החדר האטום

One Art / Elisabeth Bishop

The art of losing is not hard to master:
So many things seem filled with the intent
To be lost that their loss is no disaster

Lose something every day. Accept the fluster
Of lost door keys, the hour badly spent
The art of loosing is not hard to master

Then practice losing farther, losing faster:
Places and names, and where it was you meant
To travel. None of this will bring disaster

-Even losing you (the joking voice, a gesture
I love) I shan`t have lied. It`s evident
The art of losing`s not too hard to master
Though it may look like (Write it!) like disaster.

ושוב אנחנו כאן איתך, המדריך ומגיביו, מגישים לך ממחטה וחרצית בודדה. פזרי את עלי הכותרת אל הרוח, לחשי את שמו בעודך שואלת “אוהב?” הוא “לא אוהב” אבל אנחנו כן.
אכן, כל הקלישאות מתאימות למצבך, הומצאו למענך.
אם את מקבוצת “כרעם ביום בהיר” ולא הורגלת ב”נוטש הסדיסט”, זה שעובד בשיטת הסלאמי – כל פעם חתיכת נטישה, או באם את מקבוצת “כמי שקפאה שד” ונתקלת בעוונותיך ב”נוטש הדיסקרטי”- זה שאפילו לא טרח להודיע שהוא עוזב. וכן, הוא גם חייב לך כסף, וארבעה דיסקים ותינוק. וכן, כל אותן ארוחות משפחתיות, ערבי סוכות ולילסדרים ובת מצוות של בנות דודות מאותגרות לסת והורמונים. איך פינית את הצלחות מהשולחן של האמא של הבן זונה, וישבת עם אבא שלו בסלון ודיברתם על פוליטיקה ומצבות וקנית חולצת “ביקור הורים” ותחבת אותה לג’ינס והעמדת פנים ערבים שלמים של בחורה נורמלית מהישוב (היהודי כמובן, מהסקטור האקדמאי – רצוי) ואחר כך, נפגשת עם החברים שלו והיית צריכה לשעשע את בנות זוגן רפות השכל, ולהכין להם קפה (בשבילי שחור, בלי הרבה מים, קצת חלב, שליש, וכפית וחצי שטוחה של סוכר) והפעם לדבר על חברות סטארט אפ, ותארים ראשונים ושניים ומכבי תל- אביב, בי”תר ירושלים, מכירות סוף עונה בקניון, קוראות בקלפים (מזה מדהימות?!!), דיסקים חדשים, אוספים משולשים, תלושים לחג,דילים לחו”ל, תמונות מצ’ילה, ביטוח מנהלים- משעממממממם!!!!!
ולאחר שפינית את הכוסות הפעם במעונך הצנוע בעוד הוא מחטט בין אצבעות רגליו, וזייפת במרץ חצי שעה כי מחר יש לו יום קשה, שירגיש טוב, למה לא? הכי מהר, הכי חזק, הכי גבוה. מה לא עושים בשביל אהבה.
ואז הוא עזב. כן כן, כרעם ביום בהיר, כמי שקפאה שד, נשארת לבד.

יצאת החוצה, נה מה קיטה פה, כמה זמן עבר, שעה? יומיים… נה מה קיטה פה, חם, כל כך חם. תחת של אוטובוס מפליץ עלייך עשן, הלכת לבנק, הזקנה מאחורייך צועקת עלייך, רגע, איפה הארנק? נה מה קיטה פה, אולי שכחת אותו בקיוסק. מה היה לך שם? הוא שואל. תעודת זהות? כן. כרטיס אשראי? כן. אז תבטלי כי זה לא כאן. עוצרת לנוח על ספסל בשדרה, תחת השיקמה. הו השיקמה, פרות באושים יורקת על קוקודך. את לבד, נה מה קיטה פה, לגמרי לבד, יונה מחרבנת על היד, נה מה קיטה פה.
נה מה קיטה פה.
תחזרי הבייתה.

אם גילית פתאום שגם העולם לא בנוי לקשר, סימן שיצאת מהר מדי, מוקדם מדי, ננטשת יקרה את בהכחשה.
אין להקדים תרופה למכה. לשם התרוממות הנפש עלייך לעבור מספר ימי הסתגרות למען הזדככות. שקעי ברחמים עצמיים, מררי על מר גורלך (המדריך מציין כי הוא אינו חש כל מחויבות כלפי חברה שאינה מוציאה נוטשים סדרתיים מחוץ לחוק, ולכן בפרק זה ינקוט המדריך בשיטות התנהגותיות לא קונבנציונליות, יחבור לטרנד האלטרנטיווי, Do Try This At Home בכל זאת).

מה נשאר משנת 91′ המאה שעברה? מלבד זכרונות מלילות טרופי סקאדים, אם את מהזן השואתי, האוגר לעת צרה, חוזה גוג ומגוג, יקירה, אפוקליפסה עכשיו! עלייך להוציא מהבוידעם את כל יריעות הניילון, סלילי המסקינטייפ, זריקת האנטרופן, כנסי לחדר האהוב עלייך ואטמי אותו. נוחי, עשני סיגריה, הרימי את האפרכסת וחייגי 1-800-80-9000 קבלת מודעות אבל (24 שעות, חיוג ארצי חינם) ופרסמי את שמו של המת ברבים. חייגי שנית למספר חברייך הראויים בלבד והודיעי על השבעה. ננטשת. על אף הקושי וחוסר ההצלחה שנחלת בפגישתך הקודמת עם העולם החיצון, עלייך לשנס מותניים, לחגור חגורה ולצאת שוב אל השאון וההמולה.

“זה לא נפסק, כמה הם? ברחובות פריז רבבות. וזה אותו הדבר בכל הערים על פני כדור הארץ: שלושה מיליארדים וזה רק ילך ויעשה יותר גרוע: הרעב לא פוסק הם הולכים ומתרבים: אפילו לשמים פלשו, עוד מעט ידחקו בחלל כמו בכבישים המהירים ועל הירח לא יוכלו להסתכל בלי לחשוב שמטומטמים מפטפטים שם” (“מונולוג”- סימון דה בובואר- מחלוצות הננטשות, עסקה גם בכתיבה, מתה משיברון לב, ונשוב אליה שוב ושוב בפרקים הבאים)

צאי ורכשי: שלושה פקטים של סיגריות, ארגז מים מינרליים, קולה, דיסקים נוגים של בחורות מייבבות, ספרי שירה (אף פעם לא מאוחר להתחיל), בלוק ניירות להגיגייך הפואטיים והגועשים, עשי מנוי לספריית ווידאו, לכי לסוחר הסמים משנות נעורייך ורכשי את המסממים האהובים עלייך נוסף על ארגז הבירות, השיבס, ובקבוקי היין שרכשת קודם לכן. אם אין לך פלסטיק אשראי, הוציאי אחד ומייד. זוהי שעת המצוקה, עת הצרה לה חסכת את מעותייך הספורות. ושוקולד. קלישאתי אבל נכון. הרבה הרבה שוקולד.
בדרכך השתדלי לעבור על פני גשרים גבוהים, חלונות פתוחים, משאיות הנוסעות מעל המהירות המותרת. לכי תחת סולמות, חלפי ליד זוגות אחוזי ידיים, סמני לך כמטרה להישאר בחיים וקללי, קללי, קללי: “יתגדל ויתקדש שמי רבא בעולמיי עולמייא” ואמרי אמן.
חזרי הבייתה, נעלי עצמך על סורג ובריח, קחי נשימה, הציתי שלוש סיגריות, הכנסי לחדר האטום ביחד עם השיבס, הבונבוניירה וזריקת האנטרופן (בל תשכחי להניח מגבת רטובה בתחתית הדלת במיטב מסורת מלחמות ישראל). התקשרי לחברתך הטובה ביותר, הזמיני אותה לישון אצלך היום לזכר ילדותך הראשונה והשנייה, נתקי, העבירי את המיטה מתחת לקורה (מתוך: “עצות: איך להישאר בחיים”, מלחמת עולם ראשונה), הכנסי תחת השמיכה, נה מה קיטה פה,שימי את הכרית על הראש, ועכשיו:
תבכי
תבכי
תבכי.

להתראות בפרק הבא.

על הכותבת נטע ריסקין

ילידת ברית המועצות לשעבר, נולדה למשפחת לולייני קרקס, עד גיל שש התמחתה כנערת טרפז, אז התגלתה עיי צייד כשרונות צעירים ונשלחה (בפרידה קורעת לב) לבית הספר הגבוה להתעמלות קרקע ומכשירים ברומניה, שם הורעבה עד גיל ארבע עשרה וחטפה מכות. בשנת תשעים עלתה עם בני משפחתה לארץ, החליפה את שמה והשתקעה בתל-אביב.

תגובות

  1. 3 חודשים אני בלעדיו,ו FUCKING לא מתגברת על החרא הקטן.למה אנחנו נותנות כ”כ הרבה וצריכות לקבל זין בפרצןף כי צריך להתחשב ב ה ם??
    לא ייאמן,כי כל חברה שלי אוכלת סרט אחר מהבחור שהיא אוהבת,ואני שואלת:למה?
    למה ברגע שמוצאים גבר שהוא עדין ומתחשב כמו שצריך,הוא מסתבר להיות רכיכה שפשוט אי אפשר להימשך אליה?
    צר לי,אבל בנות,לפעמים באמת עדיף להיות מהמין האחר…

    • אהלן עדי,
      אני מאוד מצטער לשמוע על המקרה שלך ונכון זה לא נעים להינטש ובטח שלא אחרי כל מה שעשית ובטח המון.
      אבל למרות כל זאת אני לעומתך גבר ש 10 שנים מחייו הוקדשו לבחורה שמבחינתי היתה אלוהים ועם זאת ולמרות הכל שאי אפשר לתאר בשני מילים את שהיה ננטשתי ממנה והיה כל כך קשה שאת בטח מתארת לעצמך.
      אז זה לא נכון לומר שכל הגברים הם כאלה חלאות ישנם גם נשים שהם לא טליות לבנבנות בלשון המעטה.
      ועוד דבר חשוב ואל לך לשכוך זאת ודעי לך כי אתן הנשים הן הן הכח ולא אנחנו הגברים!

  2. אלעד

    ייתכן ואני עומד לעשות את זה בפעם המי יודע מה
    מרגיש חרא עם זה
    אבל לפחות יש בזה הגיון לחתוך ולא להשלות את בת הזוג
    משום שזמנה יקר……

  3. קליופה

    והוא בנזונה שהוא עזב, למרות שהאלטרנטיבה, אם נחשוב על זה רגע בצורה שקולה (אבל ממש לשניה, כי אני מכינה פה גפרורים, נפט וחומרים דליקים. היום אנחנו מציתים לו את הבית) – להשאר עם מישהו שלא אוהב, היתה הרבה יותר גרועה.

    אבל אם אפשר למצוא נקודת אור אחת בכל הסיפור המגעיל הזה, הרי שזוהי הכתבה שלך. אני מקוה שאני לא אתגבר עד להמשך, כדי שזה ימשיך להיות רלוונטי לגבי.

    למי שלא מעשנת – מותר להחליף את המקומות שכתוב בהן “סיגריה” ב”גלידה” למשל?
    בתודה מראש.

    • נטע ריסקין

      בתגובה למגיביי הנאמנים
      נתחיל בקליופה: קליופה יקרה, זה מספר ימים שאני עוקבת אחריך בפורום- (זאת עם החולצה הצהובה) ומה רבה הייתה שמחתי ושמחת המדריך לגלות שהינך נמנית על אוכלוסית הננטשות!
      המדריך מבקש להוסיף שאל לך לדאוג או לחשוש שמומנטום הנטישה יאבד, המדריך מבטיח לך בכל היקר לו שארוע זה יחרט על לוח לבך לדראון עולם, נצח נצחים וכולי וכולי…
      חוויות טראומטיות משובבות נפש מסוג זה ניחנות ב”אפטר אפקטס” מן המשובחים והעפיצים, לכן, הניחי לחששותיך והצטרפי למדור המנויים.
      ובתשובה לשאלתך- לא, לא ניתן להחליף את הסיגריות בגלידה,- והתשובה לכך תינתן מיד

      • נילי לנדסמן

        נטע, אהובת לבי, תגידי לי
        את ראית את ההוא שהולך לעזוב את חברה שלו?
        את קולטת שהם לא קולטים כלום?
        את מבינה שיש בחורות שאפילו לא יכולות להתנחם בסיגריה?
        ואת מאמינה שאנחנו עוד נגיע שוב ושוב למצב הזה?
        נטושות.
        אומללות.
        עלובות נפש. בגלל בחור?
        פשוט צריך להפסיק להתעסק איתם. אני אומרת לך. זה יום השואה היום. והעולם שתק.
        מתי נלמד?

        • יואב

          אם כל הכאב והצער – ואת הרי יודעת שגם לגברים יש רגשות – לא נראה
          שצריך לאבד פרופורציה.
          לא סוף העולם ולא בטיח.
          אותנו נוטשים, והאמיני לי שנשים יודעות לזרוק גברים במיומנות מדהימה.
          לא זו הנקודה. הנקודה היא שמי שהולך – שילך – כמאמר השיר “ילא ביי”.
          וכבר אמרו חז”ל: “כל עכבה לטובה”.
          נראה לי מגוחך ומעורר רחמים להתאבל על אהבה שחלפה. זה כפייתי,
          ובדרך כלל זה בכלל לא קשור לצד הנוטש אלא לפנטזיות של הצד הננטש.

          מי שלא רוצה להינטש – שיבדוק מראש, טוב טוב, לאן הוא הולך.
          המלצה שלי: אל תפתחו ואל תיכנסו למערכת יחסים רגשית אם אתם לא בטוחים
          מהבטן “שזה זה”.
          האינטואיציה הראשונית, אצלי לפחות, אף פעם לא משקרת.
          מי שרוצה לקבור את הראש בחול, תמיד חוטף נבוט על הראש מתישהו.

          אם יש לקח מכל כאב הנטישה הרי שלדעתי הלקח הוא שהאחריות והגורל הם בידיים שלנו. לא צריך להאשים את ציבור הנשים הנוטשות או הגברים הנוטשים – אלא לפקוח עיניים ולשמור על עצמנו. בהצלחה לכולנו!!!

      • נטע ריסקין

        אין להחליף את הסיגריות בגלידה!!! משום שלגלידה תפקיד אחר לגמריי ויפורט בו בפרקים
        הבאים, אין לערבב בין קודש לחול!, אם אינך מעשנת- ובכן, זה נראה לי כמו הזמן להתחיל, מה דעתך?, ועוד עצת חינם- הצמדי לתוכניתך הראשונה (הצתות וכאלה).
        – ולאלעד היקר- יצאת גדול, חיש גד מסוקס להפליא- לך תראה לה מזה- גבר. כמו שאמרת בפעם ה”מי יודע כמה”, ובאמת מי סופר.
        ולעדי אחרונת החביבות, טוב להתעדכן גסטרונומית, חל שיפור- יש לציין מתקופתי, מצבך אינו כה גרוע אם את וחברותייך אוכלות “סרטים”. המדריך וחברותיו סתם אכלו חרא, אבל עזבי, היה צנע
        וזה סיפור אחר. להתראות 🙂

        • נטע ריסקין

          נילי!
          הרסת לי את הרצף!
          אסלח לך הפעם, אם סלחנו למרצחים…
          אכן ראיתי את ה”עולב”, והגבתי במתינות הראויה לאופיי הסלחני הרחום והחומל, כולנו ילדי יהוה, וגם עדיו- מדגישה אנוכי.
          ואוסיף: “לא נשכח ולא נסלח!”
          ובמגמה שואתית זו ארים משואה לזכרם של כל הקורבנות ואזמין אותך להרחיב בנושא ככל שתחפצי בפורום- קליופה את מוזמנת להצטרף.

          • יקירותי אל לכן להתאבל אין אחד ולא רק רחד הרואוי לכך.

            הרי בסוף הם חוזרים ע-ל א-ר-ב-ע

          • Sorry about the English,
            but dear Neta: with all due respect to all of your emotional blubber,
            doesn’t your position as the “eternal ninteshet” say something about your ability to form stable relationships: I daresay it does.

