשון, שני שלישי ורביעי נראתה לך מושכת הרבה פחות מהממוצע(ת), אחת ממש סתמית בהגדרה, טוב נו, לא מושכת בעליל, ואחרי זמן מה, בשל אישיותה הכובשת ואי אלו תכונות אחרות שעושות לך, פרחח, את זה, היא נראתה לך פתאום הרבה פחות "ממוצעת" ואולי, אעז לומר, אפילו קצת יפה? מושכת? סקסית?
האם משיכה כלפי מישהי/ו זה לא עניין נזיל?
אם אני לא נמשכת היום, אין סיכוי שאמשך מחר?
לי נראה, וזה רק לי, אני מדגישה, שמשיכה היא עניין תלוי מקום וזמן, וכמו שהיו אנשים שברגע נתון נמשכתי אליהם בטירוף ובשני רגעים אח"כ נגעלתי מהם, יכול להיות גם ההיפך….
אבל… לא רוע לב, לעומת זאת.
לגבי השאלות והתמיהות.
כן, אין לי חרטות, כך אני חושב, כך אני חי.
יש נשים שיכולות להיראות נפלא בעזרת טיפוח עצמי ולעומת זאת להיראות אפרוריות וחסרות עניין במצבן המוזנח… ואז כמה חבל על כך שלא טיפלו בעצמן.
לא כל אחת באמצעות טיפוח יכולה להיראות יפהפיית נילוס, אבל כל אחת יכול להיראות הרבה יותר טוב. חבל שהן/ם לא מטפלים ומטפחים את עצמם, לא?
יש מקרים שדיאטה (להעלאת או הורדת משקל) תעשה את זה להן.
ולפעמים זה סטיילינג וטיפול – הספרנית הצנונית שמסירה את משקפי הקרן מיטיבה את שערה, מתאפרת ומתלבשת אחרת, בסרטים אמריקאית, יכולה להיות סטריאטיפ מתאים.
(חשוב לציין שיש מי שאוהבים משקל עודף ויש מי שנמשכים למקלות ביליארד – סבבה להם, אין בכך רע ושני הצדדים יוצאים נשכרים מכך).
אהבתי הגדולה ביותר מן העבר, נתפסה בעניי בעת היכרותנו, כ"לא על פי טעמי". היה נדמה לי שיש בה משהו מקסים שרק אני רואה. היה הייתה אשה (נערה) מדהימה. בהמשך נמשכתי אליה בטירוף. (אח"כ התברר לי שהיא נחשבת ליפהפיה, והקסם שראיתי הוא בעצם נחלת הכלל…קטע, לא?).
כן, נשים שנראו במבט ראשון לא מושכות במיוחד, הפכו למושכות מאד, כשהצטרף למראה שלהן מימד נוסף איכותי שנבע מהאישיות שלהן, בהמשך הדרך. כן, זה קרה לי.
אבל זה לא קרה עם נתוני פתיחה ירודים מלכתחילה.
היו נשים שנראו לי מאד מושכות ואחר כך סר טעמן בעיניי, למרת שלא היה שינוי במראה שלהן.
אז מה אני אומר?
את נתוני הפתיחה ניתן לשפר והיכרות ואישיות יכולים להיטיב במידה רבה את הדימוי הראשוני.
אבל….
בואי לא נזלזל בנתוני הפתיחה.
אולי תוכל להסביר לי משהו שטחו עיני מלראות. למה אנחנו כל כך עסוקות בכמה אנחנו מושכות ולמה, וכמה ק"ג העלינו או הורדנו. למה זה כל כך חיוני לדימוי העצמי שלנו? זה לא קשור לטיפוח, כן או לא, ולא קשור להשגת נתוני פתיחה טובים יותר. טיפוח והשגת נתוני פתיחה טובים יותר הם דברים הגיוניים, כמו ללכת לקורס לפני הפסיכומטרי, או ללמוד למבחן.
יש כאן הרבה בנות שטוענות שהן נראות טוב לכל הדיעות, פרט לדעתן שלהן. הן לא מרוצות. למה כל כך קל לתלות את האשם בחיצוניות ולא לבדוק מה דפוק בפנים? למה אנחנו חייבות להרגיש נחשקות בכל גיל על ידי כל גבר? נכון, יופי הוא יפה. אבל יש כאן הרבה מעבר למשוואה הפשוטה הזו, שאני לא מצליחה להבין. אולי כי זה לא מהראש אלא מהבטן.
מכיוון שזכיתי, אמנם בפרוטקציה, בתואר יקיר התולעת אני מרשה לעצמי, ראשית, לספר לך ספור קצר שלא נוגע למה שכתבת.
תולעת, נולדה לה בתוך תפוח, אמרה התולעת לעצמה, איזה עולם נפלא, מתוק, עסיסי, מכל עבר מזון מלכים. וככה חלפו להם הימים ויום אחד התולעת גילתה את הקליפה. מעניין מה יש מהעבר השני, תהתה התולעת, אולי יש קומה שלישית ובה מתגוררת חתולה כושית?
אלך לראות אם יש שכנים…
חצתה התולעת את גבול הקליפה, החמה ברקיע זרחה, האור הבהיק כזוהר גנוז, ציפורים ברקיע עפו להן וצפצפו… המממ אמרה לעצמה התולעת, כה נאים הם השכנים.
ובקן הסמוך על צמרת עץ אחר, פערו גוזלים את פיהם, ואימן הורתן, צפור פשוטה ודאגנית יצאה לדרכה, חיפשה להביא תולעת לצאצאיה…
בדרך אל עולם הנצח אמרה לעצמה התולעת. המממ, מי היה צריך לחפש, לחקור ולדעת מה קורה אצל השכנים. היה גן עדן, היה תפוח ואינם עוד.
סוף.
כשאת תולעת ועולמך תפוח, הכל גן עדן.
ולענייננו:
כפי שכבר הערתי לפני כן, העיסוק המופרז, שחורג מגדר הטיפוח העצמי, אינו נובע מהמראה, אינו קשור לנתונים הגנטיים (משובחים, או אחרים) אלא קשור לדימוי העצמי.
לבעלי דימוי עצמי נמוך (גברים ונשים כאחת) יכולה להיות בעייה עם המראה שלהם, כפי שניבט מהפרחח שעל הקיר, גם אם הסביבה מפרגנת ותומכת. ואם הסביבה, אינה תומכת ומפרגנת, בצדק או לא בצדק, הבעייה טופחת לה למימדים מופרזים.
אני מאד לא אוהב את העיסוק האובססיבי במשקל. אני כן אוהב אנשים שמטפחים את כל עולמם.
אני באמת חושב שאדם, כדאי לו להיות במיטבו.
מיטבו של אדם בעיניי, הוא המקום שהכי טוב לו עם עצמו.
לכל אחד ואחת גוף משל עצמם ולגוף הזה יש קוד שגורם לו להיות בעל צורה בסיסית, שניתנת לטיפוח ולהזנחה.
צר לי על נשים שהופכות להיות קרבן של דימוי עצמי נמוך שמוביל את עצמן לתחושות קשות בכל הקשור למראה החיצוני שלהן. באמת שצר לי על כך. הטיפול בזה אינו חיצוני אלא פנימי.
המראה החיצוני אינו העיקר, הוא שלט הכניסה, הוא הלוגו, הוא הדבר שמושך את המבקרים ואת הסקרנים שחולפים על פניו. והמראה החיצוני, בהקשר המיני גורם לאבר המין החשוב ביותר שלנו – המוח – לתגובה. לכן יש למראה החיצוני חשיבות רבה בהקשר המיני, הרבה יותר מאשר למיומנויות, למשל…
יש מי שאוהבים לוגו מינימליסטי ויש שאוהבים את קישוטי הבארוק.
יש מי שמעדיפים צבעים חמים ואחרים קרים.
יש מי שאומר לעצמו אם טרחו כל כך על הכניסה, שווה לראות מה יש בחנות ואחרים אומרים לעצמם, הסחורה בפנים כל כך דפוקה, לכן טרחו כל כך על העיצוב והעטיפה.
למה חשוב להיות נחשקת?
כי אז חושקים בך. וכשחושקים בך, זה גם יכול להרגיש טוב מאד (אם זה בגבולות סבירים ובלתי מתעלקים) ובמיוחד זה מרחיב את טווח האפשרויות הזמינות לבחירה. המבחרהעומד לרשותך גדל יותר ככל שאת נחשקת יותר.
כשאת נחשקת, על ידי מי שאת חפצה בתשוקתו, עוצמת היחסים, גופניים ואחרים, עולה, ואיתה גם ההנאה המובטחת והעונג הבא עלינו לטובה.
היבט נוסף:
אנחנו נוטים (ויש תיאוריות פילוסופיות ופסיכולוגיות שלמות על כך) לתפוס את עצמנו כפי שהאחרים רואים אותנו.
אנחנו סקסיים כי האובייקט שממול מת לזיין לנו את הכושלאמאמא שלנו.
אנחנו חכמים כי אנחנו מוערכים על אופן חשיבתנו על ידי האחרים.
אנחנו גבוהים, כי כך ראוים אותנו האחרים 0גוליבר…)
עוד היבט:
עוני אינו מוחלט אלא יחסי.
לגור בדירת 3 חדריםשבעיםוחמישהמטר בתוך קומפלקס מגורים ענק ייחשב לעוני אם לידו הכל יתגוררו בצמודיקרקעשבעמאותמטר.
2,000 $ לחודש בהודו מבטיחים חיי רווחה וביפן חרפת רעב, כמעט.
שיכונים של שנות החמישים ליד וילות ברחוב סן מרטין הופכים את יושביהם לעניים. לא השיכונים, אלא הסמיכות לוילות המפוארות.
ויכול אדם בעל בטחון עצמי רב ומבוסס להרגיש עשיר ומאושר גם אם הוא גר בקופסת קרטון במנהטן, אם יש ביכולתו להשיג פנטהאוז בגורד השחקים הקרוב, רק שהוא מוותר עליו מתוך בחירה.
עושר, הוא מה שאתה יכול לוותר עליו, מרצון ומבחירה.
מקווה שהסברת את עצמי היטב. שלא יטוחו עינייך מראות.
"כי אמת חפצת בטוחות ובסתום חוכמה תודיעני" הוא המקור ל"טחו עינינו".
🙂
והצדקת את תוארך כיקיר התולעת.
ברור שנפלא למשוך את מי שמושך אותנו, וקשר לאורך זמן אפשרי רק אם יש תשוקה הדדית, שמתלבה לה. ברור שכשאת רווקה ורוצה למשוך לרשתך גבר משובח, יהיה לך יותר קל אם תראי טוב. (לפחות בהתחלה, ההמשך, כידוע, תלוי בעוד הרבה גורמים.)
אבל גם הנשואות באושר רב רוצות שיחשקו בהן. גם כשלאישן תשוקתן, הן שמחות לזהות שעודן מושכות תשוקה זרה. לא למען מימוש, אלא למען הערך העצמי, כנראה. הערך העצמי תלוי בערך שלך בעיני הבריות. וזה קצת מעציב. צריך להיות נורא חזק כדי לסבול דחיות ולהמשיך להאמין בעצמך ובמה שיש לך להציע, ולא לוותר על הייחוד שלך. ולא לוותר בכלל. (דווקא בנקודה זו של חיי אני נעצבת בגלל דחיות מקצועיות, אבל קל וחומר כשמדובר על זוגיות.)
כמו שאמרת, אם כולם אומרים שאני חכמה, אולי הם צודקים. אבל למה אני צריכה שכולם יחשבו ככה? לא מספיק מה שאני חושבת ומרגישה? למה אני צריכה שגברים יסובבו אחרי את הראש, לא מספיק לי שבעלי חושק בי ואני בו? למה שום דבר לא מספיק אף פעם לאורך זמן? למה תמיד צריך לחפש הוכחות חדשות לזה שאנחנו שווים?
להיות נחשקת על ידי בן זוגך, יש לו ערך פרקטי רב – כפי שציינת, והוא חשוב לבטחון העצמי הבסיסי.
להיות נחשקת על ידי האחרים, מוסיף לתחושת הערך העצמי, אין בכך רע. זה רע, רק כאשר זה משפיע בעוצמות מוגברות, כאשר הפילטרים הפנימיים שחוקים או מוסרים. כאן, הפרקטיות אינה ממין העניין. למרות שאי אפשר להתעלם מהפיתויים.
זכור לי מקרה מן העבר הרחוק. הלכתי עם חבר מאד טוב שלי, שהיה גאיי, לבר של גאייז. ומישהו שם התחיל אתי ואחרים לטשו עיניים. זה לא היה רלוונטי או פרקטי. לא, אני לא נמשך גם לגברים. אבל זה היה נעים ומחניף, בעיקר מכיוון שזה לא היה וולגרי ומתעלק.
תחושת דחייה, מאידך, אינה נעימה. היא מעציבה אפילו. יחד עם זאת, עם פילטרים טובים ותחושת ערך עצמי נעלה, התגובות של הסביבה הן נעימות ולא משוש החיים, והדחייה, אינה נעימה אך אינה גורמת לסבל רב.
אותו הדבר נכון מבחינה מקצועית.
כך זה היה גם בכדורגל. רציתי להבחר ראשון. עניין של הכרת הסביבה בערכך. לא מוצא בזה פסול.
לכן אנחנו מחמיאים ליקרים לנו.
והנה אני גאה להיות יקיר התולעת…
🙂
שימחת את לבי! מאוד. ממחישה במיוחד היתה הדוגמא על הגאייס. כקונטרה אספר לך שפעם נקלעתי לשבוע של גאייס בעיר ארה"ב ונעלבתי מכך שלא התחילו איתי בחורות. לא שרציתי להיות עם בחורה, אבל למה לא עשו לי עינים, לעזאזל?
הכל עיניין של פילטרים טובים, אתה אומר. כלומר יש אפשרות לאיזה שהוא איזון פנימי שמסנן את תגובות הסביבה ולא נותן להן לגדול מעבר לגודל הטיבעי שלהן. אני חושבת שיש לי פילטרים טובים לגבי חלק מהדברים, ופחות טובים לגבי אחרים. (המצב לא רע, אבל יש מה לשפר…)
אני חושבת שאתה ראוי לתואר אביר התולעת.
🙂
נאמר כבר הכל, אין לי מה להוסיף לזה… (אוח, ארקדי)
ובלי שמץ של ציניות, כיף לקרוא את הדיון הזה שפיתחתם לכם!
קודם כל תודה.
ושאלה:
אפשר להמשיך להשתמש גם בתואר "יקיר", מפעם לפעם?
כאילו לפעמים כך ולפעמים כך?
ואולי אפילו להתחצף ולומר: "אביר התולעת, יקירי"?
🙂
יקירי.
חיוך גדול גדול שהציור הזה 🙂 הוא ממש UNDERSTATEMENT לגביו.
בוודאי ולא לרמוז לואדיות במדבר יהודה.
🙂
לחפש מפות כדי לחפש ציורים על קירות מערות..
🙂
חשוב בעיקר, מה את חושבת על עצמך, איך את מרגישה עם עצמך.
אמרת בעצמך (אי שם למעלה) שגם בחורות שכולם אומרים להן שהן יפות – לא מרגישות כך ולא יעזרו כל החיזוקים למיניהם.
אותו מושג לא ברור "בטחון עצמי" קוראים לו – עושה כנראה את ההבדל.
בדיוק המקום שאת כותבת, שהרבה יותר קל להתעסק בחיצוני.
אין לי ספק שכשאת מרגישה טוב עם עצמך, פחות יעסיק אותך מה חושבים אחרים.
ולא שזה לא חשוב – זה חשוב, זה עוזר, זה נעים (וכל מה שכבר נכתב),
אבל זה לא העיקר.
שבסופו של דבר הכל אצלך/אצלי.
למה תמיד צריך לחפש הוכחות חדשות לזה שאנחנו שווים?
זה יצר התחרות שטבוע בכולנו, בני אדם, קופים, כלבים, עכברים, מדוזות, צמחים, פיטריות, חידקים, נגיפים וכל דבר אחר שמתרבה, שדוחף אותנו לחפש כל הזמן הוכחות חדשות להצלחתנו.
יצר התחרות הוא קרוב לוודאי אחד היצרים החזקים והעמוקים ביותר שחקוקים אצלנו בגנים, בלעדיו לא נגיע לשום מקום וזה הצד הטוב שלו. רק חבל מאוד שבתחרות בין הרבה משתתפים יש מנצח אחד.
אני חושבת שהתשובה שלך חלקית. יש את יצר התחרות, אבל הרצון להראות טוב ולמשוך הרבה יותר עמוק והרסני. ברור שהתחרות מעצימה את הרצון, אבל הוא קיים גם בפני עצמו.
בתחרות על מי מושך ומי פחות אין מנצחים מוחלטים, למזלנו. מספר המנצחים שווה למספר הטעמים, ולכן גדול כמו מספר המפסידים. עין תחת עין ממש. 🙂
1. קשה לי לראות איך הרצון להראות טוב יכול להיות יותר עמוק מדחף התחרות. לא חושב שתולעת (אמיתית, לא את) יודעת איך היא נראת ועדיין היא מתחרה בתולעים ובאורגניזמים אחרים. לתפיסתי, רק הדחף לחיות ולהתרבות עמוקים יותר מדחף התחרות.
מאחר והערה שלך רלוונטית רק ליצורים שמודעים למראה שלהם (ותתפלאי רק מעט בעלי חיים מזהים את עצמם במראה) אני לא מקבל את הטענה שהרצון להראות טוב עמוק יותר מדחף התחרות. לפי דעתי הרצון להראות טוב יותר הוא תוצר של דחף התחרות.
2. לא הבנתי את הטענה שדנה במספר המנצחים והמפסידים. חסר הסבר לחישוב מספר המפסידים.
מחכה לקרוא אותך שוב.
בתחרות שבה יש רק מנצח אחד ורק פרס אחד, אתה יכול להיות – אולי – צודק.
אם התחרות היא בין רבים, למשל, על מספר תפקידים שווים, ללא הבדל ביניהם, אי אפשר לטעון שיש רק מנצח אחד.
הנטייה שלך לקבוע מסמרות…לוקחת אותך – אפעס – לאו דווקא למרומים!
לחיות ולהתרבות. נו באמ… האם אני חושד בך חשדות שוא כשנדמה לי שהתכוונת במקרה להגנה, מזון ורבייה? האם לא היה פשוט יותר לומר, אני מאמין באבולוציה, בניאו-דרוויניזם?
על פי דרכך…
אם הפרס של המין (ספיסי) הוא רבייה מוצלחת (ומוגנת) הרי שדווקא לתפוס בקרניו של דון ג'ואן מבטיחה את ההיפך.
יחד עם זאת…
יש מקום לטענה שהמניע לרצון היות מושך/ת קשור ברובד העמוק שלו לדחף הגנטי. אבל אתה יודע, האדם גם קשור לתרבות. הגדרת העצמי אצל האקזיסטנציאליסטיים היא המבט של הזולת (סארטר, למשל).
ממקורותינו:
לולא קנאה, אין אדם בונה בית ואין אדם מוליד ילדים….
היי פרחח,
כן, צדקת בהערתך על המספר 'מנצח אחד'. במקרה הנוכחי בהחלט יש יותר ממנצח אחד. בכל אופן הרעיון הוא שהתחרות היא דחף חזק מאוד שטבוע בנו ברמה הבסיסית ביותר ומדחף זה נגזרות הרבה התנהגויות אחרות.
א. אני לא מכיר את הביטוי ניאו דרוויניזם כך שלא יכולתי להשתמש בו.
ב. גם אם הייתי מכיר את המושג קרוב לוודאי שלא הייתי משתמש בו. אם תבדוק את התגובות שלי אולי תמצא פה ושם כמה מושגים פורמאלים, כמעט תמיד כאשר המושג קריטי להבנת המסר, וגם אז עם הסבר לגבי משמעות המושג לקורא שאינו מכיר את התחום.
מכיוון והידע הפורמאלי שלי מצומצם המושגים אקזיסטנצילאיסטיים וסארטר לא אומרים לי הרבה תצטרך לפרט את הרעיון "הגדרת העצמי היא המבט של הזולת" ואיך זה מתקשר לנושא, כי מהתגובה הנוכחית הנקודה הזאת לא ברורה. מאחר וניחנת בכושר ביטוי משובח כולי צפיה לקורא את הסברך מאיר העיניים.
אחרון חביב: אני אוהב את התימוכין שאתה מביא מהמקורות. תמשיך כך!
ראשית תודה על דברי הכיבושין…
האבולוציה היא שם כולל לתורה שאותה החל צ'ארלס דארווין. על פי התורה הדארוויניסטית, השורדים הם אלה אשר הכי "מתאימים" לסביבת חייהם. ההתאמה היא יותר מכל היכולת להשיג מזון, היכולת להגן על עצמך והיכולת להתרבות. כאשר למין יש את שלושת היכולות האלה אנו אומרים עליו שהוא "Well fitted". ניאו דרווניזם היא כמובן התפתחותה של התורה הדארוויניסטית.
מבלי להשמע מתעליין או פוגעני. איך זה, גם בלי השכלה פורמאלית, שאדם שעוסק במדע אינו מכיר את אחת מאבני הדרך החשובות ביותר במדע. אולי התיאוריה החזקה מכולן. תמהני.
לחיות ולהתרבות, במידה רבה היא שלושת היכולות האלה.
סארטר = פילוסוף וסופר צרפתי. אחד האייקונים של המאה הזו.
על פי שיטתו (לא רק שלו) הקיום של האני בא לידי ביטוי והערכה עצמית על ידי הראייה הסובייקטיבית של מי שמביט בו ומעריך אותו. כך למעשה נקבע ערך האני, או הערך העצמי.
הרי יש עולם אובייקטיבי (כנראה) שהוא העולם של העובדות או העולם של תנאי האמת.
יש את המציאות כפי שהיא בעיני האחר.
ויש את המציאות הסובייקטיבית שמורכבת מעולם העובדות ומהעולם כפי נקלט על ידינו בעיני האחרים.
האם גוליבר הוא גמד, ענק או בעל קומה רגילה?
העובדות מצביעות על כך שגובהו מעל 5 פוט ומתחת – מעט ל 6 פוט. אבל העובדות האלה, שהן אובייקטיביות, אינן אומרות לנו דבר על היותו גמד, ענק, או בעל קומה ממוצעת. בעיני הליליפוטים הוא ענק אדיר. מהו בעיני עצמו? דבר אחד ברור, הוא שוב אינו בעל קומה רגילה.
המציאות הסובייקטיבית של גוליבר בכל זמן נתון מורכבת מהעובדות ומעיני הסובבים אותו.
האם אכילס ישיג את הצב בתחרות ריצה, בהנתן שהצב יצא לדרך ראשון?
זנון טוען שהדבר בלתי אפשרי.
באותו אופן כדור שנזרק לסל לעולם לא יגיע אליו וחץ לעולם לא יפגע במטרתו גם אם נורה מקשת אדירים.
זה זנון. וזה פרדוקס.
ומה באמת?
אין אמת. יש חיים.
היי פרחח,
נתתה הסבר קצר על אבולוציה (שאותה אני מכיר) והוספת שנאו-דרווינזם הוא המשכה של התאוריה הזאת אבל לא הסברת באיזו צורה. כך שתשובה עדיין חסרה. לא קריטי, אני כבר אשלים לבד.
תודה על ההסבר הקצר על פרדוקס החץ של זנון (לכל המעוניין הסבר נוסף ניתן לקרוא ב:http://abel.math.harvard.edu/~knill/math21a2000/zeno) הוא מוכר והוא משמש כאחד התימוכין להוכחת אי רציפות הזמן (גם עם התאוריה הזאת יש בעיות, אבל דיה לצרה בשעתה).
ועדיין, עם כל ההסבר היפה שלך על זנון, גם הוא וגם הרעיון המעניין על תפיסת המציאות של סארטר, לא עזרו לי להבין את הקשר בין התגובה שלך לרעיון שהצגתי בתגובה הראשונה שאומר שהתחרות היא חלק מובנה מאיתנו והיא זאת שדוחפת אותנו לחפש כל הזמן חיזוקים שאנחנו טובים (מצליחים בתחרות). במילים אחרות: לא ברור על איזה חלק ברעיון שהצגתי אתה חולק.
לגבי שמות של אנשים מפורסמים. תאמין לי שעד שלא התחלתי לשתף פעולה עם המעבדה של זוכה פרס נובל שבמסדרון לידנו (לפני חצי שנה עברו לבניין חדש בקצה המסדרון) לא ידעתי את שמו? מה שאני מנסה לומר (חוץ מלהשוויץ בזה שאני עובד עם קבוצה כזאת מפורסמת :o) זה שהמסר הרבה יותר חשוב מהשליח.
מה שהסברתי לך נוגע בדיוק להגדרת ה"אני" לזהות העצמית.
השאלה לא הייתה האם תחרות היא דחף חזק או לא. השאלה הייתה למה כל כך חשוב לנו מה האחרים חושבים. ולכך התייחסתי.
אם כן הזהות העצמית, שאינה קשורה ליצר התחרות (לא נערכת פה תחרות) קשורה למוטיבים אחרים. הערך שלה מרכזי ביותר.
לא להכיר "חשובים" או להכירם משנה לי כשלג דאשתקד.
לא להכיר את סארטר או את דארווין…. אפעס, שונה.
בהצלחה.
טוב, אז גלשתי קצת ברשת וקראתי על Existentialism (ואללה הרבה יותר נוח לגזור ולהדביק מאשר לכתוב את המילה הזאת בעברית או באנגלית). מומחה גדול לתחום אני לא. אבל אם הבנתי נכון ממך וממה שקראתי אז בשש מילים פשוטות: המשמעות של אובייקט נובעת מהשוואתו לאחר. וכאן אני מוסיף: מאחר והשוואה מלווה בציון כלשהו, מה היא אם לא תחרות?
אם תשאל אותי עוד יומיים (מטאפוריים) על סארטר, קרוב לוודאי שכבר לא אזכור את שמו, אני כן אזכור את הרעיון היפה שלו.
תודה על האיזכור של סרטר, אני חוזר אליו, מצאתי עמוד של Sartre for dummies.
(http://www.tameri.com/csw/exist/index.html)
הוא לא המילה המתאימה. יותר נכון היה להגיד שהאובססיה להראות טוב, נובעת גם ממניעים אחרים מיצר התחרות, ואולי אכן קשורה לרצון להתרבות. אצל ידידנו בעלי החיים דווקא הגבר הוא המתקשט כדי לכבוש ולא האישה. אבל אם תמצא לי טווס שעושה דיאטה כדי להראות יותר אתלטי, נראה לי שעוד מישהו במסדרון שלכם יקבל פרס נובל 🙂
מכאן, שאכן הגורם החברתי מאוד משמעותי אצלנו. איך תופסים אותנו ומה ערכינו בעיני אחרים. גם התחרות – להיות בעל ערך יחסי גבוה יותר, אבל גם להיות בעל ערך בכלל.
נדמה לי שאני לא ברורה אבל זה הכי טוב שהצלחתי להפיק בבוקר זה של פורים.
פורים שמח!
הדמיון מהיר מהמציאות
ועל זה אמר איב סאן לורן,
"תשוקה היא המייק-אפ היפה
ביותר לאשה, אבל יותר קל
לקנות קוסמטיקה".
אישית אני יותר בעד התשוקה.
זה אולי יותר קשה, אבל יותר נחמד.
אותה מריחה של האיב.
אך אילו היא הייתה הולכת על האפציה הפחות קלה, הייתי בסוף מתרכך.
🙂
מי זאת ההיא "שאילו היתה הולכת" ?
באמת כלום אני לא מבינה ואפילו את החידה
של הגומה בחיוך עוד לא פתרתי,
ועכשיו אתה בא ואומר שדוקא עם האופציה
הפחות קלה היית מתרכך?
זה לא יילך פרחח, אני אתמול באחת בלילה הערתי
את השכנים מרב שצחקתי ממה שכתבת, הם לא התענגו
לא ממני ולא ממך…
על הגומה אענה לך תיכף ומיד… היא אצלי בלחי, רק שמקורה עלום לרוב… (שוב הוא חד לה, שוב. מניאק.)
ועכשיו מה אעשה, האם אענה כפשוטו, האם אפשוט את עורי, אראה את חברברותי, האהפוך לכושי?
יש דילמה, תודי.
שכלום את לא מבינה, זה כבר הבנת לבד (אגב, ממש לבד?) שזה בדיוק, אבל בדיוק הפוך מאשר את לא מבינה כלום.
ועכשיו טלי קורה מבין עיניי ומה יישאר? מצח שטוח?
ובכל זאת פטור בלא כלום, הרי אי אפשר..
ההיא, היא ההיא הכללית, ההיא הלא נודעת, הנפרטת לאת, ופוסקת להיות ההיא. כלומר אשה באופן כללי.
וכעת מה?
שאפרט ואפרש את קמטי המחשבה?
עד חצי המלכות, ותיעני… בפומבי!
ובשביל מה ?
לא מסתפקת בפחות מהמלכות כולה,
ובשבילי, הפומביות ממש לא הכרחית.
"להתחפר בחושך הסמיך, להתכסות – – –
אולי זה כל מה שאני יודעת לעשות..
אולי כל מה שבתוכי יותר מדי חשוף –
ומשום כך אני צריכה להתכסות כסה
ושוב, כי כל דבר אחר פשוט קשה מנשוא".
"ראי מוצק", אנה הרמן.
ובכן, האם מכך עלי להבין שאין ברצונך שאבאר ואענה בפומבי על שאלותייך הענייניות?
שחצי מלכות היא שאלה, והחצי השני, היהלום שבקצה, הרי היא התשובה..
לא?
🙂
אינן ענייניות, אני מודה…אבל התשובות ?
ביאור עלק….עם ביאור כזה,
אפילו ההוא שעוזר לי,
שהוא בכלל לא כחול עיניים
ולמרות מה שאמרת גם אין לו יהלום בזין,
לא מבין כלום !!
(-:
דווקא השאלות שלך עניינינות (מודה), אך מרומזות ובעלות אופי אמביגיוטי (תודי, בבקשה..).
והתשובות שלי, הרי הן כל כך תמימות, ממש כמוני. מה, לא?
אבל הבטחתי ביעור. אז עם נוצה עדינה, ונר משעווה, נאיר את המחשכים ונחפש את חבילות החמץ המאורגנות בפיסות עיתון ששכחו לעטוף בהן את הדגים.
ובכן: (מסמיק קלות..) קשה לו קשה לו בכות אותה מריחה של האיב = מייק אפ מלאכותי יכול להביא למשיכה ראשונית ואף ל…קשיון (לא של הפרקים), אך ספוק לא יבוא מזה משתתגלה האמת עוד לפני מערומיה… כלומר יישאר וכל תאוותו לטפול בידו. (סימוכין: ימין אדוני עושה חיל)
לעומת זאת באופצייה הפחות קלה, זו שהיא המייק-אפ הטוב ביותר לאשה – התשוקה, או אז…. ואחרי כן באה ההתרככות… וגם ירידה ברמת הטסטוסטרון, מה שכמובן תורם להפגת הדחפים האלימים ולהשכנת שלום עולמי. (סימוכין: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום).
ואת כל זה נאלצתי לבאר בפומבי….. ובמרוקאית תקנית יש להגדיר זו במילה (הנפלאה, יש לציין) חשומה.
ונמשיך בדרך תעתועים זו, שרק בהוביט יש מסתוריות ממנה:
אם השאלה היא חצי המלכות, הרי שהתשובה היא החצי השני – או…. היהלום שבכתר.
מעניין מאיפה הגיע לך לראש הרעיון של כחול העיניים… אני בטוח שזה לא ממני..
🙂
ועוד משהו חשוב:
גם אני, כלום אני לא מבין.
🙂
לגבי התלת מימד החושני, רק ארמוז, ברשותך כמובן, תלת מימד בתשידירים, היא המדיה הוירטואלית. ולא המציאות, שבמציאות יש 360 מעלות.
כמעט שכחתי את הסימוכין:
(סימוכין: מרכז היקום הוא העולם, ומרכזו של העולם ישראל, ומרכזה ירושלים ומרכז ירושלים אצלי על ה…)
המממממממממממממממממממממ
אחח פרחח פרחח, יושב מול המקלדת ומפתה נשים .
פעם מפלרטט עם זו ופעם עם ההיא. פותח ספר או שניים, תנ"ך קורן וסילמריון טולקינאי, גם איזה ספר בפסיכולוגיה, והופ לכיבושים.
ה"שדה" שנטווה בינך לבין תולעת וכן בינך לבין טלי הוא משיכה. אין לכם עדיין דמויות זו בעיני זה אבל יש משיכה. המראה כרגע שולי. ככל שתרבו לדבר ולשחק ולהעיז יותר במילותיכם, ולרמוז יותר במעט מילים, המשיכה תתעצם, בלי שום עירוב חיצוני.
וכאשר יגיע אם יגיע לו יגיע האלמנט הפיזי, בטוחני שתהיו כבושים ולכודים במילות המתק שלכם, ותעברו עליו במהרה.
אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה…
אבל…דניאלה יקרה, החיפזון מהשטן.
תנ"ך קורן, לא בבית ספרנו, טולקין צרוב בתודעה, פסיכולגיה היא בחור של הגרוש והשדה – שדה בולבוסין.
האם את לבושה בארבע שמלות, הניתן להיחבא שם היטב?
שאם כן, הפרס ידוע מראש. אוסקר!
תוף הפח הוא יצירת מופת גאונית, אחת הגדולות בכל הזמנים, ולא רק כהערת שוליים למלחמת העולם השנייה .
טוב, איבדתי עניין.
דניאלה היקרה,
משיכה מה משיכה,
ואפילו שהצעת שלישיה,
חוץ מהבעל שלי,
לא נוגעת באף אחד,
אפילו לא עם מקל.
את חשבת על זה לבד?
כל התובנות המדהימות והשנינות, הכל את?
את ממש מושכת.
תולעת יקרה, זה בסדר לאונן מילולית ביחד עם עוד מישהו בין דפי האתר, זה אפילו בסדר לגבות את זה במילים ארוכות. אבל אם יש לך משהו מעניין להגיד על מה שכתבתי בעניין הספר, תאמרי אותו ואל תסתתרי מאחורי ציניקה שלא במקום ובעיקר מושכת נחירות שיעמום.
תוף הפח היא יצירה יפהפיה שמצביעה יותר מכל על הפסקת המאבק של האומה הגרמנית החדשה והצעירה להכחיש, אלא להתמודד. לעומת מדינות כמו צרפת ובלגיה, בהן מדיניות ההסתרה והצביעות עדיין שלטת .
היי דניאלה,
ראשית סליחה שאני מניחה בצד את עניין המשיכה
והשדות המגנטיים. כפי שודאי הבנת, אין לי עניין בו.
אבל ב"תוף הפח" ובמה שכתבת לגביו, יש לי עניין,
ועוד איך.
קודם כל, מסכימה איתך לחלוטין שאין לראות
בו "הערת שוליים". אבל מאידך, טקסט ספרותי אינו
אמצעי להגיע לאמת הסטורית, או תחליף לטקסט
הסטורי, אלא בר-שיח עימו.
יורם קניוק, מתדיין בספר שלו "הברלינאי האחרון"
עם גינטר גראס, וסבור שבינינו לבין העם הגרמני
פעורה תהום (במישור הלאומי, לא האישי),
או קחי למשל את פול צלאן, שהשיר שלו "פוגת המוות"
נלמד בגרמניה ונחשב חלק מהקאנון הספרותי הגרמני
המודרני. במקום להתעמת עם הרב-קוליות בתכנים,
באירועים, בחוויות, העיסוק הוא בצדדים האסתטיים
והצורניים. על איזו התמודדות ואיזה מאבק את מדברת ?
איזו הפסקת הכחשה ? את בדקת? את יכולה להפנות
אותנו למאמרים?
בין הזכרון לשכחה, וכמובן החרטה, והתחושות הקיומיות
העולות מאורח חייו של הגיבור ב"תוף הפח", מי קבע
שבבלגיה וצרפת (וגם בהולנד ואוסטריה, שכחת) עדיין שלטת
מדיניות ההסתרה והצביעות ואילו בגרמניה כבר נרשם נצחון
מרשים לרוח האדם על בור התחתיות שהמין האנושי נגע בו?
זו אותה גרמניה שעדיין שנאת הזרים מפעמת בה ושיש לה
קשרים מפוקפקים עם מדינות "נאורות" כמו עירק, שאני אבין?
ובשאיפה שכולנו נזכה במהרה בימינו לראות כיצד
תפיסת העולם שהאדם במרכזה (הומאניזם קוראים
לזה נראה לי…) תשלוט בכל מקום ומקום.
שלום
ראשית,לרגע אחד לא טענתי שגרמניה השתחררה לחלוטין מהצל שלה, ואפילו אירופה,כיבשת וכמערכתתרבותית ששלטה על העולם ועיצבה אותו כפי שהוא היום,יותר מכל קבוצה תרבותית אחרת במהלך ההסטוריה-לא התגברה על הצל הרודף אותה.
תוף הפח הוא לא סאטירה ולא טקסט פוליטי נוקב ולא מילות ביקורת קשות. הוא יצירת אומנות.
בין היתר, אם טורחים להתחיל להתעסק עם מה שעומד מאחורי הדמויות (הייצוגיות שלהן והדמויים שמאחורי ה"גמד" שהוא הגיבור) ניתן לראות את הביקורת שעליה מדובר.
העם הגרמני מתחלק היום לכמה קבוצות, ויש להבחין ביניהן. חלקו של העם הגרמני שכרגע מזלו הכלכלי לא שפר עליו עוסק בשנאת זרים בדיוק כמו שעמיתיו הצרפתיים הבלגיים והרוסים שלא שפר עליהם מזלם הכלכלי עוסקים בשנאת זרים שהובאו לארצם כדי לגזול מהם,לפי ראות עיניהם , את משרותיהם המכובדות כמובן בהתעלם בצורך הדמוגרפי הפשוט במדינות האלה (להוציא רוסיה שהוכנסה מטעמי השנאה העממית הפשוטה) הצדיק את הצלת תעשיית ההיי טק והבנייה בהכנסת ידיים ומוחות מאומנים בכמות הדרושה.
החלק בעם הגרמני ,בעיקר זה שמתגורר בערים הגדולות ובמחוזות המערביים של גרמניה, עוסק בדרך כלל בחיטוט תמוה בעברו שנראה לרובו של העם הצעיר יותר, שלא היה כשהדברים לבשו צורה וממשות, כהסטוריה עגומה כואבת שכדאי ורצוי להניח מאחור, תוך התמקדות בנושאים מעניינים יותר כמו מעמדה הכלכלי של גרמניה בצמרת האירופית ומצב תעשיית ההיי טק הלאומית.
יש חלק נוסף, של אנשים כדוגמת בל וגראס, שטרנר (עיתונאי בכיר בדר שפיגל) ועמיתיו ,וכן עוד קהילה רחבה של חוקרים (חוקרים לא מייצגים את העם אבל הם כן חלק ממנו אחרי הכל), שבעקבות מה שקרה לקו בפצפיזם משתק כלפי הפעלת כוח ובפרט הפעלת כוח כנגד אוכלוסיות חלשות (בין אם מבחינה כלכלית, תרבותית או גזעית כפי שהם מסווגים בתודעה האירופית עד היום).
צרפת היא מדינה אנטישמית ,צבועה וגזענית . יכולתי לומר האמיני לי הייתי שם אבל את לא ממש חייבת להסתמך רק על מילתי. מספיק להסתכל על העיתונים הצרפתיים החשובים. ואני אפילו לא מדברת על הכותרות של היום או היום לפני חודש. מספיק היום לפני שמונה שבעה חודשים. כשהליברסיון או לה מונד היו מלאים במודעות גדולות המודיעות על עוד ועוד סרטי תעודה העוסקים ב"שואה החדשה-השטחים", או במודעות הקוראות (במימון גופים מאוניברסיטאות צרפתיות מכובדות ובראשן האונ' פאריז 7) להפסקת הקשר האקדמי, הכלכלי והתרבותי עם ישראל.
גרמניה לא פרסמה עד היום תגובות כאלה בעיתונים הייצוגיים והמרכזיים שלה. הרשמיות שניתנת בצרפת לגנוי המוחלט של ישראל כאוטוריטה חצי לא אוטוריטה היא לא משהו שניתן למצוא או היה ניתן למצוא בגרמניה,לפחות לא בשיטתיות כזו. שוב, מהעדר כל רצון להיכנס לעניין הקשור במאום לאבק שריפה, מה שמוצדק או לא ונתון לויכוח זה המניעים. אבל המעשה ,או חוסר המעשה הוא משהו שמתרחש שם כבר די הרבה זמן.
את פוגת המוות לא קראתי.
מבחינה אסתטית בתוף הפח יש תאוריות הזויה .לפני זמן מה קראתי את ייסורי ורתר הצעיר וכן את וילהלם מייסטר, בהם התיאור של הטבע הוא האנטיתזה לדבר עליו אני מדברת כהזוי.
אצל גראס הנוף הגרמני הוא קו האופי של גיהנום אנושי. כשהוא מדבר על כנסיות עתיקות והקדושים הנוצריים המפוסלים בהן הוא לא מתמקד ולא ניסה להתמקד בנוף. הוא עושה השווה צינית של הנצרות החרוטה באבן לבין היחס האמיתי של ההווה המלחמתי ערב 39 לדת,ומקומה בהיררכיית העוצמה. זה כמו השקט שלפני הסערה. הנוף הגרמני האידילי שמתואר אצל גראס, לעומת הנוף הגרמני ,המבנים והאופנה הגרמנית שמתוארים אצל גטה בתקופות שונות כל כך ועם זאת גרמניות לא פחות הן תיאור אוהד לטבע. הן תיאור בנופך אגדתי לטבע (תיאור שפוי למעשה, גם אצל סופרים קלאסיים אחרים התיאור הטבעי הוא לא מטאפורה למשהו אחר בדרך כלל, במיוחד כשהוא מובא בין מונולוגים או התרחשויות).
אל גראס הטבע,הנוף, המבנים והאופנה הם זעקה וכתובת שמצביעה על הנוסטלגיה ה"גתיית" אבל מאמינה שהיא הייתה ונעלמה.
זהו.
היי דניאלה,
קראתי, למדתי ונהניתי.
גם אם לא הסכמתי לחלק מן הדברים,
מקוה שהרבה תגובות באתר
ייכתבו ברוח זו/זהו.
(-:
ראשית אשמח מאוד לדעת עם מה לא הסכמת.
שנית תודה.
שלישית תמהני על כך שאת והבחורה השניה מדברות עלי בדיון אחר (נדמה לי משהו עם אייקון) כאילו שיש ביננו מינימום היכרות של שבוע. ועוד בצורה עד כדי כך אגרסיבית.
לא כל כך מבינה על מה ולמה.
רביעית לילה טוב.
היי דניאלה,
ראשית, הטענה שלי היא, שאירופה בכלל
לא השתחררה מהצל שלה, ואם גרמניה
עושה צעד אחד קדימה, היא מיד מפצה ע"כ
בשניים לאחור.
רק 50 שנה אחרי מלה"ע השניה, ועשור אחרי
תום המלחמה הקרה, באירופה נשכחה תוכנית מרשל,
כמו גם האיום מצד הגוש המזרחי, ואנטישמיות, צביעות,
שנאת זרים ופונדמנטליזם שולטים ברחובות שלה.
שנית, בבקשה, זה היה בזכות ולא בחסד, ואין שום סיבה
שתהיי בהתרסקות אם את כותבת כך.
שלישית, אני חושבת שאת התשובה תוכלי למצוא בתגובה
שלך לפרחח כמה הודעות למעלה, שכנראה לא מצאה
חן, בלשון המעטה.
אבל היה, הלך, נשכח. ויום טוב !
(-:
טוב שמי רעות צרפין. אני לא אוהבת
סקס בגלל שזה נראה לי לא נעים.
קרו המון
מקרים בארצנו שאנשים זרים
שאנחנו לא מקירים לקחו ילדים לביתם והתחילו לחבק את הילדים
ולגרום להם[לילדים] למיקרים לא נעימים.
אם כבר ביחד אפשר לעשות את הדבר עצמו.
טלי כיבדה אותך בתגובה שעולה בהרבה על כל מה שכתבת או מה שמגיע לך. אבל זאת טלי. אני לא כזאת נחמדה (ואין לי ידע כזה, כל הכבוד טלי! :-))
דניאלה, לא סתם מתעלמים ממך כשאת עוברת ברחוב בתל אביב, לפי מה שאת משדרת כאן, את צריכה לשמוח שלא נמלטים ממך.
זה היה מאוד מרושע.
בהתחשב בכך שבימים אלה אני נמצאת בהתרסקות כללית, כך שניאו דרוויניזם (דווקא קראתי את מוצא המינים ואת דוקינס ואת הרקנס כך שיש לי ידע בנושא ,אפילו בפיסיקה ,ובשום מצב לא איימת מאיימת או תאיימי עלי בשום מובן מבחינה אינטקלטואלית ואני יודעת את זה כמו שברור שצבא ארצות הברית עולה על צבא עיראק ,צרפת וטורקיה ביחד) שירה הסטוריה או הרוח המרושעת של ירושלים בלילות, מעבירים בי מקסימום אדישות.
כשאדם שרוי בדיכאון עמוק באמת שריטות קטנות ומטושטשות כמו מה שניסית לגרום לאוגדה האמיצה שלי, מתקבלות בעוד אדישות.
לכי לשלום
גם אני לא אוהבת הורדות ידיים וירטואליות כאלו, וצר לי אם פגעתי בך, בפרט אם מצב רוחך לא בשמיים בעת זו.
בואי נעזוב את המלחמה האינטלקטואלית, כי נראה לי שגם את מעדיפה שנלמד אחת מהשניה ולא שנלחם זו בזו, בדיוק כמוני.
מצד שני, את צריכה להבין שברגע שאת נכנסת לדיאלוג בין שני אנשים ומפרשת אותו בצורה שאינה נעימה או מתאימה ואף פוגעת, יתכן ותתקלי בתגובות לא נעימות. מאוד נהניתי מהדיאלוג עם הפרחח ואני נהנית גם לקרוא מילים שהוא מחליף עם אחרים, כי הפרחח טיפוס צבעוני ומאיר עינים, כמו שגם את הבחנת. הפרשנות שלך פגעה בי מאחר והפכת משהו תמים למשהו אחר.
אז בואי נפסיק לריב ונהנה בצוותא. תודה על פולין ריאז'. 🙂
או שחור. רק לא כושי! זו מילה שתסבך אותך בצרות אבל לא איתי.
שלרגע ממש נלחצתי… שהדבר האחרון (או כמעט..) שהייתי רוצה, זה להסתבך עם מי שהפכה אותי, במחי הערה וביקורת בונה, ל"אס הול".
אפרו-אמריקאי, לפני היותו שחור, צריך להיות אמריקאי. לא?
אם אני אהפך למשהו, זה בטח לא יהיה פוליטיקלי קורקט!
לכן, לא אהפך לכושי, אבל הרבה יותר מזה: לא אהפוך לאפרו-אמריקאי!
🙂
אין לי מה לחדש למאמר. הכל נכון.
קלישאי אמנם, אבל הקלישאות הן תמיד נכונות. משומשות מדי – כן, אבל נכונות.
אי אפשר להמציא את הגלגל מחדש כל הזמן.
שנית, כדי להמחיש עד כמה המאמר הזה נכון, אביא דוגמא אישית.
לאחרונה העליתי קצת במשקל, ממידה 38 עליתי ל- 40. בגילי המתקדם (37) כבר לא
כל כך קל להשיל את הק"ג המיותרים ואני עצלנית מכדי לפצוח בתרגילי כושר או בדיאטות.
לומר לכם שאני אוהבת את הק"ג שנוספו לי? לא באמת, אבל לעזאזל, אין לי חשק להכנס
למרוץ הדיאטות והכושר. לא בא לי!
הגברים? הם בכלל לא שמו לב לזה ששמנתי. מתחילים איתי באותו מידה כמו קודם.
אני מצטערת, אבל אני לא מזלזלת בגבר. על כוסית הוא יסתכל ויזיל ריר, אבל בסופו של
דבר כשזה נוגע ליותר מסתם זיון, גם הם מחפשים קצת יותר מ- skin deep.
יש אצלנו בעבודה בחורה גבוהה ורזה. נאה ביותר. כן, במידות של דוגמנית. ו-כן, היא לבד,
ממש כמוני.
השבוע קיללתי אותה (בצחוק כמובן) ואמרתי לה שאני שונאת אותה על רזונה. לא אשכח את תגובתה. היא הסתכלה עלי בפליאה גמורה, בתמהון, ואמרה: מה חסר לך? יש לך גזרה של אשה, עסיסית וסקסית, הלוואי עלי!
כאמור – מה שנכתב במאמר – הכל נכון. לעולם אשה לא תהיה מרוצה לחלוטין ממראיה, אז כדאי להרגע, לקבל את עצמנו ו…לעזאזל הכל. לא תאהבו את עצמם – למה שיאהבו אתכם?
(נכון מאוד גם לגבי גברים) שפת הגוף אומרת הכל ומגלה לאחרים אם אנו אוהבים עצמנו או לא ובסה"כ זה מה שמושך או מרתיע אלינו או מאיתנו.
בננות יקרות!
בעיקבות קריאה מעמיקה של הכתבה המעניינת יש לי מסר חשוב לעולם:
כל אחת יכולה להיות כוסית!!!
את לא חייבת להיות אנורקסית עם חזה גדול בשביל זה. כולנו שונות בגודל, בצורה כמו גם באישיות. אם כולנו היינו אותו דבר העולם היה נורא משעמם.
תאהבו את עצמכן, אל תרעיבו את עצמכן ואל תינכסו לניתוחים מיותרים שלא לא לצרכי בריאות חיוניים-זה מיותר ומסוכן .
הכל בא בגישה ואיך שאתן רואות את עצמכן.
תתאפרו, תטפחו את עצמכן, תיקנו לכן בגדים שיבליטו את מה שיפה ויטשטשו את מה שנראה לכן שלא (לפעמים זה הכל בראש,אתן יודעות)…
וגברים יאהבו את זה! כי טבעי זה הכי יפה. חזה בלי סיליקון קטן תמיד יהיה יותר יפה מחזה ענק עם.
פשוט תסתכלו במראה כל יום תתעמקו מאד ותיראו עד כמה יפות אתן באמת וכמה יפות אתן יכולות להיות!
כתבה מצויינת
אני לא מתעסקת עם ההופעה החיצונית שלי ואני נראית טוב מאוד ולא מתביישת בשערות שעל גופי ופעם בה מורידה אותם
רציתי להפנות את תשומת ליבכם לכך שמעבר לעובדה שהתקשורת משדרת לנו כל הזמן שאנחנו צריכות להיות יפות- היא משדרת יותר את העניין של הסקס וזה מה שמרגיז אותי כל כך ( !!!!!!!!!!!!!!!! )
מראה חיצוני הוא כרטיס הביקור שלנו, זה הדבר הראשון שרואים וקולטים עלינו ולכן לדעתי אנחנו צריכות להיות מטופחות ולהריח טוב ולהתלבש צמוד אם זה מה שנוח לנו וגורם לנו להרגיש טוב עם עצמנו, וזה נוגע גם לגברים. אף אחת מאיתנו לא תרצה לצאת עם גבר לא מטופח, מסריח, לבוש מגעיל וכו' וכו' .
אז איפה בכל זאת ההבדל?
במה שאנחנו משדרים מעבר לזה,
חיצוניות ואינטילגנציה לא נוגדים אחד לשני.
גם לגברים חשוב טיפוח הגוף והמראה, אבל הם לעומתנו הנשים, מתעסקים גם עם דברים נוספים ולא רק באיך לפתות אותנו.
ועוד משהו- אנחנו לא צריכות להתלבש כמו גברים ולהתנהג כמו גברים בשביל להיות ' שוות ' להם, אנחנו צריכות להיות נשים בכל מובן שהוא ועדיין לדעת לדבר על כדורגל, מכוניות, כלכלה, פוליטיקה וכל דבר אחר.
זה השוויון
כמה מהכותבות התייחסו למראה החיצוני של ג'ניפר לופז – כאילו מידות גופה מושלמות על אף שהיא נראית כמו "גיטרה" ו"בעלת ישבן גדול".
למעשה, גם ג'ניפר לופז, שנחשבת לאחת ה"עסיסיות" בהוליווד, הינה בעלת מידות גוף קטנות מהרגיל – בוודאי שאינה במידה העולה על מידה 38.
ההתייחסות לג'ניפר לופז כאל בעלת ישבן גדול נובעת מכך שאנו רגילים לראות את נשות הוליווד במידות קטנות באופן מגוחך.
למעשה, מי שמכיר את הסרט "סרינה" בו כיכבה לופז לפני מספר שנים, יכול לראות שמידת גופה שם הייתה גדולה יותר – 40 או 42, ועדיין היא נראתה מצויין.
אולם, סביר להניח כי כיום מי שרואה את הסרט סרינה, יחשוב כי הינה שמנה שם.
דוגמא נוספת – ג'ניפר אניסטון שבתחילת ימי "חברים" הייתה, כך נראה לי, בסביבות מידה 38, רזתה והצטמקה, כך שכיום מידת גופה הינה 34, אולי אף פחות.
הבעיה היא, שאם לפני 5 שנים ג'ניפר אניסטון נראתה טוב בעיני הצופים, מי שכיום יצפה בשידורים החוזרים יחשוב שג'ניפר אניסטון הייתה פעם שמנה, בדיוק כמו במקרה ג'ניפר לופז.
כך שאם נסתכל בדמותן של הג'ניפריות לפני 5 שנים – נחשוב כי הן היו אז שמנמנות ולא נראו טוב, וזאת כי מושגי השמנה/ רזה שלנו השתנו.
נשים רבות כיום סוברות כי מידה 36 היא המידה האידיאלית ושואפות לה. למעשה, רובנו (בשנות ה – 20 לחיינו ולפני הלידות) נמצאות, במקרה הטוב סביב ה – 40.
השאיפה להיות במידה 36, ולעתים אף 38 אינה מציאותית, ורוב הנשים לעולם לא יחזרו להיות במידה זו, בה היו בשנות התיכון שלהן.
חשוב כי כל הנשים, וגם הגברים, יסתכלו בביקורתיות על נשים כדוגמת ג'ניפר אניסטון, ואף אם יקבלו את מידתה הנוכחית כדבר יפה (אני חושבת שהיא נראית כיום מזעזע, וזאת בניגוד לג'ניפר לופז שבהחלט נראית טוב), יבינו כי חיי אכילת חסה מתאימים רק לשחקנית שמקבלת 3 מליון דולר לפרק כדי להיות רזה, ולא לאישה רגילה.
אלמלא מסעדות גורמה בתדירות גבוהה ככל הניתן.
על כן אינני מבינה מה הטעם במיליוני דולרים שהשחקניות/דוגמניות
מרוויחות אם אין באפשרותן להנות מאחד הדברים הנפלאים של החיים:
אוכל ואלכוהול משובחים.
האם על סקס לבדו יחיה האדם?!
שהרי הפוך בו והפוך בו, דכולו בו (סקס)
🙂
מעייף, יקירי, מעייף…
:-))
הסוף לטיפולים, הסוף להתלבטויות… מצאנו פתרון שיביא שינה מהירה..
פתרון רזה ויפה.
🙂
אני עוד אחשוב שהכינוי שלי ממש עובד.
יש אמת בפרסום, כנראה.
חיוך.
יש אמת בפרסום, או אין? דילמה.
הקב"ה, מעיד על עיסתו ודורש אמון מלא. התשבעי, בשבועה התנ"כית?
(שימי ידך תחת ירכי והשבעי לי….אהההההההההההה)
א. נשבעת. (זה לא היד זה הלשון)
ב. אולי זה הויסקי מדבר…
נשיקות חמות.
אחר כך נכנסים לפרטים הקטנים (שבהם מצוי, כמובן, האלוהים). ובענייני הממממממממממהומים, אני לא מדקדק אם זה לא רק מדגדג.
ויסקי. בשבילי – טקילה (מלח ולימון), או פרנו, על הקרח. וודקה, גם יכול ללכת.
חמות, אכן……. המממממממממ
🙂
אם יש תפילות, יש אלוהים. מה, לא?
פייייייייייייירררררררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
דיאטה, ממש לא
בעיקר אם את לא מעשנת
"עם האוכל בא התאבון….."
להפנות את החברה של(י/ך) אל המקורות של הנילוס הלבן…
אוכל, סקס ומה שבין הירקות….
http://bananot.com/forum/read.php?f=1&i=138603&t=138533
תיאבון, זה בריא?….אגב..
בכיוון של:
"מרעיבו שבע, משביעו רעב"
האם היית מסתפקת?
אפילו לא כביטוח, אני משוכנע!
🙂
אין ביטוח, אף פעם!
(סיפוק לעומת זאת..)
אני ניסיתי לומר שסקס הוא לא מתכון לדיאטה (גם לא לבעיות שינה, אגב)
מתכון ליופי הוא כן, מתכון מצויין בהחלט
(רציתי לכתוב, אגב, "מרעיבה שבעה…", רק לא רציתי לקלקל למקור…)
ללא ביטוח, ללא שינה וללא דיאטה, איבר מוזר במיוחד….
אם הייתי מבין בזה משהו (שאני כבר מצהיר פה ועכשיו שאני לא!) בטח הייתי אומר ככה:
בעיות שינה נפתרות על ידי טיפול במצפון, וללא ספק לא על ידי סקס. נומבון הוא התחליף הבא בתור. לעומת זאת, אין כמו שינה מסופקת!
לא. לא חשבתי שהתכוונת לכך ששינה נפתרת על ידי סקס….
גם לא חשבתי שסקס מסדר את עניין הדיאטה, דווקא חשבתי יותר בכיוון שמזון וסקס הם שכנים טובים ומזינים.
לא חשבתי גם שבעניין דיאטה עסקת…
יופי… אה, יופי, כמה שהייתי מוכן להזיע בשביל זה!
:-))))))))
למרות שלא רציתי (ולמרות שאמרת שאתה לא מבין)
אין כמו שינה טובה אחרי סקס טוב, אולי לא פותר בעיות, אבל בהחלט עוזר.
מזון וסקס הם הרבה יותר משכנים טובים ומזינים, יחסים זוגיים להפליא יש ביניהם לטוב ולרע. (עפ"י אותם הגדרות מהקישור ששלחת)
ואותם יחסים זוגיים
או לחילופין אותה תשוקה
היא המפתח בעיני ליופי (במגבלות הבסיס כמובן)
ועוד לעניין התאבון, אני דוקא חשבתי על זה: (מאד מאד "בריא")
http://bananot.com/forum/read.php?f=1&i=140335&t=140274
אין מחלוקת.
שינה מסופקת (אחרי הדבר ההוא שדיברת עליו), יחסי שכנות טובים ומזינים שסופם יופי, נמרחים היטב ברוטב שוקולד (בלגי משובח) מרבים אושר בעולם!
כשאין מחלוקת, כשאין פער, האם יש הפרש פוטנציאלים?
אין מחלוקת?
אני לא מאמינה (תכף אני גוזרת ושומרת)
🙂
פוטנציאל זה לדיון אחר
"היא לא מיצתה……."בררררררררררר
ובכל זאת לעניניו, הפרש פוטנציאלים בד"כ מכביד ולצערי הוא גם כמעט תמיד קיים.
שבת שלום
שזאת הייתי אני שם
(בתוך כדי נסיונות נואשים להשאר אנונימית בביתי שלי)
הוא המקור ל……..מתח (משיכה). כך זה בחשמל.
מתח הוא הפרש הפטנציאלים, שביחס להתנגדות, קובע את הזרם….
איך העלית בדעתך (שטוב שהייתה אנונימית באותה עת) שהיה זה ולו גם רמז קל למחשבה מתעליינת. ואז, עצם הרעיון הרבה הרבה, יותר בעייתי.
רוצה מחלוקת?
🙂
כן, מאד
(בעוד כמה מקומות, אגב)
חשמל למדתי נורא מזמן (כשבד"כ הצלחתי שם בעיקר בגלל המתמטיקה, לא בגלל התאוריות)
מוכנה לאמץ את התאוריה שלך.
הלכתי כנראה יותר לכיוון של רצונות ולאן אפשר להגיע איתם, שם הרבה יותר בעייתי.
תשים מחלוקת על השולחן?
על השולחן, זה מקום חשוב מדי מכדי לבהניח עליו מחלוקת…..(גם השטיח(.
מחלוקת לרוחה של הלא מנוחה.
המילה: "בעלי"
🙂
יש מחלוקת על המילה הזאת?
לא חושבת (לא בינינו)
על התנהגויות מסוימות, אולי….
זו בטח לא מחלוקת לשעה הזאת ולמקום הזה
ושאלה: איפה אם לא על השולחן (או השטיח)?
get a room
a roomate!
בהקשר לדילמה שהוצגה ולמה שכתבת אי שם למעלה.
מי אמור לעבור עיקור, את או בעלך?
צודקת להפליא. אני כל כך אתך. ולפיכך הפסקתי למרוט גבות ורגליים ובית שחי. ומה אתם יודעים? אף אחד עוד לא השווה את מה שיש לי מעל העיניים לשום יער. (והשאר? מחכה לקיץ)
מאמר פשוט נפלא.
שם את האצבע בדיוק של הנקודה הנכונה.
מה קרה לנו?
איך נתנו לקפיטליזם הכוחני הזה לשעבד אותנו לטובת המותגים שמזריקים לנו דרך אינפוזיה ישר לווריד ?
ככה במחי שורה הרסת לעצמך את כל הנאורות.
ג. יפית קציצה א-מינית? השיפוטיות, השיפוטיות! מי החליט? זה בדיוק כמו להגיד שכוסיות זה טוב והשאר שיתאמצו. תמיד אפשר להגיד (לתרץ) שזה עניין של טעם אישי ולא התנייה חברתית. מקל בגלגלים של עצמך וחבל.
השאלה אם ג. יפית סקסית או לא, אינה עניין של "טעם אישי או התנייה חברתית".
אני מניח שיש מי שנמשכים אליה (לפחות מקווה שכך הם פני הדברים בשבילה). אבל מה לעשות ג. יפית אולי אשה מצליחה. אבל סקסית היא לא!
מי קבע?
נו, ברצינות… מי קבע שאדם זה יפה והאחר אינו!!!
achoti, at kela 🙂
thanx – i really enjoyed the article, and your writing. cant wait to read more of your stuff
נשיאת הבשורה החדשה , עושה לי טוב לראות שאת עדיין כותבת. אכן , קולות מין העבר 🙂 המון המון בהצלחה בהמשך!
ובקשר למיזעור האישה שהוזכר , מי יודע… אולי ל"קולונהיד" יש את התשובה..
יום מקסים.
אהם.
אם אפשר להאשים מישהו, זה אותנו. כן, באופן אישי.
תחשבי באופן סטטיסטי, ככל שהלחץ להיות רזות יותר, יותר עסוקות ביופי (וכו'…) יגדל, כך גם יותר יפלו בו וילחצו.
אז נכון שכל אחת מחליטה לגבי עצמה, אבל זה דברים שאוכלים לאט לאט עם הגדילה ומדובר בעבודה קשה לשנות את זה.
ידוע לך שגיל האנורקסיה יורד בהתמדה כל הזמן? יש בנות 5-6 אנורקטיות!!!
אני אישית מכירה חולות מגיל 10.
ראיתי חולות בנות 12, ו13 וזה מזעזע!
קצת קשה לבקש מהן מודעות עצמית כזאת, שתאפשר להן לשים את זה בצד.
אם ילדות מתעסקות בדיאטות וביופי בכזאת אובססיביות, אז כן, יש את מי להאשים.
במקום לזרוק את האשמה עלינו, אפשר ל-א לקנות בגדים במקומות שמשתמשים בהן בבובות ראווה במידה 34, או בדוגמניות שכאלה, ולא לשתף פעולה עם זה.
להגיד לא לדברים האלה כדי לשנות, ולא כדי למצוא פתרון מהיר.
הרי זה קל להאשים את עצמך. כי להאשים מעצבי אופנה וחברות אופנה (וכו'…) זה לא עוזר ולא מספק תשובה.
להאשים את עצמינו זה קל, אפשר להמשיך עם זה ולקרוא לזה מזוכיזם, או לנסות לשנות את היחס ולהתעלם מדיאטות כתבות יופי וכו' ולחכות שזה יעוף לנו על הפרצוף וילמד אותנו לקח.
אם את לא כוסית, את סוג ב'.
כן יש אשמים – וזה כן תעשיית האופנה והתקשורת ותעשיית הקולנוע וכו'…
האשמה בנו היא כי אנחנו לא עושות כלום נגדם.
שדמי- חכם, שנון, מדליק (עוד משתמשים במילה הזו?) ואפילו עם מפרצים בשיער זה בסדר. אבל כרס קטנה? אני?! בושי והכלמי. בחיי.
וואלה ליאור…..המאמר הזה מושלם!! כ"כ נכון..וכיף לקרוא (במיוחד אני, בדיאטה הנצחית…
שבוכה על כל פירור שהיא אוכלת..(: )
אני נחשבת לבחורה סקסית ותאמינו לי שעם החבר אני טוחנת לאפות , לא שמה קרמים כל יום ורק מהמבט שלי הוא מתמוסס! הזכרתי את היער שאני מגדלת ברגליים?
אהבתי את כל מה שכתבת, חוץ מדבר אחד: " מלבד ג. יפית, הקציצה הא-מינית האיומה… "
אז בניגוד לכל הבחורות שמתפשטות לנו בטלוויזיה ומנסות להיות כל הזמן יפות וסקסיות, יש אישה אחת שמציגה את עצמה איך שהיא, עם לבוש מכובד ופרסום שונה, זה מה שעושה אותה קציצה א- מינית?? ?
את סותרת במשפט הזה את כל מה שאת טוענת בכל המאמר!
איפו בנות הסקסיות
כמה נכון, וכמה מפחיד לראות שנשים מפנימות את הקודים השקריים והופכות למדכאות הכי גרועות של עצמן, ושל נשים אחרות. לדעתי, גברים לא היו קונים את אידיאל היופי המסחרי אם נשים לא היו מאמצות אותו בשמחה (ראו גם המאמר "ממעמקים קראתיך").
הכתבה הנ"ל מתייחסת לנושא חיצוניותה של האישה בלבד.
אך הרשו לי לציין שישנם כללי יופי "אוניברסליים" הרלוונטיים לנשים, גברים, חפצים, בניינים ויצירות אומנות. אני מדבר כאן על אותו יופי קלאסי אחריו חיפשו ביוון העתיקה ובתקופת הרנסנס.
וכאשר מתייחסים ל"יופי המוחלט" אי אפשר שלא להזכר בפסלים הקלאסיים שמבטאים את האידיאל החיצוני הן של הגבר והן של האישה.
רבותי! יופי הוא דבר המושך את העיין, יופי הוא למעשה, התאמה צורנית מקסימלית לפונקציה אותה הגוף אמור למלא. במקרה הנ"ל גוף האישה ממלא את פונקציית הפריון והלידה וגופו של הגבר ממלא פונקציה של מגן, לוחם וצייד, שכוחו מאפשר לו לספק משאבים לדור ההמשך.
אפשר לדבר מכאן ועד הודעה חדשה על היופי הפנימי, האינטלקט וחוש ההומור אבל אדם החורג בצורה משמעותית מהתקן הופך אוטומטית לסחורה פגומה! ואני מבקש – בלי צדקנות ובלי התחסדות! ישנו תווך ממוצעים מסויים שכל המצוי בו ימצא לעצמו בן/בת זוג ברמות סבירות משתנות, אך ישנם גם מקרים גבוליים אשר גורלם נחרץ ללא קשר למידת היותם אינטליגנטיים, רגישים, מצחיקים ושנונים. זיכרו שליצן החצר, על אף שנינותו הרבה, מעולם לא נתפס כאובייקט מיני בעיני המלכה! ליצן תמיד ישאר ליצן…
הכתבה הזו אכן מדברת על אותו רוב ממוצע ששינויים מינוריים במראה או במצב הרוח יכולים להכריע את מידת מיניותם לכאן או לכאן. אך ישנו גם המיעוט האומלל שמהווה את האנטיטזה לשלטי החוצות של קאסטרו.
בקיצור, עם לא הייתי בן מחצית אומלל המתנשא לגובה מרשים של 165 ס"מ, אולי לא הייתי נאלץ לשפשף שבוע לפני יום ההולדת ה-22 שלי….
תודה על ההקשבה
אולי ככרטיס פתיחה, מראה מושך יוערך יותר. משום שנעים להסתכל על משהו יפה (זה יכול להיות גם ואזה או וילון מדליק בהום סנטר) ומשום שהמיתוס "יפה הוא טוב" מושרש בנו חזק.
אבל כל כך הרבה פעמים קרה לנו שהכרות ממושכת עם אדם מדהים ביופיו הפכה אותו לצפרדע מכוער, והכרות עם אדם פחות מושך או "ממוצע" הפכה אותו לבן אדם הכי יפה בעולם.
לי זה קרה עם חבר שלי, שבפגישתנו הראשונה רציתי לברוח (לא שאינו מושך, פשוט האקס שלי היה מושך יותר), והיום, לאחר שלוש שנים של חברות, אני יכולה להגיד בכל הכנות, שהוא הגבר הכי יפה בעולם, ושגבר עם קוביות בבטן, גוף מוצק או כל כוכב קולנוע באשר יהיה, לא עושה לי את זה, משום שאני לא מרגישה אליו כלום, ומשום שהוא חשוב לי בדיוק כמו הוילון המדליק מהום סנטר.
גם חבר שלי חושב כך, שמבחינתו אני הכי יפה בעולם, והאמינו לי שאובייקטיבית זה רחוק מלהיות האמת.
הכרות מעמיקה אם אדם שאנו מחבבים גורמת לנו לחבב אותו יותר ויותר, לאהוב אותו, ואת גופו, ולהמשך לגופו. בעברי שכבתי עם 14 בחורים, ואיני זוכרת אף משגל, אף גוף, אטרקטיבי או לא, רק את המשגלים עם חבר שלי. יופי חיצוני נשכח, כמו גירוי שבא וחולף במהירות האור (זה קרה לי עם כמה אקסים) יופי של הכרות מעמיקה הוא מלא, אמיתי, הוא מכלול של הרבה פקטורים, כשאני רואה את חבר שלי אני רואה אותו ורק אותו, לא תחת, לא עיניים, לא כתפיים – אותו.
לאנשים יפים לא בהכרח יותר קל או טוב. הם עוברים את אותם הדברים שאתם עוברים. חישבו כמה זוגות הוליוודים הנחשבים ליפים התגרשו (ממוצע גבוה יותר משאר האוכלוסיה) הוכו (פמלה אנדרסון ועוד רבות) התעללו בהם מינית בילדותן, בגדו בהן.הנשים הן הסובלות העיקריות, שחקניות ודוגמניות למינהן, אל תשכחו שרובן חיות על דיאטה מחמירה, הרבה מהן סובלות או סבלו מאנורקסיה, בולמיה, משעמום! (טירה ענקית עם עשרות חדרים) מפעילות גופנית אובססיבית, מניתוחים פלסטים, מקוקאין, מצביעה חוזרת ונשנית של השיער לבלונד, מקנאה עזה של נשים אחרות (המובילה לשנאה) ומהטרדה של גברים, מפחד נוראי להזדקן ו"להתכער". פרסום הוא לא בהכרח דבר חיובי, האדם מאבד את הזכות שלו לפרטיות, מאבד את האנונימיות שלו.
חבל להשקיע כל כך הרבה על מראה חיצוני, שהוא מושך את העין לכל היותר ובר חלוף. חבל על הכסף, הציפיות הבלתי מציאותיות, על ההתעללות המאסיבית בגוף שלכם. תפחיתו את כמות הזמן מול טלויזיית זבל או מגזינים שמציגים מודלים מעוותים וחולפים של יופי, השקיעו בעצמכם, בפנים, באנשים שאתם אוהבים, זו השקעה אמיתית שנוטה להשאר ולא להתקמט.
מקסים!!!
מתוקות ומתוקים,
ואם את יפה…
אז אף אלד לא רוצה לדעת מי את, רוצים לסמן עליך וי.
מסמנים, וממשיכים אל הנשים האמיתיות.
ואת נשארת לבוסס בביצה, יפהפיה, מחוזרת ולבד….
מממ…את מדליקה אותי ליאור.בהחלט.
הכל יפה ונכון בתיאוריה אבל המציאות טופחת על הפנים.
אני חושבת שכל אישה לא משנה אם היא שמנה או רזה יפה…
היופי הפנימי הכי חשוב גם אני שמנה וטוב לי עם זה ניסיתי פול דיאטות ושום דבר לא עזר לי ניתקעתי על הגוף הזה אולי זה הכי טוב בשבילי אני אוהבת איך שאני נראית!
האמת שאני חושבת שבחורה שמנה הרבה יותר יפה משלד עצמות מהלך על במה…החלום שלי להראות לכל מדינת ישראל שגם שמנות יפות! והמשקל לא קובע בשום דבר ואני הולכת להגשים את זה בע"ה
נזכרתי עכשיו בתחרות מלכת היופי שהיתה לפני כמה ימים. אני, מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי למראה המלא/שמן, לכן די צורם לי שבתחרויות האלה תמיד יש רק את אותו סגנון (גבוהות ורזות) שלדעתי מייצג רק חלק ממה שנתפס כיפה. אבל אני גם אומר שמראה כן חשוב ויש בו גם עניין של טעם אישי וגם שההגדרות "שמנה" או "מלאה" או "רזה" היא כללית מידי, מראה מורכב מהמון פרטים. נכון מאד גם היופי הפנימי חשוב מאד בכלל ובפרט לטווח ארוך. בכל מקרה אני כאמור מסכים איתך ומאחל לך בהצלחה.
אני מסכימה איתך בכל מילה גם אני מאז שאני זוכרת את עצמי בכל התחרויות שהיו בטלויזיה תמיד הופיעו רזות!
לא כל בחורה רזה יפה ואני חושבת שהגיע הזמן גם להראות לכל מדינת ישראל שיש שמנות במדינה הזאת זה לא אומר שאם אנחנו שמנות אנחנו לא יכולות להופיע בטלויזיה!
ראיתי בחיים שלי המון בחורות שמנות והן ממש יפות!
זה יאללה תצאו לטויזיה תראו למדינה הזאת שאתן יפות למרות שאתן שמנות כי הגדול לא קובע!
צודקת לגמרי
http://grahm55.tumblr.com/
http://olga123.multiply.com/