פרק ב’: לא בכל מחיר

למי שחוותה כבר פרק א’ בחייה ונחלה כשלון, אבל כבר ילדה ילדים והיא לא ילדה בעצמה (כמוני 45), למה לבזבז כל כך הרבה אנרגיות בניסיון לבנות מתכונת דומה לפרק חדש?
כמי שהיתה נשואה 20 שנים והתנערה מהחבילה לפני 5 שנים, אני יכולה להעיד שאיכות החיים שלי עלתה בכמה מונים וממשיכה להשתפר ככל שעובר זמן בלי זוגיות שניה. בזוגיות שניה אני מתכוונת, כמובן, למערכת מסורתית של מגורים משותפים עם בן זוג או נישואים שניים.
הבנתי מהר מאוד שלישון באלכסון זו שינה מה זה נוחה ומפנקת. הבנתי שלהתעורר בבוקר לבד, בלי שאיזה שק תפוחי אדמה שוכב לצידי עם ריח רע של בוקר, זה הרבה יותר מרענן. ועוד הבנתי שאני לא צריכה לקרקר כל הזמן סביב המקרר שינצנץ בכל טוב ובמיוחד במאכלים שבישלתי במו ידיי כדי להרשים את הגבר שלי.
הרי בינינו כולנו יודעות שלילדינו שחצו את גיל ההתבגרות לא ממש צריך לבשל. ובכלל, בבית שמסתובבים בו בוגרים, איזה אדם זר מסוגל לסבול את הבלאגן הגולש מחדרם? את ריח הסיגריות? את מוסיקת הטראנס המחרידה כל עור תוף של מי שעבר את גיל 35? איזה ילד יסכים מתוך רצון ואהבה להתחשב בחבר של אמא שהשתכן בביתו, אבל מבקש להנמיך קצת את המוסיקה ולהגביל את כמות החברים שקופצים מדי יום לביקור? הילד אולי יסכים מתוך הבנה והתחשבות באמא, אבל למה להרוס לו?
אז מה אני אומרת, בננות? וזה מתוך ניסיוני העשיר של 5 שנות לבד מאושרות; צאו לבלות, תכירו גברים, תהנו, תזדיינו. והרבה. אבל חזורנה הביתה לבד. בלי מחוייבות, בלי כל הכובד הזה של הזוגיות המגבילה, בלי העול הזה שנוחת אחר כך גם עלינו וגם על ילדינו.
הלוא התענוג הכי גדול שלנו זה החברות שלנו. ובדרך כלל כאשר אנו תקועות עמוק בנישואין או חולקות את חיינו עם גבר, אין לחברות שלנו מקום כזה גדול בחיינו – הן הופכות להיות משניות. אני את הגברים בחיי הפכתי להיות משניים ולמדתי לקחת מהם רק את החלקים המשובחים ואת החלקים הטובים. אבל את כל השיט הזה של לכבס ,לגהץ, לבשל, להגיש, לארח את הילד שלו עם החברה שלו ואת אחותו ובעלה, את כל זה אני לא לוקחת, כי הפעם, שלא כמו בפרק א’, יש לי זכות לבחור ואני בוחרת רק את הנוח והטוב.
יש לי אותם ליציאות, לארוחות גורמה במסעדות, לזיונים וגם לאהבה. ואפשר לאהוב גם בלי לאכול מאותו מסטינג וגם בלי לישון ביחד כל לילה ואפילו לאהוב יותר, כי אלה לא מגיעים לשחיקה של נישואים כל כך מהר.
אני נהנית מכל רגע בחיי מאז הסרתי מעליי את הטבעת ומקווה שאדביק במשהו גם כמה אחרות שכל זמנן מופנה לחיפוש המטורף הזה אחר המיועד לפרק ב’ רציני. חבל על הזמן.

על הכותבת רותי שרון

בת 45, פרודה עם שתי בנות. חיפאית, מנהלת בחברה לייעוץ משכנתאות

תגובות

  1. עוקצת ב 60 שניות

    צודקת כל מילה אמת……………וכל הכבוד

  2. חזיז ורעם

    שמה שטוב לך בהכרח גם טוב ומתאים ומספק אחרות?

  3. דורון

    לעצמך את צודקת. מאופי הכתיבה את אינך מתאימה לקשר עם גבר. רק על עצמך
    לספר ידעת ואכן צר עולמך מעולם נמלה. את לא מוכנה לתת וכנראה שהגעת למצב
    בחיים שבו כבר אין צורך לקחת. אז יופי לך וכל הכבוד וסאסבבה אגוזים. אבל כמובן
    לשמחתנו יש עדיין את הנשים האחרות, אלו של תן וקח, מלאות החום והרגש, אותם
    אנו אוהבים ומוקירים. גם אני גרוש 5 שנים. אבל כנראה שאני אחר, מחפש את הקשר,
    ולפעמים מוצא אותו. מוכן לתת לזו שאני אוהב (כשיש כזו, לצערי רבות כמו הגברת).
    דבר אחד ענין אותי. כתוב שאת פרודה ואת מגלה שזה ל5 שנים. האם את גם מסוג
    הגברות הנטפלות למשכורתו של הגבר ואינן משחררות אותו על מנת לקבל נתח גדול
    יותר מהעוגה? לא רק זאת, גם אם תכניסי גבר הביתה, יוכל אותו קורבן נמצץ, הגבר
    שזכה להתענג על מגוריכן המשותפים, לפנות לבית המשפט ולהקל מעצמו את עולך
    הכבד. אז לפעמים צריך לקרוא בין השורות ולהבין שאנוכיותה של הגברת נובע גם
    משיקולים כלכליים וממורכבות החוק הישראלי. נחמד לי האתר הזה, וזו לי הפעם
    הראשונה שבה אני נתקל בכותבת שניחוח האנוכיות נודף ממנה למרחוק.

    • אני מסכימה איתך דורון

      עצוב לי רותי שאת רואה דברים בצורה כזו.. מה היה קורה אם באמת על הנשים היו מתנהדגת כמוך??
      בנות- צאו , תבלו, תאכלו, תזדיינו.. אבל אל תפסלט על הסף שיכול להיות פרק ב וזוגיות מוצלחת עלולה לצוץ.
      דורון, אל תוותר, אני בטוחה שהכל עוד יאיר לך

      נ.ב- צב מעבדה, איפה אתה? אני מתפלאה שאתה לא הראשון שהגיב…

      • איזה שגיאות כתיב הבאתי….

        בכל מקרה, אני מקווה שכולם ימצאו את מה שהם מחפשים

      • צב מעבדה

        היי עמית,
        מה שיש לי לומר הוא טרוויאלי ולכן אין טעם לומר אותו.
        אבל אם את מתעקשת אז לדעתי כל זמן שהכותבת לא מזיקה לאף אחד שתעשה מה שבא לה. יותר מזה, לפעמים נשים כאלו יכולות לעשות ממש טוב, במיוחד לבחורים חרמנים שכל מה שהם מחפשים זה לילה טוב.

        נ.ב
        מה ההבדל בין ליל מנוחה ללילה טוב?
        בשביל לילה טוב צריך שניים.

        • היי צחי,
          רק הערה קטנה, סלט מייגע עם ירקות עייפים
          ורוטב סתמי לא הופכים שום ארוחה לארוחה טובה

          אז לילה טוב באמת לך
          ((:

  4. כרמית

    טוב, הכי קל – במיוחד לגברים – לבוא ולהשמיץ את הכותבת…
    עצוב שאתם לא יכולים, אפילו לרגע, לנסות ולהבין את התמונה הכללית.
    מצפים מנשים להציג מעין ‘מושלמות’: מצד אחד להתחתן וללדת ילדים (שעון ביולוגי מתקתק חזק ברקע) בד בבד צריך גם לפתח קריירה או לפחות לעבוד ב’משהו’.
    זאת בנוסף לזה שבסוף יום עבודה צריך גם לדאוג לילדים, למשפחה – להכין אוכל, כביסות וכמובן צריך למצוא זמן גם לטיפוח, אחרת בכלל גם נראים רע….
    כמובן שיקומו גברים ויאמרו שיש בינהם כאלה שעוזרים בבית וכו’ – שלא תבינו לא נכון, העזרה מבורכת אך עדיין לרוב – מרבית התפקידים המסורתיים נופלים על צוואר האישה כשכמובן עדיין רואים בנו, הנשים, אלו שצריכות תמיד להקריב יותר למען ילדיהן.

    כמה שלא תנסו לעשות מהכותבת מעין ‘כלבה קרה’ אי אפשר להתעלם מזה שאם מרגישים במערכת יחסים לבד, בלי תמיכה ועזרה מבן הזוג – ואין ספק שזה מה שהיה שם – עדיף להיות לבד.

    זכות הכותבת כמו כל אישה שמצאה עצמה ניצבת מול בועת ‘אשליית הנישואין המוצלחים לאורך שנים’ לעשות ולנהוג בחייה לפי ראות עיניה, היא חוותה על בשרה מה זה לקום יום יום ולחיות
    ל-ב-ד ולראות שהיא איבדה חלק מעצמה.

    אם טוב לה לקחת מבחורים רק חלקים מסויימים – שיבושם לה!!!!! ואם זה היה בחור שיצא נפגע ממערכת יחסים – האם הייתם חושבים / או אולי חושבות אחרת?? ??
    סביר להניח שכן הרי מבחור יותר קל ומרגיע לצפות שיחפש זיונים, או שיחיה עם אהבה ועם זאת לא ימהר להתחייב, ואילו אישה – מקומה תמיד במירוץ המטורף אחר החתן או הגבר הפוטנציאלי הבא………..

    • כרמית , אני לא מבינה איך כולם ידעו להגיב יפה מאוד ולהשמיץ בצורה כל כך מזעזעת את הכותבת , ואיך אחרי התגובה שלך אף אחד לא כתב שום תגובה !?
      מה, נגמרו לכם המילים היפות והחכמות שאמרתם בגנותה של בחורה שרצתה כמו כולם להיות קצת, אבל קצת מאושרת , אבל מאושרת בדרך שלה ולא שלכם ?
      למה פתאום נאלמתם דום?
      ואגב, לגבי בחורים שכותבים דברים בלי להבין בכלל מה הם אומרים, ומבלי להיות קשובים, אני כבר לא מתייחסת כי אני רגילה כבר, אבל , כשאישה מחזקת את ידיו של גבר שמשמיץ את הכותבת ואת שכמותה ותסכים איתו זה שיא השיאים, ובגלל זה ובגללנו המצב שלנו הוא כמו שהוא . תתביישי לך , אישה !

  5. קראתי את כתבתך ואת תגובות הקוראים. לאחר כמה שנות לבד, אחרי נישואים קשים וגרושים… הבנתי שלא טוב היות האדם לבדו. אז נכון היום אני בוחרת. יחד עם זאת באהבה כמו באהבה יש גם פשרות, וזו לא מילה גסה במיוחד שהיא מגיעה מאהבה והשלמה. כמה קל לוותר על לישון באלכסון לטובת לישון ביחד ולהתכרבל…

  6. נורית

    מסכימה לכל מילה!!
    גם אני הגעתי למסקנה הזאת.
    שיאהבו אותי, שיפנקו אותי, שיתגעגעו אלי. אבל לא יותר מידי קרוב…

  7. מזדמנת

    אני מחזקת את ידיי רותי שרון
    על שהבאת בפנינו את נוסחת האושר שלך
    שנשמעת קופצנית מעט
    ומתחשבת יתר בילדים
    ולמרות שאף אני הייתי נשואה שנים רבות רבות
    ובחרתי לחיות ביחידות
    מטעמים שמיד אנקוב בהם
    אני חושבת שהיחס אל הגבר החי איתך תחת קורת גג אחת
    כאל הפרעה סביבתית קיצוני מעט
    גם הריטואלים הבלתי אפשריים
    אותם את מפרטת: מקרר מצוחצח ועוד
    קשורים בטח לאיזה סטראוטיפים
    שאבד עליהם הכלח
    אבל אושרך בידיך
    אני יכולה לספר לך
    שהחלטתי לא לגור בכפיפה אחת
    כדי לשמר את הרומנטיקה
    וכדי שמובן מאליו יהיה מונח ספרותי
    מערכות היחסים השונות שהיו לי
    עם גברים חביבים ומקסימים
    התנהלו פנטסטי כשכל אחד
    חוזר לביתו
    ויש גם המון בילויים של ביחד
    מתי שבא, או בסופי שבוע
    אני ממשיכה לבשל לילדי הגדולים
    כי זו דרכי להעביר אליהם את אהבתי
    בשפה נוספת
    מעולם לא יצאתי עם מישהו
    שמשהו הפריע לו
    כי אני מבקשת לעצמי קודם כל את האחד שמתחשב בזולת
    ויש לו חבל מאד ארוך

    ויחד עם זה אני לא מוציאה מכלל אפשרות
    שיגיע יום אחד האחד, שאחרי שנחיה ביחידנות
    ארצה שהוא יעבור לביתי או ליהפך
    כי תהיה המון רומנטיקה טבעית
    והמובן מאליו לא יתקיים למרות המגורים המשותפים

  8. האם אנחנו חיות על אותה פלנטה?כי בארץ שאני חיה,ששמה אגב ישראל,ובעיר שאני מתגוררת ששמה ת”א,אין חיזרים גברים עם הבלי פה ומשקל של שק תפוחי אדמה,אני דווקא חיה עם בן אנוש,לפחות למחצה.אני חייבת להודות שבחציו השני הוא ממש מלאך,נסיך על סוס לבן,ממש אביר מהאגדות.לא עשוי ללא כחל וסרק,אבל בגלל זה ציינתי את מחציתו האנושית.איכשהו הבל הפה שלו לא מריח כטל קריר על הבוקר,אבל משהו בריחות הגוף שלו מזכיר לי מאפה,משהו בסיסי,מתוק מלוח.בבוקר הוא הכי אהוב עליי,נימוך וקראנצ’י ורדום וחסר אונים מול נישנושיי הלא פוסקים(ואגב אנחנו כמה שנים טובות יחד)ואני לא יודעת אם גילו לך “שאלכסון הוא אסון”,דווקא להתעורר שזורה בו,מקווצ’צ’ת מעליו או מתחתיו,גורם לי לגלי חום ורגש ותחושה של ברות מזל,אמיתית.הוא החבר הכי טוב שלי,עם העיניים הכי מדברות.וסוג של שקט פנימי אמיתי ובסיסי,וכנות עצמית שמאלצת אותי להסתכל אליי כל פעם מחדש ולא לשקר.ולא לברוח.כן הוא קלמזי וקצת מפוזר,וכשהוא מגיע לנקודת כעס,יש לו אגו שקשה לו לוותר עליו כ”כ מהר,למרות שהוא תמיד מתרצה,ולא בסוף…הוא לא קנאי,ולא רכושני ויש לו צורך עז שיהיה לי טוב,ולא דרך הפריזמה שלו.הוא רואה אותי.ואני אותו.בלי מניירות.לא “כבעל” ואני לא “כאשתו”.נפגשנו.במקרה.ויכולנו גם שלא.וזה לא שחיי היו חסרי תכלית,ריקניים ויבשים או לחילופין מלאי זיונים חסרי מעצורים בילויים סביב השעון ואלפי חברים.לפעמים אני מרגישה שחיי חסרי תכלית,ולפעמים שהם הכי מלאי עניין,יש והיו לי תמיד חברות נפש ולפעמים אני לוקחת את הלבד שלי,ולפעמים לא.החיים,הם החיים כמו תמיד.סטטיים ומוטרפים ומגוננים ומפחידים ומפילים ומרימים.ובתוך “החיים” השוקקים והבלתי נגמרים יש לי אותו.נקודת אושר והתפתחות אינסופית.נפש קרובה,ללא גאפים ומרחק רגשי,לחצות אותם ביחד.וזה טיפה יותר קל ויותר נעים ויותר מרכך את נטייתו של הלב לקשיות צינית וממורמרת אל מול החיים.ונראה לי שלא לזיונים אינסופיים ולארוחות שחיתות את זקוקה.אלא לרכות ולאמפאתיה ולנפש תאומה.שלא תגזול ותקח אלא תאדיר ותעצים את כל מה שיש ואת כל מה שאין תמלא…

    • שנדי

      כל הכבוד יהלי, על שאת מסוגלת לראות בני אדם במקום שהכותבת באטימותה וטיפשותה רואה שקי תפוחי אדמה.
      הכותרת של המאמר הייתה צריכה להיות “פרק ב’ – בכל מחיר לא”, כי ברור שהאישה הזאת לא מחפשת פרק ב’ אמיתי בגלל ניסיון רע שהיה לה בפרק א’. זו כמובן זכותה, אבל נראה מה היא תחשוב בעוד 10-20 שנה כשהילדים יהיו באמת בוגרים ולא יהיו ממש פנויים למלא את הצורך שלה בקשר אנושי.

  9. זיקית

    הכותבת כתבה מה שכתבה לעניות דעתה בלבד, למה לשפוט ?
    בפעם האחרונה שבדקתי זו הייתה מדינה דמוקרטית, חופש הדעה כאן הוא מבורך .
    תעשי חיים רותי.
    תמצאי את עצמך אם זה מה שאת צריכה כדי לרפא את הפצעים.
    אל תעשי חשבון לאף אחד.
    לכל אחד מאיתנו יש את הזכות להיות מאושר.
    ולא אני ולא אף אחד אחר יקבע לך מה יעשה אותך מאושרת.
    ולזה שאת אולי רואה רק את עצמך, ובכן, זה מה שכולנו רואים על הבוקר…….

  10. מסכימה!!! וואו איך שאני מסכימה.
    כל מי שמאחל לי בקרוב אצלך וכאלה, אני אומרת: “לא תודה”.
    אני רוצה שיאהב אותי, שיעריץ אותי, שיפנק אותי..
    וכן, אני כן רוצה שיישן איתי כל הלילה ויקום איתי בבוקר. אבל פעם בשבוע בהחלט מספיקה!! אח”כ שיחזור הביתה..

  11. חושבת שאת טועה…
    אולי כי את פגועה…
    אני לא דואגת שהמקרר יהיה נוצץ…
    ולא דואגת לבשל…
    נישארתי כמו שאני…
    אני…
    בדיוק כמו לפני שהייתי בזוגיות…

    • חוץ מדבר אחד…
      במקום להכין סנדוויץ אחד לילדי המקסים….
      היום מכינה עוד 2 לבן-זוגי המקסים…

  12. שמואל ב'

    טוב,תראו בנות אני יודע -גם אצל הגברים יש דיעות שונות בנושא.וכן, גם אצל הבנות.איך??
    אני נמצא כבר זמן ארוך יחסית בתהליך של ניתוק הקשר של ספר א’ ומעבר לספר ב’ .אני לא רואה בזה פרק כי זה משלב סיפור חיים שלם של אהבה וזוגיות טובה וילדים ומשפחה מצומצמת ומורחבת וזכרונות(וגם זקרונות) טובים יותר וטובים פחות….ספר שלם.
    אבל מה לעשות כאשר נגמר??להמשיך בכל מחיר?כמובן שלא.אז מנהלים שיחות עם חברים וכן,גם עם חברות וגם הנושא של ספר ב’ (שיתחיל בדף…וימשיך לפרק..ואח”כ לספר…?? )ומקשיבים ושומעים ומפנימים.
    העמדה שלי הינה שכל אחד יעשה מה שנוח לו ואיך שנוח לו בתנאי כמובן שאינו פוגע באחרים. יש מקום למגוון רחב מאד של עמדות ותפיסות בנושא הזה.מה אכפת לי ובעצם לכל אחד אחר אם מישהי מחליטה (מסיבותיה שלה) שלא להכנס לספר ב’?? ומעדיפה להיות מאושרת להינות לבלות להזדיין (והרבה..) כלשונה- שתהנה ,אם זה מה שעושה לה טוב, אין לי ספק שהיא גם גורמת הנאה מרובה לשותפיה/שותפותיה אם אכן היא מאושרת מהמצב.
    בשונה מזה,ניתן לראות בזוגיות בכלל ובספר ב’ בפרט הזדמנות לשיתוף,לאהבה (קשה לחיות בלעדיה..)לזוגיות. הזדמנות לתיקון טעויות שאולי עשינו בספר/ים הקודמים ולכתוב את הדברים מחדש,באופן שמתאים יותר לאופי שלנו,להשקפת העולם,לאמונה.אני מאמין שבסופו של דבר כולנו – גם גברים וגם נשים מחפשים זוגיות אלא שאצל כל אחד היא מתבטאת באופן שונה .
    זה בסדר ולגיטימי ויש מקום גם לזה וגם לזה.
    אין מקום לתקוף את מי שמחליט לחיות באופן שונה ממה שאתה מאמין שמתאים (למי??)
    ושורה תחתונה- אולי אני רומנטיקן חסר תקנה אבל אני באמת באמת מאמין שבסופו של דבר רק האהבה תנצח!!!

  13. אני בעצמי

    שימו לב שהיא כתבה “לא בכל מחיר”… באיזה מחיר כן? במחיר אוטו? דירה חדשה? לפעמים זה משתלם להתעורר ליד מישהו עם ריח בוקר לא? ובכל זאת.. אני דיי מצטרפת אליה.. הרי הילדים שלנו ושלו ביחד עם הרעש והבלאגן – חבית חומר נפץ…
    ועוד דבר ההליכה הזאת על ביצים.. לשמור על איזון, לבקש מכל אחד שיבין ומכל אחד מהם (מבן הזוג ומהילדים) שישתדלו.. מייגע מיד.. עדיף באמת לצאת-לבלות-להזדיין-לאהוב ולגור לבד!!!(אבל אם החבילה כולל מכונית או דירה חדשה אולי בעצם לא?)

  14. אילנית

    מסכימה איתך . אני מנסה למכור את התיאוריה הזאת כבר שנים אבל אף אחד לא מאמין לי שאני מתכוונת לכך ,
    תודה על שנתת לי להרגיש שפויה .

  15. מצד אחד, אני מסכימה לחלוטין שהמורכבות של פרק ב’ קשה מאוד והמון נושאים עומדים על הפרק, למשל, הילדים שלי ושלו, ויש צדק ברעיון של לשמר זוגיות ולא לשחוק אותה כמו נשואין במגורים בנפרד. אני לא אישה של בית, כביסות, בישולים וכו, אבל הייתי רוצה מישהו שיחכה לי עם ארוחה מוכנה למשל כשאני חוזרת אחרי יום קשה מהעבודה ואולי אף הייתי חושבת על עוד ילדים כפי שרציתי לפני שהכל התפרק. אין דרך אחת שטובה לכולם. את האבא של הילדים שלך את חייבת “לסבול”, את השותף שלך לפרק ב’ לא.
    עדיף גם להעביר את הילדים כמה שפחות טלטלות זה נכון, בילויים וזיונים אפשר להשיג בלי להתאמץ בכלל, בתנאי שאת נראית סביר. אבל את גם רוצה את החיזור, את המשהו שמעבר לסטוצים של לילה אחד. את התחושה של להיות מחוזרת, אהובה, מיוחדת, אלה הם תחושות שתוכלי לקבל משותף קבוע ולא משותף חד פעמי. אז אולי הפתרון הוא לחלוק זוגיות עם מישהו שבלילה, הולך לישון בבית שלו. זה מתכון נהדר, אבל לא מוצלח במקרה שיש רצון לילדים נוספים.

  16. כנסי רגע טפשונת

    את טפשונת חביבתי (לפעמים זו מחמאה… אבל לא הפעם)

    אני בפרק ב, בזוגיות שנבנתה על הריסות של שני בתים, לאחר שהבנו מה אנחנו רוצים ומה לא רוצים.

    אז נכון שיש ילד מתבגר בבית וילד לפני גיל התבגרות וילדה שתגיע לגיל הזה בע”ה, אבל יחד עם זאת, אין כמו החוזק של הזוגיות, היכולות העצומות של הביחד לבנות חיים.

    אני לא הזדהתי עם מה שכתבת וחושבת שאת בן אדם ריק מתוכן.

    יבוא יום ותתעוררי למציאות של זיקנה לבד, כשפנייך יהיו מקומטים, שדייך כשתי שקיות חלב, ואז… אף אחד לא ירצה לגעת בך עם מקל אפילו.

  17. לא הזדהיתי עם הכותבת, אלה הם חייה, לא צריך להשתלח בה בכל מיני הערות עוקצניות טוב לה, ושיבושם לה.
    ודורון קח את הכל בקלות , הרי זה לא אישי נגדך..
    לצערי, התאלמנתי לפני כשנתיים, ואעשה הכל ע”מ לא להישאר לבד, ובטח לא לישון באלכסון..

  18. גרושה

    45, 50 + … גם אם נירצה פרק ב’ , כבר אף גבר לא רוצה פרק ב’.
    כך שזה לא נעים להודות.
    לא כל אחת אוהבת להישאר עם הריקנות שאחרי סתם זיון……….
    למי שזה מתאים , סבאבה…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *