עשי לך בננה

זה היה בשיא הקיץ. הוזמנתי למסיבה חשובה. האמת? בכלל לא האמנתי שאופיע ברשימת המוזמנים. אבל ברגע שהגיע הטלפון, רציתי שהכל יהיה מושלם. אז ישבתי ושברתי את הראש. איך אוכל להיות האורחת הכי מיוחדת? לא הייתי מוכנה להסתפק בשמלה הכי יקרה, בתיק הערב הכי מרשים ונעלי עקב גבוהות וחדות כל כך, שיביאו אותי לסיים את הערב יחפה. רציתי שיהיה משהו מיוחד, ולא ידעתי מה.
אחרי שלושה ימים של כיתות רגליים בכל החנויות הכי שיש וחיפוש אחר ה-פריט הנודע שיהפוך אותי למושלמת בן רגע, הלכתי לבקר את סבתא שלי. הייתי עייפה, מרוטה ועצבנית. סבתא הכינה לי כוס תה עם ביסקוויטים והתיישבה לפטפט.
"מה קרה, בובהל'ה?" היא שאלה.
חייכתי במבוכה. מה אומר?! לבסוף סיפרתי את האמת.
"יש לי מסיבה ממש חשובה ואני לא מוצאת שום דבר מקורי. את הכל כבר ניסיתי ולבשתי, או שאחרות כבר לבשו לפניי".
"על עיצוב השיער חשבת?" היא שאלה.
שתקתי ונגסתי בביסקוויט.
"כן, אבל מה כבר אוכל לעשות עם השיער?"
סבתי צחקה. "תתפלאי. בואי איתי".

שיא המודה

נכנסנו לחדר השינה של סבתא. תמיד אהבתי להיות שם, באוויר עמד ריח של בושם ישן ומרכך כביסה מעולה וליקר. סבתא שלפה אלבום תמונות ישן והתיישבה על המיטה. עמדתי לידה, לא בטוחה מה לעשות. "קדימה שבי", היא אמרה וסימנה לי שאתקרב, "אני רוצה להראות לך משהו".
פחדתי מהאלבום שהחזיקה. לא התחשק לי לראות תמונות ישנות שלי מהאייטיז, ערומה ועולצת כתינוקת. אבל בפנים היה משהו אחר לגמרי. בעמוד הפתיחה התנוסס דף שהזהיר כי האלבום הוא אישי שלה, כל הפותח כלב נובח. צחקקתי. מוזר, אף פעם לא חשבתי על סבתא בתור בחורה צעירה.
"זו אני", היא הראתה לי תמונה לא מופצת במיוחד שלה. למעשה, זו הייתה תמונה שמעולם לא ראיתי. רכנתי והבטתי. היא עמדה במספרה, השיער שלה היה צמוד ברולים. היא הייתה בחורה צעירה, יפיפייה ושיקית להפליא. סבתא שלי.
"וזו התוצאה מהרולים שיש לה בשיער", סבתא שלי חייכה למראה הפתעתי.
"אף פעם לא שאלת את עצמך איך התספורות הידועות של שנות ה – 50 נעשו?"
התוצאה הייתה תסרוקת בננה מדהימה.
"איך עושים את זה?" שאלתי.
"ככה", היא הפכה דף באלבום. מולי התנוססו תמונות קטנות בשחור לבן, עם גימור תחרה שהראו את סבתי בשלבים השונים: חפיפת השיער, ייבושו וגלגולו.
"בתל אביב של שנות ה – 50", החלה סבתי מספרת, "היו נוהרות נשים בכל הגילאים למספרות בימי שישי אחר הצהריים כדי להתקין את תסרוקת הבננה. זו היתה שיא המודה. אם הקפדת לשמור על התסרוקת על ידי שינה עדינה על הכר, בלי תזוזות מיותרות, יכולת לשמור על עליה בשלמותה כמעט שבוע שלם".
הרעיון היה חמוד. אהבתי.

איך הפכתי לכוכבת משנות ה – 50

סבתי גררה אותי לחדר האמבטיה, פתחה את המים בכיור וזרקה אלי מגבת.
"נו קדימה, למה את מחכה? אמרת שאת רוצה להיות מיוחדת למסיבה".
התיישבתי בצייתנות על השרפרף שליד הכיור. סבתי חפפה לי את השיער בעדינות. אחר ייבשה לי אותו עם מגבת, תפסה מברשת עגולה – מאלה עם הקוצים הבולטים, המכאיבים – והחלה לסרק. היא הפרידה את השיער לשתי קבוצות. אחר כך תפסה קבוצה אחת, סרקה אותה שוב ובעזרת סיכת סבתא הצמידה את קבוצת השיער לצד השני. ושוב פעם. ועוד סיכות. ועוד קבוצת שיער. בהתחלה קצת כאב והיה לא נעים, אבל מהר מאד התרגלתי. אחרי שסיימה עלי חבילת סיכות שלמה, צעדה סבתי לאחור, הביטה בי וספקה את ידיה.
"נו קדימה, הביטי במראה."
קמתי ומולי נתגלתה בחורה צעירה, שנראה כאילו צעדה למאה ה – 21 היישר משנות ה – 50 של המאה הקודמת, עם תסרוקת בננה מדהימה. ומיוחדת. בדיוק בדיוק כמו שרציתי.
"תודה, סבתא!" קראתי בהתלהבות.
"מוצא חן בעינייך?" היא שאלה. "כן, מאוד".
"יופי. כשאת שמחה, גם אני שמחה. עכשיו בואי נצא להפסקת סיגריה קלה".
היא התיישבה על המרפסת ועישנה.
"אבל סבתא, איך אשמור עליה עוד יומיים שלמים?"
"או, שטויות. תקני ספריי לתסרוקות. תרססי פעמיים והתסרוקות תישאר מושלמת".
"מי המציאה אותה?" שאלתי. "אז בשנות ה – 50".
"אני לא יודעת מי המציאה אותה, אבל אני יודעת מי הייתה המלכה – מרלין מונרו, שלמדה עיצוב שיער ואיפור וקבעה כמעט כל אופנה חדשה שהתקבלה. חוץ ממנה הרבה שחקניות מפורסמות ומוכשרות התהדרו בתסרוקת כמו שלך – אליזבט טיילור, סופיה לורן, טיפי הדרן".
"אבל את זוכרת איך הבחורות התלבשו בפיפטיז, כן?" היא הרימה את אצבע ונופפה לעברי, "שהנכדה שלי תהיה מושלמת עד הסוף".
"אני זוכרת", חייכתי אליה והבטחתי. "ותודה סבתא."

בק טו בלאק

למסיבה הגעתי לבושה בשמלת סטרפלס עם חצאית נפוחה, מנוקדת שחור-לבן, כפפות קטיפה ארוכות שהגיעו עד למרפק שלי, ואחזתי תיק ערב קטן. המראה שלי עורר תגובות נלהבות, אבל דבר אחד כולן רצו לדעת: מהיכן השגתי תסרוקת מהממת שכזו. "לא מגלה", חייכתי וידעתי שהצלחתי במשימה.