האישה החדשה: למי הקרדיט?

האישה החדשה. נדמה שנאמר עליה כבר הכל. היא עצמאית, דעתנית, אסרטיבית, מחוברת לעצמה, מחפשת אהבה, אבל לא בוחלת בסקס מזדמן, היא פחות תמימה ויותר שאפתנית.
האישה החדשה. למה היא כל כך מאיימת? ולמה, למרות שנראה כי היא קידמה את הנשים כל כך הרבה, הזוגיות ההרמונית והמאושרת נראית היום כה רחוקה וקשה להשגה? מה היא עשתה לגברים, ולמה היא מעצבנת אותם כל כך?

קיימת הטענה כי האישה החדשה היא בעצם קונספירציה של המין הגברי, מעין טרנד שיווקי חביב שגרם לנו לקשקש הרבה מילים גבוהות בשפה שאף אחד לא מבין, ולהרגיש נורא שנונות משוחררות ופמיניסטיות, ויצר לגברים הרבה יותר זיונים במינימום השקעה. טענה זו נתמכת בעובדה שסדרות כמו ”אלי מקביל” ו”סקס והעיר הגדולה” נוצרו על ידי מפיקים גברים.
אל מול הטענה המגוחכת הזאת, אני יכולה רק לזרוק לכל עולם השיווק המודרני ומעצבי דעת הקהל הזכרים, שטוענים לזכות יוצרים על קונספט האישה החדשה, את הכפפה הבאה: תתחילו טרנד חדש – כביסה, ספונג’ה, ושטיפת כלים. חזרה אל השורשים המסורתיים של בית אמא. העולם המודרני לא ידע מה נפל עליו. אתם יכולים כבר לדמיין את זה: “אני מכבסת כל יום בנהר, ואחר כך מכינה אוכל כמו סבתא של סבתא שלי, אני מה-זה מתחברת לשורשים”. אפשר גם ללכת על הקטע האתני-אפגאני. אפשר לעשות עוד הרבה מניפולציות, וסדרות, ומה לא. אבל זה לא ילך. למה? כי האישה החדשה לא צמחה פתאום מכלום, או קמה כי כמה מפיקים גברים החליטו שזה מה שיהיה עכשיו. האישה החדשה כבר ממש לא חדשה. היא היתה פה קודם, והיא לא הולכת לשום מקום. היא אולי פחות נאיבית וחסרת ניסיון, פחות מחפשת לרצות, פחות ידידותית לסביבה, אבל היא סוף סוף עושה מה שטוב בשבילה.

אותו שיח נשי התקיים תמיד. החידוש הוא שאת אותו דבר שאנחנו עשינו מאז ומתמיד, עושות ארבע כוסיות בניו יורק, בפריים טיים. המפיקים הגברים של אותן סדרות לא יצרו טרנד, אלא ענו על ביקוש. גם הם הבינו שיש מקום לשיח הנשי בתרבות, ולא סתם מקום אלא במרכז הבמה. סוף סוף הצליחה לחלחל העובדה שנשים הן כוח שוק שאפשר לעשות בשבילו קצת יותר מלמכור לו מרככי כביסה ואבקות מרק בהפסקת פרסומות של ”היפים והאמיצים”. סוף סוף מתייחסים למה שמעניין אותנו- השיחות שלנו, האהבות שלנו, הקניות שלנו. אין לזה שום קשר לגברים. מישהו דיבר על ה-WWF כששידרו אותו בפריים טיים? מישהו שאל מה מעניין בלראות שני בהמות שמתכסחות, נושכות ונובחות ללא רחם וללא מטרה, סתם כי בא לי לדבר? לא. עכשיו הגיע התור שלנו.

נדמה כי האישה החדשה וסממניה התרבותיים דחקו את הגבר מהמקום ההגמוני והבטוח בו הוא נמנם בכמה מאות השנים האחרונות. בא הגבר המסכן, שעד עכשיו ישב בלי שיפריעו לו, ראה כדורגל, פיצח גרעינים, עשה גרעפסים ועשו לו כבוד. היום יש שיח חדש, מערך ציפיות חדש, ובמקום לנהל איתו דיאלוג, זורקים עליו את הקליפות.
שיחת הבנות, שחושפת את כל הפרטים, ומפרסמת את הביקורת הנוקבת על הביצועים עוד בטרם כבתה הסיגריה שאחרי, הפכה לעניין עד כדי כך מלחיץ, שגברים מתלוננים שהם כבר לא עושים סקס בשביל עצמם.
גם שיחת הבנות על סקס היא טרנד חדש בערך כמו דוד ויצטום. הדבר היחיד שקרה הוא שנשים הפסיקו לזייף אורגזמות, והתחילו לדבר על זה גם בטלוויזיה.
היום הבחורה כבר לא פוצחת בשיר הלל אחרי כל בום טראח ממוצע. גם היא וגם החברות שלה יודעות קצת יותר מזה. זוכרים את שוק השיחות הבינ”ל אחרי שהוא נפתח לתחרות? השתפר פלאים.

נשים היום רוצות מהגבר את מה שהן רצו תמיד. עכשיו הן כבר מבינות שמותר להן גם להגיד את זה בקול רם. ניוז פלש- יש לנו ציפיות. הגברים היום מחפשים אישה יפה, חכמה, מצליחה וקרייריסטית, אבל שתהיה בבית בארבע, לקחת את דור המחר מהגן. שתגשים את עצמה, אבל לא על חשבון האגו שלו. שתהיה חזקה, אסרטיבית ומחוברת לעצמה, אבל שעדיין תהיה עלמה במצוקה, ושהם יוכלו לשחק את הקטע האבירי הזה, ולהרגיש שצריכים אותם, ולו רק כדי להרוג ג’וקים, לפתוח צנצנות ולהוריד דברים מהבוידעם.
אלי מקביל, למשל, היא העלמה במצוקה האולטימטיבית. היא ממש לא האישה החדשה. היא קריקטורה של אישה. נורא קל לצחוק על הנוירוטיות שלה, ועל המניירות של מתבגרת בת ארבע עשרה. לא פחות מגוחך ממנה הוא מצעד הגברים השווים שנופלים שדודים לרגליה באבירות בסוף כל פרק, ועוד לא התחלתי לדבר על רוברט דאוני ג’וניור. אם היתה פה בדיחה, היא היתה על חשבון שני הצדדים.
”סקס והעיר הגדולה” כבר יותר מתקרבת למציאות, למרות הסטריאוטיפיות של הסדרה הזאת, ולמרות שגם היא אחרי הכל קלישאה טלוויזיונית שמצטלמת טוב. וגם שם, עצוב לראות איך עם שוך הקרבות על כמה שאנחנו יכולות לעשות קריירה כמו גברים, יושבות להן ארבע בחורות מדהימות ובוכות בלי בושה על זה שאין להן גבר. לפני שמונים שנה, לכל אחת היה גבר- היא היתה נשארת בבית, והוא היה מגשים את עצמו בחוץ. וגם אם היא היתה חזקה ודומיננטית, כל מה שהיה נשאר לה לעשות הוא לרדוף אחריו עם מטאטא בכל הבית ולצעוק עליו שהוא עושה פירורים בסלון. לעשות אותו כזה קטן , אבל בבית. לא עדיף המצב עכשיו? האמת? עדיף, אבל בעייתי. כי בסופו של דבר כולנו רוצים אהבה, כולנו רוצים להיות בזוג, אז למה זה כל כך קשה?
זה קשה כי נשים היום הרבה פחות מתפשרות. הן יודעות מה הן שוות והן חושבות שמגיע להן יותר. הגברים מצידם, מרגישים מאוימים מהעובדה שהם צריכים להתאמץ עכשיו כדי לתפוס את אותו המקום שהיה להם פעם. ככל שאת יותר מוצלחת ככה את יותר מאיימת, וככה גם את יותר לבד.

כל הזמן אנחנו מדברות על כמה שאנחנו חזקות ומשוחררות, כמה אנחנו יכולות לעשות הכל כמו גברים- להתחיל איתם, לזיין אותם- כל מיני חארטות, שלא ברור מה היה הרעיון לצעוק אותם בראש חוצות. אז מה אם אני יכולה. מי אמר שאני רוצה? אבל ככה זה, אבן שזרקה טיפשה אחת לבאר, גם עשר חכמות לא יצליחו להוציא. מרוב שנשים מדברות על זה שהן יכולות לעשות הכל לא פחות טוב, הגברים רק הפכו להיות יותר ויותר פאסיביים. ככה זה, שביל הזהב נסתר מעיניהם כמו נקודת הג’י הנשית בשלהי התקופה הויקטוריאנית. היום יושב לו כל בחור ממוצע עם אגו בגודל של בית, וחושב לעצמו- אוקיי, עכשיו שהיא תתחיל איתי. יצאנו? עכשיו שהיא תתקשר.
כל טמבל חושב שהוא איזה מציאה פרועה, ושהנה, עוד שנייה בערך תבוא אליו האישה החדשה, שהיא גם כוסית וגם מדברת חופשי על סקס, וגם חכמה, וכל מה שהבטיחו לו בטלוויזיה, ותפיל את עצמה לרגליו. ואת זה מאכילים אותם עוד בבית. כל היום אמא שלו אומרת לו כמה הוא מוצלח, וכמה הוא מלך, וכמה הוא חכם, וכמה אף אחת לא ראויה לו. בסוף הוא גם מאמין שזה נכון. עכשיו לכי תסבירי לו שהוא צריך גם להתקשר אליך או להשקיע קצת. נאדה לימונדה.
קחו למשל את הנסיך צ’רלס. חי לו כל חייו עם מלכת אנגליה. כל היום היא אומרת לו כמה הוא יפה וחכם ומוצלח וחשוב. וככה, למרות שהוא קוף, הוא מלא ביטחון עצמי. ואז הוא מצליח לתפוס אישה כמו דיאנה, למרות שהיא היתה יכולה בקלילות לשלוח אותו לחצות כביש מתחת למשאית זבל ולמצוא לה מישהו יותר טוב. אחרי שדיאנה מסכימה לא רק לנשק את הצפרדע, אלא גם להתחתן איתו ועם כל המשפחה שלו, יש לה, מה לעשות, גם חיים משלה. היא נוסעת בעולם, היא עושה דברים, ומה עושה צ’רלס? נכון. בוגד בה.

כולנו מפסידים במצב הזה. אבל הפתרון הוא לא להחזיר את האישה הישנה מהבוידעם, אלא להתמודד עם האישה החדשה, שיש לה גם חיים משלה, רצונות ודרישות משלה. זה לא שאכפת לה מהגבר פחות, אלא שעכשיו הרבה יותר אכפת לה להשקיע בעצמה. שנים ציפו מנשים לעשות הכל- להיות ג’אגלריות בין קריירה, ומשפחה, וסטודיו סי, ולהיות איזה סופרוומן. גם יפה וגם אופה. ואיפה השוויון, איפה? הבועה הזאת של הציפיות הבלתי אפשריות התפוצצה מזמן. נראה הכי לגיטימי, שיבוא היום והנשים יגידו שנשבר להן, ושעכשיו בא להן לשים את עצמן במרכז.

על הכותבת ליאור שדמי

ילידת 1976, סטודנטית למשפטים ומדעי המדינה ואשת רנסנס בהתהוות. מתכנתת מחשבים ומוסיקאית בעבר, ומעצבת תכשיטים והוגה דעות בהווה. סטודנטית נצחית ועוף מוזר. חולמת להיות נספח התרבות בפאריז, לאמץ ציפור שיר וללמוד אספרנטו בהתכתבות.

תגובות

  1. האקס המיתולוגי

    בואי נוודא שאני מבין, ליאור.

    באה אשה. אותה אחת שכל חייה טענה שהגבר הוא חזיר שוביניסטי שרץ לספר לחבר’ה, עושה פלאברות, גס רוח, אומר “זיינתי אותה” במקום “הזדיינו”, הולך במקום להישאר לישון..

    ואותה אשה אומרת: ככה? עד היום הייתי צריכה לאכול את החרא הזה? אז מהיום אני אאמץ את כל אותן מניירות, אקרא לזה האשה החדשה ועכשיו נראה אותך, גבר.
    מעכשיו אני מזיינת וזורקת. מעכשיו אני רצה לספר לחבר’ה. מעכשיו אני יושבת על הספה ודופקת גרעפסים מול סקס והעיר.

    איזו טעות אסטרטגית. במקום להשאיר אותנו הגברים בקטנותנו, אימצת את המניירות הכי סטריאוטיפיות שלנו.

    אולי הבעיה באשה החדשה היא שעל פי ליאור, היא בעצם.. גבר.
    האשה החדשה על פי ליאור לא שיכללה את העוצמות הנשיות, אלא אימצה את החולשות הגבריות.

    לסיכום, אני מרגיש שהתערבב לך ההבדל בין “אשה” לבין “אשה חדשה”. כי “אשה” היא באמת כל מה שכתבת בסוף, זו שיש לה חיים משלה, רצונות משלה ודרישות משלה. היא לא “אשה חדשה” היא פשוט “אשה”.
    ו”אשה חדשה” היא אראל סג”ל בביריות.

    ונכון, הדרך עוד ארוכה עד שוויון נשי מלא ואני לא אכחיש שהנשים מופלות לרעה ונדרשות לסופרוומניות בעולמנו, ונכון שמהפכות מצליחות בזכות קבוצות רדיקליות ולא מיין סטרים מנומנם.

    אבל אם הפתרון לבעיה הזו היא להפוך את הנשים לגברים, אז אפעעסס, זה סוג של כשלון לא?

    בברכת עפר לרגליך,
    האקס.

    • קוקיה

      כל המוטיבציה של נשים להפוך ל”נשים חדשות” נובעת מהעובדה שגברים נהנו מכל העולמות עד עכשיו ונשים רוצות גם! אתה חומד את מה שאתה רואה כל יום – אמר חניבעל לקטר בשתיקת הכבשים. זה אך טבעי ואנושי, אבל צודק זה לא מוצלח במיוחד!

      • קוקיה

        זה לא צריך לאיים עליכם שאשה אוהבת כדורגל או יש לה שריר שוק שלא יבייש טלה חסון. זו לא תחרות ואפשר לצאת רגע מהסטריאוטיפים.

    • אלמוני

      וואוו, אקס, כתבת דברים מדוייקים מאד…
      זו בדיוק הבעיה. שבמקום לשכלל את העוצמות הנשיות,
      נשים אימצו את החולשות הגבריות…

      • אירית

        אנונימוס, האם בזה הרגע העזת לומר שקיימות חולשות גבריות?! דיייי
        בכל אופן אל דאגה החולשות שלכם ישארו שלכם… תודה בכל אופן.
        אה ועוד משהו פעם הבאה שאתה עומד ברמזור תסתכל איפה היד/אצבע
        של השכן לימנך או משמאלך נמצאת ואז תבין שלא כ”כ קשה להיות אישה
        עם עוצמה… תבין אנחנו באמת מנסות להיות כמוכם אבל…
        בכל אופן, שיהיה לך יום סולידי.

    • אלמוני

      מרדים ביותר

    • עו"ד במיל'

      מה לגבי גברים שאימצו חולשות נשיות?
      אף אחד עוד לא התייחס לתופעה המזעזעת שהולכת ומתפשטת של גברים שאימצו גינונים נשיים, סטראוטיפיים לא פחות, שכולי תקווה שיעברו מן העולם, וכמה שיותר מהר.
      שיח הכוסיות הגברי (והסטרייטי) שכולו התעסקות אובססיבית במראה חיצוני בשילוב עם נרקסיזם בלתי נסבל, מספירת קלוריות והפרדת אבות המזון הידועה לשמצה, ועד התעללות מסיבית בשיער (ל50 אחוז מהגברים שאני מכירה יש דלי ג’ל עצום בגודלו באמבטיה, שמזכיר יותר מוח בפורמלין מאשר משהו שהייתי רוצה לשים לעצמי על הראש), ובנוסף הפאסיביות והנטיה לדוש עד אימה בסוגיות כמו מה היא חושבת עלי ומה אני חושב עליה, שהחליפו את היכולת הברוכה להרים טלפון ולתת לעניינים לזרום, כל זאת ועוד- והעולם שותק.

  2. פאסה, פאסה הנושא.

  3. כל הקטע כאן הוא של דאווין. תפסיקו עם כל השטויות והפוזות שלכם, תהיו עצמכם, ואל תסכימו אף פעם להתעסק עם כל מיני טיפוסים כאלה ש”משחקים בקקה”. אצלי, כל בחורה שהתחילה עם משחקים של “כן תתקשר לא תתקשר” קיבלה אצלי “שלום ולא להתראות”.
    משחקים זה לגן ילדים, לא לזוגיות. האשה החדשה זה בולשיט. נכון, נשים יותר מודעות לעצמן היום. סו פאקינג וואט? בסופו של דבר, האינראקציה בין גבר לאישה נעשית על בסיס של אדם לאדם. מי שמתייחס לנשים או לגברים לפי סטריאוטיפים וסטיגמות, שלא יתפלא אחר כך שהוא נשאר/ת לבד.
    תהיו אמיתיים ותפסיקו עם השטויות שלכם.
    על החתום: נשוי באושר

    • אירית

      ת’אמת דני ריגשה אותי מאד הקריאה שלך לנשים באשר הן תהיו אמיתיות!!!!
      אל תשחקו משחקים, בקיצור אל תשחקו בקקה כדבריך…
      דנילה’ אני לא יודעת אם אתה זוכר, את התק’ הזאת שגם דני שיחק בקקי,
      אבל עזוב, בוא נגיד שאישתך באה לך בסט עם טבעת+רבי+חופה ….
      אם אתה שואל לדעתי, (ואתה שואל, בתוך תוכך…) האינטרקציה בין שני אנשים
      היא זאת שמקרבת בניהם, המצב של כן רוצה/לא רוצה הוא זה שגורם למתח מיני,
      ומתח מיני בסוף יוצר פורקן מיני ופורקן מיני זה …מממ … טוב
      חוץ מזה אני לא מבינה למה קשה לכם להבין שאישה מסרבת לא כי היא
      משחקת משחקים אלא- תקשיב טוב: כי היא לא רוצה!!!!!
      אבל בכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואכן ישנם מצבים שאנשים מנצלים את המצב
      לשחק בשני, דבר שגם אני בעוונותי עשיתי לא פעם ולא פעמיים, דבר שאני בטוחה
      שכולם חטאו בו, אז עם כל זה שיפה לך הצטדקות חליס בן-אדם תסתכל מסביבך
      ותבין שכל העולם במה…

      על המסך: רווקה בסבבה… 🙂

    • חזק ואמץ

  4. לאנסלוט

    נו באמת. כל כך הרבה שטויות עד שנרדמתי באמצע.
    לא אישה חדשה ולא בטיח. פשוט אישה!!
    אמי שתחיה, היא אשה מהדור הישן (?) שאמנם לא מדברת על זיונים אבל קרייריסטית, מוכשרת יפה ומצליחה. היא לא גדלה על סקס בעיר ולא על אלי מקביל. דרך אגב אבא שלי מכין לה לאכול כל יום כשהיא חוזרת מהעבודה ושניהם מאושרים עד הגג.
    סבתי ז”ל, סובבה את סבא שלי על האצבע הקטנה, אישה חזקה, נבונה ועצמאית.
    יש פה המונים שמכירים נשים חדשות מהדור הישן, בקיצר תמיד היו נשים כאלו והכתבה הזו רק מראה כי נגמר לכמה פובליציסטים על מה לכתוב.

  5. ליאור,

    הנשים החדשות האמיתיות הן אלו שכבר עשו את סיבוב הנישואים + ילד (או שניים).
    בניגוד לרווקות, שעדיין, למרות רצונן העז לעצמאות וקריירה, מחפשות את בן הזוג המתאים להקמת משפחה, הגרושות כבר מימשו את כל זה.
    דווקא אצל רווקות/רווקים ניכרת יותר הגישה הפרקטית. בעיקר אצל אלו שחצו את גיל השלושים. ז”א פחות מתאהבים בטירוף ויותר בודקים משפחתיות, יכולת כלכלית, נוחות וכו’.

    סדרות הטלוויזיה מסוג “סקס והעיר הגדולה” מוכיחות את זה ובגדול.
    על מה מדברות בנות השלושים פלוס? (למעט סמנטה המופלאה) על אהבה וזוגיות. ומה הן עושות ביום בו הן מתחתנות ומחליטות על הבאת צאצא? עוזבות את העבודה ומתמלאות חדווה מעיצוב הבית, בישול לבעל וחוג מקרמה.
    אם היו המפיקים הנ”ל מקשיבים לשיחת גרושות, הם היו קולטים שזו היא האישה החדשה המעניינת באמת.
    כי מרבית הגרושות (בניגוד לגרושים) אינן ממהרות להיכנס שוב למסגרת משפחתית. הן נהנות לשים את עצמן במרכז, לבלות, להזדיין כשבא וכשיוצא (הילד ישן אצל חבר…), ולא להיות מחוייבות לאף אחד (חוץ מלילדיהן, כמובן).
    נכון שגם גרושות רוצות אהבה (ומי לא?), אבל בניגוד לאחיותיהן הרווקות, הן מציאותיות יותר, ויודעות שלכל דבר יש מחיר. והן לא מוכנות לשלם כל מחיר.

    • אלמוני

      אנשים, לא שמתם לב שהסידרה שאתם מדברים עליה – רובה נכתבת, נערכת, מופקת מנשים וגייז… גברים סטרייטים בצוות הסידרה – לא נמצאים.

      אתם מוזמנים קצת לעיין בחומר באינטרנט.. מנוע חיפוש GOOGLE יעזור לכם למצוא…

      אז תפסיקו עם ההשוואה של סקס והעיר הגדולה למציאות היום יומית שלנו…

      מאור

      • בוטן

        וזה בדיוק מה שניסיתי להגיד.
        שהסדרות הללו כלל לא מייצגות נשים חדשות, אלא מנציחות את המצב שנשים – עצמאיות וחזקות ככל שיהיו – כל עוד הן רווקות, הן מחפשות אחר בן הזוג והמשפחתיות.
        ושוב – למעט סמנטה – אבל היא אמורה לייצג את הדמות החריגה.

  6. אני דווקא חייבת לציין כי הסכמתי עם המאמר, הזדהיתי ואני בהחלט מכירה בחיה הזו – האישה החדשה. הרי, אם נשווה את ה”תופעה” הזו לרגע קט לאופנה, הרי שיש משתמשים במושג “האופנה החדשה”, אף על פי שלעתים קרובות אין האופנה ה”חדשה” רטרו עצבני לאופנה משנות טיכו (פעם זה חזרה לבגדי שנות ה-60 ופעם זה יותר ענתיקי מזה, לא חשוב. בכל פעם שחל איזשהו שינוי או מהפך, קטן ולא משמעותי לכאורה ככל שיהיה, הרי שזה משהו חדש. חדש, בניגוד למה שהיה עד עכשיו (=ישן יותר). אני בהחלט חושבת שמה שכתבה ליאור נוסח היטב, היא העלתה נקודות מאוד נכונות ומאוד חשובות (תלוי למי, נכון). כצופה נלהבת של “סקס והעיר הגדולה”, אני מרוצה. תודה.

  7. אהרון5

    תצוגה מרהיבה נוספת של שנאת גברים באתר שחרט את המוטו הזה על דגלו.
    “שביל הזהב נסתר מעיניהם”? ומה עם עיניכן? אם את כזאת אישה חדשה ומשוחררת, למה את לא מסוגלת להפסיק להאשים את הגברים במה שלא נראה לך?

    • גבירת הטירה

      לא ענית לי – מה הנורמות פה?

    • what the hell are you talking about?! Blame? What blame is he talking about?! the whole article calls to understand each other better, to accept, to learn how to fucking be a couple and love again. It is certainly not about blame!!
      I even tend to think you’re saying it only for “pose”.

      I’d suggest you read the whole thing before you critisize.

    • אירית13

      אז את מי היא תאשים את ציבור האלפקות בטאזמניה?!
      אהרון5 (מה זה ה-5 הביזרי הזה?- עזוב) ידידי, תביט, תקשיב, תראה, תשב,
      (תכבה ת’מחשב) אין פה עינין של האשמה. על גורלן של הנשים אחראים כמה גורמים:
      1. הנשים
      2. הנשים
      3. ציבור האלפקות בטאזמניה…
      הבעיה היחידה שהגברים לא מעריכים את עצמם מספיק…
      אז האישה מצליחה בעבודה סו וואט? תעבוד קשה גם אתה (או שתשכב גם עם הבוס :)…)
      אז היא סרבה לך סו וואט??!!! move on
      תהיה קליל, תזרום… ותפסיק להגיד פגעו בי, האשימו אותי אני מסכן….
      זה התפקיד שלנו.

  8. מסכימה עים כל מילה , מה שהפמניזים עשה לנו, אין ספק שיצאנו נפסדים מכל השינויים המהפכנים , אישה תמיד מוצגת כסמל סקס ולא כבת אנוש, הן על ידי גברים והן על ידי נשים.
    לכן היתי מציעה – חזרה לעידן התמימות ! ! !

    • היפיפייה הנוחרת

      פויה פמיניזם!
      ילד רע!!
      איך הבאת עלינו חורמה

      נתת לי אופציה להצביע (ולהשפיע)
      נתת לי אופציה לעבוד מחוץ לד’ אמותי
      נתת לי להשמיע את קולי האחר כלגיטימי
      נתת לי לרכוש השכלה גבוהה
      נתת לי לדרוש שוויון זכויות ולקדם אותו

      תודה על כל מה שנתת!!!

      הפמיניזם מסתכם ביותר מ”מותר לי להזדיין עם מי שבא לי ומתי שבא לי”
      וכל מי שלא השכילה להבין את זה ועוד קמה נגד הפמינזם סתם טפשה

      אז נכון, שהחיים של הנשים לא הפכו גן עדן ירוק ומלבלב אבל דחילק תנו קצת קרדיט לנשים שהביאונו עד הלום.

      אני בעד לעשות בדק בית אבל פשוט לקבוע שפמיניזם זה רע, זה שיטחי ברמה שלא תאמן

      למה שלא נפרגן גם לעצמנו מידי פעם בפעם?!!!

      • אלמוני

        תתביישי לך!

        לפרגן לעצמך? הרי אם יתחילו הבנות לפרגן אחת לשניה – תתחולל כאן מיני מהפכה? שאישה לאישה לא תהיה זאב? (כן, ידוע לי שכותבים אשה ללא “י”), איפה נשמע כדבר הזה?
        (מעניין כמה בנות כאן יחשבו שאני כותב/ת בתמימות וכמה מתוך ציניות לשמה, ומה מיני)

        מורן

  9. איילה-בר

    האשה החדשה: טעויות נפוצות:

    א. לחפש אהבה וזוגיות אומר שאת שמה את עצמך במקום משני.
    למה זוגיות ופמיניזם לא יכולים לחיות ביחד בשלום, ואפילו באחווה? למה רק אישה גרושה יכולה להיות אישה חדשה באמת ולמה רווקה בת 30 פלוס שמחפשת חתן יורקת לפמיניזם בפרצוף? לחשוב ככה זה להחזיר את הגישה הבעייתית של או משפחה או קריירה ועצמאות. אם פעם התשובה היתה משפחה אז היום התשובה היא קריירה- זה ממש לא הרעיון. המאמר לא בא להגיד שזה לא אפשרי או שזה לא פמיניסטי. הוא רק בא להצביע על העובדה שאנחנו רוצות גם אהבה וגם פמיניזם, גם בן זוג וגם חופש להגשים את עצמנו, ושמסתבר שזה לא כזה קל אם את לא יכולה לדבר על פמיניזם בלי שיקפוץ לך איזה מישהו ויגיד לך שגם סבתא שלו היתה אישה חדשה, ויאשים אותך בשנאת גברים.

    ב. גם סבתא שלי היתה אישה חדשה והיא לא דיברה כל כך הרבה.
    נכון שתמיד היו נשים מצליחות וחזקות ועצמאיות שעשו קריירה, היו בפלמ”ח וגם התחתנו באושר. להגיד שכלום לא השתנה מאז ימי סבתא שלי זה להגיד שהפמיניזם לא עשה כלום. אז לא, לא נשארנו באותו מקום, וכן, נשים התקדמו הרבה מאז ושיפרו את מצבן.

    ג. אישה חדשה היא גבר ישן.
    אם לעצור ולתהות למה בעצם שלא יהיה לנשים טלוויזיה שפונה אליהם כשוק שמכבדים את האינטליגנציה שלו, או למה בעצם זה לא בסדר שאישה תשקיע בקריירה שלה מאה אחוז בלי הנחות וויתורים, כמו שעושים רוב הגברים שיש להם משפחות, למרות שיש לה משפחה, או למה שנשים לא יאמצו גישה יותר משוחררת ביחסים אם זה מה שעושה להן טוב, מבלי שאף אחד יעקף את האף ויגיד- “את מתנהגת ממש כמו גבר, לא יפה”, אם כל זה נחשב לאמץ חולשות גבריות ולאבד את הנשיות אז סו פאקינג בי איט. כמה צרות עין יכולה להיות בטענה הזאת. אף אחת לא טוענת שנשים צריכות לחקות כל מה שגברים עשו עד עכשיו כי עכשיו תורנו ומגיע לנו. בסך הכל ביקשנו את אותו חופש לבחור, בלי להתנצל ובלי לתת הסברים.

    ד. כל ביקורת שמופנית לגברים היא שנאת גברים, הטחת אשמה ובריחה מאחריות.
    למה לעזאזל כל ביקורת בונה צריכה להתפרש כאשמה ושנאה? כל מה שיש פה הוא תמונת מצב, עגומה משהו, על 2 סוגי גברים- אלה שזורקים עליך בוץ ואומרים לך- תפסיקי לקשקש על אישה חדשה, גם סבתא שלי היתה פמיניסטית, גברים הם גברים ונשים הם נשים, שום דבר לא השתנה במאה שנה האחרונות, הכל סבבי, את עושה לי כאב ראש; ואלה שהופכים להיות פסיביים ואומרים לך- רוצה שוויון? רוצה להיות גבר? בי מיי גסט. תשכחי מחיזורים, מפרחים, ומכל מה שטרחתי לעשות עד עכשיו. עכשיו את.
    כל מה שליאור אומרת הוא- השינוי כבר קרה מזמן, הגיע הזמן לנהל איתו דיאלוג, למען השם.

    • אלמוני

      איילה בר, את צודקת מאד. בעיקר בעניין הזה שגברים מתקשים לנהל דיאלוג פתוח עם הפמיניזם וממהרים לפרש כל ביקורת כשנאת-גברים. סוג של פראנויה גברית.
      תתבגרו, אנשים! תתייחסו לביקורת הפמיניסטית בצורה עניינית ובוגרת! מספיק עם הפחדים הילדותיים שלכם, זה משעמם!!!

      • יונתן ילון

        אולי צריך להתייחס לביקורת הפמיניסטית בצורה עניינית ובוגרת, אולם אין להתעלם מכך שגם זו מבוססת לעיתים על פחדים ילדותיים ופראנויה נשית.

        • אלמוני

          לכולנו ברור, מגיל 11 בערך ואולי עוד קודם, מי המין הילדותי באמת. החלק המדהים הוא, שהמין הילדותי תופס את עמדות הכוח והמין הבוגר מגבה אותו מאחורה… לא משתלם להיות בוגר…:-)

          • יונתן ילון

            “לכולנו ברור”? אני לא יודע, לי זה לא היה ברור בגיל 11 וגם לא עכשיו. נדמה לי שיצא לי להכיר דווקא יותר נשים ילדותיות מגברים ילדותיים. אבל אולי זה רק אני. ולא שיש לי בהכרח משהו נגד ילדותיות…

  10. כן משנה

    הרבה זעם יש בכתיבה שלך, ליאור. או על פניו, ככה זה נשמע.
    את טוענת שהיוצרים החדשים סה”כ עונים על צורך. אני מסכים להנחה הזו.
    אבל השאלה המענינת אותי, היא מדוע נוצר הצורך להציג את האישה החדשה.
    האם מה שאת מגדירה כטוב עבור הנשים, הוא אכן טוב, או שאולי, כמו הרבה הלכי מחשבה אחרים, משרת את בעלי הכוח.

    את אומרת שהגבר לא מתקשר מאחר שהוא מצפה שהאישה תעשה. ואולי, הוא לא מתקשר כי האישה מצפה שהוא לא יתקשר. החיזור המודרני הוא שונה מהחיזור בעבר, אבל הכללים נשארו מאוד נוקשים.

    את אומרת שנשים מקפצות למיטה במהירות, במצב הזה, מדוע בעצם להשקיע בזוגיות?
    אם גבר יכול להשיג נשים, ולהשיג סקס, הרבה ומהר. בשביל מה בעצם להשקיע בסקס? למה לא לגמור וזהו, ואז אם אין סקס טוב, אין גם סיבה שהאישה תרצה את המשך הקשר?

    הבעיה העיקרית בטיעון שלך שאת נופלת במלכודת מאוד בעייתית. את מרימה תילי תילים של הנחות, ומזנקת בחופשיות מאחת לשניה, על מנת להגיע למסקנה כללית על החברה. יקירתי, לא כולנו ניטשה.

    הכתיבה שלך מאוד דחוסה, אבל בכל טענה שלך אפשר למצוא הרבה חורים שאת לא טורחת לכסות.

    אני לא אעבור פרט פרט, אבל הדברים לא תפורים באופן מספיק מהודק. בקיצור, לא משכנע. אהבתי יותר את המאמר שלך על התבונה.

    • עד מתי תעלוזו בנו הגברים הרי ידוע כי אתן יודעות רק להשמיץ מצד אחד וגם לא מעט יוצאות בהצהרה הניצחית מי צריך אותנו אתן לא מפסיקות להתלונן נגדינו כי אנו לא פועלים כפי שאתן מגדירות אתכן הנשים המודרניות., ומנגד הרי כל תלונותיכן הינן מבוססות על רצונותיכן מאיתנו.
      אז בתחלס אולי תפסיקו לבלבל לנו את המוח וקודם תתחילו לסדר לעצמכן אותו ואולי גם באמת אולי אחרי שתסדרו לעצמכן את המוח תבואו לבלבל לנו את השכל כי הרי בסופו של עניין ,
      שנינו רוצים את אותו דבר…..
      אבל אתן לא יודעות מרוב פמיניזם ושיחרור מה אתן רוצות אז אולי כיבינמיט תחליטו כבר
      ולאחר שתחליטו אנחנו תמיד כאן.

      • אגמית

        ואתם תמיד יודעים מה אתם רוצים מעצמכם ? לכם הכל ברור ?
        ותמיד כולם רוצים אותו הדבר ?

        ימבה הכללות זרקת כאן, שזה הכי קל לעשות – אכן, אין ספק שהכל יסתדר בין שני המינים, אם אנחנו, הנשים, נסדר את הבלגן הפמינסטי האובר משוחרר שמתחולל במוחנו…

        תרשה לי לגחך ובגדול !

      • כן משנה

        באמת כותרת שממש מזמינה דיון.

        כמה זעם את יכולה להכיל על הגברים? כאילו האמת נמצאת רק בצד אחד.

        מעבר לזה, שאני לא ממש רואה את ההקשר בין מה שכתבתי למה בין שאת כתבת. כאילו עיצבנתי אותך כל כך, שרק חיפשת דרך להוציא את הקיטור.

        קודם כל, אם את רוצה לנהל דיון, תנהלי דיון. אל תתחילי להחליף מהלומות. כוחניות וולגריות אמורות להיות תכונות גבריות, כמה שלא תתאמצי, תמיד הגבר יפתיע אותך בגבולות שהוא מוכן למתוח בנושא הזה.

        • הלנה היפה

          “כן משנה” – אתה שוביניסט נאלח שמנסה להסוות את עצמו תחת מעטה כבד של מלל פסיאודו סובלני-נאור-הומני. אבל כמה אתה שקוף. רואים לך הכל.

          • כן משנה

            בובה קטנה ורכה שכמותך, אישה טובה ונעימה, אמא אוהבת, אחות מפנקת.

            כאשר את מתקיפה, מן הראוי, לנמק. תכתבי איך רואים את זה עלי. ספרי לחברה, תראי להם שאת באמת מתכוונת.

            • הלנה היפה

              שני התגובות הארוכות שלך למעלה נפתחו ב’אבחנה’ – ‘יש הרבה זעם בדברים שלך’…
              כביכול, אם הכותבת זועמת, כבר צריך לקחת אותה בערבון מוגבל…
              כביכול הזעם מערער את אמינות טענותיה? מוכיח שה’בעיה’ אצלה ולא אצל מושאי הטענות?
              דרך לעשות דה-לגיטימציה של הטענות?

              משהו סטייל, ‘את היסטרית, אי אפשר לשמוע אותך, קודם כל תרגעי’!
              והרי זו הדרך הקלאסית של גברים לא להתמודד עם טיעונים נשיים.
              כביכול, אשה יכולה להיחשב רצינית וראויה להקשבה, רק אם היא רגועה, נחמדה ולא כועסת…

              אם מי כאן הילד המאויים באמת?!

              • כן משנה

                לדעתי, יש להפריד בין המהות לבין אופן ההגשה. אבל כאשר אופן ההגשה הופך להיות המהות, אז לדעתי יש מקום להעיר על כך.
                זעם, הוא רגש, והוא לא רציונלי. הוא עיוור, מהיר, חזק, אבל הוא גם מוביל לטעויות. כאשר אדם זועם, הוא נעול על ההנחה שהוא צודק. כי אחרת, לא היתה הצדקה לזעם הזה. וכאשר אתה נעול על כך שאתה צודק, אז אין טעם לדון איתך.
                לכן דיברתי על הזעם. כי הבעיה במאמר היתה הזעם שבו. ובמקרה הזה, הזעם רק פגע באמינות הדברים.

                • איילה-בר

                  איפה אתה מוצא במאמר את כל הזעם העיוור, המהיר, החזק והלא רציונאלי, שפוגע באמינות הדברים באופן שמטריד אותך כל כך?
                  איפה אתה מוצא במאמר את היומרה למסור אך ורק דברים אמינים הישר מבית היוצר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה?
                  למה ההקצנה של הדברים במאמר לא נתפסה אצלך אפילו לרגע כהומור?

                  יש לי עוד כמה שאלות מתבקשות, אבל כשאתה נעול על כך שאתה צודק, אין טעם לדון איתך.

  11. אגמית

    קראתי את המאמר ולא מצאתי בו משהו שלא קראתי בעבר, אך כן מצאתי בו הכללות בשפע, הן לגבי נשים והן לגבי גברים ואולי הגיע הזמן שבאמת נפסיק להכליל, לשני הצדדים.
    אני חושבת, שיש תכונות גבריות ונשיות שלעולם לא ישתנו ולא משנה באילו צבעים נצבע אותם ולאיזו מאה נקדם אותם, כי מה שקיים בבסיס, לא ישתנה וזה, בעצם, מה שמדגיש את השוני בין גברים לנשים, שמהווה גורם משיכה ודחייה גם יחד.
    ויכוחים, טענות, תלונות, מענות וכו…תמיד יהיו, לשני הצדדים, ומשחק הפינג-פונג הזה, של חילופי הטחות האשמה( כגון : ” מי רוצה מה”, “איך צריך להתנהג”, ” מי אשם ב…” ), על אף היותו משעמם ומעייף עד זרא, יימשך לנצח נצחים בוואריאציות שונות.
    שחרור אמיתי, גברי ונשי, נובע מהיכולת לנהוג לפי צו הלב בלי להתחשב בנורמות ודעות מקובלות
    ולהיות שלם או שלמה עם זה ולא משנה כיצד יגיב הצד השני, בלי הלקאה עצמית, שהעזנו לזרום עם ליבנו ולא עם מה שמצופה מאיתנו לעשות.
    ואם בפמיניזם עסקינן – פמיניזם אמיתי מתבטא בהגשמת הרצון של האישה – בין אם זה אומר שהיא בוחרת להיות קארייריסטית ובין אם זה אומר שהיא בוחרת לשבת בבית ולגדל את הילדים.
    כל עוד היא מגשימה את רצונה ולא מוותרת על חירותה הפנימית, אזי היא פמינסטית אמיתית וזה אולי ההבדל הגדול והמהותי שבין “האשה החדשה” של המאה ה-21 לבין קודמותיה במאות הקודמות.

    הדבר הכי בולט במאמר זה הוא תחושת הבלבול שמלווה בהמון סימני-שאלה ויש בזה מן האמת, כי הבלבול והתהיות שולטים בחיינו כמעט בכל אספקט בחיים – הן אצל נשים והן אצל גברים.
    יש משהו כה מעייף ומתיש לדוש שוב ושוב “במה נשים רוצות” או “מה גברים רוצים”, כי כל אחד או אחת רוצה משהו אחר, אז בבקשה, בלי הכללות – יש גברים שנבהלים מנשים דעתניות ו”משוחררות” ויש כאלה שלא. יש גברים שמוכנים להשקיע ולהתאמץ ויש כאלה שלא. יש גברים שמרגישים שהם במאבק תמידי עם הנשים ויש כאלה שלא.
    יש נשים שמרגישות שהן נמצאות במאבק-כוחות תמידי מול הגברים ועל כן תמיד ישאפו להוכיח את עצמן באותה מטבע כוחנית ( סקס, קאריירה וכו…) ויש נשים שלא ממש מתעמקות בזה, לא ממש איכפת להן אם לפי הלקסיקון המקובל הן מוגדרות כפמינסטיות והן פשוט עסוקות ב”לחיות”, תרתי-משמע, לנהוג לפי צו ליבן – אם בא להן הן מתחילות או לא מתחילות עם בחור, מפתחות קאריירה או מעדיפות לשבת בבית, מזדיינות רק בשביל סקס או רק עם אהבה.

    חבל שאי-אפשר לצאת מהבלבול הזה, שכל הזמן מתעסקים כאן בהגדרות, אבל כנראה שזה אף פעם לא ייגמר.
    לכולנו יש רצונות, שאיפות ומאוויים בחיים – למה אי אפשר פשוט לקבל את זה והכל כרוך במאבקים תמידיים ואינסופיים?
    ודרך אגב, אני חושבת ששיוויון אמיתי אף פעם לא יהיה והאשה תמיד תידרש להיות סופר-וומן ולתמרן בין הכל – זה לא ממש מעודד, אבל זה ללא ספק הופך אותה לבת המין החזק באמת.

    • בוטן

      אגמית חביבתי

      כמו תמיד, שמחתי לקרוא את תגובתך.
      לצערי, יש בתקופה האחרונה תחושה שכל מאמר כאן זוכה להתייחסויות קיצוניות ביותר. הכל שחור ולבן. אין גוונים, אין אפשרות להכיר במגבלות נשיות וגבריות, אסור לזייף אורגזמות, וכל ההכללות (של הכותבים והמגיבים) – כולם רוצים להיות סופרמן/וומן.
      אותי זה מבאס.

      • אגמית

        בוטן יקירתי,

        ואת הצלחת לסכם בכמה שורות את כל מה שהפך אצלי ל”מגילת אסתר”. 🙂

        אגמית

  12. יונתן ילון

    לפי דעתי המאמר סטריאוטיפי להחריד, מחובר למציאות בתפרים רופפים בלבד, ואני נוטה שלא להסכים עם חלקים ממנו.
    אבל הכתיבה מהוקצעת למשעי, המאמר בנוי מצויין ואפילו עורר בי רגשות חמלה. על כך – צל”ש.

  13. סימה לקרה

    הכי עצוב בכל הסיפור זה שמשתמשים בטלויזיה , לפעמים אני מצלמת את הפות שלי במצלמת וידאו כדי לדעת מי אני, בעלי לא מוכן שאני אצלם את הפין שלו, …הוא תמיד היה ביישן.

  14. אגמית יפה אמרת ,הכללות נכון לא כולן אותו דבר וגם אנו הגברים לא אותו דבר וזה בעצם היפה שבעניין ,לא כך?
    אבל ברצינות אני מעיד על עצמי ואיני שופט אחרים אני גרוש ופנוי רגשית המון זמן ,אבל הכי חשוב בהחלט יודע מה רוצה קודם מעצמי ואחר כך מאחרים ,אפשר לומר כי את הסדר בחיי קודם עשיתי עם עצמי ורק אחר כך אני יכל לצאת בהגדרות מה מחפש ממני וכן גם מבת זוגתי שאפגוש ,אבל אומר דבר מאכזב שאולי משקף את אותו תסכול שנאמר למעשה כאן כי אתן אולי חושבות ומנסות להציג אותכן כמי שלא אבל המציאות שאני פוגש אחרת לגמרי ,
    אני פוגש נשים קריריסטיות אקדמאיות ובהחלט אם שאיפות בחיים אחרת הן לא היו מגיעות למצב הפגישה בנינו בכלל.
    וכן אין לי בעיה עם אשה חזקה נהפוכו.
    אז איך את מסבירה כי עדיין לא פגשתי אשה שיודעת מה רוצה קודם מעצמה ואחר כך גם ממני.
    אתן משדרות כי מרוב בחירה ואפשריות וכן גם מרוב נסיונות אתן פשוט לא יודעות מה רוצות והכי גרוע מבולבלות מעל הראש וזה חבל כי כך באמת איבדנו את התום והנאיביות שהיו מנת חלקם של התחלות חדשות וגם חבל את העיקר.
    אז אולי תתחילו לשנות משהוא כי פשוט חבל.

    • אגמית

      גל,

      איך אני עוד לא פגשתי מזה זמן רב גבר שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו ? שאומר משהו אחד ואחר כך משהו אחר ? שמתפתל נוכח העובדה שעליו להיות כנה ואמיתי?
      הבלבול עליו אתה מדבר הוא לא רק נחלת הנשים ואם תשאל אותי, הוא לא קשור רק ליחסים שבינו-לבינה.
      אני אפילו לא יודעת איך להתמודד עם ההגדרה הזו “יודע/ת מה הוא/היא רוצה מעצמו/עצמה” – אנשים עוברים שינויים בדפוסי- מחשבה, התנהגות, בנקודת-הראייה שלהם אודות החיים שלהם ולכן יוצא לפעמים, שמה שחשבו בתחילה עובר אצלם מהפך בעקבות דברים מסויימים שחוו.
      הייתי שמחה אם היית מחדד יותר את הטענה שלך ולא מדבר בצורה כה לא ברורה – כשאתה אומר מבולבלות, למה אתה מתכוון ? מה הן אומרות לך שמבלבל אותן ? אתה, באופן אישי, או העולם שבו הן חיות ?
      ובכל מקרה, חלק מהאנושיות שלנו זה “לא לדעת” וכן לתהות לגבי דברים ולשאול שאלות.
      לגבי איבוד התום והנאיביות של התחלות חדשות – זה תקף לשני הצדדים, בעיקר בשל העובדה שאנו חיים בתקופה שבה אנשים רוצים סיפוקים מהירים, כמו הכנת “ג’לי בזק” , ואין להם את הסבלנות לתת למהלך העניינים את הקצב שלו וזה בא לידי ביטוי בכל התחומים בחיים, כולל בתחום הזוגיות – הרי לא חסרים גברים, שאין להם את הרצון האמיתי להכיר מישהי, או שהם פשוט לא מעוניינים בה מעבר לזיון, כי אין להם כוח להשקיע, דבר שדורש סבלנות, אורך-רוח וגם נטילת סיכונים במידה מסויימת, כי אי-אפשר לחזות איך תתגלגל מערכת-היחסים ורבים חוששים מכישלון, אז הם מעדיפים להרים ידיים מראש. וכן, יש גם נשים כאלו.
      ואולי הסבלנות הזו, עליה אני מדברת, לא קיימת אצלך ? אני לא מבקרת, אלא רק שואלת.
      חוץ מזה, התמימות והנאיביות זה משהו דיי הרסני בעולם כמו שלנו ואני אומרת זאת בצער רב.
      תמיד יפה שנאר מהן משהו בליבנו, אך כשצריך להתמודד עם מה שקורה בחוץ – מערכות יחסים, עבודה, אפילו תור בקופת חולים…צריך להשאיר אותן בצד.

      שינוי צריך לבוא מטעמם של שני הצדדים, ושוב – אין פה עניין של אשמה, אלא עניין של תהליכים, הלכי-רוח.
      בכל מקרה – תסכים איתי שמעמד הנשים בחברה עבר מהפך גדול במאה האחרונה, אבל עדיין יש לאן להתקדם ומה לעשות ואם זה יוצר בלבול פנימי אצלנו, זה חלק מהעניין.
      והמהפך בדפוסי-החשיבה לא הושלם – הן מבחינת הצד הגברי והן מבחינת הצד הנשי.
      ואני עדיין חושבת, שנשים צריכות יותר להוכיח את עצמן מגברים בעולם הזה והדרישות מהן יותר קשות.

      ולסיכום, דוגמא קטנה אישית ממני אליך, להראות לך שיש גם גברים שצריכים לעבור מהפך בצורת החשיבה שלהם – התחלתי לפני יומיים עם בחור שיוצא לי פה ושם להיתקל בו במסגרת העבודה (נתתי לו פתק עם הטלפון שלי) וסיפרתי את זה לבחור נוסף שהגיב ממש בזאת –
      “חבל שעשית את זה, הוא היה צריך לעשות את הצעד הראשון, בחורים לא אוהבים שמתחילים איתם ואת תראי שהוא לא יתקשר אלייך רק בגלל זה” – מה תגיד על זה?
      הבחור באמת לא התקשר, אבל אני מקווה שזו לא הסיבה אלא מפני שהוא פשוט לא מעוניין, ואני בכל מקרה, שמחה שעשיתי מה שעשיתי ולא ישבתי וחיכיתי שהוא ייזום. ככה אני יודעת שלא פספסתי כלום ושלפחות ניסיתי וזה מה שבעיקר משמח אותי.
      רק להראות לך שגם אצל רבים מבני-מינך, יש מהפך מחשבתי מסויים שצריך להתחולל והשינוי צריך לבוא גם מהם.

      • אגמית מה רע בנשים שמחזרות וכי רק לנו מותר גם לכן וכל הכבוד על התעוזה

  15. אישה

    אחיותי…מה קורה איתכן?
    כאילו נתתן במה לגברים הבעייתיים ולא טרחתן בכלל להגן על כבודנו…
    ברור שהאישה החדשה מפחידה את הגברים עד לעמקי נשמתם המצומקת אחרת מה הרעיון להגיב בדרך הכה עצובה ולמצער לא רלוונטית – דרך ההעלבות אישיות..דבר שרק מראה ביתר שאת את העליבות , אי יכולת ההתמודדות הכה אופיינית וכיוצא באלו “התמודדויות גבריות”.
    ולא שכל הגברים הנם כאלה…וודאי שלא..שאז היה לנו בודד להפליא..אך, אלו שנותרו מן הראוי לעזור להם לראות את האור..ויקירותי האור מתחיל כאן ממש בתגובות שלכן…
    איני פמיניסטית גדולה, ויטענו כי איני פמיניסטית כלל אך לאחר פרסומות מעצבנות הכוללות בהן אמא ש”מחנכת” את בנה שלא להתקשר הפעם לחברה העצבנית, כמו גם ה”הברקה” החדשה מבית תנובה כמדומני, העוסקת בשתי משכורת של הבעל כאילו ה”מריונטה” שבבית יושבת ומצפה אך להן ומחייכת בשמחה ובחביבות נטולה כל אמביציה ולחילופין השכלה..עולה הדאגה האם אכן הטמיעו כוחותינו את העובדה כי האישה החדשה, שלטענתי , תמיד הייתה קיימת ורק כעת נשמע קולה. האם אכן הנה מתקבלת ככזו..או שמא בהפוך על הפוך ויתכן כי מפחד מפניה הריהי מוצגת עדיין בתפקיד האם המסורה והמבשלת, אם כי המשודרגת בהכינה את האוכן תוך כדי התעופפות וירטואוזית באוויר, או בצוותה את הגבר שלה לנקות חלונות תוך שימוש באמצעיה הגופניים הברורים…
    ועל כך נאמר – עורו עורו אחיותיי..הגבנה – לטוב או לרע..ובלבד שישמע קולכן..

    • דנידין

      אני לא בטוח *שהאישה החדשה* היא שמפחידה את הגברים עד “עמקי נשמתם המצומקת”, יותר נראה לי ש*הטפשה החדשה* היא זאת שעושה את העבודה.

      וטפשות היא לא תלויית מגדר, לצערי.

      • פרידה

        עוד מעט תטען שלא היתה שואה

      • אירית

        אתה צודק ב-100% (גיליתי שזה מרגיע בנים לשמוע את זה…)
        ok אז אני מסכימה עם מה שאמרת רק מה זה “תלויית מגדר” ?
        אני גם מסכימה איתך שאנשים טיפשים זה בהחלט בעיה אקולוגית
        שמפחידה אלפי אנשים בקרב העולם ויפה מאד שעשית הבחנה בין טיפשה חדשה
        לטיפשה ישנה (בהזדמנות נעמוד על ההבדלים בניהן….)
        דבר שלישי, אני מתארת לעצמי שלא היית בקרבי בצבא כי אם אישה חדשה מפחידה אותך
        אני תוהה מה עושה לך ערבי ישן?
        דבר רביעי רב טוראי דנידין כל דבר חדש מפחיד בהתחלה, אבל לאט לאט תתרגל גם לאישה החדשה וגם לטיפשה המשודרגת.
        בנתיים תאכל משהו…אתה נראה חיוור.

  16. נעמה

    אני קוראת פה את התגובות ולרגע נדמה לי שאנחנו חיים בעולם שבו הגדרות לא קובעות, אנשים לא נשפטים לפי מינם, כולנו מחוברים לעצמנו ולרגשותינו, עושים מדיטציה, נושמים אוויר נקי, עושים רק מה שאנחנו רואים לנכון, בוחרים רק בחירות נכונות, לא משחקים משחקים, לא מעמידים פנים, לא לחוצים, שאאאאנטי.
    אין ספק שמפלס ההתייפיפות פה עלה לגבהים חדשים, ולכן לחלוטין ברור לי למה המאמר כה הטריד את דעתכם.
    לא נותר לי אלא לאחל לכם הרבה חוש הומור, ביקורת עצמית, ושבוע טוב.

    • ארבינקא

      שהחברה שאנו קיימים בה בנויה עדיין על סטריאוטיפים, הגדרות, לחץ חברתי, ועוד כהנה.
      אבל המאמר מטריד לא בגלל שהוא מדגדג מלמטה את זיפי התודעה הגברית הניאדרטלית (יש גם נשית ניאדרטלית, מיינד יו), אלא בגלל שהוא לא עושה את זה.
      בסופו של דבר, יש כאן אוסף סטריאוטיפים משובח, כתוב לגמרי לא רע, תוך התעלמות מוחלטת מנסיבות חברתיות (אני יודע, אמותינו במצריים קנו פראדה, אבל בכל זאת…) ומכך שהעולם הוא בכל-זאת לא שחור לבן (הו, הו, איפה האלה שלי? מי לקחה לי את הפרווה?!
      תסלחו לי, אני צריך להשתלט על עצמי, הו, הו), ולמיטב היכרותי הלא גדולה עם המין הגברי גם הוא לא כזה אחיד.
      והכי גרוע – שבערך באמצע הכתבה אני שם לב שהג’נטלמן הוויקטוריאני לא נקבר בשיבה טוב..
      בסופו של דבר, הפנצ’ליין של הכתבה הוא עדיין, מוסתר מתחת לשכבות רבות, הנסיכה שמחכה לנסיך שעל הסוזוקי הלבן, שיקח אותה לעבר השקיעה, אם כי תוך הכרה שהזמנים שונים. מישהו לא מתאים לך? תזרקי אותו. אבל, בבקשה, אל תנסי לחנך את כולם להתנהג באותה צורה. היינו בסרט הזה פעם, בימי ויקטוריה. יש לפמיניזם עוד דרך ארוכה לעבור, אבל לא נראה לי שהוא יצליח לעשות אותה בהכללה.
      נ.ב. אולי, כדי לחסוך זמן, אפשר להדפיס כל מאמר עם תגובה מראש של אהרן5 בנוסח “תצוגה מרהיבה נוספת של שנאת גברים באתר שחתר את המוטו הזה על דגלו?” אני כבר מתחיל להתרגל לזה.

      • בוטן

        בכל פעם שאני רואה תגובה שלך עולה לי חיוך, ולו רק בגלל הכינוי שמזכיר לי את קישון האחד והיחיד.
        והתגובה ל”אהרן5″ גרמה לי לצחוק גדול.
        אז תודה, כי לא הרבה דברים משעשעים אותי בתקופה האחרונה.

        נ.ב. מי זו נעמה שלדבריה הגבת? נמחקה?

        • בוטן

          מצאתי את נעמה – פשוט התחלקה לי מהגלגלת.

          • אירית

            אז ככה קוראים לזה היום? התחלקה מהגלגלת….
            שאלו יהיו הצרות שלנו….

            • בוטן

              יפה! בחיי יפה! קבלי 2 נקודות.
              אבל לא, ממש לא לזה התכוונתי.
              הכוונה הייתה לגלגלת שיש במרכז העכבר – זו שמריצה אצ הדף למעלה ולמטה.

  17. אנג'לינה

    המאמר כתוב בכשרון רב, מאוד נהניתי לקרוא, בעיקר הוא עשה לי סדר במשחקי הכוחות של האלף השלישי.

    ולסיום רק אוכל לבקש שבשנה הבאה שנחגוג את יום האישה (שחל בעוד כיומיים) הדברים יראו אחרת, לפחות קצת.

  18. אודליה

    יש הרבה אמיתות במאמרה של ליאור, אך קיימת סיבה מוחשית יותר למצב הקיים מעבר ליחסי הכוחות וה”מלחמה” האינסופית שבין שני המינים.
    כמו שנאמר, בכל דבר טוב יש גם רע ולהיפך.
    בדבר ה”טוב” הזה, שנקרא מודרניזציה, קיבלנו אומנם איכות חיים גבוהה יותר במספר תחומים אך קיבלנו גם את “האדם החדש”. האדם הזה התרגל לקבל הרבה מן המוכן (מיקרוגל), להתאמץ כמה שפחות (מכונת כביסה, מדיח כלים וכו’) ולחיות חיים קלים למדי (משלוחים, מכוניות, מנקים וכו’). מרוב כל ה”טוב” הזה (מבחינתי שנוי במחלוקת) הפכנו ברובנו לאנשים קצרי רוח, נשימה ואהבה לזולת. אנחנו רוצים הכל מהר ומיד, אין לנו סבלנות רבה אחד לשני (ניתן להתבונן בתורי המתנה שונים) ובעיקר – אנחנו חושבים שאנחנו ה כ י חשובים, כל אחד בפני עצמו – גברים ונשים.
    אם נוסיף לכך מספר מרכיבים;
    1. ההורים שלנו שאמרו לנו – לאן יש לנו כ”כ למהר? יש זמן…..
    2. האימהות שלנו שאמרו לבנות – את, אל תהיי פרייארית כמוני, תלמדי מאמא שלך.
    “איך שתחנכי אותם, ככה הם יהיו…”
    3. הגברים הישראלים, מזרחים ואשכנזים – כל אחד עם ה”מוסיקה” שהושמעה לו, שנאמר להם
    יומם וליל (כפי שציינה ליאור) שהם, הם הככככי שווים.
    4. בשביל כוס חלב, לא צריך לקנות פרה שלמה. ידוע הדבר שכמעט כל גבר רוצה לזיין אך
    להתחתן עם בתולה, או לפחות אחת עם ניסיון מממאאוווד מצומצם. תחברו את זה עם
    הפתיחות המינית הקיימת כיום ועם ה”לא פרייארית” החדשה….. מה יצא לכם?

    לכן, אומר לכם דבר אחד “הכל הבל הבלים” ובסופו של דבר, כמה מצער לומר ש”אין חדש תחת
    השמש”. איך שהוא, העולם בהתקדמותו וההדים ממעשי העבר, חוזרים ומכים בנו.
    צריך ללמוד להסתדר עם זה ואכן, להיות אנו אנחנו. השאר, בתקווה יסתדר מאליו.

  19. סבתא שלי לא מפסיקה להגיד שכל הפמניזים זה רק לרעתנו-
    “מה אתן מביאות על עצמכן? גם עבודה בבית וגם בחוץ ומה עם לשמור על הילדים”
    ואז עושה את הפרצוף של “את עוד תראי”.
    ואני, אני חושבת שטוב עשינו שהשתננו, אתן יודעות כך זה באבולוציה משתנים כדי לשרוד, אך הגברים עוד לא השכילו להשתנות.
    את האשמה יש להטיל על המין הגברי בכלל.
    אתן לא חושבות שצרכים להפסיק את כל הטענות והאשמות הגיע הזמן שכל הגברים יודו שהינה הם מבינים שאנחנו פועלות בדרך הנכונה, אבל הם אלו שצרכים לשנות את הדרך שלהם לטובתנו, לא רק לרצות גם יפה גם אופה גם מוכשרת והכי סקסית.
    גברברים הגיע הזמן שתיקחו אחריות ,תודו באשמה ותתחילו להשתנות לטובת כולנו.

  20. ירדנה

    אין דבר שמצחיק אותי יותר מההשערות הפרועות של כמה רע היה פעם, וכמה התקדמנו מאז. פעם נשים לא יכלו להצביע – מצייצת כל אשה משוחררת. נו? וכשמסתכלים סביב באמת רואים
    שלא הייתה שום סיבה שלא יניחו לנשים להצביע. והלא הן אינן מפריעות כלל למהלך התקין של השחיתות הפוליטית. הכוח הנשי עלק. 51% מהאוכלוסיה היו אמורות להשיג לעצמן עוד משהו חוץ מהזכות המפוקפקת להלחם עד חורמה כדי להמעיט בערכן.
    האידיאל הפמיניסטי העליון – ותקנו אותי אם אני טועה – הוא להיות בלתי תלויה לחלוטין. לדאוג בעצמך לכל מחסורך, לקיים יחסי מין בלי תנאים,רק בגלל שבא לך ולשקול אופציה חד הורית.
    יש לי קצת בעיה עם זה, האמת. ולו רק בגלל שזהו המודל המדוייק שעל פיו חיה כל חתולת רחוב וכל חולדה וכל נקבת ג’וק, בכל מתקן אשפה.
    השאלה האם לרגרסיה התרבותית הזאת התפללנו, היא שאלת סרק. השאלה האמיתית היא – האם אנחנו מפגרות? האם יצאנו כולנו מדעתנו?

  21. ליאור, אני לא מבין: מה את רוצה? את הולכת סחור סחור וסותרת את עצמך כל הזמן.
    האישה החדשה האישה החדשה. על מה בדיוק את מדברת?
    ואם היה הייתה פה תמיד אז מה חדש בה?
    ומה בדבר “סקס והעיר הגדולה?” את באמת חושבת שזה יותר מעניין מכדורגל?
    סבבה לך. את מרגישה כוח שיווקי עולה שצריך לפנות אליו? מאז ומתמיד הנשים היו
    או המטרה או האמצעי לפרסומות. תאמיני לי שאלמלא היו נשים, לא היו פרסומות.
    שום גבר לא היה רוצה לקנות כלום.
    אנחנו רואים את האישה החדשה, ותאמיני לי שאנחנו פשוט לא רוצים ממנה כלום. האישה
    החדשה זה מה שאת רוצה מעצמך. אנחנו מחכים עד יעבור זעם. עד שיימאס לך להיות בודדה וצודקת.

  22. האישה החדשה מרשה לעצמה גם לשנות את גופה, אם היא לא מסתפקת בנתונים הטבעיים. היום הרבה נשים למשל מגדילות חזה, מעבות שפתיים, שואבות שומן, ממוש הפנטזיה של האשה האולטימטיבית.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *