נוירומנטיקה: אהבה עם רובוטים

הספר "נוירומנסר" (1984) מאת ויליאם גיבסון, בו טבע את המונח "סייברספייס", מעלה חזון רב עוצמה על עתיד היחסים בין בני האדם למכונות. מולי, הדמות הנשית הראשית ברומן, היא קיבורג: בחלקה אישה בשר ודם ובחלקה מכונה. היא שכירת חרב, "סמוראית רחוב", מקצוע מבוקש ומכניס בעולם הטכנולוגי-תאגידי הקר והאלים של "נוירומנסר". טכנולוגיית הקיבורג שהפכה את מולי למכונת הרג משוכללת משלבת חומרה ותוכנה שהותקנו בגופה: על עיניה מכסות עדשות כסופות מחזירות אור המושתלות בארובות עיניה ומקנות לה יכולת ראיית לילה; בתושבות מיוחדות מתחת לציפורניה האדומות כיין בורגונדי מאוחסנים 10 סכינים כפולי להב הנשלפים בהיכנסה לכוננות קרב; מערכת העצבים שלה נותחה ושודרגה, כך שהרפלקסים שלה מגיבים בנאנו-שנייה ותנועותיה מהירות ופתאומיות כברק. למולי כמות נכבדת של סיליקון – בראשה, ולאו דווקא במקומות הנשיים שמקובל להשתיל בהם את החומר הזה – אולם היא גם מצוידת באברים נשיים טבעיים שהם חלומו של כל גבר.

גיבור הסיפור, קייס, הוא "סייבר-קאובוי", האקר המכור להתעלות הנפש שהוא חש כשהוא נמצא ב"סייברספייס" שם הוא רואה "סמלים, צורות, פנים, מנדלה מסחררת של מידע חזותי." הדבר הראשון שמבחין בו קייס בפגישתו הראשונה עם מולי הן עדשות עיניה הנראות כ"עיני חרק, כספית ריקה ואטומה", אך אין בכך לגרוע מהימשכותו המינית אליה. ואכן, עד מהרה מתאר גיבסון סצנת משגל בין השניים: "… היא רכבה עליו, משפדת את עצמה, מחליקה עליו מעלה מטה, עד ששניהם גמרו, האורגזמה שלו רושפת כחול אל תוך חלל חסר זמן, אינסופי כמו המטריקס… הוא חש את ירכיה חזקות ורטובות לוחצות על ירכיו…" ירכיה של מולי "חזקות" משום שהיא גברית מקייס, ו"רטובות" משום שהיא נשית ממנו. הקיבורג אינו משתייך באופן מובהק לאחד משני המגדרים האנושיים. טכנולוגיית הקיבורג הורסת את המחיצות בין המגדרים כשם שהיא הורסת את המחיצות בין האדם למכונה.

בעולמו של גיבסון אין כל פסול בהזדווגות בין אדם לקיבורג, או אפילו בין אדם למכונה. להפך, הלשון המיוחדת שהוא ממציא בספריו חותרת לבטא מציאות שבה האדם מחובר באופן בלתי אמצעי למכשיריו. חוויית האורגזמה של קייס במשגל עם מולי מתוארת בדימויים המזכירים את אלה שבהם מתוארת חווית ההימצאות של קייס ב"מטריקס" אליו הוא מתחבר באמצעות ממשק אדם-מכונה.

בספר אחר של גיבסון, "אידורו" (1996), מושא התשוקה המינית היא כוכבת מדיה יפהפייה, וירטואלית, שכינויה אידורו. היא תוצר של אלגוריתמים מתמטיים וגושי מידע, "מקבצים של תשוקה סובייקטיבית… מערך מודולרי המכיל בצורה מושלמת אדריכלות של כמיהה." לאידורו מיליוני מעריצים בשר ודם ברחבי העולם, אבל אחד מהם, אליל רוק, כוכב-על כשלעצמו, רוצה להתחתן איתה. הרעיון פנטסטי, כראוי לספר מדע בדיוני, אולם אין אצל גיבסון כל אירוניה או הומור גלויים בתארו כיצד כוכב הרוק בא לבקש את ידה של האידורו מסוכני התוכנה של התאגיד היפני שיצר אותה. האידורו עצמה נוכחת בפגישה – המידע שהיא מורכבת ממנו יודע להציג את עצמו כהולוגרמה, ואפילו לאכול במסעדה בעזרת צ'ופסטיקס.

