קרן פלס: אם אלה החיים


קרן פלס, “אם אלה החיים”

אלבום הבכורה של קרן פלס, “אם אלה החיים”, נשמע כמו פס קול לסרט צרפתי קלאסי. זהו מופע קברט תיאטרלי מרשים שכל תו וכל מילה במקום הנכון, ממש באופן מתמטי, וכשמגיע האלבום לתומו, נשאר טעם של עוד.
מי שעד לא מזמן הייתה כותבת שירים אלמונית צועדת עתה אל קדמת הבמה במלוא הכוח והעוצמה. את כישרונותיה כיוצרת כבר הוכיחה פלס בשירים “לשם” ו”נובמבר” של מירי מסיקה ובשיר “ואת” של הראל סקעת. מבחינת ביצועים היא מגיעה לאותה רמה של יצירתיות ומתת אל, כך שניתן לומר שפלס יושבת היום בפסגת ההר כשלימינה נמצא התואר “יוצרת בחסד” ולשמאלה “זמרת נשמה”. ואכן כך, בקול גדול פלס פורצת לשוק המקומי עם אלבום מושקע, מוקפד, אמנותי, מרענן ומסעיר בסגנון הייחודי לה. פלא שהחיים מחייכים לקרן פלס?
“אם אלה החיים” מורכב מ-13 שירים מקסימים, שלא רק כתבה והלחינה (חוץ מהשיר “יותר מדי”, שנכתב על ידי יהודה עמיחי), אלא גם ניגנה בפסנתר והייתה שותפה בעיבודים המוזיקליים לצד לואי להב שהפיק את האלבום. כמו “איתי” ו”אם אלה החיים” רוב השירים באלבום מדברים על מערכות יחסים, כולל השירים “אביתר” ו”שמעון השכן”. פלס מצליחה להפתיע עם היכולות הווקאליות כמו בשיר הנושא של האלבום, ואפילו עם האגרסיביות, הבוטות, הוולגריות והכנות כמו בשיר “יותר מדי”, שם היא יוצאת באמירות נוקבות יחסית.
“אם אלה החיים” חושף שני צדדים של פלס. האחד – האם המלטפת, השני – החתולה השורטת. כאמנית זה יתרון להיות רב גונית. כזמרת זה נותן לה אישיות, ואישיות זה בדיוק הדבר שזקוקים לו בשביל להצליח בעולם המוזיקה. לאלה מכן שרוצות ליהנות ממוזיקה טובה, שמשלבת בצורה שראויה לשבח אלמנטים של ג’אז ומוזיקה קלאסית, החדש של קרן פלס הוא המתנה המושלמת לחג, בשבילכן.
קרן פלס, אם אלה החיים. הד ארצי, 2006

ועוד שני סינגלים ששווים השמעה חוזרת.


נעמה, אני מבפנים – סינגל ראשון מתוך אלבום הבכורה

נעמה פנחסוב מצליחה גם היא לשלב מוטיבים קלאסיים במוזיקה עכשווית. נעמה, בת ה-28, מגיעה עם רזומה מרשים. לאחר ששירתה בלהקת הנח”ל, השתתפה במחזמר “מלך סיאם”, בהצגה “הגולם”, במופע “הסירנות” ואף בקונצרטים של האופרה הישראלית כחלק מזמרי הפילהרמוניה. לשם הגיעה, כנראה, בגלל קול הסופרן הגבוה שלה. אומנם בסינגל ניתן לשמוע את היכולות שלה, אך סוג המוזיקה נוטה יותר לכיוון של זמרות דאנס אחרות. “אני מבפנים” הוא רק טעימה ראשונה מאלבום הבכורה, והובטח כבר ביצוע לשיר בוכרי עממי כמחווה לשורשיה.
נעמה, אני מבפנים. הד ארצי, 2006


הווארד פוקס, Floating

את האוורד פוקס סביר להניח שלא יצא לכן להכיר. פוקס, אמן וצייר מדהים, מצא דרך חדשה לבטא את האמנות שלו – דרך המוזיקה. “Floating” הוא שיר רוק עם נגיעות אלקטרוניות, ובדיוק כמו הציורים שלו, גם הוא הזוי, בדוי וחסר גבולות. אולי זה קשור לעובדה שכל השירים באלבום נכתבו תוך כדי אלתור, ברגע שפוקס נכנס לאולפן. ללא ספק, מדובר באמן ששווה לבדוק את מה שיש לו להציע. מומלץ בעיקר לאוהדות הפיוז’ן ובנות האנדרגראונד.
הווארד פוקס, Floating. התו השמיני, 2006

על הכותבת שירי רבר

ילידת 1981, מתגוררת בתל אביב. הוצאתי ב - 2005 אלבום ראפ-רוק בשם אמ.סי שירי - "נסיכת המיקרופון" תחת הלייבל של קובי אוז-לבנטיני.הכתיבה שלי מתעסקת בנושאים חברתיים בכלל, ובנשים בפרט. הסינגל הראשון מהאלבום הוא "מתי תחייכי", שעוסק בנפגעות אונס.האתר שלי:http://www.mcshiri.com

תגובות

  1. אלונה

    כל הכבוד שירי . את באמת מבקרת מוסיקה שכדאי להקשיב לה

  2. פצצת זרחן

    על כישרונה של קרן פלס אין עוררין. יש בעיה קטנה, שרק בשיר אחד יש אמירה נוקבת יחסית. צומח פה דור של יוצרות מוכשרות, שהאמירה שלהן היא כל כך גבולית, וזה מצב כמעט מעורר רחמים. אם אין אמירה, אז מה הייחוד, מעבר למוסיקה יפה, ולחנים מרשימים. זה נכון, לא תמיד חייבת להיות אמירה, אבל מכיוון שזהו המצב, תמיד כל אחת מהן תהיה כוכבת לשנה אחת. מת המלך, יחי המלך החדש. כמובן גם העיתונים מלאים בקלישאות שחוקות וראיונות משמימים עם כל אותן זמרות. ואין אף פעם ערך מוסף. לא חסרות כאן יוצרות בועטות ומרגשות, אך מכיוון שהן לא פונות לפלח נרחב של האוכלוסיה, הן לא ממקדות את אור הזרקורים אליהן. זה נעשה באופן טבעי. שירי, את כותבת נהדר, אבל את מתחילה להתפלש במחוזות המיינסטרים הטובעני. הוציאי את הרגליים שלך משם, ונגבי אותן טוב טוב עם מגבת. ברגע שתמשיכי לשקוע בבוץ הזה, גם D9 לא יצליח לשחרר אותך משם, ויפה שעה אחת קודם.

  3. היי שירי,

    א’ – אני מסכימה עם התגובה שמעליי.
    ב’ – זה קצת בעייתי שיש לך רק דברים טובים להגיד על כל דבר. זו לא ממש ביקורת, יותר כמו סקירה. בכנות – את באמת חושבת שקרן פלס מפגינה יכולות “ווקאליות מרשימות” בשיר “אם אלה החיים”? מה היה קורה אם, למשל, ריטה הייתה מבצעת אותו?

    • א’ תודה לשתיכן על ההערות. אקח לתשומת ליבי.
      ב’ אני כותבת בדיוק את מה שאני חושבת. זוהי דעתי ולכל אחד יש דעה משלו. אם ריטה היתה מבצעת את השיר אז הייתי כותבת עליה, בלי שום קשר לפלס. במוזיקה אין מקום להשוואות. כל אחד אינדיבידואל. פלס לדעתי מבצעת את השירים באופן יוצא מן הכלל.
      אני מקבלת המון דיסקים בחודש, ותתפלאו, אני מעדיפה להמליץ על אלו שאני כן אוהבת. אני בהחלט אוהבת לכתוב על אלבומים שאני מגדירה כ”מעולים” בשביל שקוראות בננות ידעו מה כן שווה לרכוש.

      לסיכום, כמו שלכן יש דעה, גם לי. אתן בהחלט יכולות לא להסכים. הכל לשיפוטכן.
      ודרך אגב, כשהחלטתי לכתוב על אלבומים והופעות, שמתי לעצמי מטרה לקדם את המוזיקה. כל כך הרבה אנשים מתעסקים בללכלך על אומנים, לאו דווקא כי המוזיקה שלהם גרועה, אלא בשביל פרובוקציה. אני מעדיפה להתעסק עם הטוב מאשר עם חרא. אם זה מפריע למישהו-מתנצלת מראש

      שלום ואהבה,
      שירי

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *