למה לא לשתוק?

אז מה זה אומר שאנחנו ככה מדברות חופשי על סקס? חוץ מזה שזה משחרר לנו לחצים, חוץ מזה שבחורים מתחרמנים מזה רצח, חוץ מזה שזה נהיה הטרנד הכי לוהט בעיירה, לא רק שלנו, אגב. בנות שמדברות על סקס בגילוי לב, יורדות לפרטים, מחלקות הוראות הפעלה, מנהלות משא ומתן חד צדדי עם פרטנרים כושלים – זה הדיבור החדש; בטלוויזיה, ברדיו, בספרים, בקולנוע, בעיתונים, בטלפונים וכמובן באתרי הגלישה המובחרים.
אז האם זה אומר שהעולם נהיה ליברלי יותר? שלמדנו לעמוד על שלנו, לדרוש את הסיפוק שמגיע לנו? זה לא יהיה מופרז לקבוע שזה חלק בלתי נפרד מהשתלטותן המבורכת של הנשים על השיח הציבורי, שמאפשר לנו לאוורר את האינטימי באופן לגיטימי.
אבל האם זה גם אומר שיהיה לנו בעתיד הנראה לעין סקס טוב יותר?
לא, ככל הנראה.
בשביל סקס מעולה את הרי צריכה יותר מגבר עם גישה חופשית לטכניקות משוכללות. גם אקרובטיקה מרחיקת לכת, בואו נודה, בעיקר משבשת את הריכוז. וכל הכפתורים האלה שלנו, שהם למדו ממישהי אחרת ללחוץ עליהם, זה גם, לא בול, הדבר שיקרב אותך אל העונג בלתי משוער. איכשהו יש משהו מתסכל בזה שאנחנו יכולות כבר להגיד כל כך הרבה, ובכל זאת אנחנו מתמלאות בכל כך מעט, בסופו של הלילה.
בסופו של הלילה לא יוצא לך שאת מוצאת את עצמך תוהה אם כל הידע היקר הזה שמופץ בנדיבות כה רבה באמת מקרב אותנו אל היעד הנכסף – שהסקס יהיה משהו שבאמת מדביק אותך אליו ולא אירוע של צבירת הוכחות; אז עד כמה הוא אוהב אותך כשהוא יורד לך ועד כמה את אוהבת אותו, כשאת מוותרת לו.
נו, אז הם יודעים. אוהו כמה שהם בעניינים. מגה בקיאים. ואיך לא יהיו אחרי שקראו את זה בכל מקום אפשרי? מיד ליד עוברת השמועה הרותחת – שאנחנו רוצות סקס, ממש נהנות מזה, ולא צריך ממש להתחנן לפנינו שנוריד את התחתונים. שאנחנו ממש בעד קצת דיבורים מלוכלכים ויש לנו בארון צעצועים מדליקים וכולנו (כמעט) יודעות להביא אותה ביד.
חופשי.
ולא שמתן לב שמשהו מאוד עקרוני עדיין חסר?
שהדבר שעדיין חוצץ בינך לבין האפשרות באמת ליהנות מסקס זאת תחושה מוצקה שלרוב נותרת חמקמקה שאת באמת, אבל באמת, ובתמים, יכולה לבטוח בבחור הזה. להרגיש משוחררת כמו שלא יצא לך להיות בחיים ולגמרי רשאית להתעמק במה שמתרחש בתוכך בלי להיות מוטרדת מהמחשבה שברגעים אלה ממש נפתח כאן חשבון שצריך לסגור.
לפחות עד סוף הלילה.
אבל היי, למה בכלל להסתבך? הכל עכשיו אמור לקרות נורא בקלות. מצפים ממך מותק להגיד איך את רוצה את זה בדיוק.
נו, ואת, יש לך מושג איך את רוצה את זה?
את רוצה את זה ככה? בלי היסוסים, בלי עכבות, בלי הפרעות? נראה לך שזה יכול להיות?
איך זה יכול להיות?
מי זאת הבחורה הזאת שבאה ונותנת ולוקחת בלי חשבון? שכל האזהרות שאמא שלה נעצה לה במוח במקום לדקור לה את הנשמה פשוט נושרות? איפה היא? יש לה תוכנה שאפשר להעתיק?
מי זאת הבחורה הזאת שלא עושה עניין בכלל מסקס? שיש לה ציפיות בשמיים ואין לה שום שיקולים של כבוד, וכל ההתנהלות הזאת טבעית לה לגמרי, שרואים עליה שהיא לא מתחבטת בכלל – במה יחשבו עליה, במה היא תחשוב על עצמה, באיך הוא מפענח אותה והאם היא הולכת עוד רגע לאכול אותה?
רק בגלל שהיא הרשתה לעצמה לא לעשות מזה כזה עניין.
נו איפה היא? באיזה שנת ייצור התחילו לשגר אותה לשוק?
והיא אף פעם לא קמה בבוקר ורוצה למות?
האמת, מרוב שמדברים על סקס, מרוב שמתחרמנים מהדיבורים הפומביים האלה על הסקס, מרוב שהסקס הזה נהיה המנה העיקרית על כל שולחן, כאילו, אפילו הדודים שלנו הציצו באורגיה אצל טל ברמן, מרוב ששלישיות, ובנות עם בנות, ומסיבות סקס פרועות נהיו קישוט הכרחי ברפרטואר, כבר נהיה לא נעים למצוא את עצמך מתגעגעת לקצת מבוכה. לקצת חוסר ידיעה.
יצא לך למצוא את עצמך תוהה איפה בכל הקאקפוניה הזאת נמצאת ההרגשה הזאת שלא ממש נפרטת למילים, שמתמקמת לך בגרון ברגע הזה שהוא בדיוק מוריד לך את התחתונים?
הרגע הזה.
שאת עדיין לא יודעת, ואת גם לא אמורה, אם את הולכת לראות כוכבים בעיניים הלילה, או לעקוב בחושך אחרי דמעה שנוזלת לך מהזווית של העפעף אל הכר.