לא רואה ממטר

המים החמימים זרמו לי על הראש, בעוד אצבעותיה המיומנות של סבטלנה מעסות לי במסאג’ נעים את הקרקפת. זו הייתה חפיפה משכרת מאין כמותה, אין על סבטלנה בענייני חפיפות. הזהרתי אותה שאם היא ממשיכה ככה, אני תכף גומרת. היא צחקה והשפריצה לי מים על הפרצוף.
כשהוא נכנס, כבר ישבתי מול המראה – שיערי הרטוב מלופף בתוך מגבת ולצדי זקנה חביבה, שראשה מרוח בחליטה אדומה. ברקע התנגנה לה שרית חדד.
הוא התיישב בשקט על אחד הכיסאות וחיכה לתורו.
ג’קי נתן לו צ’פחת אהלן ושאל אותי: “משהו לשתות, נשמה שלי?” אני מתה על הכינויים שלו, חשבתי.
“כן, כוס מים בבקשה.”
המספרה של ג’קי, השוכנת בלב רמת –גן כמעט שלושים שנה, מצליחה לשמור על הצביון הערסי המיושן והמיוחד לה. תמונה של הבאבא-סאלי, חמסה, תמונות של בחורות בתספורות יפות מתוך ז’ורנאלים עתיקים. מספרה כזו של צ’כונה, מה שנקרא. אני מקבלת שם טיפול מסור ואישי, שלא כמו במספרות בצפון תל-אביב.
סבטלנה יבשה את שיערי במגבת ואחר כך כרכה את הצווארון הלבן על צווארי ועליו את בד הפלסטיק המיוחד. סבטלנה, כיאה לעוזרת של ג’קי, היא רוסיה, כוסית, בלונדינית, שמסתובבת בלבוש מינימלי ומדברת עברית בח’ וע’. טוב, היא עברה אולפן מזורז במספרה של ג’קי.

בדקתי דרך המראה אם החדש עדיין חי, וקלטתי שלא רק שהוא חי, הוא אפילו מסתכל עליי. ואולם, מהרגע שבו שלף ג’קי את משקפי הראייה מעיניי, מאותו רגע יכולתי לראות למרחק של עד מטר אחד בלבד, מה שהפך את כל יתר הנוכחים, חוץ מג’קי, לדמויות מטושטשות. “איזה בעסה שאני כזו אבו -ארבע,” אמרתי לעצמי, “עכשיו איך אוכל לבדוק אם הוא עדיין מסתכל?”
“כרגיל נשמה?” קטעה שאלתו של ג’קי את רצף הגיגיי.
“כן, אתה יודע, מיקי חיימוביץ’.”
“אין בעיה כפרה, את יכולה לסמוך על ג’קי.”
ג’קי תמיד עושה לי בדיוק מה שאני אוהבת. ידעתי שהוא לא יקצר הרבה אם אני לא רוצה, יש בינינו הבנה כזו ללא יותר מידיי מילים והסברים.

ג’קי התחיל להתעסק לי בשיער וצעק לסבטלנה: “נשמה, תעשי טובה, קחי את עופר לחפיפה, הוא מחכה כל כך בשקט.” אז קוראים לו עופר, חשבתי. טוב לדעת. ג’קי לא בזבז זמן ומייד פצח באחת ההרצאות הצפויות שלו על המצב הכלכלי והבטחוני הקשה בארץ, על כמה שלצעירים קשה להתחיל כאן, ותוך כדי הרצאתו החל עופר מקבל טיפול מסבטלנה בכסא שליידי. עכשיו יכולתי לראות אותו הרבה יותר ברור מקרוב, ושמחתי שהוא רואה אותי כשאני יושבת לי ככה, כמו נסיכה, על הכיסא המוגבה, עם שיער רטוב ומסורק, צווארון לבן והבד השחור הגדול, שמכסה לי את הגוף. רק חסר לי כתר על הראש ושרביט ביד.

ג’קי שאל אותי בפעם המאה אם אני עדיין לומדת לתואר-שני, ואני עניתי לו שכבר סיימתי מזמן. יש פרטים שהוא זוכר היטב, ויש דברים שלא ממש. בכל אופן, שמחתי שהוא לא זכר את הפרט הזה, כי רציתי שעופר ישמע שאני לא סתם אחת.
עופר סיים את התספורת שלו צ’יק צ’אק וקם מן הכיסא. עקבתי אחריו. הוא לא גבוה, מטר שבעים וחמש גג, אבל חמוד. יש לו קצת נמשים על האף, בייבי פייס ושיער חום, חלק, מקסים. מה עוד אפשר לבקש? קיוויתי שהתור שלי יסתיים והתחלתי לנוע בחוסר סבלנות בכיסא.
“עוד דקה ממי ואני גומר אתך,” אמר ג’קי שקלט את העצבים הרופפים שלי.
כשראיתי שעופר מכין לעצמו קפה, רווח לי. הוא שלף סיגריה מקופסת הסיגריות והתיישב בצד ליד החלון הפתוח. שמחתי שהוא נשאר, יש עוד תקווה שייצא ממנו משהו היום.

