בהתקרב יום כיפור, נעשו מאמצי על להרכיב רשימת מפתח הכוללת את הסליחות של השנה. מסקנת ביניים - כולנו צדיקים. מסקנה סופית - תתנצלו ומהר

ואלה הסליחות

לכבוד יום כיפור החלטנו לכתת רגלינו במרחבי האתר המופלא ולדלות עבורכם, קוראינו המכובדים, את מיטב הסליחות וההתנצלויות מהשנה החולפת.
בדקנו בתגובות המאמרים, הרחבנו חיפוש לעבר פורום בננות, פשפשנו בעצים שכוחי אל (וכאלה קצת פחות שכוחים) והרכבנו רשימת סליחות חלקית.
אם כתוצאה ממצב רוחה המרומם של התחקירנית (שטרם נכנסה לרוח החג המורבידית) או שמא בגלל אופי המגיבים וגאוותנותם- היה קשה עד בלתי אפשרי למצוא סליחות אמינות. כפי שתיווכחו בעוד שניות מספר, אין כאן מרכיני ראש דגולים. עמכם הסליחה.
קצת מידע סטטיסטי- המילה “סליחה” הופיעה בתגובות למאמרים, בשנה החולפת, כ-212 פעמים. הפורום היה עשיר יותר בסליחות השנה והצליח לצבור 780 סליחות.

להלן מיטב הסליחות:


1. סליחת הבננה
– ושלא יגידו עלינו שאנחנו ציניות.

הו, תודה אדון נדיב, שאתה מואיל לחנון אותי מעצות חייך המחכימות, וגם דואג לחיי המין שלי. וסליחה אם חשדתי בך, נשמעת אדם מקסים ונפלא בדיוק כמו אקס אחד שלי, מסוג הטעויות שמצער שאי אפשר לנקות מהרזומה עם אקונומיקה. (:


מתוך:
תסמונת פיטר פייפן.

מאת:
אינדי גו בת מיעוט.

בתגובה ל:
יונה הנביא גירסת הבמאי.


2. סליחה רטורית
– נשמעת יותר כמו נאום בחירות מכל דבר אחר.


אופס, סליחה
נתחיל בהבהרה מאוחרת מעט: בראשיתה, נועדה התגובה שלי בסך הכל להרים כדור להנחתה נאה.
למרבה הצער, וכרגיל בלי מספיק מחשבה תחילה מצידי, מסתבר שמכנסיו של הנמען משוכים לו עד סנטרו, וכך קרה שהכדור האמור פגע מתחת לחגורתו. על כך אני מתנצל, באמת, לא היתה כאן כל כוונה לפגוע בכבודו או באבריו הרגישים של אף אחד.
עוד סיבה להצטער היא כמובן איכות התגובה הנגזרת, שאינה מוסיפה עניין לקוראים או כבוד למגיב, ומתאפיינת באותו דוק של שעמום טרחני ורפטטיביות טיעונית…
לסיכום, אין ספק שמגיע לי לחטוף על הראש עבור תגובתי הראשונה.


מתוך:
עברית שפה רפה.

מאת:
סנופקין.

בתגובה ל:
שמעון ינוביץ.


3. סליחה בלונדינית –

אריאלה, סליחה כשתקפתי אותך ואת קורן, פשוט לא הייתי אני! אני בת 15, מת”א (האמת : יד-אליהו), מבלה במועדונים, כל המשכורת על בגדים=נעליים-אביזרים. בערב מוצלח אני עושה עיניים לבחורים במועדון, מקבלת כדורי סם לתפוס ראש, ואח”כ לא יודעת לאן מסיעים אותי ברכב עמוס בחורים, ומה עושים לי/בי.
אם לא הצלחתי לקבל כדורים, אני עושה דיל עם נהג מונית, מאלה שמחכים ליד המועדון (הסעה הביתה, תמורת סקס אוראלי – אז מה אם הוא גו.. לי בפה? לא נכנסים מזה להריון, נכון?”


מתוך:
אל תקרא לי בת-ימית

מאת:
דנית

בתגובה ל:
קורן דור

4. ומעניין לעניין באותו עניין
סליחת הגומר –

איסטרא בלגינה קיש קיש קריא!!! סליחה, באמת מצטער. פעם הבאה אני נשבע להיזהר לא לגמור לך בפה. עדיין, זו סיבה לשפוך חמתך כאן, לעיני כל העולם? נגבי שפתיך במחילה, ולכי, את במילא לא שווה לי אפילו טיפה”.


מתוך:
שלום, אני נוסעת.

מאת:
מגיב בקיר.


5. סליחת הבהרה –

סליחה?! רק לידיעתך, אף ערבי – אבל אף ערבי – לא הסכים לזיין אותי בתחת!


מתוך:
הפורום.

מאת:
אגתה שמיסטי.


6. סליחה פרקטית –

סליחה סליחה סליחה.

מצטערת נורא.
לא התכוונתי.
אם תסלח, אתה יודע איפה למצוא אותי.

אם אני כבר על הברכיים, מישהו צריך שאני אמצא לו כפתורים שנפלו, או מטבעות של עשר אגורות?


מתוך:
הפורום

מאת:
סקארלט, על הברכיים


7. סליחה מוארת –

ג’וזף הגיע למסקנה שאחד הדברים הכי קשים לבני האדם זה לבקש סליחה. הם יעשו הכל כדי לא לבקש סליחה. הם יצאו למלחמות כדי לא לבקש סליחה. הם יפעילו את חוק ההתיישנות כדי לא לבקש סליחה. הם ידבקו בעמדתם אפילו שהם יודעים כבר בינם לבינם שהיא מוטעית. הכל הם יעשו. מון דיו. ואיך הגיע ג’וזף למסקנה הזאת. הלך כבכל יום לקופת החולים. וכבכל יום בדרכו לקופת החולים ליד הכספומט ישן לו חסר בית מלוכלך ולידו קופסת הקרטון שבה הוא מבקש מאנשים חסד קטן בשווי של שקל. אבל האנשים עוברים ליד המלוכלך הזה ומעקמים פרצוף. חלקם מסננים לעצמם משפטים חינוכיים כגון למה שלא ילך לעבוד, הוא איש צעיר. ועוד כאלה.
גם ג’וזף נהג ככה עד לא מזמן, וזה כי הוא ספוג והיה נראה לו שאם ככה כולם אז גם הוא. אבל פתאום אתמול ביום קר וכמעט גשום, חדרה אל ג’וזף מחשבה עצמאית אל הראש. מה ההבדל הגדול בינו לבין המלוכלך? כמה הוא רחוק מהמצב הזה? מי עזר לג’וזף כשהוא היה צריך? הרי זה בושה להיות צריך בחברה הנאורה הזאת, מיד מישהו מטיף מוסר. והרגיש ג’וזף צורך לבקש סליחה מהמלוכלך על שככה כולם נותנים לו להתפלש בבוץ וברוחות. ואפילו לא מבקשים ממנו סליחה. אז הוא שם לו שקל בקופסא.


מתוך:
הפורום

מאת:
ג’וזף אמזלג


8. שיעורים בסליחות 1 –

רבותינו אמרו: “אין מרצין אדם בשעת כעסו”
תרגום: לא מבקשים סליחה כשהנפגע עדיין בשיא הכעס. זה לא יעיל ומן הסתם גם לא נחשב (לשלוש פעמים). ואני הקטן הייתי אומר שאם נחכה קצת עם בקשת הסליחה יהיה גם
לנו זמן לחשוב על איך לא לחזור על הפגיעה בפעם הבאה.


מתוך:
הפורום

מאת:
צדיק בסדום


שיעורים בסליחות 2 –

אומרים ששתי המילים החשובות הן תודה וסליחה. הייתכן שהן דיו והויסה?


מתוך:
הפורום.

מאת:
אנה פרוידיאנה.


9. סליחה ג’נדרית (הגרסה הנשית) –

התנצלות קטנה בפני מספר מגברברי הפורום. לא היתה בכוונתי להכליל ולהלעיז על כל גברי ישראל כאידיוטים צרי-מוח וילדותיים. אומנם יצא לי להיתקל בכאלה, אבל אין החריג מלמד על הכלל, לא כל שכן בפורום שמתאפיין במספר גבוה מאשר באוכלוסייה של גברים שמגלים רגישות לא קטנה לצרכי האחר כמו גם יצירתיות מופלאה.
העלו לי את הסעיף, התעצבנתי והגבתי בחריפות – שאינה באה להכליל על שאר האוכלוסייה; כל מקרה לגופו.


מתוך:
הפורום

מאת:
פומיקי


10. סליחה ג’נדרית (הגרסה הגברית) –

ולפני שהחברה ג’וליה קוראת אותי לסדר אתנצל ואתקן: לא חזה גדול. שדיים גדולים. סליחה. סליחה. אני זוכר. אני זוכר. “חזה יש לעוף”. לאשה יש שדיים.

טעות. אני מתנצל. זה לא יקרה שנית


מאת:
בועז

מתוך:
הפורום


11. סליחה הסטורית –

לא יודעת מה הקפיץ אותי כל כך באודיסאה שלך. יתכן שהשיטפון ההורמונלי שאני חווה בתקופת המחזור שיבש את דעתי.


מתוך:
הפורום

מאת:
בלגאניסטית


12. סליחה מהתחת –

סליחה שאני ספקנית אבל יכול להיות שאם אתה דוחף לה אצבע לתחת אתה רק מרגיש את ההתכווצויות המזויפות שלה יותר חזק. סליחה שאני טכנית, אבל זה ממש לא אומר שהיא נהנתה, וקיים גם הסיכוי שאתה משליך מעצמך עליה. זה שאתה מחבב את ענין האצבע בתחת, כמו רוב אחיך המגודלים, זה כי לכם יש שם איזה בונוס. בשביל רוב הנשים פי הטבעת הוא איבר ברירת מחדל פונקציונאלי ותו לא, אלא אם כן זה קורה באמצע ההתאהבות וכשמאוהבים גם דריכה על הראש נראית חיננית.


מאת:
קארין ארד.

בתגובה ל:
יובב דיגלר.

מתוך:
שקט שיהיה פה.

כולכם מוזמנים להזכיר לנו עוד סליחות נשכחות ולייצר גם כמה חדשות. גמר חתימה טובה.

על הכותבת מערכת בננות

הועניב היושבב שערש שמחויט - שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק

תגובות

  1. אחת ט'

    *סליחת מערכת בננות* – או הסליחה החסרה

    אשמנו, פשענו, חטאנו. אנו מבקשים את סליחת קוראינו.
    הרמה של המאמרים השנה הייתה לא אחידה בלשון המעטה. מסמרים ונוצות.
    כן, כן, “מי שלא עושה לא טועה” אבל בשנה הבאה אנחנו מבטיחים להיות יותר סלקטיבים בבחירת המאמרים או לפחות להתחייב לקרוא אותם לפני הפרסום.

    *מתוך* סליחות המיטב – נשאר על רצפת חדר העריכה
    *מאת* מערכת בננות
    *בתגובה ל* בנניסטים משועממים.

    • שושנה

      כמה רוע, אלוהים!

    • תמר היפה

      אחת ט’, כל עוד האתר מנוהל בהתנדבות ולא נכנס כאן שקל (ובוודאי שלא מאיתנו הגולשים) מוטב שתשבי בשקט.
      התגובה שלך היא דוגמה לקטנוניות ולרוע אנושי. תתביישי לך.
      חוץ מזה, אני גולשת באתר כבר שנתיים וכל פעם מצליחים להפתיע אותי כאן מחדש עם תכנים אמיתיים וכנים שלא ניתן לקרוא באף מקום אחר, לא ברשת ובטח שלא מחוצה לה.
      שירלי, זאת ההזדמנות שלי להגיד לך תודה על המפעל שהקמת. תודה מקרב לב.

      • נקבה מכוערת

        שאומרות לכולן מה לעשות

      • בננה גאה

        הבננות והבננים איתך.

      • את צודקת אבל את צריכה להחליף את הניק.
        זה שלייייייייייי!!!

      • שכחתי לומר תודה על המחמאה היפה, באמת לא היית צריכה.
        גמר חתימה טובה לכולם/ן וצום קל למי שצם!
        תמר ברגע של התקרבות למסורת, בעוד היא מתכננת יחד עם חברותיה במה כדאי לצפות קודם מסרטי ה-DVD שהביאו.

      • שתיים אלוהינו

        תמיד טענתי שהכי מסוכנים הם המתנדבים. בשם אותה “רוח התנדבות” הכל מותר להם. כל ממזר מלך – בחינם!
        אז האתר מנוהל בהתנדבות, אז מה?! עדיין אחת ט’ צודקת לחלוטין. חלק ניכר מהחומר היה ראוי היה שיישאר על שולחן העריכה, חלק אחר היה ראוי שיעבור עריכה לשונית, חלק אחר היה ראוי שייערך כך שהלשון של תמר היפה (על פי דעתה יפה כמובן) תופרד מהחלחולת של עורכי האתר.
        על מאמרים טובים שאפו. בצדק. על זבל טפווווו ארוך, בצדק לא פחות.
        האתר הזה אתר מצויין עם עליות רבות אך גם עם מורדות ומדמנות.
        אחת ט’ היא מהעליות המעטות ואולי אף המשובחת שבהן, אז מה נשאר לתמר “היפה”?

    • יהודה'לה

      העם איתך.

    • שמעון מהמכולת

      איך שמעון אוהב להכנס לבננות לראות את המגיבות והמגיבים שחושבים שהם לפחות חצי אלוהים נכנסים באמאמא של הכותבים.
      הייתי רוצה השנה לראות את כל הקוטלים הנדיבים אוזרים אומץ ומפרסמים.

      • אחת ט'

        למה תאמר *חצי* אלוהים? אני, ביום רע, מפרגנת לעצמי שבעים אחוז לפחות.
        כולל הקטנוניות והרוע.

        ןעוד קטנה בהבנת הנקרא, הביקורת לעיל הופנתה למ-ע-ר-כ-ת.
        כותבים יש עשרה בשקל ועדיין לא כל מה שנכתב ראוי לו שיפורסם. אכזרי? לא נכחיש.
        תפקידה של מערכת היא להיות מערכת. לערוך. לסנן.
        השנה – לפחות בחמישים אחוזים מהמקרים – המערכת התרשלה. שגיאות בלשון, שגיאות בהגהה ועוד לא התחלנו לדבר על תוכן. הטיעון “זה בחינם ולכן יכול להיות גרוע” לא מחזיק מים.
        המחאה שלי היא מחאה של *הקורא*, ואני לא צריכה לדעת לכתוב יותר טוב, אני אפילו לא צריכה לדעת לערוך טוב יותר בשביל להבחין שחלק ממה שאני קוראת פה מסריח.

    • ההיא, ט'

      קטנונית. עד הסוף קטנונית.
      היה אפשר לצפות שדווקא כאן הבננה תקבל את הכבוד המגיע לה. שוין.
      מערכת יקרה, אפשר בבקשה להפוך את הציור בעמוד הבית?

      http://odur.let.rug.nl/~usa/E/velvet/velvetxx.htm

  2. דה פורס

    אני חושב שאתם בעיקר צריכים לבקש סליחה מעצמכם, על זה שבערב יום כיפור, פתחתם פתח להעלות מחדש, מאוב הסחי והרפש, ממדמנת הפורום והתגובות למאמרים, את כל אותם ריבים מכוערים, רכילויות זולות וסרוחות, שמייד ילונקקו פה על ידי מיטב מוחותינו.

    איך יפה ככה לראות, בלי שאפילו ביקשנו, דוגמה חיה לסרחון של הדג מהראש. תודה.

    חתימה טובה גם.
    וסליחה. כן.

    • גבריאלה מיצי

      תיכף יעלו ויבואו כל מיני אנשים שחשבו תמיד (ועדיין) שהם צודקים, ושמגיע להם, וינצלו את הכתבה הזו להעלות זכרונות מבאישים וכל מיני דברים שעדיף היה שיעלמו וישכחו. באמת מיותר.

      • אני לא מבינה למה אי אפשר לצחוק קצת ולהמשיך הלאה.
        אני אישית מבקשת סליחה מכל אלה שפגעתי בהם- כולל את כל אותם האנשים שאני אפילו לא ידעתי שפגעתי בהם.
        אני מבקשת סליחה מהקרובים אלי שאני כל כך קשה לפעמים ומעצמי שאני עוד לא אוהבת את עצמי כמו שהייתי רוצה.
        רזולוציות לשנה החדשה- לבנות ולא להרוס.
        הנה, זה היה כל כך קשה?

        • סופסוף ניק מוכר : )

          זה מנהג להתנקות מחטאי הניקים הישנים לרגל הצום?

          בוטן,
          סולחת ונסלחת

          • כן, מוכר.
            ושימי לב בוטן יקרה- כל ה’לא מוכרים’ מביעים את חמתם על מאמרים ואתרים וכל מיני טובין אחרים.
            מה שלומך ביום סליחות זה?

            • אכן, שמותי את ליבי לתופעה המרנינה ולכל ה”טובין”.

              אולי נפתח כאן במשחק טריוויה “נחש/י את הניק הלוחש”?

              ביום הסליחות והמחילה, לאחר שברכתי את כל מי שצריך בגמ”ח וצום קל,
              הבוטן תנעים את לילה בדרכים פשוטות יותר אך מוכחות : )

              • גבריאלה מיצי

                את זהותה של הכותבת שהעבירה ביקורת אפשר לזהות מהאדום, כלומר, מכתובת המייל.
                לא ט’ תסתתר מאחורי דברים. מדובר בבחורה עם כבוד.

                • או בניקה המלא – גבריאלה מיצי.

                  נוקו?
                  רעיונות?

                  • החתולה של טרילי- מה, לא ברור?

                    • ערס פואטי

                      ואפילו, אולי, אם רק יסתדר הזמן והכל, אפרסם פה כמה דברים – לבקשתה של שירלי (מהארכיון, אבל עדיין בשמחה) –

                      וזה לא סותר את זה ש”מערכת” כהגדרתה כמו שאני מכיר, לא ממש נראית ו/או נמצאת, ושרמת חלק ניכר מהכתבות בשנה האחרונה היתה כזו שאפילו בפתקים שהכלב ז”ל שלי היה מכין למכולת היה יותר, אהם, עניין. והקשיים ידועים, והחיים קשים לכולם, אבל לפעמים לא לפרסם משהו עדיף על פני כמה דוגמאות לטקסט-פיגולים כמו שראינו פה השנה. ולא, אין דוגמאות, כולכם מכירים, אם אתם יודעים לקרוא.

                      ובוודאי שמעט מאוד (למעט מוצא ורשאי ומעט מדי בינה) מצדיק התנפלות נוסח תמר כוסית העל (למרות שאני בדעה שכל כותבת תצרף תמונה בביקיני. אם כבר נמשיך את הלך הרוח הסמי שובניסטי שברח לתמר היפה בלי שתרגיש) על מי שאמרה את האמת, *והיא לא הראשונה שאומרת*, ולא בפעם הראשונה:

                      יש כאן קהילה נהדרת, שנתנה לא פחות מהמגיבות הנכבדות ולהיפך (אין לי מושג באמת איך הולכות כל הקליקות עכשיו), ולומר שאסור לבקר כי זה כאן חינם, תוך פליית קרציות הדדית פולנית חיננית (בוטן, זו הצעתך למשחק טריוויה הו-כה-מגניב) – מה אני אגיד לכם, תבקשו סליחה מייד, אפילו שעבר יום הכיפורים.

                      בעצם, אל תבקשו סליחה (למרות שקשה להאמין שחוץ מטרילי, החתולה שלה ואני יש עוד מישהו שמעז לא להעריץ את המדיניות המערכתית). מאוד קשה להאמין.

                      ושירלי, סליחה אם זה לא נעים לקרוא, אבל אני אומר לך את כל זה גם בצ’ט הרי, בלי קשר. וחוץ מזה נגמר יום הכיפורים, והגיע הזמן לחטוא שוב.

                    • רגע ערס, לפני שאתה מחסל את השקית כולה…

                      אני מסכימה איתך (חלקית לפחות), וגם הגבתי מספר פעמים השנה על רמת חלק מהכתבות (או, כפי שהעדפתי לכנותן “הגיגים”).

                      כוונת הטריווייה (משחק ורשאי ידוע) הייתה לשעשע, ולתהות מהיכן התחדשו עלינו כל הניקים שמעל ומתחת. ממש לא התכוונתי לבקר אותך או את האחרים.

                      ורק כדי שלא יחסרו לשירלי סליחות לשנה הבאה,
                      בוטן מתנצלת
                      (אירוע חד פעמי – לגזור ולשמור)

    • שתיים אלוהינו

      הנה יוצא לי לומר מילה טובה, בלי מנה מהצד או תוספת.
      אז מה אם מזכירים את הסלחה ועל ידי כך את המעידה. כאילו מה, יש כאן מנגנון אינסטנט סלחתי/מחקתי/שכחתי?
      ריב טוב הוא ריב טוב. סליחה הגונה היא סליחה הגונה. ויום כפור הוא דוגמא נפלאה לצביעות: הנה הכיפה על הראש לבית הכנסת נחישה/לנוסעים ברכבם אבן בראש נכניסה
      כולנו רק רחמנים בני רחמנים/ צום קטן ינקה דור של תחמנים.
      רק מילה טובה על הצגת הסליחה – הכנה והמזוייפת, כן דווקא ביום הצבוע הזה.

  3. אלונורה

    אהבתי את הסליחה של ג’וזף. שאר הציטוטים אכן הוכיחו את הטענה שלאנשים מאוד קשה לבקש סליחה.

    ובהזדמנות זו, אני מבקשת סליחה מהאקס שלי שלא הצלחתי לקבל אותו כמו שהוא, ולאהוב אותו כמו שהוא. שלא תמיד פירגנתי ופחדתי מההצלחה שלו. סליחה.

  4. אחת, לא מהחבר'ה

    ההיא שהיה לבקש מ-joe

  5. יפאורה תבורי

    אין לכם על מה לריב?

  6. לא זכור

    סליחה נעמה
    על אותה פעם שבה סיפרת בפורום על המתים סביבך
    ובמקום אמפתיה הגבתי בתוקפנות.

    סליחה ומחילה וגמר חתימה טובה.

    • אריאלה

      כלום. היא כבר לא איתנו, והיה יכול להיות הרבה יותר אנושי אם היו משאירים אותה מחוץ לעניין.

  7. בואנה בננות, אתם מממש עלובים, אין לכם כותבות מספיק מוכשרות, שיכולות לכתוב כתבה בנוגע לסליחות? מה זה הלקט הזה? חובבני בצורה בלתי רגילה ולא רלוונטי.
    באמץ נראה לכם שאני אתחיל להסתכל על מכתבים שאנשים שלחו לפני חודשים, בלי להבין מה הרלוונטיות שלהם?

    • כל הכותבות עסוקות בריקמה.
      חוצמזה- אם היית מקשיב בשיעור היית יודע במה מדובר.

      עכשיו תתנצל!

  8. אחת שזוכרת ולא סולחת

    בשמכם אני מבקשת ממישהי שגם אתם כולכם היכרתם כאן וחשפתם אותה בפומבי בלי רחמים אבל מכוונה לא רעה – על כל תלאותיה וצרותיה, חוכמתה ופיקחותה, שלא יכלה כבר להגיד לכם דבר, רק להתהפך בקברה.

  9. נוסטלגיה

    אח, היו ימים שב’בננות’ ידעו לבקש סליחה בחן, בכנות ובסטייל…

    שופו הביטו וראו:

    http://bananot.com/articles/183

    • ערס פואטי

      אפילו הסליחה שלי הגניבה אותי שם.

      • אביגדור

        מתי קרה ששחררת נפיחה שלא הגניבה אותך.

        • ערס פואטי

          נו באמת. אני הראשון שאשמח להשפלה פומבית קלה, שאולי גם תייסד איזה ריב נעים. אבל בשביל זה כדאי להיות, אפעס, טיפה שנון, מעט לא נפוח וגם לומר משהו. הודעתך לא עומדת בקריטריונים. אתה הכתיבה החלשה, שלום.

          • איצטרובל

            מאד מוזרה התגובה שלך. המשפט של אביגדור היה קצר וקולע. מה שהוא ביקש להביע ברור גם לו, גם לנו, גם לך. אם אמנם שמח אתה ל”השפלה פומבית קלה שתייסד איזה ריב נעים”, אביגדור לשירותך ובאופן מדוייק למדי.

            הקביעה שלך שהודעתו אינה עומדת בקריטריונים לא עומדת בעצמה בקריטריונים. איזה קריטריונים? של האדם הסביר. מי הוא האדם הסביר? כל אחד בעיני עצמו, מן הסתם. אז במקרה הטוב, היא לא עומדת בקריטריונים שלך. בקריטריונים של אביגדור ושל כמה קוראים מזדמנים, היא עומדת גם עומדת: שנונה, קולעת, לא נפוחה ובהחלט אומרת משהו.

          • אביגדור

            aka ערס פואטי, שלום.
            מרוב התמוגגות עצמית ועודף רפרציה כבר לא ברור מהו המקור ומהי ההשתקפות בעולם הנרקיס שלך. התחושה הדומיננטית היא של deja vu ארוך ומתמשך, כך שגם הקורא הישר מוצא עצמו לעיתים בלופ מתסכל, בוהה בצירוף המלים המוכר ומגרד בפדחתו בייאוש: לעזאזל, שוב הדפדפן לא צובע את הלינקים שנלחצו! אך אין חשש – אם יפספס משהו פרי עטך במגזין סוג ז’ אחד, יקבל אותו במחזור חומרים שהיה מביא לאברי הרבה נחת במגזין אינטרנט שולי אחר. ואם פספס את הסליחה המגניבה שלך בקריאה ראשונה לפני שנה, והצליח להמנע ממנה גם בקריאה חוזרת בהפניה של נוסטלגיה, אפשר לסמוך על ערס פואטי שיצטט אותה פה גם בשנה הבאה.

            • תמר היפה

              אנחנו אוהבים כאן את הערס שלנו כמו שהוא

              • רינה מור עוד יותר יפה

                תמר

              • תמר היפה חומד, הניק תפוס.
                מיצאי לעצמך ניק אחר בבקשה, נראה דבילי שיש 2 תמריות.
                וחוץ מזה אני מסכימה שתמר זה שם יפה, אבל “היפה” גורם לך להראות כמו בחורה בת 16 שכותבת על השולחנות והקירות בביה”ס: “תמר היפה והכוסית”, “תמר המגניבה” וכו’
                לא נראה לך ככה?

            • ערס פואטי

              ולא בניק הזה. לכן כה התבשמתי ממנה. ועכשיו שאלה אחרת: איפה דרכתי עליך, ולמה זה כה כואב?

              • אביגדור

                עבור חוזה הרשת ומייסדה, אשר שכשך במימי הביצה (מטאפורה אהובה מס’ 1), עוד כשהבבונים (מטאפורה אהובה מס’ 2)… [הנקודה ברורה. הקורא מתבקש להשלים בדיחה שחוקה סעיף קטן 14].
                והרי לא זה העניין, ערס יקר. ודאי אינך היחיד שמתבשם ממפגש עם טקסט מפעם. אבל אתה בהחלט היחיד שמוצא לנכון להתבשם בקול, ועוד להוסיף בצביעות את המילה “אפילו”.
                וואלה. *אפילו* ערס פואטי נגנב מפרי עטו. קראו לעידו קינן, נחשף פה סקופ!

                • ערס פואטי

                  שאתה מקפיד לעקוב. ועדיין לא ענית לי: איפה בדיוק דרכתי עליך? כי אני משוכנע שאתה לא קורא מגזינים סוג ז’ או שוליים, ובכל זאת מקפיד לעקוב ולהפנים את כלל דימויי “המגפיים של מייברג” שלי. זה מסקרן. באמת.

                  אגב, עידו קינן, נענע וואלה ויתר קשקושי האינטרנט האחרים שייכים לפרסונה הבדויה שלי. כאן, כערס פואטי, בקהילה קטנה ושולית זו (מאחר ואני נמצא בה וגו’) הם לא ממש ממין העניין. לא שיש משהו להסתיר, אבל הטוקבקים של נענע לא מתאימים יותר להתחרעות שלך?

                  וכן, אני מתבשם בקול רם ומוסיף את המילה אפילו, כי מה לעשות, הפעם הזו זה ממש בצדק, ואפילו הפתעתי את עצמי. ושוב, למה *זה* כל כך כואב לך?

                  • רודף שלום

                    יאללה תבקשו סליחה יפה אחד מהשני וגמרנו.

                  • אביגדור

                    כרגיל מנסה למצוא את הזווית האישית. אך לא כל ביקורת מסתירה מאחוריה תקרית אימפוטנטית מביכה. לעתים מדובר בחוות דעת עניינית ולגיטימית (כדאי לך לנסות פעם), כמו זו של טרילי למשל, שבאבירות מעוררת יראה התייצבת לצידה כמה גלילות עכבר מעלינו. נו, נורא בא לי לצטט, אבל זה רק יוסיף להדהוד.

                    • ערס פואטי

                      תראה/י, אביגדור, הביקורת כבודה במקומה, והיא אף קולעת ומשעשעת ומגזימה כדרך הביקורות, אבל הטון, יא חביבי. הטון. זה משהו אישי, הטון הזה.

                    • איצטרובל

                      אישי, אישי, אישי. הכל אישי? אנשים מדברים תמיד מהמקום הסובייקטיבי שלהם. אין מקום אחר ממנו הם יכולים לדבר. אך המקום הזה הוא מגוון. חוץ מרגשות אישיים הוא יכול להכיל מגוון דיעות ועמדות הנובעות משלל סיבות.
                      (מהמקום הסובייקטיבי הם יכולים לגבש דיעה או תחושה לגבי תופעה שהם נתקלים בה – למשל, סגנון של כותב מסויים, אף אם מעולם לא נתקלו בו אישית. אישית-פוגענית, אישית-מציאותית, אישית-וירטואלית. סתם גיבשו תחושה לגבי הנכתב. ואת התחושה הזו מתחשק להם לבטא, כפי שמתאפשר בסביבות המעודדות חופש ביטוי.)

                      לעומתם יש הפועלים בעולם שכל כולו אינטרקציות בינאישיות. דרכת עלי בכוונה או בטעות, הריני ממתין במגף מונף להזדמנות להנחית את עקבי על פרצופך. ליקקת לי? אולי אהיה הוגן ואלקק לך בחזרה. אולי אשכח ולא אשיב לך כגמולך. בכל מקרה, אין מקום להבעות דיעה שאינן מונעות על ידי אינטרסים אישיים. כאבים. נקמות. רעלים עתיקים. מוגלה מפעפעת. וכיוצא בזה.
                      בעעע, איזה עולם מוגבל.

                    • ערס פואטי

                      וגם במקרה שלך, אולי הכוונה לא שדרכתי עליו/ך אישית, אלא שכתיבתי (שהוא מכיר יותר ממני, מסתבר) דרכה עליו. או משהו. הטון, בכל מקרה, אמוציונאלי להדהים. גם שלך מעט, ולא שאני מפקפק לרגע בבחילתך ובהבעת המיאוס האיסטניסית שהטקסטים שלך לובשים. ולסיכום – אכן מזעזע, העולם הזה. שמור לי ואשמור לך, ללא משהו ישיר שאין מאחוריו אינטרס, ללא זהות ברורה (אפילו פרסונה אינטרנטית מוכרת) ועם כתיבה שלחלוטין לא יורדת מתחת לחגורה.

                      עוד משהו: בין הדאחקות של אביגדור עלי היתה אחת מהסוג שאני משתמש בה תכופות. בה ללגלג על הדברים שחוזרים אצלי תדיר, והעתיק אחד. מותר לומר שזו עוד מחמאה או שזה שוב יזכיר לך כמה אתה טהור לויכוח הזה?

                    • ערס פואטי

                      .

                    • ערס פואטי

                      .

                    • שנם סנם

                      מעבירים ביקורתמריצים דחקהמפליצים לכיוונך, מייד זה “משהו אישי” שמלווה כמובן בשפיץ מגפך שמן הסתם נדרכה מתישהו בעבר לכיוון מריץ הדחקה. תמיד יש שם עאלק איזה “טון אמוציונאלי” ואגו פגוע, רוצה לומר הערס, אבל כבול הוא בידי היותו שנון עד זרא, זיינתי את חברה שלך בטח ועכשיו באת להתכפר עלי יא שטרונגול קטן.
                      תתבגר טיפש, אפילו כשהעברתי ביקורת על ההסברים הסמו-פלצנים-פסיכולוגיסטיים בגרוש שלך ל-דבר אליה- של אלמודובר, מייד באת אליי עם איזה “איפה דרכתי עליך פעם שעכשיו ככה כואב”
                      אין לך חיים חוץ מאינטרנט תגיד?

                    • ערס פואטי

                      ספר מהם אותם חיים מלאים שלך, שאני משוכנע שהם רוויי מעש ויצירה, וגם מחוץ לרשת. זה פשוט משפט כה מופרך “אין לך חיים מחוץ לאינטרנט?”, שממש אין לי מה להגיד. אבל אנא, השכל אותי, ואולי גם אחרים.

                    • אביגדור

                      מחמאה מגניבה!

  10. סנופקין

    *נאום בחירות*? בתחת שלי!

    ביום שנזכה לשמוע כאן נאום בחירות ברמה רטורית כזאת, תסתכלו למטה דרך החלון, אולי תראו חמור לבן קטן קשור לעץ, ולידו איזה ישיש בגלביה וזקן ארוך.

    לא הבטחתי שלום, לא הבטחתי ביטחון, לא הבטחתי לגרש את כל הערבים ולהכניס לכלא את כל אסמולנים.

    אגב, מי ניצח בסוף?

  11. רוצה לנצל את יום-הכיפורים הזה כדי לבקש ממך סליחה.
    בשנים האחרונות אני עושה לך עוול נוראי,אני יודעת ואני ממשיכה.
    פה ושם אתה מפגין מצוקה אמיתית שכואבת לי,אך אני בשלי,
    מעדיפה להתעלם ולהמשיך במסלול הקשה.
    לא ממש מקשיבה לך,לא ממש מתחשבת בך.
    האמת היא שאני מרגישה שאתה בוגד בי.
    וקשה לי להשלים עם זה.
    זו תחושה קשה.
    לא זה מה שאיחלתי לנו.
    שמעתי בעבר כאלו שאמרו שעם השנים זה נעשה קשה יותר ,אך לא האמנתי שגם לנו זה יקרה.
    הסתדרנו מעולה בצעירותנו ולא חשבתי שתאכזב אותי בשלב זה של חיי.
    האמת היא שאני לא מאשימה אותך,אפילו מבינה.
    אפשר לומר שהתאכזרתי אלייך ואתה משיב לי כגמולי.
    קשה לראות שלא אצל כולן זה ככה.
    היינו צעירים וחסרי נסיון,
    אולי אם היינו יודעים מראש לאן כל זה יוביל אותנו היינו נוהגים אחרת.
    כל הטיפולים האלו והניתוחים האלו בטח לא הטיבו עימנו.
    כל המתח,הציפיות והאכזבות.
    כל ההורמונים, ההזרעות,ההרדמות, השאיבות וההחזרות.
    מי שלא היה שם ,לא יבין זאת.
    קשה אפילו לומר שפיציתי אותך בדרכים אחרות.
    האמת? כל מה שרציתי ממך זה שתעמוד בציפיותי ולא תעמוד בדרכי להגשמת משאלתי.
    אם היית יכול,כמוני, להביע את מצוקותיך בקול רם ,בטח היית בוחר לוותר על כל זה.
    מי רוצה שיחדירו בו איקוקלמין,פרגונל,כוריגון,מנגון,גונל אף,דקפפטיל,סינרל,דוקסילין,פרדניזון,ביפסטון,קרטיה ,ארגסט ועוד?
    אני לא רוצה, אז פלא שגם אתה לא?
    ארבעים שנה אנחנו ביחד,לא מסוגלים להפרד,כרוכים אחד בשני.
    הלואי ותמצא בך את היכולת לסלוח לי על כל זה.
    ואם זה לא מוגזם לבקש ממך,גוף שלי,אולי עוד קצת תתאמץ ותנסה?

    • ד"ר לא

      כמה קל להגיב – בשנינות, בהומור, לפעמים באכזריות, בקלילות, בחיוך, כלאחר-יד, בתחכום – לרוב הדברים שמתפרסמים בפורום הזה, וכמה קשה להגיב לדברים המעטים שבאמת נוגעים בך.

      המדיום הזה, יש לו נטייה להשטיח את מה שאתה אומר. כל התת-זרמים והמשמעויות הכפולות ושפת הגוף והאינטונציה של הדיבור הרגיל נעלמים כאן. המדיום הזה מפתה אותך לכתוב דברים בוטים, חד-משמעיים, חריפים, וגם אם לא התכוונת כך זה נשמע בפועל. זה טוב (אולי) כשאתה רוצה להעביר מסרים פוליטיים. זה פחות טוב כשאתה רוצה לדבר על נושאים יותר עדינים.

      כשאתה קורא פה משהו שבאמת מבטא כאב אמיתי, אתה לא יכול לעשות את מה שהיית עושה ב”חיים האמיתיים”. למשל, לבוא ולשים יד על הכתף, במחווה קטנה שהיא גם טבעית, וגם כנה, וגם פוטרת אותך מהרבה מילים שאין בהן צורך. כאן זה בלתי אפשרי.

      כאן אתה רוצה להראות רגישות אבל לא להישמע רגשן. אתה רוצה לנסח את עצמך כמו שצריך, אבל לא רוצה שייווצר הרושם כאילו ניצלת את הבמה הזאת להפגנת השנינות שלך. אתה רוצה להישמע אמיתי, אבל הדברים הכי אמיתיים נשמעים פתאום כל-כך בנאליים, פורמאליים, סתמיים. “אני נורא רוצה שיהיה לך טוב”. “אני מאחל לך שתתגבר”. “אני מאוד מאוד מבין אותך”. אתה חושש שלא יבדילו בין הבעת השתתפות כנה ובין עוד הערה לפרוטוקול, ובסופו של דבר אתה בוחר שלא להגיב בכלל.

      כל ההקדמה הזאת נועדה רק לשמש תירוץ בפני עצמי, מדוע אינני מסוגל לכתוב משהו שיהיה בעיני תגובה ראויה לקטע הזה. אז אני אסתפק בשני דברים:

      האחד, שהיה שווה לצלוח הרבה מילים מיותרות כדי להגיע לקטע אחד כזה.

      והשני, שאני מקווה, שההוא שאליו את מכוונת את דברייך יקשיב טוב, ובאמת יעשה את המאמץ הקטן הנוסף הזה שנדרש ממנו.

      חג שמח.

      • עוד גבר

        ל-‘ד”ר לא’,
        רציתי, ברשותך, להגיב/להעיר על דברייך:

        1. התגובה שלך מאד מרגשת וכנה
        ותרשה לי לברך אותך על הניסוח
        הרגיש והיפה.
        (אתה רואה, אפשר לנסות להביע
        איזשהו סוג של רגש גם כאן, אשר
        יכול להקלט, אולי לא במאת האחוזים
        כפי שהתכוון הכותב אבל אני חושב
        שמשהו מצליח לגעת (לפחות בי הצליח))

        2. לעניות דעתי, *מותר* להביע רגשות
        גם במחיר של להשמע “רגשן”
        (אני לא משוכנע שזה מפריע לרוב
        הקוראים/ות כמו שזה _אולי_ נדמה לך,
        ראה דוגמת המאמר המרגש: “נגועה”).
        כמו בהרבה תחומים, נדמה לי שזה
        עניין של תמהיל נכון של שכלתנות,
        רגשנות, הומור וכד’.

        3. המשפטים: ^”אני נורא רוצה שיהיה לך
        טוב”^ ו-^”אני מאד מבין אותך”^ הם
        לעניות דעתי, משפטים של הזדהות
        והם בהחלט יכולים “לפתוח לבבות”,
        והם נוגעים ללב,
        להבדיל, לדעתי מ-^”אני מאחל לך
        שתתבגר”^ שאני מאמין שהוא נובע
        מכוונה חיובית אמיתית אבל זה יכול
        גם להעיד על משהו ש_עלול_
        (לפחות לעניות דעתי הפרטית)
        להתפרש כ-“אני מבין טוב יותר ממך
        את המציאות שלך” ו-“אתה ילדותי
        מידי” וגם שעצם הבעיה היא
        “ילדותיותו” או “בגרותו” של
        מישהו. אני טוען שגם אם, בהחלט,
        יש משהו בזה – הרי שהדברים
        הם יותר מורכבים. לעניות דעתי,
        המאד פרטית ולא מקצועית,
        כשמנסים לפתור בעיה יש להתעמת
        מקצועית עם כל (או רוב) הגורמים
        שקשורים בה, לכמת (מלשון כמות)
        אותם ורק אז, אולי,
        ניתן לדבר על האם בכלל
        “בגרותו” או “ילדותיותו” או
        באופן כללי – התנהגותו של מישהו/י
        היא באמת משמעותית בפתרון הבעיה
        והאם בכלל הדברים ניתנים לשינוי
        משמעותי ובאיזה “מחיר” בא השינוי.
        כדי שלא אובן שלא כהלכה…
        אבהיר שאני באופן אישי
        בהחלט חושב שיש לרובנו יכולת
        להשפיע על מה שקורה לנו, אבל שוב
        הכל צריך להשקל ב*הקשר רחב* ככל
        האפשר (כדי לקבל תמונה מציאותית
        ומקיפה).

        לדעתי, גישות שלא מסתכלות על
        המציאות *הכוללת* ונוטות להפוך
        מציאות “תלת-מימדית” מורכבת
        ל”מציאות” “חד-מימדית” פשוטה,
        יכולות לפתור, שוב לעניות דעתי,
        פתרון אמיתי רק חלק קטן ממקרי
        הבעיות –
        די בדומה למה שכתבת על ה”צמצום”
        של המדיום הנ”ל.

        חג סוכות שמח.
        “עוד גבר”.

        • ערס פואטי

          שלום לכם

          התגובות שלכם נוגעות ללב ברמה המיידית והבלתי אמצעית.
          שניכם, כנראה, לא קראתם עד סופה את התגובה של “עקרה” (למעשה, אני מתכוון מילולית *עד המשפט האחרון*). לו הייתם עושים כן, מן הסתם הייתם עולים על הפואנטה בהודעתה.
          ובכל זאת, כגברים טיפוסיים (כה לחי, חברים), קראתם את המעט שהיה צריך כדי לגבש דעה, ומייד התחלתם להפגין רגישות אותנטית. ח”ח קודם כל על זה.
          מצאתי ברשת, וגם בחיים, שלמרות שנשים נעלבות כשלא מקשיבים להן עד הסוף, הרי יש והן מוצאות הפגנה נאה של רגשות ורגישות מהצד הגברי כמשהו נעים, מסקרן (ואף משעשע). כולי תקווה שלמרות שהתגובות פוספסו על “עקרה”, יצא לכם זיון בכל זאת. באינטרנט, לפעמים גם עקרה יכולה להיות פוריה.

          • ד"ר לא

            תפסיק להיות כזה חכם ומתנשא.

            הרי ברור שמה שהפך את הקטע של עקרה למרגש כ”כ זאת השורה האחרונה (שאותה קראתי לא פעם אחת וגם לא פעמיים), ולזה, כלומר לאותו נמען פיזי, אני כיוונתי בשורה האחרונה *שלי*, שאותה אולי לא הבנת כראוי. אני מקווה שעקרה כן הבינה אותי.

            זה שלא הבנת זה לא נורא. אבל כדאי לחשוב פעמיים לפני שכותבים מין תגובה, שמצליחה לחטוא בעת ובעונה אחת גם ביוהרה, גם בהכללה חביבה על גברים “טיפוסיים” ועל הרגישות האותנטית שלהם, וגם בהכללה חביבה ממנה על נשים שאוהבות רגישות גברית כמשהו “נעים, מסקרן ומשעשע”.

            ולכל החבילה הזאת הצלחת גם לשרבב איזה זיון, שאולי ייצא לנו מן האינטרנט. נו, באמת. ממש מצאת את המקום לכתוב את זה.

            מה אני אגיד לך, ערס?

            אולי אסתפק באיחולי חג שמח.

            .

            ומה הקשר לזיונים באינטרנט?

            • ערס פואטי

              למען הנוחות, חילקתי את תשובתי לך לנקודות.

              1.
              יש הרבה מה לומר על האמירה “תפסיק להיות חכם ומתנשא”, אבל אולי יספיק ציון העובדה שבעצם האמירה הזו עצמה יש לא מעט התנשאות, ויותר משמץ של אבחנה כלפי חוכמתו השנויה במחלוקת של מושא האבחנה. אז לא נעלבתי כי את זה ביקשתי, ורק מציין זאת.

              2.
              לא “ברור” מה הופך את הקטע של עקרה למרגש, השיפוט הוא ערכי ובעיני כל אחד. האם כדאי לנו להתווכח על כך בכלל? בעיני דווקא הפואנטה הפריעה, אבל אני לא מת על סיפורי פואנטה. שוב, עניין של שיפוט וטעם אישי. מה שכן ברור, לי לפחות, הוא העיקרון שלימד אותי מישהו חכם פעם, כשהתחלתי להתפרנס מכתיבה (לא פרנסה משהו, אבל מצד שני גם ההנאה לא בשמיים): התנשאות היא לקבוע שהקורא/ים / קהל שלך “לא מבין”. אם הוא לא מבין, אולי לא הסברת את עצמך נכון. אכן כן, לא הבנתי אותך. כנראה כי אני מלא בחוכמה והתנשאות.

              3.
              כדאי תמיד לחשוב פעמיים לפני שמתבטאים בציבור, ואתר זה הוא הרי סוג של כיכר עיר. כדאי, אבל לא הכרחי. אחד מיתרונות המדיום הזה הוא המיידיות והבלתי אמצעיות שבו. לעתים כותבים דברים כהרף מחשבה, לעתים קרובות מתחרטים אחרי שליחתם, אבל גם זה חלק מהחן שלו. בעיני לפחות. אם כי, אני חייב לסייג, מחשבה מסויימת (ודווקא לא מתנשאת) הושקעה בתגובתי אליכם.

              4.
              “גברים טיפוסיים” הפך בחברה שלנו בזמן הזה לסוג של עלבון. “אשה טיפוסית” פחות. למה? יש לי כמה מחשבות על כך, אבל אף אחת מהן לא הגיעה למסקנה שזו תוצאה של התבוננות נכוחה במציאות: הגבר הטיפוסי, כמוהו כאשה הטיפוסית, הוא בן אדם. לא בדיוק נזר הבריאה, המין האנושי. ההכללה היתה הומוריסטית, אבל ממש כמוך בהודעה הקודמת, כנראה שלא הצלחתי להסביר את עצמי מספיק טוב בלי לגלות ולקלקל את ההלצה. צר לי.

              5.
              אמנם אני בפנסיה ככל שהדברים קשורים לאתר חינני זה, אבל עדיין איני קשיש מדי מכדי לזכור שאמנם, לא ייאמן ממש, זיונים ושאר סוגי מרעין בישין וקשרין אנושיים, החל החלו בדפים וירטואליים אלו. מה שמפליא כל קורא שהגיע כדי להתדיין באווירה לא אקדמית בסוגיות ג’נדריות וכן הלאה. בקיצור – “נו באמת, ממש מצאת את המקום לכתוב את זה” – אתה מתבדח, נכון? כי אחרת אני נאלץ לומר שוב שאני מלא חוכמה והתנשאות ולא הצלחתי להבין אותך.

              6.
              כאמור, יכול להיות שבאמת בננות לא קשור יותר לשום זיון באינטרנט. אם ככה, איך יחיזקו את חלומות ההנפקה?

              חג שמח גם לך, באמת.

              • אם הבנתי נכון, כוונת המחבר היתה שהמקום, שבו לא ראויה ההלצה אודות הזיונים להשמע, איננה בננות בכלל, אלא בתגובה לטקסט שעסק בעקרות.

              • ד"ר לא

                קודם כל, המביא דברים בשם אומרם (“מהצד”), וכו’:

                “אם הבנתי נכון, כוונת המחבר הייתה שהמקום שבו לא ראויה ההלצה אודות זיונים להישמע, איננה בננות בכלל, אלא בתגובה לטקסט שעוסק בעקרות”.

                וזה, איך הייתי אומר, באנדרסטייטמנט.

                ואתה יודע מה? אני לוקח על עצמי במלואה את האשמה על זה שלא הבנת אותי.

                אבל עדיין: התגובה שלך הייתה מתנשאת, מזלזלת וחסרת רגישות, *גם אילו הנחת המוצא שלך הייתה נכונה*. ומרגע שהתברר לך שהיא לא, יכולת למלמל איזושהי התנצלות קטנה, אפילו חצי התנצלות, באורך של שתי שורות, ולסגור עניין, במקום לכתוב את כל מה שכתבת, שלא כל-כך קשור לעניין.

                ובמחשבה שנייה, הרי כל הדו-שיח הזה מוכיח את כל מה שכתבתי: שכמה שלא תתאמץ להיות מדויק, תמיד יימצא זה שיבין אותך לא נכון. ואני באמת השקעתי זמן ומחשבה כשכתבתי את מה שכתבתי. ועכשיו, כשזה מה שיצא, אני מתחיל להתחרט שבכלל טרחתי לכתוב.

          • עוד גבר

            תגובה ל-“ערס פואטי”,

            תודה על תגובתך.
            בדומה לתגובה קודמת שלי, אציין
            גם עכשיו שמה שאדם מביע לא תמיד
            מכיל את כל מה שהוא הבין ולכן
            הבעת דעתי דלעיל לא בהכרח יכולה
            לאמר אם הבנתי או לא…

            בעניין “העקרות” או “הפוריות”
            לא ברור לי מי פה למד “רפואה”
            (אני בוודאי לא) כדי ל”חרוץ
            גורלות” אפילו וירטואליים…
            (ועל סמך מה?)

            רגישות, למרות שבודאי חלקנו
            “חוטאים”, לעיתים, בחוסר ממנה
            היא תכונה חיונית ליחסי אנוש
            תקינים. אנשים שונים יגדירו
            “רגישות” באופנים שונים
            בין היתר ע”ס אינטרסים אנוכיים,
            מודעים או שלא, מסוגים שונים.

            שנים *~פוריות~* (לכולנו!),
            “עוד גבר”

  12. אביגדור, אתה קרציה !
    ערס, אם תשתפר (הרבה !) אולי תהיה פעם קרציה !

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *