האם להאמין שאהבה שאבדה עוד תחזור עדיף על טשטוש מאולץ? הרהורים על אהבה ותבונה

הכמיהה לפרשס

אינטיליגנציה רגשית

גולום, יצור ביצות, שכל חייו סובבים סביב אותה יקרת ערך שהייתה פעם שלו ונלקחה ממנו. הכרתי את גולום. למען האמת, אני עדיין מכיר אותו. את ימיו ואת לילותיו מטרידה הכמיהה לאותה “פרשס” שהייתה שלו, אי אז, בעידן אחר. אבל היא אבדה לו. בוודאות אבדה, לנצח.
יש אנשים שהרצון לחדש את אשר היה נוגע בהם באצבע קפואה, ומאכל כל חלקת תובנה, תבונה, הגיון. אנשים בעלי ראייה חותכת והגיון אנליטי שיכולים לדעת בוודאות מה יהיה ערכה של מניה בעוד חודש לאור הצטברות התנאים ותהליכים מכוננים ומה יהיה ערכו של איש ציבור בעוד שנה, לאור גחמותיו ורצונו להשתית סדר משלו, אבל ראיית הרנטגן הזו נחסמת בכל מה שנוגע להם עצמם. מבחינתם “פרשס” היא ברת מצוא, והעובדה כי היא נודדת על אצבעו של אחר במחוזות רחוקים היא רק רצון רגעי ומעוות של הגורל, שהרי הגורל הוא שמכתיב כי עוד יתאחדו, ויוותרו זה לצידה של זו, לנצח.
גולום הוא חברי הטוב עוד מימי בכרותנו. אז גם פרשס הייתה שלו. הרבה לא ראיתי אותו באותם ימים. לא אני ולא חבר מרעינו. היו ספונים, הוא ופרשס בביתם. מזינים ומפרים זה את חדוותו של זו. כשהיו נצפים, תמיד יחדיו היו. הוא היה אוחז אותה חזק, והיא נצמדת לבלי הינתק מאצבעותיו. הוא הרעיף עליה אהבה ותשורות של אהבה, והיא גמעה בשקיקה כל מחווה ומחווה. היינו אומרים, מערכת זו משורגת מכדי להיפרע, וראוי כי נתרגל לכך שהצמד אחד הם לתמיד. ואז יום אחד קמה פרשס, והשילה מעליה את אצבעותיו של גולום והתגלגלה למקומות אחרים. גולום ביכה את אובדנו. ימים ולילות היה שופך דמעותיו, וכל דמעה שניגרה הייתה מוסיפה עוד גוון של אפור לאטימות הולכת ונבנית, כזכוכית שהולכת ומעכירה ומסתירה את תבונות ליבו של גולום מעין ההיגיון ומהצורך הטבעי להתחדש.

ימי פרשס

הרבה מאד זמן דשדש גולום במדמנת רגשותיו, נטמע השכם והערב בתחתית תחושותיו, במשקעים שהותירה פרשס בקרקעית ליבו. הזמן נקף. גולום הלך ונכפף. פה ושם היה מוצא יקירה אחרת להתמסר אליה, אך בערוב היום היה שומט אותה ונושא עיניו חזרה אל המקום בו פרשס הייתה בעבר מונחת. גם אחרי שנים לא הייתי מופתע מתגובתו של גולום כשאחד מחבר מרעינו סיפר לנו שפרשס נקרתה בדרכו, כאגב, באחד הימים. וכשהוסיף וסיפר לנו שניסה לשלוח יד ולאוספה, זינק עליו גולום, חושף ניבים, שוצף, יורק ומגדף. פרשס עזבה את מחוזותינו, והתגלגלה לארץ קרה. שם גם מצאה אהבה ורכשה לעצמה משלח יד. עם השנים האפיר גולום, והנצנוץ עתיר הצבעים שלו עומעם. הוא עדיין יכול לנבא כמעט במדויק לאן תנשוב הרוח בפוליטיקה, בכלכלה וגם בספורט. כבעבר, כך גם היום, הוא איש שיחה עתיר השראה, אבל עמוק בתוך תוככי אישונו המצועף עדיין בוהקת לה פרשס באור יקרות, אור אותו מנע מעצמו ברבות הימים בגלל גחמתו העיקשת.
והוא אינו היחיד. ישנם עוד כמה גולומים. ישנם גם כאלה שאני חושד בהם כי מתחת למעטה מלא חיים הם גולומים. גולומים בפוטנציה. עוד אנשים יגלו לכם ברגע של פתיחות שהייתה להם פעם פרשס, ולמרות הכול, ישמטו כל מה שהם אוחזים בו בשביל להושיט יד לפרשס, כשזו לרגע תפציע. כמו אותה מדמוזל ריימונד, שכמעט ושמטה את בעלה ביובל השנים האחרונות לטובת האדון שמילא את עלומיה בצבעי צלולויד ובצלילי קאנוּן נשכחים, אותם היא לא זכתה לראות ולשמוע כבר שנים רבות, ממש כמוה, אני מעז לומר, רובנו. אבל להאמין משך חיים שלמים שזה יקרה ביום מן הימים? זה מתבקש לשים את זה על הסקאלה ליד ה”לא שפוי”. ואם בכל זאת נהיה כנים, לפחות עם עצמנו, לא נודה שזה עדיף על הטשטוש המאולץ? אין זה עדיף על כיסוי המאוויים הסמויים ברבדים על גבי רבדים של הקמת משפחה עם בן-זוג-בת-זוג אחרים, הבאת ילדים לעולם, ומעל לכל עטיית מסיכה של אושר כשצפונות ליבנו מכורסמים מכמיהה לאחר או אחרת? הרי איך אפשר לדעת כל עוד לא נקרתה בדרכך הדילמה הגדולה ביותר, הדילמה שעשויה להטיל צל ולהעיב על עולמות של אהבה מלאכותיים, שבנינו בין בעמל ובין בעצלתיים? מחשבה מצמררת מזדחלת במעלה שידרתי, יכול להיות שגם אני אהפוך לגולום כאשר תיפתח התיבה, אם תיפתח, ובתחתיתה תשכב הפרשס האישית שלי?

היא חוזרת

אתמול נסענו אני והגולום לנגב אצל אבו חסן. “היא חוזרת”, הוא אמר בעיניים נוצצות. כשלא עניתי הוא חזר ואמר, “היא חוזרת”. למרות מאמציי לנתב את השיחה לכיוונים אחרים, שוב אותו כוח מאגי שב ודחק את הגולום לדבר על פרשס. גם כשקמתי וצווחתי עליו שפרשס אולי חוזרת אבל לא אליו, הוא פשוט חייך. הסועדים התבוננו בסקרנות, והמארחים נדרכו. יצאתי נסער. חוסר ההיגיון והבינה הרצוצה כמעט וטפטפו גם עלי, והעבירו גם אותי על דעתי. האין הדבר נהיר בעיניו? עוד כמה זמן יעבור עד אשר יחלים הגולום מחוליו זה? מתי יפקח עיניו ויבין שפרשס לא שלו, ופרשס לא תשוב אליו עוד? פרשס היא שלי, ובמהרה היא תשוב אלי.

על הכותבת דיויד קון

מעופף, בטוח שהוא לא יזדקן לעולם ושאי פה מרחפת איזו טינקרבל שעדיין לא מצא. יכול להיות שפיטר פן פרש מארץ לעולם-לא, שכר דירת 2 חדרים במרכז תל-אביב, ומחכה ממש כמו כולם לרגע שיצלצלו מהפיס יודיעו לו שהוא זכה בכרטיס טיסה ללונדון, שם יוכל לבקר חברים ותיקים שלא ראה כבר שנים

תגובות

  1. כמה חסר תקווה המאמר הזה..
    🙁

  2. cookielida

    עזה כמוות
    וכך הוא גוסס לאיטו…

  3. אלמוני

    נראה כמו מקרה שבו לא הושלם תהליך האבל על אובדן החברה.
    עצוב ומוכר.
    לקח לי לא מעט זמן להתשחרר מפרשס שלי, וגם היום אני לא לגמרי בטוח שהצלחתי לגמרי.

  4. אז מה אתם אומרים בעצם?
    שפרשם לא תעלם לעולם מראשכם וליבכם?
    אם כך, ארגיש בעמדת נחיתות עם בן זוגי מכיוון שאדע כי הוא תמיד יאהב את הפרשס שלו, יחכה לה ויצטמרר מפגישה איתה…?

  5. ההיא מהזה

    איך יוצרים עם ממולל שורות המאמר קשר באופן ‘אישי’ יותר?
    (ציון כתובת ד”א, למשל)

  6. אלמוני

    אני מסרבת בתוקף להאמין שלכל גולום פרשס אחת ויחידה! ונכון שהזמן הוא לא רופא. אבל הוא כן משכיח. ואני מאמינה שאם תחפש מספיק חזק, למרות שזה לא יהיה קל, אתה תמצא בסוף … פרשס חדשה וטובה בהרבה מההיא שתשכיח לך את ההיא
    אז פשוט תצא לחפש …

  7. גם אני נאלצתי להתמודד עם הדילמה בעבר. מישהו שהיה לי איתו מערכת יחסים עמוקה ונגמרה, חזר פתאום אחרי כמה שנים. זה תמיד מצב של הפסד-הפסד, וכך או אחרת לא תהיי שלמה עם הבחירה…

    • מקווה

      שההחלטה שלך תתברר כנכונה בטווח הארוך. אני חושבת שבנאדם צריך ללכת עם הלב שלו, ואם מישהו שהיה פעם טוב איתו חוזר לחיים אז צריך לתת לו הזדמנות. זה יכול להיות כואב בהתחלה, אבל אם זה מה שרצית כל הזמן הזה, אז זה דפניטלי נכון.

      • קציצית

        שלא לומר מטופש. איך את יכולה לקבוע שתמיד עדיף לעזוב הכל וללכת אחרי הפנטזיה? זו הרי פנטזיה כי האיש שהיה איתך פעם זה לא אותו אחד שעכשיו פתאום חזר (ואולי) רוצה אותך. אולי הוא ממש כמוך מתגעגע לימים הטובים שלכם, ובסוף כשיתברר לשניכם שחוץ מגעגועים לפעם, אין כאן משהו אמיתי. במצב כזה את תישארי קירחת מכאן ומכאן, עם ההרגשה הכי רעה שיכולה להיות.

        • עדיין מקווה

          לא התכוונתי לזה ולא צריך להשתולל…
          בסך הכל אמרתי שאם היית פעם בזוגיות והיה לך טוב, אז למה לא לנסות לחדש את הקשר?

          • עדיין מקווה?

            ואולי בגלל זה את עדיין מקווה? אולי בגלל שאת בטוחה שצריך לעזוב הכל אבל ממש הכל בשביל להתחיל משהו לא וודאי, אולי בגלל זה את לא סגורה על עצמך כל כך?

            לדעתי אם קורה מצב כזה צריך “לגשש” קצת לפני שמהמרים על כל הקופה.

            • תקראו לי צדקת

              מזתומרת “לגשש”?? ?!!!
              לנסות להבין אם הוא פנוי או מעוניין? בזמן שאת במערכת יחסים עם מישהו אחר? בואי נקרא לילד בשמו- לבגוד ולראות אם זה מסתדר לך.
              השם ישמור דמו.

              • תקווה

                מה זו ההצטדקות הזו? הרי אם היית באותו מצב לא היית חושבת פעמיים לפני שהיית “מגששת”. משפטים כמו “אני אישה נשואה”, ו”איך אתה מעז” כשברור שאת מתפוצצת מהתרגשות מההזדמנות למועד ב’ הם לא יותר מהצטדקות

          • צאי מזה

            עצם העובדה שניפרדתם אומרת שאתם לא מתאימים אז מה הטעם לחדש קשר שהסוף שלו ידוע מראש?? תחסכי לעצמך את הכאב לב הזה

  8. מבולבלת

    לא בדיוק הבנתי מי זה גולום. כי אם זה אתה – אני מבינה את הבהלה באבו חסן… ירדת מהפסים והתחלת לדבר עם עצמך?
    ואם זה חבר שלך – אז השורה האחרונה מרמזת שגם אתה חולה על פרשס. או שגנבת לו אותה.
    מה שבטוח זה שכתבת בכישרון רב. עצוב אבל מציאותי.

    • סמיגול

      גם לגולום של שר הטבעות היתה נפש שסועה, אז ככה שזה בהחלט יכול להיות הכותב בעצמו

    • למבולבלת הנה התימצות
      בזמן שפרשס הית העימו היא בגדה בו עם החבר שלו וכשעזבה עזבה גם את חברו …
      ושניהם מחכים לה שתחזור …
      אבל ברור שהיא לא ….

  9. שרה טבעות

    מאמר מעולה, בעיני.
    חסר תוחלת, מייאש, נטול כיוון של אור. ממש כמו החיים עצמם, כפי שנגלו לי אך לאחרונה, עת לקחה יפתי את עצמה והלכה לה למקום אחר.
    ויחד עם זה, נראה לי שצריך סוג טראגי במיוחד של עקשנות כדי להגיע למצבו של ידידו הטוב של הכותב. או שלא. קצת שיניתי דעתי במהלך הכתיבה.
    הו פרשס, מתי תשובי אלי, אינען ראבאק?

    ודרך אגב, במקום “עוד מימי בכרותינו”, נדמה לי שרצוי היה לכתוב “עוד מימי בחרותינו”, אלא אם כן היה הכותב בעברו בֶכֶר, הוא זכר הגמל הצעיר(מה שכשלעצמו מעלה כמה שאלות מעניינות).

    • שרה נתניהו

      אבל נדמה לי שכותבים גם אינעל ראבאק, ולא אינאן. והמהדרים מוסיפים: ססססססססמו.

      • שוללן מעמקים

        בערבית, השפה ממנה הגיע ביטוי חינני זה, דווקא אומרים אינען ראבאק, שפירושו, “מקולל רבך”. הגשש החיוור סירסו במתכוון את הביטוי, ומכאן השגיאה הכל כך נפוצה.

  10. טקסט מעורר מחשבה. ולמרות הכל נראה לי שהחיים יותר מדי יפים בשביל לבזבז אותם על מישהי אחת.

  11. הסרט קרוב יותר, על הכמיהה לפרשס.

    • עם נטלי פורטמן, שהיא גם משלנו וגם “פרשס” בפני עצמה

      • אלמוני

        זה לשמוע את שיר הפסקול של הסרט ולהתאהב!

        • אף פסקול לא מושלם בלי מובי

        • אלמוני

          Damien Rice and Lisa Hannigan / The Blower’s Daughter Lyrics

          And so it is
          Just like you said it would be
          Life goes easy on me
          Most of the time
          And so it is
          The shorter story
          No love, no glory
          No hero in her sky

          I can’t take my eyes off of you
          I can’t take my eyes off you
          I can’t take my eyes off of you
          I can’t take my eyes off you
          I can’t take my eyes off you
          I can’t take my eyes…

          And so it is
          Just like you said it should be
          We’ll both forget the breeze
          Most of the time
          And so it is
          The colder water
          The blower’s daughter
          The pupil in denial

          I can’t take my eyes off of you
          I can’t take my eyes off you
          I can’t take my eyes off of you
          I can’t take my eyes off you
          I can’t take my eyes off you
          I can’t take my eyes…

          Did I say that I loathe you?
          Did I say that I want to
          Leave it all behind?

          I can’t take my mind off of you
          I can’t take my mind off you
          I can’t take my mind off of you
          I can’t take my mind off you
          I can’t take my mind off you
          I can’t take my mind…
          My mind…my mind…
          ‘Til I find somebody new

    • סולמי

      אויש! זה סרט מייגע, מתעתע… חסר כל היגיון, שנראה כאילו כל גרם יצירתיות הוכנסה בו בשביל לדכא אצל הצופים את הרצון לאהוב

  12. יפה, למרות שלא כל כך הבנתי ת’סוף

  13. אלמוני

    כתוב יפה. באמת מעניין כמה, באחוזים, יכולים לספר את אותו הסיפור…

  14. לא עוזב את העיר

    אני מכיר את ההרגשה. השבוע כשהסתובבתי עם אשתי (כבר שלוש שנים) בקניון, פגשתי במקרה את האקסית שלי שהיתה לפניה וזנחה אותי לאנחות. לא סיטואציה שהייתם רוצים להיות בה….

  15. האנליזה: מקרה ברור וגם חמור של חוסר יכולת ורצון להבחין בין דמיון ופנטזיה לבין המציאות. במחוזותינו מסתובבים באופן חופשי רבים אחרים הסובלים מהפרעה זו. קוראים להם אחרוני הרומנטיקנים.
    התרופה: ערבב בושמילס עם קצת פילזנר, מעט ערק, קצת סטולי, קמצוץ אבסינת’, ומעט פלפל טרי גרוס גס בשביל האיזון. שתה.
    מסתבר גם שהכותב סומל מתסמונת נוספת של “פיטר פן”.
    ואוו, כמה תסמינים באדם אחד….(:
    מאחת שגרה שנים בארץ לעולם לא, עם רגל אחת בלונדון.

  16. דרבוקה

    מוזר. היינו מצפים שבילד יהיו הרבה פחות תסמינים, לא? (שלא לומר ‘תסביכים’…)

  17. אלמוני

    חבל על החומוס חבל
    חבל על הייאוש

    חבל

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *