שמש נשכחת

למי שמעוניינת למחוק זיכרונות כואבים, מתגלה באתר לאקונה הליך פשוט יחסית, שהשפעתו על תאי המוח אינה עולה על הנזק הנגרם בעקבות ערב שתייה אלכוהולי. ההליך נפתח בפגישת הכרות המוקדשת לתיאור הזיכרון אותו רוצים למחוק. אחריה, בפגישה שניה, יוצר רופא החברה מיפוי מוחי של הזיכרון על סמך פריטים הקשורים אליו. לבסוף, במפגש הטיפולי המסכם המתרחש בבית המטופל בשעה שהוא ישן, נמחק אותו אירוע, חוויה או אדם שברצונו לשכוח עד שלא נותר ממנו שריד. כטיפול משלים החברה גם תדאג להעיף את החפצים הקשורים בזיכרון, ואף ליידע את האנשים הקשורים אליו כדי שהמטופל לא ייתקל בתופעות בלתי מוסברות לאחר מכן.
מה עוד אפשר להגיד? אמריקה.

ניקוי ראש

ההליך העתידני קורם עור וגידים בסרט "שמש נצחית בראש צלול" בבימויו של מישל גונדרי (שביים בין היתר קליפים מוכרים של ביורק) על פי תסריט של צ'ארלי קאופמן ("להיות ג'ון מלקוביץ", "אדפטיישן"). בסרט בוחרת קלמנטיין (קייט וינסלט בדמות המזכירה את מדונה "בסוזן סוזן"), למחוק את האקס מזיכרונה. ברגע שהנ"ל, ג'ואל באריש (ג'ים קארי בדמות מופנמת ורצינית), מגלה שהוא נמוג מזיכרונה של האקסית שלו, הוא מחליט לעבור תהליך דומה אצל דר' מיזוויאק, (טום ווילקינסון), במרפאת לאקונה.
לאחר שג'ואל עובר את הפגישות המקדימות, ולראשו מורכב מכשיר הדומה למתקן לייבוש שיער, מתקדם הסרט בשני ממדים. בראשון, הערב הדינמי שעובר על עובדי החברה, סטאן (מארק רופאלו), פאטריק (אלייזה ווד), ומארי (קירסטן דאנסט), בביתו של ג'ואל בשעה שהוא ישן. ובשני, סיפור האהבה הנגלל בראשו של ג'ואל בשעה שהוא מוצא את עצמו ער ושמח בתוך הכרתו כאשר בזה אחר זה מושמדים ממוחו זיכרונות כגון מריבות, כעסים ורגעים משמימים ומביכים שלו ושל האקסית שלו.

פליי דה טייפ בק, בייבי

מחציתו השניה של הסרט חושפת עומק רגשי ומחשבתי בהציגה את סיפור האהבה בין ג'ואל וקלמנטיין מהנקודה בה כבו כל הנרות, הדברים האיומים ביותר נאמרו ושני הגיבורים כבר קיפלו את הקיטבג שלהם ולחצו על דליט.
האפשרות לגלגל את הטייפ לאחור כדי להעלות להכרה חומרים שהודחקו ולהשלים עם הרע כדי לזכות בטוב, מוצגת בסרט כעדיפה על פני מחיקת זיכרונות העבר שיכולה להוביל לחזרה על אותן טעויות, או לקיום ממוכן ונעדר מהות.
תוך כדי ההליך המוחי, מבין ג'ואל שלא רק שהזיכרונות היפים בחייו קשורים לקלמנטיין, אלה שהיא זו שהפכה את חייו לאמיתיים. בכך, רומז קאופמן, שמה שמצליח, בסופו של דבר, לפרוץ את השבלוניות הקיומית של המעמד הבינוני, אליו משתייך הזוג, איננה הקוליות המגניבה של קלמנטיין או הציורים והתיאורים השנונים של ג'ואל, אלא מערכת היחסים ביניהם.
כך, אליבא דקאופמן, הנקודה החזקה והמשמעותית בקשר בין ג'ואל וקלמנטיין נמצאת במקום בו הוא נגמר ומתחיל מחדש; לאחר שהכול נאמר, הוקלט והושמע. אחרי שנקודות החולשה הודגשו במרקר ולאחר שרגעי השיממון הצפויים מוכרים היטב לשני הצדדים.
קאופמן מחלץ ומשחרר את הגיבור המופנם שלו מהעולם המתנהל בין גבולות תודעתו. הוא מאפשר לו להתעמת עם זיכרונותיו, לשמוע ולהשמיע את מה שעל לבו ובכך לחיות חיים מתוך רגש.
בפעם הבאה כשאנו מחליטים לגנוז את מערכת היחסים המשמעותית האחרונה, כדאי לזכור שאנו לפעמים משליכים, כביטוי הנדוש, את המים עם התינוק. אולי בגלל שרגעי חיים משמעותיים ומהותיים שלנו היו שם, ואולי בגלל שמבלי לקבל אותם, לא נוכל אף פעם להרגיש שלמים.
הצמד גונדרי וקאופמן בתסריט גאוני, ליהוק מדויק ואפקטים מרשימים בסרט האהבה הטוב של השנה.