אמנם אין זה ברור איך תאבד האידורו את בתוליה אחרי החתונה – גיבסון לא נכנס לפירוט הטכני של העניין הזה – אולם עצם הרעיון אינו נתפס ברומן כטירוף אלא כאקסצנטריות שיחידים בעלי עוצמה בעולם הטכנולוגי של הכלכלה הגלובלית זכאים לה מתוקף מעמדם ומעצם העובדה שיש טכנולוגיה המאפשרת את מימוש תשוקותיהם.

הת.חל.אור.גז.מה:

הסרט "בלייד ראנר" (1982) על פי ספר מאת פיליפ ק' דיק מסמן את קו פרשת המים בייצוג היחסים בין בני אדם למכונות בז'אנר המדע הבדיוני. הסרט מעמעם את ההבדלים בין בני אדם לאנדרואידים ומעניק לגיטימציה ליחסי אהבה ביניהם. התמה המרכזית של הסיפור היא שאין לשפוט אנדרואיד אלא על פי מידת אנושיותו.

דקר (האריסון פורד), הבלייד ראנר, נשלח מטעם המדינה לחסל קבוצת אנדרואידים מורדים. נקודת המבט של הסרט כלפיהם אוהדת – רוי באטי, מנהיג האנדרואידים המורדים, מוצג כספרטקוס מודרני. ברייצ'ל, אנדרואידית יפהפייה, הושתלו זיכרונות אנושיים וכושר לפיתוח תודעה אנושית, והגבולות בינה לבין אישה בשר ודם טושטשו עד כדי כך שהיא עצמה אינה יודעת שהיא מכונה. דקר מתחיל לתהות אם גם הוא אנדרואיד, כיצד יידע?

בסצנה של מאבק בין רוי לבין דקר על גגו של בניין גבוה, נלכד דקר תלוי בין שמים וארץ; הוא נאחז בידו של רוי היכול לשומטו מטה, אך האנדרואיד חס על חייו. אפילו מנהיג המורדים הזועם מתגלה כאנושי. בדקר חלה תמורה, כל דעותיו הקדומות כלפי אנדרואידים מתבטלות, הוא חדל להיות "גזען". הסרט מסתיים בהפי אנד: דקר ורייצ'ל יוצאים לירח דבש בכלי טיס עתידני. איזה עתיד צופנים בחובם נישואים לאנדרואידית? לא מפוקפק יותר מעתיד הנישואים לאישה בשר ודם, מגיע הסרט למסקנתו הסופית.

מה שכמעט וודאי הוא שחיי המין של אנדרואידים ובני אדם בעידן פוסט בלייד ראנר יהיו טובים מהרבה מאשר בעידננו הנוכחי. חיי המין שלנו, ילודי אישה, לוקים הן בבעיות תוכנה והן בבעיות חומרה – אברי הגוף של רובינו אינם מושלמים ויש לנו מעצורים פסיכולוגיים ונפשיים שמונעים מאתנו להפיק הנאה מרבית מחיי המין שלנו. הבעיות האלה ייפתרו ברגע שנוכל להמיר את גופנו בגוף אנדרואידי עשוי כרום נוצץ, מושלם, המצויד בתוכנת-מין משוכללת שתאפשר לגופנו זה ליהנות ממין עילאי עד אחרית הימים (שהרי תמיד יהיו שדרוגים לתוכנה). זה נושאו של הסיפור "ההצעה", שמחברו מוכר רק בשם כתובת הדואל שלו, android675@aol.com, והוא אחד ממאות סיפורים העוסקים במין עם מכונות שניתן למצוא באתרים שונים בסייברספייס. אם לשפוט לפי הסיפורים הללו, דומה שבפתח המאה ה-21 הרעיון של אהבה עם מכונות הופך בהדרגה לשאלה טכנולוגית יותר משאלה ערכית מוסרית.

"ההצעה" הוא סיפור פורנוגרפי, אולם בכל זאת יובאו כאן ציטוטים אחדים מתוכו משום שהמחבר מצליח באמצעות לשון המשלבת קלישאות פורנוגרפיות עם מושגים מעולם טכנולוגיית המידע ליצור עולם שבו רובוטים מתכתיים יכולים לחוות אורגזמות. הציטטות לקוחות מסצנה שבה המספר ובת זוגו, שהיו פעם בשר ודם, קמים מפס הייצור שהפך אותם לאנדרואידים, וכמו אדם וחווה מגלים את מיניותם החדשה, הדיגיטלית. שמותיהם החדשים N800 ו – N801 והם מתנסים לראשונה בסקס רובוטי:

צעדתי צעד קדימה עד שגוף הכרום שלי יצר מגע עם גופה של N801. התחלנו ללטף זה את גופו המתכתי של זה, ידינו חוקרות את החמוקיים היצוקים החלקים של קליפות גופנו. שפתי הכסף הנוצצות שלה פגשו בשלי. בעודנו מתנשקים עיבד מוחי עוד נתונים. "אני עומד להפעיל את מצב הסקס שלך." הצלחתי לסנן בין הנשיקות.
"כן. הפעל אותי. הפעל אותי עכשיו."
עיבוד נתונים. "הפעל מצב סקס."
N801 הושיטה את אצבעותיה הכסופות, אחזה באברי המתכתי התפוח והחלה לחככו.
זרמים מהממים של מידע הציפו את מעבד הנתונים הראשי שלי שכמעט קרס מרוב עומס. חשתי שאני מאבד שליטה. העבר מידע. העבר. "כן… כן… מידע…"

השניים ממשיכים ועושים זאת בתנוחות מתנוחות שונות, אך גם אנדרואידים מגיעים לבסוף לפורקן:

"י.חי.דה.N801… הת.חל.אור.גז.מה." ראיתי את ירכיה של N801 רוטטות. גופה היטלטל, חיישנים חזותיים פעמו הבהבו בצהוב.
"י.חי.דה. N800… הת.חל.אור.גז.מה." אברי הכסוף התמלא בזרם חשמלי. הוא גבר עד שחשתי שאני עומד להתפוצץ, ואז התפרק הזרם בכל גופי, מתפוצץ אל תוך מעבד הנתונים המרכזי שלי. מידע. זרם של נוזל כסוף נורה מקצה אברי הכסוף וניתז על גופה של N801. היתה זו התחושה הנפלאה ביותר שחשתי מימי. הוצפתי בים של מידע. המידע תורגם לעונג. אקסטזה…
וכו' וכו'.

האמנם הרעיון של אלגוריתמים להפקת עונג מיני כל כך זר לנו? האמת היא שהוא מוכר למדי לכל מי שהעיף פעם מבט במדורים להדרכה מינית בשבועונים אמריקניים. בעתוני הנשים הפופולריים כמו "'קוסמופוליטן" תוכלו למצוא סדרות אינסופיות של עצות טכניות איך משדרגים אורגזמה: "חשבי על מין כמו על קפיץ," מסבירה מומחית הקוסמופוליטן, "ככל שאת מותחת אותו יותר, כך חווית הפורקן חזקה יותר… המטרה שלך היא להביא את הגבר לנקודת האל חזור. בין הנקודה הזו לבין הפקודה ממערכת העצבים המרכזית שלו להגיע להתפוצצות אורגזמית מפרידות רק 5 שניות. ולכן, משהבאת אותו לשם לחצי על דוושת הבלמים, עצרי את הגירוי, והתחילי מחדש. הפטנט הוא השהייה והפעלה…" ההדרכה של מומחית ה"קוסמופוליטן" אמנם רוויה בדרך כלל בדימויים מהעולם המכניסטי-אנלוגי (בעיקר מעולם הרכב – הגבר "שופך שמן מנוע" וכו'), אולם עקרונות ההגעה לאורגזמה בסדרת שלבים מתוכננים ומוגדרים היטב המתוארים במגזין משיאה למחשבה שאם בנשות ה"קוסמופוליטן" כבר ממילא הושתלו בשיטתיות אלגוריתמים מעין אלה, אולי הרעיון שהגברים שלהן יהפכו לאנדרואידים אינו כה בלתי מתקבל על הדעת.

ס.יים הק.ל.דת נוי.רו.מנ.טי.קה ח.לק ב'.

בחלק הבא: רוצים סקס עם מכונה? אין צורך לחכות. סייברסקס עכשיו!

מאמר זה מתפרסם במקביל גם ב"האייל הקורא"