כולם רוצים סרטים כחולים

סרטים כחולים מבוזבזים על בחורים. באמת, אין להם מושג הכי קלוש מה הם אמורים לעשות איתם. הם מצליחים ליהנות מהם ברמה הבסיסית (לגמור הם יודעים, כן, כן), אבל בין לבין, כשהיד צריכה מנוחה, קופצת להם לראש איזה מחשבה תועה – וכמו שכל בחורה יודעת, זה לא יכול להיגמר טוב. ממש אפשר לשמוע את ה"דינג" כשהם מבינים – ככה צריך להיות סקס. מלאים ברצון לעזור ובכוונות טובות, הם מצליחים לקחת משהו פשוט, להבין אותו לא נכון, ולמצוא דרך שבה זה יתנקם בנו. כשהם מהווים סכנה ברורה ומיידית לשלום הציבור, הם משוחררים אל העולם ליישם את הידע החדש שלהם על בנות ישראל התמימות.

זירת הקרב

את יוצאת עם החברות לבר וישר קולטת איזה כוסון מסוקס וחרמן. זה בדיוק מה שהיית צריכה כדי לשדרג לך את היציאה מעוד ערב של קשקושים אינטיליגנטים להפליא על בנים, ללילה של סקס לוהט, שבו גם תצליחי להשחיל באלגנטיות את השאלה איזה מוזיקה הוא רוצה בחתונה. את נתקלת בו בשלומיאליות מקסימה, מפלרטטת אתו בשובבות ילדותית נהדרת, מעפעפת במסקרה שלך כאחוזת דיבוק ומזילה ריר על שרירי החדר כושר שלוש פעמים בשבוע שלו. והופ, אתם במיטה, כשאת כולך מוכנה לוותר למענו על בתולייך (הוירטואליים, אבל מי סופר). אז נכון שחלקינו יורדות בדייט הראשון ומרגישות נורא כאלה שוברות מוסכמות שוביניסטיות, אבל עכשיו את רק רוצה להתחבר לפרינססה הפנימית שלך ולתת לו לעשות את כל העבודה.
מכאן העניינים רק הולכים ומדרדרים, ולפני שאת תופסת מה נפל עליך, מתחיל הבחור לבצע בך מעשים שאמורים להיות מוגבלים לאזור המטבח בלבד. כאילו היית עוף בגריל, את מסובבת לכל הכיוונים, נהפכת שוב ושוב, וזוכה להפגין מגוון תנוחות שיותר מהכל מזכירות זירת קרב – חלקי גוף מפוזרים בכל מקום, זעקות ברקע ומבטי הערצה (רק לעצמו, תאמינו לי), מאיזה דביל שחושב שהוא בסרט אמריקאי.
אני כבר רואה את כל הבנות קופצות לקרב. על מה היא מתלוננת הפוסטמה? שהם משתדלים? חס וחלילה. מי כמוני יודעת שכל בחור שמחזיק מעמד יותר משתי דקות, אני אמורה לנשק לו את הרגליים ולגמור מאסירות תודה. אני בעד גיוון בסקס, בחיי, אבל לא יותר עדיף אחרי כמה שנות נישואים ולא בלילה הראשון (והכל כך אחרון שאין בכלל מילים לתאר כמה)? במקום לנסות להבין מה גורם לבחורה לגמור באמת (רמז: זה לא כמה חזק אתה מזיין), בא המסוקסון להתאמן עלינו ברעיונות הנורא מאגניבים וכייפים שלמד בסרטים כחולים. את עוצמת עיניים בנואשות ומשתדלת ליהנות, מרגישה חיננית ואלגנטית כמו מבוקש אחרי חיסול, וכבר את בתנוחה חדשה ומבלבלת, מנסה להבין לאן נעלמה יד שמאל, ואיזה חלק נמצא לך כרגע בפה (ושל מי?).

דיילות לוהטות 3

גברים, תרשו לי להסגיר סוד – רוב הזמן אני חושבת על איך אני נראית (זה רק אני ברור לי, כולן כבר מזמן הפכו לבחורות חזקות ובטוחות, שלא צריכות גברים בשביל להיות שלמות ולהגשים את עצמן). וכשאני עם הרגליים אי שם מאחורי הראש בתנוחת לוטוס מסובכת (מדריכת היוגה שלי הייתה בוכה מאושר אם היא הייתה רואה אותי), התשובה ל"איך אני נראית?" היא, "סקסית כמו קופסת שימורי אפונה שעבר זמנה", אז איך לעזאזל אני גם אמורה ליהנות? שמישהו יודיע לי בבקשה כשאני אהיה וול-דאן, כי באותו רגע אני קצת עסוקה בלהתגבר על פחד הגבהים שלי (ומי שתוהה למה, שיראה בבקשה את "דיילות לוהטות 3", ולא ישאל שאלות מטופשות).
מגיע הרגע בסיטואציה המרגשת עד דמעות הזאת, שבו אני מנסה להפגין אסרטיביות, ובלי תחושה בידיים מנסה להסביר למתחזה ליצור אינטילגנטי שמה שקובע זה לא כמות התנוחות, אלא האיכות (או במילים אחרות: היכולת שלו למצוא את הדגדגן). בתגובה אני זוכה למבטי חוסר אמון מוחלט, ולהבנה עמוקה שאני בעצם לא מסוגלת ליהנות מסקס. לא נשאר לי אלא להפנים את מצבי כשטיחון אמבטיה שמח בחלקו, בזמן שהבחור גומר בקלילות אופיינית. אני שוכבת על הגב (לפחות נדמה לי שזה הגב) ותוהה: למה אני תמיד זאת שנופלת על אלה שאף אחת לא אילפה קודם? למה, למה הגעתי להחלטה המטופשת לא להיות לסבית? ובאיזה כיוון זה הרצפה לעזאזל, בזמן שאני בורחת כמה שיותר מהר מאזור האסון?
ובואו לא נשכח על איזה תנוחות אנחנו מדברים. רוב הבנים מקיאים כמו דוגמנית לפני תצוגה של פראדה רק מהמחשבה על סקס בין שני גברים, אבל אני אמורה לקפוץ משמחה לרעיון החדשני של מין אנאלי. הם תמיד מופתעים כשאני אומרת לא, ותמיד תמיד מנסים לשכנע אותי שזה לא כואב. "רק תנסי", הם מתנחמדים אלי, כמו יאיר לפיד ברגעיו הטלוויזיונים הנוקבים ביותר, "אם לא יהיה כיף נפסיק". כשברוב חוצפתי (בטח החוסר בדם במוח השפיע) אני מציעה שינסו את זה בעצמם לפני שהם מעלים כאלה רעיונות מקסימים, מסתכלים עלי מגלי הארצות הנועזים כאילו קלטו שאני רוצחת כלבלבים חפים מפשע בזמני החופשי. חוץ מזה הם גם מצטערים בשבילי על זה שאני פריג'ידית ולא מוכנה להתנסות.

ולסיום

שלא תחשבו שזה חד פעמי ושנפלתי על הבחור היחיד במדינה עם איי-קיו רגשי של כפכף. יותר מפעם יצא לי לפגוש כאלה שמפצים על חוסר הבנה באנטומיה נשית בידע שנרכש בעולם כחול יותר. בעולם הפורנו הקסום, בנות נהנות מכל מה שקורה להן, אוהבות כל תנוחה חדשה (אבל מתסכל אותן להישאר בה יותר מדקה), וכשהגבר גומר זה כל מה שהן צריכות כדי להגיע לאורגזמה צרחנית שלא נראתה כמוה בכל ההיסטוריה האנושית. אכן, עולם כחלחל מופלא, אבל מה לעשות, לא ממש דומה לחיי נטולי הקפאין.
למה תמיד כולם יודעים שבהוליווד זה קטשופ פוטוגני ולא דם, ושהרע הסקסי אך השנון לא באמת מת, אבל בסרטים כחולים ברור שכל קשר למציאות אינו מקרי בהחלט? קחו לבנים את הפורנו, זה מסובך מדי בשבילם, ומסוכן מדי בשבילנו. תשאירו אותו לנו, הבנות, שמסוגלות לגמור מסקס טלוויזיוני (עם קצת מחשבות על איך לא כואב להן הגב עם כל המשקל הזה), בלי להוציא מזה פילוסופיית חיים שלמה ולרוץ לבדוק איך נראה האינסטלטור בעירום.