השתכנעת שהוא בסדר. ממש בסדר. הצלחת אפילו לראות בו גם קצת פגיעות. אבל הופס, מסתבר שטעית

הכתם על הקיר

"אני בחור מקסים", הוא אמר לי, חשבתי שהוא קצת דל בסופרלטיבים, אבל נטיתי להאמין.
"אני בן 32, חכם ושנון".
את זה כבר ידעתי כי אנחנו עובדים ביחד לא מעט זמן, יש לו תמיד זווית מעניינת לראות את הדברים, לפעמים נראה לי שהוא מסוגל לתקוף כל עניין רק בשכבה העליונה שלו אבל כשמשאירים את הדיון ברמת פני השטח אפשר לנהל איתו שיחות נחמדות. אני מניחה שעל זה באמת אין מה לפסול אותו.
"אני גם מצחיק",
נו טוב. הוא באמת קצת מצחיק בעיקר בניסיונות שלו להצחיק. חייכתי בהסכמה. אני תמיד מקפידה לצחוק מהבדיחות שלו, שידע שאני קלילה.
"אני יודע שאני ניראה לא רע" (הוא לא שיקר), "רק היום התחילו איתי שלושה בחורות". הבלגתי, לא תיקנתי את העברית, שלא יחשוב אותי חכמה מדי.
"אני בסדר. באמת שאני בסדר", הוא נשבע בקול אמיתי ולרגע ראיתי את חוסר הביטחון שלו, זה מצא חן בעיניי.
אחרי כל הסיפורים שבניתי עליו בראש, בהם הוא מסתובב בבר תל-אביבי מסוגנן עם כוס משקה ביד, מתוחכם אך גברי, מחייך לכל עבר מנהל שיחות פסבדו אינטלקטואליות, חכמות אך לא חכמות מדי, מושך אליו אין ספור עיניים נשיות מזמינות אך עדיין שומרות במשמעת על ארשת קשה להשגה. פתאום הצלחתי לראות בו גם קצת פגיעות. והרגשתי בבית.
וואלה, אולי זה יכול להצליח. קצת העלמת עין, טיפה הבלגה, קצת שתיקה. יש סיכוי שזה יכול לקרות.
"אז מה את אומרת מותק, יש לך מישהי להכיר לי?"

עדי רומם

עדי רומם, בת 32 קרייריסטית ואמא חד הורית

תגובות

  1. כתוב מדליק- אהבתי את הפאנצ ליין

  2. מעיין

    גם אני סבלתי מידיד שחשב שזה כל כך ברור שלא יהיה ביננו כלום שהוא יכל לדבר אלי כאילו זה שקוף לשנינו… ות'אמת זה לא תמיד היה ברור לי.

    סבבה שאתם לא רואים בנו אובייקט מיני אלא ידידות, אבל לא צריך לזרוק לנו את זה בפנים

  3. פינצטה

    נראה כי היתרון היחיד של הבחור קשור למראה החיצוני שלו. נו מילא.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *