על כלבים וחתיכות

לפני ימים ספורים חייגה אלי חברתי וצרחות עזות של בהלה פרצו מגרונה. "אני לא מוצאת את מילי!!!" היא מיררה בבכי. הוצאתי אותה לטיול קצר והיא נעלמה", קולה רעד והיא הייתה נסערת, "כבר למעלה משעה אני מתרוצצת מרחוב לרחוב, משדרה לשדרה, אבל כלום, אני לא מוצאת אותה!!!"
כשמיהרתי לדירתה כדי לסייע לה בחיפושים, מצאתי אותה שעונה על גזע עץ מתחת לבניין, מקופלת בעצמה, אומללה, עיניה אדומות מבכי ושערה מנושב על לחייה.
רק לפני לילות אחדים יצאנו עם מילי, כלבת הלברדור הזהובה שלה, לטיול התרוקנות קצר בגן הציבורי. היה זה לילה נעים ושקט, שתינו פסענו בדממה בשביל המוביל לשדרה הירוקה והכלבה השתרכה מאחורינו בדילוגי שמחה. היא השטיחה אוזניה בהתרגשות, פיזרה חיוכים וכשכשה ארוכות בזנבה המוברש. מדי פעם נאלצנו למתן את פסיעותינו ולשרוק לעברה שריקה שקטה כדי להאיץ בה לחבור אלינו, אבל כטיבם של כלבים, היא העדיפה לעצור ולרחרח עם חוטמה השחרחר לאורך כל עמוד חשמל שנקלע בדרכה, לאסוף אל פיה את אשכיו של כלב רועים משוטט ומדי פעם להעביר לק ארוך על חוד איברו של כלב השכנים. יש לפעמים שעצרה רק כדי לפעור את ישבנה על שקית ניילון ריקה שהושלכה מחלון מכונית דוהרת.
הטלת שתן אצל כלבים זה בערך כמו תפוח: תאכל קצת, תשים במקרר, תאכל קצת תשים במקרר.

הלו? משטרה?

בתום שעות ארוכות של שיטוט ברחובות, אחרי שכרענו על ארבע תחת כל שיח רענן, דרסנו כל כיכר דשא מוריקה, שרקנו בתוך חצרות הבתים, צעקנו את שמה תחת כל מכונית חונה, לא מצאנו כלום. ציה ושממה. וכשהאיר היום, נחפזה חברתי לפנות למשטרה.
"מה משטרה? איך היא תוכל תעזור לך?" נחרדתי.
"גנבו לי את הכלבה, למי עוד אני יכולה לפנות?" היא נשברה ושוב פרצה בבכי. ניסיתי לצלול לתוך שיטפון מחשבותיה, אני יודעת מה היא עוברת, עדיף שאסתום ואסייע לה.
ושם בתחנת המשטרה, רצה חברתי המבוהלת, זה עתה איבדה את כלבתה, עיניה נפוחות מבכי, ובגרון חנוק מדמעות סיפרה לשוטרת שכלבתה הקשישה נעלמה ואיננה. פקידת היומן לא התרגשה מהמצוקה והתרכזה במציצה קולנית מסוכריית המקל שלה, לבסוף היא הגביה את עיניה למעלה, התרוממה ממקום מושבה ובטלטול יד גס הציעה שנחדול מלבזבז זמן ועצבים על עניין שאין לשנותו. "פה עוסקים באיתור בני אדם שנעלמו ולא בחיות", היא הסבירה ברוגז וכתשה בקול נפץ את הסוכרייה האדומה.

כלבי איננו עוד

המחשבות על מילי היקרה המשוטטת כעת עזובה לנפשה ברחובות השוממים, הביאו אותי להרהר בכלבי האהוב והישן. איך היה נתלה על צווארי כשהייתי חוזרת הביתה. איך היה מתיישב על ברכיי, מלקק את פי, סנטרי וצווארי. איך היה חושף מערכת שיניים צחורה והיה נוהם בגרגור מצחיק כשמישהו זר היה מתקרב אלי. איך היה מרקד וקופץ מכורסא לכורסא כשהייתי מנפנפת לו ברצועה הכחולה לפני היציאה לפיפי. ואיך היה רודף אחרי הזנב הקטן של עצמו, זנב שהזכיר פיקת גרון המתרוצצת הנה והנה.
אבל כל זה נגמר. נגמר לפני הרבה שנים.
לעולם לא אשכח את הלילה בו נשפכו מיטב דמעותיי. הלילה בו ניסה כלבי הקטן לחמוק בדהרה ממלתעותיו של כלב תוקפני ששוטט ללא מחסום בפיו, הלילה בו חצה את הכביש בריצת אמוק ונדרס למוות לנגד עיניי הקרועות.
לעולם לא אשכח איך ניתרתי באמצע הלילה אל תוך הכביש הסואן שם שכבה גופתו המבוקעת לשניים של כלבי האהוב. איך אספתי בחיבוק את גווייתו החצויה, מלטפת את קפלי בשרו ואת גל עצמותיו המתפוררות, מסרבת להאמין שהוא איננו עוד. עצם אחת שלמה לא נשארה בגופו הקטן. אפו הזעיר היה חבוט ולסתו התחתונה הייתה מרוסקת לפלחים.
עובר אורח שהיה עד להתרחשות הקשה, יצא מרכבו, ובאצבעות צהובות מסיגריות ניסה לגרור אותי משם ולהרגיעני. הוא כלא את פי, מקור נשימתי שמא תפלט לה צעקה, אבל נחלצתי מתפיסתו ורצתי עם כלבי המת לאחור.
ושוב האדמה קברה תחתיה את החפים מפשע. וכלבי המת איננו עוד. חודש הסתובבתי כמי שחרב עליה עולמה והתהלכתי עם ראש כבוש באדמה. אבל כפי שהזכרתי, כל זה ארע לפני הרבה שנים, וכעת אני חובקת אהבה חדשה. גם בעת כתיבת שורות אלה ישובה על ברכיי הגרומות (כן, בטח) הכלבה הכי יפה בעולם, שהיום חוגגת שנתיים וארבעה חודשים ומחר היא תקבל צעצוע חדש מ"שילב".

מילי, שובי הביתה!

אחרי העלבון במשטרה, חזרנו מובסות ומותשות לדירה כדי להכין תמונות של מילי ולהפיצן בעיר. בעודנו מטפסות במדרגות, נהדפה לפתע דלת השכנים הסמוכה ומילי זינקה החוצה ופרצה בהתנשפויות לשון שמחות והזילה חוטים של רוק על צווארה של חברתי.
השכן טרח לספר ששמע נקישות רמות על הדלת, ומשלא נענה, יצא לבדוק מי מרעיש בשעת לילה מאוחרת זו. בסופו של דבר התברר שמילי רדפה אחרי כלבה מיוחמת ובחור אדיב שמצא אותה משוטטת ברחוב, הוביל אותה לבניין לפי הכתובת שהייתה על הקולר. איזו הקלה. איזה אושר. אני מאושרת לדעת שיש בעולם אנשים כמוהו.

ועכשיו המסקנות:

1.
לאבד כלב, חתול או כל חיה אחרת, אפילו כמו סטאפן הצפרדע – זה כמו לאבד חבר קרוב. זר לא יבין זאת.

2.
נא לשנן באוזניי הכלב שלכם: אתה יודע, ואת יודעת בכלב אחר אסור לגעת – וגם אסור להתקרב.

3.
אם לפתע תופס אתכם פקח עירייה לאחר שלא אספתם את צואת הכלב שלכם, תסבירו לו שזה חטיף קינדר בוואנו. ובוואנו זה טוב.