ליל הכלולות

יש בעלים נורמלים שמביאים לנשים שלהם טבעת יהלום לפני החתונה. הבעל שלי חושב שאני מאוד ט'יליגנטית, ולכן הביא לי נייר שהצחיק אותו עד דמעות, משום מה. אני, כשעצמי, בכיתי. בכיתי שכן לא יכולתי להחליט: האם זהו ה"פלייבוי" של החרד החרד?
מדובר בקטע אמיתי, אחד לאחד, מתוך הפשקויל הכי דיסקרטי שיש, שמקבל כל חרד חרד לפני חתונתו מה"רות וסטהיימר" הכי כשרה שיכול להיות. הנוסח המדוייק של האיגרת מובא כאן כלשונו ביחד עם הפרשנות הפרטית שלנו – זוג אפיקורסים שלא מבין מהחיים שלו, אבל נורא משתדל!"המחלקה לחתנים וכלות של המרכז העולמי של אגודת ישראל שולחת לכל אברך ובן ישיבה ערב נישואין, דף הסבר לגבי הלילה הראשון שלו עם הכלה. תחת הכותרת "השלמות התנהגות החתן בלילה הראשון אחרי החתונה" מסבירים ראשי המחלקה לזוג הטרי כיצד יש לקיים את המשגל הראשון".א. "בעת קיום המצווה צריך להיות חושך גמור בחדר. על כן צריך לפרוס מפה עבה על החלונות שלא יכנס אור מבחוץ".
לא צריך מפה. יש יופי של וילונות. לא בוצע כלשונו.ב. "צריך מפני קדושה והכנה ליטול שניהם ידיים ג' פעמים קודם ואחרי המצוות".
בוצע. רחצנו ידיים, וגם התקלחנו. ביחד.

ג. "קודם המצווה צריכים לקרוא קריאת שמע שעל המיטה, בלי ברכת המפיץ, ואחר קריאת שמע צריך לאמר "זר התהילה"".
הוא יצא מהמקלחת קודם ואני קראתי לו: "שמע, תביא את המגבת!" גם עם המפיץ היה קטע. טוב לאמשנה.

ד. "הריני רוצה לקיים מצוות משה של פריה ורביה כמו שציווני השם יתברך שמו".
בעלי היקר, הנשמה הטובה, דווקא רצה לקיים את המצווה (כמו בכל לילה קודם). הוא גם הודיע לי שהוא מוכן ומזומן והראה לי באותות ובמופתים.

ה. "אסור להיות ספר קדוש באותו החדר בשעת קיום המצווה ואם אין לו רק אותו החדר ואין לו ארון ספרים, אז צריך לכסות את הספרים בשני כיסויים של מפה. ואם המזוזה בפנים החדר צריך לכסות גם אותה".
אבל אני קראתי את התנ"ך של הבילויים – עכבר העיר (לא דתיה, סתם צרכנית תרבות).

ו. "אחרי יציאה מהשרותים קודם המצווה על החתן להכות קלות את הכלה בברכיה ז' פעמים שלא תסיח דעתה מקדושת קיום המצווה, ולהמתין עד קיום המצווה 2 רגעים".
אחרי שהוא יצא סוף סוף מהשרותים, הוא הראה לי משהו אחר שעלה לו עם האות ז', אבל אני, כבר לא היה לי כוח לצחוק, שלא להזקיר לחייך בנימוס, מה זה מתתי לישון.

ז. "צריך שיהיה מוכן שני סמרטוטים לבנים למה שיבואר להל"ן". יש לנו בבית הרבה יותר משני סמרטוטים לבנים, שלא להזכיר את שמלת הכלה. למעשה ניתן לאמר שהסמרטוטים הכי לבנים באותו לילה היינו אנחנו.

ח. "אחרי כל ההכנות הללו תכינו עצמכם לעצם המצווה. על-כן תכבה את האור שיהיה חושך גמור בחדר, וכלה תכנס למיטה ותפשיט כל בגדיה, רק חלוק תשאיר עליה וכן תעשה גם אתה, תפשוט כל מלבושך חוץ מהכותונת, אין לו זיווג שלא יקדים אותו חיבוק ונישוק. האחד קודם הזיווג שיעשה החתן באון להכניע הכלה, ואחר-כך בעת הזיווג עצמו ב' פעמים ולכלה סוררת ד' פעמים".
לנו לפני כל זיווג יש ריב. בערב הספציפי ההוא, העייפות הכניעה אותנו. למעשה, הסורר זה הוא, עד שהכנעתי אותו באון לבוא אתי לבחור קייטרינג.

ט. "הכלה תשכב על גבה ותרחיק ותבדיל רגליה זו מזו ותגביה צרכיה. שכל זה עוזר להקל ולהתקרב לקיום המצווה. ואז החתן יכנס בין שתי רגליה בכריעה על הברך עד המקום שאפשר. לטבע הוא שהאיבר מתקשה מאליו. אם רך האיבר יצווה החתן על הכלה לעשות מעשה רחב ככתוב בתורה – לפי ששמעה מפי הרבנית הצדקנית עד שיתקשה. אז יבקש החתן מהכלה בקול חזק שתאחז באיבר עם ידיו ותוליך אותו לאותו מקום שבדקה עצמה כל השבוע מקודם. כך הוא מנהג אנשי מעשה בקיום מצווה קשה זו. כי אותו מקום הוא למטה מאד ומטה ממנו פי חטאת רובץ, וגם צר ודחוק ואי אפשר להכניס את האיבר בלי עזרת. יודעת הכלה כי עליה המצווה לעשות המעשה ולהצליח בידי החתן לקיים המצווה".
מאז, כל הליכה לשרותים אצלנו זה: "אני מה זה צריך חטאת רובץ!". הוא ציווה אותי לעשות מה שרחב עשתה, אבל, לצערי, לא הייתי בשיעור הזה וגם כשהשלמתי שעורי בית, הסבירו לי שהמורה אמרה שזונה זה זבנית במכולת. מה היא לא?

י. "צריכים זהירות וזריזות יתרה להיות כל הזמן מכוסים שלא יתגלה מגופם שום איבר מחוץ למכסה".
טוב בזה לא הצלחנו. אנחנו אף פעם לא מצליחים.

י"א. "הנקב הוא צר ודחוק מאוד וגם טורח גדולה באה לחתן מזה וגם אין האיבר נכנס כל כך בנקל על כן שאם כבר מונח קצה האיבר בפי אותו מקום, צריך לדחוק עם האיבר לאט לאט ובכוח רב עד שיכנס האיבר לשער, שאם דוחקים בפעם אחת אז קרוב לוודאי שישמט האיבר מפי אותו מקום ועדיין לא יכנס, אז צריך לבקשה בתקיפות יתרה עוד פעם שתוביל את האיבר לאותו מקום".
טוב גם פה אנחנו לא עונים להגדרות. גם מבחינת המפרט הטכני וגם מבחינת אופן ההפעלה של הכלה. איך להגיד את זה בעדינות? אני דבר בטוח.

י"ב. "כדי שהאיבר יכנס בנקל, טוב שהכלה תמשך אותו מקום מבפנים באיזה שמן והחתן ימשך האיבר בזהירות באיזה סמרטוט".
למה באיזה סמרטוט? האיבר הוא נידה לחתן? צריך לבקש קורס חוזר אצל הרבנית.

י"ג. "באותו מקום יש עור דק הנקרא עור הבתולין, והחתן צריך לקרוע העור עם האיבר וע"י זה יוצא דם הבתולין. לפעמים כואב לה קצת וצריך לפייסה ולדבר על ליבה שזה כואב רק בפעם הראשונה ג' פעמים כי דעתה סרה בעת המעשה עד שתבין וכך הוא סדר העולם. ושזו מצווה חשובה כמצוות תפילין".
באותו מקום חיפשנו את העור הדק שעות, אבל לא מצאנו כל זכר להנ"ל הדק דקיק ככל שיהיה. אולי זה קשור לעובדה שכשהרבי בחופה כינה אותי "הבתולה המהוללה" כל הקהל נשפך מצחוק.

י"ד. "אם כבר נכנס האיבר וזרע לא יצא עדיין, אז צריך בזהירות באופן שלא ישמוט האיבר להוליך ולהביא את האיבר בפנים המקום שיצא הזרע. אם יצא הזרע לפני שנכנס האיבר למקום על החתן להתריע בתקיפות לכלה שתנהג כדרך הטבע כדי להצליח בידי החתן לקיים המצווה. ואחרי יציאת הזרע צריך להמתין עד שמוט האיבר ושירגיש שכבר אין יוצאים טיפות זרע. ואז כמעט יצא האיבר מעצמו ואין צורך להוציאו. אחרי יציאת האיבר צריך לקנחו בסמרטוט שני ואז צריך החתן לצאת מיד מהמיטה שלה ואז דינה נידה גמורה".
איך הכלה יודעת מה זה דרך הטבע? טבע בשבילי זה ביוטופ בביולוגיה. אולי הכוונה לאוננות, חרמנא לצלן?

ט"ו. "לרחוץ האיבר בבד רטוב או במים ולהחליף הכותונת ולרחוץ הידיים ג' פעמים ולשפוך מים צלולים לפני הכלה ולצוות עליה להביא התבשיל שישיב את רוחו לספר בשיבחו של החתן בפניו".
מיד קפצתי ממקומי וציוויתי עליו להביא כבר את הקפה. לא בטוחה אבל חושבת ששפכתי לו קצת על הראש. להגנתי יאמר כי גם אני הספקתי להקפיץ בחתונה כוסית או שתיים או עשר של טקילה. ואני משתכרת רק מהריח של בירה שחורה. את עוגת החתונה הקיצ'ית להחריד, העפנו על כל החדר. בבוקר קמנו, וכשראינו מה עשינו, היה באמת צריך להשיב את רוחנו. ואם אני אגיד לו פעם את שיבחו בפניו, הוא ידע באותו רגע שאני בוגדת בו. מכל מקום, אולי לא דקדקנו בדיקדוקי עניות ולא קיימנו את המצווה כלשונה, אבל במקום זה ספרנו צ'קים.