התספורת שלי באה על סיומה. הייתי מבסוטה, קפצתי מהכיסא בקלילות כמו ילדה בגן. “רגע, רגע ממי, עוד לא עשינו לך פן, שבי עוד חמש דקות. סבטלנה בואי תעשי לנשמה הזאתי פן,” צעק ג’קי והצית לעצמו סיגריה גם כן. במספרה הזו לא שמעו על החוק שאוסר על עישון במקומות ציבוריים סגורים, כאן עדיין חלים חוקים אחרים וזה דווקא מגניב להסתפר בתוך ענן עשן.
סבטלנה הושיבה אותי בחזרה על הכיסא והתחילה לפנפן לי את שיער. האמת שאני לא מרגישה בנוח עם פן, אני בחורה של שיער טבעי ומשוחרר. שיקפוץ קצת, לא נורא, גם אני קופצנית. אז מה? לשיער לא מגיע קצת להשתולל? הפן הזה מייבש ושורף באכזריות, אבל אין ספק שכמו שג’קי אומר, “בסוף יוצאים כמו מז’ורנל”, ובשביל זה הייתי מוכנה לסבול באופן חד פעמי, אז צ’יפרתי את עצמי, אחרי הכל לא כל יום אני מסתפרת.
עקבתי אחרי עופר ולפי המבטים המעריצים שהוא שיגר לעברי, התחלתי לקלוט שהוא בונה עליי, מה שהעלה לי את המצב רוח לגבהים מסוכנים. אחרי סבטלנה סיימה סוף סוף את מלאכת הפנפון האכזרית , ג’קי הגיח מתוך ענן הסיגריות על מנת לתת לי את הטאץ’ האחרון. הוא מרח לי משחה מיוחדת כזו לקצוות שיקפצו כמו שצריך ו-זהו. “מושלם,” חשבתי בלבי. קמתי, שילמתי לג’קי ונתתי לסבטלנה טיפ גדול מהרגיל כהוקרה על שריפת שיערי באופן מקצועי.
כל באי המספרה שבחו את המיקי חיימוביצ’ית שלי, שמחתי לאללה וחייכתי אליהם בתודה ובמיוחד חייכתי חיוך אקסטרה רחב לעופר, שעשה לי עיניים כאילו אין אף אחד אחר במספרה מלבד שנינו.
“בא לך ללכת לשתות משהו?” הוא שאל בחיוך ביישני.
“למה לא,” עניתי בשמחה בלתי מוסתרת.
“לאן נראה לך?”
“בוא ניסע לתל-אביב. האמת שאני רעבה,” אמרתי. לאכול זה די בניגוד למה שכתוב בספר הכללים, אבל קיבינימט, הייתי רעבה.
“כן, גם אני מת מרעב. שננגב איזה חומוס?”
“יאללה, ‘חומוס אשכרה’ מתאים?”
“סבבה.”

הוא נסע אחרי על האופנוע שלו והתיישבנו ב”חומוס אשכרה” מורעבים. בדרך כלל כאשר שני אנשים לא מכירים אחד את השני, הם די מתפדחים לאכול ביחד. אבל אנחנו זרמנו בנונשלנטיות.
סיימנו לאכול והתחלנו ללכת באופן ספונטני לכיוון נחל הירקון. שמתי לב שעופר סוקר אותי באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ונראה היה שהוא מרוצה ממה שהוא רואה. “בא לך לעשות איזה שייט בירקון?” הוא שאל.
וואהו, לא כל יום נופל עלייך כזה בחור ועוד במספרה. “האמת היא, שאף פעם לא עשיתי שייט בירקון,” עניתי, בחיוך.
“אז מה זה אומר, כן או לא?”
“זה אומר למה לא.”
ירדנו לירקון, היינו היחידים בצהריים החורפי. לקחנו לנו סירת משוטים, ואפילו המים העכורים לא הפריעו לשמחה ולהתרגשות. שטנו במשך כשעתיים והיה נפלא, ממש כמו חלום.
כשחזרנו מהשייט השעה הייתה חמש. עופר ליווה אותי לכיוון האוטו, ובדרך הוא קטף פרח מאיזה שיח והושיט לי אותו. ריחפתי וחשבתי לעצמי, כנראה יש עוד כמה גברים רומנטיים בעולם ואפילו בתל-אביב.

על הכותבת יפעת זוהר

רווקה, בת 32. בעלת תואר שני במנהל עסקים. אוהבת לרקוד ולנגן על הגיטרה שלי. כותבת כרגע ספר על חיי הרווקות בעיר הגדולה

תגובות

  1. סיפורון מקסים יפעתוש – מזל טוב

  2. בונבונירה

  3. Shai Zorea

    Way to go baby.
    So now, the paintings have also text to go along…
    When is the book coming out?
    I bet you have a story to tell.

    Talk to you

    • נעים לשמוע חוויות מסוג זה בימים טרופים כמו אלה..
      התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק,,, משהו מיוחד בסיגנון הכתיבה וזרימת הסיפור..
      בהחלט כישרון!!
      אשמח באם יהיה המשך…………….

  4. לעופר הזה?

  5. מתוקה,
    זוהי אפיזודה שמסופרת בחייוניות ובאופטמיות. הכל זורם, הדיאלוג האנושי, השפה ואפילו הירקון… והכי זה ההומור והיכולת להשקיף מהחוץ פנימה ולהיפך. אז עוד סיפורים מהחיים ומהדימיון !!!!

  6. דורון

    בשביל ההפתעות והרגושים והסקרנות והמתח שווה לקום בבקר….
    יפעתי…
    את רואה….יש חיים אחרי גיל 30…..
    סתם….איזה כיף להתרגש כל פעם מחדש….
    …הכל צירוף מקרים וזמן בזמן.
    1.75?חמוד?בייבי פייס?שטני?….ו ב י י ש ן….
    מכיר אותך ?? ?? ?? ?

  7. זה באמת קרה? עוד 5 שאלות..
    1.הוא תל אביב?-לא הגיוני..
    2.מה קרה אח”כ?
    3.למה לי זה לא קורה?
    4.יש לו חברים חמודים כמוהו?
    5.יש לו ,יותר טוב,תאום זהה?

  8. עדי כספי

    ישר כוח!!!!

  9. איזה סוף! פתוח וגם מפתיע בהפי אנדינגיותו.
    מתי יוצא הספר?

  10. כינרת וגילי

    מחכים להמשך הסיפור שיתרחש במציאות.
    סחתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייין

  11. סימון

    יפעתוש,

    קודם כל מזל טוב, פרסום ראשון,
    כן ירבו משאיר מקום לאופטימיות .. יש עתיד, לא כולם אותו דבר,

  12. אלון ב

    קודם כל, אפתח בתלונה, כהרגלי. למה שמו את הסיפור תחת “מאמרים נוספים”?
    להבא אני מבקש מהעורכים לתת לו את הכבוד הראוי.
    הסיפור מצויין, קולח, כיפי, מגניב והכי חשוב מאוד אמיתי.
    כולנו מצפים בשקיקה לחלק ב’.
    יא קירבולית שכמותך.

  13. אלון ב

    קודם כל, אפתח בתלונה, כהרגלי. למה שמו את הסיפור תחת “מאמרים נוספים”?
    להבא אני מבקש מהעורכים לתת לו את הכבוד הראוי.
    הסיפור מצויין, קולח, כיפי, מגניב והכי חשוב מאוד אמיתי.
    כולנו מצפים בשקיקה לחלק ב’.
    יא קירבולית שכמותך.

  14. הגיע הזמן שתכתבי, אני אוהב, נהנה ומשבח.
    (בקיצור, מפרגן) ועכשיו –
    מצפה להמשך!!!
    כל הכבוד ובהצלחה בסיפור ובחיים
    רפי
    Bחיאת , תמשיכי

  15. יהודה

    שנון וחד

  16. טל ברואר

    לעניין !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  17. דורית

    את כל החבר’ה הבאת שיחמיאו לך?

  18. יעל חן

    אוי, באמת סיפור כייפי, נורא התחשק לי להמשיך לקרוא, למה אין המשך?

  19. לוכד

    מפתיע בחוסר ההפתעה בסוף. כבר חשבתי שהוא איזה אנס סדרתי או מינימום שודד.

  20. ממש אבל ממש מתוק.

  21. יפעת
    אחלה סיפור, שנון ומדליק, התיאורים שלך מלאי חיים וצבע, ומתמזגים יפה עם הסיפור. אין ספק שיש לך כישרון. הסוף משאיר אותי עם טעם של עוד, אני מקווה שבזה לא נגמר הסיפור, ומאחר וזהו רק פרק מתוך ספר, אני מניח שיהיה לו המשך.

    יש עוד אתר שנותן במה ליוצרים, שנקרא http://www.stage.co.il, אני מציע לך לפרסם גם שם.

    שיהיה לך המון בהצלחה

  22. קובי

    יפעת, את פשוט גדלה

  23. מקסים ומעניין!
    קראתי בנשימה אחת, פרק קולח וכייפי לקריאה.
    אין ספק שיש לך כשרון לדבר, תשתמשי בו!!
    מקווה לראות את ההמשך שחור על גבי לבן בחנויות הספרים…

  24. שאר בשר

    צערם של הקוראים באתר זה, כי לא קראו את שאר הפרקים המבריקים שבצעת ממוחך הקודח יפעתי, הפרק הזה באמת חד וצולח לנושא, ברם הוא בבחינת קצה הקרחון באשר לשאר הפרקים…
    אחיך וחברתו

  25. איזה יופי

    אחלה סיפור, כתוב משעשע

    ממש כיף לקרוא.

  26. אהבתי מאוד, חבל שאין עדיין המשך..

  27. סלי מצויינים

    סתמי ומיותר

  28. אני יושבת פה בכייף , קצת הפוכה משינה ובדרך כלל אני שונאת לקרוא רומנים או כל השטויות האלה , אבל הסיפור הזה שלך העלה בזיכרוני משהו מאוד טוב שקרה לי .. דיי הזכיר לי ,שכן, גם דברים טובים קורים לנו 🙂

  29. שמוליק קיפוד

    חביב למדי, מרענן לקרוא משהו קצת שונה.
    בהצלחה

  30. השארת אותי במתח!!!!! מה קרה הלאה?? ?
    ולמה לי לא קורים כאלה דברים??!!

  31. יש לך מכנסים של קפווורה מניילון

  32. נטע מימון

    נחמד לדעת שעדיין דברים כאלה קורים. זהו סיפור בנאלי וסימפטי ועם זאת מופשט ופשוט. טוב שהסיפור מפורט מאוד, אך לא יותר מידי. אין ספק שהמחברת “שיחקה אותה”. מצפה להמשך, יישר כוח!

  33. עמית פאר

    אז נכנסתי וקראתי
    סבבה של סיפור, כתוב אמיתי ורטוב (או לח, אני לא יודע, לי לא חופפים במספרה), כשממש מריחים את הריח של המספרה מהילדות בפתח תקווה (הילדות שלי, לא שלך)
    כבר אמרתי לך שאני מתעב פואנטות וזה רק הוסיף לי עונג בסוף הסיפור לראות שכלום לא קרה, נשבר, נרצח, נהרס ושאר מיני ירקות שמתחילים באות נ’.

    הבעיה היחידה היא שאני חושב, או יותר נכון מנחש, שצריך לקרוא את שאר הסיפורים בשביל ממש להתחבר אליו, הוא לא מחזיק לבד בתור סיפור סולו.
    ואולי, אם תפרסמי עוד סיפורים, תוכלי לוותר על השורה האחרונה, אני פשוט לא אוהב שמסכמים לי.

  34. מאוד נהניתי. קצר ומתוק, אבל אכן דורש המשך. תודה למינה ששלחה לי. עם אמא מדליקה כמו שלך, לא הופתעתי מהראש 🙂

  35. נסיך החלומות

    אני חושב שהתחלת טרנד חדש.
    לאחר דייטים במכבסות עכשיו במספרות?
    וסתם שאלה מדוע היוזמה כמעט לכל צעד בדייט צריכה להיות מהגבר?
    ואיחול בלי ציניות מנסיך אושר ועושר.

  36. הקוף השותק

    הוא מעשן. לא חינוכי.

  37. חוה זוהר

    נו, אז הלכת למספרה ופגשת שם בחור יפה והלכתם לשוט בירקון. זה ספרות בעיניך? זה ריק ומיותר.

  38. יניב (אפריקה)

    אם רק הייתי יודע עד כמה את מוכשרת…….

  39. יוליאן

    יפעתי,
    סיפור חמוד מאוד, קליל, מצחיק, זורם ומרתק.
    אם לא הייתי יודע שזהו סיפור ראשון, הייתי בטוח שכתבה אותו מישהי עם רקורד עשיר בכתיבה.
    מנחם תלמי (תמונות יפואיות ) מדור חדש.
    מחכה לסיפורים הבאים.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *