mc שירי, נסיכת המיקרופון, על אלבומה החדש של טרייסי צ'פמן - המחמם הרשמי לחורף

טרייסי צ’פמן: בלב ובנשמה

ללא עזרה מהריגנטונים

היה הייתה עלמה צעירה ומוכשרת שאהבה לשיר ולנגן. היא שחררה את אלבום הבכורה שלה לפני שבע עשרה שנים ואותו אלבום סימן אותה כאחת היוצרות המבטיחות בעולם המוזיקה. מיליוני מכירות ברחבי העולם, שלושה עשר פרסים נחשבים ושבעה אלבומים לאחר מכן, טרייסי צ’פמן חיה באושר ואושר עד היום הזה. כן, בניגוד לאומנים אחרים משנות ה- 80, שעלו וירדו באותה המהירות, צ’פמן בנתה בסיס מעריצים נאמן, שנשאר איתה במשך כל הקריירה הארוכה. אלבומה הראשון, “טרייסי צ’פמן”, הפך לקלאסיקה וזיכה אותה בשלושה פרסי גראמי. אבל צ’פמן לא שינתה כיוון ולא קרסה תחת הלחץ החברתי. ב- 2005 היא נכנסה לאולפן להקלטות אלבומה השביעי במספר,”Where You Live”, ויצרה שוב אלבום מרגש וכנה, בלי הרבה התחכמויות וחידושים וזה מה שעושה אותו ואותה מיוחדים.
לצ’פמן יש קול אימהי ומלטף, שזורם על מלודיות אקוסטיות פשוטות. אבל צ’פמן מנצלת את הרוגע והשלווה בשירים שלה בשביל להחדיר ולחלחל מסרים חשובים יותר. מלבד היותה סינגר-סונגרייטר, צ’פמן שרה המון על המצוקות החברתיות, ועד היום היא האישה האפרו-אמריקאית היחידה שמדברת על מה שחשוב באמת. העוני, הממשל, הרעב, המחלות. כל אלו ועוד, הם דברים המטרידים את צ’פמן והיא לא רק מדברת, אלא גם פועלת. במשך השנים תמכה ועזרה לארגונים הומניטאריים שונים וזה נחמד לראות שעדיין יש אומנים שלא ימכרו את נשמתם בשביל להיט ברדיו. אולי זו הסיבה שכשאלבומה השביעי יצא לחנויות, לא ליווה אותו סינגל רינגטוני או סיבוב הופעות גרנדיוזי לקידום המכירות של הזמרת, שבעצם נותנת לשירים לדבר בעד עצמם.

הגאונות בפשטות

צ’פמן חוזרת אל ליבנו ב-2005 עם אלבומה השביעי, שנכתב והולחן על ידה. להפקת האלבום גייסה את צ’אד בלייק, שעבד בעבר עם פרל ג’ם, פיטר גבריאל, סוזאן ווגה ועוד.
האלבום החדש שומר על התבנית שצ’פמן השתמשה בה בעבר – בלדות רומנטיות ושירי מחאה בליווי גיטרות אקוסטיות נעימות לאוזן. הוא הוקלט בחדר חזרות קטן בסן פרנסיסקו והסאונד האוורירי שלו משרה הרגשת אינטימיות מחממת.
הסינגל הראשון, “Change”, בו מתארח בסיסט ה”צ’ילי פפרס” – FLEA, הוא שיר שיגרום לקהל המאזינים לחשוב, וזאת עוד נקודה לזכותה של צ’פמן. כמו רוב השירים באלבום, הוא נורא פשוט והיא לא מחדשת הרבה: האם תשתנו אם יהיה זה יומכם האחרון על פני האדמה? שאלה שהרבה העלו לפניה. אבל יש לומר שהגאונות היא בפשטות, ורק בגלל שצ’פמן לא ניסתה יותר מידי בשביל להרשים ולמשוך קהל צעיר וחדש, היא שומרת על האיכות ועל המוניטין שלה כיוצרת בלב ובנשמה.
האלבום מתחלק לשני חלקים: אחד- שירי אהבה, שניים- שירי מחאה. בכל אחד מהם יש רגשות צער, כאב וחרטה, שכל אחד מאיתנו יכול להתחבר אליהם. אחרי הכל, אנשים עשו מיליונים משיברון לב. “3000 Miles” משתייך לחלק השני. יכולתי לחוש את התסכול והבלבול של צ’פמן בזעקה שלה לעזרה. “תשכחו מלחיות ולהיות מאושר, אני מעדיפה רק להיות בטוחה וחופשייה מטרור”. השיר מדבר על שכונות המצוקה, על המוות, ההטרדות והצלקות של האנשים (ובעיקר נשים) החיים בהן, מה שמוביל אותה לשיר הבא “Going Back”, שמדבר שוב על המקום הזה, אבל יותר מנקודת מבטה ומן העבר של צ’פמן.
עוד שיר מחאתי-חברתי הוא “America”. כולם רוצים לחיות את החלום האמריקאי? מסתבר שלא. דווקא השיר הזה, שהוא הרבה יותר קצבי מן השאר, מביא אותה בהפוכה עם הטקסט הבוטה. לדברי צ’פמן, רוחו של קולומבוס עדיין מסתובבת באוויר בזמן שאתם (אנשי הממשל) כובשים את אמריקה. נותנים לרעב, לעוני ולייאוש להשתלט. אכן כן. I’m feeling you sista.
אבל השיר שהכי תפס אותי הוא “Don’t Dwell”, בו צ’פמן נשמעת כמו מלאך מזמר. יש לו סאונד ייחודי ונשמע כאילו צ’פמן יושבת לבדה בחדר בודד ובוכה לכל מי שרוצה לשמוע. הוא נורא דרמטי, ומלווה אך ורק על ידי תופים וגיטרה, מה שמכוון את אור הזרקורים לקולה הענוג של צ’פמן.

שי’ז בק

צ’פמן היא ללא ספק הגברת הראשונה של הרוק. לפחות מבחינתי. יש בה תמימות וטוב לב שנמצאים בכל שיר שלה. לאחר שלקחה לעצמה קצת אוויר לנשימה, לפני שיצרה עוד מאסטר-פיס, טרייסי צ’פמן חזרה. ובגדול.


Tracy Chapman – Where You Live, 2005

על הכותבת שירי רבר

ילידת 1981, מתגוררת בתל אביב. הוצאתי ב - 2005 אלבום ראפ-רוק בשם אמ.סי שירי - "נסיכת המיקרופון" תחת הלייבל של קובי אוז-לבנטיני.הכתיבה שלי מתעסקת בנושאים חברתיים בכלל, ובנשים בפרט. הסינגל הראשון מהאלבום הוא "מתי תחייכי", שעוסק בנפגעות אונס.האתר שלי:http://www.mcshiri.com

תגובות

  1. מאזין קבוע

    ניתן לראות שגם כתבה זו נכתבה בלב ובנשמה ותודה לך גם על המידע הרב שהוספת!

  2. ז'נייה עופר

    רק נאיבית קצת אבל בהחלט מרעננת

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *