המין הבלתי תלוי

עד לפני זמן לא רב ידענו שכדי להיות גבר נדרשת עדות נשית (“? what’s a man without a women”) וגם הפוך, אשה איננה אשה אלא אם אכן היא מממשת את מיניותה על ידי ההחדרות. תחילה ביססו הגברים את מיניותם על ידי שוביניזם, מאוחר יותר על ידי פאלוצנטריזם או פוסט שוביניזם מגובה בנאורות. המין השני, או כפי שהוא נהנה להכנות עד סוף המאה הקודמת: "המין האחר", אחראי כמעט באותה המידה ל"אחרותו" ולמניעים של אלה שביקשו לדרדרו או שכיוונו להגדרתו הדיכוטומית.
אולם, בימים אלה נראה כאילו תמו הימים הנוראים ההם ובפנינו עומד עידן חדש שמבקש לפרוץ, עידן דיגיטלי ונשי לחלוטין.
כפי שפורסם לא מכבר, הפריית ביצית ללא זרע הינה פעולה אפשרית לביצוע כבר בימים אלה ואם הדבר עדין אינו יעיל כל כך הרי שבעוד מספר חודשים הוא יהיה יעיל אף יותר משאר השיטות האנאלוגיות להפריה. אין ספק שלפחות ההפריה הפרימיטיבית שבהחדרה הגופנית של הזרע הגברי אל תוך הנרתיק המבויץ תחשב אקט מגוחך ואולי אף פסול מבחינה היגיינית או מוסרית. הפעילות המינית כפי שהיא מוכרת לנו היום עדין מתורצת לרוב כפעולת רבייה או כמעשה שיש בו פגם מוסרי כלשהו כאשר אין הוא מתורץ כך. החברה השמרנית נהגה מאז ומעולם להשמיץ ואף לפגוע באלו המבקשים לקיים את יחסיהם המיניים ללא אפשרות רבייה כלשהי. שלושת הדתות המערביות הראשיות, היהדות, הנצרות והאיסלם, טוענות ללא ליאות לחוסר המוסר המשווע וליחס אותו רוחש האל כלפי כל אלה אשר מקיימים יחסי מין ללא מטרת רבייה (וגם כנגד אוננות). דברם נתקבלו בקלות יחסית על ידי ההוכחה הטבעית או האלוהית שהראתה שאכן זוגות חד מינים אינם יכולים להתרבות בעצמם, ועל כן נכון יהיה להציגם כבלתי מוסריים ואף כמסוכנים וכטפילים חברתיים.
והנה היום, בעתיד המתהווה, יכולים זוגות לסביים להתרבות בעצמם וללא כל סיוע פלוצנטרי. לדת אין כעת סמכות כלשהי לקבוע "אי מוסריות" כנגדם ולמעשה אף לא כנגד שום אשה, אלה עברו כאלים של ממש אל המחוזות הבלתי תלויים של המין. במחוזות הללו, המין כמו הרבייה, הינם מעשה של מעבר למוסר ואף של מעבר לאדם. הנשים שעד כה נתפסו כאנדרדוג של המציאות האנלוגית הפכו כמעט בן לילה למין על שלראשונה עומד בזכות עצמו ללא כל תלות בגורם אחר. הפירמידה הבבלית של הגברים ומקדשי ההי טק קרסו על עצמם והחזירו לגברים רבים את ערכם הריאלי. נשות ההי טק, כמו גם הטכנולוגיה הדיגיטלית החולשת והביו טכנולוגיות, נותרו לבדן כמובילות חברתיות, אם לא בתחום הכלכלה אז לפחות בתחומים החברתיים והרוחניים. גם היום, עם ההתמוטטות ההולכת והמחמירה של הנאסד"ק ושווקי הטכנולוגיה העולמיים, אין לאיש ספק בדבר החשיבות הטכנולוגית ובדבר הקידום האבולוציוני של הדיגיטליזציה. העולם האנלוגי, כפי שכבר נכתב, קרס ואיתו קרסו אף סממנים תרבותיים רבים: השעון האנלוגי, הטלביזיה האנלוגית, קולנוע "איכותי"(שאינו הוליוודי), הספרות המודפסת, טלפון חוטי, קלטות, מכתבים, טייפים, וידאו, מוסיקת רוק, טראש, תאטרון, עיתונות, פשיזם, נאורות ומין גברי (שאינו הומוסקסואלי). במקום אלה קיבלנו: דיסקים לצריבה, טלביזיה לווינית- דיגיטלית, אינטרנט ומציאות חלופית, טלפונים סלולאריים, מוסיקה אלקטרונית, מטריקס ובלוק באסטרים, אי מיילים, mp3, טמגוצ'י וכן, גם את מין העל החדש- נשיות. נכון, המין ה"חדש" הזה איננו נתפס עדיין בצורה המשתמעת משורות אלו אך הנסיבות והאירועים שהתרחשו ועתידים להתרחש ישנו את פני החברה.
למעשה כבר בניתוק המיני יש משום עליונות. הגברים שהיו בעבר הגורם המרבה והמהווה התגמדו כעת לכדי אנרכוניזם ופרימיטיביות. הנשים לעומתם הצליחו להוות בזכות עצמן גורם כלכלי מוביל בתעשיות ה"חכמות" מבלי שהשתחררו לגמרי מהטלאי הנשי שלהן והדיכוטומיות הגבריות בעליל. ולמרות שתחילת המאבק הפמיניסטי היה אווילי ובסגנון של 'תנו לנשים לשחק בצעצועים הגבריים', ההמשך התהפך ל'תנו לגברים סיבה להיות'.
הגברים של ימינו עדין זוקפים לעצמם צורה מסוימת של רלוונטיות או "גבריות", אך כבר היום עם ההתחזקות של הגורמים ההומוסקסואלים ניתן לראות כיצד המאבק לרלוונטיות הולך ונהיה מגוחך יותר ויותר. הגברים, בדומה לנשים, העבירו את זירת הקרב למחוזות המיניים שלהם והם נזהרים ביותר שלא לפלוש לטריטוריות העצמאיות של הנשיות. אולם, בהיעדר "טבעיות" ואמונה נראה כי המאבק להישרדותם הסמיוטי של הגברים הוא קרב אבוד מראש, בדיוק כמו המאבק הפוליטי לשוויון זכויות בארץ.
הגוף הגברי נשאר כיום כתלוי על בלימה בשל רצונן הרומנטי של כמות זאת או אחרת של נשים ליחסי מין הטרוגניים. הגברים, במאבקם על הרלוונטיות, עושים הכל על מנת להסתיר את סודות המין או נכון יותר את כזבי המין: בהיותם מרכז כוחני ופוליטי נחסמים לשידור ערוצי פורנוגרפיה, פרסומות עירום ובעיקר נעלם מן העין "מין גברי". הפאלוס המאיים מוחבא בין כפלי הג'ינס ומתחת למעטה הקשוח של מה שטמון עמוק בזיכרון הקולקטיבי כגבריות. ובכן, בעוד שהשיח בנוגע לגבריות מושתק במכוון, השיח על הנשיות פורח ומתפתח לכדי כלל השיח ובהשתקה הזאת אין משום הקפאת השמרים אלא דווקא הוכחה להכחדת המין הראשון, המין ה"חזק", הגבריות.
לא צפוי שנראה בקרוב את מספר חברות הכנסת מתרבה באופן פלאי, וגם לא את מספר המנהלות בחברות ההי טק, או אפילו את מספר הכותבות בעיתונות הפופולרית. כל אלה הם מחוזות המשחק הגבריים, הנשים כבר ויתרו על הרעיון הכללי שבגבריות ושל חוקיהם, הן ייצרו חוקים חדשים, חוקים שאינם גבריים ומחוזות דיגיטליים בהם הגבריות איננה אפשרית.

החברה הנשית החדשה

קיי גרדנר, מוסיקאית ומלחינה פמיניסטית, חקרה רבות את הנושא ועל השינוי הקרב ובא היא מספרת: "הוא נוטה להתחיל במחווה, ולהבנות בהדרגה אחרי כל התווספות של סימן או מחווה". העולם הפוסט גברי לטענתה יתקיים בסופו של דבר מהמחווה לעולם הגברי כפי שהוא מוכר לנו היום. השינויים, מרחיקי לכת ככל שיהיו, ייצרו גשר עם העולם האנלוגי או הגברי ולמעשה יכללו בתוכם את העולם הגברי הישן כחלק מהחברה הנשית החדשה.
אז מה באמת הולך להשתנות?
טוב, קודם כל ישתנה השיח: כבר היום אפשר להרגיש כיצד משתנים מושגי שיח רבים, שוביניזם למשל הולך ומדרדר למעמד של אוטיזם ולעומתו מושג הפמיניזם נשאר נטוע איתן כגורם מבורך כחלק מהאזורים ה"נקיים" של השיח הנאור. הפאלוס של פרויד דורדר מ"יצירתיות" לרוע ואימה שיש להתרחק ממנו כמו מאש. בכלל, כל ייצוג גברי בשיח איבד את ערכו בתואנת מיניות ואילו הייצוג הנשי לפחות נשאר במקומו (של לאחר מלחמת המינים של ימי הפרחים העליזים בסיקסטיז) אם לא התווסף בפופולריות או בערכיות חדשה. האקדמיה לפחות ניקתה את עצמה עד היסוד מכל רפש גברי וקל להעריך כיצד "תתנקה" גם שאר החברה בעקבותיה.
את יתר השינויים יהיה קשה לתאר במסגרת הלשונית הקיימת שכן היא עדיין גברית במהותה, וכן גם מערכת הסימנים בה היא משתמשת. אך חלק מהשינויים יתהוו בוודאי על ידי טכנוקרטיה והשתלטויות מדיה למיניהן כחלק ממערכת פיקוח על ה"מחווה" לעולם הגברי הישן.

מה יהיה על הגבר

שני תרחישים אפשריים כאן. האחד: נוכחותו תהפוך עיוורת וחסרת מהות ועם זמן לא רב מדי הוא פשוט יעלם מהעולם הרלוונטי ולמעשה יחדל להתקיים (למשל בעזרת בקרה גנטית על מין הילוד). האפשרות השניה היא שהגבר יחדל אומנם להתקיים במישור הרלוונטיות אולם הנשים יפקחו עליו על מנת שלא יעלם כליל וכדי שישאר לספק את הדחפים המיניים שלהן.
ידוע לכל שהמערכת המינית של האשה מפותחת מזו של הגבר, ושאשה מסוגלת להגיע לסיפוק גם מבלי חדירה פיזית לגופה, מה גם שהטכנולוגיה מסוגלת להביא פתרונות יצירתיים לנושא ועל כן הגיוני יותר לקבל את התרחיש הראשון שבו תסתיים נוכחותו המיותרת של הגבר עלי אדמות.

ולסיום, תפילה קצרה

כגבר, בן אחד הדורות האחרונים של מיני, אינני כועס או מצר על הכחדתי, נהפוך הוא, אני מברך על התהליך האבולוציוני שעתיד להתרחש. אני מקבל בהכנעה את היעלמותי הקרבה ומשתדל למלא את זמני בסגידה מתמדת לאדון המתחזק והגודל. אני זועק ,בצורה אווילית משהו, על היותי רלוונטי, על היותי מין אך בשום פנים אינני נאבק. המאבק בנשיות הוא המאבק באנושיות כפי שהיא אמורה להראות וכפי שהיא אכן תראה. הנשיות היא הצורה הראויה היחידה לחיים אנושיים על פני כדור הארץ ומחוצה לו. ועל כן לא נותר לי אלא ללחוש תפילה קצרה: "מי ייתן ותבוא גם נשיות עלי."