לרדוף אחר המטרות או להשתלב בטבעיות עם הרוח? אלונה אשכנזי מתלבטת בין שתי גישות ותוהה איפה היא מתברגת בפאזל הלא ברור הזה

בנות בעקבות גורלן

היו תקופות שהשתוקקתי בבכי לבנזוג אוהב, וגם אז, כמובטח, זה לא הגיע. ואילו היום כשאני לא יודעת מה אני רוצה, הגיוני שזה לא מגיע. אז מה נשאר לנו?

חלק גדול מן האנשים המופלאים שהכרתי בשנה האחרונה מתנהלים לפי תבנית של מטרות ויעדים. הווה אומר: מציבים יעד, מציינים מה הם אותם צעדים בדרך להגשמתו ואחרי שהחליטו על סדרת צעדים בוני אמון, הם מתחילים לחתור במרץ להגשמת המטרה ומטרות הביניים הקטנות שבדרך. גישה זו היא גישה מאוד מערבית שבעיקרה דוגלת בכך שהאדם אחראי לגורלו. הוא זה היוצר אותו ובכוחו גם היכולת לשנותו. מנגד עומדות להן גישות מזרחיות קדומות המשוכנעות כי האדם הוא כמו עשב המתנדנד ברוח. העשב לא צריך לעשות דבר כדי להתקיים. הוא כבר שם: נמצא, נוכח, הווה. הוא פשוט זורם עם הרוח ומשנה את הוויתו בהתאם לכיוון הזרימה.
אז איפה אני בפאזל הזה של העולם? האם אכן כל דבר ניתן לכמת במושגים של מטרות, יעדים, דרכי פעולה ותוצאות? ומה עם תחושות, אינטואיציות ודברים לא צפויים שנוחתים בדרך?
יתרה מזו, על מטרות חומריות קל יותר להתכוונן: מכונית משופרת, גיחה מעבר לים וצמצום האוברדראפט. במקרה הזה היעדים ברורים: בכולם צריך לחסוך כדי להגיע לתוצאה. ומה עם הדברים הרגשיים? האם האהבה היא יעד? האם זוגיות היא מטרה? האם יש לנקוט בפעולות כדי להביא את האביר (עיין גישת המערב) או שמא זה מסוג הדברים שפשוט קורים (עיין גישת העשב)?
בשבוע האחרון מצאתי את עצמי מהרהרת לא אחת בשאלה הנצחית מהי אהבה. לעתים אני מרגישה כמו צופה מהצד. מנתחת בפרטי פרטים את סיפורי חיי, אך שאלה אחת נשארת עבורי בלתי ברורה: האם ניתן/ צריך/אפשר שרגשות יהפכו למטרה.
הסיבה שהנושא צף לו לפתע הייתה באימרה שנזכרתי בה, "כשאתה לא רוצה זה יבוא, ככל שתתאמץ זה יתרחק ממך". מכירים? בטוח מכירים. כתבתי את המשפט בטוש שחור והבטתי בו. מילה אחת עלתה בי: בולשיט!!! היו תקופות שלא רציתי נוכחות גברית בחיי בשום אופן, וזו אכן לא הגיעה. היו תקופות שהשתוקקתי בבכי לבנזוג אוהב, וגם אז, כמובטח, זה לא הגיע. ואילו היום כשאני לא יודעת מה אני רוצה, הגיוני שזה לא מגיע. אז מה נשאר לנו?
חברתי טל, החליטה להצטרף לגישה המערבית. אי לכך ובהתאם לזאת הערך הראשון שהפך ליעד עבורה הוא מציאת בנזוג. מטרות הביניים שלה הן כדלקמן:

1.
פרסום מאסיבי בקרב חברותיה, חבריה ומכריה כי היא פנויה ומעוניינת בקשר.

2.
הליכה לעשרות בליינד דיטיים בחודש (בממוצע אחד ליום, לפעמים שניים).

3.
היצמדות עיקשת למטרה, וחוסר ייאוש גם אחרי הדייט ה- 135.
לעומתה, אני פוגשת אנשים שלא עושים כלום וזה פשוט נוחת עליהם משום מקום. אלה הם הסיפורים שבדרך כלל יסופרו לדור העתיד בנוסח הבא: "הכרתי את אימא שלך כשירדתי בשתיים בלילה לקנות סיגריות בפיצוציה, ובמקרה היא הגיעה לקנות חלב עמיד. אני לבשתי בוקסר עלוב והיא בקושי טישרט, אבל ברגע ששמעתי אותה מבקשת חבילת מסטיק בקופה, ידעתי שזו היא..". זה המקום לציין שסיפורים כאלה לא מתרחשים אצלי. קודם כל בגלל שאני לא קונה סיגריות ובטח שאני לא הולכת לפיצוציות בשתיים בלילה. מצד שני ייתכן שהצד השני של אותו מטבע יישמע כך: "אבא שלך עד היום לא יודע איך תפסתי אותו. הוא חושב שבספונטניות ירדתי למכולת, אבל הוא היה אצלי על הכוונת הרבה זמן. הצבתי יעד שתוך חודש אני כובשת אותו. בררתי איפה הוא מבלה, מה השעות שלו וככה ארבתי לו. כשהוא ירד לפיצוציה, אני בספונטניות (עלק) הגעתי לשם וסימנתי וי על המטרה."
אחד התירוצים הפאתטיים שאני משמיעה לעצמי הוא שכל הגברים הטובים כבר עזבו את העיר ולכן אין סיכוי למצוא אותם. כן, הם בטח מן הסתם התמקמו בפרברים וההסתברות היא שהם לא התמקמו לבד. ברור לכם שאני יודעת שאני טועה. זו רק דרך להשקיט את מצפוני שעדיין מאמין שמה שצריך לקרות יקרה. לא זו בלבד שאני טועה, חברתי אפרת (שאגב עובדת בפיצוציה) פוגשת כל יום, לדבריה, גברים נחשקים ומדהימים ממש כאן מתחת לאף.
הייתי רוצה לסכם עם מסקנה גורפת בנוגע לסוגיות הרות הגורל שאנו מדסקסות כאן אך לצערי טרם מצאתי תשובה. נראה לי שאולי, כמו בכל תחום, גם כאן המינון הוא שורש התשובה. ברגע שהתמכרת למטרה, אבוד לך כי איבדת את הנוף שבדרך. ברגע שלא הייתה לך מטרה (ולו בהתכווננות קטנה שפותחת את הלב) אזי תהיי עיוורת לכל מי שהיקום שולח, ויכול להיות שנשמתך התאומה תגיע לילה אחד לפיצוציה, ואת תחלפי על פניה בטישרט מהוהה ובמחשבות נוגות על העתיד, בלי לדעת שפספסת את אבי ילדייך.
באשר אליי, נראה לי שעד שאחליט מהי אהבה – מטרה או גורל, אקבע לי יעד ביניים קל יותר להגשמה:
תוך חודש אני מאמצת כלב.

על הכותבתאלונה אשכנזי

בעלת טור אישי-נשי במקומון ומזה שש שנים מגישה את מהדורת החדשות בצפון. עורכת כתבות צבע, ובעבר הגישה תוכניות אקטואליה ברדיו המקומי, והגישה מבזקים בגל''צ.

269 תגובות

  1. אם תרכשי חבילת סגריות היום ב2 בלילה אני מבטיח לך שתפגשי אותו
    אם לא, אז תאמצי חתול

  2. הכרתי פעם מישהי שיצאה לעשרות בליינד דייטים ולדעתי לא יצא כלום מהמיליון פגישות האלו ,דווקא כי היתה כ"כ מקובעת על הרעיון הזה.אז אין שום דבר רע בלחפש ובמקביל להתפלל
    שתפגשי אותו בפיצוציה אבל כשאת הולכת לכ"כ הרבה בליינד דייטים,חוץ מהעובדה שאת די מאבדת אמון מהר מאוד בכל העניין, את גם נופלת למלכודת של לנסות ולעבור לבא אחרי פגישה אחת,רק בגלל שהבחור הזה לא מתאים לתדמית של האהבה שאנחנו רואים בסרטים כל הזמן.האהבה מגיעה לפעמים גם בשלבים.

    • גם לדעתי פגישות עיוורות יכולות לגרום לאיבוד המטרה/התכלית אבל מה – אמא שלי חכתה הרבה זמן אחרי שזה נגמר עם אבא שלי
      היו לה הרבה פגישות עיוורות ובסוף היא מצאה את בעלה שיחיה.

  3. ייתכן שגבר החלומות מחכה לך בעיר אחרת…
    תוכלי לפגוש בו באתרים כמו "קופידון" או "החצי השני" ודומיהם.

    • באתרים האלה, כמו ב"בנים/בנות" במקומונים, יש בעיקר גברים שרוצים רק לזיין

      • …ובפאבים, באוניברסיטאות, בהופעות רוק ובקאנטרי קלאב יש גברים שלא רוצים לזיין. שמעוניינים רק במחוייבות ארוכת טווח ובקשר עמוק ומשמעותי…

      • אני לא רוצה רק לזיין, סליחה! אני רוצה מישהי שאוכל להקריא לה שירה לפני השינה, שאפשר יהיה לשוחח איתה על פמיניזם ועל פוליטיקה, על תיאטרון ועל מוסיקה קלאסית. מישהי אינטלקטואלית שתעשיר אותי בחוכמתה, מישהי רומנטית שאפשר לקנות לה פרחים מבלי שהיא תביע ליגלוג ותחשוב שאני "רכרוכי" מדי, שתדע לפרש את מחוותיי כפי שהן – כביטוי לאהבה ולהערכה ולרצון להעניק חום

        ולא כטקטיקה זולה להשיג ממנה זיון. זיון? זיון אפשר להשיג בכסף. מה זה זיון. שטויות. עומק ורוחניות ופיוט ורגש – זה מה שחשוב בחיים!!!!!

        • דוסטייבסקי זה אתה?? ??. דוסטוייבסקי?? ?? ??

        • Are you for real??
          העלית חיוך על פני, איש.
          לקרוא לה שירה לפני השינה… איזה יופי 🙂
          אתה צודק.. אם אכן התכוונת לדבריך.. אתה צודק לגמרי. מה שחשוב בחיים זה הרגש, והרוחניות והעומק.. כן……….
          רוצה להתחתן 🙂 ?
          מיקה.

          • mika

            don't belive to the "man" he just have a smart strategy
            to get you girls to the bed.

            sorry about the english but im in slovakia and the girls here are amazing.

            yoshko

          • את סתם מאיימת ומנסה להפחיד
            בתור קורא שירה ורונה פרחים לא נבהלתי.

            עכשיו נראה אותך

        • ואני כן….רוצה אותך !!!!

        • אתה אולי גם גבר, אבל קודם כל אתה זיין שכל.

          • זה נכון, אדון הנטריש, אני זיין שכל. זה עדיף על פני זיינים נקלים שמזיינים רק את הגוף ותו לא

        • מי אתה ??
          איפה הסתתרת ??
          למה לא כולם כמוך ??

          • לא כולם כמוהו מכיון שזו הדרך הקשה שהסיפוק ממנה מגיע מאוחר יותר.

            לא. הוא לא היחיד, אבל אתן נוטות לפספס אותנו מכיון שגם אתן בוחרות בדרכים הקלות לסיפוק מהיר.

        • גבר אתה פנוי?

        • אם ככה אז למה בנים בדר"כ אם לא תמיד מתעניינים הרבה יותר בקאטעים גופניים מאשר בקטעים רוחניים?

    • צודק, ולפני כמה ימים קראתי כאן מאמר מדהים.

      http://bananot.com/article.html?article=111

  4. אלונה שלום
    קודם כל, אחלה כתבה, גם מעניינת וגם כתובה טוב, וזה תמיד נעים לקרוא דברים שכתובים ככה.

    חוץ מזה, לפעמים זה נופל עליך משום מקום, ולפעמים זו באמת הרבה עבודה ולפעמים זה לא הולך בכלל.
    אולי יצאתי מהמשחק כי קצת מצאתי את האיש שלי וקצת אנחנו מתחתנים בקיץ וכל זה,
    אבל בחיים שלי לא האמנתי שככה זה יבוא לי.
    ולא, לא הכרנו בפיצוציה, וגם לא החלפנו מבטים לוהטים באוטובוס או משהו כזה.
    חברה משותפת הכירה ביננו, יצאנו לבליינדייט. היה נחמד, לא מדהים בכלל.
    אחר כך צמחה אהבה . וואחד אהבה.

    אם היית שואלת אותי יומיים לפני שפגשתי אותו אם אני חושבת שמשהו יגיע בקרוב, הייתי בוודאות עונה לך "השתגעת?"
    אבל כנראה שלזה שלמעלה יש תוכניות משלו

    ועכשיו, בגישה האופטימית שדי מוכיחה את עצמה, אני מאמינה שזה יגיע בסוף לכולם.
    שילוב של קצת מטרות הרבה זרימה יכול לעזור
    אבל אין, אין כאן שום נוסחה.

    שבת שלום

    • צמחה האהבה, לפתע, אחרי זמן רב. והסקס גם השתפר באורח פלא? כי משיכה מינית היא עניין אינסטינקטיבי מיידי ואם לא נמשכת אליו בדייט הראשון, אז מה קרה אחרי כמה זמן?

      • בדייט בראשון אולי לא נעים להריח לו בתחת. לכן כדאי בטי שתתני תמיד הזדמנות שנייה.

      • משיכה?
        את יודעת, לא תמיד זה מאה אחוז ברור מן ההתחלה
        זה גם משהו שיכול להתפתח
        אצלי לפחות.

      • הו המשיכה 🙂
        אצלנו במגזר (הו , אצלנו במגזר) לא שוכבים בלילה הראשון, וגם לא בשני, ובדרך כלל גם לא לפני החתונה.

        אז זה כאילו לגמרי בסדר להתחיל מהראש ולראות האם הדברים בכלל מתאימים, ורק אחר כך לתת לגוף להגיד את שלו.

        לקח לנו חודש להתנשק, ועוד די הרבה זמן להגיע לדברים אחרים.
        וזה מתאים לי וזה יופי, וכל פעם זה יותר טוב (טוב, כמעט בכל פעם)

        וכמו שאמרתי אין נוסחאות, והיו לי חברים שאיתם ישר מההתחלה היתה משיכה וכל זה.
        עכשיו זה מה שטוב לי, וזה האיש שלי
        והלוואי על כולן איש כזה מקסים

        חנוכה שמח

        • פנחס מהשקם

          לקח לכם ח-ו-ד-ש עד שהתנשקתם? אז כמה זמן עבר עד שפתחת בפניו את התחת?

          • יאללה יא מגעיל, עוף מכאן, הגדשת את הסאה!

          • פנחס מהשקם

            אני פנחס אנסו אותי בתחת שהאיתי ילד ומאז אני קבוע
            נהנה רק מזה כל הזמן

            גם הקב"ן אמר לי את זה
            רק שאני צריך לפתוח את התחת שלי לא של הבנות

          • פנחס מהשקם

            וגם אולי אם יהיה לי באט פלאג בתחת תקוע כל היום אני אתרפא לגמרי
            מי רוצה לדחוף לי אותו? אני יאשה מכרז והזוכה תיזכה בפרס הגדול

            לדחוף לפנחס לתחת באט פלאג כמה פעמים ביום שהיא תירצא

  5. אם את לא יודעת להגדיר "אהבה", אז איך תדעי לחפש את מה שאת רוצה למצוא?

    אלונה יקרה, אני לא מנסה להתחכם – חלילה, אבל את כותבת על מטרות שצריך להתביית עליהן, וזה נכון באופן כללי, אלא שהמטרות צריכות להיות ברורות ומדוייקות. צלף זקוק קודם כל לכוונת בפוקוס כדי לטווח את המטרה

    הרבה בנות מסמנות את המטרה עוד לפני שהן יודעות להשתמש בנשק. כלומר: מתחילות מהסוף. אי אפשר לצאת לבליינד דייט ועוד אחד ועוד אחד, מבלי לדעת מה מחפשים בכלל…

    אני לא פסיכולוגית ולא יועצת. אני רק חושבת שכל דרך היא דרך טובה בשביל להשיג אהבה. שיהיה פיצוציה בשתיים בלילה, שיהיה המרצה שלך באוניברסיטה, שיהיה בליינד דייט, שיהיה באינטרנט

    בהצלחה

    • בניגוד להרבה מצבים בחיים, דווקא בתחום הזה של מציאת בני זוג אסור להגדיר את המטרה באופן מדוייק מדי. מי שמנסה לבחון את המועמד/ת לפי איזו רשימת קריטריונים מוגדרת מראש עוסק/ת ב (אינני יודע איך מתרגמים מאנגלית): exercise in futility. מישהו זוכר את הסצנה מהסרט "דיינר" בו הבחורה צריכה לענות על מבחן טריוויה בפוטבול כדי שהבחור יסכים להתחתן איתה? זה נראה כל-כך פאתטי, כביכול רק משום שנושא הבחינה הוא חסר חשיבות (בעיני לפחות) אבל למעשה משום שכל הרעיון שיכולה להיות בחינה כזאת עם איזושהי רמת תקפות הוא מופרך.

      המשיכה שלנו לבני זוג, והסיכויים שלנו ליצירת זוגיות הם הרבה מעבר לרמה המודעת שאותה אנחנו מגייסים להגדרת הקריטריונים האלה. הוא לא קרא את יוליסס, אין לו תואר אקדמאי, הוא לא מספיק גבוה… בולשיט. אולי הוא לא קרא את יוליסס אבל עומד לכתוב יצירה שתעמיד אותו בשורה אחת עם ג'ימס ג'ויס, והוא לא גמר אוניברסיטה כי הוא עסוק מדי בחיבור יצירות לפילהרמונית, ואולי לגבי המישהו המיוחד הזה תגלי בהמשך שהגובה לא באמת חשוב לך… אבל זאת, בעצם, לא הנקודה העיקרית. הנקודה העיקרית היא שנפש האדם אינה ניתנת לפירוק לרכיבים בודדים מהסוג הזה, כי היא נקבעת בעיקר ע"י התמהיל של כל הרכיבים והאינטרקציה ביניהם, כך שכל פירוק כזה משול לנסיון ללמוד על האדם באמצעות הבחינה הכימית של האטומים מהם הוא מורכב.

      לכן אין לנו ברירה אלא להסתמך על מנגנוני סלקציה לא מודעים, בהנחה שמליוני שנות אבולוציה פיתחו מנגנונים לא רעים לצורך זה – אחרי הכל בחירת בני זוג אצל בע"ח קוואזי-מונוגמיים כמונו היא אחת ההחלטות החשובות ביותר להנחלת הגנים שלנו לדורות הבאים.

      כל מה שאנחנו יכולים לעשות כשיוצאים לבליינד-דייט הוא להניח למנגנונים אלה לפעול בלי שנפריע להם מדי בשיקולים הקוגניטיביים כבר בתחילת הדרך. המכשלה הגבוהה ביותר שיש לעבור היא מכשלת ה-setting, דהיינו הידיעה שמטרת הפגישה היא למצוא בן/ת-זוג, אותה ידיעה שהופכת את הפגישה למלאכותית, מאולצת ומתסכלת. אתה נמצא בה בעת בבחינת הצד השני ( "האם זאת יכולה להיות *היא*) , ותחת הידיעה שהצד השני בוחן אותך באופן דומה, ובתנאים האלה כל העסק אכן מועד לכשלון. כשאני הייתי בעסקי בליינד-דייטס הגדרתי את המטרה באופן העמום ביותר שיכולתי (להכיר נשים מענינות) בדיוק כדי להפחית את המתח הזה. אגב, במקרה שלי זה עבד.

      • לילית- נסיכת האופל

        הו, ליל-דודים, פרוש כובד צעיפיך
        על עיניהם של הבולשים בלאט,
        ויצמד אל זרועותי רומיאו
        סמוי מעין ואטום לאוזן.
        לאוהבים דים מאור-פניהם
        למען יתעלסו בנעימים.
        אם באמת האהבה עיוורת,
        אין עוד בן-זוג יאה לה מן הלילה.
        בוא לילה מפוכח כאשת-חיל,
        צנועת לבוש ועטופת שחורים,
        למדני נא משחק, בו המפסיד
        זוכה בעירבון, אשר שוויו
        שתי נפשות בתולות בטהרן. וויליאם (הענק) שייקספיר/ רומיאו ויוליה

        • פנחס מהשקם

          רומיאו? בתוך התחת של יוליה!. במיוחד אם זה בטהרן, כי הפרסים בשביל לשמור על הכבוד והבתולים – מזיינים בתחת את הבחורות. ככה הם נהנים והבחורות שומרות על הקרום הקדוש

  6. אני כנראה דטרמיניסטית מושלמת: מלבד הידיעה שאני אכן רוצה ובשלה עכשיו לאהבה, אני לא עושה הרבה. אני לא מאמינה שהצבת מטרות ויעדים מבוצרים או בכלל הרצון "לצאת ולהשיג את זה" יעבדו. אני נסחפת לי בזרמים של החיים, נותנת להם לשלוח אותי לכל הפינות המיוחדות (ויש הרבה כאלה). ומצד שני, אני גם לא אפאתית, אלא נמצאת במצב מאוד פתוח, מאוד מתקשר, במיוחד בעולם הוירטואלי, אבל גם בכלל – מסתובבת בכל מיני מקומות, וממש כמו בצבא האמריקאי, פוגשת אנשים מעניינים ואז הורגת אותם (או לפחות מצרפת אותם לרשימת האייסי שלי). לפעמים יוצאת מזה ידידות מופלאה, לפעמים דייט לא מוצלח, לפעמים כמעט אהבה – אני עוד לא יודעת אם הכמעט האלה הם מעין אימונים שמזומנים בדרכי כדי שאהיה כבר ממש בנויה לקשר כשהוא יבוא (ובנויה בסטנדרט גבוה, עם חלונות כפולים ומיזוג מרכזי), או אולי אלה הזדמנויות שפיספסתי כי לא הייתי מספיק סגורה על עצמי.
    אבל זה לא באמת משנה. כי זה יקרה מתישהוא, ואני לא ממהרת. אני לא ממהרת כי סידרתי לעצמי את החיים די נוח, כך שלא חסר לי כלום. כלומר, מלבד אהבה, אבל כמו שאמרו הסופרימז,
    u can't hurry love
    השאלה האמיתית מבחינתי היא, האם כשזה יבוא, זה אומר שבילט אין זה יעבוד כמו קסם?
    או שמא אני אצליח לקלקל גם דבר טוב כשהוא יבוא, עם אלפי ההסתייגויות והחששות שלי?
    ואיך ייראה הקשר הזוגי הבא שלי, שללא ספק יהיה שונה מקודמיו, כי השתניתי והתבגרתי מאז?
    אני סקרנית לגבי זה, ואפילו מאוד. כי זה יהיה ניסוי כביר בתנאי שדה.
    או, כמו שאני שרה לעצמי במקלחת,
    someday he'll come along, the man i love
    he doesn't have to be big and strong, the man i love
    and when he comes my way
    i'll do my best to make him stay
    (רוב מילות השיר שונו בהמשך מטעמי פמיניזם)

    • פנחס מהשקם

      תעשי תמקסימום להשאיר אותו אצלך? וואיללה זה נשמע מגניב. אני יודע מהה צריך לעשות בשביל להשאיר את הגבר מבסוט כמו הבוקסר שלי בבסיס שקוראים לו "פישונט"

      • והמקסימום שלי הוא לא מעט בכלל.
        אבל זה מחייב גם את צד בית.

        • פנחס מהשקם

          אם "המקסימום" כולל גם ת'תחת אני בפנים!
          גם אני יעשה את המקסימום ויעמוד בכל הדירישות

          • ולא בגלל הסעיף שציינת (שאין לי איתו כל בעיה),
            אלא משום שאני לא ממש נמשכת לגברים עילגים.

          • א-ח-ו-ת-י

            את גדולה!

            כמה צחקתי…

          • 🙂

          • בשם אחוות הגברים (עילגים עילגים אז עד הסוף) : חזרי לשורה הראשונה של מה שכתבת, רצית לומר פאטליסטית ולא דטרמניסטית. התגובה הראוייה לשקמיסט, היא שתיקה. שעליו אמרו חז"ל: איזהו טיפש, שלא מבדיל בין מוצא פיו למוצא אחוריו.

          • לא שיש לי כוונות לפרט כאן את פילוסופיית החיים המלאה שלי, אבל כן, אני מאמינה שיש סיבה וכוח מכוונים מאחורי מה שאנחנו קוראים לו "גורל", ולכן אני יותר דטרמיניסטית מאשר פטאליסטית. אבל, באמת, לא מצאת לך גברים ראויים יותר להפגין אחווה כלפיהם? אחוות גברים מתקיימת אוטומטית בינך לבין כל מי שנולד עם אותו ציוד כמוך? אין סף כניסה? אין מבחנים? אין איבחון טרום-אחוותי?
            🙂

          • והמשכיל בעת ההיא יידום.

          • פנחס מהשקם

            זה יפה מאוד מצידך להגיד מה המשכיל צריך לעשות, אבל המשכילים אולי לא צריכים את העצות האלה, מעצם משכיליותם הם כבר קראו את זה במקור.

            מה יכול לעשות הלא-משכיל כמוני, שבקושי גמרתי 9 כיתות והעיפו אותי מבי"ס אחרי התקרית הלא נעימה עם הבת של המנהל (אייי, איזה תחת צר וחם היה לה)? למה אתה לא נותן עצות ותורם מחוכמתך כדי לעזור לאנשים כמוני, אלה שבאמת זקוקוים לעצותיך החכמות? איפה אני ישיג יותר נשים שמוכנות להתכופף מאשר כאן באתר בו יש יותר נשים מאשר זבובים מסביב לחרא?

            אז המשכיל ידום ואני יזיין. נשמע לי עסק טוב.

          • הוא התכוון לעלוב בי דוקא. פיספסת את כל מלאכת המחשבת של דחיסת טונה התנשאות אל תוך משפט בודד ("והמתנשא בעת ההיא יידום").

          • פנחס מהשקם

            פספסתי פספסתי, אבל זה לא פלא, אני לא מספיק משכיל בשביל להבין שהמתנשא דיבר אליך ולא אלי כי הוא לא רק מתנשא אלא גם משכיל ולכן הוא ידום אלף פעמים ולא ידבר אל אחד כמוני שלא שווה את הגרביים המסריחות שהמשכיל זורק לכביסה עד שתבוא העוזרת הלא משכילה לכבס לא.

            פנחס מהשקם לא מבין. פנחס סתום. פנחס בור. אבל מה, לזיין בתחת הוא יודע הכי טוב בדרום הארץ עד רחובות (כולל).

          • לילית- נסיכת האופל

            אילו רק הייתי יודעת בוודאות שהחנטריש נראה כמו שהוא נשמע (נקרא) ושהריח שמדיף עורו הקטיפתי והחמים הוא אותו הניחוח שגורם לי לפיק ברכיים, הייתי אז הופכת את כל העולם כדי למצוא אותו.

          • לעתים אין ברירה. צריכים לקפוץ למים על-מנת להיכוות. בזוגיות, אין דרך א-פריורית להבטיח הצלחה. ועל זה אמר ההר למוחמד: מה לעשות. אם העכבר לא בא אלי, אז שאני אשב ואחכה?

          • לילית- נסיכת האופל

            אבל חנטריש… לקפוץ למים עמוקים, עכורים ככל שיהיו, אני תמיד מוכנה ומזומנה. הבעיה שבה אני מתחבטת היא איך יודעים שהבריכה לא ריקה?

          • פנחס מהשקם

            זה אפילו עילג כמוני יודע.
            אם שומעים פלאצצצצצצצצ וכל המוח הקטן שלך נמרח על רצפת הברכה סימן שלא היו מים.
            קאפיש?

          • איפה האומץ מלכת הלילה? אז מה, תסתפקי בבנג'י או שתקפצי לשקם?
            וחוץ מזה אין טעם להמתין לחנטרישים. אפילו דון קיחוטה לא רצה אותם והעדיף את סנשו. אנחנו זן עלוב. יש גברים במאדים ונשים בנוגה (או להיפך) ואנחנו בקושי שוכנים על אסטרואידים שכוחי שם.

          • לילית-נסיכת האופל

            חנטריש יקר שלי האם זו דרכך להגיב להצהרות של אהבה? אולי זה רק נדמה לי אבל לפתע מארי שואג, הפכת לעכבר מעבדה אז אולי כולנו סתם פחדנים עלובים שמנהלים דיאלוגים מרהיבים רק כשאפשר להסתתר לבטח מאחרי שמות בדויים. :-((( קצת עצוב לא?

          • לילית, אישה אפלה שלי. מה צריך להבין אדם כאשר משדרים לו אהבה על תנאי? משהו כמו: אם נראה כמו שנשמע … אז….. במקרה שכזה לא נותר לו לזכר החנטרישי, אלא לאמר את האמת. מלכתי, מי שרוצה לקפוץ למים סוערים, לא בוחנת קודמת איפה מקור הזיהום. קופצים … ואז, או ששוחים או שחוטפים חולירע (כולירה). אבל נשארים אם הסיפוק – היינו ישרים אם עצמינו. ומאחר שלא היית אמיצה דייך, הייתי חייב לספק לך פרופורציות נאותות, לאפשר לך דרך נסיגה בכבוד. לבוא ולאמר לך , מלכתי, עשית את הצעד הנכון.
            לילית, אני פושט את צווארי, נכון לנשיכת הערפד הכואבת של מלכת הלילה.

          • זה מאוד פשוט:

            לפי הצליל ששומעים כשמגיעים לקרקעית

          • פנחס מהשקם

            מה זה עילג?

          • לילית- נסיכת האופל

            עילג זה מישהו שיש לו זין קטן ובשביל לכפר על עובדה זאת הוא מעדיף משגל אנאלי על סקס נורמלי משתי הסיבות הבאות: א. החור של התחת יותר צר. ו- ב. כשמשגלים מישהי מאחורה מתפשט בכל הגוף רגש של עוצמה ושליטה. קאפיש?

          • לילית, את משהו מיוחד…:-)

          • אם כך אני לא סתם עילג, אני עילג גאה

          • לילית- נסיכת האופל

            עילג גועה, אם יורשה לי אותך באהבה ובחמלה אין סופיים

          • לילית- נסיכת האופל

            לתקן אותך התכוונתי

          • פנחס מהשקם

            בגעיות את בטח מבינה יותר טוב ממני.
            מווווווווווווווווווווו

          • תשאל את אברם המג"ד
            הוא יסביר לך בטוח
            עד שתבין
            הוא יש לו סבלנות, לאברם. תמיד…ותמסור לו ד"ש…

          • פנחס מהשקם

            אברם המג"ד מחפש אותי מאז שזיינתי בתחת את האחות שלו. הוא לא יסביר לי כלום.

          • צודק. עכשיו גם אני לא אסביר לך כלום… ומעניין מה אברם יעשה כשהוא ימצא
            אותך (כי אמרת שהוא מחפש אותך…)

          • בואו שניה, אני רוצה להראות לכם משהו. כמה שגיאות כתיב מופיעות אצל פנחס? איפה שיבושי ההטיות והפעלים? תשובה: מעט מאוד שגיאות כתיב, שיבושי הטיות בעיקר איפה שמה שידוע בתור "עמחא ישראל" משבש.

            המסקנה שלי: האיש אולי איננו משכיל בטירוף, אבל הוא בטוח לא טיפש, לא אנלפבית, ולא ממש עמחא. מה זה אומר עליו? שהוא סוציופאט, שהוא סוטה, שהוא פרובוקטור, שהוא סאטיריקן בלתי מפוענח, אולי כולם. טיפש – לא.

            מה אנחנו אמורים לעשות? כבר עלו הצעות להתעלם, אבל תמיד יימצא מי שלא יוכל להתאפק. בטון מעט פחות PC הייתי מציעה לברר אם יש לו אמא ולשלוח איזה מטרידן סדרתי כמוהו, שילטף לה את הבז'ז'ים, ככה באוטובוס, ביום שישי, כשהיא חוזרת מהשוק עם כל הסלים ולא יכולה לדחוף אותו ממנה. אולי אז פנחס יבין?

            ואסתי נשמתי: שבוע טוב לך.

          • לי בכלל נראה שהאיש יודע עברית מצוין,
            אבל לצורך הדמות השטוחה משהו (לתשומת לבך, "מפעילו" של פנחס!)
            שהוא בנה, הוא מתאמץ לשגות ככל האפשר.
            או ככה נדמה לי לפחות. הרי אין באמת טיפוסים כמוהו, לא?

          • פנחס מהשקם

            עד שאני משתדל ככל יכולתי להמעיט בשגיאות ואפילו מבקש מדפנה הפקידה של הרס"ר לתקן לי את השגיאות את באה ואומרת שאני עושה הכי הרבה שגיאות שאני יכול.

            זה באמת מעליב. אבל פנחס עשוי מעצבי פלדה וחוץ מיזה דפנה נשארת תורנות שמירה היום אז המצב רוח שלי לא יכול להיות נמוך.

          • אני חושב שדי ברור שיש יותר מכותב אחד שחותם בתור פנחס מהשקם. ישנם הבדלי סגנון די ברורים.

            במלים אחרות: פנחס הוא לא בן-אדם, הוא תופעה. כמו כאב ראש, כמו פקקי תנועה, כמו השכן שקודח קירות בשבת בשעה שלוש.

          • אולי יש רק אחד, אבל הוא לא מאוד מיומן בשגיאות עקביות. זו התיאוריה שלי.
            ונדמה לי גם שהוא משתעמם, שהרי המנעד של מישהו כמו פנחס מצומצם קצת מראש.
            אז פנחס, אל תרגיש רע, אולי פשוט תוסיף לרפרטואר עוד איזה קיבעון עסיסי (לך על אוראלי, טוב לי או רע לי) או אולי תלך על פטיש מפואר (לא חמישה קילו, יותר קשור לגרבי משי) נניח לשתיית שמפניה מעקבי הסטילטו של נערות גוצ'י, זה יוסיף לך מרחב לתמרונים ולפתחון פה (רק אל תסתכל עלי, אני לא התנדבתי בעניין פתחון הפה או בכל עניין אחר)

          • מה את באה עלי עם מילים צפוניות כמו מנעד וקבעון? את חושבת שאני יעלב שאני לא מכיר מילים כאלה, יענו אני לא אינטליגנט מספיק? תמיני לי, בשביל לזיין בתחת לא צריך לדעת את זה. אורלי כמו שאני מבין זה שעושים לי בפה וזה לא הענין שלי אני צריך לשמוע אותם צועקות וכשזין שלי בפה שלהם אפילו שהוא קטן ולא סותם אותו לגמרה עדיין הם לא צועקות. בכלל כל הענין הגדול שעושים ממציצות זה המצעה שלא מקובלת בעדה שלי, וגם מה ייהה אם הבחורה פתאום תופסת עצבים ונותנת ביס? לא בשביל פנחס כל העסק הזה.

          • פנחס, אברם, ג'ו המבתק,—-
            עוד התבטאות אחת והשם הרביעי בסדרה יופיע. יודעים מי אתה, טמבל

          • אני לא מוכן לקבל השחתת שמפניה טובה במיץ גרבים ואפילו אלה גרבי גוצ'י ענוגות.

            נתפשר על שמפנואז ?

          • ג'ו דרלינג, שבוע נפלא לך…
            אבל בז'זים את אומרת? של אמא שלו? אחחחחחחח זה באמת לא PC… מה היא אשמה, המסכנה, שהתכשיט יצא כזה… וחוץ מזה, אחד שלא אכפת לו מאחות של אברם, אל תצפי ממנו ליותר מדי… אם כי הוא עשוי להפתיע. תפתיע אותנו, פנחס? לא נראה לי…

          • פנחס מהשקם

            אסתי, תעצמי עיניים, תתכופפי קצת קדימה, תרימי את החצאית על הגב ואת הגרביונים והתחתונים תפשישילי למטה מעט – לא צריך לוריד לגמרי

            ועכשיו תפשקי את הישבנים בשתי ידיים ותגידי ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי השטרונגול

            זה יבוא בהפתעה. מבטיח לך. בהפתעה גדולע

          • פנחס מהשקם

            סליחה אני מצטער שהגזמתי
            גם שאמרתי ת'ברכה ככה
            באמת סליחה

          • אתה עלוב… אבל מספיק. נגענו כבר בקרקעית.

          • פשוט זה ששכחתי לשים לעצמי היום תוזלין כשהיא דחפה לי את הבאט פלאג

            וככה שורף לי כל היום בטירוף איזה כאבים זה

          • פנחס מהשקם

            אחד שקורא ספרים פלצניים של סופרים רוסיים?
            אחד שחושב שלעמוס עוז יש אחלה של ספרים?

          • פנחס מהשקם

            אתהם האשכנזים כלום לא מבינים. כלום. לא בחומוס עם פול ולא בפרונט של בחורות.

            פזזים אומרים! פ-ז-ז-י-ם!! לא בז'ז'ים

            וגם בידונים (שזה, בספניולית, וואחאד פזזים – כמו של סבתא שלי, עליה השלום, שאחרי התפילה ביום שישי סבא היה תופס לה אותם ומביא לה מאחורה בלי לרחם)

          • לילית-נסיכת האופל

            אם באיזשהו מקום בעולם הקימו מקדש להאדרת תבונתך, אשמח להדליק שם נר וירטואלי
            את פשוט הבן-אדם הכי אינטיליגנטי שפגשתי בזמן האחרון. כל הכבוד sister !

          • איך בכלל חשבת על צורת ענישה כל כך מעוותת?

            בסדר. אז השתרבב לו יצור לא ראוי לדיון הוירטואלי שלנו. מה הקשר לאמא?
            ואיך לקחת לעצמך את הזכות לגעת במישהי בתור עונש? דוחה!!!

          • הוא אמר שהוא יעשה לי מה שאני עשיתי לאחותו ואז יכניס לי 70 יום. זה הקטע שמפחיד, שני הכנסות בשביל אחות אחת.

            את רואה joe הוספתי עוד קצת שגיאות בשבילך.

          • פנחס מהשקם

            בעדה שלהם של אברם ושל אחותו הוא צריך לתקוע אותי בשביל להחזיר את הכבוד

            לכופף אותי עם הראש בתוך הכיור של השקם ולהביא לי אותו בתחת השעיר שלי עם הוזליןהצבאי שכתוב עליו "צ" של צה"ל

            ואני מה-זה-לא-מתאים-לי את אברם המפקד גדוד בתוך התחת הקטן שלי

          • צחקתי, צחקתי, זה היה מעבר לשליטתי: פנחס מהרהר באפשרות להיות בצד השני… (זה גם משהו, לא joe?…) נו די, בסוף יוצא שדווקא אני מעודדת אותך… אבל עוד מעט אברם יגיע ויעשה כאן סדר…

          • פנ-חס!!!!!
            תן לי 30 שכיבות שמיבה עכשיו ותקיף את השקם בריצה
            להרים
            רגליים
            לגובה
            ביצים
            שמאל ימין שמאל
            נ ת ק ל ת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
            פנחחחחחחחחחחחחססססססס – גש למטבח תגיד לששון שריתקתי אותך לסירים
            תפסיק ללכלך פה או שאחשוף את זהותך!!!!!!!!!!!!!

            'כולם ליסתום פיות
            'סתום פיות אמרתי

          • נועדתם להיות יחד, אין ספק… איזו התאמה מלבבת, ממש גועל נפש חינני 🙂

    • אינדי_גו יקירתי..
      אין לך אף קמצוץ של מושג איך התענגתי למקרא דברייך.
      הרי שגם אני כמוך מאמינה בגורל.יחד עם זאת מנסה לזרום למרות שלא אחת , כשבחורים שיצאתי עמם אמרו לי משפט כמו " ייאללה , תזרמי.." – תהיתי לעצמי "לזרום ?האם אני נהר?
      ואם כן – איזה נהר?
      ומה מצב הזרימה בו?"
      וכל פעם מחדש מגיעה אני למסקנה שאיני נהר , ולא ים.אני בחורה עם רגשות שמחפשת לי בן -זוג.
      אומנם גילי הצעיר יחסית , אך עדיין אני רוצה טיפה של אהבה ורומנטיקה בחיי.
      ואני אכן משתדלת לזרום ( למרות שכבר הרבה זמן לא יצאתי עם מישהו..) אבל אני פתוחה להצעות , ובד בבד כולי – חדורת אמונה שדברים שמתרחשים בחיינו אינם קורים סתם כך אלא עם סיבה וגורלי הרומנטי יגיע גם אם אצא היום או לא אצא ואלך לבליינד הזו או לא ..(אמן כן יהי רצון….!!!!?!)
      שלך ושל כולנו כאן , עם תפילה קטנה לאלוהים ששומעת אותי , ועם שליחת פתק וירטואלי לכותל –
      מיכל22

    • אני חייב לומר שהתקלת אותי.

      מה זה כמעט אהבה ? אולי זו הבת דודה של כמעט בהריון ?

      אני רוצה הסברים, ואם אפשר עם הדגמות חיות אולי יצא מזה הדבר האמיתי.

  7. חברתך אפרת, שפוגשת גברים מקסימים בפיצוציה שבה היא עובדת. ו…? ומה ההמשך? היא עובדת שם, היא פוגשת גברים מצויינים ולא קורה כלום כתוצאה מהמפגשים האלה? היא לא יוזמת שום מפגשים אינטימיים?

  8. ציון קורנפלקס

    את מסיימת את כתבתך הנוגעת ללב במלים: תוך חודש אאמץ כלב.
    אלא שבעל חיים אינו תחליף לגבר. לבן זוג לחיים.

    היחס לגבר שלך לא יכול להיות כאל חיית מחמד ושעשועים, יצור מקסים על ארבע שמכשכש בזנב ומאולף היטב – כדי שתוכלי לאהוב אותו.

    גבר אינו כלב ואשה אינה כלבה

    • אנשים רבים שחיים לבד בוחרים לגדל חיה בבית. אני מאמינה שזה מתוך הצורך לשתף מישהו בחייך, לאהוב מישהו – שהרי בכולנו זורמות אנרגיות כאלו (וסליחה אם אני נשמעת כאילו הרגע חזרתי מהודו. דוקא לא) של חום ושל אהבה ושל צורך במגע, ואם הן זורמות יותר מדי זמן בגוף ללא מוצא זה מתחיל פשוט לכאוב. ולכן, במודע או שלא במודע, היכולת שלך לתעל חלק מכל האנרגיות אל כלבך או חתולתך האהובים, (ולקבל מהם אהבה בחזרה) הן מצוינות לכל הצדדים הנוגעים בדבר.

      ובכלל, סבתא שלי היתה אומרת, תבטחי תמיד בגבר שמגדל כלב, ולא בגבר שמגדל חתול. (!?)
      אני דוקא אוהבת חתולים יותר, ומצד שני, אמפירית, גיליתי שיש משהו בדבריה של סבתא.
      אבל אני אישית מעדיפה חיות מחמד אנושיות, ולא רק בגלל שהן האוס-טריינד.

    • חמודי, לא היית כותב ככה אם הייתה מכיר את אחותי.

    • כל הכבוד למי שיודע שגבר אינו כלב ואישה אינה כלבה
      אבל כלב זה דבר חמוד ונאמן וזה כיף

  9. המאמץ נושא פירות. אני מאמין בעבודה קשה, אבל לא שולל את האפשרות שדברים יכולים ליפול לידיך בקלות. איך להתייחס לזה? או. זו כבר הגישה לחיים שתכתיב את ההתנהלות.

    זה לא נכון ש"ככל שתתאמץ, המטרה תתרחק ממך" – מכיוון שאם המטרה ידועה וברורה, חצי מהדרך מאחורייך. בקרטה יש שיעור מאוד חשוב לתלמידים מתחילים. מבקשים מהם להכות בלוח דיקט שנמצא במרחק של 20 סנטימטר מהם, אבל לדמיין שהוא נמצא במרחק של מטר.

    התוצאה של האימון החשוב הזה היא שגם בעבור משהו שנמצא במרחק כף יד ממך, תעשה מאמץ כאילו הוא רחוק פי חמישה יותר. הכוח והאנרגיה שתשקיע בהשגת המטרה הקרובה יהיו אדירים, ו"הלוח" (המחסום, לצורך העניין) יתנפץ בקלות וברעש.

    אסור להתייחס לשום דבר כאל מובן מאליו, קרוב, קל להשגה. נמצא במרחק 20 ס"מ. תמיד לחשוב על המקסימום שאפשר לעשות בשביל להשיג את המינימום. אני רואה את זה כדרך חיים והשיעור ההוא בקרטה (הייתי תלמיד גרוע מאוד למכות ובעיטות, ופרשתי אחרי חודשיים, אבל את השיעור ההוא אני זוכר) לימד אותי משהו חשוב ביותר על חיים והשגים

    • מה שאתה מתאר דומה מאד לגישת היהדות. דברים יקרו לך אם תתאמץ.
      "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם" או מה שנקרא בסלנג היהודי: השתדלות.

      אני חושב שאם מוציאים מהמשוואה הזו את המימד המיסטי מתקבלת הנוסחה הנכונה. כוונה עבודה והשגת מטרות – ביחד עם השתלבות באירועים כי הרי ברור לכולנו ששום דבר לא הולך לפי התוכניות שפינטזנו עליהן, ברור לחלוטין גם שכלום לא קורה בלי שנעשה אותו – הפתרון היחידי לשחות עם הזרם. להתאים את ההתאמצות למציאות. וגם כששוחים נגד הזרם, לתפוס זרמים ולהעזר בתוואי השטח, והכי הכי חשוב, אף פעם לא להיות שבויים בהחלטות של עצמנו, אבל זה כבר באמת סיפור אחר וארוך הרבה יותר 🙂

      • השתדלות?

        השתדלות! כמה תמימות ורצון טוב יש במושג הזה (מן הסלנג היהודי, את אומרת?
        נו,כן…)

        השתדלות.
        השתדלות, אמונה. השתדלות, עשייה. אבל אז, זה מגיע: חוסר האונים- גזירה
        משמים.
        "זה לא בידיים שלנו", אמר לי הרב. ונרגעתי. זה לא היה בידיים שלי.
        אבל השתדלתי.
        מכירה, תמר?

        • אז אתה ההסליחה.
          אבל המוסג השתדלות ביהדות משמעותו שאסור לסמוך על אלוהים שיעשה.

          במקור מדובר על פרנסה. פרנסתו של אדם נגזרת עליו מיום כפור ועד יום כפור. זו הגישה המכונה כאן מזרחית. אלא שאדם לא ייזכה לקבל את מה שנגזר לו אם לא יעשה מאמץ מצידו. למאמץ הזה קוראים השתדלות. מכאן זה הולך גם לתחומים אחרים. אדם לא יכול, על פי היהדות לקבל בהכנעה את מה שאלוהים גזר עליו מבלי לנסות להשפיע על גורלו. זו חובת ההשתדלות. צד אחר של זה הוא: כהל ידוע והרשות נתונה. הרשות היא לא רק סמנטית, האדם, כל אדם יכול ומחויב להשפיע על גורלו. וההשתדלות היא בדיוק הפוך ממה שתיארת. היא הטענה שהדברים כן נתונים בידיים של כל אחד מאיתנו.

          • עד גבול מסויים. זה בידיים שלנו, עד שזה כבר לא בידיים שלנו.
            ואוי ואבוי למי שלא מכיר ברגע הזה.
            שזה כבר לא בידיים שלו. שיש כאן גזירה.
            למשל, כשמנסים להציל חולה סופני.
            יום טוב.

        • הייתי שולח את הרב שלך לשנות את פרקו מחדש, אלא אם הוא מהרבנים החדשים האלה, עם ה"מתח המשיחי" וכל הבבל"ת הזה. אין כזה דבר 'גזרה' במקורותינו. ההיפך, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל יתייאש אדם מן הרחמים…" ומכאן אפשר להשליך על כל תחומי החיים. אין דבר שאין ממנו חזרה. וצדק/ה תמה או תמיה (הוא/היא לא ניקד/ה). גזירה שאינה ניתנת לשינוי יש אצל לותר ואחר כך קלווין, וזה ודאי לא יהודי. וכמו שאחותי הקשישונת אומרת בכל פעם שהיא זורקת גבר אחר: "בסוף יבוא זה שבאמת יהיה ראוי, עד אז, תותחים במקום גרביים."

    • וגם כשנותנים אגרוף למישהו
      זה טוב לדמיין שעוברים לו ת'גוף
      וגם כשרוצים מישהו
      לא?

  10. פפפפפפפפפפ, אני אפילו לא יודעת איפה להתחיל.

    אם כולם פה חברים אישיים של הכותבת, אז אולי זה בסדר שהם מנסים לנתח אותה ולא את המאמר (מצד שני איזה חברים מנהלים דיון כזה באינטרנט), אם הם לא מכירם את אלונה, אז למה בדיוק נדמה לנו שאפשר מאלף מילים להבין בנאדם?

    ולגבי העניין עצמו. נדמה לי שצדקה המלכם האם כשאמרה שיש איזה בעיה של חוסר מיקוד. לפני שהופכים את כל העולם למירוץ אחד גדול, אולי כדאי להבין מה המטרה, אחרת באמת מתעוררים בני שלושים ומגלים שאנחנו מקיפים את אותו הקוטר פעם אחרי פעם. למשל, איך מדיון על "מה הם רגשות" הגענו (שוב) לנסיון להבין רווקות מתמשכת? וממתי ה-מטרה, העליונה, הנשגבת, היא גבר? הייתי מעדיפה לחשוב על מטרה כללית יותר, רגועה יותר, כמו למשל, להכיר כמה שיותר אנשים נחמדים, ומה לעשות, גם גברים הם בני אדם.

    הרווקות הכי מבוקשות שהכרתי לימדו אותי להתייחס לכל סטוץ כאל הזדמנות חד פעמית לפגוש אדם אחר (גם אם מופעים חלקיים שלו) והתייחסו במלוא כובד הראש אל חד הפעמיות של המפגש: כמה הוא נהדר, ואיזו זכות נפלה בחלקן. דווקא מהגישה ה"הדוניסטית" הזו צמחו דברים נהדרים… היתה לי פעם חברה, בת 28, נואשת להתחתן, קיטרה שאיך יכול להיות שאני, שלא מאמינה בכלל במוסד הנישאוין כבר מקבלת הצעות, והיא, שכל כך מוכנה "להתחייב", רווקה. לא עזר כמה שניסיתי להסביר שאפילו הבחור הכי נחמד בעולם יריח בסופו של דבר את הצורך שלה לוודא שהוא "חומר רציני". למותר לציין שהיא פסלה על הסף גברים שאחרות היו אוכלות בלי מזלג ("צעיר מידי", "לא קרא את יוליסס", לא קרא את היוז", עוד לא סיים אוניברסיטה", "תמים מידי"…). המעט שכן עברו את רשימת הדרישות שלה, ברחו כל עוד רוחם בם, נאבדו איפושהו ברשימת הקניות הארוכה שלה. בסופו של דבר אפילו לי נמאס להתבונן איך היא משחיתה כל סיכוי שנקרה על דרכה, ונדמה לי שהיא לא היתה סגורה על הדבר הכי חשוב: עד כמה היא מוכנה לאבד שליטה. אובדן השליטה היה עקב אכילס שלה, לכל אחד מאיתנו כזה…

    אהבה היא לא מטרה, ולא גורל בעיני. היא אינסטינקט. כולנו זקוקים להעניק אהבה ולקבל אותה, כדי לשרוד, פשוט כך. ומה שיותר חמור: רגשות באופן כללי הם כאלו כנראה. מאידך מי שנותן להם להשאר בחזקת אינסינקט הוא, איך לומר, סוציופאט בדרך כלל. מי שמנתח אותם עד כלות מתנתק מהם באותה המידה.

    כרגיל, הישועה נמצאת איפושהו באמצע: בסינתיזה. הרבה פסיכולוגים מרוויחים את לחמם על הנסיונות שלנו להגיע אל עמק השווה, ועם או בלי פסיכולוג אדם יכול להעביר חיים שלמים על הישורת האחרונה מבלי להגיע לקו הסיום. אם תשאלי אותי אני אומר שהכי טוב להתגלגל, אבל להיות קשובה להזדמנויות. מדהים כמה קל לפספס אותן לעיתים, בהכל, לא רק ברומנטיקה.

    מאידך, אולי אני יכולה להרשות לעצמי להיות רגועה כי אני עוד לא בגיל שהדודות מצקצקות בלשונן בכל חג…

  11. אחותי מטעם עצמי…

    את דעתי את יודעת. ליחששתי אותה בקול צרוד מסיגריות ועייפות, ביום רביעי שעבר, מיד אחרי חצות הלילה, רדיו חיפה, 107.5 אף אם, בתוכנית הלילה השבועית הקבועה שלך.

    מה שחוזר ומוכיח שפרסומת סמויה היא רק ענין של ניסוח נכון..

    אהבה היא מטרה. גם אם לא אומרים את זה בפה מלא, או לא מנסחים את זה כיעד ממשי, זה עדיין שם, מהדהד.

    את מכירה את ה- "אני לא מחפש/ת"? ואני, שחושבת שאהבה קיומית כמו שינה, כמו מזון, כמו אוויר, תוהה על ה"לא מחפש/ת" הזה. כאילו יש משהו מבזה או מקטין בלחפש אהבה. כאילו "מחפש" זה איזה אות קין, או סימן היכר לנחיתות משהו.

    אז כן, אני מחפשת אהבה טובה ורכה ומכמירת לב. וכן, אני בהחלט מוצאת ש"אהבה" ו"זוגיות" הן שתי מטרות בתוכנית העבודה הרב שנתית שלי. וכן, כמו שכשאני רעבה אני הולכת לסופר לקניות, וכמו שכשאני עייפה אני מחפשת מצע רך להשתרע עליו, ככה כשאני מסמנת מטרה – אהבה – אני מאמינה שאני צריכה לעזור לה להקרות על דרכי.

    כמה לעזור, ואיך, זו כבר שאלה של מינון אישי.

    כשטל סימנה מטרה ופצחה במסע הבליינדיטים הבלתי נלאה שלה, היו איזה רגעים שחששתי שאם היאוש לא ייעשה יותר נוח, המינון הגבוה מאוד יחסית שלה, יהפוך את ענין ה"זוגיות כמטרה וערך" לענין היחידי בחייה, ולפיכך למקדם תסכול וחיים מתמידים בחסר וכשלון אפשרי. אבל טל היא טל היא טל, ובדרכה המופלאה, בין בליינד דייט אחד למשנהו, היא מנהלת חיים נוספים ומלאים של עבודה, וחברים, וסדנאות שהיא מעבירה ועוברת. יש לה ובה כל כך הרבה מעבר, שלמרות שהיא כבר אחרי הבליינד דייט ה – אין לי מושג כמה – היא לא מסתובבת עם חור שחור בבטן, ותחושה שאין לה קיום שווה מבלעדי.

    וכל זה הודגש, מפני שמישהי אחרת שאני מכירה (ואת טרם אספיקות), אשה צעירה, יפה ותוססת, שדגמה כבר שמונים אחוז מהגברים בני גילה בקופידון, נפלה בפח העצמי הזה של "זוגיות כמטרת על" וחיה בתסכול מתמיד ובחסר מתמשך, כשהמטרה לא מושגת.

    אני חושבת שההבדל המרכזי ביניהן נובע מזה שטל מגדירה את עצמה דרך מגוון של הגדרות וחיה מגוון של התנסויות, בעוד שאותה מישהי אחרת, במידה רבה מגדירה את עצמה דרך זוגיות – יש או אין, ומה זה אומר עליה.

    ודווקא גם אני דגלתי תקופה ארוכה בשיטה הטבעית, עשב אמרת? וככה, כשנוצר בי שוב הרעב לקשר, אחרי תקופת החלמה הכרחית מהמיתולוגי, שמתי פודרה, סלסלתי שיער, צבעתי ריסים, לבשתי שמלה (נו, באמת. מקושטת כיסים זה אאוט לחלוטין) התיישבתי מקושטת לגמרי בסלון ביתי וחיכיתי שהעשב יתנועע. רק שזה היה קיץ שחון במיוחד, האוויר לא נע ולא זע, ושום עשב לא נקש לי בדלת ואמר "עלק? באתי לקחת אותך לדהור לעבר השקיעה הזוהרת".

    בגילי המתקשש במהירות שדות תותים לנצח של האוניברסיט העברית הם זכרון רחוק, פאבים הם לא כוס התה שלי, האנשים שאני פוגשת בעבודה לא מניעים לי את קצה בלוטת הענין הזוגי, ופיצוציות אין במקומותי. נכון שפה ושם מפציע גבר שמחייך אלי ברמזור, בדרך כלל מהצד הצעיר של החיים משום מה, אבל ממילא זה תמיד קורה דווקא כשהרמזור מתחלף לירוק. ככל שאני מקשישה אני מגלה שבצד הפלוס של הארבעים, התחלות ממשיות מזומנות לי פחות מצד העשב ויותר מצד הסוף מעשה במחשבה תחילה. בדרך כלל בליינד דייטים, בשנים האחרונות בעיקר בליינד דייטים שראשיתם איכשהוא באינטרנט, צ'אטים או קטעים שפירסמתי בפורומים שונים והביאו תגובות במייל.

    דווקא אינטרנט, אגב, כי הוא מצד העשב של הסוף מעשה במחשבה תחילה. יש בו איזשהוא אלמנט של ספונטניות ואקראיות, שמספקים את הצורך הפותה, העדיין קיים משהו שלי, שזה יקרה "טבעי", כמו באגדות, נסיך אחד פגש בסינדי-פאקינג-רלה, אנד דה רסט איז היסטורי.

    • בעניין אהבתו האומללה של ג' אלפרד פרופרוק…

      יום אחד תבואנה התבונות המפוכחות להעירנו מתנומתנו הכבדה והשוטה,
      כאילו מטחי-תותח בבוקר שבתון בהיר מאוד.

      אז אחרינו תיסע אהבתו האומללה של ג' אלפרד פרופרוק אל ערינו
      על פני מסלול ארוך ומשתנה, אשר יחוג בטקט סביב צוארינו –
      ושם היא תהווה בבוא העת
      מעין גינזך מוחזק היטב של זכרונות מאוחרים

      אבל שירינו ימאנו לקחת ולהילקח,
      וזה יהיה סימן מובהק
      לנעורינו

      דוד אבידן

  12. אהבתי, אלונה כתבה ממש יפה.
    אני רק רוצה להגיד שהזדהתי כמעט עם כל מה שנאמר בכתבה.
    גם אני באותו מקום, כל מי שסביבי אומר שזה יבוא מתי שהוא – האמת לפעמים אני מפסיקה כבר להאמין בזה – יכול להיות שהנסיך שלי פשוט התבלבל והלך למקום אחר.
    אני לא מאמינה בבליינדייט – בפגישה עיוורת האדם לא יכול להכיר את האדם השני – ויש לי סיבה לכך – יש כאלו שמתרגשים ומגיעים לפגישה אבל הם מתנהגים כאנשים אחרים בגלל הלחץ ואז הצד השני פוסל אותם על הסף, למרות שיכול להיות שהם די מתאימים.

  13. בסך הכל, אכן שתי גישות פרשת במאמרך, אלונה. הגישה ה"מזרחית" (הכל חתום וקבוע מראש, קארמה, גורל, מזל, וכו') מול הגישה ה"מערבית" (הפרקטית, האסרטיבית, החילונית, שלפיה אדם במעשיו סולל את דרכיו אל המטרות שהוא עצמו מציב)

    אז ראשית, מדובר באמונה. אם את מאמינה שאכן גורל הוא שנגזר למעלה – אז אכן כותרת מאמרך תואמת את הרעיון: "בנות בעקבות גורלן". אבל גם יהודים דתיים (אמיתיים) שאמונתם באלוהים עזה וחזקה, יודעים ש"יש לעזור למזל" ו"כשהמזל מקיש על דלתך, פתח אותה".

    כלומר: את הפעולה הפשוטה, לקום וללכת לפתוח את הדלת – יש אנשים רבים שבוחרים שלא לעשות

    אני מאמין בעשייה, מפני שאמונה בגורל מייאשת אותי. אני מעדיף להאמין ביצירה יומיומית, קשה ועיקשת של חיי, על פני ספיקת כפיים ונשיאת מבטי אל על: "מנין יבוא עזרי?" וזאת – שוב – למרות שאין סתירה בין היותי מאמין בכוח עליון ובאלוהות (במשמעות הרוחנית) לבין יצירת ההזדמנויות לשינוי מצבים בחיי

    הייאוש הקיומי של אנשים רבים נובע מכך שהם מבינים שאין תעודת ביטוח. אם לא תשכבי איתו בערב הראשון זה לא אומר שהוא יישא אותך לאשה ו/או יעריך אותך, אם תהיי יפה וחכמה, זה לא אומר שתהיי מאושרת, אם תתחתני ברבנות, זה לא אומר שהוא לא ירצה להתגרש ממך אחרי חמש שנים, וכו' וכו' וכו'

    אין בטחונות. אין ערבויות. וזה דווקא מה שיפה בכל העניין הזה של חיינו עלי אדמות, כאן ועכשיו. שום דבר לא מבטיח כלום ואיש לא יודע מה יהיה, אבל אפשר לייצר עניין ומשמעות. איש איש לעצמו

  14. מי שרוצה לחיות את חייו כעשב ברוח, שלא יתפלא אם כלבים מחרבנים עליו. הפילוסופיה המזרחית הזאת באמת הביאה להם הרבה תועלת, כמו שכל מי שביקר בהודו יודע.

  15. יפה
    אחלה מאמר
    היו לי פגישות עיוורןת בחיי שככה יהיו לי שנים טובות
    היו פגישות שקיוויתי להתעוור אחר כך
    והיו פגישות שאמרתי כנראה הייתי עייורת
    כמו ה"סופ נאצי" של סיינפלד
    אולי יש איזו נוסחת פלא להצלחה בהשגת המטרה
    מנסיון כשלחוצים למצוא ומציינים מטרה
    משדרים לחץ ורצון עז
    כשמשחקים אותה קול
    זה מגיע
    גם אם זה בפיצוציה בשתיים בלילה
    וזה אולי בכלל הנכד של השכן של סבא שלך בבית כנסת
    הווווווו אהבה למה את חייבת להיות כל כך מסובכתתתתת

  16. תגידו משהו שנוי במחלוקת! אי אפשר לעבוד ככה…

  17. בעניין החלוקה המטופשת למזרח ומערב. 1. היכן הוא המזרח? בתפיסה המזרחית בת אלפי השנים האומרת: "יגעת ומצאת תאמין, יגעת ולא מצאת אל תאמין"? 2. האם המערב הוא התפיסה הפרוטסטנטית (שהיא אם החשיבה המערבית, ראה ובר: "האתוס הפרוטסטנתי ורוח הקפיטליזם") האומרת שהכל נגזר מן החטא הקדמון, ואין באפשרותך לשנות מאומה. אפילו לא בתפילה ובמעשים טובים. רק עבודה קשה במטרה להצליח, אולי כך תקבל רמז על גורלך שכבר נגזר וכו' מכאן נובע כל היחס לכל מה שהאדם מבקש לעצמו בכל תחום. והקצינו את העניין האמריקאים שמגרונם נשמעת הכתבה המגוחכת הזו. אפילו שלא הם ולא את יודעת זאת. ועוד: איזה מן גישה זו שאומרת כי אם תתקרב היא תתרחק, ואם תתרחק היא תתקרב? שמעי יקירתי: אם תרצי גבר, עשי לו עיניים בנוסח המערבי של סדרות הזבל האמריקאיות. הגבר לא כל כך מתוחכם. הוא לא מחפש אינטלקט. הוא מחפש חברה. ואם הוא יקרא לך שיר, זה בגלל שהוא תפס שכך הוא יכניס אותך למיטה יותר מהר.
    והערה אחרונה לפני שאני נמוג מעולמכן לנצח: רוב הכתבות שנכתבו עד כה באתר זה קיבלו ציונים כמו: "אחלה מאמר" "את כותבת טוב" ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים, בעוד שרובן היו די רדודות, כשהטובות שבהן היו לכל היותר בינוניות. נדמה לי שרק על אחת או שתיים ניתן היה לכתוב שהן טובות ממש. למרות זאת המשיכו לכתוב. יש להניח שכתיבה רבה תשפר את המיומנות שלכן. שבת שלום.

    • יא פלצן שכמוך, הכתיבה שלך, שלא מרשימה אותנו כלל וכלל, לא בדרגה כזו שהיא יכולה לבקר אחרות… ובכלל, נראה לי שלא הבנת את מהות האתר… אלו לא "כתבות" אלא טורים פרטיים שמביעים דיעה או זוית ראיה פרטית על מצב מסויים. ורובם הגדול כתוב נפלא! לא נהנית? אל תחזור!

  18. יואב מברלין

    טוב, אני לא ממש יכול להעיד, כי בכל חיי הייתי בפגישה אחת עיוורת.
    ובכל השאר, פשוט השתדלתי להסתובב במקומות שמסתובבים בהם גם אנשים מהסוג שאני אוהב. במקרה שלי זה לא פיצוציות, כי גם אני, כמו הגבר החמוד, הייתי מעדיף לדבר על הסרט של מייק לי או ניקיטה מיכלקוב שראינו קודם, או על איך אפשר לראות משיריו של ג'ון ברימן, שהבן-אדם הולך לקפוץ ולהתרסק על המיסיסיפי הקפוא.
    אני חושב שטל פצחה לה פשוט בכמויות אדירות של פגישות עיוורות שלא נותנות יותר מדי. מהכמות בא הטשטוש. קשה להשוות, וקשה להתנתק, וקשה לתת באמת תשומת לב לבן-אדם אם לפניו היו 90 ואחריו יש כבר תור לעוד 21. ועל מה היא מדברת באותן פגישות עיוורות? אני באמת מקווה שלא על כל מי שהיא פגשה לפניו. זה לא ממש תורם.

    את קאטי כאן פגשתי יום אחד ברחוב, כשהיא הסתובבה עם הכלבה שלה ליד הכנסיה באפוסטל-פאולוס. לא נראה לי שהייתי פוגש אותה באיזשהו מצב ליד פיצוציה או ליד קפה פאטאל.

    • אשרך וטוב לך…
      וה"שמועה" דווקא אומרת שלשם שינוי (וגיוון) אתה דווקא אחד ששווה פגישה שנייה. 🙂

      כל כך נדירות היו הפגישות העיוורות שלי שנמשכו גם לפגישה שנייה…

  19. ואני עוד הרהבתי ושמעתי שתמונה שלך מסתובבת חופשי בין יודעי דבר.
    ושאתה שווה ביותר.
    האם? התפורסם תמונתו? היש מישהי היודעת?

  20. לילית- נסיכת האופל

    הו אלונה, כמה מזדהה אני ומבינה ללבך התוהה. איפה לעזאזל חוברת ההסבר שהייתה אמורה ליהיות מונחת בתחתית הקרטון שאיתו הגענו לעולם? מה שאותי מדהים יותר מכל היא התופעה החוזרת ונשנית בחיי שבכל פעם כאשר אני נמצאת בתקופת השתוקקות עזה לבן זוג, לא רק שאני זוכה להתעלמות מוחלטת ברחוב, בפיצוציות ובפאבים, גם ידידיי האפלטונים ממין זכר נוטים לנטוש אותי ולהדחיק את קיומי הנזקק מתודעתם. לעומת זאת בימים שאני מאושרת, אופטימית, יצירתית ובלתי תלוייה לחלוטין בתשומת לב גברית, בימים שאני מרגישה שליהיות לבד עם עצמי זו צורת הקיום הכי איכותית בשבילי, או אז מתרחש דבר מדהים שהוא ממש בגדר תעלומת X-FILES . בדרך כלל זה מתחיל מייד לאחר שאני מכריזה (בתוך מוחי או לחברה קרובה) שאני עם גברים גמרתי ושטוב לי כך ושאני אולי אפילו אשקול להצטרף למנזר טיבטי בקרוב לשם העשרת הקיום הרוחני שלי. בו ברגע שעולה עניין המנזר הטיבטי, כמו על פי סימן מוסכם, הם מתחילים להתקשר בהמוניהם. הם מעבירים לי פתקים במסעדות, הם שומעים עליי מחברים משותפים ששכחתי את קיומם, הם עוצרים את רכביהם בשביל להכיר אותי, כשהם מתעלמים מהתנועה הסואנת או מהרמזור המתחלף, מסתכנים בתאונה קטלנית והכל בשביל להכיר אותי. אז שאלתי ידיד טוב שלי שהוא גבר מה הקטע הזה לעזאזל? הרי כשאני יושבת בוכייה ובודדה בבית, בים או בפאב השכונתי מתה לחיבוק או קורטוב של פלירטוט חמים- אף אחד לא יורק לכיוון שלי, אז איך זה שברגע שטוב לי עם הלבד שלי ואני כבר חושבת להפוך את ההתנזרות לקריירה, איך זה שאז כל הגברים שאי פעם הכרתי וגם אלו שלא נזעקים לכתר אותי בהתמדה ובחיזור עיקש שמטרתם היא להשיג את ליבי ואת גופי? "זה פשוט מאוד" ענה לי ידידי היקר "וזה בפירוש מידע סודי ביותר" הוא הוסיף וסיפר לי שבמטה המבצעים החשאיים של המפקדה הגברית הכלל עולמית ישנו קיר שלם שהוא בעצם מפה מפורטת של כל העולם. ברגע שאשה (כל אשה בכל מקום) מעלה בראשה את המחשבה לפרוש משוק הבשר, נידלקת מיד נורית אזהרה אדומה שמהבהבת ומראה את מיקומה המדוייק על הגלובוס של אותה אשה סוררת. במערכת הכריזה של המפקדה נשמעת במקביל סירנה עולה ויורדת שמלווה בהתרעה קולית כדלקמן: ATTENTION ATTENTION WE ARE LOSING ONE . מאותו הרגע כל הגברים שיש להם את מס' הטלפון או את הכתובת או שסתם גרים בסביבתה של אותה אשה מועדת לעריקות, הופכים מגוייסים בצו המטה המבצעי למען המטרה הנעלה שהיא: לשמור את כולנו (הנשים) במצב שבו תמיד נזדקק בערגה לחום ולקסם הגבריים. אכן קונספירצייה מבעיתה. :-))

    • כל הכבוד לך נסיכת האפלה. הסקופ שלך סנסציוני ממש. עלית על הקנונייה וחשפת אותנו במערומינו ובערמומיותינו. רק מה, יש טעות אחת משמעותית במידע שנמסר לך על ידי ידידך (כפי הנראה סוכן כפול מושתל שמשרת בגילדת הריגול של הבריגדה הגברית הבין-לאומית לשמירת הסדר והטעם הטוב) העובדה הנכונה והאמיתית היא שלא כל אשה אשר מכריזה על רצונה להתנתק מהצורך בגברים זוכה להפעיל את מנגנון הנוריות האדומות ואת האזעקה העולה ויורדת שעליהם סיפרת, אלא רק מעטות ויחידות סגולה. ולכן ראי עצמך ברת מזל ותגידי יפה תודה כי זו דרכה של הבריגדה להצדיע להוד רוממותך ולהראות לך שאת חשובה.

      • לילית-נסיכת האופל

        אבל רוננוש עם כל הכבוד על המחמאה אני רוצה שירצו אותי בזמן שאני רוצה ולא בזמן המתאים ובמקום הנכון שנבחרו ע"י מפקד הבריגדה שלך. אז סליחה אבל לא תודה!

        נ.ב. ברכות על השחייה בתוך המטפורות. אכן פיטר פן אמיתי אתה כמו שכבר טענתי במפגש קודם :-))) אוהבת אותך לנצח וללא תנאים

        • ללא תנאים? פיטר פן? עוד הפעם את מערבבת אגדות במציאות? מה יהיה הסוף אתך נסיכה? בסוף תתעוררי וזה עלול להגמר ברע. בכל אופן המון אהבה ממני בחזרה

  21. לפני שלוש שנים, כחלק מתוכנית שבירת שגרה, התקשרתי לתוכנית "ציפורי לילה משדכות" עם אברי גלעד. חזרתי מאוחר בלילה, בערך באחת, ממשמרת מזדיינת בעבודה. אין כמו להתקשר לתוכנית רדיו על מנת להשכיח את הצרות היומיות. בעשרה לשתיים עליתי לשידור. מתרגשת מעט, וקרועה מצחוק מעצמי על האומץ. מסתבר, בננות, שאני לא היחידה שישבה מול הרדיו באותו לילה. דיברתי עם מר גלעד קרוב לחמש דקות, היה נורא מצחיק, סיפרתי על עצמי, תיארתי איך אני נראית, מה אני מחפשת ולמחרת קיבלתי קוד לתא טלמסר שהוקצה לי לשבוע ימים. תאמינו או לא, למחרת חיכו לי שלוש מאות הודעות. רק בשבילי. הנחתי את השפופרת, ירדתי לסופר, קניתי ליטר וחצי דיאט קולה ועליתי בחזרה להקשיב.
    אוהההההההה, רק על ההודעות האלה יכולתי לכתוב מאמר שלם. מה שהיה שם. חרמנים, צעירים, זקנים, גרושים, נשואים, תיכוניסטים שמחפשים מישהי מבוגרת בשביל הקיק, שתי בחורות, אמנים, עורכי דין, שלושה פסיכולוגים ושגריר אחד(כן, כן, אפילו נפגשנו. היה יופי.)
    עכשיו. למה אני מספרת לכם את כל זה? כי הכל חרטה. בחודש שאחרי התוכנית היה לי אטרף של פגישות. השותפים שלי לדירה חשבו שלקחתי עבודה צדדית להשלמת הכנסה, החברות שלי נקרעו מצחוק מכל סיפור, ואני? מה איכפת לי? נהניתי כמו חיה. היה אז את המונדיאל, הבחורים היו פראיים, והרצליה לא נראתה יפה יותר.
    ולמה הכל חרטה? ככה. כי כמו שיואב כתב כאן קודם, משהו ברגש מתקהה. כבר לא זכרתי מי נגד מי ואיך ואיפה. היה את ההוא מהחוף כשארה"ב שיחקה מגד איראן ששכח את הארנק בבית, והיה את הקמצן שהתחשבן איתי על הטיפ, והיה את הסוטה, והיה את הג'נטלמן שפתח לי את הדלת וקנה לי פרח, והיה את הירושלמי ו….. ובסוף נשבר לי הצ'ופצ'יק, וזרקתי את כל הטלפונים לפח, והתמסרתי לעצמי. חשבתי, שבכוח לא יעבוד שום דבר. ואחרי שבועיים הכרתי בחור מקסים דרך חברים משותפים, והיה לנו יופי של ביחד(עד שהבן זונה טס לחפש את עצמו בדרום אמריקה, אבל זה כבר סיפור אחר), והיה אחריו עוד אחד שהכרתי בפסטיבל ויצא מזה סיפור אהבה מתוק לכמה חודשים טובים, ולדעתי, הפגישות האלה היו הכי טובות בחיים שלי. זאת אומרת, לחיות מתוך רצון לזוגיות, אבל דחילאק, לא להשתולל עם זה. במקום להתאכזב ממה שאין, אז בירכתי על מה שיש.
    יש אמרה בצרפתית שאומרת שככל שנתנגד למשהו, הוא ישאר. אז אני הפסקתי להתנגד ללבד שלי. גיליתי שיש משהו מקסים בשתיקות שלי עם עצמי בסופי שבוע, יש משהו מהמם כשאני יוצרת לי חיים מדליקים, בלי קשר ליש בנזוג או אין בנזוג. פתאום גיליתי על עצמי יופי של איכויות בלי הצורך להימדד מול בן זוג. וכשהוא יגיע, המיועד שלי, אני כבר אדע.

    • אז זו את עם הקצין מודיעין הזה שבינתיים הוחזר לארצו?

      • וחוץ מזה שכחתי. מישהו כנראה שכח לספר לך את הבדיחה הגברית הידועה (ותעשי את את הטנזקציה הפמיניסטית), על הפר הצעיר והפר הזקן. חמודה, בשביל להנות דופקים אחת אחת ולא מנסים לבלוע את כולן בבת אחת.

  22. היום הרגשתי את הבדידות,
    והיא היתה כ"כ מוחשית,
    שכמעט נחנקתי.

    תמיד נחנתי בבגרות רגשית ורוחנית גדולה מגילי הכרונולוגי, ובמודעות עצמית גבוהה.
    (במבחנים בכיתה ג' קראו לזה "מחוננות".שיקראו. מה אכפת לציפור?)

    אבל זה לא פשוט. הכמיהה לפרטנר (המלה "חבר",שמשתמשים בה בד"כ בגילי הפעו, נדמית לי כל כל מטופשת…) מלווה אותי כמעט מאז שיכולתי לעמוד על דעתי. מישהו שיבין אותי, שירגיש דברים דומים למה שאני מרגישה, שיהיה אפשר לנהל איתו שיחה.
    ואין.

    או שאולי הם ככה רק בגיל 16,?
    אין לי כוח לחכות שהם יתבגרו.
    ונמאס לי כבר להיות לבד.
    זה לא מספיק למצוא את עצמך.
    אתה צריך שיהיה גם מישהו שימצא אותך.

    אתם מכירים אולי איזה שביעיסט נחמד שמתעניין בפוסט מודרניזם?

    כן, יצאתי פעם עם מישהו בן 21 (הכרנו באינטרנט, אגב.)
    הוא היה ילדותי מדי בשבילי….

    • חיבוק יכול לעזור?
      תנסי את הגדולים יותר
      אחרי הצבא הם קצת יותר מסודרים עם עצמם, לפני זה יש איזה רעל כזה שגורם להם לחשוב רק על דבר אחד (אולי שניים) וזה בעיקר צבא.
      אל תפחדי מהגיל.
      אז מה אם הוא מבוגר ב8 שנים? עשית משהו רע למישהו?
      ולי היה פעם בן זוג עם הפרש של יותר מ15 שנה. כולם צעקו שזה מוטרף לגמרי, ולנו היה אחלר.
      זבש"ם

      חיבוקים

      • לא לא לא
        לא גדולים יותר
        כשאת רק בת 16…
        זוגיות טובה צריכה להיות "בגובה העיניים"…
        פרטנר? בטח… אבל שלא יהפוך לאח הגדול ש"מעצב אותך"
        מפרגן לחכמתך, אבל פשוט יודע הכל יותר טוב…
        גם מזה היה לי, בנעורי הרחוקים…

        אבל
        שטויות, מה אנחנו נותנים לה עיצות. היא תסתדר לבד..:-)

        • תודה (-:
          (על החיבוק, על התמיכה, ובכלל…)

        • אסתי ופיצית-
          תודה(-:
          (על החיבוק, על התמיכה, ובכלל…)

          • הבדידות הזו של גיל הנעורים
            אתם יודעים למה היא כל כך קשה?
            כי היא הגעגוע למוחלט
            למה שלא טעמנו עדיין
            היא הגעגוע לחיים שעוד לא ממש התחילו
            מה שהנפש כבר יודעת וחוותה
            אלו רק ניסיונות ראשוניים
            אהבה? אהבה בשניים?
            הכל פנטזיה כשאת בת שש עשרה
            ובטח כשאת בת שש עשרה דתית, נדמה לי
            השירים שירים
            הסרטים סרטים
            המילים בספרים הקדושים
            התקוה שאת בשביל ההורים …
            וכשאת משווה עצמך לחברות…
            ומה שביקשת להיות מילדות
            מה שהילדה המחוננת ביקשה להיות מאז כתה ג'…
            וזה גם הרעב להכרה
            ש"הוא" יגיע סוף סוף
            ובעיניו של נער מאוהב אחד
            ובחום ליבו
            הכל יתחבר… הכל יצטרף לקיום אוהב…
            הבדידות של גיל עשרים וחמש או שלושים
            כשהיא קיימת
            יותר קלה, אני חושבת.
            אולי יש פחות דלתות פתוחות בתוך העתיד
            כי כבר עשינו כמה בחירות
            אבל גם חיינו משהו
            ויש לנו איזו פרספקטיבה.
            יותר אנשים מתאבדים,למשל, בגיל שמונה עשרה מאשר בגיל שלושים…
            כי הנעורים מוחלטים
            וגם הכאבים שלהם

            סתם, פישי, עשית לי איזה פלאשבק ….:-)

  23. בתור אחת שיכולה לכתוב ספר על כל הפגישות העיוורות שלה
    (והוא בטוח ייהפך לרב-מכר!!) אני יכולה להעיד
    שאם את אובססיבית מדי, זה פשוט לא בא!!
    גם לי היו פגישה או שתיים ביום עד שהגעתי למצב שאני פשוט
    לא מסוגלת לפגוש יותר בחורים. מבחינה נפשית כמובן.
    כל הציפיות, האכזבות, הטקסים למיניהם, זה פשוט מתיש!!
    גם פיזית וגם נפשית. בחודשים האחרונים נפגשתי אולי עם שלושה בחורים
    והחלטתי שמה שצריך להיות, יהיה בסופו של דבר. בינתיים לא היה כלום כמובן
    ונראה לי שגם "לחכות ולראות מה יהיה" ולא להיות נעולה על מטרה
    לא מניב שום תוצאות ממשיות. אמא שלי אומרת שצריך לעבוד קשה בשביל המזל
    ואני שונאת את זה אבל אולי היא צודקת??
    אני פשוט לא יודעת מהי לעזאזל הדרך הנכונה!!!
    לא איכפת לי מה אעשה רק שאפגוש כבר בחור טוב … 🙂

  24. אח, כשלאלונה כואב, היא יודעת על מה היא מדברת. נקודה אחת נשארת בערפל –
    מה קורה אחרי שכל הגברים הנחשקים האלה פורצים לחייך?
    העשרות שמציפים את הפיצוציה בשעות מוזרות,
    המאות שתכירי דרך העבודה,
    והמיליונים שרק מחכים לצאת איתך לבליינד דייט.
    ?what happens next
    אפילו אם הייתי מספיק תמימה להאמין שכל אלה באמת מחכים לי,
    יש לי מספיק כוויות בעור כדי לדעת שהמרחק בין למצוא אותם,
    לבין ליצור איתם זוגיות [לא, חודשיים-שלושה לא נחשב] הוא גדול מן הנתפס.
    נותר רק להאמין שיום אחד זה יקרה גם לי.

    • יואב מברלין

      יש לי שאלה קטנה:
      אם יש כאן רק בפורום שבעת'לפים בחורות שרוצות זוגיות בונה, אוהבת, מלאת אמון, שיתוף, הדדיות, כנות ובלה-בלה
      ויש כאן שבעת'לפים בחורים כנ"ל.
      למה לא קורה כלום? לא כאן ולא באלנבי?!
      אה!! כי מאחורי כולם מתחבאים דאווינים, פוזות, זיופים, דעות קדומות, התנשאויות, קבעון במח לגבי מה רוצים ועוד כלמיני מילות תואר בזה הטון.
      אולי ננסה פעם בא-מ-ת להיות רכים זה עם זה, ישירים, מעיזים ונחמדים מההתחלה ובעיקר להיות אנחנו, עם כל מה שיש בנו?
      זה עלול עוד אפילו חס וחלילה לעבוד, לא??

      • יואבי – האם כל הזעם הזה מופנה אליי??

        • יואב מברלין (לא זועם)

          חס וחלילה זעם. פשוט תהיות – ולא לגבייך, אלא בכללי.
          ובכללי – מה את חושבת על מה שאמרתי?

          • יואב
            הלוואי ויכולתי להגיד שאתה טועה טעות מרה.
            אבל כמו שאמרתי בתגובתי הראשונית [שדרך אגב – תגובתך מופנית ישירות אליי אם תשים לב]
            הבעיה היא לא לפגוש אנשים [לא רק], אלא להצליח לבנות איתם משהו ביחד.
            ומה שאתה כתבת, אכן מדגיש את הנקודה הזאת.
            כולנו כבר כל כך שרוטים, מאחורי חומות ומגנים על התחת שלנו,
            שזה כמעט בלתי אפשרי לחבר בין אנשים שכבר עברו כמה דברים בחיים ונכוו.
            חלק מזה, זה כמובן כל העמדת הפנים שעליה דיברת.

          • גם אני נכוויתי, ובכל אופן, כשאני מנסה מחדש, אני מנסה בכל הכח, בלי חומות ומגנים.
            כי זו הדרך היחידה שאפשר להשיג משהו?
            כי אם מגנים כל הזמן – איך אפשר להכניס גול?
            אם הולכים עם ראש בקסדה – הרי מניחים כשלון מראש, אז איך יכול להיות אחרת?
            אם לא מנסים – איך מצליחים?

            שלג על ברלין. כריסטמס לבן אחרי 10 שנים.

          • גם אני מנסה בכל הכוח
            עדיין לא הולך
            חודשיים שלושה וזה נגמר
            כולי קנאה בשלג…

      • אתה יודע מה הבעיה?

        כל הזמן נראה לגברים שיש משהו טוב יותר שמחכה להם ואולי אם טעמתי מהסוכריה הזו אז מחכה לי סוכריה טובה יותר בהמשך.
        חבל שלגברים קשה להפסיק לחפש סוכריות והם לא מסתפקים במתוקה שאיתם.

        • נו באמת
          יש גברים כאלו, ויש נשים כאלה
          ואני לגמרי מסכימה עם מה שיואב אומר
          ובכל זאת זה מאד קשה, להוריד את הקליפות ואת חומות ההגנה.
          ומצד אחד תמיד יש מה ללמוד מנסיון העבר
          ומצד שני כל פעם זה אחרת לגמרי.

          אפשר לפחות לנסות קצת להוריד את חומות ההגנה, לתת יותר צ'אנס. זה קשה לאללה.
          אבל לפעמים זה מצליח וזה שווה.

        • מה פתאום קשה?!
          לי לא קשה, גם אם זה סוכריה הודית כזו, שפתאום באמצע יש באמצע קצת צ'ילי.
          אז אני לא גבר? (בודק למטה…)

          • אתה רואה יואבי?
            פצחת בדו שיח על רקע רומנטי מושלג עם סוכריה אחת
            ומהר מאוז ירקת אותה מהפה וטעמת סוכריה אחרת.
            מקווה שטעים לך

            בגעגועים לשלג…

          • האמיני לי אין סוכריה כמוני. מי שיוריד את הצלופן ועטיפת הזהב יוכל להנות.

            ודרך אגב… יש לי פנטזיה רצינית על יואב בעקבות הספר האחרון שקראתי "בסימן ונוס".

            מומלץ בחום.

            אני מקווה שהפנטזיה לא תתפוצץ לי בפנים.

          • אנושית יקרה.
            הרגיעי את כל הפנטזיות שלך בנושא יואב מכמה סיבות חשובות:
            א. הוא רחוק בברלין המושלגת
            ב. כמו כל גבר – ככל שנפנטז יותר, הוא יתרחק יותר.
            ג. אני הייתי קודם…

          • מה יש לכן אתן, התחרפנתן? מבתק חדש? מבתק תורן? וואלה כל זכר שמגיע לכאן כבר נהיה
            סופרסטאר- מושא לפנטזיות (זה מילא) ולתחרות (איכס!!!)
            הברלינאי מבקש לספק נתונים מדוייקים (גוד לוקינג? גובה, אורך ,עובי וכו') מועצת בננות תחליט אם הוא שווה את ההיסטריה, ונראה כבר מה נעשה איתו .

          • סליחה טעות- הברלינאי *מתבקש* ולא כפי שנכתב. (אורך עובי וכו'- של הטרז'ר of course
            כי הבננות לא פראייריות ולא רוצות לבזבז זמן על קטנים ועקומים…)

            נכון??

          • כמה ביקורת היה מקבל גבר על התבטאות דומה, גם אם בהומור.
            ובכלל, הבחור המסכן עשה כנראה פעם טעות ומסר תמונה שלו למישהי שלא ידעה לכבד את פרטיותו. נראה לי מכוער ותת-רמה להעביר תמונות של מישהו על תקן אובייקט מיני. איך את היית מרגישה אם היו עושים את זה לך? חושפים אותך ב(אני מניחה) ניגוד לרצונך?
            מה גם, שלפי מה שיואב עצמו כותב, הוא תפוס, הוא בחו"ל, ומותר לבנאדם להגיב על מאמר כלשהוא גם מבלי שיתחילו איתו באגרסיביות שכזו. אז מה רוצים ממנו?

          • רק מעניין אותי אם התמונה של יואב בשלג בברלין היא בעירום, אם רואים לו את הטוסיק היפה או לא (כי תמונות של בנות תמיד מגלות לפחות את הציצים, אני מתכוונת ובנים לא מנדבים תמונות של ה"זה" שלהם)

          • הטוסיק לא כל כך מעניין אותנו, מה אנחנו פנחס, שנרצה לדחוף לו באט פלאג לתחת? אנחנו רוצות לראות את הטרז'ר

          • כל מילה נוספת מיותרת

          • ג'ו צודקת.
            לאן גלשנו בנות?
            הכל התחיל מבחינתי בדו שיח נעים ומושלג עם יואב
            ופתאום אני רואה בתגובה אליי דרישות לתמונות
            אינטימיות של הבחור.
            יואב, סליחה.
            לא לשם כיוונתי ואני לא יודעת איך קרה.
            בתקווה להחזיר את השלווה למשכננו,
            כי בעיניי להיות אישה חזקה לאו דווקא
            אומר לנבל את הפה.

          • בן זונה

        • אבסולוט ג'וליה

          זו תופעה שקיימת גם אצל נשים.
          זו תופעה שקיימת אצל כל יצור חי שגם מרגיש, חושב ורוצה לחיות כמו שכולנו רוצים.

          • חראם על הגברים הנבגדים שלך…

          • Yeah Yeah…

          • אז מה הסיפור?
            זה השחרור, כאילו?
            להיות כמוהם במובנים האלה?
            ומתי מישהו יודה שאולי להם יכול להיות שחרור
            כזה
            הפוך, מפתיע
            אנושי
            כמה צעדים קדימה
            באנושיות
            אם הם ינסו להיות כמונו
            במובנים הקודמים?
            try to understand
            🙂
            זו השתוות זו?
            שכל השיוויונויות נוסעת בכביש חד סטרי?
            זה הפמיניזם הישן, בייבס
            יש צדדים חדשים למטבע
            איפה נעמי עכשיו
            אני צריכה אותה דחוף

          • אסתי יקירתי, אל תכניסי לי מילים לפה.
            אמרתי משפט מאוד ברור ופשוט – לא רק גברים תוהים אם יש "סוכריה טובה יותר", גם נשים תוהות.
            לכולנו יש נטיה לחפש משהו טוב יותר, עד שאנחנו מוצאים אותו, או לפחות משהו קרוב.
            נורא פשוט, נורא הגיוני, אין בזה שום דבר מהפכני או פמיניסטי או אידיאליסטי כזה או אחר.

            ולהגיד משהו כוללני כמו "הגברים כל הזמן חושבים ש…" זה שיטחי וחלול.
            ובכלל, כשמתייחסים למשהו כ"אויב", הוא יהפוך בסופו של עניין לאויב באמת. לא חבל?

          • לא הכנסתי לך מילים לפה
            וגם לא אמרתי כאן בשום פנים ואופן
            שום דבר שטחי וחלול כמו "כל הגברים…"
            ותודה שקראת את דברי בתשומת לב
            יום מקסים

          • אסתי יקירתי, מי שאמרה "כל הגברים חושבים ש…" היא "האנושית" שאליה התייחסתי בתגובה הראשונה ושבגלל התגובה ההיא את התייחסת אלי.
            ואליה, לא אלייך, היה מופנה ה"שיטחי וחלול" שדיברתי עליו.

            ועובדה שגם את לא קוראת דברים בתשומת לב לפני שאת ממהרת לשלוף…
            יום מקסים גם לך.

          • בנות לא לריב….

      • זהו, שלא.
        יש פה ה מ ו ן בנות מקסימות ונפלאות, ואולי שניים שלושה גברים,
        וגם הם תפוסים למדי.
        למעשה, הבעיה כאן היא כמו בטבריה: המון דייגות, מעט מאוד דגיגים.
        אבל זה דוקא נחמד בעיני שזה לא הפך לאתר היכרויות, כי כמו שזה עכשיו מתאפשר לנו להתדיין בנחת, מבלי לפזול אל המראה כל שלוש דקות ולבדוק אם הליפסטיק עוד שם, ואתרי היכרויות , לעומת זאת, לא חסרים ברשת.

        • בטוח התכוונת להזדיין בתחת
          ולא
          להתדיין בנחת

          • אמרתי "להתדיין בנחת". זה מה שקורה כשדוחפים את הבאטפלאגס למקומות אליהם לא נועדו, אתה שומע? הללו, אתה שומע?
            בטח שאתה לא שומע.
            פנחס, תוציא את זה מהאוזניים, זה לא נוח וגם לא היגייני במיוחד!
            🙂

          • יואב מברלין

            נראה לי שאחרי ההתבטאויות של פנחס מהשק"ם בנושא מה שהוא דוחף לתחת,
            יהיה זה אך הגיוני לא להזמין אצלו מצופים…

  25. הי בנות
    אני חזרתי ל"שוק" הבליינד-דייטים לפני שנה וחצי, אחרי נישואים מחורבנים, שנפלתי לתוכם כי פעלתי לפי סטריאוטיפים.
    מה שצריך לקרוא מתוך השורה הזו אומר כך:
    גם אם את/ה חושב/ת שמצאת את האהבה, צריך לשבת על הצד החושב של הגוף ולבדוק היטב מה אומר הרגש בפנים, זה שלא משקר, זה שאומר את האמת כפי שהיא באמת.
    כי,
    טבלת השוואה של קריטריונים מקדימים עם המצוי נידונה להכניס אתכם לחיים בזבל, כאלה שאתן/ם לא רוצים ולא מאחלים לעצמכם.
    יש לי מכירה שהתאלמנה, נשארה עם ילד והחליטה שהיא רוצה להינשא שנית מכל הסיבות הנכונות, כגון, שלילד תהיה דמות גברית כדמות לחיקוי וכו' וכו'.
    היא מצאה מישהוא שהתאים לטבלת הדרישות ב- 100%, ממש, טו גוד טו בי טרו.
    מסתבר שהאיש הוא זבל טהור, ממרר את חייה,מפחיד אותה מפני גירושין ממנו ובטוח שהיא לא רוצה שהבן שלה ילמד ממנו משהוא. אפילו לא משהו קטן.
    לכן, חשוב שתזכרו שלא כל מי שמגיע לפיצוציה בשתיים בלילה הוא מועמד לקשר רציני. הוא כן מועמד לקשר-חד-לילי (להלן קח"ל), מה שלא פוסל להזמין אותו אליך לדירה ולמיטה כי בדיוק נגמרו לך הבטריות וכן, מתחשק לך זיון. פראי, כייפי, כזה שמאשימים את הגברים שזה הדבר היחיד שיש להם בראש, אבל ברגע הנתון זה מה שיש לכן בראש וזה מה שמתאים לכן.
    אני, מצידי, מפרגן לכן. תיהנו מהחיים כמה שרק ניתן, כי יש המון דברים שלא תוכלו לעשות אחרי שתמצאו את ה"אחד". למשל, לא תוכלו לרדת בשתיים בלילה לפיצוציה בכדי למצוא קח"ל.
    זה נהיה לא יפה, לא מוסרי, מקבל ביקורת מהשכנים ואם ה"אחד" ישמע על זה הוא יכנס לרשימת האקסים המיתולוגיים.
    עוד מילה על בעל-חיים:
    המיגבלות והמחויבות שהוא מכניס לחייך גדולות מן התועלת.
    אחרי שתתמסדי, דסקסי עם ה"אחד" ענין בעל-חיים ואם לשניכם יש רצון להחזיק דבר כזה, תיכנסו גם למחויבות הזו ביחד. לא חסרים אלו שיעזבו אותך בתחילת הקשר כי "חתול עושה לי אלרגיה" או כי אני לא סובל שחתול או כלב אוכל מצלחת שאני אמור לאכול ממנה, אפילו נשטפה היטב. זה פשוט לא מתאים לי ואני משאיר פס. טוב, אבל זה אני.
    יתכן שתמצאי מישהוא כי הוא לא יכול להרשות לעצמו לקנות פקינז ולהתחייב לגדל אותו כראוי, כך שאיתך, אצלך ועל חשבונך, דוקא זה מה שימשוך אותו להישאר.
    זה הקשר שאת רוצה? מבוסס על אהבה לכלב?

    • "האחד" הוא קונספירציה כלל עולמית. גם אם הוא קיים, וגם במקרה הרחוק מאוד שהוא יימצא, עדיין לא מובטח לנו דבר. אנחנו משתנים עם השנים. וגם הצד השני. ולכן כל קשר בינינו לבין האחר משתנה בהכרח גם הוא, ולא תמיד זה לטובה. ולכן, מי שהיה "האחד" שלי לפני חמש שנים, לא יהיה בהכרח "האחד" שלי כיום. למען האמת, ברור לי שלא. כך שאין בכלל "אחד". יש אחדים. רק שמישהו יגלה לי בסוד איפה הם מסתובבים, כי אני רוצה לדוג לי אחד עד הסילבסטר..
      טוב, האמת, לא כזה אסון. תוקפי לא יפוג גם בשנה החדשה, ואם לא אנושק בחצות לא אהפוך לצפרדע.
      🙂

      • יהושע זנגביל

        ממש לא אסון. כל יום יכול להיות הסילבסטר הפרטי שלך. כל יום טוב להכיר. וכל יום וכל שעה טובות לנשיקות סילבסטר ארוכות.

        • ואקרא לו סילבסטר.
          נכון, אם זכרוני אינו מטעני, כל שעה טובה לנשיקות ארוכות, לחות, חמימות ורכות. אבל אני צריכה לנער את האבק מעל הפריט הזה, חוששתני. מזל שאני מאמנת את שרירי הלשון שלי בדיבורים לאין קץ, אחרת היה קיים חשש רציני שהם יתנוונו להם לאיטם.

          תגיד, זנגויל, אתה בא מסוכר או בטעם טבעי? (לא אני לא מתחילה איתך, אני פשוט משוגעת על זנגוויל מסוכר מתוק לוהט כזה)

          • יותר עדיף לך אינדי גו שתאמני את השרירים של פי הטבעת
            וגם יעזור לך למצוא את האחד שלך הרבה יותר מהר

          • יש לי שרירים במקומות שאפילו לא שמעת עליהם, שומע?
            אה, שכחתי, אתה עדיין לא שומע…
            🙂

          • יהושע זנגביל

            בנצרות (אצל הגויים ימ"ש), לכל יום בשנה מוצמד שם של קדוש ושם של קדושה. ביום ההולדת שלי, שלא חל ב-31 בדצמבר, מוצמדת סנטה מריאנה (שתמיד חלמתי שהיא בטח נזירה שהולכת בלי תחתונים למטה). ל-31 בדצמבר, שזה לא יום ההולדת שלי, מוצמד הקדוש סילבסטר, ומכאן השם.
            נשיקות מוצלחות בסילבסטר!
            (אני בא בטעם שוקולד, אבל אני בעצם עשוי מחסה דלת-קלוריות. אני מצויין לדיאטה).

          • ידעתי את זה, וכמובן שבכל סילבסטר יש גם גל כתבות שנועד להזכיר לנו מי היה סילבסטר, ושבעצם אנחנו חוגגים את השנה האזרחית החדשה, ולא את חגו של הקדוש סילבסטר, ואני מעדיפה ממילא את סילבסטר החתול המצויר.
            הפריט הבאמת מעניין: אתה בטעם שוקולד אבל דל קלוריות? כבר ציינתי שאני בדיאטה??
            :))

          • יהושע זנגביל

            כל שנה יש כתבה בעיתון? מה את קוראת? המודיע?

          • אני לא קוראת עיתונים, לא שומעת רדיו, וגם אין לי טלויזיה.
            אני מקווה שבמקרה של התקפת טילים על ישראל ישמיעו אזעקה גם באינטרנט
            🙂

  26. הייתי עשב, הייתי במערב ותחת השמש אין כל חדש.

    מכל אלה שנשארו בעיר הביצתית הזו ולא עזבו לפרברים ביחד עם חברותי , אני נדבקת דוקא לנרקיסים (לנרקסיסטים).

    אלה שמאד אוהבים אותי אך יכולים גם בלעדי וביחוד לאלה שהמשפט "זה לא את זה אני" חרות על דגלם.

    אז איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

  27. חשבתי על מה שאמרת
    שכאשר לא רצית הגיע וההפך
    זה אפשר להסביר מאוד בקלות
    יש דברים שאנחנו יודעים שאנחנו רוצים
    למשל מטרות של האישיות
    ויש דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו רוצים
    למשל מטרות של הנשמה

    ככה זה קורה אני חושבת
    כתבה מעניינת מאוד
    תודה

    • מטרות של הנשמה?
      דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו רוצים?
      תסבירי עוד
      ?

      • לא נמאס לכם עם הוויכוח האין סופי הזה?
        אשכרה לופ.
        די עם ההכללות, יש ה מ ו ן גברים שרוצים כמהים ומתים לזוגיות.
        (תשאלו את אחד החברים הטובים שלי, שיוצא עכשיו עם ילדה בת 20, ולא מבין איך הוא לא מתאהב בה, ולמה לא הולך להם כמו שהוא רוצה שילך….)
        ויש לי גם הצעה:
        כל פעם שבא לכן לראש המחשבה הכוללנית הזאת על הגברים, תחשבו על אבא שלכן, על האח המקסים והמושלם שלכן (כן, זה שאתן לא מבינות מה הוא עושה עם המפלצת השרלילה שמתעטפת בתואר: "חברה שלו").
        יש המון גברים טובים, ורובם ככולם מחפשים קשר רציני ארוך פורה ומפרה.

        ואסתי, אל תכעסי שזה יוצא תגובה אליך, פשוט היית אחרונה בתור…
        🙂

        • בטח אני אכעס
          כי אני בכלל שאלתי את נעמי דברים אחרים
          ואיזה הכללות איזה
          ההכללות הקבועות (והלא מקריות) שלי שייכות הרי לסוג אחר לגמרי…
          ואבא שלי, אגב, באמת מקסים
          אבל הוא מקסים בתור אבא
          וככה מהצד
          בתור בנזוג הוא לא נראה לי תמיד בן אדם קל
          וגם אח שלי לא נראה לי כזה מציאה
          בעניין הזה
          למרות שבננות תמיד חשבו עליו דברים
          שווים וזה וזה
          ולמרות שהוא התחתן ויש לו ילדים וזה וזה
          אז מה
          עזוב, לא כל מי שקרוב
          יכול לסתור את ההכללות…

      • זאת אומרת
        נגיד את חושבת שאת רוצה גבר ליברלי נניח
        אבל הנשמה שלך יודעת שאת צריכה להתעמת עם גבר צר מוחין
        על מנת לפתור דברים הקשורים נניח לגבר הראשון בחיינו-אבא-
        אז לנשמה יש מטרה ובדרך כלל היא צמיחה וגדילה ובגלל זה יש פער כל כך נרחב
        בין מה שהאישיות רוצה…הנוחות…הקביעות…נו…למלא חוסרים
        אבל הנשמה יודעת שאלו הם דברים מרדימים והיא מחפשת עירות וצמיחה
        ועושה כל מה שיכולה על מנת למשוך אלינו את מה שאנחנו צריכים בשביל זה
        משו כזה אני מאמינה

  28. נראה כי המטרה אצלך היא בכלל הדרך
    לפי האובססיביות הרי כי עיקר הריגוש אצלך נובע מהמירדף עצמו
    מה יהיה אחרי שתמצאי?
    ייגמר המירדף המענג!
    תיפסק ההתבוססות במי ומה איפה איך מתי לאן, הרי הכל כבר יהיה ידוע
    בקיצור כל מסע החיפושים המענה הזה כל הסבל הזה ייגמר ואז כבר לא יהיה כל כך כיף.

  29. עניינתן אותי בנות

    אז איפה משיגים תמונה של יואב?
    אנא אמתו את השמועה וצרו גישה להגשמה

    • ממש לא מעודכנת

      אפשר לדעת איזו שמועה? מי זה יואב? ומה מעלותיו הנשגבות?
      אני ממש ממש לא מעודכנת.

  30. אלונה יקירתי,
    נדמה לי שהשאלה שלך היא שאלת השאלות בחיים. לפי איך שנראה לי החוכמה היא לתכנן אבל לדעת לזרום,לדעת מה רוצים, אבל להמשיך לחפש. זה נשמע פשוט ואני נשמעת חכמה אולי אבלאני מכירה יופי את הסצינה של הבליינד דייטים, וכמה כשהייתי לחוצה שום דברלא קרה ועל כמה אנשים מדהימים ויתרתי כי היו יותר מדיימשהו כזה או פחות מדיי משהו אחר עד שהתעייפתי. כשהתעייפתי החלטתי לסרב לכל הצעות ההכרות שזרמו אליי, כי למרות שאני נראית ילדונת, כבר הייתי בגיל שבהן דודות מצקצקות בלשונן ואחותי הצעירה ממני בכמה שנים טובות כבר היתה עם מישהו שנים ועמדה להתחתן, שלא לדבר על הילד שנולד לאח שלי… פשוט החלטתי להפסיק את המירוץ ולשאול מה ואם ולמה, ודווקא אז זה בא, אהבה. לא יודעת אם וקא בגלל שהחלטתי שמפיק, דווקא חבר הכיר ביננו וזה היה בליינד דייט ששוכנעתי להסכים לו ורק בגלל שסמכתי על החבר הספציפי בענייני שידוכים ובלל שהוא לא הציע לי כל יומיים איזה נפל אחר כמו הדודות שלי ואולי בגלל שדווקא באותו רגע הייתי מוכנה לנסות ולמחרת כשנפגשנו אז הייתי פתוחה לקשר יותר מתמיד ואולי בגלל שכל החיים שחייתי לפני כן וכל הסטוציםוההירהורים והאכזבות הביאו אותי לרגע שבו היה מוכנה לבחור במישהו שעמד מולי באותו רע והיה זמין ורצה גם הוא…. אין לי תשובותממש אבל לא נראה לי שהדרך מיותרת, אפשר ללכת בדרך סתם ככה אם נהנים ואפשר ללכת למטרה אבל חשוב להינות מהדרך, זה בעצם מה שחשוב בסופו של דבר וזה כבר באמת תלוי בך יותר מאשר דברים אחרים. משימה לא פשוטה, אבלחשובה…

  31. אינדי גו הסקסית, את צודקת לגבי ה"אחד" אבל בוא נלך עם זה הלאה. המודרנה נותנת לנו שפע עצום והרגלי סיפוק צרכים שלא היו מעולם. השאיפה למציאת האחת המושלמת אמנם תמיד היתה אבל היום אנחנו באמת מצפים למימושה. אבל נראה שהפנטזיה תמיד תתמוגג והאתגר הגדול הוא אהבה ריאלית מתוך מחוייבות, מה שלא כ"כ תואם את הרגלי הצריחה דהיום. ואולי אם נחזק את ערכי האהבה הריאלית והאושר הריאלי יהיו לכל אחד/אחת הרבה יותר מועמדים/ות.
    תחשבו רגע כמה התפשרות הייתה במאות הקודמות והאנשים לא היו יותר מדוכאים ובודדים מהיום.
    זה איזון טכנו – עשב אמיתי.

    • מי אמר שאני סקסית? עבד עליך בענק…
      🙂
      אני מסכימה איתך לגבי מה שמזמנת לנו חברת השפע ועד כמה דוקא שלל הבחירות הוא מה שמבלבל אותנו. אבל אני לא מסכימה איתך בעניין הפשרה. אנשים במאות הקודמות היו מאושרים בעיקר כי לא התאפשרה להם מוביליות למצב אחר. נולדת משרת, ידעת שתמות משרת. היום, אתה נולד בגטו בסן פאולו, נניח, עדיין אין מניעה שתהפוך למולטימיליונר, (שזה אגב לא בהכרח קשור לכמה מאושר תהיה). ונכון,בהודו חיים אנשים בתנאים שכל מערבי מזדעזע מהם, אבל הם לא פחות מאושרים ואולי אפילו יותר, לדעתי, כי הם לא חשופים תמידית לשטיפת המוח המערבית של "יותר": יותר גדול, יותר יפה, יותר חזק, יותר יותר יותר, לקנות, לצרוך, לחיות את החלום האמריקאי.
      ולנו, שלכאורה לא חסר שומדבר, אף פעם לא מספיק, כי ככה מחנכים אותנו. משרה יותר מכניסה, בית יותר גדול, אוטו יותר מרשים, כל דבר ששומר אותנו בתוך הכוורת העמלנית הזו שמטשטשת את ההבדל בין האמצעי (כסף) לבין המטרה (אושר), ומריץ אותנו תמיד הלאה, בלתי מסופקים, קונים שוב את הצעצוע הכי חדש, את הגרסא האחרונה, מה שלא יהיה.
      וסליחה על האם-אמא של ההכללות שעשיתי כאן, אבל הכללות הן בדרך כלל נכונות :)))

      אוף, הלכתי לאיבוד. רציתי לומר שלדעתי לא צריך להתפשר על "האחד". לא בבחירתו. הפשרה תבוא כבר לבד מתוך החיים המשותפים, שהרי אנחנו פתאום דוחסים שתי ישויות עצמאיות ושונות אל תוך איזה מסגרת אחת, ואי אפשר שהמסגרת הזו תתקיים בלי שכל צד יוותר על כמה זוויות קטנטנות. השאלה, בעיני, היא מידת ההתכופפות ואיך לשמור על זהותך ועצמאותך בתוך קשר, ועם זאת לשתף את בן הזוג שלך בחייך, וכאן מתפרשת מערכת עדינה מאוד של איזונים וכיוונונים, והאתגר הוא לשמור עליה *חיה* ונושמת, ולא לתת לה לקפוא בתוך השגרה, כי אז היא תפסיק להתכוונן, ויום אחד אתה מגלה שהפרטנר שלך ואתה כבר לא מתאימים, כי השתניתם, והשתניתם בצורה שהוא כבר לא מתאים לה, או להיפך. וזה יכול לקרות גם כשתהליך האיזונים הזה קיים ופועל, כי זה הטבע האנושי, שהוא משתנה (ועם זאת, גם אחרי שינוי על גבי שינוי, אנחנו בעצם אותו הדבר, כמו ששרים ס&ג)

      • ומי שרוצה לראות את אחד הסרטים הענקיים שנוצרו,
        סרט שנוצר בסן-פאולו עם שחקנים שבאו באמת מהגטו של סאו פאולו,
        שיקח מהר את הסרט Pixote (נהגה פישוצ'י בפורטוגזית ברזילאית).
        אח"כ השקפת העולם לא תשאר כשהייתה.

  32. עלום שם לצורך העניין

    כתבתי כאן משהו, בין שאר התגובות לכתבה של אלונה. לא משהו נורא עמוק, לא משהו נורא משמעותי, אבל משהו. ההודעה שכתבתי קיבלה תגובה אחת.

    הפארסה של פנחס מהשקם מונה בטח כחמש עשרה הודעות או משהו כזה, בהשתתפות כמה וכמה אנשים אינטליגנטיים. אני לא יודע מה שה עושה לכם, אותי זה עושה עצוב. ואם לא הייתי גבר קשוח ומחוספס הייתי אומר גם: מעליב.

    • שה עושה להן טוב מאד בתוך התחת, באמת התורה בחיי אמא שלי

    • אתה צודק. פרובוקטורים תמיד מקבלים יותר רייטינג, וזה באמת לא הוגן. מה גם שפנחס מזמר כל הזמן את אותו השיר. אולי בגלל שאני לא נורא אינטיליגנטית, נגררתי לזה. אתה בהחלט צודק.
      והנה, גם קיבלת תגובה, למרות שאתה גבר מחוספס וכו'.

    • לילית-נסיכת האופל

      אל נא תעלב עלום נוגה ויקר שכן פנחס היקר עושה לנו שירות. הוא ליצן החצר ושוטה הכפר והפרובוקציה הנחותה לכאורה שהוא מייצר היא כמו מראה קמורה או זכוכית מגדלת שמראה לנו במימדים מופרזים את הכיעור ואת היופי של עצמינו.

      • חשבתי קצת על התשובות שלכן, וההסבר, למרות שיש בו גרעין של האמת, לא נראה לי מספק.

        אני חושב שקודם כל צריך לבדוק האם המילה פרובוקציה מגדירה נכון את פעילותו של פנחס. פרובוקטורים הם אנשים מסוגו של פעיל התנזים ובמידה מסוימת זוהר וג'ו המבתק, אבל פנחס הוא הרבה מעבר לכך. את פעילותו כאן ובפורום הייתי מכנה הטרדה מינית ואולי אפילו אונס וירטואלי, וראו לדוגמא את הודעתו לאסתי בה הוא מתאר בפירוש ובציוריות דוחה קיום יחסי מין אנאליים איתה (בפורום הוא עשה דברים דומים עם אחרות). מאחר וברור לכולנו שזה לא נעשה בהסכמתה, יש כאן מעשה מגונה או אונס.

        פנחס הסוטה ממלא כאן, איפוא, את הנישה של המטרידן המיני – אותו יצור שכשנתקלים בו בחיים האמיתיים זה כמעט תמיד בסיטואציה בה הוא בעל הכוח והקורבן מרגישה חסרת אונים, מתוסכלת ונפחדת. זהו אותו האנס שמופיע בסיוטים שלכן ובחרדות שלכן ומותיר אתכן חלשות ומבוהלות ומשותקות מפחד.

        לפתע האנס המפחיד משחק במגרש שלכן, בסביבה הטבעית שלכן, וכשאתן בהחלט לא לבד. הזאב האיום התגלגל לו למרכז העדר והנה הוא מתגלה לא איום בכלל. להיפך, הוא כמעט מעורר חמלה בשלומיאליות בה הוא משתמש בכלי הנשק הנהוגים כאן: מילים. סוף סוף הוא החלש והפאתטי ואתן יכולות לממש עליו את פנטזיית תלמה-ולואיז או לורנה בוביט, להתעלל קצת בעילג העלוב הזה עם אוצר המילים של ילד בכיתה ד', ולעשות לו – וירטואלית – את מה שנמנע מכן בשעה שהכפיל האמיתי שלו נצמד אליכן באוטובוס או מטריד אתכן על חוף הים. אתן משתעשעות בו כחתול בעכבר פיסח: בועטות בו, רומסות אותו, סורטות, נושכות, וגם – תודו – די נהנות מהמשחק הזה. הפנטזיה הזאת כל כך מושכת, הכוח הפתאומי הזה כל כך משכר עד שלרגע אחד joe (!!!!) נסחפת עד ההצעה (בהומור כמובן) להחליף איתו תפקידים בחיים האמיתיים ולנקום בו דרך האמא שלו. תעצרו לחשוב על זה רגע: joe הפכה למטרידה מינית בפוטנציה. joe.

        אז זה מה שאני חושב על הדינמיקה של בננות vs פנחס, ואם הניתוח שלי נכון פנחס בעצם משרת כאן מטרה חיובית מאד. יישר כוח, שקמיסט קטן שלנו.

        • ואתה יודע מה אני חושבת?
          שפנחס מהשק"ם=אברם המג"ד=ג'ו המבתק. זה אותו בן אדם.

          • אולי.

            אני לכשלעצמי חושב כמה משעשע זה היה יכול להיות אם היה מתברר בסוף שפנחס השקמיסט הוא לא אחר מאשר עמי. הא? מיסטר הייד שפורץ לו מידי פעם החוצה מתוך נפשו המאד מהוגנת של דר' ג'קיל… אבל לצערי המציאות ודאי אפורה יותר.

            כל העיסוק בשאלת הזהות באינטרנט הוא חסר תוחלת, וזה גם הטוב וגם הרע שבדיונים כאן ובפורום. איך שלא יהיה, אני מוצא את היפוך התפקידים בין הקורבן לתוקפן מעניין (בהעדר תרגום טוב יותר ל-fascinating), ביחוד כשהקורבן הוא קורבן בהתנדבות שמוכן לספוג בהנאה את ההתעללות – כל עוד מאפשרים לו לומר "תחת" ו"זין" – ובכך מסיר כל עכבה מוסרית מהמתעללות.

          • מדובר בהחלט במיסטר הייד שפורץ מנפשו המהוגנת של ד"ר ג'ייקל. לא עמי. אבל מהוגן כמוהו.

          • כשהייתי בת 14, אולי עוד היה ניתן להיצמד אלי באוטובוס ושארגיש חסרת אונים. אם זה קורה היום (סיפור אמיתי שאירע לפני שנתיים) אני פשוט שולחת את היד אחורה לאיזור החיכוך המסוים וצובטת צביטה הגונה. בעניין פנחס, אכן, אין שומדבר מאיים בטרדן וירטואלי בעיני. כל עוד זה נשאר וירטואלי, מה גם שברור לי למדי שמי שעומד מאחורי פנחס הוא לא בדיוק הטיפוס שיארוב לי בלילה בדרך הביתה. (לא, ואני לא חושבת שזה ג'ו המבתק. יש לי השערה פרועה אחרת)

          • אינדיגו הולמס, בלשית מצטיינת בשירות המלכה: טוב, זה שפנחס מהשקם הוא לא ג'ו המבתק, זה די ברור לכל מי שיודע לקרוא, אבל מי לדעתך (ההשערה הפרועה שלך) עומד מאחורי השקמיסט? אל תגידי את השם. תני את המאפיינים של הבנאדם

          • אני חושבת שעליתי עליו, כמו שגיליתי מיהו המבתק.. אבל אני עדיין אוספת רמזים (כבר ראיינתי את כלבם של בני בסקרוויל והוא השאיר לי מתנה לא נחמדה בכלל על השטיח). ומצד שני, כמו במקרה של ג'ו, אני חושבת שצריך להשאיר למפעיל שלו את החופש הוירטואלי ללבוש ולפשוט זהויות נוספות, ואני נגד אאוטינג.

            דבר אחד אני חייבת לציין: לאדם שעומד מאחורי פנחס יש אולי הרבה פנטזיות אנאליות, אבל אפס נסיון והבנה בתחום. ולראיה, הוא כל הזמן מסכך וירטואלית בואזלין. ואזלין? ואזלין?!? ואזלין זה אחלה חומר לשימון צירי דלתות חורקים ולהזנת נעלי עור. אתה שמעת את זה, "פנחס"?

          • להשערתי פנחס מכיר היטב את ג'ו (ואפילו חבר טוב שלו)
            אבל מחקה אותו בפחות כשרון.

            אלא אם זה בהפוך על הפוך (לא נראה לי), ואז כל הכבוד (נגיד) לג'ו
            (שעדיין, אין לי כוונה לחשוף אותו) על עילגותו המזדמנת.

          • "הפוך על הפוך"? את בכיוון הנכון

          • תאמינו או לא, אבל אין לי שמץ של מושג מי זה "פנחס מהשקם"

          • אלא מה? שתודה בפומבי על העילגות המזדמנת? לא נותר לנו אלא להאמין או לא, כדבריך

          • אם תאמין או לא. אני את שלי אמרתי. ומי שמתעקש לטפול עלי את אברם ופנחס וכו' – שיבושם לו

          • פנחס מהשקם

            וזלין אולי טוב להזנת נעלי עור אם יש לך נעליים שאוכלות אבל ביחוד הוא טוב לזיונים בתחת, שגם אז הוא מונע חריקות מיותרות. לא צריך לקנות את כל המשמנים המפוצצים שמוכרים לכם בבית מרקחת בשיינקין ושגומרים את המשכורת הצבאית. זה אני יהיה מוכן להוחיח לך באופן אישי

          • אין שום אפשרות שבעולם שפנחס מהשקם וג'ו המבתק יהיו אותו אדם. תשאלי כל מומחה לפיענוח טקסטים (אני ממליץ על ESTEE, ג'וליה או אינדיגו, שממש מצויינות בזה)

          • יאללה, יאללה, שמענו עליך.

          • מה?
            מה שמעת עלי, גברת "יאללה יאללה"?

          • אבל ממש
            לא

          • ממש ממש ממש לא, אני ממש ממש לא פנחס, אתם שומעים? ממש ממש לא, ללללללא, זה לא אני ,זה ללללללללללללללללללללללללללא אני…. לא. לא אני. מה פתאום? 🙂

          • ואני חושב שאתה דווקא כן! אתה, "החושף", דווקא כן, בהחלט, "פנחס מהשקם"

        • אתה צודק. אני חושבת. כלומר, יש מקום למחשבה וביקורת עצמית.

          אתה חושב שזו הטרדה בפוטנציה? אני הפכתי והפכתי בדברים טרם פרסומם ובסופו של דבר חשתי שהם סאטירה, אבל יכול מאוד להיות שיש בהם יותר משמץ של אגרסיה.

          אגב, נדמה שלי שללא הכרה של פנחס בהיותו הקורבן, התיאוריה שלך הופכת מעט בעייתית, לא?

          • כל חברה וכל קהילה זקוקה לשקמיסט שלה. לגמד. ל"ג'ינג'י בוא הנה". ל"בילי – בואי תשבי לי". זה עצוב ואנושי גם יחד, אבל זו הסיטואציה שבה אנחנו – במיוחד בחברה הישראלית הכוחנית והאטומה רגשית מעצם מהותה – בני אדם, חיים בה.

            בצבא אתה צריך את המניאק שריתק אותך לבסיס בשבת, לשקמיסט החרא שדופק אותך בעודף, לאפסנאי שאומר לך "תבוא מחר. אין לי זמן עכשיו". בעבודה אתה מחפש את הכוסית הסנובית, עם האף למעלה, את החנפן חסר האישיות, את הפראייר.

            החלשים, השונים, הלא-נורמטיביים מוקצים אל מחוץ למעגל כדי שנוכל לאפיין אותם בשונה מאיתנו, ללעוג להם (אפילו בלבנו) ולהרגיש כמה יש הבדל בין מי שאנחנו, לבינם

            "הם" נמצאים שם. "הם" לא בסדר. "הם" לא צודקים.
            "אנחנו" כאן. "אנחנו" בסדר. "אנחנו" צודקים.

            וזהו תעלול מתעתע. מכיוון שגם הקורבן מרגיש שהוא "צודק", שהוא "דפוק" – וכולם טועים.

            כל צורת הראיה של קורבן-מתעלל היא מאוד נזילה, מכיוון שמאוד מהר משחק התפקידים יכול להשתנות. זה קורה בתוך מערכת זוגית, בין גבר לאשה, וזה קורה בין חברים, וזה קורה בין הורים וילדים וזה קורה בין הבננות לבין פנחס מהשקם, פעם הוא שולף ופעם הן דוקרות.

            משחק סאדו-מזוכיסטי כזה, שדרושים לו שניים

            יוסי בבליקי, אהוב לבי, כתב בשיר 'יש לך מקום' את המשפט: "בבוקר את סימנת עם טוש צהוב את הליכלוך / את יודעת: את סימנת אותו". בקהילות וירטואליות מחפשים לא את הפרובוקטור, דווקא, אלא את זה שאפשר יהיה לסמן אותו.

            אז פעם מסמנים את אסתי וקוראים לה "חלאה", פעם מסמנים את פנחס מהשקם וקוראים לו "עילג", פעם מסמנים את בועז כהן וקוראים לו "צדקן מקצועי". המטרה משתנה, לא התסמונת.

          • אני מסכימה עם האורח שפנחס הוא הרבה יותר מפרובוקטור, פנחס הוא מטרידן סדרתי. גם חברה שמגדירה את עצמה על פי השונה אינה זקוקה למטרידנים.

            ג'ו הוא פרובוקטור, ויעיד שמו (ואני משייכת לקבוצה שלו גם את השרופה) . אסתי היא לעיתים מה שנוח לסמן כשונה ולשגר התקפה. אתה בועז, מן הסתם מתוייג בקלות כ"ממסד", שנוא נפשינו. התנזים הוא עניין משונה, בחצי הדרך בין הפרובוקציה לגועל נפש. אבל פנחס, הוי פנחס הקטן, הוא משהוא אחר. אם תשאל אותי לדעתי מדובר פה באדם מעט חולה. אל אני לא מפענחת בליגה ארצית.

            אני לא חושבת שפנחס נהנה ממידת הלגיטימיות לה ראוי כל משתתף אחר, ולו הייתי אני האיש עם השלטר, הייתי פשוט מעלימה את נוכחותו כאן, מוחקת מהשרת.

            ולגבי הגדרתנו את עצמנו. בועז אני סבורה שההגדרה על ידי השונה אופיינית לגילאים צעירים בהרבה מהממוצע כאן, לא כן? הרי אדם מבוגר, שלם עם עצמו ומוטמע אל תוך החברה אולי *נעזר* במידת השוני כדי להגדיר את עצמו, אבל לא זקוק להפעלת "חרמות" וריבים כדי למצב את האבחנות שלו. ובהרבה מקרים, מידת השוני אולי מוגדרת, אבל מהווה את הבסיס האיתן ביותר לקשר בין בוגרים. שלרשותינו כבוגרים עומדות גם דרכים אחרות של הגדרה עצמית והשתייכות, מעודנות יותר, מתוחכמות יותר.

            אולי המקום היחיד בו החברה הישראלית כולה מתנהגת עדיין כחבורה של נערים בני שש-עשרה, היא הזירה הפוליטית. ואגב, אני מציינת לעצמי בחיוך שההתיילדות הזו היא אולי הסיבה לתרבות הדיון הפוליטית הנמוכה כל כך…

          • לידיעתך, בועז כהן
            ההתקפה המבעיתה של הפרחח בזמנו והגעל נפש של פנחס הפעם, הן בהחלט מקומות שבהן שאלתי ואני שואלת את עצמי מה לי ולחויה הוירטואלית המזוהמת הזו.
            ולבועז כהן אולי קראו צדקן מקצועי, אבל לא סימנו אותו בדרך שהפרחח סימן אותי, וגם לא ביצעו בו אונס וירטואלי. אני לא בטוחה שהוא היה נשאר כאן אם זה היה קורה וה"קהילה" הזו היתה נשארת אדישה. לא בטוחה בכלל. בגלל האדישות, לא בגלל ההתקפה. בועז כהן, למשל, במקרים שהזכרתי, נשאר דומם.
            ולגבי "אין שום אפשרות שג'ו המבתק ופנחס מהשק"ם זה אותו בן אדם". האמנם?

          • אני מבינה לליבך וגם אני התחלחלתי מדבריו של פנחס אלייך, ובכלל. לא נכון לומר שהופקרת לחסדי הקהילה, למשל בדיון מסויים נתנה לך התנצלותי הציבורית על אופן ההתבטאות של אחרים ועל שהתעכבתי לבקר אותה.

            אני לא יודעת מה אפשר לעשות בנושא פנחס, מלבד לבקש משירלי להתערב. אך חשוב להבין שכל מה שנאמר פה רק נאמר, והוא וירטואלי. בוטה, גס, לא ראוי, אבל לא מסוגל לפגוע ביותר מאשר האוירה.

            אני מקווה שאת בוטחת בכוונתי לנהל דיונים על אופי הדיון פה גם בעתיד ושיש לך כוונה דומה.

          • כן, ג'ו, ואולי בזכותך לא הסתלקתי אז

          • תרשו לי לבטא את דעתי הצנועה.

            פנחס מהשק"ם הוא סתם שובב. סתם. בחור שכל חייו קולה וביסלי ודיבורים מלוכלכים שכל גננת היתה שולחת אותו לעמוד בפינה בגללם, לשעות ארוכות.
            הוא לא פרובוקטור, הוא סתם מסתובב כאן עם חיוך של טמבל ועושה טיזינג ברמה דיי מפגרת, ואני לא מאמינה שמישהי באמת מתרגשת ממנו.
            סתם, אומר כוס ותחת וד.ח.פ עם כל הטיותיו, ופזזים ובז'ז'ים וקישקושים מגוחכים.
            זו לא פרובוקציה, זו סתם התלהבות, כמו הילד הזה בגן שתמיד היה מושך לנו בצמות –
            הוא בסך הכל מנסה למשוך לנו בלשון, והוא אפילו לא מתוחכם מספיק בשביל להבין שזה מה שהוא עושה.

            כך שאני קוראת, מחייכת, צוחקת מהאימפריה שהוא סידר לעצמו בשק"ם, ועוברת הלאה.
            תמיד יש אחד כזה, קטן עלינו.
            ולכן אני לא חושבת שצריך לעשות ממנו סיפור, להתרגש ממנו ברמה של "מה לעשות איתו" ו/או "לבקש משירלי להתערב".
            יש גרועים ממנו, הוא סתם זימזום באוזן, וגם זה בקושי.

            (נ.ב. לא יודעת אם הצלחתם להבחין בדקויות, אבל לפי מה שאני ראיתי, יש שניים שכותבים בשם פנחס מהשק"ם. אני מחכה שהם יתחילו לריב…:))

          • אה, ואני חשבתי שזה היה ממלא מקום, מה שהתאים לי לתיאוריה…

          • אישית, אני זוכר לפחות פעמיים שיצאתי להגנתך. לפחות פעמיים. כך שאת לא מדייקת בעובדות

            שנית, פנחס מהשקם וג'ו המבתק אינם אותו אדם. וזה ברור למעלה מכל ספק

            שבת שלום

          • כשהפרחח התפרע בברוטליות, בועז כהן, אתה שתקת. אפשר לדפדף אחורה.
            זכותך, כמובן, לשתוק. רק קצת קשה להחזיק את המקל משני קצותיו.

            שבת מצויינת

          • לא מחזיק שום מקל בשום קצה שלו.
            כשמתקיפים אותי אין לי שום ציפיה שמישהו מגולשי בננות ייצא ללחום את מלחמתי, יגן עלי בדרך זאת או אחרת, וכו'. אני בוחר להגיב – אם בא לי – בעצמי. ואם לא בא לי, אני לא מגיב.

            בטח שאני לא מוצא סיבה לנהל פנקסנות בנוגע ל"זה הגן עלי אז" או "ההוא שתק אז, כשתקפו אותי", וכו'

            זה נראה לי ילדותי ומגוחך
            אבל זאת כמובן רק דעתי שלי

          • וזו נראית לך תגובה הוגנת לעניין שאני וג'ו דיברנו עליו למעלה? למסמס את הכל לפינה המגוחכת של "פנקסנות" ?
            אתה יכול לקרוא שוב את התגובה שהשארתי למעלה תחת הכותרת "ק' בננות תובב"א".
            אני הלא דיברתי על התקפות ברוטליות באופן קיצוני, שבועז כהן עצמו לא נחשף לשכמותן,וכבר כתבתי שאם היה נחשף לשכמותן ונתקל באדישות, אני באופן אישי לא מאמינה שהוא היה נשאר כאן. ועל כן לענות לי במילים "כשאותי מתקיפים…"- זה לא ממש דומה.
            ואולי אתה לא ממש זוכר, אבל אני זוכרת היטב, גם את המיילים הפרטיים הרבים שקיבלתי והיו מלאי זעזוע.
            אתה טענת שאני לא מדייקת, ואני הראיתי לך מדוע אני כן. ואיזה מקל זה? המקל שמצידו האחד שתיקה נוכח ברוטליות אלימה ופוגענית באופן קיצוני, וצידו האחר דיבור… שאיך אגדיר אותו… מתיימר להיות במקום אנושי ואוהד ושוחר טוב ואפוף דיבור קהילתי…
            עזוב בועז, אם תרצה תקרא שוב את ההשתלשלות של התגובות כאן, ותבין , אולי כן ואולי לא, אני מנחשת שלא, מדוע הסתכלתי על התגובה שלך עכשיו וחשבתי: יש רגעים, בדיון וירטואלי, שאת שואלת את עצמך, לא חבל על הזמן? אנשים ממילא עסוקים בלהיות מרוצים מעצמם בכל מחיר.
            ובכל זאת כתבתי את כל מה שכתבתי עכשיו, ואני ממש לא מצפה לשום סוג של הבנה.
            ואגב התקפתו המבעיתה של שמוליק כהן כלפי בזמנו: ראיתי משהו היום בפורום, וירדו לי כמה אסימונים. אז שבוע טוב לכל כהני ירושלים, ועתה אפרוש לי מן הדיון הלא מפרה הזה.

          • "מרוצים מעצמם בכל מחיר"
            "שתיקה נוכח ברוטליות אלימה"
            "מתיימר להיות אנושי…"

            יש עוד כמה סעיפים בכתב ההאשמה?

          • כמובן שהצלחת לדוג מן התגובה שלי רק את מה שיאפשר לך להדוף אותה חזרה… רק שאתה לא נקי בעצמך מ"סעיפים" כאלו כלפי ("לא מדייקת" "פנקסנות","קטנוני וילדותי" והפעם-"כתב אשמה")
            אבל עזוב, עזוב, כל אחד הוא מה שהוא, וכשפניתי אליך בראשית ההשתלשלות הזו, קיויתי מלכתחילה להתייחסות יותר עניינית. אם הייתי זוכה לה, הדיאלוג הזה לא היה מדרדר ככה.
            (ועכשיו תגיד שאתה תמיד ענייני ותמיד הוגן, כמובן… מצויין. חורף שמח לך ולכל אהוביך)

          • אסתי יקרה,
            התשובה מתחלקת לשניים:

            *1. אדישות:*

            ראשית אני מתנצלת שלא השמעתי את קולי עד היום ולא הגבתי לתגובה של פנחס אלייך (וגם בפני האחרים במידה והתפרסמו תגובות שדרשו התערבות אישית שלי). הסיבה אינה קשורה כלל לאדישות, להיפך ("הלוואי" והסיבה האמיתית הייתה אדישות). הסיבה היחידה היא מחסור בזמן ועיסוק עד מעל לראש בתחזוק שוטף של האתר, קידום האתר ושידרוגים ושיפורים כאלה ואחרים (בהזדמנות הזאת יש לציין כי כל עזרה מצידכם תתקבל בברכה). רק בשבוע האחרון עבדנו (בועז ואני) ימים ולילות על הצ'אט החדש (שעדיין לא גמור) ועל ארכיון, שעלה היום. וכל זה עם חום של 40 מעלות (אבל את זה נשאיר הפעם בצד). הפתרון היחידי, כנראה, הוא לשכפל אותי (ואני לא צוחקת). בקיצור, אני קוראת את התגובות, אבל לא תמיד יש לי את הזמן להגיב *באותו הרגע*.

            *2. צנזור פנחס, וצנזור תגובות בכלל*

            מאוד קל לי למחוק תגובות. באמת. אני נכנסת לעמוד האדמינסטרציה ובלחיצת כפתור מעלימה את התגובה. קלי קלות. ואכן, אני מודה שבתחילה, כשהאתר עלה, וגם אחרי זה, נמחקו כאן תגובות שפגעו בכותבים ובמגיבים. כמו כן, כל פנייה אישית אליי בבקשה למחיקת תגובה לרוב נענתה בחיוב. אבל השאלה שצריכה להישאל היא מה המשמעות של מחיקת תגובות.
            אחרי מחשבות רבות הגעתי למסקנה שמחיקת תגובות היא בפירוש טעות חמורה.
            צנזורה מסוג זה אין לה לא מקום באתר, ולא באינטרנט בכלל.
            הרי לא רחוק היום בו תגובה שתפגע בי באופן אישי (והיו כאלה, לא מעט) תוכל למצוא את עצמה מחוץ למסך. יותר מזה, מחיקת תגובות היא בפירוש סתימת פיות, ואני אישית לא מוכנה בשום פנים ואופן כיום לתת לזה יד, גם כשמדובר בתגובות פוגעניות ביותר (ע"ע פנחס) .
            המקום היחידי שראוי לצנזר תגובה היא רק במקרה ונעשה אווטינג. נקודה.
            האפשרות למחיקת תגובה מעליבה ככל שתיהיה נראית לי מופרכת לחלוטין, הרי בשביל זה בדיוק קיימת האפשרות להגיב.
            ולעניין פנחס. ג'ו הציעה שנעלים אותו. לדעתי זאת תיהיה טעות חמורה. אני רוצה להאמין שאנחנו מסוגלות ומסוגלים להתמודד גם עם דיעות חשוכות, פוגעניות ושטחיות. בסך הכל, לדעתי, מתנהלים כאן דיונים מרתקים ומי שכותב זה או אחר מביא לו את הסעיף הוא בפירוש יכול לדלג על התגובות של אותו האחד, אם לא מתאים לו לענות לו.

            שיהיה לכולם שבוע מצויין,
            שירלי

          • תמיד יש מקום למחשבה וביקורת עצמית, אבל אני, לפחות, לא התכוונתי לבקר אלא לתת הסבר אפשרי גרידא. אני לא רואה כל פסול בכך שבעולם הוירטואלי אתן חזקות יותר, או לפחות משתוות, למין הברוטאלי. גם המאצ'ואיזם הנקבי בעניין תמונות העירום של יואב שעשע אותי בהיפוך התפקידים ממה שאני מכיר בעולם האמיתי. כמו שבועז כוהן העיר משחק הסאדו-מאזוכיסטי הזה נעשה בין consenting adults (השקמיסט אמנם כופה את נוכחותו, אבל לא כופה את התגובות) ובתור שכזה אני לא חושב שיש מקום להתנצלות. בסופו של דבר אני בטוח שאם באמת היית נתקלת באמא של פנחס באוטובוס היית מפנה לה מקום ישיבה ועוזרת לה עם הסלים…

            האם העובדה שאיש הוופלות משתתף במשחק ברצון ובהתלהבות מערערת את התיאוריה שלי? במידה מסוימת אכן כן, אבל אפשר להפיק הנאה סאדיסטית גם מיריית חיצים על _תמונתה_ של דמות שנואה.

          • אני מייצג את המימסד שנוא נפשכם?
            אני?? ?? ??

            איך זה ולמה?

          • טוב. קטן, לשניכם.

            אורח: הדו שיח בעניין יואב כבר זכה לביקורת הראויה לו ואני לא אתן לו עוד מקום, באחת – הוא פסול מכל וכל וראוי לגינוי (שקיבל ממני).

            בועז: העליתי השערה בנוגע לכינויי גנאי שמופנים כלפיך ולסיבה להם. אם לא היית נתפס כממסדי לא היו מכנים אותך דווקא צדקן מקצועי. אבל אני בינכה לא מסכימה עם הסגנון ולא עם תוכנו של הביטוי.

          • אבא שלי מאוד ישמח לקרוא את זה, אחרי מלחמות של שנים כנגד כל המרדנות שלי

            והוא גם יצחק.
            נורא

          • בן כמה אבא שלך?
            ובן כמה אתה?
            ובן כמה מי שקורא לך צדקן ומימסדי?
            זאת התשובה, כנראה.

          • יש בורגני בכיס. כולל כל הג'סטות.

            🙂

          • לפני שבוע וחצי מלאו לי 37 שנים
            אבא שלי בן 62 – והוא אכן מאוד מאוד צחק כשסיפרתי לו

          • אז כנראה שמי שכינה אותך ממסדי פשוט שייך לדור הבא. עכשיו הבנת? יש דור אחריך והוא מתבונן בך כפי שאתה מתבונן באביך. להסביר שוב?

          • אבא שלי אוונגרדיסט היה ונשאר. הכי לא ממוסד ולא שמרן בעולם. בגיל 62 הוא יותר זרוק, שמאלני, פתוח ומגניב מהרבה בני 22 שאני מכיר. אבא שלי שומע רד הוט צ'ילי פפרז ואוהב לרקוד וגם חדוות העשב המתוק לא זרה לו

            אבל הדיון הוא בכלל אחר. הדיון הוא על סנוביזם וראיה צרה של דברים. הרי להתנשא אפשר בכל דרך ובכל מקום. כלומר: מי שיש לו תואר שני יתפוס תחת על מי שלא הלך לאוניברסיטה, ומי שצעיר ירגיש נעלה על פני מי שמבוגר יותר, ומי שעשיר יזלזל במי שגר בדירת חדר שכורה, ומי שאשכנזי יכול להרגיש עליון על מי שמזרחי

            זה העניין, לדעתי. העובדה שאנשים מבקשים להרגיש יותר טובים מאנשים אחרים, שאינם הם

          • אינקוגניטו, הפעם.

            מצטערת לחשוף אותך בועז.
            לכל מי שעוד לא יודע – בועז כהן וג'ו המבתק אחד הם.
            ובעיניי זה מקסים שאדם אחד מצליח להוציא מעצמו קשת של תכונות אנושיות והתנהגויות מגוונות, ומכן בנות – כל כך הרבה תגובות שונות ומשונות.
            חזק ואמץ בועז!

          • ויש אפילו עוד כמה שמות שהוא מסתתר מאחוריהם.
            נראה אותך עולה עליהם.

          • אינקוגניטו, הפעם

            בועז הוא גם נסטסיה וגם ג'וליה, זה ברור. לא?

          • גילינו אותו

            הוא לא נשים הוא רק גברים

          • נסטסיה פיליפובנה

            *ג'וליה, בועז*

            אתם לא מוצאים את זה קצת קינקי, שחושבים ששלושתנו אחד?

          • גילינו אותו

            אף אחד לא חושב ככה חוץ מזה שניסה לבלבל את הגילוי האמיתי

          • א. אנחנו הרי יודעים מי את.

            ב. אני לא דואגת לזהות שלי, יש פה מספיק אנשים שפגשו אותי פנים אל פנים, ו"ג'וליה" רשום אצלי גם בתעודת הזהות.

            ג. בכל מקרה, נראה שאת נהנית מהתפקיד שלך ושתדביקי לכולם מה שרק יתחשק לך, ממילא.
            להזכירך, זה אתר אינטרנט. ואאוטינג נחשב כאן מעשה בלתי ידידותי למשתמש ולסביבה.
            מבטיחה לך שבבוא היום תישאי בתוצאות של מעשייך.

            ד. תודה ושלום.

          • איומים בנקמה??

          • רק רציתי להזכיר לה שמי שמשחק בקקי, סופו להריח כך…
            מה, לא?…

  33. מישהו צריך לספק חומר לתגובות, לא?

    בספק אם אנשים היו מאושרים יותר במאות קודמות. מה שכן, היו תבניות מאד נוחות. בן זה בן ובת זו בת, ולכל אחד/אחת תפקיד שיש למלא.
    הבחור עושה את הצעד הראשון
    הבחורה מפגינה חיוך לא מאיים ומלא רוך
    אם הכל מתקתק, הבחור יתאהב ביצור הקסום והאניגמטי, והבחורה תתמסר לתחושת הביטחון (וזו אינה בהכרח אהבה).
    אנלא חושבת שהבעיה כיום (ועל זה שיש כזו אני רואה שהרוב מסכימים) קשורה ישירות לתרבות הצריכה המודרנית, אלא בחינוך למימוש עצמי, למרבה האירוניה…

    עוד לא מצאתי דרך להשלים עם הסתירה שבין התפקיד המסורתי שצריך למלא בתחילת מערכת יחסים לבין הדמות של הבחורה המודרנית, העצמאית וה'מסתדרת מצויין לבד' שצמחתי להיות.

    שני צדדים למטבע:
    קודם כל מעולם לא פיתחתי את הכישורים הנדרשים ל'תפיסת גבר' כמו ציחקוקים מתגלגלים, יכולת להנהן ולשתוק, ביישנות מתוקה…
    ומצד שני, מה לעשות, גברים שמתאהבים בי בגלל סיבות קדמוניות יוצרים אצלי אנטי ('אבל אתה עוד לא יודע בכלל מי אני!', 'מה, בכלל לא העפת מבט על קורות החיים שלי!'…)
    ב – ע – י – ה !

    בקיצור, קצת התרחקתי מההגדרה המסורתית ( אך עדיין תקפה בכל מה שנוגע ליצירת מערכות יחסים) של 'אישה מהי?'. אני לא היחידה, כנראה. לא לחינם חובר הספר 'The Rules'. זה כבר לא באינסטינקטים של כולנו, בנות. בעיה נוספת היא להחליט אם הייתי רוצה יכולות כאלו built in או אולי הגרסא הנוכחית שלנו היא המשופרת, ורק שהפידבק מצד המין החזק לא קיים…

    אולי אנחנו בכלל בעיצומו של שלב ביניים אבולוציוני. שלב שבו האישה כבר השתנתה, אבל הדימוי שלה בעיני הגבר עוד מקובע.

    ובעניין הזה, גברים, לא נשאר לי אלא לצטט את אופטימוס פריים:

    Autobots, TRANSFORM!!! l

    • זו בדיוק הטרגדיה
      הם מפגרים מאחורינו
      השתנינו
      אבל הם עדיין לא.
      (לא, אני לא אומרת שהם "מפגרים"
      אלא שהשינויים שאנחנו עברנו
      לא מתואמים איתם ממש
      שהרי הסדר החברתי נשאר אותו דבר כמעט
      גברים השתנו אך מעט
      ואילו אנחנו… לא דומות בכלל בכלל לדור שלפנינו…
      שלא לדבר על זה שלפניו…)
      וככה אנחנו מוצפות במסרים סותרים
      וציפיות מתנגשות
      שמטריפות את דעתינו…
      למה אנחנו השתנינו יותר מהר?
      כי היה לנו יותר מה להרוויח מהשינוי
      ולהם יש פחות מה להרוויח מהשינוי- כך נדמה ,בטעות
      הו איזו טעות
      מפני שגם הם ירוויחו ממנו
      ירוויחו המון…
      ועכשיו
      שלב ביניים מסובך מאד
      ללא ספק
      שמוציא משני הצדדים תגובות מבולבלות
      ומספק חומר נפלא לדיונים 🙂

      • משתנות מהר יותר, כי הן גמישות יותר. סתגלתניות.
        ואני רוצה רק לומר שספרים כמו the rules
        מוקצים בעיני מחמת מיאוס. אני אינדיבידואל, ועוד לא נכתב הספר שיכתיב איך נכון *לי* להתנהג. ספק אם אני עצמי יכולה לחבר לעצמי אחד כזה, שהרי זה דינמי.
        מספיק גרוע שאני צריכה לנהוג על פי כללי התנועה וכללי הטקס. אני לא רוצה לקבל התייחסות אוטומטית המוכתבת מראש על ידי זוג אמריקאיות מפגרות (ושיהיו גם מבריקות, זה לא משנה) ואני גם לא מחזירה יחס דומה. אין כללים. פשוט אין. יש מה שנכון לי ושאני צריכה להיות נאמנה לו. ואם גבר כלשהוא לא ירצה בי בשל מה שאני, הרי ממילא אין על מה לדבר.

        • בשנות העשרה והעשרים שלי, שהיו גם שנות השבעים של המאה שעברה, לא הייתי לבד אפילו שבועיים. נגמר סטוץ – הגיע עוד אחד. וגם אהבות באו, עינגו, הקסימו, שברו, ריסקו, הלכו ובאו אחרות. ותמיד היה ברקע מישהו, ידיד אחד שידעתי שאפשר לסמוך עליו, שהיה זמין כמו אח יקר ומוכר, אך חברות אמיתית (שניסינו בגיל עשרים) לא צלחה, ולכן נשארנו אקסים-ידידים (אפילו לא יזיזים). הוא היה עוזר לי לעבור דירה, הוא היה בא לתקן דברים, איתו הייתי הולכת לסרטים והצגות בין אהבה שנשברה לזו שבאה אחריה. עד שיום אחד, נכוויתי. כוויות, כן, אמיתיות, של שמש. והוא השכיב אותי במיטתו וטיפל בעדינות בכוויות שלי, ובבוקר הסתכלתי עליו בשנתו והחלטתי: עליו אני הולכת. כן, בפירוש. אמרתי לעצמי: הנה לך אחד, שאת מכירה כבר שנים והוא מכיר ומקבל אותך כולך, כולל כל הסתירות שבך, וגם נראה טוב, וברור שיזדקן "יפה". וגבוה, וחכם, ומצחיק, ועדין, ומוכשר, ויש לכם טעם משותף בהמוווווון תחומים. והוא אפילו מהצד הפוליטי שלך (ושונא כדורגל! ואוהב ילדים! ומתייחס יפה לאמא שלו!). ולחצתי, לגמרי במודע, על סוויטש בנשמה, והופה – למרות שזה נשמע מוזר – "החלטתי" להתאהב בו ולתכנן עליו עתיד. עכשיו, אחרי עשרים שנות נישואין (איתו), אני יודעת שאפשר להתאהב "במודע" (תרתי). אגב, הפטנט הזה תקף גם, ואולי בעיקר, בתוך הנישואין. להתאהב במודע, מחדש, כל הזמן. כי שום דבר לא קפוא ומקובע, הכול זז ומתפתח ומבשיל ומשתנה, וההסתגלות לקפיצות-המדרגה האלה ולשינוי-ביחד, דורשת בדיוק את אותו "סוויטש" בנשמה שעשתה ה"התאהבות המתוכננת" שלי.
          אז – בננות – לפעמים ההוא שאתן מחכות לו כל-כך, נמצא ממש מתחת לאף, ודווקא מי ש"לא בא בחשבון" כי את כבר מכירה אותו לפני ולפנים והוא ידיד-כאח-לך – דווקא הוא ראוי לבדיקה מחדש. שווה לנסות.

          • איזה סיפור אופטימי ויפה סיפרת לנו עכשיו תיה.

          • באמת סיפור יפה.
            יש לי ידיד כזה, אבל הוא מהנדירים שבאמת לא בנויים לקשר.
            אכן חבל.

          • סליחה, אינדי?? לא בנוי לקשר?
            אין דבר כזה.
            למרות שה"לא-בנויים-לקשר" האלה נטחנו כאן הלוך וחזור בכל דיון אפשרי, אני חוזרת ואומרת: אין דבר כזה.
            מי שמצהיר על עצמו, וגם נראה כאילו לא בנוי לקשר, יהיה בנוי ופנוי מחר, מחרתיים.
            ואולי כבר עכשיו.
            ואולי אפילו הוא עצמו לא יודע עדיין. גלי לו, אינדי
            🙂

          • כשבחור סתם אומר את זה, ברור לי שזה "לא בנוי לקשר איתך". במקרה של ידידי הנ"ל, אדם יקר ומקסים, אני מכירה אותו כבר מספיק שנים בכדי לדעת שזה באמת ככה.

          • גם אני מכירה את הידיד שלי מספיק שנים בשביל לדעת שזה ככה

          • גם לי יש ידיד כזה והוא באמת לא בנוי לקשר

          • יופי של סיפור.
            חיממת לי את הלב.
            תודה.

  34. תקנו אותי אם אני טועה אבל נדמה לי שלא כל הבננות השתנו אלא רק אחוז קטן מהן שממילא היה גם במילניום הקודם מסובך.
    והקבוצה הזאת מבלבלת את שאר הבננות אבל לא מוציאה אותן מהתנוחה המסורתית.

  35. תני לי שם יותר סקסי מאינדי_גו…

    הייתה לי פעם אחת מדהימה ביופייה אבל היא לא האמינה שהיא כזאת.

    זה הכלל: תמיד בננה תעריך תעצמה קצת פחות מהריאלי וזכר אגוז בריא יעריך תעצמו קצת יותר משוויו בבורסה.

    • בכל רמ"ח אבריי ו נ"ח תסביכיי, אבל מה כל כך סקסי באינדיגו? זה שם של צבע. (זה במקרה שהוא כחול. זה בראש שלך)
      :))

  36. עד שמישהו נדלק ממך את מכבה אותו? מה קרה לך?
    נראה לי שאינדי_גו סקסית כי היא נשמעת לי אינדיאנית במובן של בחורה נועזת

  37. הרואין שיק

    אם כבר מדברים על גורל (בין חילופי ההערות וההארות האישיות,המקסימות כ"כ והמעבירות תחושה לכל אורח מזדמן, שהוא לא יותר מאורח מזדמן) אז בואו נניח פטאליסטיות בצד- זה כמו לרכב על נוצה, למרות הפיתוי בקסם ובמיתוס.
    הסיפורון הקצרצר שלי מתרחש בערב סוער באומן 17 (עוד פיתוי שנס ליחו, עבר זמנו ואין לעמוד בפניו) ואני פנויה נפשית ופיזית, לבושה בבגד מחמיא לגוף שאין בו קילוגרם מיותר, רוקדת בטירוף חושים, לא חושבת על מישהו, רק שהמוסיקה תחפור לי בנפש ותביא גאולה זמנית, לכל הרוחות, הוא מופיע משום מקום ולוקח לי את הסיגריה מהיד. אחרי האבקות קצרה אני מואת את עצמי ואותו בנשיקה סוערת וארוכה, אחרי חמש דקות: ד.א , איך קוראים לך. אפילו את השם לא קלטתי, מהמוסיקה , מהאנרגיות. המפגש בינינו התראך, אלא בשלב שבו הציע שנחזור יחד הביתה וסיפר לי שהוא על קוק, דברים התחילו להשתבש. בסופו של דבר ביקש את הטלפון ואני אמרתי לו, הוא לא רשם ובמצב שבו היה הוא בטח שכח. אני מתה שיתקשר, מה פתאום השארתי את זה לגורל? מה יכולתי לעשות, מצבים מכתיבים את המציאות.
    הוא גר ברחוב מקביל אלי בת"א והייתי צריכה לסוע עד ירושלים כדי לפגוש אותו-וודאי לא יתקשר ואולי פספסתי את אהבת חיי, מסתבר שזה סיפור בהמשכים. ככה הוא נשאר בגדר אשליה, בלתי מושג ועל כן גם נחשק לנצח. אם יתקשר, ניפגש, נזדיין, אז בבוא היום אמאס בו או הוא בי או הדדית….

  38. לדעתי את צריכה להתעסק יותר ברוחניות כמו קבלה ותורת הנסתר היהדות יש בה המון תשובות לתהיות שלך

  39. לקח לי קצת זמן, אבל הגעתי עד אליך היישר מהפרוורים.

    עכשיו תורך, נראה מה תעשי עם זה.

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*