הדוכסית המכוערת

הכי יפה בעולם


“אם כל אחד היה מתעסק בענייניו,” רטנה הדוכסית בקול צרוד, “העולם היה מסתובב הרבה יותר מהר”.
“וזה לא היה לטובה,” אמרה אליס, ששמחה מאוד להזדמנות להפגין מעט מן הידע שלה. “רק תחשבי מה היה קורה אז ליום וללילה! את מבינה, הארץ זקוקה לעשרים וארבע שעות בשביל להסתובב על הציר.”
“אם מדברים על סיר,” אמרה הדוכסית, “הסירו את ראשה!”

(מתוך “הרפתקאות אליס בארץ הפלאות” בתרגום רינה ליטוין)

בשבוע שעבר ישבנו קבוצה של אנשים ודנו בשאלה החשובה כיצד אפשר להגדיר מהו יופי, שהרי היופי הוא תמיד בעיניו של המתבונן. אם הלנה היפה, המלכה היוונית, שנחטפה לטרויה ובעבורה מתו אלפי אנשים במלחמה שנמשכה עשר שנים הייתה קמה לתחייה בראשית המאה ה-21 האם הייתה זוכה בתחרות מיס יוניברס, או שמא הייתה נראית כלא יותר מעוד יווניה, בעלת יופי כהה או בהיר הנוטה להשמנה, שאין לה כל סיכוי מול הדוגמניות הצעירות והרזות כשלד של היום? ובכלל, מיהי האישה היפה ביותר שחיה אי פעם? דעות הושמעו לכאן ולכאן כאשר לכל אחד מהנוכחים היה את המועמדת שלו: אמנון הציע את קלאודיה שיפר, עידית הציעה את הילארי קלינטון, ליאת את יעל אבוקסיס, בוריס את קאתרין דנב ואחרים את יעל בר-זוהר, קאתלין טרנר, מילי אביטל והיה גם מי שהציע את עידית עצמה. הויכוח בנושא היה סוער ביותר ואז הועלתה השאלה: הכיצד אפשר להגדיר כיעור? והאם מישהו יודע מי הייתה האישה המכוערת ביותר שחיה אי פעם? על זה דווקא לא היו כל חילוקי דיעות.

מרגרט המכוערת היא אחותה האובדת של בטי המכוערת?


קרבתה הרבה לא נעמה לאליס. ראשית, מפני שהדוכסית הייתה מכוערת מאוד. ושנית, מפני שקומתה הספיקה בדיוק כדי להניח את סנטרה על כתפה של אליס, והיה זה סנטר חד באופן מעצבן.

(מתוך ”הרפתקאות אליס בארץ הפלאות”)

האישה המכוערת ביותר שחיה אי פעם וזכתה לפרסום היסטורי הייתה הדוכסית מרגרט מאולטש מטירול. מאולטש משמעותו בעברית “פה גדול” או “פה כיס”, כלומר היא כונתה פחות או יותר “מרגרט בעלת הפה הגדול” בגלל פגם מולד בפיה ובסנטרה.
מרגרט חיה במחוז טירול במאה הארבע עשרה. היום טירול הוא חלק בלתי נפרד מאוסטריה, אולם בתקופת חייה זאת הייתה נסיכות עצמאית. מרגרט נולדה כדי לשלוט. היא הייתה בתו של הדוכס השליט של מחוזות קרינטיה וטירול. וכבת של שליט הייתה חלק מהסחר מכר בין משפחות אצילות, שלפיו הילדים והילדות של כל משפחה נישאו לילדי משפחות אצילות אחרות עוד בילדותם מבלי שאיש ישאל לדעתם בנושא וזאת כדי לחזק את הקשרים בין המשפחות. וכך בגיל שתיים עשרה היא הושאה לדוכס ג’ון הנרי מלוקסמבורג, שהיה בן תשע בלבד. אך הנישואים היו לא מאושרים. על פי השמועה כאשר ג’ון הנרי ראה את הכלה בליל הכלולות התחיל הילד לצרוח על כלתו: “תסתלקי מחדרי כלבה מיוחמת מזילת ריר”. הם מעולם לא קיימו יחסי מין -כיעורה של מרגרט עמד ככל הנראה בפני מימוש הנישואין, ואולי היה הנרי אימפוטנט (לפחות בנוכחותה של מרגרט). ומה שגרוע יותר הנרי גם לא היה מסוגל לנהל את ענייני הדוכסות כהלכה. מרגרט הייתה זאת שניהלה אותם מאחורי הקלעים. לבסוף בשנת 1341 מרגרט, שלא יכלה לסבול יותר את בעלה שהכה אותה והתעלל בה, ניצלה את עובדת היותה השליטה האמיתית בממלכה גירשה אותו מביתה ומנסיכותה. במקומו היא נשאה ללואיס, בנו של הקיסר מבוואריה. הנ”ל לא השתולל משמחה על הכלה הלא בדיוק יפה אך האב, שהתעניין רק בפוליטיקה ובהוספת שטחים ולא ברצונות הבן, לא השאיר לו כל ברירה.
מי שכן השתולל, אבל מזעם, היה האפיפיור. מה פתאום, שאל, אישה מגרשת על דעת עצמה את בעלה ונושאת לבעל אדם אחר מבלי לבקש את רשות הכנסייה? ומה שגרוע יותר הכיצד ייתכן שאישה מנהלת בעצמה נסיכות שלמה (ועוד בהצלחה)? הדבר פגע בכל כללי היחסים בין המינים כפי שהכנסייה הבינה אותם והטיפה להם.
הכנסייה סירבה להכיר בנישואיה החדשים של מרגרט, אם כי זאת יכלה להוכיח שבעלה היה אימפוטנט, תנאי מספיק לגירושין בדרך כלל בעיני הכנסיה. אנשיה החלו להפיץ שמועות שמרגרט היא מכשפה וסוכנת ראשית של השטן עלי אדמות. היו רבים מאוד שראו את מראה פניה והאמינו בכך. בטירול פרץ מרד של האצולה כנגד מרגרט ובעלה החדש אך השניים דיכאו אותו.
הבעל החדש לא השתגע על מרגרט בלשון המעטה אבל בניגוד לקודמו לפחות מילא את חובותיו כבעל והיא ילדה לו שתי בנות ובן.
ככל שמרגרט הייתה מכוערת, הן בסטנדרטים של היום והן בסטנדרטים של אז, היא גם הייתה אישה אינטליגנטית מאוד. היא דיברה גם בגרמנית וגם בלטינית (שפת האינטלקטואלים), תופעה נדירה ביותר עבור נשים בנות הזמן. היא למדה תיאולוגיה והיסטוריה עם הכמרים וידעה הכל בנושאי פוליטיקה ומערכות היחסים המשתנות תמיד בין הנסיכויות השונות של האזור וידעה לתמרן ביניהם. נשים אחרות, לעומת זאת, היו עסוקות תמיד בסריגה וברכילות ואיש לא ציפה מהן שיתעסקו בפוליטיקה. אך כל הנשים האלה זכו תמיד להרבה יותר מבטים מגברים משזכתה מרגרט בעלת הפה הגדול עם כל נסיונותיה לאפר את עצמה ולהסתיר את כיעורה.
מרגרט נאלצה לוותר על האפשרות לזכות בחיבתם של אחרים בזכות יופיה והקדישה את עצמה לחלוטין לפוליטיקה ולניהול. היא התגלתה כמנהלת ופוליטיקאית מוכשרת ביותר, הרבה יותר מאשר בעלה הלא יוצלח. מהר מאוד היא הפכה את טירול לנסיכות המנוהלת למופת וזה בתקופה שבכל רחבי יבשת אירופה היא הייתה האישה היחידה ששלטה ממש במקום כלשהו.
יותר מכל התבלטו כישוריה בזמן המשבר הגדול ביותר שעימו התמודדה היא וכל אנשי יבשת אירופה בחייהם. “המוות השחור” הוא הכינוי של מגפת דבר איומה שתקפה את אירופה ומרבית העולם הידוע בשנת 1348. המגפה הגיעה מהמזרח והשתוללה תחילה בחופים ולאחר מכן הגיעה גם אל פנים היבשת, כאשר היא משמידה כמויות גדולות של אנשים ומרוקנת פרובינציות שלמות מאנשיהם. אנשים ברחו אחד מפני השני מחשש להידבקות, האפיפיור כלא עצמו בחדר סגור ולא נתן לאף אחד להיכנס מחשש שידבק גם הוא וכמוהו עשו גם שליטים אחרים. בדרכים הופיעו קבוצות של אנשים נואשים שהאמינו שקץ העולם בא, והילקו את עצמם ואחרים בציפייה לקץ הבלתי נמנע ובדרך הם רצחו אלפי יהודים בפוגרומים עקובים מדם. אחרים העדיפו לנקוט בדרכים אחרות לצפות לקץ העולם ופתחו באורגיות בלתי פוסקות של אכילה וסקס באמונה ש”אכול ושתה כי מחר תמות”.
המגפה הגיעה גם לנסיכות של מרגרט. בערים שלמות שרדו רק שליש מהאוכלוסייה ובמנזרים שלמים ומאוכלסים היטב היו מקרים שרק אדם אחד שרד מתוך מאות. גם שתי בנותיה של מרגרט מתו מוות איום במגיפה, אך היא הייתה בין השליטים המועטים של היבשת שלא איבדו את קור רוחם. היא המשיכה לשמור על השליטה בטירול ואם כי התאימה את המינהל לזמנים המשתנים ולצמצום הדרסטי באוכלוסייה, הרי היא, יותר ממרבית השליטים של היבשת, הצליחה להתמודד היטב עם האנרכיה שנוצרה כתוצאה מהמגפה. טירול הודות לה הייתה כמעט גן עדן של שלווה בהשוואה לאנרכיה ששררה בשכנותיה. אך למרות כל מאמציה, הישגיה ועבודתה הבלתי נלאית למען תושבי הנסיכות, היא מעולם לא זכתה לחיבת אנשי האצולה והמוני העם – אלה העדיפו עליה תמיד את יריבתה אגנס פון פלבון.

היפה והחיה


“יום נאה הוד מלכותך,” פתחה הדוכסית בקול נמוך וחלוש.
“ובכן אני מזהירה אותך מראש,” צעקה המלכה רוקעת ברגלה תוך כדי דיבור, “או שתסתלקי מעלי או שראשך יסולק מעליך כהרף עין!”.

(מתוך ”הרפתקאות אליס בארץ הפלאות”)

אגנס פון פלבון נחשבה לאחת הנשים היפות ביותר של טירול, אולי היפה ביותר, מעין קלאודיה שיפר או יעל בר זוהר של התקופה. מלכים חיזרו אחריה ואצילים נאבקו למען שמה בטורנירים של קרבות אבירים, שבהם היא חילקה את הפרסים לזוכים הנרגשים. כאשר מישהו היה משבח נשים איטלקיות על יופיין, כי אז מספיק היה לגרמנים לומר “אגנס פון פלאבון!!” וזה היה סוגר את הויכוח לתמיד לטובת היופי הגרמני.
אישה זאת הייתה אצילה יפיפייה ושחצנית. לא חכמה ביותר ובוודאי לא חכמה כמו מרגרט אך זה לא שינה דבר. היא לקחה זאת כמובן מאליו שכל אדם וכל אישה יצייתו לכל דרישותיה, מהמוני העם ועד המלך עצמו. המוני העם ראו בה, בגלל יופיה, מעין מלאך מהשמים. את כל הישגיה המרובים של מרגרט ייחסו לאגנס בזמן שמרגרט עצמה נחשבה בעיני נתיניה למכשפה מרושעת. השתיים מטבע הדברים היו מסוכסכות תמיד, שכן אגנס ראתה את עצמה כשליטה בזכות (יופיה) של הנסיכות והתייחסה למרגרט בזלזול. היא ניסתה להפיל את מרגרט במזימה מסובכת אך נאסרה ולבסוף הוצאה להורג, לזעמם הרב של אנשי העם. ספק אם היה איכפת להם במידה והיה מדובר באישה יפה פחות אבל אגנס פון פלבון נודעה ביופיה המלאכי עד שנחשבה לטהורה כמלאך. ברור היה לכל שהמכשפה המרושעת, בעלת הפה הגדול, רצחה את המלאכית ללא כל סיבה. מרגרט הפכה מאז לשנואה ומקוללת בידי אזרחי נסיכותה. היא נודעה לשמצה גם בגלל מזגה הרע והתפרצויות הזעם שלה. אנו יכולים להניח שליחס שאותו קיבלה היה חלק לא קטן ביצירת התפרצויות זעם אלה.

מכוערת מפורסמת

בנה היחיד של מרגרט מינארד, שלא היה חכם גדול ובוודאי לא כמו אימו, מת ב-1363 לאחר שאביו מת שנתיים קודם לכן. מרגרט נחשדה בעיני כל כמי שהרעילה אותם למרות שלא ברור איזה סיבה היתה לה לעשות זאת. אבל איש לא היה זקוק לסיבות עבור המעשים שבהם נחשדה המכשפה המכוערת. מרגרט שלא היו לה כעת כל יורשים העבירה את הנסיכות לידי בית הבסבורג ועברה לגור בוינה שם מתה ב-1369. בית הבסבורג שלט בטירול ורוב מרכז אירופה כחלק מאימפריה גדולה עד שנת 1918.
שמה של מרגרט הפך למקולל ומנואץ במחוז שבו שלטה. עד עצם היום הזה אימהות בטירול מפחידות את ילדיהן שאם לא יתנהגו כהלכה “בעלת הפה הגדול” תחטוף אותם ויורקות על הרצפה. האיום הוא כנראה אפקטיבי למדי.
פרצופה של “מרגרט בעלת הפה הגדול” הפך לידוע למדי. הצייר ג’ון טנייל השתמש בתמונה של מרגרט מהמאה החמש עשרה כבסיס לדמות הדוכסית בספר המפורסם של לואיס קרול “הרפתקאות אליס בארץ הפלאות” (1865) וכתוצאה מכך קלסתר פניה המשוער ידוע למיליוני האנשים שקראו את הספר.
הסופר היהודי הגרמני לאון פויטוונגר כתב עליה רומן היסטורי ידוע בשם “הדוכסית המכוערת” בשנת 1923 (שהוא משום מה אחת מיצירותיו הבודדות שלא תורגמו לעברית) ולאחרונה הוצגה הצגה על חייה שבה גילם את דמותה גבר.
אפשר לומר שהיא זכתה בסוג כלשהוא של אלמוות בזמן שיריבתה היפה, אגנס פון פלבון, בעליה השונים וכל שאר אנשי התקופה נשכחו לחלוטין.


“אני לא יכולה לומר לך ברגע זה מהו המסר של כל זה, אבל אני עוד מעט אזכר.”
“אולי אין כאן מסר,” העזה אליס להעיר.
“לא לא , ילדה!” אמרה הדוכסית, “בכל דבר יש מסר אם רק יודעים לגלות אותו.”

(מתוך ”הרפתקאות אליס בארץ הפלאות”)

על הכותבת אלי אשד

חובב ומעריץ של התנ"ך ושל טרזן, של סיפורי המדרש ושל הסטלאגים של בורחס ואומברטו אקו ושל אבנר כרמלי ואורי פינק, של מדע בדיוני ושל סיפורת היסטורית של פיליפ חוזה פארמר ושל דוד אבידן, של הרצל ושל אלף לילה ולילה של קומיקס ושל תסכיתי רדיו, של מדע פופולארי (במיוחד בתחום הביולוגיה והאקולוגיה) ושל מיסטיקה. ורצוי של כל הדברים האלה משולבים. מתעניין בחייזרים, בעיקר אלה שנולדו בכדור הארץ ובמיוחד בזן הישראלי. פירסם עד היום את הספרים "טרזן בארץ הקודש" ספר אלבומי על חוברות טרזן הישראליות ו"ברוכים הבאים לסטלאג 13" ספר אלבומי על סקס, עינויים ומחנות ריכוז. שני הספרים האלה אזלו זה מכבר מהשוק. ספרן, מידען ותחקירן. עוסק בזמנו הפנוי בסיפור סיפורים ובכישוף כאוס ועמל לקראת היום שבו יבצע מסע בזמן (רשימת התקופות לביקור כבר מוכנה).

תגובות

  1. פעיל תנזים מהר גריזים

    אני לא יכול לאמר לך כרגע מה המסר של כל זה ,אבל אני עוד מעט אזכר.
    *אולי אין כאן מסר* העז פעיל תנזים להציע.
    לא , לא ילד *אמר אלי* בכל דבר יש מסר אם רק יודעים לגלות אותו.
    *כן , בטח.*נאנח הפעיל , והלך לישון.

    *פעיל תנזים מהר גריזים*
    מה זה החרא הזה?

    • גונדולין

      כל המסרים הקודמים שלו מהר גריזים רמזו לכך ועכשיו אני בטוחה בכך.

      • אשת איש

        אכן יקירתי אני מסכימה איתך בהחלט.
        אולי תלך מכאן פעיל תנזים מהר גריזים. מספיק שטויות יש בעולם אנחנו לא צריכות לשמוע גם את השטויות שלך.

    • אריאלה

      נשים שהשפיעו על ההיסטוריה?

      נראה לי נושאים מאוד חשובים, אפילו יותר מהבליינד דייטס שלי.

    • שיר פלד

      כאן בכל זאת יש נסיון לשמר איזו רמה שהיא מעל לגיל 16, אז במחילה, הנח להם/ן לעשות זאת בשקט, מבלי שיהיו הסתננויות מ”במה חדשה”.

    • שירלי
      למה שלא תמחקי את ההודעה של האדיוט הוא ודי ? הוא מזהם כאן את האתר.

      • רוז מרי

        אם שירלי היתה מוחקת את כל ההודעות של האידיוטים, האתר הזה היה ריק כמו בתיע הקפה במרכז ירושלים.

    • רגע אחד, ונניח (רק נניח…) שאין מסר. אז מה?
      המאמר כתוב טוב? טוב.
      המאמר מעניין? מעניין.
      הסטוריה זה דבר שלא מדברים עליו יותר מדי באתר הזה לפי מיטב זכרוני…
      לדעתי, בלי להתייחס למסר הנלווה, ויש כזה, ואני חושב שהוא די חשוב, זה מאמר מצויין.
      איחוליי.

  2. אחלה מאמר – מזקיף את קומת כל המכוערות באשר הן – ואם זה לא מסר חשוב, אז מה כן?

  3. פעיל תנזים מהר גריזים

    משפיעים גם על הנפש היפה של חברי קהילת בננות.

    ממש כמו הפיגוע בתחנה הישנה בת”א , שאחריו הוכה איזה עובר אורח,
    גם פה , הנה צץ אנטיגוניזם כלפי – ולא גינוי ברמה גבוהה במיוחד , אם יותר לי לציין –
    והחל הפוגרום.

    תרשו לי לתת מובאה מ”קן הקוקיה” –
    כשיש תרנגולת אחת פצועה , מתחילה כל להקת התרנגולות לנקר אותה , עד שהיא מתה.
    במהלך האקט , ניפצעות עוד כמה תרנגולות , ומרגע שהלהקה כלתה זעמה בקרבן המקורי , היא מתפנה לקרבנות החדשים.
    חוץ מ*אריאלה* , כל המגיבים פה למעלה הם תרנגולות-
    ולא רחוק היום בו הטמטום העיוור שלהם יביא אותם למרכז המהומה.

    *פעיל תנזים*
    מופתע , אך עדיין מדושן עונג.

    • שלו האידיוט הזה. לך לך מכאן ואל תחזור יותר.

      • שירלי

        כנראה שאתה ושאר המגיבים, שעוררו לדעתי מהומה רבה על לא דבר, אינכם מכירים את התנזימאי. מי שלא נאה לו תגובות פרובקציה בשקל וחצי שפשוט יתעלם וימשיך הלאה.
        אה כן וחג שמח לכולם, בתקווה שתמשיכו להתדיין בנושא המאמר ולא בתגובות שנועדו מלכתחילה להתגרות.

        נ.ב.
        מי שמעוניין להמשיך את הדיון הנ’ל מתבקש לשלוח לי אימייל.

  4. היפה בנשים

    כמו תמיד מאמר מרתק מבית אלי אשד.

    אמנם לפי המדידות האחרונות ניחנתי ב 90-60-90 ומראה בלונד א-לה מרילין אבל למרבה הפלא, בניגוד לאגנס, גם באינטיליגנציה גבוהה (יחסית. אין הנחתום וכו’).

    המאמר ברובו מבוסס על הגדרות ישנות וחלוקה של טיפוסים – יפה-טיפשה או מכוערת-אינטיליגנטית – שאינם קיימים כבר. היום האימג’ים וההגדרות הרבה יותר מורכבים.

    קל יהיה לי לקבל את המסר אם המאמר מכוון לגברים ונשים כאחד.

    • המאמר לא נועד לתקוף את היפות ולטעון שהן בהכרח טיפשות , ואני גם לא אומר את זה בשום מקום. אבל כן יש בו מסר שלא תמיד המראה החיצוני קובע וזה מסר שנראה לי שבשנים האחרונות החברה שכחה אותו כמעט לחלוטין.
      הדבר המחריד ביותר הוא שאידיאל היופי הנשי מוחדר גם אצל ילדים קטנים דרך סוכנים כמו ערוץ הילדים. אינני יכול לשכוח את הפרשה שבה ערוץ הילדים בחר שחקנית מוכשרת ביותר כמגישה. היה בה רק “פגם ” אחד , היא הייתה שמנמנה. ערוץ הילדים בכל אופן העמיד אותה לבחירת הילדים ואלה ( ואולי לא במפתיע ) לא התלהבו מהמראה החיצוני שלה, והיא נזרקה משם. ערוץ הילדים נשאר כפי שהיה בעבר מקום המחסה לכל הדוגמנים הודוגמניות למינהם, אנשים שאינם מושלמים במראם אין להם דריסת רגל שם , מתוך הנחה שאי מושלמות חיצונית תגרום לילדים בחילה.

      • עוד תופעה מטרידה ביותר שגורם כל פולחן היופי הזה היא תופעת הדוגמניות הרזות כשלדים שמנהליהם מוכרים אותם לכלל העולם כאידיאל היופי הנשי.לרוב המדובר בבחורות מסכנות ומסוממות. כל זמן שהן גורמות נזק רק לעצמן מילא , הן לפחות מרוויחות מזה כסף טוב אז אולי זה שווה את הנזקים שנגרמים להן לטווח הקצר והארוך.
        הבעיה האמיתית היא כמובן הנזקים שנגרמים לכל אותן ילדות שמנסות לחקות את הדוגמניות האלה וכתוצאה חולות במחלות האנורקסיה והבלומיה. המחלות האלה הפכו למכה בשנים האחרונות וגם קרובת משפחה שלי חלתה באנורקסיה. והכל בהשפעת הדוגמניות שהיא ניסתה
        לחקות בכוח בהאמינה שלהיראות כמוהן יהפוך אותה ליותר יפה.
        לא , כל הנסיונות האלה להיראות כמוהן הפכו אותה להרבה יותר מכוערת.
        אני כבר אינני מסוגל לראות שום דבר מושך באותן נשים שלדים הן נראות לי כעת כתופעה עצובה ומחליאה שיש להסתיר אותה מפני הילדים.

      • רוז מרי

        “לא תמיד המראה החיצוני קובע”
        *”לא תמיד המראה החיצוני קובע”*
        _”לא תמיד המראה החיצוני קובע”_

        אוח, אוח, אוח, סוף סוף מסר עמוק וחדשני. איך לא חשבו על זה קודם?

        • בכלי התקשורת, בפרסומות ובעיתוני הילדים והנוער של 10 השנים האחרונות, שבהם היופי הנשי והגברי הוא חזות הכול , אז תגלי שזהו מסר חדשני חתרני ורדיקלי מאין כמוהו .

          • ביותר . המגזין “מעריב לנוער” שבועון שפעם בבשנות השישים והשבעים כלל מאמרים מעולים בנושאים שונים מדע חברה נוער ברחבי העולם וכו’ .התדרדר לחלוטין בשנות השמונים ובעיקר בשנות ה-90. בעבר העמודי העטיפה כללו מגוון של תמונות על נושאים שונים , נוף , אנשים מבוגרים וצעירים ,אישים וכו’. מאוחר יותר הוא החל להציג שערים של סתם תיכוניסטיות נאות עד יפות . היום לא יופיע על השער מישהו שאינו סלבריטאי או דוגמנית .
            באותה תקופה החלו להופיע על דפיו כל מיני מדורי הגיגים של אנשי הגות ומחשבה דגולים כמו ליאון מילר ויעל בר זהר ואחרים מהסוג הזה . והללו היו משתפים את הקוראים עם הצרות שלהם
            עם סוכנויות הדוגמנות השונות, ומלמדים את הקוראים והקוראות ש”זה לא סוף העולם אם לא התקבלת לסוכנות דוגמנות” משום ש” גם לי לקח זמן רב עד שהופעתי לראשונה כדוגמן ” כפי שניחם מילר את אחת הקוראות .
            מלבד הטימטום שנוטף מכל המדורים הללו, יש בהם מסר אחד לקוראים הצעירים : אם אינך יפה אינך קיים.

            • אחד הספרים המחליאים ביותר שקראתי בשנה האחרונה , מחליא מכיוון שהוא מתאר מציאות קיימת ומאוסה במיוחד הוא “זאת לא המסיבה שלך ” של אבנר שביט , שהיה תיכוניסט כאשר כתב את הספר הזה.
              שביט מתאר בספר חיים של תיכוניסטים בצפון תל אביב שם יש בחברה התיכונית מעמדות מוגדרים היטב . המעמד העליון הוא של היפים האטרקטיבים מבחינה חיצונית , ולאחריהם אלה שיפים פחות אבל עדיין נראים בסדר גמור , לאחריהם אלה שנראים יפים מרחוק וכך הלאה כאשר בתחתית אלה שאינם נראים יפה כלל וכלל.
              שביט טען אחר כך בראיון כי כל מה שתיאר הוא אמת לאמיתה , הוא הסביר שהוא עצמו נימצא בהיררכיה במעמד של “חמור ” שתפקידו לבצע שירותים שונים עבור היפים והזוהרים ( וכך מן הסתם להתקרב אליהם ולהיהנות מזוהרם באופן קבוע ) . מן הראיון לא היה נראה שהוא רואה בכך כל פסול .(הנ”ל הוא אגב בנם של הפרופסורים יעקב וזהר שביט דמויות מפתח בחקר ההיסטוריה של ישראל והתרבות העברית . מהראיון לא היה נראה שהתפוח נפל קרוב אל העץ) .
              אם חברה תיכונית כמו זאת שמתאר שביט אכן קיימת ( איפה שאני וחברי למדנו לא היה דבר שאפילו דומה לזה אפילו במעט ) הרי זה דבר מאוס באופן מיוחד. לי זה מזכיר איזו חברה הוטוטנטית פרימיטיבית . לא במחשבה שניה ההוטוטנטים הם יותר מפותחים מזה, שם אדם נמדד לפי כישוריו . אולי השוואה מתאימה יותר תהיה לקבוצת שימפנזים.

        • בלגאניסטית

          וזה ש”את” מכוערת, זה לא אומר שאת חכמה!

        • היפיפייה הנוחרת

          על מיתוס היופי שמחריב כל (הכללה) חלקה טובה באישה כבר דיברנו.
          על השוואת שכר הנשים לגברים כבר דיסקסנו.
          על אלימות כלפי נשים דשנו מספר פעמים.
          את ניצול גוף האישה טחנו עד דק.

          טוב אני מיציתי.
          אין מסר חדש לעם, וצריך להתקפל.

          אז מה אם לא השתנה דבר, הקונספט כבר הועבר ולנער דברים ישנים מהמרתף לא עושה לי טוב לעור הפנים. אתה יודע איך זה שהאבק סותם את הנקבוביות ועושה בו שמות.

          חוץ מזה המנקה כבר ניקתה פה לפסח. ואתה יודע שאני לא בעד לעשות אותו דבר פעמיים.

          לי תקראו רק בסקוף ונראה איך זה מסתדר לי בלו”ז.

          עד אז אני משלימה שעות שינה.
          ביי ביי דרלינג

          • גברת יקרה , אתם באתר הזה אולי דיסקסתם את כל הדברים האלה, אבל אני לא קראתי את כל המאמרים שבאתר ואינני יודע מה דיסקסתם ומה לא , וכמוני ,אני משער עוד רבים , שלא בהכרח מקפידים לעקוב אחרי כל מאמר וכל תגובה שאי פעם פורסמה במאות המאמרים כאן .
            בברכת נחירות נעימות
            אלי

            • אלי,
              המסר החשוב ביותר שהעלית במאמר, לדעתי, הוא על מצבם העגום של הנשים בכלל בהסטוריה.
              יפה, מכוערת – בכל מקרה מעמד האישה הוכתב ע”י המעמד השליט (קרי : גברים) והכנסיה (קרי : גברים). בנות היו סוג של רכוש, ותו לא.
              כישוריה הפוליטיים והאינטליגנטים של אישה אחת (!!!) לשלוט בנסיכותה, מעידים יותר מכל על נמיכותן של שאר הנשים, שהיא תוצאה של חינוך לקוי (סריגה, ריקמה ומחול – אם כל הכבוד – אינם כישורים המאפשרים לאישה לפתח אישיות מגוונת) ולא של נתוני פתיחה חלשים משל הגברים.

              ולמרות שהמצב היום איננו אידיאלי, חבל שאתה מתעקש לעשות השוואות. דווקא במקרה הנ”ל ההיסטוריה מלמדת ששינויים אכן מתרחשים (גם אם לאט).
              נכון, ליפות יש תמיד נקודת פתיחה רכה יותר (גם ליפים, ד”א), ונכון שערוצי הילדים עדיין מתעקשים על חינוך סמוי לכוסיות, אבל בכל זאת, אם מתבוננים במאה השנים האחרונות, אי אפשר להתעלם מכך שקצת התקדמנות. לא? (אנחנו לומדות, עובדות, עצמאיות…)

              ועוד דבר – מיותר ליחס חשיבות כה גדולה לספר מסוג “זו לא המסיבה שלך”. לספרות מסוג זה יש עפ”ר נטייה להגזמות. לקחת נושאים שוליים ולהופכם לעיקר.
              נו, זה חדש שהחתיכה של השיכבה מבוקשת יותר במסיבות מהשמנה? הרי גם הספורטאי האסרטיבי הוא מושא החלמות של כל הבנות… (אז לפחות יש כאן איזה שוויון).
              ועל זה אתה מבסס נתונים היסטוריים?

              • לאמיתו של דבר לא הסתמכתי כל כך על הספר של שביט ( לספרים כפי שאת אומרת יש נטייה להגזים במכוון ) אלא שפי שציינתי על ראיון שפורסם עם שביט שבו טען את כל הטענות הנ”ל , וטטען שהכל אמת לאמיתה. נכון ייתכן שהוא הגזים גם בראיון ובמכוון , אבל משום מה, וממה שאני שומע , אינני חושב כך. מה שהטריד אותי במיוחד היה שהנה אדם שעושה רושם של נער אינטליגנטי למדי שנותן לעצמו לשקוע בסריאוטיפים המפגרים של אנשי הכיתה שלו ולחזר אחר
                היפים למיניהם ולשרת אותם כדי שהללו יואילו ברוב טובם לשים אליו לב.על כל זה הוא סיפר בגילוי לב בראיון ואינני חושב שהוא הגזים.
                אינני חושב שפולחן כזה של היפים והנוצצים למינהם היה בעבר (לפחות לא בצורה קיצונית כזאת ) נראה לי שלפחות כפי ששביט הציג את זה, זה נוצר בשנים האחרונות ובראש ובראשונה בגלל סדרות הטלוויזיה האמריקניות שהשאירו את חותמן על אלמנטים מסויימים בקרב הנוער והמבוגרים.

                • אלי,

                  יכול להיות שקיימת החרפה בעניין “יפים יפות”, אם כי סביר להניח שהיא בולטת יותר במעוזי הסנוביזם. למיטב זיכרוני, גם בימי התיכון הרחוקים שלי, היו חלוקות כאלה ואחרות של חברות נחשבות יותר ופחות.
                  וכמובן שזה בולשיט אחד גדול שנעלם ביום שבו מסתיים ביה”ס.
                  וזאת גם הסיבה למה לא צריך להתייחס לעניין בכזו רצינות. הרי גם שביט ג’ונייר יתבגר, ופתאום יסתבר לו שבחיים האמיתיים ישנם מדדים הרבה יותר חשובים ואיכותיים למדד החברויות שלך.

                  אם יש כאן משהו טורדני, הוא דווקא הזמן שהתקשורת מקדישה לפרסום ספרים והגיגים של זבי חוטם שטחיים.

                  • אבל הייתי מעדיף שבני הנוער ידעו להתעלות על הטימטום והבהמיות שמסביבם , של מה שנקרה “דעת הרוב”. יתעלמו מכל החלוקות האלה של יפים ויפות של מקובלים ושל מקובלות ,וישלחו לאותם לאיפה שהם שייכים-לפח הזבל.
                    נכון זה קשה מאוד, במיוחד כשאמצעי התקשורת סביבם , והסרטים והסדרות האמריקניות עושים כמיטב יכולתם כדי לחזק את הטימטום הזה .אבל מי אמר שהחיים גם כבן נוער הם קלים?

                    • כולנו הרי היינו שם ורובנו גם זוכרים כמה לא קל זה היה. חוסר הביטחון, החיפוש המתמיד, הצורך להיות מקובל והבילבול…
                      אז היום זה מוקצן יותר, או אולי פשוט מקבל רייטינג גבוה יותר. אבל בסופו של דבר, בחיים האמיתיים אין הרבה מה לעשות עם שטיחיות ורדידות.

                      ודרך אגב, מעבודתי אני מכירה ופוגשת בני נוער רבים ושונים – אינטילגנטים, יצירתיים ובעיקר עם מעט מידי זמן בכדי לבזבזו על סדרות אמריקאיות וסיפרות נוער מהזן הנ”ל. רק שלצערנו לתקשורת אין את ה”דחף” להראות אותם.
                      (נו, הרבה קל למכור דוגמנית בת 14 – כאן מספיקות כמה תמונות. כדי למכור מוזיקאים, רקדנים ויוצרים צעירים, או מתמטיקאים ותלמידים מצטיינים צריך גם להקשיב – וזה כבר מורכב מידי לתרבות הרייטינג).

                      אבל – וזה מה שחשוב – בסוף כמעט כולם מתבגרים. ומי שנשאר שם, פשוט תקוע.

            • היפיפייה הנוחרת

              אלי יקירי,
              נעלבתי עד עמקי נשמתי.
              אומנם נחרתי אבל לא לכיוונך, אלא על הכותבת שמחשיבה רק מודלים חדשים ואת המסרים שכבר עברו דרך אוזנה (וכנראה יצאו בצד השני בדרך האוטוסטרדה, בלי להשאיר עקבות כלשהם) היא מעדיפה שלא לשמוע שוב.
              מדובר בתגובה מהולה בציניות ולא הבעת דעה אישית, חס וחלילה. ברגע שמשפטים נוסח אלה יצאו מגרוני ולא בסרקזם שילחו אלי את המתאבד הבא.

              שלך, בנחירות עולות ויורדות,
              היפיפייה הנוחרת

      • ולי יש שאלה
        על מה אתה (למרות שאתה לא המקור לסיפור הנחמד הזה) מסתמך כשאתה אומר שאגנס פון פלאבון לא היתה יותר מידי אינטליגנטית?
        האם מישהו הצליח לשלוף עדויות על כך שמרגרט המכוערת היתה מחוננת ובעלת מזג טוב (למעט התפרצויות זעם, אבל זה בגלל שהיא לא קיבלה), ואילו אגנס היפיפיה היתה די טיפשה, שחצנית ורעה?

        מה צהוב, לא אמין, ועשוי כמו טלנובלה?
        הסטוריון שמנסה לכתוב משהו עסיסי מתוך אירועים פוליטים מן המאה ה 14.

        • המקור לעובדת היותה של מרגרט מאולטש אישה אינטליגנטית הוא עצם עובדת הצלחתה לנהל דוכסות בתקופה הקשה ביותר של ההיסטוריה האירופית “המוות השחור”. וזה כשהיא נאבקת תוך כדי כך בכנסיה . וכדאי לשים לב שהיא עזבה את השלטון מרצונה, לאחר עשרות שנים של שליטה , אנשים לא יעילים היו אז ( וגם היום ) מאבדים את השלטון מהר מאוד .
          המקור להיותה של אגנס פחות אינטליגנטית ( אבל בהחלט לא טיפשה !) הוא פויכטוונגר שחקר היטב היטב את המקורות השונים בשפה הגרמנית.

        • לגבי הטענה שאני מביא היסטוריה צהובה מהאירועים הפוליטיים של המאה ה-14 , יכול להיות אני לא מכחיש. אבל אם הייתי מביא ניתוח פוליטי של אירועי המאה ה-14 יש לי ספק רב אם הייתי מעניין מישהו בין קהל הקוראים והקוראות של בננות , שמורגל יותר לדברים אחרים .
          אין ברירה צריך להביא נושאים רציניים בצורה שתעניין את הקהל. גם ככה יש בין הקוראים אנשים שגם ההיסטוריה הצהובה הזאת לא מעניינת אותם ומעדיפים את ההזיות המיניות שלהם
          אני מקווה שהאנשים האלה הם מיעוט . .

      • אישה שעבדה בערוץ 6 מסרה לי שהגרסה הנ”ל על סילוקה של המנחה שלא עמדה בדרישות המשקל והיופי של ערוץ 6 ( אם כי עברה בהצלחה מסחררת כל דרישה אחרת של יכולת לתקשר עם הילדים ונוכחות מסך ) וזאת בגלל שהילדים הבוחרים לא רצו אותה( גירסה שפורסמה בעיתונות אינה נכונה.
        לדבריה המגישה הזאת סולקה בגלל שהאחראים בערוץ עצמו לא רצו אותה בגלל שיקולי היופי שלהם שלא היה להם כל קשר ליכולותיה המקצועיות שהיו מרשימות ביותר ,ולבחירה של הילדים כביכול לא היה כל קשר לעניין.
        כלומר כל הטענות של מנהלי הערוץ שפורסמו בתקשורת ש”הם רוצים מגוון רחב של מגישים ומגישות ” ( כלומר לא רק כאלה שנראות כמו דוגמניות ) בשקר יסודם ומטרתם הייתה רק להביא לצמצום הלחץ הציבורי על הערוץ.

  5. יפה ואופה

    סוף סוף מאמר שיוצא מביצת ה”אני רווקה מתוסכלת” . מסתבר שיש עוד דברים להתעסק איתם בחיים מלבד השאלות הבוערות בענייני ” האם הוא אוהב אותי”/ “למה הוא כזה מניאק”/ “אני חיייבת להוריד 5 קילו דחוף כי עוד חודש קיץ “. עם זאת, ברור לחלוטין שהמשפט השוביניסטי להחריד “אופי זה המצאה של מכוערות” קונה כאן מקום של כבוד. לא עוד! יש בעולם הרבה בחורות ונשים יפות ואינטיליגנטיות (בלי סטינגות!)

    • היפה בנשים

      לא שאני רוצה להיות קטנונית אבל אם לא שמת לב הקיץ כבר כאן, ככה שאת המשפט הזה על הקיץ והקילוגרמים העודפים אמרנו כבר לפני חודש.

    • יפאורה תבורי

      שנדמה לי שהכותב לא התכוון למצק ולבסס סטיגמה (יפות טיפשות), אלא דווקא לבטל אותה. ולמה לדחוף לכל חור אפשרי ויכוחים אינסופיים…
      סוף סוף יוזמה ברוכה שלא קשורה ב(ע”פ יפה ואופה) “אני רווקה מסכנה”.

  6. קורדליה

    פעיל יקר,
    לפני רגע החמאתי לך על תגובותיך
    (ראה תגובות למאמר של אריאלה)
    אל תקלקל…
    לא מצא חן בעיניך? אוקיי, אז מה? לא חייבים לקטול
    גם לדעתי הכתבה לא מדהימה, ואף ארוכה ודי משמימה, אך מוסיפה אינפורמציה שטרם הכרתי ועל כך אני מודה.

    חזור לעצמך
    בבקשה
    (מה לעשות? אינטרסנטית, רוצה להמשיך להנות מתגובותיך הנבונות והיצירתיות)
    ולא רוצה שתמשיך להיות מושמץ כך.

    השתכנעת?
    מקווה שכן

  7. יפאורה תבורי

    לא משנה בכלל – מאוד מאוד נהניתי. ללמוד היסטוריה, על נשים בהיסטוריה, סתם כיוון, סתם מקרה מעניין…בצורה מאוד מעניינת. תודה תודה תודה וכן ירבו, ע”פ כל התלונות, הדמעות והתחנונים של מסכנות באתר הזה.
    תודה!

  8. איילה-בר

    אם נשים יפסיקו להתעסק באובססיביות במראה חיצוני, צלוליטיס ויעל בר זוהר, יהיה להן הרבה יותר זמן להיות נורא חכמות ולנהל ממלכות ביד רמה.

    • שפרה הצולעת

      עכשיו הגזמת. לגמרי. אנחנו עד כדי כך מוגבלות, שאנו לא יכולות להתעניין גם בצלוליטיס שלנו (דברי בשם עצמך יקירה) וגם בדברים “חשובים” יותר? לא שיש דירוג רשמי למה חשוב יותר או פחות, דרך אגב, ולא כל מה שבא במסווה של מאמר היסטורי הופך אוטומטית ליותר חשוב מהבליינד דייטס של אריאלה.

      • קוקיה

        לא אנחנו לא יכולות להיות כלואות בתוך בועת ה”סקס והעיר” לדבר, לדסקס, לנתח למוות ולטחון את כל נפתולי הנפש הנשית מול הגברית, הצלוליטיס ובעיית הגבות החריפה – וגם לעסוק בבעיות העולם. ככה ממדרים אותנו משלטון ומשליטה. as simple as that זה בא אחד על חשבון השני. נקודה.

      • איילה-בר

        איך יכול להיות שנשים משקיעות כל כך הרבה אנרגיה במראה חיצוני, והיא לא באה על חשבון משהו? איך כל האנרגיה והכסף שנשים משקיעות באיפור, שיער, דיאטות, בגדים ושאר ירקות, שאין בינם לבין נוחות והשלמה עם הגוף שלך דבר וחצי דבר, איך כל זה לא בא על חשבון דברים יותר חשובים?? את טוענת בעצם שאין דברים יותר חשובים?
        ואגב, לא אמרתי שום דבר על הבליינד דייטס של אריאלה. שני המאמרים חביבים בעיני ככתבות בלאישה בתור לספרית שלי. (שתחיה, עם כל הכסף שהיא לוקחת לי כבר הייתי קונה אוטו, my point exactly).

  9. אוף!
    חשבתי שסוף סוף יש לי חופש של שבועיים וחצי משיעורי היסטוריה ומתברר שטעיתי
    אני מוצאת הסטוריה גם פה באינטרנט ועוד בבננות!!! אני כבר מעדיפה כתבה של איזה מישהו מתוסכל שחולק איתנו את הפנטזיות המיניות שלו…….

    • ורוצה לדעת עוד על מרגרט מאולטש
      האתר הטוב ביותר עליה הוא זה:
      מרגרט מאולטש הדוכסית המכוערת
      http://www.dawnwich.com/dolls/gallery5.html

      ועוד על מרגרט מאולטאש
      http://www.encyclopedia.com/html/m/margm.asp
      ומי שרוצה לדעת כיצד השפיעה מרגרט על “אליס בארץ הפלאות ”
      הדוכסית המכוערת ואליס בארץ הפלאות
      http://homepage2.nifty.com/Workshop-Alice/click/duchess.html

      ועל ההצגה “הדוכסית המכוערת ” מאת ג’נט מונסיל .
      http://www.vancourier.com/092201/entertainment/092101en2.html
      ההצגה הזאת מומלצת ביותר ראיתי אותה בחו”ל והיא שעוררה את ענייני בנושא. אני מקווה שאיזה תיאטרון בארץ יציג אותה על במתנו.

      • וכל מי שמתעניין רק באוננות גופנית ומילולית ובהזיות מיניות מוזהר בזה לעבור לכל הכתבות האחרות באתר הזה שבהם יש את כל זה בשפע.
        “המוות השחור” היה האסון הגדול ביותר שפגע אי פעם באירופה , לא פחות מ-25 מיליון איש , שליש האוכלוסיה! מתו כתוצאה ממנו במשך שלוש שנים בלבד. זהו בהשוואה אסון גדול יותר מהנזק שנגרם משתי מלחמות העולם גם יחד באירופה המודרנית. ניתן אולי להשוות את עוצמתו לעוצמת הנזק שיגרם כתוצאה ממלחמה גרעינית . הבא נקווה שלא נגיע למצב שבו נוכל להשוות.
        הספר הטוב ביותר בעברית על ה”מוות השחור ” ועל המאה ה-14 בכלל הוא ספרה הנפלא של ההיסטוריונית ברברה טוכמן “מראה רחוקה”שנותן תמונה חיה ומרתקת ביותר של אותה תקפה..
        לאחד או שניים מבין קוראי האתר שמתעניינים
        אתרים מצויינים על המוות השחור יש כאן :
        http://www.geocities.com/julia09/blackdeath.html
        http://history.boisestate.edu/westciv/plague/

        http://www.fidnet.com/~weid/plague.htm

        • אריאלה

          הוא כתוב רע ומשעמם, למרות הנושא המרתק. גם ה*ספר* שלה, מצעד האיוולת, למרות הפוטנציאל העצום, פשוט לא כתוב טוב.

          יכול להיות שהיא אספנית טובה של חומר, מאוד שקדנית וזה, תכונות בהחלט חשובות, אבל לכתוב היא לא יודעת.

          • כמה סופרי מדע בדיוני כמו רוברט סילברברג העלו על דעתם את האפשרות שמגפת “המוות השחור ” במאה ה-14 אף הייתה קטלנית עוד יותר משהייתה במציאות שלנו . מסקנתם : במקרה כזה התרבות האירופית הייתה נכחדת לחלוטין . הסופר קים סטנלי רובינסון ( מחבר סדרת “מאדים הכחול”) פירסם על אפשרות זאת רומן שמתאר את ההיסטוריה של העולם שבו המוות השחור חיסל את אירופה. כתוצאה במאה העשרים המעצמות הדומיננטיות הן האיסלאם וסין . הספר מוכר כבר עכשי כמה חודשים לאחר שיצא לאור כיצירה חשובה ביותר
            http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0553109200/qid=1017035664/sr=8-1/ref=sr_8_3_1/104-8156625-1482327
            מצד שני יש חוקרים שטוענים שתרבות האירופית יצאה לדרך המלך של הרנסאנס דווקא בגלל “המוות השחור” שפגע אנושות במעמדות האצולה הפאודליים הותיקים ואיפשר למעמד העירוני החדש להתפתח וכתוצאה התרבות האירופית הפכה לבסוף לדומיננטית בעולם.
            לכל המליונים שמתו במגפה בכל אופן זה לא היה משנה כהו זה.

          • נמרוד

            אריאלה יקירתי,
            מדובר בספר היסטורי שאמור להיכתב כספר היסטורי, ולא כטקסט מושך. למזלנו, לא הפכנו לאמריקה שכדי למכור היסטוריה עושה כל מיני סדרות שמערבות בוכן פרשיות אהבים וכאלה, ויוצאת לגמרי מהתוכן ההיסטורי והופכת את זה למשהו הוליוודי.
            מצעד האיוולת היה מצויין לטעמי.

            • אריאלה

              היסטוריים פר אקסלנס שכתובים היטב. מדע בכלל, אין פירושו כתיבה נעדרת חיות. תנסה למשל את “ילדות בימי הביניים”, ותבין.

        • בעברית הופיעו כמה סיפורים היסטוריים מעניינים על מגפת המוות השחור במאה ה-14 אם כי מטבע הדברים הם כולם עוסקים בה מהזווית של היהודים של גרמניה שעברו פוגרומים קשים ביותר כמעט רצח עם בהאשמה שהם אלה שהרעילו את המיים וכך גרמו למגיפה .
          אפשר להזכיר ספר ישן בשם “בחשכת ימי הביניים ” עיבוד של מ. ז. וולפובסקי משנות ה-40 , ספר קודר ומדכא יותר ( שהופיע במקור מכל המקומות דווקא ב”דבר לילדים ) שהוא עיבוד לספר גרמני בשם “יהודי קלן ” של סופר בשם ינסן שעוסק ברדיפות האלה . הספר המקורי אגב השפיע מאוד על תיאודור הרצל הצעיר ועל התעניינותו בהיסטוריה היהודית והוא מזכיר אותו בפירוט ביומניו .
          עוד ספרים מעניינים כוללים את ספרו של בנימין גלאי “המוות השחור ” ( שבמקור נקרא “דברי ימי גמיני”) שמתאר על ההשתוללות של המוות השחור במדינה בשם גמיני ( גרמניה ) בימי הביניים ואת רדיפות היהודים שם ( אבל זהו לא בהכרך האלמנט המרכזי בספר ) . שילוב של הומור שחור והיסטוריה כמו שיש בספר הזה הוא נדיר מאוד, ספר מיוחד ומומלץ מאוד.
          ולפני כמה שנים יצא לאור ספרו של דן צלקה “עננים ” שגם הוא מתאר את המגפה מזווית המבט של היהודים הנרדפים , וכמו כל ספר של צלקה גם הוא מומלץ מאוד.

  10. סנופקין

    אתם ראיתם פעם *גרוק* אמיתית¿

  11. אלי-תודה רבה על המאמר המעניין (ועל הקישורים).
    אולי תגלנה כמה מקוראות האתר (וקוראיו), שאפשר להתרחק מהבועה התל-אביבית לעולם החיצוני המעניין לא פחות (ואולי אף יותר מגוון).

  12. אליס בארץ הפלאות

    לואיס קרול הייה לשונאי, כומר, מתמטיקאי ואוהב ילדות קטנות מושבע,
    המאמר שהובא כאן מראה, למי שלא מכור ל”אליסות”, על כמה רבדים משתרעים הספרים הללו.
    ניתן לפרש כמעט כל משפט בספרי אליס, בהיבטים לשוניים, פילוסופיים והיסטורים (כפי שגיליתי כאן)
    הספרים האלה רחוקים שנות אור מספרים בקטגורית “ספרי ילדים”

    הייתי שמחה לקרוא עוד ניתוחים והארות על ספרי אליס

    • המקום הטוב ביותר לקרוא עוד ניתוחים ופרשנויות על אליס בארץ הפלאות הם בשני התרגומים של רינה ליטוין ל”אליס בארץ הפלאות ” ול”אליס בארץ המראה” . שם היא הוסיפה לתרגום הטקסט גם תרגום של הפרשנות שנתנה לכל משפט בידי המתמטיקאי וכותב המדע הפופולארי המצויין מרטין גרדנר, וכל זהע בתוספת הערות משלה על הטקסט ותרגומיו השונים לעברית .
      התרגומים האלה הם חובה וכמו כל תרגום של רינה ליטוין מצויינים.
      ( וחוץ מזה שרינה ליטוין היא מתרגמת מצוינת היא גם אימה של ידידתי הטובה , מילט , הלו מילט!).

  13. אגנס היפיפיה הייתה שחצנית והוצאה להורג. מרגרט המכוערת אך החכמה הייתה נתקפת התפרצויות זעם ומתה גלמודה וערירית. החברה האנושית היא לא רחמנית במיוחד בכל מקרה ובכל התקופות. לעג וקלס למכוערים והערצה עוורת ומשחצנת ליפים.
    בסופו של דבר כל אחד מקבל באמת מה שמגיע לו בהתאם ליכולתו לאזן את מה שהוא מקבל בפוטנציה.
    החיים זה דבר מסובך אך מעניין.
    אחלא אחלא אחלא כתבה כן ירבו.

  14. בכתבה מעניינת מאוד ששפורסמה השבוע ב”7 ימים” הובא דיוקנן של שתי נערות שונות מאוד. האחת מהן היא חובבת אופנה ובגדים של המגזין “מעריב לנוער ” (“אני אוהבת לקרוא על הכוכבים בהוליווד”) ומקפידה מאוד על רזון אופנתי .”זה שאני רזה וחטובה מוסיף למעמד החברתי שלי” …היום כולם דוחים ילדים שמנים…לא חושבים על האישיות של האדם אלא על איך שהוא נראה ומה שהוא לובש”. שאיפתה בחיים היא להיות “מובילה בקמפיין של קסטרו “משום ש”להיות דוגמנית זה להיות נחשב זה להיות מישהו”. למותר לציין שהעולם הפנימי של הילדה הזאת כפי שהוא מתואר בכתבה הוא בהתאם, ולמרבית הצער יש הרבה יותר מדי אנשים שחושבים כמוה והפרצוף שלהם הוא בהתאם.
    לעומתה מוצגת דמות של נערה שונה לחלוטין, קים גל , אידיאליסטית פעילה בשורה של קבוצות למען הסביבה ולמען בעלי חיים.
    מה דעתה על כל פולחן הרזון והיופי הזה ?
    “לי אישית זה נורא לא מפריע .זה ממש לא משנה לי כמה אני שוקלת . כל עוד זה לא מפריע לבריאות אין לי בעיה עם משקל עודף.יש בנות שהן נורא-נורא רזות ,עד שרואים להן את כל העצמות -וזה נורא מגעיל …זאת מן מחלה בראש כל העניין הזה כל הזמן לרצות להיות רזה “.
    דברים כדורבנות . כל הכבוד קים מי יתן ויהיו הרבה יותר כמוך .

    • אריאלה

      הזותי אמרה שאם שופכים קולה לאסלה זה מנקה אותה. ניסיתי. יוק.

    • גברת X

      בספר המצויין “הישרדותם של היפים ביותר” מצויין שעצם יופיים של הנשים הוא ( אולי במפתיע) פחות חושב לנשים עצמם מאשר לגברים שעימם.
      ולאחרונה האלמט המרכזי באידיאל היופי הגברי הוא אידיאל רזון שבו מצפים שהאישה תיראה כמי שיצאה זה עתה ממחנה ההשמדה אושויץ.ציינתי כבר את הנזק שאידיאל היופי הזה גורם לנערות שונות שמנסות לחקות אותו . הן גם לא יצליחו ,מסתבר שרק נשים בודדות יוכלו לענות על אידיאל יופי זה מבלי שיהפכו לאנורקטיות בתהליך.
      זה א מזכיר את אידיאל היופי הסיני הקדום שבו הנשים היפות ביותר היו אלו שכפות רגליהם היו קטנות במיוחד. התוצאה: כל ילדה סינית נהלצה ללבוש נאעליים קטנות במיוחד שהיו הורסות את רגליה . עוד תוצאה מכאן ואילך כל אישה סינית הייתה סובלת כאבים נוראיים ברגליה עד סוף חייה כדי שתוכל לענות על אידיאל היופי של הגברים. .

      • ספר די מדכא , סך הכל . הוא מוכיח מדעית שתמיד ולעולם עדיף להיות יפה מאשר מכוער.כאילו שאנחנו צריכים את ההוכחות המדעיות האלה…

        • שהוא ציטוט מדבריה של הסופרת המפורסמת מהמאה ה-19 ג’ורג’ אליוט. היא הייתה אישה מכוערת ביותר בעלת “מצח נמוך ,עיניים אפורות עמומות ,אף עצום התלוי על פניה ופה ענק מלא שיניים עקומות וסנטר ולסת שאין להם סוף” כפי שתיאר אותה אחד ממקורביה . אבל הוא הוסיף “ובתוך הכיעור הרב הזה שוכן יופי רב עוצמה ..ועולם חבוי של איפוק ,ידע ,גאווה וכוח, .. שבתוך רגעים ספורים מתפרץ החוצה ושובה את רוחך כך שבסופו של דבר אי אפשר שלא להתאהב בה”. ג’ורג’ אליוט לרוע מזלה התאהבה מכל האנשים באדם בשם הרברט ספנסר שחיבר חיבורים על חשיבות היופי הגופני…וכמובן סירב לשאת אותה לאישה בגלל כיעורה אבל לבסוף היא פגשה במישהו שהפך לאהבת חייה.
          ג’ורג’ אליוט אמרה וכדאי לחרוט את הדברים האלה על לוחות של זהב:
          “כל הכבוד וההערצה ליופי הצורה האלוהי , הבה נטפח אותו בגברים, בנשים ובילדים -בגנים שלנו ובביתנו . אבל הבה נאהב גם את היופי האחר ,זה שאינו טמון בפרופורציות אלא הוא חבוי במעמקי האהדה האנושית .איננו יכולים להמתין ליופי. עלינו לגרום לו להתגלות. “.
          וזה מסר שנראה שרבים מדי בחברה שלנו שכחו אותו וההפסד הוא גם שלהם לא פחות משל כל אחד אחר. .

      • כמי שיצאה זה עתה ממחנה השמדה אושוויץ??
        באמת, איזו השוואה חסרת טקט.

        • עוד דוגמה להערצה האובססיבית המפגרת של היופי במדיה שלנו :סידרת “אופרת הסבון ” אסתי המכוערת . לכאורה סיפורה של נערה מכוערת שמנסה לשרוד בעולם שבו כולם יפיופים בוהקי שיניים . אבל הסוף הרע כפי שידוע כבר עכשיו היא מתגלה לבסוף כיפהפיייה כנראה לאחר שהיא מבצעת טיפולים קוסמטיים שונים וניתוחים פלסטיים ( שאותם היא מסרבת לבצע בשלב זה של הקרנת הסדרה).
          השחקנית הקפידה להצהיר בכל ראיון אפשרי שהיא בכלל לא מכוערת ,היא דווקא יפה , וסיפרה בהתרגשות כיצד חל שינוי לטובה באווירה בסט הצילומים כאשר הופיעה שם לראשונה כפי שהיא נראית באמת ולא בתור “אסתי המכוערת “. היא לא קולטת הבחורה שדווקא בתור אסתי המכוערת היא מושכת יותר תשומת לב מאשר עוד יפיופה שיגרתית .

  15. אלמוני

    כל הבנות זונות שרמותות שווות לזין שלי לכו תיזדינו

  16. לאון פויכטואנגר מחבר הספר “הדוכסית המכוערת ” הוא סופר נשכח למדי כיום ,אבל באמצע המאה הקודמת היה מפורסם מאוד בגרמניה ובעולם . הוא היה יהודי שכתב על נושאים יהודיים . סרטם המפורסם לשמצה של הנאצים “היהודי זיס ” התבסס במידה מסויימת על ספר של פוכטואנגר בשם זה. הוא נמלט על נפשו רק בקושי מגרמניה הנאצית.
    בין הספרים שלו יש רומאנים על סיפור בת יפתח מהתנ”ך , על פרשיה בהיסטוריה של יהודי ספרד שבה מלך קתולי התאהב ביהודיה ו”היהודי זיס” המפורסם בכולם .
    היצירה חשובה ביותר שלו היא טרילוגיה על ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו ( שגם הומחזה כאן בשנות השישים כסדרת תסכיתים ברדיו ). יש משום רלבנטיות רבה בספרים האלה גם כיום בתיאור של אינטלקטואל יהודי “מתיוון ” שמוצא את עצמו בלב עולם עויין שעובר תהפוכות “משיחיות “אפוקליפטיות .
    בספר שלו “הדוכסית המכוערת ” הוא מתאר גם את יחסה הטוב של מרגרט להיהודים בניגוד מוחלט לבני זמנה . אם אכן כך היה במציאות ההיסטורית ,אין לי מושג.

  17. אלמוני

    בלה בלה בלה!!

  18. מזדמנת

    אני בהחללט מברכת אותך אלי על האמונה בצדקת הדרך
    והטרחה להאיר את המכוערת הקדמונית מכל זוית אפשרית
    מאד נהנתי מהמאמר שכתבת וביקרתי בכמה מאתריך המומלצים
    לרבות הוונקוברי המתאר את מופע המכוערת בגילומו של שחקן דווקא
    מעניין שהסקרנות אודות היופי וסגולותיו הידועות אינה יודעת שובע
    בעוד הכיעור נידון לנחירה מתמשכת
    אתה לא יכול להיות מכוער ודי ( כי יפה ודי זה נהדר) אתה חייב
    לפצות את עולם האסתטיקה על כיעורך ובמקרה של מרגרט
    ואחרות, להיות מוכשר, מצליח ובעל השגים נדירים
    סרגל היופי המוגבל, מחייב את רובנו למאמץ יתר
    ולאו דווקא כדי להגיע למיטת הפלסטיקאי
    אני מעיזה לחשוב, איזה עולם נהדר היה עולם של מכוערים
    מודעים, וכמה יפים כדי שיהיה עם מי לערוך השוואה

  19. 1. היא יפה אבל למה היא היתה מכוערת בסדרה לא מתאים לה ?
    2.אנ לא ראיתי אותה באמת אבל שמתי אליה שהיא יפה מאוד!!
    3.למי שיש את התמונה שלה אז אתם יכולים לישלוח לי אבל
    שלא מכוערת איך שהי באמת ניראת עכשיו יותר יפה אבל עם
    יש לכם בודי….

    מרים!!!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *