בננות בנות שמרשות לעצמן
בראשונה עברה הפרה. היא, הזרה, שיצאה מקיטון חנות המזכרות, הלכה במבוא מוארך וגבה תקרה קשותה. לא. תחילה יצאה מן הדלת הנמוכה של החנות, עלתה שתי מדרגות כדי להגיע אל מפלס המבוא, ובעודה רוכנת אל תיקה לתחוב לתוכו את הצרור העטוף בנייר חום, החלה הפרה לחצות את האור הממוסגר בפתח.
היא, הנתונה בצל המוחלט, החמיצה את הרגע שבו גח ראש הפרה, זרבוביתה הלחה מובילה, עיניה המשועממות לא מביטות. בתנועה מתמשכת ונטולת מודעות הוסיפה הבהמה להוליך על פני הפתח את גופה הכבד. האור התווה קו זוהר על גבה החום, והוא ינק את האודם הכמוס מזיפי עורה. אוזניה, בהירות ועירניות לקלוט את המתרחש, לא יכלו לאסוף איזה צליל מן הצניחה הערפילית של הצעירה, שנבלעה לצדה בעומק הצל. הקשב הדרוך בתנוכים הוורודים העיד כי החיה רק קלטה דבר מה חריג בסביבתה, וכי היא נדרכה בתוך הליכתה הלאה משם.
כל זה ודאי נרשם בתודעה הדועכת:
הצל אוסף אותה לאחור, היא צונחת נטולת כובד, רצפת הבטון של המבוא האפל באה לקראתה בלא המוצקות המיוחלת. משטח מוכי, מעורפל ונפוח, מאבד אותה בתוכו. ההיפעלות הרפויה, העצלנית, מתרחשת מאוחר מאוד, זמן רב אחרי שהפרה עוברת לפניה וחוצה את הפתח.
מראה הפרה החוצה, פלג גופה הקדמי עובר על שער הברזל ההדור, כל ציורי השער ופיתוחי המתכת שבו, כדי פרחים וסמלים עתיקים של פאר מהראג´ות, ושוב שוויון הנפש של הבהמה העוברת ולא מתקדמת, האטיות הנוראה שבה היא מוליכה את שתי רגליה הקדמיות, היא לא תעבור, רק ראשה הכבד יהיה שם, מוביל ולא חולף, ובהרות על בטנה המוצקה, והמרצפת המולבנת תחת רגליה, כה מחליאה התנועה הלא מתממשת, היא שם, היא נעה יצוקה, היא לא תשלים את המעבר, ראשה כבד, ראש הפרה, ראשה, הנה, הנה רצפת הבטון.
בזמן אחר הומה פטפוט חרישי מעליה. קול גבר רך, כה רך עד כי אולי טעות היא ואישה היא הדוברת. וכן נשמע קול אישה דקיק מאוד, אם גם מבוגר. הצעירה טרם פוקחת את עיניה, היא שכובה על הרצפה הקרירה, הקרירות מתעצמת בשל הזיעה הצוננת המרפדת את גבה. השניים מדברים בהודית בהולה, אך הם שולטים היטב בגובה קולם, שלא להחרידה. אחר כך אוחזות בבתי שחיה זרועות גבר, ואולי אישה, מישהו מושך אותה לאחור, גורר אותה על פני הרצפה. זה גבר, אלא שמגע ידיו קטיפתי, ודומה שהמאמץ גדול מכפי כוחו. ידי אישה לוכדות את כפות רגליה, ובין שניהם היא תלויה ומיטלטלת, נחבטת קלות בחזרה במורד שתי המדרגות אל החנות, ומשם אל מעבר לווילון משי העובר על פניה וקרסוליה החשופים, אל חדר אחורי שריח יסמין לח עומד בו. היא מונחת על דרגש צר.
ידי הגבר, ספוגיות וזריזות, תוחבות כרית סאטן קרירה מתחת לראשה. באותן אצבעות ידעניות הוא פוער את עפעפיה ומוסיף להגות מילים מהירות. הקול הנשי הצייצני משיב לו, מתרחק ונאלם. שקט. נשימתו סמוכה לאוזניה. ניחוח חריף של צמח תבלין לא מזוהה בא מגופו ונמהל בבושם היסמין התלוי כנד מעל לדרגש.
כשהאישה חוזרת הוא נוטל משהו מידה ומעביר מטלית לחה ומרה על מצחה. עכשיו היא פוקחת עיניים חסרות מבע.
שניהם מביטים בה. בחור הודי בלבוש מסורתי לבן, עיניו ענקיות, נמסות, ואישה הודית מבוגרת, סארי סגול וכתום הדוק לגופה. אותה אישה עמדה לפני זמן רב מעבר לדלפק הזעיר בחנות. הזרה קנתה ממנה צרור מקלוני קטורת. הם מתבוננים בה בדממה. עפעפיה צונחים. שמלתה הארוכה רפויה על גופה. חיוורון פניה מטשטש את התווים שעל פיהם אפשר לזהות בני אדם, אבל גילה הצעיר מובחן. הבחור גוחן אליה ומצמיד את אוזנו לחזה. כשהוא מרים את ראשו הוא מחליף חיוך עם האישה ומדבר בקול מלא הקלה. הוא אוחז בידי הצעירה ומשפשף את כף היד בעוצמה שלא ניכרת במראה זרועותיו הרכיכיות. בהדרגה הוא עובר לתנועות לחיצה קלות מתחת לאצבעותיה, בנקודות החומקות בשורש האצבעות. נשימתה מתאזנת, וההודי פונה אל המבוגרת ומצביע על קו הסרעפת של הצעירה. אצבעו נותרת להצביע על המקום העולה ויורד בלא הפרעה. היא ישנה.
כל זה היה בצהריים, ועד שהשמש לא חדלה מן הרחוב המאובק שבחוץ, והמון הגברים והנשים, הנעים באטיות מן הרחוב אל הסמטאות, צרורות בידיהם, לא שכך וחדל ונבלע בבתים, ועד שלא עברה הפרה והלכה עד מוצא הרחוב והותירה את הדרך ריקה ומוחתמת בעקבות רגליים מאובקות רבות, ועד שלא נמזג הצל הדשן שבמבוא עם צללי השקיעה שבחוץ, לא התעוררה הצעירה ולא נבהלה ולא קראה קריאה והבחור ההודי לא מיהר אליה ולא כרע ליד הדרגש.
הוא דיבר כדי להרגיעה והיא פרצה בבכי, והוא ליטף את מצחה ואחז בידה, והאישה באה גם היא מתוך החנות ועמדה מעליה אך לא דיברה, היא צפתה סבלנית ומעודדת במעשי הבחור, והוא הניח כפות ידיים חמות על כתפיה של הצעירה ועיסה בעדינות ולא חדל לדבר בלחישה רצופה. הזרה בלעה את קול יפחותיה עד שמשכה נשימה ארוכה והבכי פסק. האישה יצאה ושבה עם כוס מהבילה בידה. הצעיר, פניו היו עגולים וטובים, תמך את ראשה הקצוץ של הצעירה והפציר בה. היא הפכה את פניה, אלא שהוא לא ויתר והגיש את פי הספל אל שפתיה, וטעמו החריף של המשקה הקפיץ אותה ממקומה. דומה שצפה את תנועתה החדה והרחיק את הספל והשעין אותה בחזרה אל הכרית, קיפל את רגליו על הרצפה וישב להתבונן בה.
לפתע חייכה רפות. למראה האות הזה פרץ בשטף דברים והחווה בידיו ואחז בספל שנית והיא הרימה את ראשה וגמעה מידו ברצון, ורק העוותה את פניה מדי פעם, והוא הינהן וצחק ברוך. ראשה צנח אל הכרית באפיסת כוחות. הוא הושיט לאישה את הספל, וכשנעלמה מן החדר פנה לרגלי הדרגש וישב שם. הוא חלץ את סנדלי הזרה בעדינות והפשיל את שולי שמלתה עד שנחשפו שוקיה, ולא חדל להתבונן בעיניה, שלא הבינו תחילה, ואחר כך נחרדו מעט, ולבסוף נרגעו והצטעפו, כשהחל לעסות את כפות רגליה.
מן החלון הגבוה והצר נסוגה אל החדר צינה קלה, טעונה הד של אבק ששקע, כבד מטל הערב. דממה התערסלה בין הקירות המטויחים בגון אוכר עמוק. הצעיר כיוון מבט מרוכז אל רגלי הצעירה, עיניה היו עצומות.
בתוך הזמן הזה נכנסה האישה והניחה עששית דולקת על הרצפה, סמוך לפתח החדר. מאוחר יותר שבה ומגש על כפות ידיה. ציפורי צללים נעו והתחלפו על התקרה בפרחים ובנמרים. הצעיר חדל ממלאכתו ונטל צלחת מן המגש. הוא האכיל את הזרה בכף, אורז מתובל ותבשיל ירקות ירוק. נתמכת על זרועה לעסה, מסתכלת בפניו המלאים. שביעות רצון פשטה על שפתיו הבשרניות. הצעירה לא נגעה בשמלתה המופשלת. קרסוליה הבהירים נשמטו על רקמת הדרגש, חפים מכל תוכנית ללכת או לבוא.
כשסיימה לאכול שכבה על צדה, מרפקה מקופל תחת ראשה. באישוניה ניצת אור אפל, מוליך אל דברים שלא נאמרים. היא התבוננה בתמונת נוף גדת הגנגס, שהיתה תלויה על הקיר מולה. נשים ירדו לרחוץ בנהר, גלימות הסארי הדקיקות דבקו במים לגופן, פיהן מלא שחוק. הן התיזו מים, ורסיסי הנתזים זרעו קרירות בחדר האחורי.
לפתע פרצה אל החדר ילדונת בשמלה ארגמנית, והיא קיפצה ודילגה סביב לצעיר, טפחה על כתפיו, חבטה בפדחתו, צהלה בקול גדול וסבה על מקומה כסביבון על רגל שחומה דקיקה. הצעיר חייך אליה והקיף אותה בזרועותיו עד שנכנעה ורפסה בחיקו, נועצת עיניים חקרניות בצעירה הזרה.
הוא דיבר אל הקטנה, שדמתה לו רק בעיניה הגדולות. היא קמה, יצאה וחזרה ובידה מכשיר הקלטה גדול. היא העמידה את המכשיר במרכז הרצפה הריקה ולחצה על כפתור ההפעלה. מוזיקה הודית גדשה את החדר הקטן, מוזיקה ללא הרף, עד היעתקות נשימה. הילדה החלה לרקוד לפני הזרה. ידיה היו לציפורים ארוכות צוואר, רגליה רטטו תחתיה בהלמות מעודנת, רקמה של תנועה זעירה, נשלטת. הצעיר תופף ביד אחת על כפו האחרת.
הוא התמסר לקצב שעלה מן המוזיקה ומבטו קשר את הילדה ואת הזרה שבמיטה ואת הנשים על הגנגס. נחת זכה עלתה מחזהו הרך אל כתפיו העגולות, עיניו הוצפו והוא לא טרח למחות אותן.
אור חיוור פקח את עיניה בבוקר. פניו היו מעליה. היה בה כוח לשבת. כשרצתה להוסיף ולקום לכלל עמידה, דחף אותה קלות, עם שהוא תומך אותה מאחור, והושיב אותה בחזרה. ואז הראה לה את העיתון. בשולי העמוד הראשון היתה תמונתה, תמונת נערה צעירה בכמה שנים מדמותה הבוגרת בחדר ההודי. בפעם הראשונה ניכרה מבוכה בפניה. הוא לקח את העיתון מידה, קיפל אותו וישב לצדה על הדרגש. נפלה שתיקה. לפתע נבלם סדר הדברים. אחרי זמן נטל את העיתון ויצא. היא הוסיפה לשכב בדממה. מן החלון חצה האור את החדר והקיפו, קולות אנשים עלו וצנחו, טפיפות רגליים בסמטה, הידוס הפרות ההולכות באבק, שוודאי ספג כבר את הבוהק המסמא לקראת הצהריים.
ובצהריים פקעה דממת הכוך האחורי, באה האישה המבוגרת, נכנסה ועמדה בפתח, ובא הבחור ההודי ועמד בריחוק, ופרץ ובא פתאום צעיר גבה קומה, נעול נעליים גבוהות וחגור בחגורה עבה, ראשו קירח וקולו סודק את טיח הקירות העשוי להתרחשויות אנושיות רכות. הגבוה קרב ועמד מעליה ופניו מלאים כעס עכור וידיו מתנופפות גבוה, הוא צרח מילים בעברית, וזעמו הצית בה את הבכי הישן, שבעקבותיו גחן הזר וחפן בלי קושי את גופה הסביל ופנה בתנופה ויצא אל החנות ומשם אל המבוא האפל ובאחת אל שפעת האור.
הבחור ההודי בא ועמד מתחת לקשת הפתח, ידיו שמוטות, דלת השער כה כבדה לצדו, פיתוחיה מפותלים וקשיחים. מבטו דבק בגבו של הזר שפילס את דרכו, משאו הרפוי על זרועותיו, אנשים ופרות חלפו לאט משני עבריו, הולכים בכיוון הנגדי. הגבוה התקדם בתנופה חדה ונזעמת, שעוצמתה פרעה את קצבו העתיק של הרחוב. הוא הלך ורחק, ורק ראשו המוגבה עוד ניתר וזעף מעל ההמון, ובהדרגה היטשטש וקטן. לבסוף נבלע ונעלם. קול האישה הדק קרא מתוך המבוא והפציר ולא חדל, עד שהבחור ההודי נפנה בראש מורכן ושב אל אפלולית המבוא ששקט.
היא, הנתונה בצל המוחלט, החמיצה את הרגע שבו גח ראש הפרה, זרבוביתה הלחה מובילה, עיניה המשועממות לא מביטות. בתנועה מתמשכת ונטולת מודעות הוסיפה הבהמה להוליך על פני הפתח את גופה הכבד. האור התווה קו זוהר על גבה החום, והוא ינק את האודם הכמוס מזיפי עורה. אוזניה, בהירות ועירניות לקלוט את המתרחש, לא יכלו לאסוף איזה צליל מן הצניחה הערפילית של הצעירה, שנבלעה לצדה בעומק הצל. הקשב הדרוך בתנוכים הוורודים העיד כי החיה רק קלטה דבר מה חריג בסביבתה, וכי היא נדרכה בתוך הליכתה הלאה משם.
כל זה ודאי נרשם בתודעה הדועכת:
הצל אוסף אותה לאחור, היא צונחת נטולת כובד, רצפת הבטון של המבוא האפל באה לקראתה בלא המוצקות המיוחלת. משטח מוכי, מעורפל ונפוח, מאבד אותה בתוכו. ההיפעלות הרפויה, העצלנית, מתרחשת מאוחר מאוד, זמן רב אחרי שהפרה עוברת לפניה וחוצה את הפתח.
מראה הפרה החוצה, פלג גופה הקדמי עובר על שער הברזל ההדור, כל ציורי השער ופיתוחי המתכת שבו, כדי פרחים וסמלים עתיקים של פאר מהראג´ות, ושוב שוויון הנפש של הבהמה העוברת ולא מתקדמת, האטיות הנוראה שבה היא מוליכה את שתי רגליה הקדמיות, היא לא תעבור, רק ראשה הכבד יהיה שם, מוביל ולא חולף, ובהרות על בטנה המוצקה, והמרצפת המולבנת תחת רגליה, כה מחליאה התנועה הלא מתממשת, היא שם, היא נעה יצוקה, היא לא תשלים את המעבר, ראשה כבד, ראש הפרה, ראשה, הנה, הנה רצפת הבטון.
בזמן אחר הומה פטפוט חרישי מעליה. קול גבר רך, כה רך עד כי אולי טעות היא ואישה היא הדוברת. וכן נשמע קול אישה דקיק מאוד, אם גם מבוגר. הצעירה טרם פוקחת את עיניה, היא שכובה על הרצפה הקרירה, הקרירות מתעצמת בשל הזיעה הצוננת המרפדת את גבה. השניים מדברים בהודית בהולה, אך הם שולטים היטב בגובה קולם, שלא להחרידה. אחר כך אוחזות בבתי שחיה זרועות גבר, ואולי אישה, מישהו מושך אותה לאחור, גורר אותה על פני הרצפה. זה גבר, אלא שמגע ידיו קטיפתי, ודומה שהמאמץ גדול מכפי כוחו. ידי אישה לוכדות את כפות רגליה, ובין שניהם היא תלויה ומיטלטלת, נחבטת קלות בחזרה במורד שתי המדרגות אל החנות, ומשם אל מעבר לווילון משי העובר על פניה וקרסוליה החשופים, אל חדר אחורי שריח יסמין לח עומד בו. היא מונחת על דרגש צר.
ידי הגבר, ספוגיות וזריזות, תוחבות כרית סאטן קרירה מתחת לראשה. באותן אצבעות ידעניות הוא פוער את עפעפיה ומוסיף להגות מילים מהירות. הקול הנשי הצייצני משיב לו, מתרחק ונאלם. שקט. נשימתו סמוכה לאוזניה. ניחוח חריף של צמח תבלין לא מזוהה בא מגופו ונמהל בבושם היסמין התלוי כנד מעל לדרגש.
כשהאישה חוזרת הוא נוטל משהו מידה ומעביר מטלית לחה ומרה על מצחה. עכשיו היא פוקחת עיניים חסרות מבע.
שניהם מביטים בה. בחור הודי בלבוש מסורתי לבן, עיניו ענקיות, נמסות, ואישה הודית מבוגרת, סארי סגול וכתום הדוק לגופה. אותה אישה עמדה לפני זמן רב מעבר לדלפק הזעיר בחנות. הזרה קנתה ממנה צרור מקלוני קטורת. הם מתבוננים בה בדממה. עפעפיה צונחים. שמלתה הארוכה רפויה על גופה. חיוורון פניה מטשטש את התווים שעל פיהם אפשר לזהות בני אדם, אבל גילה הצעיר מובחן. הבחור גוחן אליה ומצמיד את אוזנו לחזה. כשהוא מרים את ראשו הוא מחליף חיוך עם האישה ומדבר בקול מלא הקלה. הוא אוחז בידי הצעירה ומשפשף את כף היד בעוצמה שלא ניכרת במראה זרועותיו הרכיכיות. בהדרגה הוא עובר לתנועות לחיצה קלות מתחת לאצבעותיה, בנקודות החומקות בשורש האצבעות. נשימתה מתאזנת, וההודי פונה אל המבוגרת ומצביע על קו הסרעפת של הצעירה. אצבעו נותרת להצביע על המקום העולה ויורד בלא הפרעה. היא ישנה.
כל זה היה בצהריים, ועד שהשמש לא חדלה מן הרחוב המאובק שבחוץ, והמון הגברים והנשים, הנעים באטיות מן הרחוב אל הסמטאות, צרורות בידיהם, לא שכך וחדל ונבלע בבתים, ועד שלא עברה הפרה והלכה עד מוצא הרחוב והותירה את הדרך ריקה ומוחתמת בעקבות רגליים מאובקות רבות, ועד שלא נמזג הצל הדשן שבמבוא עם צללי השקיעה שבחוץ, לא התעוררה הצעירה ולא נבהלה ולא קראה קריאה והבחור ההודי לא מיהר אליה ולא כרע ליד הדרגש.
הוא דיבר כדי להרגיעה והיא פרצה בבכי, והוא ליטף את מצחה ואחז בידה, והאישה באה גם היא מתוך החנות ועמדה מעליה אך לא דיברה, היא צפתה סבלנית ומעודדת במעשי הבחור, והוא הניח כפות ידיים חמות על כתפיה של הצעירה ועיסה בעדינות ולא חדל לדבר בלחישה רצופה. הזרה בלעה את קול יפחותיה עד שמשכה נשימה ארוכה והבכי פסק. האישה יצאה ושבה עם כוס מהבילה בידה. הצעיר, פניו היו עגולים וטובים, תמך את ראשה הקצוץ של הצעירה והפציר בה. היא הפכה את פניה, אלא שהוא לא ויתר והגיש את פי הספל אל שפתיה, וטעמו החריף של המשקה הקפיץ אותה ממקומה. דומה שצפה את תנועתה החדה והרחיק את הספל והשעין אותה בחזרה אל הכרית, קיפל את רגליו על הרצפה וישב להתבונן בה.
לפתע חייכה רפות. למראה האות הזה פרץ בשטף דברים והחווה בידיו ואחז בספל שנית והיא הרימה את ראשה וגמעה מידו ברצון, ורק העוותה את פניה מדי פעם, והוא הינהן וצחק ברוך. ראשה צנח אל הכרית באפיסת כוחות. הוא הושיט לאישה את הספל, וכשנעלמה מן החדר פנה לרגלי הדרגש וישב שם. הוא חלץ את סנדלי הזרה בעדינות והפשיל את שולי שמלתה עד שנחשפו שוקיה, ולא חדל להתבונן בעיניה, שלא הבינו תחילה, ואחר כך נחרדו מעט, ולבסוף נרגעו והצטעפו, כשהחל לעסות את כפות רגליה.
מן החלון הגבוה והצר נסוגה אל החדר צינה קלה, טעונה הד של אבק ששקע, כבד מטל הערב. דממה התערסלה בין הקירות המטויחים בגון אוכר עמוק. הצעיר כיוון מבט מרוכז אל רגלי הצעירה, עיניה היו עצומות.
בתוך הזמן הזה נכנסה האישה והניחה עששית דולקת על הרצפה, סמוך לפתח החדר. מאוחר יותר שבה ומגש על כפות ידיה. ציפורי צללים נעו והתחלפו על התקרה בפרחים ובנמרים. הצעיר חדל ממלאכתו ונטל צלחת מן המגש. הוא האכיל את הזרה בכף, אורז מתובל ותבשיל ירקות ירוק. נתמכת על זרועה לעסה, מסתכלת בפניו המלאים. שביעות רצון פשטה על שפתיו הבשרניות. הצעירה לא נגעה בשמלתה המופשלת. קרסוליה הבהירים נשמטו על רקמת הדרגש, חפים מכל תוכנית ללכת או לבוא.
כשסיימה לאכול שכבה על צדה, מרפקה מקופל תחת ראשה. באישוניה ניצת אור אפל, מוליך אל דברים שלא נאמרים. היא התבוננה בתמונת נוף גדת הגנגס, שהיתה תלויה על הקיר מולה. נשים ירדו לרחוץ בנהר, גלימות הסארי הדקיקות דבקו במים לגופן, פיהן מלא שחוק. הן התיזו מים, ורסיסי הנתזים זרעו קרירות בחדר האחורי.
לפתע פרצה אל החדר ילדונת בשמלה ארגמנית, והיא קיפצה ודילגה סביב לצעיר, טפחה על כתפיו, חבטה בפדחתו, צהלה בקול גדול וסבה על מקומה כסביבון על רגל שחומה דקיקה. הצעיר חייך אליה והקיף אותה בזרועותיו עד שנכנעה ורפסה בחיקו, נועצת עיניים חקרניות בצעירה הזרה.
הוא דיבר אל הקטנה, שדמתה לו רק בעיניה הגדולות. היא קמה, יצאה וחזרה ובידה מכשיר הקלטה גדול. היא העמידה את המכשיר במרכז הרצפה הריקה ולחצה על כפתור ההפעלה. מוזיקה הודית גדשה את החדר הקטן, מוזיקה ללא הרף, עד היעתקות נשימה. הילדה החלה לרקוד לפני הזרה. ידיה היו לציפורים ארוכות צוואר, רגליה רטטו תחתיה בהלמות מעודנת, רקמה של תנועה זעירה, נשלטת. הצעיר תופף ביד אחת על כפו האחרת.
הוא התמסר לקצב שעלה מן המוזיקה ומבטו קשר את הילדה ואת הזרה שבמיטה ואת הנשים על הגנגס. נחת זכה עלתה מחזהו הרך אל כתפיו העגולות, עיניו הוצפו והוא לא טרח למחות אותן.
אור חיוור פקח את עיניה בבוקר. פניו היו מעליה. היה בה כוח לשבת. כשרצתה להוסיף ולקום לכלל עמידה, דחף אותה קלות, עם שהוא תומך אותה מאחור, והושיב אותה בחזרה. ואז הראה לה את העיתון. בשולי העמוד הראשון היתה תמונתה, תמונת נערה צעירה בכמה שנים מדמותה הבוגרת בחדר ההודי. בפעם הראשונה ניכרה מבוכה בפניה. הוא לקח את העיתון מידה, קיפל אותו וישב לצדה על הדרגש. נפלה שתיקה. לפתע נבלם סדר הדברים. אחרי זמן נטל את העיתון ויצא. היא הוסיפה לשכב בדממה. מן החלון חצה האור את החדר והקיפו, קולות אנשים עלו וצנחו, טפיפות רגליים בסמטה, הידוס הפרות ההולכות באבק, שוודאי ספג כבר את הבוהק המסמא לקראת הצהריים.
ובצהריים פקעה דממת הכוך האחורי, באה האישה המבוגרת, נכנסה ועמדה בפתח, ובא הבחור ההודי ועמד בריחוק, ופרץ ובא פתאום צעיר גבה קומה, נעול נעליים גבוהות וחגור בחגורה עבה, ראשו קירח וקולו סודק את טיח הקירות העשוי להתרחשויות אנושיות רכות. הגבוה קרב ועמד מעליה ופניו מלאים כעס עכור וידיו מתנופפות גבוה, הוא צרח מילים בעברית, וזעמו הצית בה את הבכי הישן, שבעקבותיו גחן הזר וחפן בלי קושי את גופה הסביל ופנה בתנופה ויצא אל החנות ומשם אל המבוא האפל ובאחת אל שפעת האור.
הבחור ההודי בא ועמד מתחת לקשת הפתח, ידיו שמוטות, דלת השער כה כבדה לצדו, פיתוחיה מפותלים וקשיחים. מבטו דבק בגבו של הזר שפילס את דרכו, משאו הרפוי על זרועותיו, אנשים ופרות חלפו לאט משני עבריו, הולכים בכיוון הנגדי. הגבוה התקדם בתנופה חדה ונזעמת, שעוצמתה פרעה את קצבו העתיק של הרחוב. הוא הלך ורחק, ורק ראשו המוגבה עוד ניתר וזעף מעל ההמון, ובהדרגה היטשטש וקטן. לבסוף נבלע ונעלם. קול האישה הדק קרא מתוך המבוא והפציר ולא חדל, עד שהבחור ההודי נפנה בראש מורכן ושב אל אפלולית המבוא ששקט.
כתוב כל כך אחרת ויחד עם זאת מעביר את התחושה בעוצמה רבה .
והסוף המפתיע תודה !