העליהום על חיים רמון מוגזם. במקום להתעצבן, אנחנו צריכות לרחם עליו

חיים ביד הלשון

אני לא רוצה שתזיין אותי, אני רוצה שתאמץ אותי

בפרק האחרון של הסדרה “בטיפול” ראובן עזב את דירתה של נעמה מבלי לשכב איתה. את תשוקתו של הפסיכולוג המזדקן אל הפציינטית הצעירה והסקסית החליפה התקפת חרדה. אנטי קליימקס עלילתי, אולי, אבל כזה שרשם אצל הצופה האדוקה הזו הקלה. גם אני, כמו רובכן, לא רציתי לראות את אסי דיין נוגע באיילת זורר. שיחות על בסיס מיני בין גבר בא בשנים לאישה צעירה יכולות להיות מעניינות, משיכתו אליה יכולה להיחשב טבעית ואנושית, אבל מימוש הפנטזיה מעוררת בדרך כלל את אותה תחושת קבס אצל כולם. עוד אשמאי שמנסה להחזיר את עלומיו, דרך עורה החלק של נקבה מבולבלת.
בתחום האפור שקיים בין נשים צעירות, גברים מבוגרים, תסביכי אלקטרה ופרשנות מוטעית של איתותים, מהלכות לא מעט נשמות תועות. רק השבוע, שוחחתי עם איש תקשורת מכובד בן שישים פלוס, ובמשך כל השיחה הוא בהה במחשוף שלי. לא, זה לא היה נעים. כן, נעלבתי במידה מסוימת. אבל לא, לרגע לא חשבתי להעיר לו, להביך אותו, להשפיל אותו. לדעתי, הידיעה שהוא לא יכול להישיר מבט אל עיניי, השפילה אותו מספיק. הרי כל כך הרבה רקורד של עבודה והצלחה מאחוריו, והנה, הוא מוצא את עצמו בדיוק באותו מקום בו היה מאז גיל ההנקה – המום ומרייר מול ציצי. אני משוכנעת שהוא לא גאה בכך.

מכתש רמון

תחושת הרחמים היא גם מה שמלווה אותי בכל פרשת חיים רמון. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט, אך כמי שלמדה משפטים והתנגדה לחוק ההטרדה המינית ממזמן, אני מרשה לעצמי להזדהות דווקא עם הנאשם. אם כל מה שסיפרו לנו הוא נכון, הרי שחיים רמון ניסה לנשק אישה צעירה, שעשתה לו קצת חיינדלעך בפגישה חד פעמית ביניהם. הוא קרא לא נכון את מה שהוא תפס כאיתותים, ונתן ליצר שלו לגבור עליו כשהוא שואב מדימויים רומנטיים של מחוות פרועות וספונטניות.
בסרטים, לפעמים זה נגמר בנשיקה הדדית סוערת, אולי אפילו כזו שבאה אחרי סטירה. בחיים – יודעת כל מי שהדפה כמה נשיקות בחייה (ומי מאיתנו לא הייתה שם) – זה יכול להסתיים כפאשלה קולוסאלית. אפשר להבין את המצוקה של המתלוננת, זה באמת לא נעים כשדוחפים לך לשון לפה; אבל בוא ונודה על האמת – אם היה מדובר בגבר צעיר ומושך, הדבר מעולם לא היה מקבל את הממדים שקיבל. הוא היה מתויק כעוד מקרה גבולי במגרש המשחקים בין גברים ונשים, משהו שבין טיזינג, פלירטוט או אי הבנה. כולנו, בוא נודה על האמת, משחקות את המשחק. לפעמים אנחנו מחייכות לגברים בצורה שונה מלנשים, מסכימות איתם קצת יותר מדי, נוגעות בהם לא לגמרי במקרה, ולא מתפלאות אם זה משיג מטרות. לפעמים אנחנו גם משלמות מחיר, כשהצד השני לא מבין אותנו וחוצה את הקו. בדרך כלל, ובמיוחד אם הוא לא דוחה אותנו פיזית, אנחנו לא עושות מזה עניין גדול.

חיים, תעשה לי ילד!

חיים רמון נפל כאן למלכודת אישית, לא רק חוקית. הוא ראה את עצמו כפרטנר למשחק הזה, לא כגבר מבוגר, שמן, מגושם. הוא הרגיש שהוא עדיין במגרש, שיש לו סיכוי, פתח לחוויה שיכולה להרחיק אותו עוד צעד אחד מבית האבות, לפחות מנטלית. על הטעות הזו הוא שילם לא רק בדחייה, אלא בעליהום ציבורי מוגזם, בלי שום מידתיות לחטאו. מצקצקי הלשון יאמרו שצריך ללמד אותו לקח, להרחיק אותו מהפוליטיקה, להפוך אותו לדוגמה. לא אכפת להם לשים אותו על המוקד, לפגוע בשמו הטוב, ולהרוס לו את הקריירה בגלל טעות אחת אומללה. אני עדיין חושבת שצריך לרחם עליו. ואם חייבים להעמיד אותו לדין, אז שכתב האישום יהיה על התנהגות של ילד בן 15, ושהעונש יכלול חיים שלמים של כאב ביצים.

תגובות

  1. כדאי ללמוד מילים

    מה זה “ממזמן”? זה בעברית? אין עורך או מגיה לאתר הזה?
    ולגופו של עניין- הבחורה ראתה את עצמה נפגעת, היא התלוננה ויש לה קייס בחוק. גם שר המשפטים יודע את זה ולכן התפטר.
    העובדה שאת, לעדותך, “משחקת את המשחק” ואף מסוגלת ליהנות מהשטח האפור שבין פלירטוט למעשה מגונה בכוח, מעידה שאין לך שמץ מושג ממשי לגבי ההבדל ביניהם. ואל תרחמי על חיים רמון, הוא לא ילד, מן הראוי שישא במלוא התשלום על מעשיו, ונשבר כבר מגלגול העיניים האינסופי שלו ושל כפיליו החרמנים בפוליטיקה המסואבת פה. נקיון ויושר ציבורי- זה מה שהכי חסר במדינה המוכה והאלימה שלנו.
    כדאי שתעשי עוד קצת שיעורי בית.

  2. הבן הכי נכון

    הפאנץ’ ליין גאוני! הדס, כרגיל יש לך את זה.

  3. את יודעת להתנסח היטב ולהציג את עמדתך בדרך משכנעת. וזה הדבר שהכי מסכן את הנשים שנופלות קרבן למעשים של הטרדה מינית. ההחמרה בחוק עדיפה פי כמה וכמה ממקרה הפוך בו לא נותנים גושפנקא לתלונות.
    הצגת חיים רמון כילד כאילו פוטרת אותו מאחריות על מעשיו. הרחמים שלך הם שמעוררים רחמים. ייתכן שחיים רמון עשה טעות, אך כמבוגרים אנו לומדים לקחת אחריות על טעויות, בעיקר כשהן פליליות. וכך צריך לשפוט אותו, לא “כילד בן 15”.
    בין פלרטוט לבין הטרדה מינית מפרידים שמיים וארץ. אני אישה ולכן אני מבינה היטב פלרטוט מהו. וזה נחמד וכיף ואלה הם החיים של כולנו. ועוד משהו – גם אם גבר צעיר ונאה היה דוחף את לשונו לתוך פי בלי שהייתי רוצה זאת, לא הייתי עוברת על זה בשתיקה. בחיים.
    אני יכולה להסכים שנשיקה אינה חמורה כמו אונס, אבל האישה הרגישה שנגעו בה וכפו עליה משהו בניגוד מוחלט לרצונה. זכותה המלאה למחות על כך ואף יותר מכך.
    מה שמפחיד הוא שגם כשמדובר בהרבה יותר מנשיקה, יש שקופצות ופוטרות את הנאשם מאחריות. בואו לא ניתן פתח לדברים כאלה לקרות, כי לצערי הרב זו עלולה להיות כל אחת מאיתנו.

    • יתכן שבאמת קיימת כאן אחריות פלילית, אבל המאמר יוצא מתוך נקודת הנחה שהחוק לא תמיד צודק.
      בחנתי את המצב לפי מבחן הסבירות האישי שלי, וגם לפי העובדה שמעולם לא שמעתי על מישהי שהתלוננה על גבר צעיר שניסה לנשק אותה.
      אם לשם נגיע, כפי שאת רומזת- אז אולי באמת כדאי כבר לבוא לדייטים עם טופס הסכמה חתום מראש, בשני העתקים ובליווי עורך דין.

  4. עוד גבר

    *א.* מבלי להתייחס למקרה הספציפי (שהרי הדברים יתבררו
    ואני בוודאי לא יודע מה קרה או לא קרה שם), ברור (לי) שמעשה
    (שוב תיאורטי!) רומנטי בין גבר לאישה שלא בהסכמה הוא לא ראוי.
    *ב.* אני לא רואה קשר להיותו של מישהו “מבוגר, שמן, מגושם”
    לעניין. יש אנשים שמנים וזה בסדר יש אנשים רזים וזה
    בסדר. על טעם ועל ריח אישי אין טעם להתווכח.
    שוב ברמת העיקרון, ובלי קשר למקרה הנ”ל, לטעמי,
    כאשר אנשים הם בוגרים, הדברים מוסכמים על שני הצדדים
    והם חוקיים ואני הייתי מוסיף לטעמי האישי את העניין המוסרי
    (שניהם פנויים, לא נשואים) אז לכאורה זה בסדר. יש, אגב,
    דוגמאות רבות ולא אתחיל למנות אותם כאן של הפרש גיל של
    זוגות נשואים של עשרים, שלושים ואף יותר שנים.
    (אבל ברור שהרוב הם לא כאלה).
    *ג.* לגבי עניין החוק להטרדות. ממה שאני מבין (לא קראתי
    אותו), ייתכן שהכוונה היתה טובה. למנוע מנשים סבל וניצול.
    הבעיה לטעמי היא שזה תחום -מאד- רגיש, כל התחום של
    החיזור. אני אסביר את הבעיה בחברה שלנו ואת הפרדוקס.
    אני לא מתייחס למגע פיזי (גם זה נושא מורכב) אני אתייחס
    רק לצד המילולי, נניח שמישהו פוגע בי/מקלל אותי -לא-
    בהקשר מיני במקום עבודה (או לצורך העניין במקום אחר),
    האם זה נחשב לעבירה פלילית? (תקני אותי אם אני טועה,
    נדמה לי שלא ברוב המקרים) הפגיעה ה-סובייקטיבית- בי יכולה
    להיות משמעותית (יותר?) למרות שהיא לא בהקשר מיני.
    הנקודה היא האם מעבר לצורך הלגיטימי להגן, צריך לערב כל
    דבר בקטע הפלילי? (לפעמים אולי כן).
    לעניות דעתי ההדיוטית אפשר שהמקרים ה”גבוליים” (אני מתכוון
    בעיקר לחלק מהמ ילוליים, מבטים(?) וכד’) ראוי שייבחנו מחדש,
    ללא קשר למקרה הנ”ל.
    בנוסף, ניקח דבר אחר כמו בגידה מחוץ לנישואין (“ניאוף”),
    אני לא משפטן לכן תקני אותי אם אני טועה, אני לא מכיר חוק
    כנגד זה (למעט עשרת הדברות, שאני לפחות מקבל כחוק..),
    אולי חוץ מעילה לגירושין(??). הנקודה היא שלעניות דעתי האישית
    תוצאות תיאורטיות של בגידה מחוץ לנישואין ברמה המוסרית היא
    בעייתית לא פחות ואולי הרבה יותר מאמירה לא ראוייה (למשל כי
    בבגידה תיאורטית יכול אב לגדל (במשך עשרות שנים) ילד שלא
    שלו ללא ידעתו או הסכמתו ועוד בעיות).
    הבעיה לטעמי היא גם בעיה של נורמות וחינוך, צריך, לדעתי,
    להשקיע בחינוך מוסרי מגיל אפס, בלי קשר ובמקביל לחוקים.

  5. בואו כולנו נודה. אם לא היה מדובר בחיים רמון, האם הצעירה הייתה הולכת להתלונן בעקבות נשיקה תמימה אחת?
    אני בספק. ספק רב.

    אמנם רמון פעל שלא כראוי, אבל הוא עובר מסע הכפשות רק עקב היותו נציג ציבור.
    זה הכול.

    וכן, אחלה מאמר. מסכימה עם כל מילה.

  6. לחוק למניעת הטרדה מינית יש את החסרונות שלו, אבל צריך לזכור שלמרות שזה תחום עדין ורגיש ומאוד קשה לפעמים להוכיח את העובדות הנטענות יש חשיבות עצומה לעובדה שקיימת סנקציה פלילית על עבירות של הטרדה מינית. הרעיון הראשוני שעמד מאחורי החוק הוא הגנה על נשים שלעיתים קרובות מאוד מוצאות עצמן מנוצלות/מוטרדות/נפגעות מהתנהגויות מסויימות של גברים שבד”כ גם היו הבוסים/הממונים שלהן. החוק התפתח והתרחב – ולדעתי, טוב שכך. צריך להחדיר לגברים (וגם לנשים) למח שיש התנהגויות מסויימות שנשים לא צריכות לסבול מגברים. – אלא רק במידה והן מעוניינות ב-100%!!!
    מי מאיתנו לא הרגישה מוטרדת לפחות פעם אחת בחייה(ולרוב הרבה יותר) מגבר שהיה ממונה עליה/ עבד איתה/ ראיין אותה לעבודה? מבט, ליטוף, סתם אמירות מזמינות (ומטרידות!) או סתם איזה חיבוק קל ו”אבהי”? למה שנצטרך לסבול את זה? למה שלא נוקיע את זה מתוכינו?
    אני מוכנה להקריב את המחיר שמקרים ‘קלים’ יותר כמו של רמון יטופלו בחומרה מאשר שמקרים חמורים וקשים ייסלחו ויוחלקו.

    • זה באמת נחמד מצידך שאת מוכנה “להקריב” את המקרים הקלים תמורת המקרים הקשים, אבל אולי אלה שמעורבים במקרים הקלים לא מוכנים להיות הקורבן??
      העובדה שיש צורך בחוק כזה (ויש בו צורך) לא אומרת שהוא לא חוק בעייתי. תארי לך שעל כל מבט, מילה או נגיעה בטעות, הייתה נפתחת נגדך חקירה פלילית, שבלי קשר לתוצאותיה הייתה מעמידה אותך באור משפיל ומשיארה בך אות קין לנצח…
      וזה בלי לציין את המקרים בהם נשים עושות שימוש מכוון בחוק, רק מתוך נקמנות אישית.
      אני לא יודע מה בדיוק קרה בין חיים רמון לאישה שהתלוננה עליו. אני מאמין שבסופו של דבר נדע, ושאם הוא אכן אשם, הוא צריך להיענש בחומרה. הבעיה היא שגם אם הוא לא אשם, הוא בכל זאת נענש.

    • חיים לימון

      העמדה המוצגת בתגובה שלך נגועה במבט צר מאוד על הדברים ואינה לוקחת בחשבון את עובדות החיים.

      עם יד על הלב: האם יצא לך, או לחברה קרובה אלייך, אי פעם לסרב לגבר שניסה לנשק אותך או הניח עליך יד? האם הגשת תלונה נגדו במשטרה?

      אותו הדבר עם חיים רמון, הוא לא ניצל את מרותו כי היא לא הייתה עובדת שלו, היא בסך הכל הייתה מעריצה צעירה ונרגשת שהוא חשב שיש לו הזדמנות איתה. הוא ניסה והתברר לו שטעה. בדיוק כמו שקרה לך או לחברה שלך.

    • עוד גבר

      מבט?? אני לא בעד נעיצת מבטים מיותרים,
      אם בהקשר מיני או בלעדיו.
      אבל, לטעמי, עדיין זכותו של אדם להתבונן, העיניים
      הם חלק ממנגנון הקלט של המוח, כשאדם
      בוחן את סביבתו הוא מביט על כל סביבתו.
      זה, לטעמי, קצת כמו שיגידו מה מותר לאדם
      לחשוב או שלא, מתי להפעיל את אוזניו ומתי
      לאטום אותן, מתי לנשום ואיך.. בקיצור זה נושא
      מורכב ורגיש.

      לי קרה פעם שמישהו במקום עבודה,
      בזמן שעבדתי (ולא מולו) נעץ בי מבטים ללא
      הפסק באותו חדר ואני לא חושב שזה היה
      בהקשר מיני (ואולי כן?..). זה בהחלט לא נעים,
      הערתי לו על זה וזה נפסק. עדיין לא עלה
      בדעתי אפילו לרגע שזה דבר פלילי.

      כאן ההבדל לטעמי. לדעתי צריך שיהיה
      איזשהו הבדל בין דיבורים/מבטים (ו-לא- דיבורים
      של איום: “אם לא כך וכך (בהקשר לא ראוי) אני
      אפטר אותך וכד'”) לבין מעשים פיזיים עם כוונה (לא
      התקלות מקרית) מינית וללא הסכמה.

      ושוב, אני גם לא חושב שבחוקים פותרים את הכל.
      לטעמי, זה צריך להיות ה”מחסום” האחרון ולכן
      ראוי להשתמש בו במידה. אמר לי פעם קצין בכיר
      בצבא (במיל’): “מפקד טוב כמעט לא משתמש
      בטופס תלונה נגד פקודיו”, כלומר באישיותו/בדוגמתו
      האישית הוא מחנך את פקודיו למלא את משימותיהם
      כהלכה. לדעתי, חינוך, מציאת פיתרונות לבעיות וכד’
      צריכים להעשות במקביל לנ”ל.

  7. חיים לימון

    השבוע באחת מתוכניות הבוקר טומי לפיד הגן על חיים רמון, אותי הוא מאוד שכנע. הנה טיעוניו כפי שאני הבנתי אותם (דרך אגב מאוד דומים לטיעוניה של הדס).

    הבעייה הגדולה היא שהחוק הנוכחי בעייתי, הוא אינו מאפשר שום מקום לשגיאות אנושיות. כל זכרכר עם מעט ניסיון עם המין השני זכה לקבל דחיה מהסוג שרמון זכה לה. בואו נזכור שרמון לא ניצל כאן את מרותו (החיילת לא עבדה במשרד שלו) אלא פשוט טעה בניתוח הסימנים.

    אני סקרן לדעת כמה מהבנות כאן הגישו תלונה על הטרדה מינית במקרה שבחור ניסה לנשק אותן במשך שתי שניות והסתבר לו שהוא הבין אותן לא נכון. אני מוריד חצי מה___ שלי אם יש אחת כזאת בכל האתר.

    [דוגמה שלי] אם לדמות את הסיטואציה למשהו מחיי היום יום אז זה כאילו רמון נסע בדרך בין עירונית 101 קמ”ש במקום 100 ועכשיו כולם מבקשים לערוף את ראשו בכיכר העיר. ממש מתבקש כאן לומר “הפוסל במומו פוסל”. אנחנו מנסים לכסות על העברינות שלנו בזה שאנחנו מדקדקים בקוצו של יוד בעברינות של אחר. ואני מבקש סליחה מראש, אל תזיינו לי את המוח עם מדרון חלקלק.

    העליהום על רמון מזכיר לי מאוד את העליהום על חלוץ, החברה שלנו מנסה להיות יותר צדיקה מהאפיפיור, כשאף אחד אחר לא היה נוהג באופן שונה מהם (דרך אגב, אחרי הכתבה ביום שישי בידיעות אחרונות ברור היום לכולם שהעליהום על חלוץ היה סערה בכוס מים).

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *