זכרים ואבבא

דמיינו את הסצנה הבאה: ג’יפ נובו רישי בעליל מחליט לנסות ולהגשים את ייעודו המקורי, מלפני העידן בו לכל מיני צפונבוניות התחשק להרגיש על הגובה במסעות קניות עירוניים ולפני שלבעלים שלהן התחשק לקצר פקקים בצומת גלילות. אותו ג’יפ אפור מטאלי לוקח פניה שמאלה מכביש האספלט המחבר בין ערד למצדה ומתחיל מסע ג’עג’ועים באדמת המדבר הטרשית. בצ’יינג’ר גרסאות פילהרמוניות ללהיטים הגדולים של אבבא, הטלטלה גדולה ותחושת חלוציות שורה על כולם. בעל הג’יפ, שזו לו נסיעת השטח הראשונה, יורד כל חמישה מטרים כדי לבדוק אם הוא לא הורס את הפלא החדש . אני יושבת מקדימה, מרגישה מינימום צופית גרנט אלישיב ב’מלכת המדבר 2000′ (מינוס הקטע של האחווה הנשית, היות והיו אתי רק זכרים בג’יפ) ומנווטת בעוז עם מפה על הברכיים. תוך כדי אני נזכרת בהתנסות מקורס הקצינות הבסיסי, בה הוטלה על כתפי הדקות האחריות ללמד את כל הצוות את רזי הניווט ואיך למרות שבאמת ניסיתי לא השכלתי להבין מעולם מה ההבדל המהותי בין כיפה, שלוחה ושאר מושגי יסוד. איך הובלתי אחרי חבורת אווזות מגעגעות בהרים וגבעות מוריקים בצעד בוטח ובהסברים קולחים מבלי שיהיה לי צל צלו של מושג על מה אני מדברת או איפה אנחנו לעזאזל.
בעל הג’יפ דווקא היה מרוצה מהניווט שלי. ללא ספק עזרה לעניין העובדה שהדרך הייתה מסומנת להפליא, כך שבעוד המפה על ברכי, תרו עיני בקדחתנות אחר הסימון השחור שליווה אותנו לאורך כל הדרך. אם זכרוני אינו מטעני,זה בדיוק מה שעשיתי גם אז בניווט ההוא בבסיסי.
בהפסקה הראשונה עצרנו בבריכת צפירה וירדנו למסלול רגלי קצר שכלל ירידה אתגרית ביתדות ברזל עד לגב מלא מים, אותו חצינו בשחייה רק על מנת לגלות שבכדי להגיע לבריכה הירוקה והמפתה עלינו לקפוץ מגובה של 30 מטרים. האמיצים קפצו ממדרגה קטנה בסלע והאמיצים קצת פחות הסתפקו בתצפית מדהימה על נחל צאלים. כשהגענו לגב הראשון נתקלנו בחבורת חיילים בחופשה, קולניים, שזופים ומאושרים, נושאים נשקים וחדורים אחוות לוחמיםושלושה בדואים,שהתאימו למקום כמו כפפה ליד. פה הם נולדו וגדלו, מקפצים על הסלעים כמו יעלים וקופצים מראש המדרגה לבריכה בלי למצמץ.
חבורה גדולה התקבצה לה שם, משכשכת במים, אלה עומדים בתור להוכיח את גבריותם ולקפוץ לבריכה, אלה שוכבים על הסלע הלבן ומתייבשים בשמש הטורפת, אחדים כבר רוכנים לבגדיהם המקופלים ומתכוננים לתזוזה. אחד החיילים אחז מצית לבנה בידו, קרא לי וזרק אותה אלי. הוא חשב ששכחנו אותה, אבל היא הייתה שייכת לבדואים שצפו במתרחש בעניין. רציתי לזרוק לו אותה בחזרה, אולם הגב חצץ בינינו ואני שמעתי את עצמי אומרת בקול רם את שחשבתי “רק שלא תיפול המצית למים”.
“היא לא תיפול, תזרקי חזק”, השיבו החיילים. זרקתי. אין לי מושג איך זה קרה, אבל החפץ המדליק והארור כמו נדבק לי ליד ונפל במרחק מטר ממני בתוך המים.
רגע עוד היה שקט, ואז נמלא הקניון קולות צחוק פרועים. הבדואים, החיילים, הזכרים שהבאתי אתי מהבית, כולם החזיקו את בטנם ובכו מרוב צחוק. פה ושם נשמעו קולות שקראו “איזו אישה”!. ואני רק עמדתי שם מבוישת וסמוקה.
שעות לאחר מכן, בביטחון היחסי של ביתי, לא יכולתי שלא לתהות- האם אנחנו פחות טובות מהגברים בדברים מסוימים או שמא הצליחו איכשהו להחדיר בנו את התחושה הזו לאורך השנים. הבהרה- אני לא מדברת על חוזק פיזי. זו עובדה שקשה להתווכח עליה, אבל הרשימה כוללת כשלים רבים אחרים, ביניהם: נהיגה, משחקי כדור שונים, ניווטים וחוש כיוון כללי, עסקים וכספים, מתמטיקה ומקצועות ריאליים ותחומים רבים נוספים.
האם עלינו להכיר בחולשות שלנו ולחזק את היתרונות שלנו? האם עלינו לעסוק בכלל בשאלות של יתרונות, חסרונות ותחרותיות בין הצדדים?האם הפערים, במידה והם אכן קיימים, מצטמצמים עם השנים? האם אנו נהיים דומים יותר ויותר ביכולותינו בשל שיפורי הטכנולוגיה המחייבים פחות פעילויות פיזיות ויכולות מוטוריות ומעודדים יותר פעולות שכלתניות? שאלות קשות, ותשובה לי אין.
דבר אחד בטוח, טעות אחת קטנה בניווט והמפה נתלשה מידי בבוז ועברה לרשות הצד הזכרי של הג’יפ. הצטברות התקריות המעציבות ביום ההוא גרמה לי מועקה נפשית זמנית שאותה אפילו הגרסה הפילהרמונית לדנסינג קווין לא הצליחה לפזר.

תגובות

  1. הא?…
    רצית משהו?
    הא?…לא שומעים…

  2. תמי היקרה,

    קודם כל איחוליי על מציאת הזמן הפנוי לטיולים לרוחבה ולאורכה של מדינתנו הקטנטונת.
    בימים אלה, נראה כי אפילו היציאה ממתחמי בזל בתל אביב היא כמעט בגדר בלתי אפשרית.
    שנית יקירתי, אל לך להתבאס חס וחלילה מיתרונות טכנולוגיים כאלו או אחרים של המין הגברי, תני להם להינות מזה, הרי סיכוי סביר שאלו הם יתרונותיהם היחידים או הבודדים, שהרי הם במהותם כה מוגבלים…

  3. הבעיה היא רק חוסר ביטחון עצמי,
    ברור שאם היו נוכחות יותר בנות בסביבה , היית זורקת יותר רחוק.
    טעות בניווט יכול כל אחד לעשות, אבל רק חוסר ביטחון עצמי יאפשר למישהו לקחת
    לך את המפה.
    האמת הערומה היא שרב הבנות , לא כולם ,סובלות מהתסמונת הזאת ליד הבנים.
    למרות שהן יכולות ברב המקרים לפחות כמו הבנים .
    החברה מנסה משתדלת מגדלת את הבנים עם בטחון עצמי, ההפך משדרים לבנות וזאת התוצאה.
    המחשבות שנמצאות בסוף הסיפור רק מדגישות את הרגשת הנחיתות שיש בך.
    לבן זה יעבר יותר בקלות אם יתקל בבעיה דומה.
    יאללה בנות קדימה , אתן טובות כמו כולם.

  4. רונית שוחמי

    אני דוקא מסכימה. קשה להתמודד עם סביבה עוינת שמצפה לכשלון, מה גם
    שיש בנות (גם בנים) שמפה הפנימית אצלן דפוקה-כמוני לדוגמה, ואין מה לעשות נגד זה.
    אלא להכיר במגבלה ולפעמים אפילו לתת למישהו אחר לנווט-גם אם הוא ממין זכר

  5. תמי,
    כמי שהעבירה את שירותה הצבאי בלהקה צבאית שכללה שמונה בנים ובת (אני), הזדהתי לחלוטין.
    ומילא הבנים של הלהקה (שבינינו, לא היו כאלה מצ’ואים גבריים), אבל תחשבי על בסיס אי שם מעבר לגבולנו הצפוני, שבו לא נראתה בחורה זמן רב… ותגלי שקיימות עוד כמה אופציות מביכות, מעבר לכישורינו הטכניים.

  6. אף אחד לא צעק ‘איזו אישה’
    איזה נקבה במקרה הטוב
    חותם לך.

  7. ילד מזדקן

    אני (זכר עם ביצים) כלל לא התקבלתי לקורס קצינים. במיבדקים קיבלתי ציון גבולי.
    הרי לך – בגוף המאצ’ואיסטי הקרוי צה”ל, את הצלחת יותר ממני.
    (אגב, בדיעבד אני מרוצה מזה שלא התקבלתי – זו ההוכחה הטובה ביותר לכך שאני והצבא לא באותו ראש!)

  8. YOSSI SISO

    GOS IS A WOMAN !!!

  9. למה יש איזשהי תחושה קשה שאתן מנסות להיות טובות בכל דבר ומתאכזבות נורא כשזה לא מצליח לכן .. ברור שזה קיים. ברור שדחפו לכן לראש מתישהו שהכל אפשרי אם רק תשקיעו מספיק, אז זהו שלא.

    רק כדי לענות על השאלה המתבקשת, “מה, גברים לא חושבים שהם טובים בהכל ?”, לפעמים כן, יש מי מאיתנו שחושבים שהם טובים בהכל כל הזמן, מן מגלומנים קטנים כאלה – אבל הפואנטה האמיתית טמונה בזה שאנחנו לא שמים קצוץ על תגובות הצד השני ואנחנו מספיק קשוחים בפנים כדי לא לקחת ללב ולהמשיך הלאה .. (שוב לא כולם).

    אז אם לא הצליח לך ? ביג דיל, תנסי שוב או תמצאי לך תחום אחר …

  10. אהרון5

    כן, אתן פחות טובות בדברים מסוימים (כמו שאנחנו באחרים).
    ה”פמיניזם” של האתר הזה הוא רק שוביניזם נשי בתחפושת, כנראה שזה השיח שמקובל היום בחברתנו הקטנה, זה בסדר לרדת על המין הגברי, אבל חס וחלילה על הנשי.

  11. מה לעשות – המין הגברי (בהכללה גסה) יותר מוכשר בראיה מרחבית ובעוד כל מיני דברים (נדיר למצוא אישה שהמחשבה על לחבר מדף לקיר או להחליף גלגל לבד לא גורם לה לבלק-אאוט מיידי).
    והמין הנשי – הוא מצידו (שוב, בהכללה גסה), בעל כושר מילולי מפותח, מוכשרות טבעית לאסתטיקה, יותר רגישות ועוד כל מיני דברים.
    הגבר המצוי (מלבד כמה כאלה שלא מוגדרים כגבר המצוי) אף פעם לא יתיימר לדעת יותר מהאישה שלו בכל הנוגע לאסתטיקה (לבוש, עיצוב הבית ועוד), ויש מצבים בחיים שהוא יעדיף להעלם – פשוט מחוסר כלים להתמודדות (לעומת נשים). אבל הוא אף פעם לא ירגיש נחות בגלל זה.
    רק אנחנו הנשים, ברצון שלנו להראות שאנחנו שוות לגברים בהכל, ולא מנפנפות בתחומים שבהן אנו לא מוכשרות כמו שהם עושים – שמות לעצמנו רגל.
    הם עושים מאיתנו צחוק.
    קשה להם עם זה שאנחנו מנסות להיות טובות בתחומים שהם הכי הכי בהם.
    הם לא יכולים ליצור את דור ההמשך בתוכם. אין תחליף לאמא בשנה הראשונה לחיי הילד.
    בננות, תנסו להעמיד את עצמכן במקומם ולוותר על היכולת להוליד.
    עכשיו אתן מבינות ממה כל זה נובע?

    • בובה (אני בטוחה שלא תתנגדי לכינוי, בתור בחורה שמכירה במגבלותיה הרבות כה),
      עוד לא שמעתי על הגבר שהיתה לו את היכולת ללדת ילדים והוא בחר לוותר עליה.
      עד כאן ענייני טבע שאין מה לעשות “נגדם”. יש בחורות (כמוני למשל) שסבא שלהן היה נגר או שסתם לא היו להן חברות סתומות כמוך שהכניסו להן לראש שבחורות לא יכולות לתלות מדפים ולהחליף גלגל וכנראה מתוך בורות עושות את זה יופי גם אם הצבע של המדף לא תמיד מתאים לצבע של הקיר. ולעומת זאת,יש בחורים שמעולם לא היה להם פנצ’ר וגם אם תדפקי להם ג’ק בראש הם לא ידעו מה זה.
      זה שלבחורים קשה עם העובדה שלא תמיד אנחנו רק מנסות אלא גם מצליחות ל”הביס” אותם בתחומים “שלהם” לא אומר שצריכה להתחיל פה מגפת הצטדקויות והתנצלויות.
      בקיצור, בובה, תרגיעי!

      • שולה מותק (מותר?),
        אולי דווקא את זו שצריכה להרגע קצת. קצת פחות שחור ולבן.
        למרות ההכללה, יש אמת בטיעון שלא בכל אנחנו מוכשרות כמו גברים, וגם ההפך, כמובן.
        נכון, יש נשים שטובות בנגרות ובפחחות, כמו שיש גברים שהחוש האסטטי או הוורבאלי שלהם מפותח. אבל כשמדובר בממוצע, ההבדלים קיימים, ובחלקם הם אפילו גנטיים (מה לעשות).
        פימינזם לא מתיימר להגיד שאנחנו מסוגלות לעשות הכל טוב יותר. וגם לא מתכוון להביס את הגברים. ובכלל, עולם המושגים כגון “מאבק” ,”להביס” ו”לנצח”, לקוח משדה הקרב, ואחד מיתרונותיינו הנשיים הם ביכולת לפתור דברים מחוץ לשדות קרב ודם.
        לדעת ולהכיר במגבלותייך (כאשה וכאדם) לא הופך אותך לחלשה, דווקא הניסיון להיות מוכשרת בכל, מעיד על חולשה (אם כי יהירה). אף אחד הרי לא מוכשר הכל, לא? (אפילו לא הגברים)
        אז מספיק עם הניסיון להפוך אותנו לסופר-נשים, לוחמניות ומנצחות. כל הניסיונות האלה ממש לא עושים טוב לא לנו ולא לצד השני – הגברי.

        • בוטן יקרה,
          אולי לא הייתי ברורה, אבל הנימה לא היתה אמורה להיות פמיניסטית לוחמנית אלא פשוט עניין אישי. כל אחד ואחת יכולים להיות טובים במה שבא להם עם קצת רצון וקצת יכולת…
          הבדלים ביולוגיים וגנטיים ואבולוציונים ומה שלא תרצי הם מחוץ לעניין. מאוד יכול להיות שאם גם את יודעת להחליף גלגל ו/או לתלות מדף אני עושה את זה פחות טוב או יותר טוב ואז את מי נאשים? שתינו בחורות והוקוס פוקוס, יש בינינו הבדלים ביכולות ובכישורים. מה קשור הטבע?

          • שולה חביבה,

            לגמרי לא מסכימה איתך.
            אכן, כל אחד מאיתנו נולד עם כישרונות ויכולות, וכל אחד יכול לרכוש מיומנויות כאלה ואחרות. ועם כל זה, ההבדלים הגנטיים קיימים גם אם תצעקי עד מחר שהם לא רלוונטיים.
            היכולת האישית שלך או שלי, אינן פוסלות את ההבדלים הללו. ושמסתכלים על מרכז התמונה, עדיין יותר גברים מחליפים גלגל במכונית ותולים מדפים ויותר נשים מגדלות את הילדים ומטפלות בבית – ואלו רק דוגמאות, כמובן.

            באופן אישי, אני ממש לא סובלת מיכולותיי הנשיות, נהפוך הוא. וגם לא ממש בא לי להתעסק עם דברים המצריכים כישורים מכניים – וזה לא עניין של כישרון, זה פשוט לא מעניין אותי.

            אז אולי מהות השוני בין המינים טמונה במה שמעניין אותנו לעשות וללמוד?

            • בוטן בוטן בוטן בוטן…..
              איך את לא מסכימה אם מה שאמרת הוא בדיוק מה שהתכוונתי?
              זה שלך לא מתחשק ללכלך את הידיים לא מוכיח שום עניין גנטי. את בעצמך מקשרת בין עניין הכישורים והיכולות ובין העדפות.
              ההבדלים הגנטיים (כן, הם קיימים, אני בכלל לא מתווכחת, הכרומוזומים שם.), לא מונעים ממני להחליט שאני יכולה בבת אחת גם ללדת ילדים וגם להיות כשרון מופלא בכל הנוגע למה שזה לא יהיה שאני(!!!!!) החלטתי שאני יכולה לעשות. זה שהטבע נתן לי (ואני שמחה שהוא עשה זאת) כרומוזום x נוסף, רחם ושחלות, לא אומר שאני צריכה מראש לוותר על התענוג להחליף את גלגליי בעצמי.
              יש כאלו שמעדיפות (אפילו אני) לתת למישהו אחר להחליף גלגל, כי כן, זה מלכלך. יש נשים שמחליטות מראש לא ללדת ילדים כי הקריירה יותר חשובה להן. יש כאלה שעושות גם את זה וגם את זה ומצליחות יפה מאוד (גלי הערצה שלוחים להן). האם חשבת שיכול מאוד להיות שיש גם גברים שמאוד היו רוצים להשאר בבית עם הילדים שלהם ולאהוב אותם מקרוב ולהשקיע בהם ולהכיר אותם? אבל היות והגנטיקה החליטה שלכל אחד התפקיד שלו ותפקידו של הגבר הוא להיות המפרנס הקשוח, זה בדרך כלל מאוד לא משתלם.
              ואני באמת חייבת להתעקש (גם אם זה קצת מפריע לך) שגנטיקה היא לא עד כדי כך רלוונטית. מעבר להבדלים יותר ברורים כמו כח פיזי, הדרך היחידה שגנטיקה יכולה להפריע לכל נשות העולם באשר הן להחליף גלגל (דוגמא מאוסה) היא לעוות לכולן את הידיים. וכל עוד זה לא קורה זה עדיין עניין של קצת רצון וקצת יוזמה אישית.

              • דולי2

                עדיין יומרני, כי למרות שאני נוהגת מעולה (אגב, יש הגורסים שעל פי כישורי הנהיגה והיכולת להשתלב בכביש בטבעיות אפשר לדעת אם אדם יהיה טוב גם במיטה…)בכל פעם שאני עולה על איילון אני מתפללת שלא יהיה לי פנצ’ר. ואם יהיה לי, אני יודעת מראש מה אני אעשה- ארים יד ענוגה ואעצור מתנדב טוב לב. זה לא נובע מעצלות או מחוסר חשק להתלכלך , זה נובע מהעובדה הפשוטה שגם אם אקפוץ על הגלגל הוא לא ינוע מילימיטר. וכן, זה מעצבן אותי.

                • מה, שאני אתייאש?
                  יפה מאוד. אז זה לא כזה עניין של גנים, כרומוזומים ושאר ירקות. הדבר היחידי שמפריד בינך ובין אליפות העולם להחלפת גלגל, מעורב, הם כמה קילוגרמים. הקטע הוא שאנחנו לא חייבות להיות הכי מוצלחות בהכל כדי “להראות” להם או אפילו לנו, זה פתאטי, אבל להחליט מראש שבתור נקבות אין לנו סיכוי בכלל והבא נחסוך את הבושה זה הרבה יותר גרוע. מה שאת יודעת לעשות הכי טוב ומה שאת הכי אוהבת לעשות זה סבבה, העיקר שאת לא מוותרת לעצמך… גם אם זה לגדל ילדים ולבחור צבעים לסלון. זה הכל.

              • שולה

                גם העדפה מראה על נטייה, לא? יש מעט בנים שיעלו במחשבתם, בבואם להחליף גלגל, כמה יתלכלכו ידיהם. גם כשהם משחקים כדורגל בשישי בצהריים, ממש לא מעסיקה אותם שאלת הירוקת (מהדשא) על הבגדים. כמה בנות כאלה את מכירה?
                אישית לא זכיתי להכיר הרבה אבות שהעדיפו להישאר בבית ולגדל ילדים. לעומת זאת, אני מכירה די הרבה אמהות שלו ניתן להן היו מגדלות את ילדיהם הצעירים, ומוותרות בשמחה על מטפלות ומעונות, אבל העול הכלכלי לא מאפשר להן לעזוב על העבודה ולהתמסר לבית.

                ואפרופו החלפת גלגל ברכב: לפני מספר ימים שידרו בטלוויזיה כתבה על קורס מכונאות בסיסי לנשים. אחת הפעילויות הראשונות הייתה, כמובן, החלפת גלגל. ומסתבר שלחלק ניכר מהנשים יש גם בעיה פיזית. ז”א, פשוט קשה להן לפתוח את הברגים.

                • בוטן, נשמה יקרה!
                  את יודעת מה? בסדר.
                  אבל קצת עצוב מה שקורה אצלך עם ההערכה שלך לגברים (תפס אותי פרץ סמפטיה כלפיהם והכל בזכותך/בגללך) ולעצמך.
                  גבר שמודע לתפקידו כמפרנס ויוצא לעמל יומו ונתקע עם פנצ’ר וצריך להחליף גלגל עם חליפה שעלתה לו מלאנ’תלפים כסף מאושר מזה בדיוק כמוך. הוא מבין שעכשיו הוא לא רק מאחר לפגישה שתביא לו את המיליונים (בזכות מוחו האנליטי העליון והחד כה), הוא גם יגיע מטונף מזיע ומקומט, מה שאף פעם לא עושה רושם טוב, גם לא על חבריו הגברים הקשוחים.
                  לעומת זאת, ביום ו’, עם חולצת ב”יס או סיום מסלול (בשייטת כמובן) כמה שיותר ישנה ומעפנה יותר טוב, הוא מרגיש חופשי להתפלש בדשא, בבוץ ובג’יפה של עצמו. בדיוק כמו שאת יוצאת משמלת הנשף שלך לפני שאת מנקה את הבית, מורחת מסכות, עושה שעווה וכותבת אלפי פעמים את שמך בצירוף שם משפחתו של גבר חלומותייך.
                  ישנם גברים (מפתיע אך לעיתים נכון), שלא חושבים ו/או רוצים שהתפקיד שלהם בחיי הצאצא יסתיים בהפרייה ובפרנסה ומאוד היו רוצים לפתח איתו קשר חם ואוהב מקרוב. זה לא הופך אותם למוטציות גנטיות שמסרבות להכנע למהלכו התקין של הטבע. זה רק עושה אותם אנשים (שימי לב- אנשים. לא רק גברים) יותר טובים. וזה ששוק העבודה אינו שוויוני ותוקע להם ולבנות זוגם מקלות בגלגלים (העיקר שאני מצחיקה את עצמי… 🙂 זה כבר בכלל עניין אחר ומאוד לא גנטי.

                  אני ממש!!! לא חושבת שיש יותר מדי נשים שיחליפו את העבודה והבריאות הנפשית שלהן ב-4 קירות, מכונת כביסה ו”היפים והאמיצים” בשביל העונג שבלבלות את כל ימיהן עם הילדים. ברוב המקרים המשכורת שלהן עוברת בשלמותה למטפלת, העיקר לצאת מהבית קצת. גם נשים שבוחרות שלא לעבוד נעזרות באיזה שהוא שלב במעונות,יש גבול לכמה שאישה מבוגרת נורמלית יכולה לראות את ערוץ הופ! ולקרוא את מעשה בחמישה בלונים.
                  אבל אולי לך זה מתאים.לך אין מה לחפש בעולם הגדול, הגברי. זה מאתגר מדי בשבילך, אישה, עפר ואפר.

                  (חשד, שאלה ואולי אף הצתה מאוחרת: את עושה לי בכוונה כדי לעצבן אותי או שבאמת שיגרו אותך לפה משנות ה-50 של המאה הקודמת?)

            • בוטן מה שמעניין אותנו לעשות וללמוד זה מה שמבדיל בן אדם לאדם, ולא ביו המינים.

              נראה לי שקצת נסחפת פה

  12. קיקו השליט

    בנות, כל העניין הזה הופך להיות קצת מתיש, שלא לומר פתטי.
    יש בנים, יש בנות, ויש הבדלים ביניהם. חלקם ביולוגים ובלתי ניתנים לערעור, וחלקם תלויי תרבות ועבר וגם הם, כנראה, התגבשו על סמך הגיון כלשהו.
    אתן רגישות, אתן משפחתיות – וזה בסדר. זאת לא קללה או פחיתות כבוד. אנחנו קצת יותר טכנאים, יותר מפרנסים ויותר לוגים בחשיבה – וגם זה בסדר. הנסיונות שלכן לגדל שערות על הפנים ולהוריד את הקול אוקטבה או שתיים, גורמים, איך לומר, לירידה משמעותית במפלס המשיכה והאטקרקטיביות שלכן.
    ומה אז? מגיע גיל 35, אתן יודעות להחליף גלגל, לגרבץ ולדקלם את שמות כל השחקנים של צפרירים חולון (קבוצת הנוער) אבל בלילה יש לכן את הפריבילגיה לישון באלכסון.
    ואז גובר המרמור, האצבע המאשימה מסתובבת באוויר בהיסטריה, מחפשת כתובת לפריקת הזעם והנה נולדה עוד פמיניסטית מתוסכלת.
    אל תנסו לנצח אותנו או להוכיח לנו משהו לא ברור (לי יש יותר גדול?) פשוט תהיו אתן. ואם זה עקרת בית, זה בסדר. ואם זה מוסכניקית – זה גם בסדר. אבל רק בגלל שאתן רוצות. לא בשביל להראות לנו שאתן יותר גבר מאיתנו. פתטי, כאמור. ולא ממש סקסי.

    • ארבינקא

      גורם לך להדגיש אפילו בכינוי שלך שאתה “השליט”?
      לא יודע, רק לי נראה שזה מעיד על איזשהו חסר?
      ובוא נראה רגע: אני. גבר. פמיניסט. די טוב בניווטים. מכיר מישהי שהיא ממש טובה בזה. הכרתי בחורה שהיתה מכסחת לי את הצורה אם היינו עושים תחרות תרמילים לשלושים קילומטר (אגב, היא יפה מאוד ונשואה באושר, למיטב ידיעתי). ואני די משוכנע, על סמך הממוצע, שבתחרות כזו הייתי עושה ממך קציצות. אה, כן. היא גם נהגה מצויין.
      רוב אלה שהכרתי מן המין הנשי שיכלו לעשות דברים יותר טוב ממני גם בתחומים שאני טוב בהן, יכלו לעשות את זה כי אף אחד לא לימד אותן שהן פחות מוכשרות מגברים לדברים מסויימים. שלא לדבר על זה שחלק מהן יודעות במקביל לבשל ממש טוב, ולא תוכל לחשוב שהן לא “נשיות”, לא במראה, לא בלבוש – ולא בשכל החד כתער שלהן, שלא הוכח שהוא תכונה גברית. ולא מצאתי שום מתאם בין כשרון בתחום כלשהו לגידול שערות על הפנים, למעט אצל אנשי דת ממין זכר.
      אלא מה? אלא שהבדלים תלויי-תרבות, שהתגבשו על סמך האדם הניאדרטלי או העובדה שעד לעידן המודרני היה צורך מסויים בחלוקת הגדרות ספציפיות, הם לא תורה מסיני. ואילולא שבכל פעם שמישהי מנסה להצטיין חושדים בה מיד בנסיון להתחרות במין הגברי, ואילולא שגברים ונשים נוטים בלא צדק לדחוק את זולתם ואת עצמם לתפקידים המסורתיים (וזה יכלול גם את העובדה שהמאצ’ו הממוצע יטעה 20 פעם בניווט ולא יחשוב שזה משנה משהו, אבל אם זוגתו שתחיה תטעה פעם אחת, זהו, עם המפה היא סיימה לתמיד), ואילולא הלחץ הסביבתי העצום, שמחלק לתפקידים “גבריים” ו”נשיים” גם אם אין לך שום חשק להיתקע במשבצת הזו – אולי, אולי, רמת התסכול היתה יורדת קצת.
      לא שהפמיניזם היה מצטמצם; פמיניזם, תתפלא, הוא לא רק ולא בעיקר עניין של רווקות זקנות, שמנות ומכוערות. ואין לו שום קשר למיתרי הקול.

      • לוכד עריקים במיל'

        אבל סבתא שלי הפרטיזנית, זו שיש לה 80 איקסים על רובה הצלפים, זו שחילצה עשרות פצועים משדה הקרב על גבה, לא קראה מאמרים פמיניסטיים.
        היא לחמה, היא עשתה, היא גידלה בת לבד לגמרי *אבל לא מתוך אידיאולוגיה* אלא כי זה נראה לה מובן מאליו שהיא *כאדם* יכולה לעשות את זה, ולא כדי להוכיח משהו למישהו.
        למה להכניס לכל דבר אידיאולוגיה פמיניסטית? השיוויון האמיתי יגיע כשהנשים יפסיקו לעשות דברים במטרה להוכיח לגברים שהן יותר שוות מהם, אלא מסיבות פרקטיות בלבד.

        הכרתי מישהי שהיתה עושה ממני קציצות על זה, אבל כנראה שאת הויכוחים שלנו נמשיך במקום אחר.

      • אריאלה

        מייל, אז אני אצטרך להגיד לך ככה ליד כולם: אני מחבבת את התגובות שלך.

        • ארבינקא

          והסיבה שאני לא משאיר אימייל היא ששני האימיילים שלי הם בשמי האמיתי, בספקים שונים, ואין לי כח להסתבך עם עוד אחד, שבטח אשכח לקרוא אותו; אם מאיזו סיבה מישהם ירצו לדבר איתי, תמיד אפשר לשלוח להם אימייל.

      • ארבינקא, אתה מופלא. לא יכולתי לנסח זאת יותר טוב בעצמי. אגב, רוצה להסביר את הכינוי? (סתם סקרנות)

  13. טריניטי

    לוכד יקר, קודם כל – כל הכבוד לסבתא, גם על פעולותיה הפרטיזניות וגם על הדור השלישי המוצלח שהפיקה. דבר שני – נראה לי שלשתינו יש את אותו קו מחשבה.
    כמעט אף פעם לא הרגשתי שאני לא יכולה לעשות משהו בגלל הג’נדר שלי, חוץ מהפעמים בהם מישהו טרח להכניס לי את זה לראש.
    אף פעם לא הרגשתי “נחותה”, והצחיקו אותי הגברים שדיברו בצורה כזו לגבי נשים, כי מייד נזכרתי איך החברות שלהם משפיטות אותם בבית, או לחילופין, איך הם תמיד נורא מתוסכלים כי הם לא מצליחים להשיג זיון.
    מאז שיש לי רשיון, אין לי בעיה לנהוג בכל רכב, ובכל מקום, ואני מנווטת מצויין, אפילו שלא הייתי בקורס קצינות. וזה לא כדי להוכיח כלום לאף אחד, אני לא “אישה שמנווטת טוב”, אני בן אדם עם אחלה חוש כיוון והתמצאות. צודק ארבינקא שאומר שהגברים הם אלה שנוטעים בנשים את חוסר הביטחון שמונע מהן להצליח ולהצטיין, הרי אם לא היו גברים בסביבה הכותבת היתה מצליחה לנווט בדיוק כמו בקורס קצינות, וגם נורא נהנית תוך כדי, כי אף אחד לא היה יושב לה על הראש ומשכנע אותה שהיא הולכת לפשל.

    לקיקו השליט יש בעיה דיי רצינית.
    הוא מאמין שכל דבר שנשים עושות, הן עושות למען, או בגלל גברים.
    שכחת, שליטוש, שזה הקטע שלכם, לא שלנו… (כה אמר סיינפלד)
    אנחנו לא רוצות להתחרות בכם. אל תפחד. רק רוצות לעשות מה שבא לנו. ואם זה לא סקסי בעיניך – מצטערות, אבל זה לא ממש מזיז לנו. למעשה, אפילו לא חשבנו על זה. איזה קטע?!
    .
    החבר הפרטי שלי מאמין שאין שום דבר שאני לא יכולה לעשות. הוא לא אומר לי את זה, כמו הרבה גברים שלא מרשים לבת זוגם לנהוג במשפחתית, אלא פשוט מתנהג בשיא הטבעיות, לפעמים עד כדי גיחוך.
    למשל, כשסחבנו שידה ביחד, הוא הציץ לעבר גופתי המחוצה מצידה השני של השידה ושאל: “מה, כבד לך?”

  14. personally, i i think the only problem u have is over excitement in the company of
    too many men.maybe it’s because they were looking at u as a girl, the only girl around, and then u feel like you have to represent your entire sex, which is no doubt hard. so, go practice some basketball and football and mainly practice your mind- u can do anything u want- no matter who’s waching u……

  15. רבותי
    הרשו לי לתת לכם עצה קטנה לדרך: בתור אחת שמצליחה ללכת לאיבוד ברחובות ניו-יורק הקלים להתמצאות עד גיחוך, למדתי בדרך הקשה את השיטה הכי טובה:
    לשאול..
    מביך, לא נעים? הרבה פחות נעים ללכת מייל וחצי על עקבי סטילטו ולפתח עיגולי זיעה בבית השחי!
    מחפשי דרך יקרים, לימדו לשאול באגביות ועקבו אחרי ההוראות (הנכונות,כן) בדבקות.
    בהצלחה.

  16. אין לי מושג מתי הוטמעו בנו הרעיונות שאנחנו פחות טובות מהם בתחומים מסוימים כמו בדברים טכניים למשל… אולי זה היה בגן כשהם שיחקו במכוניות ואנחנו בבובות אבל בעצם, נשאלת השאלה אם זה כזה חד משמעי או כזה רע? בכל דבר יש יתרון וחיסרון- אם תעשי משהו באופן איכותי (כמו להחליף גלגל) יתייחסו לזה ביתר כבוד כי לא ציפו לזה… מצד שני יבוזו לך בגלוי על כל פשלה הכי קטנה… אז בואי נאמר שיש מקרים ששוה לתת לצד הגברי להתפלש בג’יפה כדי להגדיל את האגו הגברי (כמו למשל במקרה של אינסטלציה מקולקלת וריחנית במיוחד) אבל תתפלאי, אם אנחנו באמת רוצות גם אנחנו יכולות ובלי תירוצים! כשחייתי לבד לפני שהכרתי את מי שעומד להיפך לאישי החוקי- למדתי לבד לתקן את מכונת הכביסה המ’צוקמקת שלי. פשוט עקבתי אחרי האינטלטור וקלטתי שאני יכולה לתקן את הבת זונה לבד בלי שזה יעלה לי מאות שקלים… אז היום כשיש לי תקלה ואני נאלצת לתקן אותה (חלק מהפינוק של להיות בזוג זה שהגברים עושים את העבודה המלוכלכת. זה גורם להם להרגיש גברים קשוחים ולנו- נסיכות ענוגות) אז במקרה הצורך, כשהוא בעבודה ויש קלקול שלא סובל דיחוי אני מתקשרת אליו , מקבלת תדריך טלפוני ומתקנת את התקלה (יש לציין כי התקלות במכונת הכביסה המזדקנת שלי משתנות מדי פעם שלא יהיה משעמם…)ככה גם הוא מרגיש שהוא חי עם אישה שהיא 200% אישה וגם אחלה גבר… גם אני גאה בטירוף כשאני מצליחה לתקן דברים. נכון שכיף שמישהו אחר עושה את זה אבל הסיפוק שאני מרגישה אחרי זה ממש כמו חצי זיון כך שאחרי כל תיקון אני מדליקה סגריה, פותחת איזה בירה ושותה ישר מהבקבוק… אז בפעם הבאה שמישהו חוטף לך את המפה בניווט שגוי, תחטפי לו בחזרה את המפה, במבט זועם או אולי בחיוך ממיס, דרשי לנווט למרות הטעות. מה יש? שילמדו לסמוך עלייך ובמקרה הזה אם לא תעמדי על שלך ותקחי את מה שאת רוצה באסרטיביות ראויה לשמה- אף אחד לא ייתן לך את זה בהתנדבות! אז stand up for your rights

  17. בכל פעם אני קוראת באחד המאמרים המתפרסמים כאן , כמה אנכנו הנקבות , המין החלש , כל כך מוגבלות ופחות טובות , הגיע הזמן פשוט להודות , נשים פחות טובות בהרבה תחומים , אך הכשלון לא פוסח גם על המין החזק – קרי הזכרים.
    כך נבראנו ויחד נקבות וזכרים משלימים זה את זה…

    • סילביה הרגועה

      ברור שיש חסרונות גם לגברים, רק השאלה היא למה הם כל כך נינוחים איתם בעוד אנחנו מרגישות צורך בלתי נשלט להוכיח את עצמנו (ואולי לכן נכשלות?)

  18. ציפיטפוט

    מי בכלל שם לב מי יותר טוב ממי ובמה ?
    זה בכלל חשוב ?
    שכל אחד יתרכז בדברים שהוא אוהב ועושה הכי טוב
    ברור שההבדלים קיימים וימשיכו להתקיים וזה היופי שבעניין
    אני רוצה לידי גבררררררררררררררר
    ואני רוצה להיות אישהההההההההההה

    וכן, שיפנקו אותי ויאהבו אותי וילטפו אותי ויחבקו אותי שיהיה לידי ג-ב-ר שיודע לזיין
    ואם יהיה לי קושי בהחלפת גלגל מפונצ’ר (בשלושת הפעמים שהתפנצ’ר לי גלגל החלפתי אותו
    לבד) אז יהיה גבר שיוכל לעזור לי, אבל שלא יאמר לי לאחר מכן “איזה נקבה”
    כל היופי הוא שיש גברים ויש נשים והחכמה להיא – לדעת להנות מזה.

  19. אלמוני

    אחלה של כתבה….
    מדהיםםםםםםםםם…..
    אהבתי ולא יכלתי לנסח את זה יותר טוב…

    כל הכבוד 😉

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *