גם שפחה, גם מכחישה

בנות, למה לעזאזל אתן כל כך מדומיינות? דורות על גבי דורות של גברים דמיינו אתכן בשלל צורות וצבעים, קבעו לכן מידות וגזרו תדמיות, ואתן מתמסרות לכל זה בלב חפץ, בנשימה נעתקת, במלוא נשיותכן המוּמצאת. אנחנו דמיינו, אתן דומיינתן. אנחנו יצקנו, אתן נוצקתן. שפחות הדמיון הגברי. לא נמאס, בנות? תגידו משהו, תשחררו איזו מלה מתחת לצעיף המסתורין הזה, ה”נשי” כל כך, שגם אותו, כמה אירוני, הטלנו אנחנו עליכן. לא נמאס? כי לי כבר נמאס מזמן.
נמאס, בכל שיחה עם בחורה, לפשפש בבהילות במילון הנשי-גברי שבראשי, על מנת לפענח את המסרים הסותרים שהיא משדרת, שהרי ידוע כי לכן יש “שפה” פנימית משלכן; נמאס מהחוק הדרקוני הזה, שהגבר אמור להתקשר אחרי הדייט הראשון ולא האשה; נמאס מכל החוקים האחרים המסדירים עד זוב דם את חלוקת התפקידים, ה”שולחן ערוך” של מלחמת המינים: מי שולח יד ראשון, מי מצחקקת בבושה, מי נרתע, או מתגבר ותוקף שנית, מי הודפת או רק מתחזה, מי צועד לימין ומי מיישרת לשמאל; נמאס, בכל שיחה מזדמנת עם בחורה, להתאמץ ולהזיע רק כדי לחלץ בת צחוק קלושה מגרונה, בידיעה שהיא תפקידה לצחוק ואתה תפקידך להצחיק (למה לא להפך?); נמאס לשמוע את כשלונותינו במיטה מתגלגלים על כל לשון, כאילו חובת ההצטיינות במיטה מוטלת רק על הגבר; כל זה נמאס וצפוי ומייגע עד זרא.

קורבן שהתאהב בחבל התלייה

והלא כל העניין תמוה מאוד, במיוחד שנות דור לאחר המהפכה הפמיניסטית, ובמיוחד בעיר שאמורה להיות ליברלית ופתוחה כמו תל אביב. כאן בעיר הגדולה, אומרים לי ידידי, כאן בעיר החטאים, לוחשים המקומונים על אוזני, כאן כבר נזנחו כל כבלי המסורת והעבר. כאן הנשים משוחררות מעכבות, חופשיות וריבוניות, בקיצור, אמזונות שחבל על הזמן. האומנם?
נסיוני הצנוע (אבל העקבי), בצירוף עם נסיונם של אי אלו מחברי, מצייר תמונה שונה לחלוטין. אני לא אחדש לכם הרבה אם אכריז כאן, שבעיר הזאת מסתובבות נשים רבות שפיהן ולבן אינם שווים. כן, כולם יודעים ושותקים. אבל לי, כאמור, נמאס.
מדובר בתופעה נרחבת דיה להצדיק שם משלה. אשה שכל אורחה ורבעה מקרינים אסרטיביות וחירות מחשבה, אבל בתוכה שולטות תפיסות שמרניות להחריד; אשה שבמוצהר תדחה כל אפליה על רקע מיני, אבל שנים של התניה הטביעו בה דימויים שוביניסטיים של עצמה ושל הגברים מסביבה. זו האשה שעיצבנו, מלאכת מחשבת גברית, וזו היא, על סמך כל הסטטיסטיקות, קרוב לוודאי את, קוראת יקרה. עבד מרצון אך לא מדעת, קורבן שהתאהב בחבל התלייה, שאת קיומו הוא מכחיש נמרצות. נא להכיר: השפחה המוכחשת.
בחני את עצמך: חייך רצופים סתירות ושקרים. זה מכבר שכנעת את עצמך בכך שהנטייה הגברית לשפוט נשים על פי מראן החיצוני היא דבר בזוי לחלוטין. אבל כמה פעמים בשבוע מסתננות מבין שפתיך (המשוחות בשפתון עז, מן הסתם), למראה בחורה לא-מי-יודע-מה יפה, הערות כמו: “תראי איך היא הולכת עם המיני הזה, אני לא מאמינה!”, או “עם הבטן שלה, עוגה כזאת זה הדבר האחרון שהיא צריכה,” או סתם יציאה חיננית כמו “עם פרצוף כזה לא הייתי יוצאת מהבית.” בנות! בנות בנות בנות! השומעות אוזניכן מה שפיכן מלהג? הלא כל דימויי היופי הללו
בימינו מושלת בכיפה האנורקטית עם פני התינוק
הם תוצר ציני של תעשייה גברית ודמיון גברי (מוגבל למדי). לשמוע אתכן מטיחות האחת ברעותה עלבונות אסתטיים שכאלה זה כמו לראות שני כלבים מתקוטטים מי יביא לאדונם את המקל שהושלך לעברם. כמה שכלול ועידון השקעתן בתכנון הדרך אל המקל, בחסימת דרכן של יריבות, בליטוש המקל ובטיפוחו, ורק דבר אחד לא עלה על דעתכן: להכיר בכך שזה בסך הכל מקל שגבר זרק, ואם הוא כל כך רוצה אותו בחזרה, שיביא אותו לבד.
כן כן, כמובן: אתן מכחישות. מה פתאום, ההערות הללו על הופעה חיצונית של נשים נאמרות בצחוק, מין זדון קונדסי שכזה, ברור שאנחנו מכבדות כל אשה באשר היא אשה, בלי קשר להופעתה, בלה בלה בלה. ובכן, ניסוי מחשבתי קצר: האם זכורה לכן סיטואציה דומה בין גברים? נניח, שרגא צועד לו ברחוב, ומולו מתקרב יוחנן, שמתחיל, אפעס, להקריח. אזי שרגא מסנן לעצמו או למי שאיתו: “שישים לפחות כובע, משהו, איך הוא לא מתבייש לצאת ככה לרחוב?”. אבסורד, כמובן. אין מצב כזה. ולמה? תחשבו לבד. זה שאני גבר לא אומר שכל התשובות אצלי. אבל כתרגיל מחשבתי, זה מעניין ואפילו מועיל. בכל פעם שאתן משוכנעות שאיזושהי התנהגות נשית היא טבעית, לא כפויה ולא ספוגה בדעות קדומות, נסו לדמיין אותה אצל גברים. אם התוצאה אבסורדית, תשאלו את עצמכן למה. חוץ מגרבוץ ותופעות הקשורות בווסת ובהריון, שום א-סימטריה התנהגותית בין גברים לנשים איננה מובנת מאליה, כולן טעונות הסבר. המובנות מאליו היא היא המצב הנחשק ביותר של כל אידיאולוגיה, והשוביניזם בפרט. באוטופיה השוביניסטית כל הנשים הפנימו עד מעבר לסף המודעות והביקורת את כל הקבעונות שייעד להן המוח הגברי.

סקס כפרס על מאמצים כנים

השפחה המוכחשת מתגלה במלוא הטרגיות של קיומה בענייני סקס. כמובן, היא כבר לגמרי השתחררה מן התפיסה הוויקטוריאנית הזאת, שלפיה המין הוא רק צידה המשני, הבהמי של האהבה. חלקן אפילו מכריזות קבל עם ועדה שהפכו לגברים ממש: הן מזיינות בלי לאהוב ונהנות בלי רגשי אשמה. אבל שוב, מחקרים מדעיים חושפים אמת אחרת.
בואו נתחיל מן התסביך שרודף אתכן מן היום שעמדתן על נשיותכן: תסביך “הנותנת”. אף אשה, זה ידוע, לא רוצה להצטייר כנותנת. לא בעיני בן-זוגה, לא בעיני חברותיה ובעיקר לא בעיני עצמה.
מושג מעניין מאוד, “הנותנת”. מקפל בתוכו עולם שלם של עיוותים. שהרי מה הוא אומר, בעצם? הסקס הוא מתנה שהאשה נותנת לגבר. תגמול על מאמציו הכנים. מה הגבר רוצה? טוב, זה ברור לגמרי. “כל הגברים רוצים אותו דבר,” לחשה לכן אמא כבר מגיל אפס. אבל מה אתן רוצות? לא ברור בכלל (“מה רוצה האשה?”, תמה פרויד, אולי גדול הלא מבינים בנשים), אבל בעיקר, לא חשוב; כי האשה, כאמור, “נותנת” ולא “לוקחת”. מי שלוקח הוא הגבר. בעיסקת החליפין הזאת, הצרובה בנפשכן לא פחות מבנפשנו, הגבר הוא לקוח, האשה ספקית, והסחורה שעומדת למכירה היא גישה אל הפות הנשי, מחוז כיסופיו של הגבר. יודעת האשה היטב כי ידה על התחתונה; בעולמנו הגברי, מי שמכתיב את הכללים הם הלוקחים, לא הנותנים. הנשק היחיד שיש בידיה הוא ההשהיה: לא “לתת” לו את מבוקשו תיכף ומיד, אלא להוציא לו קצת את הנשמה, שיזיע החרא הקטן. נשק מדומה, בלי ספק, שהרי הסוף ידוע מראש. האשה בסוף תיתן, הגבר ייקח (ואם הוא ג’נטלמן, אפילו יהיה אסיר תודה), והסדר ישוב על כנו. ואף על פי כן, נשק פאתטי זה ממלא את האשה תחושת כוח רגעית. הנה, יש לה רצון משלה, איננה הולכת כצאן לטבח. היא לא סתם “נותנת”.
הרוטינה המוכרת הזאת ניזונה מן ההנחות השפלות ביותר של השוביניזם הגברי. במשחק המוסכם הזה התשוקה היא נכסו הבלעדי של הגבר. הוא המשתוקק, ובתביעת הסקס מן האשה הוא מממש את תשוקתו. היא, לעומת זאת, אינה משתוקקת לכלום. הפונקציה היחידה שלה היא לבלום ולעכב את תשוקת הגבר. הוא הזרם, היא הסכר. והגאונות של מיתוס “הנותנת” היא שהנשים עצמן דואגות להוריש אותו מדור לדור; כבר לא צריך גברים בשביל זה. החרדה מלהיות “נותנת” משותפת לנשים “פרימיטיביות” ו”מתקדמות”. אתן הרי גאות בזה שאתן לא “נותנות” בקלות (הבתולים הנשיים אפופי הוד, הגבריים סתמיים). חלק גדול מתחושת הערך העצמי שלכן כנשים מושתת על זה. על מה, בעצם? על היותכן אובייקט נטול תשוקה משל עצמו.
שוב אתן מכחישות. שוב, אני מציע תרגיל: מי שמעה על גבר “נותן” או “לא נותן”? אין דבר כזה. גברים לא “נותנים” סקס, הם “לוקחים” אותו. למה שאתן לא תיקחו גם? למה בכלל סקס צריך להיות עיסקה שבה צד אחד נותן והשני לוקח? מה רע בהדדיות, קח-תן דו סטרי?
אהה, אתן נושפות בבוז, כל הנאום הזה היה מניפולציה מתוחכמת כדי ש”ניתן” לכם יותר מהר, נכון? שנפשק את הרגליים בלי עכבות, ועוד מתוך תחושת אוטונומיה מחניפה. כמה זה יתאים לכם, גברים שכמותכם.
שפחות יקרות: גם הלך המחשבה הזה הוא עבדותי עד ייאוש. שוב אתן מניחות ש”כל הגברים רוצים אותו דבר,” ושוב את מוצאת את עצמך שקועה ברצונות שלו ולא בשלך, שוקלת את היעתרותך או את סירובך כנגד “מה זה אומר עלי?” במקום כנגד “האם אני משתוקקת לזה?”

כשאת אומרת לא אבל משתוקקת כן

סליחה על הקלישאה, אבל כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת? כן כן, הפמיניסטיות שנו באוזנינו שוב ושוב ש”לא זה לא”, וכל פרשנות אחרת היא אונס פוטנציאלי. ובתקופה האחרונה, עם המודעות הגוברת להטרדות מיניות, זה בהחלט לא תקני פוליטית לחשוב אחרת. לא, אין לי שום עניין לפתוח כאן מחדש את הדיון המייגע על הזכות הקדושה של האשה לגופה ועל האלימות הבלתי נסלחת של ההטרדה המינית. כן, הזכות היא קדושה, וכן, האלימות היא בלתי נסלחת. עכשיו, כשהסכמנו על תנאי הפתיחה, בואו נשים בצד את התקינות הפוליטית ונבחן ביושר את הסיטואציה השכיחה הרבה יותר, זו שאין בה כל הטרדה מינית, ויחד עם זאת יש בה סירוב נשי תמוה עד מאוד.
תלי-תלים של תסבירים הוערמו על ההיעתרות הנשית, שבעים צעיפים מסווים אותה מן העין, אינספור מלים ליטשתן כדי לאלף אותה, לעקוף אותה, לצנזר ולהשתיק. בנות, הגיע הזמן להודות שהרבה פעמים אתן אומרות לא אבל חושבות כן, אפילו משתוקקות כן. ולפני שאתן שולפות עלי ציפורניים פמיניסטיות, לא מדובר בפרשנות שלי, אלא בעדותן של הנשים עצמן. לצערי, ואני בהחלט מצטער על כך בדיעבד, הפנמתי עמוק מדי את הכבוד הנאצל כלפי הסירוב הנשי. וכשבחורות אמרו לי לא, טעיתי לחשוב שהן באמת מתכוונות לכך והנחתי להן (הו, תמימוּת קדושה!). הבחורות, ברוב המקרים, נדהמו ואפילו נעלבו עד עמקי נשמתן: הפרתי את כללי המשחק. במקום להתמיד במאמצי הניגוח של חומת הסירוב, מתוך הבנה שמדובר בטקטיקה בלבד, העדפתי לחפש יעדים פחות מבוצרים. הבנות לא הבינו ולא סלחו לי על כך שלקחתי אותן ברצינות. מאחורי גבי, מן הסתם, הסיקו שאני מעוניין רק ב”נותנות”. לך תסביר להן ש”הארד טוּ גט” היא אחותה התאומה של “הנותנת”, שתי שפחות המאכלסות שני חדרים שונים באחוזת הדמיון הגברי.
הצירוף הזה בין אסרטיביות חיצונית וכניעות פנימית מוליד יצורי כלאיים משונים עד מאד. אחד מהם, נפוץ מאוד במקומותינו, ניתן לכנות בשם סרקאזם מסרס. זכויות היוצרים עליו שמורות, ככל הנראה, לעירית לינור, אבל כיום הוא נחלתן של נשים רבות, כותבות חדות עט ושנונות (קארין ארד, למשל). עמדת המוצא היא תוקפנות אנטי גברית: תמתחי עליו ביקורת, תלעגי לו, תשפילי אותו בפומבי, ואם אפשר (והרי תמיד אפשר), תשחילי רמז אחד או שניים על ביצועיו/ממדיו הגמדיים במיטה. המרקחת הזאת היא מתכון להצלחה: היא ממלאת את הקוראת הטיפוסית, שפחה מוכחשת בעליל, תחושת כוח ושליטה. הנה, אני בזה לו, הנה, אני מעליו, לא תלויה בו. מובן שחיזוקים כאלה נחוצים כל הזמן על מנת לשמר את הדיסוננס הפנימי בין אמת העבדות ואשליית החופש. זו הסיבה לפופולריות העצומה של הכותבות הללו, כמו גם סדרות כגון “סקס בעיר הגדולה”. על הנייר, או על המרקע, אין גבול לחירות הנשית.
אלא שמאחורי כל זה מסתתר פחד גדול. וכל העיסוק האובססיבי הזה של נשים
לכאורה משוחררות, לכאורה בנות-חורין
בהטחת עלבונות במין הגברי, מזכיר מאוד את התוקפנות של ילדים קטנים כלפי הוריהם (“אתה פיפי! אתה קקי!”); נשקו הפאתטי של החלש. החולשה בוקעת החוצה ממש יחד עם העוצמה המדומה. מוזר? רק אם לא מבינים את המנגנון הנפשי של השפחה המוכחשת, זו שחייה כפולים ותודעתה מפוצלת (לצורך העניין, כמובן, לא משנה מה דמותן האמיתית של הכותבות; מה שחשוב הוא הדימוי הנשי שהן מייצרות עבור קהל הקוראות, ואיך אלו מפנימות אותו אל זהותן העצמית).

מה, לבנות אין חוש הומור?

לכאורה, היה כאן פוטנציאל קלאסי להתפתחות עוד זן “הומור של חלשים”. כמו ההומור היהודי או הצ’כי, שנולדו על קרקע הנחיתות והמריאו ממנה לשחקים נשגבים, כך יכול היה להתפתח “הומור נשי” חתרני, מהפך קרביים, מטלטל. אבל זה לא קרה (טוב, היו חריגות: טליה שפירא, אורנה בנאי; מעט, כה מעט). יש לנו אסתטיקה נשית, שפת גוף נשית, אולי כתיבה נשית, אבל משום מה אין הומור נשי. למה, בנות? חשבתן פעם למה אתן לא כל כך מצחיקות? אולי מפני שלהבדיל מן היהודים והצ’כים, שהיו מודעים לנחיתותם עד שורשי שערותיהם, אתן עדיין בהכחשה? ואולי הומור בריא דורש, לפני הכל, מודעות עצמית חריפה, נכונות לחשוף עד הסוף את חולשתך לעיני כל? אלא שחשיפה כזאת כבר מתנגשת עם דימוי הנשיות המשוחררת שטיפחתן במאמץ כה רב: שליטה עצמית, איפוק (גברי?), הפגנת כוח. אני מסתכן כאן בנפשי, ואף על פי כן מציע את ההכללה הגורפת הבאה (כן, יש חריגים, כן, זו רק הכללה): נשים פחות מצחיקות מגברים. הנה תרגיל קטן: תבדקו בין חבריכם/ן הקרובים/ות, מי הם/ן חמש/ת המצחיקים/ות ביותר. עכשיו תשוו את יחס הגברים לנשים בחמישייה הפותחת, והופ, עליתם על עוד סקטור של אפליה על רקע מיני.
מה, לבנות אין חוש הומור? יש גם יש. האמת, בנות צוחקות יותר מבנים. לבנים זה קוּלי להצחיק, לא לצחוק; לבנות להפך. הצחקה היא פעולה יצירתית, גברית, ואילו הצחוק עצמו הוא תגובה פסיבית, נשית. זו חלוקת התפקידים הנואלת, המקוממת; וגם להיכנע להסדרי ההומור בחברה, בנות, זה סוג של עבדות.
אני שומע קולות מחאה מן היציע: הנה, שוב מאשימים את הקורבן. הרי כל העיוותים שאתה מתאר מקורם בהגמוניה הגברית, שהשתלטה אפילו על נשמתן של הנשים. באיזו זכות אתה מאשים אותנו, הנשים, בכל חטאי הגברים?
מה יהיה? הרי זו תגובת הקורבן הקלאסית, תגובה שכבר לוקחת כמובן מאליו את היותו קורבן. בצבא קראנו לזה: “עשו לי-גנבו לי-שתו לי”. נכון, אנחנו קבענו את הכללים, אבל למה לעזאזל אתן מתמסרות להם בכזאת התלהבות? מי שכופרת בתפקיד הקורבן, חייבת להיגמל ממנטליות הקורבן. רק אז, אם בכלל, תבוא הגאולה. כן, יכולתי לכתוב גם מאמר שוצף נגד השוביניזם הגברי. שקוף, לא מעניין; גילוייו של השוביניזם הגברי מוכרים, שיטותיו ידועות. על כן קל יחסית להתגונן מפניו, לפחות ברמת המודעות. אבל השוביניזם הנשי, זה שמקנן באין מפריע בתוך אלו שלכאורה דוחות אותו בשאט נפש, הוא אויב ערמומי הרבה יותר. דווקא מפני שהוא סמוי מן העין, דווקא מפני שהוא מתגלה רק במלאכת החיים המעשית ולא בדיבור על החיים.
השפחה המוכחשת, כאמור, לא יודעת שהיא שפחה, אבל עמוק בתוכה היא פוחדת מן החופש לבחור לעצמה את חייה. ולכן בכל פעם שהחיים מזמנים לה קונפליקט בין אופציית חירות בלתי מוכרת לבין נתיב העבדות המוכר, היא תעדיף את השני. האם אפשר לכעוס עליה? כן ולא. כן, כי אין דבר מקומם יותר מעבדות מרצון. לא, כי לטוב ולרע, העבדות היא תוכן חייו של העבד. טול אותה ממנו, ונישלת אותו מן הזהות היחידה שהוא יודע. מה נשאר לעשות? לפחות זאת: עקור מפיו של העבד את השיח השקרי הזה, של “העבודה משחררת”. הצב מולו מראה.
הבנות נאנחות. אז מה אתה רוצה? איזו מין אשה אתה מדמיין לך, משוחררת מכל תכתיב תרבותי, חפה לחלוטין מדעות קדומות? אין אשה כזאת (שלא לדבר על גבר כזה). ובכלל, אתן מצטחקות, למה שנתאים את עצמנו לעוד תבנית גברית, לעוד פנטזיה שהלבשתם עלינו?
במקום תשובה, הנה שיר שכתב דן פגיס, בפתח מחזור שירים הנקרא (כמה הולם) “הסוואות”. לגזור ולנצור:


כמו

אולי היא פורחת מתוקה בהרדוף,
ופורצת
וצפורחת פתאום

אולי היא פורחת מתוקה בהרדוף,
כמו דבש גנוב בלשון ארוכה
של רפרפי לילה.
דבשוקיים. שדבש.

אבל עשרה לבבות בקצות אצבעותי
הולמים בי: לא לא,
איננה כמו.

תגובות

  1. ראיה חדה! כל הכבוד – קלעת בול!
    מה אני מרגישה?
    שאני מבולבלת מבחינה מינית
    הפמיניזם כביכול שיחרר אותנו : לכו להנות
    אבל המין הפך להיות פרה קדושה!
    צריך להנות ובכל מחיר
    מי שיותר נהנית יותר שווה (בתחרות בין נשים)
    אך מה לעשות שפחות מעשרים אחוזים יודעות איך לחוות אורגזמה?
    אז אנחנו מזייפות
    ואם מזייפות פה
    אז למה לא בדברים אחרים?
    נעזוב רגע את המין — שיש לגביו עוד דוגמאות למכביר
    אנחנו בעצמינו מתייחסות לאיש מקצוע (עו”ד? רופא? ואפילו פקיד)
    בהרבה יותר כבוד וסמכותיות מאשר לאשת מקצוע
    ואח”כ אנו משוועות ליחס שווה
    אנחנו מבולבלות
    אנחנו רוצות
    אך לא יודעות איך
    שואפות
    אך מפוחדות
    והפמיניזם עצמו
    משאיר בנו מן עצבנות מתמדת
    אנחנו נשים סינטטיטת

  2. לילית-נסיכת האופל

    באמת נמאס! נמאס לגמרי!
    נמאס בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים!
    נמאס מזריקת האשמות ההדדיות הללו.
    לא הגברים עיצבו לבדם את השוביניזם
    ובטח שלא הגברים הם אלו שעיצבו את ההתנהגות הנשית הרווחת
    ולא הנשים סירסו את הגברים
    ואפילו אתם יודעים מה? הנשים לא בראו לבדן את הפמיניזם.

    כל ההתניות והתופעות החברתיות שאנחנו חיים על פיהן, הם מלאכת מחשבת אנושית שנרקמה בשיתוף פעולה מלא וסימביוטי מאחר שהן שירתו מטרות אבולוציוניות מסויימות.
    תפיסות העולם שלנו הנם פרי יוזמה משותפת של שני המינים והן נובעות מאילוצים סביבתיים ומתרגום של המציאות לכורך של התנהלויות שהתהוו על סמך הידע שהיה זמין לכל תקופה בשעתה.

    המודעות וההבנה את חוסר הרלוונטיות של קבעונות ישנים הנם משולים לפסיעה הראשונה על שביל הזהב שמוביל לשינויי הרצוי.

    אז אולי די כבר עם האדרת ההבדלים שבאה על חשבון הגישור והדיאלוג. הרי כל הנצחת ההפרד ומשול הזאת רק משרתת את כוחות החושך וחוסר הקידמה.

    את המנטליות והערכים שבראנו אנחנו יכולים גם לפרום על מנת שניצור במקומם סדר הולם ונאור שיסתמך על התובנות הגדלות שלנו ועל המציאותיים שמשתנים ממש לנגד עינינו המשתאות.

    יאללה לעבודה ולמלאכה! כולם לתפוס טוריות וקילשונים ולהתחיל לחפור במרץ. ובואו לא נעיף את הבוץ אחד לפרצוף של השני כי זה רק עוצר את ההתקדמות שלנו.

    ועוד דבר קטנטן: חוזק אמיתי של גבר (ולא מחמת סטרואידים, סטטוס חברתי, או מספר התארים האקדמאים שברשותו) מגדיל את סיכוייו לפגוש באשה חזקה באמת שתעמוד למולו ולהיפך.

    • פנחס מהשקם

      ורבקה שואלת האם התכוונת לחוזק לאורך או לחוזק לרוחב (או שזה לא משנה).

      • לילית-נסיכת האופל

        תמסור לרבק את אהבתי הכנה ותבהיר לה תוך כדי דיבור איטי וברור והתנסחות רהוטה שאופיינית אך ורק לך, שחוזק אמיתי הוא גם לאורך גם לרוחב וגם מבפנים. והתוצאה הכי מדהימה היא זו שמתקבלת כאשר כל המרכיבים ממשים את שיא הפוטנציאל שטמון בהם.
        עיין ערך: בחזקת שתיים E=MC

  3. האמת..אין לי מושג על מה אתה מדבר
    בעולם שלי זה לא נראה ככה
    אולי בגלל שככה אתה חושב אז זה בדיוק מה שאתה פוגש
    ?

    • למי אתה קורא שיפחה עה?
      חיוך מאיים

    • בועז כהן

      הוא צודק לגמרי, נעמי. הוא צודק לחלוטין. זה עצוב עד כמה שמחבר המאמר הזה צודק. פעמים רבות מספור כתבתי, בתגובות לכתבות ב”בננות”, על הדיסוננס המעצבן הזה של ה(סו קולד)”אשה חדשה”.

      ובכל פעם שכתבתי שאתן (בהכללה, בהכללה – יש יוצאות דופן, אבל הן מדגישות את הכלל) שמרניות, חטפתי על הראש.

      אבל זאת המציאות. החברה הישראלית שמרנית וצבועה. מאוד. אולי את אישית לא חיה את המציאות הזאת, אבל היא קיימת וכל מי שמתנהל בתקשורת בין-מינית בישראל של עשרים השנים האחרונות, מכיר היטב את כל התופעות הקלוקלות שמציין מחבר המאמר

      • תודה לאל שאני לא מתנהלת שם
        }{

      • יעל מלמד

        צודק לגמרי. התופעות קיימות. השאלה החשובה היא רק
        למה?
        איך הן נולדו?

        • אני לתומי חשבתי שהשאלה החשובה היא
          איך להעיף את ההתנהגויות אלו לכל הרוחות
          את חושבת שניתן להתחקות אחריי המקור של ההתנהגויות האלו?
          זה עושה לי דימוי של ישיבה על ערמת חרסים ענקית וניסיון להרכיב ממנה
          את הבית חרושת לקרמיקה שפעם היה שם
          משו כזה

  4. אני מסכימה עם נעמי, בעולם שלי הבנות עושות מה שבארש שלהן – אם זה לעסוק בספורט אתגרי, לגדל ילדים ,להיות מדיכת גיפים, לעבוד בחברת מחשבים או מה שלא יהיה, וממש לא מענין אותן אם זה כביכול מקצוע גברי-זה מה שבא להם לעשות, ואם הערב בא להן לצאת לצוד גברים הן לא יהססו ובבוקר כשהן יחליפו סדינים הן לא ירגישו רטט של חרטה.
    אז אולי אתה לא מכיר כאלו אבל זה יכול להיות כי יש הרבה בנות שמשחקות אותה “בנות” – לפי הסטראוטיפים – כלומר טיפשות, מבולבלות, עסוקות בחרטה- אבל זו הכל הצגה שנועדה לקדם את המטרות שלהן!!!

    • הו, עלינו על בעייה
      רומי, את אומרת שאתן משחקות את תפקיד הבת הסטריאוטיפית
      ואני שואל למה? זה חלק ממה שאומר המאמר
      הרי מה שאת אומרת זה שהרבה בנות מרגישות שהן צריכות פתאום
      לשחק אותה שבריריות ולעפעף בביישנות אל הגבר שכרגע התחיל איתן
      (ותודי שתשעים אחוז מהבנות כשהן “יוצאות לצוד” בעצם הולכות כדי להיות ניצודות
      ולקוות שיגיע איזה צייד שנראה טוב ויתפוס אותן, כמה באמת “צדות” באופן אקטיבי
      כלומר, עושות משהו חוץ מלרמוז ולחכות)
      הרי בדיוק אז, כשהן מתחילות לשחק את הבת הסטריאוטיפית כדברייך, הן נכנעות
      לדמיון הגברי שמחפש בת סטראוטיפית, למה לא לעשות מה שבראש שלהן
      גם כשהן בסביבת גברים? לעשות מה שבראש שלך כשאת לבד או בעבודה זה מצויין
      למה זה צריך להיפסק כשאת מבלה עם גברים? ואם אין לבנות רטט של חרטה כשהן
      מחליפות סדינים בבוקר, למה הן צריכות לשחק אותה אכולות חרטה בערב לפני?
      זה חלק מהכניעה הזו ל”חוקי המשחק” המטופשים.
      בינגוד למה שנטען במאמר, אמרה לילית שלא הגברים לבדם
      המציאו אותו וצדקה, גברים ונשים המציאו אותו יחד ורק גברים ונשים יחד יוכלו להפסיק
      לשחק אותו.

    • יעל מלמד

      אוי ואבוי אם “בת” היא מלה נרדפת ל”טיפשה”
      זה גרוע לא פחות מ”נותנת”…

  5. שקדיה

    יש לי חדשות בשבילך עידן. התשובה היא שוב, זה לא אנחנו זה אתם. אלוהים עדי שניסיתי להיות “האשה של שנות ה2000”, להיות זאת שמתחילה, זאת שמתקשרת, זאת שיוזמת וגם זאת שמדברת חופשי על הניסיון המיני שלה ולא רק מדברת… אממה? יותר מדי בחורים שנאמו לי בשבחי הישירות, נגד המשחקים והתחננו ליום בו יחטפו את הכדור מהידיים שלהם, חזרו אלי אחרי זמן מה מבולבלים, לא מצליחים להסביר לי ועוד פחות לעצמם למה נדמה להם שהם איבדו עניין. יותר מדי בנים שעודדו אותי לספר, השתמשו כנגדי בדברים שסיפרתי על עבר מיני. לא לקח לי הרבה זמן להבין, שאצל גברים, ובאמת לא באשמתם, לא חשוב מה הם אומרים אלא מה הם עושים. הם יכולים לערוג לבחורה היוזמת אבל בתכלס כשהאתגר והמשחק לא בשליטתם, הגלמים שבבטן לא ממהרים להפוך לפרפרים. הם יכולים לפרגן לך על עבר מיני אבל כשאת באמת הופכת לחלק מחייהם, הם מסתכלים על זה אחרת ומרגישים שזה אומר משהו עליהם. גם כשהם כן מתעניינים וממשיכים איתך, היוזמה שלך גורמת להם לעצלות אדירה בקשר, הם פשוט יושבים בטן גב ומחכים שתיזמי הכל. הבעיה היא שלמרות הלקח הנורא קשה לי לחזור להיות בחורה רגילה. אני אומרת לעצמי שאם מישהו ילחץ ממני או יכנס לזולא שאננה או סתם יפספס אותי בגלל שלא שיחקתי, כנראה שהוא באמת לא ראוי לי. אבל במצב הנוכחי, נראה שהבחור הראוי לי לומד כרגע בפועוטון…
    אז כל הנאום הזה שלך, עידן, הוא מבחינתי משהו שכבר שמעתי מכל כך הרבה בנים, וקניתי את זה ושמחתי בזה, והייתי אחרת, והם פשוט לא ידעו איך להתמודד עם זה. כי אתם מקטרים עלינו כל כך אבל בסה”כ זה מה שאתם רגילים. אם באמת נהיה שונות אולי זה לא יהיה נשי מספיק? ואולי סתם תאבדו עניין, כי פרפרים בבטן, ביניינו, זה תוצר הורמונלי של מתח המשחק, של הייסורים הקטנים האלו. כשלא משחקים משחקים בכלל, למה שיהיה פרפור? ואתה יכול לנאום מצידי עוד נאום שלם על העניין וגם לשזור אותו בדוגמאות מעברך. אבל אני, מהעבר שלי, יכולה לספר לך שבאופן סטטיסטי לפחות זה לא עובד. ואני הפסקתי להקשיב למה שגברים אומרים שהם רוצים. אני מסתכלת רק על מה שהם באמת מגיבים אליו, ושם, אין הרבה חדש תחת השמש, לצערי. מה שכן, עידן, אני מודה שזה הולך לשני הכיוונים. גם אנחנו אומרות שרוצות גבר רגיש ועדין, אבל אם הוא מתחיל לבכות לך באוטו פתאום באמצע נסיעה או מגלה סימנים של פחד או היסטריה דווקא כשאת שולטת במצב, פתאום יורד לנו משהו ממנו…. אני מודה. אל תקשיבו לנו גם כן. אנחנו רוצות אתכם רגישים אבל רצוי עם שפת גוף של סוכן שב”כ, אחרת נקרא לכם חנונים. כנראה שככה זה.

    • בועז כהן

      “זה לא אנחנו, זה אתם”
      “ניסיתי, אבל הגברים לא הגיבו לזה טוב”

      FUCK IT

      פעם אחת ולתמיד תעשו מה שאתן רוצות, ראבאק. מה ש-א-ת-ן רוצות. מי שרוצה להרוויח הכל, צריך להיות מוכן להפסיד הכל. גברים חיים את המציאות הזאת לאורך כל האבולוציה, אבל חשבתי שהיתה איזושהי מהפכה פמיניסטית בדרך, או שאולי טעיתי?

      • יעל מלמד

        היתה ועודנה מהפכה פמיניסטית אבל שינויים לוקחים זמן. זה הכל. המצב היום הרבה יותר טוב מכפי שהיה לפני עשרים שנה. תן לנו עוד עשרים שנה, ותראה

      • וואללה, למה אתן לא עוזבות את איך שאנחנו מגיבים?
        באמת תעשו מה שאתן רוצות, אם אתן רוצות להיות יוזמתיות
        ולספר לו על העבר המיני שלכן ולהיות אתן באמת
        ולא איזו דמות אד הוק שהמצאתן לפי התגובות של הגבר שמולכן
        אז חליק, כמו ששקדייה אומרת אולי הגברים שלא מוכנים לקבל אתכן
        ככה לא ראויים, אז תמשיכו להיות כאלה עד שתמצאו מישהו שכן יקבל
        אתכן כמו שאתן רוצות להיות.
        ואל תגידו לי שאין הרבה כאלה, כל אחת מכן שתדאג לעצמה וכשכל אחת דואגת
        לעצמה, כל מה שהיא צריכה זה גבר אחד כזה.
        חוץ מזה, אולי אם תנסו, תגלו שיש יותר גברים כאלה ממה שאתן חושבות

        אם תתחילו לעשות מה שאתן רוצות, אנחנו נתרגל
        כתבתי קודם שגברים ונשים צריכים להפסיק את המשחק הזה
        ביחד. אז זה התפקיד שלכן, תתחילו להיות אתן כמו שאתן באמת
        רוצות להיות. אנחנו מצידנו, נתחיל להתרגל לבנות שלא עושות הכל
        כמו שאנחנו רוצים (אני אישית כבר אוהב בנות כאלה, ואני חושב שיש לא מעט כמוני)

        בועז, אתה טועה חלקית
        המהפיכה הפמיניסטית עדיין בעיצומה
        אבל חלקים גדולים מהאנשים (גברים ונשים כאחד)
        טרם הפנימו אותה לצערנו

        • שקדיה

          כן זה קל להגיד תעשו מה שבא לכן ותזרקו את כל מי שלא ראוי. תהיה אתה לבד 4 שנים ותחטוף על הראש מכל תחנה בדרך. זה בכלל לא קל. כל אחד אומר שהוא אוהב בנות כאלו עד שבת כזאת נכנסת בו חזיתית. לא תזיק לכם קצת התבוננות פנימית. (אלף, יהיה קורס על זה במצפה אביב)

          • היי, היי אני לבד כבר שנתיים
            אז מה זה אומר? שהתחלתי להתפשר?
            לפני פחות משבועיים התקשרה אליי מישהי
            ודיברנו קצת, לא נראתה לי, אז מה?
            יצאתי איתה בכח רק כי אני לבד כבר הרב זמן
            ונמאס לי מזה (ותאמיני לי שנמאס לי מזה)? לא
            מערכת יחסים זה דבר חשוב, אבל הרבה יותר חשובה
            האיכות של מערכת היחסים.
            לא צריך לנסות להיות עם מישהו בכל מחיר
            כן, אם הוא לא ראוי, תזרקי
            תאמיני לי שיש כאלה שאוהבים בנות כאלו גם אחרי
            שאחת כזו נכנסת בהם חזיתית
            ובסוף את תמצאי אחד מהם

            ולעניין אחר לגמרי, ראית שמישהו כתב בתגובה
            לרעיון שלנו שכבר יש מקום בשם מצפה אביב?
            מה נעשה? חייבים למצוא שם אחר )-:
            אולי מה שהצעת באי מייל ששלחת לי
            צריך לעשות סיעור מוחות של דור המייסדים

            ביי בינתיים (-:

            • Quality? that’s what I keep on insisting, but my dear, where? where? the quality that I’m longing 4 has no where near here & I wonder where it might be.
              I did like the fact that u, as a man, wants the same, usually I hear different things, though may be it’s only prima facia & they don’t REALLY mean it. What do u thing? Take care.

      • לילית-נסיכת האופל

        לא טעית כמובן בועז היקר, אכן ארע איזשהו תהליך היסטורי אשר בדיעבד ניתן לו השם: ‘המהפיכה הפמיניסטית’. שהוא שם מטעה לדעתי מאחר שהמילה מהפיכה מרמזת על ביצוע של פעולה בעלת כוחניות מסויימת אשר אמורה להפוך את היוצרות באופן פתאומי ולכונן סדר חדש. מה שבכלל לא מדוייק כשבאים לתאר התנועה המתפתחת של התהליך הפמיניסטי או השיוויוני שבו אנו דנים כאן במרץ. בכל אופן מה לעשות ואנחנו רק בעיצומו של העניין וטרם הגענו לשלב שבו אנחנו יושבים בצוותא (לא אולם המופעים) על שפיצו של איזה הר, לבושים בטוגות לבנות וענודים בזרי דפנה ריחניים. בקרוב נגיע לשם מותק…סבלנות ואני מבטיחה שאשמור לך מקום על-ידי בנקודה הכי טובה שממנה ניתן להשקיף על הנוף הכי מושלם.

        רק תרשה לי לחלוק על דעתך שגברים תמיד חיו את המציאות הטוטאלית בעוד שהנשים שלצידם נמנעו מכך. זה לא נכון בועז, גם במקומות ובתקופות שזכויות האשה היו אפסיות בכל הנוגע לדברים מסויימים, עדיין היו אותן נשים מופלאות אשר הלכו עם אמונתן עד הסוף ובלי פשרות.

        בכולנו טמון הפוטנציאל להבריק כמו יהלום מרובה קראטים, אך רובינו המכריע בוחר מתוך פחד ומחוסר הבנת האפשרויות הבלתי מוגבלות להישאר במצב של פחמן גולמי.

    • ממש לפי כמה ימים אמר לי האקס (בשיחה ומפגש שאני יזמתי) שהוא יותר בחורה מבחורה.
      חייכתי למשמע ההצהרה, ואז פתאום נזכרתי, איך באמת לפני שנה, כשרק התחיל הקשר ביננו, הוא לא הסכים “לתת” לי, כי הוא רצה שזה יהיה חשוב ומשמעותי. נזכרתי גם איך הסקס הראשון היה ביוזמתי.

      אני לא אפרט כאן את המשך הדיאלוג ביננו מפאת צנעת הפרט, אבל תאמינו לי שזה היה דיאלוג של גבר לאשה רק שבתפקיד הגבר אני הייתי, והוא בתפקיד האשה, ולא, זה לא היה משחק תפקידים במסגרת המשחק המקדים.

      נורא קל לספר לנו איפה אנחנו טועות, ואולי באמת עידן אתה וחברייך (וכמובן בועז), חושבים שהמצב הוא בלתי נסבל, אבל מה לעשות שאתם מיעוט ושאר חבריכם לג’נדר עוד נוקטים בשיטה “ההיא”, ומתייחסים לבחורה ש”נותנת” בדייט הראשון באופן לא כל כך סלחני ומקבל.
      ויותר מזה, ואני באמת שואלת, מה עושים עם גבר נאור, משכיל ומעניין שנלחץ כשאני מתקשרת למחרת לספר כמה נהניתי או מתעקשת לשלם על הקפה?? ?? ?

      • ענת, אם הוא נאור אז זה אולי ילחיץ אותו פעם פעמיים כי זה חדש
        אחרי כמה פעמים הוא יתרגל, בכל מקרה, אם הוא יברח אחרי הפעם
        הראשונה שתשלמי או תתקשרי אז כנראה שהוא לא כל כך נאור, לא?
        דרך אגב, משכיל זה ממש לא תעודת ביטוח לנאורות, יש הרבה
        משכילים חשוכים למדי.

        מה לעשות שרוב הגברים הם כאלה וכאלה, שאלה שבנות שואלות פה כל הזמן
        אז יש לי המלצה חמה, כבר כתבת שיש מיעוט שאינו כזה, אז חפשי
        את הגברים ששייכים למיעוט הזה.
        כמו שניסיונך כבר לימד אותך יש גם
        גברים שלא רוצים לעשות סקס בפגישה הראשונה, אולי חלק קטן מאלה
        שלא רואים סקס בפגישה ראשונה עושים את זה מ”הסיבה הנכונה” שהם
        בעצמם מעדיפים שזה יהיה חשוב ומשמעותי מבחינה רגשית.
        עכשיו כולן יגידו לי שהגברים האלה הם מיעוט, אני יודע
        אבל לדעתי הוא לא מיעוט קטן כמו שאתן חושבות

        בהצלחה בחיפוש

        • התבלבלתי קצת בהודעה הקודמת ולא רציתי להשאיר אותה לא ברורה
          אז הנה תיקון קטן
          שש שורות מהסוף כתוב “שלא רואים סקס בפגישה ראשונה עושים את זה….”
          צריך להיות כתוב: שלא רואים סקס בפגישה ראשונה בעין יפה, עושים את זה…

          אני מתנצל אם גרמתי לקשיים בהבנה

    • צילי וגילי

      זה אומר, בעיני, לעשות מה שבא לי.
      זה אומר גם להתחנחן כשבא לי, לתת לו להתקשר – כשככה מתאים לי, לא להיות היוזמת – אם לא בא לי. להעניש אותו במניעת סקס – אם לא בא לי עליו כי אני כועסת, להתלבש במיני אם בא לי, או במקסי וגולף – אם בא לי. ללבוש צמוד למרות שאני שוקלת 90 קילו, ובכל זאת לרדת בקסאח על ההיא ממול שעושה בדיוק אותו דבר… אם בא לי.
      להזדיין עם כל מי שזז, או עם אף אחד, או רק איתו – אם זה מה שמתחשק לי.
      להצטרף למנזר – אם אם הבית תקבל אותי.
      ולא לעשות חשבון לאף אחד – כי זה מה שבא לי, או להתחשב במה יגידו ההורים – אם מתאים לי להתחשב בהם.

      וזו, ידידינו המזויינים – האמת הפמינסטית האמיתית. לפעמים לעשות בדיוק את מה שמכתיבות המוסכמות, אבל לא בגלל שאלו המוסכמות, אלא פשוט כי ככה בא לנו.

      וגם לזיין את המוח, אם בא לנו…

  6. אינדי_גו

    נו באמת.
    אני חושבת שה”משחק” בין המינים הוא קצת יותר מורכב מנתינה ולקיחה. ומראש לא הייתי רוצה בנזוג שעולם המושגים שלו מפגר שכזה.
    אבל….
    אם אני מעדיפה להכיר קודם ולבטוח באדם שאני יוצאת איתו, כי כדי לחוש איתו בנוח במיטה אני צריכה להרגיש שהוא כבר לא זר, הרי שאני לא משחקת שום משחקים. אני פועלת בדיוק לפי איך שמרגיש לי נכון. וזה לא קשור לנותנת או לא. זה קשור לעובדה שאף אחד, גבר או אישה, לא יכתיב לי מה לעשות ועם מי.

    והבנים? הם שבויים לא פחות, ואפילו יותר מאיתנו במשחק הזה. אם אני אתקשר לגבר אחרי דייט כדי לומר לו שהיה לי נחמד, הוא יחשוב אותי לאובססיבית או לנדבקת. מעט מאוד גברים ראויים יש בעיר הזו, עידן, מעט מאוד גברים יעריכו אישה שלא תתנהג לפי התכתיבים. ואם ידוע מקומו של אחד מהם, הביאוהו מיד ונדענו…
    ואגב, ברוך שובך וד”ש
    :))

    • אינדי_גו

      בעניין הצחוק:
      הא??
      יש דבר כזה? חלוקת תפקידים בין הגבר לאישה בהצחקות?
      יש אנשים מצחיקים ומשעשעים. התמזל מזלי להכיר כמה מהם. היותם נשים או גברים הוא עניין שולי ביותר. כשאני פוגשת מישהו שמצחיק אותי, זה כל כך הדדי. השיחה נהיית מצחיקה. וכשאני פוגשת טיפוס יבשושי, לחלוטין אין לי חשק לשעשע אותו מראש, למרות שזה כנראה קצת בטבעי, ההומור. ולא הומור של חלשים, כמו שאתה קורא לזה. הומור של צחקנים.

      • בועז כהן

        נשים אימצו לעצמן את עמדת הקורבן, כי היא נוחה מאוד (אפשר תמיד להאשים את הצד השני, הגברים במקרה הזה – “זה לא אנחנו, זה אתם” – ולא לקחת אחריות)

        הפרשנות הנשית היא מעיקה מאוד, פעמים רבות, מפני שהיא מטילה חשדות על המין הגברי בלי לקחת בחשבון שיש שניים בריקוד הטנגו הזה, ושום דבר לא יקרה בלי רצון הדדי, סמוי או גלוי

    • אינדי_גו
      כל מה שאת צריכה זה אחד
      אז תמשיכי לחפש
      לצערי, באמת אין הרבה גברים שיקבלו את העצמאות החשיבתית
      הזאת, אבל שוב אני אומר, כל מה שאת צריכה זה אחד
      ואם עוד בנות יתקשרו אחרי הדייט להגיד שהיה נחמד
      אז הבנים ילמדו לחיות עם זה ואפילו לאהוב את זה

      כולנו שבויים במשחק, חבל
      אבל לקטר לא יעזור ולהטיח האשמות אחד בשניה ולהיפך
      על אחת כמה וכמה שלא יעזור

      בקיצור אינדי, חשיבה בריאה יש לך
      (לפחות בעניין ה”נותנת/ לא נותנת” הטיפשי)
      אני מקווה שאת גם מתקשרת אחרי דייט
      אם בא לך ולא חושבת “מה הוא יחשוב עליי”
      לפני שאת מחייגת, זה מה שכולן צריכות לעשות

      • אין לי מושג למה זה יצא עם קו תחתון
        לא נורא, ככה כולם יחשבו שכתבתי שם משהו חשוב נורא ויקראו
        אני צריך לברר איך זה יצא ככה ולהמשיך עם זה

        • לילית-נסיכת האופל

          כל מה שאתה כותב הוא חשוב נורא (לפחות על פי ראות עיני) ואם תגלה איך עושים קו מדגיש במתכוון, אנא ממך חלוק עם העולם את הסוד, כי לפעמים בא לי להדגיש דברים ואני רק לא יודעת איך עושים זאת.

          • אינדי_גו

            הדגשה בקו תחתון – _אנדרסקור לפני, אנדרסקור אחרי_.
            הדגשה בבולד – *כוכבית לפני, כוכבית אחרי*.
            והבאג הוא שכנראה כששמים אנדרסקור אחד לפני, ללא אנדרסקור מסיים, הוא פשוט מדגיש את כל המשך הטקסט. ומה יש בשם שלי? אנדרסקור. אז אם אתם רוצים להגיד אינדי גו ולא לקבל הודעה מודגשת, אל תשימו אנדרסקור (אפשר גם פשוט לקרוא לי אינדי)

            🙂

            • אינדי
              תודה על הטיפים!

            • לילית-נסיכת האופל

              אינדי_גו אההה……… אז זו את שגורמת לנשים ולגברים לכתוב טקסטים שלמים מודגשים._
              איזו השפעה חזקה יש לך, יקירתי 🙂

              • אינדי_גו

                הייתי מצעידה את העם אל הכנסת, (רצוי בשאגות ליברטה אגליטה פרטרניטה) מעיפה משם את המושחתים, ומושיבה במקומם ציבור של נשים נאורות ואולי גם קומץ גברים על תקן עלה תאנה אלקטוראלי.
                אה, שכחתי, אין לנו דבר כזה, “עם”.

                🙂

  7. נסטסיה פיליפובנה

    כמה עצוב שאתה כ”כ צודק… אני חשה התכחשות לא כללית נשית (לא מסוג: מה פתאום- מה שאתה מתאר הוא שטות איומה) אלא פרטית-אישית (מסוג: אני מקווה לחשוב שאני לא כזאת). כלומר- אני ראיתי המון אמת בכתבה שלך במובן הזה שאני דווקא בשיחות עם נשים או בהאזנה לנשים, שומעת כל כך הרבה דפוסים שוביניסטיים, שזה פשוט מחליא. מה שאני מכחישה, ואני מקווה שאין המדובר בהכחשת דבר שהוא בעצם נכון אך לא מודע, הוא ש*אני* שובינסטית. שוב- אני מכחישה את האמור לעיל לגביי. לעיתים רחוקות אוכל למצוא את עצמי אומרת- “ככה זה בנים” או “בנות צריכות א בזמן שבנים בכלל צריכים ז…” ובגדול כשאני שומעת משפטים שכאלה, נדלקת נורת ה”הדובר/ת שוביניסט/ית”. לא שאני חושבת שנשים וגברים זהים המה, אלא שהשוני בין אדם לאדם גדול יותר, בעיני וגם לפי הממצאים במחקרים למיניהם, מהשוני מגברים לנשים.
    אל תכעס עידן, זה לא בריא.
    נסטסיה.

    • בועז כהן

      אני לא בטוח שעידן כועס, אבל גם אם כן – הוא צודק. יש משהו מתיש מאוד בתקשורת בין גברים ונשים. אני מניח שגם לנשים לא קל, אבל להן יש את הלגיטימציה לקטר ולקונן.

      אכן, נשים שובניסטיות. רובן המכריע גרועות יותר מהגברים המחורבנים ביותר. ניסיתי (כפי שזכור לך גם ב”מבט נשי”) להציג את העניין הזה – אבל שלוש השובניסטיות שלצדי לא נתנו לי כמעט לפתוח את הפה – מכיוון שאיימתי על ההגמוניה, האמפתיה הנשית, המגוחכת

      השובניסטית

      מעט מאוד נשים משוחררות באמת יש מסביב. מעט מאוד. זו המציאות. אלה העובדות.

      • אלמוני

        ווואוו, איזו גישה מתנשאת ופטרונית בועז כהן. ומי אתה בדיוק שתקבע את ההגדרות המדוייקות של שוביניזם ופמיניזם? אין פמיניזם אחד, יש מיליון זרמים בתוך הפמיניזם שטוענים דבר והיפוכו.
        ואתה, לאט לך. קצת זהירות וענווה.

        • המלכה האם

          אני לא מצאתי שום התנשאות ופטרונות בדבריו של בועז.
          וסליחה, אבל אין שום קשר לזרמים בתוך התנועה הפמיניסטית לעניין המרכזי שהוא מציין, שרוב הנשים אכן נוהגות באופן די מצער
          (הסיבות הן כבר עמוקות ומורכבות)

          • אלמוני

            בדיון שהוא מתייחס אליו, היו שלוש נשים בוגרות ובעלות מודעות. בועז כהן שופט אותן כשוביניסטיות, כי נדמה לו שהוא פמיניסט. לבריאות, שיתפוס את עצמו איך שבא לו.
            וזה קשור ועוד איך לזרמים בתנועה הפמיניסטית. מפני שלא לכל הזרמים בתנועה הפמיניסטית יש אותה גישה לסקס, לפתיחות מינית, לסקס עם גברים, לצרכים נשיים, לאיך מגדירים צרכים “אמיתיים” של נשים, ומכאן – מה זו עצמאות או מה זה שיחרור נשי אמיתי. יש ויכוחים גדולים על זה. ומאד מעניינים כמובן.
            ולכן, כשבועז כהן קובע שהגישה שלו היא “פמיניסטית” וגישה של נשים (לא פוסטמות בכלל) אחרות היא “שוביניסטית” הוא מעיד בעיקר על הבורות של עצמו. צר לי מאד, זו פשוט לא הפעם הראשונה שאני רואה אותו נופל לפח הזה.

          • אלמוני

            ועוד משהו – מה זה רוב הנשים נוהגות באופן די מצער? ורוב הגברים לא נוהגים באופן די מצער? רוב בני האדם נוהגים באופן די מצער חלק גדול של הזמן. מה לעשות.
            נשים צריכות להרגיש שהן יכולות להתנהג איך שמתאים להן ואיך שהן מסוגלות, ולא לפי תכתיבים כאלה או אחרים. גם לא תכתיבים שמתיימרים להיות “הכי נכונים עבורן”. איכס.

      • שקדיה

        מתיש? זה אנדרסטייטמנט. בשנים האחרונות אני נוהגת לכנות את יחסי גברים נשים “אמנות לחימה רכה”.

      • חבר’ה תקראו טוב מה שבועז כתב: “אבל להן יש את הלגיטימציה לקטר ולקונן” נו?? ? הבנתם?? הגברים גם הם קורבנות רק שההכחשה אצלהם בעניין יותר גבוהה כי הרי איך הם הגברים, השולטים, החזקים יכולים לראות עצמם כקורבנות. את זה הם משאירים לנו הנשים החלשות והכנועות…
        אז מי הקורבן האמיתי? *שני המינים* !!!! וזה בדיוק העניין אז די עם הבולשיט הזה כולם תוצרים של חברה סטריאוטיפית מנקבעת וגם הגברים נכנעים לזה ולא עושים כל הזמן מה שבראש שלהם
        והערה בצד תודה לאינדי גו על הטיפים

      • באחת מארוחות הערב בהן השתתפתי הייתי האישה היחידה בחבורה של 6 הומסקסואלים מליטנטיים שכל פעולותיהם בן אם ביחסים, בעבודה או בכל רגע נתון, היה קשור לעצם היותם הומוסקסואליים. באיזשהו שלב ממש ביקשתי סליחה על היותי סטרייטית, ועל היותי אישה.
        נורא כעסתי עליהם, חשבתי (ואני עדיין חושבת) שאפשר להתעסק בחיים בכלל ובאותה ארוחה בפרט, גם בדברים אחרים ואמרתי את זה בקול רם.
        העניין הוא שגברים מעולם לא היו צריכים להלחם על מקומם (בהנחה שהם גברים מהגזע הלבן) ולפתע פתאום אנחנו הנשים אחרי מאבק שהתחיל בתחילת המאה, הרבה יותר בטוחות בעצמינו (כן גם הרבה יותר שובינסטיות), מרגישות עדיין שגם במקום בו נותנים לנו את הכבוד לו אנו ראויות, ומסתכלים עלינו בגובה העיניים, עדיין מרגישות שאנחנו צריכות להלחם ולהוכיח את עצמינו יותר מאשר גברים שהיו בסביבה. אני מרגישה אמפטיה למה שהרגיש בועז באותה תכנית. אני יודעת בדיוק למה אתה מתכוון. אבל עד שלא יהיה שינוי מהותי, אנסים לא ישלחו לעבודות שירות או לשנתיים לכלא, או אם אתה חייל אז מצבך טוב יותר כי אז אתה מואשם בהתנהגות שאינה הולמת……עד שיתחילו להתייחס לדברים האלה בכובד ראש ובהמשך לכל השאר…….אני מאמינה שהמליטנטיות תעלם עם הזמן.

  8. אוריאנה

    הללויה. בלי ספק צודק.
    אבל מה זה החרטא הזה, נשים, גברים, שוביניזם, פמיניזם? זה מצטייר כמו שדה-קרב. אש ותמרות-עשן.
    אולי ככה זה אצלכם, אבל לי זה מסובך מדי, ומייגע. בעולם שלי אין משחקים, ו”כללים” שהגברים קבעו. אין בכלל גברים או נשים, יש בני-אדם.
    סקס הוא רק סקס, לא עסקת חליפין. רק אתמול בחור אמר לי “אז מתאים לך ביום X שנזיין אחד את השני?” ומצא חן בעיני. לא “אחד את השנייה” כי לא רק הוא אותי. גם אני אותו. אני לא הולכת “לתת” לו. אני הולכת לתת ולקבל, לא “לקחת” כי זה מושג כוחני. ובעיקר, כמה פשוט, להנות. לפעמים זיון הוא רק זיון.
    אפשר ללמוד להנות, אבל ממש להנות, מסקס, בלי להיות שרמוטה בעיני עצמך. אפשר להיות סלקטיבית, ומותר להחליט שעם הגבר הזה אני לא שוכבת. לא מחר ולא בעוד שנה ולא בכלל. זוהי הזכות האמיתית של אדם על גופו (אדם, לא אישה).
    אולי אני נאיבית, אבל אני מאמינה שיש עוד נשים כמוני.
    חוצמזה עידן, תסכים איתי שלפעמים כולנו נלעגים, אז מה. גם על גברים אפשר לצחוק, וגם על נשים. ובכיף. ואפרופו צחוק, באמת נזכרתח שכבר נמאס לי להצחיק את כולם. בחבר’ה, במשפחה, בכל רגע מת, אני כבר אדאג לשלוף משהו. די. שיצחיקו אותי קצת.

    • בועז כהן

      האמת?
      אפשר להגיע לעניין בלי להיות כל כך בוטים. אפשר להגיע לסקס מתוך עמדת שוויון ורצון משותף, בלי שתהיה זילות של כל העסק.

      הטרמינולוגיה של יחסי המינים צריכה לעבור שיכתוב רציני, כך נראה לי. בלי “תקעתי אותה” ו”נזיין אחד את השני”, בלי “נותנת” ובלי “לוקח”, בלי “ציצים” ובלי “כוסית”, בלי “מניאק” ובלי “שרמוטה” או “מזדיינת”

      אפשר להנות, כמו שאת כותבת, מסקס בלבד.
      זה לא מחייב לוותר על הקסם, על החיזור (הפשוט, נטול המניפולציות המיותרות, ועדיין – חיזור…) על העדינות והיופי ששני המינים – בסופו של דבר – רוצים

      • אוריאנה

        “עדינות”, “קסם”. סופסוף מישהו הצחיק אותי – תודה בועז.
        נראה שאתה לא מבין – יש סקס אחר. לא סתם אמרו לנו, באמת יש. סקס יצרי, סוער ופרוע, בלי שום “חיזור” ו”קסם”. אבל בהחלט יש לו את היופי שלו. אולי זה סתמי, אולי זה נהנתני, אולי זה הדוניסטי, אבל באלוהים כמה שזה כיף! צריך להפריד בין זיון גרידא לבין החיפוש הבלתי-פוסק אחר אהבה-אמת.
        גם בסקס סתמי לא חייבים להיות שטיקים ומשחקים, הוא אמר מה הוא רוצה, אני אמרתי מה אני רוצה, ובמקרה זה היה אותו דבר. וזהו. ויכולים להיות שם הרבה רגשות חמים (וכנים!). נכון שאהבה לא תהיה שם. אז מה.
        לא היו בשיחה ההיא אף אחד מהביטויים שהזכרת, חוץ מהמשפט בכותרת שלך. אבל לדעתי, כשהסקס הוא לשם סקס בלבד, כל מילה לגיטימית. כל מה שמחרמן, ודיבור מלוכלך בהחלט כלול בקטגוריה, מותר. על שני הצדדים.
        עברית היא השפה היפה בעולם ולא הייתי משנה בה דבר.

        אוריאנה

        • בועז כהן

          סבבה, מותק.
          מה שעושה לשניכם טוב ומקובל על שניכם – לגיטימי.
          תיהנו.
          (-:

          • אוריאנה

            האם אני שומעת כאן נימה קלה, ממש קלילה ובלתי-מורגשת, של התנשאות?

            • בועז כהן

              למה התנשאות, למה??
              נו, מה יהיה – כל משפט מחוייך שאני אכתוב מעתה ואילך, תאשימו אותי בהתנשאות?

              אני מ-מ-ש לא מתנשא על אף אחד. צר לי אם הובנתי שלא כהלכה.
              (-:

              • אוריאנה

                שונאת אותה. מילה של ערסים, מילה פטרונית ומתנשאת.
                אם למחוק איזו מילה מהשפה זה את ה”מותק” המחריד הזה.

                • בועז כהן

                  אני ערס, מותק, מה לעשות… מזרחי עסלי, גדלתי בג’סי כהן… ואצלי המותק הוא אותנטי אורגינל, בלי שום התנשאות

                  בחיי אלוהים בספר התורה
                  (-:

                  • אוריאנה

                    את זה שגדלת בג’סי כהן כבר קראתי.
                    אני גדלתי באנילביץ’ ותמיד כשהיינו עוברים אצלכם אז הפושטקים היו מקללים ומרביצים.

                    פעם אחת בחיי עברתי בג’סי כהן, ולא יספתי. עשיתם לי טראומה, יא שרשוחים.

                    • מופתעת מאד

                      אוי אוריאנה, את לא מוצאת חן בעינינו בכלל בכלל

                    • אוריאנה

                      תגדירי “בעינינו”. מי זה “אנחנו”?

                    • אוריאנה
                      אולי תבדקי למה המילה מותק כל כך מפריעה לך ?
                      איזו מגירה סגורה נפתחה ?

    • אלמוני

      נו באמת אוריאנה יקירתי, אני חייב להודות ש”נזיין אחד את השני” נשמע רע באותה מידה בדיוק כמו ההטיות האחרות של הפועל המדובר. מה מצא חן בעינייך ? העובדה שבר המזל מסוגל להיות בוטה בצורה שיוויונית ? אני יכול להבטיח לך שפשוט צורך בסקס עושה את כולנו סטטיסטיקאים ופשוט הבחור למד שמשפט זה עובד ביותר מקרים עבורו.
      את לא הולכת לא “לתת” ולא “לקבל” את הולכת לעשות מין סתמי שכנראה לא ישאיר צלקות אבל גם כנראה לא יהיה “משהו לכתוב עליו הביתה” אבל זו זכותך לפעמים אנחנו צריכים בדיוק את זה. בדיוק כמו שלפעמים ,כמו שאמרת, כולנו נלעגים.
      לעיתים בעוונותי יוצא לי לשמוע משפטים נלעגים שגברים אומרים כדי “להשיג זיון” זה מצחיק אותי ולו בגלל העובדה שזה עובד ברוב הפעמים. הרי אתן לא אומרות לעצמכן “איזה גבר חריף זה נורא מושך אותי” אלא “ואו איזה תחושת כוח נותנת לי העובדה שהוא משפיל את עצמו בתקווה לסקס” ואח”כ אתם מתפלאות שזה נראה כמו שדה קרב ?
      הרי סקס הוא לא באמת רק סקס. סקס הוא מה שמניע את העולם (לפחות הגברי) ולכן כדאי לנו קצת לשמור על היחוד שלו.
      אני חייב להודות שאני נשמע לעצמי פוריטני להחריד אבל כל כוונתי היתה להגיד שבסקס חייב להיות “משהו” (לוא דוקא אהבה ניצחית או פעמוני חתונה גם ערב חביב ומשיכה הדדית זה “משהו”).
      אז קדימה עזבו אתכם מהמלחמות מצד אחד ומהסתמיות מצד שני וכל אחד ואחת יעשו מה שבא להם. תנו לנו קצת להתאמץ אבל אל תכריחו אותנו להצחיק ואת עצמכן לצחוק או להכנע.

  9. רויטל

    את המאמר הזה קראתי כבר ביום חמישי האחרון. התקשרה אליי חברה, אמרה לי: “אחותי, תקני העיר, יש מגזין מיוחד לבנות וגם איזכור על אתר בננות”. לא התווכחתי איתה. קניתי. אחרי ששילמתי שש ארבעים, עליתי על אוטובוס לנסיעה ארוכה. במהלך הנסיעה קראתי את המוסף כולו בחיוך, בהנהון, בהסכמה לא מחויבת, ואילו הכתבה שלך, מר עידן, עלתה לי על העצבים. כשסיימתי לקרוא אותה, ישר סיננתי “שפחה אחותך”.

    הנה, עוד הזדמנות “מופלאה” לעמוד על ההבדלים בינינו. איזה האשמות! איזה סטיגמות! איזה להט! יאללה, יאללה, זה מה שיש לי להגיד לך. הנה עוד מאמר שממשיך להציק, לקבע דעות קדומות, וכל ה”נמאס לי” הזה, נמאס לך? גם לי נמאס, האמת. המאמר הזה, לא עשה שום הבדל, לא קידם שום דיון או דו שיח. אתה שם, עם העמדה המסכנה שלך, מתלונן מתלונן ומתלונן. ממש בלתי נלאה. כמה כינויים זרקת לכיוון הנשים: קורבן, שפחה, נותנת, מכחישה, ספקית פות (?!), לכאורה משוחררות, לכאורה בנות חורין… ואני יכולה להמשיך, אבל נראה לי אני מספיק מובנת.

    עידן, עם כל הכבוד שאני רוכשת למין הגברי, המאמר הזה לא מחדש לי שום דבר. הגיע הזמן שאתה והחברים שלך תתקדמו. חליק עם התלונות, הגיע הזמן לשנות את כל התפישה המעוותת הזו של בנים נגד בנות. אני לא נגדכם, אתם לא נגדי. רק כשאנשים באמת יפנימו שאין כאן שום מלחמת קיום, ולא חייבים להתנצח שוב ושוב, רק אז ניתן יהיה באמת, אבל באמת לקיים דו שיח. ברגע שאנשים יפסיקו לכתוב מאמרים כאלה, כאילו לא הספיק לנו לשמוע על הקיטורים שלכם, רק אז יתחולל כאן מפנה. כל הבחורים שהכרתי עד היום, שהצהירו קבל עם ועדה על נכונותם לקבל נשים כשוות, על כנותם ועל הרצון העז שלהם להיות שותפים מלאים, כולם בשלב מוקדם או מאוחר התגלו כניאנדרטלים קדמונים, ברמה זו או אחרת.

    כמו שאתה מכיר בחורות שהתפלאו מאוד שלא שיחקת את משחק “כשאת אומרת לא למה את מתכוונת”, אני מכירה בחורים שמעדיפים בחורות בתולות, כאלה “שטרם פתחו אותן”, הם מעדיפים את הבחורות שלהם לא חכמות יותר מהם, הם מעדיפים שלא תרוויח יותר מידי, שחס וחלילה לא תרגיש חזקה יותר, הם מעדיפים את הבחורה הקטנה, שתזדיין מתי שבא להם, שתעבוד חצי משרה כדי שיהיה מי שיחכה לילדים עם ארוחה חמה, ושתהיה בלבוסטה למופת.

    אתם הייתם, אתם עדיין ואתם תמשיכו להיות מאוימים על ידינו, כל עוד לא תפנימו באמת שאין בנו גרם אחד נחות ממכם. המהפיכה הפמיניסטית ערערה בכם שורשים עבותים וחזקים של הלך מחשבה מקובע ביותר, והנה, תראה את המאמר הזה. תראה כמה הוא מגוחך. נותנת לא נותנת, כן משוחררת לא משוחררת, שפחה שמכחישה. כאילו זה כל מה שיש שם.

    יאללה יאללה, כבר אמרתי?

    נ.ב. לגבי חוש ההומור הלוקה בחסר, אתה מוזמן אליי, ברצינות אני אומרת עכשיו. נקבע איזה ערב. אתה תביא את עצמך, אני אביא את החברות שלי. תביא גם הרבה טישו. אנחנו מצחיקות עד דמעות.

    • לילית-נסיכת האופל

      רויטל את ואני לחופה מייד!
      משכנתא, כלב עזוב מצער בעלי חיים, ו-2.4 ילדים.
      קודם כל בא ההוא נוני סימון וממליץ לנו על יחסים חד מיניים כפיתרון לחוסר הסיפוק הפרטי שלו
      ועכשיו עידן הזה שזורק לנו חול בעיניים מחמת מחסור באורגזמות.
      לא מספיק שנתנו להם להיכנס אלינו הביתה והם במקום לעמוד בפינה ליד הדלת ולהביע את אסירות תודתם במבטים מבויישים, הם אף מעיזים להשמיע יללות של תיסכול מיני מהול בהשמצות הללווו!
      יאללה מותק, דחפי אותם בנשיות אסרטיבית לעבר חדר המדרגות שילכו לשחק בזבל עם חתולי הרחוב של השכונה. לא צריך טובות אנחנו כבר נסתדר לבד.

    • platipoos

      יללה תפנימי כבר
      וחבל אחותי – 🙂 לא מתאים לך הפוזה של החסך בבטחון
      אני משוכנע שיש בך את זה
      תחפרי קצת – תשקיעי קצת
      בסוף תמצאי את זה שם
      ב ה צ ל ח ה

    • אוריאנה

      רויטל, התגובה שלך לא רק שהיא נורא אמוציונאלית, לא רק שהיא למעשה ביזבוז עצום ובלתי-מוצדק של אנרגיה, כי בשביל מה לעלות על בריקדות, היא גם מהווה בדיוק, אבל ב-די-יוק, את ההוכחה לדבריו.
      ובעצם, כולכם פלסף. כולה אוסף של פיסקאות מחוייכות, שאמת בצידן (חס ושלום לא לגביי החברות שלך, רויטל, אבל כן לגביי בחורות רבות שאני מכירה).
      אתם מנתחים וחובטים במאמר משל היה מאסה פילוסופית או מינימום שיר של ביאליק.
      כן, המחבר חטא בהכללה. כן, יש ויש נשים מצחיקות, וגברים רגישים שיגידו לך שהמכנסיים משמינים אותך. זוהי לא גבריות או נשיות, זאת פשוט ביקורתיות.
      אבל מכאן ועד לכסח אותו – רב המרחק.

    • נו רויטל, אז את מכירה בחורים טמבלים
      אז מה? כאילו לא ידענו שיש כאלה
      כמו שעידן לא חידש לי (ואני חושב שלאף אחד פה)
      באמירה שיש בנות שמשחקות את משחק ה”כשאת אומרת לא..”
      אז את לא חידשת בזה שיש בחורים שמחפשים בתולות קטנות
      וכנועות.

      יש נשים כאלה, יש גברים כאלה
      ואם *כל* הגברים שפגשת עד היום התגלו כניאנדרטלים
      את תרשי לי להגיד לך שיש לך בעייה חמורה בבחירת הגברים
      שאת מסתובבת איתם, אני יודע שיש לא מעט כאלה אבל להגיד ש*כולם*
      כאלה? זה כבר באמת אומר משהו על איך את בוחרת את החברים שלך

      נכון, יש המון גברים שעוד לא הפנימו שנשים שוות להם
      אבל יש גם לא מעט נשים שעוד לא הפנימו את זה
      ולראייה, הן ממשיכות לשחק את המשחק ולא להיות אמיתיות
      אם הן יפנימו את העובדה שהן לא נחותות (ואני לא מטיל האשמות
      גם הגברים צריכים לעבוד על ההבנה הזו) הן יפסיקו להנדס את
      ההתנהגות שלהן כשיש גברים בסביבה (כמו שאסתי קוראת לזה)

      • I have to say that I’m impressed again (not that u need me saying that), but as i read through I see that u r consistent with your replies!

  10. ראש חזיר

    דוגרי לגיד ….. לא מבין מה הבעייה שלך. יש פה עירבוב גדול בין טקטיקה לאסטרטגיה. אני רוצה לזיין (זו אסטרטגיה) ואני אמכור לבחורה/אישה כל בולשיט שאזהה שיכול לקדם את קצב פתיחת הרגליים.

    אצל ‘המשוחררות’, העסק קל שבעתיים. אפילו לא צריך למכור להן חיזור ראוי לשמו, ואפילו לא לפזר ערפל של ‘רצינות’ כוונות.

    אחי … הפמיניזם הפוסט-מודרני הוא המצאה הגדולה ביותר בעולם. איך שהצלחנו לשטוף לבהמות את השכל בענייני שיוויון. מעתה, אפילו לא צריך לשדר קולות של מחליף נורות שרופות. שהרי הטמבליות אמורות לדעת לעשות זאת לפחות טוב כמונו. לשכב על הגב ולהנות ממציצה הגונה (בשם השיוויון כמובן).

    לא שהחיים החדשים הם חסרי מגרעות. איך נאמר בפרומו לסרט ‘התורכי’ החדש, הן גם מצפות שלא נהיה שליף-שלף. יעני, שנתאמץ קצת. הנקבות רוצות לחוות אוגזמה. ביג-דיל. גם אנחנו רוצים. מה, לגמור ולהשפיך זו אורגזמה? אורגזמה, זה מה שיש לאישה. אז דיר-באלאק אם אני אתן להן הזדמנות לחוות משהו שאני לא יכול להגיע אליו לבד. רוצות אורגזמה, שתתחלנה לפתח שרירי ידיים, אצבעות, או לשלוט במכשירי היי-פאק. אבל לבד. בלעדי. אני מזיין, גומר, יוצא, מתהפך על הצד, ישן ומפליץ.

    יחי החיים הטובים שמעניקה לנו הבחורה הפוסט-מודרנית, אפילו ילדי הפרחים לא חוו זאת בסיקסיז ובסבנטיז. ובכל זאת אני מקנא בהם, בדור המייסדים של המין החופשי. אך , התענוג לזיין בלי שאלה תוכל לעקוב אחרינו ולהריח בפחי זבל. אוי…. הזיון הנאצל ללא קונדום.

    אמלה … אני רוצה לזיין.

    • אורלנדה

      וואו…איזה שונא אדם מפחיד…
      אמא’לה…לאיש הזה כל כך רע בחיים, הוא שופך את הזבל שלו עלינו הנקבות…

      • בועז כהן

        ראש חזיר הוא לא שונא אדם. הוא שונא נשים.
        מיזוגן
        לא מיזנתרופ

        אחד מהמנחים הפופולריים ביותר בישראל אמר פעם, בתחקיר לפני ראיון, שהוא “מאוד אוהב נשים”. עירית לינור, שהיתה שם, תיקנה אותו: “לא, מותק. אתה לא אוהב נשים. אתה אוהב לזיין נשים, וזה מ-מ-ש לא אותו דבר”.

        צדקה. מה יש להגיד

        • אורלנדה

          בועז, אין הבדל. זה בדיוק אותו דבר…

          • שונאי נשים גרועים משונאי אדם
            שונאי אדם שונאים את כולם באותה מידה
            הם לפחות שיוויוניסטים

            שונאי נשים הם גם סקסיסטים
            גם שונאים וגם עושים הפרדה על רקע מיני
            איכס

    • בונד. ג'יימס בונד

      רמי פורטיס שר את זה פעם:
      “מה בסך הכל רציתי?
      מציצה!”

      משפט קצר, אבל מה-זה-קולע

  11. מה לא נאמר כבר על הריב, על ה”מלחמה בין המינים” ספרים, מאמרים..ותגובות למאמרים..
    ובשורה התחתונה, נמאס לנו לריב..מי רב? על איזה מלחמה אתם מדברים בדיוק?
    כשגבר ואישה נפגשים, במטרה להכיר אחד את השני נוצר משחק, מורכב ומרתק, מלא בדקויות.
    המלחמה הזו בין גברים לנשים היא המלחמה בין השוביניזם לפמיניזם..אבל בסופו של דבר השוביניסט ימצא לעצמו בחורה שוביניסטית, שחושבת כמוהו שהיא צריכה להישאר במטבח ולגדל ילדים, והפמיניסטית תמצא איזה פמיניסט שיניח לה לקחת את ההגה לידיים.
    מספיק עם ההכללות האלה, כל אחד כאן מביא דוגמאות מנסיונו אישי, הגברים שמחפשים בחורה פתוחה ועצמאית נתקלים בהפך הגמור, או הלא גמור, והנשים העצמאיות שנתקלים בשוביניסטים, או העצלני,מספיק עם התלונות, אף אחד לא אמר לכם שזה יהיה קל, בסופו של דבר , רובנו נמצא מישהו, כולנו נתפשר, מי יותר, מי פחות.
    ועוד דבר, לכל אותן בחורות שטוענות שהן מחפשות גבר רגיש ומתחשב…מספיק עם הבולשיט, נכון שכל מקרה לגופו , אבל , מנסיוני, אתם חולמות על הבחור הרגיש והמתחשב, אבל מתעלמות ממנו כשהוא נמצא מולכן. ובצדק, המשחק, הריגושים, זה הרבה יותר מעניין.

    • שניים אם אני סופרת נכון, וגם ג’וג’ו. מה יהיה?

      • hantarish

        החיים נעשים קשים, ולא רק לחנטרישים.

      • ג'ו המבתק

        אתה ממציא ניק, באים זדים ופלגיאטורים
        וחומסים לך אותו

        נו, מילא
        יש צרות גדולות יותר בעולם

        • רומז לי שנעלבת? כי אם כן אני רוצה להזכיר לך שסיכמנו שאתה ג’ו (שם משפחה – המבתק) ואני ג’ו, או Joe.
          בכל אופן אני חושבת ששניים זה מספיק, לא ככה?

          • ג'ו המבתק

            היי
            JOE
            לא נעלבתי. ציינתי זאת כהערת ביניים, ככה, כמו פרסומת באמצע הכסאח הכללי ב”משעל חם”..

            שיהיה לך שבוע נפלא

  12. platipoos

    אויששש
    למה גילית?
    הרי היה לנו ייתרון כל עוד הן לא ידעו שאנחנו יודעים.
    פאק!
    עכשיו הרסת הכל!
    בכלל הבעיה שלנו היא לא לגרום להן לעשות מה שאנחנו רוצים
    עלינו קודם כל לנסות לגרום להן לעשות את מה שהן רוצות
    ולקינוח הרי מדם רוסו טענה כי לו הגבר היה יודע עשירית ממה שעובר לבחורה בראש הרי כי אז היה מעיז פי שתיים.
    וביי

  13. Evil the Beaver

    אין ספק בליבי כי עידן אינו זקוק להגנה ממני הקטן, ובכל זאת אינני יכול להתאפק.
    במיוחד לאור תגובתה של גברת רויטל שגורמת לשוביניזם הקלאסי להחוויר מבושה על שאינו קיצוני מספיק.
    אכן, פניני חכמה כגון “שפחה אחותך”, “ניאנדרטלים קדמונים”, “יאללה יאללה” (והמלכה הבלתי מעורערת) “טרם פתחו אותה” מוסיפים המון לדימויה של האשה המודרנית, זאת שמסוגלת לנהל דיון ענייני מבלי לגלוש לקפריזות רגשיות כאלה ואחרות.
    כל תגובתך כולה מעידה על דבר אחד ויחיד: כישלון (העדר מוטיבציה ?) בהבנת הטקסט, שהרי מיודענו עידן יוצא נגד תופעת ה”נותנות””לא נותנות” ואילו את מרתחת על שהשתמש בביטויים אלו ממש. במקום לומר תודה יפה על שהועיל בטובו להאיר את אותן הנקודות הבעייתיות בהן הפמיניזם לא מתפקד כהלכה, את מוקיעה אותו על כך.

    ואנחנו אמורים לצחוק ?
    אחותי, על מה ?

    • רויטל

      אתה אל תשפוט את יכולתי לנהל דיונים, ואני לא אצחיק אותך יותר.

      מלבד זה, לי נראה שדווקא אתה שגית בהבנת הטקסט.
      אני לא ראיתי במאמרו של עידן הארות בדבר הנקודות הבעייתיות בהן הפמיניזם לא מתפקד כראוי. קראתי מספר פעמים את המאמר בטרם הגבתי לו. כשעידן כותב “… אבל עמוק בתוכה היא פוחדת מן החופש לבחור לעצמה את חייה” ואגב כך מאשים את המין הנשי בחיים כפולים ותודעה מפוצלת ובין לבין גם מטפטף סטריאוטיפים על “הנותנת-קווים לדמותה” אני בעצמי אחוויר. לא לשם כך התכנסנו. ממש לא.

  14. סופרבייב

    לא מכחישה שיש מלחמה כלשהי. נרצה או לא נרצה – מלחמת המינים קיימת במידה זו או אחרת בכל מקום. אבל להגיע משם לכזאת חוסר הבנה של המיו הנשי? למה? אז עידן יקירי – כשאשה אומרת לא אבל הגוף שלה צועק כן, זה לא תמיד אומר שהיא פוריטנית. לפעמים זה קורה בגלל שבין המוח של האשה לחלק שצועק כן – יש הפרדה. לא פעם ולא פעמיים עמדתי במקום שהגוף שלי נורא רצה וממש אין לי בעיה לשכב עם גבר שאני לא רצינית לגביו [עשיתי את מספיק פעמים בעבר] אבל לפעמים הייתי פשוט מסתכלת על הבחור שמתנשף לצדי וחושבת לעצמי שהתענוג הקצר לא שווה את זה הפעם. כן, בא לי, הייתי מגורה, רציתי מין. אז מה? 5 דקות אחר כך זה עובר והנסיך הארעי שלצדך תקוע שם ולא הולך הביתה. זה לא רק אתם שרוצים ללכת. אלף פעמים קרה לי שהאעידיוט התאהב והחליט לנטוע את עצמו, בשלב שאני כל כך רציתי לישון שלא ידעתי איך להיפטר ממנו. נכון שלפעמים מין חסר משמעות הוא אחלא. אבל לפעמים לא. לפעמים בא לך יותר מזה ואת יודעת שא6ם תיכנעי לגוף שלך עכשיו, בעוד מקבימום שעה כבר לא תביני למה שכבת איתו. אז למה לטרוח? בכל מקרה מין עם מישהו שלא מכיר את הגוף שלך ואתם עוד לא יודעים לזרום יחד, בדר”כ לא כזה מדהים. אז גם אם “עומד לנו”, לפעמים אנחנו בכל זאת נעדיף סרט טוב בטלוויזיה, קפה וסיגריה ואת כל המיטה לעצמנו. ולפעמים לא.

  15. בונד. ג'יימס בונד

    אחי, זה מה זה רע מה שאתה עשית…
    גילית את כל הקלפים.
    חשפת את כל הטריקים.

    ועכשיו מה? אתה חושב שהן יבואו אלינו יותר בקלות?
    איפפפפפפה

    אסור, אחי. דבר כזה לא עושים. לא מגלים סודות. ידע הוא כוח – כמו שאמר מרשאל מקלוהן

  16. באינסוף השורות ממעל מלין הכותב על הדמות הנשית המקובלת במחוזותינו. על זה שהיא נותנת ולא לוקחת, על זה שהיא לא מתקשרת, על זה שהיא שבויה במערכת הדוקה של מוסכמות חברתיות והיא אינה זזה מהן מילימטר.
    אבל מה, שכח הכותב לציין שהוא ובני מינו לא יכולים לסבול אף בחורה שסוטה מהתקן הזה.
    מובן שהוא עשה זאת בתום לב, מעין שגיון קטן שהוא מחביא אצלו. הרי קל הרבה יותר להתלונן ולהתבכיין על המצב הגרוע בתל אביב.
    אבל אני, נשמה טובה שכמותי, הגעתי כדי להזכיר לו ולחבריו, מה קורה לכם כשמישהי מתקשרת אליכם, או משלמת על ארבע כוסות הקפה העלובות ששתיתם, או מספרת לכם בהתלהבות על העסקה שהיא סגרה היום, ואיזה יופי של עמלה היא הרוויחה.

    או אז כולכם מרגישים את הפגיעה בגבריות המהוסה שלכם, נבהלים ובורחים, שותתי דם, אל הפלקט הראשון שנקרה בדרככם. כי אז אפשר להשליך את האשמה על מישהי אחרת, ואין צורך להתמודד עם החולשות שלכם. איזה קסם! יופידידודה!

    הרשוני להבטיחכם כי גם הפלקט כביכול היא בחורה מצליחה, שנונה ומשוחררת.
    היא פשוט נזרקה כל כך הרבה פעמים בידי כל כך הרבה פחדנים, שהיא מעדיפה את הטקטיקה המקובלת על כולן – לחייך ולשתוק.

    • המלכה האם

      שאשה צריכה להיות מה שהיא רוצה ומרגישה, מבלי להתחשב בתגובותיו המבוהלות של הזכר שמולה
      הרי אין אפשרות שנחיה את כל חיינו בהתאם לתגובות הצד השני. נכון?
      מישהו צריך לשבור את הדפוס הזה, האין זאת?
      אז דברי על העיסקה שסגרת היום, שלמי על הקפה, התקשרי אליו, שכבי איתו – אם בא לך.
      עשי מה שבא לך. אם הוא לא יכול להתמודד עם זה, וותרי עליו. את באמת רוצה גבר עם הזנב בין הרגליים, בגלל שאת רוצה להיות אשה חופשיה?

      לחייך ולשתוק? בשום פנים ואופן לא.

      • יעל מלמד

        כל עוד ימשיך להתבצע המיסחר הזה בסקס, כל עוד יתייחסו שני המינים לסקס כאל מוצר שאחד קונה והשני מוכר, אז לא יעזור בית דין. יהיה רע. רע מאוד.
        הסקס הכי טוב באמת קורה כששני הצדדים באים באותו ראש. בלי “נותנת” ו”לוקח” בלי לחשוב שאם שכבתי איתו, הוא חייב לי משהו. שכבתי איתו כי רציתי. זה הכל (ולא כי רציתי שייבה וחתונה, סליחה. ממש לא…רציתי חום ומגע, בדיוק כמוך. זה מה שרציתי)

        • אוריאנה

          כל מילה פלטינה

        • אלמוני

          זה כל מה שרצית? חום ומגע? בסדר. אבל אם נהנית, בהרבה מקרים רצית אחר כך עוד חום ומגע… כשהוא, הוא הסתפק בכיבוש… לא מוכר לך? נו, תמשיכי לספר לעצמך שאין שום הבדל אף פעם בין נשים לגברים…

          גם את רצית רק כיבוש? יכול להיות. ויכול להיות גם שבשם “החופש” את משכנעת את עצמך שלא רצית יותר? יותר חום ומגע? לא חום ומגע חד פעמיים אלא מתמשכים?

          • המלכה האם

            יכול להיות, אנונימוס, שבאמת יעל רצתה עוד חום ומגע, והוא לא רצה. הוא הסתפק ב-וואן נייט סטנד… נו, אז מה קרה? אז שני אנשים רצו דברים שונים. קורה. זה יכול לקרות גם להיפך. יכול מאוד להיות שהיא תסתפק בחוויה החד-פעמית, הדו-פעמית, לא חשוב.
            צריך להפסיק ולחשוב לפי חלוקה של גברים-רוצים-כיבוש (להלן: לזיין ולברוח, לזיין ולשכוח) מול נשים-רוצות-חום-ומגע-מתמשך (להלן: מחוייבות רגשית, טבעת וחופה)

            ברגע שנפסיק להסתכל על זה כך (ויעל מלמד באמת כתבה את זה יפה) כבר נצעד צעד גדול קדימה לעבר השיחרור האמיתי

            • אלמוני

              טוב , נפסיק מייד להסתכל על זה כך. זה לא אומר שנפסיק להרגיש את זה כך, במקרים לא מעטים. מה לעשות.

          • אומלל – זה מה שיש לי לומר על מי שנכנס למיטה בשביל הכיבוש

            מי יתן ותתחיל גם להנות…

      • המלכה האם
        את באמת מלכה

        כל מילה בסלע!!!

        • אלף….פיצול אישיות קל ?

          או שמא לא הבנתי כהלכה ?

        • אני מבין מאיפה נובעת אי ההבנה
          אני הגבתי למשהו שכתבה המלכה האם
          תחת הכותרת “ואני חושבת…”
          מכיוון שלא נתתי לזה כותרת חדשה זה נשאר עם הכותרת
          שהיא נתנה. אני, בכל מקרה גבר (יש בנות שיחלקו על דעתי)
          או לפחות זכר.

      • שד חם

        יש נשים שתלטניות, קלאפטע בשטעטל, והן לא מוכנות להיות מספר 2 בשום
        סיטואציה. ובגלל שהן כל כך דומות לשתלטנות מהזן הגברי, הן כל כך מאוימות
        ממנו, ומתפרצת לפעמים עוינות מצידן לכלל המין הגברי.
        בד”כ אדם שלטן הוא גם מוכשר (לא תמיד), ולכן נשים רבות מוכנות להיות מס.2
        לידו, גם רבות מהנשים השולטניות הן מוכשרות והן מוצאות גבר שיהיה מס. 2 וזה
        בסדר גמור. הבעיה מתחילה כאשר הן מתחילות לסנוט באחיותיהן שבחרו להיות
        מס. 2 מרצונן ומטיפות כנגדן.
        חוץ מזה במרבית הזוגות אין כזו חדות בחלוקת הכוחות, כך שכל אחד מביא
        איתו את יתרונותיו בתחומים שלו וביחד שניהם מספר אחד.
        אז למה להסית ולחרחר את כולם להלחם זב”ז? מדוע, גבירותי?
        האם אין די מלחמות בעולמינו הדווי?
        מדוע אתן סבורות שהדגם שקיים אצלכן בבית צריך לשרור בכל רחבי האימפריה
        הפמיניסטית? תשמחו בחלקכן ואל תשגעו את כל העולם.
        וביחוד שלצורך האימפריאליזם הבולשביקי שלכן אתן ממציאות מושגים של דיכוי
        הרעבה והשפלה, ממש שכתוב היסטרי של ההיסטוריה.
        ואחרי כל זאת עדיף כלל לא לפתוח בדיאגנוזה לנפשו של הפמיניסט….

  17. המלכה האם

    למרבה הצער, אני נאלצת להסכים עם חלקים נרחבים במאמרו של עידן לנדו… כן. נשים רבות הן שפחות של נקודת המבט הגברית. הן באמת שובניסטיות, פעמים רבות, מבלי לדעת שהן כאלה. נשים מוכות מאמצות את התפיסה של האשה-כרכושו-של-הגבר. נשים שבגדו בבעליהן האלימים, עדיין מרגישות אשמות, למרות שכל רצונן היה להרגיש נאהבות או להשיג קרש הצלה החוצה מיחסים איומים. נשים רבות עושות סקס ללא מחוייבות, אבל עדיין מרגישות רגשות-אשם בשל כך. על כך אין ויכוח, אני חושבת

    אבל, עידן היקר, אתה רואה את הדברים מתוך נקודת מבט מאוד מאוד צרה. עליך להתבונן על המיכלול. על המחלה, ולא על הסימפטומים.

    והמחלה – מה לעשות? – היא החברה הגברית-שובינסטית שבתוכה אנחנו נאלצות לפעול. כדי לשנות אין די בעשרים-שלושים שנות מהפכה פמיניסטית. קשה לשנות לחלוטין תפיסות כה בסיסיות ועמוקות, חלקן סוציו-ביולוגיות, חלקן קשורות במסורת ובדת ובמנהגים שונים, שרואות באשה את קניינו המוחלט של הזכר

  18. אין הומור נשי?
    ומה עם ארנה בנאי? ציפי שביט? קרן מור? חנה לאסלו? נולי עומר?
    נו בסדר,
    אולי אין מספיק נשים בדרניות,
    אבל גם אין מספיק נשים בעוד המון תחומים אחרים…

    וכאילו שהאדונים ישראל קטורזה ויעקב כהן וכל החבר’ה האלה
    באמת יותר מצחיקים מארנה בנאי למשל…
    או שגדי יגיל יותר מצחיק מחנה לאסלו, וכן הלאה…
    איך אמרה כאן מישהי? יאללה יאללה…

    ולגבי שאר המילים שלך –
    נדמה לי שזיהית בעצמך את הבעיה:
    תסמונת “הקרבן תמיד אשם”
    אנחנו הרי מתלוננות על חוסר שיוויון? על יחס מפלה?
    אם אנחנו בצד המתלונן או הניפגע, אז הצרות או האשמה כנראה אצלינו…
    מי הולך לפסיכולוג עשרים שנה, האנס או הנאנסת?
    החוטף או הניצול?
    המכה או המוכה?

    הצד הפוגע הולך לטיפול הרי רק אם מכריחים אותו….

    אין לנו שום דרך להכריח אף אחד להתבונן בעצמו
    ואין לי דרך לשאול אותך, אם אתה כזה חכם וחד אבחנה ושנון בעיני עצמך
    למה לא כתבת כמה מילים חכמות וחדות אבחנה ושנונות לאחיך הגברים המקומיים?
    בטוח יש לך כמה דברים מעניינים להגיד להם.

    ולסיום: כיוון שאין אף גירסא נשית שמוצאת חן בעיניך,
    שהרי יש לך ביקורת קטלנית על כל וריאציה של התנהגות נשית מוכרת,
    אז עזוב, באמת. אתה לא חייב.

    • המלכה האם

      אסתי, אוקיי, הוא חושב שהוא מבין איך העניין עובד. הוא חושב שלנשים אין חוש הומור (יש להן, אבל זה כמו תיאבון: הן מתביישות להראות את זה בפומבי, כי זה נתפס כ”לא נשי”, משום מה)

      כדאי, לדעתי, להתייחס לבעיה המרכזית. זו שמקיפה את הסימפטום (נשים-שובניסטיות). החברה המאצ’ואיסטית כל כך, שכופה את נקודת המבט שלה על הבנות שצומחות בתוכה

      לגבי האובזרבציה של עידן – זכותו. כך הוא רואה את הדברים, ובנוגע לחלקם – אני חייבת להודות שהוא צודק. אז מה? האם יש בכך משום פיתרון?

      לא.

      • עוד משהו על הומור.

        קראו לה סיגלית. כלומר, עדיין קוראים לה.
        אני וסיגלית למדנו יחד באותו בית ספר תיכון.כן, התיכון הזה שקראו לו אולפנא ולמדו בו רק בנות.

        רק בנות.

        בלי בנים.

        סיגלית הזאת היתה ועודנה הבן אדם הכי מצחיק שפגשתי בחיי. וזה חוץ מזה שהיא שחקנית מאד מאד מוכשרת, ובן אדם שנון ומדהים באופן כללי.
        (ושנה שעברה היא סיימה את ביה”ס לקולנוע בי-ם ואני מחזיקה לה אצבעות)
        כשסיגלית והחבורה שלה (מלכה, מירב ושירה)
        היו נקלעות לאחד מאותם רגעי חסד,
        כלומר, כשהרוח היתה שורה עליהן, אוווףףףףףףףףףףףףף…
        אני לא יודעת איך לתאר, אין לי מילים,באמת, כבר עברו לא מעט שנים מאז,
        אני רק זוכרת את קטעי הסטנד אפ קומדי הפרועים, המצחיקים עד אימה
        את הצחוק הזה שמרגישים שאפשר להיחנק ממנו, את הדמעות בעיניים,
        את הצחוקים ההיסטריים בתוך חבורות של בנות, בלילה בחדרים שלנו,
        מול חיקויים גאוניים של סיגלית ומירב ושירה וגם מלכה כשנחה עליה הרוח,
        ובכיתות , בהפסקות וגם בשיעורים…

        עכשיו מה הסיפור? שבבית הספר היינו רק בנות, ובתנועת הנוער ובמקומות אחרים
        היו גם בנים.

        אף פעם, אף פעם לא ראיתי את סיגלית מצחיקה כשהיו בנים בסביבה.

        חידה ענקית, בחיי. למה זה היה ככה.

        בסניף של בני עקיבא שהיה סניף מעורב, היו הבדרנים הקבועים, בנים כולם.

        לכי תביני.

        • אסתי יקרה
          הסיבה היא שילוב של מה שכתוב במאמר עם
          מה שכתבה המלכה האם בהודעה שלפני ההודעה שלך
          היא כתבה שלהצחיק נחשב ללא נשי משום מה והמאמר
          מדבר על הצורך של נשים להתנהג לפי סטיגמות של מה נשי ומה לא נשי

          קצת תקעת לעצמך ולטיעון שלך גול עצמי עם הסיפור הזה על סיגלית
          (אני בטח הולך לחטוף כי כתבתי “תקעת”)

          • מה פתאום גול עצמי.

            אנחנו רק בני אדם, אתה יודע. גם נשים, רק בנות אדם. גם סיגלית, בגיל ההתבגרות, רק בת אדם.
            אם היא חיה בחברה לא שיוויונית שדיכאה את הביטוי החופשי שלה בחברה מעורבת – הרי השהות במסגרת של בנות בלבד – מוכיחה באופן הברור ביותר שחוש ההומור הנשי חי וקיים, ורק הדיכוי הגברי אחראי לכך שהוא לא נישמע מספיק.

            עכשיו, כדי לשנות את זה, נדרשים שינויים רחבים שלוקחים זמן. סיגלית בת השש עשרה לא יכלה להנדס מחדש את המחשבה של חבריה וחברותיה. היא התנהגה כפי שציפו ממנה.
            וגם בננות בנות שלושים, עם דאגות אחרות על הראש, לא תמיד יכולות להנדס מחדש את החשיבה של כל העולם.
            אנחנו מנסות, אתה יודע. זה לוקח זמן. ובינתיים, מאד מאד מאד חשוב להבין תופעות כלליות, כדי שנפסיק להגיד כל אחת לעצמה “מה לא בסדר אצלי”.
            הכל בסדר אצלך. אבל את רק בן אדם, והיכולת הנפשית שלך לשלם מחירים על התנהגות שנידמה לך שלא עונה לציפיות, תהיה תמיד מוגבלת.
            אל תשפטי את עצמך לחומרה, וטקסטים כאלה שקוראים לך “שפחה מוכחשת”, תקחי בפורפורציה. הכי טוב, כמו שכתבתי למטה, זה לאמץ גישה של סולידריות נשית מוארת. כל השאר לא יקדם אותנו לשום מקום.

            • אני לא טענתי שאין הומור נשי
              אני רק אמרתי שבנות רבות לא מבטאות
              את ההומור שלהן (כמו גם תכונות רבות אחרות שלהן)
              כי זה נחשב לא נשי, על זה נכתב במאמר וזה נכון

              להגיד שזה בגלל הדיכוי הגברי זה לא כל כך לעניין
              זוהי שוב הטחת האשמות.
              תנסי לצאת רגע מהסולידריות הנשית הזאת והחזית האנטי-גברית
              “אתם מדכאים אותנו”
              אני אשוב ואומר, חוקי המשחק הם משהו שנשים וגברים קבעו ביחד
              לא בהטחת האשמות נוציא את עצמנו מהמשחק המאוס הזה

              ושוב, סולידריות אנושית זה יותר טוב מסולידריות נשית, לא?

              • מי ביקש ממישהי להנדס את המחשבות של כל העולם? לא אני
                אני מבקש מכל אחת שתהיה היא עצמה, ברמה האישית
                שלא תחשוב איך לשנות את כל העולם ושלא תהנדס את צורת
                החשיבה שלה, שתהיה היא עצמה.

                את כותבת שסיגל לא יכלה להנדס את צורת המחשבה שלה
                אלא רק התנהגה איך שציפו ממנה.
                יש פה איזו סתירה פנימית בעיניי,הרי להתנהג כמו שמצפים ממך
                ולא כמו שאת באמת זה בדיוק “להנדס” את עצמך, לא?
                להתנהג בטבעיות זה להנדס? לא נראה לי
                מה שעשתה סיגלית הרבה יותר מתאים למילה “להנדס”

              • חוקי המשחק הם משהו שגברים ונשים קבעו ביחד??

                לא יקירי. את חוקי המשחק קובעים החזקים. החלשים מסתגלים אליהם. מנסים להסתגל. או מנסים למרוד, בדרגות שונות של הצלחה או אי-הצלחה.

                ההיררכיה בין נשים לגברים היא אולי ההיררכיה הכי מסובכת שקיימת במין האנושי. שורשיה ניפתלים, צורות ההישתמרות שלה ניפתלות עוד יותר.

                אי אפשר להסביר את הכל כאן על רגל אחת. אבל שאלה למחשבה: בארה”ב של אמריקה קיבלו השחורים, העבדים המשוחררים, זכות בחירה ב- 1850. נשים קיבלו אותה ב-1920.
                70 השנים המבדילות בין מתן הזכות לשחורים ובין מתן הזכות לנשים (מכל הגזעים) היא אולי קצה החוט להבנה, שההיררכיה בין המינים היא קשה ועמוקה וקמאית הרבה יותר מזו שעדיין מתקיימת, לצערינו, בין הגזעים.

                ובטח, כבר כתבתי, בטח סולידריות אנושית. אבל לא צריך לטשטש בעיות מובהקות של קבוצות התייחסות ספציפיות, כי רק מי שמשתייך אליהן יש בו את הדחף להיאבק כדי לחולל שינוי בקשר אליהן. כבר כתבתי, אדם קרוב אצל עצמו והמשאבים תמיד מוגבלים.

                • יש הבדל מהותי בין זכות בחירה פוליטית
                  לבין זכות הבחירה ביחסים אישיים
                  בתור כח פוליטי נשים אכן דוכאו לאורך זמן רב מדי
                  וכל יום כזה, הוא יום אחד יותר מדי
                  אבל זה משום ששם היה צריך מאבק ציבורי
                  הפגנות, הצבעות, שינוי בתפיסה של ציבור שלם
                  דברים שדורשים משאבים וזמן וכח ואומץ שנמצא
                  אצל נשים מעטות (האומץ לעשות מהפיכות קיים אצל מעט
                  אנשים באופן כללי, גברים ונשים)

                  אבל לא בכך אנחנו דנים כרגע
                  חוסר שיוויון פוליטי וציבורי הוא נושא חשוב וגדול
                  בפני עצמו אבל הוא לא נושא הדיון פה.
                  אנחנו מדברים על מערכות יחסים, עניין אישי לגמרי
                  פה כל אחת צריכה לעשות את המהפכה הפרטית שלה
                  מדובר על איך נשים מחליטות להתנהג, האם הן אמיתיות
                  וכנות או האם הן מתנהגות כמו שגברים מצפים מהן
                  כל אחת עושה את הבחירה הזאת לבד.

                  אדם קרוב אצל עצמו את אומרת?
                  אני מסכים לגמרי.
                  דווקא בגלל זה אני חושב שהשינוי צריך להתחיל ביחסים
                  האישיים בין נשים לגברים, כי פה כל אחד ואחת עושה את ההחלטות
                  בשביל עצמו/ה. את מחליטה אם להתנהג כמו שבא לך או כמו שמצפים
                  ממך, והגבר שמולך מחליט אם להישאר או ללכת
                  מדובר פה ביחסים אישיים בין שני אנשים, אין פה מקום להפעלת
                  לחץ ציבורי כמו במקרה של אפלייה על רקע גזעני או מיני
                  מה תעשי? תארגני הפגנות ועצומות נגד גברים שרוצים בתולות כנועות?
                  או אולי תחלקי עלוני הסברה לנשים “כך תהיי אסרטיבית”
                  זה לא עובד ככה, זה בדיוק המקום להיות קרוב אצל עצמך.

                  אני עדיין חושב שאת חוקי המשחק הזה, האישי בין גבר לאישה
                  קבעו שני המינים יחד, בתחומים אחרים אני מסכים איתך שנשים
                  סבלו ועדיין סובלות מחוסר שיוויון שנכפה עליהן, אבל זה נושא
                  לדיון אחר וחשוב בפני עצמו.

                  • טוב, יש כאן פער מסויים בינינו ברמת המודעות לגורמים שהובילו ומובילים למצבן של נשים בכל התחומים.
                    לא אענה באריכות, אלא רק ברמז – המוטו של הפמיניזם, מראשיתו, תמיד היה – “האישי הוא פוליטי.”
                    יש קשר הדוק בין הכללי לאישי. חלק מרכזי מן המצוקות שמובהקות לנשים שייכות לתחום האישי ולכן סבלו מחוסר יחס “כללי” במשך דורות.
                    כשבודקים גורמים כלליים, מבינים שמדובר בתופעות שאפשר גם להתמודד איתן ברמה כללית ולא אישית – שאז, כל אשה לנפשה, נישארת לשאול את עצמה “מה לא בסדר איתי”?
                    כל אשה לנפשה, כשבעצם מדובר בתופעות שיש להן מכנה משותף רחב ביותר.

                    • מה כל כך רע בלשאול “מה לא בסדר איתי?”
                      מדובר פה על מערכת יחסים בין גבר לאישה
                      את באמת חושבת שזה עניין שראוי להפוך אותו
                      לדיון ציבורי? את פוגשת גבר, כל אחד מכם בוחר
                      להתנהג בצורה מסויימת וכל אחד מחליט אם ההתנהגות
                      של השני מתאימה לו ואם הוא נשאר או הולך
                      כל אחד מחליט את ההחלטות האלה בינו לבין עצמו
                      (או לפחות כך ראוי שיהיה)
                      אי אפשר לחנך את כל הגברים לרצות את אותו סוג של בחורה
                      ואי אפשר לחנך את כל הבחורות לרצות את אותו סוג של גבר
                      בעניין הזה האישי הוא לא פוליטי, הוא אישי
                      כל אחד לנפשו זה המצב הבריא בסיטואציה שבין גבר לאישה
                      את רוצה להעלות את לבטייך לגבי מערכת יחסים עם גבר לדיון ציבורי?
                      אני מקווה שהתשובה היא *לא* החלטי *(-:*

                    • אינדי_גו

                      אם סיגלית שלך היא סיגלית ל. – הרי שהולך לה יותר ממצוין, כפי שאת בטח יודעת…

                    • כן, זאת היא!!! איזה כייף לגלות שאת מכירה אותה!!! נכון היא מוכשרת משהו פחד?!

                  • אלף, אתה כל כך צודק. אני רק רוצה להוסיף שבין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לאו, עניין ה”מלחמה” או המשחקים בין המינים היו ותמיד יהיו – ואני אומרת את זה בתור אחת שמסרבת להשתתף במלחמות ו או במשחקים האלה. תחשוב על מילים בסיסיות – “הוא כבש אותה בסערה……” – “כבש” מלשון כיבוש – למה צריך לכבוש אישה אין לי מושג……או מילה כמו
                    HISTORY – שאם אנחנו מפרקים אותה היא – HIS STORY אפ פעם לא HER STORY, מישהו כאן יודע מה הפירוש של המילה HUSBANT – בעל ובתרגום עמוק יותר רועה בהמות…אז המשחקים ימשיכו להיות ועד שיהיה כאן שיוויון אנחנו נצא לחופשות על הירח

              • בלגניסטית

                כשאני פוגשת בחור נחמד , שאני ממש ממש מעוניינת בו אז אני מאוד משתדלת להצחיק אותו . בדרך כלל זה עובד…

                • בחור נחמד

                  חה חה חה………………. 🙂

                • אוריאנה

                  כי חוש-הומור זה דבר סקסי.
                  המון פעמים רואים בחורים קטנים ומכוערים כשעל זרועם תלויה מחומצנת ומסולקנת אך חתיכה וגבוהה. איך? הוא הצחיק אותה, כמובן.
                  וזה לא מצחיק.

                  • בטח שזה עובד
                    אבל שאלה שנשאלת פה חזור ושאול
                    היא למה מה שעובד לטובת הגברים
                    לא תמיד עובד לטובת הנשים
                    כמה פעמים ראית את המצב ההפוך
                    מצב שבו אישה קטנה ומכוערת שעל זרועה תלוי
                    גבר גבוה וחתיך שהיא הצחיקה אותו עד שהוא
                    לא יכל לעמוד בפניה? לא הרבה, נכון?
                    כי מה שמותר ואפילו סקסי לגברים לעשות
                    נחשב לא נשי ונשים נרתעות מלעשות אותו

                    חבל, לא?

                    בלגניסטית, כל הכבוד לך
                    קודם כל כי זה עובד עבורך ומשיג לך גברים שאת רוצה
                    ושנית כי זה יכול להוות דוגמה מצויינת לבנות אחרות פה שטוענות
                    שאם הן יצחיקו או יתנהגו כמו שהן רוצות גברים יברחו מהן
                    אז הנה, את מצחיקה והם לא בורחים

                    יופי

                    • אוריאנה

                      רוב הגברים שאני פגשתי, כן נרתעים.
                      אישה יוזמת נתפסת בעיניהם כ”נואשת”, “מחפשת”, ולהצחיק זה חלק מזה. לפחות אצלי.
                      לדעתי, דווקא אישה, שה”לבד” עבורה נתפס כאיזה פגם חמור, תעשה הכל כדי לשמור את הגבר לצידה, גם אם זה לוותר על ההצחקות במחיצתו, למרות שהיא נורא אוהבת להצחיק.
                      וחבל.
                      נשים, גברים, אל תוותרו על כלום. אתם מה שאתם ואתם נפלאים בדיוק ככה.
                      אהבה זה לקבל את השוני ולברך עליו, לא לנסות לשנות אותך כדי שתתאים לאיזו תבנית.

            • שמה שאמרת כאן, זה בדיוק מה שאומר המאמר. בדרך אחרת, כמובן, מתוך נקודת ראות שונה, המאמר אומר:
              נשים מקבלות על עצמן את צורת המחשבה המקובלת, ומתנהגות על פיה.
              אלא שהמאמר אומר דבר נוסף:
              אבל הן לא מודות בזה, וטוענות שהן חופשיות.

              ותתקנו אותי אם אני טועה. ככה לי נדמה.

              • הן מנסות לשרוד, מה כל כך קשה להבין כאן.

                • לא קשה להבין. חוקי לנסות לשרוד. חוקי להגיד, אני נענית לסביבה, כי אני לא יכולה לעמוד במחיר של לא להענות. רק אפשר לפקוח עיניים ולראות, שכשעושים בדיוק את זה, ובמקביל טוענים שפועלים מתוך חופש, יש אלמנט של הכחשה. זה כל הסיפור. זה המאמר. שלוש שורות. (בצר לתגובה, יהיו בטח יותר. אל תהיי קטנונית עכשיו).

                  • אוריאנה

                    את צודקת בהחלט. כל העניין של מודעות אומר להסתכל לאמת בעיניים. להודות שזה נכון, שיש תכתיבים תרבותיים (אני רק מסרבת לקרוא להם “גבריים”), שאנחנו נכנעות להם.
                    אישה שמסוגלת להתמודד עם הכיעור – של עצמה, של החברה, של כל העולם – תודה בכך.

                    • רוני ואוריאנה, אתן ממש צודקות
                      לדעתי חבל שנשים נכנעות לתכתיבים הללו של החברה
                      אבל כשהן בוחרות להיכנע להם מתוך אי רצון לשלם את המחיר
                      אז שלפחות יגידו לעצמן “זה מה שבחרתי” ולא ינסו להטיל
                      את האשמה על “הגברים המדכאים”.
                      גברים יכולים לצפות להתנהגות מסויימת, הן לא יכולים
                      להכריח אף אחת לעמוד בציפיות האלה
                      אם מישהי עומדת בציפיות זה בגלל שהיא בחרה לעמוד בהן

                    • אוי אלף… אטימות או היתממות? לא זה ולא זה, כנראה. אולי חוסר מודעות? אולי. לפרט יש אפשרות מוגבלת לפעול נגד ציפיות חברתיות. מתי נבין את זה כבר. ובדיוק משום כך, רק שינויים רחבים יוכלו לתת לפרטים סיכוי. ושינויים רחבים לוקחים זמן.

                    • כלומר, זה לא מה שאמרתי, ואני גם לא מסכימה עם זה.
                      נשים נענות לתכתיבים כפי שגברים נענים לתכתיבים, אני חושבת שבמידה מסוימת כל אחד חי על פי תכתיבים חברתיים, והחברה (לא סוג ספציפי של חברה אלא קיום החברה כחברה) מבוססת על העניין הזה במידה רבה. כשהתכתיבים הם כאלה, שהם פוגעים במיעוט או במגזר או בקבוצה, צריך לעשות מאמץ לשנות אותם. את התכתיבים, לא רק את רמת ההענות להם.
                      נשים שנענות לתכתיב כזה או אחר, יכולות לעשות את זה מבחירה (ואז זו לא הענות לתכתיב, זו בחירה) או מתוך תחושת אין ברירה.
                      זו לא אחריותה הפרטית של אשה שנכנעה למה שהחברה דוחפת אותה אליו לשנות את כל החברה. יש אחריות על החברה שלא לדחוף את הנשים אל המקומות שבהם הן נמקות. *אבל* אין טעם להגיד, המהפכה תמה, כולנו בטוב, חיינו חופשיים, וסבביה גדולה, אם עדיין נענים לתכתיבים רבים כל כך, באופן די גורף, כלומר, במצב הנוכחי.
                      להפך, יש טעם לקום ולצעוק, למה לכל הרוחות נשים עדיין מרגישות שאסור להן (להצחיק, לאכול סטייק, להצליח, וככה הלאה), ולברר, איך אפשר לשנות את העניין הזה.
                      המאמר הזה עושה חלק של העבודה בזה שהוא מעלה את הנושא – החופש טרם הושג, חבל להעמיד פנים.
                      (וכל זה אינו בא לזלזל בהשגי המהפיכה הפמיניסטית עד היום, שהם רבים וחשובים)

                    • רוני
                      גם אני לא חושב שהמהפכה נגמרה ואפשר לחיות בסבבה
                      אכן צריך לשנות עוד המון דברים אבל הרצונות של גברים
                      מנשים זה לא אחד מהדברים האלה
                      אי אפשר להיכנס לראשו של כל גבר ולומר לו
                      “תרצה מבחורה כך וכך ואל תרצה כך וכך”, כל אחד זכאי
                      לפנטזיות שלו. אם גבר רוצה בחורה בתולה, ביישנית, שקטה
                      בשלנית ושמוכנה לרדת לו בלי לשאול שאלות כל פעם שבא לו
                      שירצה בחורה כזו, מי אני שאגיד לו לא להיות טיפש
                      אי אפשר להתחיל להגיד לאנשים מה לרצות
                      הרצונות של גברים צריכים להשתנות מעצמם וזה, כמו
                      שאסתי אומרת לוקח זמן
                      מה שצריך בעיניי לעשות בינתיים זה שהבנות יחליטו, כל אחת
                      בינה לבין עצמה שהן לא רוצות ולא מתכוונות להיענות למוסכמות האלה
                      הרי אם תלכי למסעדה ותזמיני סטייק במקום סלט, לא תאבדי את כל
                      חברייך, נכון? כל מה שיקרה זה שגברים מסויימים (לאו דווקא המוצלחים שבהם)
                      לא ירצו לצאת איתך, ביג דיל!
                      אותו דבר אם תהיי משעשעת ושנונה, רק הפחדנים יתפסו מרחק
                      והרי את הפחדנים את לא ממש צריכה, נכון?
                      אני באמת לא חושב שנשים לא יכולות לאכול סטייק או להצחיק או
                      להצליח, אני מוקף בדוגמאות הפוכות מדי יום
                      כשאני והשותפה שלי מכינים אוכל היא אף פעם לא אוכלת תוספות
                      היא תמיד אומרת “אני לא אוכלת את זה כדי שיישאר מקום לעוד קצת בשר”
                      תאמיני לי שהיא אמרה את זה גם כשהחבר שלה (המאוד נחמד) היה פה
                      והוא עדיין חבר שלה, הוא גם בא לכאן כל יום חמישי בערב ורואה אותה
                      צועקת ומתלהבת מול המשחק של מכבי ת”א.
                      וזו רק דוגמא אחת, נשבע לך שאני מכיר עוד.

                      אני אומר שוב, יש עוד הרבה מה לשנות
                      אבל החופש לבחור האם להיענות לתכתיבים או לא להיענות כבר קיים
                      כמובן שיש דברים שעדיין לא כדאי לעשות, אבל אלה דברים שגם
                      לגברים לא רצוי לנסות אם הם רוצים להישאר עם חברים
                      אל תהיי קולנית ולא מנומסת, אל תחטטי באף במסעדה וכיוצא בכך
                      דברים שלאף אחד לא כדאי לעשות
                      אבל להצחיק? לאכול? להצליח? תעשי חופשי, תאמיני לי שלא תפסידי הרבה
                      רק את הגברים הלא מוצלחים.

                    • (כל הזכויות לכותרת שמורות למיכל עלק, ולא, אני לא מתייחסת אליך במה שאני כותבת, אותך אני אוהבת ודי, רק לעצמי אני מתייחסת, צפירת הרגעה)

                      הבעיה היא לא עם הדברים שידועים לנו על עצמנו. מי ששמה לב לזה, שהיא לא מצחיקה ליד גברים, ומחליטה, במודע, לא להצחיק ליד גברים כי ככה תהרס לה פוזת הסתומה המחייכת, יכולה לבחור להיות מצחיקה בהחלט, ולצאת מזה. ויופי לה וטוב לה.
                      הבעיה היא, עם מי שמשהו בתוכה מפריע לה להצחיק, או, אם ללכת על הוידוי המובטח, עם מי שנענית לדברים אחרים שהיא לגמרי לא ערה להם. והנה לך:
                      אני בתהליך החוצה עכשיו, מנישואין לאיש יקר. חיובי. טוב לב. חכם ומצליח. דוגל בעמדות של שוויון. רק מה, לא אוהב להתעסק בענייני הבית, ולא מוצא לנכון לטפל בילדים. זה לא כי הוא גבר. מה פתאום. זה כי הוא ככה. ואם אני רוצה, אפשר תמיד לקחת אופר וגם אני לא אצטרך לעשות שום דבר.
                      אתה יודע כמה שנים לקח לי להבין, שחלוקת האחריות החד משמעית בינינו (אני אחראית למה שקשור בבית, כולל, ואני מצטטת מסרט, אפשר לראות בזה חידה, פיקוח על המגהצת, ואני הקר טייקר היחיד של הילדים), נובעת מזה שאני מוכנה לקבל את עמדתי כאשה קטנה? שבע שנים. שבע שנים עד שתפסתי, שנכנסתי לתפקיד, שהוא נראה לי הגיוני, שהייתי מוכנה להגיד, אבל ילדים צריכים אמא (הם צריכים הורים), אז בשום אופן לא אופר, ואני אוהבת להיות אמא (בהחלט), אז אני מוכנה לוותר על השקעה בקריירה.
                      לו הייתי חוזרת היום אחורה, הייתי ודאי ערה לכל אלה בבחירה שהייתי עושה. עכשיו, כשגמרתי להיות פודל, אני מסתכלת סביב, ורואה את כל המוני הנשים, שלא ערות בכלל לזה, שהן מטפחות את התפקיד, שהן מדברות על שוויון, ובאותו זמן בדיוק מקבלות עליהן את חוסר השוויון כאילו היה איזה כורח קיומי.
                      אז מה? אז לשבת בצד כי אי אפשר לעבור גבר גבר ולהגיד, ככה זה לא סידור? לאו דווקא אפשר אפילו לכתוב מאמרים. אפשר להגיד, קודם לנשים, ואז גם לגברים, תפקחו עיניים. זה לא הכרחי. זה לא בריא. כולם סובלים (נישואים מתפרקים, אפילו, אבל זה איום לא מוצלח. נעזוב). וזה לא ישנה את הפנטזיות על המקום. אבל אולי בעוד זמן, אחרי חלחול, אחרי שינויים בסביבה. לאט, אבל לפחות בכוון הנכון.

                    • ממה שכתבתי, התכוונתי לומר, השלומית המצחיקה של אסתי, מסופקתני אם היא שמה לב בזמנו, לכך שהיא לא מצחיקה ליד גברים. היא פשוט התנהגה ככה. אני לא יודעת אם אסתי שמה לב לזה אז. כל כך קל לייחס את זה לבושה ממי שלא מכירים (שאולי היתה קיימת גם, הדברים הם לא מובחנים ונפרדים, זאת אחת הבעיות), או למשהו אחר, לך תדע.
                      היום, מתוך הסתכלות אחורה, אסתי אומרת, ליד בנים היא לא הצחיקה. אולי היא יכולה להגיד את זה גם לשלומית. אולי היום שלומית מתנהגת אחרת. אבל אולי גם, הלוואי גם, שתי בחורות שלומיתיות קראו את זה, ועכשיו, כשהן ליד בנים הן חושבות לעצמן, למה לכל הרוחות אני שותקת דווקא כאן. שיקפצו לי. ומצחיקות מאד מאד. ובהקשר הזה אני רוצה להגיד, תחי ליאת. (עכשיו מבינים?)

                    • סיגלית, לא שלומית. ואת העובדה שהיא לא הצחיקה ליד בנים, אני זוכרת מאז, מן הימים ההם, ולא כאבחנה מאוחרת.

                    • אכן יש בעייה עם נשים שאינן
                      ערות לבחירות שלהן ולסיבות
                      שבגללן הן עושות את הבחירות
                      האלה וכמו שאת כותבת, הבעייה
                      הזו יכולה להיפתר רק לאורך זמן
                      אבל אם רוצים להתחיל להתקדם
                      בכיוון הנכון צריך להתחיל מהמקרים שקל
                      לפתור, מאותן בנות שמפחדות לאבד את
                      תדמית “הסתומה המחייכת” (בנות, לא להתנפל
                      אני רק מצטט את רוני)
                      שהבנות היקרות האלה ייפטרו כבר מהתדמית
                      הזאת, זה יהיה צעד ראשון וחשוב. אלה שיכולות
                      לבחור ומודעות לבחירה שלהן בתדמית הזו
                      יעשו את הצעד הראשון ואז הבנות שסביבן יראו
                      שאפשר גם אחרת ויתחילו להיות יותר מודעות
                      לבחירות שהן עושות.

                      כשכתבתי שבנות בוחרות לעמוד בציפיות, לא התכוונתי
                      שכולן בוחרות במודע, אולי לא בחרתי את הניסוח כמו שצריך
                      כוונתי היא שאף גבר לא עמד מולן והכריח אותן
                      כולן בוחרות, חלקן במודע וחלקן לא במודע
                      צריל לשנות את זה, צריך שכולן יהיו מודעות לסיבות
                      שבגללן הן פוחדות להיות אמיתיות בסביבת גברים
                      (כולי תקווה שהמודעות הזו גם תגרום להם לבחור
                      אחרת, כי אלה שבוחרות במודע להיות לא אמיתיות
                      הן הבעייה הרצינית יותר)
                      אבל את השינוי הזה אי אפשר לעשות בזה שתגידו
                      לגברים “אתם אשמים”, כבר אמרתי ואני אומר שוב
                      כולנו, גברים ונשים, אחראים למצב הנוכחי
                      כדי לשנות אותו אנחנו (הגברים) צריכים לשנות את
                      הצורה שבה אנחנו חושבים על נשים ולהפסיק לפחד
                      מהמצליחות והמוצלחות שבהן, לצערי, יש עוד הרבה
                      גברים שלא עשו זאת.
                      אתן צריכות להתחיל לעשות מה שאתן רוצות ולא מה
                      שאנחנו רוצים, רק ככה תכריחו את הגברים לשנות את
                      החשיבה שלהם, פשוט אל תתנו לנו מה שאנחנו רוצים
                      ותראו איך אנחנו משנים את צורת החשיבה.

                      כמו שכתבת, צריך להגיד קודם לנשים, תפקחו עיניים
                      ואז גם לגברים, למרות שאני חושב שאם אתן תתחילו
                      להשתנות, הגברים וצורת החשיבה שלהם על נשים
                      ישתנו ביחד איתכן.

                      אכן, טוב שנכתבים מאמרים בנושא
                      וטוב מאוד שבעקבות המאמרים מתפתח
                      דיון כמו זה שיש פה
                      אני לא אמרתי ולא חושב שאין מה לעשות
                      וצריך לשבת בצד, אני רק חושב שאלו הם
                      דברים שאפשר (וצריך) לדון בהם, אבל ההחלטה
                      לשנות יכולה לבוא רק לכל אחד באופן אישי
                      אני מקווה שדיונים כאלה יזרזו את השינוי

              • שליחס חופש ו/או חופש מיני להנאה מסקס פרופר ותו לא, טיפשי בעיני. שלא יצא שהחלק הזה עובר אותי חלק. לזה התכוונתי כשאמרתי תבניות – ההכרח של גברים לשאוף לסקס פרופר, מפאת מינם, הוא מגוחך. אלה שנענים לזה הם עבדים מוכחשים. אלה שעושים סקס כשהם רוצים ואהבה כשהם בוחרים בזה, ובכל מקרה ערים לצורך שהם מספקים, נשים או גברים, הרוויחו. עד כאן אידאלים להערב. התעייפתי.

      • ולגבי נשים שוביניסטיות – הרי זו תובנה מוקדמת בתיאוריה הפמיניסטית לדורותיה – נשים הן השוטרות של הפאטריארכיה… נשים – בעיקר כאימהות – הן שמעבירות מדור לדור את תפיסת העולם הגברית המדכאת. אבל לא כדאי לכעוס על אמא עכשיו. היא עצמה קורבן של השיטה.
        לא כדאי בכלל לכעוס על נשים אחרות. הרבה יותר טוב לאמץ גישה של סולידריות נשית שהפנימה תובנות מוארות, ולנסות ללכת קדימה.

        • משם שעם רובם אני דווקא מסכימה, יש כאן איזה דבר, בדיוק בחלק האחרון הזה, שנראה לי ראוי לתשומת לב – נכון, שנשים שוביניסטיות הן קורבן של השיטה. ונכון, שכדי לשנות כדי לנקוט בגישה של סולידריות, ולנסות ללכת קדימה.
          אבל גברים – הם לא קורבן של השיטה? לא כדאי ללכת על סולידריות אנושית? לא כדאי לשנות איפה שאפשר, גם אם אלה גברים?
          יש משהו בעמידה המתריסה מול העולם הגברי שלא ברור לי – הרי השוביניזם, במקומות שהוא קיים, הוא אכן תוצר של מסורת, הרגלים, שפה, מקובלויות, אינספור דברים שקיימים מזה דורות, הן אצל גברים והן אצל נשים. אנחנו יכולות להתחיל את השינוי מעצמנו, באופן אישי. כל אחת עם עצמה. אנחנו יכולות לעודד נשים אחרות לעשות שינוי פנימי בעצמן – כל את עם עצמה. ולדעתי, ברגע שזה יוצא החוצה (לעודד, לשכנע, להסביר, להיות תומך, להיות סולידרי, ווטאבר) – הכל עובד גם עם גברים.
          זאת לא איזה תובנה פרטית שלי – הרי זו חשיבה שהיום די מקובלת – כולם מפסידים מתבניות. גם הגברים מפסידים ממוגבלות שנובעת משוביניזם. אפשר להשתתף גם איתם בהליכה הזאת אל היותר טוב.

          • רוני זה לא יפה שבזמן שאני כותב
            את כבר שולחת וגורמת לי להיראות כאילו העתרתי ממך רעיונות
            אני מקווה שזה לא חלק מאיזו חזית מאוחדת נגד גברים 🙂

            סתם, אני צוחק
            אבל מסכים איתך לגמרי

        • מה רע בסולידריות אנושית, למה היא צריכה להיות נשית בלבד?
          ומה רע בלא לכעוס על אנשים באופן כללי?
          רק על נשים אחרות לא כדאי לכעוס?

          • תשמע יקירי
            יש לנשים בעיות מובהקות
            שלא נימצאות על סדר היום הכללי.
            למה?
            כי הן לא מהוות קבוצת לחץ פוליטית.
            מה לעשות,
            גברים לא ידאגו במקומן לבעיות המובהקות שלהן, ויש כאלה המון ולא כאן המקום לפרטן.

            סולידריות אנושית? בודאי, בודאי.
            אבל אדם קרוב אצל עצמו
            והסדר החברתי הקיים משרת הרבה יותר טוב את הצרכים הגבריים.
            כדי להגיע למצב שיוויוני, צריך לשנות סדרי עדיפויות.
            רק נשים יכולות לדאוג לזה.
            הן לא כל כך עושות את זה, לכן מצבינו הוא כפי שהוא.

            וכמובן שגברים סובלים מאד מהשוביניזם בעצמם.
            והנה, בפעם האלף, המלצה על ספר חכם מאד
            “לא רוצה לדבר על זה” מאת טרנס ריל,
            פסיכיאטר אמריקאי מחונן עד מאד,
            שמסביר כל כך יפה וגם כל כך כואב,
            עד כמה השוביניזם פוגע בגברים,
            ומה כדאי לעשות כדי להיגאל ממנו.

            • להגדיר קבוצה שלמה של אנשים, מחצית מהאוכלוסיה, למעשה, כאויב. אפשר לפעול למען הנשים גם בלי לפעול נגד הגברים. נכון, שהסבירות היא גבוהה יותר, שנשים יפעלו למען עצמן, ומה בכך?
              את כותבת “נשים שוביניסטיות…” ואחר כך “לא כדאי בכלל לכעוס על נשים אחרות”. אז נכון, שבאופן כללי לא כדאי לכעוס. אבל השאלה הספציפית כאן היא, למה כדאי לכעוס על גברים שוביניסטיים יותר משעל נשים שוביניסטיות? איך זה מקדם את המטרות הייחודיות לנשים? באיזה אופן הכוונה של כעס תועיל למטרות האלה?
              כדאי לפעול בעד מטרות, ונגד כל מכשול שעומד בדרכן. אפילו במקרה הזה, החלוקה המגדרית לא תתרום הרבה, אני חוששת.

              • רוני
                יותר מדי פעמים אני רוצה לכתוב משהו ומגלה
                שכבר כתבת אותו, אני עוד אחשוב שאני צדיק
                שמלאכתו נעשית בידי אחרים
                אני לגמרי מסכים איתך
                שוביניזם הוא שוביניזם
                ולא משנה מי נוקט בו, נשים, גברים
                הוא ראוי לגינוי ולא משנה מאיפה הוא מגיע

                אסתי, להגיד “כולנו קרבנות” לא יוביל אותך לשום מקום
                נכון, נשים סובלות מחוסר שיוויון וצריך לשנות את זה
                אבל זו לא סיבה לחייך לנשים שוביניסטיות רק כי הן נשים
                ולחשוף שיניים על כל גבר רק כי הוא גבר
                במקום זה רצוי לברר מי חושב כמוך ומי יכול לעזור לך לשנות
                את המצב, בלי להפריד על בסיס השתייכות לאחד המינים

                • אלף ורוני היקרים. אני לא מתייחסת לגברים כאוייבים. לא, ממש לא, תהרגו אותי מאיפה הוצאתם את זה.
                  אבל אנחנו חיים בתוך סדר חברתי שמתאים יותר לצרכים הגבריים מאשר לצרכים הנשיים. למה? ככה יצא, סיבות היסטוריות מורכבות.

                  אף גבר לא אשם בזה באופן אישי,

                  אבל משלב מסויים, או שמפתחים מודעות ומנסים לעשות דברים קצת אחרת, או שלא מפתחים מודעות.

                  כדי שיתרחש שינוי, צריך קודם כל להבחין בזה, להודות בזה. כמו שאני קוראת את שניכם, אני מזהה הכחשה ביחס למה שמייחד את המצב הנשי הכללי בתוך המצב האנושי הכללי.

                  והמצבים האישיים והפרטיים של כולנו מושפעים מאד ממצבים כלליים שאנחנו חיים בתוכם. אני לא אוסיף יותר, אלף, כי זה נראה לי אינסופי הדיון הזה.

                  • טוב, אפשר לסיים דיון גם בלי הסכמה
                    הכי חשוב זה שניהלנו אותו ושאני יצאתי
                    עם כמה נקודות למחשבה
                    אני מקווה שגם את

                    אני עדיין לא מסכים עם רוב הטענות שהעלית
                    אבל הוא באמת מתחיל להיראות קצת סיזיפי הדיון הזה

              • אוריאנה

                את גדולה מהחיים.

  19. עידן לנדו

    טוב, בנות. המתחיל במצווה אומרים לו גמור. קודם כל, אני שמח על העניין והפולמוס שהמאמר עורר. הכוונה היתה לעורר דיאלוג מעניין, ומבעד לכל מטחי הבוץ, יש סימנים ראשוניים של דיאלוג… אז שוב, תודה לכל המגיבים/ות על הזמן והמחשבה.

    כדי לעשות סדר בבלגן, אני אחלק את התגובות ל-5 קטגוריות, החל מן הנחותות ביותר ועד לנשגבות ביותר. כל קטגוריה תזכה להתייחסות בגובה הראוי לה.

    קטגורית הג’ורה (רויטל, לילית, איילת ברעם ב”העיר”): אין צורך להכביר מלים. כאן הטקטיקה שייכת לז’אנר החבוט של הסארקזם המסרס, עליו דיברתי במאמר. נשים שמפעילות הפגזות נאפלם מאסיביות ברגע שהן מזהות נוכחות גברית בסביבה. האש מכוונת, כצפוי, אל חלציו של הגבר, בלי שום שייכות למה שיש לו לומר. אמרו שאני לא מסופק, שאני בוכה כי בנות לא נותנות לי, חשוך אורגזמות וכיוב’ מחמאות בגובה הדשא. נו טוב, אז אמרו. הבטחתי תגובה לכל קטגוריה, אבל בעצם אני מתחרט; זה מתחת לכוחותי לרדת לרמת בנות הג’ורה. עם זאת, למען השכלת הציבור הרחב והספקן, אומר רק זאת: חיי המין שלי זורמים למשעי. ממש אין תלונות.

    קטגורית מכחישות המציאות (נעמי, רומי, “ראש חזיר”, איילת ברעם). כאן אני מודה שהופתעתי. לצד השפחה המוכחשת קיים טיפוס מכחישני אחר שחמק מהבחנתי, והוא פורח לא פחות. מדובר בנשים שבאופן אישי (בוא ניתן להן את הקרדיט), כבר עברו את השחרור הפמיניסטי. הן בהחלט אינן שפחות עוד, וכל מה שאמרתי במאמר לא חל עליהן. יופי להן. באמת, אף פעם לא טענתי שאין נשים כאלה. כל מה שאמרתי הוא שהרבה, אולי הרוב, איננו כזה.
    אבל המשוחררות לעיל לוקות בפגם ראייה חמור: מבחינתן, הגאולה האישית שלהן היא סוף פסוק, ואין עוד נשים משועבדות, בראש או בגוף, בשום מקום אחר. הגדילה לעשות איילת ברעם בהכריזה שנשים כאלה “נכחדו אי שם יחד עם ג’יין אוסטין”. אני מזמין שוב את מכחישות המציאות לקרוא את תגובותיהן של בת, נסטסיה ואוריאנה (שלא אני כתבתי ולא אני יזמתי). מסתבר שהנשים שכתבתי עליהן אינן יציר דמיוני הקודח. הן ממש מתהלכות בינינו, וראו זה פלא – יש אפילו נשים שמכירות אותן!
    מה קורה כאן? יושבת לה חבורת בנות משוחררות ומתוחכמות עד כאב, כולן תושבות המתחם בזל-שיינקין, ולא מצליחות, עם כל חדות התפיסה שלהן, לראות מטר מעבר לאף האריסטוקרטי שלהן. ולא מצליחות לראות או להבין, שיש עוד הרבה בנות מסוג אחר בעולם, שלא זכו לגאולה הפמיניסטית הנכספת, והן עדיין מתבוססות בדומן ההשפלה. ואולי הן כן רואות, אבל מסרבות להכיר בכך, כי בכל אישה משוחררת מסתתרת שפחה מוכחשת מן העבר האפל שלה…? אז איזה חטא כבד יותר – להכחיש שאת שפחה, או להכחיש ששפחות קיימות?
    לדעתי, החטא השני כבד הרבה יותר, שכן מכחישת המציאות היא אשה מודעת, להבדיל מן השפחה המוכחשת. ומודעות פירושה אחריות מוסרית. יש משהו פטרוני ומסליד בקלות הראש שנוהגות ברעם, נעמי וראש חזיר בעבדות הנשית שהתמזל מזלן לחלץ עצמן מתוכה. בבחינת: “אם אני משוחררת – על הזין שלי כל השאר”. מילא שהגישה הזאת מועדת לכשלון פוליטי, שכן בלי סולידריות נשית אין תוחלת לפמיניזם; ומילא שהגישה הזאת כל כך מקומונית ופרובינציאלית שזה מגעיל; אבל ראבק, קצת אמפתיה לבנות מינכן, בנות! אם אני יכול, כגבר, גם אתן יכולות. גם לברקודות יש רגשות, שמעתי.
    תת-קטגוריה בתוך מכחישות-המציאות היא קבוצת ה”די, נמאס כבר, יאללה יאללה” (רויטל, ברגעיה המעודנים, וג’ו). כאן ההנחה היא שכל הדיון משעמם, נטחן עד דק, ותפסיקו להטריד אותנו כבר עם מאבק המינים.
    קצת מביך אותי לומר דברים שנראים לי ברורים מאליהם, ובכל זאת אומר. משעמם לכן, בנות תאבות-אקשן שכמותכן? ותגידו, הכיבוש לא משעמם? עוד סגר, עוד ילד פלשתיני הרוג, עוד בית נמחק מעל הקרקע; שיא השעמום, לא? ופרשיות אונס? אלימות במשפחה? נשים מוכות? גזענות כלפי אתיופים ורוסים? כמו זבל יש לנו מכל זה.
    מה לעשות, חמודות שלי: העוול משעמם. הוא חוזר על עצמו ללא הרף, הוא משתנה רק לעתים נדירות. מי שמתעסק בו, מי שמוחה עליו, בעל כורחו הופך לנודניק. אין לי ספק: ממרומי השיחרור הנשי שלכן, הייתן מעדיפות להשתתף בדיונים הרבה יותר מרתקים (נניח, כן לגלח בשבילו או לא? עם אצבע או בלי אצבע? נו, כאלה מין) במקום במציאות האפרורית הזאת של השעבוד הנשי. שעבוד? על מה אתה מדבר? אולי השכנה שלי, אולי ג’יין אוסטין. לא אני, לא לא.
    מכחישות המציאות תורמות תרומה מכרעת לדה-פוליטיזציה של בעיית הנשים. הן בעצם אומרות (שימו לב כמה פעמים זה חזר בתגובות): כל אשה תעשה מה שטוב לה, אסור להכליל, כל מקרה לגופו, וכן הלאה. ואולם במקום שיש בו תופעה כללית, דפוס מנטלי חוזר ונשנה, הפירוק לאטומים מנטרל את הפוטנציאל הפוליטי שלו. אם אין אפליה נגד נשים, אלא רק אפליה ספציפית נגד רונית או נגד מיכל, אז אין גם מקום למאבק פוליטי. אם אין מאבק פוליטי, אין שינוי. אין שינוי – הסטטוס-קוו מנצח. ובסטטוס-קוו, בנות, יש שפחות מוכחשות לאלפים.
    אין לי הרבה מה לומר למכחישות המציאות, זולת זאת: מי שקוברת את ראשה בחול, ראוי לדרוש ממנה לפחות לסתום את הפה ולא לקטר כאשר אחרים מנסים לחולל שינוי.

    קטגוריית מודות-בעובדות-אבל-לא-באשמה (אינדיגו, סופרבייב): כאן כבר מושקע מאמץ אינטלקטואלי ניכר ליישב את הסתירות הגלויות לעין בעמדות הקטגוריות הקודמות. מפה לשם מתנסח לו מעין כתב-הגנה מפותל – “תראה, אולי אני רוצה במובן אחד אבל לא במובן אחר, אולי אני מצפה ליותר מסקס, ובכלל, גם *לא להיעתר* לגבר זה סוג של בחירה”.
    נו, קצת סכולאסטי לטעמי, אבל אני מוכן לקבל שבאחוז קטן מהמקרים אכן פועלת מערכת שיקולים כזאת. ובכל זאת, ברוב המקרים – אני עדיין משוכנע – הסירוב הנשי נעוץ בדיסוננס שמעמקיו אינם נהירים אפילו לאשה המסרבת עצמה. היא פועלת מתוך כורח שהושתל בה במשך שנים. כך שהניסיון הנואש להאציל מידה של אוטונומיות על אקט הסירוב גם הוא, אני חושש, בבחינת לוקסוס של משוחררות; היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.

    קטגורית המודות והאמיצות (בת, נסטסיה, אוריאנה): אין מלים בפי זולת – כל הכבוד. המאמר שלי היה תוקפני למדי, והיכולת לעמוד מולו ולהודות באמת אינה דבר של מה בכך. אף אחד לא אוהב שקוראים לו עבד או שפחה, אבל מי שמיישיר מבט אל האמירה הזאת – כבר נחלץ באומץ מן השעבוד, ודרכו אל החירות סלולה. (ונסטסיה – אני כבר לא כועס, כעסתי כשכתבתי. הרי גם מי שיצר אותך, פיודור האלוהי, ידע היטב את כוחו היצירתי של הכעס…)

    קטגורית המאתגרת: שקדיה. היה שווה לעבור את כל מדורי הגיהנום האלה כדי לקרוא תגובה אחת שאילצה אותי להפעיל קצת תאים אפורים. תודה, שקדיה.
    שקדיה חושפת את צידו השני של המטבע: לא רק הבנות הן קורבן לפער בין הדימוי למציאות, אלא גם הבנים. ובאופן קולע, ניתן לומר שעל כל שפחה מוכחשת יש מאצ’ו מוכחש – גבר כאילו-רגיש, כאילו-שוויוני, כאילו-מפרגן, שבתוכו הולם אדם קדמון על תופי טם טם שוביניסטיים. וכל מה שצריך זה קונפליקט קטן כדי שהמאצ’ו יפרוץ החוצה.
    יכולתי לעשות לעצמי חיים קלים ולומר: נכון, אבל לא רלבנטי. המאמר דיבר על תסביכי הנשים, לא הגברים, ועל זה לא קיבלתי תשובה הוגנת. אבל בעצם ההפרדה הזאת מלאכותית, וכמו ששקדיה אומרת, גם גברים הם קורבנות של דימויים שלכאורה הם סולדים מהם.
    איך נרגיע את שקדיה? מה אני אגיד לה, שאני לא כזה? אני באמת לא כזה, אבל להבדיל ממכחישות המציאות, אין לי ספק שהרבה גברים הם בהחלט כאלה. ובכל זאת, כשאני חושב על זה לעומק, נדמה לי שהסימטריה איננה מושלמת. שהרי בסופו של דבר, אנחנו חיים בחברה שוביניסטית. כך שעבור המאצ’ו המוכחש, הדיסוננס בין הדימוי לבין המציאות איננו כרוך בהפסד או קורבן. נניח שבסיטואציה מסויימת “מתפלק” לו המאצ’ו החוצה. ביג דיל, אצלנו זה עובר חלק. שום סנקציה חברתית, שום עונש לא צפוי (אוקיי, כמה פמיניסטיות זועמות יסרבו לצאת איתו, זה הכל). לעומת זאת, אצל השפחה המוכחשת, הדיסוננס גובה מחיר יומיומי; היא מונעת מעצמה חוויות, העזות, התבטאויות וכיוב’ שיש בהן כדי לאיים על הגברים מסביבה.
    במלים אחרות: אם המאצ’ו המוכחש יפסיק להכחיש, הוא יהפוך לסתם מאצ’ו, ובחברה שלנו לא יינזק כמעט. בעוד שאם השפחה המוכחשת תפסיק להכחיש, ותהיה סתם אשה כנועה – היא עדיין בזבל (רק עם אינטגריטי).
    ולכן שקדיה, העולם הוא לא עגול והחיים הם לא סימטריים. עניין המודעות העצמית, וההתעקשות על הריבונות האישית הוא עניין מהותי ופוליטי עבור הנשים; בעוד שעבור הגברים הוא בעיקרו פסיכולוגי, מותרות של מנצחים.
    ועם זאת, אני מאד סקרן לקרוא מאמר נגדי על המאצ’ו המוכחש. את זה אני משאיר לבנות.

    מפליא הדבר שאף אחת מן הבנות הנבונות והרגישות לא הגיבה לשיר המקסים של דן פגיס שחותם את המאמר שלי. הוא לא סתם תקוע שם. שימו לב שהמאמר מתחיל בדמיון הגברי ומסתיים בו. בהתחלה, מתוך תלונה, ובסוף – מתוך תובנה. תובנה שחמקה מכל מבקרותי.
    מה עושה פגיס בשיר? בשני הבתים הראשונים, הוא נותן דרור לדמיון הגברי שלו. רצף של דימויים רומנטיים-אירוטיים בונה דמות אשה אידאלית, ספק מן העבר ספק מן העתיד. הדימויים יפים, נעימי צליל. אבל בבית האחרון יש מהלך של בלימה עצמית: “לא לא, איננה כמו”. זאת נקודת העומק של השיר. כאן מתחוור לגבר לראשונה הצד הכוחני והדכאני של הדמיון שלו; מה שכיניתי במאמר “כלוב הדמיון הגברי”. כי בכל פעם שאנחנו מדמיינים את הזולת, גבר או אשה, אנחנו גורעים קצת מן האנושיות שלו, ויוצקים אותו כחומר דומם בצורת החלום שלנו. ועם כל היופי והכוונות הטהורות, יש בכך מעשה מגונה. וכשמשורר הרבה פחות דגול מפגיס מזמר “אחרי הכל את שיר / לא עוד בשר ודם”, צמרמורת של רתיעה צריכה לחלוף בגופכן, בנות.
    פגיס תופס את עצמו ברגע המכריע, ומסרב לדמיין את אהובתו עד הסוף. לא, היא איננה כמו, היא פשוט היא, עצמאית ובלתי כבולה בחבלי הדמיון שלי. והיופי של השיר הוא שהבלימה העצמית הזאת מגיעה לא מתוך הבנה שכלית נטו, אלא מאהבה – “עשרה לבבות הולמים”. כן, בשביל אהבה צריך לפעמים להשבית את הדמיון. לא לגמרי (אין רומנטיקה בלי דמיון), רק קצת.
    זה מה שאנחנו, הבנים, יכולים לשאוף אליו. זה לא מעט, אבל זה רק חצי מהדרך. החצי השני הוא באחריותכן. כל אלפי המלים האלה נועדו רק לזה – לנער אותכן מן הרביצה הזאת.

    תודה,

    עידן

    • אלמוני

      הנימה הפטרונית. זה המוקש העיקרי שלך עידן. הנימה הפטרונית.

    • לילית-נסיכת האופל

      התגובה המסכמת שלך מעוררת את החשד הסביר שאתה אינך מעוניין בדיאלוג כלל וכלל. קודם כל אתה מחלק את המגיבות לקבוצות על פי רמת ההיענות שלהן לרעיונותיך, תוך שאתה מתעלם לחלוטין, או שמא נאמר מכחיש את קיומם של המגיבים הגברים שבחבורה. כל מי שהביעה עמדה או גישה חלופית לדיעותיך זוכה בכינויי נאצה. מי שמהנהנת בצורה שמספקת אותך, מקבלת ממך ליטוף חם על הראש. זאת זכותך כמובן לתעב את כל מי שלא חושב כמוך. אך האם זה מקדם עבורך איזשהו צ’אנס לדיאלוג מרחיב אופקים? אני לא חושבת.

      עידן היקר, לידיעתך: אני כמעט מעולם לא מכוונת אל חלציו של גבר, אלא אם בכוונתי לעשות לו שם נעים. ואולי מרוב שאתה מפחד על מבושיך ומהמכה שתפגע בך שם, אתה עסוק כל כך במיגננה התקפית אשר מונעת ממך לזהות התקרבות ידידותית לעברך גם אם היא תהיה מלווה בתיזמורת הסימפונית הלאומית ובזיקוקי דינור. השריון הדוקרני שפיתחת הוא שמונע ממך את ההזדמנויות להתחבר עם אלו שרוצות לתקשר אתך בגובה העיניים ולא המחסור בנשים שכאלה.

      הנה רק לפני שנייה עמדו למולך כמה נשים מדהימות ביותר וחזקות בצורה מפליאה אשר לא מצפות ממערכת פוליטית או מאוגדת אבירים בשיריון קשקשים שתושיע אותן או שתקריב אותן בשמו של איזה דגל או מאבק והן עושות את ענייניהן תוך שהן לא מפסיקות לפרוח ולפתח את הפנימיות שלהן בלי שהן מגבילות את עצמן בהאשמת כוח עליון שאחראי להתנהלות חייהן.
      ואתה, עידן עמדת למולן כעיוור ואת גדולתן לא ראית. נהפוך הוא אפילו בחרת לכנות אותן בשם: מכחישות מציאות. על איזו מציאות בדיק מדובר? על המציאות שלך, יקירי ואני שמחה לבשר לך שיש לה אלטרנטיבות.

      האם עלה בדעתך שאולי אתה הוא העבד של ההכחשה הפרטית שלך? ושזו היא בעצם הסיבה האמיתית למפגשים התכופים שלך עם שפחות במעמדך?

      • לילית-נסיכת האופל

        מצטערת, אבל אני חייבת להוסיף עוד כמה מילים על מנת שיווצר הרושם שאותו אני מעוניינת להותיר בסוף דבריי. עידן, אני רוצה דיאלוג אפילו אם קראת לי בשמות ואפילו אם זרקת עליי אבנים ואני רוצה אותו בגובה העיניים ומתוך רצון כנה להקשבה ולהחלפת רעיונות הדדית. לא מעניינת אותי השלכת רפש לצורכי האדרת מקומי על חשבון השפלת זה העומד למולי או להיפך. לא מעניינת אותי תקיעת דגלים על גבי גבעות משקיפות והקצנת הפילוג. לעומת זאת הגישור על הפערים ביני לבין הזולת יהיה אשר יהיה, הם בראש מעיניי מאז ומעולם. נשאלת השאלה האם אתה מעוניין ואם לא אז מהי מטרתו של המאמר?

        • אינדי_גו

          אף אחד לא יגיד לי שאני “מתפתלת” בניסוח כתב הגנה. אני מתפתלת, בהחלט, אבל במקום ובזמן שאני בוחרת ועם מי שאני בוחרת.

          ואני גם רחוקה מאוד מפוריטניות… לא שאני חשה צורך להוכיח משהו למישהו. בכלל לא. פשוט אעיד על עצמי שאני אחד האנשים היותר ליברליים שאני מכירה.

          ועם זאת – כשאני מכירה מישהו, זה לא עושה *לי* טוב רגשית להיכנס איתו מיד למיטה. מסיבות אישיות-רגשיות לחלוטין. ולא שלא היו לי גם תקופות של סטוצים. היו. אבל אחרי זמן מה הבנתי שזה לא משפיע לטובה על הדימוי העצמי שלי, ו*לא* בגלל שטויות כמו “נותנת/לא נותנת”, אלא בגלל ש*לי אישית* חשובה תחושה של אינטימיות וקירבה עם הפרטנר שלי למיטה, ואת זה לא משיגים אחרי שעתיים היכרות, מה לעשות?

          נון בית, מי שיקרא לי “ספקית פות” ימצא את עצמו מחוץ למיטה שלי במהירות כזו, שראשו יסתחרר.

          וזה, עידן, הוא פירושה של עצמאות מחשבתית: אני עושה ככה, כי זה מה שטוב לי. ולא מתוך שמרנות אלא מתוך הסקת מסקנות מנסיוני. ואף אחד לא יאיץ בי לעשות אחרת. ואף פמיניסט-עאלק לא ידרבן אותי “להשתחרר” ולשנות את ההתנהגות המינית שלי כדי שתתאים לסטנדרטים ה”פמיניסטיים *שלו*.

          הו, לא.

          וכשהגבר יהיה הנחדר (ע”ע תגובתי במאמר של נוני סימון), אז אני בהחלט אניח *לו* לקבוע מתי ואיך הוא מרגיש מספיק נוח איתי כדי “לתת לי”. ו*אני* אכבד את הרגישויות שלו ואנחנו נלך בקצב שלו, וגר זאב עם כבש ועם שיפוד וכו’.

          הו, כן
          🙂

          • אינדי_גו

            והנה דוגמא לתחום בו אכן ישנן לא מעט נשים הנכנעות לתכתיבים גבריים:
            גילוח!

            מי אם לא גברים שוכנעו ע”י אלפי סרטי ותמונות פורנו, שמגולח זה הכי סקסי.. ומנסים לשכנע בכך גם את בנות זוגם. ובכן, לגלח זה מגרד אימים וגם עושה פצעים. מי שמתגלחת היא *שפחה* לאופנה שמקורה בחשיבה גברית. (אלא אם תעיד כאן מישהי שהיא ממש ממש נהנית לגלח, ואני די בספק אם תימצא כזו)
            מה יש, גם לנו יש כמה בעיות לוגיסטיות כשאנחנו יורדות לגברים. ולגברים לא יקרה כלום אם יבלעו כמה שערות, אף אחד עוד לא מת מזה. ואם בן הזוג שלי יבקש שאגלח, אני אסכים רק אם גם הוא יגלח אצלו. ואז שנינו נתגרד בשגעון שבועיים, יהיה כיף.

            • אלמוני

              נכון אינדיגו יקרה חכמה ומתוקה – את צודקת מאד מאד מאד!!!!

            • אורח לרגע

              אני חושב שאת טועה בהבנת הסיבה והמסובב. תעשית הפורנו מספקת ללקוחותיה את מה שהם אוהבים – באופן מוגזם ככל יכולתה, כמובן – וזה כולל גוף חלק אצל נשים, כמו איבר גדול אצל גברים.

              עכשיו את הולכת לספר לי שאת לא אוהבת איבר גדול, ואיזה גבר יטען שהוא אוהב נשים שעירות, ואני בטוח שיש עוד הרבה כמוכם בעולם, אבל הנקודה היא שיש הרבה יותר שונים מכם בטעמם. איך אני יודע? לפי זה שאת תעשיית הפורנו לא ג’ילט מממנת אלא קהל הצופים, ואם הרבה גברים היו מעדיפים נשים שעירות השוק היה מוצף בסרטים מתאימים. אין שום גוף קונספירטיבי שהחליט לענות את הנשים ע”י החדרה מלאכותית של רעיון האישה החלקה למוחותיהם של הגברים. גברים מעדיפים נשים חלקות כי כמות השיער בגוף היא אחד מסימני המין. פשוט.

              זכותך המלאה להחליט לגלח או לא לגלח, כמה אי נוחיות את מוכנה לסבול כדי להיות יותר אטרקטיבית זה עניין אישי שכל אחד/אחת קובע לעצמו/ה, אבל אל תשלי את עצמך שאין לזה מחיר. אגב, האם את שמה ליפסטיק או שאת מחילה את האידיאולוגיה שלך גם על שפתייך?

              • אלמוני

                איזה שטויות כתבת כאן. אללה יסתור.

              • עידן לנדו:

                בבקשה – הדברים של אורח לרגע (הפיסקה האחרונה)
                שדומים לדברים שנשים שומעות כל הזמן,
                אלה בדיוק הסיבות שבגללן הן עדיין שפחות.

              • אורח לרגע

                שישנה כאן איזו אי הבנה קטנה.

                אני חשבתי שמדובר על גילוח רגליים.

                • אורח לרגע

                  אני כתבתי משהו בזכות הפורנוגרפיה?

                  אני רק אמרתי שההעדפה הגברית לגוף נשי חלק משערות היא לא אופנה שמוכתבת ע”י המדיה. אם גברים היו אוהבים רגליים שעירות, תעשיית הפורנו היתה מספקת להם רגליים שעירות. אין לאף “תעשיין פורנו” שליחות עלומה לעצב את טעמם של הגברים או להקשות על הנשים, כל מה שהוא רוצה זה להרויח כסף.

                  את יכולה להתרעם על האמצעים שהוא בוחר כדי להשיג את מטרתו, והויכוח על חופש הדיבור וההבעה לעומת נזקים חברתיים יכול להיות מעניין, אבל אני לא דיברתי על זה בכלל.

    • שקדיה

      עידן… ההבנה שהאחת והיחידה היא פשוט היא ולא מישהי שמתאימה בול לתבנית בדמיון שלך כמו סינדרלה לנעל הזכוכית, לא מישהי שאפשר לסמן לה וי בכל קטגוריה ברשימת המכולת שלך (זוכר את המאמר “תביא לי 2 קוטג’ ואשה”?) אלא שלם שהוא גדול מסכום חלקיו, ההבנה הזאת דורשת בשלות נפשית עמוקה שהיא נדירה אצל גבר שעוד לא עבר את השלושים. מצטערת, אולי אני לא מחפשת מספיק טוב אבל הסטטיסטיקה שוחקת אותי.

    • ראש חזיר

      בחורה אתה יא-מאניאק.

      אתה יודע כמה שנים לקח לי לגדל את הזין הקצר והמתפתל שלי. *אל תקרא לי מותק*.

    • אז מה אתה אומר?
      שרוב הנשים שמסרבות לקפוץ עם גבר למיטה מייד כשהן מכירות אותו
      עושות את זה למרות שהן מתות לשכב איתו באותו רגע?
      זה פשוט הפחד שמה יחשבו שהיא “נותנת” שעוצר אותה?
      או יותר גרוע, אתה אומר שאפילו הן לא יודעות למה הן מסרבות?

      לא נראה לי שכך הם פני הדברים
      אני בטוח שאתה צודק בחלק מהמקרים אבל
      אתה חושב שאתה צודק ברובם המכריע ואילו אני
      חושב שרק בחלק קטן מהם.
      אקט הסירוב, ברוב המקרים לדעתי, הוא בהחלט אקט אוטונומי
      של הבחורה שנוקטת בו.
      אתה כבר לא אומר שהן בוחרות בסירוב בצורה מודעת, אתה אומר שהן אפילו לא
      יודעות למה הן מסרבות ואני תוהה, כמה טיפשות אתה חושב שהן?

  20. רויטל

    קטוגריית הג’ורה?
    תשמע, אל תסחף.

    אני קראתי את המאמר שלך ארבע פעמים לפני שהגבתי, באמת שלא רציתי ליפול לדיון שכזה. הסתייגתי מהמאמר שלך, בגלל ההכללות הנפשעות שהצגת לכל אורכו. וכשאמרתי “יאללה, נמאס”, זה לא בגלל שהעוול משעמם. הטקטיקה שלך משעממת. אל תבלבל ביניהם.
    לבוא ולנופף בעוד מאמר מסוג זה, מביא לי קריזה. מודה. ואגיד שוב, שהמאמר הז לא מקדם שום דבר בדיון “הבנים על הבנות”(ויש שיוסיפו-צ’רלי קצ’רלי). במקום לבוא ולהתלונן, ולהמאיס את הדיון, אולי ננסה משהו חדש? אם היתה כאן נכונות להעלות דיון רציני ולא מתלהם, אני הייתי הראשונה שנרשמת. אבל כל המאמר שלך היה צעקני וממורמר. אני מתנצלת, אם רגעיי המעודנים הפריעו לך. אפשר לחשוב כמה ההגדרות והסטריאוטיפים שלך היו מעודנים(להלן: “ספקית פות”).

    הב לי מאמר אמיתי, מהבטן, עם דוגמאות מחייך שלך, את ההכללות השאר בצד לכמה פסקאות. בוא תגיד: “תשמעי, בייב, העוול הזה שהנשים סובלות ממנו כל כך במהלך כל כך הרבה דורות חורה לי. בואי נראה מה אפשר לתרום על מנת לתקנו. בואי נשב ונערוך דיון אמיץ ואותנטי, נפרוש את הכל על השולחן וניצור דו שיח חדש”.

    ברגע שיקום הגבר ויגיד דבר כזה או דומה ברעיון שהצגתי כרגע, אני אבוא, ואדבר, ואתרום עד כמה שאוכל לתרום. הדבר הזה בוער בעצמותיי, ולא פעם אני תוקעת לעצמי גול עצמי בגלל אמוציונליות היתר. קורה.

    אם תתגלץ’ לדיונים קודמים שנסבו סביב מאמרים אחרים שפורסמו בבננות, תוכל לקרוא שלל תגובות אותנטיות של נשים שבאמת רוצות שוויון, אבל זה לא מצליח כי גברים שמים להן רגל. אני רואה את זה כל יום: בעבודה שלי, בחיי המשפחה שלי ובזוגיות שלי. עדיין, יש המון מקום לשינוי, להוקעת סטיגמות ולנתינת זכות שווה לכל אדם. גם למכחישים.

    אפשר לכתוב על זה ולטחון את הנושא שוב ושוב ושוב. ואפשר לשנות את הגישה. זו הסיבה שהמאמר הזה לא חידש לי שום דבר.

  21. למרות שאני נוטה להסכים עם כל מה שנכתב בכתבה אני חושבת שאתם מתעלמים מהעובדה שהיעדר כוח רצון נשי משוחרר מתכתיבים הוא סימן למשהו עמוק הרבה יותר.
    יש סיבה לכל הצעיפים הללו , מאחורי כל מתחסדת ומצטעפת ישנה אישה שיודעת שהכוח הוא בחופש לבחור, ביכולת לרצות ובמוכנות ללכת על זה. אבל בין הידיעה ובין היכולת לפעול עומדים מתווכים רבים ומצערים,
    להיעתר לרצונו של אחר מבלי יכולת אמיתית לחקור את היכולת שלך לגרום לו להיעתר – זה כרטיס כניסה עגום למשחק שהוא מראש מורכב ובעייתי.
    אבל נשים הן לא גברים וגברים הן לא נשים ולהצמיח דרגות חופש על העץ שלך בין לילה והיפך להיות זרם במקום סכר לא לומדים בשום מקום, גם לא אחרי שנים ארוכות על ספת הפסיכולוג.

  22. שד חם

    מדהים מה שקורה פה. חה חה חה …
    אתם כולכם נושפים ורושפים על כלום, אבק פורח…
    בסוף המאה ה-19 נשפו המון על מלחמת המעמדות ואפילו עשו מהפכה
    אכזרית וארורה… דוסטוייבסקי שם בפי אחד מגיבוריו את הביקורת:
    “”הם נגד הנפש החיה האנושית כי היא מסרבת להכנס למודל הפשוט שלהם”
    ….בהחטא ועונשו פחות או יותר…
    לאורך קריאת דברי העידן החדש הייתי בטוח, או קיויתי, שהוא בדרך הישרה
    אל המסקנה הטבעית, שהרי המאמר מעיד כמה פאטתית ואי רציונלית היא כל
    המערכה הזאת, אך לא, מתעקשים להמשיך במהפכה…
    בכנות, זה ממש מוזר לי, כל הסיפור.
    תוך שעות ספורות התמלאו כאן מילים רבות ורגשות.
    מדהים כמה אנרגיה וכשרון מבוזבזים לריק, לרעיונות
    המגוחכים ביותר בהסטוריה האנושית המתיימרים לבטל
    בכח או בכח הלשון את הטבע האנושי, כך במחי יד,
    3.5 מליארדים של שנים ושל מולקולות ד.נ.א.
    ומצבינו ביזארי עד כדי כך שרק חזירים מריחים שזה לא
    זה, וכל מי שקצת בינה ועדנה בו מתיישר עם שורות
    המהפכה האומללה, המתסכלת.

    • אוריאנה

      שד חם, אני עוקבת אחרי תגובותיך מזה זמן-מה.
      בד”כ, אני לא אוהבת אותן, בניסוח מאד מאד עדין.
      אבל הפעם – לא הותרת ברירה בידי אלא להסכים איתך.
      מה שהולך פה נוגד את חוק שימור האנרגיה – ואני משתתפת בכך. שערורייה!!!

  23. שד חם

    ואפילו רק בגלל הסיבה האבולציונית הפשוטה שהברירה הטבעית תעדיף את הנשים
    המסורתיות שתלדנה הרבה ילדים מתוקים ותחנכנה את בנותיהן לפי הטבע העתיק
    ואתם/ן שכל כך רוצים לשנות את העולם, חותכים את הענף כי החינוך הזה לא יביא
    ילדים שירשו אותו.

    • שד חם

      איך לא עליתי על זה קודם…?
      הרי זו בדיוק הסיבה (המתסכלת אתכםןם כ”כ) מדוע הפמיניסטיות ה א מ י ת י ו ת
      והפמיניסטים מהווים מיעוט זעיר כ”כ…
      פשוט האבולוציה של בורא העולם עובדת לפי ברירה טבעית כלומר מספר צאצאים
      שורדים יקבע את פרופיל הדור הבא.
      ולכן, כנראה שלכל הבננות והבנים(?) שבכאן יהיו פחות נציגים בדור הבא מאשר לי..

  24. שד חם

    אתם מסובבים על כל הראש…
    אתם עושים ניסויים בבני אדם…
    עכשיו אני מבין טוב יותר את כוחה של השמרנות הדתית ואת סוד שרידותה
    ואת הססמא שמי שאין לו עבר אין לו עתיד

  25. פעיל תנזים מהר גריזים

    חיוך מרוח על שפתי.
    איזה כיף שמישהו מצליח להסביר (גם אם בצורה ארוכה ומדוקדקת מדי) את עקרונות הבוז שלי לחברה הנשית הסובבת , ועוד הולך בזהירות ראויה לשבח בין הטיפות ומטפל בנושא עדין כל כך בלי לצאת “גבר ממוצע” ,”חזיר שוביניסט” , “פרובוקטור” או שאר ירקות ויריקות שאתן נהנות למלמל מתחת לשפמכן פגוע האפילציה כל פעם שמישהו טורח לזרוק את האמת המרה בפרצוף המאופר שלכן.

    שוב , הבעיה היא רק שלא הכל כל כך פשוט , לא בן לילה ישתנו סדרי עולם , ואפילו אם כל בנות ה”בננות” כולן טובות , צדיקות וטהורות , יש שם בחוץ עוד כמה מליוני בהמות מטומטמות ומוצפות טוסטסטרון שבטוחות שכל אחת מהן היא התגלמות החופש ,היא היא גילתה את אמריקה ותביא לחיזוק מעמד האישה והצמדת המשכורת שלה לזו של הגבר. בולשיט.

    ד”א – העיסוק בסקס היה מיותר לדעתי , קל מדי להגרר לאינטרקציה הבין מינית הבסיסית ביותר כשמדסקסים נושא כזה , אבל זה ממש לא בעניין , כי דווקא שם יש כל מני עניינים חייתיים שבהכרח לא קשורים למה שקורה בראש המפותח יותר או פחות שלנו.

    ועוד נקודה – מי שראה הערב את “זו ארצנו” המצויינת , אני מקווה ששם ושמה לב לקטע עם ה”כוס” – פשטני , דלוח , אבל נוגע בנקודה חשובה – צאו כבר מהראש הפוסט-פמיניסטי הבהמתי של לזיין את השכל תוך ריבוי שימוש במלים כוס , זין וכו’ בכדי לצאת כלות משוחררות ובעלות שליטה מסיבית בחייכן וחיי הסובב , הערה זו מכוונת בעיקר לעירית לינור , קארין ארד ויקירותיהן – אם אתן חושבות שיש איזה סקס אפיל בקשיחות שלכן – זה סתם רצון עז לתקוע את הזין עמוק בתוך הפה שלכן בכדי שלא תוכלו לפלוט עוד כל מני שטויות.

    כן ירבו מאמרים קולחים וקולעים כאלו – בניגוד ליומנו של איש המערות המטופש והפתטי שהופיע פה בעבר – דרך אגב , המאמר שלמעלה – רצוי שיופץ בעולם בכל מני שפות – להגדיל את מאגר הבחורות שיאולצו להתבונן בראי המציאות-

    וכן ירבו בננות חכמות

    וכן יוסיפו צרחות אורגזמה של משגלים להרעיד את השמיים מעל הר גריזים.

    שבוע טוב!

    • אורלנדה

      למה השנאה התהומית הזו? למה יש כאן גברים שכל כך שונאים נשים, עד שהם לא מסוגלים להגיב בצורה עניינית על המאמר ועל התגובות? למה השימוש הזה בלדחוף את הזין לפה שלכם ועוד כאלה דברים? זה כל כך כוחני, ממש מזעזע…

    • כמה עצוב לדעת שאתה עדיין נושם.
      הבוז הגדול שאתה רוחש לחברת הנשים, נובע מפחד אך ורק מפחד שום דבר אחר לא. גם אם אתה אחד (או אחת) ממעדיף את בני מינו, הבוז לעצמך מושלך הטרוף על מי שמסביבך וחבל.
      איש אחד נורא חכם (יש לו אפילו תעודות על זה ורק בגלל שהוא מפורסם אני לא אנקוב בשמו) אמר לי שגברים הם ברירת מחדל של הטבע, כלומר, אם תיקח זכר ותושיב אותו מגיל צעיר עם חבורת נשים, הוא יהיה נשי מאוד, החיתוך הדיבור, ברמת ההורמונים הזכריים אצלו בגוף, ופרט בעצם לאברי הרביה, הוא יהיה נשי לחלוטין (וראה את הסרט שנעשה על ה פפפינות בגנואה החדשה) ולעומת זאת אם תיקח אישה ותשים אותה בחבורת זכרים מגיל מאוד צעיר, נשיותה תתפרץ החוצה והיא תשמור על זהותה המינית. מה שאומר, ולדעתי מה שגורם לך לפחד שמביר לבוז ולזלזול, שהנשים הן יותר חזקות אבוצינלית.
      אז כנס פנימה לתוך עצמך ותבדוק אותך טוב טוב מאיפה בא הפחד.

      • פעיל תנזים מהר גריזים

        הפחד הוא אויב הבינה , יקירתי.
        אן בי פחד , רק סלידה , והרבה , ראיתי איזה סרט דרגה ב’ זגרם לי לחשוב , אולי משהוא לא בדגר בי , שדברים שאין להם נגיעה אלי בשופ מישור ישיר מעצבנים אותי עד להתגלמות פיסית של הכעס , ממש דוקרים לי בראש , אבל המגמה האחרונה של הלוחמנות הנשית היא עד כדי כך דוחה ופושעת , עד שנשלחתי לכאן במטרה לחפש ולהשמיד את אויבות הבינה האלו , ואם מכך מתקבל הרושם שאני שונא נשים – רחוק מזה , אני אפילו מעריץ כמה נשים , אבל אני מעדיף לראות את העולם כמורכב מבני אדם , לא מנשים וגברים ,וכאן יסוד המחלוקת שלי עם כל הלוחמניות למיניהן , ואני מודיע לך-
        אני עדיין כאן
        אני עדיין חי ונושם ובועט

        וכל עוד בכל פאקינ’ דיון תופיע השאלה המינית המטופשת הזו באינספור צורות וואריאציות על נושא לעוס ונדוש אני אהיה פה ואדוש את בשר כל מי שיעצבן אותי.
        למה? – כי אני בשליחות.

        כל טוב

        • פעיל תנזים מהר גריזים

          דרך אגב , הריני להתנצל על שגיאות הכתיב הרבות מדי שנופלות בתגובותי השונון , הסיבה לכך היא שמשום מה אני נאלץ לכתוב את התגובות במהופך ואין לי אפשרות לבקר את מה שאני כותב עד שאני רואה את התגובה מופיעה אל מול עיני , ואז את הנעשה אין כבר להשיב…

          צר לי על שהשארתי שטח ריק
          נזדקקתי לסמן מסיבות אקסצנטריות מסוימות.
          תודה ,שלום.

  26. אלמוני

    אתה מבין , עידן, שאתה לא יכול להגיד לנו, תהיו אתן עצמאיות ואמיתיות לגמרי, תוך כדי זה שאתה מתנשא ומתנסח בפטרונות. זה לא הולך ביחד.

    כמו שכתבה לילית – אם אתה מעוניין בדיאלוג, דבר בגובה העיניים. אם אתה רוצה להטיח בפנינו דברים, בבחינת – חשפתי את הבלוף שלכן, אתה תסתכן מהר מאד בזה שאנחנו נחשוף את ה בלוף שלך.
    במקרה הזה – בורות גדולה מאד לגבי ההיסטוריה של התנועה לשחרור האשה. קצת יותר בקיאות היתה מלמדת אותך כמה דברים שלא היו מאפשרים לך בשום פנים ואופן לטעון את רוב הטענות שטענת.
    אבל אני לא פוצחת בדיאלוג עכשיו. אני מדי חושדת שהיה כאן מעשה רגיל של ניפוח חזה גברי – חדרתי לשטח שלהן – למקומות שבהם כל הפמיניסטיות הצעירות מתגאות בהם, ו”הראיתי להן מה זה”, אני בשנינותי חשפתי ככה וככה. איזה שיעמום. ומתי כבר תגיד דברים על עצמך ועל חבריך?

  27. אלמוני

    את יודעת שירלי, אחרי מיקי יובב ועכשיו עם עידן לנדו, זה מתחיל להיראות כאילו בננות הופך להיות במה זמינה לגברים שלא מתים עלינו.
    והרי בננות נועדה קודם כל להיות שיחת בנות משוכללת, לא? אז בסדר,יש דיאלוג כאן עם גברים. אבל מתברר שאת סומכת על המגיבות הקבועות שידעו “לאפס” או לאזן או לקזז אמירות גבריות, שהולכות ומסתבכות. וכניסה לאתר שמבטיח שיחת בננות משוכללת, אמור להיות המקום האחרון שמתקיל אותנו עם מיזוגניות פרועה במקרים מסויימים, וסתם יהירות גברית מתנשאת וילדותית במקרים אחרים. זה מתחיל להיות מאד מאד מאד לא נעים.

    • אינדי_גו

      למרות הסתייגותי ממיקי יובב, לדוגמא, אני חושבת שזה דוקא חשוב לאתגר אותנו (וזה לא שמאמרים של נשים לא מאתגרים. הם כן. אבל הם נכתבים מנקודת מבט שאנחנו מכירות, לא?). זה לא רק אתר של נשים ועבור נשים, לדעתי. אנחנו רוצים ורוצות להבין קצת יותר את הצד השני. לשפר את האינטראקציה בין המינים. ואת זה אנחנו לא נעשה לבד. זה יבוא מגברים כמו מנשים. ומה שחסר באתר של נשים הוא המבט הגברי. *לא כדי להגדיר את עצמנו דרכו*. חלילה. אבל כן, כדי לראות איך זה משתקף מ”שם”. כדי שיהיה לנו קל יותר לתקשר בצורה בה גם נבין ונהיה מובנים.

      • אלמוני

        המבט הגברי, ולא כדי להגדיר את עצמנו דרכו?
        זה נורא תמים בעיני לחשוב ככה. כשנשים מפענחות את המבט הגברי – הן באופן די מיידי מנסות להתכוונן אליו. ככה אנחנו מתוכנתות גנטית… עצוב נורא, אני יודעת.
        ואני חייבת להעיד גם על עצמי, שכותבים גבריים מסויימים (לא כולם, לא השניים שהזכרתי כאן) משפיעים עלי באופן לא מודע, וכשאני שמה לב לזה, זה גורם לי להרגיש רע מאד. בעיה שלי?
        לא בטוח שרק שלי. וזוית הראייה הגברית לא סובלת ממחסור בבמות ביטוי, צר לי . זו הזוית שלנו שמחפשת את המקום הראוי. עידן לנדו עצמו אומר שלא גיבשנו אותה עדיין.

        • מה שבאמת עצוב זה שאת כותבת משפט כזה
          שאתן מתוכנתות גנטית להתאים את עצמכן לאיך
          שגברים רואים אתכן?
          זה בדיוק להוציא את העוקץ מכל הדיון כי על זה המאמר מדבר
          ואת באה ואומרת “דברו כמה שתרצו, אי אפשר לעשות כלום, זה גנטי”
          לא, זה לא גנטי, זה עניין של בחירה
          למה את מקבלת על עצמך את החשיבה הגברית על נשים
          ועוד מתייחסת לזה כאל גזירה משמיים? חבל!

          זו לא רק בעייה שלך ועל זה המאמר, בין היתר
          על נשים שמקבלות כל רצון של הגבר שמולן
          זו בעייה של נשים רבות אבל זו בעייה שאפשר לפתור
          גם בלי הנדסה גנטית, כל אחת צריכה לעשות את הבחירה שלה
          ואם את רואה לפעמים שהצורה שבה גברים רואים אותך גורמת לך
          להשתנות, אז כשאת שמה לב תפסיקי את זה

          לדעתי, שתי זוויות הראייה ראויות להישמע גם פה בבננות

    • המלכה האם

      יש לך תגובה קבועה לכל גבר שמגיב באופן שלא מסתדר עם תפיסות עולמך. את מיד מאשימה אותו בפטרונות (עידן לנדו, בועז כהן ועוד).
      אני חושבת שזו טעות גדולה, אם יורשה לי להיות פטרונית לרגע, כי להאשים מישהו בפטרונות זה מיד לשים את עצמך בעמדת קיפוח, עמדת נחיתות

      • אלמוני

        אם מישהו מתנסח בצורה מתנשאת, אז הוא מתנשא. זה בא ממנו, ולהעיר לו על כך לא אומר שום דבר עלי.

      • אורח לרגע

        כל מי שלא ממלא את שם השולח זוכה לכינוי “אנונימוס”. איך אפשר לדעת אם מדובר באדם אחד או בכמה? אפילו מינו/ה של השולח/ת לא תמיד ברור.

        אני מניח שיש איזו סיבה טובה לשולח/ת האנונימי/ת להשאר בבלבול הזהות הזה, אבל הייתי שמח אם היו מסבירים לי מהי.

  28. ילד מזדקן

    מכיוון שאני ביישן, נפלתי קורבן לתפיסה המצ’ואיסטית והשוביניסטית הקובעת שהזכר צריך ליזום קשר עם הנקבה. כל שנות בית הספר והצבא וכמה שנים אחר כך, לא היה לי קשר עם בחורה – מפני שאף אחת לא יצרה איתי קשר!
    רק בגיל 29 היה לי קשר ראשון (עם מישהי שהעזה ליזום).
    אני משוכנע שיש עוד בחורים כמוני, ושיש קשרים רומנטיים שלא מתממשים, רק מפני שהחברה שלנו כל כך שוביניסטית!

    • שקדיה

      האמת? תסתכלו על האינטרנט. המדיום החדש הזה ששינה דפוסים חברתיים, ששאב את סצינת ההיכרויות אליו וחשבנו שאולי שם, תחת מעטה האנונימיות, הבנות ישתחררו ויתחילו עם בנים. אבל הנה, גם בצ’טים, זה הבן שמתחיל עם הבת. אם האינטרנט לא עשה לנו את זה, אז זה באמת כבר לא יקרה בגלגול הזה.

      • אוריאנה

        מספרת לך, שקדיה, על כמה אני אאוטסיידרית. כשהיה מישהו בצ’ט שמצא חן בעיניי, פשוט פניתי אליו ואמרתי שהוא מוצא חן בעיניי. הפעמים שזה קרה היו נדירות, כי אני בררנית איומה וביקורתית, אבל זה קרה. והם בהחלט תמיד היו המומים. הם החמיאו לי (באמת מחמיא, ממש הסמקתי) שאני “אחלה גבר” ושיש לי “ביצים גדולות”. רחמנא ליצלן.
        כשהם מתחילים איתך זה הולך בערך ככה:
        “הלו מותק”
        “מאיפה את”
        בת כמה את”
        “את כוסית?”
        וזה במקרה הטוב. במקרה הפחות-טוב הם שואלים מהי התנוחה המועדפת עליך (וזה כמשפט-פתיחה).
        אני העדפתי מראש להתעלם מקיומם. מהצ’טים לא תצמח הגאולה.

  29. הנאדרתלי האחרון

    נפלנו על הראש? שכחנו את כל הצרות
    האחרות שיש לנו?

    המים באמבטיות שאנחנו ממלאים זוהרים בחושך..

    בחוף תל אביב נפלטות פצצות אל מול שקיעה…

    ביל קלינטון פישל עם החנינה של אריה דרעי…

    סדאם ינפץ בקרוב בקבוק שמפניה על הפצצה
    החדשה שלו…

    הנאסדאק צונח חופשית…

    תחנת החלל מיר איבדה שליטה ועלולה להתרסק
    על הר הבית…

    השמש מתקררת…

    היקום מתכווץ…

    ואנחנו מתעסקים כאן בשאלה המפוקפקת מי
    טוב יותר בהפקת גיחי גיחי…

    בחייאת תעשו טובה — קחו את האוטו,
    סעו לסיני, תתפננו על איזה חוף, תאכלו
    משהו טוב, תתגלגלו בחול, תצחקו ביחד,
    תאהבו…

    כל עוד אפשר.

    • אוריאנה

      החלק הראשון היה, לדעתי, מיותר.
      איומים והפחדות זה דפוק, ולפעמים דווקא בגלל שהעולם מתפורר שם בחוץ, נוח לנו לעסוק בדברים לא-קריטיים.
      אבל הסוף….. מממממ…… דליקטס.

      • הנאדרתלי האחרון

        לא התכוונתי בכלל להפחיד ואני מצטער אם זה יצא ככה.
        בסך הכל המים בסוף יחזרו להיות צלולים, והנאסדאק יטפס,
        וינקו את החופים ויעיפו מתישהו את סדאם
        ואם השמש קצת תתקרר יהיה לנו יותר נעים באוגוסט
        ואם היקום קצת יתכווץ נהיה כולנו יותר קרובים אחד לשני…

        החיים בסך הכל מכילים גם כל מיני אתגרים וגם
        כל מיני דברים נפלאים כמו היכולת לאהוב
        בן אדם שהוא באמת שונה ממך.

        מי שעושה כל מיני רדוקציות פשטניות לתהליכים כלכליים
        או תהליכים של הפצת גנים פשוט לא מבין את המורכבות
        ולא מסוגל לראות את היופי של הקשר האנושי.

        כמובן, אין דבר ששבוע בסיני לא יוכל לתקן…

        • שמעתי פרופסור אחד לאסטרופיסיקה
          שאמר ברדיו שיש גילויים חדשים בקשר
          למסה של היקום שמהם מסתבר שהיקום
          לא יתכווץ בסופו של דבר, אז אל תהיה אופטימי כך

          • הנאדרתלי האחרון

            האמת היא שאני לא כל כך עוקב אחרי המחקרים
            העדכניים בנושא התכווצות היקום ואכן טוב שאתה
            מאיר את עיני.

            לעומת זאת אני עוקב די באדיקות אחרי מחקרים
            בנושא אחר שגם הוא רב השפעה על חיינו —
            הבלונדיניות.

            עד כמה שאני מבין הוכח די בוודאות כי תאוריית
            הקונספירציה שניסה לקדם באופן רב חן כותב
            המאמר — כאילו נעשה שימוש באנטנות
            הטלפון הסלולרי כדי להחדיר באופן ישיר למוחות
            הנשים דימויי יופי גבריים רדודים — ובכן הוכח כי
            תאורייה זו מופרכת לחלוטין, והיא נוצרה כפי הנראה
            בעקבות זיהום כלשהו במי השתיה של היוצר שלה.

            למשל באופן ספציפי לגבי הבלונדיניות הוכח כי אכן לא
            מדובר באידאל יופי גברי רדוד. בלונדיניות אכן פוריות
            יותר מחברותיהן כהות השיער — רמת
            האסטרוגן אצלן גבוהה יותר באופן משמעותי. נשים
            צובעות את שערן לבלונדיני לא בשל סיבות רדודות
            המוחדרות ישירות למוחן דרך האנטנות הסלולריות
            אלא מסיבות תת מודעות הקשורות לתצוגה של
            פוריות.

            אין במשחק העתיק והנפלא הזה בין המינים צד
            שהוא מקור היצירתיות וצד אחר שהוא הפסיבי.
            אין, בפרספקטיבה היסטורית רחבה,
            צד שהוא אדון וצד שהוא שפחה,
            צד שמוכר וצד שקונה,
            צד שקובע את החוקים וצד שרק מתנהג לפיהם.

            וכל מי שנדמה לו שהמצב שונה מוטב שיערוך בדיקה
            מיידית של מי השתיה שלו.

        • אוריאנה

          אין דבר ששבוע בסיני לא יוכל לתקן? והרי יש לי המון דברים שגם שנה בסיני לא תתקן…

        • אז זהו, שבתור העם הכי דחוי בעולם סגרו לנו את סיני וזה כבר יותר מדי!
          מה השלב הבא? לשאוב את כל החמצן מהמדינה?

    • אתה רציני?? אחרי רשימת הצרות ציפיתי למצוא קו חם להצטרפות למאבק נגד החולי בחברה
      ובמקום זה מצאתי בריחה לסיני – לא שזה רע, אבל ב”בננות” בסך הכל מנסים לעזור לנו עם הקטע של להתגלגל באהבה – לפעמים מעלים דיונים טובים יותר-טובים פחות, אבל בכל זאת מנסים, לא…

  30. רויטל היקרה, אני אחותו ושפחה אחותך!

    אני חושבת שעידן פשוט נגע אצלך בנקודה כואבת, תעשי בדיקה פנימית ואולי תמצאי
    שפחונת קטנה שמוקפת חומות הגנה או שבעצם את לא כזו בכלל אז על מה האמוציות?

    • רויטל

      האמוציות הן מתוך הבנה מאוד בסיסית, שיש אנשים כל כך תקועים בפראדיגמה קדמונית ומקובעת. אמרתי שלוש מאות פעם, אני אגיד שוב: משעמם אותי לקרוא תסכולים של זכרים. משעמם אותי לראות שכל כך הרבה מילים נכתבו באתר הזה ובאתרי נשים אחרים, וזה נדמה כאילו המילים הגיעו לאוזניים של חרשים. מעצבן אותי, שבמאמר הזה נשתלו סטריאוטיפים על ימין ועל שמאל, ורק לי זה מפריע, כנראה. כשבא בחור ואומר לי שאני שפחה בהכחשה, זה מרתיח אותי, לא כי אני חושבת שיש בתוכי פיצול, או תת מודע של מכחישה סדרתית, אלא כי ההכללה הנפשעת הזו גורמת לאנשים להתחיל לתהות “מה אם?”.

      בואי נצא מתוך הנחה שאני באמת שפחה בהכחשה. אזי, כל מה שאמרתי עד היום, שכתבתי ושהאמנתי, זה הכל מוטעה ביסודו, נכון? אני לא באמת מאמינה בעצמי, בכשרון שלי, באסרטיביות שלי. האסרטיביות שלי היא בכלל הסוואה מתוחכמת לפחד גדול שממוקם לי בבטן, אני כל כך פוחדת שמישהו יחשוף שבעצם, כל מה שאני רוצה, זה לשבת בבית לגדל ילדים שמנמנים ואדומיי לחיים, לנקות, לבשל, ואם יהיה לי מספיק זמן אז מותר לי לפתח קריירה בשעות שהילדים בגן או בבית הספר.

      אז זהו, שלא.

      לא שפחה, ולא בהכחשה. אני רויטל, אני משתכרת לא רע בכלל, אני עובדת במשרה מדליקה שנותנת לי חופש ליצור, יש לי חיים עצמאיים משל עצמי, עם כל המינוסים(בעיקר בבנק) ועם כל הפלוסים. כשבא עידן ומאשים אותי, שכל העצמאות הזו שיצרתי לעצמי היא בעצם הסוואה, הכחשה, אי יכולת לקרוא את המפה כראוי, ומטיל ספק במי שאני, אני מתרגזת. זה הכל.

  31. שמתם לב שהמילה “משפחה” מכילה את השורש השפחתי?
    על סמך זאת אני מסיקה ש:
    משפחה היא כנראה מוסד ליצירת שפחות (ואולי גם שפחים – או שפכים או משהו דומה)

    נועדנו לזה
    אנו- לשפחות
    והוא לשפיכות

    מש”ל

    • ודוק:
      תחת הוא לעיל צ”ל הם

      תושלבע

    • וכמו שנאמר בתפילת שחרית
      1. ברוך שלא עשני אישה – הגברים מודים לאלוהים על כי בראה אותם זכרים -בראה – בלי טעות כתיב הפעם…)
      2. ברוך שלא עשני שפחה – הנשים מודות לאלוהים על כי לא בראה אותן בזמן העבדות במצרים…..

      • למה “ברוך” ולא “ברוכה” אם כבר בעניין ניקוב ההטיות?
        אני דווקא בעד הפניה בלשון זכר – זה פשוט קצר יותר
        אז אולי פשוט נשנה את הפניות : לגבר נגיד ברוכה ולאישה נגיד ברוך
        וכן הלאה וכן הלאה
        וכך לשוננו לא תאלץ לעמול יותר מדי

        • כי זה הציטוט מתפילת שחרית ככה זה כתוב בסידור
          על “ברוך שלא עשני אישה” אומרות הנשים “ברוך שעשני כרצונו”…זה ציטוט אני לא חתומה על הרופירייטינג….

  32. בתור התחלה אני חייבת לציין שלפי דעתי יש מן האמת במאמר הנ”ל.
    בנות הן בנות ובנים הם בנים. אין פה עניין של שויון, אלא של שונות.
    נכון שהלך העניינים גרמו לנו עם השנים לסגל התנהגות שתתאים למצב, אבל אין פה עניין של משחקי כוחות. אני חושבת שעצם ראיית יחסי גברים-נשים כמשחק כוחות היא מוטעה.
    שוביניזם הוא אולי תופעה גברית, אך הוא המצאה נשית. נשים עסוקות בלתת קונטרה לשוביניזם, מה שנקרא פמיניזם, במקום לבטל את ההגדרות הטיפשיות האלה.
    מהם תפקידי מינים? הם הגדרה של בני האדם, נשים וגברים כאחד.
    יש נשים שמעדיפות לצאת ולעבוד, יש נשים שמעדיפות להשאר בבית. חוסר שיויון הזדמנויות הוא גם עניין זמני.
    בנות צריכות להבין שהן לא צריכות “לעשות” משהו בכדי לשנות את המצב. הן צריכות להפסיק לעשות. אפילו פה כתגובה למאמר בנות שואלות “אז מה אנחנו אמורות לעשות?”.
    כלום אל תעשו כלום. עצם העשייה היא שינוי הגדרת המצב שלכן כלפי המודל הגברי.
    מי מזיין ומי מזדיינת, כלי ונותנת. מי מזייפת בשביל לגרום לבן זוגה במיטה עונג או סתם כדי להסתיר את העובדה שהיא לא מצילחה לגמור. לשכנע את עצמה.
    אתן חושבות שלה סטריאוטיפים מיניים שהגברים הדביקו, אבל בנות הן שותפות לא פחות גדולות לזה.
    צריך להבין שאנחנו לא פה בכדי לספק אף אחד, אננחו פה בשביל לחיות כפי שאנו רואות את עצמנו. אם בא לנו להזדיין, אנחו נזדיין. אנחנו לא נותנות, ואנחנו לא מה שלא יהיה ההגדרה הנשית של “כלי”, אנחנו עושות מה שאנחנו רוצות לעשות.
    ברגע שכל אשה תחשוב ככה המצב יהיה שונה הרבה יותר.
    נשים וגברים הם בני אדם. הם לעולם לא יהיו שווים. לא בקטע של יותר טובים ופחות טובים. פשוט שונים.
    תפסיקו לנשות להיות פמיניסטיות. תחיו את החיים שלכן באופן שבו אתן מאמינות. קשה לי להאמין שיש אשה שבאמת נהנת להראות לגברים כמה היא יותר טובה מהן, כמה היא שנונה וחכמה וכמה היא גורמת להם להראות קטנים ואפסיים לידה.

    היה לי יוותר מדי מה להגיד וזה התבלבל לי.

    וחלאס עם ההתרפקות על בועז כהן.
    נו, באמת.

    • את השם שלך, אבל זה לא אומר כלום. אולי את כן קוראת כאן כבר הרבה זמן. אולי כן יצא לך לקרוא כל מיני כתבות שהיו כאן על פמיניזם כן או לא. אולי את אפילו יודעת הרבה יותר ממני – אולי קראת על פמיניזם במקומות אחרים. כך או כך, להגיד “תפסיקו לנסות להיות פמיניסטיות… תחיו את החיים שלכן באופן שבו אתן מאמינות… להראות לגברים כמה היא יותר טובה, יותר שנונה”, זה להגיד *אני לא יודעת מה זה פמיניזם, ואני לא הולכת לברר*.
      אולי התבלבל לך? זה יהיה מוצא מוצלח, כי את מבינה, להיות פמיניסטית זה בדיוק להגיד, תחיו את החיים שלכן, כל אחת, כפי שהיא מאמינה. לא מתוך הכרח שהחברה כופה רק משום המין (ג’נדר, כמובן). לא מתוך כניעה לדברים שנובעים מהיותך אשה. מתוך מה שאת בוחרת. רוצה. מתוך מה שאפשרי לך כאדם.
      מי שמפרשת פמיניזם כאיזה מלחמה כנגד הגברים, נסיון להראות שהיא טובה מהם, שכל הנשים טובות מכל הגברים, שגברים הם אפסיים, מפספסת את כל הנקודה.
      ומי שרואה את כל הפמיניסטיות כקבוצה, שזו המטרה שלה, מעצבנת אותי.

    • לילית נסיכת האופל

      ההתרפקות על בועז כהן לא נעשית מתוך בחירה אלא בשל היותינו שפחות בהכחשה של התנייה גנטית מסויימת. התופעה נגרמת מחמת אי סדירות ברמת האסטרוגן המופרש בגופינו (אותו הורמון שכידוע גם משפיע על עוצמות הבלונד), או לחילופין ממנת יתר של שתיית מי חמצן.
      כמאמר הבדיחה: מדוע לבלונדיניות יש שלושה ברזים באמבטיה?
      אחד למים קרים
      השני למים חמים
      והשלישי למיי חמצן
      יאללה תעזבו אותכם מהכל. מי בא להציל ליוויתנים בנואייבה? 🙂

      • הנאדרתלי האחרון

        לילית — אם כבר התחלת…

        מה בלונדיניות בתולות אוהבות לאכול?
        — גרבר.

        איך בלונדינית עושה סייפ סקס?
        — היא נועלת את הדלת של האוטו.

        יהיה אחלה בסיני….

        • אתמול, מישהי מאד חכמה שקוראת כאן, ראתה איזה הודעה, באמת לא חשוב איזה, ואמרה, בואי נעשה פרודיה, במקום לדבר על קבוצת האלה וקבוצת האלה, נביא אותה בדיבורים על בלונדיניות. אמרתי לה, עזבי, אף אחד לא יבין שזאת פרודיה, ישר את מקבלת את רשימת הבדיחות העלובות האלה, למי יש כח.
          עזבה.
          בכל זאת הרשימה באה.
          לא יודעת מה הלקח.

          • הנאדרתלי האחרון

            רוני יקרה —

            אם היית קוראת טיפה את ההודעות הקודמות
            היית שמה לב שהבאתי את כל הנושא של הבלונדיניות
            דווקא כדי להגן עליכן בוויכוח עם אותו כותב המאמר שעולם
            המושגים שלו משקף זלזול עמוק בכול הנשים. הבלונדיניות
            והלא בלונדיניות.

            שפחה. קטגוריית הג’ורה. לא יכולות להצחיק. ספקיות פות.
            כאלה שזורקים להם מקל. יודעת האשה כי ידה על התחתונה.

            אלו הן רק כמה דוגמאות. והן אפילו לא מייצגות חשיבה מקורית
            אלא ממשיכות מסורת חשיבתית מהמאה ה-19 הגורסת
            כי מאז ומעולם הגברים הובילו את האבולוציה של המין האנושי.

            הנושא של הבלונדיניות עלה כדי להדגים שיש בחירות שאתן
            מבצעות לא כי הגמוניה גברית החדירה למוחכן (שעל פי מחבר
            המאמר קצת פסיבי וחסר הומור) איזו אידאה אלא בגלל
            שאתן בוחרות דברים מסויימים מסיבות לגיטימיות, חלקן ביולוגיות
            חלקן אחרות. בעולם שאני רואה אתן חזקות ומצחיקות ועושות
            כל מיני בחירות שנכונות עבורכן באופן עצמאי. אתן לא רצות
            אחרי שום מקל.

            גם לגבי נושא הסקס טיעוניו המתוחכמים של מחבר המאמר הצליחו
            לבלבל כמה מהקוראות. הוא אומר שיש לכן תסביך נתינה. שאתן
            פוחדות להענות לצרכים האמיתיים שלכן. גם זה רחוק מהמציאות.

            הסיבה שנשים סלקטיביות יותר איננה בגלל שהן מתוסבכות אלא
            בגלל שזה התפקיד הביולוגי שלהן לבחור מבין כל הגברים המתדפקים
            על דלתן את זה שהכי נכון מבחינה ביולוגית שיהיה האבא של הילדים
            שלהן. קוראים לזה sexual selection וזה אחד הכוחות המניעים את
            האבולוציה. אם כל הנשים בוחרות למשל גברים שהם פחות שעירים
            אז בדור הבא כל האוכלוסיה היא פחות שעירה. זו הסיבה למשל שיש
            אוכלוסיות כמו הסינים או השחורים שהן פחות שעירות. הנשים החליטו
            שזה מה שמוצא חן בעיניהן.

            בקיצור בנות. אתן חזקות. אתן מחליטות. אתן מצחיקות.
            אף אחד לא מחדיר לכן למוח שום אידיאות. ואתן לא מתרגשות
            מבדיחה אחת או שתיים על בלונדיניות או על או פולניות…

            • כן, זה גם איזה משהו שעידן לא חשב עליו
              בזמן המאמר (והאמת שגם אני לא עד שהגיע הניאנדרטל)
              אולי חלק מזה שנשים פחות “נותנות” ממה שהגברים היו רוצים
              נעוץ בביולוגיה ובצורך אבולוציוני.
              אנחנו לא היחידים, כמעט אצל כל בעלי החיים, הזכרים
              מחזרים, מתקשטים, רבים, לפעמים אפילו נהרגים
              והנקבות בוחרות את היפים יותר, החזקים יותר, הבריאים יותר
              והמרשימים יותר.
              ואם אצל כולם זה ככה, למה שאצלנו יהיה אחרת? אנחנו קצת יותר
              אינטיליגנטים מחיות אחרות (רובנו) אבל גם אנחנו שייכים לסדרת היונקים
              ולמשפחת הפרימאטים…..
              (אני לא מבין גדול בהגדרות ביולוגיות אז תסלחו לי אם הפרימאטים הם לא משפחה, העיקר הרעיון)

              • אלמוני

                על זה לא חשבת עד עכשיו ? אולי בכלל לא חשבת הרבה עד עכשיו.

                • לילית נסיכת האופל

                  אנונימית את מתבקשת להוריד את שתי הידיים מהגרון שלו. הוא קרוב משפחה מדרגה שלישית של הספר של השכן של אחותי החורגת והוא בחור ממש בסדר

                  • אלמוני

                    מי אמר שהוא לא בסדר ? רק אהבל.

                    • חשבתי המון ולא מצאתי מה לענות לך
                      אולי כי אני לא רגיל לוויכוחים ברמה של העלבות אישיות
                      (וגם לא מתכוון לרדת לשם)
                      אז תביאי טיעונים קצת יותר רציניים מאשר שמות גנאי ואז נוכל להתווכח

                    • כמה בחורים נבונים וחביבים כמו אלף את מכירה? הוא הרבה יותר מבסדר, ועל זה יכולים להעיד הבישולים שלו.
                      את יכולה לומר על זה שזו צביעות, או שהרגישות הזו לא גברית בעינייך או ווט אבר, אבל אנא ממך, נסי להצמד לנושא השיחה.

                    • לילית ו- Joe

                      תודה על ההיחלצות הזריזה להגנתי
                      נעלבתי ממנה נורא וחשבתי לעזוב
                      עם הודעה דרמטית , סתתאאאם!
                      (Joe , בטח הבנת את הבדיחה)

                    • מייד אני פותחת לך מועדון מעריצים, למרות שאתה חתרן בלתי נלאה.

                    • אני חתרן?
                      כונפה

                    • אני התחנפתי קודם !

                    • טוק טוק,
                      אפשר להיות חברה במועדון המעריצתים / צות

            • אתן חזקות, אתן מחליטות, ואתן לא מתרגשות?
              בקיצור זה?
              בארוך מה היית כותב?
              במה אנחנו (הבנות כולן, כמובן) עובדות? מה אנחנו אוהבות? את מי?
              בקיצור, בן, אני חזקה, לפעמים, ולפעמים חלשה, אני מחליטה (לעתים מאד מאד רחוקות), ויש בנות אחרות, שמחליטות באמת, ואני מתרגשת משטויות, וגם מבדיחות על בלונדיוניות, (לא, לא באמת. זה סתם משעמם בעיני).

              ואני אנסה לעשות את זה פשוט – חלקנו כאלה וחלקנו כאלה. כתבתי את זה מאתיים פעם, אז הפעם המאתיים ואחת לא תעשה הבדל. רבות מאיתנו עדיין נענות לחלק מהצווים הקדומים, זה שאדוני, ניאנדרתלי כפי שהוא, יודיע בציבור שזה לא קיים, לא יעלים את זה.

              יצא לך משפט דפוק, אז נטפלתי אליו. אולי פעם הבאה תהיה יותר דק אבחנה. נשי, כאילו. שלומות.

              • הנאדרתלי האחרון

                רוני —
                המשפט המסכם על הבנות החזקות והמחליטות
                נאמר כמובן בתוך ההקשר של הפרספקטיבה
                ההסטורית הרחבה של המין האנושי . המסר שלו
                הוא שבגדול (ובלי להכנס לכל מיני תקופות בהן
                נשים היו מדוכאות) אין שום סיבה לנשים להפנים
                את רגשות הנחיתות המובלעים העולים מכל ההנחות
                על ההגמוניה הגברית שלכאורה היתה תמיד קיימת.

                עם טיפה רגישות לשונית היית שמה לב שהמשפט
                הזה יכול להתפרש לא כתיאור מכליל של מצב
                שברור לכל אחד שאינו קיים לא לגבי נשים ולא לגבי
                גברים אלא כהמלצה לאופן חשיבה נכון יותר.

                כמו שאמרה פעם הילרי רודהם קלינטון:
                fake it until you make it

                • אבל אני אענה גם לזה במה שתכף תכף אני אכתוב לאסתי שם למטה. כי זה אותו דבר. כלומר, מה שיש לי להגיד. אותו דבר.

      • מהר תעשי אבחנה בין צובעות ובין טבעיות.
        אין לך מושג כמה מאלה שכאן מעליך (בהודעות, בהודעות) בלונדיוניות.
        ואלימות.
        זה גם.

        • לילית נסיכת האופל

          רוני, כשמאיימים עליי אני מיד מתקפלת לתנוחה העוברית, מרימה ידיים למעלה וצועקת לזו שילדה אותי שתבוא להציל אותי. זה לא אומר שהיא עוזבת הכל ומיד מגיעה, לפעמים היא בדיוק עושה פסים והבהרה ואז אני חייבת להתמודד לבד. אחח… איזה חיים.
          ואולי גם אני בלונדינית? אההה… על זה לא חשבת. בממלכת האופל יש לנו שחורדיניות, בלונדיניות, צפונבוניות, נערות גוגו, סוכנות נדל”ן וכן… ישנם גם איזה שניים שלושה גברים שחיים במערות שבהרים. אף אחת מעולם לא זכתה לשזוף אותם בעיניה, אבל האגדה מספרת שהם אכן קיימים.
          🙂

          • הנאדרתלי האחרון

            את יודעת שראש הממשלה הנבחר מחפש בדחיפות
            רעיונות למשרדים חדשים —
            למה לא להציע את עצמך לתפקיד שרת האופל?
            כמה עיוותים יהיה אפשר לתקן…. כמה פערים יהיה
            אפשר לסגור… כמה תקציבים אפשר יהיה להעביר
            סוף סוף למטרות הראויות….
            דמייני את עצמך עומדת בשורה המכובדים בשדה התעופה,
            ממש בין שני הרבנים הראשיים, נפרדת מראש הממשלה
            בדרכו לפיסגה בקמפ כזה או אחר..
            דמייני את עצמך זוהרת באולפן טלוויזיה בראיון קסום
            עם אילנה דיין…

            לא שווה?

      • יעל מלמד

        בדיחה – בדיחה, אבל למ ה ההתרפקות על בועז כהן חייבת להיות מחוסר ברירה ומכוח איזשהו ציווי גנטי כפוי, מה רע להתרפק על מישהו מתוך בחירה מודעת ומוחלטת? ?

        • לילית נסיכת האופל

          בדיוק כמו שאמרת, יעל יקרה, הבדיחה היא רק בדיחה, מין אתנחתא שבאה לבדר את הקהל הרחב שאולי מאס מעט בכל קרבות התרנגולות בתרנגולים ורוצה לחזות ולו לרגע קט, בגומות חן מחוייכות ולא באבק של נוצות.
          ולמען ישור ההדורים וסילוק כל ספק סביר אני מוסיפה בחיוך רחב ובשיא הכנות שבועז כהן הרוויח ביושר כל התרפקות שהוא זכה לה.

    • המלכה האם

      אין מה לעשות. האיש מדהים
      (-:

  33. גלי אופטימית

    יהודה נוריאל – עיתונאי בחסד עליון שיום יבוא ועוד אגיד לו זאת פנים אל פנים – המליץ בחום על ה”בננות”. אז כשיודה מציע, מה? אני לא אקח? אז הנה הגעתי גם אני. האתר משובח, הכותבים שנונים, ומיסטר נוריאל אהובי לא איכזב גם הפעם. טוב, אז רצה הגורל ומאמר הבכורה שצץ לנגד עיניי היה זה. שפחה מוכחשת הנני – טוען בדעתנות מר עידן לנדו. אני לא מצחיקה כי אם מצחקקת, לא לוקחת אלא נותנת, וכשאני אומרת לא – אני בעצם משתוקקת. נו, באמת. עידן יקירי, האם ייתכן שבמהלך עשרים ומשהו שנותיך על הכדור – ניהלת מערכות יחסים עם שפחות בלבד? והאם הן גם שטפו את כליך, גיהצו את חולצותיך והטבילו את רגליך במי לימון מיד כששבת מעבודתך לעת ערב? אם כך הדבר – מה חבל. אם לא – יישר כוח לדמיון הפורה, ולפחות יצא לך מזה מאמר בבננות. נו טוב, האמת המקסימה היא, שאנחנו באמת שונים. ובעצם, למה לא? מישהי מתנגדת? אנחנו יפות יותר, יש לנו טעם טוב בבגדים וגם אינטואיציה לא רעה – וכל זה ממש לא מפריע לנו לחרוש את ספסלי האוניברסיטה ולהוציא אל הפועל קריירה מפוארת. ונכון, סביר להניח שעל משאית עמוסת רהיטי עץ לעולם לא תופיע הכתובת – “שרה הובלות”. סו? אז אני לא מסוגלת להרים את המיכל ההוא של המים המינרלים, בחיים לא החלפתי נורת חשמל ואני לא סובלת בירה. ואם אני חייכנית אז מה? תאר לך שאנחנו גם יכולות להיות מצחיקות. כאילו, לא הרבה. רק טיפה. לא יודעת מה זאת עבדות – אני עושה מה שבא לי (בגבולות הטעם הטוב כמובן). אה, ועוד דבר. עידן הני, לא – זה לא. כן – זה כן. אח, כמה פשוט.

    • platipoos

      גלי יקרה
      לפי מערך המטלות שפירטת נראה כי את שולטת בחומר.
      יפות? אכן יפות אתן – לפחות חלקכן טעם טוב בבגדים? אולי אם זה מה שנותן למוח שלכן תעסוקה במשך רוב שעות היום אז לא נבאס אותך ויללה תרוויחי.
      אינטואיציה? אני חושב שזה די מתקשר לבגדים – מישהי חכמה אמרה פעם שהאינטואיציה מתחילה היכן שהשכל נגמר אז גם פה יהיה עלי להסכים איתך.
      אני דווקא אשמח לראות את שרה הובלות מנצחת על מקהלת סבלים רחבי שכם.
      לא החלפת נורה בחייך? תגידי מה זו המוגבלות הזו? לעשות סקס את מנסה אבל להחליף מנורה את נוטשת מראש? האמיני לי זה אפילו פשוט יותר או שסתם נוח לך לדבוק ב”אני בחורה ואני לא יודעת”?
      הוכחת בשורות אלו את יכולתכן להיות משעשעות ואולי קצת מצחיקות.
      ומותק דבר נוסף – פעם הבאה שאת משוחחת עם מר אדון יהודה נוריאל תמסרי לו שימליץ לך על Yנט.
      תמשיכי ךחייך – זה לפחות הולם אותך
      וכאמור
      תנחומי

      • גלי אופטימית

        פלטיפוס, מה יהיה, הא? איש חכם אמר פעם – “על ראש הגנב בוער הכובע”. איזו בעסה כי אני, כפי שאמרת – נקבה חייכנית וצרת מוחין – על כן קשה היה לי להבין את המימרה הנ”ל, קשה מאוד. אבל לא אמרתי נואש: כי סתומה אנוכי אך חרוצה להפליא, ועל כן – מקץ שנתיים וחצי של תהיות ומחשבות – הבנתי את הפואנטה של הגנב הזה: הוא רוצה להיראות מה זה “מתקדם”, “מודרני” וחובב פמיניסטיות רושפות אש – אבל בעצם, הוא אוהב אותנו קטנות. מה זה קטנות, בלתי נראות כמעט. הנה, פלטיפוס מותק, כבר אתה מגלף את נבוטך ויוצא לציד יעלים עלק מודרני. שאלה לי אליך, הני: על פי מה אתה קובע את גודלו של המוח הנשי? והאם הנקבה החכמה שאמרה לך את המשפט (הלא מי יודע מה שנון, בוא נודה) שהיכן שהאינוטאיציה מתחילה נגמר השכל – האם היא החליפה נורות חשמל לבדה? שיואו, איזה סבבה לה אם כן, כי הרי גודלו של המוח הנשי אכן נקבע על פי יכולתה לסדר לעצמה תאורה הולמת בחדר האמבטיה. גט ריל, מיסטר. חלאס כבר עם ההתייפיפות הזו של “הבה נהיה זהים זה לזה ביכולותינו הגופניות, במבנה מוחינו ובכמות הורמונינו”. מתי תבינו שקידמה אמיתית היא ההבנה שאנחנו אכן שונים, אבל שווי זכויות? נשבר כבר מכל הגברים שנדמה כאילו עוד שנייה הם משתילים לעצמם רחם ויולדים זוגות תאומים בזה אחר זה רק בכדי להראות לכולם: ‘חובבי קידמה אנו’. רצונך לראות את שרה הובלות מנצחת על מקהלת סבלים – אכן מרשים אותי מאוד, אך השרה הזאת – היא לעולם לא תוכל לסחוב את המקרר הזה במעלה המדרגות, נכון או לא? פלטיפוס מותק, אם אתה באמת רוצה קידמה, לך תסביר למנהלים של השרה הזאת – שמגיעה לה משכורת לא פחותה מזו של סבליה הזכריים. לך תסביר לאיציק מרדכי, עידן לנדו ודומיו – שלא זה שלילי, משמע: לא, אל תיגע בי. את תנחומיך הכנים והנוגעים ללב – אני שולחת מכאן בדיוור ישיר לגברים שכמותך – כל אלה שעוטים על עצמם קידמה ומודרניזציה אבל בעצם, חושבים שנקבה חייכנית היא סתם סתומה ומוגבלת ובנסיבות מסוימות – היא גם בטוח רוצה זיון אז בואי למיטה בובה. אשת שנות האלפיים הנכבדה, אל תחייכי. בבקשה ממך, נו, אל תחייכי. היי קשוחה, היי נוקשה, המטירי צעקות רמות וגבריות על כל סביבותייך כי אם לא – מישהו כבר ידאג לשלוח לך את תנחומיו. לא רוצה. אני מניחה בצד את כל תארי הפמיניזם למיניהם – אין לי צורך בהם. אני אינני שפחה משועבדת להגדרות רבות רושם אך משוללות כל תוכן אמיתי. אני בנאדם, לא מונח חברתי מהלך. אני סטודנטית כי אני אוהבת ללמוד, יש לי גם קריירה כי עניין וסיפוק אישי זה חלק בלתי נפרד מחיי, לא מבשלת כי לא אוהבת לבשל, לא מחליפה נורות חשמל כי לסובב אותן על הציר – עושה לי צמרמורת (כפשוטו, אגב), חורשת את ‘זארה’ וקופצת לסטימצקי לקנות את גרוסמן החדש, קוראת את יהודה נוריאל ב”זמן תל אביב” וקשובה להמלצותיו, וכן – אני מחייכת, מה לעשות, כולם אצלנו ככה במשפחה – כנראה זה פגם גנטי מולד. פלטיפוס, הנח נא את נבוטך המודרני. היום כבר לא בא לנו לצלות את היעלים שתביא.

  34. בוקרת

    חיה לבד בבית שהוא שלי, עצמאית בשטח.
    מנהלת צוות עובדים במפעל הי טק בתחום הקשור למכונות (צוות המורכב רק מגברים), מנהלת עסק עצמאי במקביל.
    לא מאמינה במוסכמות. עושה מה שרוצה, מתי שרוצה ואיך שרוצה.
    מחליפה בן זוג כל כמה שנים / חודשים כשמתחיל לשעמם או כשנגמרת האהבה.
    לא מתחתנת מתוך בחירה וגם לא רוצה ילדים.
    טוב לי כך בלא הצורך להיות תלויה ואו נזקקת ואו לשרת אף אחד ואו להיפך.
    מחליפה נורות שרופות כשצריך (מאד מסובך…), תולה מדפים, אהילים, פותחת סתימות, צובעת משפצת, מחדשת, מתקנת, בונה ואפילו עושה טיפולים לרכב בעצמי (כן, גם מחליפה גלגל מפונצ’ר)!!!
    בקיצור עושה את כל תחזוקות הבית / חוץ בעצמי – היתכן?
    הייתי ברמנית, הוצאתי ספר שירים, תפרתי חליפות, צילמתי בארועים, הופעתי, רקדתי, שרתי, לימדתי, התאמנתי לתחרות מרת ישראל, רכבתי על אופנועים, עשיתי טיולי רפטינג, ספארי, שירתתי 3 שנים בצבא (1 קבע), הצילו אותי ממוות פעמיים,
    רכבתי על חד אופן, למדתי בבי”ס מקצועי, עזבתי את הבית בגיל 18, פירנסתי את עצמי. מבולבלים?
    האם אני סופר וומן??
    ממש לא. זו בסך הכל תוצאה של חינוך ושל סקרנות שהחלו בגיל צעיר מאד
    (בגיל 5 כבר עזרתי לאבא שלי לתקן מכוניות).
    ממש גיליתי את אמריקה.

    רוצה להגיד?
    אפשר וטוב גם אחרת!!!

    • platipoos

      בוקר בוקרת
      רוצה חוזה?
      אני אוריד את הזבל אבשל ואעשה ספונג’ה
      ואת כדברייך תתלי מדפים תחליפי פנצ’רים וכו
      הולך?
      נ.ב.
      על השפחות – נסגור את זה כבר בארבע עיניים

      • בוקרת

        אז זהו, שלא!
        לא זקוקה לך, גם את זה אני עושה לבד וטוב.
        מה עוד אתה יודע לעשות?

        • platipoos

          בערך הכל מהנקודה בה הדמיון שלך נעצר
          רוצה לבדוק?
          ומה עוד חושבת שיודעת את?

          • בוקרת

            הדמיון שלי דוהר בעליה בפול גז
            לא ניתן לעצור אותו… נראה אותך מנסה!
            רוצה לבדוק? אחד על אחד?
            מזהירה מראש
            אני מסוכנת למין הגברי!!!

          • בוקרת

            הדמיון שלי דוהר בעליה בפול גז
            לא ניתן לעצור אותו… נראה אותך מנסה!
            רוצה לבדוק? אחד על אחד?
            מזהירה מראש
            אני מסוכנת!!!
            למין הגברי
            למין האנושי
            ל…
            …..

        • אוריאנה

          אם הוא יודע לזרוק זבל אז באמת שווה לך.

    • הבחור האחרון שהייתי איתו – שאמו הפמיניסטית היא שוודית – כנראה לא הפנים עד הסוף את עניין השיוויון או שהוא סתם היה פחדן (רציתי להוסיף עלוב אבל פתאום נזכרתי שאהבתי אותו עד עמקי נשמתי, הוא לא יכול להיות עלוב…) אמר שהוא רוצה יותר אישה ופחות חבר שאפשר לנגב איתו חומוס בכרם …….נורא נעלבתי כי לדעתי (ולדעת חברותי) אני הכי אישה שיש… אז אני חושבת שגם אם אנחנו נורא רוצות להיות ליברליות ולהיות כל מה שתארת כן, אנחנו צריכים בנים יותר ליברלים ופחות מאויימים (בעקר על ידי עצמם) בסביבה…

    • מורן

      מה רצית להגיד בתגובה הזאת ? האם זאת הסכמה עם המאמר, אי הסכמה, או אולי אין שום קשר למאמר ? אל תספרי את סיפור חייך ואל תשלחי רזומה. פשוט – תחשבי רגע אחד, על הנשים בסביבתך. כמה מהן עונות לתיאור שתואר בכתבה ? אם ספרת אפס או טיפה יותר – את עושה שקר עם עצמך. גם אם את יוצאת מהכלל – המאמר הזה דיבר על הכלל (או על חלק נכבד מהכלל) ויש בו צדק רב.

      • בוקרת

        אם היית קוראת שוב לפני שהגבת
        היית מוצאת לבדך את המסקנה
        שורה תחתונה:
        “אפשר וטוב גם אחרת!!!”
        את צריכה שאני אסביר לך מה זה אומר??
        האם זה כ”כ מסובך??

  35. שאלה חדשה, ניסיון להסתכל מזוית אחרת:

    למה זה כל כך ברור הזיהוי בין פמיניזם לסוג מסויים של התנהגות מינית . נגיד, זמינות מיידית.

    כמובן, הפמיניזם הביא לנו את השיוויוניות, את האופציה לגישה או התנהגות מינית שיוויונית.

    אבל כאן אפשר לשאול משהו על שיוויון. שיוויון זה משהו כמו “אותו דבר”.
    אבל “אותו דבר” כמו מה בדיוק?

    שיוויון זה להיות “כמו הגברים”?
    אז זהו, שככה חשב הדור הראשון של הפמיניזם. מאז זרמו הרבה מים גם במיסיסיפי וגם בקישון , והבנו כמה דברים חדשים.

    שיוויון – זה לא אומר להתנהג לפי אמת המידה הגברית. אם אני רוצה להיות “כמותם”, אני לא עוסקת בהשתוות. כי אם הם לא רוצים להיות “כמונו” אז מה שיוויוני כאן? החיקוי שלהם? הכי לא שיוויוני בעולם. להיפך, מתבטל. כי יש אולי גם איזו אמת מידה נשית בעולם? אולי, זו שאלה ששווה לדון עליה. ואם היא ישנה, למה היא ראויה לחיקוי פחות מאמת המידה הגברית?

    אם אני רוצה להיות כמוהו והוא לא רוצה להיות כמוני, אין פה דיבור על שיוויון בכלל.

    אז בהרבה נושאים שבהם היה ברור שהנורמות הגבריות הן מועדפות, כי נשים קופחו באותם תחומים, להיות “כמו הגברים” זה אמר ללכת קדימה. לשפר את המצב ואת הזכויות.

    אבל אבל אבל, זה לא נכון אוטומטית לגבי כל תחום. יש עניינים נשיים קלאסיים שבהם בכלל בכלל לא ברור שהמצב הגברי המוכר הוא המצב המועדף מבחינה אנושית.
    לא ברור בכלל בכלל שהם “עדיפים” או נהנים יותר (למשל – הורות, ביטוי רגשי וכו’)

    ולכן היום הדור השלישי של הפמיניזם מדבר לא מעט על הנחלת ערכים “נשיים” לעולם (כלומר ערכים אנושיים שזוהו כנשיים במשך הדורות).

    ככה נולד כל הקטע של “הגבר החדש שמחובר לצד הנשי שלו” וכו’. אפשר לגחך על זה ואפשר גם להבין שזה סוג של התקדמות מבחינה אבולוציונית. כן, בדיוק. למידה מהנשיות כהתקדמות.

    ואם נחזור לרגע לדבר על מין. הרבה פעמים נדמה לי, שיותר מדי נשים תפסו את המהפיכה הפמיניסטית כקריאה לחיקוי הדפוסים הגבריים באשר הם. כשאני כותבת “גבריים” ו”נשיים” אני מתכוונת לאופן שבו הם זוהו לאורך הדורות. ברור שכדאי לפתוח את הזיהויים האלה ולנסות לברר אותם.

    חופש מיני זה לוותר על הדיכוי המיני. בסדר. מצויין. אבל בטוח שכדאי לעשות את זה דרך חיקוי של ההתנהגויות הגבריות מהסוג היותר מחורבן?

    העובדה שהתנהגות מסויימת (למשל, חזירית אטומה וחסרת רגש) נתפסת כמתקבלת על הדעת בקרב גברים מסויימים, לא אומרת ש”שיחרור נשי” מוכרח לכלול את האופציה לחקות אותה.

    השאלה “למה כשגבר מתנהג ככה זה נחשב בסדר” היא שאלה רגרסיבית, שלוקחת אותנו אחורה מבחינה אבולוציונית.
    המקום היותר מואר נראה לי, לא להשתחרר רק דרך לגיטימציה נשית לחיקוי הגבריות, אלא לחפש את הדרך העלומה שתגרום גם לגברים להשתחרר דרך לגיטימציה גברית לחיקוי נורמות נשיות …

    שיוויון זו למידה הדדית. אחרת מה.

    ושוב, כשאני כותבת נשי או גברי , אני מתכוונת לזיהויים הקלאסיים שלהם.

    וזה לא שהן היו לגמרי סתומות ואומללות הנשים האלה במשך כל הדורות. הן גם ידעו או הבינו משהו על הנפש הנשית ועל מה שחשוב לה. ניפצנו את הדיכוי, אבל גם זרקנו לפח כמה פריוולגיות שכנראה היינו ועודינו זקוקות להם יותר ממה שמתאפשר לנו כרגע להודות. הנוסחא הסופית לא נימצאה עדיין…

    ויודעים מה? הרבה בחורים אני חושבת, מחפשים את הפרטנרית שתיקח אותם למקומות שהם , משום מה , תופסים כמזוהים עם נשיות (רגישות ומחוייבות) ולא שתתחרה איתם בנפילה למקומות הפחות אנושיים ויותר מחוספסים או מנוכרים שגברים לכאורה נופלים אליהם יותר בקלות. להתחרות על כניעה מזורזת ליצרים מיידיים? להתחרות על אגואיזם? להתחרות על יחס אינסטרומנטלי לפרטנר שלך?
    כן, אני יודעת שאין הבדל בעוצמה של היצרים המיניים אצל גברים ונשים כהכללה, וכל אדם אוטונומי רשאי לבחור מתי לממש אותם ועם מי וכמה ובלה בלה בלה. אמרתי כבר, הלאה הדיכוי.

    אבל יש איזור נפשי נוסף שרוצה, לא תמיד אמנם, אבל הרבה פעמים, יותר מזה, והוא ישנו אצל שני המינים. ופמיניזם זה לא לדרוס את האיזור הנפשי הזה בשם החופש. חופש ממה?

    מישהו הצליח להישאר איתי עד הנקודה הזו?:-)

    • יעל מלמד

      ראשית, קראתי בעניין רב את כל דברייך, עד תומם – פעמיים…

      שנית: את שואלת שאלה רטורית (שיוויון זה להיות ‘כמו הגברים’?) ובעיני, השאלה היא רטורית והתשובה ברורה מראש. התשובה היא: כן ולא.

      אני אסביר: כן להיות כמו הגברים, בכל הקשור לסקס בלי רגשות אשמה, סקס בערב הראשון (אם בא לי), לשתות בירה, לאכול פיצה (ולא סלט ירוק…) בדייט, לצחוק בקול רם, ללבוש מה שמתחשק לי בלי לחשוש מהערות דוחות. בלי שיפרשו את התנהגותי כ”לא נשית”…

      לא להיות כמו הגברים (המסויימים) שעבורם “גבריות” היא אטימות רגשית מסויימת, מאצ’ואיזם, גסות רוח וחיספוס

      במלים אחרות: יש תכונות מתועבות, בלי שום קשר ל”גבריות” ו”נשיות”. אני שונאת חוצפה ואגרסיביות, ולכן אני סולדת במידה שווה מנסים משעל ומאילנה דיין. אני נגעלת מחוסר-עידון, מאי-סובלנות והתחשבות בזולת, מאכזריות. אלה לא תכונות ששייכות לג’נדר. גם טיפשות לא שייכת למין נשי או גברי.

      אם כולם יוקיעו התנהגויות מכוערות ויעודדו גישה תרבותית ואנושית בכל מקום – כולנו, גברים ונשים, נחיה בעולם הרבה יותר טוב.

      • הנאדרתלי האחרון

        יעל יקרה —

        זה אכן נראה הגיוני יותר להזמין בדייט הראשון פיצה במקום סלט
        ירוק.

        אבל איפה עובר הגבול?

        מה למשך לגבי פיצה עם פרוסות פפרוני?

        (-:

        • יעל מלמד

          הממממ….

          רוב הבנות ימותו ולא יזמינו את זה בדייט הראשון
          (-:

          • אם הדייט לא יצליח לפחות נהנה מהאוכל…
            תמיד אבל תמיד אני מזמינה מה שבא לי (ולעולם לא בא לי סלט…)!

            זאת גם דרך מצויינת לתהות על קנקנו הקולינרי של הבחור…

        • עם פיצה פפרוני יש לי קצת בעיה,
          אבל סטייקים?
          צלעות כבש?
          (בידיים כמובן)
          בכלל, בשר עסיסי
          בכלל, אוכל עסיסי
          למה לא- למה לא- למה לא?
          יש לי תענוג מיוחד לאכול מנות עסיסיות ליד בנים.
          כן, דווקא בגלל שהם כל כך רגילים לבחורות שמסתפקות בסלט:-)

          • הנאדרתלי האחרון

            אין אכן הרבה דברים שיכולים להתחרות במידת
            הארוטיות שלהם במישהי שלא פוחדת
            לאכול עם הידיים….
            אבל אולי זה רק המוח הניאדרתלי שלי…
            🙂

            • אין אין כמו לשלוק אויסטרים טריים ורעננים אחרי הזלפה של
              טיפת לימון (שאחריה כמובן מלקקים את האצבע)…

              גם סקסי וגם טעים להחריד!

              • הנאדרתלי האחרון

                אם כולנו נסתובב עם חיוך רחב על הפרצוף
                מי ישא את המהפכה קדימה?
                🙂

                • א. חיוך כלל עולמי ואנושי כבר יביא לאיזושהיא התקדמות.
                  ב. אני לא ממש בענייני מהפכות (אלא אם כן מגישים שם אויסטרים).

                  סתם טוב לי לחיות. (ולחשוב שאני גם בלונדינית….ספוקי….)

                  : – )

              • ואין כמו לרוץ לראות את אויסטר של ענבל פינטו

    • הנאדרתלי האחרון

      אסתי
      את באמת לוקחת את הדיון למקום מעניין…

      אבל עם כל הכבוד לרעיונות החדשניים של
      הדור השלישי של הפמיניסטיות —
      עד כמה שאני זוכר במעורפל היה מישהו
      בשם ישו שהציע כבר לפני 2000 שנה
      רעיונות דומים…

      האומר דבר בשם אומרו וכו’

    • אוריאנה

      אני אישית מנמנמת.

    • כלומר, אני מסכימה איתך. אפילו, אין לי מה לחדש. אבל אני לא אשתוק, הרי. אז אני אגיד את זה במילים שלי, ככה:
      כשההיות אשה או גבר לא יהיו שיקול בבחירה של דרכי התנהגות, בבחירה של עיסוקים, בבחירה בין אופציות, כשמה שיקבע יהיה מה מתאים *לי*, מה מתאים באמת, יהיה שוויון.
      זה נכון להסתכלות של אדם על עצמו, ונכון להסתכלות של אנשים עליו.

      בדיוק בגלל זה אני קופצת כשאומרים, אל תכעסו על אף אישה. כי מה, אפשר באותה נשימה לא לכעוס על אף גבר. בגלל זה אני קופצת כשאומרים, אתן חזקות, אתן מחליטות. מי אמר שחזק זה טוב לכולנו? מי אמר שזאת *הדרך הנכונה*?

      יש דברים, שיהיו שונים בין גברים ונשים. תמיד. כמה הם רבים, אני לא יודעת. מה הם בדיוק, אנחנו עוד נגלה, אני משערת. אבל כמה שנצליח להפחית את הדברים שבהם הציפיה שלנו להבדל תלוי ג’נדר גורמת להבדל תלוי ג’נדר, ככה נרוויח.
      זה נכון לגבי גברים שלא מעיזים לאהוב, לגבי נשים שלא מעיזות להזדיין, לגבי גברים עם רגשי אשמה על רכות, לגבי נשים עם רגשות אשם על קשיחות.

      ולעניין ההבדלים האישיותיים או ההתנהגותייים תלויי האבולוציה – יאללה יאללה. זה כבר נהיה כל כך מייגע, שאני מתעצלת להסביר. מה שנשאר לנו מפעם זה לא רק אתם מזיינים אנחנו מגדלות ילדים, ועל כן, אנחנו בוחרות וטרילילי. נשאר לנו גם – אתם מחזיקים נשים רבות. אז מה? אז לא הצלחנו, כחברת בני אדם, להתגבר על זה? וגם נשאר לנו – לא מטפלים בתינוקות חולים, כי הם ממילא ימותו. וגם נשארו לנו כל מיני בררה. אז אני בוחרת לוותר על מה שהטבע מצווה עלי, ומזדיינת להנאתי (נניח, הייתי רוצה). מה תעשו לי? זה באמת בררה. מה שאני אגיד.

      • הנאדרתלי האחרון

        רוני יקרה —
        את טועה אם את חושבת שהטבע אוסר עלייך
        לעשות אהבה להנאתך. האבולוציה לא אוסרת עלייך
        שום דבר. נשמת החיים של האבולוציה היא התנסות ללא
        חוקים בכל מיני דברים — מה שעובד טוב נשאר.
        המרכיבים הביולוגיים הם שכבה אחת בעוגה האבולוציונית עליה
        יכולים להוסיף הרבה שכבות תרבותיות. גם שכבות אלה
        עוברות אבולוציה וככל שנתנסה יותר בכל מיני ווריאציות
        כך נגביר את הסיכוי למצוא משהו שעובד טוב.

        אגב, ההגבלה המינית של הנשים היא יותר תרבותית מאבולוציונית.
        הרמה הביולוגית דווקא מעודדת נשים לחפש סטוצים. הסיכוי
        של אישה להיכנס להריון מסטוץ עם מאהב גדול פי כמה מהסיכוי
        להיכנס להריון מהבעל.

        זהו. עכשיו כולם ללכת לעשות אהבה.
        🙂

        • שד חם

          ההומור שלך משובח וגם השקפתך על המהפכה המתסכלת מניחה את הדעת.
          אולם,(וכיון שזו לך הפעם השניה לא עצרתי את עצמי מלהעיר),מדוע הינך מכתיר
          סברות כרס בכתר הביולוגי אבולוציוני?
          לטעון שבחירת הנשים היא שעיצבה את חלקות השחורים והאסייאתים או
          להתווכח עם האבולוציה בכבודה ובעצמה, ולומר,כי היא דווקא מעודדת סטוצים
          נשיים, הרי זה מביך.(הרי האינטרס שלך ברור). ועוד לנמק בכך שכך קל יותר יותר להרות? האם זאת הבעיה?
          להרות?
          ולרוני העצבנית, האבולוציה עצמה פיתחה את המודל המונוגמי (וגם מודלים
          אחרים) כיון שזה נתן יתרון גדול בשמירת הצאצאים, וזאת לא רק בקרב יונקים.
          פיתוח הרגשות סביב הסקס הפך אותו לכלי לשימור הקשר שמועיל לשרידות
          הצאצא. כפי שמבחינה פיזיולוגית אין מבניים סתמיים ואין בזבוז, כך גם המבנים
          ההתנהגותיים שהתפתחו הם אלה שאיפשרו לתינוקות לשרוד תנאים קשים
          להתבגר ולהביא לעולם בסופו של דבר את רוני. לכן סקס איננו משהו סתמי
          מבוזבז חסר משמעות אלא יש לנו סביבו הרבה. ולנשים יש עוד יותר, כי בתוך
          רחמן יגדל התינוק. ואילו לזכר דווקא היה יתרון בשמירת המודל הפוליגמי אבל
          במידה. כי מי שרק הזדווג והלך, התינוקות שלו לא הגיעו לגיל הטיפשעשרה.

          לכן, אגואיזם נשי צורם יותר מאגואיזם גברי, כי הוא עוד יותר סוטה מטבעו
          הבריא.
          אבל, להסיר ספק, כל אגואיזם סותר את הטבע שלנו ולכן אנחנו סולדים ממנו.

          תחיו בשמחה ביחד באהבה בלי להמציא מלחמות ותסכולים. מקום שכל אחד
          נלחם על שלו ולא רואה את התמונה הכוללת הוא מקום רע ומכוער.
          כך נראת החברה שלנו, שכל אחד לוטש עיניים למשכורת של חברו, וכל אחד
          דורש בכוחנות ובגסות עוד פירור מהעוגה. וכך אתן מציירות את היחסים בין
          המינים, מזעזע, מיותר, לא נורמלי.
          נדמה לי שרוב בנות המין האנושי מרוצות מאוד, ורק מיעוט קטן ומתוסכל מסבך
          את השאר בדילמותיו המתסכלות והעקרות.
          להרגע, קצת חום אנושי, קצת ענווה, קצת שלום.

          • הנאדרתלי האחרון

            שד חם —
            אתה צודק בכך שאנו יכולים רק לנחש מדוע
            האבולוציה הלכה בכיוון כזה או אחר. כך למשל
            יש כל מיני תיאוריות מדוע יש לזכרים של המין
            האנושי זיין ארוך יותר מזה של הגורילות.. יש כל
            מיני תיאוריות, אחת מהן שזה קשור לבחירת
            הפרטנרים שביצעו הנשים… אף אחד לא יודע
            מה התאוריה הנכונה אבל למה לא לתת לבנות
            להנות מהספק? בהחלט ייתכן שהן אלו אשר עיצבו
            לנו את אורך הזיין.

            לגבי העניין של מונוגמיה — הרמה הביולוגית
            מכווננת למונוגמיה גמישה. אצל ציפורים מונוגמיות
            ברגע שהזכר לא באיזור יש סיכוי שבת זוגו תחפש
            סטוץ עם זכר שנראה יותר טוב מבחינתה. גם נשים
            נוטות יותר לחפש סטוץ בימים שהן פוריות והסיכוי
            הסטטיסטי שלהן להיכנס להריון מ X ניסיונות נמצא
            כגדול יותר עם המאהב מאשר עם הבעל.

            למען עתיד ילדנו.

    • שקדיה

      והבנים… למה להניח שהם חפצים בסקס בכל רגע נתון? אני שבה וטוענת שגם הם קורבן של התפיסה המצ’ואיסטית. התפיסה הזאת שמאפשרת להם להוריד מערכם של נשים, היא אותה תפיסה שמחייבת אותם להיות מצליחנים, מפרנסים, יוזמים, השגיים, מפתיעים, מאתגרים, סופרמממממן!!! אז בואו נלך צעד אחד מעבר לזה: אם כולנו אכן קורבנות של התפיסה המצ’ואיסטית, מי לעזאזל ברא אותה??

      • כולנו המצאנו אותה
        ועכשיו כולנו אוכלים חרא

        כמו הרבה המצאות שהמציא המין
        האנושי, אנחנו לא יודעים כמה הן
        מזיקות לנו עד שמאוחר מדי
        (אני מקווה שבנושא הספציפי הזה
        עוד לא מאוחר מדי)

  36. ההיא שהלכה

    “להתראות, שלום. זה לא נגמר, רק הסוף”, שר לי עידן לנדו בקולו הסדוק מסיגריות כשהסעתי אותו חזרה לביתו במגדל השן, סמוך לבית מרגוע שלוותא. אני חייבת לציין, שיחסית היא נראה לי שפוי. ושפיות, רבותיי זה מצרך נדיר במחוזותינו.
    אמרו לי “תבואי, אמרו עליכן ככה וככה ואחר כך אמרו ככה וככה. מה את שותקת, בהמה?”, אז הנה, אני פה, משועשעת למדי, פוקקת אצבעותיי והולכת לשפוך כמה מילים בגנות המאמר הנלוז הזה.

    בנים למה אתם מדומיינים?
    לא נמאס לכם? דורות על גבי דורות יצקנו אתכם, שון קונרי, עומר שריף עם בלי שפם, מסוקסים. ככה אנחנו רוצות אתכם באמת. עזבו אתכם כל האמירה החברתית הגורפת “אוהבות אותם רגישים”, אבל תראו לי אשה שתגרש ממיטתה את בראד פיט ותעדיף את נפש האמן המיוסר אך שמנמן ומקריח למראה ואני נודמת לעד. נמאס לי הפוזה הזאת שאתם מנסים למכור, הקלישאה שאילולא אתם לא היינו קיימות, שאם לא תצלצלו אנחנו לא שוות, שאם שכבנו אתכם בפגישה הראשונה אנחנו נותנות, שאתה מזיע כדי להצחיק אותי. פשוט תשתוק ותן לשקט ללטף לך את הפנים, זה עושה טוב לעור שלך, לא ידעת? שתוק כבר.

    קורבן שהתאהב בחבל התלייה
    קבעון מחשבתי, ככה אני מגדירה את הקורבן, שהפעם הינו גברי להחריד. כרסתן, מקריח, פואטי משהו, בעל פה מצטט את חלפי וזך ואלתרמן. ככה במעגלים (סביב הזנב של עצמו) יתהלך לו הגבר חדור מוטיבציה לעבר אותה אשה, סימון טריטוריה, הכבוש החדש. יספר לה גוזמאות, ימכור לה את אמא שלו בחלקים, פרוסה לשישים תשלומים בתנאים מועדפים רק בשביל לילה חד פעמי וכמו טווס (לא הדור נוצות, לטעמי) ירוץ לספר לחבר’ה במהירות כפולה משל ביואיק 3000 על הזיון שלו. איזו מטומטמת שהיא, אה? בטח מטומטמת, לפחות הייתה מזדיינת עם חתיך הורס שרץ לספר לחבר’ה, שגם לה היה מה לספר לחברות, מה היא תגיד עכשיו, ציטט לה ‘פגישה לאין קץ’ של אלתרמן? בחילה.

    סקס כפרס על מאמצים כנים
    כל הנשים רוצות אותו דבר, כולן רוצות סקס. אגו מאניה. זיון. החכמות שבהן גם נהנות ממנו, מה גם ששורפים שם לא מעט קלוריות, כך שכל העסק הופך להיות מכון כושר נייח וזמין. כל הגברים רוצים אותו דבר, כולם רוצים סקס, להכניס למיטה, שתאנח בשקט, שהאשה לא תשמע, שהשותפה, שהשכנים. ואם היא צועקת, שזה יהיה עם רגש. אחר כך הוא לא ישכח לשאול איך הוא היה. היית נפלא, היא תאמר גם אם היה חרא זיון, רק שישתוק. סימון איקסים על הזין, חלוקת ציונים. איזה גדול הייתי. מלך. פשוט מלך. יאללה, צריך לרוץ לספר לחבר’ה, היא אמרה ‘נפלא’ השרמוטה. הנשים החכמות מזמן הפסיקו לסמן איקסים על הפות, הן חיות את הרגע והרגע הזה אומר סקס ועכשיו. עם קונדום, אלא מה? מי צריך צרות? ככה זה בנוזלי גוף, יש תמיד מי שנרתע מה-X וה-Y.

    כשאת אומרת לא אבל משתוקקת כן
    כמובן שאנחנו משתוקקות, איך ניתן לכם ללכת בלי שתקבלו את מה שטרחתם למענו כל כך? כמה כסף זרקתם ותשומת לב, ואיך בגללנו הפסדתם את בית”ר הפועל בשבת. שהרי אם לא, מחדל, שערוריה, קמה צעקה גדולה. כשאנחנו אומרות לא אנחנו מתכוונות ל*לא*, הפעם היחידה שאשה תשיב לכם ‘כן’ או ‘הן’ תלוי ברמת תחכומה תהא לשאלת המיליון דולר ‘האם תינשאי לי?’, כל היתר מוקצה, אלא אם היא רוצה, לא משתוקקת. לנדו, אתה מבין את ההבדל?

    מה, לבנות אין חוש הומור?
    חס וכרפס חוש הומור. מה זה בכלל? לא בשביל זה (שתצחיקו אותנו עד ששרירי הבטן הרופסים שלנו יתפסו) לקחנו אתכם והלבשנו אתכם בגדים נורמאלים? לא בשביל זה שכבנו איתכם? לא בשביל זה אנחנו בכלל נמצאים באותו ספייס ומקללות את הרגע שהאמן המיוסר מולנו ולא הכדורסלן המדהים של הפועל קרית אתא? לפחות תצחיקו. תזיעו, מה יש? מותר להזיע רק בחדר כושר בשביל ריבועי הפלא שמהם אנחנו מוקסמות כל כך? תזיעו, גאד דאמט, אבל אחרי כל השלוליות שאתם מותירים על הכסא ומתחת לבית השחי גם תצחיקו, שיהיה על מה לדבר בשיחת נשים בתור לקוסמטיקאית שחי-גבות-מפשעה.

    עוד בורגני
    אתה מבדיל בין בחורה לבחור
    לא בדיוק אחר כך אסביר גם למה
    דוגמא:
    בחורה מסודרת כמו כל הבחורות
    ואני הכרתי רק בחורים מסודרים
    בוא נגמור אני אומרת לך
    ומתכוונת לבוא נגמור
    כמו שמתכוונים כשאומרים
    מישהו היה צריך ללמד אותך לקח
    למה דווקא אני
    זה ביטוי גברי מובהק אתה אומר
    ואנחנו עושים עבודה קטנה בסמנטיקה
    הכל על חשבוני
    מישהו צריך להסביר לך
    למה דווקא אני
    אתה מבדיל בין אדם לחברתו
    חטא קדמון ממין אחר
    איפה אתה נמצא קרא לדמיון דמיון
    קרא לדברים בשמם
    לי למשל
    בוא נגמור אני אומרת לך
    עם העניין הזה
    כמה שתחלק את העולם לשניים
    הוא העולם יחלק אותך לשניים בחזרה
    את הדברים הטובים אתה שומר לסוף
    תשתמש בהם באותו זמן אני מחכה
    לגמור זה לגמור אני אומרת לך שוב
    לגמור זה לגמור אחד
    בזין
    זה ההומור שלנו אתה לא מבין?
    זה אותו הדבר אתה לא מבין?
    בשני זמנים שונים אולי שני מקומות
    דברים מתרחשים בכמה מישורים
    וזה ההומור שלנו
    אתה לא מבין?

    (יונה וולך).

    אפילוג
    על זה שזה היה ארוך, לנדו. טרחני, פלצני ומשעמם אני לא אומרת כלום. ומי לעזאזל ערכה את הכתבה הזו, אה? ככה עורכים? בחייאת.

  37. עידן לנדו

    בהתקף מזוכיסטי קל אני שב וצולל אל הדיון, משתי סיבות: האחת – להבהיר כמה נקודות במאמר המקורי שעברו עיוות וסירוס, ובצורתן זו הן מזינות כאן כמה דיוני סרק. והשנייה – להגיב על הסתעפויות חדשות ומעניינות (בעיקר בעקבות אסתי).

    שוב, התנצלותי לאותן בנות שממשיכות לשלוח לי ידיים לתחתונים ומתעקשות לגרור אותי להיאבקות בוץ. לא משתף פעולה, נקודה. התגובות מן הסוג הזה (שלשמחתי מתמעטות והולכות) מחזקות את הסטריאוטיפ של “האשה ההיסטרית”, ש”חושבת מהרחם”, ואיננה מסוגלת להפעיל חשיבה רציונלית. אין לי ספק שהסטריאוטיפ הזה כוזב ומופרך, ולכן לא אשתף איתו פעולה.

    לדעתי, היתה כאן התמקדות יתר בשאלת ה”נותנת”, שבמקורה היתה רק דוגמה אחת לעניין כללי יותר – תודעת הריבונות של האשה. העניין הזה הודגם במאמר בשלושה הבטים – שפה, הומור, ומין (שלושתם קרובים ללבי באותה מדה). השפה המסתירה, המטשטשת את הכוונה הנשית; ההומור הפאסיבי, שמדכא את היצירתיות הנשית; והעכבות המיניות, שמדכאות את התשוקה הנשית. שלושה שהם אחד.

    היו כאן הרבה מגיבות שעשו לעצמן חיים קלים בהתמודדות עם עניין המין, דרך טריביאליזציה של הבעייה: “אולי היא באמת לא רוצה אותך”, “אולי היא בוחרת לא לשכב”, “למה היא צריכה בכלל להתנהג כמו גבר?”, וכו’.

    אני מבקש לחדד את הסיטואציה שבה אנחנו מדברים. בשום מקום לא אמרתי שבחורה צריכה להיעתר לגבר שהיא לא נמשכת אליו. נו באמת, תנו לי קצת קרדיט. מדובר בסיטואציה שבה *אין ספק* שהבחורה משתוקקת (שאני אתחיל לפרט סימנים? החל מסיבובי לשון, דרך לחות גבוהה בעמקים, ועד להכרזות כמו “יו איך אני חמה”). אוקיי? הבחורה חמה, ובכל זאת, היא לא תחצה את הקו האדום הזה – הסקס. זה קרה לי לא פעם ולא פעמיים, זה קרה לחברים שלי, וזה תופעה. לא, אין נתונים סטטיסטיים, לא יודע אם זה 30 אחוז או 70 אחוז, אבל זה מספיק נרחב כדי להצדיק דיון.

    זאת הסיטואציה, תפסיקו לעגל פינות, ותתמודדו.

    הנה תגובה *לא לגיטימית*: “לא יודעת עם מי אתה יוצא, אבל אני (וכל החברות שלי) לא כאלה”. כבר אמרתי: מצדי – כולכן משוחררות למופת. עכשיו תתייחסו לבנות שהן *כן* כאלה, ולו רק למען הסולידריות הנשית ועתיד המהפכה הפמיניסטית. אם את לא כזאת כיום, אולי פעם היית כזאת; ואם גם פעם לא, אולי החברה שלך כזאת, או השכנה שלה, או הבת-דודה של השכנה. אבל בחורות כאלה קיימות, ולא יעזור כלום, גם אם תצעקו געוואלד עד השמים.

    (במאמר מוסגר: דוגמאות בודדות כגון חברת ילדות נורא מצחיקה – אינן סותרות את ההכללה הסטטיסטית. בדיוק כמו שדוגמאות בודדות כמו אחמד טיבי או זוהיר בהלול אינן סותרות את העובדה שהאוכלוסיה הערבית מקופחת בישראל. הבנות שממשיכות להתעקש על מקרים “הידועים להן אישית” מחזקות את הסטריאוטיפ שנשים טובות רק בפרטים, אבל אין להן “ראייה מערכתית”. גם הסטריאוטיפ הזה כוזב ומופרך, ולכן גם איתו לא אשתף פעולה).

    הנה תגובה *לא כנה*: “הסירוב להיעתר הוא בחירה לא פחות ריבונית מן ההיעתרות”. בנות, אני מחזיר אתכן לסיטואציה המאד ספציפית שתיארתי, שבה יש תשוקה הדדית, הגבר והאשה נוטפים הורמונים – והאשה בולמת. עכשיו תשאלו את עצמכן בכנות – כמה חירות יש בהחלטה הזאת?

    כמה בנות טענו שהחירות היא ביכולת להתנהג לא כמו גבר טיפוסי. מכאן משתמע כאילו המאמר שלי דוגל ברעיון השטותי ששוויון האשה פירושו זהות בין המינים. בשום מקום לא אמרתי את זה. כשדחקתי בבנות להיות “כמו בנים”, לא התכוונתי בכל מובן שהוא (לגדל שיער על החזה, לדבר על כדורגל). הכוונה היתה שתהיו כמו בנים בחירות שאתן נוטלות לעצמכן, שתעיזו לבחור (לאו דווקא את הבחירה הגברית). דבריה של אסתי על השוני מתוך השוויון מובנים מאליהם, לפחות לי.

    אבל… אני מרשה לעצמי לחשוד באותנטיות של “הבחירה בסירוב” בסיטואציה הנ”ל. בואו נרחיק עדות, לדוגמאות אחרות, קיצוניות יותר. נניח, צעירים שנסחפים לכתות סגורות ועוברים אינדוקטרינציה מסיבית. חיצונית, הם נראים מאושרים, מתעקשים שהם “בחרו” את אורח החיים שלהם (ורק במקרים הנדירים של החוזרים בשאלה נחשף האופי האמיתי של “הבחירה” הזאת). או נשים חרדיות, ש”בוחרות” לשרת את בעלן ו”בוחרות” לוותר על קריירה. או פקיד במשטר טוטליטרי ש”בוחר” להסגיר את חברו הטוב לשלטונות.

    בכל המקרים האלה, תסכימו אתי, השימוש במלה “בחירה” הוא ציני; אין כאן סיטואציה של חופש אמיתי, ואנחנו כל כך משוכנעים בזה, שאפילו את עדותם העצמית של הפועלים בסיטואציות האלה אנחנו דוחים כלא-אמינות.

    הטענה שלי היא זאת: כולנו, לא רק נשים, פועלים בחלק ניכר מחיינו תחת אשליית חירות. כל ההבדל בין חיינו לחייהם של האומללים שתיארתי קודם הוא שמערכת ההתנייות אצלנו איננה גלויה לעין. כשאתה שולח יד בסופרמרקט לעבר אבקת כביסה מסויימת, יכול להיות שאתה בחרת אותה; אבל בהחלט גם יכול להיות שמערך פרסום משומן ומאסיבי שפעל על תודעתך היה אחראי לבחירה, ובפועל אתה רק מוציא לפועל, לא סוכן אוטונומי.

    ובמלים אחרות: אנחנו לא שקופים לעצמנו. לעתים קרובות איננו מודעים לכוחות הזרים שפועלים בתוכנו, או יותר גרוע – מפתחים כלפיהם מחוייבות רגשית (זוכרים את המשפט האחרון ברומן “1984”? – “והוא אהב את האח הגדול”). תקראו טוב טוב את הוידוי המדהים של רוני ותקבלו מושג על המכניזם של העניין. גם כשאתה *חושב* שאתה פועל באופן אוטונומי – לא תמיד זה נכון. לפעמים אתה בובה על חוט. אתה לא שקוף לעצמך. החובה העליונה של אדם ריבוני היא לבחון את עצמו, בכל היבט בחיים ובכל רגע בהם, ולשאול: מי זה מדבר מהגרון שלי? מי זה חושב בתוך הראש שלי? מי זה אני?

    לכן, אין שום דבר יוצא דופן בשפחה המוכחשת; כולנו עבדים מוכחשים בהבטים מסויימים של החיים שלנו. הפריבילגיה היחידה של השפחה המוכחשת היא שיש לה אתר ייעודי באינטרנט… (סתם, נו, בדקתי שאתן ערות).

    זאת, על קצה המזלג, השקפת העולם של ה”מיזוגן” עידן, שהושווה כאן לאיציק מרדכי וליצורים נקלים עוד יותר. ועוד מלה על הסגנון (“הפטרוני”, ה”תוקפני”, וכיוב’): מי שמחפשת ליטופים, שתלך לרפי רשף. לי היה עניין לפתוח דיון פוליטי, והרטוריקה מלאה תפקיד חשוב ביצירת דיון חד ולא מתחנף. אין לי ספק שמאמר מעודן ואנמי לא היה מניב מבול תגובות שכזה. מבחינתי, המטרה קדשה את האמצעים; חירות האשה היא עניין חשוב הרבה יותר מגינוני טרקלינים.

    • לילית-נסיכת האופל

      יכול להיות שאתה צודק. יכול להיות שללא התוקפנות הפרובוקטיבית והכוללנות המקוממת אשר בעזרתם חשפת את משנתך מלכתחילה, לא היינו זוכים לדיון כה עמוק, מעניין ומסעיר. אז יופי, ניערת את העץ ונפלו ממנו הרבה דברים שונים ומשונים. ועכשיו כשהכל פרוש על הריצפה לפנינו אני חייבת להודות שהדבר הכי מעניין וחשוב שנמצא שם, לדעתי, זו המסקנה הסופית שאיתה אתה סוגר את הניתוח של הגופה הזאת. אם אני מבינה נכון מה שאתה אומר הוא שהמוחות של כולנו בנויים בצורה שמאפשרת בהם שליטה על ידי מיומנות ה-מיינד קונטרול או שטיפת המוח. אי לכך ובהתאם לזאת על כולנו להיות עירניים בכל עת לאידאות אשר עומדות מאחורי התנועה של הבחירות שלנו. המסקנה הסופית שמבצבצת מתוך הדיון הזה ולדעתי מכל דיון עקרוני אחר שמתקיים על כל נושא שבעולם, היא שזכות הבחירה היא פריווילגיה ‘בילט אין’, שכלולה בעיסקת החבילה של חיינו בכל עת ובכל מקום. כל בחירה מזכה את הבוחר במענק וגובה ממנו מחיר לתשלום. קודם כל ולפני הכל אדם צריך לבחור להיות חופשי מתוך מודעות לכך שבבחירה זו הוא מזכה את עצמו מצד אחד באוטונומיה האולטימאטיבית אשר הופכת אותו להיות זה שמנווט את התנהלויות חייו , ומהצד השני כובלת אותו לנצח באחריות האישית לגורלו בלא שיוכל לתלות את האשם או את הציפייה לגאולה בידיו של אח גדול מעניש ומתגמל. אכן פרדוקסליים הם החיים האלה. והחירות היא העבדות הניצחית והאין סופית שאין לה הפוגה, בדיוק באותה המידה שהעבדות משחררת את הקורבן מכל אחריות ויש בה המון טעמים של הנחה.

      • הנאדרתלי האחרון

        אכן יקירתי לילית — גם אני מסכים שיצירת פרובוקציה היא דרך מצויינת
        ליצור מגע, ליצור אינטראקציה. ובמובן הזה עידן עשה עבודה לא רעה.
        יאמר לזכותו שהוא אכן הצליח למשוך אש בצורה יעילה .

        הפאק של עידן הוא שהוא לא הכין את עצמו למכת האש השניה והשלישית.
        הכוחות שלו היו חסרי תחמושת ראויה, חסרי מנהיגות, חסרי אסטרטגיה
        כלשהי. מבולבלים ומסוממים הם ברחו והשאירו את הנעלים מאחור.

        מה שקיבלנו במערכה האחרונה הינו לא פחות ולא יותר מאשר חרקירי
        לוגי. אם הנקודה העיקרית היא שכולנו עבדים כפויים הרי הטיעון שלו בדבר
        חוסר החרות של אותם אנשים נוטפי הורמונים שאינם מעיזים לממש את
        תשוקתם לא היה מקנה לו אפילו ציון 300 בפסיכומטרי. שכן אם הם כן
        יכנעו לתשוקה שלהם נוכל לומר שהם עבדים להורמונים שלהם. עידן
        הוביל את הכוחות שלו כאן לסימטא ללא מוצא שבה מפתיע אותו אמנון
        יצחק וזורק עליו כמה רימוני רסס עליהם כתוב אין לך בן חורין כמו
        מי שעוסק בתורה.

        היה יכול להיות קרב מעניין יותר לו היה נוצר דיון בשאלה מהן
        אכן הבחירות הראויות, מהו האיזון הנכון בין המרכיבים השונים, ולא
        הכנסות חוזרת לאותו שדה מוקשים פילוסופי יגע של שאלת הבחירה
        החופשית.

        לעידן היתה הצדקה מלאה לפתוח באש ההתחלתית. חבל רק
        שהקרב התנהל בכיוון שהתנהל ונגמר כפי שנגמר — בחרקירי.

        • לילית-נסיכת האופל

          ניאנדרטלי רחב אופקים ורב חן שכמותך, החקרירי של עידן הוא בעיני כמו דוגמית נאה של אבולוציה. הוא התחיל את דבריו כפרימאט שעיר שטופח באגרופים על חזהו, חבוי בין העלים הצפופים של צמרת העץ בה הוא שוכן וסיים בזאת שירד בקפיצה אל פני האדמה ויישר את גבו, תוך שהוא מרים את עיניו לכוכבים בניסיון להבין את המיכלול כולו. ממש פרומו מתוקצר לתולדות המין האנושי משחר ההיסטוריה ועד ימינו אנו.

          שדה המוקשים של שאלת הבחירה החופשית הוא נקודת המוצא להבנת תפעולינו והוא למעשה בית הגידול שבו אנחנו שורצים כל עוד נשימת חיים באפנו. ואכן ההתנהלות בתוכו היא מייגעת כי היא מצריכה עירנות תמידית ואולי אפילו חליצת נעליים על מנת שנוכל לדלג בעדינות מעל כל מוקש לאחר שהבנו את עוצמתו ווידאנו את מיקומו המדוייק.

          ואתה יקירי, כנראה שאם חפצה נפשך בדיונים בעלי נופך מסעיר וגלדיאטורי, עושה הרושם שתיאלץ *לבחור* לחפש אותם בזירת קרבות שונה מאשר במאמרים שנכתבו עבור ניספחי מקומונים של עיר חוף הבילה וקסומה.

          ואם אתה מוצא זירה שכזאת, אל תשכח לעלות על צמרתו של העץ הגבוה ביותר שבסביבה ולדפוק שאגת אוההוו טרזנית כדי שגם אנחנו נדע ונגיע לשם בעקבותיך. 🙂

    • נסטסיה פיליפובנה

      לי יש חברות שהן מאד אינטליגנטיות ומאד מקסימות אבל מה- שוביניסטיות. זה תמיד מזעזע אותי לשמוע את המשפטים השוביניסטיים האלה, שנאמרים באסרטיביות אך מסתירים כל כך הרבה שוביניזם- למשל- אם היא תצא לדייט ראשון בבית קפה והגבר לא יציע לשלם, היא לא תצא אתו יותר.
      זה מזעזע אותי. אבל צריך להכיר בעובדה העגומה שנשים כמו גברים הן ברובן שוביניסטיות. אני פמיניסטית אמיתית, אני חושבת.
      (והרעיון של נותנ/ת לא נותנ/ת- גם גברים משתמשים בו, כדי להעלות את ערכם בעיני הבחורה- שתימשך אליהם יותר כי הם בלתי מושגים- הרעיון הפשוט של לרצות משהו שאנחנו לא יכולים להשיג. גם זו שיטה…)

      בקיצור- נשים הן לא פחות שוביניסטיות מגברים.

      • בועז כהן

        רוב

        רוב הנשים שובניסטיות לא פחות מגברים.

        ועל זה כבר כתבה אסתי, שנשים הן סוכנות השובניזם – ברגע שהן מנחילות את התפיסה הזכרית-מאצ’ואיסטית-שובניסטית לבנותיהן.

        אני מתעניין במה שניתן לעשות, כדי לתקן. חינוך, זה העניין. תמיד שואלים אותי: ואיך תחנך את בנותיך? ואני יודע שלבטח אעשה טעויות כאלה ואחרות, אבל אחנך אותן אחרת, ללא ספק אחרת

        • נסטסיה פיליפובנה

          כי לקחתי בחשבון שיש גם גברים פמיניסטיים. אם תרצה אסכים להוסיף- הגברים אינם פחות פמיניסטיים מהנשים. הרעיון שלי היה להדגיש שאין זה משנה מה המיגדר של האדם- כלומר – הנטייה פמיניסט/ית מול שוביניסט/ית אינה פונקציה של המיגדר.

    • אורלנדה

      רצית התמודדות, אוקיי: תגובתי הכנה. הייתי בסיטואציות דומות, של רצון לשכב עם מישהו על הדייט הראשון. פעם אחרונה קרה לי לפני שבועיים. הייתי קצת שתויה ובכל מקרה, הוא משך אותי. העדפתי לא לשכב איתו. למה? כי לא הכרתי אותו מספיק. היה לי רצון להכיר אותו יותר, לפגוש אותו שוב, לראות אם יוכל להתפתח משהו שמעבר לסקס. כי כך רציתי. כי הוא עניין אותי, מעבר לרצון לשכב איתו. עכשיו, זו היתה בחירה שלי לא לשכב איתו. נקודה. ואני לא מצטערת על זה לרגע, לא מרגישה שפוטה של אף אחד ושל אף מוסכמה חברתית. ככה אני מרגישה, לא רציתי להיכנס למיטה עם מישהו זר לי. אז הייתי חרמנית קצת, אז מה? כל דחף רגעי, מייד צריכה לממש? העדפתי לחשוב קצת קדימה. זה היה נכון לי. ואל לך להתיימר להגיד לי שאני לא משוחחרת או שבחרו בשבילי. תן לי את הקרדיט לדעת מה טוב לי.

      • לילית-נסיכת האופל

        קבלי קרדיט (ללא ריבית והצמדה), חיבוק וגם חיוך כי הבחירות שלך באמת לא אמורות להיות מוכתבות על סמך נורמות חברתיות או מצע פוליטי . חשבון ההוצאות שלך הוא פרטי. את בוחרת, את משלמת ואת זו שנהנית מהסחורה. סחטיין עלייך 🙂

    • אחמד בהלול

      אל תקרא לי מקובח, ואל תעשה לי טובות. אל תשחק אותה הומניסט.
      הכיבוש משעמם אלק. עוד ילד פילסטיני….
      או שתלך מפה לתמיד או שתסתום את הפה.

  38. סיפור מעניין ת מאד מעניין

    לא באמת………..

  39. המקצוענית

    עידן- אני מתפלאה עליך. מילא, אם לא היית פוגש אותי, עוד הייתי יכולה להבין. אבל אחרי שהיה לך העונג להכיר את מנפצת המוסכמות (והמיטות) מספר אחת בתל אביב, הייתי מצפה לקצת יותר.. איך לנסח את זה.. לאיזשהו ניחוח של נאורות אולי? אתה כל כך שבוי בקונספציות מיושנות שזמנן עבר לפני כמה וכמה עשורים, שאתה לא מזהה “כן” (לסקס) גם כשהוא תלוי ועומד לך מול הפרצוף. אתה מנסה למצוא את הפיתרון לבעיה שלך אצלינו, הבחורות, וחבל, כי אתה מפספס את המוקד האמיתי של הבעיה, שנמצא כנראה אצלך. ברור שזה יותר קל לחשוב שאתה בסדר והעולם מקולקל, אבל אני בטוחה שגם לך יש את הקלקולים שלך, וגם לך לא יזיק איזה טיפול עשרת אלפים מפעם לפעם, או לפחות איזה מבט חטוף בראי. וטיפ קטן לדרך: אנחנו הנשים לא המצאנו את השקר ואת המניפולציה, ואתם הגברים לא קבעתם את הקריטריונים ליופי נשי. מדובר במוסכמות שאמנם משתנות מפעם לפעם, ומעצבנות לפעמים, אבל החברה כולה לוקה בהן, ולא הייתי נותנת את הקרדיט למין זה או אחר. ובהצלחה.

  40. מיכל עלק

    כשהבשלתי לכלל הכרה שהנישואין שלי מיצו את עצמם רגשית, פירקתי את החבילה בנחרצות, החלטיות וביצועיזם שלא היו מביישים יחידת סיירת מובחרת שפועלת בשטח בלתי מוכר ואפוף אי וודאויות. שאלת החזקה על הילדים לא התעוררה אצלי בכלל. אף פעם לא שאלתי את עצמי למה זה כל כך ברור לי שאני זו שצריכה לגדל אותם. ברור לי וזהו. נסחטתי לשלם מחיר כלכלי תמורת קבלת המשמורת עליהם ללא הליכים משפטיים מתישים בשאלת החזקה, עול פרנסתם נופל כמעט לחלוטין עלי, אין לי ולו בדל הרהור שני האם זה היה יכול או צריך להיות אחרת. כשיסכמו את מפעלות חיי, אני מבקשת שההספד יפתח במילים “ראש וראשון לכל, היא היתה אמא משובחת”. בין שלל ההישגים בחיי אני מונה את ההורות במקום הראשון.

    כתשעים אחוז מהעוסקים בעיסוק הנוכחי שלי הם גברים. עד לפני שנתיים הייתי אני לבדי כל עשרת האחוזים הנותרים בחברה בה אני מועסקת. בנתיים התמזגנו לתוך קונצרן ענק והיום אני אחת מארבע נשים וכחמישים גברים שמחזיקים בתפקיד הזה. אחד מהם אמר לי פעם ש”זה לא עיסוק לנשים”. סופריזינגלי אינף, או שלא, בכנס שנתי שם נסקרים ההישגים והתוצאות של כולנו, אני נמצאת הרחק לפניו בטבלת המשיגנים.

    אף פעם לא חשבתי שעובדת היותי אשה מונעת ממני מלהתמודד על משרה מסוימת. אני מודה, עם זאת, שיותר מחברי לעבודה הגברים, אני מתקשה להניח את רגשותי בצד ולהיות סטריקטלי ביזנס, ממוקדת עבודה, כל הזמן. לפעמים הנטיה הזו מברברת אותי ומשליכה על התוצאות. לפעמים אני משיגה תוצאות דווקא דרך הפן הזה.

    היו החלטות בחיים שלי שקיבלתי דרך ההשתקפות שלי בעיניים של הגבר הנוכחי לאותה עת בחיי. מבזה במיוחד היתה דרך קבלת ההחלטה ללכת ללמוד משפטים דווקא. בעינויים לא תוציאו ממני את הסיפור, אם זה קרה – זה לא קרה לי, ואם זה קרה לי – היייתי אז בת שמונה עשרה וחצי וראויה לסליחה איפוא. ככל שאני מתבגרת (שלא לומר מזדקנת – אם כבר בכנות עסקינן) ההחלטות שלי נהיות יותר ויותר נקיות מהשפעות זרות ו”ממה יחשבו עלי, או איך אני אתפס בעיני מישהו”.

    “את אשה מצחיקה” זה המשפט השני מבין עשרת המשפטים של כל הזמנים שאנשים אומרים עלי. המשפט הראשון של כל הזמנים הוא “את אשה חזקה”. אני שונאת את משפט הזה. שנים שאני עוסקת בלהשתחרר מהמחירים שדימוי החוזק הזה גבה ממני. ויי, איך שבתור בת עשרה/עשרים פלוס/שלושים ומשהו פילסתי לי בכוח עצמי בלבד את דרכי הנכונה אך צודקת “אני משק אוטארקי וחתול עם שבע נשמות, שאיך שלא יזרקו אותו יעמוד על הרגליים בלי תמיכה מהעולם החיצון”. אני עדיין מלמדת את עצמי להזדקק. גם להזדקק לפעמים.

    אני עשויה ליזום אפס קצה של התחלה של קשר, אבל אואנס נוצר משהו ראשוני אני נסוגה אחורה ורוצה שהוא יתקשר ושהוא יחזר ושהוא ושהוא ושהוא…. לי יש את הדרכים האחרות משלי לעשות לו נעים בלב. תיכף אני עומדת בפינה ומתביישת חמש דקות בגין הפאסיביות מה נטולת הקידמה הזו. להיות מחוזרת.. ככה נעים לי להרגיש, אתם מבינים. כששואלים אותי למה אני לא מתקשרת, למשל, אני צוחקת ואומרת “נו, הכללים, אתה יודע. גברים צריכים לחזר, נשים צריכות להיות מחוזרות”. אולי זה שפחתי, לי זה פשוט נעים.

    לא בא לי להזדיין על בסיס גוף לגוף בלבד. אני רוצה להתיידד איתו קודם לכן. זה יכול לקרות בפגישה שלישית, זה יכול לקרות בפגישה עשירית, זה יכול לא לקרות בכלל, אבל כשאני נותנת למישהו חום ורכות אני רוצה מינימום תנאים של חיבה. זה לא קשור ל”נותנת” החשבונאי, לא דיברנו עוד על אהבה, לא בהכרח גם נדבר, זה קשור ל-להשאיר משהו ממני אצל הבן אדם ולקבל משהו ממנו.

    טפי עלי. אני פסיכית לחלוטין כשזה מגיע להתעסקות עם המשקל שלי, הקמטים שלי, זוית העמידה של הפוני ביחס לקוקו ואורך החצאיות. אין לי מושג לאיזה התניה אני נענית שם. בכנות, גם לא ממש משנה לי. אפפ’ם לא תשמעו ממני את השקר המוסכם “המראה החיצוני לא חשוב”.
    חשוב. זה לא מספיק וזה לא עומד בפני עצמו, ושקר החן והבל היופי אם אין שם עמוד שדרה ותוכן, אבל חשוב. וכן, על חטאי אני מודה היום, לפעמים לפעמים אני עשויה להגיד “יו, תראי אותה, איך היא לא מתביישת לצאת ככה לרחוב”. מצד שני, לפעמים לפעמים אני עשויה גם להגיד “יו, תראי אותו, איך הוא לא מתבייש לצאת ככה לרחוב”.

    השנים מעדנות אותי ומרככות אותי ביחסי לעולם בכלל, ביחסי לעולם הגברי בפרט. אני עושה מה שיחשב אצל אחדים או אחדות כנסיגה לדימוי הנשי הקלאסי. אני פחות בועטת, פחות רועשת, פחות בוטה, פחות “יותר יודעת/חכמה מכולם”, פחות מכופפת ידיים, פחות נלחמת על מקומי, פחות מרגישה צורך להצדיק או לבטא את קיומי על ידי אקטיביות כל הזמן. אולי יש שם בריקדות שאני יכולה לעלות עליהם, בחן ובקלילות (יחסיים) אני מבכרת לדלג. פשששש.. בחיי! חתיכת גילוי חוויתי – אני כאן משמע אני קיימת. נקודה. אני כאן משמע אני קיימת. בסוד אני גם אגלה לכם שאיכשהוא, ככה אני הרבה יותר שלווה ושלמה מאי פעם.

    ועכשיו מחשבי החישובים ומעבדי הנתונים מוזמנים להזין את כל הפרטים לפוד פרוססור, לגלגל היטב, לצ’קצ’ק, לקשקש, לערבב, למזוג לכוס גדולה ולתלות עליה איזה תוית או תואר השם שבא להם. יום טוב!

    • לא כולן מודעות לכוח הזה שיש לנו (ולמרות שאני מדברת בלשון נקבה אני מתכוונת גם לגברים שבחבורה) וזה נורא קשור למה שמלמדים אותך בבית ואיך אבא מתנהג לאמא וכו וכו וכו (בעקר לאיך אנחנו מתרגמים את ההתנהגות הזאת של ההורים שלנו אחד לשני וזה כבר נושא אחר ומורכב לא פחות).

    • שד חם

      כתבתי את זה אי שם למעלה אבל זה בין דפים ישנים אז תקשיבו ותקנו אותי אם
      טעיתי.
      הפמיניסטיות הלוחמניות הן נשים שיש בהן שתלטנות מהסוג הגברי כלומר הן אינן
      מוכנות להיות מס.2 בשום מצב. ולכן הן ככ מאוימות מהגברים ואף עוינות.

      אדם שלטן הוא פעמים רבות גם מוכשר ולכן נשים רבות מוכנות להיות
      מס.2 לידו (נאוה). גם רבות מהקלאפטעס מוכשרות ומוצאות גבר
      שנכנס בטבעיות לנישה של מס.2. עד כאן הכל בסדר גמור וטבעי.

      הבעיה מתחילה כאשר אותן נשים מנסות להשליט את מה שקורה אצלן
      בבית בכל רחבי האימפריה. והרי בקרב מרבית הזוגות הטרמינולוגיה של
      שולט ועוזרו אינה רלוונטית, ואם כך אין סיבה לתלות את הכביסה
      ה”מלוכלכת” הזו בחצר כל בית. להכניס מונחים מעוותים ומגעילים של
      מלחמת מינים(ולבלבל אגב כך בין מין ביולוגי לבין ג’נדר) על מה ולמה?

      זה גורם לתסכולים מיותרים ותמוהים ולכל מיני עוויתות ומאמצים להוכיח
      שאת אינך מה שאת.
      יתכן שמרבית הבנות הגיעו לכאן דווקא כיון שהן מהזן הזה ויתכן שרבות
      מכן פשוט שטופות מח, וראיה לכך המאמר לעיל.
      אז די לאימפריאליזם הבולשביקי הזה למען השם.

      והפמיניסטים הם הכי מתוסכלים כנראה, ורוצים שכל הנשים תהיינה שולטניות כדי
      להציל את כבודם. אבל התשובה אחי היא פשוטה: כך נבראת וזה כולל גם פלוסים,
      מצא אותם, ואל תנסה להפוך את כל העולם כדי לא להרגיש הפוך.
      אינך הפוך אתה פשוט בקצה העקומה, והרי מישהו חייב להמצא שם, ואין זה רע
      כלל וכלל, לא עשית דבר רע וגם את השולטנית לא עשית, רק תבינו את מקומכם
      ותכירו בקיומם של שכניכם לעקומה.
      הריעו לשלום.

    • ליאת

      כמה כיף לקרוא אותך.
      שתדעי.

  41. אורית

    יש המון דרכים להתייחס לפמיניסטיות, אבל בעיני לפחות, הן בראש ובראשונה אלו שהמציאו את השובניזם. כל אותן פמינסטיות שיוצאות נגד כל התנהגות גברית כזו או אחרת, אותן אלה שכל מה שגבר יאמר/יעשה/לא יאמר/לא יעשה יהיה תמיד בזוי, מוטעה ובאופן גורף הוכחה לחוסר ההגיון בקיום המין הגברי, הן הן אלה, בעיני לפחות, שמביאות את הגברים להתנהגויות הפחות מוצלחות שלהם, בואו נקרא לזה ככה.
    אם הייתי גבר, אני משוכנעת שגם אני לא הייתי יודעת מה לעשות. מה באמת הן רוצות.
    הרי שניה לאחר שהן צועקות “שיוויון” הן רוצות שהגבר ישלם עליהן בדייט הראשון. באותה מידה שהן דורשות להכיר ביכולתן, מעמדן, יכולותיהן וכישרונן הן רוצות להתכרבל, להתמך, להוושע.
    ואם ניקח את זה עד הסוף, למרות הרגישות, הרי שאותן נשות עסקים שמנצלות את מיניותן בעבודה (לא חלילה וכבות את דרכן לצמרת. רק מחייכות, מבליטות, מפלרטטות) הן אלה שאחרי זה צועקות “הטרדה מינית”. למען הסר ספק, הטרדה מינית, כשהיא אמיתית, היא מגונה, בזויה וכו’. אבל למה האשה היא זו שמחליטה? ולמה רק כשנוח לה?
    קשה להיות גבר היום.
    תהיה חסון, תרויח יותר (ואני יודעת איך מתנהגות הנשים שמרויחות יותר מבני זוגן), תהרוג ג’וקים בבית, תדפוק מסמר בקיר ותפתח לי את דלת מכונית אבל אם אפשר, ממש, רק אם לא קשה לך, באותו רגע ממש, להיות גם רגיש ורך, וכן, רצוי דמעה או שתיים (אבל גם אז, לא יותר מידי דמעות. ולא כל יום) ואל תחשוב מהזין, ותעריץ אותי בגלל האופי שלי ולא בגלל הציצים…
    נו באמת! עם קצת יושר אישי בנות, איך גברים אמורים לאכול את כל זה? לאיפה הם אמורים לקחת את האמביבלנטיות הקיצונית הזו? ומה לעשות איתה?
    אז אולי רגע לפני שהפמיניסטיות נושאות זעקתן לשמיים, כדאי שיבדקו קצת מה מתחיל איפה ואיך.
    אולי אם הייתן מחכות קצת לפני ששרפתן את החזיות, היה מגיע הגבר הנכון, מוריד לכן את החזיה בלי אלימות (ואפילו בהסכמה) ואתן יודעות מה? אני מעזה גם לרמוז שהייתן עשויות גם להנות מזה (בחיי!).

    וכן. הכותבת היא בחורה.

    • שקדיה

      אורית, מחיאות כפיים. זה איפהשהו בדיוק גם מה שאני ניסיתי לומר. אולי הגיע הזמן לראות את היחסים בין המינים כחברות במושב שיתופי במקום כאמנות לחימה. וכמו בכל שותפות אין אף פעם צד אחד אשם וצד שני צחור. אני חושבת שכל הבלגן הזה הוא עניין של בעיית תקשורת, בעיית שפה בין שני הצדדים, ממש כמו הבדלי תרבות. אנחנו חושבים ממקומות שונים ומפרשים שפה בצורה אחרת. גברים מדברים סינית ובנות מדבררת ערבית. בחיי. תחשבו על האיכויות של השפות האלו ואפשר ללכת עם המטאפורה הזו רחוק.
      ובקשר להטרדה המינית, חשבתי על זה פעם, והגעתי למסקנה שרמיזות מיניות ממישהו שאת מעוניינת בו יתקבלו בברכה, בעוד שאותה רמיזה מינית אם תבוא ממישהו שממש לא מתאים לך תחשב כהטרדה. עכשיו, בחור שעובד איתך ורומז לך משהו, הוא אמור לדעת מה את חושבת עליו ואיך את מקבלת את זה?? מישהו אמר לו משהו? הטרדה מינית אצלי זה כשעשו לך פרצוף חמוץ וראית שהבחורה לא מתלהבת ואז אתה ממשיך…. אבל הרמיזה הראשונית? אנחנו עצמנו נתנהג אליה אחרת בהתאם לזהות הרומז. תהיו כנות עם עצמכן. אני יודעת שיש לי חברות מאד לא אסרטיביות ובמקום לעשות את הפרצוף החמוץ הזה הן מצחקקות במבוכה או משהו ואז באמת הבחור לא מבין, אולי בשבילן נוצרו החוקים הקשיחים של ההטרדה המינית, אבל אני לא חושבת שהחוק צריך לפטור אותנו מחובת האסרטיביות הבסיסית, אלא רק להגן עלינו במקרה והחרא חסר הרגישות הבסיסית חושב שהיא נתונה לפירושים שונים.

    • ג'ולין

      אורית, מחיאות כפיים. באמת כל הגברים המכים מריעים לך, הם תמיד חשבו שזאת אשמת אישה שהם מכים, אז זאת לא האישה שאיתם, זה הפמיניסטיות גרמו להם לעשות את זה. כל המטרידים וכל המפלים, כל אלה שלא קיבלו נשים לעבודה או ללימודים במשך הדורות והתנגדו לזכות ההצבעה – עכשיו אנחנו יודעים באשמת מי זה.

      ובקשר להטרדה מינית. לא תמיד האישה קובעת, תמיד המוטרד קובע, כי הוא זה שיודע שהטרידו אותו. אבל, כדי לאפשר קצת גמישות, הטרדה מינית בחוק הישראלי כיום מחייבת שהובהר למטריד שתשומת ליבו לא רצויה והוא המשיך.
      לגבי ההערות המיניות (לשקדיה) גם גבר שמוצא חן בעיני אם היה מתחיל שיחה בלשים יד על השדיים שלי או להעיר על צורתם היה מקבל תגובה מאוד חריפה. במיוחד אם הדבר נעשה במקום העבודה. אם מישהו רוצה להתחיל איתי יש דרכים אחרות ומקובלות יותר.
      אז נכון יש הרבה נשים שבעקבות חינוך וחיברות מוטעה חושבות שאסור להן לפגוע באף אחד או לצעוק חזק מידי. אבל יש גם הרבה גברים שלא ממש רגישים לפרצופים חמוצים או כל סימן אחר שלך נראה ברור. יש גם הרבה גברים שברגע שהם רוצים מישהי בטוחים שגם היא רוצה אותם.
      ואני אגלה לך סוד, הם לא חושבים ככה בגלל הפמיניסטיות, אפילו לא בגלל הלוחמניות שביניהן.

  42. אלמוני

    ג’ולין,
    אני אוותר על מחיאות הכפיים שלך ואסתפק בזה שלא תקציני את הדברים שכתבתי.
    אני לא מצדיקה גברים שמטרידים מינית, אני חלילה לא תומכת באלימות נגד נשים. הדבר היחיד שטענתי הוא שנשים משדרות מסרים כפולים ובכלל זה מותחות לפעמים את החבל כל עוד נוח להן, וכשזה מפסיק להתאים להן – הן צועקות.
    מכירה מקרוב בחורות שמאוד נהנו כשגברים שעובדים איתן היו מחמיאים להן על המיני או בכלל על הופעתן. הן היו מפלרטטות (וזה בסדר), מושכות תשומת לב (וגם זה בסדר) אבל ברגע שעובד כזה או אחר היה זורק מילה (שקודם לכן נתפסה כמחמאה) ברגע הלא נכון, אבל בלי כוונות זדוניות, הן התחילו לצעוק “הטרדה”.
    אני לא בעד גברים או נגד נשים. אני פשוט בעד צדק.
    כן, לגברים יש לפעמים פה גדול מידי ולעתים הם גם מרשים לעצמם יותר מידי, אבל בהרבה מהמקרים הנשים דוחפות אותם לפינה הזו ונותנות לכך לגיטימציה.
    אשת קריירה שלא מהססת לפתוח כפתור בחולצה ולעשות עיניים ללקוח בכדי לסגור עסקה, חייבת לקחת בחשבון שהוא לא יישאר אדיש. מעבר לזה, אם הכפתור הפתוח או העיניים הרומזות לא יביאו תגובה, בתוך תוכה היא תפגע. איך זה שהוא לא נפל שבי אחר נשיותי המתפרצת?
    והרי אין דבר קל יותר למפלגת הנשים, מאשר לצאת כנגד מפלגת הגברים. אבל כמו כל דבר, וסליחה על הקלישאה, לא הכל שחור או לבן וזה בדיוק היה הדבר אליו כיוונתי – להסתכל גם על ההרבה מאוד אפור הזה שנמצא שם בין שני הקצוות. ויקירתי, האפור הזה לא מחמיא לנשים. לפחות לא בעיני.

  43. מתלבטת

    פרדוקס או אבסורד?
    אם שכבתי בפגישה הראשונה או השניה, עם בחור שמה זה בא לי עליו, ונדלקנו וזרמנו ונמשכנו ולא שמתי לעצמי מעצורים, כי אני פתוחה וליברלית ועושה מה בראש שלי וכמובן גם הוא… והיה פיצוץ של ערב וצחוקים וסקס, ממש עילוי, ונפגשנו ויצאנו עוד מספר פעמים,
    מה הסיכוי שהקשר הזה ימשך לאורך זמן? מה בדיוק הבחור הזה יחשוב??
    זאת, קלה להשגה, נותנת לכל אחד, קלת דעת… (זולה? זונה?)
    זו ודאי לא האישה שהייתי רוצה שתהיה אמא לילדי!!!
    שאוכל להציג בפני משפחתי / חברי בגאווה!!!
    כמה פגישות בודדות נוספות וחסל סדר בחור.
    למה?
    מי פה בדיוק מכתיב את התנאים? מי גורם לנו להיות שקולות, הססניות, בלתי מוסגות??
    מי פה מבקיע גול עצמי??

  44. אלמוני

    מתלבטת יקרה,

    תני לי להרגיע אותך.
    גם לי מן הסתם היו מקרים, ולא מעטים, ששומו שמיים, כן, הזדיינו בלילה הראשון. ונולדה שם אהבה גדולה, וחיינו יחד שנים (יותר או פחות, אבל שנים) ואפילו בחלק מהמקרים הגברים היו אלה שהעלו את נושא החתונה ואז אני זו שברחה.
    ללמדך, שאין פה הכללות ואם גבר יחשוב שאת לא ראויה לו רק משום ששכבת איתו בערב הראשון, אז למותר לציין שהוא מן הסתם לא הגבר שאת תרצי בו לאורך זמן.
    מה לעשות, ישנן פעמים שהמשיכה מתעוררת רק לאחר האהבה וישנן פעמים הפוכות.
    ומניסיוני האישי לפחות, חלק מהאהבות היותר משמעותיות שהיו לי בחיים התחילו בערב “קל דעת” שכזה.
    וחוץ מזה… ככה סתם לקינוח… כבר היה מי שאמר שהאשה האידאלית עבור גבר תהיה ליידי בחוץ וזונה בבית. אז כל עוד את קלה ונותנת אבל רק לו…. אשרי הגבר.

  45. יש לי הצעה: אם אנחנו באמת כאלה מסכנות וכבולות ושבויות, אולי סופסוף תצילו אותנו?
    אולי תמרדו, כמו גדולים, במה שאנחנו מוכרות לכם,
    שמכרו לנו
    שמכרו להם, וכן הלאה?
    אל תפחדו – זה אולי יגזול ממכם מינ לפרק זמן מסויים, אבל זה יכול להשתלם בסוף.
    זה כמו ליזיסטרטה, רק מהצד ההפוך.

    אבל רגע, יש מלחמה בישראל לא?

  46. מיכל

    רוצה לצאת איתי?

  47. המשקיף

    פחד הנטישה הוא הכוח המניע של כמעט כל הנשים שמתבטאות כאן. מתות לתת, אבל מתות מפחד להינטש. מי לכפכן יתקע שלא תינטשו כשליבכן עולה על גדותיו מאהבה? אף אחד. אתן צריכות להיות אמיצות ולצאת איתו, גם אם הוא לא רושם את הזין שלו על שמכן בטאבו כבר בלילה הראשון. והאמוציונאליות הנשית הידועה יכולה להתאפק קצת. זה יותר בריא לשני הצדדים. המשקיף

    • משקיף יקר
      לחלקנו אולי יש חרדות נטישה – וז אולי כוח מניע לכיוון אחד
      מנגד יש את חלקכם הבנים – עם בעיות אגו ופחד היסטרי ממחויבות
      אם את חלקכם היה האגו מניע פחות
      כי אז מערכות היחסיםפ היו בריאות יותר….

  48. הספקן

    בתגובה לאריאנה,
    זה שאת כותבת את דעותייך המיניות הליברליות בריש גלי – זה קצת מגוחך, אחרי מה שלא מעטים מבני המין החזק הכירו אצלך בשנים האחרונות. לפחות תסתווי בשם אחר… אחד האקסים

  49. אני מוצאת ששיחה על חברות מלב אל לב על עיניני בנים ממש לא מביאה תועלת
    ואפילו נזק. “התמיכה” מהחברות גורמת לכמה דברים:
    1. תמיכה שנראית אמיתית אבל בעצם מחבלת בקשרים עם גברים. החברות נעשות משפחה, והגברים נכנסים ויוצאים מהמשפחה הנשית הזאת.
    2. דיסקוס הגבר התורן בצורה בלתי מחמיאה, אמורה להוצא אותו מהראש של המאוכזבת, אבל יוצרת, כאפקט מצטבר, ראייה שלילית ביותר על גברים.
    3. כתוצאה מהחברות הזאת נפגשת הבחורה עם הגבר התורן כשכל החברות בראש שלה
    ומה תאמרנה עליו. במצב כזה לא ניתן ללמוד משגיאות ובטוח לא להיות את.
    4 מערכת בין גבר לאישה חייבת להיות שקטה ואינטימית מבלי שכל חברה תכניס בו את צפורניה.
    5. במערכת בין גבר לאישה, חברות הן אאוט מבחינת דיסקוס חוויות אינטימיות עם הגבר.

  50. זוארץ

    אני חייב לומר שמעטות הבנות שהכרתי שמוכנות ללכת עד הסוף עם התחושות שלהן, בלי לפחד מנטישה / אכזבה / תסכול (מחקו את המיותר)… מצד שני, אני גם לא מכיר יותר מדי בנים שעושים את זה.
    אני חושב שזה משהו שתלוי באופיו של האדם, לאו דווקא במינו. יצא לי פעם להידפק ולהיזרק (במובן המעשי של הביטוי) ואני חייב לומר לכם שזה כל כך כאב – לא האגו, פשוט האכזבה והתסכול – שפחדתי להתקרב לנשים במשך תקופה ארוכה.
    גם מערכת היחסים האחרונה שלי התחילה ב”קליק” מיידי, והיא התפתחה בצורה מיוחדת ומדהימה באיכותה, עד שבת זוגתי קיבלה “רגליים קרות”, כי זה הלך “מהר מדי”, לא ע”פ הספר המוכר והידוע של משחקי החיזור המטומטמים.

    ואני שואל אתכם – למה כולם משחקים את הקשים להשגה ? אנחנו כ”כ נהנים להקשות לעצמנו על החיים, עד כדי-כך שאם משהו מגיע בקלות אנחנו פוסלים אותו בטענה ש”הוא לא מספיק טוב בשבילי”….

  51. שלום עידן,

    רציתי לאמר לך כמה נהניתי לקרא את מאמרך ועד כמה אני מסכימה איתך- לגבי רוב הדברים.
    זמן רב אני פעילה בנושא הפמיניזם (או קידום נושא השיוויון בין המינים)- הן מהפן האקדמאי והן מהפן של עבודה והתנדבות.
    מתוך ניסיוני אני חייבת להודות שאחד הדברים הכי מתסכלים עבורי זה לגלות את הרמות העמוקות של השובוניזם והשמרנות דווקא אצל הנשים.
    מדהים אותי לגלות עד כמה הושרשו הסטנדרטים הגבריים בחברה, עד כדי תפיסיתם כנורמלים וטבעיים ע”י כולם וכולן (כמעט).
    אין דבר שיותר כואב לי מלדבר עם עוד אישה השבויה באותן תפיסות שוביניסטיות מושרשות כל כך.
    המאבק בשוביניזם בעיני אינו מאבק של נשים נגד גברים, אלא מאבק של הרוצות והרוצים בשינוי חברתי אמיתי ועמוק נגד אלה שלא- או נגד אלה שאינן/ם מודעות ומודעים מספיק לשורשיות ועומק העניין (במקרים אלה ה”מאבק” יתבטא בהערת עיניהן ועיניהם של האנשים).
    מאמרך הוא עדות מרגשת עבורי לכך שיש מי שמבין את זה- באמת, נדיר כ”כ להיתקל בהבנות מסוג זה ביום יום.
    אני איתך, והלואי ומכתבך יגיע לנשים רבות ויגרום להן אולי להתעוררות קלה…

    שרון

  52. אני אוהב את מה שכתבת ואני רוצה לשאול אם את רוצה להיות חברה שלי אני ילד חתיך עם עיינים כחולות כל הבנות בשכונה שלי רצו להיות חברות שלי כי אני חתיך ואני אף פעם לא הייתי מאוהב ואני אכשיו מאוהב בך
    תחזירי לי תשובה:

  53. מה זה חשוב?

    את המאמר המייגע שלך סכים ג’ק ניקולסון בסרט As good as it gets במשפט אחד:

    How do I understand women so well? I think of a man and I take away reason and accountability

  54. כתבה חכמה מאוד.מאוד מסכימה מאוד מזדהה.אבל נשמה גם נשים שמודעות להיותן שפחות בוכות ומנסות להלחם הן עדיין כאלה.לפעמים הופכים אותן ליותר שפחות כי מתייגים אותן כ”פמיניסטיות עצבניות”.
    יש לי שתי שאלות בשבילך.אני יודעת מה יותר חשובה.
    מה לדעתך עלינו הנשים לעשות כדי להפסיק להיות שפחות?
    וכן בשביל שעבד יפסיק להיות עבד צריך לשחרר אותו.
    איך קוראייך הגברים צריכים לנהוג איך הם צריכים לשחרר את הנשים?

  55. אתה פשוט מלך! מאמר פשוט משגע!

    כל הכבוד ושאפו!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *