מיומנה של פיצית: מסתבר שלא רק על בנים אלוהים מתקמצן, לעיתים, בסנטימטרים. מירי גריי על איך זה לחיות בין גדולי המימדים

קטנטונת

כרוניקה של נחיתות ידועה מראש

לא שאני מתלוננת או משהו, אבל יש לי חשד שקצת התקמצנו עלי בחומר. יש סיכוי שבדיוק נגמר, והם התעצלו ללכת למחסן להביא אספקה, או שאולי מישהו הפעיל שם פרוטקציות, והגניבו לו קצת משלי. יכול להיות שזה הטריד קצת את מנוחתם, אבל הם ניחמו את עצמם בכך שעדיין הכל פורפוציוני, ואולי אפילו הוסיפו עוד כמה שנות חיים לתעודת האחריות כפיצוי. כך או כך, התוצר הסופי היה מעט קטן ורזה מהרגיל, והגיע עם אביזרים נלווים – קול עדין, ופרצוף ילדותי. כרוניקה של נחיתות ידועה מראש? אולי סתם התקיימותם של מאורעות צפויים למדי.
מושב של קבע בשורה הראשונה בישיבה מזרחית בתצלומים הכיתתיים, מכנסי שלושת רבעי שמגיעות עד הקרסוליים, ההכרח לנחש את החצי השמאלי של התרגום בקולנוע בגלל מר שיער קופצני שלפני. עוד? הזכות להיות מכונה בבגרותי אפרוח (טוב, גם מפאת הצהיבות בשיער), ילדונת (הגרוע מכולם), וחמודה (בכמות שחורגת מהממוצע). איפה השירותים? שם, חמודה, כל השמלות האלה בחצי מחיר חמודה, תמתיני שניה על הקו, חמודה, טוב? טוב. אבל אם אני חמודה, איך זה שלפעמים אני גם גיברת? גברת, תפתחי הבאגא’ז בבקשה. חמש עשרים על המיני באגט והשוקו, גברת. לא, זו בטח לא רק אני, המכונה כך על ידי מפשפשי תיקים או נותני שירות מחוצ’קנים, אבל שמישהו יחליט בבקשה, כי מסרים כפולים ואמביוולנטיות הם לא הדברים הכי מועילים לבריאות נפשית תקינה.

המרד

שלשום ניסיתי להתמרד. בדקתי את סחורת הלי קופר בחנות תיקים, וזבנית מתחשבת מאד שאלה אם אני מסתדרת שם, ילדונת. והפעם, ל”לא תודה” הממולמל, שאני נוהגת בדרך כלל להחזיר בבעיטה למוכרות שעוקבות אחרי במסירות, הוספתי את “ואני לא ילדונת”. אחר כך כריתי אוזן, מחכה להתנצלות כנה, אם לא לחמישים אחוז הנחה על התיק הירוק של דיזל, אבל רק קיבלתי את “בשבילי את כן”, התרסה ספונטנית שלא עלתה יפה, והותירה אותי מתרפקת על איך פעם יכולתי להיות בפשטות – היי, ילדה, איך קוראים לך? או רגע, ילדה, נפל לך הזה.
בנסיבות שונות, האחרת הסרקסטית שלי לפעמים גונבת את ההצגה, ומשתפת פעולה בזדון עם החוקרים לגילי (בנים, נו), כי זה כל כך קל. לפעמים אני חיילת במשטרה צבאית, לפעמים חובשת מוטסת. מספרת איך גייסו אותי לשם אחרי הטירונות, ועונה בחיוב כששואלים אם אני מאלו שדוהרות על האופנוע. או שאולי סתם בת עשרים ושתיים וחצי שעוד לא החליטה מה רוצה ללמוד, או שאולי החליטה ללכת על לימודי מזרח אסיה בשנה הבאה באוניברסיטת תל אביב, מי יודע.
הרחוב ההומה מספק אתגר משמעותי נוסף לפיזיות המצומצמת שלי. מוקפת בכל העשירים האלה בסנטימטרים, גדולי המימדים המתקדמים בנינוחות, האימהות האיטיות להטריף עם העגלות. שני פוסעים נמרצים בדרך להתנגשות חזיתית, מישהו חייב לוותר לסטות ממסלולו באי נחת, אבל למה זו צריכה להיות אני? כך גם יש סיכוי סביר שידרכו על הזרת שלי לפחות פעם אחת ברחבת ריקודים שמחה. המרפקים שלי (אם כבר חלקי גוף) תמיד מועבדים בפרך, ואני אקרובטית למדי בפילוס דרכי לצד השני של הרחבה. הודפת קלות את הבחור עם הגופיה השחורה מצד ימין בלי שירגיש, משתחלת בין בני זוג שמניפים משום מה גבוה את הידיים עד שמוצאת בסוף כוך קטן בקיר, שנראה כאילו תוכנן במיוחד עבורי ומצליחה להשען עליו (או להצטנף בתוכו). זאת כמובן בתנאי שמאפשרים לי להכנס לאותה הרחבה. צוציק אחר צוציק עובר בפתח המאובטח באישורה של הוד רוממותה הסלקטורית, וגם חברתי ואני יכולות היינו להיות בעקבותיהם, אם לא היינו נעצרות ונשאלות קודם על ידה לגילנו. (משתחוות) ומתוודות, מבטים תוהים מופנים לעברנו, ובנתיים יד ימין שלי באקט חתרני משלה, מפשפשת בתיק, מוכנה לשלוף את העדות היחידה, התעודה הכחולה המושיעה. לפחות בתוככי אותן מאורות הצוציקים, אני מתמזגת היטב. למה זה טוב? מטאל, אלטרנטיב, היפ הופ, למשל. הקטנים האלה בדרך כלל יודעים על מה הם מדברים. ומלבד כבדות קלה ברגליים והבעה קצת מוטרדת של אמצע העשור השני לחיים (שניהם מוסווים למזלי על ידי האפלה היחסית), אני איתם שם, בחזות לא חריגה. אחת מהחבר’ה.

יאללה, פיצית, תתכופפי!

אתמול עלה בדעתי שכשיקראו לי להתגייס מחדש לכוחותינו, ויעבירו אותי לפני כן סדרת אימונים מתקדמים, לפחות יהיה להם את מי לסחוב על האלונקה. כך גם לגבי סרט המתח הקייצי הבא (שוב סנדרה בולוק?), כי תמיד צריך מישהי שתשחק את זאתי שמעלים על הכתפיים בסולם גנבים, וצריכה להיכנס דרך הפתח של הונטילטור. אבל עד אז אהיה גם זו שמושיבים על הברכיים במונית שדחסו בה ארבע נפשות במושב האחורי, וצריכה להסתתר כל פעם שחולפת ניידת משטרה. יאללה, פיצית, תתכופפי! לא שאני מתלוננת או משהו כזה.

על הכותבת מירי גריי

ילידת 1976, בוגרת פסיכולוגיה, בדרך כנראה ללמוד קצת עיתונאות

תגובות

  1. תמיד מעוררות את הגבר האמיתי המסתתר בזכר הרגיל. הרצון להגן, להיות התומך, המושיע, הוא שריד מימים אחרים ואולי טובים יותר.

    • אריאלה

      להם זכויות להחזיק רכוש משלהן? או טובים יותר כאשר אישה שהתאלמנה נאלצה לרעוב כי הדבר היחיד שהיא ידעה לעשות היה לנהל משק בית ולרקום גובלנים? לא קצת מגוחכת ההתרפקות הזו על העבר שבו נשים היו תלויות לחלוטין בגברים?

      • כשלגברים במעמד מסוים היה קוד התנהגות אבירי.

        • הנשים יותר מאושרות. הן הרבה יותר מבולבלות (לפחות הרבה מאלו שאני מכיר, וגם כאן) ולא יודעות מה הן רוצות.

          • אריאלה

            גם להיות מבולבלת, ולא להתחתן בגיל 17 כי צריך, ללדת כל החיים כי צריך ובלי שום כישורי פרנסה כי לא מקובל, זו זכות גדולה. ברור שיותר נוח שיש מגן ומושיע, אבל כמה המבולבלות האלה למדו היסטוריה ויודעות מה היה מצב הנשים בעבר?

        • אריאלה

          להריון את המשרתת וזורקים אותה לכלבים? עזוב לוכי, אתה מתרפק על עבר שלא היה קיים אף פעם. אנשים תמיד היו אנשים, על כל הרע והטוב שבהם. אז בעבר ההתנהגויות המגעילות הוסתרו יותר בקפדנות (למרות שלמשל, במאה ה-19 היה מקובל לחטוף נערות בתולות לבתי זונות, מתוך אמונה שסקס עם בתולה מרפא מחלות מין, אתה חושב שלמישהו ממעמד נמוך היה כסף כדי לחטוף בתולה?) ובגלל שלנשים ולשאר החלקים לא היה כוח הם לא יכלו להתלונן על מה שנעשה להם. טוב או העדרו אינם תולדה של מעמד או תקופה הסטורית, אלא של האדם עצמו.

          • שניצל

            אריאלה את כזאת קשקשנית שזה נורא. טוב או העדרו אינם תכונה מדידה בשום צורה, תפיסת הטוב היא סובייקטיבית לגמרי וזה שאת מכילה את הערכים המודרנים שלך על תקופות אחרות זה מגוחך.

            • אריאלה

              שונים בהרבה מהערכים של ימינו, וכבר אז נושא חטיפת הנערות עורר שערוריה גדולה, עד כדי חקיקת חוק בפרלמנט האנגלי. אתה יכול לחפש את המושג “white slavery” בגוגל, יש די הרבה מאמרים על הנושא.
              ואם לדעתך בתקופה כלשהי חטיפת נערות והעסקתן בזנות כפויה היא משהו שאפשר לקרוא לו “טוב”, אז כנראה יש לך בעיה בתפיסת הטוב האובייקטיבית וגם בסובייקטיבית .

              • אריאלה

                הנה אחד הלינקים
                http://www.walnet.org/csis/papers/irwin-wslavery.html
                אם תבקש יפה, יש לי את מתורגם.

                • שניצל

                  אני חושב שדווקא לך יש בעיה בתפיסת מושגים, במיוחד המושג “סובייקטיביות”. ואולי את פשוט מסרבת להבין שמישהו חושב אחרת ממך. במה “העבדות הלבנה” שונה, נאמר, מהעבדות השחורה בארה”ב שנחשבה ע”י רבים בזמנה כ”טובה” ואפילו “טבעית”? זה לא שאני חוטף בתולות ומוכר אותן לאנשים שמאמינים שע”י משגל איתן יוכלו להירפא מאיידס.
                  נ.ב. אני לא חושב שאני אבקש יפה, כמה שקשה לך להאמין יש עוד כמה אנשים חוץ ממך שיודעים לקרוא אנגלית.

                  • אריאלה

                    מהעבדות השחורה. כתבתי על העבדות הלבנה בהתייחס להתרפקות של הלוכד על תקופה היסטורית שלא הייתה יותר מוצלחת או אידילית או אבירית מאשר התקופה שאנחנו חיים בה.

                    • שניצל

                      ואת ואני לעולם לא נדע, כי אנו חיים רק בתקופתנו.

                    • לא שמעתי שהלוכד התרפק על תקופה ספציפית, לא שמעתי ממנו שום שוביניזם ממוקד, שמעתי שהוא נמשך לבנות קטנות. הלו אל תיסחפי. להגן על בן זוג? זה יפה, אולי זה קצת מיושן אבל זה רומנטי. אני רוצה להגן על בו זוגי גם כן וגם הוא גבר מאוד גבוה שכשאנחנו הולכים ביחד אני נראית כמו כדור מקפץ לידו.

                    • אריאלה

                      ארוך, וכל הויכוחים שלנו לא התחילו במאמר הזה. אמרתי כבר פעם, אנחנו כמו שני מתאגרפים קשישים שממשיכים רק מכוח האנרציה.

                • פזיתוס

                  ביקשתי יפה.
                  ל- pazitbn@walla.com ,אם אפשר
                  תודה מראש, יקירה
                  🙂

          • ד.נ. ידין

            כמה כסף צריך בשביל לחטוף בתולה?

            • אריאלה

              אבל להביא אישה מרוסיה או אוקראינה, כולל כל ההוצאות יעלה לך בין 20 אלף דולר לחמשת אלפים דולר, תלוי כמה היא יפה וצעירה. גם היום זה לא עסק זול

            • יש דרך אחרת זולה הרבה יותר :

              סע למוסקבה או סנט פטרסבורג
              הירשם למשרד שידוכים
              תמורת 50 דולר וקבע פגישות במשך שבוע – שבועיים שהייתך שם
              זה הרבה פחות מכמה אלפי דולרים
              למעשה הוצאה של כ 1000 דולר כולל בתי מלון , מסעדות , וכו’

    • איילה-בר

      אי אפשר לקחת איזה שטנץ רומנטי בשקל וחצי מימים עברו ולהתרפק עליו בפלקטיות של רומן למשרתות. הגישה המגוננת והאבירית הזאת טומנת בחובה גם משמעויות אחרות, כמו חוסר ישע ותלות של נשים בגברים. מה היה כל כך נפלא בזה? מה היה כל כך נסיכי ורומנטי בכך שגבר היה עושה בשבילי את אותם הדברים שאני חופשיה ומסוגלת לעשות בעצמי היום, כמו ללמוד ולהתפרנס למשל?
      היום כבר (רובנו) יודעים לפרק את המיתוס הרומנטי למשמעויות המרכיבות אותו, גם לפחות נעימות שבהן. אמנם אפשר עוד לחבב את הקונספט, אבל כשאתה מאמץ את התפקיד של האביר המגונן התומך והמושיע בכזאת עקשנות מיליטנטית, והודף פה כל גישה נשית פחות רכה וענוגה מהרצוי, אתה לא לוקח אחריות על כל מה שמשתמע מהגישה שלך, אלא רק על מה שיפה ונחמד, סינדרלה סטייל. תתבגר.

      • כלום מלבד הדברים הטובים. אני לא כופה דבר ולא מגביל נשים בשום אופן. מנסיון, לגישה האבירית יש את התוצאות הטובות ביותר אצל האשה הישראלית המורגלת לבהמות.

      • עוד גבר

        איילה.
        מתנצל מראש שאני מתערב בויכוח “לא לי”.
        אני משער שיש נשים שמייצגות גישה “רכה
        וענוגה” כלשונך וכאלה שלא (וכאלה שבין לבין).
        השאלה הדי חשובה, לדעתי, היא מספרית, כלומר
        מה באמת מדגם _מייצג_ של רוב הנשים היה אומר.
        יש לי הרגשה (שמבוססת אמנם, רק על ניסיון חיים
        אישי) שהתוצאות די יפתיעו אותך (ואולי אותי?…).

        • אריאלה

          להגיד כאן?

          • עוד גבר

            מה שניסית לכתוב (ואני חושב שזה היה ברור)
            שמעניין לדעת איך מתפלגת דעת אוכלוסית
            הנשים בארץ (או בכלל) בנושאים שכאלה, אני די
            משוכנע שיש קשת רחבה של דעות בנושאים שכאלה,
            ואני מדבר על כלל האוכלוסיה ולא רק על סקטור
            מסוים בה (גם בתוך סקטורים שונים, זה מעניין).
            לדוגמא, איזה אחוז מהנשים מעונינות לפתח
            קריירה ואיזה לא? (אגב, זה מעניין גם לגבי גברים).

            • אריאלה

              היא כמה נשים רוצות לפתח קריירה או לא. יכול מאוד להיות שאם הייתי יכולה למצוא מישהו שיפרנס אותי וידאג לי הדבר היה גורם לי אושר גדול (טוב, לא לי, אבל אני יכולה להבין שזה יכול להיות הקלה מבורכת). אבל מה שחשוב הוא, שבניגוד לעבר, נשים לא צריכות מישהו שידאג להן ויטפל בהן, שיש להן אפשרות להשכיל, לרכוש מקצוע ולעבוד בו, בלי להיות תלויות.
              אני גם לא יודעת כמה מהמתרפקות על העבר יודעות על העבר הזה. אני למשל הייתי מאוד מוקסמת מהאצולה בימי הביניים, השמלות נראו לי מקסימות, ותחרויות האבירים והאהבה החצרנית גרמו לי לעפעף בחן. אבל כשלמדתי קצת יותר וגיליתי שתמותת התינוקות הייתה אז עצומה, שמתחת לשמלות שרצו כינים ושהארמונות המפוארים היו בלתי ניתנים לחימום כמעט, קצת פחות הוקסמתי. מה שאני בעצם אומרת הוא, שלפני שמתרפקים בנוסטלגיה על עבר, כדאי ללמוד אותו, כי אולי הוא לא כזה מופלא כמו שנדמה.

              • עוד גבר

                לא, אני לפחות, לא דיברתי על העבר ואין לי
                עניין בהקשר זה לחזור אליו. נכון שהיום יש יותר
                אפשרויות לאנשים בכלל (נשים וגברים) להגשים
                את עצמם (אם כי נוצרות בעיות אחרות וזה כבר
                נושא רחב אחר) אבל בעניין ה”תלות”: אני חושב
                שיש אנשים שרוצים/ות ב”תלות” שכזו. אעיד לפחות
                לגבי עצמי, בתור רווק, אני מסתדר לבד, אבל הייתי
                מאד שמח לשתף ולהיות תלוי (בדברים מסוימים)
                במישהי. יש אנשים שרוצים/ות עצמאות בתחומים
                מסוימים וזה בסדר ויש כאלה שמעדיפים להיות
                “תלויים” במישהו/י (מרצון) וגם זה בסדר.

  2. אלונה

    המאמר שלך הזכיר לי איזשהו ספר שקראתי בעבר. לצערי, לא זוכרת את שמו, אך מסופר בו על עולמה של “קטנטונת” מנקודת השקפתה של מישהי שנמצאת אי שם, בין פיקות הברכיים של כולם. וצחקתי איתה ובכיתי איתה, רק חבל שאני לא זוכרת את שמה של הסופרת או את שם הספר עצמו.

    אני, בניגוד אלייך, דווקא אוהבת שקוראים לי קטנטונת, אולי כי אני לא “באמת” כזו וזה מחזיר אותי לילדות האהובה. שם היו דואגים לי ועושים לי ואני התרכזתי רק בלהנות מהעולם, שאז, היה קטן 🙂 בכל אופן, מחזקת את ידייך ורק רוצה לאמר שאהבתי את המאמר.

  3. הלוואי שיקראו לי קטנטונת תמיד רציתי להיות קטנה..
    אבל אין מה לעשות ואני דיי גדולה באסה לי…
    הדשא של השכן תמיד ירוק יותר..

  4. חזיז ורעם

    תשמעי חמודה,

    דבר ראשון אני מרגיש חובה ענקית לתקן אותך – אם את בת עשרים ו…. הרי שאת בעשור השלישי לחייך ולא השני.

    אני באופן אישי תמיד חיבבתי את הקטנות והמקסימות. אין בזה שום דבר נחות. מה רע בלהראות צעירה מגילך ? תמיד תוכלי ללבוש את הבגדים המגניבים שתופרים רק לצעירים.

    מה אכפת לך מה אחרים חושבים.
    תהני,
    החיים מחייכים אליך.

  5. אידית

    אחותי, רק שתדעי שלהיות בצד השני של הסקאלה
    זה לא תמיד להיט… אני 1.80 ומה לעשות שגובהו
    הממוצע של הגבר הישראלי הוא 1.73…
    תעשי את החישוב לבד… שלא לדבר על קניית נעליים…

  6. קליאו

    ממש ממש אהבתי! אפילו יותר מהמאמר שלך על הג’וקים (שגם הוא מעולה)… תמשיכי לכתוב לנו!!!!

  7. מירי,

    סחטיין על המאמר, קטנטונת…. (-:
    אני אשמח לשמוע אם תחליטי להוציא איזה ספר ביום מן הימים,

    ממש אהבתי!

  8. אח של קליאו

    מירי – אני מצטרף לאחותי !! מאמר ממש טוב. סליחה, מעולה. מצויין. מאוד נהניתי לקרוא. תמשיכי ותצליחי!!

    דרך-אגב, יש כנראה לא מעט בנים ובנות שמזדהים איתך, אבל אני יכול להגיד לך שכנפיל, יש לי חולשה דווקא לקטנטנות … 🙂

  9. cookielida

    יש שיר כזה…”don’t like small ppl” נכון?
    חמוד השיר כמו המאמר..
    נמוכים לשלטון!
    🙂

    • השיר הוא small people have no reason to live

    • ינשוף

      הקלישאה שאומרת ש”כשאנשים קטנים עושים צל גדול- סימן שהשמש שוקעת”, אבל אי- אפשר לקשר אותו למאמר, כיוון שמדובר לדעתי לא באנשים קטנים פיזית, אלא באישיותם. ואני אומר-
      קטנים כאלה יש לנו די בשלטון, ‘משכמם ומעלה’ לשלטון!

  10. עוד גבר

    להיות שונה ,בכלל, זו כנראה בעיה.
    אבל יש, לדעתי, פן חיובי בעניין של להיות שונה:
    בדומה ל”תסביך נפוליאון” אני מעריך שמי ששונה
    מהממוצע בתכונה בולטת חיצונית ו/או התנהגותית,
    נטה לפתח גנטית (בתהליך אבולוציוני של דורות)
    ו/או נוטה לפתח סביבתית (בהתפתחות אישית של פרט)
    מנגנונים הבאים לתת יתרון במקום אחד על ה”חסרון”
    במקום אחר. עובדה, לך יש (גם) כשרון כתיבה.
    תהני ממי שאת!! בהצלחה.

  11. דברים טובים באים באריזות קטנות.
    ויפה פלטפורמה אחת קודם…

  12. ה-שול-ה

    יש לי חברה שיש לה הבעיה ההפוכה – היא גבוהה, מאד אפילו.
    אבל הדימוי שלה בעינה עצמה, נורמאלי לגמרי ובניגוד לנפילות אחרות בסביבה, היא יוצאת עם גברים נמוכים ממנה, נועלת עקבים 10ס”מ ובכלל מרוצה מעצמה עד הגג.

    להפנים.

    • שגובהה הוא 187, הולכת עם עקבים, לא מוכנה לצאת עם מישהו שיותר נמוך ממנה ועוד בוכה שאין לה חבר.
      מה עושים עם אחת כזו?

  13. עצם השיוך של תכונות אופי למראה חיצוני הוא גורם הבעיה.
    זה לא כמו להיות שמנמונת או עם אף טיפה ארוך מדי – לגובה
    יש קונוטציות קטלניות, שנובעות מעצם הועבדה שאנשים
    מסתכלים עליך מאותה זווית בה מסתכלים על ילדים קטנים
    וכלבלבי פינצ’ר. בתור אחת 1.60, הילדה הכי נמוכה בשיכבה
    והחיילת הכי נמוכה בפלוגה (ובצבא אין פלטפורמות!) – זה תיוג
    נוראי. ומי שחושב שאני סתם מגזימה צריך לראות את אחוזי
    הגברים שחושבים שאני נורא מושכת רק כי בחורות נמוכות
    משאירות להם מקום לאגו.

    • עוד גבר

      נדמה היה לי ש-1.60 מ’ לבחורה זה לא כל-כך נמוך.
      (אבל לפי דברייך כנראה שאני לא מעודכן…).
      מניסיוני, כגבר, גברים לא נמשכים למישהי רק בגלל
      שהיא נמוכה או לא אלא בגלל מכלול של מאפיינים
      נוספים ובאופן אישי לגבי הדוגמא שנתת: בחורה נמוכה,
      שמנמונת ועם אף קצת ארוך יכולה להיות (כמובן עם עוד
      כמה תכונות חיצוניות ואישיותיות… 🙂 הבחורה הכי
      מושכת בעיני (פעם ראיתי מישהי בדיוק כזו!). מהצד הנגדי
      בתור גבר לא גבוה (כ-1.70 מ’) אני תמיד מופתע שנשים
      גבוהות ממני לפעמים “עושות לי עיניים” 🙂

  14. בתור בחורה קטנת מימדים (1.50) לצורך העיניין מעולם לא היתה לי בעיה מיוחדת עם הגובה שלי, אולי רק בצעירותי במשך השנים למדתי לקבל את עצמי עם כל הטוב ועם כל הרע ואני לא יכולה להגיד שלהיות נמוכה זה משהו רע או שלחילופין זה משהו טוב, זו בעיני רק עוד תכונה כמו עיניים כחולות ירוקות או חומות, נכון שזה משעשע כשאנשים חושבים שאת איזה ילדונת שבקושי סיימה צבא אבל מצד שני זו תמיד מחמאה עבור אישה שחושבים שהיא קטנה מכפי גילה אז גם אם אנחנו רוטנות על כך בתוך ליבנו אנחנו שמחות ומה יכול להיות יותר טוב אם לא היכולת המופלאה להשתחל בתוך המוני אנשים לראשית התור רק בגלל שאתקטנה ויודעת לנצל את החורים הללו בין אנשים. ובכללל פיתחתי תיאוריה קטנה על אנשים קטנים, התיאוריה שלי טוענת שאנשים שהמימדים הפיזיים שלהם לעולם יהיו יותר בולטים מאנשים אחרים, כיוון שפיסית הם יחסית קטנים העולם צריך לראות מהו גדול שהם עשו, ושכולם יחשבו שהם גדולים יש את הדוגמאות הנדושות של נפוליאון, בן גוריון, ( שמיר?? ) , ואפילו אני הקטנה שבעברי הייתי מציירתאך ורק על בדים מאוד גדולים, גדולים ממני בד”כ או המקצוע שלי כיום שמחייב שכולם יסתכלו עלי יקשיבו לי, וגם את הכותבת אולי קטנת מימדים אבל בהחלט משאירה את חותמך בבננות.
    עלי הצליחי וגדלי

    • גרועה כמעט כמו יכולת הביטוי שלך.

      • מה שעשית נחשב למשהו מגעיל במיוחד. לקחת ניק של מישהו אחר ולתקוף מישהו מראה על שפניות יתר.

        • אריאלה

          מה פתאום אתה עונה בצורה כל כך לא אופיינית. מזל שהגבת, כי אם לא, העולם שלי היה מתערער.
          ולמתחזה: איכסה עליך.

        • אבל מאיפה אתה יודע שאני המתחזה ולא אתה? יש לי רעיון, אני אשתמש בכל ניק שבא לי ואתה תתרגז בבית. מה דעתך?

          • אריאלה

            לדעת מי המתחזה.
            למרות כל הויכוחים שהיו לי עם לוכי במהלך השהות שלי פה, הוא מעולם לא נהג בגסות, או בחוסר נימוס. תגובה מעליבה כמו זו שהייתה פה קודם פשוט לא אופיינית לו, ואת זה אני יכולה להגיד על סמך הכרות וירטואלית ארוכה למדי.
            ומה שאתה עושה זה נסיון עלוב להכפיש אותו.
            אבל יש לי הרגשה שאתה ואני מכירים…

            • בכל מקרה אני מצטער (not) אם זה לא נראה לכם, אבל בעלות על ניק אינה אפשרית באתר הזה. ובקשר לגסות, חצי מהמאמרים ושני שליש מהתגובות פה עוסקים בהשמצת גברים קשה ולא ראיתי שזה מקפיץ אותך, אז חפשי.

              • אריאלה רביב

                אבל לקחת ניק של מישהו אחר ולהתחזות לו הוא דבר מאוד מכוער. וזה לא כמו שיכולות להיות פה שתי בנות עם הניק “מירב”, אתה בחרת להתחזות ללוכד כדי להפריע לו. ואין קשר לגסות או העדרה, גם התגובות שלי נוטות להיות גסות למדי לפעמים, אבל של הלוכד אף פעם לא כאלה, ולא משנה כמה מכוערות התשובות שהוא מקבל, הוא ממשיך להתנסח באופן מכובד, שלא כמוך. טוב, איש קטן מתוסכל ומכוער אמרתי?

          • סובל מסכיזופרניה קטנה?? ?

        • חסכת לי את העבודה, יפה מצדך להיות השופט והתליין, עלה והצלח
          קרן

  15. אהבתי!
    בתור בחורה ממוצעת שלא מתבלטת בגובה לכאן או לכאן, אולי קשה לי להזדהות, אבל אני דווקא חושבת שלהיות קטנטונת זה נורא חמוד.

  16. מה בדיוק רצית לומר?

  17. מה באמת רצית להגיד?

  18. בן אדם צריך להיות מרוצה ממה שיש לו, אחרת זה מתכון לחיים אומללים.
    לא חסרות לי חברות שהן – סליחה על הביטוי : “כוסיות של הלייפ” והן לא חושבות ככה, הן באמת לא מאמינות בזה. מה זה עוזר להן כשהן מתבאסות מעצמן כל פעם ?
    צריך להגיד תודה על זה שאנחנו בריאים וכל השאר – מה שיש זה מה שאני, לטוב ולרע.

  19. קטנה אחת

    בתור קטנטונת (1.55) שמחתי לקרוא שיש הרבה שחושבים שזה חמוד ושאוהבים את זה. אישית זה נראה לי עדיף מלהיות גבוהה מידי, אבל יש רגעים שזה ממש מתסכל, הכי מתסכל זה להיות עדיין-הכי-נמוכה על הפלטפורמה הכי גבוהה. 🙁
    מה הייתי נותנת בשביל עוד 10 ס”מ…

  20. כן גם לי אומרים כול הזמן שאני קטנה. פציינטים שבאים לקליניקה לא מאמינים שהילדונת הזאת היא התרפיסטית שלהם. אאוץ’
    אבל תתנחמי, כשתהיי קשישה עדיין תראי צעירה יותר, וזה יהפוך לפלוס ענק.

  21. אבל זאת בדיוק הנקודה, שאני לא רוצה להיות “חמודה”, או
    מתבלטת בפוטנציאה, ושאר “מחמאות” שכאלה! מאוד מטריד
    אותי שבגלל הגובה שלי מייחסים לי תכונות אופי מסויימות.
    ואני לא אוהבת את המבט המתנשא באוטומט שאנשים גבוהים
    נועצים בנמוכים, ואל תגידו שאני פארנואידית!

    • אריאלה,

      אני חושבת שאני יכולה להגיד שאת קצת פרנואידית. מעולם לא הרגשתי שמישהו גבוה ממני מסתכל עלי בהתנשאות, הכל בראש.

  22. מיכלי

    מזדהה, מזדהה מאד.
    כמעט שהוציאו לי את המחשבות וחיברו מהן טור. שנים שנאתי את הגובה שלי, ועכשיו כבר לא.
    מתרגלים, ואולי זה אפילו נחמד שאני בעוד שבועיים חוגגת 31, ועדיין אנשים חושבים שאני בשנות העשרים.
    אז מירי, באמת שזה לא נורא, ויש גם בלהיות קטנה משהו מתוק, לפחות לדעתי.
    ויש גם המון יתרונות, שעל חלק מהן עלית בטור שלך.
    ואני מסכימה עם אריאלה, מעולם לא הסתכלו עלי בהתנשאות בגלל הגובה, אני מניחה שבכל חיי קיבלתי מבט מתנשא אחד או שניים, אבל אין לכך ממש קשר לגובהי.
    גובה זה תכונה חיצונית כמו כל תכונה אחרת, כמו משקל, כמו צבע שיער וכמו גודל העיניים.
    והיום, אחרי הרבה שנים של שנאה, אני והמטר חמישים וחמש שלי מסתדרים נהדר.

  23. קביעתך ש”אינך רוצה להיות תלויה” אינה רלוונטית. נודף ממנה ריח עז של אותו חתול שלא ממש הגיע לשמנת……
    אינך נלאית מלהטיף תחת כל עץ רענן ש”העבודה משחררת”. אשה – את טוענת – צריכה לפרנס את עצמה. ואני תוהה – למה? מה הזכות הגדולה פה?
    נשים תמיד עבדו. תמיד היו עוזרות בית ומשרתות וטבחיות ומורות ותופרות ורופאות ומדעניות שנאלצו להרוויח כסף. לפעמים הן היו נשואות ולפעמים לא. המשותף לכולן היה ונשאר רק דבר אחד – אף גבר לא חשב שהן שוות משהו לכשעצמן, אז שיביאו משכורת.
    את מתנהלת כמו בקללה התנ”כית של ישעיהו “שמלתנו נלבש ולחמנו נאכל רק תגול את חרפתנו מעלינו” ועדיין מתעקשת, באופן מעורר רחמים, לשכנע כל מאן דבעי שזו בעצם ברכה. זו לא. זו ברירת מחדל אכזרית מאוד ויום אחד, כשכבר לא יהיה בך הכוח להיות כוח עבודה זול וזמין תביני את זה לאשורו.
    את טוענת שנשים פעם לא יכלו להיות בעלות רכוש, ולכן ההתאלמנות פעמים רבות הייתה מכת מוות גם בשבילן. אז מה? פעם גם לא היה ברז בבית ואנשים נאלצו לשאוב מים מהבאר, כיום יש, קצת תמוה להחזיק באר בחצר מפני שפעם לא היה…
    את חייבת להבין אחת ולתמיד שלהיות אשה חרוצה ועובדת – את זה יכולה לעשות כל אידיוטית. ועובדה שהיא גם עושה את זה כשאין לה ברירה. אף אשה לא מתרוצצת מרצונה הטוב כמו עכבר מורעל. אף אשה לא תבחר מרצונה הטוב ללכת לעבודה גם כשהיא חולה, או עייפה או סתם לא בא לה. למה לה לעשות דבר שכזה? החיים כל כך יפים ויש כל כך הרבה דרכים להנות מהם למי שיכולה להרשות לעצמה. מי תבחר להיות מלצרית עלובה בנשף החיים במקום להיות בעלת הבית? – וגרוע מזה – מה כל כך נעלה בלהיות תלויה בכוח שלך עצמך לעבוד? ומה קורה כשהכוח נגמר ואין משפחה ולאיש לא ממש אכפת אם את חיה או מתה? – או שהקמת משפחה אבל הרגלת את בעלך שהוא לא חייב לך כלום? – מה קורה כשהחולשה כבר אינה עניין של החלטה מתפנקת אלא כורח מציאות שנוחת על כולנו במוקדם או במאוחר? – עכשיו את גיבורה גדולה, את “יודעת” שאת יכולה להצליח גם ככה. את יודעת כמו מה את נשמעת? – כמו כל ילד בכיתה י’ שמשוכנע שלא צריך תעודת בגרות… ויש לו גם “הוכחות”. הרי יש כאלה עם בגרות שלא הצליחו.. מכאן שיש כאלה בלי בגרות שכן הצליחו…מכאן שהאינטיליגנציה שלו מספיקה… לא צריך “חתיכת נייר” להוכיח את זה…
    ועל זה נאמר – כן, בטח.

    • אריאלה

      מוזיאון הוציאו אותך?
      אני אגיד לך בדיוק אילו זכויות העבודה מעניקה: עצמאות כלכלית, היכולת לקבוע מה תעשי עם הכסף של עצמך, חופש שאינו קיים בהיעדר כסף.
      ההשוואה המטופשת בין העדר ברז למשפחה שלמה שרעבה כי לאישה אין כישורי פרנסה, חשבת עליה לבד? זו נראית לך השוואה הגיונית? מצד אחד, לצאת לחצר להביא מים, מצד שני, למות מרעב או לעסוק בעבודות הכי בזויות שיש…אהם… השוואה גרועה, ללא ספק.
      ומה הקשר בין עבודה והעדר משפחה? לנשים עובדות אין משפחה? לנשים עובדות אין אף אחד שאוהב אותן ואכפת לו מהן? מאיפה הבאת את השטות הזו? הבעל של אישה עובדת לא מעניק לה כלום? איפה את חיה?
      כנראה הבקיאות שלך בהיסטוריה של הנשים מועטה ועלובה אם את באמת חושבת שנשים פעם היו “בעלות הבית בנשף החיים”, את שואבת ממקורות מאוד שוביניסטיים ומאוד לא נכונים כדי לכתוב שטות גמורה כזו.
      כן, לו יכלתי, הייתי מעדיפה לא לעבוד ושיהיה לי מספיק כסף כדי לספק את כל הצרכים שלי. בעצם, גם זה לא נכון, כי עדיין הייתי כותבת. אבל לתת למישהו אחר לפרנס אותי על כל מה שמשתמע מהכוח הזה? תודה, אבל ממש לא תודה.

  24. היי שלום אני בת לא משנה אבל אני בת פחות מ-20 וזה ברור אבל אני יותר גדולה מגיל 10 אני ראיתי ועדין רואה קטנטנות ואם כבר היגענו לנושא הזה פגשתי את כל כוכבי קטנטנות והמורדים כולם כולם ויש לי את החתימות של כולם ויש לי 15 כרטיסים להופעה של המורדים ומי שרוצה לבוא איתי להופעה שתישלח לי הודעה אבל לא באימייל ואני יהיה כאן מחר ב-1.1

  25. גור גור

    יש לי שתי שאלות לכותבת המאמר:

    א. מה בדיוק הגובה שלך?
    ב. מה הדבר הכי חיובי שיצא לך מגובהך פעם? או מה הזכרון הכי טוב? אצלי, למשל, זכורה לטובה הפעם בה ישבתי באולם הרצאות באוניברסיטה, ומישהי, שישבה מאחורי, אמרה לי: “את מסתירה לי!” תודה, באמת, ליותר מזה לא יכולתי לצפות. (אני מטר ושישים).

  26. גם אני נמוכה וזה דיי מעצבן לפעמים, אבל אם תשאלי אותי; הגזמת!
    והכתבה ממש שטחית לדעתי

  27. אתי הקטנה

    כן, זה הכינוי שהדביקו לי. השותף שלי שקטן ממני בכמה שנים קורא לי חמוד’לה. (עד שחטפתי עליו קריזה). החבר שלי קורא לי הגמד שלו. חיילים מתחילים איתי, בכניסה לפאבים אני בין הבודדים שמבקשים מהם תעודת זהות (כשמבקשים..), ופעם באתי לאוניברסיטה וחשבו שאני ילדת פר”ח. לעיתים זה מקסים ואף משעשע. אבל לרוב זה מעליב. החבר שלי מתבעס להיות איתי כי אני הפוכה מהגובה הרצוי שלו. (הוא פוחד שיצאו לו ילדים נמוכים. בוגר אני יודעת). לעשות מכפלות למכנסים זה מעצבן, מיני נראה כמו מידי וזה שאני נראית כמו ילדה לא גורם לאנשים לקחת אותי יותר מדי ברצינות (לא תמיד יש לציין). קיצור – לא קל. והכי גרוע, לפעמים אני שוכחת שאני נמוכה. אני חושבת שאני רואה אנשים בגובה העיניים. ותמיד יש את זה שחייב לתקן. (או שאני מגיעה לקולנוע..). אחת מהבעיות שלי זה שיש לי נטיה להסתובב עם גבוהים ממני. 1.80 ומעלה,(הגברים, הנשים בסביבות ה 1.70..) נפילים ממש,יחסית אליי, דבר שגורם לי להראות עוד יותר קטנה. צודקת, זה מבעס. ולא יעזור לי שיגידו לי שפנטזיה של הרבה גברים זה בחורה קטנה וקומפקטית שאפשר להקפיץ. מה אני שוט של טקילה?

  28. אנאבל

    אצלי זה הולך ככה:
    כשאני נכנסת לחנויות אז תמיד אנשים באים אליי ומבקשים עזרה ואני כולה בת 13½
    ואני בסה”כ מטר 58 או אפילו פחות!!!
    אבל, לא יודעת, אולי בגלל רב המימדים אז אני נראית יותר בוגרת??
    חחח… שיהיה……….

  29. חמודונת, אפרוחה, ככה קוראים לבנות הנמוכות.
    והן מתלוננות
    תביני… מטר שבעים ביסודי זה גם לא פיקניק, להיות יותר גבוהה מכל המורים/הבנים שלא נדבר על הבנות.
    ולעומת הכינויים המקסימים שאת נתקלת בהם בחייך האתגר הוורטיכלי שלי הרוויח שלי כינויים מאד לא נעימים כגון:
    טווילה, עץ, עמוד חשמל ודברים דומים.
    מי את חושבת נשלח לכבות את המזגן כשהעדינות התלוננו שקר להם? ומי רץ חזרה להדליק אותו כשהכיתה שוב התחממה. שתדעי שהמקום על הרצפה לא יותר גרוע מלעמוד בסוף עם הבנים שגם הגיעו לי במקרה הטוב לחזה.
    איזה ילד טיפוסי את מכירה שיצא עם מישהי שעשרים סנטימטר מעליו?
    בגיל הזה הם צעירים מכדי להבין שאנחנו מביאות המון למערכת יחסים
    (להביא את הבמבה מהמדף העליון, להגניב אותנו לסרטים למבוגרים… דברים כאלה.)
    את חושבת שזה כיף לראות לכולם את הקסקסים? את השורשים? את המחשוף?
    להרגיש אמא של החברות כשהולכים ברחוב ביחד?
    להתכופף כשמנשקים את האמא/חבר (אם במזל ו…)?
    ואם את מאלה שיושבים על מישהו במונית דחוסה, הרי אני היא זאת שיושבים עליה במונית דחוסה, את חושבת שזה כיף? שכל מהמורה קטנה בדרך ובום מרפק לחזה מכה בברך והתנגשות עם הראש בתקרת האוטו.
    רק לאחרונה העזתי לצאת עם נעלי עקב,
    עם נעלי עקב אני כבר טועמת עננים, את יודעת איזו סכנה זאת לפול מגובה כזה?
    שריטה קטנה מהחתולה מעל הגבה וכל היום אני שומעת משפטים כמו-
    “מה קרה לך? התנגשת בכוכב?”
    נכון שבשלב מסוים משפטים כמו-
    “תכף תתנגש עם האגרוף שלי” פשוט התעופפו לי מהפה בלי לשים לב אבל עדיין…
    והרשי לי להשלים את מה שאמרו בתגובה אחרת, “הבנות הקטנות והמתוקות מעוררות את הגבר האבירי והמושיע בזכר הרגיל” – והבנות הגבוהות מעוררות בהלה. מעוררות את הנחנח בכל גבר.
    אני יכולה להמשיך עוד ועוד על החסרונות מן הסתם יש גם יתרונות אבל אני לא רוצה לייגע אותך יותר מידי.
    מאד נהנתי לקרוא את שכתבת רק רציתי שתראי דברים מהצד השני.
    ו… זהו.
    עם המון אהבה מעמוד חשמל.

  30. אני הייתי מת על אישה גבוההגדולה פיזית ממני זה מדליק

  31. תביני! לדעתי…זה כל כך מושלם להיות קטנטונת…מה לא הייתי נותנת לרדת 10 מצידי יותר בגובה…אני 1.65 דרך אגב…ולמרות שזה נחשב סביר גבוה אני מרגישה ענקית והדבר הכי כיף בעולם זה להיות פיצית…אני לא יודעת למה אני מרגישה ככה אבל לדעתי זה מושלם…להיות ענקית זה דיכאון!…מה יותר מעליב מלהיות ג’אברית או מגודלת…!
    תגידי תודההההההה…נעלבתי מהכתבה זה לא פייר שאת לא מרוצה מעצמך שהייתי נותנת הכל בשביל להיות כמוך…(חוץ מזה מה הגובה שלך בכלל?!)
    אבל הכתבה מאוד יפה ומעניינת…בהצלחה עם הכל…ושתדעי שיש לך משהו טוב…הדשא של השכן תמיד ירוק יותר!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *