זריקת עידוד לנואשות: בין הדודה הפולניה פייגה, שוויתרה על סיכוי לאהבה, לקארי ושות', הנתונות באובססיה לנושא, יש דרך שלישית ושפויה לחיי רווקה מאושרת

דודה פייגה וחדר ההמתנה

כבר בגיל 16 טרחה חברה לידע אותי שעדיף מבחינת הסטטוס החברתי שיהיה לי חבר. זה היה כשידיד טוב מראה בא לבקר אותי בבצפר, ואני, בסכלותי, טרחתי להגיד לבנות הכיתה שהוא לא החבר שלי. מאז עבר יותר מעשור, אלי מקביל וקארי ברדשאו באו לעולם, ונדמה היה שקרנן של הרווקות עולה. לא עוד דודה פייגה קפוצת הפה והיד, אלא נשים צעירות, חינניות ומצליחות. אממה? גם גיבורותינו החדשות שקועות בציפייה לאחד, אף יותר מדודה פייגה בשעתה שבגיל שלושים ויתרה על רעיון הזוגיות ושיקעה עצמה בניקוי כפייתי של הבית והפחדת ילדי השכנים.
לפני שבוע, בזמן צפייה משותפת בעונה האחרונה (ואחת הטובות) של סקס והעיר, אמרה ר' שלה נמאס לחכות שיצוץ לה בן זוג. ד' העלתה באוב את רוחה של דודה פייגה המנוחה, שלא היינו רוצות להיות כמוה, אבל ר' ואני לא מיהרנו להסכים איתה. הדודה לפחות חיה את חייה. לא מתוך אג'נדה פמיניסטית, אולי בלי הרבה מודעות לבחירה שלה שנראתה תמיד כמו השלמה עם נחיתות מסוימת מאשר כהחלטה מהפכנית, אבל לפחות היא לא עינתה את עצמה בשמו של איזה חלום זוגיות אידילי (במיוחד שאצל האחיות שלה האביר על הסוס התגלה כחמור לא קטן). הסכמנו שאנחנו (וגם קארי) יכולות ללמוד מדודה פייגה דבר או שניים. למשל, להפסיק לחיות את חיינו משל היו חדר המתנה, או המדור לחיפוש בעלים. לקבל את זה שאנחנו רווקות, וכך אנחנו חיות – אם כי לא באותה קיצוניות פולנית של הדודה המנוחה. לא צריך לוותר לגמרי על התקווה לזוגיות. אחרי הכל, פייגה באמת הייתה בודדה. הכמיהה שלה, ושלנו, לאהבה, להקמת משפחה, היא אמיתית. הכאב על אהבה נכזבת או לא ממומשת, הוא גם אמיתי. אבל הלחץ החברתי אינו כזה. הוא לא נובע מתוכנו. את הלחץ הזה, ואת כל שאר התחושות השליליות שאנחנו עצמנו קושרות לרווקותנו אפשר לפרק, לבדוק, ולראות ממה אפשר להיפטר. כל זה מצריך חוסן מסוים. מכיוון שאין לנו באמת עור של פיל ובטן מפלדה (גם אם שכנענו בכך בהצלחה את רוב האנושות), קיבצתי רשימת כללים שעוזרים לי לשמור על קומה זקופה גם כשמכרות ותיקות שואלות אותי "איך זה שאין לך", כששואלים אותי "איפה בעלך?" ואפילו בחתונות של קרובות משפחה (ורווקות ותיקות יודעות מה זה אומר). אלה לא מתכוני פלא (וממילא לא היית קונה כאלה). אצלי, לפחות, הם מתכונים לעבודה קשה, אבל שווה. וכך החלטנו:
1. החיים שלך שייכים לך ולא לאיש מלבדך (כולל אמא שלך).
2. משום כך, את האחראית הבלעדית עליהם, ולא כל מי שבחרת לתת לו כוח.
3. אם את מרוצה מחייך, אף אחד לא יוכל לבעס אותך. את מה ששלך, אי אפשר לקחת ממך.
4. תוכלי ללכת עם נקודות הפתיחה שלך לאן שתרצי, להעניק לחייך כל תוכן שתרצי. כלומר, אם החיים נותנים לך לימונים, את יכולה לעשות מהם יופי של לימונענע. תאמיני לנו – אנחנו בסרט של הדיכאון כבר היינו ואף יצאנו ממנו.
5. בעזרת כמה פעולות פשוטות תוכלי לחיות חיים מלאים (ואני לא מתכוונת לטיפוח קריירה או טיפוח תחביבים. בני אדם הרי זקוקים לרגש, לא?). למשל? מצאי לך חברים (מכל מין ו/או נטייה מינית) שתומכים בך, אוהבים אותך, מקבלים אותך כמו שאת, שתרגישי מספיק בטוחה להתפרק לידם. לטעות קצת.
6. למדי למצוא פתרונות בעצמך שיתאימו לטווח ארוך. למשל, למדי לעשות תיקונים בבית במו ידייך (יש קורסים). התרגלי לצאת עם חברים גם למקומות שמקובל (אפילו בימינו) לצאת אליהם עם בן זוג. סדרי את הדירה, או החדר השכור, כך שיתאים ליחיד – כלומר, ליחידה. רהטי וצבעי אותו כמו שמתאים רק לך.
7. את לא באמת זקוקה לגבר. הדבר שאנחנו כן נזקקות לו הוא אהבה, וזה החלק של הכאב האמיתי. האתגר כאן הוא להפריד בין האהבה לבין שאר ה"רווחים" שהזוגיות מביאה. אם נפריד, נראה שאנחנו רוצות זוגיות, אבל יכולות לנהל את חיינו בלי בן זוג. בואי נפרק את זה. נראה לשם מה את "זקוקה" לבחוּר. בשביל גושפנקה בחברה? יצרי לך בטן מפלדה, או שתעמידי פנים שיש לך – כך או כך, אנשים ירדו ממך. את זקוקה לו לסקס? נו באמת, בשביל זה?! את צריכה להישען על מישהו? בשביל זה יש חברים. את רואה, שלושה דברים שבשבילם את לא "צריכה" בן זוג, וזאת רק ההתחלה.
8. אין לך בעיה. יכול להיות שהקשרים שלך מתפרקים תדיר, או לא מתפתחים למרות רצונך ובניגוד לכוונתך, ובהחלט כדאי לפתוח את זה עם מטפל/ת טוב/ה. אבל זה לא אומר שאת בעייתית. וחוצמזה, לא כל מי שרווקה סובלת מבעיה בזוגיות כמו שלא כל לא רווקה היא נטולת בעיות זוגיות, מה שמביא אותנו לסעיף הבא.
9. כל אחת מגיבה בצורה שונה. אישה אחרת עם אותו רקע כמו שלך בדיוק, עשויה להיות כבר נשואה באושר, מגדלת את ילדה החמישי. את, בגלל גורל שונה, קארמה אחרת, שיעורים שאת צריכה ללמוד בחיים או וואטאבר, נמצאת במקום בו את נמצאת. אז, בבקשה, הפסיקי להשוות את עצמך לאחרות.
10. החיים כבר התחילו. הם קורים, כאן ועכשיו, בזמן שאנחנו עסוקות בלתכנן את העתיד או לבכות על העבר. ואם כבר מדברים על לתכנן, דודה פייגה שללה ספקולציות. אין דבר כזה "אם הייתי בזוג". את לא, נשמה. אבל בזוג או בפרד, את יכולה לחיות טוב.

ענבל הר נוי

ילידת 1976. עזבה את המילים לטובת המעשים, ועכשיו חוזרת הביתה. עוסקת גם בהפקת אירועים, קריאה בטארות, גידול חיות וגינון.

תגובות

  1. עוזרות למישהי. בחורה רווקה צריכה להרגיש בתוכה שטוב לה ושהיא שלמה עם עצמה., ורשימות כאלה לא יעזרו. זה כמו שאת תעשי כושר כדי שהיא תרזה.

  2. עוד גבר

    הדברים באופן דומה, במידת מה, יכולים
    לגעת גם ברווקים (בכאלה שרוצים להתחתן,
    ילדים ומשפחה ועדיין אין להם זוגיות).
    המצאות בזוגיות (נכונה ומתאימה!) היא כנראה
    צורך מאד בסיסי אצל רובנו. אפשר, כפי שכתבת
    לנסות לראות את חצי (או חמישית…(+3 ילדים))
    הכוס המלאה, אבל, עדיין, יותר נכון, לדעתי,
    למלא אותה.

  3. אני חייבת לומר, שמחד-אני מאד מסכימה עם האמירה. אף אחד לא צריך לחיות את החיים כשהוא מצפה למשהו שיקרה, ולהרגיש טוב ושלם עם עצמו כפי שהוא ולא לחכות שיבוא מישהו ויפצה לו על החסכים. מצד שני-וכאן אני מדברת מנסיוני כרווקה ללא בנזוג כבר מספר שנים, אני מרגישה שמרוב שאני עצמאית, מגשימה את עצמי בעבודה ולימודים, אוהבת לקום בבוקר לחיים שלי, לבית שלי, עמוסה בחברים ועיסוקים, מרוב שהחיים שלי כל כך מלאים פשוט אין מקום למישהו נוסף..מספיק להסתכל על הדירה שלי כדי להבין שהיא מותאמת בדיוק אליף ולא משאירה מקום לנוכחות של עוד אדם..אין לי נוסחא, אני רק חושבת שזה קצת בעייתי גם לחיות את החיים באופן יותר מדי אינדווידואלי..אולי זה רק יקדם וירחיק אותי מציאה אפשרית של זוגיות?

    • האומר שככל שאתה יותר עסוק כך יש לך יותר זמן.
      אני חושב שאם היית *באמת* מחפשת בן זוג היית מוצאת אותו, כי לאשה שנראית סביר+ זה הרבה יותר קל.

      • הכל סגול

        מנסיוני, כשמחפשים – לא מוצאים. דברים תמיד קרו לי כשהייתי עסוקה במליון דברים אחרים ולא חשבתי כמעט על מציאת מישהו.

        שנית, אני נראית טוב ויש לי עוד פלוסים, ובכל זאת אני לבד הרבה זמן.
        גם אני לפעמים לא מבינה איך זה – אבל לפעמים זה עניין של מזל וטיימינג. לא יותר.
        המראה שלי לא עזר לי בינתיים וגם לא האופי. אבל יש לי הרבה ידידים.
        לפעמים אין הסברים ….ככה דברים קורים.

    • כל כך מזדהה! ואני עוד דתייה שזה הופך את הכל להרבה יותר מלחיץ…
      יתכן וזו גם הסיבה שעקרונות הפנג שוואי מחייבים לסדר את חדר השינה בצורה "זוגית" (= תמונות שמשדרות זוגיות ואף פעם לא תמונה של דמות יחידה, מיטה שאינה צמודה לקיר כך שאפשר לעלות אליה משני הצדדים ועוד).
      נראה לי שפעם הכל היה הרבה יותר פשוט; בגיל 25 כבר היית נשואה, והיתה לך עבודה שידעת שהיא עבודה לטווח ארוך. היום בגיל 25 אנחנו עדיין צריכות תמיכה כספית מההורים, בוודאי שאין לנו מקום עבודה קבוע ומסודר, ובני זוג – קשה, קשה.
      האם טוב לנו ברווקות? זהו שלב ביניים נוח. אני חרדה מהמחשבה שככה זה יהיה לנצח.דודה פייגה היתה מסכנה, מצד שני היא לא הביאה ילדים לבד, ואולי בזה טמון הפיתרון, אני מרגיעה את עצמי בזה שאני חוסכת כסף, ובעוד 10 שנים, לבד או בזוג, יהיה לי דור המשך. בעזרת ה'.
      בהצלחה, אחותי!

    • איירין אדלר

      גם אני הייתי שם, במקום ההוא שבו הכול מסודר כל כך לטעמי, לצרכיי, הכול מותאם כל כך אליי, שעלה בי חשש שאם אמצא אהבה, לא יהיה לו מקום בעולם המאורגן שלי.
      ומתברר שהיה גם היה.
      זה דרש כמה ויתורים (כואבים) וכמה מריבות (על דברים שלמתבונן מהצד היו נראים שטויות שאין כדוגמתן, כמו השעה ה"נכונה" ללכת לישון או הדרך ה"נכונה" לעשות קניות בסופר), אבל כשעבר שלב ההסתגלות, גיליתי במבט לאחור שהדברים "זזו הצידה" כדי לפנות מקום לו ולסך כל חפציו/אמונותיו/הרגליו, ועדיין נשאר מקום גם בשבילי.
      זה נראה קצת כמו קסם, וכטיפוס רציונלי ומאוד מאוד לא סנטימנטלי אני אלרגית לדברים שנראים כמו קסם, אבל לאחר מאבק קצר נאלצתי לקבל את העובדה שככה זה – רובנו בנויים נפשית לחיים משותפים (עם האדם הנכון לנו), ולכן כשהוא לידנו, יש לנו יכולת מדהימה לקבל שטויות שפעם היינו מקיאים רק מהמחשבה עליהן, ועדיין להיות מאושרים.

    • הכל סגול

      הוצאת לי את המילים מהפה!
      אני שמחה שאני עצמאית וכו', אבל מפחדת שבסוף אני לא אדע (או פשוט אשכח) איך זה להיות בזוגיות….
      אבל יש כאלה שאומרים , שכשזה מגיע – הכל מסתדר לבד….
      נראה….

      • צר לי לאכזב אותך.
        אין קסמים ודברים דורשים עבודה כדי שיסתדרו.

        עבודה ורצון אמיתי, כזה שאינו מסתיר תחתיו רצונות אחרים מודחקים.

  4. שלומית

    לא סתם שאני מסכימה עם כל מילה – אני מרגישה כאילו אני עצמי הייתי יכולה לכתוב את המאמר הזה. אלא שאת הקדמת אותי. מחיאות כפיים מהיציע. לגמרי. ממש.

  5. גמל שלמה

    ההבדל היחיד, והמהותי, הוא שדודה פייגה הייתה יושבת בבית ומסתכלת על העציצים במקום לקחת את עצמה לאיזה פיק-אפ ולמצוא גבר שיפרק לה האימ-אימא.
    הבעיה היא שברגע ששחררתן מעליכן את חגורת הצניעות, והגברים קלטו שבחוץ מסתובבות בחורות שמזדיינות חופשי (מבלי אפילו שתזמין אותן לדרינק), הם העדיפו להשאיר את המצב כפי שהוא מבלי להתחייב לא על טבעת ואפילו לא על סיבוב נוסף.

    • דונה דונה דונה דונה

      אולי אצל הגמלים המצב פשוט – יש רק צורך לשפשף את מטה התענוגים לעיתים קרובות. אבל אצלינו בני האדם לא טוב היות האדם לבדו. אהבה זה דבר שמחפשים אותו גם גברים וגם נשים.
      שפשוף נעים וחמים.

      • גמל שלמה

        יריתן לעצמכן ברגל.
        העובדה שהסקס נהיה זמין יותר לגמלים מדובששים כמוני, הפכה את הביות שלנו לפעולה מורכבת, שדורשת מאמץ הרבה מעבר למניפולציות הרגילות שסבתל'ה שיננה לאמאל'ה ששיננה לכן בחדרי חדרים.
        שאני אשפשף?

        • ברכה גשמי

          אתה צודק. פעם היו אומרים "אני אוהב אותך" הרבה לפני הסקס, אפילו אם זה היה רק בתקווה לקבל משהו. עכשיו אפילו שנה אחרי הסקס אסור להגיד את המשפט הזה וגם אסור לשמוע אותו מהבחורה.

          אז הסקס נהיה שום כלום, והאהבה הפכה להיות איזה גביע קדוש ונשגב. וככה כל היום מזדיינים בלי אהבה ובלי חיבה.

  6. בשמלה סגולה

    אתה צודק!! מי שבאמת מחפשת ולא פוסלת על שטויות מוצאת בן זוג קבוע.
    יש לי חברה בת 30 נראית די טוב ורווקה כי היא בררנית מדיי. רב הזמן נמאס לשמוע אותה מייללת "יש לו אזניים גדולות " "הוא מעשן" "הוא עדיין גר עם ההורים" "הוא מסודר מדיי"…
    בננות יקרות ~
    מי שרוצה זוגיות מתפשרת !! מי שרווקה זה מבחירה אז אל תייללו עוד 20 שנה שתישארו לבד!!

    • עדיין רווק

      אותי פסלו כבר הרבה פעמים אפילו לפני פגישה ראשונה, ואין לי מושג למה.
      נראה לי שסבתא שלי היתה הרבה יותר חכמה מאשר הרבה בחורות בימינו – היא אמרה לבתה (כיום אמא שלי) שפעם אחת אפשר להיפגש גם עם שד.
      היום יש המון בנות שלא מבינות את חוכמת החיים הפשוטה הזאת.

    • אחת למיליון

      בתור בררנית כרונית, אני מסכימה עם כל מילה.

    • מי מיילל?? בסביבה שלי כולן שמחות וטובות לב…
      המאמר נהדר וקולע לדעתי.

    • עוד גבר

      אני לא טוען לקבוע, בהקשר זה, מה טוב או לא, מה נכון
      או לא. צריך, אבל, לדעתי ההדיוטית, לנסות להבין את
      מורכבות העניין:
      ראשית, אני יכול לנסות להבין למה יש "בררנות".
      אם מישהו/י שונה מהממוצע בתכונות מסויימות
      (חיצוניות, אישיותיות), אני משער שיהיו לו/לה פחות
      בני/ות זוג פוטנציאלים לבחירה
      (למשל, אם מישהו/י מאד גבוה(ה)/נמוך(ה), סביר, אולי,
      שיחפש/תחפש מישהי/ו כמוהו/ה וכאלה יש כנראה
      פחות באוכלוסיה (התפלגות נורמלית ("עקומת פעמון"))).
      הבעיה, אולי, לעניות דעתי, היא לאו דווקא הבררנות,
      אלא חוסר באמצעים יעילים להכרות בן/ת זוג.
      שנית, בעניין מראה חיצוני "טוב" או "לא טוב", את
      זאת, לדעתי, בני המין הנגדי (גברים, בדוגמא זו) אמורים
      להעריך (יש, לדעתי, שוני בהערכה). בנוסף,
      חשוב יותר לדעתי, שהיא תיראה "טוב" בעיני האחד
      המתאים לה (כידוע "היופי הוא בעיני המסתכל").

      • אני יכולה להבין שלכל אחד יש דרישות,
        אבל במראה החיצוני באמת שכדאי ורצוי להתפשר.
        אם כל אחד יבוא עם דרישות מכולת עוד לפני הדייט
        הראשון, לא נגיע רחוק.
        לי אישית קרה שהתאהבתי בטיפוסים שונים מטעמי,
        קצת פתיחות עוד לא הזיקה לאף אחד.
        אני עם "בשמלה סגולה"- מי שבאמת רוצה צריך להתפשר,
        אחרת תישארו לבד.

        • עוד גבר

          כתבת: "יצא לי להתאהב בטיפוסים שונים",
          האם לשון הרבים, מעידה על כך שלא יצא
          מזה קשר אחד מחייב ומתמשך? (חתונה וכו')?
          פתיחות ופשרנות לא חד הם. צריך פתיחות
          כדי להכיר. פשרנות תלויה באדם ובנסיבותיו/ה
          המיוחדות ו… לא צריך להגיע דווקא רחוק.
          צריך להגיע למקום הנכון ! 🙂

          • לשון הרבים מעידה על פעמיים.
            ובשני המקרים זה הוביל לקשר רציני וארוך של מס' שנים.
            גם אם לא התחתנתי עם אף אחד מהם, זה לא
            אומר שהקשר לא היה רציני ומחייב.
            אכן פשרנות תלוייה באדם, אבל אני מאמינה
            שאם אדם אכן פנוי ריגשית ובאמת באמת רוצה,
            הוא ימצא אהבה. גם אם האדם המצוי שונה מהרצוי,
            עדיין יכולה להתפתח מע' יחסים נפלאה.
            אם אדם מקובע על דרישות, ולא פתוח לאנשים
            שלא עומדים באופן מדוייק בדרישות שלו, שלא יתפלא
            אם הוא נשאר לבד (אני מפשרת זאת כבררנות).
            בקיצור, לא שכנעת אותי (-:

            • עוד גבר

              לא ממש ניסיתי לשכנע 🙂 יותר להסביר נקודת מבט.
              שנינו, נראה לי, מסכימים שלא כדאי להשאר לבד.
              את טוענת שכדאי להתפשר כדי למצוא את הזוגיות.
              אני טוען, באופן כללי ולא ספציפי (זה תלוי מין,
              גיל ועוד ועוד) שצריך להגדיל את מעגל ההיכרויות
              של הפנוי/ה (בדרכים שונות) כדי למצוא בן/ת זוג
              שאיתו/ה תהא הפשרה מינימלית ("לכל סיר יש
              מכסה משלו" (או כמה מכסים)) והקשר יהא פורה
              ומוצלח.

      • נראה כי כ-ל מאמר פה אתה קורא! כנראה שאתה מתחבר חזק לצד הנשי שלך ולכן מעניין אותי לדעת (למרות שיש שיגידו כי זו חטטנות) האם אתה בזוג?! נראה שאתה דובק בדעותייך ואף דובק ומעתיק את משפטייך מתגובה לתגובה (במאמרים שונים,כמובן) אולי כדאי שתעלה את מחשבותייך על הכתב במקום לקרוא את רחשי ליבך במקוטע ולתזז מתגובה לתגובה… אתה? ממרומי ניסיונך? בטח יהיה לך מה לכתוב….! (אז אתה בזוגיות כלשהי…?)

        • עוד גבר

          היי תמרה. תודה על המחמאות (אם היו אלה מחמאות
          כמובן…! 🙂 וזו לא חטטנות לשאול (אני תמיד יכול לא
          לענות. אבל לך, מבחינתי לפחות, מותר לשאול אפילו
          יותר מפעם אחת… 🙂 אפילו "שתי פעמים" (פסח בקרוב,
          (4 קושיות)). ובכן, לצערי, אני לא בזוגיות. אני רווק שלא
          מרצון (אם הייתי כבר מוצא את המתאימה הייתי משקיע
          את זמני בה ובעוד דברים שינבעו מקשר מוצלח כפי
          שאני מחפש). לעיתים, אני חוזר על טיעונים, במקום
          שנראה לי שהם רלוונטיים. יש מאמרים שאני לא ממש
          קורא, אלא עובר ברפרוף מהיר… ממרומי ניסיוני?
          שוב, תודה על המחמאה, אבל אני בטוח שיש אפילו
          בין המגיבים/ות כאן מנוסים בהרבה ממני… 🙂
          לגבי העלאה על הכתב, אני אחשוב על זה… 🙂
          צד נשי? לא ממש חשבתי על זה ככה…
          נ.ב. (והכי חשוב..) אם את רוצה לכתוב אלי,
          האימייל שלי מופיע בראש ההודעה. לילה טוב
          ופסח שמח וכשר.

          • אתה אכן משדר נינוחות ותודה רבה על האפשרות שאני יכולה לשאול אותך כל מה שעולה לי לראש…תהיתי מדוע גבר, כ"כ מתעניין בשאלות שבעיקר נשים מתעסקות בהן אז מדוע?!?? !!? ענה לי!!!! גם אתה חושש שמא לא תנשא? משום שנראה ששאלה זו רובצת על ה מ ו ן נשים אך עדיין לא תקפה אותי (למזלי…) אתה בכל זאת נראה לי בוגר אז אמור לי בן כמה אתה? הרי מותר לי לשאול הכל ולבחירתך לענות לי או לא אז עשה ת'החלטות שלך ונתכתב!

            • עוד גבר

              היי תמרה. חן, חן על תגובתך.
              למה אני מתעניין בנושא הזה? –
              באופן כללי, אני מתעניין בהרבה תחומים שונים.
              אני מניח שאם הייתי מוצא את בת-הזוג המתאימה
              בגיל צעיר יחסית, מתחתן ומקים משפחה איתה,
              כי אז אולי זה לא היה מעסיק אותי (ואולי
              גם הייתי עסוק בדברים אחרים).
              המסע הארוך בחיפוש אחר בת-הזוג המתאימה
              הוביל אותי להרבה סימני שאלה ולכן לחיפוש
              תשובות. לא כל תשובה "מקובלת" מספקת אותי,
              לכן לאורך המסע אני מוצא לי את הזמן לקרא,
              לחשוב ושוב לשאול… יש דברים שחשוב לי להבין.
              אני משער שרוב הנשים והגברים רוצים בזוגיות
              אם כי ייתכן שזה בא לידי ביטוי בצורה מעט שונה.
              מה גילי והאם אני חושש שלא אנשא? –
              למרות גילי המתקדם (42, אבל יש לי שיער שחור
              ללא שיבה… 🙂 מקווה אני ומאמין (ב"ה (חילוני
              אבל מאמין בבורא עולם)) שאמצא את בחירת ליבי.
              צריך להיות אופטימי! (למרות רגעי הפסימיות 🙂
              אשמח, כמובן, לקבל ממך אי-מייל ולענות
              על עוד שאלות. לילה טוב.

              • שמחה שאתה אכן משיב לי ואני בטוחה שתזכה באחת שמתאימה לך ותאהבו עד עמקי נשמתכם אתה חביב והלוואי שתהיה מאושר,היה נחמד להכיר ונפגש במאמרים נוספים אחרים שנקרא שיהיה לך חג שמח ומוצף אהבה ולילה טוב גם לך.

                • עוד גבר

                  היי תמרה.
                  מה קרה? נבהלת מהגיל שלי? 🙁
                  (אגב, אני נראה פחות מגילי…:-)
                  לאיפה נעלמת?… אשמח לקרא ממך
                  (כמובן, אם בא לך).

                  • אלמוני

                    אתה לא יוצא עם מאיה26?

                    • עוד גבר

                      אני, נכון לכתיבת שורות אלה, לא יוצא עם אף אחת.
                      אין לי אפילו מושג, אם מישהי שפונה אלי דרך תגובות
                      היא בכלל "אמיתית" (ולא מישהו/י שחומד/ת לצון) בוודאי
                      כשאפילו לא נוצר קשר בדואר לקטרוני (ואפילו אז…).

    • זה אפשר לומר גם לגברים יש הרבה גברים שגם נוטים לא להתפשר. תכלס לגברים יש אינטרס לא רע שיבייתו אותם . נכון שיש לא מעט סטוציונרים אבל יש כאלה שגם עוברים את השלב.
      אני לא חושבת שכדאי לחזור לחגורות הצניעות.
      יש לנשים עוד דברים להציע חוץ מבתולים ומי שמחפש קשר לא יסתפק רק בזיונים.

  7. מתוך ניסיון, כאישה הנשואה שנים רבות, המאמר קולע מאוד. בעל הוא לא מקצוע שצריך לחפש. התחתנות צריכה לבוא מאהבה. קודם כל, אהבה, זוגיות טובה, וכל השאר יבוא בעקבותיהם. לא הייתי רוצה שילדי יחפשו בעל/אישה רק כדי לסמן וי בשורת משימות.

  8. צב מעבדה

    ענבל, סליחה שאני מתקטנן, אבל באמת לא הבנתי. מה זאת אומרת "את לא באמת זקוקה לגבר. הדבר שאנחנו כן נזקקות לו הוא אהבה"? מה ההבדל בין גבר לאהבה? את יכולה לקבל ולתת אהבה בלי גבר? (הומואים ולסביות יכולים לשנות את המשפט כאהבת נפשם).

    נא פרטי, נמקי והרחבי בקצרה.

    • אני לא בטוחה, אבל יכול להיות שהיא התכוונה
      שאת הצורך באהבה, במקום לממש עם גבר, אפשר
      לנתב אותו לחברים, משפחה וכו'.
      זה בכל אופן מה שהבנתי,שאם המצב הנוכחי בחיינו
      הוא רווק/ה, אז הצורך באהבה יכול להיות ממומש
      בדרכים אחרות…

    • ענבל הר נוי

      הגבר הוא מושא האהבה, מכאן שגבר ואהבה אינם אחד. חוצמזה, ההבחנה במשפט הזה היא בין אהבה כצורך רגשי, פנימי, לבין ה"רווחים" השונים, החיצוניים ברובם (כמו סטטוס חברתי, פרנסה וכו') המתלווים לזוגיות. ראה גם את התגובה של חנה.
      לא חשבתי על ההסבר של nona, אבל אני מקבלת אותו בזרועות פתוחות.

      • צב מעבדה

        עכשיו אני רואה שבאמת לא ניסחתי את שאלתי בצורה האידאלית. אני אנסה להסביר בצורה בהירה יותר את הבלאגן שיש לי אחרי קריאת המאמר שלך.
        אנחנו מדברים על אהבה לבן זוג שהיא אהבה יחודית. היא אינה שקולה לאהבה להורה, צאצא, מולדת, קבוצת כדורגל או כל סוג אחר של אהבה. לכן בעיניי הצורך באהבה שקול לצורך בגבר.

        אם את רוצה לומר שאנשים בעצם מחפשים את הלוואים של האהבה כגון סטסטוס חברתי, פרנסה וכו'.. ולא את האהבה עצמה את סותרת את עצמך שכן למעלה כתבת "הכמיהה שלה, ושלנו, לאהבה, להקמת משפחה, היא אמיתית".

        בקיצור עכשיו יש לי סלט יותר גדול משהיה בהתחלה.

      • צב מעבדה

        עכשיו אני רואה שבאמת לא ניסחתי את שאלתי בצורה האידאלית. אני אנסה להסביר בצורה בהירה יותר את הבלאגן שיש לי אחרי קריאת המאמר שלך.
        אנחנו מדברים על אהבה לבן זוג שהיא אהבה יחודית. היא אינה שקולה לאהבה להורה, צאצא, מולדת, קבוצת כדורגל או כל סוג אחר של אהבה. לכן בעיניי הצורך באהבה שקול לצורך בגבר.

        אם את רוצה לומר שאנשים בעצם מחפשים את הלוואים של האהבה כגון סטסטוס חברתי, פרנסה וכו'.. ולא את האהבה עצמה את סותרת את עצמך שכן למעלה כתבת "הכמיהה שלה, ושלנו, לאהבה, להקמת משפחה, היא אמיתית".

        בקיצור עכשיו יש לי סלט יותר גדול משהיה בהתחלה.

  9. ענבל הר נוי

    צר לי שאתה מבולבל. אולי תוכל להאיר את עיני בקשר למה שלא הבנת?

    • צב מעבדה

      לא, אני לא חושב שאוכל להסביר טוב יותר ממה שכבר הסברתי.

      אבל לא צריך לדאוג, אני יכול לחיות עם הסתירה במאמר :^)

      • אני בהחלט מסכימה שיש סתירה במאמר אבל אני מאמינה שזה נובע בעיקר מפרוש שונה של הדברים.. מאחורי המילה גבר מונח מין סטראוטיפ אני מניחה של מישהו שהורג ג'וקים עם כפכף ועושה תיקונים בבית… ומכאן המשפט "את לא צריכה גבר.." במובן של תהיי עצמאית.

        לי אישית כל מי שהורג ג'וקים מומשל לאביר על סוס לבן ומה זה אם לא אהבה בעצם ואם כל הכיף של לגור לבד לפעמים באים לבית והוא ריק ושקט וזה מרגיש כל כך לבד… ואהבה עושים עם גבר ולא עם קיר כך שמטעם הדברים כן את יכולה לעשות דברים לבד אבל הרבה יותר כיף ביחד…

        בתקווה שהסברתי את הדברים נכון ואם לא תמיד מוכנה לשמוע פירושים שונים

  10. תוהה ומשתוממת

    יש לי חבר שנפצע קשה בתאונת אופנוע. משותק מהמותניים למטה ומרותק לכסא גלגלים.

    כחלק מהשיקום הוא גם הכין לעצמו רשימה כזו, די דומה למען האמת.

    ואצלו זה עובד מצוין. למרות שאני לא יודעת מה קורה בלילה לבד כשהולכים לישון

  11. זה לא בא מתוכנו? לאו דווקא. נכון שיש לחץ חברתי והרמת גבות מסויימת, אבל זה כאין וכאפס לעומת הכמיהה האינסופית לזוגיות חמה, מלטפת, נוסכת ביטחון וכל מה שבעצם חסר כשאתה ללא בן זוג…. אישית לא נתקלתי כמעט בלחץ חברתי מוצהר ולא הציקו לי בנושא….. הוא קיים, אבל הוא לא הבעיה… אצלי לפחות זה מגיע מבפנים- עם הלחץ אני יכולה להתמודד בכיף- עם תחושת הבדידות הזוגית- הרבה פחות.

  12. גבר גבר

    תקשיבו טוב בנות רווקות ונשואות.
    אני בן 36 , נראה מצויין . מסודר כלכלית וחוץ מזה שאבא שלי מזיין לי את השכל שהוא רוצה נכד ממני (והוא מוכן לשלם ים כסף בשביל זה) אותי מעניין רק להנות את הרגע.(ושלא תחשבו שאני איזה ארחי פרחי ,יש לי עבודה עם המון אחריות)
    מה שאני רוצה לומר זה שאל תקנאו בחברות הנשואות שלכם . זינתי 6 נשואות רק בשנה האחרונה . הן עומדות בתור ולא שבעות . הן כולן אלק נשואות באושר. חוץ מלעשות ילד ואני מקווה גם להנות מלגדל אותו . רוב מערכות היחסים שוות לתחת . כל הנשים זונות לא מסופקות . כל הגברים חארות . אז בקיצור תהנו את הרגע (הדודה צודקת אבל אני מקווה שהיה לה מאהב טוב , אחרת אני מרחם עליה)

  13. אם ניהיה מודאגות זה יעזור ? לא
    אם ניהיה בדיכאון , זה יעזור ? לא
    חוץ מזה למי איכפת מההווה שהעתיד כל כך ורוד

  14. טוב, עד כמה שהמאמר מגיע, הוא נכון הן לגברים והן לנשים. דווקא הנקודות הייחודיות לנשים הוזנחו קצת לטעמי.
    דבר ראשון, נשים "נהנות" ממתנת הטבע: שעון ביולוגי. השעון המתקתק הזה הוא הקובע מספר אחת של התנהלות העניינים בימינו, כי לרוע המזל הרפואה המודרנית רחוקה מאוד מלשנות אותו.
    דבר שני: מוסכמה חברתית. נשים יתחברו באופן סטטיסטי עם גברים מבוגרים מהן. לכאורה אין שום בעיה, אבל כשבוחנים את "מצב השוק" מגלים שהשחקניות רבות מהשחקנים – מאחר והן מתחילות בגיל צעיר יותר. אז "לכל סיר יש מכסה" קצת מתערער לנו.
    ועוד משהו אחרון: סקס עם פרטנר קבוע ועל בסיס רגשי הוא משהו שאין לו תחליף. דחיקתו לקרן זווית לא ממש עושה צדק…
    וזהו, ברכות על הפרסום הראשון 🙂

    • תודה לך.
      לא יכולתי לנסח את תחושתי באופן יותר ברור.
      השעון הביולוגי מציק וגורם לנו, הנשים, לחץ רגשי מתון (ההולך ונעשה תלול עם הזמן). הדחקה והתכחשות לא יעזרו, באופן יחסי נשים יותר 'לחוצות' למסד הקשר ו'לעלות שלב' להורות. ואכן, אין תחליף לחיבוק אוהב בשעת ההרדמות ועם הקימה.
      מתגעגעת למחבק שלי.
      נעה

  15. תגובה על תגובות

    בררנות היא מילה גסה מאוד והיא באה אך ורק לנפח אגו! לשייך את החיפוש הזה של האהבה לבררנות זה לא כל-כך נכון לכמה או לרוב רווקי הדור [אהבה זו זכייה שצריך לגלגל אותה הלאה ולנפח את חשבון הלב לעשות את ההיפך זה פשוט לחכות לזכייה הבאה וכדרכם של זכיות הן לא באות בצרורות]

  16. ארטמיס

    אין מה לעשות…הצורך בזוגיות באשר היא, טמון בנו משורשים רחוקים.
    אלו אינסטיקטים של טבע..נכון..אין צורך לעשות מדידות לשמלת כלה ולהמתין בקוצר רוח
    באיזה פיק אפ בר,שיגיע האביר.
    אני מאמינה שנשים כמו גם גברים יועדו לחיות יחד… וזו רק שאלה של זמן ושל היכולת האישית שלנו ללמוד לחיות בטוב עם עצמנו על מנת שנוכל להצליח להכניס אדם נוסף למשוואה הזו.
    חיים

  17. זה מצחיק שדווקא אלא שמצאו את תרופת הפלא שלהן, ולמדו להיות מאושרות בגפן לטענתן, דווקא הן אלא ש"זקוקות" לתת עצות- כאילו שחיפשו חיזוקים ו/או שיכנועים עצמיים.
    אין מצב שרושמת המאמר שונה מכל אחת ואחת מאיתנו ואינה נופלת למשברי דכיאון אפילו קלים.
    זה לא פתיר. כל דבר שחסר לבן אדם יפריע לו ואין לזה תרופות פלא רק שיכנועים עצמיים.
    תהיו בבאסה לפעמים אם צריך. זה חלק מהחיים. וזה גם בסדר לרצות את מה שאין.
    דבר אחד אני מבטיחה לכולכן. הבאסה לא עוברת כשמוצאים זוגיות קבועה. היא פשוט מתחלפת בבאסת ההתנתקות מהרווקות והיופי שלה.
    אז עזבו את המלחמות העצמיות וכשבא לכן- תהיו בבאסה!

  18. האמת רוב הרווקים והרווקות הם פחדנים וקשה להאשים אותם…זה לא קל להיכנס למערכת זוגיות של נישואים וילדים , התחייבויות ואחריות רבה , זה לא קל ועוד משהו…לא כולם בנויים לזה , אין מה לעשות .

    ככל שהחיים קשים יותר ותובעניים יותר ומלחיצים יותר , כך פחות ופחות אנשים יכנסו למערכות של זוגיות ומשפחתיות ויהיו יותר רווקים ורווקות , זו המציאות האמיתית ….עם כל הטוב והרע

  19. חייבת לומר משהו:
    הייתי בסרט השכנוע העצמי הזה. "למה בכלל צריך חבר?", "אולי זו סתם התניה חברתית", "מה רע לי בעצם?" אפילו את מבחן האהבה/סקס/תמיכה עשיתי, והגעתי למסקנה שבהחלט אפשר לחיות חיים מלאים בלי בן זוג.

    קצת אחרי זה פגשתי את אורי. כל הרציונליזציה פשטה את הרגל. במקום לבלות שעות בלשכנע את עצמי שאין לי צורך בגבר, כרסתי אל תוך העונג של חיי האהבה הזוגית. חברה טובה החלה לצטט באוזניי משפטים שאמרתי לשעבר אודות דיכוי הצורך לגבר, ופתאום הבנתי את גודל המרמור שבו הייתי שרויה כשניסיתי להוכיח לעצמי באותות ובמופתים שאפשר לחיות בלי בן זוג.

    בנות!!
    החיים קשים. לא צריך לחיות בהכחשה עצמית כדי לעבור אותם. את סבל הציפייה לבן-זוג צריך לשאת בדיוק כמו כל סבל אחר. כאב – כל כאב, פיזי ונפשי – אינו עובר עם נימוקים. כאב חולף כאשר הוא חולף. זה בדרך כלל קשור לחלוף הזמן, אך לעיתים הכאב מתמיד זמן רב. צריך לחיות איתו, עד להודעה חדשה!

    כשהכאב הזה חולף, אגב, אין צריך עוד לשכנע את עצמך, ההשלמה באה מבפנים. לפעמים אדם נלאה מן הכאב כל כך עד שהוא מפסיק לכאוב. זה קרה לי כמה פעמים עם אהבות לא ממומשות. האם הוריתי לעצמי להפסיק לאהוב? וודאי שהוריתי! פעמים אין ספור. האם זה עזר? מובן שלא. אך למרבה הפלא, אהבות בלתי ממומשות חולפות בסוף, ואיתן חולף גם הכאב.

    אותם "מתכונים לעבודה קשה" הם מתכונים לדיכוי, או לחילופין להשלמה מלאכותית. הצורך הרגשי שלנו אינו בר-שינוי לטוב ולרע.

    אבל בסדר, מי שרוצה לנסות, שתנסה. אני אתעניין בפירות עמלה.

    • יכול להיות שאין טעם לשכנע את עצמך שאת מאושרת כרווקה. אבל אני לא חושבת שעל זה מדובר כאן. מדובר על להתייחס על הדברים שכיף לך בחיים גם כשאתה רווק/ה ולא להמתין להתחלת החיים עם הופעת בן הזוג המיוחל. יש אומרים שמי שטוב לו והוא לא לחוץ יכול להכיר ולמצוא אהבה יותר בקלות כי לחץ מרתיע אנשים ומפריע לבחור בחירות נכונות.
      אני אישית הכי אהבתי את ה"דיבר הראשון" החיים שלך שייכים רק לך. נראה לי מאוד חשוב לזכור את זה ביחוד במדינת המתערבים שלנו

  20. ניראה לי שהרבה חברה פה מפספסים את הפואנטה של המאמר.
    לא ניראה לי שהמטרה היא להישאר רווקה, לא ניראה לי שהמטרה היא להתחתן.
    המטרה היא שיהיה לנו טוב באיזה מצב שבו נהיה ונבחר להיות.
    ניראה לי פאתטי לחפש בן-זוג בצורה נואשת ולפספס את החיים בדרך. זה לא אומר שלא רצוי בן-זוג, אבל בין בן זוג אחד לשני יכולות להיות תקופות טובות שנהנים מהרווקות והחופש בדרך.
    וכן, זה לגיטימי לא לרצות להיות בזוגיות, מי החליט שמי שלא רוצה בזוגיות משקר את עצמו??
    אני חושבת שלא חסרים שקרים עצמיים גם בחיי הזוגיות.
    החכמה היא לחיות את חייך בכיף כמו שהם, עם זוגיות ובילעדהם.
    המאמר לא קורה לבחור בחיי זוגיות וגם לא קורה לבחור ברווקות. רק מאיר את ענינו שגם כרווקים חיינו מלאים.

  21. ממתקים למוח

    בני אדם נולדים לבד ומתים לבד.
    אני לא מבינה למה אנשים חושבים הם צריכים להיות חלק מתך שלם כדי להיות שלמים. אנחנו לא מוצאים את מה שאנחנו מחפשים כי אנחנו עוד לא מוכנים לזה. אדם צריך לקבל את עצמו כשלם כדי להיות חלק מזוגיות.
    ומישהו אמר בתגובה שלו שרוצה למצוא אהבה צריך להתפשר, ואני חושבת שזה ממש לא נכון. כאשר אדם מתפשר הוא לא מוצא אהבה אמיתית. מה שכן אנחנו חייבים ללמוד לבוא עם ראש פתוח לדייטים, כי רובנו לא יודעים מה הם רוצים, כי ת'אמת אני בספק אם מישהי רוצה לחיות 50 שנה עם בלונדיני, חתיך (זמנית כמובן) מצפון ת"א. כי בד"כ גם האישיות שלו לוקה בחסר.
    מה שאני בעצם רוצה להגיד ש"ההתפשרות" כפי שמישהו הגדיר כאן היא לא התפשרות אלא ניסיון לגלות מה שאתה רוצה, וכשכבר מגלים מה אתה מחפש אסור לסטות מזה. כי בד"כ סטייה תביא לשברון לב ואיבוד מיותר של זמן.

  22. שולמית

    אני לא מכירה אף דודה פולניה רווקה. טוב, חוץ ממני.
    חשבתי שכול הפולניות התחתנו. כי זה מה שצריך לעשות.

  23. אפשר שיהיו חיים נהדרים, באמת, עם חברים, ותחביבים וקריירה ועדיין לחוש במצב כלשהוא של המתנה. ולא בגלל לחץ חברתי (על אף שאני מסכימה עם כך שהוא בתוכנו, כבר לא חיצוני לנו אפילו). פשוט בשל הזיכרון, החוויתי לחלוטין, שפעם , כשהיינו שם, היה עוד ערך מוסף שנתן לכל הדברים האחרים צבע חזק יותר, אמיתי יותר, רגשי יותר. אני אשה חזקה, ועדיין, בתקופות בהן הייתי מאוהבת, היו בי עוצמות שאני לא בטוחה שהגעתי אליהן במצבים אחרים. הרבה דברים בחיים מעלים לנו את האדרנלין והסרוטונין, אבל יש משהו באהבה שמחבר אותך לעצמך באופן שונה, חזק ואמיתי. יותר מאשר דברים אחרים מסוגלים. וזו לא ציפיה חברתית. זה רצון אימננטי. לחלוטין. והכל כמובן מתייחסת לאהבה הזו שבסופו של יום היא נותנת יותר מאשר לוקחת.

  24. מה זה הטרנד החדש הזה בשכנוע עצמי שלבד זה טוב?
    אני חושבת שכותבת המאמר עצמו לא מאמינה במה שהיא כתבה, כי בשורה התחתונה כולם רוצים זוגיות. לא בשביל החברה ולא בשביל הסקס, אלא כדי שיהיה לצידנו מישהו אהוב שנוכל להזדקן איתו.
    גם קארי בראדשואו הנערצת לא נשארה, כזכור, לבד בסיום הסידרה.
    אז נכון שלפעמים לבד זה סבבה. יש זמן להשקיע בדברים אהובים, תחביבים וחברים/ות, אבל בשלב מסוים כולם רוצים למצוא את "האחד/ת" ולחיות הפילי אבר אפטר.
    מאמר מעניין וכתוב מעולה, אבל מישהו באמת מאמין במה שכתוב בו?
    יש מישהו שנמצא כרגע לבד והמאמר שיפר לו את המצברוח?
    לא נראה לי.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *