בננות בנות שמרשות לעצמן
עם כמות המידע שמציף את האישה שרוצה להתחיל לחשוב על עריסות וצעצועים, אפשר לחשוב שמדובר בתואר אקדמי. אם ניקח לדוגמה את נושא הבדיקות הגנטיות, שבהן מצרפים את נתוני המוצא של הבעל והאישה פלוס ניחוחות עתיקים מעיירות בפולין, הרי שהבחורה שבמקרה נולדה למשפחה אשכנזית והתחתנה עם פולני כמוה, צריכה להתחבר לאחת עשרה בדיקות גנטיות. איקס שביר, איקס עיגול, דקירה, חצי דקירה, 700 שקלים ודי.
רופא הנשים פורס מניפת בדיקות, שנשמעות כמו חבורת קשישים חביבים שנפגשים על המרפסת לדומינו: בלום, פנקוני, קנוון, ניימן פיק. בדיוק ככה, יום אחד, גיליתי שאני נשאית של איזו דיסאוטונומיה משפחתית. בעלי , איזה גבר, דווקא לא. גדול. הלכו עוד 250 שקל.
ומה עם כל תעשיית חיזוי ההריונות? פעם, משום מה, ידענו שההורים נכנסו להריון וזהו,
אח קטן נולד. והיום? ערכת ביוץ, ספירת ימים, חישובי מחזורים. למה לא מלמדים את זה בבצפר? באוניברסיטה? למה לא מספרים לנו שבשביל להיכנס להריון אחד משני בני הזוג צריך להיות מתמטיקאי? שלא לדבר על השאלה הגדולה: להניק או לא להניק? לשלוח לפעוטון או למטפלת? להישאר בבית או לחזור לעבודה לאחר 3 חודשים עם התינוק? ואת כל זה, כן, את כל הדברים האלה, אני צריכה לדעת מראש ואני עוד לא מדברת פה על הפורומים השונים – טרום הריון, הריון, תמונות מחדר הלידה, הנקה, משפחתונים. האמת? קצת מלחיץ.
והגבר לא אדיש ולא נעליים. הוא כבר רוצה את התינוק שלו, "כבר עשיתי את החישוב", הוא אומר במקלחת. "בין שתיים וחצי לרבע לחמש בבוקר יש לך ביוץ". אבל רגע, רגע, למה להילחץ? אני רק בת 32. כולה בת 32. וכבר (בקרוב) אמא?
בגיל 32 (שזה אגב שנה פחות ממני), אנחנו קצת יותר מודעים לסיכונים. אני אומר שאם הטכנולוגיה הגנטית של היום (שאחוזי השגיאה בה די נמוכים, גם אם הם קיימים), מאפשרת לנו למנוע מקרים לא נעימים, אז למה לא להשתמש בה?
נכון שזה עולה כסף, אבל שווה כל אגורה.
את ג"כ תמיד יכולה להסתמך על המזל, כמו שעשו ועדיין עושים המון אנשים (ועדיין רוב הדור הוא בריא), אבל מרגע שנבדקת והציגו בפנייך את הנתונים, לא נראה לי שתרשי זאת לעצמך, לא כך?
וסבתא שלי תמיד הייתה אומרת: "כשמתחילים לחפש בעיות תמיד מוצאים"
הריון זה יופי של חוויה