תותים

”תותים, תותים, מי רוצה תותים?”
אל תלבשי כלום מתחת לשמלה ותשאלי בקול דק ומתוק, ”תותים, תותים, מי רוצה תותים?”

אחר צהריים מופז אחד, בסוף החורף, בדירה הישנה בשינקין פינת אחד העם. השמש הייתה במורד השמיים, הרחוב היה שקט ומפויס באופן מפתיע: מכוניות לא צפרו, ערסים לא צעקו וברדיו דיברו בשקט רק על ההופעות של סוף השבוע.
ואת עמדת מולי, בקצה הרחוק של המיטה, יחפה, בשמלה שחורה, מעוטרת בתותים, ולא אמרת כלום. רק חייכת חיוך קטן והבטת עלי מטה בריסים מושפלים ואני הייתי שרוע מולך על המיטה, שעון על מרפקים, מביט בך, והיית כל כך יפה, שרציתי לבכות.
והושטתי אליך את ידיי, ואחזת בהן, ומשכתי אותך אלי לאט, כל כך לאט, ופעמוני רוח קטנים דינדנו על החלון עם הוילון ההודי, והיית מולי, כל כך קרובה, שיכולתי להריח את ריח האיפור של האייליינר השחור על עיניך. והחזקתי אותך קרוב קרוב אבל לא נוגע, לזמן שנראה ארוך כמו נצח וקצר כמו נר שנכבה, והורדת לאט לאט את השמלה המעוטרת בתותים, וחיבקת אותי ואני אותך והשיער החום שלך ליטף לי את הפנים וריח קליל, כמעט בלתי מורגש של פריחה ריחף באוויר, מהבהב ונעלם ואז חוזר שוב, כמו הדגיגים הקטנטנים שנשכו אותך ברגליים כשהיית קטן ונסעת עם ההורים לכינרת. ולא היו שאלות, ולא היו ספקות, והכל היה שלם ועגול, ומוחלט, וברור, ולא היה כלום חוץ משנינו ולחשת לי בשפתיים אדומות, ”תותים, תותים, מי רוצה תותים?” והצורה של השפתיים שלך כשלחשת תותים היתה הצורה היפה ביותר שראיתי בחיים, ואני כמעט לא נשמתי, וידעתי שככה הרגיש ישו כשקם לתחייה, שככה הרגיש מוחמד כשעלה לשמיים, ככה הרגיש משה, כשפגש את אלוהים ככה אני, כשהרגשתי אותך.
והשמש שקעה, וסגרתי את החלון, ואת סגרת אחריך את הדלת, את הטלפון, את הלב.
ואני סוגר את האלבום. איזה קודאק מומנט.

על הכותבת אילן ירוחם

במאי קולנוע, תסריטאי ומומחה לקפה. עובד כקופירייטר במשרד פרסום. עוד מעט הסרט. יליד 1969 וכבר בלי מדים. מה יש לו בחיים המשעממים האלה? כמעט כלום. חוץ מהעניין הזה, נו, שהוא כנראה הרומנטיקן האמיתי היחיד שנשאר בעיר הזאת. קבלו אותו. כי לנו זה עולה יותר

תגובות

  1. מקסים!
    תחי הרומנטיקה!

  2. המגלחת

    איזה יפה..
    יש עוד זכרים שמתבטאים ככה?

  3. מדהים ונוגע במקומות שנרדמו…
    קראתי ויכולתי לראות, להריח ולחוש.
    כמעט והפסקתי גם אני לנשום

    פתיחה יפה לבוקר שהתחיל פחות יפה
    תודה

  4. אחת עם קוקיות

    וואו.
    לו הייתי אותה אחת, לפחות ברגע הזה שתיארת.

  5. מקסים ומרגש,

    הלוואי ומישהו ירגיש ויכתוב עלי ככה,

    אין לי יותר מילים …

  6. סתם אישה

    א. לאיילנייר שמרוח על העין אין ריח
    ב. פיוטי ונפלא! הייתי רוצה להאמין שהחבר שלי רואה אותי כך. ניהנתי מכל רגע

  7. אגמית

    כל כך פשוט וכל כך יפה !

    פיוטי, ציורי, מעודן, ריחני ומעורר תיאבון לרגעים קסומים כאלה ולתותים.
    קראתי ובדמיוני התנגן לו הביצוע המדהים של ערן צור לשיר הזה.

  8. פרודנס

    של ערן צור לשיר של יונה וולך.
    וזה באמת סיפור מקסים וקטן.

  9. מריה שרייבר

    הפעם הראשונה שהוא ואני נפגשים היתה בבריכה, אנחנו יושבים על שפת הבריכה, השמש שוקעת ואנחנו מדברים ומדברים ולא מצליחים להפסיק. הוא שזוף ומקסים ופתוח וכיפי.
    אח’כ היתה מערכת יחסים ופרידה כואבת, אבל הרגע הקסום הזה עדיין נשאר איתי.

  10. "תקווה"

    אני רוצה לומר שאני מאושרת שיש אנשים שיש להם זכרונות
    כ”כ יפים ומלאי רגש!
    אני מקווה שלכל אחד יהיה לפחות זיכרון אחד שיהיה נעים להיזכר בו!
    לי בכל אופן עדיין לא היה!!

  11. מליחות מתקתקה

    ריחות ורגעים קטנים לא מוערכים מספיק.
    קרן שמש מאוחרת.
    קימור גוף.
    רכות התנוך.
    אוי.

  12. יהושוע

    אני לא מאמין שכלכן קונות את הזבל הפואטי הזה
    די להיות רגשניות ורומנטיות

    • איילה-בר

      לא, לא קונות. כסיפור זה באמת סיפור חמוד, אבל אח”כ בא בחור בכל מיני שטיקים רומנטיים חבוטים, שאת כבר לא יודעת אם הוא עושה את זה באמת כי הוא חושב שזה מקסים, או כי הוא חושב שדברים כאלה ממיסים אותך.
      אל תהרגו אותי פה כולן ביחד, אבל זה באמת לא כזה להיט. עדיף שהוא יהיה חכם ושנון ומצחיק וסקסי מאשר רומנטי ודביק, שיצטט שירים, יביא פרחים, וידליק נרות. פה זה לא היפים והאמיצים.

      • רוקסן

        איילה, למה זה בכלל צריך להטריד אותי “למה” הוא עושה מחוות רומנטיות? האם התגובה שלי תהיה שונה, אם הוא עושה אותן כי הוא חושב שזה מקסים, או כי הוא מנסה להמיס אותי? לא נראה לי. אם הוא מנסה להמיס אותי – זו הזמנה לדו קרב מהנה, ובתקווה – אינסופי (במציאות – סופי ביותר), ואם הוא בחור שמוקסם מרומנטיקה – אדרבא.
        ובלבד, שזה לא יבוא על חשבון חוכמה שנינות וכל שאר האביזרים ההכרחיים בעסקת החבילה, שטרחת לפרט.
        אני עדיין אומרת “תחי הרומנטיקה”. וכי אנה היתה המערכת הזוגית שורדת בלעדי האשליה שיש בה, ברומנטיקה? לא הרבה, אם בכלל.
        זכותך, כמובן, לא להתרשם ממנה.
        אני כנראה בחורה מיושנת.
        (:

        • איילה-בר

          אני ממש לא נגד רומנטיקה, אלא שרומנטיקה היא מושג חמקמק. על כל פרח בר שמוקסם מרומנטיקה, ויודע להקסים ולרגש אותי בלי לתת לי את ההרגשה שמזלזלים באינטליגנציה שלי, יש עשרה חרטטנים שיודעים להגיד את אותן מילים, לעשות את אותן מחוות, ומצפים ממני להתעלף מהתפעלות. זה בדיוק הגבול בין רומנטיקה לזבל פואטי.
          אל תבינו אותי לא נכון- הסיפור של אילן ירוחם הוא סיפור נורא חמוד. הבעיה שלי היא שרומנטיקה כזאת היא פנטזיה. אהבה כזאת היא זוג של פנטזיה. היא רואה את האישה כסוג של אלוהים בשמלה עם תותים. אני מעדיפה אהבה מפוקחת, עוצמתית, שבאה מהבטן, ולא רואה בבן הזוג נסיכ/ה או אליל/ה, אלא בן אדם- אנושי עד כאב. אני נרתעת מבחורים שמחפשים אלילות ונסיכות, לא בגלל שנהייתי מכשפה צינית חסרת תקנה (למרות שהדעות על כך חלוקות), אלא בגלל שהתחושה שלי היא שאני ממלאת תפקיד בפנטזיה, אני ממלאת תפקיד שגדול ממידותיי, וכשהקסם יעבור, אני אהיה מי שהייתי תמיד- אשה אמיתית, עם יתרונות וחסרונות. ואשה אמיתית לדעתי היא קונספט שלא מוערך מספיק. אני מעדיפה גבר אמיתי, בלי תארי נסיכות ובלי סוסים לבנים. אני מעדיפה רגעים יפים שלא נראים כנצח. ואני מעדיפה אהבה אמיתית גם אם אין בה תחושה של התעלות רוחנית.
          לא סגרתי את הדלת על פרחים, נרות, שירים, ושאר רגעים רומנטים, רק על אגדות ופנטזיות.

          • איילה-בר

            גם בדיקות איות, אגב, לא מוערכות מספיק…

          • רוקסן

            הבנתי בדיוק למה התכוונת כשכתבת על הרתיעה שיש מהחיפוש אחר “הנסיכה” או אחרי רוח הקודש בשמלת תותים. אבל אז חשבתי, ככה סתם עם עצמי – כשאני נטו, עם היתרונות ועם החסרונות שלי, אני עדיין נסיכה! בממלכה שלי ובעולם שלי אני אלילה “אנושית עד כאב”, כפי שהיטבת לתאר.
            גיליתי את זה על עצמי לפני כמה חודשים. ומאז, גם אלה שמחפשים את ה”נסיכה” לא מרתיעים אותי. ואם בבוא היום הם ימצאו שהם בעצם מחפשים נסיכה אחרת – אחלה, שינסו. את הכתר שלי כבר אף אחד לא יוכל לקחת ממני.

            התחברתי גם למה שאמרת על הוויתה של הזוגיות – שהיא דבר מציאותי, כואב, ורוב הזמן שגרתי (זה אני יודעת, לצערי, מפי השמועה בלבד. חלפו כבר כמה שנים מאז אותה שגרה מבורכת, כן מבורכת, הקישה על “דלתות ליבי”).
            הגישה שלך מאד מאד מציאותית, ולא יכולתי שלא לצטט כאן שיר של אבי הרוחני – יהודה עמיחי (קשה לי להתרגל להוסיף ז”ל):

            “שמעתי אומרים לי: אתה מוכרח לחיות
            במציאות. שמעתי כך מפי הורים ומפי מורים.
            לחיות במציאות כמו פסק דין. אילו חטאים עשו
            הנשמות שהחיים בעולם הזה מתחילים בפסק
            דין: אתה נדון למציאות עולם.
            ואין חנינה. החנינה היא המוות”.

            אני, הקטנה, חושבת שיש חנינה אחרת – הפרשנות.
            תני לשני אנשים מסלול חיים זהה, ותראי אחד מאושר ואחד מתוסכל. השוני ביניהם – במשקפיים.
            אז כן, אני בוחרת, כמה שזה ייראה לא מציאותי, מטופש, ואולי מסוכן, להרכיב את משקפי הרומנטיקה, ולראות דרכם את כל הטוב, הרע והמכוער שבזוגיות.

    • רוקסן

      יהושוע.
      לבקש מאתנו להפסיק להיות רגישות ורומנטיות, זה לבקש ממנו לעבור ניתוח לכריתת איברים, ולא סתם איברים – כי אם איברים שמעניקים לנו הנאה צרופה. קשה לי לייחס לך, למשל, תמיכה בטקס ברית המילה הבדואי שנערך לנשים, נכון?
      ולסיום – אם אמנם לא חווית רגע כזה, אין זה אומר שמי שחווה או מדמיין שהוא חווה רגע כזה, מנסה “למכור” “זבל פואטי”.
      ותאמין – אני קונה את זה, בשמונה ידיים אם ניו לי.

  13. תפרחת

    אני מאוהבת

  14. אני נוהגת לקרוא את רוב הסיפורים באתר והסיפורים שלך, החל מהראשון, מעצבנים אותי נורא חיפשתי המון למה. חשבתי אולי אני פשוט לא מתחברת עם דעת הרוב ועם הנהיה הכללית של “איזה מקסים אתה” ו”איזה רגיש” ו”איזה כתיבה נהדרת”.. רק בסיפור הזה סוף סוף הבנתי למה.
    כל הסיפורים ההלו בדיוק מיועדים לעורר את אותן התגובות שהזכרתי למעלה ושתוכל לקרוא, מן הסתם, בתגובות שלפני ובאלו שאחרי. הכתיבה המתחנפת הזאת של תאהבו-אותי-כי-אני-רגיש-ומקסים, כאילו שהסיפור הוא רק כלי להשיג את האהבה והאהדה הזאת.
    רומנים זולים בכריכה דקה ב- 5 שקלים אני יכולה להשיג בעיר ביחד עם חומר פורנוגרפי משובח. אין לי צורך מיוחד להכנס לאתר בשביל לקרוא אותם סיפורים זולים, כתובים אולי יותר מעודן ובשפה קצת יותר עשירה.. סורי.

    המשך יום טוב לכולם

  15. סינדרלה

    סיפור שמרעיד את כל המערכות בלב. תודה.

  16. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא……………

  17. דברים טובים נגמרים מהר. חבל.
    רק התחלתי להנות וכבר נפסקה המנגינה הסוחפת והמתיקות שלך.
    תמשיך לכתוב, תמשיך זה עושה לי טוב.

  18. רוקסן

    קראתי, וזה היה ממש כמו שירה באזני.
    אני עדיין מחייכת.
    תודה, אילן.

  19. The saints are drunk

    מושלם
    פשוט כמו לאכול תות ביום חם.
    עשה לי נעים.

  20. אני מרשה לעצמי{סליחה מראש}להעיר על כמה התחלקויות קטנות במבנה הסיפור ,כמו גם על מבנה בעייתי של כמה משפטים בתוכו.
    הוא יפה ,הוא רומנטי עד כדי נאיביות,והוא שובה לב עד כדי בדיקת היותו מציאותי
    אבל הוא בעיקר שולח אלינו טיפה של חסד לחיים שהיו ואינם עוד

  21. נחמד לדעת שנשארו זכרים כמוך…
    כן ירבו…

    מה שנשאר לנו , הוא רק הקנאה…

  22. גלדריאל

    אין מה לומר, רומנטיקה זה דבר חשוב, אבל פגשתי לאחרונה בחור שהיה רומנטיקן עד אין קץ ורצה רק לעשות לי טוב וזה כל מה שהיה בו. זה היה משעמם.

  23. מט-סנדלרים

    מה אומר.. אחת לשלושה חודשים יוצא לי לפקוד את ‘בננות’ המתנחמד בהצלחה (בכנות), ואף יצא שקראתי חלק ממרגליותיו של מר ירוחם. גם בעבר ריח של פריטה-מתורגלת-מדי על נימים רגישים עלה באפי, אולם הפעם היה משהו הגדיש את הסאה, והניע אותי להגיב.
    יכול להיות שזו הקנאה הבוקעת מגרוני על כישורים שניתנו לו וכי נעדרים ממני, מאידך, יתכן שנחיל הנשים האיכותיות ועתירות הרגישות הנוהה אחרי ירוחם (ולא אחרי) הוא שנטע בי את האנרגיות לייצר תגובה זו – אבל מזה זמן לא נתקלתי בקיטש כה מניפולטיבי בעליבותו, שדומה כי רק אנני ואספקלריית-הנאיביות הסדוקה שלה הצליחה שלא לפספס.
    אין בי רצון לזלזל בקוראות או בכותב (חרף ההתחסדות שוודאי זועקת מן ההצהרה), אבל השב נא לי, פואטיקן יקר – אתה מביט בסיפוק בתוצר המקלדת הדביק שלך וסבור כי זה האותנטי והטוב ביותר שהצלחת להפיק עד כה?
    תשובות במתכונת של “זו תגובה ממורמרת”, או “בוא נראה מה אתה מסוגל לכתוב, איש נעדר רומנטיות” תתקבלנה בברכה.

    • אילן ירוחם

      לכבוד: מר סנדלרים הנכבד.
      קריאתך הנרגשת נגעה ללבי (הדביק והרומנטי). מקלדתי עברה ניקוי יסודי, ועכשיו אני יכול להבטיחך שעוד לא ראית כלום. “תותים” היה רק תרגיל חימום. היה סמוך ובטוח שבקרוב תוכל ליהנות ממנת סוכר מרוכזת שתעמיד בצל את כל יצירותי עד כה.
      הכן את האינסולין.

  24. טריניטי

    מקסים, איזה סיפור יפה.

    אל תדאגו, בננות, ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

    וישנם רגעים בהם את יכולה ממש לשמוע מוסיקה מסרט קיטשי ולראות איך החיים נצבעים פתאום בכל צבעי הקשת, וזה הרגע המדוייק בו מתחילה האהבה.

    סיני
    בוקר מאוחר
    רוח מלטפת, רסיסים של ים
    אנחנו קרובים קרובים, שפופים על הלגונה הרדודה, מחטטים בין האלמוגים, משחקים עם כוכבי – ים.
    וזכרון של אתמול בלילה, מרחף מעלינו כמו מלאך.
    צחוק ועיניים כחולות.
    ככה התאהבתי.

    ויש לי אפילו תמונות!

  25. יהודה

    אני מת על השיר יהודה של השמחות
    איפה אני יכול לקנות את הדיסק?

  26. מלאני

    מרגש וסנסואלי להדהים.
    תודה.

  27. wow. bloody beautiful. beautiful!

  28. אילן,

    זה מה שנשאל:

    “מה זאת אהבה? ” או לייתר דיוק – התאהבות… אך היא?

    החכמים בינינו יוכלו לעצור את עצמם ולהמנע מרגעים יפיפיים כאילו.
    הטיפשים רק ימשיכו להנות ואח”כ לבכות

  29. אלמוני

    sticky and ikkey

  30. דנה אגם

    רק המשפט האחרון הורס….
    סיפור מקסים!

  31. צפונבונית אמיתית

    בנות!
    תרגעו – מה נהייתן שלולית?? ? מביך להיות אתכן באותו ג’נדר.

    סתם סיפור מלוקק ודימויים בנאליים. פיהקתי

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *