מתי מפסיקה 'אישה מוכה' להיות 'אישה מוכה'? ביום שהיא בורחת מהבית, או ביום שהיא מפסיקה לחטוף מכות? טל רבינוביץ' מתבוננת הפעם מנקודת מבט אחרת וחדשה; מבחוץ, ומנסה למצוא את התשובה

היום שבו הפסקתי להיות אישה מוכה

“אז איך התחתנת איתו?” נשאלתי בספרי האוטוביוגרפי “כלה ונחרצה”, שאלה של חשבון נפש אישי ונוקב עליה השבתי בהרחבה. אך כידוע, כל סוף הוא התחלה של משהו אחר, וכך גם תשובתי הפרוסה בין דפי הספר העלתה שאלות אחרות. על אחת מהן אנסה להשיב במאמר זה בתקווה כי אוכל להועיל ולתרום בכך.

“אז מתי בעצם מפסיקה האישה המוכה להיות אישה מוכה?”
למרות ניסוחה הבלתי אישי, ניסוח עדין, עקיף, אך עם זאת תקיף, שאלה זו כיוונה אותי להתבונן פנימה ואחורה אל תהליכים נפשיים אשר עברתי, אך הפעם מנקודת מבט אחרת וחדשה; מבחוץ. לכן, עוד בטרם גיבשתי את תשובתי לשאלה זו, ידעתי כי “נוכחותה” רצויה. אף מאוד.

“אני חושבת שהפסקתי להיות אישה מוכה כמה וכמה פעמים. כלומר בשלבים, בנקודות שונות. מדובר בציוני דרך”, השבתי לשואל בעודי מהרהרת בדברים ומבינה כי הסוגיה לה נדרשתי אינה פשוטה כלל ועיקר.
“כמובן, שברגע הבריחה מהבית אל מקלט לנשים מוכות הפסקתי להיות אישה מוכה פיסית, כי שמתי סוף להתעללות בי”, השבתי בלי לחשוב פעמיים.
אך האומנם כך הוא? המשכתי להרהר ביני לבין עצמי, הרי בהיותי אישה נמלטת, ואולי אף נרדפת, האיום מעליי טרם הוסר ואולי אף גדל!? באותה העת העמדתי את עצמי בסכנת חיים גדולה אף יותר, שכן על פי מחקרים, השלב המסוכן ביותר עבור האישה המוכה הוא השלב בו היא מבקשת להיפרד מבן זוגה האלים. דבר ידוע הוא כי רוב מקרי הרצח של נשים על ידי בני זוגן מתרחשים ממש בתקופה זו.

“גם ביום בו החלטתי לעזוב את המקלט ולפתוח דף חדש בחיפה הפסקתי להיות אישה מוכה”, המשכתי, כי ביום זה אזרתי אומץ וכוחות, ויצאתי לחיי עצמאות וחופש בלתי תלויים. לא נכנעתי למצבי, ולקחתי פעם נוספת אחריות על גורלי. השלב הבא היה לאחר ארבע וחצי שנים כשהתגרשתי ממנו, כשכבר לא הייתי אשתו החוקית, כשהשתחררתי ממנו עם תעודה והכשר רבני. פעם נוספת בה הפסקתי להיות אישה מוכה הייתה ביום תחילת כתיבת הספר, וגם ביום בו סיימתי את מסע הכתיבה, וכשיצא הספר לאור ועבר אל נחלת הכלל עם כל מסריו. בכל אחד מהשלבים האלה הפסקתי להיות אישה מוכה”.

בנקודה זו השואל נכנס לדבריי כי ביקש להבהיר: “אבל מוכה ממש הפסקת להיות ברגע שכבר לא קיבלת מכות, נכון?!”
“כן, בוודאי”, עניתי, “אבל להיות אישה מוכה זה לא עניין כל כך פשוט של: כן מכות, או לא מכות. עבורי זו חוויה המתאימה יותר לתיאור במונחים של סקאלה, נגיד מ-20 (שזה להיות מאוד אישה מוכה), ועד-1 (שזה להיות קצת אישה מוכה). פעם הייתי בקצה האחד ובהדרגה התקדמתי אל עבר הקצה השני. היום אני כבר לא מוצאת את עצמי בסקאלה הזו בכלל ויכולה להעיד שהתהליך הושלם ושאינני מרגישה כאישה מוכה”, סיימתי.

מראש אני מבקשת להבהיר כי במסגרת זו קצרה היריעה מלהתייחס אל כל המרכיבים של התופעה על ביטויי האלימות השונים שבה, אלא רק להאיר נקודה אחת מתוכה כחומר למחשבה. הגם, שמדובר בחוויה רגשית שהיא עבור כל אחת ואחת מאוד אישית והנושא בכללו מורכב וסובייקטיבי, נושא אשר קשה להגדירו ועוד יותר קשה לכַמתו.
על כן, אני שואלת לפעמים: “מתי נציין כי השמיים מעוננים? האם ענן אחד הופך אותם לכאלה? או שמא אנו צריכים לראות לפחות שניים בשמיים, כדי לומר עליהם שהם מעוננים? ובעצם, באיזה גודל עננים מדובר? ומה אם השניים קטנים ורחוקים מאוד זה מזה? או; מתי נציין כי גבר הוא “קרח”? ברגע שאין על ראשו שערות בכלל? או כשנותרו לו רק שלוש שערות? שש אולי? טוב, נתפשר על ארבע?”
במקרה הגבר, לפעמים נוכל להגיד עליו שהוא: “מקריח”, ובכך נצא פתורים. על השמיים נוכל לומר כי הם “מתעננים”, ולפעמים נצא צודקים. אך מה נאמר על האישה המוכה? שהיא “מִתְמכַּה” על משקל “מקריחה?” או שהיא “מִתמֵכּכֶּת” על משקל “מתעננת”?
על האישה המוכה נוכל לומר רק שהיא כן אישה מוכה, או שהיא לא אישה מוכה. אין מושג ‘אמצע’ ואין מושג ‘תהליכי’ ובכך אני חושבת שצודקת השפה העברית. אך כשמדובר על “להפסיק להיות אישה מוכה”, הרי שעל פי חווייתי האישית מדובר בתהליך. המחוקק מגדיר מתי אישה מתחילה להיות אישה מוכה אך לא מתי היא מסיימת! הוא לא מכיר בשלבי מעבר רגשיים-פנימיים-הדרגתיים של האישה המבקשת להתנתק לא רק מהגבר האלים אלא גם מחוויות האלימות ומהצלקות שהן מותירות בה. כלומר, יכול להיות מצב בו אישה תוגדר על פי אמות מידה של החוק כאישה שכבר אינה מוכה אך היא עדיין תחוש עצמה כאישה מוכה מבחינה רגשית ונפשית. באותה מידה ייתכן מצב בו אישה תקבל הכרה וסיוע כאישה מוכה אף על פי שכבר חדלה להיות כזו מבחינת עצמה.

בכדי להדגיש את הכתוב כאן, אסיים בדבריה של אישה אשר במשך שנים סבלה מאלימות פיסית, מינית, נפשית ומילולית, ועל אף שבעלה נכנס לכלא (לשנה בלבד), היא עודנה ממשיכה לסבול מאיומים אשר הוא שולח אליה, ממעקבים שהוא עורך באמצעות בני משפחתו ומפגיעות ישירות ברכושה כגון השחתת ארבעת צמיגי רכבה ועוד מעשים אלימים אשר הוא עומד מאחוריהם. זו דוגמה המלמדת על מקרים בהם לא די בהרחקת הגבר האלים מהבית, שכן פעולה זו לא בהכרח מקנה לאישה הגנה, ובמקרים מסוימים אף לא מבטיחה לה את המשך חייה, דוגמה הממחישה את אוזלת ידו של המחוקק, ושל המשטרה שתפקידם להגן על האישה.
שאלתי אותה: מתי לדעתך מפסיקה אישה מוכה להיות אישה מוכה?
“הפסקתי להיות אישה מוכה ברגע בו הגעתי להחלטה עם עצמי שאני לא מוכנה יותר להיות אישה מוכה”, השיבה נחרצות.
“אבל זה לא מה שהפסיק את האלימות שלו כלפייך, נכון? המשכת לקבל מכות גם לאחר החלטתך”, הקשתי.
“נכון, אבל אפילו שהוא המשיך להכות אותי למחרת – אני בעיניי עצמי כבר לא הייתי יותר אישה מוכה”, הייתה תשובתה האמיצה.
אהבתי את תשובתה.


האתר של טל רבינוביץ`

על הכותבת טל רבינוביץ`

מחברת הספר "כלה ונחרצה" בהוצאת ספריית הפועלים הקיבוץ המאוחד

תגובות

  1. אחת למיליון

    או. קיי אז קיבלה החלטה שאינה מוכנה יותר להיות אישה מוכה- אך מה היא עשתה בנידון? ההחלטה לא תגרום למכות להיפסק- כי אם בידי המעשים יש את הכוח לכך.
    אם החליטה שאינה אישה מוכה- אך נשארה באותה המסגרת עם אותן ההשלכות- הרי שמבחינתי אינה ראוייה להערצה כלל. ובטח שאינה מוכה כי אם כסילה.
    אך אם ההחלטה שאינה מוכנה עוד לספוג זאת- דירבנה אותה לעשות דבר מה בכדי לשנות את המצב הנתון, תרמה לה לתחושת ביטחון שהיא מסוגלת לשנות ללא חשש את גורלה- הרי שכאן היא אכן ראוייה לתשבוחות. לא הצלחתי להבין מסיומו של המאמר לאיזו בחירה מבין השתיים היא פנתה.

    • לא רוצה לאחל לאף אחד את המצב של להיות ולהגדיר עצמך כאישה מוכה…קל מאוד לעמוד מבחוץ ולהגיד שהאישה היא כסילה…והיא נמצאת במצב בו היא לא יכולה לצאת ממנו…מן הסתם הסיבה שהיא לא יצאה,כי זה קשה ,קשה ללכת לדרך חדשה,קשה לנתץ את התקווה שעוד הכל יהיה בסדר,כסילה היא לא-היא אישה חזקה מאוד מאוד מאוד !

  2. אופטימוס פריים

    אני חושב שלהכות נשים זה לא מונמס ולא בסדר ואולי אפילו צריך לחוקק חוק נגד זה

  3. אפרודיטה

    איך באמת התחתנת איתו?

    • האקסית המיתולוגית

      קראתי את הספר “כלה ונחרצה” מס’ פעמים ולפי דעתי למרות שזהו סיפור חייך אני לא מתביישת לומר שיכלתי להזדהות עם הגבר המכה. את אומנם אישה משכילה אך עצם העובדה שאת מכנה את אבי ילדייך “חורש רעתי” ולא מבינה את המצב הנפשי שבו הוא נמצא מאה שהשכלתך לא שווה מאומה!
      הגבר שברוב המקרים שתיארת לא הרים יד אלא פחדת מתגובותיו הסכים ללכת לטיפול כדי לזכות בך בשנית ובילדכם המשותפים. אנו חיים כיום בחברה נאורה שעוברת תהליך של שינוי לקבלת השונה (יש טיפול לגבר אלים/לאנסים/לנפגעי הסמים). אם את אינך מספיק נאורה אין זה אומר שאף הרשויות צריכות למחוק מהחברה את אותם אנשים ולא להתייחס לזכויותיהם כפי שאת רוטנת בספר לגבי היחס שקיבלת מהרשויות.
      אני מאחלת לך שתפתחי את העיניים ותלמדי לסלוח ולעזור לאדם שזקוק לך.

      • גמל שלמה

        בגלל תגובות כמו שלך נשים מוכות מפחדות להתלונן.
        המחיר שהן משלמות, כמו שראינו ביומיים האחרונים, עלול לעלות להן בחייהן.

        • האקסית המיתולוגית

          אני חוששת שלא הבנת כלל את תגובתי. לא טענתי שאין להתלונן על מעשי אלימות אני פשוט מאמינה (ויש הוכחות) שטיפול נאות ומקצועי יכול להעלים את התופעה מהחברה בה אנו חיים.
          אני מציעה שתקרא את הספר ותקרא בשנית את תגובתי הראשונה

          • בשמלה סגולה

            ודרך אגב, מקרי רצח קורים על פי רוב, כאשר האישה מנסה לעזוב לא כאשר היא מנסה להתלונן!
            גמל שלמה, תקרא את הספר ותבין עד כמה אקסית מיתולוגית צודקת.

          • אקסית מיתולוגית יקרה,
            את כנראה בחורה מאוד תמימה או פשוט סתם אחת שחיה בבועה נעימה שבה “צריך לקבל את השונה”ושאר ירקות וקלישאות תופסות.
            בתור אחת שהייתה ילדה מוכה וגדלה להיות אישה בטוחה ואמיצה (בזכות סוללת פסיכולוגים ארוכה),אסכם את דעתי בשלוש מילים:
            ענישה, ענישה וענישה

        • גבר רציני

          את פשוט צודקת קראתי את הספר וחשבתי בדיוק כמוך

      • צב מעבדה

        לא קראתי את הספר, כך שהביקורת שלי היא כללית.

        מה עניין סוכה לחנוכה? הבחורה לא רוצה לחיות עם הבחור, לא צריך הסברים בשביל זה*.
        וזה עוד לפני שנכנסנו לסיפור המכות.

        * ידידה שלי נפרדה מחבר שלה בגיל 17 בגלל שהייתה לו כף רגל גדולה מדי לטעמה. סיבה מספקת עבורי לפרידה ממישהו שלא אוהבים.

        • צב מעבדה

          לא יודע למה, יצא לי משפט מודגש באמצע מבלי שהתכוונתי בכלל. יאללה, שיהייה, במקרה ההדגשה מתאימה :o)

          • בשמלה סגולה

            היית צריך להדגיש את המשפט :” סיבה מספיק טוב להיפרד ממישהו שלא אוהבים ”
            הבעיה שהיא התחתנה איתו ילדה ילדים ואז היא לא אוהבת והיא משמיצה אותו ואת הרשויות בספר. אישה שרק רוצה להיפרד וללכת לא בונה מסביב סרט טורקי!!

            • צב מעבדה

              אני לא רואה סיבה שבגללה אדם יאלץ לקשור את חייו עם אחר בניגוד לרצונו, גם לא ילדים משותפים. אם היא לא אוהבת אותו ולא רוצה לחיות איתו זכותה לחיות בלעדיו. הוא לא קנה אותה.

              אם היא השמיצה אותו או כל אחד אחר עליה לתת את הדין עבור הוצאת לשון הרע וזה עניין שראוי לגינוי נפרד. (לא לדחוף יש מספיק גינויים לכולם!)

              גיליתי למה צצה לה ההדגשה: ההדגשה הופיעה בגלל כוכבית שהוספתי כדי לציין הערה שהופיע למטה.

      • אני חושבת שלעולם לא היית מוכה ולכן אין לך כל הבנה מזה, ומהי ההרגשה להשתחרר מזה.
        אדם שמכה אותך , אתה צריך ללכת ממנו!!!!!
        לחשוב על הרגשות שלו, מה את אטומה?

        אני לא מאחלת לך להיות במצב של חוסר אונם כזה, או להכיר אדם קרוב במצב כזה !!!!!!

      • אני לא קראתי את הספר, ואני לא יודעת אם את צודקת או לא,ויכול ליהיות שאם הייתי קוראת את הספר הייתי חושבת כמוך,
        אבל גם אם את צודקת יכלת לכתוב את תגובתך ביותר עדינות,
        וגם בניגוד למה שכתבת, אין שום סיבה בעולם להכות, לא חשוב מה!!!

    • היי
      רציתי שתידעי שנורא קל להגיד מה שאמרת אפרודיטה
      גם אני היתי כמוך אבל את לא תאמיני כמה שקשה ליהיות במצב הזה
      אני אומנם בת 22 אבל אבל מבינה על בשרי מה אישה מוכה עוברת יום יום
      והכי חשוב לי שתידעי שאני דיברתי כמוך

  4. אריאל נוסבאום

    לפעמים כאפה או שתיים הם דווקא במקום, ולא על כל דבר צריך לרוץ למשטרה. זה יכול להרוס נישואים וחבל. אינני מדבר על מכים סידרתים, אלא על מכות למטרות חינוך, ומה לעשות כולנו יודעים שנשים מתנהגות לפעמים כמו ילדים קטנים, אישה צריכה להבדיל בין מכה שנעשתה מטעמי חינוך, לבין כזאת שנובעת מסאדיזם. קצת יותר סבלנות, והרבה נישואים יוכלו להינצל

    • אחת למיליון

      מי אתה שתנסה “לחנך” מישהי ע”י מכות? ישנן דרכים רבות אשר בהן ניתן להציג כלפי הצד השני דרך מחשבה או “חינוך” שונה ממה שהוא מכיר.
      כנראה גם לך לא תזיק סדרת חינוך שכזו.

      • צב מעבדה

        אחת למליון, חשבתי שתזהי טרול כשהוא קופץ לך על הפנים.
        כל שהבחור מחפש זו תשומת לב. אל תעני לו והוא יעלם.

        • אחת למיליון

          גם הטרול הכי חסר משמעות יכול ליצור נזק ולו רק בדרך מחשבה מוטעית.
          מי כמוך יודע שבכל צחוק ישנה נימה של אמת.
          אך וודאי שאין בכוונתי להרחיב את הדיון על כך עימו מעבר למה שנאמר.

      • לאף אדם אין זכות להעניק *ברוב חסדו* כאפה או שתיים. אין ולא תהייה הצדקה למכה כלשהי. נקודה.

        מתי החלה להיאנס הפקידה במשרדו של תא”ל גלילי?

        בהרצאות שהעברתי בנושא האלימות בחברה הישראלית, בצבא, טענתי כי האונס התחיל ביום שבו פקידה בלשכת אלוף נבחרת לתפקידה בגלל המראה שלה והדבר מתקבל בחיוך מסויים על ידי הסביבה השותקת. ואחד החיילים בוודאי נתן לחברו צ’אפה או שתיים על הכתף.

        אלימות מתחילה כאשר אדם מתחיל להרים את קולו על אדם אחר הכפוף לו או הנמצא ביחסי מרות אתו. הכאפה הראשונה היא כבר שלב מתקדם באלימות.

        העובדה שהמוכה אינו אדם נחמד אינה יכולה להיות שום סיבה מקילה או מצדיקה להפעלת אלימות ואין זה משנה אם האדם המוכה היא אם ילדיו של המכה. מי שמבין את המכה, מי שמקבל את העובדה שאפשר להבין את מי שמכה או את מי שמפעיל אלימות נפשית שותף להכאה עצמה. מי שמקבל את בחירת החיילת לללשכת האלוף על בסיס כישוריה האסתטיים מתחיל את ההתעללות המינית כיוון שהוא מחפיץ את האשה ומקטלג אותה על בסיס מיני.

        חשוב לזכור דבר אחד חשוב: לקרבן קשה מאד לצאת מסיטואציית הקרבן גם ללא *ההבנה* שהסביבה מגלה כלפי המכה. ההבנה הזו רק הופכת את הקרבן לקרבן במצב קשה יותר. ותמיד, אבל תמיד, המוכה הוא קרבן ולא אדם העומד למשפט על אופיו והתנהלות והתקשורת שלו עם הסביבה.

        (צר לי שאני ממהר ואיני יכול להרחיב כרגע.)

    • חזיז ורעם

      חינוך?? ?? ?? ?? ?? ?
      מה אתה, אבא שלה?
      איזה זכות יש לך לחנך מישהו? ממתי הדעה שלך עדיפה על שלה?
      ממתי מכות הן אקט חינוכי?

      • האם זה היה מעניק לו הכשר להכאה?

        רק שאבין….

        • אריאל נוסבאום

          אתם לא מבינים אותי וחבל, יש פה משום צדקנות, בוא נניח שהילד שלך דוחף מזלג לשקע חשמלי, וחרף הזהרות חוזרות ונשנות לא מפסיק. בסופו של דבר לא תהה לך ברירה אלא לסטור לו, הכאב המועט יחסית שהוא ירגיש יגונן עליו מכאב גדול יותר של ההתחשמלות. אותו הדבר עם נשים. אני דתי, אבל אינני מביע עמדה תורנית, אלא את דעתי שלי, למרות שמבחינה תורנית יש צידוק לדבריי, מכות מבוקרות, כשהן נעשות ע”י שיטה נכונה בסגנון המקל והגזר, הווה אומר נזיפה על משה רע ותגמול צנוע על משה טוב, יכולות לשמש כאקט חינוכי. כמובן שיש לגנות בכל גינוי אנשים אלימ ים מטבעם, אכזריות לשמה, וסאדיזם, אנשים כלאה צריך לנעול מאחורי סוגר ובריח. אבל אני לא מתבייש להגיד שאכן סטרתי לאשתי, לא פעם ולא פעמיים, ובכל פעם שעשיתי זאת ליוויתי את המעשה בהסבר, בסופו של דבר תמיד התפייסנו, והיא לא חזרה לסורה. [בעבור אותו מקרה ספציפי]. ברכת החלמה מהירה לכל הנשים המוכות במעונות.

          • שבטירה נותנים גישה חופשית לאינטרנט
            כחלק מתהליך השיקום
            רפואה שלמה

          • אריאל. מכה לשם חינוך. לא ככה על בסיס קבוע, רק כשמגיע!

            אתה לא צריך להתבייש, באמת שלא. האחרים מתביישים בשבילך.
            מעניין לדעת: אחרי שאתה מכה (רק לשם חינוך כמובן) אתה עומד מול הראי ושר, לחיי העם הזה?

            ולמה אני חושב ששיר המאה שלך הוא: עוצו עיצה ותופר?

          • כמעט שישים אחוז מהעם חושבים כמוהו. דימוי האשה לילד שיש לחנכו הוא תופעה נפוצה של ביריונים שהדבר היחיד שיש להם זה כח פיזי.

        • חזיז ורעם

          זה היה מעניק לו הכשר לחנך.
          לא אמרתי או רמזתי שמכות הן אקט חינוכי

    • שושנת העמקים

      קשה לי להאמין למראה עיני – תגיד, התכוונת לזה ברצינות? אני בהלם שבן אנוש אשר נשמע עם פנים כבעל מעט אינטיליגנציה – יכול לחשוב כך, לא כל שכן לכתוב ולפרסם.
      הייתי שמחה לפגוש אותך ולפרק לך את הצורה – כן, ממש ככה. אין דבר אחר שאתה ראוי לו פרט לסקילה ויריקה.

    • ג'לין וורד

      הי אריאל….

      עושה רושם שאתה גבר רציני שיודע מה הוא רוצה ! אני בחורה שעושה הרבה טעויות בחיים…..בא לך אולי לחנך אותי? אגב – אם דופקים לי את הראש על הרצפה אז ככה אני מבינה הכי טוב.

  5. שלומית

    את אישה אמיצה בכל מובן. נסי לא לתת לטיפשים ולטיפשות לערער אותך ולהסביר לך מה את כן או לא צריכה להרגיש ולעשות. בעיניי עשית את הדבר היחיד שהיית צריכה לעשות: הצלת את עצמך ואת ילדיך מחיים של טרור והשפלה. אישית אני מקווה שלעולם לא תסלחי לו. אני יכולה להבטיח לך שאני לעולם לא הייתי סולחת.

  6. Tal,
    I appreciate your writting and your dare to act./
    It is pity, though, that you chose Bananot as the forum to do so. Bananot is not what it was.
    .

  7. דייזי ביוקנן

    המאמר פשוט משעמם וטרחני.

    היה אפשר לקצר למשהו בנוסח: “הייתי אישה מוכה וכעת אני לא”.

    ובכך לפתור אותנו מהקשקשת האיומה הזו.

    עובדת היותך בעבר אישה מוכה לא מקנה לך אוטומטית כשרון כתיבה או יכולת התפלמסות עצמית.

    • דייזי עומדת עם גלימה שחורה דייזי עומדת עם פטיש ביד…דייזי אומרת להגיד לא..דייזי אומרת לא לדבר דייזי אומרת כמו כל ישראלי אחר-יאאלללה שהעניין כבר ייגמר,את הנושא הבנו-לא צריך עוד..
      דייזי יקירה..תצאי מהבועה כאב לא נגמר בשתי מלים ואת לא תחליטי מי יגיד מה !

      • דייזי ביוקנן

        ראשית הרגיעי נא עם המלתחה סרת הטעם והלא רלוונטית שהדבקת לי.

        שנית, אף אחד לא מזלזל בכאבה של גברת רבינוביץ אלא רק בכשרון הכתיבה שלה.
        אין ספק שהכותבת סבלה ואכלה מרורים מבעלה המכה. עם זאת חווית כאב לא מקנה אוטומטית כשרון כתיבה.

        אז קפלי את קרנייך חזרה למקומם והחליפי את הסדין האדום לצבע יותר רגוע.

      • אשה עם קרניים לובשת אדום

        “אף אחד לא מזלזל בכאבה אלא רק בכשרון הכתיבה שלה…”
        אמרה זוכת הפוליצר לשנת 2004 גברת דייזי….זאת את שעשו עליה את הסרט? כי את בהחלט מזכירה אותה…
        אשה נרגנת שלא מרוצה מכלום…במקום לזלזל בכשרון הכתיבה של הנ”ל ולעמוד מינימום מגג עזריאלי ולהתבטא כמו שאת מתבטאת תעשי משהו מועיל עם עצמך …
        ותתעוררי ותביני שכבר אין התמקצעות בכלום במדינה הזאת וכל אחד הוא חאפר אז תפסיקי להתעצבן מכל דבר ,תגובתי אלייך הייתה בהומור מצטערת אם לקחת את זה קשה שנטי שנטי – שור הוא גם שליו…אז קחי הכל בטוב ושיהיו לך חיים נפלאים . חג שמח.

        • דייזי ביוקנן

          סמדר היקרה,

          עכשיו כשהבהרת שהנכתב למעלה היה בהומור קראתי שוב ומודה ומתוודה..חייכתי.

          Nevertheless קשקשת נוטה לעצבן אותי. המאמר פשוט עורר בי רוגז. לא. זה לא היה התוכן אלא דווקא המלל המגובב, חסר הצורה והסדר.

          ובעברית מדוברת יותר זיון שכל בעליל.

          דייזי ביוקנן היא דמות ספרותית של סקוט פיג’ראלד מתוך היצירה גטסבי הגדול.
          כן עשו על זה סרט אבל דייזי היא לא הדמות המרכזית באותו סרט.

          כל טוב גם לך וחג שמייח.

  8. שאלתי פעם פסיכולוגית, מה עושים אם אחרי כך וכך שנות נישואין, פתאום את קמה בבוקר ובעלך מעיף לך סטירה (במסגרת מריבה כזו או אחרת, ולא שיש נסיבות שבהן זו התנהגות מקובלת). היא הסבירה לי שזה אף פעם לא קורה ככה. שתמיד ניתן לזהות סימנים עוד משחרית היחסים, אפילו אם אין מכות, יש יחס מאיים, יש דחיפות, צביטות וכיו”ב. הרבה אותיות משפכות בבננות על הבררנות של בחורות ועל כך שיש או אין לזה חלק בעובדה שהרבה בנות שלא רוצות בכך עדיין מצאות לבד. אני חושבת שבעניין הזה אין פשרות בכלל. אם נוצר אפילו בדל של מצב שבו את מפחדת מהגבר שאיתך את צריכה לוותר על מערכת היחסים הזו ולא משנה כמה הוא מקסים ומפלא בכל שאר הזמן. טרנד התנהגותי כזה, אם יכול בכלל להשתנות, זה רק לרעה ואת צריכה להיות קשובה לעצמך ולזהות בעיה בעודה באיבה.

    • אוהבת מהלב

      בננות יקרות!
      ראשית בקשר לספר- הספר מתאר את כל המתרחש אך ורק מראות עינה של הסופרת. היא כלל לא רואה את בן זוגה ובעיותיו. עצם העובדה שהוא היה מוכן ללכת לטיפול (וגם הלך) לא נראית חשובה בעיניה וחבל. אין טעם להרוס נישואים כאשר שני בני הזוג בעד שינוי במערכת היחסים.

      ושנית כיום קיימים טיפולי משפחות למניעת אלימות במשפחה וכיום אני גאה לומר שיצאתי ממעגל האלימות ולא בדרך של גירושים ובריחה מהמציאות אלא בדרך של התמודדות.
      כיום אני ובעלי (שהשתנה מאוד בעקבות הסדנא) מגדלים יחד את ארבעת ילדנו. הכי קל זה לוותר ולברוח . אנחנו יכולות להיות נשים חזקות ולהתמודד!!!!

  9. פעם החזקתי מהאתר הזה…
    משום מה, התפתח לו כאן איזה ‘טרנד’ , שככל שהמגיב הוא ציני יותר,
    כך נדמה שהתשובה היא מתחוכמת או מפולפלת יותר…
    וזה באמת כבר … מאוס.

    שלא לדבר על כוחני ובאמת די מטופש…

    • לביבה

      מעניין למה טל לא מגיבה?? האם היא יודעת בעצמה את כמה היא מציגה את עצמה מתנשאת בספר? עד כמה ההשפלות שלה כלפי בעלה מורידות מהכבוד שלה?? חומר למחשבה…

  10. אני לא קראתי את הספר ויכול מאד להיות שהסופרת מגמתית והיא מתארת את הבעל בתאורים לא “יפים” אבל – אין זכת ב ע ו ל ם לאף אדם ל”סטור” או להכות כדי ל”חנך” מי נותן זכות לך אריאל להכות את אישתך רק שבגלל שהיא לא התנהגה טוב בענייך…….
    אני מקווה שפעם גם אתה תהיה במצב של החלש וה”טועה” והאחר יחנך אותך….
    אז איך תרגיש….

  11. אני ממש לא חושבת שהכותבת התבטאה שלא כראוי. קראתי את הספר ונמשכתי לתוכו במהרה – למרות שלכותבת אין ניסיון כתיבה!! , הספר מצויין,ומציאותי. זה שקשה לאנשים לראות כיעור בפנים זו בעיה אחרת. אבל אל תצפו מאדם שספג המון חרא מאדם אחר לצפות את זה יפה ובנעימות! כי זה לא היה נעים בכלל בכלל!!!. ההשמצות שלה את בעלה תופסות מקום בספר שבית המשפט וכל הפרוצדורות לא ידעו לתת לה בזכות ולא בחסד!!! כי מגיע לה צדק, מגיע לה להיות מוגנת, מגיע לה שיאמינו לה, מגיע לה לא לפחד כל הזמן.. ואין אפילו טיפה אחת של הגזמה בתלונות שלה כלפי המערכת המשפטית – שמעכבת ומסרבלת למרות השתדלותה לעזור ובכך מקשה על הצד שהכי קשה לו ,הקורבן שכאן ולא על התוקף, הם רק עוזרים לו יותר!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *