הגיע הזמן לשנות פאזה

הבוקר שלי מתחיל מאוד מוקדם. בעבר הלא מאוד רחוק "בוקר" היה צהריים. עכשיו בוקר זה כל דבר בין חמש לשבע, במקרים טובים מאוד. מכיוון שביטלתי את המנוי לעיתון, כי נמאס לי מכל הנייר הזה שמסתובב בבית, אני מתחברת לאינטרנט. אני מאלה שמתאימות בול לסטטיסטיקה, ועולה לי בבריאות להגיד את זה. ברגע שתפסתי את הקטע המופלא הזה של לקרוא עיתונים בלי להתלכלך מהשחור של הדיו, ובלי ערימות העיתונים שמחכות לאיזה דג שצריך לגלגל בתוכן, התנתקתי מהנייר הזה, ומזה בדיוק חוששים שם למעלה באצולת הממון. וההרגל הזה של לקרוא עיתון בבוקר, עם הקפה, שכל כך חששתי שיהיה לי קשה בלעדיו, הפך ללקרוא עיתון בבוקר מול המחשב. גם גיליתי שאני קוראת הרבה פחות עיתון, וזה רווח נקי. פעם זה היה הארץ על הבוקר. עכשיו, שנייה לפני הארץ, אני נכנסת לראות את עמוד השער של Ynet.

למה לא יותר נועז?

מבחינתי ויינט זה עמוד השער, ולפעמים איזה מטעם או שניים נוספים. אני מעוניינת להתעדכן בחדשות האחרונות, ולדעת האם פרצה מלחמה בלילה כשישנתי, והאם לרדת למקלטים או לשתות כוס מים. אני קוראת את המבזקים ואת הכותרות הראשיות. בדרך כלל לא מקליקה הלאה לפירוט החדשותי הבלתי נגמר, ממילא תמיד יש לי תחושה שכבר קראתי את זה.
משום מה יש לי תמיד ציפייה ממהדורות אינטרנטיות שיהיו מחדשות. שיהיו אחרות. שיהיו יותר שוות מסתם עיתון. בכל אופן יש משהו בפורמט הזה שמאפשר לו להיות פחות ממלכתי ויותר פורץ דרך. צ'ט עם שחקני כדורגל, או עם בייגה שוחט, דיווח על טיולים במגידו ועל החתונה של מדונה, זה לא בדיוק מה שאני מקווה לו. נוני, תרגש אותי!!!
ולא שלא מעניין אותי מדונה והחתונה. סופר מעניין. אני דווקא אוהבת אגדות גרוטסקיות כאלה, אבל דיווח כה רציני על מה תלבש הכלה ואיזה תחתונים יהיו לחתן זה בדיוק כמו לקרוא ידיעות אחרונות עם נייר ודיו והכל. לא חבל? כמה אפשרויות שהיו להם, כמה כסף, ככה לזרוק בשביל מהדורה יבשושית שכזאת? ונכון שעמוס עוז הוא עמוס עוז, ואת עמוס עוז אולי אין אף אחד שמעיז לערוך, אבל קראתם את הסיפור שלו משם? הייתי רוצה לעשות ניסוי ולשלוח את הסיפור הזה עם השם שלי רשום ככותבת. היה מתקבל לאנשהו? לא נראה לי. כמה נוח להיות עמוס עוז, כמה עצל וממלכתי להיות YNET.
טוב עכשיו אפשר לחזור להרגלים הישנים שלי ולעבור למהדורת הארץ, שמצד אחד מתפרסמת כמעט בדיוק כפי שהיא על הנייר, שזה קצת ביזבוז ופיספוס של המדיום ומצד שני, כמו לנעלי בית ישנות אני מחליקה בה פנימה. עכשיו אני כבר לא חייבת לקרוא את הכותרות ואת הפרשנים ואת ערימות המילים. אני יכולה להכנס לגלריה ללא ייסורי מצפון.
בשבת אני נכנסת למעריב, לעלעל בתרבות מעריב, כי גם זאת מסורת. אבל גם תרבות מעריב זה לא מה שהיה פעם. ועוד משהו. במעריב, כמו בויינט, הדפים נטענים לפתע בזמן הקריאה, רק בשביל לנפח את מספר הדפים הנצפים ולהראות כמה שיותר פרסומות. למה הדבר דומה? לשליח של מעריב שמגיע וחוטף לך את העיתון מהיד באמצע הקריאה. עכשיו יש לי כמה אופציות: אני יכולה לחפש מחדש את הפיסקה שאותה קראתי לפני שהפריעו לי בגסות, אני יכולה ממש להתעצבן ולעוף משם וכמובן תמיד קיימת האפשרות שאני אקח קורס בקריאה מהירה.

תרבות, תרבות

עכשיו אם אני רוצה לדעת מה חושב העם אני נכנסת לפורומים כאלה או אחרים, כנוסעת סמויה. תמיד בודקת מה קורה בפורום של במה חדשה (מאותו בית היוצר של בננות), יש שם גם פורום מוסיקה חדש, הגראז', שאני מקליקה עליו מדי פעם. בבמה אנשים מתדיינים ביניהם על בניית דמויות, קונפליקטים ודמות המספר כאילו אין מלחמה בעולם.
אחרי בליל הדיבורים-חדשות הזה, אפשר שאבקר באיזה מגזין שנראה ממש טוב, כי זה נעים שדברים נראים ממש טוב. ואז אני אכנס למשל למהדורת האונליין של 42 מעלות. הנה דוגמא למגזין תרבות שאני מנויה עליו ואין לי שום כוונה לבטל את המנוי, ובכל זאת אני קופצת לבקר במהדורת האונליין. אני אוהבת לבחור איזה ממתק מהמקרר הוירטואלי שלהם, כמו שאני אוהבת למשש בידי את העיתון עצמו, שהוא גם מעוצב להפליא וגם יש לו נטייה משובבת לאנרכיזם. זה המקום לציין שמהדורת האונליין לא מכילה את כל המגזין והכתבות מתפרסמות רק לאחר תקופה, וחבל.

אפשר מסאז'?

לעיתים בגלל האחווה הנשית, ובגלל שלא יפה לנטוש את הזירה הזאת, אני נכנסת לאתרי נשים. יש לי במועדפים את כל האתרים האפשריים, וניסיתי את כולם. אני אחסוך מכם ביקורת ספציפית הפעם, אבל אני תמיד מתעצבנת מהאסטרולוגיה, וטיפולי הפנים, ומבגדי הים החדשים שבטוח תרצי ללבוש בקיץ הבא. כמעט תמיד העיצוב שלהם נראה לי מבורדק וחסר מעוף, והנושאים ה"נשיים" מסורתיים להכעיס. טוב זה לא שאני חייבת שיהיו רק כתבות מבית המדרש של וירג'יניה וולף, אבל אם נשי מסורתי, בגדי ים, ושעווה לרגליים, אז לפחות שיהיה יפה. ולא יפה לי בעיניים. לא מחדש. לא אחר. ואם כבר יפה, וטיפולי פנים ושעווה ומסאז'ים, אני מעדיפה את הדבר האמיתי. כי לקרוא על מסאז' זה לא מעניין. מסאז' לא אמור לעניין. וזה לא מרגיש, ומסאז' אמור להרגיש. אז השבוע אני אלך לעשות את הדבר האמיתי. לממש את המתנה הכי טובה שקיבלתי ליומולדת שלי ולקבוע לי תור בספא ביהודה המכבי לטיפול פנים ומסאז'. אולי כשאני אצא משם אני אהיה זורחת ומאושרת. אני אהיה חדשה. אני ארכוש לי במיטב כספי עיתון אמיתי עם דפים אמיתיים. ואני אשב בבית קפה אמיתי ואשתה הפוך אמיתי ואקרא כותרות אמיתיות והידיים שלי יתלכלכו מהדיו, וכשיעבור האוטובוס על פני הוא ישאיר אחריו ענן עשן אמיתי. ואני אגרד את העיניים, ואנגב את הדמעות שנקוו בהן, ואשתעל, והפנים שלי יהיו מכוסים שוב בשחור הזה של הדיו של העיתון, ואני אחזור לנקודת ההתחלה שלי.
סאמק העולם האמיתי.