טקס אשכבה מפואר

טקס אשכבה לקולנוע האמריקאי

היום בשעה 03:30 לפנות בוקר החל הטקס המפואר, היקר והמדובר ביותר בעולם הלא הוא טקס חלוקת פרסי האוסקר.
מלבד סיגורני וויבר שעטתה בד ורוד על גופה ואדנית גרניום על כתפה השמאלית, וג’ניפר לופז שהראתה לכולם שגם במוצדקות שבבחורות קיימת א-סימטריה בגודל ובמיקום החזה, ניתן היה להבחין במוטיב מדאיג בקרב נוכחי הריטואל ההוליוודי: הצבע השחור.
על השטיח האדום התקבצו גדולי הכוכבים, כשהבנות לבושות בשמלות שחורות, כמו גם הגברים, שעטו שחור מלכותי בדמות חליפת טוקסידו. ביורק טרחה ללפף סביבה סוג של ברבור מת, אקט שגם הוא היה אך סימבולי לשיעמום הטרגי שטמן בחובו הערב.
לולא הצחקוקים האמריקאיים המאולצים שנאלצנו לשמוע לפרקים, היינו עשויים לטעות ולחשוב שהגענו לטקס הלוויה מפואר. האמנם?

התוכנית האמנותית

את הערב הנחה סטיב מרטין אשר ניסה לשלב את עקיצותיו הנמוכות עם פאוזות ארוכות ומנומסות, שאפשרו לקהל הדבילים לתת לאסימון לרדת תוך שהם קורצים למצלמה מספר 10.
החינניות היחידה שהפגין מרטין התבטאה דווקא ביעילות שבה עלה וירד מהבמה, אך גם זה לא עזר לטקס להיות פחות מייגע.
מדי 7 דקות, (לעתים 12), זכינו להפסקת פרסומות, על מנת לאפשר למייקל דאגלאס לפדר את אפו.
בערוץ הסרטים לא האמינו, כנראה, שיש אנשים פאתטיים מספיק לצפות בטקס מתחילתו ועד סופו, ולכן מי שכן מצא עצמו עושה זאת, זכה למה שנקרא בעולם הגדול שטיפת מוח: לופ חוזר של שלושה פרומואים. עד עלות השחר דוקלם כל פרומו בעל פה.
האתנחתא המוסיקלית היזומה במהלך הטקס, הביאה עמה את רפרטואר המועמדים לשירי נושא. האתנחתא התבררה כבחירה תמוהה ודיכאונית שהכבידה על האווירה.
הדובדבן שבקצפת, מבחינת התוכנית האמנותית של הערב, התגלה בדמות יצחק פרלמן ויו יו מה, זה על כינורו הענוג וזה על הצ’לו המפורסם. שניהם הפליאו בנגינה שנראתה מגוחכת, ולא מוערכת בקרב חבורת הידוענים שבאו בכלל בשביל הקוויאר, ולא על מנת להנות ממוסיקה קלאסית.
תעלול נוסף שהראו לנו הדודים מאמריקה הוא השידור הישיר מהחלל וממדינות נוספות ברחבי היבשת, מה שרק חיזק את העובדה שישנם אנשים שלא בזין שלהם להגיע לטקס, הטקס צריך להגיע אליהם (ע”ע בוב דילן).
והם כנראה צודקים.

אנא אנו באים?

שאלה יפה. אנו כנראה בתחילתו של עידן חדש.
עידן בו הקולנוע האמריקאי כבר לא נראה נוצץ, כמו גם הטקסים שהוא מפרגן לעצמו.
עידן בו קרן האור היחידה המאירה את פני הבאים ללוס אנג’לס לחגוג, מגיעה מכל מקום בעולם ובלבד שאינו אמריקה.
בילי אליוט, נמר דרקון, טראפיק, שוקולד ואהבה נושכת, הנצחונות הקולנועיים האדירים של השנה החולפת, רובם ככולם נוצרו, הושפעו ונצבעו בצבעם היפיפה של מקסיקו, אירופה והמזרח הרחוק.
היופי הטהור היחיד בטקס החלקלק, הגיע מחיוכם של אנג לי, ממילתם של היוצרים הזרים ומניצחון יצירתם על פני המצוי בחוותם של אלופי השואו.
זכייתם של ג’וליה רוברטס וגלדיאטור היו משמעותיים אך ורק על מנת לשמור על איזון ועל זוהר. מלבדו, היה זה אירוע בו זכתה האלטרנטיבה, בו זכה הפרולטריון של עולם הקולנוע. לעובדה שחברי ועדת האוסקרים ידעו לפרגן ולהעניק את הזכיות הללו למי שראוי להן, משמעות עצומה.
לפנות בוקר, זכינו כולנו לחזות במסיבת העיתונאים הגדולה ביקום, בה נמסר כי האקדמיה מסירה כובעה בפני קולנוע איכותי, חדש ואמיתי.
וזו, כנראה, תחילתה של ידידות מופלאה.

נמר דרקון – ארבעה אוסקרים
גלדיאטור – חמישה אוסקרים
טראפיק – ארבעה אוסקרים

על הכותבת חגית גל

אשת פרסום במקצועה, כותבת סיפורים קצרים לעצמה ובימים אלו ממש מתאמנת לקראת אליפות העולם בסקי מים

תגובות

  1. ג'ון בלושי

    טקס ארכאי ומשעמם

    התחלתי לפהק כבר בקבלת הפנים (השטיח האדום) ונרדמתי בפרס הרביעי-חמישי

    דווקא סטיב מרטין, לדעתי, היה מוצלח ומצחיק יותר מבילי קריסטל

  2. eskimo dog

    תעשיית החלומות של הוליווד מזכירה לנו שחס וחלילה לא נשכח
    התחת של ג’ניפר (אווופ)
    המבוכות של ג’וליה (היא לא באמת בת 16 נכון?)
    ג’ק ניקולסון והמשקפיים בלי ספק הלבן הכי קול בעולם (חוץ מאריק איינשטיין)
    השמלות של המעצבים, הסיליקון של המועמדות, הקוק בשירותים.
    כי זה כל מה שזה בעצם. כמו שמקדונלד עושים כל מה שהם יכולים כדי להסיח את דעתך מהאוכל, הוליווד מביאה אותה בימבה אפקטים שמסתירים את זה שאין תוכן. אין אמנות ואין התרגשות. עלה התאנה התורן שלהם יכול להיות אנגלי או הונג קונגי או ווט אבר.
    בסוף לא יעזור כלום.
    אם אתה בן 16 ואתה עומד מול הרב המקומי (הרב חן ז”א)
    באולם 1 מציג פאר היצירה הדנית ובאולם 2 החרטה התורנית מהוליווד (הוא היה מכחול היא היתה ציירת ליד כן הציור היצרים משתוללים..) סיכויים של 9 ל 1 שתלך על החרטה.
    בכל זאת התחת של ג’ניפר אתם יודעים… וזין על הדנים.

  3. יואב מברלין

    ואיפה היה הסרט הנפלא של עמוס קולק “Fast food, fast women”? אהה… ככה זה הוליווד. פרסים מטופשים לסרטים מטופשים שמגלמים את החלום האמריקאי. כל קשר בין הסרטים למציאות מקרי בהחלט. כסף, סקס, בתי-חולים ובתי-משפט, תופעות על-טבעיות, אנשים יפים ׂ(בלבד), סלפסטיק, מלחמת הטוב ברוע. ודגל ארה”ב והמנונו.
    הלכתי לצד להקיא.

  4. המפנק

    אוקיי חגית, הלכת לישון מאוחר ולכן כתבת “עדנית” במקום אדנית אבל השאלה העיקרית שעולה העולה במוחי הקודח היא האם במהלך הטקס הכל כך משמים הנ”ל היה לך גם קצת זמן לפנק את עצמך באיזה מסג’ טוב?
    אם כן זהו ללא ספק הרווח העיקרי מערב ארוך זה.
    וכל המרבה הרי זה משובח
    ויפה שעה אחת קודם…..

  5. המפנק

    ולכל המדקדקים באיות, נכון יש לכתוב מסז’ ולא מסג’

    • זוארץ

      אם אתה באמת מדקדק בענייני כתיבה נכונה ועברית תקנית – קוראים לזה “עיסוי” (וכמובן שכך גם כותבים את זה ועושים את זה…)

  6. זוארץ

    אני לא יודע מה אתכם, אבל אני נאלצתי לראות את הטקס בשידור חי, ללא עריכה ועם הפרסומות המקוריות מאמריקה, הכל בשביל שהיום בערב כל צופי ערוץ 2 יוכלו לראות את הטקס המדובר עם כתוביות תרגום בעברית (שמתם לב שהכתוביות תמיד מסתירות את כל האקשן ?!…)

    הטקס מגוחך, מצועצע ופוליטי לאללה, אבל…. זו אמריקה במלוא הדרה – אנחנו לא חייבים לאכול את החרא הזה. לא סתם יש הפרש שעות כ”כ גדול בינינו ובינם – בשביל שלא נהיה חייבים לסבול את הרדידות הזו – אבל מי שרוצה ונשאר לשם כך ער כל הלילה (אין עבודה בבוקר ?? ), שיסבול בשקט.

    אני מסכים עם אסקימו דוג לגבי בחירתו של הנוער (שמתאימה גם למרבית המבוגרים…)
    אני אישית מעדיף סרטים אמריקאים ובריטיים על-פני דנים, ולו מהסיבה שאני נהנה יותר כשאני מבין את דבריהם של השחקנים ולא רק את התרגום העברי (שוב הכתוביות האלה… אוף…)

    מה שהאמריקאים כן הפנימו (כבר מזמן ועוד מספר רב של תחומים) הוא הנאמנות הבסיסית שלהם לתרבות שלהם – רדודה עד כמה שתהיה – על פני תרבות מיובאת.
    אנחנו נורא טובים לקטול ולקטרג נגד השטחיות האמריקאית בפרט והזרה בכלל, אבל אנחנו גם מעולים בלבצע רצח אופי כלפי התרבות המקורית שלנו… אנחנו מייצרים בעיקר “סרטי בורקס” שיוצאים בטלויזיה לפני שיוצאים בקולנוע… (לא הבנתי עד היום את הקטע הזה…)
    נכון, יש פה ושם גם סרטי מקור וסרטי איכות ישראלים, אבל אתם יודעים מה ההבדל בין סרט בורקס ישראלי לסרט איכות ישראלי ?
    בסרט בורקס יש דרמה, מתח, אקשן, דמעות, צחוק, אהבה, סקס וילדים
    בסרט איכות יש את אותם הדברים בדיוק – רק אין קהל…

    אז לפני שתשפטו את ילד ה-MTV בן ה-16 שמעדיף אמריקאיות על דניות (בגלל הסיליקון, אני מניח…), תבדקו למה שתי האפשרויות הנ”ל באות לפני האופציה המקומית ??

    • אוריאנה

      חלאס עם ההתחסדות, מי שלא נראה לו האוסקר שלא יצפה.
      אני הבנתי כבר לפני שנים שזה קשקוש, כל העניין של מי לבשה מה, הרי זה לא באמת טקס שהוא על טהרת התרבות, זה טקס שהוא על טהרת הגוצ’י.
      ובתור שכזה הוא לא מדבר אליי.
      במקום לבכות יש לי רעיון מהפכני: סגרו את הטלויזיה.

      אוריאנה

  7. אינדי_גו

    קמים בבוקר תוך פיהוק מעודן, גולשים פה ושם ופתאום נזכרים, וואללה, היה אוסקר, והולכים לראות אם אנג לי לקח משהו, כי מגיע לו.
    נו טוב, לסודרברג הגיע שיזרקו לו עצם כבר מזמן, וגלדיאטור.. אפשר להעמיד פנים שזה אוסקר מאוחר על “בלייד ראנר”.
    🙂

    • Evil the Beaver

      הסרט שהוליווד השתינה עליו במשך עשור שלם כי הוא לא הרוויח מספיק. יצירת מופת.
      וויזואלית רידלי סקוט עדיין מדהים, אבל עכשיו, כשהוא יודע באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה
      (בצד של הוליווד) הוא לא יעשה סרטים מופתיים שלא מרוויחים.
      צריך לחיות ממשהו.

      • הצמחוני השמייח

        הוא לא סרט רע בכלל. הרבה פחות טוב מ*נמר מתכופף, דרקון מתחבא*. הרבה פחות. אבל לא רע בכלל. רידלי הזה יש עליו, אפילו שניכר היה בטקס שאף אחד שעבד איתו לא ממש מסמפט אותו. ככה זה עם פרפקציוניסטים – מבאסים אנשים. בעוד שכל מי שעבד עם אנג לי נראה מחוייך שמייח וסיני (משום מה).
        דווקא אני התבאסתי שהסרט של האחים כהן לא הגיע לכלום (רק מועמדות לתסריט ע”פ סיפור נדמה לי). טוב נו, אמריקאים, אבל עושים סרטים אירופיאים. בעיה.

  8. בריג'יט

    כמו כל שנה גם אני צפיתי בטקס רק בגלל שהטקס נהיה מסורת כמעט כמו מלכות היופי. אז כן , לפעמים נחמד להיות שטחית ולהמרח על הספה ולצפות בטקס מלוקק ופלצני במיטב המסורת האמריקקית. השנה אהבתי את ההנחייה של סטיב מרטין שהוא, ללא ספק, אחד הקומיקאים הטובים ביותר בהוליווד. הסרטים שלו ענקיים ( במיוחד זכור לטובה דה ג’רק והסרט על הנוכלים). ג’ניפר לופז, כוסית העל, הייתה הכי שווה שם על הסט והגבר הכי מדהים זה ההוא מטראפיק (זכה בפרס שחקן המשנה).
    די התאכזבתי שנמר דרקון לא זכה בקטגורית הסרט הטוב ביותר, מצד שני הבחירות בשנים הקודמות (טיטאניק, הפצוע האנגלי וכו’) היו הרבה יותר מאכזבות, נדושות ומיינסטרימיות.
    ג’וליה רוברטס שחקנית גרועה. אולי סודברג הצליח להוציא ממנה הפעם משחק טוב (לא ראיתי את הסרט), אבל באופן כללי היא שחקנית מזוויעה. והחבר שלה, סתם גניחט.

    בשנה הבאה, נתראה שוב על השטיח האדום.
    אסטה לויסטה!

    • ריקוד מושחט

      למה אתם מתלוננים כל הזמן.
      מה הקטע עם הקוטריות הזאת על האוסקר. כאילו שאנחנו לא יודעים שהאמריקאים רדודים ויפי נפש.
      לומר את האמת, נהניתי. לרגע שכחתי מי אני ומאיפה באתי וראיתי עולם אחר, שטחי, דו פרצופי אך מחייך אלי.. שואו גדול שכולו זוהר לכיווני משמע “שופוני”..
      בין אמנון לוי לדודו טופז, בין חדשות כאלה ואחרות (ותמיד יש חדשות) אני הולכת על אוסקר ארוך ומשעמם בכל ערב.
      ג’וליה, את מוזמנת להציג שמלות מדהימות ושטויות בקילו אצלי בסלון בכל שבוע.

      והרי כולנו יודעים שהאוסקר הוא לא בדיוק הפרס לסרט הטוב ביותר, שכן הסרטים הטובים ביותר מוצגים בסינמטקים- הרחק מבמות לוס-אנג’לס.

      • אוריאנה

        הנה מישהי שלא מתביישת להודות שראתה ונהנתה. כי מטרת הטקס הזה היא הנאה, והנאה בלבד. שטחית, לא מעמיקה, מיופיפת ומלוקקת, בעלת פוטנציאל עצום לגרום לסוכרת אצל הצופים, אבל מלאת זוהר ו”החיים היפים”.
        אנשים צופים בטקס הזה מאותה הסיבה שהם צופים ב”צעירים חסרי מנוח”, כי החיים האמיתיים לא נראים ככה. שם אין אבטלה ואין ילדים מוכים, שם השאלה הגדולה ביותר היא באיזה גברבר צעיר תתהדר שר הערב.
        אצל האמריקנים הכל שואו-אוף, סקס וכסף בעטיפת פאייטים. וזה בסדר כי ככה הם, ויש הרבה אנשים שזה עושה להם טוב.
        אז אם כבר לצפות – להנות.

        אוריאנה

  9. לא מאמין

    על מה הם קיבלו פרסים ?

    על הכסף שהם הרויחו , הרי אין פה טיפת אומנות הכל למען העושר
    ולמען מכירת יותר יותר כרטיסי קולנוע

    פשוט לא יאמן טקס שלם על שטויות לא רלוונטיות ל 3/4 מתושבי כדור הארץ

    • ליז טיילור

      אמנם סטיבי מרטין דיווח ש-800 מיליון צופים בהם עכשיו, אבל מה לעשות שהיה מדובר במספרים הרבה פחות מרשימים

      לפחות דבר אחד טוב קרה השנה, פחות אנשים צופים באוסקר

  10. איקרוס

    ממש משעמם בלי עבודה?

  11. ארביס

    אני רואה שכולם פה 🙂
    אני דווקא מאד אוהבת לצפות באוסקר ולו רק כדי לראות אם השנה זו השנה בה הם יבחרו סרט שהוא טוב באמת. תמיד הם מאכזבים, אמנם, אבל יש גם שנה הבאה. ובאותו ענין – השידור המתורגם לא אמור להיות ערוך?? מה זה זה? נרדמתי עוד לפני ג’וליה…

    • ג'ולין

      הבנתי שביקשו מהזוכים לקצר, כנראה שלא מי יודע מה עזר.

    • טוב שנרדמת, כי לפי הנתונים שהתפרסמו ג’וליה ייבשה את הקהל עם הנאום הארוך ביותר – שלוש דקות וארבעים שניות.

      • רדגסט

        לא יודע מה איתכם חברי וחברותי, אבל אני ראיתי את בליד ראנר בדיוק כרעב שעה, שבמהלכה לא הבנתי מילה וחצי מילה ולמה ? כי כולם אמרו שזה “סרט שלא ניתן להחמיץ” וכו. בכל אופן, בדיוק אחרי רבע שעה כיביתי את הטלויזיה ופניתי לי לעיסוקי.
        ואומנם נבצר ממני לראות את הטקס בשלוש וחצי לפהות בוקר
        (קמתי שעה מאוחר יותר..ולא במקרה..)אבל זה באמת לא היה כזה פספוס גדול.

  12. פיהוק

    מילא טקס. ניחא. אבל למה התקשורת טוחנת סיכומים על סיכומים במשך שבוע?!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *