טלי תקומי ארזה את משפחתה ויצאה לחופשה בלתי נשכחת בצפון והכול, מסתבר, בגלל אורין, האמא הכי מושלמת בישוב

הצימררר

אימת האמהות: המושלמת

לאורין יש את הבית הכי יפה ונקי ומסודר ביישוב שלנו. אורין היא אמא מושלמת לשלושה ילדים חמודים ,שוקלת 50 קילו על 1.80 לאחר שלוש לידות, מחזיקה בג’וב אלמותי, מבשלת שחבל על הזמן, יש לה בעל הורס, פעמיים בשבוע הם לוקחים בייביסיטר והולכים לטפח ת’זוגיות ואולי לכן הם מתחבקים ומתנשקים כל הזמן. בקיצור אורין היא חרא של בנאדם. גם אצלי הבית יפה. חמש דקות אחרי שמנקים אותו. אמא מושלמת? אתמול דווקא שיחקתי דמקה עם הגדול עד שחטפתי עליו את החלסטרה כי לא עשה שעורים. חמישים קילו אני שוקלת על בסיס 7 , הגובה שלי הספיק בדיוק כדי שיגייסו אותי. אולי אני באמת צריכה למצוא איזה עבודה. יש לי בעל שהורס כל חלקה טובה בזוגיות. פעמיים בשבוע אנחנו רבים בצורה מאוד ילדותית, ואולי בגלל זה אנחנו קצת פחות מתחבקים. בקיצור ,שווה לכם להכיר אותי! אני בן-אדם עם עומק! עכשיו מכל האנשים ביישוב, תמיד יוצא לי להיפגש במכולת דווקא עם אורין. וכדי להסתיר את מה שאני חושבת עליה איכשהו איתה אני תמיד הכי מתאמצת להיות נחמדה, מנסה בטירוף למצוא נושאים לשיחה עם הברבי הזאת, תהרגו אותי למה. אולי כי אינטראקציה איתה תכניס אותי לפנתיאון הנובורישיות המוצלחות ויעניק לי לפחות את טייטל הניחומים “ברבי של כבוד”. מה הבעיה? הבעיה שזה תמיד שולח אותי למחוזות שלא התכוונתי. דוגמה? שישי האחרון נפגשתי עם החגורה שלה אצל החמוצים. “אז מנ’שמע אורין?” “נפלא!” איוושה מלמעלה הרוח הצפונית, “בדיוק חזרנו מצימר בצפון. היה חלומי! הילדים כל כך נהנו”. “אה כן? איזה קטע, אנחנו מתכוונים לנסוע שבוע הבא”, ענתה לה אותה אחת לא שפויה ממקודם. במאמר מוסגר אני רוצה לציין כי הפעם האחרונה שיצאנו היתה באלף הקודם. לקטן יש נזלת, לגדול מבחן ביום שלישי ואחותו מוכנה לירות בי אם עוד פעם אשכח את החוג בלט. גם זה מהזוגיות טען בחום (הפנים שלו היו אדומות) שעם חמש במינוס קצת קשה לעשות תכניות. “לא נורא! ניקח הלוואה”, ענתה לו בטון שאינו משתמע. הוחלט. עכשיו גם אני, עם העומק, התאתגרנו ואמרנו – אם צימר אז ה-צימר. אני אוכיח לו ולאורין ולכל העולם (או לפחות לוועד הורים) שאנחנו יודעים לבלות ויצאתי למסע.

מתקפלים צפונה

כדי למצוא את צימר חלומותיך כל שעליך לעשות הוא לשלם לאינטרנט 300 שקל ואז האינטרנט פותח מפה של מדינת ישראל. עכשיו נראה לכן שישראל היא קטנה? טעות! ישראל היא כמו ארצות הברית: יבשת ענקית הנחלקת לקנטונים, כל אחד בצבע אחר. יש קנטון הגליל המערבי, גליל עליון, תחתון, הכרמל, הגולן, מישור החוף ועוד ועוד. והם צבועים כל כך יפה, הלב מתרחב. בתוך כל קנטון מבצבצים ציורים קטנים כאלה של בית, וכשלוחצים עליהם מגיעים לאתר של הצימר. באתר רואים בקתה מעץ, היישר מעמי ותמי, עומדת בתוך ירוק לא ברור כי יש בלור בפוטושופ מסביב (כוולם ככה), בתוך הבית קמין, ג’קוזי ובו אורין עם ההורס מחייכים עם כוס שמפניה ביד. הביקתה, כך כתוב, מצוידת במיטת אפיריון בסגנון רומנטי. כזההה אני רוצה! בחרתי בצימר “החוויה הרוחנית בגליל עם ג’קוזי” והרמתי את הסללולר על מנת לסגור את הפרטים הגשמיים. מסתבר שבגשם הם לא מקבלים כרטיסי אשראי, כך לפחות אמרה לי מהעבר של הקו שיפרה שת’אמת לא נשמעה רוחנית כל כך, יותר לכיוון הקיבוצי, אבל היא בהחלט הדגישה את הג’קוזי. טוב סגרנו מחיר ובחמישי ארזנו את המשפחה ויצאנו אל הלא נודע הגלילי. שקט ושלווה באוטו. תענוג לחשוב שיש לי שלושה ילדים ובעל כזה מקסים שזורם איתי. זאת אומרת הוא מקסים כשזה בעבודה, אבל כשהוא נקלע למצבים של ריחוק מעל שלושה מטר מהגזלן הקרוב או מהלפטופ הוא קצת מאבד את הצפון. קצת בעיה, כי הצימר, באופן עקרוני, בצפון. עכשיו ידוע שנהגים גברים יש להם חוש כיוון הרבה יותר טוב מנשים, רק מה הבעיה? שלבעלי אין. גבר על הכביש שמאבד את הדרך יעדיף לתלוש את כף ידו עד המרפק כולל ולא ישאל נהגים אחרים. “למה?” שאלה. אולי כי אם הוא ישאל איזה סוברו 84, הנהג של הסוברו עלול לעשות אפגרייד על חשבון הטויוטה שעלתה 17 משכורות והדבר יחשוף אותו בתור ק”ז (קצר זין). אולי בגלל חוקי הג’ונגל של פעם, ואולי בגלל הג’ונגל שאנו נכנסים אליו כרגע בעקבות עודף הטסטוסטרון של בעלי. אגב, בעלי מצא דרך להתמודד אינאדוונס עם הבעיה הזו של חוש כיוון וכל מדריך נסיעות שאי פעם הוציאו הוא מחזיק באוטו, זאת בנוסף לשמן רזרווי, פנס, תרמיל מים, מינרלים, אוהל תרסביס נגד יתושים, מברג, מקדחה, מסמרים, מספריים, כפפות, מטריה, דבק אפוקסי, קיט עזרה ראשונה וכל הציוד האלמנטרי שמקגיוור לוקח למשימות מיוחדות. עכשיו מה הבעיה? הבעיה שכל הקיט הזה לא נפתח אף פעם והספרים הם מתשעים ושש ומאז – סללו. טוב, עומדים. החדר מוזמן לשעה שלוש והשעה חמש. איפה אנחנו? לא ידוע? מה יהיה? לא ידוע? מי אשם? הנה מצאנו נושא לשיחה. אחרי שעה של דיון בנושא הנ”ל הוחלט לחזור לכביש הראשי ולבצע פלן בי. פלן בי הוא פשוט בגאוניותו – לעצור מישהו ולשאול. בקיצור הגענו לצימר עצבנים משהו. לא. זה שקר. הגענו לצימר מ-ה- ז-ה -עצבנים. לא היתה משפחה בישראל שהיתה זקוקה יותר לחופשה מאיתנו.

ותודה לבעלי שהביאני עד הלום

אתן זוכרות את הבלור בפוטושופ שהזכרתי קודם מסביב לצימר? עכשיו נפל לי האסימון למה התמונות לעולם מטושטשות. הירוק המרוח מימין, איפה שבמפה נראה כמרחבי מרעה אין סופיים, התברר כגג של מוסך “עלי ובניו” והירוק משמאל מה שנראה כמו המונבלן בשלכת היה ערימה של … ערימה של… כבר מאוחר וכל מה שאנחנו רוצים זה רק לטבול באיזה ג’קוזי נחמד. אבל הג’קוזי, מסתבר, הלך לחופשה לצימר בגליל, הג’ט בדיוק חטף לו ג’ט לג ובמקומו הגיעה אחותו – אמבטיה עם מים חומים. שפרה ביקשה סליחה קיבוצית (נו באמממת, אתם משפחה, מה אתם צריכים את השטויות האלה?). קיבלנו (היתה ברירה?). הילדים של המשפחה גם כן פיתחו איזה נושן על הסולם הזה של הצימר, איפה שאפשר לעלות לקומה השניה ולקפוץ לאמאאבא על הראש עד הבוקר (טוב זה דווקא היה והתבצע בדיוק לפי התכנון) ולכן הוחלט – נשארים. הקמין היה אמיתי מאוד כמו בתמונה (אבל מה – לא עבד). אפקט המיטה הרומנטית לא עבד עקב ההשלכות של הגלריה מלמעלה וכאב ראש של שנינו שהיה אמיתי כמו הזבובים. בארבע בבוקר הצלחנו להירדם לאחר סשן ארוך של הפקת לקחים, בשש קמנו עקב חלוקת הפחים (או משהו), ובשמונה בבוקר היינו מאוד מצוברחים. לשמע הלמות המיגרנה הקודחת בראשי חשבתי לרגע שאני שומעת “גלינג גלינג” – השקלים, שהם עלות החופשה הרומנטית שאנחנו סובלים כרגע, נופלים לי מהראש, יוצאים לי מהכיסים של הג’ינס שבהם ישנתי ישר לידיה של שיפרה. אבל אז הסתבר לי שזה בסך הכל הפחחות מהמוסך של עלי ובניו ובני בניו וגם הבנים של הבנים של הבנים של בניו, עד לדור עשירי ועד בכלל.
סוף טוב אין לסיפור, גם לא תובנות מיוחדות. אורין עדיין אורין, אני עדיין נפגשת איתה מידי שישי אצל החמוצים ואחרי שנחזיר את ההלוואה אני אגיד לה את כל מה שאני חושבת עליה. בינתיים אני משחררת לפרסום שהיה מדהים.

על הכותבת טלי תקומי

כותבת, מאיירת, לומדת ואמא

תגובות

  1. אלמוני

    כיף לקרוא.

  2. חכם על חלשים

    א. נהנתי.
    ב. לא לקחת איזה המלצה על המקום שאליו את הולכת ?
    ג. חבל שלא פרסמת את המקום, כדי שכוווווווולם ידעו להזהר.
    ד. שמתי לב שכולנו (טוב, רובנו/מיעוטנו) “חזקים” בבחירות שאנחנו עושים (עושות) !

  3. החתולה

    ושוב…טלי מצליחה לעצבן אותי !!!!

    1. את נשמעת קנאית מגעילה וצרת עין
    2. במקום להסתכל על הצדדים החיוביים , את רק קוטרית אין סופית
    3. במקום לתת כבוד לבעלך, חצי מאמר את רק יורדת עליו כסאח, פלא שאח”כ אין לו כוח אלייך ?
    4. אולי תשבי לשיחה עם אורין, אולי תצליחי ללמוד ממנה משהו…

    • האקסית המיתולוגית

      קחי עצה מניסיון אל תסעי עם ציפיות…….. נסעתי למקומות הרבה יותר גרועים (לדוגמא לינה על חוף ים “מסודר”……) צריך לדעת לנצל את הטוב ולזכור תמיד לחייך כי בסוף הכל חוייה!!

    • בהחלט מעצבן. מכיוון שהטקסט לא שנון או משעשע, ואינו מספק שום התייחסות אירונית או מעניינת לאירועים המתוארים, לא נותר אלא לקחת אותו ברצינות. והמסקנות – מטרידות.
      חבל שהכותבת מתייחסת לדברים בעלי ערך מהותי (יחסים עם בן הזוג, עבודה, דאגה לרווחת הילדים וגילוי עניין במה שעובר עליהם) רק מצד “שווי השוק” שלהם: לאיזה סטאטוס הם יזניקו אותה כשהיא פוגשת אנשים במכולת.
      הכרתי כמה וכמה אנשים שחייהם הם בבחינת מופע שמשווק ללא הפסקה לקהל (דמיוני), ואני חייבת לציין שנוכחותם הייתה בד”כ מייגעת (בדיוק כמו הטקסט הנ”ל), ושהם לא היו יותר מדי מאושרים. נכון, כולנו לוקים בקנאה, משווים את עצמנו לאחרים וכו’. אבל אם את מוצאת את עצמך לוקחת הלוואות, ומתייחסת לעצמך ולמשפחתך כמו אל זבל – את בבעיה.

  4. אויי ויי זמיר

    לכתוב את לא דעת

  5. אלמוני

    את םתם פולניה מתוסכלת תסתכלי על החיים המשעמים שלך ולא על אחרים

  6. פוייה

    אחלה מאמר……..הבנתי אותך עד תם.

  7. נסיך החלומות

    שהכי טוב זה להיות עשיר ורווק.

  8. מיייאו חתולי

    היייי מה זה הקטילות האלה, כולה סיפור הומוריסטי
    לא נראה לי שהכותבת באמת מספרת על חייה ברצינות…
    קצת פרופורציות!

  9. יומטוב

    סיפור הומוריסטי ונחמד כסיפור… מקווה בשבילך שחייך האמיתיים לא כאלה…..

  10. עוד גבר

    סיפור הומוריסטי, כתוב חביב.
    (רק לא הבנתי למה 50 ק”ג על 1.80 הוא
    כאילו “אידאל”?… (הוא בוודאי לא שלי… 🙂 )

  11. חצי נחמה

    מה את חושבת? שאורין לא צורחת על בעלה והילדים, שהיא לא רצתה לזרוק אותם לאסלה לפחות 3 פעמים במהלך סוף השבוע…? אין כזה דבר שלמות!

  12. עוד לא נרגעתי מהמפגש עם החגורה………..

    תודה על צחוק אמיתי, הייתי זקוקה לזה.

  13. בן הדוד

    טוב מאוד אהבתי את הכתיבה
    לדעתי אפשר לכתוב עוד קצת אומץ.
    הטמבלים האלה סתם חמורים שאני מתפלא על מנהלי האתר על ה אי-סינון.
    אצלנו בכפר ובתרבות הערבית בכלל לא נהוג לכתוב כל כך מבדר.
    בפעם הבאה חופשה אצלנו .

  14. בננהשייק

    לצערי, את ירח הדבש שלי ביליתי בצימר “רומנטי” שהיה בחצר של משפחה במושב מוזנח להפליא, בין לולי תרנגולות וכאלה, וזאת למרות שקבלתי המלצה מחברה!!. כך שטלי לא ממש הגזימה עם העניין.
    חוצ- לאוי ויי זמיר: טלי לא יודעת לכתוב?? את לא יודעת לאיית.., ולנסיך החלומות- תודה, בזכותך הגעתי להארה, ואנא הפסק להתהדר בתארים פיקטיביים לא לך, נסיך החלומות נם כעת אצלי בבית…

  15. שניצל

    כל מילה בסלע, כל נסיונותי להתמזג עם הטבע, נגמרים בבכי.
    אני טיפוס עירוני. והשלמתי עם עובדה זו.

  16. טלי,
    50 על בסיס 7 זה 35.
    לזה התכוונת?

    • מוגוואית

      גם אני לא הבנתי מה היא רצתה להגיד.
      אבל למה 35 ?
      אני לא זוכרת הרבה מבסיסים, אבל אולי היא התכוונה הפוך ?
      ואז נדמה לי ש
      7=10
      14=20
      21=30 וכן הלאה… ואז
      50=7*1+7
      זה לא אומר שזה 71 ?
      אולי אני מדברת שטויות, הרבה זמן לא התעסקתי בזה

  17. אורין

    זה שאת מלעונה.

  18. הגבירה ננה

    מזלך שאת גרה בישוב אצלנו בגן בתל אביב האמאות האחרות הן דוגמניות אני מתכוונת אמיתיות כאלה שמצטלמות לעיתונים
    אז לידן אפילו אורין הייתה מתבאסת
    חוץ מזה נו זה ברור שנסיעה לצימר תיהיה מבאסת ככל האפשר אבל כל הכבוד לך שניסית
    וגם אחלה סיפור
    וז על כל הלא מפרגנים

  19. אשת חיל

    באיזשהו שלב מרוב שנגעלתי מהפוזה עשיתי רשימה (בשביל טלי, ליסט) קצרה של השימוש הדבילי שעשתה הכותבת במילים נטולות כל ערך באנגלית. ומה הביא אותך פלצנית יקרה לחשוב שיותא טוב לכתוב טייטל המקום תואר, אינאדבנס במקום מראש, קיט במרום ערכה, בלור במקום טשטוש (שזה פשוט מראה על חוסר הידע שלך באנגלית- זה בכלל בלורי וכתבת את זה ככה יותא מפעם אחת), ונושן המקום תפיסה.
    סחה באוונטה בדאווין בשופוני ובתחכום המתפרץ.
    אין בזה שום דבר בעיני, זה רק מוריד מהערך של הסיפור שלך, שעולה על גדותיו (את הביטוי הזה את יודעת להגיד באנגלית?) ונוטף פוזה ורצון להיות מי שאת לא.
    אחותי היקרה במקום להשתמש באנגלית הרחיבי נא את אוצר המילים שלך בעברית.
    שלא נדבר על טיפול העומק אליו זועקת נפשך הדוויה.

  20. מצחיק
    הקטע הראשון מבדר בטירוף אבל הסוף השאיר בי טעם נוראי.
    בכל דבר אפשר למצוא משהו טוב ולמרות שבנית לעצמך ציפיות והן נהרסו, לא היה משהו טוב אחד במה שקרה שם?
    אני קולטת שהקטע של המאמר זה הומור ציני אבל בכל זאת נשמע שאת- טלי, הכי ממורמרת בעולם!
    בקיצור לא רתמת אותי לכלום אלא לקנאה והתמרמרות.

  21. The_No_One

    למה אתן רבות כל הזמן?! אם תתעסקו בעבודה או משהו, כמו בעליכן היקרים, אולי תפסיקו לריב. תחשבי על זה…

  22. טלי תישני

    הכתיבה שלך כ”כ מייגעת.
    ארוכה מדי.מנסה להתחכם מדי.מנסה להצחיק מדי.
    חוזרת על עצמה.ש ע מ ו ם אחד ארוך ומתיש.

  23. מיואשת מכם

    כן, הכוונה אליכם, כל אלה שלקחו על עצמם את המטרה הבאמת ראויה – לחנך את טלי, ללמד אותה איך לראות את חצי הכוס המלאה, ולהטיף לה על יחסה השלילי לבעלה והזנחתה את ילדיה. חבר’ה, דבר ראשון – תרגיעו, ודבר שני – אם אין לכם גישה להומור, נא עברו ישירות למדורי השאנטי ולסדנאות ה”אני בסדר, אתה בסדר”. הניחו לנו, אלה שבסדר להם עם זה שהם לא בסדר, להנות.

    ולאלה מכם שמתעקשים: הומור טוב תמיד מעוות ומקצין, וככלל – אין טוב מהומור עצמי. טלי מצטיינת בכל אלה, ולא, זה ממש לא אומר שהיא אומללה וזקוקה לטיפול נפשי.

    מה שכן, טלי, ההערה לגבי האינגליזמים אכן נכונה. כתבי עברית, מה רע?

  24. לדעתי את כותבת נורא יפה הצחקת אותי מאוד.
    אני עוקבת אחר הכתיבה שלך ואת מאוד שנונה. תמשיכי כך

  25. אייריש

    את מצחיקה אמיתית, שנונה וחריפה… נהנתי מאד תמשיכי לכתוב,
    (גם החבר מוסר ד”ש), תודה

  26. אמיליה

    מצטרפת לקולות הגורסים שמצחיק.אכן משעשע.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *