את רק עוד אחת

את האב טיפוס הבא, כל אחת מכן פגשה. כל אחת חשבה שלא תתפתה יותר לעולם לקסמיו, מתוך ידיעה שאלה הם קסמים מפוקפקים ובעלי עירבון מוגבל, ובכל זאת נפלתן ואני יחד אתכן לתוך זרועותיו המסוקסות של המתחיל הסדרתי. אני אומרת לכן, בננות, נשים הן עם מוזר. כמעט מזוכיסטי. למה? כי אם יש משהו שנשגב מבינתי, זה ההידלקות על אותם טיפוסים שעבורם כיבוש של אישה הוא לא יותר מסימון וי בפנקס השחור.

עד העונג הבא

הם נפגשו לפני מספר חודשים. לכאורה, שום דבר משותף. הוא צעיר ממנה, גר מאות קילומטרים ממנה, מתעניין מן הסתם בדברים אחרים, אך כל זה לא ממש שינה. היה ביניהם דבר אחד שעובר את מחסום כל התירוצים. היה ריח של סקס באוויר. שניהם הרגישו אותו, ושיחקו את המשחק. יש משהו מסעיר במתח מיני לא ממומש ושניהם נהנו ממנו עד ש…
עד שהגיע הרגע בו אי אפשר היה לברוח. היא והוא ועוד קבוצה של אנשים נסעו לנופש מעבר לגבול. לפני שיצאה מן הבית הבטיחה לעצמה לא להתפתות. נשבעה לשלוט ביצר ולא לתת לו לשלוט בה כי ידעה שלזיון איתו יהיה מחיר. וכך מצוידת בהחלטות לוגיות כשרות למהדרין ארזה חפצים ונסעה. רק כדי ללמוד על בשרה, שלחופש יש רציונל משלו והבטחות של הבית לא עומדות במבחן המציאות של ים כחול ורוח קיצית וגבר צעיר שמבטו מצית אש במעלה ירכיה. אז היא ניסתה לדחות את הקץ. המתח המיני המשיך לצעוק בה, אבל הבחור הצעיר השתיק את הצעקה אצלו. איך? כאן היא גילתה שהגברבר שחשק בה עד כלות, חשק בה בדיוק עד הבחורה הבאה שראה. כי זהו, אתם מבינים, המתחיל הסדרתי. הגבר שעבורו את רק עוד אחת בפס יצור המוני של נשים. הגבר שיגרום לכל אישה להרגיש הכי בעולם, עד שתבוא האישה הבאה וזו שאחריה, ואחריה. וזה בכלל לא משנה אם הוא רק מפלרטט איתן או גם מזיין אותן. את יודעת, שאת רק עוד אחת בסדרה אין סופית, ואין דבר שפוגע באישה יותר מהידיעה שהיא סתם עוד אחת.
היא הרגישה את העלבון חונק לה בגרון והתרחקה ממנו. הוא ראה אותה מתרחקת וניסה להתקרב. היא אמרה לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא פגע בה והוא ניסה לחפות (מן הסתם לא רצה להפסיד את ההבטחה הצפונה בה) על התנהגותו ולהגיד לה שהדברים שהיא רואה משם אינם הדברים שהוא רואה מכאן.
היא ידעה שהוא משקר. אבל משהו בה רצה להאמין. היא ידעה שתתחרט, אבל ברגע ששוב נתקלה בעיניו ידעה שאין טעם לברוח. היא ידעה שהיא נופלת למלכודת אבל החליטה להרדים את ההגיון ולתת דרור למה שעמד ביניהם, רק כדי שאחר כך תוכל להתמודד עם המבול בלי שמתקפת ההורמונים תשגע אותה.
הם נפגשו תחת הגלים והשמש. מפגש של עיניים וגוף. מפגש של תשוקה שסוף סוף מומשה. באותם רגעים היא לא חשבה על כלום. הוא כבר חשב על העונג הבא.
בתמימותה האמינה שהדברים שהטיחה בו כמה שעות קודם חלחלו. אבל עם רדת החשיכה הבינה את הטעות. הוא היה לידה המתחיל הסדרתי שלה, ומול פרצופה פסע עם מישהי אחרת לעבר השקיעה. הפעם זה כבר לא היה עלבון, זה היה זעם. היא הרגישה את הכעס מציף אותה וניסתה להבין מדוע. קול קטן בתוכה לחש לה, שהם רק ידידים בלי שום מחוייבות מעבר. שזכותו לזיין את מי שהוא רוצה ושזה גם החופש שלו. אבל קול גדול בתוכה צעק לה שזוהי משמעותה של המילה חזירות.

עניין של כבוד או רגשות?

אתם מבינים, יש קודים מסוימים בעולם של כבוד לאחר, ובמקרה זה לאחרת. היית איתה לעזאזל. היא לא הייתה סתם מישהי שפגשת על החוף. נגעת בה. באותו רגע היא הייתה בראש מעייניך (או בראש של איבר אחר ממך) חבל שלא היית מספיק בן אדם כדי להיות איתה גם ברגעים שאחרי. לא בגלל שאתה חייב לה משהו, לא בגלל שהיא רוצה לכבול אותך לאיזה קשר זוגי חלילה, אלא בגלל שלפני שהיא אישה ופוטנציאל הסתערות, היא קודם כל אדם עם רגשות. אתה בחרת לא לראות, היא בחרה לא לסלוח. נדהמת מפלירטוטיו הזולים שלא ידעו שובע, מחיבוקי התמנון שלו לכל חריץ נקבי שעבר בסביבה, ובעיקר שואלת את עצמה איך נתנה לזה לקרות.
התשובה פשוטה, יקירתי. רצית באותה מידה, ונהנית לא פחות. לא על הזיון את מצטערת, אני יודעת. את מצרה על האיש שגילית מאחורי הגלים. ואת צודקת. גברים מהזן שלו לעולם לא יבינו את הדבר הבסיסי ביותר, שבחלוף הזמן הזיון נשכח ומה שנחרט הוא הערך המוסף. התפתית לנער ליווי רב קסם, שסימן אותך כמטרה ולא מעבר (צר לי אם קיווית). זה הערך המוסף שלך. זכרי אותו בפעם הבאה שאת פוגשת בעיניו.