מה זה אומר להיות בולמית סנילית? רויטל זילונקה מהרהרת בקושי של התנהלות ככוסית בגוף מאותגר משקלית. להדפיס ולתלות, עדיף על המקרר

מטר שישים על תשעים

השבוע התקשר אליי אהרון ספלינג והשאיר הודעה: "טוק טו מי, בייבי, יש לי בשבילך אחלה תפקיד ". המחשבה שאולי חלומי עומד להתגשם מילאה אותי בריגושים ופרפורים, וביד רועדת התקשרתי לביתו חזרה. ענתה לי מישהי בקול דק ואמרה, "הלו, האו קן איי הלפ יו?" "אחותי!" צרחתי לאפרכסת, "דונה המלכה! זאת רויטל פרום יזראל! האו אר יו?". היא ענתה: "פיין, וואט דו יו וונט?" "את הפאפא שלך", גמגמתי, "הוא השאיר לי הודעה". "דאדי!", צרחה, "סאם פריק פרום יזראל וואנטס טו טוק טו יו!". חיכיתי ארבע שניות, ואז הוא ענה. "הלו, רויטל, יש לי בשבילך וונדרפול קאסטינג". "כן! כן!", אמרתי, "מה התפקיד?". "בואינג 747 אנושי. משהו עתידני, אקסטרא אורדינר". "ומה עם בברלי הילס 90210?", יבבתי. "זה לא בשבילך", הוא אמר, "זה קאסטינג של כוסיות. סורי".

איך את נראית?

פעם הייתי רזה. זה היה מזמן. עד היום אני מנסה לחזור למשקל המקורי שלי (2.850 ק"ג). בתיכון אפילו הלכתי פעמיים למכון כושר. אז, כשעשיתי בגרויות ויצאתי עם חיילים בני תשע עשרה, זה לא העסיק אותי יותר מידי. היום, אני הרבה יותר מפוכחת. כשאני חוזרת מדייט גרוע, אני ישר מתקשרת לביטוח לאומי, בשביל שיכירו נכות בתחת הגדול שלי. כשאני נפרדת מבחור אחרי מערכת יחסים ארוכת טווח, אני אורזת את עצמי לסיני. הבדואים משוגעים על יצירה מבורכת כמוני. יש שם אחד קוראים לו אחמד, שמוכן להישבע לי אמונים לעד ולתת עבורי חמש מאות גמלים.
בעיות השמנה – אפשר לצחוק על זה. לי זה עובד מצויין. אני צוחקת, חברות שלי צוחקות. הומור עצמי עוד לא הרג אף אחד בינתיים, יש אנשים שעושים מזה קריירה. אבל בינינו, זה לא תמיד עוזר. אני יכולה לעמוד מול הראי ולשנן לעצמי שלוש מאות פעם ביום משהו כמו: "מה שחשוב זה מה שיש בפנים, הגוף שלך הוא רק כלי". זה לא ישנה בגרם את העולם סביבי, שבו רזה זה יפה ושמן זה מכוער. הרי שמנות וגם שמנים לעולם יוצגו כחריגים. מנת היום שלהם היא תיסכול, חוסר ביטחון עצמי ורגשי נחיתות. קחו את מימי מ"דרו קארי": בחורה סופר שמנה, צעקנית, ששפכטל איפור מרוח ברישול על פניה. והמסכן שיפול לידיים שלה, ספק אם יצא חי. ומי בסופו של דבר מתאהב בה? הטרנסוויסט. נו מה, עוד חריג חברתית.
מי שבאמת באמת נהנות מהחיים, הן הרזות והן גם המצליחניות, אלו שתמיד מצויידות בבנזוג הורס ומצליחן גם הוא. ואילו השמנות? הן המתוסכלות והממורמרות, והן אלה שמקבלות את תפקיד האישה הרעה והנלעגת, ואם לא האשה הרעה אז במחלקת הפסיכיות יש כמה תפקידים שתפורים עליהן (קאתי בייטס בסרטים "מיזארי" ו"עגבניות ירוקות מטוגנות", רוזאן בר בסרט "אישה שטן").

למה את לא לוקחת את עצמך בידיים?

כשאני יושבת מול הטלויזיה וצופה בתוכניות, נגיד "ג'ק וג'יל", הלב מתכווץ לו אלפי כיווצים. אוהההה, כמה הייתי רוצה להיראות ולהתלבש כמו אודרי וג'ק, ולהזדיין עם בחורים כמו ברטו או ג'יל. כמה הייתי רוצה ללכת לחנות בגדים ולקנות את הגופיות הקטנטנות האלה שעולות 19.90, ולא להתבאס כל פעם מחדש כשאני קונה בגדים ברשתות אופנה של דאבות. נורא קל ליפול לתוך המעגל הזדוני של רגשי נחיתות ו"אני שמנה אז אני לא שווה". לא בכדי המרפאות מלאות בבחורות שמגיעות לטיפול בהפרעות נפשיות כמו אנורקסיה, בולמיה או דכאון מחוסר הצלחה בהפחתת משקל.
למה את לא לוקחת את עצמך בידיים, בטח תשאלו.
כי אני כבדה. קשה לי לסחוב.
אם אתם ממש מוכרחים לדעת, אז האמת היא שאני בולמית סנילית. אוכלת, אוכלת, אוכלת ושוכחת להקיא. אני לא שמנה, יש לי עור עבה. התחת שלי לא גדול, הגב שלי צר. אני לא שמנה, אני פשוט נמוכה בשביל המשקל שלי. רוצים עוד?
לא, אני רצינית. אין תשובה נכונה לשאלה "למה את לא עושה דיאטה?". אני כל הזמן נמצאת "בזה". בחיי הורדתי עשרות קילוגרמים, שכמו מגנט סנטימנטלי חזרו אליי, כאילו לא סבלתי שבועות עם ירקות, גבינות בטעם קרטון והליכה מאסיבית של קילומטרים בשביל המצפון. ברגע שיהיה משהו חדש לספר, אתם תהיו הראשונים לדעת (וגם לקבל תמונה).

מאותגרת משקלית?

נגיד שיצאתי ערב אחד לאיזה פאב עם אחת מחברותיי. ונגיד שהכרתי איזה בחור במהלך הערב. נגיד גם שגילגלנו שיחה נהדרת כל אותו הערב. משהו אינטלקטואלי ונעים, עם הרבה הומור ומצב רוח. בסוף הערב, גם אם חברתי רק זרקה הערות פה ושם תוך כדי השיחה, הבחור יצא עם מספר הטלפון שלה. שלה, לא שלי. המשפט "למה היא ולא אני" עבר בראשי יותר מפעם אחת. כשחוזרים הביתה (לבד), זה יותר מעצבן או כואב, או איך שתרצו לקרוא לזה. לרצות נורא נורא בנזוג, ולעומת זאת להכיר בנתונים הפיזיולוגיים שלך, זו חוויה השמורה לשמנות. ואם את שמנה, את יודעת בדיוק על מה אני מדברת. זה מתחיל בבוקר, כשמתאפרים מול המראה, והסנטר הכפול מאותת לך בשקט, ואחר כך ממשיך לארון הבגדים כשאת עוטפת על עצמך סוודרים גדולים, מעילים שמסתירים ומכנסיים מידה ארבעים ושש.
ונגיד שבמהלך היום בעבודה יוצא לך לדבר בטלפון עם איזה בחור. זה מתחיל בשיחה הנסובה על ענייני עבודה וגולשת לכיוון האישי. ואז מגיעה השאלה המכשילה: "איך את נראית?", ואת יכולה להתפתל כמה רגעים לפני שתעני. באיזה מונח תשתמשי הפעם, את חושבת לעצמך. מלאה? גדולה? רחבה? שמנה? מאותגרת משקלית? אם הוא ממש חכם, הוא יביא פאנץ' בסגנון: "יואו, את מה זה לא נשמעת…". מצחיק מצחיק, אבל זו המציאות. ומכאן הפגישה נדחית, עד שהבחור מתאדה כליל.
אני, באופן אישי, בוחרת שלא להיפגע. זה לא תורם לי לשום דבר. אני פשוט למדתי לקבל את עצמי כפי שאני וכפי שאני לא. אני אמנם לא רזה. לא ניחנתי בזוג רגליים שלא נגמרות, בצוואר ברבורי ובטוסיק מופתי, אבל מצד שני אני בהחלט מודעת לדברים הטובים שיש בי. במאזן הכללי, זה דווקא לא רע.
לפני כמה ימים אבא שלי אמר שאם הייתי רזה, הייתי מושלמת.
את האמת? לפעמים אני מסכימה איתו.

תגובות

  1. רוויטל – את כותבת נהדר!
    אני כבר מאוהבת בך- ואם יש הרבה ממך אז יש לי הרבה מה לאהוב!

  2. אני בחורה לא שמנה במיוחד אבל בכל פעם שהלב שלי נשבר, כשאני נתקפת בדיכאון שאני לבד – וזה כבר הרבה זמן ככה אני ישר חושבת שזה בגלל הבטן השמנה והנפוחה , בגלל התחת הנופל – ואם הדברים האלו היו אחרת כל החיים שלי היו נראים אחרת לגמרי, הבחורים היו עומדים בתור ו ….
    הכל שטויות! הכל הבל הבלים!
    רזון לא עושה את החיים קלים וטובים, הם מוסיפים אין להתוכח אבל לא עושים אותם מושלמים.

  3. העלמה

    אפתח ואומר שאני לא מאותגרת, לא מלאה והחברות שלי טוענות בתוקף שאין לי על מה להתלונן.
    אבל..
    ופה בא האבל הגדול, גם אני ההיתי מאוד שמחה להראות כמו דמויות רבות באוטופיה הטלוזיונית, אני מכירה כמה וכמה בנות שמוכנות להראות כמו "נקיטה" רק בשביל חיבוק מ"מייקל", אבל בואי נרד אל ה"עם"- כמה מאיתנו באמת נראות ככה אחרי גיל 18 אם בכלל בואי נתחבר בחזרה למציאות ונחשוב כמה בנים נראים ממש כמו ברנדון או ג'יל או מייקל או כל יפיוף אחר ?? ונזכור מייד שדונה ניראית ככה רק בגלל שמנתח פלסטי חביב בנה ממנה את החדר העשרים ואחד כבר בבית שלו, המורכב מכל חלק אפשרי בגוף שלה. למה אנחנו צריכות לסבול?
    נכון שאפשר לספור ביד אחת את "השמנות" הטלויזיניות , אבל בואי נודה שבדרו קרי הדמות הנשית המצחיקה ביותר היא דווקא מימי.
    אז תעזבו אותי מכל אידיאלי היופי, תנו לנו להראות כמו שאנחנו ההפסד כולו של הטיפש בבר..או בטלפון

    • אבל העלמה, עלמתי, זה לא רק הבחור מהבר, גם הבחורה לא בדיוק תעיף מבט על הקפלים שלי, החביבים עליי כל-כך.
      רויטל, שיעשעת אותי עד מאד, יופי של כתבה, מצחיקה ומעוררת הזדהות!
      ולכל השאר, אני שמח לבשר לכן שהשמנה אינה בעיה נשית פרופר, וסלידה משומן קיימת בכל המינים, היחס המוגזם שאתן נותנות לו תלוי בכן בלבד

      • אלמוני

        נכון. אני רזה ולא מסוגלת להיות עם גבר שנוטה להשמנה. דחיה שאני לא יכולה להתגבר עליה. אבל לא כולם כמוני! יש כל מיני בני אדם בעולם עם נטיות וטעמים שונים , וכל אחד מאיתנו צריך בן/בת זוג מתאים/ה באמת- רק אחד/ת!

      • העלמה

        זוהר, ההפסד לא קשור לגבר או אישה. מי שפוסל אנשים בגלל קפלים – הפסד כולו שלו ולא משנה מה מינו או העדפותיו המיניות.

      • נכון, אז להתאים למציאות לתפוס בחור ענק.

  4. רויטל, את ממש טובה. הצלחת להעביר את הסבביות שבך, את השנינות והמצברוח טוב, וגם את התסכול.. אחחח התסכול………
    הפעם הראשונה שהרגשתי שמנה היתה בכיתה י"ב ושינתה אותי לכל החיים. הסביבה אומנם לא הגדירה אותי כשמנה אלא כ "קצת מלאה" אבל זה הספיק בשביל לספק לי אובססיביות לכל החיים.
    המפקד האדיוט שהיה לי בצבא הפציץ אותי בהערות 'בונות' לגבי מבנה גופי. אם היתה עוגה באיזור הוא היה צועק לעברי (בנוכחות כ-ו-ל-ם) לא לגעת בה כי "תראי איך את נראית"
    פעם הוא גם אמר לי "תסתובבי רגע שנראה אותך , תראי מה נהיה ממך"
    אני חייבת לציין כי הייתי גג מידה 42 (צבאית) באותה תקופה שזה לא כזה נורא תודו, אבל זה היה נורא כ"כ בשבילי שפשוט לא אכלתי כלום חודש !! כלום !!! ועדיין גם כשלא אכלתי הוא לא יצא לי מהוריד.
    בקיצור (כן, התארכה לי התגובה) היום ,שלוש שנים אחרי, אני אוכלת בסדר (קראתי המון בנושא, אני מומחית)
    אני נראית טוב , לפעמים קצת רזה מידי לטעמה של אמא ("הפנים שלך רזות, זה לא יפה לך !") אבל אף פעם לא רזה מספיק לטעמי. זה בטח נשמע מטורף לגמרי אבל אני יודעת שרוב הבנות יודעות על מה אני מדברת.
    אני לא חושבת שאי פעם אתנתק לגמרי מפחד ההשמנה, זה תמיד ברקע אבל זה בשליטה.
    אני אוכלת בכיף דברים שאני אוהבת, ויודעת מתי לעצור. הקטע הוא להוריד את כל ההגבלות והאיסורים שבראש ואז אוטומאטית לא חושבים כל היום על "מה אני אוכל עכשיו".
    רויטל , רוצה לחלוק פסק זמן ביג בייט ?
    נשיקות..

    • אנו-נימוס

      את ה"בולימית סנילית" שלך קראתי כבר אז בפורום וצחקתי נורא. ציטטתי אותך לכל חברותי באשר הן. אז את כבר מותג. אבל מעבר לכך –
      תשמעי. אם מישהי אומרת לי שהיא שמנה וטוב לה, ובאמת טוב לה, אז נפלא ונהדר וברכות חמות.
      אבל אם לא – זה לא העולם אשם. זה לא הפרסומות. זה לא מה שמודרני עכשיו. זה לא ההרואין שיק. ובעצם זה בכלל לא עניין של אשמה. כי מה שחשוב זה שאת תסתכלי במראה ותאהבי את מה שיש שם (וסליחה על ה"דניאלה היקרה" שזה נשמע).
      ובתור מישהי שהיתה פעם והיום כבר לא. זה כל כך שווה. שווה לסתום את הפה ולאכול מעט ולהתאהב בעצמך מחדש עם כל קילו שיורד.
      בכל אופן כתבת נפלא. ואמיץ, יש לציין.

      • שובה של קרנינה

        הייתי אומרת שסתרת את עצמך במקצת, חמדתי…
        אתן תאהבו את מה שאתן רואות במראה, אבל אני התאהבתי בעצמי רק כשהקילוגרמים ירדו…באמת??
        ואני תמיד הייתי שמנה, לא מלאה, לא נמוכה למשקל שלי- פשוט שמנה, ואת כל צרותיי שייכתי אוטומטית לנושא …
        ולא חשוב , איך זה קרה- אבל היום אני רזה…מאוד רזה…אז מה שזה עלה לי בבילוי של חודשיים בבתי החולים למיניהם…אז מה אם התחת שלי (הרזה, זה מה ששווה!!!), הפך למסננת מזריקות הויטמינים, אז מה עם פחדתי תקופה שינשרו לי כל שיערותיי, אז מה אם אני רצה להקיא אחרי כל מנה העוברת בגודלה תפוח עץ בינוני, אז מה אם הגעתי לאנורקסיה, העיקר, כמו שאת אומרת- ראיתי את הקילוגרמים נושרים מעליי…
        אבל את יודעת מה? הם נשרו ביחד עם המשקפיים הוורודות- לא הרזון יעשה אותך מאושרת…אותי זה לא עשה…אולי השלמה עם "פגם" חיצוני קטן שכזה, וחיפוש אחרי היופי שבאדם, היופי שבך…נכון להיום אני יודעת שהקילוגרמים המיותרים שהיו עליי לא גרמו לאי סיפוק שלי…ואני מקנאה בכל נמוכה למשקלה שכזאת, אשר יודעת לקבל את עצמה בהבנה ובאהבה, ואני רק מצטערת שאני לא יכלתי…
        ואגב, אני לא יודעת איך זה מהצד השני, אבל מבחינתי אין דבר יותר מתוק מאשר דובי פרטי משלי לחבק בלילות:-)

  5. רן הקטן

    חיבוק
    ונשיקה

    רן

  6. מריאט

    הבעיה המרכזית היא שכשאנחנו כן מצליחות כבר להוריד באופן משמעותי אז נדמה לנו שזהו וכל העולם צריך לנהוג כמונו כל הזמן. ההתאהבות הזאת לא נמשכת הרבה זמן והירקות והקרקרים כן ואח"כ חוזרים כל הקילוגרמים פלוס עוד כמה חברים שלהם והכל חוזר חלילה. זה הרי מוכר לכולן ובכל זאת "הפעם אני אצליח" צריך להבין שמדובר בסימפטום ולא במחלה, ששומן לאחת נראה כמו שלד לאחרת (ולאחר לצורך העניין). צריך להרגיש יותר טוב זה בטוח!!!!

  7. בעולם נפלא סתימת הפה אחר הצהריים היתה מורידה ממך 15 ק"ג.
    בעולם נפלא שני ביקורים בחדר הכושר היו הופכים אותך (באופן אוטומטי, ללא מגע יד אדם), לתואמת דונה, קלי או כל בלונדינית אחרת.
    אבל בכדור הארץ זה לא עובד ככה. וגם אם את צמה יומיים שלמים ומרגישה הכי שדופה בעולם, הג'ינס עדיין חותך לך בבשר. היו לי המון ערבי שישי שהגעתי אליהם מעולפת מהקאות, נשכבת על המיטה ומנסה בטיפשותי להדחק לאיזה חצאית שמדגישה את האיכויות הטנקיות שלי.
    ואז הייתי אוכלת איזה חצי כיכר לחם ושלושת רבעי עוגת גבינה בהחבא בחדר והולכת לישון ב – 12 בלילה, מבטיחה לעצמי שממחר דיאטה, בעוד שכל חברותיי הכוסיות פיזזו להן באיזה מועדון.
    ההומור העצמי המופלא שלי הציל אותי לא פעם מאימי הביקורת החברתית, אבל הוא לא מציל אותי מעצמי.
    הייתי מאוד רוצה לחיות בשלום עם עצמי ועם הקילוגרמים העודפים שלי, אבל העולם לא מעניק לי את הלוקסוס הזה. סיפורי ההשפלות שאני נושאת עימי הם מהמזויעים שקיימים, השנאה העצמית שפיתחתי ושגרמה לי להקיא עצמי לדעת 4 שנים, ערבי השישי הארורים הללו…

    בעולם שמאליל את ההירואין שיק, גדולה ויפה יש רק בפרסומות של "מתאים לי". אני תמיד אומרת לעצמי ולאחרים שיש אנשים נכים, עיוורים וחולים, ויש אנשים שמנים. לכל אחד יש את התיק שלו. יש שאומרים שעיורון אי אשר לתקן אבל משקל יתר אפשר להוריד, וזה רק ענין של כוח רצון. אני שונאת את המשפט הזה. אין לי כוח רצון, אני רוצה להגיד. ואז הם מתווכחים איתי, שהיה לי כוח רצון להשיג דברים הרבה יותר גדולים בחיים שלי, ואני פשוט עצלנית.
    התעייפתי מהפארדוקס הזה, ואני סותמת את הפה.

    על שברונות הלב אני בכלל לא רוצה לדבר.

    גם אין לי פואנטה. רק הרבה כאב שאינו מרפה ואינו מוצא נחמה.
    אם תשמעו על תרופת פלא, או עדיף על אי קטן שהאנשים בו מוכנים לסבול גם עלמות שמנות, תשלחו לי אימייל בבקשה.

    • רויטל זילונקה

      שכשקראתי את התגובה הכל כך אותנטית שלך, רציתי לשלוח לך מייל. אבל, לא ידעתי מה לכתוב לך, כי לא שמעתי עדיין על תרופת פלא, או על אי מיוחד שבו מקבלים לשורותיו עלמות שמנות ללא משוא פנים. רק רציתי להגיד לך, שהחוויות שלך נגעו לליבי, ולפני שלוש שנים, אפילו חשבתי לעשות את זה בעצמי. אולי כדאי באמת לדחוף אצבע לגרון ולהקיא הכל? אולי באמת כדאי פשוט להפסיק לאכול ולהיעלם לאט לאט, ואז כשאגיע לתוצאה הרצויה, אני אפסיק. אני הרי יותר חזקה מאלה שמתאשפזות במרפאות שמטפלות בהפרעות אכילה. אבל אז קראתי איזו כתבה בעיתון על בחורה ששוקלת 26 קילו, ונראית כמו הצל של עצמה. ונתקפתי בבפחד והיסטריה, ואמרתי כוסאמו העולם הזה, אני מעדיפה להיות שמנה ומאושרת, מאשר אחת ששוקלת 26 קילו, ומרגישה חרא.
      דפנה, גם לי אין פואנטה, לצערי. היום, כשאני בוחנת את עצמי ואת חיי, אני נוטה לחזק את הצדדים היפים והטובים. שיש לי חברות מדהימות, ומשפחה נהדרת, uשבמהלך חיי אהבתי ונאהבתי על ידי בחורים(לא רעים בכלל, אני חייבת לציין), שאני עובדת בעבודה מגניבה וכייפית ומשלמים לי על מה שאני באמת רוצה לעשות, שאני מגשימה את החלומות שלי, שיש בי הרבה מה להעניק לבחור המתאים שיבוא ויגיד "אותך אני רוצה, נו מטר וואט".
      אז פאק, אני שמנה. יש צרות יותר גרועות מזה. אולי באמת כדאי לחשוב מה המילה "שמנה" עושה לנו לחשוב. כי, כמו שכתבת, בעולם שמאליל את אופנת ההירואין שיק, שמנה זה לא שווה. זפזופ קליל לערוץ האופנה, מוכיח עד כמה. איזה אידיאל מטורף, אה?
      לדעתי, זה הכל עניין של איך את רואה את עצמך, אבל באמת, כי לפעמים, השמנה נובעת לאו דווקא מחוסר היכולת לסתום את הפה או אהבת אוכל. לפעמים זה משהו הרבה יותר עמוק. אני שמתי לב, שאני אוכלת גם כשאני לא ממש רעבה. אז אני ישר עוצרת את עצמי ומוותרת, ובודקת מה עבר לי בראש באותו רגע, כשהיד הושטה לכיוון הארון של המתוקים. ואז ראיתי שלפעמים זה פיצוי, לפעמים זה שיעמום, כי הרי אוכל זה דבר כל כך בסיסי בחיים שלנו.
      אני בהחלט חושבת שאני בדרך הנכונה, מבחינת קבלה עצמית. זה לא שבוקר אחד התעוררתי ואמרתי "אני משתינה על העולם הזה שמעדיף כוסיות". זה הרבה עבודה עצמית. זה להתחיל ללמוד להכיר את עצמך, מהכי ביפנוכו שאת יכולה להגיע אליו. אני לא מכירה הרבה אנשים שניחנו במתנה הזו, להסתכל עמוק לתוך עצמם ולקלוט למען מה הם קמים בבוקר. לקום בבוקר, לא כי לא מתת בלילה, אלא לקום בבוקר, למען עצמך, וחייך, ולמען כל האנשים הנהדרים שחיים ברדיוס החיים שלך. ואז להתחיל להעריך ולקבל מה יש לך. את עצמך, וזה כל כך חשוב. ועם זאת כל כך פשוט.

      • קודם כל אני רוצה להגיד שאהבתי את הגישה שלך רויטל, אני לא בחורה שמנה אבל אני גם לא מהבחורות הרזות שקונות את הגופיות ב- 19.90, פעם הייתי יותר שמנה ומה לעשות זה די אובססיבי הקטע שלרדת במשקל לראות אם אני באמת יכולה להגיע למידה 38 ובמקרה הטוב למידה 36 (היום אני במידה 40), אז כל כמה זמן אני מתחילה דיאטה חדשה ותמיד בשילוב התעמלות, אבל גם זה די מעצבן שהמשקל נשאר תמיד על אותו משקל, ודי מהר אני נשברת
        ולאחרונה הבנתי שאני לא צריכה להאשים את המשקל שבגללו שום דבר לא הולך כמו שרוצים, שאם הייתי רזה אז הכל היה הולך לי יותר בקלות, קודם כל אני צריכה לקבל את עצמי כמו שאני אולי אח"כ אחרים יוכלו לקבל אותי כמו שאני, ואז אולי העולם יחייך אליי יותר.

      • sדפנה יקרה
        ליבי ליבי אליך
        כל מי שנמצא שם יודע על מה את מדברת, כל מי שלא שמן גם בראש אולי קשה לו/ה להבין מה זה "אם תירצי תרזי"… המשפט הזה…
        הייתי 105 קילו בשקיעה אל תוך הדיכאון הענק של יאוש ומוות קליני כמעט (בהרגשה) אחרי שתי
        לידות ונישואים בקרקעית, כבר להקיא הפסקתי וסיממתי עצמי באוכל ובשוקולד וכל זה על 1:55 מטר. החלטתי שאני הולכת לניתוח קיצור כיבה , 4 ימים לפני דחו לי אותו, אני הייתי הרבה יותר בקרקעית ממה שאת יכולה לתאר לעצמךף ולא כי דחו לי אותו, כי האמנתי בלב שלם באני הולכת לניתוח למות. ואת יודעת מה? לא פחדתי למות שם כי ממלא חייתי במוות קליני… קמתי לילה אחד וכתבתי מכתב לילדים שלי כמה אני אוהבת אותם והחלטתי שלמרות ההרגשה אני הולכת אליו…. תארי לך כמה עמוקה היתה המצוקה. אבל הוא בוטל ואני אטאיסטית גמורה מאמינה שאצבע אלוהים היתה שם.
        ירדתי 30 קילו לבד. הם ברחו וירדו. השיא היה שנכנסתי למתאים לי והמוכרת אמרה לי "זה לא בשבילך את לא רואה שזה מידות גדולות?" ואני רק התצקרבתי אליה וביקשתי ממנה אם היא יכולה לחזור על זה כמה פעמים רק יותר בקול רם והיא ממש כעסה עלי, אז אמרתי לה " את יודעת כמה סבל עברתי עד הרגע הזה? את חייבת להגיד את זה שוב… ויצאתי משם מדלגת כאיילה…. וזה נתן לי כח לשנות את כל חיי. התגרשתי. והרגשתי בפעם הראשונה בחיי שמותר לךי להרגיש שאני רוצה עוד. אבל הגירושים מביאים חיים קשים ולא הכל רומנטי כמו שניקרה בסרטים… עם שני ילדים קטנים תאתמיני לי אין זמן למחזרים יש רק זמן לכביסה ולבישולים
        ועבודה עבודה ועבודה ואת יודעת מה? אי אפשר להילחם כבכל החזיתות והכל עולה לאט ואבל בטוח – אני כבר העלתי כמעט 20 קילו מתוך ה – 30 וזה מטריף אותי!!
        ושוב הפגיעות ושוב להגיע לשאלה:… אז איך את ניראת… ואת יודעת מה? נמאס לי מהשאלות והתשובות האלו ואני ישירה שמנה נמוכה וכו…
        אין לי משהו מעודד פה בתשובה שלי ואת בטח רצית שיתנו לך כוח ואולי צרת רבים חצי נחמה? ואולי נחמת טיפשים… בכל מקרה אני חושבת שאת צעירה ותמצאי את הבן זוג שלך , זה מזכיר לי שאתמול יצאתי למסיבה וראיתי שם נערה אולי בת 17 או יותר רקדה אולי 90 קילו נמוכה רקדה בפרובוקטיביות היה לידה החבר שלה בחור מה חתיך… חבל"ז אמיתי ואני כל כך קינאתי בה שלמרות המשקל יש לה חבר כזה ואני האשמתי בכל הנעורים שלי את המשקל שבגללו לא יכולתי לךיצור קשרים.
        אז דפנה – תהי מטופחת, תלכי זקוף, תדגישי את הדברים היפים של גופך, פנייך , את יודעת שכשהיכרתי את האקס שלי הוא אמר שזה מפריע לו שאני שמנה אז אמרתי לו ככה: תראה היום אני ככה, אני לא יכולה להבטיח לך שלא אהיה יותר או פחות זאת אני… למה אם תתחתן עם מיס עולם כל היום ולכל הלילה תיראה כמה היא יפה? באיזה שהוא זמן כבר לא רואים בתוך חיי היום יום כמה אנחנו יפים, שמנים, מכוערים…
        רואים כמה נוח לנו לדבר עם הבן זוג, כמה עוזרים אחד על השני וכד'
        אז ילדה – קבלי חיבוק ואם אולי שמעת יש מה שניקרא או . אי שפעם הלכתי לשם וזה עזר לי זאת קבוצת עזרה. תנסי.
        ואל תקיאי ואת תצומי עצמך לדעת. זאת את. עם 10 קילו פחות או 10 קילו יותר.
        ביי

        • יש לי עריון אולי תיכנסי לפורום לירזות בראש אחר של תפוז ? שם מקבלים רעיונות ניפלאים.

      • וכשרע לך, תחשבי על כל האחמאדים, גם היהודיים שבהם, שבסתר ליבם היו רוצים את האישה גדולה ורכה, ולא רזה ודוקרנית, אבל מה לעשות לא נעים להם בגלל החברה, שלא יגידו "וואו,ראיתם? הוא מאוהב במזרוני מים, מחפש נוחות הבחור"

    • מישמיש

      אני בערך הפוך מרוויטל, אני 190 גובה (קצת יותר מזה) ובמשקל 76 קילו.

      לפני 8 שנים הייתי קצת פחות בגובה, וקצת (עוד 50 ק"ג) במשקל…

      היו לי 2 אפשרויות:

      1. להתחיל לבכות לכל העולם ש-מר לי ועצוב לי בגלל המשקל, לעבוד על עצמי ש"זה נראה לא רע" וכו' – או –
      2. להוריד את זה בצורה מסודרת – לכל אורך הדרך.

      לקח לי שנתיים להוריד את זה. המון עצבים, המון תסכול, המון סבלנות והמון תעסוקה עצמית – רק לא להסתכל לכיוון המקרר ולא לאכול את הארוחות אקסטרא לארג' של אמא.

      אבל בסוף הצלחתי! היום אני 50 קילו פחות, בטן שטוחה תודה לאל – וכיף לי לראות את עצמי בראי…

      נשים יקרות/גברים יקרים – הורדה במשקל היא החלק הראשון – אבל זה לא מסתיים בזה וזה הבעיה של רובם. ברגע שהמשקל מראה צניחה של כמה קילוגרמים, מיד מורידים את הרסנים – וכאן זו הטעות!

      אחרי ההורדה – צריך לסגל את החיים למשקל פחות – שזה אומר דברים כמו:
      * אכילה בזמן מסודר
      * כמות מבוקרת של אוכל
      * אי אכילת שטויות בין הארוחות או מול המחשב – אפשר תמיד לקחת איזה פרי או משהו…
      * ומומלץ להפסיק לתכנן התקפות על המקרר באמצע הלילה – הארוחות הליליות נהפכות לשומן נטו!

      אלה הם חלק מהדברים שאני עושה ואני מצליח לשמור על המשקל שלי. חלק מהאנשים אומרים לי שאני רזה מדי, אבל אני מעדיף להיות רזה מדי – מאשר שמן מדי.

      רויטל, ולכל האחרים שרוצים להוריד – אם אחד עצלן כמוני הצליח (ותאמינו לי שאני אחד העצלנים הכי גדולים שיש – תשאלו את מכון הכושר ששילמתי להם מנוי לשנה והלכתי פעם אחת), כל אחד יכול להצליח. קצת עידוד מהחברים/חברות, קצת התמדה – ותעברו גם את זה

      מישמיש.

  8. אינדי_גו

    ואת זה דוקא קראתי בעיתון מכובד יחסית,
    כי ברקמת השומן מופרש איזה הורמון שקשור להנאה ממין.
    ולא שאני מחפשת תירוצים. הכל בראש, מותק, ומי כמונו יודעות את זה. אז או שתיכנעי ותלמדי לחיות עם השומן והתסכול, או שתעשי המון דיאטות, תרדי, תעלי, תרדי, תעלי, ובסוף תיכנעי לשומן ולתיסכול. בינינו, אחוז מאוד נמוך מאלה שמצליחים להוריד ממשקלם, גם נשאר שם.
    אין מה לעשות – העולם המערבי מקיף אותנו במסרים סותרים – מצד אחד תרבות צריכה, של פרסומות לשוקולד שנשפך לו בחמימות אירוטית על איזה וואפל, ומצד שני תכניות טלויזיה שמציגות מודלים לחיקוי שהקשר הכי קרוב שיהיה להם אי פעם לשוקולד הנ"ל, הוא הופעתו בפרסומות באמצע התוכנית בה הם מסתובבים בלבוש סקסי ותסרוקות שובבות ומעמידים פנים שהם יודעים לשחק. והבעיה שלנו כצרכנים של מידע וגם של מסרים סמויים, היא שאנחנו מפנימים את כולם, ואז נוצר הקונפליקט הזה בין הגירוי המתמיד של אוכל בסביבה (אוכל הוא חלק לא מבוטל מתרבות הפנאי שלנו), לבין הציפיות שלנו מעצמנו ומסביבתנו, להיראות כמו מי שהם לא יהיו, ברנדה, ברנדון, ווטאבר (אני למשל לא רואה טלויזיה – זה מפחית קצת את החשיפה שלי לשטיפת המוח הזו).
    ולא שיש לי פתרון קסמים (ורואים שלא), אבל יש תקופות שאני מצליחה לשמור טוב ולאכול רק דברים בריאים ודלי קלוריות, ויש תקופות שלא (הקרמבואים, הקרמבואים הזונות של שטראוס שברו אותי השנה),
    אני כבר לא עושה מזה ביג דיל. מי שירצה אותי כמו שאני – סחתיין עליו, (והוא צפוי להלך עם חיוך דבילי על הפרצוף), ומי שלא – שיהיה לו לבריאות. באמת. כמו שלא כל גבר הוא לטעמי, כך אני גם לא מצפה להיות לטעמו של כל גבר.
    אורגזמות אפשר לזייף (רק במקרי חירום לאומי), אבל פרומונים אי אפשר לזייף.

  9. אל תהרגו אותי, אבל אני רזה

    יש לי חברה מלאה, וקרה לא פעם, שכשישבתי איתה בבר – התחילו איתה

    אני יודעת שאין לי זכות דיבור, אבל בגלל שהיא החברה הכי טובה שלי, ועוד חברה מאוד טובה שלי גם כן מלאה, שתיהן נלחמות עם המשקל כל החיים, ואני איתן.

    זהו, הייתי חייבת, ולמרות שאתן/אתם שונאים אותנו, גם אנחנו יכולים להבין

    תהיו חזקות

    • אלמוני

      חזקות, כן, אבל תפסיקו לשרוף את גוונו במבטי קנאה. אנחנו פוחדות מעין הרע … וזה לא נעים להרגיש שנוא וגם לא עוזר לכן בכלום. תודה ושלום.

  10. תפרחת

    תסלחו לי אבל אני רזה. אני כמובן חושבת שלא מספיק, ובכלל יש כמה דברים בגוף שלי שלא מצאו חן בעיני, אבל א. למדתי להבין שבדיוק את זה הגברים שהייתי איתם אהבו ב. למדתי לאהוב את עצמי בלי קשר לאיך שאני נראית, ויש הטוענים שככל שאני אוהבת את עצמי יותר כך אני נראית יותר טוב. אולי הם טועים, אבל אני לא חושבת. לדעתי הדימוי העצמי שלך הוא הדבר הכי חשוב במראה ואולי אף משפיע עליו.
    זה נחמד להגיד אני שמנה אבל מתנהגת כמו קוסית, אבל משום מה לא נראה לי שרויטל היקרה *באמת* מאמינה בזה. אז היא אולי תבין שאין כזה דבר מושלמת. יש רק דבר כזה שלמה עם עצמה.

    • רויטל זילונקה

      אני באמת שמנה שמתנהגת כמו כוסית. כל הזמן אומרים לי את זה. ואני גם אוהבת לצחוק על זה. זה כיף.
      ואני מסכימה איתך לגבי להיות שלמה עם עצמי. תקראי את התגובות שלי לדפנה ומיכל, ותביני על מה אני מדברת.

      • תפרחת

        אני לא רוצה להעליב או משהו, אבל האובר-החצנה שלך מסתירה בחובה דברים שכדאי שתמודדי איתם ולא תזרקי אותם הצידה
        אני לא חושבת שיש כאן איזו אשמה שצריך לזרוק על החברה
        בסופו של דבר זו את עם עצמך

        • הפרקליטה

          אני חושבת שלפני שאת מנתחת אנשים שאת לא מכירה ולא יודעת עליהם דבר וחצי דבר רצוי שתבדקי את עצמך לעומק. גם פסיכולוג לפני שהוא נותן דיאגנוזה (מה שעולה לא מעט כסף על לא מעט שעות) נותן למטופל שלו לפחות להנות מהספק – כדאי גם לך לנסות. גם אני לא מתכוונת להעליב אבל בדר"כ אנשים שטוענים שה"אובר-החצנה" של אנשים אחרים מסתירה בחובה דברים איתם כדי להם להתמודד – מסתירים לא מעט דברים באמתחתם. יתר על כן, בנוגע להארה שלך על החברה החפה מפשע – האם החברה היתה חפה מפשע כאשר היא הפלתה את השחורים, הצהובים, האדומים וכל שאר הגוונים שהם לא לבן, ברצוני לומר לך כי החברה והחינוך שהיא טומנת בחובה אשמה בהרבה דברים כולל רגשות נחיתות של אנשים (שמנים מידי, מכוערים מידי, נכים מידי,וסתם כאלו שפשוט לא טובים מספיק), הדבר היחיד עליו הסכמתי ב"ניתוח המעמיק" שלך היה כי בסופו של דבר האדם נשאר עם עצמו וצריך להתמודד עם הערכה העצמית שלו ובאידיליה כל אחד לומד לאהוב את עצמו בסוף (את אוהבת את עצמך? – לא כל כך נראה לי – מה דעתך על הניתוח המעמיק שלי). ולגבי רויטל – אני בטוחה שאת אוהבת את עצמך ויותר מכך אני בטוחה שיש הרבה אחרים שאוהבים אותך המון ומוכנים לעשות בשבילך הכל – את נשמעת לי אדם מקסים שהייתי מאוד שמחה להכיר.

          • תפרחת

            אני לא פסיכולוגית לא התיימרתי
            (סתם שתדעי שאפילו שכמה מידידי הטובים הם פסיכולוגים אני לא ממש מאמינה במקצוע הזה, יותר בכתף להשען עליה, אבל לא משנה)
            אני פשוט אומרת מה שאני רואה, ובאמת לא התכוונתי לתקוף או להעליב מישהו או משהו.
            אין צורך לקפוץ.

            לפעמים מרוב ליטוף אגו פגוע, אדם מקבל אגו פגוע, אפילו אם לא היה לו קודם.
            אז שימי לב פרקליטה יקרה,הנה עוד אבחנה, לי דווקא רויטל נראית אדם הרבה יותר חזק, ולא אחד שצריך שיגידו לו "לא נורא לא נורא הנה סטירה לאשה הרעה הזו" אז אולי מספיק עם הקטע המשפחתי החונק הזה, וקצת התנהגות של חברה טובה שאומרת את האמת לרעותה? 🙂

            (את גם טועה בהבחנתך לגבי. למדתי לאהוב את עצמי כמו שאני. ממש כמו שאוהבים משפחה וחברים טובים)

    • מאיר

      תפסיקו ובכות ותתחילו להינות.
      אני בחור שמן ונשוי לאישה שמאז שאני מכיר אותה היא בדיאטה.
      למרות זאת הכרנו, התאהבנו, התחתנו,ונולדו לנו ילדים .אני מאחל לכל הזרים חיי סקס כמו שלנו, מגוונים ומטריפים.
      נכון שלפעמים קשה להזדיין בתנוחות מסויימות, אבל אפשר להמציא תנוחות אחרות לא פחות מגרות ויפות.
      אז תפסיקו לבכות על השומן שלכן ותתחילו להינות.

  11. גיסתך לעתיד מירושלים

    רויטל.

    תמיד אמרנו שאת גדולה מהחיים!

    אוהבים תמיד (בכל מצבי הצבירה האפשריים).

    הירושלמים.

  12. רוי היקרה,

    כל הכבוד, אין כמוך.

    אני חייבת לציין שהכתיבה שלך נהדרת ואותי מרגשת.

    אוהבת אותך מאד…..

  13. אני חושבת שעם כוח הרצון של כל אחת מכן, שמנות ורזות כאחת תוכלו לעשות הכל. וזה כולל לרזות. אפשר לדחוס פעמיים בשבוע אירובי או הליכה עם חברה.. ואם זה מספיק חשוב אז מי שתרצה תעשה זאת.. זה הכל תלוי בכן אל תאשימו את הרזות ומה שחושבים על השמנות ולדבר בשחור ולבן ושאין דרך חזרה. אני לדוגמא הייתי תמיד ילדה שמנה. במשך השנים נמאס לי מהעלבונות והתחלתי בקטן בכפיפות בטן בבוקר ומשם להליכות ואירובי. עכשיו הגוף שלי לא מושלם טיפ טופ אבל בהחלט יש מה להראות והרבה פירגון מהחברים.
    זה בידיים שלכן

  14. אלמונימית

    רויטל היקרה!
    נהנתי מכל מילה ושורה שכתבת,
    זה שנון ומצחיק ועצוב כאחד,
    כי זה כל-כך נכון.
    כמוני כמוך…
    אבל אחרי הכל אני (וניראה לי שגם את)
    אופטמית… יום אחד ההוא מהפאב או מהאוניברסיטה או
    מהקולנוע או מהסופר יצא עם הטלפון שלנו. לא של אף אחת אחרת
    תקראי לי נאיבית אבל אני באמת חושבת ככה.
    שיהיה לך רק טוב
    אני

  15. מישהי

    רויטל רויטל
    הרשי לי לרומם את מצב רוחך (ושל שאר אחיותייך לתיסכול).
    ראשית ישנם לא מעט בחורים שאוהבים שמנות. לכל סיר יש את המכסה שלו.
    אני מכירה אישית לא מעט שמנות שמצאו חתן והתהוללו לא מעט גם לפני החתונה. ולעומת זאת אני מכירה רזות, חתיכות (אשכרה דוגמניות) שמסתובבות לבד בעיר. ע'ע מיכל ניב (שהוזכרה כאן בכתבות).
    הדימוי העצמי שלך זה מה שאת.
    ודבר שני, אני מציעה לך כן לקחת את עצמך בידיים.
    אין כזה דבר לא יכולה, לא מסוגלת.
    כל הכוסיות שאת רואה בטלוויזיה ומקנאה בהן עובדות על עצמן 24 שעות בשביל להיראות כמו שהן נראות.
    תתחילי לעבוד על עצמך גם.

    • אלמוני

      זה לא נכון שכל הכוסיות עובדות על עצמן 24 ביממה כדי להיראות ככה. גנטיקה, מותק. יש כאלה שנולדו עם מבנה גוף מסויים. מה שכן, בגדים וכו'- זה עולה כסף, והרבה, וגם מצריך הרבה תשומת לב. אבל הפיגורה? זה הרבה פעמים פשוט גנטיקה, ולא מאמץ מכוון! זאת האמת!

  16. זושבדיאטה

    רויטל יקירתי

    פעם ראשונה בהיסטוריה , שמישהו גרם לי לסתום את הפה ורק לחייך.

    ובינינו, אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

    יאללה , אלף סופגניות.

    זוש.

  17. מדוזה

    באמת
    נשבעת
    זה ממש לא נורא
    אני שמנה, ותמיד הייתי. אולי בגלל זה אני גם לא אוהבת גברים רזים.
    נכון שתמיד ירדו עלי, גם בבית וגם בחוץ. גם כשלא הייתי ממש שמנה. וזה כואב.
    אז פיתחתי לי עןר של פיל ולשון מפלדת אל חלד עם להב משונן…
    יש מספיק גברים לכולם. לכל הצבעים ולכל המשקלים.
    שלא תחשבו שלא בכיתי. אבל בסוף היום אני מעדיפה להיות שמנה ושמחה מאשר רזה וכל הזמן חושבת על מה לאכול עכשיו.

  18. מיכל עלק

    שנון, כתוב מצוין, אבל בעיקר עצוב, לא? כל בדיחות השמנות האלה, המגננות, אף אחד ממילא לא יצליח לרדת עלי יותר ממה שאני יורדת על עצמי, ככה שחבל שתנסו בכלל…

    סליחה מראש על השיפוטיות, אבל אני לא קוראת שם קבלה עצמית, אני קוראת שם הרבה כאב ותסכול. כן, נכון, שמנות יכולות לאהוב את עצמן כמות שהן ולקבל את עצמן כמות שהן באמת. אבל כשבתוך תוכן הן לא, אז כל הנסיונות לשכנוע עצמי של "אני מקבלת אותי כמות שאני" ו"מי שיאהב אותי יאהב אותי על חלקי המרובים" לא באמת עובדים.

    אני מצטערת לקלקל את אווירת קבוצת התמיכה שמרחפת כאן בחלל האוויר. רק שאני חושבת שכשהשומן מפריע, (והוא מפריע, חרא עולם, חרא חיים. אובייקטיבית – ממצאים סטטיסטיים מגלים שלרזים ובעלי משקל סביר יחסי יש יותר סיכוי בקבלה לעבודה למשל, לעומת מועמדים שמנים בעלי כישורים זהים. סובייקטיבית – את הרי יודעת…), לא צריך להנציח אותו על ידי עידוד, צריך להגיד את האמת. יש פתרון, הוא בידיים שלך. דיאטה. המחויבות שלך לעצמך.

    פוי, אני יודעת שזה נשמע כמו סלוגן שחוק של פורומים ואיי – אם, "המחויבות שלך לעצמך". אבל זה שם, קלישאתי ככל שזה יישמע.

    בברכת נאבקת בשומנים מאז נערותי העגלגלה, בחרותי המרופדת, התבגרותי השמנה וקשישותי המצומקת.

    • רויטל זילונקה

      המחויבות הראשונית והבסיסית שלי לעצמי היא קודם כל שיהיה לי טוב. שאני אהיה מאושרת, שאני אחייך כל הזמן, ושאני אצחק, ושאני אעשה רק דברים שאני רוצה, ולא כי אני חייבת.
      ויש בי קבלה עצמית, ויש הרבה אהבה עצמית. התסכול שלי נובע מאיך החברה בוחנת את משמניי, וישר מקטלגת אותי לאיזו תבנית לא מתאימה. מתסכל אותי, שבסרטי קולנוע, שומרים לשמנות תפקידים סטיגמטיים. מתסכל אותי, שדוגמניות בלי הרבה אמירה הופכות לאייקונים תרבותיים. מתסכל אותי שהבת דודה שלי, בת השבע, רוצה להיות ברבי כשתגדל.

      לגבי עבודה, האמת היא שאני לא זוכרת במפורש מיקרים בהם לא קיבלו אותי בגלל שאני שמנה. כבר קרו מקרים בהם שניים או שלושה מקומות רצו להעסיק אותי, ואני הייתי צריכה לבחור איפה לעבוד. וזה לא שאני איינשטיין קטן, או מוכשרת בטירוף. זה הכל עניין של מה את מביאה לראיון עבודה. בינינו, אף אחד לא ירצה להעסיק מישהי לחוצה, או פוסטמה.
      זה כמו להגיד שלא יקבלו אותך לעבודה בגלל שאת מזרחית. נורא קל להאשים את השומן כשלא מצליחים. אני מעבר לזה ביג טיים.

  19. פעיל תנזים מהר גריזים

    לפחות יש לך אחלה אופי ,

    אבל אופי זו המצאה של מכוערות 🙂

    • אלמוני

      אוי , שוביניסט דוחה שכמוך. אם אופי זו המצאה של מכוערות, אז גם "בחור טוב ורציני" זו המצאה של מכוערים…

      • פעיל תנזים מהר גריזים

        מכוערים , מכוערות , כל מני דפקטים גנטיים…
        בעסה להם.
        אופי , זו המצאה של מכוערות.
        כשהחברה הכי טובה שלך קובעת לך דייט עם מישהו "נחמד" , "מקסים" "מתוק" – דעי לך , הוא מכוער כמו קוף שנאנס על ידי ממוטה , מה לעשות , לא כולם יפים כמוני…

        • אלמוני

          וגם לא דפוקים כמוך, השבח לאל הטוב.

          • פעיל תנזים מהר גריזים

            כל אחד דפוק אחרת.
            אני שמח להיות חרא של בנאדם אבל מוכשר כמו שד , אני מוצא בזה את היתרונות הבולטים ,ושלא תביןני לא נכון , זה לא שאני שולל את האנשים שלא נתברכו להיות כמוני , ההפך , אני בעד הזכות של כל אחד לחיות את החיים שלו כראות עיניו- "אדם הישר בעיניו יעשה" , אבל אני לא רוצה לראות שמנות עם ביקיני , לא רוצה בחורה במיטה שלא מגלחת בתי שחי , לא רוצה הומואים מתנשקים לי בפנים (ואני דו מיני ,אבל הומואים ולסביות זה מ-ג-ע-י-ל) .

            כמו שאני לא כופה את השלמות שלי על אנשים ,
            לא רוצה שהם יכפו את הדפיקויות שלהם עלי!

            שבוע טוב!

            • אלמוני

              אוי, אז למה אתה כופה את הדפיקות המילולית העילגת שלך כאן על כולנו?

            • אולי ג'ו זוכר...

              ונראה אותך מסלק אותי (מטר שבעים, חמישים וחמש ק"ג של גוף סקסי וחטוב) מהמיטה שלך רק מפני שלא גילחתי את בית השחי. יאללה יאללה… (בריל לייף, לא בהצהרות וירטואליות)

              ונו, שיופיעו כאן כבר כמה אמיצות שיודו שבחורף, עם החבר הקבוע שלהן, הן לא תמיד, לא לא תמיד מגלחות, ושבאמת לא ממש מזיז לו… גם כן כל השיעבודים האלה!

              • פעיל תנזים מהר גריזים

                סקסית שמאסה בגילוח? זה לא אוקסימורון?

                מצדי , שתראי כמו קלאודיה שיפר , אם לא אכפת לך מאיך שאת נראית את מוזמנת לגרור את עצמך , ומצדי תהיי נעמי קמפבל וריצ'ארד גיר באחד , למרחק בטוח מהמיטה שלי , לפני שאני אאלץ לנקוט בצעדים דרסטיים.

                • אלמוני

                  ב- ט – ח…
                  צחוק פראי מתגלגל במורד גווי…

                  מאד אכפת לי מאיך שאני נראית. מה זה קשור לסכין? הכל עניין של הרגל. הרגל. הרגל. מה שאתה רגיל או לא רגיל לראות.
                  תעשה חיים. רוב הבחורות פראייריות ופחות מדי בטוחות בנשיות שלהן, אז הן משתפות פעולה עם הדרישה הזאת…

        • אנוניייממיתתת

          מהה אתה חשש?? אני בטוחחה שאתה דומהה לששיממפפנזהה ונממוךךך .. אופפיי זאת המצאה של מכוערות?? אתה בטוח לא של מכוערים כמוך?? ואניי שמה איתךך כססף שאתתהה חשש מעל לגובה שלךך ואתתה עווד קופייף שמדבר יותר מידיי.. ולאא איין לאא מכועררתת ואפיללו לא קרוובה לההיותת ,תתבבייש לעצמךך י'ילד מגעילל וחש ..

      • מישמיש

        לא, בחורים מכוערים המציאו את הסלוגן הידוע:

        * בחור איכותי, אירופאי וכו'…

        להקיא, להקיא מזה והרבה…

        מישמיש

    • אולי רויטל קצת מקטרת. אבל אין כאן שום דבר עצוב.
      טיפש מי שיפספס אותה רק בגלל שהיא שמנה
      טיפש מי שלא יבקש טלפון או שירתע מהתיאור בטלפון לפני הבליינד דייט
      דווקא בעולם הוירטואלי אפשר בקלות לגלות את הבפנוכו ולכן האבסורד כל כך בולט
      אם יש משהו עצוב הוא שגברים הם עם שטחי.

      רויטל, יופי לראות אותך כאן בין הכותבים ולא רק בפורום

      • פעיל תנזים מהר גריזים

        בייב , צאו צאו צאו מזה , אתה וכל החברים שלך שכותבים פה בבננות , צאו מהאשליה שאם תהיו "רגישים" ו"כנים" באינטרנט זה ימשוך אליכם את הכוניפות שמסתובבות פה.
        העניין של גברים רגישים עבר מהעולם , זה קטע של ניינטיז , כמו ג'ינס וטי שירט , תצאו מזה , תתפכחו , ומהר , זה שתתחנפו למי שמצהירה על עצמה כמלאה מתוך מין תפיסה שלי כגבר קל למדי להבין , שאולי אם היא לא משהו היא תחשוק בכם , כלומר , גם אתם לא משהו , אז זו מין שאיפה מפוכחת להתכרבל בזרועותיה השמנמנות..
        אנשים כמוך עושים לי בחילה , מכוערים , פתטיים , וטפשים נורא.

        שבוע טוב , תהנה בביצת הבינוניות , ואל תטרח לשלוח לי גלויה.

        • מבלי להתייחס לעלבונות הילדותיים שהטחת פה בכולן (כונפות? בוא להופעה הבאה של להקת הבית ותראה בעצמך). בעצם אל תבוא, מי צריך את כל השנאה העצמית שלך לקלקל את המצברוח.
          גברים רגישים הם לא פוזה, לפחות לא מבחינתי. אם זה כינוי גנאי אצלך, סבבה.
          אין כאן התחנפות בכלל. רוב האנשים בעולם המערבי "סובלים" מעודף משקל כלשהו. אחר כך באות הסדרות והפרסומות והמודלים שלהן לחיקוי הן שחיפים ושחיפיות. אז אנחנו לא כאלה
          ואתה דוגמה לאנשים שרויטל כותבת עליהם (נגדם אפילו) מה העניין? לא היית מתעניין בה אם היית פוגש אותה, מראש. רק בגלל שהיא (או כל אחת אחרת לצורך העניין) שמנה?
          מי כאן הטיפש?

          • מישמיש

            סליחה, אבל אולי באמת היא לא היתה מעניינת אותו בגלל שהיא שמנה?

            יש לי ידידה שטוענת שאם תשאל בחורה לגבי הבחור הרצוי והיא לא תוציא מילה אחת על יופי – פשוט תברח (וירטואלית) משם.

            אופי זה דבר טוב ויפה, אבל גם החיצוניות מדברת! אותי *כן* מעניין המראה של הבחורה. אני כן רוצה להכיר מישהי עם אופי טוב, אבל אני גם מעוניין בבחורה רזה שנראית טוב, לא מעוניין במלאה כי אני רזה, וכמה שנהפוך את זה – לורל והרדי מצחיקים בטלויזיה, לא במציאות (תיזכרו במקרים בהם ראיתם בחור צנום ובחורה מלאה – לא עלה לכם חיוך?)

            אז כן, אני בטוח שיש בחורים שרוצים בחורות מלאות או כפי שזה נקרא היום "מלאות במקומות הנכונים" (תראו לי איפה זה מקום לא נכון – גם שם הוא הרבה פעמים מרופד בשומן).

            רויטל – אני מאחל לך כל טוב בחיים – מכל הלב, אבל מראה גם חשוב ואם לא תעבדי על זה – גם את תפסידי את אלה שלא רוצים מלאות (ויש המון כאלה).

            מישמיש

        • רן הקטן

          תשמע
          אני לא יודע מה הקטע שלך
          אבל אתה לא נשמע מתוחכם
          אתה למרות שאתה מנסה, לא נשמע מהמ–גניבים
          אתה פשוט מדבר שטויות
          וזה די מגעיל
          אז אומנם טוב לאנשים מסביב לראות שיש גם אנשים כמוך, כי זה נותן פרופורציות וגורם לך לחשוב שאתה דווקא די בסדר אם מסתובבים פה חארות כמוך.
          אבל בתאכלס, אתה פשוט אידיוט.
          תהייה בריא ואולי תשתדל להיות גם יותר ידידותי לסביבה, זה יעזור בראש ובראשונה לך.

  20. רן הקטן

    טוב
    אני לא מתכוון להגיד שכל אחד אוהב משהו אחר
    לכל סיר…
    שומן זה לא דוחה בכלל…
    התפוח לא נופל רחוק
    ואין הנחתום.
    אבל יש לי הצעה.
    אני מבקש מעשרות אלפי (מיתוך מליוני הגולשים באתר פופלרי זה, סחטן עליך שירלי)
    האנשים שהיו בברזיל, להיזכר רגע בריו דז'אנרו. (הלו תצאו מהזיכרון של הזולה של האיים, מייד!!)

    בריו, בקיץ, כל הנשים מסתובבות עם חתיכות סמרטוטים קטנות כאלה על הגוף…
    כולן!
    צעירות, מבוגרות, לבנות שחורות, בנות האיים וצאצאי הכובשים הלבנים כ ו ל ן.
    והנשים המלאות, גם כאלה שעברו אליהן איזה לידה, שתיים, שבע, ורואים עליהן, כולן לובשות חולצות חושפות בטן, מה חושפות? החולצות מגרדות את החיבור של הציצי לבטן….
    וזה יפה…
    ולא בגלל שאני פטישיסט של ביג אנד ביוטיפול, אלא בגלל שזה טיבעי להן.
    הו מסתובבות ככה כי הן מרגישות טוב עם עצמן, כי הן חופשיות במחשבתן (כן כן הנייטיבס מהעולם השלישי) כי לא אכפת להן מה אומר האיש מהמכולת, כי הן מרגישות טוב עם מה שדיוס ובנו חסוס נתן להן.

    אני מציע לארגן טיול מאורגן כזה של בחורות מלאות מפה, לברזיל.
    יש לנו הרבה הרבה מה ללמוד.
    ואפשר להתחיל שם. ואז להתיישב באיים…

    • רננה הקטנה

      יקירי!
      טוב לדעת שעוד נשארו גברים מסוגך..
      עשית לי חשק לטוס לברזיל..אולי בחופשת סמסטר (yeh,right…)
      יש המלצות מיוחדות?
      (אני יכולה להמליץ על הנשים ההודיות היפיפיות).

      אסיים בקריאת "הידד לשוקולד פרה"!

      • פיצית

        לא מזמן חזרו כמה חברים שלי, מהטיול של אחרי הצבא.
        (ככה זה אצלנו שמתגייסים רק בגיל 20, מתקצנים ומשתחררים אחרי 4-5 שנים עם כמה ארונות קבורה על הכתף)

        2 חזרו מדרום אמריקה.
        אחד חזר מהודו.

        ההודי, לא הפסיק לדבר על הבחורות המכוערות מהודו ונפאל.
        הדרון אמריקאים, לא הפסיקו להזיל ריר על בנות ברזיל וארחנטינה.

        ומי צודק? 🙂

      • שוקולד פרה?!

        מה זה?
        הכך נטפח את שומננו?

        מריר של מיכל להב. עדיף עם גרנד מרניה. לא פחות.
        גם אם צריך ליסוע עד ראש פינה בשביל זה.

        נסי ותדעי.

        קאט

  21. אבל הכל עניין של תרבות, לא?
    בב"ש בירת הנגב בוחרים כל שנה את מלכת תחרות "השמנה והיפה". ואיזה יפות מגיעות לשם, לפעמים יש ביניהן מדהימות…
    מה שמזכיר לי שבסעודיה נותנים לכלות לשתות (!) שמן כדי שיעלו במשקל ועור הפנים שלהן יהיה חלק ודשן וזוהר…
    ותני הצצה בקולנוע המצרי- ואני לא מתכוונת לרקדניות הבטן אלא לשחקניות שמככבות שם בתפקידים הרומנטיים- כולן יפהפיות דשנות…
    זה ברור לגמרי שיש גברים שמעדיפים בחורות מלאות. כל הרזות יודעות את זה… (עולם הפוך, מה?) אני יכולה לספר לך שכששאלו אותי בטלפון איך אני נראית ועניתי, בין השאר, "די רזה" השאלה האוטומטית כמעט תמיד היתה "אבל לא רזה מדי, נכון"? *בנימה קלה אך ברורה של דאגה*….
    אז לא, אני מזמן לא רזה מדי, איפה, אבל כילדה הייתי שנים מאותגרת משקלית לכיוון ההפוך ודי סבלתי מזה. היום אני שואלת את עצמי למה. הרי הייתי בריאה לגמרי ולא חסר לי כלום, אז למה קינאתי כל כך בילדות האלה שהיו להן "פולקעס" אמיתיים ולחיים עגולות?….
    צריך לשים גבולות לכמה נותנים לנורמות תרבותיות מסויימות להשפיע עלינו. בתרבות שמוציאה את סינדי קרופורד לפנסיה בגיל שלושים וארבע, ושלתחרות יופי נחשבת כמו הפנים של התשעים אפשר לגשת רק בטווח הגילאים האבסורדי של 14-21, (שזה, פחות או יותר גם הטווח שבדואי אחד בסיני הסביר לי שבו בחורה היא כלה "שווה". ואחרי גיל 21, שאלתי אותו, נגיד אם היא יפה וכו'? לא, הוא הסביר לי בסבלנות, אם היא יותר גדולה היא לא תבין אותך טוב… 🙂 )
    כלומר, בגיל 22 את כבר זקנה מדי לתחרות יופי… בגיל 22 כבר מצמידים לאזנך שעון מתקתק שמתחיל להפריע ולהדאיג ולהלחיץ…
    ולא שאני חסידה של תחרויות יופי, ברור לגמרי שלא, אבל זה סוג של פרמטר למה שהחברה מאפשרת או לא מאפשרת… והכל שטויות הרי. היופי והמיניות הנשית הרי נשארים בתוקף אצל נשים רבות הרבה הרבה אחרי שכבר אי אפשר לראות את בנות גילן במגזינים. אז כמו הגיל, אולי כך גם המשקל? אני לא מיתממת, אני יודעת שאנחנו חיים בתרבות שסוגדת לרזון, אבל היא סוגדת גם לנעורים. אז אולי באופן אישי ופרטי לא חייבים לאפשר לזה להשתלט עלינו? בסופו של דבר, במציאות יש הרי נשים וגברים עם טעמים מאד מגוונים…
    ובלי שום קשר, את כותבת מצוין ומצחיק , אז אולי אבא שלך צודק…:-)

  22. בולמית סנילית… :-))))).

    את ענקית רוחנית !!!!

    • אני ממליץ על רויטל לגרסת הדור הבא של "היפות והאמיצות"
      אין מחליפה ראויה ממנה למיכל ניב זצ"ל
      תארו לכם רויטל, עינב וארז בשיחת בוקר…

  23. ההיא שהלכה

    איך שהפלת אותי מצחוק, את אפילו לא יודעת. אפילו יובל קרא את המאמר ואמר שאת גדולה מהחיים ולא תרתי משמע.

    עכשיו שנינו מול המחשב מחוייכים ועצובים כאחד. אז לפני שנפתח במונולוג מייגע, קחי ממני (יובל מתבייש, בנתיים) חיבוק עוטף, כמו ההם שאני נותנת לך תמיד, כי אני פשוט *אוהבת אותך* ותמיד אוהב, בגלל מי שאת, בגלל מי שתמיד תהיי.

    מותק, כמו שתמיד אמרתי ותמיד אומר, לא נולד הגבר ש-*בגללו* אעשה דיאטה או אתלבש אחרת או אתחיל להתאפר. שנים של תסביכים (למרות שמעולם לא הייתה לי בעיה של גברים) רק כדי להידחס למידה 36. הו, איזה שיעבוד לצווי אופנה, איזו הלקאה עצמית. כמו רחוק זה יכול לקחת אותך, לקבור אותך בתוך התסכול הזה, ללכת לאיבוד בעיוות חברתי נורא שכזה.

    הביטי סביבך, בובה, ראי כמה נשים מלאות יש בעולם. הן לא מאותגרות משקל ולא נמוכות למשקלן ולא כל אחת מההגדרות שלך. הן נשים ובדרך כלל נשים בריאות. אין לי כוח להיכנס לקלישאות ש"יופי בעיני המתבונן", אפשר להקיא מהמשפט הזה ואת הרי יודעת שיש לי קיבה רגישה למילים מנופחות. קיא. מתבונן. יאק.

    נשים מדהימות מעוכלות לאט יותר מצד הגברים. בהתחלה הם עטים על הכוסיות השכונתיות עם ההגדרה של בובת ברבי (ותאמיני לי כעפרה, הם לא קן, בדרך כלל הם כעורים עם דרישות. חצופים), מאוחר יותר הם מגלים שהכל עניין של פוזה, וכמה אפשר לשכב עם פוזה או להיות עם פוזה או לאהוב פוזה? (גג חמש שנים, גירושים ואחר כך סטירת לחי מהחיים).

    תהיי שלמה עם עצמך, את לוקחת אותן בכיס הקטן. את חכמה ושנונה, יפה ואינטילגנטית ואם תאהבי את עצמך (וחלאס לנדמרקים ובבל"תים) ותפנימי את זה, כולם יאהבו אותך. הנה, אפילו חרא בת אדם כמוני אוהבת אותך, לא מציאה גדולה, אבל זה משהו ומשהו זה לא מעט.

    יאללה, בובה שלי, תחזרי אחרי ותאמרי בקול: "א-נ-י ס-ק-ס-י-ת", כי לכל השאר את מודעת, את מבינה ואם המשקל מטריד, אין כמו השורש ס.ק.ס (כמה שיותר, לא? קריצה) כדי לרומם את מצב הרוח.

    הכי בעולם. אותך. אוהבת.

    שלך.

    נ.ב.

    עפר לרגלייך. עפר.

  24. מגיב בקיר

    בצבא שירתתי בשריון. ובשריון, בכלל, בתור קרבי, כמעט לא יוצאים הביתה. גם כמעט לא רואים נשים. מה שהופך את החיילים בפלוגה לעדר חרמנים חסרי כל בושה.
    אחד מהחברים שלי היה אדם שמן. פשוט אדם גדול. בעל עור כהה ועינים חומות וענקיות.
    מדי מספר שבועות, כשאיפשרו לנו לצאת לאפטר, כל החיילים היו מתנפלים על כל בחורה בסביבה. סה"כ, נראינו טוב. היינו צעירים, במדים, שזופים, והרוב היו שרירים. פשוט כי גם בשריון אנשים נמצאים במאמץ פיזי תמידי.
    הבחור הזה, שהמשקל שלו היה מאוד בולט, היה היחיד שהצליח כל פעם לבלות עם בחורה. הוא היה שוקע בהם בעיניו החומות, מקסים אותן בשקט שלו, ברוגע. זה לא משנה אם הוא היה שמן, הוא פשוט הקרין גבריות.
    עם השנים הבנתי שאת המיומנות הזו, של להתחיל עם נשים, ניתן גם ללמוד. כי זו מיומנות. נכון שיש אנשים הנולדים עם זה, אבל אפשר גם לפתח את זה. להתאמן.
    לפי הכתיבה שלך את אדם חכם, שנון ומלבב. יצרת לעצמך כאן הרבה מעריצות. לפי עדותך, גם בחיים את מסוגלת להרים שיחה, להיות שנונה ומענינת. אני לא יודע מה הסיבה שהבחור בוחר בחברתך, אבל אני בטוח שלא משנה מה תהיה הסיבה, את יכולה לעבוד על זה. להקרין החוצה את אותה חושניות שגברים לא יכולים לעמוד בה. גם אם את שמנה.
    ועוד משהו, לגבי הרזיה. להכנס למשטר זה לא הפתרון. אנשים רזים פשוט אוכלים פחות. רק שינוי תמיד בהרגלי התזונה יכול לשנות. אם זה בהכרח יביא לכך שאת תהיה אדם עצוב, אז זה לא בהכרח שווה.

    • אלמוני

      לא נכון. אנשים רזים נולדו עם נתונים גנטיים מסויימים, לכן הם רזים. לפעמים הם אוכלים יותר, ולפעמים הרבה יותר מן השמנים. זאת האמת.
      אבל רוב האנשים נמצאים הרי באמצע, ואם יאכלו פחות כנראה ישקלו פחות, אבל ברוב המקרים, לא הרבה פחות. That's life
      מוטב לקבל את העובדות כפי שהן ולא להתייסר לנצח.

  25. חנטריש

    רוויטלי תהיי אופטימית, בעתיד יהיה מצבך הרבה יותר מהרבה. חבר שלי אומר שהוא מעדיף נשים מבוגרות. לשאלה מדוע? תשובתו: משום שיש להם יותר שטח פנים לנשק.
    התקשרתי אליו והוא אמר לי שהוא כבר מאוהב בפוטנציאל שלך.

  26. אורני

    זה מתחיל כשאת ילדה קטנה…וכל שאר הילדים צוחקים עליך וקוראים לך בשמות גנאי.
    אחר כך בא גיל ההתבגרות. מה אני עשיתי בגיל ההתבגרות כדי לשרוד עם הקילוגרמים העודפים שלי? לא שמתי זין על מה שאומרים. בחלטתי שאני מה שאני ואיך שאני…ושאין מה לעשות…וחבל לבזבז את הזמן על לנסןת להשתנות.
    היו לי המון דכאונות והמון בעיות, אבל בדרך כלל בנושאים אחרים, פשוט כי הקפתי את עצמי בחברות שמנות כמוני או יותר, באופן לא מודע – והיינו קוראות לעצמנו "שלושת הדובות" או "חמשת הדובות"…והיו לי יחסים מצוינים עם הבנים, כי אני לוקחת הכל באיזי ויודעת לצחוק ויש לי שפה איתם…נו, גדלתי עם שני אחים גדולים בבית…

    אבל אז – אז הגיע החבר הראשון שלי. תוך חודשיים מהרגע שהוא נכנס אל חיי, עזבו את חיי חברים ותיקים … עודפי השומן. תוך ארבע חודשים ירדתי כבר עשרים קילו! אמא שלי היתה קוראת לי "ילדת ביאפרה" וחברותיי היו עושות לי שיחות מוטיבציה לאכול…ואני הרגשתי שמנה ושמנה ושמנה.
    הדבר ששבר אותי היה כשהחבר אמר לי "כל כך אהבתי את הישבן שלך, היה מה לתפוס…" וכל מיני הערות אחרות על כמה הייתי יותר יפה כשהייי עגלגלה…
    נפרדתי ממנו כשאני ארבעים ושמונה קילו!עם הגובה שלי והמבנה שלי נראתי כמו שלד מהלך.

    את החבר הבא הכרתי כשהייתי חמישים ושלוש קילו. אחרי שנפרדתי ממנו עליתי לשבעים וככה התגייסתי לצבא.

    בצבא ירדתי חמש עשרה. ואחרי הצבא עליתי עשר.

    ואז ירדתי שמונה.

    ואז עליתי חמש.

    ואז ירדתי שלוש.

    ואז עליתי ארבע.
    ועכשיו אני מורידה ומעלה ומורידה ומעלה ומורידה ומעלה וכן הלאה…
    וכל פעם שאני קילו יותר אני נלחצת. וכל פעם שאני קילו פחות אני לא מרוצה – עכשיו יש לפחות עוד שניים להוריד… ולפחות פעמיים בשבוע אני נעמדת מול המראה ובוחנת את עצמי ומנסה להכריח את בן זוגי להודות שהבטן שלי השמינה.

    הוא אומר לי שאני שמנה רק בראש. כי באמת, תודה לאל – ואם לא לאל, אז רק תודה – אני מצליחה לשמור על עצמי – בקשיים רבים – בטווח המשקל הרצוי, שניים – שלוש קילו לפה או לשם – אבל הוא לא מבין שזו באמת הבעיה.
    בן אדם שמן הוא בן אדם שמן.גם כשהוא מרזה, יש לו את המנטליות הזו.
    אני מנסה להסביר לו איך אוכל זה חלק אינטגרלי מחיי – אני אוהבת לבשל, אני אוהבת לאכול טוב, אני חושבת הרבה על אוכל…הוא לא כזה. הוא אוכל לפעמים, לא תמיד אכפת לו מה…כל עוד זה לא משהו שהוא שונא. נו, קיבוצניק.

    זה לא עוזב אף פעם.
    וכן, זה תרם לי לאופי. כן, אני קלילה למרות הכל ויש לי שמחת חיים וכיף לי עם עצמי בדרך כלל…עד שא ני נזכרת פתאום שזה שם בחוץ, מחכה לי – המשקלך העודף. שאין לדעת מתי הוא יבוא, אבל הוא יבוא.

    אולי אחרי שאתחתן ואלד, אהיה שמנה ומפלצתית? אולי כשאהיה מבוגרת יותר לא אוכל לשמור על משקל רצוי? אני מעשנת, ולא בא לי כבר, מתה להפסיק, אבל לא מפסיקה, כי אני אשמין. הדיאטנית אמרה לי פעם, שעישון מאיץ את חילוף החומרים בגוף.

    אז אני משתדלת לאהוב את עצמי עם מה שיש ועם מי שאני, ובדרך כלל זה עובד. אבל לפעמים אורני השמנה מתעוררת….

  27. משוטטת

    גברת זילונקה (אולי תעברתי את השם?) אולי כל העניין עם מימי והטרנוסטייט מעיד על חוסר הפתיחות של החברה בה אנו חיים שאינה מסוגלת לקבל לא את השמן ולא את הטרוסטייט. אולי שני החרגים חברתית שמתאחדים יחד היא היא _האמירה_. האמירה שקוראת לכל החלשים להתאחד בדיוק כפי שהיו תנועות של שחורים ונשים שהתאגדו יחד.
    העובדה שאת מתרעמת על החיבור הלא מוצלח הזה מעידה על חוסר קבלה _שלך_ את האחר. על חוסר פתיחות וחוסר סובלנות.
    בדיוק כפי שמתייחסת החברה לשמנים את מתייחסת לטרנוסטייט.
    פתיחות וסובלנות אמורים לעבוד לשני הצדדים, לא לכיוון אחד. תחשבי על זה.
    הערה נוספת….אנשים שמנים לרוב מתוסכלים. עובדה. השמנה מעידה על חוסר איזון.
    על התמכרות לדבר אחד כדי לכסות על דבר אחר. התמכרות לאכול לסמים לאלכוהול לדכאון לכעס הם סממן לחוסר סיפוק עצמי ומצוקה.

    • משוטטת

      סליחה. נשלח בטעות.
      אל לך להאשים את החברה בחוסר הקבלה שלה את השמנים…..
      גם אם היה היום מאוד אופנתי להסתובב עם משקל עודף ההרגשה האישית שלך לא היתה משתנה. כפי שאמרתי אכילת יתר מעידה על בעיה. לכן תחושות התסכול שלך לגבי עצמך עדיין היו קיימות במידה זו או אחרת.
      משקל הוא לא עניין חברתי. אוקיי ישנן אופנות. יותר כחושות, יותר מוצקות, שטוחות וכו' אבל עודף יתר, מלאות יתר מעולם לא היו באופנה. הציורים שאנו עדים להם היום נבעו מההעדפה אישית של הציירים לפורטרטים של נשים מלאות….נקודה.
      קחי את עצמך למכון כושר הקרוב, לדיאטנית הקרובה, לבית מרקחת הקרוב, לקבר הצדיקים הקרוב, רק אל תמשיכי לייסר את עצמך במחשבות שווא שהאשם הוא באנשים סביבך. הריצפה עקומה גם ככה, תתחילי להתיישר בעצמך…

      • אלמוני

        איזה שטויות כתבת, משוטטת. לא להאמין. האשם הוא בחברה ועוד איך . רוב השמנים לא יכולים לעשות הרבה חוץ מאשר לקבל את עצמם כמו שהם. והחברה מצידה צריכה לקבל אותם.

        • הצמחוני השמייח

          תראה, החברה לא ממש צריכה דברים (חוץ מלציית לחוקי החברה – לפעמים).

          מה זה השמנה? זאת צריכת יתר.
          אז נכון שיש השמנה ויש השמנה. בד"כ אנשים שמנים מכסים על בעיות באופי שלהם ו"ניחום" באיזה סטייק. לא חראם על הפרות המסכנות ? לא עדיף לאכול פחות מהן?? ? עשו לכם משהו רע?(טוב הייתה כאן יציאה צמחונית, לא נורא)
          מה שאני בא להגיד שהשמנה – ואני לא מדבר כאן על איזה צמיגון (כמה מחברי וחברותי הטובים בעלי כאלה – זה ממש בסדר), אני מדבר על ממש השמנת יתר. הרצון "לבלוע" דברים בא לכפר על איזה חוסר השלמה עם איזה משהו. על איזה רצון ל"גדול" מעבר לגודליכם המקורי

          אף אחד לא לא מקבל שמנים. הם חלק מהחברה. העניין ששמנים כסמלי מין לא תופס. ד"א אם מישהו תהה, רוב הנשים שפגשתי מעדיפות גברים חסונים, לא רזונים, לצערי. אבל חסון זה לא שמן.

          • תפרחת

            אני לא יודעת את מי אתה מכיר אבל אני מעדיפה גברים שהם עור ועצמות, העיקר שיהיו מגודלים כמו שצריך (שוורצנגר אם היה קצת פחות שרירי הוא דוגמה מצויינת)
            לא ממש נעים לי עם גברים עם טיירים
            אולי זה קשור לאיזה רגש ניחותית שהיה (יש?) לי

        • אמא שלו

          שטויות וגם רוע.

      • אורני

        זו עובדה שנשים שמנות היו באופנה פעם. החל מימי התנ"ך בהם המחמאה האולטימטיבית לאישה מושכת היתה "פרת הבשן", דרך התמונות הרבות שמתארות נשים מלאכיות ומרופדות היטב, וכלה בימינו אנו, בתרבויות שונות ואצל גברים שונים בתרבותנו אנו – שמעדיפים נשים מדושנות.
        באופן אישי אני מכירה מקרוב בחורה נהדרת בעלת עודף עודף עודף עודף משקל, נשואה באושר לגבר מקסים, עובדת בעבודה מצוינת ומתוגמלת היטב, ונהנית מהחיים.לא בקלות, אבל בכל זאת.
        החברה כן אשמה, אבל לא צריך להילחם בה. כמה דוגמניות באמת מסתובבות פה ברחוב??
        רויטל, אל תשתני. את נהדרת!

      • ש עוד דרך אחת עם הצלחה מובטחת של 100%. לאכול הכל, וכמה שרוצים ומה שרוצים, עוד ועוד ועוד. אבל לא לבלוע שום דבר.
        גברת זילונקה יקרה. כמו שהייתה אומרת הדודה הפולניה שלי, פאני: מי שיש לה תחת גדול, סופה שתפתח גם פה גדול. (ואולי להיפך. לא זוכר בדיוק). ועוד הייתה אומרת: בחיים אין תרופות פלא. לא הולכים בלי חזיה בשביל ליישר קמטים בפנים. ותאמיני לי זילונקיה, אין ולא תהיה פאני פולניה כמוה. איך שהזרת שלה הייתה מתעגלת כאשר שתתה את הפייפ-אוקלוק שלה.
        אם אצטרך לתרגם לישראלית מודרנית את שיטות החינוך של פאנינקה היקרה ולהתאימן למצבך אוכל לומר כך: עלייך לשכור עובד זר גדול ושרירי (לא בשביל מה שאת חושבת. לא עם פאנינקה), שיתלווה אלייך תמיד ויכניס לך סטירת-לחי הגונה כל-אימת שאת חורגת ממכסת הקרופניק המותרת. חינוך אירופאי איליטיסטי מראשית המאה. כזה שיישר את הגב לעלמות-החן והחדיר בהן דיציפלינה.
        ולשאלתך המשוטטת. הרמז לפתרון 'הבדיחה' נמצא בגוף התגובה.

      • משוטטת יקרה כמה שאת טועה נשים רחבות ועבות ומלאות נחשבו לנשים יותר בריאות ולדניות
        עם סיכוי גדול יותר לשרוד ולכן לאורך כל ההיסטוריה נחשבו לשוות

        הרזון שמקובל היום פרץ למעשה עם שיחרור האשה בשנות השישים כשהמסר הוא אתן יכולות להרויח כסף אבל בתמורה לרעוב והמסר הזה של האשה המשוחררת וחהופשיה נוהגת על רכב שטח 4X4 רעבה רעבה רעבה הוא מסר אופנתי מאוד ברור ומאוד עכשיו
        להזכירך מרילין מונרו הגדולה מכולם לבשה מידה 46
        ממש כמונו השמנות המחייכות

    • רויטל זילונקה

      הדוגמא של מימי, הובאה על מנת להדגיש את התבנית אליה מכניסים את הבחורה השמנה במדיה. מימי היא לא רק שמנה, היא בכלל תיק אחד גדול של רוע, צעקנות והגזמה. אני לא מכירה שמנות שנראות כמוה או מדברות כמוה. לעומתה, דרו קארי, שמן בעצמו, אליו דווקא מתייחסים בהבנה, סולחים לו על משמניו.

      ותרדי מהרעיון שאני מתוסכלת מצורתי החיצונית. אני גם לא סובלת מחוסר איזון.
      אני מסופקת אחול-שלוקי ממה שיש לי. השאלה היא כמה מכם/ן באמת נותנים לשמנים ושמנות צ'אנס, ומה אתם חושבים על שכמותינו. כי כמו שכתבתי, אף אחד לא עושה לנו יותר מידי יחסי ציבור מועילים.

      • אבסולוט ג'וליה

        הטלויזיה האמריקאית אלופה בקיטלוגים, ואלופה בעיצוב סגנון חיים. פעם כולם חשבו שהחיים אחרי הצבא נראים כמו הפרקים הראשונים (הנורמליים, עדיין) של "מלרוז פלייס" ושהתיכון נראה כמו סצינה מבוורלי הילס. אני אישית מכירה כמה אנשים שעדיין חושבים שהם קלי ודילן. משעשע.

        זה נכון שלשמנים / ות בסדרות האמריקאיות תמיד ניתנו תפקידי המצחיקנים. אדיוט מי שהתחיל עם זה ועוד יותר אדיוט מי שממשיך עם זה. פוליטיקלי קורקט וכל הזבל הזה, יש דברים שלא משתנים.

        השאלה היא כמה נותנים לשמנים ושמנות צ'אנס?
        השאלה היא למה הכל נראה כמו הכוונה ספציפית לכיוון החיים על סף אנורקסיה והאללת הרזון. למה? איך זה שחנויות הבגדים לנשים בארץ מתאפיינות בקולקציה למידה 36, איך זה שבגדים במידה 42 הם מוטציה – כתוב 42, עולה על מידה 38 דקיקה במיוחד…
        לא יעזור. אנחנו מדינה ים-תיכונית, אנחנו מלאות ועגלגלות ושמנות וגדולות ומה שאנחנו רואים בחנויות, בטלויזיה, בעתונים, זה שטיפת מוח אחת גדולה.

        ורויטל, אני מבינה כל מילה שלך, צחקתי כל כך הרבה וגם אמרתי לך את זה דקה אחרי שסיימתי לקרוא את המאמר. אבל אני יודעת על מה את מדברת, זה מקיף אותנו, זה חלק מהחיים שלנו, זה כאן. לא חסרים זמנים שאנחנו יודעים להזכיר לעצמנו שהחיים בנויים מהרבה יותר ממידת הבגד ושלמות הגוף, זה כל כך זניח.

        ומלבד זאת, אני מצטרפת לקריאה לצרף אותך לתכנית הבוקר "היפות והאמיצות", זה תפור עלייך!

      • אלמוני

        מה זה זילונקה? כלומר מאיפה? פולני? מרוקאי? רוסי? רומני? צ'רקסי? חסוי? סתם, מהסקרנות…

    • אבסולוט ג'וליה

      אם היא רוצה לעברת את השם שלה או לא. נסחפת קצת, לא?

    • הפרקליטה

      כבר הפתיח שלך היה עלוב – את שם המשפחה שלך עברתת? שם משפחה מגלם בחובו היסטוריה וכבוד לשרשרת המשפחתית שהביאה אותך בסופו של דבר לעולם כדאי לך לקחת זאת בחשבון – אבל לא זאת הנקודה. להערכתי נתקלת בקשיים להבין את המאמר שרויטל כתבה בלשון צינית ומפולפלת להפליא. רצוי להבא שבמקום להתמקד באמירה אחת תנסי להבין את המכלול (את חושבת שתהיי מסוגלת לכך?). הטרנסוייסט מהווה רק דוגמא אחת לשימוש שהחברה עושה בשמן לצורך בידור – אם השמן לא מספיק מצחיק לבדו בואו נוסיף לו את הטרנסוייסט כדי שבכלל יהא שמח. יתר על כן, אין פה שום אמירה שקוראת לחלשים להתאגד (מאיפה בדיוק המצאת את זה?). ולגבי התגובה השניה שלך ש"הרשימה" (שימי לב למרכאות) לא פחות מזו הראשונה אילו החברה היתה מקבלת את השמן כמו שהוא את לא חושבת שזה היה מקל על השמן לקבל את עצמו – הרי בסופו של דבר רגשות תסכול, נחיתות, שנאה וכיוצ"ב הם הרבה פעמים פונקציה של מה שהחברה שלנו מטפחת כראוי ומקובל וכנגד כחריג (הסוציולוגיה עלתה על זה מזמן – תחשבי גם על זה!!!!!). הערה אחרונה בשבילך נוגעת לעיצות שלך – את לא חושבת שאם אין משהו מועיל לומר עדיף לשתוק – האופן שבו בחרת להציג את עצמך לא מוסיף לך אלא גורע – התדמית שיצרת לעצמך עגומה.

      נ.ב. צורת הכתיבה הנכונה היא טרנסוייסט ולא טרנוסטייט (המונח בא מאנגלית אם לא ידעת).

  28. בתור אחת שלכאורה אין לה בכלל זכות דיבור בנושא הזה, אבל סבלה מהפרעות אכילה די חמורות בעבר ולכן מותר לה להשחיל מילה – אני רוצה רק לומר דבר אחד. ההסתכלות של כולנו על עצמנו – ואני מתכוונת לנשים – היא במקרים רבים דרך העיניים של הגברים, ובעיקר גברים שאנחנו לא מכירות בכלל, והם בכלל לא מכירים אותנו, ורק יודעים עלינו משהו כמו גובה משוער, משקל משוער, השכלה מפוברקת, ואישיות-כביכול. ועל סמך הגברים האלה, שעוד שנה-שנתיים כבר יתחילו לגדל את הכרס שלהם – אבל הם לא מסוגלים לפתח מערכת יחסים עם מלאות ושמנות, כך הם מעידים על עצמם – על סמך הגברים האלה מתנהלים החיים שלנו.
    כבר נתקלתי בהרבה גברים שהצהירו את ההצהרה הזאת – אנחנו רוצים רק רזות. רק רזות. זו המאנטרה שלהם. ובאמת לא ברור למה, במיוחד כשגם להם אין 10% שומן בגוף. אולי משום שגם הם, הגברים, ראו יותר מדי בוורלי הילס 90210, במיוחד כאלה שאפילו לא יודעים מה המיקוד של הדירה השכורה שלהם.
    כדי לאשש כמה היפותזות מעורפלות אני מקפידה ללכת לים בקיץ, לתצפית אנתרופולוגית, כמובן, ורואה נשים בנות 38 פלוס, שנראות לא רע בכלל, עם שני ילדים לצדן, ועוד בעל אחד, שרץ אחרי הגזלן לקנות ארטיקים, ולצדו הכרס המשתפלת. וגם הוא – רק רזות, רק רזות. וכידוע, כשיש לך מאנטרה בראש, אין לך מקום לשום דבר אחר. אז מה קורה פה?
    ולסיום, רק כדי לסבר את האוזן, המידות שלי (ראו כותרת) בכלל לא עוזרות לי בחיים. במיוחד כשמדובר בטיפוס רזה במקומות הנכונים ובמקומות הלא נכונים. אז יש כאן מישהו/י שיודע/ת איפה קונים חזיות מרופדות מידה AAA? או לפחות באיזה מקום בעולם מייצרים אותן??… תודה וסליחה

  29. על כך אני מעיד מניסיוני…

  30. בלגניסטית

    ואני מכירה זוג , אחד הזוגות המקסימים שיצא לי לפגוש , שניהם לא שמנים , הם *ע נ ק י י ם !* הגבר לא רק שהוא מאוד שמן הוא גם גבוה , בקיצור איש גדול , איש גדול וחכם ומצחיק ואשתו מטר שישים על תשעים , עם פנים יפיפיות , כך לפחות אני חושבת , ויכול להיות שזה בגלל שהיא כזאת אישה חמה חכמה ומקסימה , שמשדרת *שמחת חיים , ולא מוקיוניות .*
    תענוג לראות אותם אוכלים , הם לא ממש אוכלים הם יותר מתענגים , מתענגים מכל טעימה , ומכל ביס ומכל ליקוק מגבינה עתירת שומן ולחמים מיוחדים , בשרים , שוקולדים והררי גלידה .
    כל הדברים הטובים שאני כמעט שלא מעיזה לגעת בהם מבחירה . מה שנשאר לי זה רק להזיל ריר , שלא לאמר לקנא ,לא רק בהנאה שהם מפיקים מן האכילה שמגיעה לדרגת אמנות ממש , אלא גם בחיבור ,*באהבה ובקבלה שלהם את עצמם ואחד את השני .*

  31. כי אני לא יודעת

    אני רזה, מאוד, ככה טבעי , עם השוקולד והבמבות ,אני אוכלת מה שבא לי ואפילו צריכ להעלות עוד כמה קילוגרמים..
    אחותי שמנה מאוד, גם טבעי ואני לא חושבת שהיא נהנית יותר מהאוכל ממני.

    אני מרגישה את הקנאה , ואת הכעס, ואיך זה שאת יצאת כזאת רזה ואני לא, ואיך את כ"כ גבוהה ואני בקושי מטר שישים. ומי לעזאזל שיחק ככה עם אותם הגנים , ואפילו את התרוץ של זה במשפחה לקח לה.
    זה הרבה יותר מורכב מאיך שהצגתי את זה , יש גם אימא וסבתא ודודה ברקע ולחץ נוראי עליה , ומבטים בצלחת בשבילה ועוגות עם קצפת בשבילי.

    אבל הכל מתמצה בזה ששלושים ק"ג מפרידים ביני לאחותי.

  32. שמיים-בת

    כתבה מקסימה!!!!!!!!!!!!!!!
    את כותבת נהדר
    איזה כייף לקרוא סוף סוף כתבה שממצה ומסכמת את כל המאמרים באתר.
    הכל בסוף מגיע לנקודת המשקל!
    לשמחתי הרבה במשך כל חיי עד הצבא, לא סבלתי מבעיות משקל (הייתי מושלמת בגוף לא רזה מדיי ולא עם עודף), אבל היו לי בעיות אחרות של משקעי מתבגרים, החזה שלי תמיד היה בעיה, עד היום (גדול מדיי לגופי), ובכל זאת השלמתי איתו איך שהוא אף על פי שבגילי המתקדם הוא רוצה לגעת ברצפה.
    והיום אולי זה ישמע מצחיק, אבל גם אני עברתי את ה5-7 קילו אפ אנד דאון, ולא במתכוון, פשוט תקופות בחיים.
    בשנתיים האחרונות הגוף שלי נראה הכי גרוע מאי פעם, עם המון צלוליטיס, צמיגים במותניים, תחת נופל, וידיים מדלדלות, ובכל זאת אני הכי שלמה ומרוצה מעצמי, כמו שמעולם לא הייתי (גם כשהייתי חתיכה ממש, זה לא שינה את ההרגשה הפנימית).
    כמובן שהמסקנה המתבקשת לאלתר היא כמו שכבר נאמר, "הכל בראש", אבל צריך ממש לעשות פירמוט רציני לכל התוכנות העתיקות בראש ולהכניס חדשות במקום.
    זה אולי ישמע מוזר, אבל בניגוד לכל החברות כאן באתר, אני השמנתי בידיעה ומתוך כוונה תחילה, בתור "כוסית" (כך הוגדרתי לפחות בעיני גברים) לשעבר, החלטתי שאין לי כח יותר לכל הגברים המפגרים שרוצים מודל 2001 עם גג נפתח ו- 4 על 4 , אני כמהה לאותו אחד שאמר לי :"אני לא רוצה אישה שנראת טוב, ככה כולם יתחילו איתה, ואני אפחד", אולי משפט טוב לדיונים בחוגי פסיכולוגיה, אבל לי זה עשה את זה (למרות שאוטומטית התגובה שלי הייתה – "מה אני לא נראית טוב?"), ביננו אין לי כח להכנס לדיפרסיות מזה שבן הזוג שלי מסתכל לי על הבטן, ועל התחת עם הוא השתנה או לא, אלא בא לי שיאהב אותי עם כל הפנימי שבי, ומנסיוני, בתור כוסית של פעם, הגברים שרצו אותי, בעצם רצו את המראה שלי ולא את התוכן, וככה זה גם נראה.
    אבל
    ועוד פעם – אבל
    עברתי חוויה מתקנת לפני חודש בערך
    יצא לי לראשונה בחיי, לקיים יחסי מין עם אישה!
    (שזה דורש דיון נפרד)
    ובחושך היא נראתה נפלא, וכשהגענו הביתה, והיא הסירה את הבגדים, היא הייתה שמנה, והאמת זה נראה נורא, שום חלק בה לא גירה אותי, לא שזה צריך להעיד על השמנות ביננו משהו, אולי היא פשוט כאדם לא הייתה מגרה, ויש לי ידידה שהיא כוסית של החיים, והיא מאוד מגרה, אז אני יכולה להבין את אותם גברים שרוצים אישה רזה, כי זה באמת סקסואלי ויזואלי יותר מגרה, אבל כשזה מגיע לדבר האמיתי – "אהבה", קל היה לי לאהוב יותר את את אותה בחורה שמנה (בגלל הראש), מאשר את אותה ידידה כוסית שהיא טיפוס דוחה בעיניי.(בראש).
    ולעניין הדיאטות:
    בתור בת רזה (כבר לא- ומרצון) לאמא שמנה נורא, היא החליטה ללכת על עניין סוג הדם (יש כזה ספר שמסביר מה טוב לאכול ולא טוב, לפי סוג הדם שלך), וגילתה שלסוג הדם שלה ממש לא טוב כל מוצרי הקמח באשר הם (כן כולל ספגטי פיצות ובורקסים), ותוך שלושה שבועות היא נהייתה חצי אמא, מדהים!
    אתן מוזמנות לנסות – ובהצלחה
    אשמח לשמוע תגובות חיוביות עם הצלחתן לפי תורת סוג הדם.
    (לי יש דם עצבני, אז כנראה שעוד לא מצאו לו תפריט)

    • כי אני לא יודעת

      טוב אני רזה, מה אני מבינה, שאני אלך לאכול את החסה ואהיה בשקט.
      אחרי שננזפתי אני רוצה להעיר ברוח פולנית:
      השמנה זה לא בריא.
      זה פוגע בלב ובכלי הדם , זה מביא לעומס על המפרקים, ויכול להביא בגיל מבוגר לכאבים איומים ופגיעה בתפקוד של המפרק – בעיות ברכיים קשות למשל,שלא לדבר על סכרת וכו'.
      סבתא שלי כ"כ סובלת מבעיות שקשורות לעודף משקל, היא אפילו לא יכולה לבוא לבקר אותי בדירה החדשה כי אין כאן מעלית והיא לא יכולה לעלות 4 קומות ברגל, הברכיים..

      אני לא אומרת שצריך לעבור לתזונה מבוססת על חסה, אבל צריך לשים לב מה מכניסים לגוף שלנו, אין לנו אחר ,והרעלה שלו עם עודפי שומן וסוכר תתנקם בנו בסוף.
      גם אני שאפילו צריכה לעלות כמה ק"ג לא אוכלת גבינות שמנת, שוקולד ,ופיצות כל היום.
      עזבי את המראה, אם את שלמה עם עצמך אז יופי, אבל תזכרי שהגוף שלך צריך לשרת אותך עוד הרבה שנים וצריך לשמור עליו.

      • I am also thin, or just "normal for my height" ,and yes, it does take up a lot of energy to maintain it. I really hate to go to the gym when it it snowing / raining and I rather stay at home and watch TV. Bue, the benefit to my body is much to big to ignore. I would say that it is all about choices. If you wish to stay the way you are – great.But like others have said before- it is all up to you. You have to make life changes – like eating smaller portions, making time to go to the gym or just to walk, not having food late at night, eating light things and so on.

  33. כי אני לא יודעת

    לא קראתי , מודה, אבל הרעיון אבסורדי – סוג הדם נקבע לפי סוג אחד של חלבון על פני כדורית הדם האדומה.
    מה הקשר של זה להרגלי אכילה ויכולת עיכול?
    לא נראה לי שיש -חוץ מזה שלקשר בינהם מביא מלא כסף…
    באותה מידה היה אפשר לכתוב ספר- אכול נכון לפי צבע עיינך, או לפי מידת הנעליים שלך…
    סביר להניח כי אדם שיפחית מכמות הפחמימות וישמור על משטר דיאטה יפחית ממשקלו.

    אני חושבת שאני אלך לכתוב את רב המכר- אכול נכון לפי צורת האוזן שלך…

  34. אוי אוי אוי כל השמנות יצאו מהארון
    אני הולכת איתן במצעד
    למרות שאני מאמינה שזה לא בריא
    זה לא תמיד יפה
    זה בכל זאת עושה שיהייה הרבה יותר מאיתנו (-:
    עליתי 4 קילו מנחת כשקראתי את שכתבת
    את הכתיבה שלך לבטח הייתי מזהה גם ללא חתימת שמך המלא
    שיחקת אותה….
    למרות שאני כן ממליצה על דיאטה למען הבריאות ואריכות ימים!
    ישר כוח מקווה לקרוא עוד הרבה ממך כאן

  35. בתור אקס מטורפת,חרא דבר דיאטות,
    כשהייתי בת 16 הפסקתי לאכול,ממשקל של 54
    ירדתי ל-42,זאת לא הייתה אנורקסיה,אבל זה לא
    היה נורמאלי,הייתי הרבה פעמים בבתי חולים,דפקתי
    לעצמי את הגוף,עד היום(שבע שנים אחרי)אני לא
    מסוגלת לחרבן כמו שצריך,אבל עזבו,אני יכולה לדבר
    על זה שעות.
    אני לא מאמינה בדיאטות,לא מאמינה שאני צריכה למנוע
    מעצמי את התענוג הכי גדול בעולם,כן הכי גדול,בשביל
    להיות90-60-90,לא בגלל
    זה אני גומרת במיטה ולא בגלל זה מתחילים איתי,אני
    יודעת,כבר הייתי רזונת ושמנמונת,ובשתי התקופות
    הגברים כיכבו אצלי,בכלל מלא זה סקסי הרבה יותר.

  36. הקטע הוא שזה פשוט משנה את הראש שלך.אני אף פעם לא הייתי רזה.גם לא הייתי שמנה ממש אבל תמיד היה לי כמה קילוגרמים להוריד וחוץ מזה שאני נורא גבוהה אז תמיד הרגשתי גדולה כזו.בצבא היתה הפעם הראשונה שבאמת עניתי להגדרה של שמנה (ולא מלאה,שמנמונת וכד') אני מטר שמונים ושקלתי אז 99 קילו,אז נכון שנשארתי אני ,אבל כל ההתיחסות שלך היא אחרת.שנתיים אחרי השחרור אני שוקלת היום 82 קילו ואין בכלל מה להשוות.אז נכון שאני עדיין לא מרגישה ממש רזה ועוד חושבת שיש לי מה להוריד אבל עצם העובדה שאני נכנסת לחנות ומוצאת מכנסיים (נכון שלא בכל מקום אני מוצאתת אבל מידה 44 ולפעמים 42 הרבה יותר קל ממידה 48 תסכימו איתי…)
    הבעיה היחידה שלי היא שכל השנים האלו דפקו לי את הראש והדימוי העצמי לגמרי,אבל אי אפשר לתאר אפילו את כמות הבטחון העצמי שקיבלתי בשנה האחרונה.זה שווה הכל!

  37. הבן שלי, בן ארבע-עשרה וחצי, עד לפני ארבעה חודשים נשא עליו תשעים וחמישה קילוגרמים, כלומר בערך עודף של עשרים קילו (גובהו מטר שבעים וחמש, מידת נעליים ארבעים ושש!).
    המשקל העודף התחיל מטיפול תרופתי שהוא מקבל מגיל שמונה. משך השנים השפעת התרופה כבר פגה, אבל החשק והקיבולת נשארו, ותאי השומן רק התרחבו והתרחבו.
    לפני ארבעה חודשים הוא התחיל שיטת תזונה של "הרב-א-לייף" – משהו שתמיד הייתי מדפדפת הלאה כשהייתי קוראת עליו, או מחייכת בביטול כשהיו המיסיונרים-לנושא פונים אלי.
    וככה, כמו כלום, ובלי לסבול הרבה, נשרו מהנער שנים-עשר קילו תוך ארבעה חודשים, והקפיו הוצרו בשלושים סנטימטרים(!).
    אחוזת השתאות והערצה, הלכה אימו בעקבותיו. אצלי זה פחות מהיר, אבל נחמד למדיי: שבעה קילו בשלושה חודשים. ואני לא רעבה ולא מוותרת על מחטפי חטיפים פה ושם. ושם ופה.
    אז מי שמפריע לה השומן, ולא נרתעת מתוספי תזונה מסייעים – ראו, הומלצתן.

  38. אלמוני

    ועכשיו, אחרי שעניתי על השאלון החדש של בננות על מה אני מכניסה לפה,
    נורא מתחשק לי להגיד דברים אמיתיים מן המקום של רזה מלידה. תמיד רזה.
    אז ככה: אני מאד אוהבת לאכול. אני נהנית מאוכל. מאבא שלי ירשתי גנים משובחים ובגלל זה אני לא משמינה. היו מצבים חריגים בחיי שבהם הגעתי למצב יוצא דופן של שלוש ק"ג עודף. אף פעם לא יותר מזה.
    אני שונאת שונאת שונאת את זה שכל המין הניקבי יש לו כזה יחס מתייסר לאוכל. אני שונאת את זה, זה נראה כל כך רע . מפני שלא מדובר רק בשמנות, אלא גם בבחורות שנראות מצוין!
    אני נורא נורא אוהבת ללכת עם בחור למסעדה ולאכול שם בתיאבון את המנות הכי משמינות
    ולראות איך הוא משתאה, מפני שהוא רגיל לבחורות שמסתפקות בסלט.
    אני שונאת את זה שאחרי שהשגנו חופש מיני אז דחפו לנו לורידים גישה מתייסרת לאוכל.
    כאילו כבר אסור לנו להינות משום דבר בעולם …. סססאמק, בחורים עם מימדים סבירים אוכלים בתיאבון, אז למה בחורות לא??
    ואני חייבת להודות שמשהו בקנאה של השמנות מחמיא לי. אבל אני מאד לא אוהבת שהן מתחילות להסביר שאנחנו מרעיבות את עצמנו כדי להיראות ככה. אנחנו לא מרעיבות את עצמנו. נולדנו ככה. בסדר?
    יופי. אז כמו שיותר קל להיות גבר בעולם של גברים, יותר קל להיות רזה בעולם שאוהב רזים.
    אז מה, זה לא אומר שאין לנו צרות אחרות!!!!
    זה לא אומר שלכל הכוסיות הרזות אין בעיות אחרות בחיים!!!
    אני לא יכולה בשום פנים ואופן להצהיר שאני מבסוטית מחיי כמו שרויטל מצהירה .
    אבל אם היא תראה אותי היא עשויה לחשוב שאני יותר מאושרת ממנה רק מפני שאני רזה.
    אני לא!!!
    אז בבקשה לא לשרוף אותנו במבטי קנאה. זה פוגע מאד ולא עוזר לכן בכלום וכבר כתבתי את זה למעלה, אז סליחה שחזרתי שוב.

  39. אלמוני

    סנילית בולמית זה בהחלט שוס. אבל….
    נראה לי שלהיות שמנה זה לא כזה שוס, ואני ממש לא מבינה למה אתן לא יכולות פשוט לסתום את הפה. לאכול פחות, זאת אומרת. כשתורידו את כל הקילוגרמים העודפים אתן תגלו איזה תענוג זה לאהוב את הגוף שלך. בינתיים, לחיות ככה בשינאה עצמית, זה קצת ביזבוז, לא? ואני לא רזה בגנים כמו התירוץ שלכם לרזות. אני רזה כי אני מתאמצת להיות ככה. כי ככה אני אוהבת את עצמי יותר, וזה משפיע על כל תחומי החיים. יותר כיף להזדיין ככה, יותר כיף ללכת ברחוב ככה, ולהיות הנטו של עצמך. בלי חומות ההגנה הדוביות הללו. כל השאר… תירוצים.

    • אלמוני

      זה לא נכון מה שכתבת. גנטיקה היא גורם מכריע. את אולי יכולה להיות רזה רק מפני שאת אוכלת פחות, ואצל אחרות זה באמת יותר מסובך. איך אני שונאת את אלה שמשליכות מעצמן על כל העולם.

      • אלמוני

        ת י ר ו צ י ם….. ואני שונאת אותך בחזרה 🙂
        האמת חייבת להיאמר. יש עניין של גנטיקה . זה אומר שיש רזים שקל להם להיות רזים. כל השאר (אנחנו) צריכים קצת להתאמץ בשביל זה. אז נכון אני לא שלד מהלך, ויש לי התקפי חיסול מקרר, ואני שוכחת להקיא, כלומר אני לא גולשת לאנורקסיה ולא לבולמיה ואני גם לא אוכלת סלט כל היום. אני אוהבת לאכול. אבל אני גם אוהבת כשהגוף שלי נראה כמו שהוא אמור להיראות. בלי צמיגים ובלי מפלי שומן. אז מתמרנים מעט בין זה לזה. זה עניין של כוח רצון. פשוט מאוד. ולהגיד "גנטיקה" כל הזמן לא יוביל אתכן לשום מקום. ואני כותבת בחמלה ולא בבוז. ממש לא. אני לא רזה טבעית. ואני מבינה את הקושי. אבל ברגע שמישהי שמנה עושה את זה, היא מבינה לבד כמה שקודם החיים שלה היו שונים והיחס לגוף שלה היה זוועתי. והיא סיפרה לעצמה סיפורים על כמה שטוב לה ככה, וששמנות נהנות יותר, ושאר ירקות. אבל האמת רחוקה משם. צריך פשוט לעבוד קשה. ורויטל ואחיותיה-אחיותי, צריכות פשוט להפסיק לשנוא את עצמן, ולהפסיק להעניש את עצמן, ולרזות. תזדיינו כרזות ואז תראו מי נהנה יותר…..

        • אלמוני

          "אנחנו" ?? אבל אני רזה טבעית. אני לא מהסוג שלך. ובתור אחת ששמה קצוץ על מה שהיא אוכלת, ואוכלת בשפע ובהנאה גדולה מה שבא לה, ולא משמינה, בזכות הגנטיקה- אני חושבת שחיים במשטר קבוע זה תסריט די אכזרי, ואני יכולה להבין לליבן של אלה שזה לא מתאים להן.
          נראה לי, שאם היו לי גנים אחרים, לא הייתי מענה את עצמי על בסיס קבוע. אני הרי חיה בחברת שפע, לא בהודו הענייה. ואם לך מתאים לחיות במשטר כזה, זכותך, אבל אל תשפטי אחרות. ומה זה "שוכחת להקיא"? כלומר, הקאה אצלך היא סוג של משימה שצריך למלא? אם את לא מקיאה את לא בסדר? אלוהים ישמור!

          • בלגניסטית

            שמעתם על האמצע?? לא צריך לגווע מרעב , ולא צריך לזלול מקררים , מה איתכן?
            פשוט מאוד ביום שאוכלים הרבה , למחרת אוכלים מעט כדיי לאזן
            לא שנהפוך לדוגמניות , אבל שמנות ושמנמנות לא נהיה
            וכן… רויטל תכתוב מאמר בנושא כוסית שמתנהגת כמו שמנה…:)
            אולי זה יותר טוב, מה אני יודעת…

        • רויטל זילונקה

          מאיפה קיבלת את הרעיון שאני שונאת את עצמי? אה?
          אני מזמינה אותך לקרוא את המאמר שוב, ואת תגובותי לדברים שכתבו לי כאן, ונראה אם את באמת חושבת שאני שונאת את עצמי.
          אז לכל מרעיי – בחיאת, דחילאק עם להדביק לי שנאת הגוף, הענשה עצמית(?!), תסכול מכוסיות וכו'. התסכול היחיד שלי נובע מאיך אנשים מסתכלים עליי, כשמנה. ותו לאו.
          את כוסית? סבבה לך. אני לא מקנאה בך. כבר אמרתי שלכל אחד יש את התיק שלו. זה שניחנת בנתוני גוף שיכולים לככב באיזה ז'ורנאל, לא אומר שאת מבסוטה. יכול להיות שאת הרבה דברים שמפריעים לך. אני אישית מכירה נשים דקיקות שלא יכולות להחזיק מערכת יחסים, או שחרא להן בעבודה. זה לא קשור לעובדת היותן רזות.

          • אלמוני

            למי ענית בדיוק? יש כאן כמה "אנונימוסים". אני זאת שכתבה את התגובה הארוכה.
            לרגע לא חשבתי שאת שונאת את עצמך. והדברים לא היו מופנים כלפייך דווקא אלא למין הנשי באופן כללי, שרובו ככולו עסוק בהתייסרות קבועה.
            בטח שלכל אחד יש את התיק שלו. הרי כתבתי שאני לא יכולה להצהיר שאני מבסוטה מחיי כפי שאת מצהירה, אז התפרצת לדלת פתוחה. אין לי ספק שאת יותר מאושרת ממני, זה ברור.

            • רויטל זילונקה

              אכן עסוק בהתייסרות קבועה. כל העניין של "תהיי יפה ונחשקת עם נתונים מבטיחים ואז נתייחס אלייך כאחת משלנו" מבאס. ויש לי יופי של דוגמא: מקומות בילוי שהסלקטור לא הכניס אותי בגלל מידת מכנסיי.

              ומה הקטע עם האנונימוסים? אין לכן שמות? מה זה הלהתחבא הזה? עוד לא יצא לי לקרוא כל כך הרבה אנונימוסיות…. (:

              • אנוני מוס

                את לא זאת שסיפרה איך היא הלכה למיליון פורומים ואי אם והשד יודע מה בשביל ללמוד לאהוב את עצמה ? כשבסך הכל היית צריכה לעשות דיאטה.

                • רויטל זילונקה

                  לא מליון פורמים ולא אי אם ולא השד יודע מה.
                  דבר ראשון: אני לפחות, שלא כמו אחרים כאן, לא מתחבאת מאחורי זהויות תלושות.
                  דבר שני: הפורום של לנדמרק(ולא מליון. רק אחד הספיק לי האמת) בהחלט נתן לי כלים להתמודד עם החיים. אני בטוחה, שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, ואף פעם לא הנפתי את הפורום כדגל חיי. בטח לא כאן.
                  דבר שלישי: תודה על החיזוק. טוב לדעת שיש אנשים טובים.
                  רק בקשה אחת: את ענייני הדיאטות תשאירו לי. (: תודה.

                  • מי שצריכה להתאמץ בשביל להיות רזה- לא יעזור לה.
                    אנשים אוהבים רזות- אבל שאוכלות הרבה, אנשים לא רוצים לדעת שחס וכרפס את מתעללת בעצמך, ומגבילה את עצמך באוכל בשביל להיות רזה, הם רוצים שתהיי רזה, וזהו.
                    כל הספירה של קלוריות, והדיאטה זה שיגעון אחד גדול, ולא עוברים אותו בלי לעצבן אחרים, ולהוציא אותם מהכלים, וגם בטח שלא עוברים אותו בלי לדבר עליו, כי זה משהו שקם איתך בבוקר, והולך איתך לישון: מה אני אוכל היום? לאכול או לא? מותר לי קצת? כמה קלוריות זה? נו, זה לא נורא, כולה 50 קלוריות.. אולי אני אוותר על ארוחת ערב?
                    אז אנשים מחמיאים מצד אחד, ומצד שני, הם כבר לא יתקרבו, לא ירצו לשמוע תלונות על דיאטה, או סיפורי הצלחה (והרי איזה הצלחה, צמתי כל היום, איך הא?).

                    דיאטה זה עבודה קשה, אבל היא תורמת למראה החיצוני בלבד, ואך ורק לו..
                    עדיף להתחיל לעבוד עם עצמך על היחס שלך לעצמך, על הכבוד שאתה רוכש לעצמך, ועל הדימוי העצמי, שאם הוא נמוך, הוא לא יעלם עם הקילוגרמים.

                    אנשים מעדיפים מלאות/שמנות שמחות, על רזות מתוסבכות.
                    אומנם זה לא הדבר היחיד שאפשר להיות, מי שנולדה עם מטאבוליזם מצויין, אז לבריאות לה.
                    אבל באמת שחבל על האנרגיות שמושקעות בכיוון הלא נכון..

                    אני רזה מאוד, וקודם הייתי בסדר, נורמלית שכזאת, בדיוק ממוצעת- הרזון שלי לא עוזר, או עזר לי בכלום, הוא רק הוסיף לי תשישות של אחרי דיאטת כאסח, או דיאטות בכלל, ומצד שני, חברותיי המלאות- הכל טוב איתן, הן אולי מסתכלות פה ושם על הקילוגרמים ה"מיותרים", אבל הן לא מיחסות לזה חשיבות גדולה, וזה גם לא משפיע על היחס של אחרים אליהן.

                    או בקיצור, את האנרגיות שיש כדאי להשקיע ביחס לעצמך, ולא בכמה קילו כדאי ללבוש היום.

                    כדאי שכל אחד יחשוב לפני שהוא זורק הערות לשמנות, או מלאות, ושכולם יזכרו שמה שרואים בערוץ האופנה, זה נערות חולות שהמחזור שלהן הלך עם הקילוגרמים, והן חיות על כלום.
                    צריך למגר את התופעה, ובכלל- כמו שעושים לחנויות שמוכרות פרווה, ככה גם עם מוצרים שנמכרים ע"י נערות חלשות וצנומות. מה לעשות, המודל הזה גורם למוות.

                    מאמר נפלא, חזקי ואימצי.

                    צנומה וחלשה.

                    • אלמוני

                      צודקת מאד.

                      אם כי בהחלט ייתכן שכמה מן הנערות שרואים בערוץ האופנה הן רזות טבעיות ובריאות. את יודעת, מאלה שנולדו עם מטבוליזם מצויין…
                      אין צורך לרוץ למסקנה ההפוכה. רוב מי שעוסקות בדוגמנות הן רזות טבעיות, אחרת הן לא היו מצליחות לשרוד במקצוע שנים. אבל יש גם ביניהן סיפורים קשים של אנורקסיה. אז זהירות!!!

                    • לא הרוב, אולי חלק מאוד קטן.. אם תבדקי משקל של דוגמניות תראי שהוא משקל אנורקטי, כי זאת האופנה, וככה מחליטים אנשים מלמעלה.
                      בנות שהמטבוליזם שלהם כל כך מצויין, שהן אוכלות ובכל זאת נשארות בתת משקל- הן כל כך מעטות.
                      כך שאין סיכוי ש-רוב הדוגמניות הן עם מטאבוליזם מצויין..
                      להפך, הרוב לא.
                      זה לא עניין של זהירות- ככה זה.

                    • אלמוני

                      לא מסכימה איתך. יש רזות טבעיות כמו שיש דאבות. מה לעשות, אלו החיים. ודוגמניות הן בדרך כלל באמת רזות, אבל הכינוי "אנורקטיות" זו לדעתי הגזמה של מי שמקנאת בהן…
                      (ושוב- יש גם מקרים אנורקטיים מסוכנים. ודאי שיש, לצערינו.)

                    • מצטערת, אין לי במה לקנא- אני שוקלת בדיוק כמוהן, והבטן שלי שטוחה בדיוק כמוהן, וההרים שיש לי על הגוף הם לא של שומן, אלא של עצמות.
                      בתור אחת שמכירה את נושא התזונה ממש ממש טוב, אני מבטיחה לך שהן בתת משקל ממש גדול. אז למה לא קוראים להן אנורקטיות? כי רק המשקל אנורקטי, אין את האובססיה, ואין את המחלה הנפשית. אבל זה בהחלט משקל לא בריא.
                      מכירה את ג'ודי קיד? דוגמנית על מאוד מפורסמת, התמונות שלה מככבות באתרי אנורקסיה- כשרואים את הגוף השלדי שלה, אבל שלדי-שלדי, עצמות האגן בולטות, המרפק יותר עבה מהיד עצמה, עצמות החזה בולטות כמו האוורסט, והרגליים שלה נראות כשתי גפרורים.
                      ככה גם קייט מוס ושאר מיני דוגמניות.

                      זה משקל אנורקטי, וחבל.

                    • אלמוני

                      חופשי, תאמיני במה שבא לך, אם זה עושה לך טוב..
                      מקודם כתבת "בנות שהמטבוליזם שלהן כל כך מצויין הן מעטות"
                      בסדר, ובכלל בנות שהופכות לדוגמניות הן מעטות. אז איפה הסתירה?
                      יש רזון טבעי בעולם, שהוא בפירוש *לא חולני*
                      ואנחנו חיים בתקופה שהחליטה שהרזון הזה הוא אידאלי.
                      אנורקסיה זה מצב מ א ד מסויים, לא כל רזה היא אנורקסית.
                      בתור רזה טבעית ובריאה שכל החיים שומעת שחושדים בה באנמיה וכו'
                      פשוט בא לי להציע לכן להירגע. יש *רזות מאד ובריאות לגמרי*. וחלק מהן הפכו לדוגמניות.

                    • אנונימוס, לא אמרתי שכל הדוגמניות רזות בצורה שלא בריאה לגוף שלהן, בהחלט יש בינהם כאלה שרזות בצורה טבעית.
                      יש אנשים שנולדו עם המתנה הזאת- מטבוליזם מצויין. שלי די טוב למעשה.
                      אבל רוב הדוגמניות, אם כי לא כולן, היו צריכות לעבוד בשביל המשקל שלהן, והוא לא בריא להן במיוחד.
                      זה לאו דווקא אומר שהן היו מלאות שרצחו את עצמן בשביל המשקל הזה, זה אומר שהן היו ברובן נורמליות שעבדו קשה בכדי להגיע לשמשקל המאוד לא בריא להן, לרוב.

                      מי שבריא? לבריאות.
                      אבל הרזון הזה גורם לנערות, או לנשים בכל הגילאים לעשות דברים לא בריאים, ואני ממש לא בעדו.
                      אני גם לא בעד אידיאל שמן, מכיוון שגם הוא לא בריא לרוב האוכלוסיה.
                      בסופו של דבר, האידיאל יהיה מה שיגרמו לנו להאמין שהוא, והכי טוב והכי כדאי, וזה גם לא יהיה מכוער, אם הוא יהיה מה שנקרא נורמלי, כזה משקל בטווח הבריא.

  40. אחת מהדאבות

    אני אחת מאותן "דאבות". מודה ומתוודה.
    קראתי את הכתבה ויחד עם החיוך שעלה על פניי
    כמה וכמה פעמים זלגו גם כמה דמעות.
    הרגשתי כאילו הכתבה נכתבה עליי
    והתעוררו בי שוב אותם רגשות אמביוולנטיים לגבי עצמי.
    אני מקנאה בך שאת לא נפגעת מכל אותן הערות
    מאותם אנשים טובי לב. אני עדיין נפגעת וקשה לי עם זה.
    מתי נוכל להשלים עם עצמנו ולחיות בשלום עם המראה שלנו?

    • גם אני עבת בשר, שמנה, דאבה, מפוצצת וואט אוור
      אני סקסים אני יפה ואני מתלבשת הכי יפה שאני יוכלה
      הכי יפה שכסף יכול לקנות
      ולצערי הכי יפה שאני מוצאת בחניות שלא מוכרות ציוד קמפינג
      אלא חניות שלקחו בגדים של כוסיות ועשו אותם למידותי
      אני מתאפרת לפחות כמו אחת מהספייס גרלס
      ולא כמו מימי מדרו קרי כדי שיראו אותי בכל מסדרון שאני עוברת
      יש לי תכשיטים יפים אחלה צבע בשיער יופי של צעיפים וכובעים וחלאה גישה לעצמי
      אני בן אדם שמיייח וטוב לבב
      אבל אני עדיין חושבת ששומן זה לא בריא
      וזאת לא אייכות חיים
      זה מביך לפעמים, זה קשה כשעולים במדרגות
      וזה נותן לאנשים סיבה לדבר עלייך
      אני חושבת
      שאם נגיד הייתי יותר רזה
      לא הייתי שמחה יותר
      אולי פחות כי אני אוהבת אוכל
      אבל פיזית הייתי מרגישה יותר טוב
      בנים שאיתי זה בנים שאוהבים אותי ואת איך שאני נראת
      ואלה שלא
      אז לא
      ולא משנה מה הסיבה

      • אחת מהדאבות

        מאי היקרה,

        גם אני כמוך, בעלת פנים יפות, סקסית, מתלבשת יפה (אשמח לקבל ממך שמות של חנויות)
        ומתאפרת בצורה שמחמיאה לי מאוד.
        כל זה טוב ויפה ואני מקרינה ביטחון כשאני יוצאת
        אבל בתוך תוכי אני מתוסכלת. אני מתוסכלת כי
        הבגדים שאני רוצה לקנות נראים עליי זוועה
        והבחור שאני באמת באמת רוצה עד כדי כאב
        בחיים לא יחשוב לכיוון שלי והכל בגלל השומן.
        פשוט לא טוב לי. אני לא אשקר ואומר שאני שלמה עם עצמי
        ומי שלא אוהב שיקפוץ לי. אני לא אוהבת וזה מה שמפריע.

        • אם היית אוהבת את עצמך יקרה
          אז הבחור שאת רוצה עד טירוף היה רוצה אותך
          כי הקבלה העצמית היא מעל הכל!
          האריזה יכולה להיות פיצוץ אבל אם המתנה לא יפה
          מה שווה שמתכוננים
          לכן אני אומרת מעל הכל להשלים עם עצמך
          אני שלמה
          אבל כבד לי
          לפעמים מאוד
          כך שעד שלא יהייה לי קל יותר לזוז להתנהל
          ההשלמה לא מושלמת
          שמות של חניות? עונות, דורין פרנקפורט, גרשון ברם, דורית שדה אריסטו שמט
          ועוד ועדדדדדדד
          נראה לי שאת בדרך הנכונה
          תחשבי על זה (-:

          • אחת מהדאבות

            אולי את צודקת
            אבל אני לא בטוחה שזה יעזור שאני אקבל את עצמי
            כל עוד החברה לא מקבלת.
            אף פעם לא ראיתי בחור שנראה פיצוץ יוצא עם בחורה שמנה.
            אף פעם לא העזתי להתחיל עם מישהו בדיסקוטק כמו חברותיי החתיכות
            מפחד הדחייה ומבט הלעג בעיניים.
            אני כרגע נמצאת בשוק הפנויים פנויות וכל בחור היום מחפש חתיכה ויפה.
            איך אני יכולה להתחרות עם מידה 38??

            • אוי אוי אוייייייי איך את יכולה להתחרות ואת אפילו לא יודעת
              אני מתחילה עם מי שבא לי כי אני לא פוחדת מהתגובה
              ואם חברות שלך לא מקבלות אותך
              את בטוחה שהן חברות שלך? ולא איזה בנות שאת מכירה?
              אהבה עצמית
              קודמת לאהבת הזולת
              איך שאת מקבלת את עצמך
              ככה חברים ובני זוג יקבלו אותך
              תתחילי מעצמך
              שם תשימי את כל האנרגיה המשאבים והזמן
              תסמכי על עצמך, תעניני את עצמך, תעשי דברים שאת אוהבת
              תחבקי את עצמך
              ותייהי החברה הכי טובה שלך עצמך
              ואז תראי איך את יכולה להתחרות גם במידה 34

              • אחת מהדאבות

                החברות שלי בהחלט מקבלות אותי,
                כל שאר החברה מסתכלת עליי בעין עקומה.
                זה המצב כיום. רזה זה יפה וזה הנורמה.
                שמן נחשב לאאוטסיידר.
                אני אוהבת את עצמי מאוד ומפנקת את עצמי
                בכל מיני דרכים אבל לא מקבלת בלב שלם את המראה שלי.

              • שלום רויטל
                את כל התשובות החכמות באמת, ה"חכמות" כאילו ואת כל הקלישאות כבר כתבו. נשאר לי לספר על חוויות אישיות.
                הייתי פעם נשוי. היא נראתה כמו בקבוק "טמפו". מי שלא מכיר מה זה שילך לאנציקלופדיה. זו צורה מאד יפה, מאד נשית. אבל בזה היא נגמרה ולא היה עם מי לדבר ובטח לא עם מי לחיות.
                ההרפתקה הראשונה שלי אחריה היתה אשה צעירה ושמנה, סטייל רוזאן בר. נהניתי כל-כך שנשארתי באגף המדות הגדולות.
                גם היום אני יוצא עם מישהיא שמנה, בערך 20 ק"ג "מיותרים" (לפי הספר של בברלי הילס) וכיף לי איתה. החלטת הדיאטה החדשה היתה שבחנוכה היא תאכל רק סופגניה אחת. זה בשביל שתהיה מיגבלה של סופגניה ליום ולא ארבע ביום, שאחריהן זה כבר באמת לא בריא.
                על יופי, כבר אמרתי, בעיני מלאה זו יפה.
                לסיום, בבדיחות הדעת, תזכרו שדיאטה זה דבר משמין.
                עובדה: כל השמנים אוכלים דיאטה.

  41. מכיוון שכבר כואבות לי העיניים לקרוא את מגוון התגובות, ובוודאי קוצר הראייה שלי אינו מדביק את רוחב היריעה – אני רוצה רק להוסיף הגדרה קצרה לאנורקסיה, כפי הגדירה פעם דוקטורית אחת מהמחלקה להפרעות אכילה בתל השומר.

    יש שלושה קריטריונים לאנורקסיה: 1. משקל נמוך ב-15 אחוזים מהמשקל הממוצע לגובה (והכוונה למשקל של מבנה גוף רזה, לפי הטבלאות). 2. אל-וסת. כלומר, כשלא מקבלים וסת במשך כמה חודשים טובים. 3. דימוי גוף מעוות. כלומר, מישהי שמסתכלת במראה, רואה שלד מהלך, ובטוחה שהיא שמנה במיוחד. זהו. נורא פשוט. אני חושבת שלקריטריון השלישי אפשר להוסיף כל מיני מחשבות והתעסקויות מוגזמות באוכל וכו'.

    זה מה שרציתי לומר. אני הולכת להכין לי משהו לאכול. תודה וסליחה.

  42. רויטל כמישהי שהיא מלאה (ניסוח עדין יחסית ללא רזה), עליי לומר שאני מסכימה איתך
    לחלוטין, חיי המלאות קשים לאין ערוך לעומת הרזות
    למצוא בגדים זה סיוט שלא לדבר על ההוצאה הכספית, בניגוד לרזות שזורקות על עצמן
    גינס וגופיה ב- 20 ש"ח
    שלא לומר שהחברה מנדה, ואם מישהו הסכים להסתכן ולצאת איתך אחרי שהפגיש אותך
    עם חבריו (לאחר שחשב רבות על המבוכה שזה יגרום לו..) לבסוף ינטוש כי החברים אמרו לו שאת לא "כוסית" (לצערי מנסיון), אז כן את חכמה , נאה , משעשת, ונורא כיף להיות איתך
    אבל סורי, את לא רזה מספיק (תארי לך את ההלם שבדברי פרידה אלו…אין דבר מעליב יותר)
    אז כן עדיף להיות בימבו בהירה ורזה רזה!!!!!!
    אפילו בטלוויזיה (דרו קארי) השמנים מואילים בטובם לצאת עם הרזות…..
    אז צריך להכיר בעובדה לסתום את הפה, או להמשיך לסבול….
    וכמה שנמשיך לצעוק גוואלד עדיין נשאר לבד
    העולם האכזרי של השמנות…………

  43. תמיד נראה לי או לפחות עכשיו יותר מתמיד שכולכן מדברות וכותבות ומשתפות,אבל לי תמיד תהיה התחושה שאני שמנה מכולן…שכולן בעצם סתם בוכות על כמה קג' מיותרים ואני שואלת את עצמי על מה הן בוכות …
    אין לכן את התחושה הזו שאתן יותר שמנות מכולן?? ?
    אם אותו בחור היה שואל אותי בטל' הייתי עונה בכנות כי אני לא מתביישת בעצמי ואם היה שואל כמה שמנה או כמו מי ,לא חושבת שהיה לי מקור השוואתי מאותה סיבה שאני יותר מכולן כשברור לי שלא ,אין לי מושג למה…
    כתבה מצויינת ,תגובות מצויינות לשם שינוי עם סרקסטיות מבוקרת,נוצרה אחווה ,שאני בטוחה שלכולן יש תחושה מטופשת איתה אבל היא קיימת
    …עד העונג הבא….!!!!!

    • תגידו, גברים שמנים אין כאן? ומה מנע מהם להצטרף לדיבור האחוותי הזה…
      בתור רזה שגילתה קושי (סובייקטיבי) אמיתי להיות עם שמנים (סליחה, סליחה, סליחה, זה היה ביהיינד מיי קונטרול. זה לא אמפאתי מצידי, אבל אי אפשר לצוות על משיכה. ובכל זאת זה עניין תרבותי, ובכל זאת יש רבות ורבים שונים ממני) , די מדאיג אותי שאין כאן אף סיפור של גבר שמספר שקשה לו… אז מה, יותר קל להיות שמן משמנה?

      • בטח אסתי, מה איתך, זה ברור שיותר קל להיות שמן משמנה.

        (בייחוד עם אתה "עשיר שומן")

        בכלל קל יותר גם להיות מכוער ממכוערת, וכן הלאה…

        לצערנו !

  44. יואב מברלין

    רזון לא עושה את החיים טובים.
    אבל משקל הורס את החיים הטובים.
    מצטער. זה לא נעים לי להגיד. אבל זה כך. אם את רזה ושווה – זה לא אומר שהאופי החרא שלך יכוסה על ידי זה שהמחוג של המשקל בקושי מתרגש על זה שעלית עליו, וכשאת בדכאון, לא יעזור לך להסתכל במראה ולהגיד "וואו עלי",
    א-ב-ל, אם את שמנה, אז מה שנותר לך לפתח, זה אופי נהדר, ידע כללי מרשים, אינטליגנציה מטורפת ופילוסופיית חיים הכי נהדרת שיכול להיות, בצירוף שנינות וחוש הומור מופרע, שחור, מצחיק מאד, להיות צמחונית ודואגת לזולת. אבל במידה מסויימת, לא קטנה, דחויה חברתית במידה מסוימת. רוב-רובם ירצו להיות ידידים נורא טובים שלך, לבוא אלייך הביתה (לא לצאת החוצה! פדיחות!).
    אין מה לעשות – החיים זה לא השק"ם, ולא נותנים בחיים הנחות, ובדר"כ אנשים רוצים להשיג את הדבר הכי טוב שהם יכולים להשיג, כל אחד, באכזריות. מראה חיצוני זה ממש לא הכל, אפילו לא הרוב, אבל זה הדבר הראשון שבדר"כ רואים. כשאנחנו הולכים ברחוב אבן גבירול ליד השק"ם בת"א או בקו'דאם בברלין, ועוברים לידינו מלא אנשים, אנחנו בלי לשים לב, אוטומטית, נותנים ציונים במוח בצורה הכי אכזרית. לא ייאומן! אני בעצמי לא מאמין לזה. איך חוש האסתטיקה פועל ואיך כל חוסר סימטריה מתגלה ממרחקים. את הרושם הראשוני הזה – ק-ש-ה לתקן, אם בכלל, כי כמעט אף-פעם לא יינתן צ'אנס שני.
    בתור אדם שחושב את עצמו רוחני מהממוצע, ראיתי יותר מפעם איך אני בלי משים נותן לאנשים יחס יותר טוב, לגברים ונשים, בין היתר – בגלל דעות קדומות מטופשות ובראשן מראה חיצוני.
    נו – אז זה טפשי להדהים, אבל אילו החוקים. ולכן, גברים ונשים, לצערנו צריך מאד להשתדל, ואם צריך לעשות דיאטה (ובתור רזה קשה לי באמת להעיד) אז לא לאכול ולעשות דיאטה. הרי בסופו של דבר הגוף צריך להתקיים ממשהו, ונהיים רזים יותר. ואם אתה חושב שמתאים לך לצאת מגולח עם עדשות, אז אל תצא אפילו לסופר בארלוזרוב עם עיגולים מתחת לעיניים, משקפי הסבא שלך שאיתם אתה קורא קפקא לפני השינה וזיפים של אמש. מי יודע, אולי היא מחכה ליד מדף הביסלי ואח"כ תאכל את עצמך עד זקנה?!.

    רויטל, אני ממש אוהב אותך, ואת איך שאת כותבת, וזה נפלא. אבל לכל אלה שמתבייכנות על הגנים הדפוקים ועל זה שהן א' וב' וג' וזה לא אשמתן. אתן צודקות, אבל זה לא יעזור לכן.
    לא לוותר, לקחת את זה כמשימת חיים, אני לא מגזים, להיות בתוך זה, לעשות דיאטות וקיצורי קיבה וכל מה שאפשר, כדי לרזות, ובלי שום קשר, לכולם: כדי להראות טוב יותר.

    כי אם לא – אז תאלצו להסתפק בשאריות.
    או לקרוא הרמן הסה ולחכות לגרסה הגברית של פלורנס נייטינגייל.

    (אגב, הקצנתי בתגובה מאד. בכוונה!!!!). באהבה ושנה טובה ורזה. יואב. ברלין.

    • ההיא שהלכה

      כמה נאור מצדך לתת עצות "מופלאות" מהסוג הזה. כן, הקצנת ויצאת קטן, כל כך קטן שמתחשק לי לנער אותך כדי שתתעורר.

      למה שבחורה שמנה לא תצא מהבית ותזמין אליה חברים? אתה חושב שאותם אנשים שמתיימרים להיות חבריהם של שמנות, יעדיפו להישאר כאלה בסתר, כאילו להסתיר את קשריהם עם בחורות גדולות מימדים ובכך למנוע לעג מהחברה?

      בוא רגע, יואבי, יש לי משהו לאמר לך. אני מכירה לא מעט בחורות שמנות, שמרגישות מצוין עם עצמן, אני מכירה לא מעט גברים ש*אוהבים* נשים שמנות והכי חשוב אני מכירה מאות אנשים שלא מתיימרים להיות נאורים כמוך, אלא באמת נאורים.

      אני לא מאמינה בקיצורי קיבה ולא מאמינה בדיאטות רק בגלל שהחברה מודדת אנשים על פי מראם החיצוני. אני מאמינה שזה צריך לבוא ממך בגלל השיקולים הנכונים. להיות שמן זה עניין בריאותי דבר ראשון, האסתטיקה היא במעלה שניה, לא יותר. רק אז, אם בכלל, רצוי לפנות למעשים ולא להיתקע בדיבורים.

      שיהיה לך יום טוב, ואגב, כשאתה במתחם שלי (איזור השק"ם), תצטייד במשקפים נגד קרינה, יותר מדי כוסיות מסתובבות שם, שחלילה לא תסתנוור יתר על המידה.

      • יואב מברלין

        יקירתי שהלכה. הקצנתי בכוונה. ולו משום זה שבמשך שמונה שנים היו לי 2 חברות, בערך מטר שישים וקצת – אחת ארבע שנים וחצי על 65 קילו, אחת שלוש שנים וחצי על 60 קילו. ממש לא דאבות, אבל לא מקלות, וזה שהיה להם יואב שאהב אותן לא עזר לתסכולים שלהן. צרות של עשירים למדי, תגידי.
        אז – אם את שמנה ובאמת שמחה, אז היי נא שמנה ושמחה.
        אבל – אם את שמנה ולא שמחה, והרי בזה אנו עוסקים כרגע, ואלה רובן, אז אל תתני לעצמך הנחות.
        הכתבה לא עוסקת באנשים שמחים במפליהם, ולא באנשים שבזים למוסכמות החברה במצפה שלהם בגליל, אלא אנשים שכן נמצאים ליד מתחם השק"ם, מול ביתי לשעבר, או בחוף הים בת"א ורוצים לדחוס קצת הרבה פחות חול עם כל צעד. שרוצים ללכת עם גופיות שנראות כמו גופיונת לתינוק באינקובטור, שלא רוצות לדעת שהן צריכות להתאמץ עוד יותר להיות כלמיני דברים מקסימים כדי שישימו אליהן לב בחיוב.

      • יואב מברלין

        ואגב, תגובה 2:
        אחת – יש כאלה שאוהבים נשים שמנות, אבל תלוי כמה שמנות (גם מאה ושישים ס"מ על מאה ועשרים ק"ג?), אבל גם ממש לא כל כך הרבה. וכמו תמיד – אלה שתירצי ברוב המקרים הם לא מאלה.
        אני מכיר מספר בחורות שמנות שאוהבות את זה, אבל פי 1000 נשים שמנות ולא-כל-כך-שמנות שממש לא אוהבות את זה.
        שתיים – מי זה אנשים נאורים? שאומרים "סבבה, תישארי שמנה!!! את יפה ככה!!"??
        אני נאור בצורה שאני אומר "אם את שמנה ורוצה להיות שמנה לך ולכי תתקעי סטייק באווזי, סבבה, א-ב-ל, אם את שמנה ולא אוהבת את זה, אני לא אגיד לך כן לאהוב את זה, אל תתקעי לך במגדל השן של האין-מה-לעשות וקבוצות תמיכה לשמנים-לא-אנונימיים, אלא עשי משהו." – וזה המצב. 99% לא אוהבות את זה. 99% כן רוצות ללכת עם חולצות זעירות ו-99% רוצות את מי שבא להן עליו ולא מי שאוהב שמנות.
        שלוש – אנחנו לא מדברים כאן על בריאות. על זה מדברים באיתנים.קום ולא בבננות.קום.
        כאן אנשים מדברים על סקס. בגלל זה, כשיש כתבה על ספרים – יש לה שלוש תגובות.
        ארבע – אני בברלין, לא בשק"ם גאלרי.

        • זה לא סוד
          גברים אוהבים כוסיות!!!!!!
          במיטה, באירועים חברתיים ובעיקר כדי להוציא לחבר'ה את עיניים
          עד שמגיעה שמנמונת עם אופי הורס שממיסה אותם עד עפר
          מצחיקה אותם עד מוות וגורמת להם אורגזמות חוזרות ונשנות 10 פעמים בלילה
          כי הן רכות ויש הרבה מהן…
          הוא שאמרתי והוא שאמרת אתה מי ששמנה וטוב לה שיבושם לה
          מי שלא חבל לבזבז את השנים הכי יפות בתסכול לכל דבר יש פתרון
          אבל שומן זה לא בריא, זה לא נוח וזה מסורבל
          אני מעידה באופ אישי
          לכן השלמות לא קיימת!

        • ההיא שהלכה

          על זה נאמר "איזהו עשיר? השמח בחלקו". ובכן, יואב מ*ברלין* אני לא שמנה, אף פעם לא הייתי שמנה ומאידך מעולם לא הייתי כוסית מעלפת, כזאת שנופלים מהגוף שלה. אשה יכולה להיות סקסית ונשית גם אם היא שוקלת 80 קילוגרמים, הכל שאלה של איך היא מתלבשת ומה היא משדרת ואני מכירה נשים שמנות ממני, שמשדרות סקסיות ממגנטת פי אלף מכל כוסית 90-60-90 שהכרתי בשנותיי הלא מועטות.

          ואני לא 80 קילוגרמים וגם לא רוצה להיות כזאת, רק בגלל שזה לא בריא להיות שמן, לא כי זה לא יפה בעיני להיות שמן. הבנת?

          ויאללה, השיחה מוצתה. אתה לא חושב? תמשיך הלה ושיהיה לך טוב.

          • אלמוני

            בעינייך בעלת השמונים קילוגרמים יכולה להיות סקסית.
            בעיניי גברים?? כנראה שלא.

          • יהושע זנגביל

            אהההה… אני מסכים עם יואב לגמרי.
            ומה הוא אמר שאת מתנפלת עליו? שרוב הגברים לא יסתכלו על מישהי כל כך שמנה?! הוא אפילו לא אמר שהוא עצמו מעדיף רזות, אלא שהחברה מעדיפה.
            מה את רוצה להגיד לו? שהוא טועה?!
            אני עצמאי במקצועי, ואני צריך למכור את עצמי כל יום מחדש, להוכיח שאני טוב. וטוב זה לא מה שאני חושב שזה טוב. טוב זה מה שהחברה חושבת שזה טוב. אם אלך לפי דרכי אהיה מחוסר עבודה. אף אחד לא ירחם עלי, ויגיד שיש לי אופי חזק.
            כנ"ל כאן. במיוחד בחיים אישיים, מה לעשות – צריך שיווק.

            יאללה, לחסות.

      • יהושע זנגביל

        למה את לא מאמינה בקיצורי קיבה, אגב?
        חברת ילדות שלי הגיעה למצב של 130 ק"ג על 155 ס"מ (כן, כן. יותר רחבה מגבוהה), הרגישה עם זה כמובן זוועת עולם, עשתה קיצור קיבה, ירדה ל-50, נראית פצצה. מפאת גילי, זה היה כבר מזמן והיום כבר יש לה בעל וילדה, והיא קנתה פיאט פונטו, שלפני כן היא לא היתה נכנסת לטרנזיט.
        אם זה עושה לה טוב בחיים, אז מה זה משנה איך?!
        אני חושב, שאם מישהי מרגישה רע עם עודף שומן היסטרי (וכולן!), ורוצה לשפר את הבריאות ולא נדבר על השאר – שתרוץ לד"ר זנגויל מקצר קיבות אוריגינל. זה גומר על כל הגנים.

  45. אוקיי, בואו נגיד שאנחנו שמנות, שעשינו דיאטה, ועכשיו אנחנו אולטרה כוסיות. רק נגיד.
    ועכשיו אנחנו נורא אוהבות את עצמנו והכל.
    זה אומר שאנחנו אוהבות רק את הבחוץ שלנו ושונאות את הבפנים? את הכישורים החברתיים שלנו והאינטלקטואלים? את השנינות או הקסם האישי?
    זאת אומרת שלכאלה שאוהבות את עצמן אין בפנים? ומה זה אומר עלינו הרזות לעתיד? שכשנהיה כוסיות נהפוך למטומטמות? אבל נוכל לרוץ במדרגות ולעשות סקס כשאנחנו תלויות על המוט של הוילון באמבטיה.
    פעם כשלאנשים העניים לא היה כסף לאוכל הם היו רזים ולהיות עשיר ושמן נחשב להכי סמל סטטוס בעולם.
    אחר כך כשמזון נהיה מצרך זול יותר והתחילו להיות שמנים לא עשירים, העשירים התחילו להקפיד על מראה מחוטב יותר. לשקיע זמן במכוני כושר ובריאות ובנופש, והעניים שלא היה להם זמן ויכולת לדברים האלו המשיכו לאכול כדי לפצות את עצמם.
    ואחר כך התחילו לרזות כדי להיות כמו העשירים שוב.
    תמיד נשאף לזוהר הזה של העשירים.
    גם משקפיים של חנונים נהיו אופנתיות מאז שההי-טק הפך לנישת עשירים חדשה.
    הלואי הלואי הלואי שנוכל להיות שמנים אם אנחנו רוצים או אם לא בא לנו להתאמץ כדי לשנות את המצב ולא להרגיש כל כך רע עם זה.
    והלואי שלא יהיו אנשים עשירים שנרצה להיות עשירים כמוהם.

  46. רויטל שלום,
    אמנם המאמר שלך נכתב לפני שבוע, אבל רק היום קראתי אותו, בהנאה גדולה, אם יותר לי לציין.
    כמו חלק מהנשים שהגיבו על מאמרך, גם אני לא בדיוק מצליחה להידחס למכנסים במידה 38 בזארה. תמיד הייתי על גבול המשקל הנורמלי, אבל כמו שאת ואני, ובעצם כל "השמנמנות", או "המלאות" יודעות, זה אף פעם לא מספיק.
    בתור אחת שמשקלה גורם לה לבעיות דימוי עצמי קשות, אני מאושרת להיווכח שיש משהו מעבר לזה. שיש נשים כמוך, שמעודדות אותי להתבגר ולהתעורר מהאשליה הטיפשית בה חיי סובבים סביב משקלי, בה כל הבן-אדם שאני, לטוב ולרע, מסתכם בכמה קילוגרמים.
    אחרי שעברתי בערך על כל התגובות, התחלתי לתהות, שמא העיסוק האובססיבי שלנו במשקל הוא לא מוגזם. לקרוא תגובות מרגשות באמת כמו זו של דפנה זה נפלא, אבל בסה"כ השיח הכה נשי שהתפתח סביב מאמרך היה מיותר לעיתים. מה גם שחבל שאין יותר בחורים שמגיבים, אלוהים יודע שבחורים בעלי עודף משקל סובלים הרבה יותר מבחורות כאלו, בגלל שרוב בני מינם רזה, והם ממש "תופעה".
    לא שלהיות אישה שמנמנה נחשב "נורמלי", אבל יש אחוז הרבה יותר גבוה של נשים שמנות, מאשר גברים שמנים, ככה שאותנו עוד מקבלים הרבה יותר טוב. ודי, תפסיקו לתת את דרו קארי בתור דוגמא, זו רק תוכנית טלויזיה.
    בחורים, אני מחכה שתגיבו, ולאו דווקא דברים בסגנון איש התנזים שמקדש את ערך האסתטיות בכל מחיר, אלא גם אנשים כמו זוהר, שאותי באופן אישי מאוד ריגש.

  47. עוד משהו.. אתם באמת חושבים שהעיסוק בשומן שייך רק לשמנים?
    46? מתעסקות.. 44? 42? בהחלט, למה לא? 40? בטח שגם הן.. 38 ואפילו 36, ולפעמים גם 34.. גם הן מתעסקות.
    איזה יופי, יש לנו מכ-ל הסוגים, וכולן מתעסקות בזה. כולן במספר הזה, ובמספר הזה..
    אני מניחה שרוב הבנות יודעות את המשקל שלהן, פחות או יותר, ואפילו יודעות את מספר הגרמים הכי מדוייק שאפשר, וגם הכי שחיפות שבינהן.

    אז מבחינתי השיקול של "רע לי עם עצמי", הוא שיקול חשוב, אבל באמת רע.
    באמת שעדיף לעבוד על עצמך.. השיקול של בריאות צריך להיות הכי הכי הכי חשוב, ולא האיך אני נראית, כי זאת התעסקות ששייכת לצערי, ואולי לצערנו הרבה לכל המידות.
    כי זה מה שמחנכים אותנו, זה מה שמלמדים אותנו, ככה כתוב בעיתונים, וככה צוחקים אנשים..

    יאללה. בריאות זה חשוב, מראה? חשוב מאוד.. אבל המראה משתנה לפי המחשבה שלנו, ולפי ההתנהגות כלפי אחרים, והבריאות? רק במידה מסויימת.. אם אתה בתת משקל, או במשקל עודף שלא בגלל טבעך, ההרגשה הטובה תקל, אבל בסופו של דבר הגוף יחליט.

    חג שמח.

  48. For those of you who are not attracted to chubby guys. Would it matter if the guy has money? what if he is not good looking, skinny though, and does have money, would it change anything?

    • רויטל

      שאלת ברצינות?
      ברור שזה ישנה. אם יש לו הרבה כסף, הוא יוכל לשלוח אותי לאיזה מכון הרזייה במאליבו, עם סאונות, מסג'ים וארוחות גורמה או-לה-לה.
      אחרי שאני אהיה כוסית, אני אעזוב אותו ואכבוש איזה חתיך מהקאסט של ג'ק וג'יל.
      (אני אגיד לו: "עברתי בסביבה" או משהו כזה).

      • יואב מברלין

        אה??
        לא ייאומן. רויטל רוצה רק מישהו יפה, שרירי ורזה.
        אז למה שמישהו אחר ירצה מישהי שמנה ונוזלת??
        אני באמת פשוט בשוק. אין כאן איזשהו מוסר כפול מעוות?!

        • רויטל

          דווקא חשבתי שאתה מבין חוש הומור,
          אבל בעצם,
          זה לא משנה כבר, נכון?
          כבר הסכמנו שאני לא הקאפ אוף טי שלך, נכון?

  49. עוד אחת, אומרים שסקסית

    רויטל, את נהדרת.
    הייתי פעם חטובה למדי, אבל לא הייתי מרוצה.
    אח"כ התעביתי, ואני מתה על הציצי שלי יותר מאי פעם (או שדיים , למי שמתעקש), ואני, כרגיל, עדיין לא מרוצה.
    המתנה הגדולה שלך היא האהבה העצמית, אבל אני חוששת שבזה אי אפשר לבחור.
    זהו. אמרתי מספיק.

    • תעשי דיאטה! פרה.

      • אלמוני

        עופי מכאן! ככה לא מדברים באתר הזה!!! ואת אולי רזה- אבל כנראה בכלל לא סקסית!

      • שירלי

        רזה, כאן מדברים בצורה תרבותית.
        אז תרגעי, שאני לא אתעצבן.

        שירלי

        • לא לא, רק אל תתעצבני, אלק צורה תרבותית, רב שיח של חדלי אישים, זה מה שיש פה, אנשים שאין להם מה להגיד וגוררים התכתבות שבכלל לא קשורה לנושא הכתבה על עשרים תגובות, שירלי, מצידי את יכולה להאדים, להסגיל, לקפוץ עד הגג ולמרוט את שערותייך, העצבים שלך הם שלך, ואני, על הזין שלי.

          • שירלי

            יפה שטרחת לציין את זה, אך כפי הנראה אין זו האמת. אם באמת כולם היו על הזין שלך לא היית טורחת להגיב ולהיות חלק מאותה קהילה של כותבים.
            אני, מצד שני, שהאתר המהולל שלנו כן חשוב לי מחובתי 'הציבורית' להגיב גם לנודניקיות.

            אה, וגם נעים מאוד
            שמחתי להכיר בחורה עם ביצים.

  50. רויטל- המאמר יפה. את כותבת נהדר ונשמעת סבבה. צחקתי בהבנה כשקראתי.
    בחיים לא סבלתי בגלל עודף משקל, אבל מצד שני רוב הזמן החשבתי ואני מחשיבה את עצמי כ"לא יפה" ולפעמים גם מכוערת (בימים רעים). להרבה אנשים יש בעיות לגבי הדימוי החיצוני שלהם ואני מאחלת לך שתלמדי לחיות בשלום עם עצמך.
    אל תשכחי את הדמויות הקולנועיות שהן בלונדיניות ורזות ובכל זאת הרעות: גלן קלוז ב"חיזור גורלי" וב"יחסים מסוכנים", רבקה מורניי ב"היד שמנענעת את העריסה", ושחורות שיער רזות ורעות: אלקסיס ב"שושלת" ודמי מור ב" חשיפה". נכון שנימן משחק את הרע ב"סיינפלד" וב"פארק היורה" הראשון, אבל לא חסרים רזים שמשחקים נוולים בשמחה ובששון.
    אם את יכולה, חפשי את המופע של דון פרנץ' "מוות איום ונורא" ב BBC PRIME , בו היא מגלמת שלל דמויות שונות ומשונות ורבות מהן סקסיות ואינטליגנטיות, המבצעות את הרצח המושלם-דון פרנץ היא קומיקאית בריטית גדולת מימדים ונפלאה.
    החבר- סליחה- בעל (!!!) של מימי, חוץ מהיותו טרנסוויסט, הוא גם בעל חוש הומור, רגיש ואינו חושש מלהראות את אהבתו ולהצהיר עליה- תכונות שמאפילות על הסייד קיק שלו.
    ביי

  51. אלמוני

    רציתי להגיד שאם זה לא היה השומן זה היה משהו אחר
    לכל אדם תמיד יהיה משהו שיגרום לו לחוש חוסר בטחון
    ואם מישהו מרגיש בטוח בעצמו לא משנה מה יגידו לך -אתה יודע מה אתה שווה
    כמו שנאמר: כל אחד והפאקים שלו

    • קל יותר לעשות דיאטה מאשר להתייסר בדמעות לילות וימים ולהוציא כסף על "מרזי מורית" יותר טוב לדעתי מלהוציא כסף על פסיכולוג (מאתיים וחמישים שקלים לשעה, לא כולל נסיעות הלוך חזור)

  52. מיכלי

    כל אחד יכול לתת עצות ולהגיד כמה חשוב "להשלים עם עצמך " ולאהוב את עצמך "
    אבל זה לא יעזור עד שאותם נשיםאנשים באמת ירגישו כך
    ".צריכה להיות איזו נקודת מפנה או שלב שבו אתה אומר לעצמך:"זה מי שאני-נקודה
    .וברגע שב-א-מ-ת תרגיש ככה כווללם ירגישו את זה ואפשר בברור לראות את זה אצל הרבה אנשים
    זה לא משהו שאתה אומר וחוזר על זה לעצמך כל היום אלא ממש מרגיש אותו
    זה ממש כמו קסם- תאמינו בזה באמת ותראו איך העולם נהפך ליפה יותר בין רגע.

  53. מיטל

    לו רק הייתי מוותרת על הארוחה הלילית, לו רק לא הייתי מתעצלת ללכת למכון הכושר, לו רק היה לי אומץ להקיא את כל מה שאני אוכלת, לו…….
    אין בחורה שקוראת את זה ולא עברה במוחה אחת מהמחשבות האלה בשבוע האחרון לפחות, אה בעצם יש , בחורות כמו אודרי, וג'ק, ודונה, שלעולם לא יבינו דיאטה מהי,ואיך זה להתבאס לצאת לפאב כי שוב העלית כמה קילו ואין לך שום דבר ללבוש שיחמיא לך.
    מנקודת מבטינו (אלה שלא נולדו עם כרטיס הכניסה לעולם הכוסיות ביד, אלא נאלצות להיאבק כדי לקבל אותו) נראה עולמן של הלא-מאותגרות-משקלית כל-כך פשוט,ואתן יודעות מה? הוא באמת יותר פשוט. אפשר לעמוד מול המראה ומול מצלמות הטלויזיה של ריקי לייק ודומייה ולדבר על "יופי פנימי", "יש מה לתפוס", ו-"גדול זה סקסי" עד מחר, אבל כולנו הרי יודעים- "רזה זה יפה", "גברים מעדיפים בלונדיניות "(וכוסיות), ולמדונה הרבה יותר כיף להכנס לחנות בגדים מאשר לי יהיה בגילה (או בגילי..) ולא רק בגלל הכסף. ואני לא אומרת ששמנות לא יכולות להיראות סקסיות, אבל בסוף הערב הן עדיין יחזרו הביתה לבד ברוב המקרים, ואתן יכולות לתאר לעצמכן את אודרי חוזרת הביתה לבד?

  54. צפל'ה

    רויטל, אני מת עליך!

  55. צפל'ה

    ג'ינג'ית, חולה עליך!

  56. רויטל יקרה,
    ההזדהות הזאת שתקפה אותי כשקראתי את מה שכתבת היתה מפחידה.
    לצערי אני מבינה כל מה שאת מדברת עליו, מהתחת הגדול ועד לקילוגרמים האינסופיים שהורדתי, וגם העלתי, בכבוד, לא נשכח.
    מה לעשות, יגידו מה שיגידו כולם אוהבים רזות, אפילו אנחנו השמנות נופלות למלכודת הזאת…
    הילי.

  57. מאוד נהנתי לקרוא את המאמרים שלך רויטל וגם את התגובות.
    אף אחד לא מכיר את כל הבעיות האלה כמוני, אפשר פשוט להשתגע מזה.
    כל הזמן חושבים מה לאכול, מתי לאכול, ואיך לאכול.
    חבר שלי משגע אותי, הוא כל הזמן אומר לי למה את צריכה לאכול את הבמבה הזאת? אולי כי בא לי קצת מלוח בחיים, ולמה את צריכה לאכול את השוקולד הזה? אולי כי בא לי קצת מתוק בחיים.
    אבל אני מבינה את הבעיה שלו, הוא בערך אותו הגובה שלי ומקל סנוקר ואני נראית כמו אמא שלו, ושמים לב שזה מפריע לו.
    אז אני תמיד אומרת לעצמי, אולי תסתמי כבר את הפה הגדול שלך? (הכוונה להפסיק לאכול שטויות ובלה בלה בלה), אין ולא הולך, פשוט לא הולך!!!

  58. רגלים שלא נגמרות דוקא יש – אבל לרוחב.

  59. הקיבוצניק

    את כבר מושלמת.
    מה הקשר בין היקף המתניים לרוחב הלב?
    מה הקשר בין רוחב הישבן לאיכות ההומור?
    עדיף צוואר של ברבור שבא עם מוח של ברבור?
    אוהבים אותך הרבה!

  60. אני רק רוצה לאחל בהצלחה לכל המנסותנכשלותמצליחות לרזות.
    מנסיון זה אפשרי,לאט לאט-אבל בטוח.
    חוץ מזה היה תענוג לקרוא הכל.

  61. משתדלת כל החיים

    לרויטל ולכל המגיבים לכתבה זאת:
    רציתי לספר לכם שקיימות דרכים אחרות.
    לא דיאטות הרעבה של לחמים דיאטטיים וגבינות בטעם סבון, ולא השתלחות חסרת-רסן בכל המוצרים התמימים שנחים במקרר או בארון.
    אני בת 25, בת למשפחת שמנים. הוריי שמנים ושלושת האחיות שלי שוקלות כל אחת למעלה מ-100 קילו. כמו כן גם כל המשפחה המורחבת שלי שמנה.
    הנטיה שלי להשמנה היא ברורה ומוכחת ואכן במהלך התבגרותי היו לי שנים בהם עליתי כ-20 קילו על משקלי, בקלות מופתית כשהיד היתה עוד נטויה, כמובן עם הרבה תחושות של שנאה עצמית ורצון להתאדות מן העולם.
    באיזשהוא שלב פשוט עצרתי והחלטתי שאני לא אהיה שמנה! אני לא מצטרפת לסטטיסטיקה המשפחתית!
    ההחלטה היתה קלה אך הביצוע לא כל כך.
    מגיל 16 התחלתי עם דיאטות שונות ומשונות. עברתי הרעבות עצמיות, דיאטות של פירות, של כדורים וכו' וכו' עד שיום אחד איבדתי את הראיה למספר שניות לאחר שאכלתי רק פירות במשך שבועיים והתעמלתי רבות.
    לקח לי עוד שנתיים בערך עד שהגעתי למתכון הנכון, אך מגיל 18 הבנתי שכדי להיות רזים צריך להסתכל איך אנשים רזים אוכלים. ובכן, אנשים רזים אוכלים כשהם רעבים! לא כשהם מצוברחים, עצבניים, מרגישים דחויים וכו'.
    כמובן שכדי לשלוט ברעב צריך לשמור על רמת סוכר מאוזנת, וזה אומר 3 ארוחות מסודרות, גדולות ומזינות ביום. נכון שזה נשמע כמו עצה של סבתא, אך תאמינו לי, זה פשוט עובד.
    עבודה פסיכולוגית על מה שמביא אותנו לרוץ למקרר ולהתנחם בשילוב עבודה פיזיולוגית על הגוף שהתרגל לצאת ממסגרות התפקוד הנורמאלי שלו.
    אז אצלנו במשפחה כולם ממשיכים להשמין בהתמדה, ואני ממשיכה להיות רזה וחתיכה!
    כשאני נכנסת לחנות מידות גדולות עם האחיות שלי, כואב לי שהן לא רזות כמוני. אני חשה את התסכול שהן חשות ואת המצוקה האמיתית ולעיתים אפילו מרגישה אשמה על כך שאני רזה והן לא. אך אז אני מזכירה לעצמי ש!!!זוהי לא גזירת גורל!!! זוהי תמורה ישירה על מאמציי:
    על ההתעמלות שאני עושה פעמיים בשבוע כבר שנים, על הירקות שאני לא מתעצלת לחתוך ולשלב בכל ארוחה, על הויתורים ועל ההקשבה לצרכים של הגוף שלי.
    אני לא מתעללת בגוף שלי!!! ואני מפרידה בין הכאבים הנפשיים שלי לאוכל! למה להעניש את הגוף על כך שמישהו עיצבן/העליב/פגע בנו?
    אז אני כבר שנים עם הארוחות המסודרות שלי. נצמדת אליהן כמו צוללן שנצמד לבלון החמצן שלו. סוחבת אותן איתי למקומות עבודה, מתמרנת גם כשאני יוצאת לחופשות.
    אני ממש לא מוותרת על כל הנאות האכילה! אני אוכלת מהכל! רק במידה הנכונה ובעת הנכונה.
    וגם כשיש נפילות ותקופות פחות טובות, לא קרה כלום. אני מרשה לעצמי לבצע "ירידה לצורך עליה", משוחחת את ענפיי ובשוך הסערה אני מרימה שוב את ראשי וחוזרת לאכילה המסודרת.
    אני מציעה לכולכם להתחיל להקשיב לגוף שלכם, ולהבין שאין צורך להעניש אותו בגלל תלאות שעוברת הנפש.
    מקווה שנגעתי אפילו בלב אחד.
    ממני המתמודדת התמידית.

  62. שנתיים אהבתי בחור במידה 56-ואני בכלל חצי ממנו.ראיתי את הכאב שלו-הקושי להתפשט בפומבי, הקושי לקנות בגדים- ואפילו הדברים היומיומיים-כמו לשרוך את הנעליים או סתם להתכופף וכמו כן השפשפות הבלתי נפסקות…
    ומצד שני-אהבה בלתי נלאית לאוכל-והמחשבות על אוכל-בכל רגע נתון.
    ואני רק רוצה להגיד לו כל הזמן-די-מספיק.ולא יכולה.אני כבר סיימתי לאכול-אני מלאה והוא רק סיים מנה ראשונה-הוא עוד רעב.הוא כל כך אוהב לאכול.ואני כל כך אוהבת אותו.

  63. דובר אמת

    שלא יספרו סיפורים. יש גברים שאוהבים מלאות. גם אני. אבל שמנה זה פשוט לא בריא. את מסכנת את הבריאות שלך, וכאן אין כבר שיקולי אסטטיקה. זה לא הקונפליקט בין מידה 42 למידה 38. זו הבריאות.
    שחיה זה הספורט הכי מרזה שיש, אם עושים אותו באופן אינטנסיבי. אני מציע לך מנוי לקנטרי קלאב + חדר כושר. כל יום ספורט עד למשקל 65.
    את נשמעת בחורה באמת מקסימה, מהסוג שהייתי מאחל לכל חבר טוב, אבל זה לא אומר שאת לא צריכה לשמור על עצמך.

  64. עוד שמנה

    מחקרים מראים שלאנשים יפים טוב יותר בחיים. זוהי אפליה הקיימת בכל חברה. היפים מקובלים ומצליחים יותר. כל בוס יעדיף לקבל לעבודה מישהו שנראה טוב. כיף יותר להסתכל עליהם. שמן אינו יפה, לכן גם אם לשמנים ולמכוערים יש יופי פנימי רב, מעטים יטרחו לגלות אותו.
    כשמנה יפה שהמשפט הקבוע שהיא שומעת זה "את כל כך מבוזבזת" (וזה שאני מסטרנטית במשפטים לא קשור בכלל), אני יודעת שהברירה היא בין בן זוג שמן לבין דיאטה ושינוי מהותי של כל הרגלי האכילה.

  65. גבר חסוי

    שמנות נהנות יותר. נכון אבל רק חלקן. כאשר אתן בגובה 160 ,שוקלות 90,הולכות על עקבים או פלטפורמה,מטופחות,ולבושות בסדר .אני בהחלט מתבונן בכן ארוכות. לא מתבייש לחייך כאשר אתן מחזירות לי מבט נבוך.מה כל כך מוזר לכן שגבר מלווה במבטו את גופכן בקניון. מדוע אתן לא יוזמות שיחה אקראית. הכל בראש!! אני מאוד אוהב כאלו כאשר הן רוכבות עלי במצב מאוזן ,ומאוהבות בי. אני בטוח שהרבה גברים כמוני ,אבל חלקם מסתירים את זה. בטוח שהרבה אוהבים נשים מלאות ושמנות .רבים מעיזים להתחתן עם שמנה ,למרות כל הסטיגמות. יפיפיות הביטו סביב וראו את השמנות השופעות והנשואות באושר ,שאפילו צוברות משקל במהלך הנישואין, והבעל עדיין חושק בהן.קצת ביטחון בעצמכן, ורצון לאהוב באמת…אנו מעריצים נשים טובות ,בכל מידה ומראה כמעט. יש ביננו גמישים מחשבתית מאוד. כדאי לכם לנהל רומנים טלפוניים מבלי לפרט משקל. גברים רבים יממשו הכל אתכן במציאות לאחר שלמדו להכיר שמנה חמודה בטלפון ,לפנטז על האשה החמודה מהעבר השני של הקו,ולדמיין איך יהנו איתה. נכון יתכן הלם קל ברגע הראשון למפגש. אבל אם תדאגו שהמפגש יהיה במקום מבודד מהסביבה המוכרת של הגבר. ותשתדלו באסרטיביות להוביל אותו למצב מאוזן ,תגלו מהר שהוא מאוהב באשה שבכן ,ומקבל באהבה ותשוקה את האריזה הגדולה והנפלאה. מכאן הדרך פנויה לעבור את מבחן קבלתכן לסביבתו הקרובה ,חבריו ומשפחתו. כך אני התחלתי לאהוב מלאות/שמנות. אני בטוח שאשה מלאה ומתוחכמת יכולה לצוד כך גבר מתאים וביית אותו. נסו תחילה עם גברים מעל גיל 30. תגלו שסיכוייכן גבוהים יותר. לאלו מכן שינסו מעל 40 ,האתגר משתלם ומהנה עוד יותר. הגברים מפותחים יותר שכלית וגמישים להתאהב בשמנות אמיתיות ואיכותיות…

  66. סיוי

    אהבתי מאוד את הכתיבה שלך…
    חברה שלי גדולה לכל הדיעות(גבוהה ושמנה) ואני רזה וברוב הפעמים שאנו יוצאות מתחילים איתה בכמויות! מה זה אומר? שיש הרבה (מאוד) גברים שמעדיפים שמנות וזו לא מילה גסה…

    ואם כבר נשים אמורות להיות אנורקסיות(לפי תכתיבי החברה הנאורה בלבד!!!) למה לעזאזל לגברים מותר לתפוח לכל הכיוונים??

  67. שימרית

    קודם כל, הכתיבה מדהימה בעיניי, ודבר שני אני חושבת שיש הגזמה רצינית בכך שכל הדייטים שלך עם בנים נדפקו בגלל המשקל.. בתור מישהי שעולה-יורדת כבר מס' שנים, אני יכולה לומר שאף פעם לא נותרתי לבד, גם ברגעי ה"עלייה" וההישארות בה. אם האישיות שלך מקפיצה, טובה, מדליקה וכיוצב', תמיד יאהבו אותך ולאו דווקא מתוך רחמים, אם זה מה שאת חושבת אלא שבאמת האישיות שלך ומה שאת מקרינה החוצה ישלטו ויקבעו איך התמונה תראה… תסתכלי עליי! נשיקה…

  68. אריסטו

    לשמנות ויפות ולאוהבים אותן

    http://forums.tapuz.co.il/bbw

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *