בנות ניתלות על שלושה ענפי קנאה: אישה אל אישה, במקשי המקלדת ולאקס המיתולוגי. הילי שרון מזדעזעת מאיתנו כל פעם מחדש, אך לוקחת גם כן חלק במשחק

שלוש הערות על קנאה

הו, הקנאה

לא מזמן נתגלגל ברוגז קטן בין זוג חברותיי הטובות, ומאז הן מסבות את פרצופן הקפוא אל הקיר ושוקעות בכעס של עצמן.
כל המביט מהצד יתקשה להאמין שעד לפני זמן קצר הן זרמו אחת אל השניה כמו פלג רענן של עלומים, צחוק ושובבות.
הייתי סבורה בשעתו שהעולם חרב, ורק שאלותיי התמוהות על טיב המריבה הבהירו לי שהאהבה ובת זוגה – הקנאה, שוב חנו חניית ביניים והמיטו מצוקת קרב בין השתיים.
קנאה בין נשים הוא נושא חברתי חובק עולם. די להטות על הלשון את המילה קנאה כדי להבין שמדובר בלבה גועשת של כעס, אכזבה, מרירות, דימוי עצמי נמוך ועוד כל מני תכונות רגש שהיחיד מפתח בהתאם להתנהלותו בעולם.
כפי שכבר הטעמתי בפתח דבריי, לעת עתה השתיים החליטו להגיף את הדלת בחוזקה על החברות ביניהן, וכל אחת מתחפרת בעקשנות בגרסתה הצדקנית.
אבל מבלי לבוסס את רגלינו באשפת המריבה שלהן, זה הזמן לגלות שנשים מצמיחות קנאה בעיקר בשלושה ענפים:

1. אישה אל אישה היפופוטם

גברים נוהגים להטיח בפרצופנו את האשמה שנשים לא יודעות ולהחמיא לנשים אחרות.
לא חסרות נשים אמיצות שמבליעות את חלחלת הקנאה ומשמיעות מילה טובה על הכוסית החדשה שהצטרפה למשרד. במקום להזעיף לה פנים ולחרוץ לה לשון, הן מנסות להקל על שהותה ומסייעות לה בחבלי הקליטה.
אבל כמובן שיש את בנות המשרד האחרות שחשות מאוימות כאשר ניחוח נשי חדש כובש את המסדרון. הן מיד מתכננות ביד שלופה איך לרוצץ את תסרוקתה בסרגל, איך להחביא מפניה את בקבוקון הסוכרזית ואיך להסתער כבר ביום הראשון על המגירה שלה ולרוקן לה אותה מהציוד המשרדי החדש.
תחילה הן פוצחות בביקורת בונה:
"סתכלי, סתכלי, יש לה מריטה אי-סימטרית בגבות"…
"כמה מתערבים שהעיניים הירוקות שלה נרכשו באופטיקה הלפרין?"…
"איכס התסרוקת שלה מזכירה מצנפת שעירה של סבתות"…
בתחנה הבאה הן פונות להתלחש ברשרוש עקשני עם בחורי המשרד כדי לחלץ מהם דיעה על הרכש החדש, וגם לא מחמיצות הזדמנות מצוינת ללכלך עליה, למרות שהן מכירות אותה חצי שעה לערך.
הקנאה שנשתקעה בהן מורכבת מכל כך הרבה פעימות זעירות של כעס טריטוריאלי, שאין לייחס לו חשיבות יתרה, כי הוא בר חלוף. (וגם לא נעים).

2. קנאת אישה במקשי המקלדת

בלב שולחנו של הגבר, בין ערימות שיירי המזון לבין מאפרת החרסינה הגדושה שלו, נחה לה מפלצת לבנה.
מאז זמינותו של האינטרנט לכל בית, מרפסת ושובך יונים, הגבר זנח את אימוני הכדורסל שלו לטובת הקשה חווייתית על המקלדת, ואף צימח לעצמו פינת מיחשוב מאובזרת.
פעם הבנות היו צובטות זו את זו ומתלחשות בצחקוק קל שהקלסתרון היה הדבר הכי מושך אצל הגבר. היום מסתבר שזה הגב שלו.
מיד בתום העבודה עם כניסתו הביתה, הוא משליך את הפלאפון על המיטה, פושט חולצתו חולץ פחית קולה ומתרווח בפישוק רגליים מול המחשב.
את יכולה לחרוש לו את הגב בנישוקים קטנים, לנגוס לו את העורף, ללטף לו במעגלים את הזיזים של עמוד השדרה אבל ברגע שאת מושיבה עצמך בדיחוק עכוז לצידו, ומסתירה לו פיסה קטנה מהמסך, את הופכת למטרד שיש לסלקו זמנית מהדרך.
העיניים שלו מיד מפיצות זעם ומשלחות אותך בחזרה אל השטיח לפלות כינים מהזנב של הכלבה.
לאחרונה שמעתי שבארה"ב האהבה שרוחש גבר למחשבו התעצמה אף יותר, ואפילו הכנסייה נרתמה למאמץ ושינתה את נוסח החלפת הנדרים מתחת לחופה.
וזה הולך להיות משהו כזה:

|
"Do you George, |

|
Take Jennifer, to Have and to Hold,
|

|to E-mail and Fax, |

|
to Page and to Beep |

|
Until Death Do You Part?"|

3. קנאת נשים לאקס המיתולוגי

בעודי נלחמת בלעיסת נתח בשר רווי שומן שהוגש לי במסעדה, ראיתי איך המזלג של חברתי נחבט בחוזקה על ריצפת-הפרקט והיא ממהרת לכבוש את פניה בשרוולי חולצתה.
"את בסדר?" שאלתי בפה עמוס בסיבי בשר.
"הוא פה", היא לחשה בקול מרוסק, "לא ראיתי אותו שנתיים והנה הוא פה מולי".
הסתובבתי לאחור וראיתי את אהבת חייה כובש את שפתיו בתנוך אוזנה של אחרת.
חברתי, שבושה ברגליה החשופות שתפחו לאחרונה, נטשה את צלחתה ומיהרה לשירותים.
ישבתי עימה בין כתלי תא השירותים, צופה בה איך היא אוחזת בדפנותיה של האסלה וממלטת מקיבתה קיא צבעוני.
תהיה סיבת הניתוק מאהבת חייך אשר תהיה, עדיין, להשקיף בו מהצד חובק ונושק לשפתיה של אחרת, זה כאב מתמשך שאין לו סוף.
כשמערבולת הכאב והתדהמה חלפה מעט, היא הרימה את ראשה מקרש האסלה ונראתה כמו כובסת אדומת פנים ומיוסרת.
"אני לא מאמינה שזה קורה לי," היא התרוממה וניגשה אל הכיור.
"זה בגלל שאכלת אבטיח לפני הארוחה," ניסיתי להסביר.
הידעתם שאפשר ללמוד הרבה על אישיות האדם על פי מרקם הקיא שלו? למשל שהיא אכלה אבטיח טרם פגישתנו, ולעסה גרעיני פופקורן קלוי ואפילו נמצאו סיבים של מנגו כתום.
"את מוכנה להפסיק לנתח את הקיא שלי ולגשת לבדוק עבורי איך החברה שלו נראית?"
במקרים מהסוג הזה אסור לקחת סיכונים. עדיף לחוש טעם מר של שקר צובט בלשון מאשר להתפיח את הצער שלה.
פתחתי מעט את הדלת כדי לסקור עבורה את פרצופה המצודד והנאה של חברתו החדשה.
"היא הדבר הכי מכוער שראיתי. נשבעת לך. אצטרובל יבשושי נראה יפה יותר ממנה,"
שיקרתי.

תגובות

  1. חשבתי שהמיתוס על קינאת נשים חלף מהעולם יחד עם שריפת חזיות והאמונה כי הורמונים משפיעים על שיקול הדעת הרציונלי של נשים.
    קנאה היא רגש אנושי מוכר וטבעי. צר לי, אך מניסיוני הדל לא התרשמתי שקנאה היא נחלתן הבלעדית או אפילו סמי-בלעדית של נשים. אני בהחלט יכולה להזדהות עם התחושה של קנאת עמיתים, קנאת מאהבים וקנאת אקסים, אבל האם זה קשור להיותי אישה?.
    כבר יצא לי לראות בחורים חביבים שעיניהם יצאו מחוריהן למראה המיתולוגית שלהם שחולפת ברחוב תלויה על זרועו של גברבר אחר, ופרצי זעם מודחקים היטב כלפי הכוכב החדש בשמי הקריירה שלהם. נכון, גברים נוטים לבטא את התחושות האלה פחות מנשים, או יותר נכון, בדרכים פחות וורבליות, אבל זה בהחלט נמצא שם!
    כמה מחבריי הטובים הן נשים, לא זכור לי שהתכונה הזו הספיקה כדי לעורר את קנאתי.
    לסיום, הייתכן שהפרשת קנאה מדי פעם היא פשוט דברבריא למערכת?
    קנאי כל העולם התאחדו!

  2. צחקתי. פעם ועוד פעם ועוד פעם…. הילי יקרה, ברק מילותייך לא אמיר בעשישות תפוחים. (יש דבר כזה, רק שאני לא יודע מה זה…)

    נורא יפה איך עברת בין שתי הקנאות ב.. לקנאה ל.. יופי של מעבר.

    וכן קשה כמוות קנאה. בלעדיה אין אדם בונה בית….ככה אמרו ז"לינו..

    • עשישות תפוחים
      ?? ??
      נו באמת פרחחון
      :הנה המקור
      סמכוני באשישות  רפדוני בתפוחים
      כי חולת אהבה אני
      שיר השירים
      והייתי ממשיכה לצטט עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה
      אבל את זה כבר הביא עובר­אורח המופלא

    • המרוחק

      עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה, ולא להיפך

  3. אלמוני

    כל מילה בסלע.
    בנות ישר נדלק להן פיוז הקינאה כשבחורה חדשה חודרת לאותה טריטוריה. ואם היא נראית טוב…כמה שהיא מסכנה.

    • פנדורה

      הילי אהובתי האובדת
      רגשות געגועים עזים מציפים אותי בכל פעם שאני נתקלת בשמך, אבל זהו תענוג.
      הכתבה נהדרת ולצערי, מדויקת.
      מה לא בסדר איתנו הבננות? אנחנו נלחמות כל השנים להוכיח שאיננו נחותות, אך בליבה של כל אחת מאיתנו שוכן לו שדון הקנאה הירקרק, היצור הנחות מכולם.
      שדון הקנאה הירקרק אינו מסתתר במערה ומגיח רק כששומע שריקה מכיוון מוחנו המעוות.
      לא, הוא תמיד מציץ מבעד לדלת משכנו, מוכן ומזומן לכל אויב שיקרה בדרכינו.
      ומי הוא האויב הזה? בחורות אחרות, כמובן.
      זה לא משנה אם זו הבחורה החדשה במשרד או היפהפיה שיושבת בשולחן מולנו בפאב או אף חברתנו הטובה.
      בשניה שהבטחון העצמי שלנו, הרעוע בין כה וכה, חש איום, אפילו קטנטן ביותר, שדון הקנאה קופץ לדום. הוא מעקם את אפו ויוצא למלחמה.
      אגב, לשדון הקנאה הירקרק אין סיבה להעלם ממחוזותינו. למה לו, בעצם? יש לו תנאים מצוינים.
      הרי אנחנו לא טורחות להלחם בו, נהפוך הוא.
      אנחנו מטפחות אותו. משקות, מאכילות ומזבלות. והוא, בתמורה, עוזר לנו לרקום תוכניות זדוניות.
      למשל, מה אני יכולה להגיד כדי לערער את בטחונה העצמי של מושא קנאתי? הרי קיים יחס הפוך בין גודל האגו שלי לגודל האגו שלה. ככל ששלה יקטן כך שלי יגדל.
      ואם הצלחנו לעשות זאת, נטפח על שכמו של שדון הקנאה בחיבה. עבודה טובה, ילד מוצלח של אמא… עד הכוסית הבאה.

    • ומנם ילדה אבל...

      תתפלא, אבל יש לי דיי הרבה חברות שמעריצות (!!!) בנות שוות (!).

    • אין מה להפריד בין קנאת בנות ובנים
      כולנו רקמה אנושית אחת, כמו שכבר אמרו לפני.

  4. יושי פלד

    מעניין מדוע אין כזו קנאה בין גברים. אולי זה קשור לעובדה שבכל מקרה "החזק מנצח" לכן לא משנה לנו שיש תחרות, בכל מקרה "אני החזק לכן אני אנצח את המתחרים"
    כנראה שזאת לפחות ההרגשה העמוקה איפשהו, לפיכך לא ישנה לנו שיש תחרות, או פרים נוספים במרעה. בכל מקרה אני אזיין את כל העדר, פרה-פרה…
    🙂
    זה לפחות בתיאוריה. אם כי קנאה, בד"כ גברים מקנאים אולי ברכושם של גברים אחרים, במה שיש להם, לפעמים בנשים שלהם יש ולך אין, תסלחו לי על השוביניזם.

    • בועז כהן

      הערה ראשונה: ככל הידוע לי, יותר גברים רוצחים את נשותיהם מאשר להיפך. זאת המפלצת הירוקה במהדורתה המפלצתית ביותר
      הערה שניה: אין שום הבדל, אבל ש-ו-ם הבדל, בין גברים שמקנאים בגברים אחרים על משכורתם, האשה עם החזה הגדול שמסתובבת איתם, מספר העותקים שהם מכרו מספרם החדש, הזין הגדול שלהם לבין נשים שמביטות בעיניים מכווצות בחברה לעבודה שנראית כמו קליסטה פלוקהארט
      הערה שלישית: להאשים נשים ב"קנאה" זה בדיוק כמו להדביק להן את ה"היסטריה". עוד סוג של שימוש בטרמינולוגיה שובניסטית שמנציחה את הפער בין "המין היפה והחלש" לבין "המין החזק והשולט".

      ונסכם: סטראוטיפים. סטיגמות. מגירות. קיטלוגים. שחור לבן.
      אולי די?

      • בועז בועז בועז.

        יש הבדל..
        אתה כל כך צודק. גברים רצחניים יותר בקנאתם. כשזו עולה עליהם ושוטפת. הם מפלצות אלימות
        כמה עצוב. כמה חבל.

        התרבות עיצבה לגברים ולנשים דפוסי התנהגות שונים. בכל חברה, כמעט ללא יוצא מן הכלל דפוסי ההתנהגות של המינים שונים. לאו דווקא לרעת מי מהשונים.

        גם בקנאה, יש דפוסי התנהגות שמאפיינים גברים יותר מאשר נשים ולהיפך. אבל השוני העיקרי, הוא בפנוטיפ, לדעתי, ולא בגנוטיפ.

        כלומר. איך באה לביטוי הרכושנות שכרוכה בקנאה.

        יש שמחצינים אותה, ואם זה מקובל להחצין ומקבלים על כך נקודות חיזוק מהסביבה, אז הולכים עם זה יותר רחוק. איפה שהחברה מביטה בעין עקומה על ביטווים של קנאה, היא מוסתרת.

        למשל, בחברה הערבית, ביטויי הקנאה הכרוכים במילה "כבוד" המשפחה, אלימים באופן מתועב. האלימים הם הגברים. אבל, כי ככה זה שם בתרתבות

        ייתכן, שם למטה הכאוס השוכן בנפשנו אנחנו דומים, אבל בביטויים החיצויים אמחנו שונים.

        בכל מקרה. התגעגענו אליך. ובין האמירה שלך, לבין זו של יוש, אני מאמץ את שלך בשתי ידיים.

        והסיפא שלך, כרגיל. נפלאה. תודה

        • בועז כהן

          תודה. גם אני התגעגעתי ל"בננות" ועכשיו אני מתגעגע לקור ולגשם של סקוטלנד…

          • נוסעת

            אני יודעת שאין לזה שום קשר לכתבה אבל האם היית בסקוטלנד ?? ? ז"א עכשיו בשבועות אלה ?? ?!!!! תשובה של כן או לא תספיק ! זה מאוד חשוב !!!!!!

  5. עובר אורח

    שלום לכן אהובות צעירות שלי.
    אכן, "קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש – שלהבת יה (שיה"ש ה' 6). אני רק לא מסכים שתנכסו אותה לנשים בלבד. תחנות חיי רצופות תמרורים של קינאה. שלי באחרים, של אחרים בי, ולא כולם סובבים סביב פין או ערווה.
    אני רוצה לקחת את הדיון בענייני קינאה למקום נוסף.
    הלילה באה אלי לאה גולדברג. מכיוון שסיפור האהבה בינינו נמשך כבר המון שנים, טבעי שאלי תבוא. וכי אל מי? אל עילגי לשון משליכי צואת נפשם לחלל עולמנו? וכך אמרה לי: "יש שניים: זמרת שאת מנגינותיה אהבתי, אך לא עוד. ושרבטן מילים גס רוח וחצוף. אפילו לקרוא איננו יודע. שניים אלה חברו עלי , ניצלו את עובדת היותי במרחקי אל חזור ושדדו את שירי. גנבים שכאלה. גנבתם? איכלו לתיאבון, מה לכם כי תוסיפו מילים לשירי? כי תחליפו בין מלים ושמות ותשנו את רוח השיר? הן יודע אתה כי כוונת השיר הפוכה. כי השיר נכתב מתוך געגוע אל האהבה. מתוך יאוש המחסור: "אני הלכתי אז/ כאילו מישהו אוהב אותי מאוד./ על פני הארץ צחקו עיים/ ורוח בשמים אדירים.// אני הלכתי אז/ כאילו מישהו חלם אותי יפה./ על פני הלילה לבלבו תהומות/ וראי הים ציר לי את פני/ כאילו מישהו כתב עלי שירים.// הלכתי והיגעתי עד דומה/ ואז נדמה כי התחיל דבר מה.// זהו השיר של אהובתנו לאה. שימו לב כי את תחושת החסר מביעה המילה 'כאילו' המופיעה בשיר שלוש פעמים ולא בכדי. פעם ראשונה: "כאילו מישהו אוהב אותי…" (אבל באמת- אין אוהב לי). פעם שניה:" כאילו מישהו חלם אותי יפה."(אבל אני לא באמת חלומה כיפה…) פעם שלישית: "כאילו מישהו כתב עלי שירים."(בשורה שלפני כן עוד נשקפים לה פניה בים, כמין הד לסיפור נרקיס…) .
    שתי מילות מפתח בשיר: אחת: 'עיים' בבית הראשון. (עיים = תילי חרבות. הריסות הנפש?) שתיים:"דומה"בבית האחרון. (דומה = דממת קבר. קבר. שאול, מוות…). אעצור כאן בניתוח. אני יכול לכתוב ספר שלם רק על השיר העצוב הזה שבשורה האחרונה שלו אולי מפציעה תקוה…
    אמרה לי לאה: בא אחד, תורן קוראים לו והפך את העיים לאיים. ואחר כך גם שידך לשירי כמה מלים מטומטמות כאילו איזה ילד מדבר. וכאילו לא די בפשע הזה, השמיט את סופו של השיר. זה היורד דומה ומביא הד של משהו שאולי יהיה אחר. רצח.אני אומרת לך. רצחו את השיר שלי. ואתם שותקים. "מה שותקים, מי שותקים?" שאלתי. "הנה, תקרא בעיתון (ידיעות יום ו' 25.8) שני עמודים" אמרה לי. "אל תדאגי לאה. בכל מקום שיזדמן לי אספר ואוקיע. אאנוס את כל נושאי השיחה בכל מקום שאהיה בו כדי להביא את דברך. יותר מזה: אטיל חרם על הזמרת והשרבטן. כי מי שגונב מלים, בעיני הוא גרוע מגונב ממון. ממש שופך דמים!
    ואתן אהובותי הצעירות, סילחו לי כי ניצלתי את הבמה למלחמותי.

    • סולחות ואוהבות

      ובעצם אין על מה לסלוח
      הפעם לא אנסת את הנושא
      זו וגם זו ­ קנאות הן

    • מילא שינה את "עיים" ל"איים" נגיד שלא שמים לב. כי לא קוראים, רק שומעים.
      מילא שכח ש"סוף טוה הכל טוב"

      אבל הפלצן הזה, עילג (פועל ולא שם.. כמו שימש ולא כמו טיפש – שזה מהשהוא) בשפתו הרזה, הפאתטית, בליל מלים לכלל תוספת. ועוד אוסיף לעצמו תורן קרדיט, תפארת השיר…

      מה חשבת, לאה באה רק אליך?

      אבל אני חשבתי לי: רק עוד מעט.. נשמע את הלמות ראשו ברצפה הקרה. ילך אל סופו ויישכח תורן העוועעים הלז. יכה בו כל צרוע וכל זב. מארה תבוא על נפשו. אין קנאה באחריתו!!!

    • אתך במאבקך הצודק לאורך כל הדרך תעשה טופס החתמה ונחתום לך על מחאה תשלח עותקים לכולם . זה מרגיז ומעליב . ולדעתי זה לא נכון שהצעירים לא מכירים את לאה שלנו הם מכירים ואוהבים ומעריכים ובכלל אסור אסור אסור לפשט טקסטים כדי להסביר את הטקסט להמונים ולבורים . מי שלא מבין שלא יקרא.!!!
      וכל הכבוד לך על הניתוח המבריק של השיר – קלעת בול !!!
      דן תורן פשוט לא הבין אז הוא הרשה לעצמו לזלזל .
      אתך לנצח – אוהבי השירה הצעירים (בעיקר ברוחם)

    • תמר ב.

      מדהים.
      השימוש במילים, בשפה, העושר.
      מחמם את הלב.

      חיבוק גדול גדול גדול.

      זו היתה הנאה צרופה.
      קראתי – ושוב – ושוב…

  6. השילוב בן השנים, להודות בקנאה ולנסות להתמודד, נראה לי כמו תגובה מווסתת היטב, באמת עם כל הכבוד לנשים האמיצות והאצילות שאינן מפנות עורף לכפילות ליב טיילור ושרון סטון, בהחלט כל הכבוד, יש לסייע, להקשית אוזן וללטף את הראשים הרכים לכל יצור אנוש אפילו אם הוא נראה מליון דולר אחרי כביסה ושפשוף באגם וחביצת גבינה.
    באמת מאוד נחמד להתעלות על עצמך, להגיד שלום חינני לאקס שלך באיזה בר זחוח ולהביט בעיניה הזורחות של החברה החדשה שתלויה לו על מחזיק המפתחות ואז לדדות בהדר מקרטע על פלטפורמות גזית לעבר השולחן שלך שבו מצפה לך איזה קרפד משופם שמנסה להתחיל איתך, ומספר לך על עסקיו חובקי העולם בתחום דוכני הפלאפל..
    אבל יחד עם זאת, אין להתכחש למהמורות הלב..הקנאה נמצאת שם עמוק עמוק בפנים, ירוקה וחמוצת עין, ריר זולג בזווית שפתותיה המשוחות בליפסטיק שחור זול, ואי אי אי אי אפשר לעשות כאילו היא לא שםםםםםםםםם.
    היא שם..דאמט…
    אז אני פה לא למחות כנגד הקנאה או להדחיק את הרצון לצרוח
    אני כאן להציע פתרונות בנות..
    מספר טקטיקות:
    1. לנשום עמוק.
    2. לערוך השוואות בשצף בינו לבין ליאם ניסן או איתן הוק או השף העירום מערוץ 8.
    3. לצרוח בשקט עמוק בלב.
    4. לעולם, אבל לעולם אל תרדנה מן הדימוי המאושש ומשובב הלב של בן זוגכם לשעבר היושב על האסלה ארוכות וממושכות, מלווה בענן בושם מן הטבע וחסך רציני של סקס אפיל.
    5. להחליק יבבה באלגנטיות לתוך צחוק חיוני ורועם באיזורי בילוי צפופים.
    6. לזכור שזמן מרפא ומרכך כאבי לב, לעיתים עד לרמה של שיכחה מוחלטת וחוסר הבנה של מה עשיתי איתו בעצם.

    עם יופי של נשים אחרות אפשר תמיד להתמודד בהצלחה עם הינף חטוב של ציצים ועיכוס רהוט מתורגל וחינני מול עינים משתאות, אבל עם החברה החדשה של האקס, מותר להרים ידיים שבוע, לבלוס כבד אווז בטריאקי של יאקימונו, להשקיע ברומנים צרפתיים סטייל אנג'ליק והדוכס , להתמכר לעצב המתוק ולייבש את הדמעות מול מאוורר לחוץ על דרגה 3..אבל אחרי זה..הופ ווי גו …
    יש דגים אחרים ביער ומרוב דובים לא רואים את הים,
    בדוק.

  7. נועה1

    שמתן לב שיותר מדיי פעמים המושא לקנאה באשה אחרת אינו דווקא בתכונותיה הצבעוניות אלא ביופיה ובדקות גיזרתה?

    • לא הבנתי…כאילו מה?
      אתם רואות מישהי כוסית…ולא אומרות
      וואו איזה שווה?
      חיוך
      הילילי נשיקות המחץ יש בך מין מצויינות כזאת…לא יודעת איך להסביר את זה
      שווה…שווה

    • אני תמיד,במיקרים כאלה,נעזרת בבגרות שלי ויורקת-הרי אן לה,בטוח,בגרות

  8. כ"כ נכון , כ"כ אמיתי וכ"כ עצוב
    אם היינו משכילות/משכלים לבנות יותר את עצמינו ואת בטחונינו ופחות להתעסק בהשוואות מאיימות רעות ולא הוגנות ( הרי בשניה הראשונה שאנו " צדות" אותה היא מחוסלת לגזרי גזרים לפיסות קטנות של רשע ותאורים אין סופיים לאישיותה הנפשעת

    • בועז כהן

      אני חייב הערת ביניים. יש קנאה ב… ויש קנאה ל…
      באנגלית ההבדלים ברורים ואיש לא יבלבל בין ג'לוסי לבין ENVY
      רק בעברית זאת אותה מלה, כמו ששופט בבית משפט ושופט כדורגל מוכרחים לחלוק את אותו תואר. כזאת היא העברית שלנו. ובכל אופן, גברים ונשים מקנאים זה לזו, וזה בזה, וזו בזו, ואין שום משמעות לסיבה. הרגש הוא רגש. רגש אנושי.
      ממה שכדאי באמת להשתחרר – תחושת הרכושנות. תחושת הבעלות/בעלתנות. גברים רוצחים נשים בגלל התחושה שהאשה שייכת להם מתוקף צו מוסרי כלשהו או מסמך מטופש (כתובה? חוזה נישואים?) שהם חתמו עליו פעם.
      בשנות השישים, לרגע חולף אחד, ניסו ילדי הפרחים לפתור את בעיית הרכוש הפיזי והרוחני גם יחד, והקומונות שבהן כולם שכבו עם כולן היו סוג של "משפחה מורחבת" ונסיון לפרק את המוקש הטעון.
      לא הצליחו. אבל לפחות היה נסיון מעניין. לא ברור אם מישהו ימצא פיתרון לבעיית הקנאה, שמעבירה גברים ונשים על דעתם ומסוגלת להביאם עד לנטילת חיים. חינוך נכון וליברליות מינית אמיתית יכולים לצמצם קצת את האסונות.
      ושוב, כמו בכל כך הרבה מאמרים כאן, אין מנוס מהמסקנה שחופש מיני הוא מפתח אל האושר. להבנה אמיתית בין גברים ונשים. לחוסר מניפולציות. להפחתת האלימות. לצמצום התיסכולים.
      למרבה הצער אנחנו הולכים אל הכיוון ההפוך, ואפילו שולמית אלוני חוברת אל זבולון אורלב במאבק נואל ואוילי למניעת שידורי הפורנו בלווין. במקום להתקרב אל סקנדיביה, אנחנו מיישרים קו עם תימן ואירן.
      עצוב.

      • בועז יקירי
        אתה צודק באבחנתך.
        אך כוונתי הייתה קנאה ב נשים אחרות ולא קנאה ל (אשה שחושבים שהיא חפץ רכוש וכו')
        שמעבירה אנשים על דעתם,
        אני ראיתי את זה מהפן האנושי והבלתי נשלט שכל אחד מרגיש בו במינונים כאלה ואחרים.

  9. רן הקטן

    בהתחשב בעובדה שהקינאה כנראה קיימת מהתקופה שהאהבה,שינאה וחברותיהן הרימו את ראשן(או בעברית, מאז ומעולם) נראה לי שיהיה קצת לא אפקיטיבי לנסות להילחם בה.
    לי נראה שהחוכמה היא לקבל אותה.
    להבין שהיא בסביבה כל הזמן, מאיימת לשרוף את כל היסודות ולהחריב את כל מה שבאמת חשוב לנו, להבין שנחוץ טריגר זעיר כדי לשחרר אותה החוצה.
    ברגע שבן אדם, ואני אומר בן אדם כי זה לא משנה גבר או אישה, מקבל את הקינאה כעובדה,
    סביר להניח שהוא ישכיל לפתח כלים,שיטות וטריקים קטנים כדי לנסות ולשלוט בה עד יעבור זעם, פשוט לא לעשות שום מעשה בהשפעתה, וזה דווקא די קל, כי אם יש משהו שכל בני האדם אלופים בו זה "לא לעשות כלום".

  10. אמר בועז כהן: לא רק מקנאים אלא גם רוצחים. ובקצה השני של הסקאלה: בכל פעם שאני רואה בחורה יפה, או לבושה יפה או סתם מקסימה ואני מעירה את זה להולך לצידי, אז חוץ מבעלי שיודע להנות מהמחזה יחד איתי, חברים אחרים מעירים לי בנימה שכאילו נכתסה עבורם מראש: "למה בנים אף פעם לא אומרים על גברים אחרים שהן נראים טוב?". שמחתם של ידידי עולה כפורחת כשאני בעוונותיי יורדת על מישהי שמתלבשת זוועה, ומצהלות השמחה שלהם כולן אומרות: רק חיכינו להוכחה שבנות הן הכלבות התככניות שידענו שהן!.
    אז ככה: יש בנים שמעבירים בפומבי ביקורת על בנים אחרים, לרוב הם מכונים הומואים, או בחורים שאם יפגינו התיחסות לבחור אחר ברחוב לא יטילו ספק בגבריותם.
    הענין הוא, לעניות דעתי ("הקנאית ביותר, חייבים להודות), שכולם מקנאים. רק כמו הכל, בנות מודות בקנאה הזאת, מחצינות אותה והופכות אותה מטבע עובר לסוחר (אני מקנאה בך כי את רזה, את מקנאה בי כי יש לי שיער חלק יפה), ומתמודדות איתה. בעוד בנים (לא כולם – לא בעלי, למשל) לא יודו שהם מקנאים לעולם, וככה, אפשרות שלמה להבנה שלהם את העולם הולכת פייפן. בעוד אני מוכנה להודות שישיבת עבודה התחרבנה כי קינאתי בעומדת בראשה, או כי אני מתוסכלת מהישגיי בעבודה, בנים שלא מודים שהם מקנאים (ובדברים אחרים) ימשיכו לתקוע ישיבות, ויחסים (גם עם אחים וחברים טובים, אגב) על קנאות קטנות ומיותרות, שאולי, אם היו יודעים שהן קיימות הן היו עושים את הדבר הקטן, הנשי והטפשי הזה, כמו לומר: יא מנייאק, איך הולך לך כל כך טוב עם בנות? איך אתה מרוויח יותר ממני? מאיפה הריבועים בבטן? אבל בנים, או מרביתם, רק יעשו פרצוף של משכורת גבוהה, ריבועים בבטן והצלחה בקרב המין הנשי, ורק יעטו על עצמם גדרות של הגנה, שלא יראו שאין להם את כל זה.
    בנים – ריבועים בבטן זה נחמד, אבל פתיחות וחברות אמת זה עוד יותר שווה. אני לא אומרת שלספר לחברה שלך שאת מקנאה בה (אגב כתבתה של מאיה) בהכרח יעשה אתכם חברות יותר טובות. אבל לעולם לא לספר לחבר שלך כמה אוכל אותך שהוא וכמה היית רוצה להיות גם, זה נראה לי משהו שבטוח תוקע טריז קטן.

    • בועז כהן

      בנים מקנאים. כמובן שכן. והם לא מביאים את הקנאה לידי ביטוי מילולי, פעמים רבות, כמו שהם לא מביאים את הרגש החיובי לידי ביטוי מילולי. נדיר לשמוע גבר אומר לחבר שלו משפט כמו "אני מת עליך, משה", מבלי להיחשד בנשיכת כריות. ואילו נשים, כל כך הרבה פעמים באתר "בננות", כותבות בתגובה לתגובה: "הילי, אני מתה עלייך", "נעמי אני אוהבת אותך", וכו'.

      אם הישראלים הם אינטימופוביים (סובלים מחרדה מפני אינטימיות) אז הגברים הישראלים הם אינטימופוביים סופר דה-לוקס. הכי הכי מפחדים מאינטימיות, ומכיוון שאחווה גברית היא חשובה, בכל זאת, יש לאינטימיות ההכרחית ביטויים אחרים: חיבוקים אמיצים אחרי הבקעת שער במשחק כדורגל, צ'אפחות, אפילו הורדות ידיים. אלה הטקסים שלנו. זו הסובלימציה שאנחנו עורכים, מכיוון שנולדנו לתוך חברה מאצ'ואיסטית, כוחנית, הישרדותית ואלימה, שמקדשת ללא הרף את הכוח, הגבריות, הצבאיות, האסרטיביות, האגרסיביות, ההשגיות.

      גבר ש"מחובר לצד הנשי שלו", ומעז להביע רגשות כנים, ייחשד מיד כאגזוזן. "הומו" היא מלת גנאי. היא הפחד הגדול. שלא יחשבו שאני לא גברי או במלים אחרות: שלא יחשבו שאני קנאי, כי קנאה היא תכונה נשית, שלא יחשבו שאני רגיש, כי רגישות שייכת לבנות…

      יותר מדי בנים עסוקים כאן ב"שלא יחשבו ש…" כי בחברה הישראלית זהו פשע, חטא ועוון גם יחד להיות חלש. להיות פגיע. רגיש. אביב גפן שבר את זה בתחילת שנות התשעים, ואכן יצר זעזוע לא קטן בקרב פלחים נרחבים של החברה שלנו. אביתר בנאי עושה זאת עכשיו. אין לו בעיה לשיר "הופס, אני גומר, הופס היא לא הספיקה" – האנטי-מאצ'ו בהתגלמותו.

      ובחזרה לנושא הקנאה. סן אוגוסטין כתב פעם ביומניו ש"מי שאינו מקנא – אינו מאוהב". אני מסכים עם זה. אבל הוא גם כתב ש"הקנאה היא שנאת אושרם של האחרים". כלומר – קנאה היא חוסר-פירגון, ועל זה אפשר וצריך לעבוד.

      למרות, שבשורה תחתונה, הקנאה היתה, עודנה ותמשיך להיות חלק ממכלול הרגשות האנושיים. "אלמלא קנאה אין העולם עומד", כתבו חכמים במדרש תהילים. כלומר, הקנאה היא גם זרז. קטליזטור. מדרבן לא קטן לעשיית דברים. לא רק הרס היא זורעת, אלא גם שאפתנות.

      בועז כהן

      • שלגיה

        אוי, אוי, איפה הם הגברים שמחוברים לצד הנשי שלהם? שניים כאלה היו לי, שלא התכוונתי אבל גרמתי להם לבכות, מה שגרם לי להעריך את הרגשות החזקים שלהם אלי ואת הפתיחות והקירבה, שאיפשרו להם להתנהג בטבעיות שכזאת. בלי מחסומים ובטח ובטח בלי לנסות לשלוט על הרגשות שלהם (מאיפה צץ הרעיון המעוות הזה?)
        בנוגע ל"שלא יחשבו ש…", לצערנו זה לא משפט שמעסיק רק בנים אלא את כולנו (אני מקווה שבעלי חיים לפחות משוחררים מזה – הנה, מצאתי גם סיבה לקנא בבע"ח :-)…). אני בטוחה שהחיים שלי היו נראים אחרת בלי תמרורי העצור שהמשפט הזה מציב לי בכל דרך לא סלולה.

        והערה קטנה בקשר לאביתר –
        לי זה לא נשמע בהכרח כמו אנטי-מאצ'ו, אלא סתם כמו חרא זיון. אוי לו לגבר שלא "דואג" שאני אגמור קודם, זה הרי רק החימום…

      • כמה אתה חכם וכמה טוב אתה כותב. מניאק! אני מתה מקנאה…

      • ג'ו המבתק

        מי שלא מקנא הוא לא מאוהב. זה נכון. אבל זה שהקנאה היא "שנאת אושרם של אחרים", לא קשור לזה בכלל. כשאתה מאוהב אתה מקנא לזוגתך. אתה רוצה שאיש לא יבעל אותה, חוץ ממך. שידיים זרות לא יתירו את חזייתה ויחפנו את שדיה. שלשון אחרת לא תדע את פנים ירכיה.
        וכל זה הוא פועל יוצא של רכושנות. בו בזמן, אם מישהו אחר יהיה מאושר עם זוגתו שלו, לך לא אמורה להיות בעיה עם זה. אתה לא תקנא בו – כי גם לך יש את צפיחית הדבש שלך – ולא תשנא את אושרו – כי גם אתה מאושר

        קנאה ל אינה דומה לקנאה ב

        • ג'ו המבתק…כל כך מרענן לי תמיד לקרוא את הזוית שלך על הנושאים כאן, אבל…המשפט הראשון שלך ממש מפריע לי: מי שלא מקנא, לא מאוהב. אהההההההה. מאיפה הבאת את זה?
          אפשר להיות מאוהב…מציפורן הזרת ועד לשפיץ של הפוני, ולא לקנא. להיות קנאי, זה אופי ממש כמו להיות קמצן או מאחר כרוני, ואין לזה קשר לאהבה. כשאני אוהבת, כשאני נאהבת, אני סומכת בעיניים עצומות על הגבר שלי ואין קנאה. כשמודדים אותו במבט, אני מבליעה חיוך……כי שלי הוא. לא ככה ?

      • אלמוני

        העלית כאן נקודה חשובה ביותר – הקנאה אינה רק הרס.
        מנסיוני אני יכול להעיד כי מה שהניע אותי בעבר וקידם אותי למקום שאני נמצא בו היום, אינה אלא הקנאה.

        והרי מנהלים ויועצים אירגוניים מודעים לעובדה הטרויאלית הזו: מה יגרום לי להשקיע יותר אם לא הקידום של המתכנת שישב לצידי לתפקיד מנהל הצוות?

        אותה משוואה נכונה גם למין היפה – הנשים. מה ימריץ אותן להתאמן ולהרזות אם לא החתיכה שמככבת בפרסומת לורסאצ'ה?

        השגיות ותחרות אינם מילות גנאי.

        אדם תחרותי הוא אדם בריא בנפשו.

        התורות "הרוחניות" שהציפו את ישראל בשנים האחרונות גורסות שאותה תחרות מערבית אינה בריאה. ואני אומר שטויות במיץ סויה. אם להרחיק לכת אז אותן תאוריות הן בבחינת אופיום להמונים – המשך לחלום ולהפנים תורות שיעוורו אותך ואילו המנהיגים ימשיכו לקצור את הפירות.

      • המרוחק

        שנאמר, קנאת סופרים תרבה חכמה

    • כנרת יקירתי, בנים מקנאים, חלקם המזערי אפילו יהיה מוכן להודות בזה (ועבדך הנאמן בכללם), ואפילו יהיו מוכנים להחמיא לגברים אחרים שזכאים לזה, בלא חשש להיחשד כ"הומואים" כהגדרתך – ותעיד על כך חברתי…
      וכמו שבועז הנפלא כותב מתחתי- צריך אומץ או חוסר התייחסות לתגובות הסביבה כדי לנהוג בגישה הזאת. ובלי שום קשר- כתיבה נפלאה. ממש נהנתי לקרוא.

  11. הו הקנאה הקנאה מה יפה וענוגה, תמיד הינה יותר רזה, יותר יפה וחכמה, יותר מוכשרת, איכותית, מצחיקה וחברותית, וכו' וכו'

    אחיותי ואחי
    אל נא לכם לנסות להתעלם מתכונה נפלאה זו. הקנאה הינה חלק ממגוון הרגשות הכה לא צפויים המציפים אותנו לפרקים: שנאה, אהבה, אושר, עצב, כאב, חמלה, זחיחות, דכאון.

    לא רק הנשים התברכו בה אלא כל בני האדם באשר הם, אין בכוחנו לשלוט בה, אין בכוחנו לרסנה אף לו במעט, כל התרגילים שאנו עושים הינם אלא תחבולות חיצוניות לרגש שלא ניתן לרסנו אלא באמצעים מלאכותיים בלבד, לקפוץ שפתיים ולשתוק שבפנים הכל בוער או לצעוק בקול תרועה לקטר ולרכל.

    כשם שעולים בנו הרגשות האחרים כך גם מציפה אותנו הקנאה. אותו רגש חבוי אך לא כבוי, שעולה לו בכל פעם שאנו נתקלים באותו הדבר שהיינו מקווים לו בעצמנו. רק תבחרו:
    הרווקים מקנאים בנשואים על היציבות, הנשואים מקנאים ברווקים על החופש,
    הנשואים ללא ילדים מקנאים באלו שיש להם, ואלו שיש להם ילדים משוועים לקצת שקט,
    אני מקנאה במי שמרוויח יותר טוב, במי שיש לו בית נאה יותר, בממי שנראה טוב יותר, מוצלח יותר, נחמד יותר, עשיר יותר, יודע לבלות, חיובי, מצחיק, חברותי, קליל וספונטני, רציני ואחראי, זה שיש לו עבודה טובה יותר, קריירה משגשגת, זה שיש לו רכב גדול, נוסע לחו"ל כל יומיים, זו שבעלה מביא לה פרחים, וזו שאשתו מקבלת אותו עם חזיה ותחתונים, אלא שעושים את זה כל יום (שקרנים), בחברה החדשה של האקס שלי, בידידה של בעלי, באמא שלו, במי לא !!!

    אני מקנאה בכל מה שאני לא,
    בכל מה שהייתי רוצה להיות,
    במה שהייתי רוצה שיהיה גם לי,

    אני מקנאה כי אני בנאדם ששואף להגיע תמיד למשהוא טוב יותר ממה שיש לו. וזה לא רע זה רק קצת קשה,
    הרוע מתחיל ברגע שהקנאה מנותבת לדברים שלילים, לתחושות רעות, ברגע שהיא עולה וגועשת ומחריבה בדרכה את שאר הרגשות וההרגשות ומונעת ממך לראות כמה בעצם טוב לך. אל תלחמו בקנאה, יש לתעל אותה לדברים חיוביים.

    תאהבו אותה והיא תאהב בחזרה.

    • לשלוט ברגשות שלנו?
      נסו ותהנו.

      • אי אפשר לשלוט ברגש וזה היופי שבדבר. אחרת היינו מכונות משומנות הפועלות לפי פקודות:
        אני מאושר – הפעולה החיצונית חיוך
        אני כואב- הפעולה החיצונית בכי
        אני בדכאון – הפעולה החיצונית להסתגר בעצמי, לבכות, לקטר
        אני מאוהב – הפעולה החיצונית חיבוק, נישוק

        כה מופלאה נפש האדם, הרגשות הסוערים שבה הם אלו המוסיפים את הנדבכים השווים לחיינו. וכי מה היינו ללא אהבה, קנאה, שנאה, אהבה, חמלה, כאב. מכונות משומנות הפועלות ולשם מה?

        כל סיפרי המוטיבציה למינהם הצצים היום כפטריות אחר הגשם: לשלוט בכאב, להתמודד עם לחצים, אינטילגנציה רגשית, מי הזיז את הגבינה שלי, וכו' הינם עזרים חיצוניים המבקשים לעזור לנו להשליט סדר במערבולת הנפש.

        אלו מביננו מוטרפי הקונטרול צריכים תמיד להיות בשליטה על החיים על מה שקורה להם כדי לשלוט בסביבה. ואין זה פלא, החברה המודרנית מפעילה לחצים אדירים בנושא: תהיה גבר אל תבכה או להבדיל תבכה זה בסדר שגבר בוכה, אל תראי שאת מקנאה לו, אל תראה לה שכואב לך, אל תתן לה להרגיש שאתה אוהב כל כך תשאיר קצת לעצמך, אל תגלי את כל הקלפים, תשלוט בכעס שלך,מה את עושה מכל דבר כזה סיפור… וכהנה וכהנה הגבלות מיותרות

        ואני אומרת אם יש לנו אומץ בואו נסחף ברגשות
        מפחיד הא ??

        • אני מציע:
          אומץ הוא הידיעה שמה שאני רוצה לעשות אכן יצליח במציאות.

          אני מניח שמה שמנחה אנשים (אותי, בכל אופן) הוא הרצון להיות מאושר.
          לכן, אומץ הוא הידיעה שהמאמצים שלי להיות מאושר נושאים פרי.

          ובכן, אם יש לי רגשות שעושים אותי לא מאושר, מה עלי לעשות?
          להשלים איתם?
          "להסחף"?
          להבין מה מקורם, ולפעול נגדם?

          קנאה, לדעתי, היא רגש מטופש. ברגע שמבינים את זה, מפסיקים לקנא. לא?

          • עליך לכתוב מילון חדש ולהפיץ אותו. כדי שיידעו על מה אתה מדבר.
            לזה גם אני אקרא אומץ!
            🙂

    • שלגיה

      שני,
      את רואה, כבר הצלחת לגרום לי לקנא – יחסי אהבה עם הקנאה?! כל הכבוד!
      אני קנאית נ-ו-ר-א, וקשה לי לקבל את זה. גם בגלל שהקנאה הזאת "מבוזבזת" על שטויות
      (ולראיה – יכולתי לסמן "וי" כמעט על כל הרשימה שפירטת…) ובעיקר בגלל שהיא לא מדרבנת
      אותי לנסות להשיג את מושאי הקנאה שלי.

      אז אם את מוכנה להעביר כמה שיעורים ב"תיעול למתחילים", אני אשמח.

  12. ובכן בנות..הקנאה היתה ותישאר לנצח
    השאלה העיקרית איך מתגברם עליה
    מכיון שהיא מיותרת לחלוטין!!!!!!!!!!!

    • איך מתגברים אליה? אי אפשר להתגבר ישר כשהיא צצה (ירוקה, צהובה, סגולה או מפוספסת). צריך להתמודד איתה ואז מתישהו היא כבר תעבור לבד, לכן השאלה היא איך מתמודדים איתה ולזה דווקא יש לי תשובה:
      קודם כל מכירים אותה מודים בה כמו שכתבה כינרת. הסיבה לזה פשוטה: רגשות כמו אנשים ככל שיותר מכירים אותם ככה פחות מפחדים מהם, יותר מבינים אותם והרבה יותר קל לשלוט בהם ולהתעמת איתם.
      אחרי הכרות מעמיקה, שלא למטרות ידידות מתמשכת, יודעים כבר עם מי לדבר, ממי להתרחק, למי להתקרב, מה לשנות וממה להתעלם כדי שהיא תעבור, עד הפעם הבאה (שאצלי לפחות נעה בין שתי דקות ליומיים…)

  13. הילי הילי הילי
    כל פעם את מפתיעה אותי מחדש.
    כמו מנגינה הכתיבה שלך

  14. הילי
    סוף סוף יש לי את ההזדמנות לקרוא את הפנינים שאת מפרישה ממוחך הלוהט.
    גדולות ונצורות שמעתי עלייך וכעת בשעת לילה מאוחרת אני מקדישה מזמני בכדי להנות מכתביך.
    אני חולה עליך.

  15. מייקי

    חייבת להודות, המיתולוגי שלי כבר מזמן אינו מושא לקנאה ל..
    מי אני שאקנא לו – זכותו
    מאידך, האיש הקטן הזה הוא מושא ענק לקנאה ב…
    אני מקנאה על שהוא התגבר עלי
    אני מקנאה על שהוא המשיל הלאה, ואני עוד מדדה בעליה
    מקנאה על שלמרות שקראתי לו "נכה רגשית" ואני הייתי "מלכת האינטימיות" לו יש אינטימיות זוגית, ולי – נו, לאיית לכם?
    והנוכחית שלו – המזל הרע שלי הוא שאני מכירה אותה עוד מקודם, והיא נסיכה מעצבנת מהסוג המושלם והמשפיל ביותר. אני מקנאה בה על כמה מתכונותיה, אך בעיקר על כך שהוא שלה.
    ניסיתי את ההצעה לדמיינם במצבים מחוייבי הטבע ומביכים במיוחד – לא עבד…
    אז ככה, שלא מתגברים, ולא משלימים עם זה, חיים עם זה – כי אם אהבה מלווה בקנאה, הפרידה גרועה ממנה, והמרחק אינו מקל או מטשטש
    תאמינו לי, הנסיון מדבר!

  16. חיננית הבתה

    מילא, קנאה,
    לי ממש קשה עם "לשון הרע"
    שהיא תולדה של הראשונה,
    זה לא נורא עם מקיאים פופקורן ואבטיח
    אבל, כשמדחיקים שנאה היא משפריצה…ואז
    אוהו! עד היום ליאת מחיפה לא מדברת איתי בגלל קנאה
    שורדית ,השתמשה במילותי כדי לעקוץ על שלה …
    סיפור ארוך וכואב
    שכנראה אין לו פיתרון – והכי מצחיק שהכל בגלל
    בחורהומו שלא רצה לצאת מהארון.

  17. יניב קונצ'יצקי

    לא אחת התחבטתי בהבדלי רמת הקנאה בין גברים אל מול רמת הקנאה בין נשים . ואכן, אוכל להגיד לכן הבנות, אחרי סקרים ובדיקות אצל כלל חבריי האיכותיים, נוכחתי להבין כי בקנאה (וכמובן-בעוד הרבה תחומים…) אתן באמת משאירות לנו עשן….ו- הקלישאה העתיקה של אשה לאשה זאב היא עדיין שרירה וקיימת.
    אוהב-יניב.

    • מספר תגובות גבריות שקראתי עד עכשיו אכן מתעקשות שגם גברים מקנאים, אבל…
      הקנאה הגברית בחיים לא תשתווה לקנאה הנשית המכוערת…הממש מכוערת..
      כשאני רואה בחורה "שווה", אני ישר בלי להתלבט מדקלמת לחבר שלי שנועץ עיניים "ראית שזה סיליקון?", "ראית שכל הפנים שלה מייק-אפ?", "נכון שזה נורא מכוער שהטוסיק ככה יוצא בצדדים?","שמת לב שהחזיה שלה מרופדת?", "נכון שהיא נראית מהכוסיות האלה שבנים רק רוצים לזיין?".
      הבעיה מתחילה כשיש באמת את הבחורות הנדירות האלה, שעל המזל שלי תמיד ייצא לי לראות אותן כשחבר שלי לידי, שבאמת אי-אפשר, גם אם אני וחברות שלי ממש נשתדל, להגיד עליהן כלום. ואז בעצב אני אאלץ למלמל "כן, היא חמודה…".
      אני לא אשכח איך ימים על גבי ימים ישבתי עם חבר שלי לשעבר והסברתי לו בטון ממש מקצועי וסמכותי שהחברה הפצצה שהיתה לו לפני,בעצם היתה כולה מלאה שכבות של מייקאפ, ועוד בפליאה הייתי מוסיפה "איך לא שמת לב…ישר רואים שכל העור שלה מחורר מלמטה…"

      נכון, זה ממש מרושע וראוי לגינוי, תסלחו לי, אבל כשהמפלצת הירוקה משתלטת, אני מוצאת את עצמי חסרת שליטה לגמרי…
      ואין שום קשר בכלל בין הערכה העצמית שלי לבין הקנאה הזו. גם עם החברה שלו לשעבר תהיה ממש הרבה יותר מכוערת ממני, אני עדיין אהיה חייבת לדחוף משהו כמו "נו בטח שלא הרגשת צורך לקנא לה אף פעם…מישהו בכלל היה מתחיל איתה?"
      אבל לרוב לא מתמזל מזלי…בדר"כ תמיד יש לו איזה אקסית שהיא לפחות דוגמנית-בפוטנציה..

  18. שירה

    בנות, שימו לב-

    הרי לפנינו גבר ממוצע שהתגובה האינסטנקטיבית שלו לשנינות זה בזקפה.
    וחוץ מזה, אני מבולבלת: האם תגובתך הנלהבת בעצם אמורה לסמן לי כי אתה מוצא את הקנאה הנשית כתכונה מושכת?
    כי אם זה כך, אני ברגע זה עוזבת את החבר הנוכחי שלי ועוברת אליך…

    • יניב קונצ'יצקי

      שתי תכונות מושכות אותי אצל נשים:
      1. אוהבות סקס
      2. וקנאיות……..

      לכן, המפתחות בפנים ו-..יש לך כבר את הטלפון שלי!!

      אוהב אותך- יניב.

      • שירה

        יניב היקר,

        נחמד לשמוע שאתה מסוג הגברים המסוגלים להתאהב מהר ובקלות…ואתה באמת נשמע מתוק,
        אבל… יש לי חבר שמאוד עושה לי את זה, ואין לי שום כוונה לעשות משהו שיכול לגרום לקשר הזה להסדק.
        ואגב בני זוג, הייתי רוצה להסב את תשומת לבך לבן-הזוג של הקנאה הנשית- במתחם הגברי:
        הכבוד.
        בכל מערכת יחסים שהיתה לי, תמיד המילה הזאת עלתה. ונכון, אתה בטח אומר לעצמיך- "כבוד" זו מילה פרימיטיבית עם אסוציאציות ארסיות, אך להפתעתי גם מבן זוגי הנוכחי והנאור שמעתי שלשום כי זה שאני מתחבקת עם ידידים שלי זה "לא מכובד".
        "לא מכובד" זה ניסוח מתמם, כי מה שהוא רצה בעצם להגיד לי זה "בובה, את עושה לי פאדיחות כשאת נמרחת על גברים אחרים, ודיר בלאק אם פעם הבאה לא תעשי לי כבוד".
        גם האקס הקודם שלי היה מתווכח איתי נמרצות שזה שאני לובשת בגדים חשופים או מעט שקופים זה "לא מכובד".
        בכעס שלו הוא בעצם רצה לספר לי שהוא מת מקנאה רק מהרעיון שמישהו אולי ידלק לי על השדיים מבעד למחשוף…
        גם אם היו מתחילים איתי זה היה נחשב כלא מכובד, וזה מוביל אותי לחבר שהיה לי לפניו, ששנא את הרעיון שהחלפתי את גוון שערי לבלונדיני, מה שגרר הרבה תגובות גבריות-הורמונליות נלהבות…הוא טען שזה לא הולם ולא מכובד, ואם אני שוב אצבע לבלונדיני אחרי שנפרד-זה רק יקל עליו לא לחזור אליי.(נו, מה נראה לך…ברור שצבעתי לבלונדיני, ואני מוכנה לצבוע כל החיים, גם את הגבות, גם למטה, רק שלא יחזור אליי…)
        בקיצור (שמעת פעם על אנשים שאומרים "קיצר"??), כמו שאתה שם לב, גברים מקנאים בדרכים פתלתלות: לי, כאישה, אין בעיה להגיד "נכון שאתה מת לזיין את הכ… הזאת?….אה, כן? תתחיל לספור מעכשיו שבוע "עוצר" ".
        אבל אתם לא תראו שאתם מקנאים, אתם תספרו לי שזאת ביקורת בונה לשיפור תדמיתי, כשאתם בעצם מתים מפחד למצוא אותי עם גבר אחר בטעות בשירותים של דיסקוטקים, "עליק" מחפשת עדשות…
        אגב, אני מצטערת אם אני גורמת לך עוול בהכללותיי…האם אתה גבר קנאי?

  19. שרלילה פוריטנית

    הטחו עיניכם מלראות את הבעיה הגרפית במרחב בננות?
    כל הודעה בפורום נחתכת מצדה הימני.
    אתם מצפים ממני להשלים באופן יצירתי את המילה הראשונה בכל משפט או שזה בטיפול??

    טום טום טום

  20. אם אתה מקנא אז זה אומר שאתה אוהב..

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *