בת מרים, יוכבד

משוררת. אחותנו. נולדה בבלרוס כמרים ז'לזניאק. בבלירוס נדפס גם ספרה הראשון. עלתה לארץ-ישראל ב- 1928, גרה בתל-אביב ופרסמה משיריה בכתבי עת שונים. בנה נפל עם הל"ה, במלחמת השחרור, ומאז לבשה רק בגדי אבלות שחורים. כלת פרס ישראל לספרות עברית 1972. לגמרי לא קונבנציונאלית, נפש פראית בגוף אבל. rnהיא היתה אמא לשני ילדים, מאבות שונים, בלי שעמדה אף פעם מתחת לחופה. נראה שמדובר באחת הישראליות הראשונות שהיו חד הוריות מתוך בחירה. בחרה לעצמה את השם "בת מרים", ומשירתה עולה שהיא רואה במרים המקראית אם שירית, ובאמצעותה היא מציבה את עצמה בתוך מסורת של שירת נשים. חוקרי הספרות מוצאים את תבנית אם-בת היא תבנית מרכזית בשירתה. אפילו בשירי ארץ ישראל מתוארים היחסים בין הדוברת לבין הארץ ביחסים בין אם לבת. התפקידים אמנם מתחלפים, פעם הארץ היא הבת ופעם היא האם, אבל זו מטפורה חשובה ומאוד עמוקה בשירתה. rnלא רק אם ובת, גם אם ובן. מושג האימהות היה בעיניה, גם בגלל צורת החיים המיוחדת שלה, יותר מקדוש. מספרת ביתה המשוררת רות קרטון בלום: "אולי משום כך הייתה אמא כל כך מיוחדת. אימהות וילדים היו קדושים בעיניה עד סוף ימיה. בשנות העשרים, לבדה, גידלה שני ילדים ללא נישואים ומגברים שונים. גידלה אותם לבד". גם אם חוקרי השירה יתעקשו שבת מרים לא היתה פמיניסטית, או שיקראו לאופן ההתנהלות שלה בשירה ובעולם בשם אחר, נניח, "נשיות פוסט-כנענית", אפשר בהחלט לתת לה פרס בייצוג נשי ייחודי, עצמאי אבל לא תלוש ממסורת. בשנות השלושים והארבעים של המאה, זה היה פמיניזם.משוררת. אחותנו. נולדה בבלרוס כמרים ז'לזניאק. בבלירוס נדפס גם ספרה הראשון. עלתה לארץ-ישראל ב- 1928, גרה בתל-אביב ופרסמה משיריה בכתבי עת שונים. בנה נפל עם הל"ה, במלחמת השחרור, ומאז לבשה רק בגדי אבלות שחורים. כלת פרס ישראל לספרות עברית 1972. לגמרי לא קונבנציונאלית, נפש פראית בגוף אבל.
היא היתה אמא לשני ילדים, מאבות שונים, בלי שעמדה אף פעם מתחת לחופה. נראה שמדובר באחת הישראליות הראשונות שהיו חד הוריות מתוך בחירה. בחרה לעצמה את השם "בת מרים", ומשירתה עולה שהיא רואה במרים המקראית אם שירית, ובאמצעותה היא מציבה את עצמה בתוך מסורת של שירת נשים. חוקרי הספרות מוצאים את תבנית אם-בת היא תבנית מרכזית בשירתה. אפילו בשירי ארץ ישראל מתוארים היחסים בין הדוברת לבין הארץ ביחסים בין אם לבת. התפקידים אמנם מתחלפים, פעם הארץ היא הבת ופעם היא האם, אבל זו מטפורה חשובה ומאוד עמוקה בשירתה.
לא רק אם ובת, גם אם ובן. מושג האימהות היה בעיניה, גם בגלל צורת החיים המיוחדת שלה, יותר מקדוש. מספרת ביתה המשוררת רות קרטון בלום: "אולי משום כך הייתה אמא כל כך מיוחדת. אימהות וילדים היו קדושים בעיניה עד סוף ימיה. בשנות העשרים, לבדה, גידלה שני ילדים ללא נישואים ומגברים שונים. גידלה אותם לבד". גם אם חוקרי השירה יתעקשו שבת מרים לא היתה פמיניסטית, או שיקראו לאופן ההתנהלות שלה בשירה ובעולם בשם אחר, נניח, "נשיות פוסט-כנענית", אפשר בהחלט לתת לה פרס בייצוג נשי ייחודי, עצמאי אבל לא תלוש ממסורת. בשנות השלושים והארבעים של המאה, זה היה פמיניזם.