הבננה השבועית


יום ראשון: חשבתי שאצליח לשלב משחק ועריכה

יום משרד. מיליון מיילים, טלפונים, ישיבת מערכת. עוד שבוע מטורף מתחיל. ככה זה נראה, בערך: לבדוק איורי עטיפות, לכתוב גבים, לברר לגבי חוזים חדשים, להגיש מועמדויות לפרסים, להרגיע סופרים לחוצים, לעבור על תשדירי רדיו, לאשר מודעות, לתאם עם היח"צנית כתבות וראיונות לספרים החדשים, לשלוח כתבי יד ללקטורים השונים, לכתוב כמה מכתבי דחייה מנומסים ככל האפשר לכותבים שכתבי היד שלהם לא התקבלו, ושוב, לסרב בצער להצעות לאודישנים. אין לי זמן. חשבתי שאצליח לשלב משחק ועריכה. לא בשנה הקרובה. אני בקושי נושמת גם ככה. בארבע וחצי הגיע אדם פינס לצלם אותי לכתבה שלו שתתפרסם בג'רוזלם פוסט, על החידושים בעולם הספרות הישראלי. טוב, לפחות לג'רוזלם פוסט אין טוקבקים. הטוקבקים הורגים את שמחת החיים. בחמש לקחתי איתו טרמפ הביתה, הוצאתי את הכלבה לטיול מקוצר והתיישבתי לבדיקת העריכה הלשונית של "אבדות", רומן ביכורים של מיכאל שיינפלד, שאמור לצאת לאור כבר בשבוע הבא. לחץ.


יום שני: אצל סופרים זה אחרת

היום יום כיף. בבוקר אני ביום סרטים שההוצאה ארגנה בקולנוע לב אביב. יוכי ברנדס ויהודית רותם ניגשו לספר לי שהן באמצע קריאת הספר של ניר, והחמיאו על כשרונו הרב. ניר הוא בן זוגי האהוב, שהוציא החודש את ספרו השלישי "מחזיר החלומות". החודשים האחרונים הבהירו לי מהו לחץ סופרים לפני הוצאה לאור. נורא פי כמה מלחץ שחקנים לפני הצגת בכורה. אני זוכרת שתי ביקורות קוטלות שקיבלתי בתחילת דרכי כשחקנית, ממיכאל הנדלזלץ ואליקים ירון. התבאסתי, אבל על אותה הצגה בדיוק קיבלתי ביקורות מהללות מיונתן אסתרקין, יוסי חרסונסקי ושי בר יעקב. אז הפנמתי את העובדה שביקורת היא בסך הכל עניין של טעם אישי. כמה שנים מאוחר יותר מיכאל הנדלזלץ היה העורך שלי במוסף הספרים של הארץ. הסתדרנו מצויין ועד היום אני אוהבת אותו מאוד. אבל אצל סופרים זה אחרת. אין במאי, מחזאי ושחקנים אחרים שחולקים איתך בכשלונות או בהצלחות. הכל אישי יותר וקשה יותר. בערב חגגנו את היומולדת של דנה, החברה הכי טובה שלי, בעזרת שמפניה משובחת, משכיחת לחצים ומשככת חרדות.


יום שלישי: החיים אחרי "אבודים"

יום עבודה בבית, עם האוטוביוגרפיה של אייל מגד, "ארץ אישה". את מגד עורכת אשתו, צרויה שלו, ואני רק נותנת חוות דעת נוספת לפני ההוצאה לאור. באפריל ייצא הספר הראשון בעריכתי, שנמצא עכשיו בשלבי עבודה אחרונים אצל הסופר, לפני שיחזור אלי לסיבוב עריכה אחרון. קוראים לו "אני" והוא יהיה הספר הראשון שבחרתי וליוויתי מתחילתו ועד סופו. זה עניין מאוד מרגש. חוץ מזה, היום חוגגים בעולם הנוצרי את ולנטיינז, אבל אנחנו יהודים כשרים, אז לא צפוייה איזו חגיגה מיוחדת. רוב הזמן אנחנו במילא מבלים את הלילה מול הדי.וי.די. אנשים שעוסקים במילים כל היום צריכים לנקות את המוח בעזרת ויזואליה. עדיף כזו שלא מצריכה מחשבה מיותרת. היתה לנו את תקופת "אבודים", אחר כך נסיון קצר ולא מוצלח עם "עקרות בית נואשות", ועכשיו אנחנו עם הסדרה המד"בית המעולה "4400" ועם אולימפיאדת החורף. חוץ מזה אנחנו מכורים ל"נולד לרקוד".


יום רביעי: התכתבויות עם פרידמן וקיציס

היום שוב במשרד. האייריס של "אבדות" הגיע. אייריס זו הדפסה של כריכת הספר, לבדיקה אחרונה לפני הדפוס. אחר כך אני כותבת טקסט גב לספר מקסים שייצא במאי, "המלוכיה של אמא", סיפור התבגרות באלכסנדריה של השחקן ניסים זהר. קשה מאוד לתמצת ספר שלם ל 250 מילים, בצורה המפתה ביותר לקניה וקריאה. באמצע אני עונה למיליון טלפונים וגם מתכתבת במייל עם טל פרידמן ואייל קיציס, ששלחו לי עוד כמה קטעים חדשים לספר הבדיחות החדש שלהם שייצא לקראת שבוע הספר. כל התכתבות איתם היא תענוג משעשע. היום מסתיים בביקור בספא ליד ההוצאה – אמא שלי קנתה לי מסז' כמתנה ליום ההולדת שלי, שהיה לפני חודשיים. הגיע הזמן לנצל את השובר הזה.


יום חמישי: עצירה בקפה השכונתי ותכנונים ללילה

עוד רגע סוף השבוע. אני אוספת מהמשרד את חומרי הקריאה שלי לימי החופש מעבודה – כתב יד שקיבל המלצות של שתי לקטוריות והגיע הזמן שאקרא אותו גם אני; ופתח דבר שכתב פרופ' יגאל שוורץ לספר של יורם קניוק. אני גאה מאוד בספר הזה, שיזמתי את הוצאתו לאור לכבוד כנס שייערך בסוף מרץ בקיימברידג' ומוקדש לחייו ויצירתו של קניוק. "עיטים ונבלות" הוא חידוש של שתי נובלות מצויינות וחזקות של קניוק, והצירוף של שתיהן יחד באותו ספר מטעין אותן במשמעויות חדשות. לפני שאגיע הביתה אני עוצרת בקפה השכונתי לפגישה עם סופרת שכתב היד שלה התקבל וצריך לדון בכיוון העריכה שלו. וכשיגיע הלילה כנראה נצא סוף סוף מהבית, נפגוש חברים. אם לא נרדם תוך כדי תכנונים, כמו תמיד.

תגובות

  1. טוני מוריסון

    שלחתי לכם כתב-יד ולא החזרתם לי תשובה

  2. מעריץ סמוי

    רנה ורבין יפה, אינטליגנטית ומוכשרת בטירוף. כן ירבו בנות כמוהה.
    בהצלחה בתפקיד החדש

  3. אלמוני

    את נשמעת בחורה מדהימה. בהצלחה

  4. מחזיר החלומות

    משעמם

  5. ציפורה

    כמה ניים דרופינג וכמה פלצנות.

  6. ארחי פרחי

    אני מקווה מאוד שאת הטקסט למעלה לא כתבה רנה ורבין, ואם כן, אז אני מקווה עוד יותר שהיא עשתה את זה תוך כדי לחץ זמן נוראי ורק כטובה לחברה במערכת בננות.

    הרשימה הנ"ל היא לא יותר משופוני יאנס, או show off בשפת המחברת, עם name dropping ארוך ומייגע. אם היה כאן איזה רצון להציג בן אדם יצא ממנו משהו דל ביותר ושטוח להחריד, במיוחד בהתחשב בכך שהכותבת היא עורכת ספרותית.

    זאת הייתה יכולה להיות הזדמנות להציג צדדים חבויים של עבודת עריכה ספרותית, משחק או כל תפקיד אחר שמחברת לוקחת בו חלק. חבל!
    מה דעתך לנסות סיבוב נוסף לתיקון העוולה?

  7. מישהי

    שיחקה ב"מינכן"? איפה בדיוק? מי היא בכלל? עוד שחקנית כושלת מהביצה התל אביבית המעייפת והמשמימה, את מי בדיוק היא מעניינת?

  8. ממתי בדיוק יש לך חברים?

    • ליאור

      היא שחקנית דגולה. שיחקה בפרסומת למשחת שיניים. הרופא שלה לא האמין שהיא לבנה כל כך

      • זוכר אותה מתמונע

        היא שיחקה בתמונע בהצגה לצחוק בפראות והיתה מצחיקה מאד. אבל הכי היא הרשימה בדרמה של הוט רינה ואריק לנצח, בסצנה במקלחת… אכן פראות…

  9. מבקרת

    מה עם סגנון כתיבה? מה עם הגהות? נראה לי שאמא שלך הייתה צריכה לקנות לך ליום הולדת קורס כתיבה יוצרת

  10. האקס המיתולוגי המקורי (TM)

    תוך כדי קריאה הציפה אותי תחושה מוכרת ואז הבנתי.
    זה אותו גועל מוכר שאני חווה כשאני מרפרף בתחושת משיכה מזוכיסטית ובלתי מוסברת על טוריו הנפוחים, מפוצצי הניים-דרופינג וההזויים של הנדלמן הלז בטיים אאוט.

  11. אוהב ספרים

    לסרב בצער להצעות לאודישנים…
    החמיאו על כשרונו הרב…
    קיבלתי ביקורות מהללות…
    אז הפנמתי את העובדה…
    היה לנו את תקופת "אבודים"…
    איזה שילוב מדכדך של עילגות ושחצנות אינפנטילית!
    עורכת ספרי מקור? הלו? מישהו בידיעות אחרונות יודע מה הוא עושה?

    • אלמוני

      הבחורה לא בדתה דבר.
      היא בסך הכל דיווחה בצורה נאמנה על המתרחש בחייה.
      אני באמת לא מבינה למה הטקסט, שכתוב בצורה קולחת, מעורר את קנאתך

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *