בננות בנות שמרשות לעצמן
אתה קם בבוקר ולוקח את הילדה לגן, ורואה את האמא שבתה נהרגה בפיגוע האוטובוס, והיא כמו קליפה ריקה שנשארה מבן-אדם. אתה תוהה כמה זמן, אם בכלל יעבור, עד שיתמלא חלק ממה שנלקח ממנה כשאיבדה את בתה. במכולת אתה פוגש את האמא שבנה חולה בסרטן, והיא עייפה, ועטופה בענן של דאגה, אבל אומרת שהטיפול מתקדם ושיש תקווה. אתה חוזר הביתה ושומע ברדיו על האמא שבתה נעלמה אתמול, בשכונה ליד הבית שלך, ואתה כבר לא יודע ממה לפחד קודם. ואתה ואישתך מתייעצים אם לדבר על זה עם המטפלת של הבן התינוק, אבל יודעים שהיא שומרת על הבן שלכם כמו על בבת עינה וכל מילה מיותרת. אתם מזכירים לעצמכם תמיד לנעול את הבית מבפנים.
ועוד יום עובר, וקר בירושלים, ואתה מקשיב לחדשות ומקווה שימצאו את הקטנה. הבת של המטפלת יצאה לעזור בחיפושים, וזה גורם לך להרגיש שגם אתה איך שהוא תרמת. אתה ואישתך מדברים על זה שזה לא כל כך הגיוני שהיא עזבה את הבית לבד, ואולי האבא מסתיר אותה כחלק מהמלחמה באמא. אתה לא חושב, או לא רוצה לחשוב, על אפשרויות יותר גרועות. ואז חבר שלך אומר שנראה לו שהאבא הרג את הילדה. ואתה לא יכול להאמין שזה יתכן. אולי חטף אותה ומישהו אחר שומר עליה? החבר שלך אומר, שאם זה מה שהיה הבן אדם ששומר עליה היה כבר נשבר.
ולמחרת אתה שקוע בעבודה שלך, ולא שומע חדשות. ואישתך מגיעה הביתה ושואלת אם שמעת שמצאו את הגופה. הלב שלך מתכווץ. שניכם עצובים. האבא החשוד העיקרי. ואתה לא מבין את זה. מאז שהיא נולדה אתה כל הזמן חושב איך להגן עליה, איך לשמור עליה, איך לתת לה בטחון. איך לשמור על איזון בין לשמור עליה לבין לתת לה מרחב. הפחד הכי גדול שלך זה שיקרה לה משהו. חשבת שככה זה כל ההורים, ומסתבר שלא. האבא נשבר והודה שזה הוא. ואז גם מספרים על הבחור הערבי שבזכותו מצאו את הגופה. ואתה חושב עליו, ועל זה שאולי הוא פחד לספר על מה שראה, כי הכי קל יהיה להאשים אותו. ואתה חושב שזה יפה שהיה לו אומץ, במצב של היום, לבוא ולספר מה שראה. אתה חושב שזה יפה ששלושת אלפים חמש מאות אנשים באו לעזור בחיפושים אחרי ילדה שהם לא הכירו. אתה חושב שהסיפור הזה הוציא את הטוב מהרבה אנשים, אבל הרע הנורא הזה והבלתי נתפס, שבן אדם אחד עשה לבת שלו, כל כך שחור ששום דבר לא מקטין את הזוועה.
ואתה מחבק את הילדים שלך חזק חזק ושמח שהם קטנים מכדי להבין מה קרה, כי כמה שאתה גדול אתה לא מבין. אתה לא רוצה שהם ידעו שבעולם הזה, ילדה נולדה לאבא שלקח את חייה. וכשאתה רוחץ אותם אתה משתדל שלא לדמיין איך בדיוק הכל קרה שם. כי אתה כל כך אוהב אותם, והם כל כך מלאי אמונה בך, ותמימים וחמודים.
בטלוויזיה אתה שומע חברה של האמא שאומרת שאסור לנו להתבלבל, ושאנשים הם טובים, ושאבות מוכנים לתת את החיים שלהם בשביל הילדים שלהם, ושצריך להמשיך להאמין באנשים. והיא חוזרת ואומרת את זה, מנסה לשכנע אותך ואת עצמה שמה שתמיד היה ברור, עדין נכון. ואתה בוכה.
ועוד יום עובר, וקר בירושלים, ואתה מקשיב לחדשות ומקווה שימצאו את הקטנה. הבת של המטפלת יצאה לעזור בחיפושים, וזה גורם לך להרגיש שגם אתה איך שהוא תרמת. אתה ואישתך מדברים על זה שזה לא כל כך הגיוני שהיא עזבה את הבית לבד, ואולי האבא מסתיר אותה כחלק מהמלחמה באמא. אתה לא חושב, או לא רוצה לחשוב, על אפשרויות יותר גרועות. ואז חבר שלך אומר שנראה לו שהאבא הרג את הילדה. ואתה לא יכול להאמין שזה יתכן. אולי חטף אותה ומישהו אחר שומר עליה? החבר שלך אומר, שאם זה מה שהיה הבן אדם ששומר עליה היה כבר נשבר.
ולמחרת אתה שקוע בעבודה שלך, ולא שומע חדשות. ואישתך מגיעה הביתה ושואלת אם שמעת שמצאו את הגופה. הלב שלך מתכווץ. שניכם עצובים. האבא החשוד העיקרי. ואתה לא מבין את זה. מאז שהיא נולדה אתה כל הזמן חושב איך להגן עליה, איך לשמור עליה, איך לתת לה בטחון. איך לשמור על איזון בין לשמור עליה לבין לתת לה מרחב. הפחד הכי גדול שלך זה שיקרה לה משהו. חשבת שככה זה כל ההורים, ומסתבר שלא. האבא נשבר והודה שזה הוא. ואז גם מספרים על הבחור הערבי שבזכותו מצאו את הגופה. ואתה חושב עליו, ועל זה שאולי הוא פחד לספר על מה שראה, כי הכי קל יהיה להאשים אותו. ואתה חושב שזה יפה שהיה לו אומץ, במצב של היום, לבוא ולספר מה שראה. אתה חושב שזה יפה ששלושת אלפים חמש מאות אנשים באו לעזור בחיפושים אחרי ילדה שהם לא הכירו. אתה חושב שהסיפור הזה הוציא את הטוב מהרבה אנשים, אבל הרע הנורא הזה והבלתי נתפס, שבן אדם אחד עשה לבת שלו, כל כך שחור ששום דבר לא מקטין את הזוועה.
ואתה מחבק את הילדים שלך חזק חזק ושמח שהם קטנים מכדי להבין מה קרה, כי כמה שאתה גדול אתה לא מבין. אתה לא רוצה שהם ידעו שבעולם הזה, ילדה נולדה לאבא שלקח את חייה. וכשאתה רוחץ אותם אתה משתדל שלא לדמיין איך בדיוק הכל קרה שם. כי אתה כל כך אוהב אותם, והם כל כך מלאי אמונה בך, ותמימים וחמודים.
בטלוויזיה אתה שומע חברה של האמא שאומרת שאסור לנו להתבלבל, ושאנשים הם טובים, ושאבות מוכנים לתת את החיים שלהם בשביל הילדים שלהם, ושצריך להמשיך להאמין באנשים. והיא חוזרת ואומרת את זה, מנסה לשכנע אותך ואת עצמה שמה שתמיד היה ברור, עדין נכון. ואתה בוכה.
3 trees with huge branches are not enough?
We are tired.
עם כל הכבוד, זה לא הושא להיות בו ציניים, זה עניין שלא ניתן להפסיק לדוש בו, בכל פעם שאני חושבת על הנושא או קוראת קטע שקשור אליו דמעות עולות בעיני, ולא במובן המטאפורי, ולא בגלל שאני בכיינית נהפוך הוא. אבל השאלה היא איך מישהו יכול לרצוח ילדה בת שנה ועוד את בתו, בהחלט מטרידה וראוי שידושו בזה, ידברו על זה ושאותו אבא יקבל עונש למען יראו ויראו
Did you follow the discussions in the forum. My response was related to this.
אם התגובה שלך נגעה לשם, אולי היה עדיך לכתוב אותה שם ולא פה.. סתם, מן מחשבה טיפשית שכזו.
ולענין עצמו: הילד הקטן של אחותי, בן פחות מחמש ראה את אמא שלו בוכה כשמצאו את הגופה. יומיים אח"כ הוא בא לאחותי ושאל אותה: "אמא, אבא לא יעשה כזה דבר, נכון?". ופה מדובר על משפחה שחיה ביחד עם הרבה אהבה, לא על זוג פרוד.
אז לא, אי אפשר לדון בענין יותר מדי, ואי אפשר לחשוב ש"הילד קטן והוא לא מבין". חייבים להסביר, ולהזהיר ולחדד את המסר שרוב האבות הם לא כאלה, ושהם יגנו על הילדים שלהם בכל מחיר אבל… שיש גם מקרים אחרים ושיש גם אבות אחרים ושכמה שזה נורא צריך להיזהר, גם בבית פנימה.
רוצה להעביר לילדים? שהם צריכים להיזהר מאבא שלהם? נו באמת.
אני לא הייתי צריכה להעביר שום מסר לילד. העובדה שהאחיין שלי חזר הביתה מהגן כשהמסר הזה כבר קבוע אצלו בראש, ומפה באה השאלה האם אבא שלו (שהוא איש מקסים) יכול לעשות גם דבר כזה.
לו היית מנסה להבין מה שכתבתי ולא סתם קופצת בראש היית רואה שכל מה שאני אומרת זה שאם כבר נוצר מצב שהילד הקטן שלך חשוף למצב מוטב להבהיר לו שרוב האבות אוהבים את הילד שלהם עד כלות ולעולם לא יפגעו בו אבל שכן, יש אנשים רעים בעולם וחלקם בם אבות של ילדים אחרים ושכן, צריכה להיות מודעות. אם לילד שלך כבר יש מספיק מודעות כדי להשליך ממקרה איקס על עצמו, הוא גם מספיק גדול כדי להבין שאם אומרים לו שיש אנשים רעים בעולם זה לא אומר שכל האנשים הם רעים.
כן רק בגלל פסיכופט אחד צריך ללמוד לקח ולשקול צעדינו בעתיד .
הכל מתחיל מבן אדם אחד למרות שבמקרה זה יש יותר מאבא אחד בבקשה תתעדכני על אבא שניסה לשרוף את אישתו וילדיו.
מאמר מרגש!
טוב לי לשמוע אבא שאומר דברים כאלה. בכל זאת לא שומעים את זה הרבה במיוחד לא מאבות מבוגרים כמו שלי יש (45).
מרגישים את הכנות והאהבה
מה יהיה, אנחנו לא אמורים ללכת להלוויות של הילדים שלנו , הם אמורים להיות בשלנו , אותו אבא רוצח שטן מהגיהנום איש חלש אופי וחסר כח חשב שהוא עושה "טובה" לעצמו בזה שהוא טוען שאם היא לא שלי היא לא של אף אחד.
מי נתן לו את הזכות הזאת בכלל, זה בנאדם חולה שלא מבדיל בן טוב לרע , אבל אין לו שום הצדקה נכון שהוא לקח חלק בעשיה אבל שם זה מסתיים , אחרי זה רק הקדוש ברוך הוא יכול להחליט מי הולך ומי לא.
ואני לא מדבר כתור אחד שהוא אב לילדים , אין לי ילדים , אני כולה בן 26, אני יושב ורואה בחדשות את אותו אחד שמתיימר להיות אבא, אותו אחד שבשעת צרה ובשעת צורך הילדה שלו צריכה לפנות אליו כי הוא סומך עליה, אותו אחד שאף אחד לא יעלה על הדעת שהוא מסוגל לפגוע בדמו ובשרו , אותו אחד הוא זה שעושה את המעשה הנלעב הזה…
אותו שטן בכבודו ובעצמו יושב ומדבר על איך שהוא משתתף בחיפושים והוא לא יודע לאיפה היא נעלמה, העינים שלו , מה שמוזר בכל זה , זה העינים והמבט שלו , איך בנאדם יכול להיות כל כך קר רוח אחרי כזה מעשה, אין שום זיק של תקווה בעינים בזמן שהוא מדבר, כאילו שהוא יודע מראש שזהו הכל נגמר.
אנשים חלשים אופי כמו ה"אבא" הזה ממש עושים לי רע, הם גורמים לי להקיא, להקיא מעצם העובדה שהמטרה שלו בחיים הייתה להתנקם באמא ולדאוג לזה שאם הוא לא רואה את הילדה אף אחד לא יראה, זה בנאדם קטן , אפס , כלום , אין מה לעשות , יש כאלו בעולם , אבל אפשר לנסות ולהראות לכולם מה קורה למי שעושה משהו שיעשה ואל יעבור.
אין מה לעשות , הכל תם ונשכח , העונש שלו אותו אחד שמתיימר להיות "אבא" , ואני מקווה שזה מה שיהיה ,שהוא יתפכח יום אחד , ויראה את המציאות שבה הוא נמצא , מציאות של רוצח , של אב שהרג את בתו ,ומה שנשאר לו לעשות בלי הצלחה מרובה זה להתמוד עם המעשה שלו , עם אות הקיין שלו עד סוף ימי חייו.
הרוע שהמין האנושי מסוגל להגיע אליו הפסיק להפתיע
אותי מזמן. אולי אני ציניקנית ואולי אני פשוט פרגמטית.
אבל יש משהו ברעיון הלידה, המשפחה… וכל האנשים
שהתנדבו לעזור, והניגוד בין הטוב המוחלט לרוע
המוחלט. בשביל אוטו צריך רשיון, אבל כל אידיוט יכול
ליצור חיים. ואז למחוק אותם.
לדורון, המאמר מאוד מרגש,תודה.
יש כאן משהו שאותי הוא מאוד מפחיד.
מה אם הטירוף הזה שאחז באב שרצח את בתו הקטנה, זהו טירוף שמקונן בכל אחד ואחד מאתנו, מה אם השיגעון הזה רק מחכה לסיטואציה מתאימה בכדי להתפרץ, מה אם כולנו רוצחים פוטנציאלים.
איך אנחנו מסבירים שיש יותר ויותר מקרים כאלה, איך הסביבה שלנו הפכה יותר ויותר אלימה ?
אולי בעצם כל הילדים צריכים לדאוג, אולי הם צריכים להיות כל הזמן בחרדה שמשהו רע יכול לקרות להם.
אתה מתקרב לתנור בוער… מי שמנסה להבין ומרשה לעצמו לשאול כאן – סופו על המוקד. עיין ערך פורום בננות.
אתה נסחף…
ולעודד – אני בהחלט לא חושבת שכולנו רוצחים פוטנציאלים, ובטח לא של הילדים שלנו. זה צירוף קטלני של גנים לא מוצלחים שקובעים את האופי הבסיסי,ואת הנטיה להתנהגות רצחנית, ושל ילדות לא טובה, וסביבה לא מטפחת, ולחץ שגורם לבני אדם מסויימים לבחור בפתרונות מפלצתיים. גם אנשים עם נתוני פתיחה נוראיים יכולים לשנות את החיים שלהם ולהיות מאושרים. הסביבה אולי הפכה ליותר אלימה בגלל שהחיים היום הרבה יותר לחוצים, ויש הרבה יותר גרויים סביבתיים וחשיפה לאלימות – גם מהתקשורת. אבל אסור לשכוח שפעם, לפני לא יותר מ-200 שנה, לבעל מלאכה היה מותר להרוג את השוליה שלו אם זה לא תפקד כראוי. ובעלי המאה היו יכולים לקחת חיים לפי מצב רוחם. המוסר החברתי והמודעות לסבל של חסרי ישע רק השתפרו בשנים האחרונות, לדעתי.
שום דבר ממה שכתבתי כאן לא יכול להסביר את המעשה של המפלצת. שום דבר. אבל ניסיתי לחזק את מה שהחברה של רוני קדם אמרה בטלוויזיה, שרוב האנשים טובים, ולא יפגעו לעולם בילדיהם.
סמדר, כל מילה בסלע!
אותי מפחיד שכל מני חולי נפש יקומו ממרבצם ושסוטים ישאבו רעיונות ואני לא היחידה בחבר'ה שחשבה על החברה החד הורית שלנו. ומה שהכי מפחיד זה שאף אחד מקרוביו לא יכל להאמין שהוא אכו עשה את זה לרבות הפסיכולוגים/פסיכיאטרים שטיפלו בו.
אני לא מתפלאת שילד בן 5 שאל מה ששאל את אמא שלו ואפשר להגיד שסף הרגישות שלי לכל סוג מעשה שעשוי להתפרש כאלימות נמוך ביותר לאחרונה.אחרי המקרה הזה כבר כולם חשודים.
אתם יודעים כמה דורות להורים שרוטים צומחים פה?
אז הוא מטורף, נתעב ומוג לב. הוא לא היחידי ולכו תדעו איזה סטן מסתתר במי שנאלץ להתנתק מהילדים שלו או נדחה ע"י אישה שאהב?
אני יודעת שזה מקרה חריג שלא מצביע על הכלל אבל אני מפחדת. מפחדת גם מהפרסום של כל הפרשה.
באמת לא להאמין
והמילים האלה פשוט חודרות עמוק מתחת לרקמות ונוגעות הכי חזק בנפש, בנשמה..
דמעות
אתם סתם עושים עניין כי זה עניין חדש לכם. אם פעם בשבוע יהיה מקרה כזה תתרגלו. אין מקום לגמד זוועות אחרות שקיימות בעולם או להאדיר את זו, זוועה היא זוועה.
חוצמזה שהכי מסכן עכשיו זה האבא:
הילדה מתה (-נגאלה מהעולם המגעיל)
האמא מטופלת (ומקבל אמפאטיה ועזרה וסעד והבנה מכל מה שזז)
אבל אבא פימשטיין במיץ של הזבל-כולם שונאים אותו, בחיים לא יקבל כבוד משום דבר-לא מהסוהרים, לא מהאסירים, כולם ישנאו אותו לעולמי ולעד יחשב לקקא. אל תשכחו גם שהבת שלו מתה…הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו ולמענו זה מוות.
Yair,
Go up – to the forum – join the selebration about this issue. Here nobody reads you – there everybody will be happy to fuck you
קח לדוגמא את המקרה של הבדואי, רג'יד אבו טיר שנאלץ לערוך חיסול ממוקד באחייניתו משתי סיבות לדבריו : 1 שד אמר לו 2 לא אוהב ילדות. רג'יד יישב בכלא, אבל השד ששלח אותו ימשיך להסתובב חופשי ולעשות מי יודע מה. ככה זה בארץ תמיד נטפלים לש.ג, מי מאיתנו היה מעז לסרב לשד? והסיבה השנייה היא גאונית, הוא מודה בפה מלא -לא אוהב ילדות, מה לעשות? לא אוהב. הן מלכלכות, מפונקות, בוכות, משחקות בבובות ושטויות, לא אוהב. פיחסה. אהה! אבל אנחנו לא פראיירים, אנחנו קראנו פרויד (תקציר), ואחנו יודעים שגברים מביעים אהבה בדרכים שליליות. כל הבנות שאמרנו לכולם שאנחנו שונאים בגן, הבנות שמשכנו להן במחלפות, והאכלנו אותן חול מהארגז, הרי בסתר לב מאוהבים היינו נואשות, וכך גם רג'יד המסכן, היה מאוהב עד אין קץ באחייניתו, וביצע את מעשה ההקרבה האולטימטיבי. לא משחק ילדים כמו משיכה בצמות. הריגה.
ואחותי אומרת שזה טוב כי זה חסך לה את הטהארה (ולך תוכיח שאין לך אחות)
שום שד לא לחש לדוד של נוראבו טיר ז"ל שום דבר פשוט הוא שמע בתקשורת שמשחררים רוצחים אם הם שמעו קולות אז הוא הלך על זה בתקווה לצאת לא שפוי ולא לשבת בכלא.
כל הקטע הזה של מרוב אהבה רצחתי אותה לא נראה לי הגיוני בכל אופן זאת לא אהבה בגדול לדעתי הכל קשור בשליטה בשני המקרים .במקרה של הודיה קדם ז"ל האבא רצה שליטה בחיים שלה וכשראה שהוא לא עושה את זה מספיק הוא רצה לשלוט בה במותה מתי תמות ואיפה תיטמן ורק הוא ידע את הסוד האפל שייתן לו שליטה.ומכאן אני אומרת ,אנשים צאו מהקטע הזה של השליטה זה נורא איך אנשים יכולים להתעסק בסאדו מאזו ואחכ ליהיות מזועזעים מרצח?? אין הרבה הבדל בין מכות לרצח! אין הבדל גדול בין אב שקושר את הילד שלו לכיסאות לבין מבוגרים שעושים את זה או אונסים את ילדיהם.אונס זה רצח של הנשמה בעינויים .אז הלקח מכל הסיפור הזה יכול ליהיות לשקר אין רגליים והשליטה מסוכנת לציבור
ודווקא באחד הסרטים היותר מצחיקים שראיתי – הופיע אחד המשפטים היותר נכונים ועצובים שיש:
"אתה צריך היום רשיון בשביל לגדל כלב או לנהוג במכונית… אבל כל אדיוט יכול להיות אבא שלך."
אני חושבת שהגיע הזמן להתחיל להוציא אנשים כאלו להורג… אין שום סיבה שהמדינה ומשלם המיסים יתחזקו בכלא את כל הרוצחים והאנסים… נתחיל מעין תחת עין ונראה לאן אפשר להתקדם משם. אין שום סיבה שחייו של מי שלקח בזדון חיים של אחרים ימשיכו.
מה לעשות… זה לא ממש פוליטיקלי קורקט להגיד את זה, אבל אולי הגיע הזמן שמישהו יגיד גם את זה.
גם אני מאוד כועסת ומזועזעת מהרצח הנתעב הזה. אבל מדינה שיש בה עונש מוות היא מדינה אחרת ממדינה שאין בה עונש כזה. המדינה שלנו אלימה יותר מיום ליום, ובאמת צריך לחשוב איך לחנך את הילדים לסובלנות, איך להיות יותר עירניים לאותות אזהרה ולשפר את יכולת המניעה של המשטרה או הרשויות הרלוונטיות. עונש מוות לדעתי הוא צעד בכוון הלא נכון שלא יעצור את הסחף האלים אלא יהפוך אותנו לחברה שהורגת בצורה חוקית.
כן… תשחררו קיטור אנשים, תשחררו את הפחד האימתני שטמון בכם, דרך קצות האצבעות. אנחנו מפחדים ומי מה, מעצמנו. פימשטיין שרצח את בתו גילה לנו סוד נורא. הוא גילה לנו שבכל אחד מאתנו טמון הפוטנציאל הנוראי הזה. רובנו נצליח לשלוט ב"שד" הנוראי הזה אך אנחנו כל כך מפוחדים.
יש מישהו שיודע להסביר מדוע אב מגיע למצב שהוא רוצח את בתו ? הפסיכיאטריה יודעת להסביר זאת? ממש לא. האם יש כאן אדם אחד שיכול לתת הסבר הגון ומשכנע? שנוכל כולנו לשבת להקשיב ולהגיד…אהה, עכשיו ממש הבנתי למה הוא עשה את זה.?! אין כזה אדם ולא יהיה כזה אדם כי איך האדם יכול להסביר את חיינו?
אנחנו שונאים את פימשטיין, מתעבים אותו, חפצים בסבלו עד יום מותו. לפימשטיין עצמו זה ממש כבר לא רלוונטי מה חושבים או לא חושבים עליו. הוא את שלו עשה וייזכר לתמיד כאב רוצח. ואנחנו עדיין כועסים, עדיין מפחדים ולא מבינים,למה, למה יש בני אנוש כאלה בקרבנו? שהרי פימשטיין עד לאותו הרגע שבתו נמצאה, היה לחלק מאתנו, הוא הסתובב בקרבנו, עם בעיות או לא בעיות, הרי לכולם יש בעיות וכי על פי כך נחשוד שכל אחד הוא רוצח מתועב? ברור שלא. כולכם יודעים שכמו פימשטיין יש עוד רבים. אולי הם לא ירצחו את בנותיהם, אולי הם ירצחו את נשותיהם, או יאנסו את ילדיהם. גם נשים כאלו קיימות. ואנחנו כל כך כמהים להוקיע את הרוע מקרבנו. אך אין הדבר אפשרי.
פימשטיין אמר משהו לציבור לאחר מעצרו, הוא אמר לציבור לשאול את השאלות הנכונות. הציבור אם רק היה יכול היה עושה לפימשטיין לינץ' בחוצות העיר. תנו היום לפימשטיין להיות חופשי ברחוב ותוך דקות ספורות הוא יהיה לפגר מת תלוי על עמוד חשמל. פימשטיין מבייש אותנו הוא מזכיר לנו משהו שכולנו חפצים לשכוח. הוא מזכיר לנו שבנאורות שלנו מתחבאת לה הבהמה. היא חבויה היטב אך שוב ושוב היא יוצאת החוצה להזכיר לכל אחד מאתנו שאנחנו בסך הכל חיות. אמנם חיות שחפצות סוף סוף להגיע לגאולה האמיתית שבה נהפוך באמת להיות נעלים משכמנו ומעלה אך אנחנו לא ממש שם.
אנחנו צמאי דם, אנחנו אוכלים בשר. אנחנו אוהבים ספורט כי הספורט מווסט לנו את האגרסיות שלנו. אבל אנחנו אלימים ונישאר אלימים לעוד הרבה מאוד זמן. פימשטיין אמנם שייך לשוליים, אך במה הוא שונה מכל חיה אלימה אחרת? בגלל שהוא הוציא את זעמו על ילדתו הקטנה. והעם נחרד. העם בכה. העם התאבל. אך העם לא הבין מדוע ולמה. אנחנו רוצים את פימשטיין כסמל לתעוב ולשטנה. אך לדאבוננו הוא לא לבד. בעוד חודש או שנה, נגלה לפתע שפימשטיין כבר לא אקטואלי שכן יקום איש או תקום אישה והם יבצעו דבר נורא שלא העלנו על דמיוננו. ושוב נאמר שהמציאות עולה על כל דמיון. ושוב נוקיעה ונקיא, ונקלל ונגדף ולא נבין. לנאורות אין תשובה לדברים כאלה. ומי שלא מאמין ששדים הם אלה שמרחפים מעלינו ולפעמים בקרבנו לא יבין אף פעם מה הטבע (אלוקים) רוצה מאתנו. השדים שם והם שם בשביל ללמד אותנו משהו על עצמנו מהיכן הגענו ולאן אנחנו צועדים.
יש כאן עוד שד גדול בקרבנו, ואנחנו לא רואים או חשים אותו אבל הוא ממש יושב מולנו. הטלוויזיה והתכנים שבה, התקשורת שהפכה מזמן להיות הסטייה הגדולה של עם ישראל. שכן במה התקשורת תורמת לנו? בידע המדהים שלה? האם היא מגלה לנו משהו שלא ידענו קודם לכן? מה באמת התפלאתם שיש אנשים כמו פימשטיין? התקשורת מורכבת גם כן מאנשים, ואנשים אלה שהם מאחורי הקלעים לכאורה טמונים בהם המון סטיות( Fetish ), אנחנו מתדרדרים והתקשורת מתאימה את עצמה למצבנו או שהיא ממציאה לנו סטיות חדשות להתעסק בם. אתם יודעים כמה כסף הכניסה הודייה הקטנה והאומללה לכיסם של ענקי התקשורת? אתם יודעים כמה כסף אתם משלמים בשביל לצפות בטרגדיה האומללה של תינוקת שלא זכתה לראות מאומה. התינוקת הזו היא תיקון של כולנו. היה לה תפקיד מאוד משמעותי בחיינו ואפילו לא הכרנו אותה שניה אחת בחייה. כאשר נבין שאנחנו לא קרובים כלל לתכלית האמיתית שלנו חיי כל עם ישראל ישתנו ללא הכר. תזכרו שלגן עדן ולגהנום יש אותה הכתובת
מסר הודיה
הבטחתי לכם שהודיה חיה, אבל לא כך נגזר ואנו ישבנו עליה שבעה.
עוד מעט כל הפרשה תימוג בערפל הזמן ורק אנו נישאר עם זיכרונה של נכדתי ועם
בובותיה.
אבל מכל האירוע הנורא הזה, ששינה את חיי – חייב לצאת מסר, מסר הודיה.
אתם, בין אם אתם שוטרים, ילדי בית ספר, אנשי זק"א, תלמידי ישיבה או רוכבים –
הוכחתם שאתם יודעים להזיז הרים.
נכון שזה לא החזיר לחיים את הודיה, אשר מתה עוד לפני שיצאנו לדרך, אבל המאמץ
האדיר שהושקע על ידי כולכם אסור שיתפוגג.
סראמאגו בספרו 'דברי ימי מנזר' מספר על ספינת האוויר פאסארולה אשר כדי
להטיסה נדרשו אלפיים רצונות. הרצונות הושגו והספינה התרוממה וטסה.
המסר הוא שאפשר לשנות את האווירה השוררת בארץ בתקופה זו המתבטאת באלימות על כל
צעד, ולהירתם לפעילות פשוטה ואנושית בכל הזדמנות, במשימות קשות ובחיי היומיום,
ולשנות את איכות חיינו.
המסר שאפשר לשנות ולא להרים ידים–ליווה את המחפשים בואדיות בהרים ובמערות,
הוא רכב עם הרוכבים וישב על מושבי הג'יפים, הסתובב אתנו בחצרות, וניווט
ביערות, הוא התעצם משעה לשעה למרות שהתקווה הלכה ואזלה.
המסר היה כל הימים האלה וכל הלילות האלה כמו עמוד האש לפני המחנה.
בעזרתו חיפשנו את הודיה.
לא הצלחנו אבל לעולם לא נאמר שלא ניסינו.
המסר הזה צריך ללוות אותנו ברגעים קריטיים ופשוטים. הוא לא ייתן לנו להרים יד
על ילד או אישה, או לנעוץ סכין כאפשרות ראשונה ואחרונה. הוא ינחה אותנו לנהוג
בסבלנות בכבישים, ולמנוע תאונות דרכים. הוא יזכיר לנו כל הזמן שגם בתקופה של
קשיים, רוע וצרה איומה, כשרוצחים קמים עלינו – אפשר להיות חזק ואסרטיבי, נחוש
ורך, נעול על משימה אבל לא נעול על הווריד של מי שהשמיע דעה נוגדת. הוא יזכיר
לנו שאדם הוא קודם כל בן אנוש ורק אחר כך בן גזע.
אם פאסארולה יכלה להתרומם בכוח אלפיים רצונות – אתם יכולים להרים כל משימה,
וכל מחוה אנושית בכוח רצונכם ורצונות נוספים.
בימים אלו יקרא כוכב על שם הודיה.
אליו נכוון כולנו את מבטינו ונתפלל שתיתם האכזריות מן הארץ, ומעשים אנושיים
פשוטים והגונים ייעשו על ידינו, כדבר מובן מאליו, כי אנחנו יודעים שבכוחנו
לשנות את המציאות ולא להיכנע לה.
אריק קדם
סבא של הודיה
ששש ששקת בכשה.