כתבה חדשה…

בסוף הסרט “אודות שמידט” תוהה וורן שמידט בינו לבין עצמו האם יש ערך כלשהו, בסופו של יום, לחייו של האדם הממוצע. הסרט “אודות שמידט” הוא יותר מכל מעורר מחשבה. זהו סיפורו של וורן שמידט שיוצא בגיל 66 לגימלאות ומגלה את תחילתה של הזקנה. הוא חש לראשונה בחייו חסר מסגרת וגרוע מכך, חסר משמעות.
באחד מימיו הראשונים בחוסר מעש אגב צפייה בטלויזיה, הוא נתקל בפרוייקט בו תמורת עשרים ושניים דולר לחודש ניתן “לאמץ” ילד ממדינות העולם השלישי. באקט אמריקאי טיפוסי מתבקש התורם לצרף מכתב סמלי להמחאה החודשית. שמידט במכתביו לילד האפריקאי בן השש שוטח בהומור את צרותיו, מרירותו והרהוריו המערביים. כך למשל הוא מיטיב לתאר את המחליף הצעיר והנפוח שלו בחברת הביטוח בה עבד כל חייו, את אישתו המזדקנת על מנהגיה המטרידים ואת חתנו לעתיד ההמוני והלא יוצלח. בבוקר אחד לא צפוי לחלוטין, מתה אישתו של שמידט. הוא נותר בודד ומוזנח. באחד הקטעים האנושיים ביותר בסרט, הוא מורח על פניו, אגב בכי מכמיר לב, את קרם הפנים של אשתו המנוחה. הוא מריח את בגדיה ואת התמרוקים שלה ומייבב.

כאן המקום להזכיר את משחקו המרהיב ומעורר ההזדהות של ג’ק ניקולסון עליו הוא מועמד לפרס האוסקר. ניקולסון מצליח, בצורה יוצאת דופן, להביא את דמותו של האדם הפשוט למנעד רגשות אדיר וייחודי. הדבר בא לידי ביטוי בצורה מובהקת דווקא כאשר מנסה שמידט להסוות את פגיעותו, או אז, הוא אנושי יותר מכל. לאחר סידורי ההלוויה מחליט שמידט לעשות מעשה והוא יוצא, בקראוון שרכשו יחד, אל חתונת בתו היחידה. הדרך אל החתונה הופכת למעין מסע חונכות פרטי שלו עם עצמו. הוא עובר בתחנות ההופכות למלאות משמעות בפרספקטיבה החדשה של שמידט המזדקן. כאשר במרכזו של המסע, בסצינה מכאיבה ומצוינת, הוא נרדם על גג הקראוון לאחר לילה של התפכחות. כך הוא מגיע לבית ילדותו שהפך לחנות צמיגים, לחניונים בהם הוא פוגש אנשים חיצוניים המהווים מראה צלולה ובעיקר מגיע להרבה חשבון נפש והשלמה עם העבר על כל סודותיו וכאביו ומעבר לכך, עם העתיד.

המסע, והסרט כולו, מלווה באווירה אמריקאית, לעתים מעט סאטירית, כמו גם הרעיון המרכזי בדבר מקומו של האדם המערבי והפרודוקטיבי ומשמעותו באותה המציאות. ביקורו של שמידט בבית חתנו משעשע ועם זאת טעון. הוא מתקשה, כדרכם של אבות הקנאים לבתם הקטנה והמוכשרת, לקבל את חתנו החדש על משפחתו הפשוטה והזרה. קתי בייטס מפליאה בתפקיד אם החתן בדמות צבעונית, פתוחה ומלאת חן. הסרט, שלא כמו דרמות אחרות המתאפיינות בהתרחשות עזה מדי, מאפשר לצופה זמן להרהר ולעבד רגשות תוך כדי צפייה דבר ההופך את הסרט לחוויה רגשית ומחשבתית שלמה.
כוחו של הסרט הוא בבנאליות של העלילה. זהו למעשה סיפורו של כל אחד. לכאורה עוד סיפור סתמי, יומיומי של דמות טיפוסית ממוצעת, בעוד שלמעשה דווקא באותה סתמיות טמונה עוצמה של ממש. הסאב-טקסט הטעון והמאוד אנושי חושף את כל אותן תחושות של כאב, פחד והחמצה המאפיינות כל אדם ובמיוחד כזה העומד בצומת דרכים בחייו וחש לראשונה באופן מבהיל, כי הזדקן. השילוב של עלילה מעוררת הזדהות ושובת לב ומשחקו המשובח של ניקולסון, יוצרים סרט יוצא דופן באיכותו.
עם תום המסע שב שמידט לביתו. בערימת המכתבים ממתין לו מכתב מבן חסותו האפריקאי. למכתב מצורף ציור העונה לשאלה האם יש ערך כלשהו, בסופו של יום, לחייו של האדם הממוצע. בציור שני אנשים, ילד ומבוגר, אוחזים ידיים ומעליהם שמש גדולה וצהובה. התשובה ,אם כך, בהחלט כן.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *