תרבות הפורנו

”הדבר שאני הכי לא אוהבת זה שאומרים שסרטי פורנו נראים כולם אותו הדבר. תאמין לי, לסיטקומים בטלוויזיה, מותחנים של האריסון פורד וסרטים אמנותיים מיופיפים יותר זהים אחד לשני מאשר לסרטי פורנו”
סוזי ברייט, ‘‘Sexual state of the union”

”איזה ספריית וידאו מספקת ללקוחותיה קלסרים עם תקצירים כוללים לכל אחד מהסרטים, מאפשרת לרוכשי הקלטות לעיין בסרטים אלו שעות לפני רכישת קלטת מול שולחנות וכסאות נוחים, עורכת קלסרים מיוחדים לבמאים המאפשרים לבצע להם רטרוספקטיבה, מאפשרת לקנות סרטים ולהחליף אותם תמורת סכומים מועטים יחסית ומכילה כמות עצומה של סרטים אמריקאים, כמו גם סרטים זרים מכל קצוות העולם, ומארגנת פגישות אישיות עם כוכבי הסרטים?” שואל אותי בתוכחה תאורטיקן הקולנוע אורי בן עזרא ולבסוף עונה בתרועת ניצחון: “בספריית פורנו כמובן”. ואכן כשנקלע אדם לאחת מחנויות הפורנו ובוחן את האנשים הישובים שעות על כסאותיהם על מנת לבחור לערב את סרט הפורנו המושלם, נדמה לו שעולם הפורנו הוא אחת האופוזיציות התרבותיות האחרונות שנותרו בקרב מול ההגמוניה.

קולנוע הפורנו

‘Porno movie lovers, Help us!’
חבורת “ססיל ב. דמנטד” לחבורת מאוננים וצופים בסרט פורנוגרפי בסרטו של ג’ון ווטרס, ססיל ב. דמנטד.

בסרטו המבריק “ססיל ב. דמנטד”, מספר במאי הקולנוע הקמפי/הומואי ג’ון ווטרס על חבורת קולנוענים מהפכנים החוטפת כוכבת קולנוע מצליחה (מלני גריפית’) על מנת לצלם איתה סרט אינדי ומבצעים פעולות טרור נגד הקולנוע ההוליוודי. באחת מהסצינות בסרט בורחים חבורת הקולנוענים מכוחות המשטרה ומפיקיה המדושנים של הוליווד. בסיום המרדף פורצים הקולנוענים לאולם קולנוע פורנו ופונים בתחינה אל הקהל: ‘Porno movie lovers, Help us!’. קהל הצופים השקוע מתעורר מרביצתו ויוצא באיטיות תוך כדי המשך בעינוג עצמי לעבר המשטרה והמפיקים, שנרתעים בגועל, בורחים במה שנראה כציטוט ישיר מסרטי הזומבים של רומרו. בסאטירה מופלאה זו על היחסים בעולם הקולנוע מבסס ווטרס את קולנוע הפורנו יחד עם קולנוע הקונג פו (המופיע בסרט בסצינה אחרת) כאחת האופוזיציות העיקריות של קולנוע המחתרת מול ההגמוניה הדיסנאית-שפילברגית.
ג’ון ווטרס הוא רק אחד מקבוצה נכבדת של במאים שהושפעו מהקאנונים הפורנוגרפיים של כל הזמנים. ווטרס היה צופה אדוק של סרטי “Sexeploitation”- סרטי הסקס היחידים שהיה ניתן למצוא בתקופת הצניעות של שנות ה- 40 והחמישים, שמשתמשים באיצטלה רפואית של לידה או הסבר דידקטי על מנת להצדיק את צילומי הפטיש שלהם המתמקדים באיברי מין נשיים וגבריים. אולם מלבד ווטרס היו גם אחרים. לארס פון טרייר לדוגמה שילב ב”האידיוטים” סצינה פורנוגרפית של מספר דקות, הכוללת תצלומי תקריב של חדירה וגינאלית ואנאלית (סצינה שקוצצה, למרבה הצער, בגרסאות רבות של הסרט). הבמאי ווס קרייבן מצטט מעולם הערכים הפורנוגרפי בסרטים כמו “הבית האחרון משמאל”, טרנטינו מבצע ב”ג’קי בראון” הומאז’ קטן לקולנוע הפורנו, האחים כהן מבצעים ב”ביג לבובסקי” הומאז’ לדמות השחקנית הפורנוגרפית ודיוויד לינץ’ הופך אותה לדמות נשית מיסטית ומאיימת בסרט “כביש אבוד”. מעבר לכך, מחוץ לגבולות התרבות המערבית השמרנית מתקיים ביפן ובמזרח ז’אנר שלם של סרטי אוואנגארד איכותיים סמי פורנוגרפיים, הכוללים סצנות מרהיבות עם איברי מין מוקצנים ומעוותים (ע.ע. Tetsu של הבמאי הנפלא שיניה צ’וקאמוטו). הסרטים האלה, שמבויימים על ידי כמה מגדולי הבמאים היפנים של דורינו (Takashi Miike לדוגמה, שהגדיר את המושג פורנו כולו מחדש בסרט Citizen Q), אומרים מזה זמן רב בקול גדול את מה שבמערב עדיין מנסים להדחיק: פורנו הוא חלק משמעותי וחשוב מהתרבות שלנו.

סוזי ברייט, שחיברה סדרת ספרים בנושא מיניות בעידן הפורנו, מספרת לנו שפעם צפתה באחד מסרטי הפורנו האהובים עליה ‘3 AM’ ונדהמה לגלות שצלם הסרט הינו לא אחר מאשר הצלם הקבוע של אורסון וולס, שעבד עם הבמאי המפורסם חמש עשרה שנה. שחקנים ובעיקר שחקניות מרובות ומצויינות הגיעו גם הם לעולם הקולנוע הממוסד ולעיתים אף ניהלו קריירה מקבילה ופוריה של סרטי קולנוע וסרטי פורנו (בידיעתם ולעיתים בניגוד לרצונם): פמלה לי אנדרסון, אנה ניקול סמית’, רוב לאו, סילבסטר סטלונה, מורגן פרצ’ייל, מט לה-בלאנק, מדונה, או באירוטים- שאנון דוהרטי. אפילו אייג’נט סקאלי, הפריג’ידית בחשיכה, החלה את דרכה בסרט אירוטי הרודף את דמותה הצדקנית עד עצם היום הזה.
אכן לעולם הקולנוע המהוגן יש יותר במשותף עם הקולנוע הפורנוגרפי משהיה רוצה להודות. במקרים רבים, למעשה, עולה הקולנוע הפורנוגרפי על הקולנוע ההוליוודי והקולנוע בכלל במספר רמות.

טביעת האצבע של הפורנוגרף

“לא היה לנו מושג מה אנחנו עושות”, מספרת סוזי ברייט בספרה על התקופה שבה התחילה ליצור סרטים פורנוגרפיים תוצרת בית עם חברותיה השונות. “אבל אתה יודע מה? בדמיון הפורנוגרפי לא לדעת מה אתה עושה מביא אותך לנקודה הכי קרובה לאמת”, בהערה שכמו לקוחה מפיו של חכם הזן ג’ושו.
“הקולנוע הפורנוגרפי הוא למעשה מקביל לקולנוע הזר והאינדי, כאשר הקולנוע האירוטי עתיר התקציב של פלייבוי ועמיתיהם מקביל לקולנוע ההוליוודי הדיסנאי”, אומר אמיר וודקה, שניהל עד לאחרונה יחדיו עם רע עמית את קהילת ביקורת תרבות של איי.או.אל.
“הקולנוע האירוטי מנסה בדרך כלל לקדם ערכים הגמוניים הכוללים את אידיאל היופי ההגמוני המערבי ולעיתים גם המזרחי, האמונה במונוגמיה וביחסים, תפיסה רומנטית של המין ותרבות קיטש חסרת מודעות. לעומתו הקולנוע הפורנוגרפי ממוטט את סדר העולם ההגמוני. יש לך שחורים דפוקים ועניים שדופקים לבנות זקנות ועשירות, צעירים שדופקים זקנות, סקס חופשי בריבוי שותפים, יחסי נכויות, הכל נחשף למצלמה. התערבות בדרך כלל מינימלית של איפור, ביגוד או זוויות צילום, שמנסות לחסום בפנינו את מרכזי ההתרחשות האמיתיים. יש הרגשה שהקולנוע הפורנוגרפי מספר לנו בצורה הישירה ביותר את האמת שהקולנוע האירוטי וההגמוניה כולה מנסים להסתיר מאיתנו בהרבה שקרים, אפקטים ותעלולים זולים. במובן מסויים זהו, לפי דעתי, המקום הכי קרוב שהצליחו להגיע אל קולנוע האמת שדז’יגה ורטוב דיבר עליו בשנות ה- 20. הדרמה בסרטים האלו היא אמיתית. אלו הדרמה והקונפליקט של הגופות. זהו קולנוע אתאיסטי שמציב את הקדושה במקום הכי חשוף שלה, רגע היווצרות האדם, ומסיר את הלוט מאחורי הרגע הלא קסום הזה. זה קולנוע שמראה את הגוף בלי הרומנטיקה, אנשים שמזדיינים בלי אלוהים מעליהם (בלי עין האלוהים הכל נמצאת מפניה מזהירה אותנו דת המוסר הפוריטני), אנשים שבהתנהגות שלהם מצפצפים על אלוהים של הדתות המונותאיסטיות הגדולות”.
“באיזה סרט אתה תראה כל כך הרבה טביעת אצבע של במאי, כל כך הרבה מתיאורית האוטר. בשום סרט חוץ מבקולנוע הפורנוגרפי!’ מתנפל מנהלה השני של קהילת ביקורת תרבות, מר רע עמית, המגדיר עצמו כצופה סרטי פורנו חובב, חסיד, מתנגד וזניסט מושבע. “במאי פורנו מקבל תקציב ונשלח לעשות את הסרט הטוב ביותר שהוא יכול. אף אחד לא עומד לו על הראש לסיים את הסרט, להתעסק בעלילה מטופשת, להכניס סיפור אהבה, ילדה יתומה או האפי אנד”.
“נראה הרבה פעמים שהסרטים הללו די מונוטוניים דווקא”.
“מה פתאום!” מזדעזע עמית, “נכון שלבמאים האלה יש רשימת תנוחות שהם צריכים לעשות והם ממלאים אותה בקפידה (פחות או יותר), אבל חוץ מזה הם הבמאים הכי חופשיים בקולנוע. במאי פורנו יכול לבחור לעצמו איזה שחקנים שהוא רוצה. השחקנים שהוא בוחר הם בדרך כלל לא דווקא הסטריאוטיפ ההגמוני של אידאל היופי אלא הרבה פעמים קריקטורות על האידאל הזה, ביקורת עליו ולפעמים סתם בלי קשר אליו. לבמאים האלה יש סגנון והם ממשיכים בו מסרט לסרט. אחד אוהב בחורות רזות בלי שדיים, השני שמנות ומקומטות, הרביעי זקנות, החמישי גמדות עם שדיים גדולים החמישי גברים בנויי היטב. אין פה את השקר ההוליוודי של קולנוע האנשים היפים. אין פה גופות מושלמים. יש פה את היופי האוניברסלי ביותר של הגוף הפשוט, המצורף בתפיסה ליברלית עד אנארכיסטית של קבלה טוטאלית של כל גווני האחר על כל סטיותיו ונטיותיו. רק קולנוע הפורנו מקבל את האחר על כל גווניו. לא כקוריוז, אלא כמושא תשוקה אמיתי. בכל אחד נמצא צלם אלוהים. צלמו של אלוהים לא שייך עוד לאלוהים, הוא שייך לנו והוא התשוקה המינית. פעם ראית בסרט סקס שמישהו לא נדלק מבחורה?! לא משנה איך הבחורה נראית, כוכבי הפורנו נדלקים ממנה ומחמיאים לה. לא משנה איך הגבר נראה, הבחורה תשכב איתו. יש פה אחווה עולמית של מין. אנחנו מי שאנחנו ואנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות עם הגוף שלנו, בלי שום התחשבות במה שהדת רוצה להכתיב לנו. כל אחד יכול להיות כוכב או כוכבת פורנו. כל אחד מוזמן להיות כוכב פורנו. ואכן ברבים מהסרטים האלה, כמו של Elegant Angel Video לדוגמה, מופיעים בסוף מספרי טלפון הקוראים לצופים להתקשר ולהפוך לכוכבים בעצמם. זו לא תעשייה קולנועית המנסה לגדר את עצמה מהקהל הרחב. זהו קולנוע השואף להיות אחד עם הקהל שלו. קולנוע מוסרי היוצא מן העם וחוזר אל העם. יש לך מיליון בחורות וזוגות שהם מה שנקרא Amatures. האנשים האלה מצלמים את עצמם ומביאים את זה להמון. יש פה אקט של נתינה לספירה הציבורית. כל אחד לוקח חלק בקהילה, כל אחד נותן ממה שיש לו. יש פה התרסה מול הדת המדכאת. לא רק שאינינו מתביישים במיניותנו, אלא שאנו אף מתגאים בה. כל אחד יכול לקום יום אחד ולהגיד, גם אני רוצה להיות חלק מזה. ובמאי הפורנו לא סלקטיביים בקטע הזה”.
“אבל יש פה גם מסרים מעבר למיניות? מה בעצם הסרטים האלה רוצים להגיד לנו מעבר לקבלה המוחלטת שלהם את הסטיות האנושיות?”
“בוודאי שיש!” מתלהט עכשיו וודקה, “יש במאים שמנצלים את הסרטים שלהם כדי להעביר מסרים שחורים ואנטי הגמוניים בז’אנר הנפוץ של סרטי הגאנג-באנג הכוללים גברים שחורים ונשים לבנות הבאות פעמים רבות ממקומות בממסד כגון משרד העבודה (בסרט Gangbang in the Hood חבורת שחורים שוכבים עם העובדת הסוציאלית במשרד העבודה). הסרטים האלה הם סרטי ה- Blacksploitation החדשים . במאים כג.ה. שבסרט שלו Nastiest Fuck Sluts 5 מסרים אנארכיסטים אנטי ליבראליים בסצינות בהן גברים חסרי בית דופקים נשים מלוקקות שפתחו ארגון רווחה. זה סרט שלוקח את רעיון מדינת הרווחה, את התנועה של 68′ ואת אסכולת פרנקפורט, ומפרק אותם בהנאה לחתיכות. יש במאים שאוהבים יותר עיבודים היסטוריים. בסרט Medival Times לדוגמה יש מעין עיבוד לרומן של דה סאד, שמנסה להתרכז ביחסי הכוח בין המינים, או כאלה שמעבירים מיתוסים לימינו כגון רוי אלכסנדר שבסרט BoobTown Brats מעביר את מיתוס סינדרלה לזמננו, והופך את נעל הזכוכית לחזיה עצומת מימדים שאף אחת לא מצליחה למלא את מימדיה, ובזה הוא מותח אלגוריה מבריקה וחתרנית על תעשיות הטלויזיה והקולנוע האמריקאיות, כמו גם על תעשיית הפורנו בכלל ועל הסרט שלו בפרט. בסרט Fucking Prom Nights ישנה גם למשל גרסה פורנוגרפית לאמריקן גרפיטי של ג’ורג לוקאס, שבה מסופר לנו מה באמת קורה בערבי נשף הסיום האמריקאים האלה. בכלל, הסרטים האלו לא מתעסקים יותר מדי בדרך כלל עם עלילה מיותרת והוליוודית על מנת לרתק את דעתו של הצופה. הסרטים האלה הם תיאוריה טהורה. הדבר הכי קרוב לטקסט תיאורטי קולנועי”.
“זה כמו ההבדל בין ספרות האגדה לבין ספרות המדרש”, מוסיף רע מעולמו האמוני “לאגדה יש אולי פנים צוחקות כמו שאמר ביאליק, אבל אני רואה את עצמי כשייך לאסכולה שמעדיפה תיאוריה טהורה ופנים רטובות וזועפות”, שניהם צוחקים.
“ומה לגבי הטענה שהקולנוע הזה מבזה את הנשים או לגופניות בלבד?”
“זה באמת לא נכון”, אומר רע. “קודם כל, דווקא בקולנוע הפורנו, בניגוד לקולנוע האירוטי וההוליוודי שבו רק הנשים נחשפות, נחשפים גם הגברים. חוץ מזה השפלת הנשים היא בדרך כלל פמיניזם במסווה רפלקסיבי. זוהי ביקורת חריפה. כמובן שזה כמו העניין של ה- Mirror Vs. Lamp Q במסורת של ביקורת הטלוויזיה, והשאלה האם הטלוויזיה פועלת לחיזוק סטריאוטיפים או לבקר אותם. אני טוען שגם אם תעשיית הפורנו מחזקת סטריאוטיפים, הרי היא באותו הזמן גם מבקרת אותם, שזה החלק הקובע בעניין. מעבר לזה, איזה תעשית קולנוע היא סוציאלית כמו תעשיית הפורנו? בהוליווד שחקנית שעוברת גיל מסויים לא תמצא עבודה בשום מקום. בתעשיית הפורנו לא זורקים נשים באכזריות כזו”.
“אני חושב שלא נכון לבטל את הטענה על ביזוי נשים בפורנו מכל וכל”, אומר אמיר וודקה. “יש בה ממש. אבל הטענה הזאת מחמיצה את העיקר, והוא שביזוי נשים קורה קודם כל ובעיקר בייצוגים של פרסומות ובקולנוע ההוליוודי. מה שהפורנו עושה זה רק הקצנה וזיקוק של הביזוי שמתקבל בייצוג ההוליוודי כמובן מאליו”.
אני שואל אותם לסיכום על המלצה לצפיה.
“אני ממליץ במיוחד על הסרט סקסורמה”, אומר וודקה בלי להרהר רגע על העניין “זה סרט קמפי מטורף המתרחש באווירת הדקדנס של שנות ה- 70, במאורת אהבה שגעונית ומלאה בפוסטרים צבעוניים, פסלים מזרחיים, מוסיקה סינית ויפנית וגיישות המסתובבות ומפקחות על התנהלות העניינים”. רע ממהר להצטרף להמלצה.

הילד המאונן של האמנות

אז האם סרטי פורנו הם אמנות או ניצול של מגזרים חלשים למטרות רווח כלכלי? נדמה שהפוליטיקה הישראלית כבר החליטה בנושא כאשר בקואליציה לא שגרתית חברו חברי הכנסת הדתיים וחברות הכנסת הפמיניסטיות להכשיל את שידורי הפורנוגרפיה בכבלים ובערוצי הלווין. על השאלה האם ההחלטה הזו נכונה עונים הנשאלים בדרך כלל בהתאמה נמרצת לשייכותם המגזרית והמגדרית (דתיים/חילוניים, נשים/גברים) כאשר הראשונים נוטים לבקר בנמרצות את תעשיית הפורנוגרפיה והאחרונים מעוניינים בה, אם כי בדרך כלל לא מהסיבות שפורטו לעיל.
בנתיים הפורנו ישאר כמו כל אמנות אמיתית וחופשיה עדיין, הרחק מתחומי המוזיאונים והקונצנזוס. אם תשאלו רבים מאוהדיו, זה גם עדיף ככה. אחרי הכל הסיבה הראשונה לאוננות הילד, היא כדי לא להתפס.

על הכותבת עידו הרטוגזון

יליד 1978. כותב חרוץ של פרוזה/שירה/מחזות/תסריטים. בשנת 1999 פרסם לראשונה סיפור באנתולוגיה 'אוטוטו' שיצאה בהוצאת מעריב-זמורה ביתן. מתגורר בקלן, גרמניה, ועובד כרגע על ספר ביכורים בשם 'אנטי גיבורים'.

תגובות

  1. צב מעבדה

    נחמד לדעת שעוד לא אבדה התקווה ושאולי יום אחד יצליחו להפוך את סרטי הפורנו למשהו שהוא לא מוקצה ואין צורך להילחם על זכות לשדר אותו במסגרת מסחרית.

    חוץ מזה, אולי זו השעה, אולי זה דיוויד בואי ברקע שמפריע להתרכז, אבל בסוף הקריאה נשארתי עם ההרגשה שהמאמר:
    1. הכיל יותר מדי מסרים למאמר אחד (כלומר יותר ממסר ברור אחד).
    2. ארוך מדי.

    • חמדה בן יהודה

      סוף סוף הרטוגזון נכנס לבננות ואומרים לו “ארוך מדי”. כבר היה שווה לו 🙂

      אז ככה, בתור התחלה לשעת לילה: זה מעניין, זה מחדש, זה לא מופרך תיאורטית. ויחד עם זאת, המאמר מתעלם מההבטים המעשיים של הפורנו כתעשייה מנצלת. סוזי ברייט וחברתה אנני ספרינקל (שאותה אפשר לפגוש פה –
      http://www.gatesofheck.com/annie/
      ) טוענות אחרת. אבל הרטוגזון שוכח שהן מנטרלות את הניצול הזה – מעצם היותן נשים שלקחו את הכוח ומפיקות דימויים חדשים. ברייט רוצה לחגוג סקס, ספרינקל קוראת לעצמה כוהנת אהבה, ושתיהן גם יחד רכשו לעצמן עמדה שמאפשרת להן לעשות את זה בלי להיות מנוצלות – מה שאי אפשר לומר על שחקניות פורנו מן השורה. לכן, סנגוריה על הפורנו מפי סוזי ברייט מתקבלת אחרת מאשר סנגוריה כזו שיפיק לארי פלינט למשל. כי אם מחפשים פוליטיקה, היא נמצאת בכל מקום.

      ואגב, הטענה ששחקנים רבים הגיעו להוליווד דרך הפורנו, מה היא אומרת? אולי שזה אחלה בית ספר לעבודה מול מצלמה, ואולי שגם הוליווד עצמה לא נקייה מניצול. זו מראה דו-צדדית.

      רק להבהרה – בפורנו עצמו (מפנטזיות אישיות ועד סיפורי זיונים ברשת) הכל הולך, הכל לגיטימי, כל עוד זה מביא את הצרכן לעוויתות הנאה. הקביעה בסוף המאמר, לפיה נשים מתנגדות לפורנו, היא גסה ולא מדויקת – נשים מייצרות לעצמן פורנו פרטי, לפעמים דומה ולפעמים שונה מזה המקובל. הן ודאי לא מתנגדות שמישהו יספר להן סיפור נעים שמביא לאורגזמה. הבעיה מתחילה כשמדובר בסרט, שבו משתתפים אנשים בשר ודם. כי אז, בין עוויתות ההנאה, פתאום אפשר להתחיל לחשוב גם למה הם עושים את זה שם בסרט, איך הם הגיעו לזה, ובעיקר האם הם היו מעדיפים לעשות משהו אחר במקום. נכון שלכאורה אין דבר יותר טוב מסקס, אבל דורותי סטראטון, שהצטלמה לפלייבוי, בכלל רצתה להיות שחקנית דרמטית. ולינדה לאבלייס, ששיחקה ב”גרון עמוק”, לא הספיקה להגיד ג’ק רובינזון וכבר הפכה לשק הזיונים של כל צוות ההסרטה, ולא רצונה. וכשמתחילים לחשוב על השאלות האלה, לא יודעת לגבי הרטוגזון, לי זה קצת הורס את ההנאה.

      • רונין

        להגיד שלינדה לאבלייס “הפכה לשק הזיונים של כל צוות ההסרטה” מבזה את לינדה היקרה יותר מהכל. את מפשיטה אותה מיכולת הבחירה שהייתה לה באותו רגע. אם היא התחרטה אחרי זה, זכותה, אבל זה לא משנה את העובדה שהיא אחראית על חייה.

        • לילית-נסיכת האופל

          כל ילד/ילדה/גבר/אשה שהוטרדו מינית, הוכו, נאנסו, או נרצחו
          היו אחראים על החיים שלהם.
          וגם:
          שחקניות פורנו וזונות הן נשים/נערות שכל כך אוהבות סקס עד שהן
          בחרו להפוך את התחביב לקריירה.

          ומילה שתיים לחמדה:
          הייתי משבטת אותך ומנפיקה את דמותך להאיר איזורים חשוכים
          ומוכי טימטום וייגון בעולם.
          קיסי?

          • טוב, חוץ מזה שאני לא מסקים אם רוב הדברים שבהם צוטטתי, אני מקבל את המאמר בברכה.
            עידו, מציג נכונה את הפורנו כמושג צריכה תרבותי/ קולנועי, אמנם, הדבר ברור אך מקריאת אך חלק מהתגובות הריאקצינריות כאן, מסתבר שהוא פעל נכונה.
            אז דבר ראשון, לכל מי שעדין תקוע בשלהי המאה התשע עשרה, יש מדיום קולנועי! והוא לא רע או טוב, הוא פשוט שם. כמו בכל עסק לפעמים יש מנוצלים ולפעמים יש מנצלים, גם הפורנו לא חף מניצול בדיוק כמו הוליווד (אני מניח שאין צורך לפרט), קולנוע אירופאי (אף אחד לא בכה יותר מדי שפון טרייר לקח את פסטיבל כאן הביתה- או שגודאר התאגרף עם שחקניו) וכפי שמציין עידו גם קולנע אסייתי (מייקה טאקשי או נגיסה אושימה).
            כולם מרימים גבות רק כאשר מדובר בז’אנר “נחות” ולא “אומנותי” דיו.
            הגדרות נחותות שכאלה מתבצעות לרוב על ידי אנשים שמגדירים את עצמם כ “עליוניים”, ראו לדוגמא היטלר ושותפיהם הקולנועיים (ריפנשטאל וגבלס ).
            ועל כן, גברת לילית, היתי חושש הרבה יותר פן תתקרבי את ליילדים או לנשים מאשר מר הרטוגזון או כל פורנוגראף אחר, אני משוכנע שאדון עליון שכמותך לא יהסוס לאנוס/ להטריד או להכות כל מי שעלול להיחשב בעניך “נחות”.

            • מתנצל על הדיסגראפיה, נולדתי איתה.

            • חמדה בן יהודה

              חבל שאתה לא משאיר את הבמה להרטוגזון – הוא לפחות ניסה לשמור על איזשהו ריחוק אקדמי. והנה באת וכבר הכל שוקק פה נאצים, תואמי ניטשה, סאדו-מזוכיסטים, אנסים ושאר ירקות. מה אגיד, עשית לי נעים בכל הגוף רק מהאסוציאציות לסטאלאג 17.

              נכון, גם בקולנוע איכותי יש ניצול, אבל המאמר עוסק בפורנו. במאמר קודם של הרטוגזון, שעסק בדימויים כוחניים של נשים (והיה הרבה פחות מבוסס), גם כן עסקו במה שעסקו. כל עניין לגופו. ואם אתלונן בפניך שהמכולת של משה גנבה ממני שקל, תגיד לי שגם בסופרמרקט גונבים? הו, הענייניות.

              מעבר לטענה שלך, אני לא רואה טיעון רציני אחר בתגובה ששווה להתייחס אליו. לילית לא נאצית. הלאה.

              אז בוא אני ואתה נעביר את הזמן יחד בקריאה מענגת של סיפור/כתבה מ”סאלון.קום”. מישהו ניסה לכתוב תסריט איכותי לסרט פורנו, ותראה לאן הוא התגלגל. זה סיפור עצוב מצחיק ואין שם תיאורים מזעזעים של ניצול. עם זאת, שווה לך להחזיק מעמד עד הסיום, שם בין היתר מספר במאי פורנו לגיבור מהם גורמי המוות הנפוצים ביותר בקרב כוכבי וכוכבות פורנו:
              1. פצעי ירי מירייה בעצמם. 2. חנק. 3. אוברדוז. 4. איידס.

              ואומר הבמאי: כולם אומרים שאנחנו צריכים להשקיע בקונדומים, בזמן שבעצם היינו צריכים להשקיע בטיפול פסיכולוגי.

              http://www.salon.com/sex/feature/2002/06/05/forward/index.html

              געזונט, רע, ותוריד כבר ת’מגפי עור האלה. מחרמן פחד.

              • ההר של מוחמד

                אם, למשל, היית באה ואומרת שגונבים לך שקל במכולת. ולכן, על בסיס ערכים נעלים, מחויבות חברתית,שוויון, או מה שאת רוצה בסגנון, צריך מיד לטפל במכולת. וזאת, תוך כדי התעלמות, שבסופרמרקטים בוזזים מהקונים מאות שקלים. בתגובה, הייתי אומר לך שאת מזיינת את השכל.

                • חמדה בן יהודה

                  אני אענה בענייניות לתגובה הקלושה וגסת הרוח שלך: בעולם קפיטליסטי, לאן שלא תביט תראה ניצול כלשהו. לרוב הוא בגבולות שאפשר לחיות איתם, ובתוך העסקה הרגילה “כסף תמורת עבודה”, שמשתלמת לשני הצדדים. ולפעמים הוא בגבולות גמישים – כשהכסף לא מצדיק את אופי העבודה, או כשהעבודה אינה כזו שאדם יכול לחיות איתה בשלום. גם עבודתו של התליין היא עבודה כמו כל העבודות, גם לה יש ביקוש ויש רשות חוקית מן המדינה, ובכל זאת משהו מת באיש ששולח אנשים אל מותם.

                  אז אפשר להתווכח עד מחר אם אכן כל שחקני ושחקניות הפורנו פשוט “אוהבים סקס”. האם יש נשים שמוכנות למצוץ ולהקיא מזה תמורת משכורת גבוהה מספיק (לינק כאן:
                  http://www.pbs.org/wgbh/pages/frontline/shows/porn/interviews/black.html
                  ), או לזייף סרט סנאף ב”כאילו”, סתם כי שהבמאי רוצה לבחון את גבולות החוק? האם בסרטים שמציגים סקס עם ילדים ותינוקות, אונס על שלל גווניו, ביזאר, סנאף (לזיין ולהרוג), אכן השחקנים אוהבים בדיוק את הסטייה העומדת במרכז הסרט? גם כן שאלה. ונכון שזה קשור בקשר רופף לשתי הגרמניות הבלונדיניות שצועקות “שנל, שנל!”, אבל זה שם, וזה קיים.

                  כשהוליווד מנצלת שחקנית אשה, זה מתבטא בשכר נמוך יותר, בשעות ארוכות על הסט, בתפקידים מגבילים לעומת התפקידים הגבריים ובעמידה בלחץ פסיכולוגי מתון. בפורנו מנצלים בלי בגדים, בלי בושה ובלי חוכמות (ואני רוצה לראות את המישל פוקו שיקום ויגיד לי שאין הבדל). והגבולות זזים כל הזמן לכיוון האקסטרים, כי הצופים משתעממים, ורוצים לראות עוד ועוד.

                  גילוי נאות – אותי ספרים כמו “סיפורה של או”, שעוסקים בשליטה מינית, לא מקפיצים ולא מזעזעים. אם כבר, מזעזעים במובן החיובי. אבל ספר הוא מילים. לא אשה אמיתית שקיבלה את זה מכל הכיוונים ותבוא גם מחר, להשלמת הצילומים. אני רוצה את הפנטזיות שלי בחופש מוחלט, עם עצמי או עם בן זוג, בלי להיות מוטרדת משאלות מוסריות ומסבל של צד שלישי.

                  אז שוב, המאמר מציג בצורה מאלפת את החילחול של הפורנו לתוך תעשיית הסרטים המיינסטרימית, אבל כולו נראה כמו אוסף של מגננות. וכשזה מצטרף להתעלמות מסוגיית הניצול, אני אומרת שהוא נשמע לי צדקני ומתחסד בדיוק כמו הליגה האמריקאית להגנה על ערכי המשפחה, או איך שלא קוראים להם.

                  • יוסף המאסף

                    ההבדל היחיד הוא שבהוליווד בועלים את השחקניות ללא נוכחות המצלמה וכאן בנוכחות המצלמה. גם בהוליווד צריך למצוץ כדי להכנס לסרט וגם בעולם הדוגמנות – רק ששם צריך למצוץ כדי לגלם את במבי.

              • עידו הרטוגזון

                חמדה היקרה,

                מבלי להתייחס לטענות עצמן, (אני עצמי מופיע כאן רק בגדר זה שאסף את הדברים והביא אותם אל הקהל) מה שברור הוא שהכתבה הזו מסלון מצוצה מהאצבע. היא מלאה בכל כך הרבה דיאלוגים וסמלים שאדון מסמר-שפיץ המציא לעצמו כדי להעביר את כל המסרים או התחושות שהתחשק לו. הכל שם כל כך מוגזם וספרותי שבקיצור, למרות שנהניתי, לא הייתי מיחס לכתבה, עם כל הרצון הטוב, הרבה ערך עובדתי.

                • חמדה בן יהודה

                  יכול מאוד להיות, ובכל אופן, זה סיפור עסיסי מאוד. אבל לעניין סיבות המוות של שחקני ושחקניות פורנו, הנה מצאתי לינק מעט יותר מבוסס:

                  http://www.rame.net/faq/deadporn/

                  בספירה שנערכה תחת הנג אובר, אפשר למצוא שם 12 תאונות דרכים, 11 מקרים של לקיחת מנת יתר, 24 התאבדויות, 25 התקפי לב או סרטן, 9 מקרי רצח ו – 78 מקרי פטירה מאיידס (רובם מהם בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, כנראה תוצאות של חוסר זהירות בעידן שלפני המחלה). קשה כמובן להסיק פה סטטיסטית, כי אין חתכי זמן.

            • סתם אישה

              אחי אתה פסיכי ברמות שאני לא יכולה לתאר.
              אני לא חושבת אפילו על תגובה מושכלת כי יש לי הרגשה שהיא טיפול כאן על אוזניים ערלות, אבל סתם לידע הכללי לינדה לאבלייס, לא רק שהפכה לשק זיונים של כל צוות גרון עמוק, היא גם צלמה את הסרט תחת איומי אקדח (כפי שהעידה בפני וועדות סנאט שונות מספר פעמים מאוחר יותר). סתם בשביל הידע הכללי שלך, מעניין איך היית מגיב אם מישהו היה מצלם את אמא שלך/אחותף/הבת שלך לסרט פורנו תחת איומי אקדח, או כל איום אחר, ואחרי זה כל מניאק בעולם היה מאונן על החזה החשוף שלה או על המשגלים שהיא מבצעת לעיני המצלמה.
              ועוד נקודה למחשבה, רוב כוכבות הפורנו היו קורבן לתקיפה מינית בשלב מוקדם יותר של חייהן.

          • חמדה בן יהודה

            וקילו סימפטיה גם לך, נשמתי.

          • ההר של מוחמד

            אז את טוענת ששחקניות פורנו הן נשים המשוללות יכולת בחירה ?

            אנא פרטי מה היא יכולת הבחירה הנ”ל והאם היא נמצאת אצל שאר דרי העולם שלא עוסקים בתחום.
            ואם אפשר, מתי מניעים פסיכולוגיים המביאים לבחירת קריירה מקובלים עליך ומתי לא.

            • לילית-נסיכת האופל

              אם היית מסוגל להבין, וודאי שלא היית שואל.

              ואם אתה לא מסוגל להבין, אז אין תועלת שאתאמץ להמחיז עבורך מסה עתירת מילים על כוחניות, על ניצול ועל שרשראות מזון, הירארכיות, שהן אנושיות אומנם, אך נטולות כל קורטוב של הומאניזם ואמפאטיה לזולת.

          • אלמוני

            כן, הא, ליהי?

  2. כל הכתבה “המבורכת” הזאת למעשה ניכתבה ע”מ לנסות ולהצדיק שוב ושוב את תרבות צריכת הפורנו והפעם ביתר שאת, עם ניסיון עלוב שבעלובים להראות אותה ככלי אומנותי החותר לממסד
    עידו ליכלכת !!!
    הסיבה היחידה לביטול השידורים הפונוגרפים בארצינו הקטנטונת כמה שלא תהיה מובנת לך היא ע”מ לא לחשוף ילדים לסקס ! ילדים ממי שלא התפתחו מינית אך מסוגלים לפענח קוד ממיר מעפן ! אני בטוחה שכולנו היינו נהנים מאד לראות את ילדינו יושבים באחת בצהריים מול הטלויזיה ורואים אונס קבוצתי ( מבויים או לא).
    אני מאד שמחה לגלות שבתחביבך הפורנוגרפי גילית עולם אומנותי מתריס ככל שיהיה ועוד כזאת סובלנות וקבלה של כל המינים והגזעים ובוא לא נישכח את מגוון חיות המחמד והמשק.
    אך כפמניסטית ( ולא מהסוג הארכאי שיושב לך בראש) לא ניראה לי שאישה שעוברת עשרים גברים בסרט שניכנסו בכל חור אפשרי בגופה ולמעשה ניראתה לאורך כל הסרט כטרמפולינה אנושית יכולה לגרום לאף אחד לחשוב שהיא הגיעה לאיזושהי עוצמה ושליטה בחייה או לחילופין לאיזו אמירה אומנותית.
    ועל זה נאמר דחיל ראבק, תהייה כנה, גם אם רק לרגע.

    • לילית-נסיכת האופל

      אולי עוד טרם פגשתי בסרט הפורנו הנכון (וזה לא שלא חקרתי, ביקשתי וחיפשתי),
      אבל עבור הנשים שהשתתפו בסרטים שבהם אני צפיתי,
      הביטוי “טרמפולינה אנושית” נשמע כמעט כמו תיאור ארוטי ענוג, שמהווה אנדר-סטייטמנט לצורה הויזואלית שנצפתה.

      האסוציאצייה שאותן נשים העלו במוחי הייתה של אותו משחק צעצוע מפלאסטיק, לגיל הרך שמעוצבים על משטחו חורים בצורת ריבוע, כוכב, מלבן ועיגול.
      האקטים שבוצעו בכוכבות פיסת האומנות הקולנועית, נמשלו בעיני למעשיו של אותו פעוט, חסוך בהבנה צורנית וקורדינצייה מוטורית עדינה, שמנסה לדפוק בכח עם פטיש הפלסטיק שלו את צורת הכוכב לתוך החור העגול, או מפעיל את מלוא עוצמתו הגמלונית כדי לתחוב את החלקיק העגול אל תוך החור המלבני.

      הייתי ממליצה לעידו לעיין בסיפור שחמדה, ברוב טובה, הביאה לכאן בלינק.
      ואם תקרא את הסיפור עד הסוף, אנא שים לבך לברנדון -במאי סרטי הפורנו, שאף פעם לא שוקע בדיכאון, למרות השתכשכותו עד צוואר בעולם הסחי, הניצול, הרדידות והחרא שבו הוא מתנהל וזאת מפאת המאנטרה ההיפנוטית שהוא אימץ לעצמו: “זה לא אני, זה *הם*”.

      מומלץ לשימושו של כל מדחיק מתחיל.

      ומי זה *הם*?
      במשבצת ה*הם* ניתן להציב, לרווחת המשתמש, את *כל העולם*,
      או לחילופין את שמותיהם של מגזרים נבחרים לתועלת הדיסונאנס הקוגניטיבי הפרטי.
      כמו למשל:
      *דתיים*,
      *נשים*,
      *פמניסטיות* וכו’.
      בהצלחה!

    • עידו הרטוגזון

      אני מבקש לא להכניס לפי המראיין ועורך הכתבה מילים שלא אמר.

      תודה,
      עידו הרטוגזון

      • נראה לי שהסיבה היחידה שתרבות הפורנו כפי שאתה מכנה אותה ניצרכת בעולם היא ההדחקה המינית של הצופים בה הצורך שלהם לראות את מה שהם לא עושים ו/או יעשו. עוד ספקולציה היא שזו דרך מימוש לסטיות שאדם לא מעוינין להכניס לחדר המיטות שלו ע”מ לא להפחיד את
        בת זוגו (לגבי מה בא קודם הסטיה או התרנגולת …?) ויש עוד כמה רבבות של השערות בנושא..

        אך לנושא קצת אחר המספק סטיות של אנשים ברחבי העולם ( ופה אני לא אחטא בלכנות אותו תרבות) הוא סירטי הסנאף – למי שלא מכיר הם סירטי חובבים שהדמויות “המככבות” (לרוב נשים וילדים) לאחר היתעללות מוצאות להורג.

        הסיבה היחידה שעידו מסוגל להתבלבל ולחשוב שהפורנו שהוא צופה בו הוא מתוך בחירה חופשית של הגוף והמחשבה, היא התיחסותו הסובקטיבית למין דהיינו הוא עוסק בו מתוך בחירה
        או כי נוח לו לחשוב שמה שמוצע לו בסרטים גורם לו הנאה, גם גורם לאותם שחקנים/שחקניות את אותה הנאה – ויש לי ספק גדול לגבי אמיתות סברה זו.
        ממש כפי יש לי ספק לגבי הנאתם של קורבנות סירטי הסנאף למרות הנאתם המינית/פסיכולוגית
        של צרכני סרטים אלה.

        אבל כמובן – מה אני משווה זיון עלוב לרצח?
        אונס של קטין/נה מול מצלמה = לרצח והתעללות
        מה בסה”כ רציתי איזה סרט סנאף טוב כדי שאני אוכל לגמור סוף סוף ?

        האדם והעולם המהוגן שעידו גורס נגדו בגלל הגינות לא יכולם לטעון לזכותם של סרטים אלה כי הם לא מטעים לרגע לחשוב שהאובייקט המצולם נהנה מרציחתו , לעומת זאת בסירטי הפורנו
        מאחר והם עוסקים בנושא שלרוב אוכלוסית העולם מקושר להנאה היכולת לטעון לזכותם רבה יותר כי הפסאדה גדולה יותר לגביהם.

  3. עידו,

    תעשיית הפורנו, כמו תעשיית הקולנוע בכלל, מורכבת ממספר ז’אנרים.
    וכשמציגים שאלה “האם סרטי פורנו הם אומנות או ניצול…”, יש להציג קודם את התמונה השלמה של “אומנות סרטי הפורנו”.
    תמוה בעיני שבכתבה ארוכה ומעמיקה הדנה בתעשייה זו בכלל, ובשאלות של ניצול מגזרים חלשים בפרט, קיימת התעלמות מוחלטת מהז’אנרים “קשים” של תעשיית זו – שבהם נעשה הניצול הנורא ביותר.
    כמי שביקר בספריות פורנו, בבוודאי ידוע לך שעל מדפיהן ניתן למצוא לא רק סרטי פורנו רכים (או נקיים), אלא גם סרטים קשים (פדופיליה, אונס, אלימות) המכוונים לציבור מסויים. חלק מהסרטים הנ”ל הם כמעט סרטים דוקומנטרים (בהשאלה גסה), המצולמים ללא ידיעת המשתתפים וללא אישורם, ובהם מנוצלים ילדים/ות, נערים/ות, נשים וגם בע”ח (ואולי גם גברים) אומללים וחסרי ישע למטרות רווח כלכלי.

    • הרוב המוחלט של סרטי הפורנו הם סרטים נחותים טכנית,קולנועית ונארטבית.
      כן אני מניח שיש יוצאים מן הכלל, אבל בהגדרה עולם הפורנו מנטרל כמעט תמיד את קיומו של הסאבטקס שהוא לדעתי אחד התנאים הבסיסיים להפיכתה של יצירת אומנות לבעלת משמעות .
      אין לי באופן אישי בעיה עם פורנו ומדובר בתופעה לגיטימית שבמקרים לא מעטים אף העשירה את עולם הקולנוע והאומנות “המהוגנים” הן כמסלול חניכה לשחקנים, צלמים ובמאים והן כנושא לסרטים ויצירות אומנות (לדוגמא הסרט “לילות בוגי”).
      אבל מי כאן ועד היפוך היוצרות הדרך קצת ארוכה.

      • אורי,
        שני תפקידים למרכאות הכפולות: אחד, לצטט את דבריו של אחר. שתיים, לומר שאין להבין את המשפט כפשוטו (הפוך על הפוך).
        וזו הייתה כוונתי כאשר הכנסתי את המשפט “אומנות סרטי הפורנו” למרכאות.
        את דעתי “אומנות” זו (וללא קשר לרמת הביצוע) אפשר היה להבין גם מהמשך דברי.

  4. אינדי_גו קריינית הרצף

    פורנו הוא ז’אנר אמנותי? לא בעיני. פורנו אינו מנסה לייצג או לשקף משהו. הוא גם לא רוצה להגיד לנו משהו. פורנו הוא מה שהוא – אמצעי נוח וזמין לסיפוק עצמי במולטימדיה. זה נכון שהפורנו, בדומה לאמנות, שואף להניע את הצופה, אך בעוד האמנות שואפת להניע תהליכי חשיבה, הפורנו בסך הכל שואף להניע אותנו לאורגזמה.

    הטיעון בדבר החתרנות העלילתית, כמסמלת את החופש והאנרכיה של הפורנו, כולל הדוגמאות שמובאות כאן – משעשע עד מאוד. במאים של סרטי פורנו אכן עושים וריאציות על עלילות קיימות. הסיבה היא לא חתרנות, הסיבה היא דלות החומר. זה פשוט קל יותר לכתוב גרסת פורנו לסינדרלה מאשר לכתוב סיפור חדש. הניצול של שלד עלילתי תוך כדי ריקונו, מצביע בעיקר על חוסר הדמיון של הבמאי. פורנו יהיה אנכי מעצם היותו נדחק אל מחוץ למוסכמות חברתיות, אבל תהליך הבאתו אל הכלל, תהליך שרשת המידע החופשי תרמה לו יותר מכל דבר אחר (מעתה, אל תאמר “מחשב לכל ילד”, אמור “פורנו לכל ילד”) זה תהליך שהולך ונמשך ומרוקן לאיטו את האיצטלה החתרנית מתוכנה. כוכבות פורנו אמריקאיות הן כיום סלבריטיז לכל דבר (טרייסי לורדס לדוגמא. זה שהיא שחקנית גרועה עצר את עלייתה בהוליווד יותר מעברה הפורנוגרפי).

    זה נחמד ומרענן לדון בפורנו דיון גבה מצח, והוא אפילו ראוי לזה, אבל להטעין אותו בכל המשמעויות התרבותיות, כפי שניסו לעשות כאן, זה קצת מגוחך בעיני, שלא לומר, מתחסד לפרקים.
    וואללה? בתעשיית הפורנו, בניגוד להוליווד, לא זורקים שחקניות מתבגרות? (נכון, הן פשוט מתות ממנת יתר או מאיידס או סתם נשחקות ופורשות עוד לפני שהן מזדקנות) את הטיעון הדבילי הזה יכול להעלות רק מי שיראה אישה בת חמישים שבגלל שהיא חייבת את המנה היומית שלה, או בגלל שהילד שלה צריך גשר על השיניים, עושה דברים שבשביל לשכוח שהיא עושה אותם, היא תצטרך עוד מנה).
    באקט מיני בין שני אנשים (או שלושה, או עשרה בסאונה, או מה זה משנה בעצם), יש, בעיני, אלמנט של אינטימיות. זה לא *רק* עניין תרבותי. יש לא מעט חיות שמזדווגות בסתר – כי יש אלמנט של פגיעות, שבטבע הוא הישרדותי, ואצלנו הוא נפשי, שנובע מהחיבור הזה. בפורנו יש הכחשה גמורה של האלמנט הזה. זה לא עושה אותו לא טבעי, זה רק עושה אותו אל-אנושי בכמויות גדולות מדי. סרטי פורנו הם מנוכרים. אנשים שמתמכרים לפורנו מאבדים משהו יקר מאוד, ואני לא בטוחה שהמחיר שווה את זה.
    מנסיוני האישי, צפיה מתמשכת בפורנו מעלה את סף הגירוי ומעוותת את תפיסת המציאות. מבחינתי, זה כבר, כשלעצמו, סימן אזהרה. הפורנו צריך לשרת את הפנטזיות ולהעשיר אותן, לא להחליף אותן.

    ואני באמת לא נכנסת כאן לנזקים שעושה הפורנו לדימוי הגוף (העצמי והסביבתי), למרות ובגלל שהכותב כאן מתייחס לפורנו בכללותו, כולל השוליים הקשים/מגוונים, בעוד שמה שרוב האנשים נחשפים אליו הוא פורנו סטנדרטי אמריקאי עתיר שדי סיליקון, שלא רק שהוא לא חתרני, הוא למעשה ההוליווד של הפורנו, וממש כמו הוליווד, מנציח מיתוסים בלתי מציאותיים.

  5. א. וודקה

    יש בעיה אחת במאמר, כפי שאמרתי לידידי הרטוגזון, “ההיפותזה הדכאנית”. רק במסגרת האמת של הסובייקט ניתן לדבר על דיכוי ושחרור של המין. בשדה הכוח-ידע שכופים עלינו השיח המשפטי והשיח הפסיכיאטרי המין בנוי כסוד- אמת שיש “לשחרר” ולחלץ מנבכי הסובייקט. אך עצם ההשחה והדיבור על המין –גם בשם שחרורו- משכפלת את הדיכוי, לא של המין, אלא של הסובייקט עצמו שהופך אז לבעל מין מסוים (הטרו, הומו וכו’). כשהמין נתון כאמת של הסובייקט, אמת מדוכאת שצריך לשחרר, נוצרת ההבחנה המגוחכת בין פורנו ל”קולנוע”, בין מין גלוי ומשוחרר למין כמוס וכלוא. האמת של המין היא שאין מין, או שהכל הוא מין.

    • אינדי_גו קריינית הרצף

      הבעיה האמיתית של הדיון האסתטי בפורנו, כפי שהביא כאן הכותב, הוא שהיא מכחישה את היותן של נשים מנוצלות בתעשיית הפורנו. זה, ולא שמונה השורות שהבאת, שאם להיות כנה, לא הצלחתי לצלוח. אבל מעולם לא הלך לי עם סטודנטים נלהבים מדי לפילוסופיה, ככה שזה בסדר.

      • אינדי_גו קריינית הרצף

        ססאמו.

      • א. וודקה

        כנראה שבאמת לא הצלחת. קל להתבכיין על ניצול נשים בפורנו, אבל נשים מנוצלות בכל מקום שבו הם נמצאות, ודווקא ובייחוד “נשות הקריירה” שבשם שחרור האשה טורחות קשה להפוך לגברים. אבל זה בסדר, אף פעם לא הסתדרתי עם שיוויוניסטיות שוביניסטיות.

        • אינדי_גו קריינית הרצף

          נהנות ממה שהן עושות. ואלי מוותרות בדרך על כמה דברים, ויתורים לא קלים – אבל יש להן גם בחירה וגם סיפוק מקצועי. לשחקניות פורנו פעמים רבות אין בחירה, ובעניין הסיפוק המקצועי – נו טוב.

          • ההר של מוחמד

            בארה”ב, למשל, תרבות הפורנו מאוד מפותחת ושחקניות הפורנו המצליחות זוכות למעמד של כובות על ומרוויחות הון עתק. לא כולן, כמובן. בדיוק כמו בכל תחום אחר.

      • ההר של מוחמד

        אז מה חדש ? בתחומים אחרים אנשים (גם אלה, נו, גברים) לא מנוצלים ? גבר או אישה עובדים כל היום על סרט נע, משחקים עם עופות, במשך עשרים שנה. זה בהכרח יותר טוב לכולןם ?

        הסיבה היחידה שזה לא קורה יותר (תצוגות פורנו) ,זה בגלל ה””מוסר”” הדתי והפוריטנייות.

    • חמדה בן יהודה

      נכון שגם המין, גם תת-המודע בנויים כסוד, כמו חשבון הבנק של הפסיכיאטרים. יחד עם זאת, לצאת לגמרי מעצמנו נוכל רק על כוכב לכת אחר – וחליפת חלל לא נחשב, ככה שגם ניל ארמסטרונג ויורי גאגארין לא הצליחו לעשות את זה. נשאר לנו רק להצמיד את האף לזגוגית ולתהות על טיב החיים בחוץ.

    • מה רצית להגיד? האמת של הסובייקט….. מה זה??

      • א. וודקה

        האמת של הסובייקט – המצאה של המאה ה18. מה שנחשב היום כטיפוס מיני (הומוהטרו) היה נחשב בעבר כטעם מיני. לאדם לא הוצמדה “נטייה” מינית כאמת של הגוף, אלא בעקרון הוא נחשב רב מיני. אם למשל אדם ביצע אקט אנאלי באשה היה זה שווה ערך לאקט אנאלי בגבר – לאדם כזה היה טעם אנאלי. בימינו הפוריטנים המין הוא עניין של אמת – התשוקה למין כזה או אחר אינה מעידה רק על טעמו של אדם, אלא על זהותו, על נפשו ממש (וכאן נכנסת “משתלת הסטיות” – הטיפוסים המיניים: הומואים, פדופילים, אקסהיביציוניסטים, פטישיסטים, זואופילים, פרסביופילים ונשים דיספראוניות). הדיון בפורנו כעניין של דיכוי או שחרור הוא בסך הכל שכפול שיח האמת של המין בקווים של המאה ה20. המצדדים בשחרור המין מניחים שהמין דוכא ודורשים לפיכך את השחתו, את “יציאתו מן הארון”. באופן זה הם משכפלים את האמת של הסובייקט כטיפוס מיני וכשדה של אמת, כוח וידע. אין הבדל גדול בינם ובין הכנסייה הקתולית למעט בשם מה הם דורשים את האמת הנסתרת של מיניותך – בשם דיכוי המין או בשם שחרורו.

  6. מנשה התימני

    כל הכבוד על הכתבה
    סרטי פורנו הם יריקה לחה וחמימה עם חתיכות סמארק על הפרצוף המסריח של כל מה שהוא ממסד: ממשלת ישראל וצבא השמדה לישראל, הוליווד, הרבנות הראשית, הכנסיה הפרוטסטנטית, הד ארצי וגלגל”צ.
    סרטי פורנו הם מייצגים את כל מי שחושב שלאקלההיאלאקלהדרכנו הוא שיר חרררא למרות שהוא מושמע ברדיו בתדירות של פליצה במוצאי שבת.
    סרטי פורנו יוצאים נגד הדתות המונוטאיסטיות – ההמצאה המחליאה ביותר בתולדות האנושות – והם משתמשים בפורנו כי הם לא יכולים לומר בקול רם שהם נגד דתות מונוטאיסטיות.
    קיימים סרטים שמשתמשים באמצעים בזויים ושפלים כמו מין עם ילדים או עם שחקניות מסוממות בעליל. הם מעטים ואינם מייצגים את מה שנקרא תעשיית הפורנו.
    ובניגוד למה שבדרך כלל חושבים – רוב המשתתפים הקבועים בתעשיית הפורנו עושים את זה בשביל כסף טוב וגם הרבה פאן – לתשומת ליבכם!!!

    • אל תדחוף ערכים למקום לא להם, יא תימני אחד ( 🙂 🙂 🙂 זו הייתה בדיחה, אנשים, הבנתם, ב-ד-י-ח-ה!).
      סרטי פורנו הם מוצר לכל דבר, כמו אבקת כביסה או שוקולד. אולי ישנם אי-אילו במאים מתוחכמים במיוחד שרואים בהם קריאת תיגר על הממסד, אך הרוב סתם מספק סחורה. איכשהו גם קצת קשה לי לדמיין את צופיהם של סרטים אלה עורכים, בתום הסרט, דיון נוסח “למה התכוון המשוירר”.
      ובקשר לניצול…זהו המשכו של הדיון שהתקיים פעם בבננות על “ניצול ” זונות…גשר לילד אפשר להרוויח גם בעבודה בסופר. מי שבוחרת את זה, מן הסתם עושה את זה מרצונה החופשי, נהנית או לא זו כבר שאלה אחרת. ד”א אני בספק אם כ-ל משתתפי הבננות נהנים מהעבודה שלהם. ובכלל-משחק הוא דבר שוחק מאוד ודורש חשיפה עצמית וויתור על הזכות לאינטימיות, בלי שום קשר לפורנו.
      …הועלתה כאן טענה שעובדות תעשיית הפורנו מאבדות משהו מן האנושיות שלהן, בדומה לתליין…וילד בן 18 שמדינת ישראל נתנה לו רובה ביד לא מאבד משהו מאנושיותו? או שזה כבר “צורך קיומי”? אז גם כוכבת פורנו היא צורך קיומי בשביל המון אנשים בודדים שבשביתם זוהי דרך הפורקן היחידה, וגם בשביל זוגות צעירים שצריכים ללמוד “על משהו” (אני מכירה המון אנשים שלמדו את התאוריה דווקא מהסרטים), וגם בשביל זוגות נשואים ושמרניים שרוצים לנסות “משהו חדש”. מאיפה הם ילמדו את “החדש” הזה, משיחות סלון?
      וד”א מישהו ספר כל כמה זמן מתרחש רצח בסרט “הוליוודי”? כנסו לאולם קולנוע ותראו כמה ילדודס צופים בסרטים אלה! סליחה על הקיטש, אבל אני אישית הייתי מעדיפה שילדיי (אם יהיו לי אי-פעם) ילמדו מסרט איך לעשות אהבה, כן, במובן הפיסי ביותר של המילה, מאשר איך להרוג. גם מותחן יוצר קהות חושים, הידעתם?!

      • חמדה בן יהודה

        לעניין הצורך הקיומי – שמעתי שמתרימים עכשיו לטובת עמותת הבודדים למען הבאה ביד. חפשו את המודעות עם הסלוגן “קשה לי, למען פורנו טוב יותר”, או סתם תעברו להביע תמיכה באוהל המחאה מול הכנסת. לוקח את לב”י בהליכה.

      • מנשה התימני

        את לא סותרת אותי בכלום (נכון שאת גם לא מנסה) – גם אני טענתי בסך הכל שעדיף לראות, ציצים,כוסים, זינים (!) וטונות של שפיך על פרצופים יפים מאשר לראות כמויות אנשים נרצחים כמו שבסרטים הוליוודים מראים.
        העניין הוא שעל פי הערכים הנורמטיביים המוכתבים על ידי הממסדים (שמשתפים פעולה בינהם)
        רצח, אלימות קשה שליפת אקדח כאמצעי לגיטימי לפתרון סכסוכים – זה בסדר. שני אנשים עושים אהבה – זה כבר אסור.
        למה?למה?למה?למה?למה?

    • אלמוני

      i feel sorry for you b/c you are stupid and rude. and that has nothing to do with what you wrote (though i don’t agree with the most of it).
      the way you express yourself does not help your opinions sounds better.

  7. תגובותיי הן תמיד בלי קשר אז גם הפעם:
    מצד אחד, אין לי בעיה עם הרעיון ששנים, שלושה, גנג שלם של בוגרים מסכימים יכולים לעשות עם מיניותם מה שירצו כולל לצלם את עצמם עושים את זה.עם פורנו כזה אין לי בעיה כול עוד לא מנצלים לא אונסים לא מתעללים בחיות שלא יכולות למחות, או באנשים שדעתם לא צלולה מפאת סמים.
    נראה לי שרוב רובינו צפו בפורנו קצת או הרבה בהנאה או גועל או בהנאה וגועל, ואין בזה שום דבר מרעיש. ולא לשם האמנות העלילתית צפינו, למעשה לא שרדנו את כול הסרט. גם לא רצינו לשרוד אותו, על כן הרצנו קדימה ואחורה, עד האורגזמה.
    בקיצור לגוף המאמר: פורנו זה לא אמנות. דחילק.
    ועוד בולשיט אחד בולט עידו: בסרטים כאלה אין “קבלה טוטלית של האחר כמו שהוא, כמושא תשוקה אמיתי” ו”לא משנה איך הגבר נראה הבחורה תשכב איתו ולהפך”, ואין פה “אחווה עולמית של מין”.
    חוץ מכמה שכנראה באמת נהנים מזה, יש פה כסף, הרבה $$$. בגלל זה הם עושים את זה לא בגלל האחווה העולמית של המין. בגלל זה הגברים ישכבו עם כול כונפה והבנות עם כול פלוץ. ועוד דבר שאני חושדת בו, שיש בתחום הזה הרבה אנשים שנוצלו מינית בילדותם, אנשים שנשארו עם שריטה מזה, עם איזה זיק של הרס עצמי שאומר להם שהם לא ראויים למשהו יותר טוב מזה שייתיחסו אליהם כמו חפץ.
    העקרון שלי בפורנו: אני רואה פורנו של אנשים חופשיים שמגשימים את הפנטזיות שלהם, שנהנים מלהראות את עצמם, שצוחקים בתמונות צחוק אמיתי עם העיניים
    אם נראה לי שמישהו סובל או מזייף זה מוריד לי את החשק.

  8. בנימה אחרת, ושוב בלי קשר, רק למטרות סקר קטן:
    בנות שאוהבות פורנו הומוסקסואלי הצביעו כאן!

  9. אסף אסולין

    בשיעור חברה לפני כמה שנים הדביקה המורה תמונה של ילדה ערומה על הלוח ושאלה האם זוהי פורנוגרפיה או אומנות. כשהגיע תורי לענות אמרתי שזה שניהם.

    כל הכבוד, כתבה טובה מעניינת ולא מתימרת כמו הרבה כתבות שקראתי פה לאחרונה.

  10. מאלף, מרתק, מעורר מחשבה, מחושב, מכוון ומקוון, מופלטה 🙂

  11. בנן אלמוני

    השאלה בכל העניין הזה היא למה הבננות מתרגזות מכך שפורנו פוגע בזכויות אדם של אנשים, בזמן שזכויות אדם נפגעות במקומות עבודה שונים גם בתעשיית הטקסטיל, המזון, הפחם בכל העולם. כמובן שזכויות אדם לא צריכות להפגע בפורנו. אבל אנחנו מדברים על פורנו שהוא לגיטימי, כמו שתעשית הטקסטיל היא לגיטימית.
    ואז אחרי שנפטרנו מהטיעון הזה, השאלה השניה היא מה כל כך נורא בזה שאנשים רוצים לפנטז על משהו מסוים? שום דבר לא נורא. אם אנשים אחרים רוצים למכור להם את זה, למה לא?

    • לילית-נסיכת האופל

      זה שנעלי ‘נייקי’ הן נוחות ושימושיות
      והעובדה שמייצרים אותן תוך כדי מחקרים ומאמצים קפדניים לענות על צרכיו ועל נוחותו של הקניין בר המזל, לא סותר את העובדה שבהליך מעורבים ילדים מנוצלים תמורת שכר עבדים זעום.

      אז למה לא, בעצם?
      אולי, כי ככה!

      • מנשה התימני

        פעם גם יאיר לפיד (ה”אנריקה איגלסיאס” של עולם העיתונות הישראלי) כבר כתב שהוא לא יילך לעולם עם נעלי נייקי -בגלל שילדים במזרח וכו’
        אפשרלחשוב שנעל פופולרית מסוג אחר מיוצרת באזור התעשיה בבית שאן.
        ואפשר לחשוב שאם הילדים האלו לא יועסקו בנייקי – יתפנה להם זמן פתאום ללכת עם האמא שלהם לחוג ג’ימבורי.
        חברה – הילדים האלו מפרנסים משפחות שנכנסו למצב של עוני עקב שבירת מסגרות מסורתיות של אלפי שנים כתוצאה מפלישת המערב. סגירת מפעלי ענק של קונצרנים מבמערב יביאו את הילדים ומשפחותיהם לרעב!!!
        אז מספיק עם הצביעות. זה מזכיר לי את השיר של שרית חדד לאירוויזיון.

  12. אווי-טסה

    ” האישה המשוחררת היא או עקרת הבית הנתונה למרותו של בעלה מחד, או המופקרת הניהיליסטית מאידך.”

    – פרופ’ נינייה סקרול, Women’s Development, א, עמ’ 123.

    היום אישה שלובשת חצאית ונעלי עקב היא כבר לא ‘האישה המשועבדת’ אלא ‘אשת-העסקים’ שלובשת חצאית ונעלי עקב… נשים החלו ללמוד באוניברסיטאות, במקום ללמוד מסמרטוט הרצפה או ממחבתות המטבח. הן מדברות על ניצול והשפלה כאילו שהניצול וההשפלה נמצאים מחוץ להן. כשהבונה מכרסם בעץ ואוסף את ענפיו לבניית סכר, העץ אינו מנוצל או מושפל.

    הזונה נשענת על הזין והזרע
    היא בולעת את העולם
    בפיה.
    את הבלבול והמבוכה היא מניחה
    לנו.
    השפל הוא הנשגב.
    בני-אדם טרודים ובהולים,
    הזונה היא טיפשה ואטומה.
    ככה היא נוטלת חלק
    בפשטות של האחד.
    את הזין והזרע
    היא חובקת
    כמות שהם.

    את רוצה לשים סוף אמיתי לניצול ולהשפלה? –

    הנה אבצע בך מעשים סוטים
    את תקבלי אותם כמו סוטה

  13. חדשה כאן

    עידו,
    אני לא יודעת אם יש לך איזה שהן דיעות שליליות בנושא הנ”ל, לפי המאמר ניתן להבין שלא.
    אני משערת שבין שאר המידע, מה שהתסיס כאן אנשים זו הנטייה להראות רק את הטוב, וכמו בכל דבר גם בפורנו אין טוב מוחלט או לסירוגין רע מוחלט.
    אני מניחה שכמו בכל התחומים בחיים, אכן ישנם במאים שמנסים וגם מצליחים ליצור סרט אומנותי. וישנם במאים שבאים לעשות כסף נטו ממשהו שבתכלס מוכר.
    למרבה הצער כמו בכל כך הרבה תחומים בחיים ישנם אנשים שמנצלים ומבזים (שלא לדבר על רוצחים ואונסים) בשביל כסף והנאה ואלי גם תוך השתמשות בתירוץ שיש לחומר זה קהל והם לא המציאו את הגלגל.
    אני כן מאמינה שיש אנשים שנהנים מלככב בסרטים אלו, אבל לא באופן קבוע.
    ובנוסף הדרך לניצול בתחום זה יותר קצרה (לדעתי) מדרכים אחרות.

  14. קיבוצניק

    אפשר להתפלסף במשך שנים על פורנו, טוב או רע. אפשר להביא טיעונים גבוהים על הכוח שיש לנשים שמקבלות המון כסף מכיוון שגברים בכל הגילאים אוהבים לראות ציצים (רצוי גדולים מדי, רצוי לא של האשה או החברה).
    יכול להיות שכוככבות פורנו מרוויחות המון כסף מניצול הפוך על הפוך של גברים מזילי ריר. אפשר לקרוא לזה אפילו סוג של פמיניזם.
    בשורה התחתונה הנשים שוב נדפקות (…)-
    הן מרעיבות את עצמן, חורכות את עצמן במכוני שיזוף, דוחפות גומי לשפתיים ופלסטיק לשדיים כדי למלא איזה כמיהה של התת-מודע הגברי הקולקטיבי לראות את ברבי על ארבע.
    בשורה התחתונה, אחרי שהתעללו בעצמן ועיוותו את גופן בהתאם לאיזשהו סטנדרט גברי חולני, אחרי שבאה חבורה של גברים וביצעה בהן דברים איומים שבדרך כלל באים מכיוון של השפלה ולא תשוקה או הנאה, אחרי כל זה, את הכסף הגדול עושים המפיקים, הגברים בדרך כלל.

  15. אחרי כל התגובות הזועמות יותר, זועמות פחות – עמדה אחרת מפי בחורה צעירה ובריאה שניהלה בעברה מערכות יחסים ספורות…
    סרטי פורנו הם FUN כל עוד – כפי שנאמר קודם – אין חיות, מנוצלים, מסוממים וכל החבר’ה, אני בסדר עם זה – בסדר גמור – אני אוהבת לצפות בסרטי פורנו עם בני זוגי, אוהבת להזדיין בסלון מול הטלוויזיה הדלוקה ולראות צלליות של גברים ונשים יפים (רצוי כושים ובעיקר כושיות – למה – ככה זה מה שעושה לי את זה…) מחרמן אותי לראות מציצות, שני בחורים מזיינים בחורה (אחד בפה ואחד…) זיונים אנאליים עושים לי את זה מאוד, העניין מוסיף עניין לזוגיות, נותן רעיונות, ומחרמן מאוד…אני בעד – אבל עדיין לא היתי רוצה לדעת שאני צופה באשה מסוממת שנבעלת בחוסר ברירה…

    הלאה הפורנו

  16. בכל חיי ראיתי ר שניה וחצי מסרט פורנו, זה היה בכיתה ח’. מאז בחיי שזה לא חסר לי, ומעבר לכל דעותי הפמיניסטיות בנושא אני אסכם הכל במשפט אחד: (ואני אוהבת סקס סמים ואלכוהול) עזבו, לא כדאי לכם, זה פשוט משחית את הנשמה.

  17. סרטי פורנו , אינדיוידואלית לכל איש – יש שחור יש לבן ויש אפור. אבל את העובדה שסרטים אלה מחרמנים משפיעים ויש להם מקום וחשיבות בחברה שלנו כיום,אף אחד לא יכול למחוק.
    השאלה הינה מהי ההשפעה שיש לזה עלי,בתקופה זו של החיים?
    אישית,עד לא מזמן הייתי חובב מושבע ואף צילמתי סרט של כשעה.אך הסקס שאליו אני כמה ,החל נותן אותותיו בי וזנחתי את הסרטים הכחולים.מה לעשות שכשהרגש אמיתי וחזק הסקס הוא בהתאם.
    עדיין בלילות של לבד היתה תפורה עליי הפנטזיה הנחמדה של לשחק לגלות,לגעת בשתי בחורות נחמדות וביין נחמד,אבל האמיתי והרציני עדיין מחכה. ר ג ש . וזה מה שחסר שם.

  18. אלמוני

    שכחת דבר אחד עיקרי וחשוב עד מאד!!!:
    הנשים בכל הסרטים הנ”ל בעמדת נחיתות מובהקת. הן מוצגות כאובייקט פאסיבי ומצולמות לרוב מנקודת המבט של הצופה הגברי המציצן. לרוב, אשה לבנה (שמעמדה נמוך מהגבר הלבן) תבעל ע”י גברים שחורים מכיוון שהם כמעט וזהים לה במעמדם. לרוב, הדגש הוא על האורגזמה הגברית (כמעט בכל הסרטים הסצנות המצולמות סובבות סביב ההנאה הגברית והאשה משמשת ככלי למימושה),
    גיל הנשים הולך וקטן עד פדופיליה של ממש. וכו’ וכו’ וכו’…
    בל נשכח!:
    כאשר מדברים על “עולם הפורנו הוא אחת מהאופוזיציות התרבותיות האחרונות שנותרו בקרב מול ההגמוניה” אסור לשכוח את ההגמוניה שמפיקה את רוב רובם של סרטים אלו. ההגמוניה הגברית המתאימה את הסרטים למבט הגברי על חשבון המבט הנשי. מס’ הסרטים אשר הופקו ע”י נשים הוא זעום, וגם הם עדיין לכודים תחת ההיררכיה של המבט.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *