פסח: פירורים לרווקות

כמו בכל שנה, לפני פסח, אמא שלי מסתובבת בבית עם כפפות גומי צהובות, הצינור של שואב האבק מלופף כפיתון על צווארה והיא מחייגת אלי חמש פעמים ביום כדי שאגיע לפנות מהארונות את קופסאות המחתרת שלי מתקופת הילדות.
"מה יש? מה יש לך?" אני נובחת עליה בעצבנות. "מה את רוצה ממני? כל השנה את בקושי מעבירה סמרטוט לח בכל הבית ודווקא עכשיו כשאני במשרד עם ערמה היסטרית של עבודה אז הקרטונים שלי תקועים כעצם בגרונך?"
אבל כמו בכל ויכוח הפורץ בינינו, שוב אני מובסת על ידה בגסיסה ארוכה ומבטיחה שאקדים לבוא ולסלק את גלי האשפה שאני אוגרת אצלם. יממה לאחר מכן, עת התייצבתי, היא כבר גררה סולם ודרשה שאטפס במעלה הארונות ואוציא משם את כל השמאטס שאני מתעקשת לשמר עוד מתקופת גן גאולה (לא עמיר, חלילה).
לאחר שנטשה את החדר כדי לגעור באבא שלי שיקח את עצמו בידיים וישאב את האבק מהכיסויים של הרכב, נעלתי את הדלת ושקעתי ברעד ובחלחלה בתוך תכולת הקופסאות הסודיות שלי.
מצאתי פתק שנתלש מזנבה של מחברת דפתר ששרבטתי בכיתה ד' לחברה שלי מהקבּצה ב' בחשבון: "רותם, איזה ממתקים את מביאה מחר לטיול השנתי?" אלוהים. התחלחלתי.
כלום אפשר ששום דבר לא השתנה אצלי? ואפילו בגיל 10 כל מה שהעסיק אותי היה אוכל? יש דברים שלעולם לא משתנים, נאנחתי ארוכות, וקלעתי עוד גלגל של ביסלי לתוך הפה.
עם נטות היום להחשיך ולאחר שקירות החדר הזדעזעו ממאות המכתבים והפתקים שקראתי תוך כדי שאגות צחוק, פליאה ובכי צורב, הגעתי למסקנה אחת ברורה: את כל הגברים השווים של חיינו אנו פוגשות בחג הפסח. באמת. בקרוב גם אצלכן. אמן. כחחחח. טפו. טפו. טפו.
אי לכך ובהתאם לזאת, הפעם נדון בשאלה: "אז תגידי בהמה, מה עשית בפסח האחרון ואיך לעזאזל הכרת את החבר השווה שלך יא מכוערת ושתמותי אמן?"

אתה ואני וגשר אחד רעוע

סיפור ההיכרות הכי ביזרי שהיה מקופל בין המכתבים התרחש בדרום אמריקה. חברתי הטובה שוטטה עזובה לנפשה ביערות בוליביה לאחר שננטשה ע"י שותפתה למסע. היה זה ערב חג הפסח ובאחד הכפרים התפרסמה מודעה על עריכת ליל הסדר מיוחד לכל המטיילים הישראלים באזור. נרגשת מהחג היהודי, היא יצאה לנהר הסמוך להגעיל את ערכת כלי האיפור שלה ולהקציף את גופה שנצרב בשמש. עוד לפני שהספיקה להפשיל את תחתוניה לאדמה נשמע לפתע קול גברי צרוד שזעק לעזרתה בעברית ובאנגלית. היא סובבה את ראשה והבחינה מרחוק בגבר צעיר השוכב בכיווץ רגליים על גשר רקוב שקרשיו נופלים ממנו, כשמתחתיו גועש לו נהר מקציף, פראי ומלא סלעים.
חברתי המבוהלת התקדמה לכיוונו בריצת אמוק. היא סימנה לו שלא יפחד ושהיא הולכת להזעיק עזרה. ואכן, מקץ כמה דקות, הצרחות הישראליות המבוהלות שלה הרימו את כל הכפר על הרגליים, והמטייל הישראלי חולץ בשלום וגם קיבל את הזכות לשאול את כל הקושיות בליל הסדר. כולל את הקושיה: "מיהו המטומטם המטפס על גשר רעוע כשבסמוך לו נטוע שילוט רחב עם הכיתוב: הגשר אינו בשימוש, זהירות, סכנת נפילה".
אבל מאז פעולת ההצלה ועד היום, חברה שלי והניצול שלה הם זוג בלתי פריד. ומדי חג הפסח הם עולים על גשר הירקון וחוגגים את סיפור אהבתם בנפנופי מנגל חווייתי יחד עם עדת סקרנים ובני משפחותיהם.

חולת ניקיון

יש לי חברה שהיא חולת ניקיון אמיתית. הדירה שלה כל כך נקיה שכל הפוסע בשביליה יכול לראות את השתקפותו מכל עבר. היא מסוגלת לצאת מכליה כשהיא תופסת מישהו יוצא מהשירותים שלה ולא נוטל ידיים. יתרה מזאת, היא אפילו חיסלה כמה פרשיות אהבה באמצע הלילה רק בגלל אלו שהעזו לקלף קונדום לח מאיברם ולהניח אותו על השטיח האתני והיוקרתי שלה. אבל הפוביה המסחררת הזאת, כפי שהמיטה עליה צרות, גם הפגישה אותה בפסח 1997 עם אהבת חייה.
היה זה יום תל אביבי חם מהרגיל, חברתי ואני חזרנו שפופות ראש מהאוניברסיטה מיום נוסף של שעמום אקדמי מפוהק. מאחת המרפסות הפתוחות בצד המדרכה עלתה מוסיקה מוכרת שגרמה לי להאיץ את צעדיי לכיוונה. מחור הניקוז של המרפסת זלגו מים בקשתות אבל זה לא הפריע לי לעמוד בסמוך לזרם המתיז של המים ולזהות את הצלילים.
זה היה השיר Suicide is Painless של המניק סטריט פריצ'רס ומיד חשתי צל קל של געגוע למישהו מהעבר. עצרתי והתיישבתי על שפת המדרכה. חברתי שראתה שהתיישבתי על האספלט הרטוב והמטונף הקימה קול צעקה וניסתה בכוח לגרור אותי משם. הצרחות שלה הוציאו החוצה את דייר המרפסת, שהיה נטול חולצה וחשף חזה אינדיאני, שזוף וחלק, כזה שבא לך מיד לשקע את שינייך בבשרו. רק הביטה בבחור, שכחה מהפוביה שלה ומיד הטילה את ישבנה לצידי, על מדרכה הלחה. אולי היו אלה אדי הנוזל לרצפה שהעבירו עליה את הדעת, כי לפי מפלס החיוכים שלה ראיתי שהיא אפילו מוכנה לנתר אל המים שזרמו מהמרפסת ולחפוף את שערות ראשה רק כדי שהבחור יציע לה מגבת. ובאמת הצליח לה.
ככה זה בפסח, גבר הולך לאיבוד דרך ניקיון המרפסת ואת מיד מטפסת על המעקה שלו כדי ללמד אותו אחיזת מגב נכונה.
חג שמח ואביבי לכולם.