הגלובליזציה של הרומן

פעם היו כותבים מכתבים על נייר דק שקוף מיוחד, ומכניסים למעטפה עם שוליים מפוספסים כחול אדום שכתוב עליה דואר אוויר. פעם לדבר עם חוצלארץ בטלפון או לנסוע לעיר זרה היה חידוש מסעיר. לכל מקום היו את הריחות שלו, האופנות שלו,והחנויות שלו.
"אין את זה בארץ, הביאו לי מחו"ל", היה משפט שגור במחוזותינו.
אבל היום כל מקום נראה כמו הבית והבית הוא כל מקום, ובתל אביב כמו בלונדון כמו בוינה או במדריד כולם קונים בזארה או במנגו, נועלים קמפר או פומה, שותים בסטרבקס ואוכלים במקדונלדס. המטבע הוא יורו או דולר, ואפילו השפה האירופאית מאיימת להיות אחידה.
בעידן הגלובליזציה העכשווית בו גם אנשים שעובדים באותו משרד מנהלים מערכות תקשורת מסועפות בעיקר דרך אי מייל, מסנג'ר, פלאפונים ושיחות ועידה, אין כל הבדל אם האדם שאתו אתה מתקשר נמצא בצידו השני של הקיר או העולם. אזורי הזמן הנפרדים מאבדים כל משמעות כשמדובר על תקשורת מיידית, רחבת פס וחוצת קווים.

מערכת טרנסאטלנטית

ובאהבה כמו בעסקים, יש קונספט חדש ליחסים: הגלובליזציה של הרומן. אנשים המנהלים מערכות יחסים מסועפות לאוו דווקא באותו בית, או באותה עיר או באותה יבשת. המפגשים נערכים כל פעם במקום אחר בעולם למספר ימים אינטנסיביים ומתוקים, ובכל פעם מתנהל סייקל שלם של יחסים בנקודת זמן קצרה.
למערכת הטרנסאטלנטית המורכבת יתרונות משלה. רצועת הזמן השונה נותנת לאהבה מימד אחר – הוא הולך לישון מותש, בה בשעה שאת מתעוררת רעננה ליום חדש. אין את סממני השגרה השוחקת של היומיום. יש את הריגוש, המפגש המחודש, באינטימיות מרוכזת של כמה ימים, את המיטב שאפשר להפיק משני הכוונים. ומאחר וכל מקום נראה כמו הבית, ובכל מקום אפשר להתראות, הרי שבאותה נקודת זמן קצרה יש להפיק את המקסימום, וזה נראה ממש כמו מערכת יחסים.
המערכת הגלובלית מאפשרת גם מעברים חלקים בין רומן לרומן, שהרי מדוע להתרכז בנושא אחד אם מערכת התקשורת והקשרים כה מסועפת, און ליינית, ועדכנית. כמו ב- Windows אפשר לעבור מחלון לחלון ולהציץ במקביל אל חייה של דמות זו או אחרת. את הריגוש המתחדש והרומטיקה המתפרצת חבל להותיר במגבלותיה המיושנים של יבשת אחת או דמות רומנטית ייחודית. כל העולם הוא כפר גלובאלי, ובכל פעם אפשר להתאהב מחדש, ביחד או במקביל, בשפה זו או אחרת, עם רקע של ארמון או של גורד שחקים. בשיער חום או אדמוני.

נקודת הג'י של האהבה

בלונדון, פריז או ניו יורק אין את הדביקות הפמיליארית והלחץ של תל אביב. אפשר להתרגש, להיסחף וליהנות מהנסיעה כל עוד היא נמשכת. ומה יותר טוב מאשר לנסוע במלוא החושים?והגעגוע? גם לו יש חן משלו, או כמו שכותבת אגי משעל בשירה מכתב:
"הגעגוע הוא נקודת הג'י של האהבה…
אצלי לילה משק כנפי נייר
עונת הנדידה של המכתבים.
אצלך בוקר
אנחנו אוהבים במשמרות".