        • אלעד

          נטע יקירתי
          האם אין אנו מחויבים בראש ובראשונה לאושרנו האישי?!!!!!!
          הרי לא הגיוני שנסחוב מערכת יחסים לא מספקת לאורך זמן!!!!!!!!!
          עם יד על הלב האם את מסוגלת להתפשר על נושאים עקרוניים לאורך זמן
          רגישות / אינטליגנצייה / רמת ביצועים וכיו”ב?!!!!!!!!!!!!!!!
          כמו כן, אוכל לתאר לך את ההרגשה שעוברת כאשר אנו הגברים ננטשים:
          הריקנות שאופפת אותנו, חוסר היכולת לחלוק רגשות עם הנוטשת ….

        • קליופה

          לא נותר לי אלא לחכות בקוצר רוח לפרקים הבאים, על מנת שאוכל להבין מה כן אפשר לעשות עם גלידה. אם תוכלי לזרז קצת את התהליך אהיה יותר מאסירת תודה, שכן, בינתיים היא מחכה במקרר וככל שעובר הזמן גושי הקרח שסביב הקופסה הולכים ומתעצמים. חוששתני כי עד שאזכה לתשובה נאותה, לא ניתן יהיה לפתוח את הגלידה כלל וכלל, ובמקרה כזה רע ומר יהיה גורלי, טוב לי מותי מחיי.

          הבנזונה ממשיך לשחק איתי משחקים. אני לא חושבת שאני אצית לו את הבית בינתיים. אני מעדיפה להתענות פה, ועל כל 7 סטירות לחי שאני מקבלת, לשמוע פתאום איזה משפט כמו “את יודעת שתמיד אני אוהב אותך”. זה הרבה יותר משעשע, והופך את עור הפנים שלי למוצג מוזאוני מרתק למדי.

          אני עדיין מסרבת להתחיל לעשן דברים חוקיים. סתם לא נעים בגרון, וגם לא עושה מצחיק בראש אחר כך. שלא לומר, ריח השיער שלי הוא אחד הדברים היותר מושכים בי. כל השאר קטסטרופה גדולה – שואה אפילו. אני לא מתכוונת לאבד גם אותו.
          במבה אפשר? אם גם את זה תפסלי, אאלץ לדרוש ממך הצעה אלטרנטיבית.

          אלילה. פשוט אלילה. אני עפר לרגליך, עם ריח נפלא במיוחד בשיער. פייר? אישה לא מיומנת, עוד תחשוב שאת הפסים האלה זרעה השמש בשעות הרבות שביליתי בים.

          • קליופה יקירה. כשהוא אומר לך אחרי שבע “סטירות” “אני עדיין אוהב אותך” (או משהו כזה) עשי לעצמך טובה וחיתכי את הבולשיט הנ”ל. אוהב זה בפועל. נמצא. קיים. אצלך במיטה בחמש בבוקר כשאת קולטת שאף רוקיסט חתיך מהבר לא שווה אותו. על קו הטלפון כשהבוס שלך צועק עלייך. ואל תגידי לי אני בת 22. (את כן?, לא יודעת). אין לזה גיל. וגם אל תחכי שהוא יחזור. כי זה אף פעם לא יהיה אותו דבר. סקרלט אוה’רה זה יפה רק לשעה וחצי על מסך גדול בדי.וי.די. לא בחיים שלך.
            אבל, הרשי לי לספר לך מנסיוני הצנוע. שעשר שנים הייתי מאוהבת בבחור (היו בינינו גם יחסים. לא סתם נתקעתי עליו או משהו. היה בסיס). וכל פרידה מחדש הסתיימה איכשהו ב”אני עדיין אוהב/מתגעגע” ולגיוון: “אני אתקשר מתישהוא” ( גרסת הבוקר שאחרי), “היא בחורה מז’ה יפה ומקסימה ומענינת” (הגרסה לחברים שמנסים לעזור) וכו’ וכו’. את יכולה להאמין לי ששמעתי כל כך הרבה דברים. וחשבתי שאם הוא חושב ככה לא יכול להיות שלא נתחתן בסוף. וזה דווקא טוב שזה לא קורה כרגע, כי הוא יעשה סיבוב בעיר ויחזור אליי שלם ולא מתוסכל. ואז יום אחד שמעתי שהוא ‘יוצא עם מישהי. סתם לא רציני’. ואז אפילו עוד שכבנו. ואח”כ הוא גם עבר לגור אצל ההורים שלה (כי זה בחינם ולהם יש וילה) ואח”כ גם התחתן עם הפוסטמה.
            אני חייבת לציין שמאז נישואיו אנחנו לא בקשר. בהתחלה בגללי ואח”כ בגללו. וכשהוא הוזמן אליי הביתה לא מזמן, ואף הגיע (טוב, שמעתי שהם מתגרשים והחלטתי לבדוק את אמינות המידע) אחרי ארבע שנים שלא דיברנו כל מה שהיה לו להגיד לי זה “אויש, שכחתי להוציא את התמונות של הבת שלי מהפיתוח. חבל. היא מז’ה מקסימה”. (ולא, הם לא מתגרשים).
            והפעם הוא לא אמר “אני תמיד אוהב אותך”. כי הוא גמר לאהוב אותי או למרוח אותי או מה שלא יהיה. בכל אופן, לא היה לו יותר צורך לשמור אותי בצד. שאולי פעם וכו’.
            ולכן, כל מה שאני אומרת לך שתאמצי את מוסר ההשכל שלי. חיכיתי עשר שנים. לא יצאתי ברצינות עם אחרים. תמיד הייתי חצי בפנים. באמת חשבתי שהוא יעבור את כל העיר ויבין שאני הכי הכי. כי תמיד הייתי הכי הכי בשבילו, אבל לא עד כדי כך שהוא יביא אליי את המזוודות. ואת יכולה להגיד שאני מפגרת. לא יודעת. האמנתי באהבה והאמנתי בו ואמרתי שזה לא יכול להיות שאדם יסרב לכל כך הרבה אהבה – והרי הוא לא סובל איתי, הוא אמר שהוא אוהב אותי. והוא גם הוכיח את זה בכמה לילות. והוא היה האיש הראשון שלי והאדם שאהבתי יותר מעצמי.
            די. זה לא משנה. בקיצור, הבוקר שאחרי עם הכאבים הפיזיים בלב שכולנו מכירות, לא שווה את שבע הסטירות. למעשה, שום דבר לא שווה אותן. אולי עכשיו יכאב ואולי לא יהיה לך אף אחד אחר לחודשים, אבל תדעי שאלוהים נתן לנו עינים מקדימה ולא בגב כי הוא רצה שנסתכל קדימה ולא אחורה.

            • קליופה: גט א לייף. זה מפחיד שאת יושבת ומחכה שיכתבו לך מה “מותר” ומה “אסור” לך לעשות. תעשי מה שאת מרגישה- את נשמעת מספיק אינטליגנטית.
              הייתי רוצה לראות עוד בחורים כותבים את הצד שלהם בתחום הנטישות- מאיפה לעזעזל אתן חושבות באים כל הרוצחים ושורפי הילדים ו/ או נשים (המעטים יותר מ”סתם” רוצחים לשמחתי)? – הרבה מהם עשו את מה שהם עשו כי הם נעזבו/ עמדו להעזב/ נבגדו וכו’. אנחנו לפחות סובלות פנימה- וזה נורא, אבל זה לא מגיע לדרגות אלימות כמו אלה שרווחות בקרב גברי העולם. היכולת לפתח שיטות סבילה לגיטימיות כדי להתמודד עם הנטישה(ללא כמובן, לפגוע ממש פיזית בעצמנו חוץ מלהשמין קצת ), מרתקת אותי וכמו במקרים אחרים- צרת רבות מנחמת אותי. סורי אם פגעתי במישהי.

            • קליופה

              אתי, תודה. את צודקת לחלוטין בכל מה שאמרת, רק שחשוב לציין שאני באופן אישי לא מתכוונת לראות אותו, לדבר איתו ובטח שלא לחזור אליו – לעולם. אני בחורה מאוד שקולה והגיונית, שלא לומר – הוא לעולם לא ירצה. אבל באמת, אני נחושה בדעתי שלא לחזור אליו.
              זה רק עכשיו, אני נהנית ככה להתענות מכל השטויות שלו. יש לו יופי של הערכה עצמית בזבל. כנראה שהוא רוצה להוריד גם את שלי.

  4. נטקיבו
    כל הכבוד. עשית לי חשק להנטש ומיד (אין מזכך מתקופה אינטנסיבית של רחמים עצמיים, המתכרות לאובססיות ושנאה לזולת).
    להבא אבקשך, כאחות לדרך הרוחנית, להמליץ על אופצית הקתרזיס האקטיבי. אין זמן טוב מתקופת הנטישה להצטרף לסדנת מודעות עצמית ולהכריז על “אני חדשה” (חוץ מזה שזה אתר מומלץ להכיר בן זוג חדש, רוחני, מודע ו’מחובר לעצמו’). יש בשוק עכשיו אלפי סדנאות (שחלקן אגב פתוח לנשים בלבד), בהן אפשר לצרוח, לבכות, לחפש לרקוד לשתוק ולשמוח.
    תחשבי על זה.
    קטיקו (שמת לב שנכנסתי לאיטרנט?!)

    • אני לא יודעת מה איתכן, אבל אין לי מושג מה קורה לכן?
      מזמן לא נינטשתי ע”י היצור הזה שנקרא “גבר”. אדרבא, אני מעדיפה לעשות בהם את שימושי הרבים ולא לחכות שימאס להם ממני. פשוט להגיד להם שלום מבעוד מועד. שלום ואולי להתראות, עוד הרבה זמן… אולי, כשיתחשק לי שוב.
      תנטשו אתן! תקפצו לפני שהספינה טובעת.

    • ראשית, שלום ו – GIRL POWER!!!!!
      שנית, על כל הנשים להבין שחולשה הינה כוח, על הנשים לדעת וללמוד להיות אינדיבידואליות וחזקות על אף עולמנו אנו.
      וכפי שאמר פעם מישהו IT TAKES 2 TO TANGO, אומנם לא הגיגיי פילוסופיה עמוקים אך עם זאת נכונים. ברגע שאת, האישה ה”מושפלת” מאבדת את עצמך בחיקו של הגבר ה”אהוב” תמיד תיפלי, משום שאת מפסיקה להיות את. את נכנסת לתפקיד של האישה הקטנה, המושפלת מזה דורות על ידי חברתם של הגברים, את נותנת להם לעשות את זה.
      ואני מדברת בתור מישהי שעזבו ונטשו אותה לא פעם, אך כשאמרתי לא עוד, לא הסתפקתי בעישון אינטנסיבי, בהייה בטלוויזיה וכהנה, אלא החלטתי לשנות מנטלית את התייחסותי לכל סוגיית ההוא וההיא, הפות והפין, הYIN וה YANG, ולא לתת לאף אחד לעשות אותי חלשה.
      אנחנו חזקות, נשים קטנות, קטנות וחזקות, תזכרו זאת.
      ושלישית, גברת ריסקין, מה עם החולצה שלי?? ?? ?? ??
      את עדיין רוצה לקנות את הנעליים?? ??
      אולי תגיעי אלינו כבר??
      יום טוב.

      • נטע ריסקין

        ככה ליאתי?
        סודות מהארון?
        החולצה בסדר, תודה שאת מתעניינת.
        והנעליים- תגידי, זו מזימה בדמות יצירת מופת?
        לא מענייננו, אבל נטשתי אותן לאנחות.
        הן הכו אותי, פצעו את בשרי ולא שעיתי לסליחתן.

  5. חרק אירי

    מותר גם לנינטשים מסוג זכר ליישם המלצות אלו או שיש לך סייגים בנושא?!
    וחוצמזה,אמנם לא נעים להזרק אבל קראתי די בעיון וחוץ מתחושות סטנדרטיות לא מצאתי איפיונים מיוחדים או דעות גורפות כנגד המין הגברי כפי שמצטייר מהתגובות פה (אני תמיד קורא קודם את התגובות ואח”כ את הכתבה…) ,אשר למקראן הייתי בטוח,וגם הכנתי ,עצמי למניפסט רווי שטנה ושנאת גברים (ואם אפשר גם אי אלו אימרות פמיניסטיות כמו שכל כך נפוץ היום).

    בקיצור,כתוב יפה,אבל לדעתי (ל-ד-ע-ת-י!!) חלק מהתגובות פה קצת מורידות ערך (כן,כן,אני יודע,גם שלי)

    • מיקו פנתריקו

      עמכן השליחה, אבל הכיצד זה הבנות זכו מן ההפקר בזכות להיות ננטשות ומסכנות והבנים זכו להיות הרשעים בכל הסיפורים האלה? מה קרה, לנו לא שברו את הלב מעולם? אנחנו לא יודעים לבכות כשדורכים לנו על הכליות ומכבים לנו על הלב סיגריות? הכל סטריאוטיפים, כמו שיש בנים שפוגעים בבנות יש בנות שפוגעות בבנים ולהיפך, אנחנו יודעים לבכות וגם לכאוב בדיוק אותו הדבר ואפילו יותר טוב (ראיתן פעם בן בוכה? נכון שלא? זה הרבה יותר מרטיט), הסטטיסטיקה האישית שלי מעידה על יתרון מוחץ דווקא לבנות הרשעיות והבנים שאני מכיר לא פגעו רבות אבל נפגעו רבות, די לסטיגמות, עדי נוימן לנשיאות המדינה.

      • לונה

        עד נוימן לראשות המדינה? שמעת אותה מתארחת אצל גיא פינס ?! להבדיל בין זכר לנקבה היא בקושי יודעת…. התכוונתי, ללמשל, שלושה/ שלוש….אני בטוחה שהיא יודעת להבחין למי
        תלוי משהו בין הרגליים……
        פנתריקו…. בנים בוכים, בנים כואבים בדיוק כמונו הבנות….אני עצמי הייתי עדה למצב מפחיד כמעט כמו סרט אימה . אחרי שנאלצתי, ואני מדגישה:נאלצתי, לעזוב את האקס, נגלתי לעולם חדש של אובססיה,תחינות,הטרדות(והכל מצידו),איומים שישים קץ לחייו……
        מה שבעצם אני מנסה להגיד לך – אף אחד לא אומר שאתם לא אנושיים…זה שישנן בנות שנעשו מגלומניות עם השנים והניסיון…. זו חתיכת בעיה.
        בנות… קחו פסק זמן. תחשבו על זה. לא רק אתן אלה שנפגעות. גם הם, שנוטשים, כואבים.
        וחוץ מיזה, מה? אף פעם לא נטשתן בחור?

  6. אקורד-סאן

    נטע
    בתור קטע קריאה…אהבתי לאללה..צחקתי הבנתי חשבתי שחזרתי….

    יש כשרון ויש יכולת השבח לאל(רק בטוי..כופר גדול)
    אבל באיזשהו שלב התעורר בי החשד שאת אכן מאמינה בזה לחלוטין……
    כולנו שטחיים…אטומים…ממאדים…….חליק!!!!!
    ואת יודעת על מה אני מדבר…..

  7. אקורד-סאן

    בהמשך לתגובתי הקודמת…..אולי אנחנו מנגה……לא זוכר בדיוק:)

  8. מאיה שלו

    פגישה ראשונה ומהנה מאד עם האתר.
    תיקון קל: “כפאה/ו שד” ולא “קפאו”.
    יישר כח!!!!

  9. מה עם הנוטשת?

  10. יש סטוצים. קטנים כמו גוינט וענקיים כמו הרואין. בכל מקרה סם זה סם וגמילה היא גמילה. אין בררה ברגע שלקחת את הכדור הזה עם הסמיילי את יודעת שאכלת אותה. את יודעת גם מה הולכת להיות היי, ביי, בום. ואח”כ הגמילה, הדאון, הקריז, והנקיון. אולי כדי באמת להשאר בקלים, פה כוס יין, שם מגולגלת קטנה…רק שימי לב לא להדרדר בד”כ גברים קלים הופכים קשים, קשים מאוד.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *