יהיה גם אושר

לא רק דוסים

כששמעתי לראשונה על ספרה החדש של מירה מגן “מלאכיה נרדמו כולם”, אודה שחששתי מעט כי מדובר בעוד ספר השייך לז’אנר ההצצות השטחיות סמי-אקזוטיות לחייהם המגזריים של חובשי הכיפות אה-לה נעמי רגן את יוכי ברנדס ושות’. שמחתי להתבדות.
זהו סיפורה של מוריה המתאהבת באמן רחוב רוסי המנגן, כמה מפתה, בסקסופון. מוריה, “יוצאת” משפחה דתית, נאבקת לאורך הספר בערגה חשוכת מרפא, “ציפור זעירה ונכמרת כלואה בכלוב הצלעות” וב”איברים העושים דין לעצמם”, זאת על רקע יחסיה המורכבים עם חמשת אחיה ובצל רעיון קיצוני לפיו יעבר בעלה את אחותה הרווקה והמבוגרת הרודף אותה לאורך העלילה כמו גם שדים נוספים.
ייחודו של הספר בכתיבה הרגישה, הציורית והמתפייטת, לעיתים מדי, של מגן. מטאפורות עדינות, משחקי אור וצל של מילים ותיאורים מדויקים מצליחים לאצור רגעים אנושיים, ללכוד תחושות חמקמקות ויוצקים אל תוך הספר את מה שהופך אותו לטוב – אלמנט חזק מאוד של אווירה. “אבחת מחט ברקמת הבטן”, תחושת הכישוף הבלתי נשלט, קללתה של הערגה למענה “יפשוט אדם את צווארו למאכלת” (עוד ביטוי בהקשר מקראי של עקדת יצחק, שמחזק את תחושת חוסר הברירה של מוריה). כל אלו יוצרים מרקם סיפורי זורם, רך אך עוצמתי. נכון שהמטאפורות לעיתים עמוסות, לעיתים על הגבול הדק שבין קיטש וגנדור, אך הן משובצות בטוב טעם רב עד שמיקומן הופך מתאים ומאוד נכון.

ענן של שאלות תיאולוגיות

מוריה היא מתווכת דירות, אולי לא בכדי, שכן למעשה היא עסוקה לאורך כל הספר במאבק ותיווך יומיומי במישורים שונים. בתא המשפחתי האינטימי שלה, בין האחים, בינה לבין אביה החולה והמזדקן ובעיקר, יותר מכל, בינה לבין עצמה. הרקע הדתי של מוריה, הקרויה בפי מולי אחיה הרופא ונשמתה התאומה- “מריה”, מכוון את העלילה אך לא שולט בה. הסיפור כולו שזור מוטיבים השאובים מתוך אותו רקע ומתוך המסורת- החל במצפון הנוקף על מעשה הניאוף, עבור דרך זכרונות ילדות המתוארים בחן, בהומור ובנוסטלגיה אותנטית וכלה ברעיון המורכב של עיבור האחות נעמי בסגנון המשולש המקראי רחל-יעקב-לאה.
חציו הראשון של הספר קולח יותר ומייצר עניין מתמיד בעוד לקראת סופו הופכת הכתיבה לאיטית ומפורטת יותר, אך מחויבת ככזו בשל תהליך התרת הקשרים הסבוכים והעדינים. גרעין העלילה הוא של אדם דתי, משפחה דתיה שכל בניה פנו לאפיקים שונים ומגוונים, כאשר הקשת נעה בין חני החרדיה הבכורה ונוקשת ההליכות ועד לתהילה הצבעונית והמפתה.
ענן של שאלות תיאולוגיות מרחף מעל ומנחה את הנפשות הפועלות, אך העלילה עצמה, המקיפה את הגרעין, היא בעלת זרימה אנושית, מקצב יומיומי ונטול סקטוריאליות. עיצוב הדמויות, חיצונית ופנימית, מקרב את הקורא ויוצר הזדהות. תיאורים כובשים, לעיתים נפתוליים ומעט עמוסים מידי, מצביעים על מערכות יחסים מורכבות ונוגעים בעצבים האנושיים החשופים של זקנה, כאבי לב ואפילו שעמום. הסצינה המכוננת של הספר בה הגורל (או שמא כוחות אחרים, יצריים יותר) דוחק במוריה לעצור, להניח מלון קיצי וגרברות על הקרקע, בין רגליה, על מנת להטיל מטבע אל מזוודת הסקסופון המפויס שבקצהו זוג עיניים אפורות המציינות לפתע “גיברת, הידיים שלך זה משהו מיוחד” מביאה למדרון חלקלק של צביטות ערגה עמומות, עד לנקודת האל-חזור בה “הבשר קיבל ליטרת עונג מבשר אחר”.

ותודה למלאך גבריאל

באחד הראיונות על הספר ועל החיפוש אחר האושר אומרת מגן כי “ההנחה בחשיבה הדתית היא שאם תתנהל נכון בתוך העשייה, בסופו של דבר יהיה גם אושר”. אציין ואומר שכאדם דתי, אני בהחלט מסכימה. ההתעסקות בחיפוש הזה לאורך כל הספר, במישורים שונים ואצל דמויות שונות, נבחן לאור משתנים אנושיים כמו גם תפיסות תיאלוגיות דוגמת זו שמגן מדברת עליה. בסוף הספר מתואר המלאך גבריאל, אותו מלאך שמלווה את העלילה ועל פי התפילה גואל את האדם מכל רע, משקיף על העולם ופורש כנפיו על המועדים להכשל. כזה הוא הספר “מלאכיה נרדמו כולם”. ספר על בני האדם, על “מלפפונים נכבשים, כביסות מתייבשות, ילדים מפריחים שלפוחיות סבון, חתולים רובצים על אבן, חלונות נאטמים, לבבות נחמצים והצפצפות ביופין”, על כל אלו המועדים להכשל ועל היחיד, בורא עולם, שמגן עליהם.

תגובות

  1. דפנה

    קראתי , ממש ספר מדהים ,
    אהבתי שאשה כותבת בצורה כלכך ציורית, בלי שאיזה מלפפון יחדור לאיזה ווגינה מהלכת.
    אפשר לכתוב גם אחרת!
    קיראו ותהנו….

  2. צב מעבדה

    סליחה שאני נדחף בהתחלה עם תגובה שלא קשורה למאמר עצמו, אבל רציתי לזרוק הצעת יעול ואיזה מקום יותר טוב מאשר קרוב לראש הטור?

    שירלי, מאחר ואת עושה את מלאכתך בהתנדבות ושומרת על האתר נקי מפרסומות, אמשיך את הקו ואזרוק לאוויר המטע הצעה איך להעלות את מספר התגובות ואולי גם מספר המגיבים.
    בעמוד הראשי של האתר מופיע שם המאמר ומספר התגובות. אם תוסיפי את שם המגיב האחרון מובטח מספר גבוה של תגובות. בבוא היום כאשר תרצי (אולי נכון לומר ‘אם תרצי’?) להפיק קצת כסף המטע, חבורת קוראים אקטיביים יכולה להיות הרבה יותר משתלמת מאותה חבורת קוראים עייפה.
    בהצלחה!

    דרך אגב, שתי הצעות יעול ששלחתי בעבר (בחינם) לשתי חברות שכולנו מכירים (אחת ביוטכנולוגיה והשניה מחשבים) התקבלו ומומשו במוצרים שלהן, כך שאולי שווה להקדיש לטיפ הזה עוד דקה מחשבה.

    • שירלי

      תודה 🙂

      • פעם היה שווה להכנס לאתר הזה כל יום-יומים מקסימום שלושה ולקרוא מאמר חדש. לאחרונה המצב ממש התדרדר. עד שקורה פה משהו – הנשמה יוצאת.

        • אני רוצה להתנצל (בשמי בלבד ולא בשם המערכת)
          על שלא הצלחנו לקלוע לטעמך ולרמתך,
          ננסה להשתפר בהקדם.

          (-:

          • מי דיבר על טעם ורמה בכלל??
            פעם היו מאמרים כל יום-יומים-שלושה ועכשיו זה פשוט לא ככה.

            • יאללה (עם דגש על האל”ף) איתי,
              לא יודעת להסביר…
              לא ראית את החיוך?
              אבל אל תדאגי, יהיה בסדר,
              ויהיה גם אושר, יאסו !

              (-:

    • Bad Arse

      אני מציעה לעשות סקר כמה קוראים באמת יש כאו מתנדבת להיות ראשונה, ומופיעה בשניים שלושה ניקים שונים

      • צב מעבדה

        אל תדאגי, אם יעשו סקר בטוח שיספרו אותך כמגיבה חשובה כי סביר להניח שהתגובות ימויינו לפי כתובת המחשב (IP) שממנה ההודעה נשלחה ולא לפי הניק שתחתיו נכתבה ההודעה. גם בשיטה הזאת יהיו כפילויות, אבל סביר להניח שפחות. אחרי הכל, מכמה מחשבים שונים בן אדם כבר מגיב? בדרך כלל לא יותר משניים, עבודה ובית.
        (מה שאומר שאם שירלי באמת רוצה היא יכולה לזהות הרבה מהתגובות האנונימיות).

        • אנונימית

          וואי כמה פעמים זרקתי הרבה בוץ בשם אנונימי!

          • צב מעבדה

            אפשר להניח ש(אם ו)כאשר שירלי תרצה למסחר את האתר היא תצטרך לתת לאנשים שישלמו בשביל זה כמה פרמטרים על תנועת הגולשים, כגון מספר גולשים, מספר תגובות וכו’.. טכנית ניתן לקבל קרוב סביר של הנתונים הללו באמצעות כמה חיתוכים בין כתובת IP לשם הכותב לאורך ההיסטוריה של האתר.
            על כל פנים,גם אם מישהו מקשר בין ניק ל IP, אף אחד לא יודע מי יושב מאחורי ה IP או הניק, כך שאת יכולה להמשיך לכתוב בחופשיות.

            • עוד גבר

              למרות שאינני מומחה לאינטרנט, נדמה לי שבמקרים
              לא מעטים כלומר כאשר הגולש/ת מתחבר/ת דרך קו טלפון
              לפרק זמן קצוב (שלא מחובר “כל הזמן”) דרך ספק שרות
              הוא/היא מקבל/ת כתובת IP מתוך מאגר כתובות וכתובת זו
              עשויה להשתנות מהתחברות להתחברות(?). כך שנדמה לי
              שמידע זה לבדו לא מספיק. אבל, נדמה לי שיש אפשרויות
              אחרות כמו “עוגיות” (cookies) וכו’ שגם להן, יש אני מניח,
              את בעיותיהן (למשל, יש משתמשים (שאני לעיתים ביניהם)
              שלא “אוהבים” עוגיות ולעיתים מבטלים את האפשרות ליצור אותן).

              • צב מעבדה

                בכל מקרה, כל מה שיש לאח הגדול זה שם של מחשב לא של בן אדם, לא?

              • לחלוק עימי בידע שלך לגבי הסרת ה-cookies ?
                גם אני בעד הדיאטה הזו ולא אוהבת אחים גדולים
                הגודל לא משנה.
                ד”ש לכל הקוביות השחורות עם המסגרת הלבנה
                (-:

                • עוד גבר

                  להבנתי, הפרטים המדוייקים תלויים בסוג
                  הדפדפן (וגרסתו).
                  אם תרצי, כתבי לאי-מייל שלי ואנסה להסביר
                  כמיטב ידיעתי החצי-הדיוטית, לחילופין אם
                  תחפשי בתפריטי הדפדפן ודאי תמצאי.
                  נ.ב. לעידית סליחה (בשמי בלבד) על הסטייה
                  מנושא המאמר…

                • צב מעבדה

                  כתובת של חברה שמפתחת תוכנות שמגלות את התוכנות שמרגלות לך במחשב ומתריעה עליהן. אז הנה: http://security.kolla.de
                  התקנתי ונהנתי.
                  עכשיו לפחות אני יודע שרק תוכנה אחת מרגלת לי במחשב…:o)

  3. ינשוף

    מענין שהתיחסת לרמיזה בטקסט לעקדת יצחק, בלי להזכיר אפילו ברמז את הקשר של שמה של הגיבורה לנושא, והלא הר המוריה הוא- הוא מקום העקדה.
    תמהני האם פרט זה חמק מעיניך או שהעדפת להתעלם, אבל לא אדע אם לא אקרא את הספר, יש להניח.

  4. עוד גבר

    לאור חיזוי העתיד האופטימי,
    אבקש לפרט: מתי יהיה אושר
    ומה יבוא בנוסף (גם)?

  5. קוראת עבר של מירה מגן

    קראתי בעבר את ספריה של מירה מגן. ספר סיפורים קצרים הנקרא “כפתורים רכוסים היטב”, ובו אהבתי במיוחד את הסיפור “גרברות בחצי מחיר”. קראתי אותו, מזמן מזמן , בזמן היותי תלמידת מגמת ספרות, ואחר כך פגשנו את מירה מגן עצמה, שהיא אישיות כובשת ומרתקת. ספר מומלץ בחום, יפיפה. גם אותי ליווה חשש כבד שמא אהפוך לכלי בידי ספקי סחורה של מציצנות לעולם החרדי/דתי, בבחינת הרגעת המצפון, אצלנו טוב יותר… ואני שמחה לומר שהתבדיתי. מובן שהרקע לסיפוריה של מגן, ומאוחר יותר גם לספריה “אל תכה בקיר” ואף לספרה “בשוכבי ובקומי אישה, כרוך בחווית חייה, חווית חיים של מי שבא מהעולם הדתי ציוני. כל אחד מספריה הוא חוויה מומלצת ומאופיין ברגישות אנושית בלתי רגילה. מומלץ בחום

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *