עזר כנגדה

רבות דנו בפשר הפסוק הנודע מספר בראשית “…לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו” (בראשית, ב’, יח’), פסוק שניסה לעמוד על פשר יחסי הזוגיות הראשונית בין מיודענו אדם ויקירתנו חווה. קשה לקבוע אם יצירתה של חווה שימשה אכן כנגד האדם או שמא דווקא פעלה לטובתו ולעזרו; אך נשאלת שאלה חשובה לא פחות, מה עם חווה? לה לא הגיעה קצת עזרה? ונניח שכן, למה אף אחד לא דאג לנסח זאת, לקבע זאת במילים ולהנחיל זאת דורי דורות הלאה, משהו בנוסח, “אעשה לה עזר כנגדה”?
עזרה, גברותיי ורבותיי, אינה דבר של מה בכך במיוחד בגילויה הפשוטים והארציים: לעשות ספונג’ה, לשטוף כלים, לנגב אבק, לקפל בגדים, לתלות כביסה ועוד כהנה וכהנה עבודות המכונות “עבודות משק בית”. פעם שמעתי כי צירוף המילים “עקרת בית” בא מלשון עיקר הבית. כן, חברות יקרות, אנחנו מהוות את העיקר של הבית, אנחנו נוצרנו לשם עזרה וסיוע ואיך שכחתי, בתוך הבית ראוי שנמצא כבוד ותהילה שכן, כבודה של בת מלך פנימה.
ישנם גברים (יחידי סגולה) שהבינו ואף הפנימו כי כבודה של בת מלך יכול לצאת מהפנים לחוץ ואל להם לקבוע מהו עיקרה של שום אישה, שכן האישה כבר הבינה שאם חפצה נפשה היא רשאית לחבוש בגאון את הכתר גם מחוץ לכותלי ביתה ושם תוכל לבטא את תכונותיה המלכותיות והשוות. יתרה מזאת, נשים רבות אף הבינו כי הן רשאיות לבחור את עיקרן בעצמן ולא תמיד בא להן להיות דווקא עיקר הבית.
אותם גברים, שהצליחו להפנים את השינוי ביחסי בית-אישה יטו לפתח מיומנויות של “עזר כנגדה”. הם יושיטו עזרה בעבודות הבית. מידי פעם הם יגיחו למטבח או יחשפו לטובת האבק והספונג’ה. בדרך כלל הם יהיו חזקים בניקיון, יש כאלו שיבחרו דווקא להבליט את כשרונם בין כתלי המטבח ויש אפילו שסגולותיהם יתבטאו בכל ענפי משק עקרות הבית (כולל תחזוקה וחשמלאות). כמו תמיד יהיו גם את “המתחמקים העמידים”, אלו ששפר עליהם גורלם ויתחמקו מהתמודדות עם סוגיית העזרה לבנות זוגם. כספו או כספה, או הכסף של אבא, יכול לקנות הכל גם מנקה ומבשלת . וכמובן יש את הרוב הדומם, המאסיבי, הראוי לגינוי. אותו רוב מוכר, שחלק מחברותינו הטובות והאינטליגנטיות ביותר, וחלק מאימותינו הנפלאות למכביר, נופלות שדודות לרגליו ועד עצם היום הזה מוצאות עצמן מבלות שעות יקרות באיסוף גרביים ופינוי כלים מהשולחן.
נשאלת השאלה, למה אנחנו לא ערות לכך? למה אנחנו נתקעות על זוטות כמו גובה, חיוך, צבע עיניים או אפילו איכויות ספיריטואליות ולא שמות דגש משמעותי ומהותי על מה שילווה אותנו יום יום שעה שעה דקה דקה: סוגיית העזרה.
אז ככה, בהתחלה זה פשוט לא מעניין אף אחת, אבל לאחר השלב הקריטי בו בחרתם לשלב את חייכם תחת אותה קורת גג, יתכן שתופתעי לגלות כי גבר חלומותיך ייחשף כפרזיט מושלם. אחד שלא רק שלא זורק גרביים לכביסה, אלא יתיר אותן בחללי הבית. אחד שלא רק שוכח להכניס בגדים בחזרה לארון, אלא קיימת אצלו נטייה להשאיר אותם בדיוק במקומות בהם הם הושלו. אחד כזה שמשאיר נעלים בכל חור, שלא מוריד כלים מהשולחן, לא מחזיר את האסלה למקומה, בקיצור, אחד שמניח ומשאיר ומחכה לזו שתאסוף ותסדר. ואל תשלי את עצמך שעד החתונה זה יעבור – כי זה לא. אם לא תעשי דבר הסימפטומים רק ילכו ויגברו. יום בהיר אחד הוא יפתח את המקרר ויגיד “אין אוכל בבית…” כאילו את אחראית בלעדית על קיום המזון בביתך. הוא יוסיף בעזות מצח “אין אף כוס נקייה”, כאילו את אחראית מאז ולעולם על ניקיון הכלים. לעיתים יגדיל לעשות ויציין בפניך כי “צריך להחליף מצעים” או “השיש נורא דביק” משפטים סתומים הנזרקים לחלל ומחכים לאישה שתמלא את תפקיד העזר כנגדו. לבסוף, הוא באמת עלול לקחת ללב ולומר לך “אני לא יכול יותר עם הבלגן הזה.” בשלב זה אין זמן לחשבון נפש, אלא להצבת גבולות ברורים.
גם אם זה לא נראה כרגע כמו סוף העולם, יבוא יום וחייכם המשותפים יניבו עוללים, ומה אז? קלושים הסיכויים שגבר שכזה יחתל את עוללך, יקנח את אף תינוקך הדולף, ינקה את ידיו הדביקות, יקום אליו בלילה, יקלח אותו מפעם לפעם, ישטוף בקבוקים, או יגדיל לעשות ולומר לך “מתוקה, הכנתי לך קפה. תנוחי, אני אשטוף כלים” אל לך להדחיק, עליך לחוש בסימנים ולעשות חשבון נפש נוקב עם עצמך האם שווה לך להשקיע בעלם חמודות זה שהתגלה כבעל נטיות פרזיטיות מובהקות (שכפי הנראה נרכשו עוד בבית אמו או אקסתו), לערוך לו סידרת חינוך מייגעת שתוצאותיה אינן מובטחות מראש, או שמא לוותר לו, או לוותר עליו.
אם בחרת להשקיע, וסיבותייך שמורות עמך, האסטרטגיות והטקטיקות מגוונות ותלויות סובייקט, אם כי יש לציין כי (לפחות בהתחלה) ההתחמקות הנפוצה מעזרה תהייה במסווה של אוזלת יד מעוררת רחמים. את תגלי שאם כבר הוא עושה משהו מעבודות הבית זה עולה לך בבריאות, אך שימי לב – זו מניפולציה גברית זולה ותו לא. אל תרימי ידיים ואל תאמרי נואש, גם אם הוא משאיר כתמים על הכלים שהוא שוטף, גם אם הוא מסתבך בלהכניס את השמיכה לציפית, גם אם הוא משאיר סימנים על הרצפה אחרי הספונג’ה ואפילו אם הוא מתקשה למצוא את המקום שמיועד למרכך במכונת כביסה; שימשיך להתאמן. עזרי לו לפתח כושר התמדה ולבסוף אולי הוא עוד עלול להצליח. ואז אולי יתגשם חזון אחרית הימים ועוד יכתב בספר דברי הימים ש”טוב או לא טוב היות האישה לבדה, זוהי בחירתה (זה לא ממש רלוונטי) אבל בכל מקרה עדיף שאעשה לה עזר כנגדה”.

תגובות

  1. צילי וגילי

    הממ, אנחנו מתלבטות.. כי לצילי יש גבר שהיא לא בדיוק רוצה לעשות לו ילדים, אבל הוא רוחץ כלים יופי ואף בהתלהבות רבה, וגם יודע להפעיל את מכונת הכביסה, ולשאוב אבק, ולא יתן לה לגעת בעגלה של הסופר.
    אבל האהבה.. אפעס.. לא משהו.

    מה יותר עדיף?

    • הנמרה

      אני הייתי כבר בשני הצדדים – עם הגבר המשגע שהטיל עלי את כל עבודות הבית ועם גבר מתוק שעוזר בהכל אבל לא עושה לי ריגושים. ותאמינו לי – העזרה נשארת והריגושים חולפים!!!

    • אני באותה סיטואציה והגבר יודע מה אני מרגישה על כל הנושא הזה, הוא עדיין לא מזיז מי יודע מה אבל הוא אומר שהוא יעזור ויהיה לי רק טוב, להאמין לו?

  2. deep ocean

    הממממ המממ המממ
    סתם חזרתי מהאנויברסיטה מיום לימודים ארוך ומעייף….

    הידעתם שבמחלקה לסוציולוגיה יש אנשים שווים? גם שכלית וגם חיצונית? 🙂

  3. רבנו גרשום

    פעם היתה לאשה עזר כנגדה.. עוד אישה. ועוד אישה. וגם הבנות עזרו. אז בא רבנו גרשום, עוד אשכנזי מניאק, ותקע אתכן עד העצם עם החרם המטופש שלו.

    תרשו לגבר לקיים “הרמון”, ותראו איך עבודות הבית הרבה יותר כיף בחבורה, וגם יורת קל להחליף חיתולים בשתיים. והאמת – גם במיטה יותר שמח.

    גרשום גרושובסקי

  4. אריאלה רביב

    רק כשקראתי את זה, שמתי לב ששיקול העזרה אף פעם לא נכנס לרשימת הדברים הבאמת חשובים, למרות שהוא באמת אמור להיות שם.

    אהבתי את הטור ואת הכתיבה של נועה.

  5. שושנה מלמנשה

    תגידו, שמתן לב שזוג אמור בימנו להתחלק בעבודות הבית? שזו כבר לא העבודה של האשה הקטנה שהגבר “עוזר” לה?
    אם הוא יבקש יפה, אולי אני אנגב לו.

    • עילית

      שושנה מלמנשה – את צודקת במאתיים אחוזי האחוזים.
      מה זותומרת – “לעזור לה”? מה, זה לא גם הבית שלו? גם הילדים שלו? גם הכבסיה שלו וגם הוא שאוכל את האוכל?
      חלוקה שוויונית, פחות אות יותר של עבודות הבית – באופן מסודר ומושכל ובלי התערבויות – מתכון לחיים משותפים שלווים. ובלי התערבויות פירושו: שאם הסכימו שהוא מטפל בכביסה, אז שהיא לא תעיר לו אם הוא מקפל את התחתונים לא כמו אמא שלה, ואם הסכימו שהיא מבשלת שהוא לא יעיר לה שהיא לא יודעת להכין מטבוחה כמו אמא שלו. ואם היא חושת שהוא לא מביא לה מהסופר את המצרכים הנכונים לבישול – שתקח על עצמה את המטלה הזו, והוא יקח על עצמו משהו אחר כמו ספונג’ה, אבק ולהקפיץ את הילד לחוגים.

  6. שיח קוצני

    שמתי לב בתחילת המאמר שפרשת את המילה “כנגדו” במובן של “נגדו” , ולכן שאלת “אם יצירת של חווה שימשה אכן נגד האדם או שמא דווקא פעלה לטובתו ולעזרו”

    זו טעות שמרבים לחזור עליה במיוחד עיתונאים אובר קורקטינגים וחושבים שהמלה “כנגדו” פשוט יותר יפה מהמלה “נגדו”. כך יוצא שביטוי די ייחודי מקבל פירוש הפוך. הפירוש של כנגדו אכן לקוח מאותו פסוק קרי עזר לצידו.

    זה היה רגע של עברית

  7. אחלה גבר

    הוויכוח סביב המושג עזר כנגדו עדיין חי ובועט במקומות מסויימים שהמדינה מממנת
    מכספי משלם המיסים .
    “העזר כנגדו” יש האומרים הוא התשובה למלחמת המינים האין סופית והיא באה לאתגר את מושג
    הנישואין
    עזר כנגדו הוא שאלת מיליון הדולר : האם היא עזר, או אולי כנגדו ?
    והתשובה היא : שתי התשובות נכונות .
    מערכת יחסים חיה לעד בגבולות הדקים שבין עזר לנגד והאיזון המשתנה הוא סם החיים שלה
    והוויכוח ימשך כנראה לעד

  8. פעיל תנזים מהר גריזים

    סתם שתדעו , אצדד בידידי הלמדן : *כנגדו* ולא *נגדו* – יען – תפקיד האישה לתת קונטרה לגבר , לייצב אותו על ידי השלכת משקלה לצד השני.
    הפירוש המילולי הזה , פותח אינספור פירושים שעשויות האמזונות לחבב – כאילו בכל “דווקא” שעושה אישה לגבר היא ממלת את ייעודה בעולם ועוזרת לייצב אותו שלא יצמיח אשכים או משו נורא כזה.

    באשר לטור – חביב מאוד , גם אם ארכאי קצת , כי קשה לי להאמין שבימים נאורים אלו יש סלידה נוראה כל כך של הגברים כקולקטיב מעבודות הבית , הייחוד אחרי כל מני פרסומות (שכמובן משפיעות באופן מוחלט על כולנו – עדר כבשים צרכניות וקובעות לנו אמות מידה ומודלים לחיקוי) בהן נראים *סמי הורי* וחבר מרעיו הגברתנים עושים כביסה , כלים , וכדמוה , ובגלל , שאחרי הכל , אנחנו יודעים כמה אתן מתמוגגות כשאנחנו עושים פעולה פשוטה כמו להפריד כביסה לבנה מצבעונית או לסדר מדיח.

    באשר לעתיד – יהיה טוב.
    או , אולי יהיה רע.
    אבל כדאי לשמור על החיוך.

    פעיל תנזים
    חוזר מהוולסטריט בר עם כאב ראש , ושואל לאן ברח לו הגשם?

  9. רק ללחוץ

    ואללה אצלי בבית אני עושה את הכביסה, אני שוטף את הכלים, אני שואב את הרצפה ושוטף את השירותים. לא נראה לי שאישתי עשתה מקח טעות מצד אחד ומאידך גיסא לא נראה לי שאני עשיתי טעות בזה שאני גם הגבר וגם העזר. האהבה שלה והקשר איתה שווים הכל (ואין לי בעיה גם לבשל לפעמים ואפילו לנקות אחריה כשהיא מבשלת).
    אני מניח שאינני מדגם מייצג (ולא בשל העובדה שאני מייצג את עצמי) אבל לא נראה לי שהמצב המתואר חייב להתקיים. אצלי כל התכונות הותקנו בבית אמא (וכן, גם אבא שלי שטף כלים בזמנו) ולכן לא הייתי חייב בתקופת אילוף כמצויין בכתבה. לדעתי אם הדברים לא באים מתוך הסכמה זה רק יתפתח לעוד חזית חיכוך.
    אולי כדאי לעשות טבלת מטלות כשגרים ביחד וככה לשלב את שני הצדדים במלאכות (לצערנו הבית לא יודע להתנהל מלבד).

  10. המאמר כתוב טוב, בהחלט, אם כי לא יצא לי להכיר גברים העונים לתיאור בקטע, מה שגורם לי להטיל ספק בהגדרת סוג הגברים הזה כ”רוב”. יותר מזה – רוב הגברים שהכרתי (ושיש להם בת זוג – לי בחלקי עדיין לא נפלה ההזדמנות להוכיח את חפותי בעניין…) – מתחשבים ביותר בנושא הזה, ועוזרים ותומכים גם בעבודות הבית.
    והערה אחת קטנה – אני לא יודע לבשל – וכל הנסיונות ללמד אותי עלו בתוהו. לכן – אף אישה לא תצליח לגרור אותי למטבח – ורק מסיבה אחת – כדי לשמור על בריאותה שלה מכל מני הרעלות למניהן… 🙂

  11. מה_היה

    לשלם למנקה פעמיים בשבוע.

  12. “דיני חוזים בפרספקטיבה פמיניסטית”: לפני שנתחיל לקרוא בפסקי דין בראיה בקורתית-פמיניסטית, התאמנו על ספרי ילדים שעוסקים בטשטוש של קו המגדר. קריאה בקורתית אפילו ברמה השטחית הראתה שבכל הספרים בהם תואר היפוך של התפקידים הקלאסיים בין האם לאב (כמו ב”אבא עושה בושות”) או אפילו בחלוקה שוויונית לגמרי (כמו ב”אבא, אני לא נרדם!”) – בכל הספרים הללו שילמו הדמויות מחיר על ההיפוך. אם זו בושה איומה שחש הילד לאחר שתמיד אחר לגן, העוגה שהביא היתה לא מוצלחת (לאחר שאמא שלחה אותו לקנות אחת ואבא התנדב לאפות) וכו’, ואם זה חוסר הקשבה לילד, שצועק במשך ספר שלם שהוא לא נרדם, וחוץ מלתת לו עצות (“תספור כבשים”), אף אחד לא מברר מה באמת מציק לו (וההנחה המובלעת היא, כי זה “התור של אבא”).

  13. בובי של דובי

    באמת מאמר בסיידר.
    אבל קצת מיצינו את מאמרי הפמיניזם האלה ,לא?
    הכל חוזר על השני, וכבר ההומור מפסיק להיות התוכן המרכזי.

    דווקא כתבות מחיי היומיום, משהו שקורה לכולנו-בבית, בתור לסופר, בזיון עם האמא הפולנייה של החבר, חוקי מרפי וזה, יכולים להיות משב רוח רענן.

    • זה מאמר מיותר, מייגע וטרחני, לחלוטין פאסה מבחינת התוכן, אומר את המובן מאליו בלי להיות מעניין משום בחינה אחרת, סגנונית, נניח.
      אבל פמיניזם?
      הפמיניזם עמד על המשבצת הזאת כשהחליפו את החיתולים שלי, ואני לא מתכוונת לתת כאן שם מתחמק לתחבושות הגייניות. וגם לא לרמוז על בריחת שתן, אם תהית.
      הבעיה של שותפות בבית לא נפתרה, ויקח לה זמן להפתר, כנראה. אבל לבקש מגבר *לעזור* בתחזוקה של הבית של עצמו, ובטיפול בילדים של עצמו, זאת ראיה מאד, *מאד* אפילו, לא פמיניסטית.

      • הרגועה

        רוני – עשי טובה תרגיעי ושוב פעם תרגיעי …
        רוני, יקירה אם לא נתקלת בתהום הפעורה בין הראייה (הפמינסטית) לחיים עצמם (השובינסטים) – אשרך. (דרך אגב אולי יש לך מישהו שכזה להכיר לי, הכוונה שיש לו ראייה וגם פרקטיקה פמינסטית) אצלי בכל אופן הניסיון חיים מורה על מגמות סותרות לחלוטין ממה שהתייחסת אליו… אז שוב פעם שתפי אותי, ספרי באילו חוגים חברתיים את מסתובבת ואולי אצא נשכרת.
        התגובה שלך בוטה ולא אלאה אותך בעוד תארים שתואמים לסגנונך כי סגנוני שונה משלך.

        לשועלית רצית לומר שישר כוחך. המצב שהנכחת בכתבתך מוכר מצוי שריר וקיים – . אני מצאתי שהכתבה כתובה היטב ויתרה מזאת מתארת מציאות שלי היא כל כך מציאותית.

        שלום עליכם
        ושוב בואו כולנו נרגע…

  14. בובי של דובי

    חחחחחח…….
    לא בזיון עם האמא הפולנייה של החבר!!! חס ושלום ישמור אותי השם
    בזיון-פסיק-, במערכת היחסים על האמא הפולנייה של החבר

  15. ע' הרע

    שלום לכולן!

    אני נישאתי לפני מספר חודשים לבחירת ליבי אחרי ששכבשתי את ליבה וביצרתי את היעד על ידי בישול לה ולמשפחתה, דאגה למשק הבית (כולל דירת חדר ושני חתולים) ושיחות קטנות לתוך הלילה עם כל אחת מאחיותיה/ חברותיה הטובות לצורך הפקת הערכה אובייקטיבית על כישורי.
    היה ברור מראש, לשנינו, שאנו שותפים בכל ולכל, ומחלקים את המטלות בינינו.
    משרתת ו/או פילגש אפשר לקנות בכסף (ואולי אפילו שילוב של השתיים) אבל אישה נפלאה שהיא שותפה אמיתית בחיים על כל היבטיהם היא הדבר הקרוב ביותר לגן עדן עלי אדמות!

  16. סנופקין

    טוב, הכל נכון, הכל ברור, אף אחד לא יגיד משהו אחר אני מניח, ביחוד אני, שלימדתי בעמל רב את אקסתי שעדיף לחמם את הקפואים מהפריזר לפני שאוכלים אותם.

    אבל להחזיר את *האסלה* למקומה?

    יש גברים שמתבלבלים בין סיר לילה לאסלה?

    אתמהה.

    • גבירת הטירה

      יש דברים שהעירוניים עברו, שאף אחד לא יבין לעולם. אצלנו, כל שישי אחה”צ, אחרי שאמא היתה מנקה את הבית ויושבת מתחת לאבו-עגילה, אבא היה מחזיר את האסלה למקומה.

  17. שוש קאופמן

    נועה יקרה שלום,
    חשבתי להתקשר ולאחל לך מזל טוב ליום הולדתך, וגם חשבתי להתקשר ולבקש טיפים לקראת
    הנסיעה שלנו לפריז בשבוע הבא.
    פתאם… התגלה לנו שמך על המסך ואני רוצה להגיד לך א. שהקטע שכתבת נחמד מאד מאד,
    ב. מזל טוב מכל הלב ליום הולדתך, שתצליחי בכל מעשיך ושתהיי שמחה בריאה ומאושרת כל הימים, ג. איך היה בפריז?

  18. לא באמת. אנחנו כבר לא תיכוניסטים.

    א. “עזר כנגדו” לא שייך לכאן. לא ממש. מהסיבה הפשוטה שהוא דיון תיאולוגי-ספרותי: מי כתב את התורה. ורוב החילוניים אומרים שאדם כתב אותה. קרוב לוודאי גבר, ולא מישהו ניו-אייג’י. ההנחות המשתמעות – בהתאם. אז סיכמנו את מה שכל תלמיד בכיתה י’ יודע – התנ”ך לא שייך לדיון על מטלות ניקיון הבית. או שייך, אבל לא במובן הזה, אלא בגלל השאלה – למה חשוב לנו כל כך לעשות ממנו איקון, למרות כל המודלים המאוד בעייתיים שהוא מעלה.
    ב. “עבודת נשים מה היא”. כבר עשרים שנה מדעי החברה והחיים עוסקים בשאלות של חלוקת תפקידים מגדרית. לינסקי, פרידל, הבר – יו ניים איט, כולם סיכמו על שלושה דברים חשובים: מי שמייצר נחשב יותר, מי שמחלק תוצרת הכי נחשב ותפקידי נשים חייבים לאפשר הריון והנקה של ילדים. זו כמובן הסיבה לכל מיני זוטות אבולוציוניות כמו גברים שצדים ונשים שמלקטות.
    ג. והלאה מהציידים-מלקטים ברור לחלוטין ששאלת השאלות היא למה גידול ילדים ועבודת-בית לא נחשבים בחברה המודרנית לסוג של ייצרנות. אבל השאלה הזו, כמובן, לא עלתה במאמר המלומד שלפנינו.
    ד. הרבה מאוד אנשים נבונים וחכמים אומרים, במידה מסויימת של צדק, שתהליך חלוקת הפרנסה וחלוקה מחדש של אחריות על הבית (ילדים+הכנת מזון) נמצאת בעיצומה ושבמשפחות בהן שני המפרנסים עובדים במקצועות חופשיים – השינוי הזה יבוא קודם. אם בהבאת עזרה מבחוץ, או חלוקה שווה של הנטל. החלוקה הזו כמובן לא מנותקת מהקריטריון של לינסקי והבר, ולא מנותקת משכר נשים ממוצע, שנכון להיום – מכתיב בלא מעט משפחות חלוקת עבודה לא שווה.
    ה. משהו שחשוב לקחת בחשבון – ישראל היא חברה לא שוויונית. בשום קנה מידה, לא בין צעירים למבוגרים, אל בין יהודים ללא יהודים, לא בין עשירים לעניים, לא בין נשים לגברים. וזה משהו ששוה לחשוב עליו בפעם הבאה שיהיו בחירות וכמובן – כשמתחילים לגלגל את רעיון המגורים המשותפים.

    ושוב אומר את מה שצעק לי באוזניים במשך כל מי-יודע-כמה-השורות המייגעות שלמעלה – עד שסוף סוף יש קליינטורה ‘נטיליגנטית, מביאים לה כתבות דגנרטיות? נו שוין.

  19. אלונה

    בתנ”ך רשום שאלוהים התעצבן נורא, על הנחש שפיתה את אדם וחווה, ועל השניים שנפלו בחלקלקותו. אדון עולם, כך נאמר, החליט להעניש את השלישיה.
    נחש, מעתה ועד עולם יזחל על גחונו.
    חווה, בצער תלד בנים.
    ואדם, ובכן המסכן, בזיעת אפו יאכל לחם.

    בשיא הקלילות הזכרת במאמר את האשה *הנאורה* (איך מדגישים פה מילים?) שהשכילה לחבוש בגאון את הכתר, גם מחוץ לביתה.
    ואני אומרת, אין לה מספיק עבודה?! מי אמר שהיא חכמה כשהיא בוחרת להכפיל לעצמה את העבודה?!
    עכשיו, גם בצער היא יולדת בנים, וגם בזיעה היא מאכילה אותם. מתלוננת, ובנוסף, מרגישה חכמה.

    נו טוב, גם אני, כמו העדר, בדרך לתואר, לעמול כפול שניים

  20. עגת הכריסטי

    ונשאלת השאלה המצערת:למה לא? האם אנחנו חייבים להיכנע לשבלונה,להביא ילדים ולגור איתם במתכונת זוגית בדירת שני חדרים של עמידר,(או אזורים או אשדר או ווטאבר),לנקות,לבשל,לכבס,לגהץ,לעבוד קשה,להזדיין פעם בשבועיים ועוד להגיד תודה?
    איפה החיים בטירה הורודה ,עם חלוק הרחצה עם ראשי התיבות שלי עליו (ע.ה)? איפה קרלוס, המאהב הלטיני שיוצא רטוב ערווה מהג’קוזי,ומסתער עלי,כשאני מוציאה לו טוונטי דולר ביל ודוחפת לו אותו בחוטיני המנומר?

  21. בנניקה

    האם מדובר בג’וני בוי, כאשר מושלכת חבילת הכביסה המלוכלכת הזאת בפרצופנו?

  22. המצדדת

    נהנתי מאוד מהכתבה.
    מה לעשות אכן יש פער משמעותי מכל התיאוריות הפמינסטיות לחיים האמיתיים ויש בינינו אלק אקדמאים שעוד לא הפנימו זאת ומנפנפים בשמות, תיאוריות ואדמיה…

  23. צילי גילי ונחמן

    בתגובה למיסטר שוין שוין שוין:

    צחקנו הזדהנו ונהננו…

    אנחנו בחרנו להגיב באותו פורמט רשמי שמצאת לנכון להגיב בו אתה…

    א. בתשובה לטענתך כי “עזר כנגדה” הנו דיון תיאולוגי-ספרותי. האמנם?
    האם כל מה שיוצא מנקודת אחיזה תנכ”ית הופך לדיון תיאולוגי-ספרותי?
    ב. מדוע אתה קובע לאיזה סוג התנ”ך שייך?
    אנחנו דווקא חושבים שהתנ”ך הוא אייקון האייקונים וניתן לשייכו לאינספור תחומים. דווקא היחסים בין התנ”ך ומה שאתה מכנה הניו-אג’יות, או במילים אחרות, החיים המודרניים הם נושא מרתק ואיפילו די איני בחיי האקדמיה (שאתה מן הסתם חלק מהםם)
    ג. התרשמנו עמוקות מהידע שלך במדעים אך האם זה רלוונטי לכאן? לא בדיוק ולכן לטעמנו (במיוחד על פי הטעם של גילי) אתה מגלה נטייה לפלצנות.
    ד. אם משהו זועק לך באזניים – כדאי שתלך לרופא, על אחת כמה וכמה אם אתה תופס מעצמך קליינטורה’ נטיליגנטית…
    ו. הכתבה קשורה לחיים (מה לעשות גם נחמן הודה שאשתו לשעבר לא הצליחה בסדרת החינוך, נמאס לה לאסוף גרביים והיא עזבה…) ולא ללינסקי, פרידל וחבר מרעיך…

    הכתבה העלתה בקרבנו חיוך של הזדהות
    שוין שוין שוין….

  24. אולי, לאחר המאמר המאלף מישהי באמת תואיל להסביר לי, ולא בציניות, מה כל כך עקרוני בקטע הזה של להשאיר את האסלה למטה ? מה זה כבר משנה ? אפשר לחשוב שאני מעבירים את כל היום בשרותים. חוץ מזה, אנחנו משתמשים בשרותים כשהאסלה למעלה (לפחות ב-50% מהמקרים…), אז מה הרעיון ?

  25. דורותי

    רק כשנתקלתי במאמר הבנתי פתאום שאני היא זאת שמכסה את הרצפה בגרביים מלוכלכות, מפזרת כוסות ברחבי הבית ומכשולים בצורת נעליים בכל מקום אפשרי כאשר בן זוגי היקר (רק עכשיו קלטתי עד כמה !) מכבס, תולה, מקפל, מדיח, מסדר, מבשל, עושה קניות, מאכיל את הדג עושה ספונג’ה ותמיד מוכן לעשות לי מסג’.

    מתה עליו.

  26. המזדהה

    אתמול הגעתי אל הסף…זה כמעט נגמר בגרושים.
    ש לי שני ילדים בעל ועוזרת חולה. וכשהעוזרת חולה הבית מגיע למצבים אללה יוסטר.
    התקשרתי לחברה והתחלתי לבכות איך שחיי תלויים בעוזרת כי לבד אני לא משתלטת על כל הבלאגן והליכלוך. בעלי מנסה לעזור אבל כמו שכתוב בכתבה זה עולה לי בבריאות….
    חברה אמרה לי להכנס לאתר ולקרוא ואכן כל מילה אמת…(אני נשברתי בסידרת חינוך והחלטתי שבריאות עולה לי יותר מעוזרת ולכן עוזרת מגיעה פעמיים בשבוע…)
    נועה – הכותבת. השכלת לתאר מצב שכיח במציאות המשפחתית שיכולה להיות כה מלאת אבק….ישר כוח!

  27. עזר כנגדי

    הכל מתחיל מהבית, איך שאנחנו נחנך את הבנים שלנו – כך הם יגדלו, אישי שיחיה למד כבר מבית הוריו כי הוא שותף מלא לעבודות הבית, עוד בתחילת מערכת יחסינו הוא הבין שהיות ואישתו אינה וונדר וומן אין שום סיכוי שהיא גם תעבוד במשרה מלאה (ובכמה עבודות במקביל) גם תלמד וגם תהיה פועלת הניקיון היחידה בבית – והיות והוא חונך בהתאם לא היתה לו שום בעיה לקחת על עצמו חלק מן עבודות הבית, באשר לגידול עוללנו – הוא לא רואה במטלות הקשורות אליו “עבודה” אלא כיף – וכך הם יכולים לבלות זמן ביחד תוך הנאה לשני הצדדים (בני נהנה מאוד שמקלחים אותו ואישי שמח שהוא יכול לגרום לו הנאה). שורה תחתונה – אסור להתפשר על עזרה בבית – אלו לא מותרות!!! מה אנו שונות מהם? אנחנו לא בנות אדם? פעם בהאישה לא עבדה היה ניתן לצפות ממנה שעשות את הכל בבית, היום שאנחנו מפרנסות – ולעיתים אף יותר טוב מהם אנחנו חיבות לצפות לשיתוף במטלות הבית. הם לא עוזרים לנו – הם עוזרים לעצמם!!!

  28. מאז שהייתי קטנה, ואבא שלי אף פעם לא הוריד את הצלחת מהשולחן, או כיבס (מה זה מכונת כביסה?!), או בישל, או משהו בכלל – נשבעתי לעצמי שאצלי בבית זה לא יהיה ככה.
    ואכן – אצלי זה לא ככה.
    אני על הכביסה, הוא על הכלים והבישול (מבשל יותר טוב ממני, מה לעשות), קניות וספונג’ה עושים ביחד ובא לציון גואל.
    וכזה גבר, יקירתי, יעזור לך גם עם הילד (שלא מוכן אמבטיה עם אף אחד אחר חוץ מאבא שלו), וגם יכין לך קפה ויגיד “תנוחי, מתוקה”, ויחזיק לך את היד בסרט וגו’. ויש כאלה, יותר ויותר.
    וכל השאר? גם הם יכולים ללמוד. רק צריך להראות להם איך.

    • נורית

      למה הגבר “עוזר” או “לא עוזר”??
      עצם השימוש במונח “עזרה” מראה שהבית הוא למעשה אחריותה של האישה והגבר רק “עוזר”.
      גבר לא צריך לעזור בבית. הוא צריך להשתתף ולהתחלק באופן שווה.

  29. אלמוני

    יש הרבה אמת בעובדה שאנו זקוקות לעזרה בבית.
    מה שתמיד נכון הוא שדורשים מאיתנו להיות זונות במיטה, קריריסטיות בחוץ- כמובן לבושות היטב עם שיער עשוי במספרה , ציפוניים מטופחות וכו’, ובבית- המבשלת, הכובסת, והמנקה.
    ולמי שאין תקציב, גם לא מאבא/ אמא / משכורת הבעל /שלך, להשיג עוזרת, זו בעיה.
    אז איך מספיקים לעשות הכל?
    מתחילים לוותר על הגרביים שזרוקות, (מה קרה, שגם לו זה יתחיל להפריע קמת בעיין)
    מכבסים את הכי דחופים (של הילדים בעיקר) ומשאירים את הכביסה שלו בצד עד שמתפנים ( ואז מה שקורה בנות, שהוא !! עושה כביסה שכניגמרים לא התחתונים !!) שיטה בדוקה ומצויינת להערת הבעל לתנאי הבית שמתנהל מסביבו.
    ועוד כהנה וכהנה.
    בקיצור אנחנו לא משרתות, אנחנו צריכות לשרת את עצמנו בעיקר וזהו.
    והוא צריך לעזור, בהכל!!!!

  30. עמנואלה

    תודה נועה על דברייך הצלולים. רק חבל על המונח “עזרה” המקפל בתוכו כבר את ההנחה שזו עבודה שלנו ולא עבודה משותפת. אני עצמי נשברתי וגירשתי את בעלי מהביית סופית. “לפני” הרשימו אותי ההישגים שלו, סיפור החיים שלו, ההומור שלו וכו. ו”אחרי” מצאתי את עצמי עובדת גם בבית וגם בחוץ, מתוסכלת ומרירה. אבל לא עוד. אחרי הגירושים ידעתי בדיוק מה לחפש. לשמחתי ועם המון סיעתא דשמייא מצאתי גבר שלמעט בישולים עושה הכל בבית, בחריצות, בשמחה, בטבעיות ואפילו מטפל בשני ילדיי שאת אביהם הפרזיט גירשתי מהביית. ואם נדמה למישהי שהוא לא “גבר” היא מוזמנת לבוא לראות את החתיך הזה ולהיווכח בעצמה שיש כאלה דברים. גבר חזק שיודע לחזק את האשה שלידו, להעצים אותה ולהאציל עליה מכוחו, להיות באמת עזר כנגדה ואפילו לחבק בדיוק בדיוק כשצריך. יש כאלה, אמנם מעט, אבל שווה לחפש אותם בנרות!!!! כל מה שצריך הוא להשתחרר סופית מהתפיסה שמה שאת מחפשת בגבר זה מפרנס שיסדר לך את החיים ושתוכלי להגדיר את עצמך באמצעותו. מישהו שתוכלי להסתכל עליו מלמעלה למטה. הגיע הזמן לשחרר את עצמנו ולחפש בגברים רק, אבל רק את הדברים החשובים באמת!

    • נועה שועלי

      היי עמנואלה,

      קבלתי את תגובתך למייל ונדהמתי….
      עברו למעלה מ- 10 שנים מאז שכתבתי את הפוסט הזה…
      רכשתי רובוט כזה שמנקה את הבית, ובעלי שמתלהב מההמצאה מכין את הבית לקראת הרובוט, שזה אומר – לאסוף את החפצים מהרצפה…הוא גם למד להכניס כלים למדיח ולתלות כביסה…
      אני שמחה שאת מאושרת ומצאת בן זוג מיוחד במינו שלא צריך לעבור סדרת חיוך כדי לשאת בנטל באופן שוויוני…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *