רשמים מן המחתרת

קוראים יקרים,
‘חירות יפה לקח לעצמו הירחון ווגיניזמוס, שלא לפרסם את החלק החשוב ביותר בכתביו של השוביניסט הארכיאולוגי! וכי אתם חושבים אותנו לעוללים בני יומם שנפשם הרכה זקוקה להגנה?!’ כתב לנו אחד מהקוראים במכתב נזעם במיוחד בשבוע האחרון. ועוד ממכתב זה ‘ודווקא חלק זה, ממנו היינו אמורים ללמוד רבות מכל על המיניות של האלף השני, גולת הכותרת של כתבי השוביניסט הארכיאולוגי, דווקא חלק זה נגנז בארכיון יחדיו עם הפרסומים על לחימת הגרילה של השוביניסטים הקדומים. ומה לגבי הקוראים אשר חתמו על הירחון מתוך הנחה שיקבלו את יומן השוביניסט הארכיאולוגי במלואו? היכן הפיצויים? מה בצע לי ביומן מרוכך ומלא ליטופים, כאשר החומר הקשה באמת, חומר הנפץ השוביניסטי הקשה, נסתר מעיני הציבור’ (מתוך מכתב שהתקבל השבוע במערכת ווגיניזמוס).
ומכתב זה לא היה היחיד. מאות מכתבים אחרים זרמו למערכת בשבועות האחרונים. חלקם מברכים אותנו על ההחלטה שלא לפרסם את החלק המפורסם בכתבי השוביניסט, חלקם מאיימים להפסיק את המנוי ולפצוח בתביעה קיבוצית במקרה והחלק לא יפורסם, חלקם מבקשים שנשלח להם את החלק החסר בדואר, וחלקם תובעים להפסיק את הפרסום כלל לאלתר וטוענים שיתבעו את העיתון על הוצאת דיבה.
אכן, עניין רב עורר אותו שוביניסט. גם בממשלה הגישה השבוע האופוזיציה הצעת חוק פרובוקטיבית מה לצרף את השוביניסט לרשימת שבעים גיבורי הלאום.
ואנחנו, מסירים את הכובע בפני השוביניסט הארכיאולוגי ומבקשים מכם לכתוב לנו. הצד שיכתוב מספר רב יותר של מכתבים ישיג את מבוקשו והחלק החסר של היומן יפורסם או יגנז. המגזין הוא מיצויה המלא והאמיתי של רוח העם.
לחיי השוביניסט! חיי עולם לשוביניזם הארכיאולוגי החתרני!

|
מיקי יובב,
עורך הירחון – ווגיניזמוס, מחקרים במיניות האלף השני|

17/11/99

כמובן שחלף זמן רב.
התאהבתי בבחורה והעניין כולו היה עצוב מאוד. אני חושב שעדיף שלא להכיר אהבה. אולי עדיף שלא להכיר אבל לחשוב שאתה מכיר אותה.
הסבל האמיתי מתחיל עם בוא האהבה. אתה לעולם לא יכול להתאחד עם האהבה באמת ומכאן מתחיל סבל הפישור האינסופי שבין רצונך להתאחד עם האהבה לבין חוסר היכולת. ומהו הרצון באהבה אם לא הרצון להתאחד עם משהו על מנת לאבד את הצורך בדאגה לעצמיות. רבים אומרים שהאהבה היא הרצון למוות ואני חושב שהאהבה היא כניסיון לחזור לרחם, משום שהרצון אינו בהפסק הקיום אלא בקיום חסר משמעות. גופו של האהוב סוכך על אהובו כדופנה של רחם. האוהבים עוצמים עיניהם בניסיון להתנתק מתחושת המציאות והקיום החיצוני ולחזור לתוך הרחם. חמימותו הטבעית של הגוף החיצוני המקיף היא כחמימות האם.

18/11/99

הסבל, למעשה, מתחיל רק עם בוא האהבה. עד אז אתה נמצא בעולם ששאלת החיים אינה נמצאת בו משום שהוא כולו מוות, או אולי בעצם כולו חיים. האהבה מביאה את המוות הנפלא. המוות הזה כולל בתוכו גם דברים נוראיים, והגעגועים לחיים קיימים, אבל המחשבה לחזור לחיים היא בלתי נסבלת למעני כעת. אני מחזיק בשפתי הכוס בכל כוחי ומתחנן, אל תזרקי אותי חזרה לתוך החיים. הניחי לי לנפוש עוד מעט.
אני מבין כיום שאני שיכפול מדויק של אבי, האדם השנוא עלי מכל.

28/11/99

יומני היקר, אני מצטער שאין לי זמן לכתוב בעת האחרונה. אכן נשביתי בכבלי האהבה. הצורך לבטל את לידתי שבה אותי.
היחסים בינינו טובים פחות או יותר. יש לי אושר בנאלי מאוד איתה, אבל אני חושב שאני מאושר עם זה פחות או יותר ונראה לי שזה מספיק.
היא לא יודעת הרבה דברים עלי ולא נראה לי שהיא גם רוצה לדעת. למעשה לא צריך לדעת כלום אחד על השני אם צריך לאהוב. אנחנו מאהבים אחד של השני וזה הכל. זה הקשר המושלם. אחד הדברים היפים יותר בעניין המין הוא שכשאתה נכנס למיטה עם מישהו אתה עוצם עיניים ובעצם זה לא משנה כבר כמה אתה את מחבב אותו או איך הוא נראה. צלליות מהמערה של אפלטון כובשות את דמיונך ואתה מבצע את הפקודות הקמאיות, ממלא את תפקידך במין ורואה את שותפך כארכיטיפ משני לחלוטין. ארכיטיפ של המין השני. גרתי במחתרת זמן ארוך מספיק. מקומי כעת על אדמה.

29/11/99

מסקרנת אותי כמות השיח האוטונומי. בשם זה אני קורא לכמות השיח האישי שבין שני אנשים. עם אנשים זרים הוא לא קיים. עם חברים טובים יש לך %40 שיח אוטונומי, שיח שהוא אישי לכם לחלוטין ולא קשור לעולם החיצוני והתאמה חיצונית. עם בת זוג כמות השיח האוטונומי היא הגבוהה ביותר. אני חושב שאני מבין את ג’ויס שהתחבר עם נורה ברנקל, מולי בלום שלו. הוא התעקש שהבחורה שלו לא צריכה להבין כלום בספרות. היא חשבה שהוא סופר נוראי ושנאה את מולי בלום ההמונית ללא להבין את זהותה. היה להם שיח אישי וטהור ללא דבר חיצוני.

30/11/99

הנשים הן בלתי נסבלות. הבעיה היא כמובן שהמחשבה על החיים ללא אהבה לאחר שזכית באהבה היא בלתי נסבלת. אלוהים, כיצד אאזור אומץ להיוולד מחדש!

1/12/99

מה שנחמד באהבה שלנו היא שהיא מכריחה אותנו ללמוד דברים שבשום אופן אחר לא היינו לומדים משום שהם כואבים מדי ללימוד. בגלל שאני מאוהב בה כל כך אני מוכן לחוות את הסבל שבלימוד, על מנת להיוותר בחסד האושר הבנאלי.

2/11/99

גיליתי שכאשר אני מקיים יחסי מין אני לעולם לא מגיע לסיפוק סופני. אני יכול להמשיך עוד ועוד ולעולם איני מסוגל (גם אם אני רוצה) להפיק חומר. אני שמח על כך ומדמיין לעצמי שהחוויה שאני חווה דומה לפחות במעט למשגל הנשי ולאורגזמה הרב גלית המפורסמת. לו הייתי מפיק חומר בוודאי הייתי מתבייש בעצמי מול אותה אישה. אני אומנם איני חש סיפוק אך הסיפוק הוא למעני דבר נבזי באופן מסוים. יחסי מין צריך לקיים מתוך שאיפה ולא מתוך סיפוק. כמו בטנטארה. יחסי מין שמסתיימים בסיפוק הם סם, יחסי מין שהסתיימו בשאיפה הם אינטלקט. בכל מקרה, אולי אני חווה סיפוק מתמשך, אם הדבר אפשרי. אני גבר רב אורגזמתי.

3/12/99

נבזיות מתועבת של נשים. נמאס! התקשרתי לאמא וצרחתי עליה ‘אמא, למה הבאת אותי לעולם. אני אומלל! למה לא נתת לי לבחור, אמא! אמא! רוצחת!’ אחר כך ניתקתי לה בפנים.
אחרי שעה היא התקשרה בוכה ואמרה שהיא מחפשת אותי כבר חודש שלם ושכתבו עלי בעיתון. אמרתי לה שלא שמעתי כלום וטרקתי.

7/12/99

דצמבר, אין אהוב עלי בחודשי השנה מדצמברוס, החודש העשירי לחודשי השנה הרומאית. אני גר מתחת לאדמה, מתחת לביתו של אחד מכם, אולי אתה? אני יוצא החוצה כל יום דרך פחון קטן – הכניסה לביתי התת-קרקעי. אני אוהב את חודש דצמבר כי בדצמבר הגושם יורד והפחון מרעיש כל הלילה והרעש עוזר לי לא לשמוע את עצמי ולהרדם. אין חודש כדצמבר לשינה רטובה.

10/12/99

אני מרגיש כניצול שאיבד את כל משפחתו. הלוואי והייתי נספה.

11/12/99

אלוהים אדירים, מה עלי לעשות על מנת להעביר את ימי השבת הארורים האלה. הפגנים משתוללים לי בחוץ ליד הדלת וקוראים לאלוהים. אלוהים שלי נמצא באיברי המין.

13/12/99

לא הייתי רוצה להיות גבר וגם לא אישה. שניהם גרועים בעיני אחד ממשנהו.

17/12/99

ארבע עשר ימים לסוף השנה. השנה מסתיים גם האלף. ארוע מתמטי מטופש שכזה, ובחוץ הטכנוקרטים חוגגים אותו. חגיגות הספרה.

22/12/99

שוב מפגש של המפלגה. חילופי האשמות הדדיים. השתעממתי מהר מאוד, כבר לא מוצא שם את המקום שלי. המקום שלי בתחום האפור בין הנשים לגברים. המקום שלי לא בין בני האדם. המקום שלי מעל או מתחת. בתת או בעל אדם. אני רואה את עצמי מעל אבל אולי אני מתחת.

24/12/99

האם לעולם לא אוכל להסתפק שוב באמונה שקיימים רק שני מינים, או אמת ושקר? הטבע מלא במוטציות שחורגות מההגדרות הבנאליות של זכר ונקבה. אולי אני אחת מהן. יש לי כוונה אמיתית לברר את העניין ולחפש משהו שיהיה מעוניין ביחסים איתי ויאפשר לי להיות מישהו.
ברוכים, הו חיים! אני בא לתקל בפעם המיליון את מציאות החוויה ולהמציא מתמצית נשמתי את המודעות הלא קיימת של מיני.

|
לאור הדיעות החלוקות שנתגלו בפרק החמישי מהיומן, להלן פרשנות ליומני השוביניסט:
איני נבל|


רשמים מן המחתרת – חלק א’
רשמים מן המחתרת – חלק ב’
רשמים מן המחתרת – חלק ג’
רשמים מן המחתרת – חלק ד’
רשמים מן המחתרת – חלק ה’

על הכותבת מיקי יובב

מיקי יובב נולד בשנת 2343. בגיל 8 גילה יובב לראשונה התעניינות מסוקרנת באיבר המין הנשי. מאותו רגע הפך מדובק לנושא והקדיש את ימיו לחקר המיניות הנשית על כל פניה והמין הנשי ככלל. בגיל 21 ניהל יובב את המדור 'על כיס ועל כוס' בעיתון 'שוביניזמוס' אולם לאחר חילוקי דעות עם העורך הראשי יוסי בן דרור, נטש ב2369 - את העיתון לטובת הירחון 'ווגיניזמוס - מחקרים במיניות האלף השני'. בשנת 2387, בהיותו בן 44, הגיע יובב להשגו המקצועי הגדול ביותר שהביא לו גם את פרסומו, פרסום יומני השוביניסט הארכיאולוגי. הפרסום, המבוסס על יומנים אותנטיים של שוביניסט ארכיאולוגי (יומנים שנמצאו בארכיון רוממה בירושלים) מתאר את חייו של שוביניסט עלום שם בשנה האחרונה לאלף השני וחושף מספר אמיתות לגבי השוביניזם-פמיניזם של סוף האלף השני. היומנים, שעוררו חילוקי דעות מרובים ושאותנטיותם אף הוטלה בספק הביאו בסופו של דבר למותו של יובב. ב2390 - מצא יובב את מותו ביריות אקדח מידיה של בת פלוגתא ותיקה בשם שירשיר בת אהרן. מיקי יובב הוא שמו הספרותי של של המשורר ר.ע.

תגובות

  1. ישנם כאלו בכתיבתו של מיקי יובב.
    סקירה קצרה על פדופיליה, עובדות, מספרים, הסברים וסיפור אישי בפורום תחת הכותברת בואו נדבר על זה.

    http://bananot.com/forum/read.php?f=1&i=40914&t=40914&v=t

    כולם מוזמנים.

  2. אנונימוס

    קראתן את המסה? עדיין לא החלטתי אם אני קונה את זה או לא.

  3. עץ הדעת

    באמת היה יותר דחוף לפרסם את זה לפני הדברים של ג’ו? בלתי מובן בעליל.

  4. אני באופן אישי
    רוצה לקרוא את כל הפרקים
    וגם רוצה שהכתבה של ג’ו
    תעלה במהרה
    גם וגם
    נורא פשוט

  5. אבל אתה בכלל לא שוביניסט?! סתם מבולבל!

  6. ליאור חתם

    ממש מייגע!

  7. סופרבייב

    יו! כמה שהפרק הזה משנה את כל התמונה. בעיניי הוא לא באמת שוביניסט הבחור האומלל הזה. הוא סתם לא מוצא את עצמו בעולם והכי חשוב – בתוך עצמו. כשנאחז סוף סוף באישה הוא מפחש מוות שתשלח אותו לבדו חזרה לעולם הנורא. ושימו לב לעובדה הבאה – הבנאדם שהוא הכי שונא בעולם הוא אבא שלו. אז מה הפלא שהוא לא יודע אם הוא גבר או אישה? שוביניסט יקר – זה לא משנה. לשני המינים יש בלבלות בראש. שני המינים סובלים מתסכולים עצמיים למיניהם ושני המינים מחפשים אהבה בחיים. ונכון, אחרי שחווית אותה פעם אחת, נורא קשה להיות בלעדיה. אבל אפשר. ואם תאמין, היא גם תבוא עוד פעם. ומר יובב היקר, אני חוזרת לאחת התגובות מהפרקים הקודמים – בוא לאמא?

  8. מאי מאי

    ככ התרשמתי מהפרקים הקודמים
    אהבתי גם את הפרקים השנויים במחלוקת…
    אני מאמינה שכולנו חושבים כך (גם במובן הפדופילו כביכול…)
    איך אומרים:
    If you cant stand the hit….
    כל מי שמבקר וכועס על יובב רק מגשים את המטרה הפרובוקטיבית שלשמה
    המסה הזו נכתבה מלכתחילה…

    לדעתי הפרק האחרון קצת מאכזב וחלש מין האחרים
    חסר בו מין הדבר המרגיז הזה שלא מניח לך עד שאתה מגיב…

    ו… מי שוביניסט בכלל?

    • הקצוץ

      מאי, אם תקראי את המאמר ‘איני נבל’ תביני שבאמת לא היה בכוונתי לפצוח בפרובוקציות, אף כי איני מתנגד להן מפעם לפעם. בכל מקרה, הפעם לא הייתה זו כוונתי.

      חבל לי שאת מוצאת את הפרק האחרון חלש ומאכזב. לטעמי הוא תחילתה של ההרפתקה האמיתית.

      ומי שוביניסט…
      זה שאלה טובה באמת. נדמה לי שכל אלו שהגיבו בבוז לשוביניסט הזה הם הם השוביניסטים. הם השוביניסטים שנהנים לצחוק ולהתגאות בחוזקם המדומה ועליונותם המוסרית כביכול על השוביניסט.
      השוביניסט שלנו אינו שוביניסט אלא אדם מפוחד והשוביניזם הוא פחד. לא ניסיתי ליצור ממנו אדם חדש, אבל החלשתי אותו כ”כ שאנשים נהנו לסנוט בו כאילו הוא שק אגרוף. שיהנו, אם זה עושה להם את זה. אבל בסופו של דבר הוא יוצא לאוויר העולם, לעולם חופשי יותר, למרות כל המלעיזים, אני מקווה.

      בברכה,
      הקצוץ

  9. גאוני. אחת היצירות הטובות שקראתי. יושב לי בול ליום האהבה….עכשיו נשאר לתהות בקול איפה אסקימו (חזר?).

  10. הצמחוני השמייח

    סופסוף נראה לי שאותו “שובניסט” מתגלה במערומיו כחלש ובודד.
    מה שדי היה ברור גם אז. העניין הוא שכאן הוא לא מתכסה במעטה שנאה ופחד, אלא חושף את חולשותיו, וקורא “עזרו לי אני מסכן”.
    מאד נגע לליבי לשם שינוי

    מאחל לו שימצא אהבה

  11. יונתן

    עקבתי אחר יומני השוביניסט מתחילת הפרק הראשון. חיכיתי לפרק האחרון. ואלו המסקנות: כתוב טוב, מעורר חשיבה, פרובוקטיבי. מיועד לקוראים נאורים, אינטליגנטים ובעלי סבלנות אינטלקטואלית . כקורא גבר אין טעם להכחיש כי חשתי לא פעם שלא בנוח מאותם מחשבות ”גבריות” שקבורות בירכתיי ראשי.
    הפרק ”איני נבל” החזיר אותי כמה שנים אחורה ללימודי התואר הראשון בפילוסופיה וספרות, שם נחשפתי לראשונה ליוצרים גאוניים כמו ג’וייס,גתה, קפקא, אריסטו ורבים אחרים.

    • העיניין הוא שזה לא הפרק האחרון
      וכמו שזה נראה אכשיו
      לא מספיק אנשים מוכנים לשמוע את ההמשך
      וזה חבל לי
      כי אני רוצה לשמוע הכל
      הכל

      • הקצוץ

        נעמי,
        כנראה שזה כן הפרק האחרון. חשבתי לכתוב פרק נוסף. אבל עכשיו נדמה לי שהוא לא נחוץ (ולא משנה שהוא לא רצוי). אנחנו נסוף הסיפור. חשבתי לחזור לאמצעו ולפרט לגבי חלק מסויים מהדברים שקרו שם. אבל זה באמת לא עקרוני. לא כאן בכל מקרה.

        שלך,
        הקצוץ

        • חשבתי שהפרק האחרון נכתב כבר ממזמן והוא מוכן
          רציתי לבקש שתשלח לי אותו לדואר
          אבל אם הוא לא כתוב עדיין זה יהיה קשה
          חבל לי שאנשים לא רוצים לשמוע
          בכל זאת
          רציתי להגיד
          תודה
          ואני מקווה שלא תישאר עם האנרגיות השליליות שהעפיו לכיוון שלך

          • שד חם

            נעמי היא כל כך תמימה שלא רק שהיא אינה מזהה נבלים היא גם מבקשת לקרוא
            עוד ועוד, הכל על פדופיליות על עיוות צלם אנוש ומוסר. עוד עוד עוד.
            חיוך.

            • לא שאני רוצה להשוויץ אבל אני מרגישה מחוייבת אחריי מה שאמרת

              יש לי אנטנות שעובדות מצויין
              מעולם לא היתה לי בעיה לזהות ומרחוק
              ונכון
              עוד ועוד ועוד
              זה באמת אחד הדפאקטים שלי
              חיוך חזרה

            • אתה יודע
              הסתכלתי שוב על החיוך
              הוא היה טיפלה צבוע או שנדמה לי?

  12. אתה לא נבל
    אבל
    חבל
    שיחד עם החגיגה
    היו נפגעים לכוחותנו
    נפגעים בנפש
    לא נורא…….
    קיבלתי את התנצלותך

    רציתי להציע שבפעם הבאה כשעוסקים בתיבות פנדורה
    לכתוב בכותרת אזהרה לאוכלוסיה רגישה
    זה יכול מאד להועיל

    אני חושבת שהאנרגיות היצריות והשליליות שנבעו מהכתבה משקפות להפליא מאבקים שיש
    לכל אחד מאיתנו בתוככי תת המודע שלו
    נראה לי שזה די דומה
    אז ההתכתבויות האלה היו בעצם שיעור הדגמה בפסיכולוגית המעמקים

    • רק כדי להבהיר את עצמי
      אני חושבת שחליפת התגובות והמהלומות בעקבות הכתבה (הלפני אחרונה)
      משחזרת מאבקים פנימיים בין כוחות האור והשחור הייצרים והמוות
      ולפעמים באה הצנזורה למנוע איבוד שפיות מוחלט

      אז מבחינה זו
      הרבהיותר מעניין ומשכיל
      לקרא את התגובות
      מאשר את הכתבה עצמה

  13. ולשירלי
    תודה מעומק הלב!
    את יודעת על מה……………

  14. לילית-נסיכת האופל

    שוב הוכיח מיקי יובב את מה שהיה די ברור כבר מההתחלה: יומניו של השוביניסט הם תרגיל מבריק ולא קונבנציונאלי בכתיבה יוצרת, תוך חיטוט לא מתחסד באשפת התת-מודע.
    לא תמיד הוא הצטיין בכתיבה ברורה ואחידה ולעיתים הוא אף חטא בהותרת קצוות מחוספסים ולא מלוטשים (כמה לא אקדמי מצידו, אבוי) ולמרות זאת כתיבתו הנה מרתקת ומעוררת השראה. (לא, לא השראה לבצע פיגועים בבתולות וילדים, אלא לחשוב בלי מורא גם על דברים שהנפש הרגישה לא סובלת בדר”כ).
    תרשו לי להסיר את כובעי השחור, מחודד החרטום בפניו של כותב אמיץ, יצירתי ושנויי במחלוקת זה, שאפילו המחלוקות שהוא ייצר השתנו ממאמר למאמר ולא היו עקביות.
    Ho Micky you’re so fine
    you’re so fine
    you blow my mind
    Ho micky

  15. ואין אפילו “כוס” אחד בכל הכתבה? ליכלכת, מיקי…..

  16. התעייפנו ממך כנראה
    יובב יקר

    • מיקי יובב

      כנראה, ואיני מאשים אתכם. דומה שכולם התעייפו כבר מכולם. אני אישיתי חושב שלאחר צפיה ב- 8 וחצי נשים הערב והיווכחות שאפילו גרינווי כבר התעייף מעצמו, אלך לישון. לילה טוב לכולם. נטול חלומות וקטינות. מלא בסיפורים ואגדות מרתקות.
      לילה טוב
      לילה טוב

      מיקי יובב

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *