איש רע

הוא עזב אישה ושתי ילדות עבור ברמנית כוסית בת 24, ורץ לספר לחבר'ה. הלב מתקומם, האוזן נחרדת והבטן נבעתת, אבל את ההחלטה האמיצה לקרנן את זוגתו בפומבי, אני לא אקח ממנו. נכון שהוא פותח במילים "אני איש רע", נכון שכשהנחתום מעיד על עיסתו המבאישה, הוא מקשה עלי להפנות אליו אצבע מאשימה. נכון שהוא לא נופל למלכודת ההתחסדות וההתנצלות, ונכון שהוא מספיק כן כדי להודות שפה של בת 24 על זין של בן 42 היה גורם ההשראה להחלטה הנמהרת, והוא לא מחפש את האישור שלנו, להיפך, הוא שם עלינו זין, כל כך שם עלינו זין, שהדבר היחיד שנותר מהוידוי המרגש הזה הוא תחושת הזדהות חמצמצה עם האישה לשעבר, שככל הנראה לא עשתה את עיסקת חייה לפני חמש עשרה שנה וממשיכה לשלם על זה עד היום, בלהיטותו של בעלה שמתעקש לזרות מלח על הפצעים בחדוות הגילוי העצמי, וממאן לכבס את הכביסה המלוכלת בפורום המיועד לכך.
אבל על הזין שלו מה שאנחנו חושבים. לו יש ברמנית כוסית בת 24, שלומדת יחסים בינלאומיים, ומאמינה מעומק נפשה הרכה שגם כשהגבר שלה מפשט את יחסיהם לרמת זין מקשיש בתוך פה רענן, זאת אהבת אמת. תגיד התאהבתי, תגיד התבלבל לי השכל, אבל ציניות מפוכחת בצורה אלימה של דוד מזקין, מול נלהבות פעורה של ברמנית סטודנטיאלית בת 24, אני לא יודעת מה זה, אבל אני יכולה לנחש שזה רק עניין של זמן עד שאותם גברים ימצאו את עצמם משוטטים ברחבי העיר עם אופנוע חדיש. לבד.

יש זמן לכל דבר, גם לשמחה לאיד שבוודאי לא תאחר לבוא. "זה הוידוי של כולנו", מצהיר גדי, שמנסה להפוך את המקרה הספציפי העגום שלו לחוויה הקיבוצית של גברים שהגיעו לגיל מסויים, שבו הם חשים חוסר מנוחה מאד מסויים ודאגה מאד מסויימת לגורל הזין שלהם, עם המודעות ההולכת ומתחדדת שלא לנצח יעמוד עוד בגאון, תוך ספירת ההזדמנויות ההולכות ומתכלות להשחיל פרגיות רעננות. אבל הטינה כלפי "העורבות המגוידות", חברות של רעייתו הזנוחה, שמכלות את זמנן בדאגה לשדיהן הנפולות ומוקירות בפתטיות כל ראיה לתשומת לב גברית זניחה ככל שתהיה. הטינה השמורה להן מצד הכותב, שברגעים אלה ממש אמור להיות מאוהב. מאוהב: אותו מצב תודעתי שגורם לך להיות על גג העולם, לנטות חסד לכולם, נטול חיצי רעל וחשבונות קטנוניים, הטינה הזאת נראית לי מוזרה. נראה לי שבדרך להגשמה העצמית הכותב שכח משהו קטן, כמו לאהוב, כמו להרגיש שלמות כזאת אמיתית, כמו ליהנות ממה שהחיים מציעים לך.
ונסגור בוידוי קטן משלי: גם אני הייתי שם. בגיל 20, עם אהבה מהחלומות לגבר מבוגר ומפוכח. עם ההתרגשות המפעפעת מיחסים אסורים. האהבה העצמית הזאת שניזונה מיתרון הנעורים שלך לעומת פחד ההזדקנות שלו. גם אני אהבתי בגלל, ולא למרות גילו המתקדם. גם אני שאבתי הנאה מהשתקפות גופי הצעיר בעיני המבוגר החמדניות שלו, וידעתי את טיב המשחק, ואהבתי בטירוף, ואיך אומרים בפרסומות, זה לא היה קל, אבל זה עבר לי יותר מהר מהזמן שלקח לו להוריד את הכרס, ולא שהוא לא השתדל.
ככה זה בגיל 20, החיים כוידאו קליפ, ואת נדמית בעיני עצמך לנערה פרחחית חוצה גבולות, פורקת כל עול, נוקמת את הנקמות הפרויידיניות הקטנות שלך דרך מישהו שבעוד כמה שנים אולי תתקלי בו ברחוב ותחשבי לעצמך, כמה הוא נראה זקן, ותחייכי לעצמך על הוי שהצלחת לשים על פנטזיית הכיבוש הזאת. עוד כוכב מנצנץ בביוגרפיה שלך, וכזה שיגרום לחברות שלך מהבר לשרוק בהתפעלות, נו-ווי אחותי, כזה זקן? אני לא הייתי מסוגלת, פייי, איזה מופרעת שאת. אבל אם הוא חכם, הוא לא יעזוב את אישתו. אם הוא יודע מה טוב בשבילו, הוא ידע שזמנו אצלך קצוב. כי יש דברים שלומדים בערך בסביבות גיל 26. למשל, שסקס אחרי הכל, זה רק סקס, וחרמנות גברית זאת חרמנות גברית. שלא משנה איזה הישגים הוא צבר, ואפילו אם הוא המרצה שלך באוניברסיטה (מקדם חרמנות לא קטן בקרב צעירות תאבות כיבושים) אין תחליף לחבר לחיים שנמצא באותו שלב בחיים בו את נמצאת. שאת פחדי ההזדקנות שלו לא את תצליחי לרפא, שהגבר הזה מרעיד את נשמתך ממעמקי האגו של הילדה הקטנה שהצליחה לשים רגל בוטחת בעולם של המבוגרים, שעוד רגע קט ממילא תשתייכי אליו. אחרי שאת מפסיקה להתפעל מאיך שאת מצליחה להרשים אותו באינטלקט שלך, ואחרי שאת מסתגלת לעובדה שמישהו בגילו מקשיב לך ומתרשם ממך, ואחרי שאת שומעת כבר את כל הסיפורים שלו, והניים דרופינג שלו מפסיק לרגש אותך, את מבינה פתאום שבעצם זה לא הישג כל כך גדול. ואז, כשאת הופכת לאישה, הוא הופך לסתם זקן טורדני שמונע ממך לנצל את שארית החופש שלך, ולהתגלגל לקטע הבא, וממילא אי אפשר ללכת איתו למסיבות, והוא לא סבלני כלפי החברות שלך, ולא כיף איתו. ותאמיני לי, עדיף לך שהוא לא יעזוב את אישתו, בעצם, את לא צריכה את זה על המצפון שלך. מיצית. :

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *