הקיץ תלבשי לבן

סוף סוף נפל לי האסימון, הכל בכלל בגלל השמלה. כל השטויות שאנחנו עושות, כל החרא שאנחנו מוכנות לאכול במשך עשרות שנים וכל הנזקים שאנחנו עושות למערכות היחסים שלנו, הכל בגלל השמלה הלבנה ההיא.
אני לא מבינה איך פספסתי את זה, הרי האמת בצבצה לה כבר כשהייתי בת שבע או שמונה והסיבה היחידה שהסכמתי ללכת לשיעורי פסנתר פעמיים בשבוע הייתה הדרך חזרה הביתה: אבא שלי (גבר רציני וקשוח, שחשף את צדו הרך למשך רבע שעה פעמיים בשבוע – כמובן אחרי הבטחה שאם אי פעם הסוד הזה יתגלה הוא יכחיש כל קשר אלי. סליחה אבא’לה?!) היה נוסע דרך רחוב בן יהודה בתל אביב, שהיה אז רחוב שמלות הכלה היחידי בארץ, לאט לאט כדי שאוכל להספיק לראות את כל השמלות, משני צדי הרחוב. בחורף היה הכי כיף כששנינו היינו שרים ביחד עם רשת ג’ את הלהיט הפמיניסטי הנודע “שוקו חם” (אתה תהיה חכם ואת תהי יפה). כשחושבים על זה, זהו בדיוק הגיל בו ילדות נוצריות עוברות את טקס אכילת לחם הקודש, כשהן לובשות שמלות כלה מיניאטוריות וכנראה ששם הן משלימות את החסך להרבה מאד זמן. מה שמסביר את העובדה שליהודיות בכלל וישראליות בפרט יצא שם של מתחתנות סדרתיות (ליהודיות בגולה יוצא לפחות להשתתף בנשפים מפוארים, לנו נותר רק להידבק מזיעה לשמלות הויסקוזה שלנו בטקס סיום של כתה י”ב ובחתונה של הבת דודה).
הרעיון התחיל לצוץ אצלי כשמדדתי את שמלת הכלה שלי. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי כל כך נוח בבגד, כאילו נולדתי בו, הסתכלתי במראה והבנתי שזה מה שהייתי אמורה ללבוש כל חיי. אבל, כיאה למתכחשת סדרתית, שכנעתי עצמי שהכל בגלל שמצאתי את האחד והיחיד ואחרי שהחגיגה נגמרה אפסנתי את השמלה והתעלמתי מצביטות הלב שלי והיבבות החנוקות שלה שהרעידו את הארון. היום, כשאני משוחררת ותיקה תודה לאל (ולמאהבת, לחמותי לשעבר שתחייה, צוות ההפקה, עוזר הבמאי ונערת המים), אני די מרחמת על כל בחורה שמספרת לי בעיניים נוצצות על השמלה שלה ואפילו התנשאות של אישה מנוסה גואה בלבי. אבל השבוע, כשאימא שלי סוף סוף העזה לשאול אותי אם היא יכולה לזרוק את השמלה המחורבנת שבוכה לה בארון ומפריעה לה לישון בין שתיים לארבע, הבנתי שאין שום מקום להתנשאות הפאתטית הזו. כי אני עדיין חוטאת בחטא הקדמון מכולם – ההתמכרות לשמלה הלבנה (רצוי שמנת).
חשבתי והפכתי בלבי מכל כוון אפשרי והגעתי למסקנה אחת בלבד – כולנו צריכות ללבוש שמלות כלה כל יום. העולם יהיה מקום הרבה יותר נחמד ויפה כשהטול יתנפנף בשיערה של הקופאית בסופר, המשי ירשרש בבודק’ה של החניוניסטית ותיק הג’יימס בונד של המנכ”לית יעלם בשכבות הטאפטה, כולנו נוכל להירגע! הרי אנחנו כבר לא צריכות שיפרנסו אותנו, שיגוננו עלינו משבריריותנו, ואם אנחנו ממש מתעקשות לחוות את חוויית האמהות אפשר לעשות זאת עם או בלי בן זוג, כבר לא צריך טקס (זה אפילו חוקי!) ואפשר סוף סוף להתפנות לאהוב את מי שאנחנו רוצות בלי האיום שתלוי מעל ראשנו – השמלה. בקיצור, הקיץ תלבשי לבן!

על הכותבת טל עירוני

ילידת 71'. סיימה לימודי אדריכלות ב"בצלאל" לפני שנתיים ומאז מכורה לירושלים. מודה כל יום על שסידרו לה אינתיפדה כדי שיהיה לה תרוץ לא לעבוד במקצוע ושיהיה זמן ליצור. פנטזיות: תערוכה אישית ב-Moma. מציאות: וירטואלית לחלוטין

תגובות

  1. אנקדוטה: בפורים האחרון ממש לפני שהספקתי להתבאס מזה שאין לי מסיבת תחפושות ללכת אליה ולכן כמובן תחפושת לא היתה לי (לעומת זאת מה שכן היה לי זה תור לרופא ויום עבודה)החלטתי להציץ לחנות יד שניה ויצאתי משם חמושה בשימלת כלה בסגנון שנות ה-30 וכך המשכתי לעבודתי – הרי פורים אין כל יום וחתונה אין באופק .

  2. you dont know but tal is the queen – she proves that time after time
    !!!just listen and learn, and to all the people who think otherwise i say TOUGH
    ….believe me i know i am one

  3. איזה מאמר מתוק! לא חלמתי על שמלה שנים, ותודה לאל שהתחתנתי בלאס ווגאס בלי שמלה ובלי בלגן, אבל זה לא הפריע לי להנות נורא ממאמרך

  4. מאמר מקסים ותמים (התואר תמים קצת מתנגש עם הדיבורים שלך בגנות הזוגיות הממוסדת, אבל ממילא בחלק הזה אטמתי אוזניים).

  5. סתם אישה

    כשהתגרשתי הנחמה היחידה שלי הייתה שאני אוכל ללבוש שוב שימלת כלה! מפגרת אני יודעת.
    לא רציתי להתחתן ולא רציתי להיות נשואה אבל כל כך רציתי שמלת כלה! בקיצור הבחנה מצוינת.
    חוץ מזה אני חייבת לשאול שאלה חטטנית: המאהבת שאת מודה לה היא שלך או של בעלך לשעבר?

  6. כחובבת בגדים בכלל ובגדים לבנים בפרט (וגם לבנים, אבל זה מסרט אחר), שמלת הכלה הלבנה הייתה אחת הזוועות הזכרות לי.
    כרגיל בחתונות, היה קיץ ישרלי חם ולח, המלמלות הסינטטיות והמעומלנות עשו לי פריחה, וההינומה! מי המציא את הזוועה הזאת? איזה בושה!
    שמלת כלה לבנה עונה על פנטזיית הילדה (לא) הכי יפה בגן שנורא רצתה להיות מלכת היופי. את החלום “הפרוע” היא מגשימה ב”מלכה ללילה אחד” (בשילוב צלמי הווידאו והסטילס שמסתובבים סביבה) כשכל הדודים מחמיאים לה “איזו כלה יפה”.
    אז למה הסכמתי? הייתי צעירה, אמא לחצה, ולמרות הפשרה על שימלה כמעט נורמלית, עדיין הרגשתי כמו אישה פטטית ששכחה שבגיל עשרים וקצת, קצת מאוחר להתחפש למלכת אסתר (ועוד לא בפורים).

    • סתם אישה

      אני, למרות לחץ מאסיבי מחמותי לשעבר, שרצתה שאלבש שמלת קצפת נפוחה, החלטתי ללכת על שימלה פשוטה וצמודה.
      בנוגע להינומה – זה היה נורא, המסרקה שלה דקרה לי בקרקפת והכי גרוע שהיא נדבקה לריסים המלאכותיים שבועז שטיין, המאפר הפלצן ששדד אותי במאות דולרים, התעקש להצמיד לי. בכל מקרה באמצע החופה הורדתי את ההינומה ולא חיכתי עד שבעלי (לשעבר…) יסיר אותה. הרב אמנם לא אהב את זה אבל מה זה כבר משנה עם הינומה, בלי הינומה, עם ריסים בלי ריסים, שמלה צמודה או נפוחה, קייטרינג כהן או שטרן אסנהיים, די. ג’י קוקו או מוזיקה פלוס – מה שחשוב זה החתן, והחתונה מינורית, מה שחשוב – הנישואין.

  7. מעניין מה הגירסה לבנים.

  8. בן אדם + אשה

    להתחתן בשביל שמלת כלה , זה יותר גרוע מלהתחתן בשביל להשען נפשית ופיננסית על “גבר” חזק. והכי גרוע שהתגובות כל כך אמפטיות. זה מה שמניע נשים? פאטתי!

  9. איצ'י פיצ'י

    תגידו, מה זה צריך להיות? למה הפכנו, בנות? אני מתביישת בשביל כולנו. שמלת הכלה היא דבר טהור, אשר צריך ואמור לייצג את תמימותה עאלק של הכלה ואת טוהר הטקס. מכיוון שזה כבר מזמן לא כך, בארצנו ומדינות המערב החופשי, בכל מקרה, אני לא מבינה מה זה השמלת כלה- פטיש הזה.
    נכון, שלבן הוא צבע ממש יפה. נכון, ששמלת הכלה גורמת לכל כעורה לזרוח. נכון שאותה שמלה מייצגת את אותו היום שאמור(שימו לב שאמרתי “אמור”) להיות היום השמח בחייך לפני הולדת הילדים. אבל מה יש לאותה שמלה לדבר אלינו מחוץ לאותו טקס?
    ההצעה הכי מטופשת הייתה, שנלבש אותה לעבודה. מה עוד? אוקיי, בפורים, עוד איכשהו. אבל סתם כך? במה חטאנו? שמלת כלה, לידיעתכם, היא דבר מאוד לא נוח. מצרים את המותניים שלך בכמה מידות טובות, עד שאת ונשימה לא הולך ביחד. זה סיוט מהלך, ואם לא קשה לך לנשום, אז מגרד לך, ואם לא זה, אז את דורכת עליה כל הזמן כשאת רוקדת, ואם לא זה, אז את מפילה צלחות בדרך בין השולחנות.
    וחוץ מזה, כמו שביריות שייכות למיטה בלבד, ואף אחת לא הציעה שנלבש אותן לעבודה, (תשתקו גברים), כך יש דברים מסוימים ששייכים למקומות מסויימים. אחרת- איפה כל הקסם?
    אם כל אחת היתה לובשת שמלת כלה לעבודה, איך הייתן מרגישות בתור כלות? מיוחדות? לא כל כך, נכון?
    בכל מקרה, נראה לי שהכתבה הזו מוציאה אותנו ממש פאתטיות בנוגע לתלותיות שלנו בגברים, במישהו שיטפל בנו, שיהי לנו משענת. לכל הבנות שהן אכן כך- אל תוציאו לנו שם רע!
    לא כולנו כאלה, ואתן הן אלה שגורמות לכל הגברים לפחד ממחויבות!
    די, נמאס.
    בקיצור- שמלת כלה=חתונה, לא יותר מזה. מקסימום לספונג’ה אחרי 10 שנים, או אם היא במצב טוב ובאותן מידות, והיא שמלה ממאאאאאאאאאאאש יפה ומיוחדת, תעבירי לילדה.

  10. אלמוני

    תראו לי תמונות של זיונים

    • גונב לבבות

      האישה או איש מתחתנים מאהבה ושמלה לבנה הכי מתאים לחתונה
      יש גם שירים כאלה הקיץ תלבשי לבן
      להיתחתן זה טוב מאוד אבל לכתבה הזאת לא מתאים לקיים יחסים זה כתבה לחתונה

  11. גדולה! הכתיבה שלך מעולה ואת מלכה!

  12. אל תשימי לב אליהן!!!!הן סתם מכחישות!!!!!
    גם אני חיה ונושמת בשביל הרגע שבו אלבש את ה-שימלה.גם אני נהנת לנדוד וללכת לאיבוד בת”א, ברחובות של הכלות, למרות שאני מכירה אותם בעל פה….בקיצור,גם אני גם אני…וגם עוד מלא בנות שאני מכירה.ואפילו כמה בנים :)…שמלות כלה זאת אובססיה והפחד הכי גדול שלי זה שהשימלה שלי לא תהיה הכי יפה בעולם כולו.
    ולפני כמה זמן הייתי בחתונה שהכלה שם הייתה כל כך סתמית וזה גרם לי לבכות כמעט..
    טוב,מספיק…מאמר מעולה!!!!

  13. חזזית

    כמה צודקת!!!

  14. רווקה חופשיה ומאושרת

    רק שמלה אדומה או שחורה קטנה וסקסית – למה לבנה עם מלמלות?

  15. ענק!
    תודה רבה.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *